שיעור צהריים 27.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 704, אגרת י"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 704, אגרת י"ז.

אגרת י"ז

שנת תרפ"ו (1926)

"ב"ה ד' ויגש ו' טבת תרפ"ו

כבוד... מוה"ר... נ"י

... עם כל זה אכתוב לך, בחינת עמודי דאמצעיתא בעבודת השי"ת, שיהיה לך תמיד למטרה ימין ושמאל, כי יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל". זאת אומרת "הדרך לבורא", כמו באחד השירים שלנו "היא קו דק מאוד", וכך אנחנו צריכים ללכת בצורה ישירה, ואם מישהו סוטה ימינה או שמאלה אז הוא טועה ובאמת נכנס לבלבול בדרך. "והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא [להיכל המלך]. וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה לימין הקו או לשמאלו, אפילו כחוט השערה", יש כאן בעיה אחת, ללכת ישר, לא שמאלה ולא ימינה, וכך בטוח נגיע לבורא, להיכלו, לכל התוכן שלו. "כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכלא דמלכא [להיכל המלך], משום שאינו דורך על הקו האמיתי", העיקר ללכת כל הזמן בצורה ישרה. ואיך אני שומר על עצמי לא לסטות מהדרך, לא שמאלה ולא ימינה, שזה כנראה החשוב ביותר? כי אפילו אם אלך ישר, אם באיזשהו מקום סטיתי מהדרך, אני כבר לא הולך ישר. כלומר, העיקר איך ללכת ישר בדרך לבורא. "כזה עד"מ והוא משל אמיתי כהלכתו. ואבאר לך סוד עמודא דאמצעיתא [קו האמצעי]; שה"ס "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא". כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשרשה ולהדבק בו ית', כמ"ש: "לאהבה את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בו". הנך רואה שגמר הענין הוא "ולדבקה בו". דהיינו, כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף."

כל העבודה שלנו היא ללכת בדרך לבורא וכל הזמן ישר רק אליו, לא לאף מקום, לכיוון ומטרה אחרת, ולהמשיך כך בכל צעד ושעל ולשמור על זה ואז נגיע למטרה. כמו שבעל הסולם מזהיר אותנו, שאם אנחנו סוטים באיזשהו מקום מהדרך, אנחנו כבר לא הולכים ישר אליו, ואף פעם לא נגיע למטרה.

"אבל צריכין הכנה דרבה, - שהוא ללכת בכל דרכיו, ומי יודע דרכי השי"ת? אמנם ז"ס "אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין [תורה שיש בה 613 דרכים]", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו. כמ"ש: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף".

אנחנו צריכים לדעת האם אנחנו מכוונים לבורא ואיך אנחנו עושים כל פעם צעד אחד קדימה אליו, לעומתו, לקראתו.

"נמצא, שיש לך שלוש בחינות: א. ישראל, הוא המייגע א"ע לשוב לשורשו". מי שרוצה להגיע לבורא ועושה מאמצים לזה הוא נקרא "ישראל", "ישר-אל". "ב. הקב"ה, שהוא השורש שאליו משתוקק." למי שהוא משתוקק זה השורש שלו, זה הבורא שלו. "ג. הוא בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא," זאת אומרת, שיש כאן תרי"ג, 613 פסיעות שאנחנו צריכים לעשות. "אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, שה"ס התבלין, כמ"ש "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין"."

זאת אומרת, בכל אחד מאיתנו יש רצון לקבל אגואיסטי ואנחנו צריכים להפוך אותו לעל מנת להשפיע. ואיך אנחנו עושים את זה? דווקא על ידי זה שאנחנו מתקדמים לבורא ב-613 שהם תרי"ג מדרגות.

"אך באמת הני [אלו] שלשה אחד הם ממש, שכן בסופו של דבר כל עובד ה', משיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת. ומה שנראה שמחולקים לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי"ת."

שאלה: איך שלושת החלקים האלה מתחברים יחד?

על זה לא מדובר, אנחנו שואלים רק על מה שכתוב כאן ולא על כל מיני דברים זרים. כנראה שהם באים בזה אחר זה, זה במקביל לזה, לא חשוב איך. אבל יש ישראל, זאת אומרת אדם, קב"ה שזו המטרה, שהוא רוצה להגיע לבורא, ובדרך ב-613 צעדים הוא מגיע לזה.

תלמיד: ואיפה הם 613 הצעדים? בשלישיה הזאת הכי ברור פה ישראל, ו-613 ובורא זה משהו לא ברור.

אתה עוד לא התחלת. תצא לדרך ואז תראה מה זה, למה אתה שואל לפני שאתה יוצא? זה לא כמו אצלנו בעולם שאתה יוצא ולפניך דרך ואתה רואה את המסלול, אלא ברוחניות אתה יכול ללכת לכל הכיוונים. ולכן בעל הסולם כותב שלפניך יש כיוון לבורא, איך להגיע אליו, באיזה צעדים אתה יכול ללכת, איך לכוון את עצמך אליו כשאתה לא מזהה אותו, וכך ללכת. לכן בוא נשמע, השאלות נכונות אבל אין תשובות.

שאלה: איפה מתחילה הסטייה בדרך?

תראו מה שאתם קוראים ואיך אתם יכולים להמשיך להתקדם עם איזה תכונות, עם איזה מחשבות, רצונות, זה נקרא הליכה בדרך.

תלמיד: הוא אומר שדרך האמת היא קו דק מאוד, ואם יש סטייה, נטייה דקה, אני כבר לא יודע איפה אני.

אני נופל.

שאלה: איפה הנקודה הזאת שאני מתחיל לסטות מהדרך בלי לשים לב כנראה?

על זה הוא ידבר.

"ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו ית' אליך: סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ועיין בעץ חיים בתחילתו, שע"כ ברא השי"ת את העולמות, משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, "רחום וחנון" וכו', שאם לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם וכו' ע"ש. והם דברים עמוקים מאד". אנחנו צריכים להתקדם בדרך הזאת ובדרך נברר את כל מה שאנחנו משייכים לבורא, את כל התכונות שלו, את כל היחסים שלו כלפינו.

"אמנם מעט כפי כח העט, - אשר "כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה". כאמרם ז"ל. וענין סוד השגה, "שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". כמובא בספרים, אשר כל אלו השמות הם שכר הנשמות, שעל כרחה באה לגוף, שבאמצעות הגוף דוקא, מסוגלת להשיג שמותיו של הקב"ה, ולפי השגתה, כן מדת קומתה". כשאנחנו מתקדמים מצעד לצעד, אנחנו כל פעם משיגים תכונות שונות מהבורא, בעצם משיגים אותו, וכל ההשגות האלה מצטרפות זו אל זו עד שאנחנו מגיעים להשגה שלמה. "וכללא נקוט: כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו". זאת אומרת, אנחנו צריכים להשיג בשכל, ברגש, בכל מה שאנחנו. כמו שהוא כותב, כל דבר רוחני, המידה שבה אתה חי אותו, חש אותו, היא באותה מידה שאתה מבין ומרגיש אותו, מגלה אותו. זאת אומרת, 613 מדרגות שאנחנו עוברים מכאן ועד שמשיגים את הבורא במלואו הן מדרגות ההשגה שלו. "שבעל חיים גשמי מרגיש את עצמו, כיון שהוא מורכב משכל וחומר. נמצא שהרגש רוחני, הוא בחינה ידועה, ושעור קומה רוחני, שעור גדלו של ידיעה, ע"ד שכתוב: "לפי שכלו יהלל איש". אבל בעל חיים יודע, ולא מרגיש כלל. והבן זה היטב".

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מגלים את בחינת הבורא, את המהות שלו. יש על זה הרבה שאלות ודאי אבל אין כל כך אפשרות להסביר אותן בינתיים.

"תבין שכר הנשמות: הנשמה טרם ביאתה בגוף, היתה בחינת נקודה קטנה, הגם שהיא דבוקה בשורש כענף באילן," כמו טיפת זרע ברחם האם. "ונקודה זו נקראת, שורש הנשמה ועולמה. ואם לא באה לעולם הזה בגוף, לא היה לה אלא עולם שלה. כלומר, שעור חלקה בשורש."

אם הנקודה הזאת לא הייתה מגיעה להתפתחות המיוחדת הזאת בעולם האגואיסטי שלנו, על ידי האגו המתאסף סביבה, אז היא הייתה נשארת בצורתה המקורית ולא גדלה ולא מבינה ולא מרגישה, כמו טיפת זרע. אבל מפני שמתווסף אליה החומר האגואיסטי ונדבק ומשתנה וממש עובד עליה, אז היא מתחילה להתפתח, לצרף לעצמה את החומר האגואיסטי הזה ודרכו היא מתחילה להבין ולהרגיש מיהי, מהי, ואיפה היא נמצאת, ומה הקשר שלה עם הבורא. כלומר, הצורות בהן הן גדלה הם בדיוק אותם 613 צעדים שעל ידן היא מתקרבת לבורא.

"אמנם מה שזוכה יותר ללכת בכל דרכי השי"ת, שה"ס תרי"ג אורחין דאורייתא [613 דרכי התורה], השבים להיות שמותיו של הקב"ה ממש, אז מתגדלת קומתה בשעור השמות האלו שהשיגה,

על מה מדובר כאן? "אמנם מי שזוכה יותר ללכת בכל דרכי השי"ת," כמה שהנשמה הזאת מהנקודה שלה מתחילה להתקדם לקראת הבורא יותר ויותר "השבים להיות שמותיו של הקב"ה", בכל שלב ושלב שהיא מתקדמת היא מוסיפה לעצמה רצון לקבל שגדל בה, שהוא כמו הנפח של אותה טיפה הנמצאת ברחם המוסיפה לעצמה בשר, אבל הבשר הזה מקבל כל מיני צורות, יש שם כלי דם ובשר ושרירים וחלקים מיוחדים שאנחנו, כמה שמבינים בזה, יודעים איך הם גדלים, יש שם ראש, תוך, סוף, כל מיני חלקים בפרצוף הרוחני, וכך הנשמה הזאת גדלה. בסך הכול היא גדלה בשני חלקים מלמעלה עד הטבור ומהטבור עד הסיום. וזה שכתוב שיש לה פעמיים תרי"ג חלקים.

וז"ס ש"הקב"ה מנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות"." 310 עולמות. "פירוש, הנשמה נכללת מב' צדיקים: צדיק עליון, וצדיק תחתון, ע"ד התחלקות הגוף מטבור ולמעלה ומטבור ולמטה. והיא זוכה בזה בתורה, שבכתב ובתורה שבעל-פה, שהם שני פעמים ש"י שבגמטריה תר"ך, שה"ס תרי"ג מצוות דאורייתא, ושבע מצוות דרבנן." בסך הכול יש לנו תר"ך חלקים שכולם נמצאים כבר, אומנם הרצון לקבל הוא הטבע שלהם, אבל הם קיבלו צורות השפעה בהן כולם מחוברים, מכוונים לבורא על מנת להשפיע.

שאלה: יש הרגשה שלבריאה אין מטרה כזאת, כי לנו ברור שככול שיש יותר שבירה יותר חלקים, אז יותר קל לנו לחזור לשלמות. אבל ההרגשה היא שלבורא יש מטרה לבטא את עצמו דרך ההופכיות מעצמו על חשבוננו ואנחנו מחויבים להיות בזה.

אני מבין אותך. אתה אומר, הבורא הוא מסכן, הוא מאוד רוצה לגלות את עצמו לנבראים ולכן הוא ברא את הנבראים בצורה כזאת שיוכל לעשות עליהם מה שהוא רוצה כדי העיקר להתגלות בפניהם, כך אתה חושב. נמשיך ואחר כך נראה כמה אתה לא צודק.

"וז"ש בע"ח: ש"לא נבראו העולמות, אלא לגלות שמותיו של הקב"ה", עש"ה ותבין. והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, לא יכלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה, כמו שהיתה בשורשה קודם ביאתה לעולם הזה, אלא היא מחויבת להגדל קומתה "תר"ך" פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש, שה"ס כל השלמות, כל הנרנח"י עד היחידה, שע"כ נקראת היחידה בשם "כתר", לרמז על מספר "תר"ך" הנ"ל."

שאלה: למה הוא מתכוון שהנשמה ירדה ונדבקה בחומר המטונף? למדנו שהנשמה היא רצון לקבל המתוקן בעל מנת להשפיע.

לא. היסוד של הנשמה הוא טיפת זרע המגיעה מהבורא, רצון להשפיע. ועל הרצון להשפיע הזה מגיע הרצון לקבל, מתלבש עליה, כדי שבסופו של דבר הרצון לקבל הזה יקבל צורה של רצון להשפיע, היינו כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: לנקודה הזאת אנחנו קוראים "הנקודה שבלב"? פשוט אף פעם לא שמעתי שאנחנו מדברים כך.

מה זה חשוב לך, אני נזהר מלהגיד מילה מיותרת, שבה בעל הסולם לא משתמש עכשיו. תנסה להתרכז רק במה שהוא כותב.

שאלה: מה הפוטנציאל של הנקודה שבלב של כל אחד ואחד?

להגיע לדבקות בבורא השלם, דביקות בשלם. זה הפוטנציאל שנמצא בכל נקודה ונקודה.

קריין: כן אנחנו בדבר המתחיל "והנך רואה".

"והנך רואה שסוד תר"ך שמות הנ"ל של תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן, הם בעצם ה' בחינות של הנשמה. דהיינו, נרנח"י, כי הכלים של הנרנח"י הם מתר"ך מצוות הנ"ל, והאורות דנרנח"י הם עצם אור תורה, שבכל מצוה ומצוה. נמצא שהתורה והנשמה הם אחד."

שאלה: מה זה תרי"ג?

הוא הסביר שיש לנו תרי"ג מדרגות בהן אנחנו צריכים לעבור, היינו לקבל בשיטה הדרגתית שינויים על הרצון לקבל שלנו, עד שנגיע למצב בו אנחנו דומים לבורא, בוא נגיד כמו שטיפת הזרע גדלה בתוך הרחם ומקבלת את צורת האדם, כך הנשמה על ידי טיפול נכון שלנו גדלה ומקבלת את צורת הבורא.

"אבל קוב"ה ה"ס אור א"ס המלובש באור תורה שיש בתר"ך מצוות הנ"ל. והבן זה היטב, שז"ס שאמרו ז"ל: "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה"." על ידי כך שאנחנו עוסקים בכל מיני פעולות המומלצות לנו על ידי המקובלים, אנחנו מייצבים את צורת האדם מהרצון לקבל שלנו. הוא מיתקן בעל מנת להשפיע יותר ויותר, עד שכולו יידמה לבורא. "פירוש, שהקב"ה מהכולל, והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים, אשר פרטים אלו, הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה, אשר אינה מקבלת אורה בפעם אחת, זולת בדרך מדרגה, לאט לאט, בזא"ז." כמו נניח, שבמשך שבעה או תשעה ויש אפילו שנים עשר חודש, העובר מטיפת זרע גדל וגדל ברחם אימו. וכך מקבל על עצמו את צורת ההשפעה של הבורא.

"המתבאר לך מכל זה, אשר סוף הנשמה להשיג את כל התר"ך שמות הקדושים, וקונה כל קומתה, שהם תר"ך פעמים, בכמות שהיתה מטרם ביאתה, אשר שעור קומתה נראית מתר"ך מצוות, שאור תורה מלובש בהם, וקב"ה בכללות האור תורה, הרי לך מפורש ש"אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ממש."

שאלה: איך להבין, להרגיש אפילו, מה הם 620 שמות הבורא?

בפשטות אלה 620 רצונות שאנחנו צריכים לתת להם כוונה על מנת להשפיע. זה נקרא שמות הבורא, או ההיפך אלה השמות האגואיסטיים. שנהפוך את כל האגו שלנו לעל מנת להשפיע.

שאלה: מה זה תורה שבכתב ותורה שבעל פה?

תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אלה שני חלקים שעלינו לקיים כדי לתקן את הרצון לקבל שלנו. וכל היתר אחר כך.

תלמיד: אבל מה זה בעבודה שלנו, תורה שבכתב ותורה שבעל פה?

לתקן את הרצון לקבל שתהיה לו צורת השפעה.

שאלה: 612 הרצונות האלה מוגדרים מראש במדרגות. איך מבדילים אותם?

אם אתה מתקן בעל מנת להשפיע כל רצון ורצון שאתה מרגיש שמדבר בך, אז אתה מתקן את הרצונות האלו. עכשיו אנחנו לא יכולים לדבר עליהם, כי אין לנו שום מושג מה הם. אחר כך זה לא שאתה מתקן רצונות כלפי בני אדם וכלפי הטבע, כלפי הבורא. כל הרצונות שלנו האגואיסטיים שמתעוררים, אנחנו צריכים אחד אחד לתקן אותם בשימוש בעל מנת להשפיע לזולת ודרכם לבורא. כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

תלמיד: אצלי מתעוררים כל מיני רצונות. עכשיו מדבר בי איזה רצון אגואיסטי. מה זה אומר שאני מתקן אותו?

אם יש לך רצון אגואיסטי, תחשוב איך אתה יכול לעשות אותו בצורת השפעה לזולת. הכול רק כלפי הזולת.

תלמיד: יש כל מיני דברים שפשוט לא ברור איך לקשור אותם לחבר. הם מנתקים אותי מהחבר עכשיו.

אם הרצונות האלה מפרידים בינך לבין החבר, אז דווקא ברור לך מה אתה צריך לעשות כדי שהרצון הזה יחבר אותך עם החבר. וסך הכול זה מה שצריך לעשות.

תלמיד: איזה רצונות, צריך פשוט לצמצם שלא יפריעו, זה התיקון?

יכול להיות שיש רצונות כאלה שתצטרך לבטל אותם ולא לקיים. כן, ודאי. וגם בזה התיקון שלהם.

שאלה: איך אנחנו יכולים למצוא את הקו האמצעי בקבוצה?

בחיבור של כל החברים בהשפעה הדדית, בתמיכה הדדית, בערבות הדדית, אתם מגיעים למצב שאתם מחוברים נכון ביניכם. ואז במרכז החיבור ביניכם אתם מתחילים לגלות את הבורא.

שאלה: לקבל תענוג מהעולם הזה, מהחלקיקים השבורים, זה התיקון, בזה אנחנו עוסקים בחיבור?

לא. תקשיב מה שאנחנו אומרים ואחר כך תשאל.

"והתבונן מאד בדברים, שאינם דרושים אלא פשט פשוט, אשר ע"ז אמרו: "הפשט לא אפשט". ואשריך אם תבין את אשר לפניך.

ונחזור לענין, אשר טרם ההשתלמות בעבודת השי"ת, נראים אורייתא וקב"ה וישראל, כמו ג' בחינות, דהיינו", נבדלים זה מזה. ישנה תורה, וישראל, והבורא, ככה זה בתפיסה שלנו. איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מחברים אותם יחד. "דהיינו שלפעמים ישתוקק להשלים את נשמתו להשיבה לשרשה, שזה בחי' ישראל, ולפעמים הוא רוצה להבין דרכי השי"ת, ורזין דאורייתא [וסודות התורה], "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה [מי שלא יודע מצוות אדונו איך יעבוד לו]", שזה בחי' אורייתא. ולפעמים משתוקק להשגת קב"ה, כלומר להדבק בו בהכרה שלמה, ומצטער רק אחר זה בעיקר, ואינו מצטער כ"כ להשגת רזין דאורייתא [סודות התורה], וגם אינו מצטער כ"כ להשבת נשמתו לשרשה, כמו שהיתה טרם התלבשות בגוף".

זאת אומרת, שלושת הדברים האלה - ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, לא מסתדרים יחד, אלא נראים לאדם כמשהו לא שייך אחד לשני.

"לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו אם הוא משתוקק ל-ג' בחינות הנ'ל בשווה ממש". אצלו ישראל, זאת אמרת הוא בעצמו. אורייתא-תורה, זאת אומרת כל תרי"ג הצעדים שצריך לעשות והבורא - הם מתחברים יחד. אנחנו לא יודעים איך לראות את זה יחד, אבל נצטרך על זה לעבוד. "כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחי' אחת מהם ביותר מבחי' הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה."

זה מה שהוא אמר בהתחלה. הדרך לבורא היא קו דק מאוד, ואנחנו צריכים לפסוע בזהירות כדי ממש לא ליפול ממנה ימינה או שמאלה. כאן הוא אומר שאנחנו צריכים בהכרח להידבק לשלושת הדברים האלה, ישראל, תורה-אורייתא וקודשא בריך הוא-הבורא, ממש בצורה שווה לגמרי. ואם משתוקק לאחד יותר מהשני אז הוא כבר סוטה מהקו.

"לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו, אם הוא משתוקק לג' בחינות הנ"ל בשוה ממש, כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחי' אחת מהם ביותר מבחי' הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה.

על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציוויא דמאריה [למצוות האדון], "דמאן דלא ידע אורחין דמאריה וצוויין דמאריה, שהם רזין דאורייתא, איך יעבוד ליה [שמי שלא יודע דרכי אדונו ומצוות אדונו, שהם סודות התורה, איך יעבוד לו]", שהוא מבטיח ביותר קו הממוצע בין שלושתם.

וז"ס, "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר ציוויא דמאריה [מצוות אדונו], לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. שה"ס שם המפורש בפסוק "ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ".

יהודה ליב"

שאלה: מה זה להשתוקק לשלושת הבחינות באותה צורה, איך אפשר להחזיק את שלושת הבחינות באותה מידה?

כאילו שאתה מגיע עכשיו לסוף הדרך ואתה דבוק לגמרי בבורא על ידי זה שתיקנת את הרצון לקבל שלך בכוונה על מנת להשפיע עם כל מה שיש בעולם שלך, זאת אומרת אתה עם החברים ומגיע לדבקות. זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא".

תלמיד: אבל בדרך משהו תמיד יותר חשוב כאילו. אנחנו בדרך כלל אומרים שהכי חשוב זה להתרכז בחברים בדרך לבורא, זו בעצם השיטה שלנו.

כן.

תלמיד: איך מחזיקים את שלושתם יחד, לראות את סוף המהלך?

בכל מצב ומצב אנחנו צריכים לראות שאנחנו מגיעים לסוף. לסוף. מתי נגמרת המדרגה? כשאתה משתמש בכל מה שיש לך כדי להגיע לדבקות. כאילו אין יותר מזה. הגעתי להכול, השתמשתי בכל הכוחות, בכל מה שיש לי עד הסוף, זה נקרא שרכשתי את המדרגה הזאת. אם יש עוד משהו? אני לא יודע, בשבילי המצב הזה הוא מצב סופי. אחר כך מה שמתגלה מתגלה.

תלמיד: עדיין באותו שלב קיימים שלושתם או שזה כבר "אין עוד מלבדו" וזהו?

לא. לרגע יכול להיות שקיימים ואחר כך שוב נפרדים. מתווסף רצון לקבל ושוב מפריד אותם לשלושה דברים.

תלמיד: אבל בשדה הזה צריך להיות כל הזמן שלושה מאחדים לאחד?

לא. כשאתה מגיע לדבקות - באותה מדרגה אין יותר, כאילו זה סוף הדרך. אחרת הדבקות היא לא שלמה. היא צריכה להיות שלמה בכל שלב ושלב, אחרת המדרגה לא מסתיימת.

שאלה: העשירייה היא בחינת ישראל או בחינת אורייתא?

העשירייה היא ישראל, היא זאת שמשתוקקת לבורא, לכן נקראת ישראל, ישר-אל.

תלמיד: זאת אומרת שאדם מבוטל בתוך העשירייה לגמרי?

כולנו מבוטלים ואז בינינו מוצאים את מה שנקרא קודשא בריך הוא. הביטול המשותף בינינו נותן לנו את הרגשת הבורא.

שאלה: המאמר קצת קשה, הרבה מספרים, חוקים שחלקם עוד לא ברור ובסוף הוא כותב "רק פתחו לי פתח קטן" מהו הפתח הזה, הוא נשמע כמו פתרון.

נקודת הדבקות היא בינינו כשאנחנו מתחברים ומבקשים, מושכים, מתחננים לבורא שייכנס לדבקות איתנו.

שאלה: באיגרת הזאת, בחלק מהמקומות כתוב שהאור מתלבש במאור התורה, ולפעמים הוא כותב שאור הבורא זה בכללות אור התורה. מה האדם משיג כאור הבורא ואור התורה?

כשהאדם מתחבר עם החברים שלו, ביחד הם משיגים אור של השפעה הדדית ובתוך האור של ההשפעה ההדדית שנקרא "אור החסדים", הם מגלים אחר כך גם את "אור החכמה", כך נקרא הבורא.

שאלה: מדוע מורגש שהאורות הנמשכים בשיעור צהריים רכים יותר מהאורות הנמשכים בשיעור לילה?

זה עניין פסיכולוגי בלבד, זה עוד ישתנה.

שאלה: איך נוכל לבחור את הדרך הנכונה בכל יום, מה הסימנים לבחירה נכונה?

אני נותן תשובה אחת לכולם. דרך החיבור בינינו ומתוך הרצון שלנו כשמתחברים להיות מכוונים לבורא, שהוא המטרה. ואז בינינו, כשאנחנו משתדלים להיות מחוברים לבין הבורא שהוא המטרה, יש לנו צעדים שמקרבים אליו. כך אנחנו צריכים לראות את ביאתנו לגמר תיקון.

שאלה: איך להבין בפועל שכבר סטיתי כעובי של שערה?

על ידי זה שקודם כל צריכים להידבק, ואז מתחילים מנקודת הדבקות הזאת לזהות אם אני נמצא בסטייה או לא, מהדבקות השלמה בחברים.

שאלה: איך אני יכול לסטות מהדרך אם הבורא מוביל אותי?

כי אתה נמצא ברצון לקבל האגואיסטי שלך ולכן כל פעם אתה נמצא בסכנת נפילה. אנחנו פוסעים מביננו לבורא כמו על קו דק מאוד, כמו על חוט, כמו שבקרקס הולכים על חוט, כך אנחנו הולכים.

שאלה: מה ההבדל בין השתוקקות למלא את הנשמה ולהחזירה לשורשה, לבין ההשתוקקות להידבק בבורא?

זה כמעט אותו הדבר. יכול להיות שגם טוב, כי זה "דע את ה' אלוהיך ועבדהו". בקיצור זה אותו דבר.

סדנה

בואו נברר בינינו מה עשינו, שיש לנו "ישראל", אדם המשתוקק לגילוי הבורא, להידבק בבורא, "אורייתא" שהם 613 צעדים שצריכים דרכם להגיע לדבקות השלמה, ו"קודשא בריך הוא", שאנחנו משיגים את הבורא כל פעם עוד ועוד יותר עד שמגיעים אליו לחיבור השלם. אז איך אנחנו מממשים את זה בחיים, בקבוצה שלנו. יש לנו הזדמנות לזה או לא?

*

תלמיד: איך לא לסטות מהדרך. אם אנחנו מתחברים בינינו, ורוצים מתוך החיבור בינינו להיות מכוונים לבורא שהוא המטרה הסופית שלנו, כבר יש לנו צעדים שצריך לעבור, שזה 613 רצונות שצריך לתקן. ואם אנחנו עושים את זה ביחד באותה סביבה שמדברת על הגדלות ומכוונת אותנו למטרה, לא נסטה ונוכל להתקדם ביחד.

בסדר.

מה זה נקרא לסטות מהדרך?

*

תלמיד: לסטות מהדרך זה לא להיות במרכז הקבוצה. כל מה שמוציא אותי ממרכז הקבוצה זה לסטות מהדרך.

תלמיד: לראות בעצם שאתה עובד בכוחות עצמך, חושב שאתה הולך ומשיג את המטרה ואתה מחובר ואתה הולך בדרך ה', אז אתה מבין שאתה בכלל לא עם החברים, לא בדרך הנכונה, לא מתבטל, לא מתכלל איתם.

תלמיד: אפילו זה שאנחנו רוצים להרגיש את הבורא או רוצים להנות, כמו שכתוב במכתב הזה המדהים, רוצים לשוב לשורשנו או שרוצים לגלות את הבורא, שלושה החלקים האלה, שלוש הנטיות האלו בנפרד, זה גם סטייה מהדרך. ופה אנחנו משתדלים לחבר אותם לאחד.

בסדר.

תלמיד: כשאני לא מסתכל על מצב החיבור בינינו, שאני מפספס ולא מסתכל על הגדלות של החברים ובקיצור, כל מקום שרצונות שהם מחוץ ליחס שנמדד בינינו.

*

מה זה נקרא "כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו"? ולמה מאותה הפסקה הוא אומר לנו "בעל החיים יודע ולא מרגיש כלל". מה זה נקרא "לא מרגיש"?

*

תלמיד: זה משהו דבוק שאין לו הרגשה נפרדת, אלא ידיעה זה דבקות, ודבר רוחני רק אם אתה דבוק בו, משתווה אליו אז אתה יודע אותו אולי.

זה כמעט נכון. אבל באמת זה בסדר גמור.

*

שאלה: מה התשובה הנכונה? אמרת שזה התחיל כאילו לגעת, אבל אולי תשלים.

כן או לא, את זה אתם תדעו, אחר כך תספרו לי, כדי שאני אדע.

*

סיימנו את השיעור. שיהיה לכם על מה לחשוב עד הערב ועד מחר בבוקר, אחר כך בשיעור בוקר נתראה בעזרת ה'. לכולם חיבוק חם.

(סוף השיעור)