שיעור הקבלה היומי22 ספט׳ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 22.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – ראש השנה
קריין: שיעור בנושא - ראש השנה, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 15.
-
אנחנו נמצאים בנושא "אגודה אחת". ככל שאנחנו יכולים להצטרף לאגודה אחת כך אנחנו יותר ויותר קרובים לבורא שמגלים אותו כממלא, כמחזיק, כיוצר את האגודה הזאת שלנו, וזה העיקר.
לכן בחיבור בינינו, בהתקרבות בינינו, אנחנו מממשים את מה שהבורא אומר, "אתם עשיתם אותי", כי אז אנחנו באמת מבצעים את הפעולה העיקרית שהיא לבנות, לעשות, לייצב את הבורא שלנו, את הכוח האחד, היחיד והמיוחד, את האיחוד שלנו.
קריין: קטע 15, תת הנושא "אגודה אחת".
אגודה אחת
"צריך האדם לעורר לבבו דוקא לתשובה ולהכניע עצמו מפני בוראו, לקבל עול מלכותו עליו באהבה רבה, ועל ידי זה מתעורר אהבת העליון עליו, כמו שנאמר "מרחוק ה' נראה לי" וזה הוא בראש השנה, שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם רחוק מצד הפירוד. אמנם האדם אינו יכול לעמוד על זה בעצמו בימי המשפט, רק בתוך כלל ישראל, וכשיכלול את עצמו בתוך הכלל, כי דבר זה זכות היא לישראל, מה שנראים לפניו ית' בכלל "ואהבת עולם אהבם ומושך חסד עליהם". אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל, אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל. ועל זה אמר הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" ממש, כי אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל, ובפרט בימי הדין ומשפט. ואם לא יכלול את עצמו בתוך כלל ישראל, יכול להיות ח"ו בסכנה. ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת" כמבואר בזוה"ק, דאותו יום ראש השנה היה."
("קול שמחה". אגרות)
העיקר בשבילנו זה בכל זאת חיבור, ומתוך החיבור אנחנו יכולים לקבל את כל הכוחות, ולתוך החיבור אנחנו יכולים להיכנס ושם להישמר מכל הכוחות הזרים, כוחות הפירוד, שכל הזמן פועלים עלינו, מהיצר הרע של כל אחד ומהיצר הרע הכללי שלנו. ולכן אין לנו עוד מה לעשות אלא להיות כאגודה אחת ודווקא מזה להתחיל את ההתקדמות שלנו, את הנטייה שלנו לתיקון.
את כל התיקונים אנחנו יכולים לספור, למדוד, לשקול, רק לפי מידת הקשר בינינו, להיות פנימית, נפשית, לבבית, כאיש אחד בלב אחד, ולחזור באמת לאותה הצורה של אדם הראשון לפני החטא.
שאלה: אמרת שדרך הקשר הלבבי, הנפשי בעשירייה שבו מרגישים את החברים אנחנו חוזרים לצורת אדם הראשון. איך זה קורה? אני אוהב את החברים, אני מנסה להשפיע להם והם מנסים לפעול באותה צורה כמוני, איך דרך זה חוזרים לאותה צורה של אדם הראשון?
נגיד שאנחנו עשירייה, האם אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מחוברים ברצונות, בלבבות, במחשבות שלנו להיות ממש כגוף אחד, שבו כל אחד מרגיש את האחר, דואג לאחר, בעד האחר, וכמו שמסביר לנו בעל הסולם, אנחנו נמצאים בסירה אחת, וכולנו מרגישים שכל ההתקדמות וההצלה שלנו הם כי אנחנו מרגישים את הסירה הזאת ככלי הכללי שלנו, שכל אחד ואחד בו צריך לדאוג איך למלא את התפקיד שלו, ואיך להציל את החברים.
כשאנחנו קשורים בצורה כזאת, אנחנו מתקשרים יחד ונמצאים בכוח הערבות, ואז הבורא ממלא את הכלי שלנו, את החיסרון שלנו, את התשוקה שלנו להיות בערבות. וכך נתקדם עוד ועוד עד שנרגיש שאנחנו באמת מחוברים, והחיבור הזה כבר לא עובר אצלנו דרך השכל והחשבון אלא הוא כמו בגוף אחד, שהאיברים מרגישים זה את זה, וכל איבר פועל בעד האחרים בלי לעשות חשבונות מה אני, מי אני, אלא בצורה אינסטינקטיבית.
זה קורה לנו דרך הבורא שאנחנו כך מתקשרים, מקושרים זה עם זה, ואפילו לא מרגישים שזה שלך, או שלי, או שלו, אלא כולנו מרגישים את עצמנו כאגודה אחת. במידה שאנחנו מתקשרים, במאה עשרים וחמש מדרגות של התקשרות בינינו, אז אנחנו מרגישים את הכוח הכללי שפועל אצלנו, בנו, והוא נקרא "הבורא שלנו".
שאלה: מי דן את מי בעשירייה? אנחנו בעשירייה, אנחנו צריכים לברר עד כמה אנחנו יחד ומה מפריד בינינו. מי עושה את הדין הזה?
כל אחד שופט את עצמו עד כמה הוא נכלל בקשר הכללי של העשירייה ונמצא בה כערב עבור כולם. הוא רואה שכולם נמצאים בחיבור יפה, נכון ורק הוא אחראי על כל העשירייה שהיא תהיה בהרמוניה "כאיש אחד בלב אחד", כמו האברים בגוף הבריא.
כמו שכל אבר ואבר, כפי שאומרים בעל הסולם ורב"ש, מרגיש עד כמה הוא צריך להיות כלול באחרים, ועוזר לאחרים, תומך ועובד עבור האחרים, כך אנחנו צריכים להרגיש בעשירייה שלנו. לא במילים יפות, אמנם שגם אותן צריכים בינתיים, אלא במאמצים הפנימיים, שאני מרגיש שהחברים ואני נמצאים במכונה אחת שכולה עובדת בצורה אינטגרלית מושלמת.
שאלה: מהו אותו תהליך של תשובה בעשירייה כדי לעורר את הלבבות?
"תשובה" זה נקרא שאנחנו מוצאים, לעת עתה אפילו, איזושהי נוסחה לחיבור של כולנו לעבודה משותפת שהיא מגלה לנו את המושג שנקרא "בורא". הבורא לא קיים, אלא בהתקשרות הנכונה, ההדדית בינינו, שמתוך הפיזור, מתוך הניגוד אנחנו משלימים זה את זה, ואז מגיעים למושג שנקרא "בורא".
מצד הטבע הכוח האחד הזה קיים. אבל כשאנחנו מגיעים מצד הנברא, יוצא שאנחנו בונים אותו, עושים אותו, אנחנו ממש מייצבים אותו מתוך החלקים הפזורים, המנוגדים, כאשר מה שקשור אלינו, מה ששייך לנו, מה שתלוי בנו זה איך אנחנו יכולים לחבר דווקא את הכוחות, את התכונות, את "החלקים המנוגדים" כך שיעבדו בהרמוניה ביניהם.
ההרמוניה הזאת שמתגלה, מגלה אהבה, חיבור, שרק אנחנו על ידי המאמצים שלנו יכולים להעמיד, ומזה הבורא שמח. כי אנחנו יכולים לעשות דברים שהוא בעצמו לא מסוגל כי הוא לא בעל חיסרון. ואנחנו, שעושים את החיבור בינינו מתוך החסרונות, מתוך חוסר החיבור שלנו, מבליטים בזה את האיחוד.
אנחנו כאילו מראים לכולם עד כמה הבורא הוא גדול, מורכב, מיוחד. דווקא אנחנו כנבראים יכולים להראות את זה והוא בעצמו לא יכול. כי אנחנו נכללים מתכונות זרות, מנוגדות, שמוכנים להרוג ולהרוס זה את זה, ואנחנו דווקא מצליחים לחבר את התכונות האלה ביניהן בצורה כזאת ש"על כל פשעים תכסה אהבה".
אנחנו בונים אהבה כזאת שאפילו הבורא לא מסוגל לעשות, רק אנחנו. כי אנחנו כלולים מיצר הרע ויכולים להפוך אותו לטוב, ליופי, וכל דבר מסוגל להתקיים אך ורק מדבר והיפוכו. אין לי כאן הרבה מילים, לבעל הסולם יש יותר, אבל בעצם זה הכיוון.
שאלה: מה הפרוש המשפט "ואהבת עולם אהבם ומושך חסד עליהם?
זה מה שעכשיו דיברנו, שהחיבור בינינו צריך לגלות את האהבה הכללית שמגיעה ומתחברת מהחלקים המנוגדים על ידי החסד.
שאלה: כתוב שכדי להגיע למצב שמרחוק ה' נראה לי, צריך לעורר את הלב לתשובה. מה זה אומר?
הבורא מגיע מרחוק, כי אנחנו לא יכולים להתחיל מחיבור. החיבור הוא המטרה שלנו, והוא מגיע מהפירוד. ולכן מזה אני חוזר למחשבה שאנחנו צריכים להשיג את הבורא והבורא מתגלה בחיבור בין החלקים המנוגדים - כמו בטבע שלנו.
אם אנחנו רוצים לייצב משהו, לייצר משהו, איזו מכונה, איזשהם תכונות חדשות, אנחנו צריכים לחבר תכונות מנוגדות ולראות את התוצאה מהם. למה תוצאה? כי בכל תוצאה, אפילו בכימיה, בפיזיקה, ובמכניקה, במה שלא יהיה, אם אנחנו מחברים דברים מנוגדים, אנחנו מגלים שם תוצאה והתוצאה הזאת היא חלק מהבורא.
מבחינת הדומם, הצומח והחי, אם אנחנו בין בני האדם מתחברים בינינו, אז אנחנו מגלים חלק ששייך לדרגת המדבר. קודם בדרגת החי ואחר כך דרגת המדבר. וזה בעצם כול היעוד שלנו, כל המטרה שלנו, להתחיל בחיבורים קטנים מדומם, צומח, וחי ולהגיע לחיבורים בינינו על ידי הערבות, "ואהבת לרעך כמוך" וכן הלאה - וכך אנחנו מגלים את חוקי הטבע הרוחניים. זה ההבדל.
אם אדם מסוגל לעשות את זה ללא השתתפות פנימית שלו, אז זה דומם, צומח וחי, וזה עדיין נמצא במסגרת העולם הזה. אבל אם הוא מעלה את עצמו כמרכיב, שמשתתף בחיבורים עם האחרים, אז הוא מגיע לדרגת המדבר. ובסופו של דבר, התוצאה מהקשר שלו לבני אדם האחרים הוא מגלה את הבורא. "אתם עשיתם אותי" כך אומר הבורא. וזו בעצם השמחה שלו ושלנו.
כתוצאה מהעבודה הזאת אנחנו מצליחים להיות יחד קשורים בינינו ועם הבורא בינינו וזו העבודה שלנו. וכשאנחנו מתחילים בעבודה הזאת, בחיבור בינינו לבנות את הבורא, לעשות אותו, לייצב אותו, לגלות אותו, זה נקרא "ראש השנה". התחלה חדשה של העבודה שלנו.
תלמיד: ממש בהתחלה כתוב, "צריך להכניע עצמו מפני בוראו, לקבל עול מלכותו עליו באהבה רבה," למה כתוב שצריך לקבל "עול מלכותו", ואיך לקבל את זה באהבה?
כי לפי הרצון לקבל שלנו, לפי הטבע שלנו, אנחנו רוצים לשלוט זה על זה וזה מה שאתה רואה בכל העולם בין כולם. אפילו אנשים שמתחברים לחבורות או ארגונים, הכול שם מדורג, מי יותר ומי פחות.
מה שאין כן, החיבור שלנו בעשירייה, הוא להיות כאגודה אחת, איגוד אחד, חיבור אחד. וכל אחד אומנם שונה מהאחרים כי זה בא לו מהבורא, מהטבע, אבל אנחנו רוצים להתחבר כך שכולנו נתחבר כלפי מרכז העשירייה ואין כאן גדול וקטן, אלא כולנו נמצאים בעשירייה שווים ממש.
השוויון מגיע על ידי דאגה הדדית, כדי שהסירה שלנו לא תתהפך מכל מיני הפרעות ומכות שהבורא מעביר עליה, ואנחנו דואגים לסירה הכללית, וכך מגיעים לאגודה ומצילים את עצמנו מכל הכוחות הרעים שבאים מהבורא, כדי לחייב אותנו לייצב את עצמנו. וכך מתגלה החיבור בינינו והבורא בתוכו.
שאלה: מה זה שהבורא מתרחק בגלל הדין והאדם מרוחק בגלל הפירוד?
כך אנחנו מרגישים את הכוחות שפועלים עלינו ואנחנו מבינים שזה נעשה לטובתנו, כדי שנתגבר על זה עוד ועוד. אנחנו רואים את ההפרעות האלה כמו גלים בים ואנחנו צריכים עוד יותר לייצב את עצמנו בתוך הסירה שלנו, הקבוצה שלנו, וכך נתגבר על ההפרעות החיצוניות מתוך זה שמתגברים על ההפרעות הפנימיות.
אנחנו צריכים כך לראות גם את החיים שלנו, שאין הפרעות חיצוניות. אלא הבורא מחייב אותנו להיות יותר בחיבור בינינו וכך נעלה ונעבור את כל הבעיות ודווקא בזכות ההפרעות החיצוניות נגיע לחיבור הפנימי שלנו, עד כדי שנגיע לתיקון השלם.
שאלה: מה הבקשה שעלי לבקש עבור העשירייה, כדי להתקדם ולהרגיש את התגלות ראש השנה?
להיות יותר צמודים זה לזה בנטייה שלנו לחיבור, לאיחוד ולהשפעה הדדית. ולמרות כל ההפרעות בימים האלה שנקראים "ימי דין", בהם אנחנו מרגישים הפרעות גדולות כל אחד וכולם יחד, וגם העולם עצמו - תראו מה שקורה בעולם. אז מאידך אנחנו צריכים להבין שרק על ידי החיבור בינינו אנחנו יכולים לייצב את עצמנו, את הסירה הגדולה הזאת שהיא כמו תיבת נוח שנמצאת בים הסוער ואנחנו יכולים לייצב את עצמנו, וכל העולם ירגיש עצמו שהים נרגע ואפשר לצאת ליבשה ולהתחיל לבנות חיים נכונים, טובים, בחיבור בינינו כעם אחד, אגודה אחת, אנושות אחת, וזה יקרה בקרוב.
שאלה: כתוב, "כי אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל", מה זה "אהבת המקום לישראל"?
הבורא עושה הכול באהבה כי השם שלו זה "אהבה" והפעולה הכללית שלו כלפינו היא תמיד אהבה. אומנם היא מתלבשת בכל מיני צורות שאנחנו לא בדיוק מרגישים אותן כאהבה, אבל זה כדי לחנך אותנו, כדי לסדר אותנו שנהיה מתאימים להשפעתו.
אנחנו מגלים בסופו של דבר שהשם של הבורא זה "אהבה". ואהבה זה אומר השפעה ללא גבול מצד הבורא לנבראים, שמתגלה לפי השתוות הצורה מצד הנבראים כלפי הבורא, והחיבור הזה נגמר בזיווג השלם בין הנבראים והבורא.
שאלה: מה זה אומר שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט? מהם מיני הדין במשפט?
כל הדינים, המשפטים, הכול הן תכונות שלנו שהבורא מעורר בנו והן הפוכות מהתכונה שלו של חיבור ואהבה, כדי שנראה עד כמה אנחנו צריכים להשתנות כדי להתקרב אליו, להבין אותו, להרגיש אותו, להתחבר עימו וכן הלאה.
שאלה: מהו המשפט, "נראה שהבורא בכוונה מעורר שזה מרחיק בין ישראל"?
זה בוודאי מרחיק בין בני ישראל, בין אלו שרוצים להיות ישר-אל, אבל בזה שזה מרחיק, זה מראה להם איפה הם נמצאים אחד כלפי השני ובהתאם לזה כולם כלפי הבורא. ולכן ההרחקה הזאת, המשפטים האלה, הדינים הללו שמתגלים, מראים לנו כבר שאנו יכולים להכיר בהם, לקבל אותם ולתקן אותם.
זה כמו בבית ספר, כל כיתה שאתה עולה, נותנים לך לפתור תרגילים יותר קשים. כך אנחנו צריכים להבין את הדברים, שבכל יום אם אנחנו מתקדמים, נותנים לנו הפרעות יותר גדולות ואנחנו צריכים לפתור אותן, להבין אותן, לסדר אותן ודווקא על ידן להתקדם.
שאלה: איך עושים בירור על שכר עולם הבא ובסוף מוותרים עליו?
כשאנחנו מתקדמים נראה לנו בהתחלה שאנחנו עובדים כדי לקבל שכר, וכשמתקדמים על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב אנחנו מתחילים לראות שאנחנו כבר לא צריכים את השכר הזה שבשבילו עבדנו. אלא אנחנו לומדים שכר אחר כדי למצוא חן בעיני הבורא, להתחבר לכולם לחברים ולבורא. המעמד הזה בשבילנו הוא יותר חשוב כדי לקבל את כל מה שחשבנו קודם שזה השכר. כך האדם כשהוא עולה ממדרגה למדרגה הוא משנה את המקום, משנה את הרצון, משנה את הכוונה, בסופו של דבר הוא משנה את השכר.
שאלה: איך מאזנים נכון את כוחות הדין שמתגלים בראש השנה, האם זה עם חסדים?
כן, אנחנו כך עושים. על זה כתוב וגם עבור השאלה הקודמת על שכר, ש"שכר מצוה מצוה", שאנחנו מגיעים למצב שכדי לקיים את החיבור נגד הרצון שלי זה בעצם המעשה הכי טוב וגדול שאני רוצה שיקרה. אני לא דורש שום שכר רק לקיים את הקיום הזה. נניח לסחוב מזוודה בלי לחשוב על השכר, באותה דוגמה של האדם שהוא תופס את המזוודה של האדם הגדול שהגיע וכן הלאה, זאת אומרת "שכר מצוה מצוה"1. יש עניין של "שכר מצווה לדעת המצווה". אנחנו נדבר על ההבדל ביניהם.
שאלה: איך כתוב פה בקטע "הבורא נראה לי מרחוק". איך יכולים לאהוב אותו מרחוק, הוא לא הכל פה ומסביבי?
הבורא הוא הכול מפני שאנחנו כך מגלים אותו שהוא "אין עוד מלבדו". "אין עוד מלבדו", הוא כוח חיובי שבטבע, הוא כוח שלילי שכך מנהל אותו בטבע והוא כוח המחבר בין שני הכוחות האלו ויוצר מהם את הטבע השלם, ובעצמו הוא נמצא מעל זה.
שאלה: הערבות שדיברנו עליה קודם. אנחנו נמצאים כבר שבוע פה חזרה במרכז ומה שהתגלה זה שמיום ליום אתה נהיה תלוי ממש בכל חבר בעשירייה, בלי שכל חבר ממש מדייק בעבודה אני מרגיש פתאום חולשה, לא יכול לעשות את הפעולות. ככל שאנחנו כאילו מתחברים יותר, כאילו אני מרגיש שאני צריך את הערבות ממש מכל חבר וחבר, כאילו אם אחד מתנדנד אז כל העולם כבר לא יציב?
נכון, ואני שמח לשמוע את זה, כך אני רואה עליכם, כי כשאתם משתתפים שם יחד ומרגישים גם שבגלל הקורונה או עוד כל מיני כאלה סיבות, פתאום חסרים כמה אנשים, אז אתם מרגישים כמה אתם תלויים זה בזה. אני ממליץ לכל החברים שלנו בכל העולם, בכל זאת לעורר את החיבור בינינו בצורה פנימית יותר, שאנחנו נרגיש כמה אנחנו תלויים זה בזה ושאנחנו נרגיש את הסירה הכללית הגדולה, לא הקטנה של העשירייה או אפילו פחות מהעשירייה שיש לכל אחד ואחד.
כשאנחנו מתחברים עוד ועוד ואנחנו צריכים להגיע למצב שתהיה לנו ממש אוניה גדולה, כמו שנוח בנה "תיבת נוח". שכולנו נכנסים שם עם כל הכוחות שלנו דומם, צומח, חי, מדבר, שבכל אחד ובכולנו יחד. ואנחנו סוגרים שם את עצמנו, והמבול שיקרה מחוצה לנו הוא לא יפגע בנו אלא אנחנו צריכים להיות דווקא מקושרים וכל המבול הזה החיצון הוא רק כדי שאנחנו נעשה חיבור יותר משמעותי פנימי, וכך אנחנו נגיע למצב שבאמת תתגלה העשירייה שבה הבורא יכול להתחיל להתגלות לעולם כולו.
תלמיד: איך זה יוצא שדווקא פעולה הפיזית הזאת כזאת שאנחנו תמיד היינו בשיעורים כל יום, זה לא חדש, אבל דווקא זה שחזרנו פתאום ויושבים ביחד דווקא מגביר את החיבור הפנימי בינינו?
כי אתם כבר לא אתם שהייתם פעם שעזבתם את המקום, אתם היום כל אחד אחר וגם החיבור אחר והנכונות שלכם לחיבור הוא אחר, זה העיקר. אתם מרגישים שיש ביניכם קשר פנימי והוא גם לא תלוי בכל אחד ואחד, אלא כבר מלמעלה מנהלים אותנו כאגודה אחת יותר מקודם, לא שזה ממש כבר סוף החיבור, אבל כבר אתם נרשמים, נמשכים לזה, נמצאים בכלי אחד. אני שמח לשמוע, אני רואה את זה, וכך אנחנו נמשיך יחד.
אתם תרגישו נטייה, השתוקקות לחיבור לנוכחות של החברים אתכם יחד, ובלי זה אני כאילו לא מרגיש את עצמי שאני נמצא במשהו, איפה הם? זה כמו שיוסף היה מחפש את האחים ו"איפה הם רועים אני רוצה להיות איתם"2. ואז אנחנו יותר ויותר נכנס לחיבור. אלה דברים מדהימים שקורים לנו אחרי אלפי שנים, וזה קורה עם בני אדם שבעולם הזה רגילים, פשוטים, שונים, זרים, שהם מתחברים והבורא מתחיל לאסוף אותם ולעשות מהם אנושות החדשה.
שאלה: למה כל המציאות זה בורא חוץ ממני, ואני זה האדם?
כדי שתרגיש שאתה מחוץ לבורא, לכן זה מסודר כך, שחוץ ממך יש בורא, וחוץ ממנו אין כלום.
שאלה: שמעתי שכל אחד מאיתנו צריך למלא את התפקיד שלו. לכאורה נראה שכולנו עושים את אותן פעולות, מה אני צריך לעשות, מה שהחבר לא יכול לעשות?
תסתכל על החברים, אם אתה יכול לראות שהם משתוקקים להתחבר ביניהם בצורה חיצונה, אם אתה יכול להרגיש שהם משתוקקים לצורה הפנימית, תיקח את זה כדוגמה, ותעשה. אחרת אין לי מה להמליץ, או שאתה לוקח דוגמה ממה שאנחנו קוראים, ומתוך הקריאה אתה משתדל ללמוד איך להתחבר עם כולם.
אנחנו נמצאים במצבים שהופכים למצבים פרקטיים לבניית הכלי, לגילוי הבורא. כל הקבוצות, או חלקי הקבוצות, לא חשוב, אבל כולנו מתחילים להיות בכלי אחד כללי. אמנם הוא כלול מכל מיני חלקים, שעדיין לא נמצאים בחיבור ביניהם, אבל דווקא כשהם נמשכים, למרות השוני בשפות, למרות הריחוק הפיזי, למרות חוסר ההבנה, ולמרות האגו שיש בכל אחד, והרצון והדחיה. מפני שאנחנו משתדלים להתגבר על זה, אפילו מסכימים להתגבר, בזה כבר תהיה לנו עוד מעט דרגת גילוי. תהיה לנו שנה חדשה, ומצב חדש.
שאלה: איך אנחנו יכולים לעבוד בצורה מעשית עם הדחיפות הזאת שנוצרת בעשירייה, כי זה גורם לנו כמעט לפחד שלא נהיה בגובה, ביכולת של כל הכלי. כל הכלי הולך קדימה במהירות האור, ככה זה נראה לטבע שלנו, ואנחנו מרגישים לא נוח.
אנחנו באמת מתקדמים קדימה מהר מאוד, אבל אל תחשוב שזה מהר מידי. זה קורה לפי סך המאמץ הכללי של הכלי. כל חלק וחלק יכול להרגיש שהוא נמשך קדימה אפילו יותר ממה שהוא משקיע, וזה נכון, זה באמת כך.
מפני שאנחנו חלקים מאוד מאוד רחוקים זה מזה, בשפות, במנטליות, בכל מיני דברים. אבל כשאנחנו מתחברים כדי להגיע למשהו משותף, כתוצאה מכך הכוח שלנו דווקא גדל ומושך אותנו קדימה. הפירוד פועל דווקא לאיחוד, ולהתקדמות קדימה. לכן אני רואה שתוך זמן קצר נוכל להשיג תופעות רוחניות ממש.
שאלה: אפשר להגיד במילים קצת אחרות, שהמעשים שאנחנו עושים כדי להתחבר ולהידמות לבורא, בסופו של דבר מביאים למצב שאנחנו מתחילים בצורה מינימלית להידמות לו, וזו בדיוק נקודת הגילוי שלו?
כן.
תלמיד: במילים אחרות, ההפרעות הן כדי שנבין איזה מאמצים לעשות, וכך הוא מפסל את עצמו בתוכנו?
כן. אתה צודק.
שאלה: אמרת שאנחנו בונים את תיבת נח ושכתוצאה מכך כל מה שקורה בעולם נרגע. אבל הרי כדי לתקן משהו בחיצוניות, אני צריך להרגיש את זה בפנים, כלומר בעשירייה, אז צריך לתקן את זה, נכון? אני פשוט לא מרגיש את זה בעשירייה, מה לא עובד?
תתחבר יותר לחברים, ותנסה להביא אותם לחיבור שלם ככל שאתה מבין ממה שכותבים רב"ש ובעל הסולם. בינתיים לא דורשים ממך יותר.
שאלה: קודם תיארת תהליך שבו בהדרגה אתה מגיע למצב שאתה כבר מוכן לעבוד ללא שכר. מה בדיוק הכוח שמניע אותך אם אין לך שכר?
ודאי שבלי שכר האדם לא יכול לעבוד. אבל מה סוג השכר? כשאנחנו אומרים שאין שכר, הכוונה היא אין שכר לאגו שלנו. אני רוצה לראות את כולם מחוברים, אהובים, נמצאים באגודה אחת, והבורא ממלא אותם, ושמח מהם. זה השכר שלי.
תלמיד: ואיפה השכר הזה מורגש אם הוא לא מורגש באגו?
בתוכי, ודאי, בתוך אותו רצון חדש שמתגלה בי מתוך שאני מתחיל לקבל כלים דהשפעה.
תלמיד: קודם הזכרת שצריך להפעיל יותר לחץ פנימי על החיבור שלנו. מה זה אומר שאני מפעיל עכשיו חיבור פנימי, מה בדיוק אתה עושה כדי להפעיל חיבור פנימי?
אני מבין שכדי להשיג את המטרה אנחנו צריכים להיות מחוברים. כדי להיות מחוברים אנחנו צריכים ככל האפשר להתקרב זה אל זה. אמנם אנחנו לא ממש מסוגלים לעשות את זה, אבל לפחות ננסה לגעת זה בזה, והבורא כבר יעשה את הכול כדי שנתכלל זה בזה. הכלי הזה שנכלל מכל החלקים שלנו זה בזה נקרא עשר ספירות שמחוברות בצורה נכונה פנימית, כך שכל ספירה כלולה מכל הספירות. ואז יהיה לנו פרצוף אחד, ונשמה אחת.
תלמיד: במה אתה מחזק את החיבור הפנימי אם אין לך אינטראקציה עם החברים? היום יש לנו המון נקודות של אינטראקציה עם החברים במהלך היום, משיעור הבקר במשך כל היום יש לנו הרבה נקודות מפגש.
תנסה לבנות בך את התבנית של כל הקבוצה. אני רוצה להרגיש בי את כל החברים כמו שכותב רב"ש "שהם עומדים בליבי" ואני רוצה שהם יהיו מחוברים כך בתוך ליבי. בסופו של דבר אני רוצה שכך הלב שלי יהיה, כך אני רוצה להתקדם, ומבקש את הבורא שיחבר אותם יחד עוד יותר, וימלא את הלב שלי באהבה. כי זאת התכונה שלו, וכך אני רוצה להרגיש אותם אחרי שהלב שלי יתוקן. אני רוצה לפתוח להם את הלב, לשפוך אותו עליהם, ולהתחבר איתם.
תלמיד: אני שומע ממך היום, ובימים האחרונים, שאנחנו יכולים להשיג עכשיו משהו מאוד מוחשי בזמן מאוד קצר. על מה בדיוק להיות ממוקדים עכשיו בזמן הקצר שיש לנו?
כמו שדיברנו עכשיו כל השיעור, בחיבור של כל החברים בלב כל אחד ואחד, ואחר כך נשתדל לחבר את הלבבות שלנו, לעשר כלול מעשר, כשכולם כלולים בעשר.
שאלה: העשירייה שלנו החליטה להגיע רק פעמיים בשבוע למרכז, האם זה לא פספוס של הזדמנות שיש לחיבור פיזי במרכז?
אני לא יודע, לא שומע, ולא שייך לשאלות האלו. אתם צריכים לשאול את השאלות, ולפתור אותן.
תלמיד: כשהעשירייה מגיעה להחלטה משותפת ביחד מתוך בירור, יש טעויות?
מצידה ודאי שלא, אבל ודאי שכן מצד האחרים, ומצד הבורא. מה אתה רוצה, שהעשירייה הזאת כבר תהיה בגמר התיקון, בגובה של כל התיקונים?
תלמיד: איך העשירייה?
אני לא יודע יש לכם עוד אפשרויות לפנות, boardworldkli@gmail.com אתם צריכים לפנול לשם ולשאול. כי אני לא שייך לזה, אתם ממש עדיין טועים בי, אני רק מעביר שיעור והתוצאה מהשיעורים איך אתם מממשים אותם זה כבר חובה עליכם ועל boardworldkli@gmail.com ואתם דנים ומבשלים את כל הדברים האלה עד שתגיעו לתיקונים. לי כבר אסור בכך להיכנס.
תלמיד: היית רואה מצב שעשירייה מנסה להגיע לבירור כדי לדעת אם הבירור של העשירייה הוא נכון לשבת נאמר עם עוד שתיים שלוש עשיריות?
יכול להיות. אבל boardworldkli@gmail.com זו הכתובת. ואחר כך תבררו יותר. אבל לא לשאול אותי על זה, כדי לממש זה עליכם. אני שייך רק לנתינת השיעור בבוקר ובצהריים.
שאלה: כתוב בקטע 15 "ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת" כמבואר בזוה"ק, דאותו יום ראש השנה היה." מה הקשר בין ראש השנה ומה שאמרה השונמית בתוך "עמי אנכי יושבת"?
שהמלכות נמצאת בתוך העם, העם הם אנשים שרוצים להתחבר ולהיות קרובים לבורא.
שאלה: מי זאת השונמית?
כבר נלמד את זה ב"זוהר" זה לא פשוט. שונמית זה מושג של המלכות.
שאלה: בקטע 15 כתוב "אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל, אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל". מה זה אומר להכליל את עצמי בצורה השלמה בכלל ישראל?
זה לעלות לשירות של כולם. כמו תאים בגוף שלנו, כל תא משרת לכל הגוף במה שהוא צריך. וזה התפקיד שלו וסימן של הגוף הבריא.
שאלה: למה הבורא צריך עשירייה כדי להתגלות לכל העולם?
זה החוק של הכלי השלם. שכל חלק וחלק ממנו הוא דומה לכל הכלי ומתפקד כמיני הגוף כולו ולכן מבין הכול ומרגיש את הכול וכולל בתוכו את כל התכונות של כולם, ויכול להיות אז באמת שלם עם הגוף השלם.
שאלה: אמרת עכשיו שמלמעלה מנהלים אותנו כאגודה אחת, איך לפתוח את עצמנו להבנה ולהרגשה הזו?
תתחבר לכולם ותרגיש שאתה מקבל מלמעלה פקודה לכל הגוף השלם שאתה התחברת עימו ואז תתחיל להרגיש את הפקודות העליונות שמעבירים דרכך לכל הגוף הזה, ואתה נמצא כמקשר בין הבורא לנבראים.
שאלה: מה קורה ליצר הרע שלנו כשהלב שלנו מתעורר ורוצה לחזור לבורא, איך היצר הרע מגיב לכל זה?
הוא מתחיל לאט לאט להשתתף בפעולות השפעה בלקבל בעל מנת להשפיע, זה נקרא "עתיד מלאך המוות להיות מלאך הקדוש".
שאלה: בעשר הספירות המחוברות בצורה נכונה איפה אני נמצא?
אתה נמצא בכל הספירות וכך כולם, כל אחד נמצא בכל הספירות, כי התכללות היא ממש אין סופית.
שאלה: כתוב בקטע 15 "כמו שנאמר "מרחוק ה' נראה לי" וזה הוא בראש השנה, שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט, והאדם רחוק מצד הפירוד." מה זה שהעליון רחוק מישראל מצד המשפט ואדם רחוק מצד הפירוד?
שאנחנו צריכים להתחיל את עבודת התיקון, עבודת החיבור וזה "תחילה חדשה" ראש השנה. שאנחנו קובעים שהבורא הוא המלך ואנחנו הולכים לקראתו.
שאלה: אמרת שבעליה ממדרגה למדרגה האדם משנה מקום כוונה ושכר, מה זה לשנות מקום?
לשנות מקום זה נקרא לשנות את הרצון.
קריין: קטע מספר 16.
"אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם".
כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום. בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה."
(הרב"ש. אגרת ל"ד)
קריין: נקרא שוב את קטע 16.
"אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם".
כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא."
שאלה: מדוע אם אנחנו הופכים לאגודה אחת אז יותר קל לנו, מה נעשה יותר קל?
אם אנחנו מתחברים זה לא נעשה יותר קל, "בנקל" זה שאנחנו מרגישים יותר מה שהבורא רוצה מאיתנו, אנחנו מרגישים יותר מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להידמות לו, כי כל אחד ואחד אם הוא פועל ברצון שלו ובשכל שלו האינדיבידואלי הוא לא מבין בכלל מה זה נקרא להיות רוחני, כי רוחני זה כולל, שלם זה מבנה שלם זה הטבע כולו.
ולכן רק אחרי חיבור כאגודה אחת שאנחנו מבטלים את עצמנו זה לזה ומתחברים זה לזה, זאת אומרת יש כאן עבודה בשתי רמות, ביטול זה דבר אחד ולמעלה מהביטול העבודה היא כלפי השני בצד השני.
זאת אומרת לא רק בחסדים שאנחנו מבטלים כל אחד כלפי האחר אלא גם בחכמה, כשאנחנו לוקחים את הרצונות של הזולת ועובדים איתם כביכול בכוונה שרוצים למלא אותם.
יוצא שאנחנו כך מתחברים באמת בצורה כזאת שנכללים, צמודים, מורכבים בצורה שלמה בהתכללות השלם זה בזה וכך חוזרים להיות כאחד. ובמושג ככל שאנחנו הופכים להיות כאחד אנחנו מתחילים להבין, להרגיש, להשיג מה זה נקרא מושג "הבורא" כי הוא אחד.
אנחנו מרכיבים אותו מחלקים נפרדים, שבורים, רחוקים, ומתוך החיבור הזה אנחנו בונים בשבילנו את מושג ה"בורא", בוא-וראה, כי אחרת אנחנו לא יכולים להשיג אותו. כי שלמות שהיא למעלה מהשבירה, אנחנו לא יכולים להשיג, כי אנחנו נבראים. אנחנו יכולים רק מתוך השבירה לבנות חלקים שהם יהיו מחוברים ביניהם כך, שהחיבור ביניהם יתן לנו הרגשת השלימות.
שאלה: מה מרגישים במצב הזה של "אגודה אחת", האם מרגישים שכל הרצונות של החברים נעשים אותו דבר?
לא, כל הרצונות לא נעשים אותו דבר אלא הם מתחברים כלפי אותו אדם שמשיג את החיבור, שמשיג את האיחוד. הוא משיג אותם כמושג "אחד", הוא מתחיל להכיר מהו המושג אחד ובתוך האחד הזה יש פעולות ותופעות, וזהו הבורא. גם הבורא מושג לנו כאור וכתכונות בתוך הכלי כי אנחנו כנבראים לא יכולים להשיג אותו אחרת.
תלמיד: אם יש לי עשרה חברים בעשירייה, ואני עוד לא יודע מה זה להרגיש כלי, מה אני מרגיש אם החברים שלי הם שונים?
אתה מרגיש שאתה נכלל מכולם, ודווקא מתוך זה שאתה נכלל מהם יש לך אפשרות להבין מה נקרא להיות בפירוד ומה נקרא להיות בחיבור. מכל התהליך הזה של דיפרנציאציה ואינטגרציה תתחיל להבין את השוני ואת החיבור ביניהם ומזה תתחיל להבין את פעולות הבורא, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך". אנחנו לא משיגים אותו אלא מהמעשים שלו שעוברים עלינו כשבירה ואחר כך כחיבור, אנחנו משיגים אותו, את האיכות שלו.
שאלה: מה זה אומר שהוא מאיר פעמיים ומאפיל פעמיים?
אנחנו צריכים אור בתוך האור, אור כדי לראות את החושך ואור כדי לראות את האור, לתקן את הכלי ולמלא את הכלי, לראות את כל התופעות פעם בשלילה ופעם בחיוב, בעליות ובירידות. כך זה תמיד.
שאלה: אני מרגיש כמה כל דבר שאני רוצה לעשות בצורה פרטית הוא חסר חשיבות ואני צריך לשים אותו בתוך העשירייה, וכמה חשוב שכולנו ביחד גם ברמה של העשירייה. האם זה שכולנו נמצאים ביחד מביא גם להשתוות בינינו, האם אדם שהגיע רק לפני שנה לבני ברוך וגם אנשים ותיקים, מגיעים כולם לאותה רמה בעשירייה?
זה מביא את כולנו לאותה רמה בעשירייה אבל לכל אחד יש את התפקיד, המצב והמקום הפרטי שלו. עשירייה היא ספירות, וספירות פרטיות לא יכולות להחליף זו את זו. כל אחד עם התכונה שלו, כל אחד נשאר עם הטבע שלו, עם מה שנולד והנקודה שבלב, עם כל הדברים האלה, והם ורק מתפתחים יותר ויותר.
לכן כולנו צריכים בעיקר להיות מגובשים בעשירייה וכל אחד הוא כספירה אחת, ובהתכללות עם האחרים הוא יראה איך הוא יכול להאיר להם ואז הוא יקרא "ספירה". כשאני נכלל מכל החברים שלי, עוזר להם, נמשך אליהם, מתחבר אליהם, מושך מהם וכן הלאה, אז אני מדליק את כולם מצידי, וכך עושה כל אחד ואחד. כל אחד הופך להיות ספירה, מהמילה "ספיר", מהמילה "מאיר", וככל שאני מאיר לאחרים כך אני הופך לספירה בתוך הספירות, בתוך הכלי שלנו.
יוצא שחייב להיות כאן חיבור פנימי בעזרה הדדית זה לזה. לא חייבת להיות עשירייה, אפשר גם חמישייה או שישייה אבל רצוי קרוב לעשרה, ולא יותר.
תלמיד: חבר מהקבוצה הצעירה הגיע לפני חצי שנה לעשירייה שלנו, ויש אנשים שנמצאים כאן 20 שנה, כולנו נמצאים בתוך הכלי העולמי. האם כולנו נמצאים באותו גובה ובאותה רמה, אני לא מתכוון לחיבור אלא לידע?
כן, זה יכול להיות כך. זה לא תלוי בכמה שנים הוא כבר נמצא בדרך. הילדים שנולדים היום, הנכדים שלנו, איך הם מצליחים יותר מאיתנו בעולם הזה? אז תקבל שאין כאן וותק ותלמד גם מהצעירים.
שאלה: האם השימוש האמיתי ברצונות שלנו, כדי לתת נחת רוח לבורא, הוא לספוג את רצונות החברים ולהיות צינור לרצונות שלהם?
כן, בדיוק.
שאלה: באיזה תכונות מיוחדות אנחנו מתמקדים במהלך המאמצים להתחבר בינינו בראש השנה?
אנחנו מייצבים עכשיו לעצמנו צורה חדשה של התקדמות רוחנית, שהיא להיות יחד כאגודה אחת לקראת גילוי הבורא, להידמות לו, כולנו יחד. "ראש השנה" זו התחלה חדשה, ראש חדש.
תלמיד: האם אותה אגודה שעלינו לבנות, שונה ממה שקורה בחיבור רגיל, האם יש כאן איזה מיקוד מיוחד, מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות? איזה סוג של חיבור צריך להתמקד בו כדי ליצור אגודה אחת?
זהו סוג חדש של חיבור, כי אנחנו מבינים יותר, מרגישים יותר ומייצבים נכון יותר את עצמנו כלפי המטרה. אנחנו כבר מבינים איך עלינו לזוז, ושהכול מתקבל ומתגלה ונפתר בתוך העשירייה. וכמו שעכשיו אנחנו מרגישים את זה, כך העשיריות שלנו יתחברו, אבל בסופו של דבר זאת תהיה עשירייה ובה נגיע לגמר התיקון.
שאלה: איך לבנות נכון את הקבוצה בתוך ליבנו?
להשתדל להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה. יש לפני כמה אנשים, כל אחד עם האופי שלו, עם הרצון שלו, עם הרגש שלו, עם ההסתכלות שלו על העולם, ואני רוצה להתחבר עם הלב שלהם לבורא. יש בכל אחד מהם משהו שמכוון לבורא, אחרת הם לא היו איתנו, ועם החלק הזה אני רוצה להיות מחובר, אני רוצה שהחלק הזה שבחבר יהיה גם בליבי, וכך נתקדם. אני לוקח מכל אחד חלק מליבו והולך קדימה לקראת הבורא, לקראת גמר התיקון. החברים עושים את אותו הדבר איתי וכך כולנו מתקרבים עד שמתחברים יחד בכל הלבבות עם הבורא לאחד.
שאלה: מה זה אדם שנוטל אגודה של קנים?
הוא לוקח את כל הקבוצה ורוצה לשנות אותה והוא רואה שכך אי אפשר, אז הוא אולי ישתדל לשבור כל אחד בנפרד. זו עבודה לא נכונה, לא טובה ואנחנו צריכים להיזהר מגישה כזאת.
קריין: קטע 17.
"הוקבע יום הדין בתשרי, להיותו ימי רצון, אשר נתרצה הקב"ה למשה רבינו ע"ה, ואותו הרצון מתעורר עלינו בעת הזאת בכל שנה ושנה. עם כל זאת הוא זמן המשפט, וצריך להתעורר לתשובה שלימה יותר ויותר מכל השנה. ועיקר התשובה, להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד, לעבוד ה' ולהטות שכם אחד, ועל ידי זה מתעורר עולם התשובה ועולם הרחמים ועולם הרצון. וזה רמז באומרו "וכולם נסקרים בסקירה אחת". פירוש, שצריך להתדבק ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרים זה לתוך זה בלב כל אחד, שנהיה לאגודה אחת לעבוד ה' בכל לב."
("מאור ושמש". פרשת כי תצא)
שאלה: העניין הזה של אגודה אחת מרגיש כמו עניין של ערבות. יש מצב כזה שאתה מחכה למשהו שיקרה אבל אין מה לחכות, זה הכול תלוי בי, הקבוצה, הכלי העולמי, כולם באגודה אחת. מה חסר שאני לא מרגיש אותם כך?
תתכלל בהם, מה הבעיה?
תלמיד: אני חושב שאני עושה את העבודה של להתכלל איתם, להתבטל, אבל יש משהו שלא תלוי בזמן, שתלוי רק במשהו פנימי בי שאני צריך לשנות. אני אפילו לא יודע איך לבטא זאת במילים.
אתה לא מצליח?
תלמיד: כאילו הבורא לא רוצה.
"הבורא לא רוצה". האגו שלך לא רוצה. למה אתה אומר שזה הבורא?
תלמיד: זה ברור לי. לכן אני שואל, איפה עוד לתת יגיעה?
צריכים לתת בקשה נכונה. ודאי מה שיקרה - יקרה בעזרת הבורא. אבל זה יקרה בתנאי שאתה תבקש כמו שצריך. וכמו שצריך, אתה צריך להתבטל כלפי החברים, להתכלל בהם, לבקש מהם, לא במילים אלא לעשות הכול שהם גם ירצו לעזור לך. ושאתם כך תתכללו זה בזה, תגיעו לחיסרון אחד, לאותה מטרה אחת ולאמצעי אחד, שזה בקשה אחת, תפילה אחת, ואז כשתבקשו תקבלו תשובה.
תלמיד: תודה.
אבל תבצע את זה.
קריין: קטע 18.
"העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות."
("מאור ושמש". פרשת דברים)
קריין: קטע 19.
"קודם תקיעת שופר בבכיה רבה ובצעקת הלב, שיהיו כולם באחדות. ואמר "עלה אלקים בשופר", שמדת הדין מתעלה מהם ולא יחול ח"ו על ישראל כלל. ובמה? - בתרועה. אם יהיו כל ישראל - בריעות וחבורה אחת, יהיו הדינים מתמתקים בשרשם."
("קול שמחה". אגרות)
יש על זה הסברים גדולים ולא שייכים בדיוק למצב שלנו עכשיו.
שאלה: ענית על השאלה לחבר, שצריך לפנות לחברים מבחינה פנימית. מהי פנייה פנימית לחברים?
לחברים שאתה קשור - אתם צריך לפנות. אתם צריכים יותר ויותר לראות את החברים שהם ממש שותפים, ממש חלקים מהכלי שלכם ושאתם יחד במאמץ משותף, קבוצתי עוברים ממצב למצב. צריכים להשתדל לראות את זה כך ולהתגבר.
שאלה: הצורך שעולה בלב שלנו לתשובה, איך לכלול אותו לכל העשירייה?
לדבר על זה, להתפלל יחד, להתקשר יחד, עד שלכולם יהיה מובן מהו הצורך שלנו לתשובה. מהי תשובה, למי לפנות ובמה זה יכול לעזור לנו לעלות לדרגה הרוחנית.
שאלה: איך לזהות מהו הטבע של כל אחת בעשירייה, תכונה של חברה, ושכל אחת תוכל לתת את המקסימום?
מהו הטבע של כל אחת בעשירייה? אנחנו לא צריכים לדעת. אנחנו צריכים לדעת שכל אחת אומנם שהיא אגואיסטית מהטבע כמו כולם, אבל לכל אחת יש נטייה, רצון להיות קשורה עם החברות וחוץ מזה להיות קשובה גם לגלות בקשר בין כולם את תכונת ההשפעה ואהבה שנקרא בורא.
שאלה: שמעתי שאמרת עכשיו שככל שאני מאירה לאחרות אני הופכת להיות ספירה. איך להאיר לחברות בעשירייה?
איך להאיר? להראות להם שאני רוצה חיבור. זה הכול.
שאלה: האם כשכל אחת תיקרא ספירה, הספירה שלה תשתנה בכל חיבור חדש או שהיא תהיה ספירה קבועה?
זה שאני קשורה לכולם, רוצה לקבל רצון מכולם, רוצה להעלות את הרצון הזה לבורא, לקבל ממנו מילוי לכולם, לא לעצמי, להיות רק מעבר לחברות שלי, אז אני הופכת להיות ספירה, אני מאירה להם.
שאלה: אני לא מצליחה להבין איך מתבטלים. איך להתבטל בפני החברות גם בזמנים שאני לא רואה או מדברת איתם. מה זה הקשר הפנימי הזה?
אני רוצה לעזור לכולן להיות כולנו קשורים יחד.
שאלה: מה אנחנו עושים כשאנחנו מרגישים שהבורא לא מקשיב לתפילות שלנו לחיבור, איך אנחנו יודעים שאנחנו בכיוון הנכון?
זה שאתן כולכן מרגישות שהבורא לא מקשיב אליכן, זה סימן שאתן צריכות יותר להתחבר, כי ודאי שמכולכן יחד הבורא ישמע.
שאלה: למה כל פעם כשמשיגים חיבור מיוחד בעשירייה מיד נופלים ושוכחים מהעשירייה, איך אפשר לחזור לשם מהר או לחילופין למשוך את החיבור יותר זמן, שלא ייגמר מהר?
כל השאלות שלכן זה מאותה נקודת חוסר חיבור. כל השאלות. אתן כאילו רוצות לעקוף את הנקודה הזאת ולהמשיך הלאה, וזה לא יקרה.
(סוף השיעור)