שיעור צהריים 01.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: יום הכיפורים

ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 593,

מאמר "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה"

קריין: רב"ש א', עמ' 593, מאמר "מהי התפלה על עזרה וסליחה, בעבודה".

מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה

תשמ"ח - מאמר ד'

1987/88 - מאמר 4

"חז"ל אמרו (קדושין ל', ע"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". משמע מכאן, שהקב"ה עוזרו, כן יכול לו. אם כן נשאלת השאלה, מדוע האדם צריך לבקש מה' סליחה על החטא, הלא חז"ל אמרו, שהאדם בעצמו אין יכול לו, אלא בעזרת הקב"ה. נמצא, אם האדם חטא, הוא לא אשם. כי מה הוא היה יכול לעשות, אם הקב"ה לא עזר לו.

ובכדי להבין זה, צריכים להבין מקודם, מהו שורש החטאים. כלומר, מהו המקור והסיבה שזה גורם כל החטאים. והגם שהתשובה היא פשוטה וידועה לכל, שהסיבה לכל החטאים הוא היצר הרע, אבל יש לדעת, מהו המקור והשורש של יצר הרע, שהוא מסית את הנבראים, שיחטאו, כלומר בשביל מה הוא רוצה, שהנבראים יחטאו בעולם. וכמו כן צריכים להבין, מהו יצר הטוב, שהוא רוצה דוקא, שהנבראים יעסקו בתו"מ.

וכפי שלמדנו, היות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, לכן ברא הבורא נבראים, שירצו לקבל טוב ועונג, כלומר שיהיו להם רצון וחשק לקבל תענוגים, אחרת הם מרגישים שאין להם טעם בחיים. והם מוכרחים לקבל תענוג, אחרת הם מרגישים יסורים. והרצון לקבל הזה הנטבע בהנבראים, זהו כל השורש של יצר הרע, שהוא מסית להנבראים, שיעשו חטאים.

אולם יש להבין, אם הבורא ברא בהנבראים את הרצון לקבל הזה, והוא עיקר מה שהנבראים נקראים בשם "נברא", שזהו כמו שכתוב, שנברא נקרא "יש מאין", שהוא דבר חדש, מה שלא היה מטרם שבראו. אם כן למה הוא שורש היצר הרע.

והתירוץ על זה מובא בתע"ס, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. לכן הרצון לקבל הזה, שאם הוא היה נשאר בצורתו שהיא בעמ"נ לקבל, אז הרצון הזה שהוא בהופכי להבורא, והיה מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוגים. לכן נעשה תיקון על זה, הנקרא "צמצום". כלומר, שלא יקבל את האור בכלי זה, הנקרא "מקבל לעצמו", אלא שיקבל השפע דוקא בזמן, שיש לו הכוונה בעמ"נ להשפיע.

זאת אומרת, שכל מה שהאדם רוצה לקבל לעצמו, נעשה איסור, מטעם, שכל מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון, שהתחתון כבר עושה איסור, אם הוא מקבל לעצמו ולא על הכוונה בכדי להשפיע נחת ליוצרו.

נמצא, שכל החטאים נמשכים בזה, אם האדם רוצה לקבל לתועלת עצמו. וזה כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה ומצות שנתנו לנו לקיימם, הוא על הכוונה להביאנו אל הכוונה, שנוכל לכוון לבנו לעשות את כל הדברים בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא "קדושה". ומכאן נמשך, שהקליפה והס"א, שהם רוצים לקבל לתועלת עצמם, ובזה הם בהופכיות לקדושה.

לכן אנו קוראים להרצון לקבל לתועלת עצמו בשם חדש "יצר הרע", היות שע"י זה שהוא רוצה למלאות את רצונו ולהנות לעצמו, בזה הוא לא נותן לנו לקיים תו"מ. כי ע"י קיום תו"מ אפילו שלא לשמה, באים לשמה. לכן אפילו בשלא לשמה היצר הרע מפריע מלקיים תו"מ, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה. לכן מספק "אולי יבוא", כבר מפריע.

ולשמה נקרא, שהאדם עושה הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. נמצא, שהיצר הרע מפסיד, בזה שהאדם עוסק בתו"מ, עד כדי כך שהוא נאבד מהעולם. כלומר, שהאדם הורג אותו עם התורה ומצות שהוא מקיים. כמו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א ע"ב), תניא רבי יוסי הגלילי אומר "צדיקים, יצר טוב שופטן, שנאמר, ולבי חלל בקרבי". ופירוש רש"י "ולבי חלל בקרבי, יצר הרע. הרי הוא כמת בקרבי, שיש בידו לכופו".

ובהאמור, כל מה שעושה היצר הרע, שמפריע לו מלעסוק בתו"מ, בצדק הוא עושה, כיון שהאדם רוצה להמית אותו ע"י התו"מ. לכן הרצון לקבל נקרא "רע", מטעם שהוא עושה רע לאדם. משום שהיצר הזה הוא המפריע להאדם, שיגיע לבחינת דביקות בה', הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום".

וכשהאדם בא לידי הכרה, שהרצון לקבל לעצמו מפריע לו להגיע לעולם החיים, ורוצה שהאדם ישאר בעולם החושך והמות, וכי יש בעולם דבר היותר רע, שמפריע לו מלהגיע להחיים, אז האדם נותן להרצון לקבל לעצמו שם "יצר הרע". כלומר, שהאדם מרגיש את הצרות הרעות, שהוא גורם לו. אז הוא קובע לו שם "רע". מה שאין כן מטרם שהאדם מגיע להרגשה זו, שהרצון לקבל לעצמו הוא המפריע בעדו מלהגיע להטוב ועונג, אין האדם מכנה את הרצון לקבל לעצמו בשם "יצר הרע".

ומזה אנו רואים, זה שהרצון לקבל לעצמו מפריע את האדם מלקיים תו"מ, הוא צודק, היות שהרצון לקבל לעצמו רואה, שהאדם רוצה להמית אותו, כנ"ל בדברי חז"ל על פסוק "ולבי חלל בקרבי", שהיצר הרע נעשה כמת אצל צדיקים, שמקיימים תו"מ, כדברי חז"ל, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".

נמצא, שהרצון לקבל הזה, הנטבע בהנבראים, הוא השורש לכל החטאים, שלא נותן להנבראים לקיים מצות ה', מטעם שהוא רואה, שרוצים להעביר אותו מהעולם. וזהו כמו שמובא במאמר "פתיחה לחכמת הקבלה" (אות א') "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תו"מ". ומבואר שם, שע"י קיום תו"מ זוכים להזדכך מהרצון לקבל לעצמו. לכן אנו מבינים טוב מאוד, מדוע שהרצון לקבל הוא המפריע לקיים תו"מ, והוא השורש והסיבה לכל החטאים.

ומזה נמשך, שאלו שרוצים לעבוד בדרך של השפעה, להם יותר קשה מלחמת היצר הרע, מסיבת שאלו אנשים הם ממש רוצים להרוג ולהמית את הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שהם רוצים ללכת בדרך התורה, שהיא הפוכה מדעת בעלי בתים. שדעת בעלי בתים היא, שאין הם עושים שום דבר אלא לתועלת עצמו. ולכן כשהם עוסקים בתו"מ, כל כוונתם היא, שירכשו ע"י זה שכר עבור תועלת עצמם.

זאת אומרת, שהם ישארו בהרצון לקבל שלהם. ורק מקודם שהתחילו לעסוק בתו"מ רצו שכר עולם הזה, בשעה שעסקו רק בדברים גשמיים, כי מי שעובד אצל בעל הבית, הוא רוצה שבעל הבית ישלם לו שכר. ועתה, שהתחיל לעבוד ולקיים תו"מ מה, שה' צוה אותנו, אז הוא רוצה, שה' ישלם שכר. נמצא, שהכל על דרך לתועלת עצמו. מה שאין כן אחר כך, שהתחילו לקיים תו"מ, היה זה על הכוונה שיקבלו שכר עבור הרצון לקבל שלהם, עולם הבא.

אם כן, היצר הרע, הנקרא "רצון לקבל", לא מתנגד להם כל כך. היות שהרצון לקבל מתנגד להם רק מספק, כלומר, היות משלא לשמה באים לשמה. שפירושו, שהגם שהתחיל לקיים תו"מ עבור שיהיה לו שכר לתועלת עצמו, אבל ע"י זה יכולים אח"כ לבוא לשמה, דהיינו לעבוד רק לשם תועלת ה' ולא לתועלת עצמו.

מה שאין כן מי שרוצה מלכתחילה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס, כלומר שלא רוצה לעבוד לתועלת עצמו, בטח שהיצר הרע מתנגד לו על כל צעד ושעל. והיצר הרע רוצה לקיים "הבא להורגך, השכם להורגו". לכן עבודתם קשה ביותר, מאלו אנשים שעובדים בעמ"נ לקבל פרס. משום שהם אומרים מלכתחילה, שהם רוצים לקיים תו"מ בתור סגולה, שע"י זה יוכלו להרוג את היצר הרע, כנ"ל "ולבי חלל בקרבי".

ועתה נבין את השאלה, ששאלנו, לפי מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אם אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". נמצא, במה האדם אשם, אם לא קבל עזרה הדרושה מאת ה'. ולפי זה, מדוע האדם צריך לבקש סליחה מאת ה'. והתשובה היא פשוטה, היות שהוא לא בקש עזרה. כי חז"ל אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא לפי זה, שהעזרה באה מה' לאחר שבקש עזרה.

נמצא, שחטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו.

מה שאין כן אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. נמצא, שהתפלה אינה שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'.

והגם בבחינת הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה."

אנחנו רואים את המצב שלנו, איך רב"ש מבטא את זה ואיך אנחנו צריכים לקבל.

תלמיד: רב"ש אומר שהחטא של האדם הוא, שהוא לא מבקש עזרה לנצח את היצר.

כן.

תלמיד: מה בדיוק הוא צריך לבקש?

עזרה. עזרה להתגבר על הרצון לקבל לעצמו ולחשוב רק איך הוא עולה לדרגה שהוא יכול להשפיע לבורא.

תלמיד: מצד שני אומרים לנו שאם אדם מבקש על עצמו זה לא בסדר.

לא, הוא מבקש שיהיה לו כוח לראות את הפגם, את העבירה, ואיך הוא יוצא מזה, איך הוא מעלה את עצמו למעלה מיצר הרע.

תלמיד: שיהיה לו כוח לראות את הפגם. זאת אומרת, עכשיו הוא לא רואה את הפגם?

לא, הוא רואה תוצאות, אבל לא רואה את הסיבה.

תלמיד: אז הבקשה צריכה להיות שהוא רוצה לראות את הסיבה לתוצאות שהן לא טובות?

כן.

תלמיד: החטא של האדם הוא, שהוא עצמו לא ביקש עזרה.

כן.

תלמיד: עליו האחריות. ומה האחריות שלו כלפי החברים בעשירייה, האם הוא צריך לדאוג שגם הם יבקשו עזרה או שהכול רק עליו?

קודם כל זה עליו. ואחר כך האדם צריך לשקול שוב, כשהוא רואה כבר במדרגה יותר גבוהה איך הוא צריך להתנהג.

תלמיד: רב"ש כותב פה שהתפילה לא שלימה אם היא לא שגורה בפיו.

כן.

תלמיד: איך כל עוד קיים קמצוץ של רצון לקבל, האדם יכול להיות בתפילה שלמה?

זה באמת דבר קשה מאוד להבנה, אבל בזה שאדם כל פעם מחפש איפה טמון, איפה נסתר בו הרצון לקבל ועד כמה הוא יכול לקבוע מעליו את המטרה שלו, כך הוא יכול להתגבר ולהתקדם.

תלמיד: איזה כיוון יכול לעזור לנו לגבש את המטרה הזאת שצריכה להיות מעל הרצון לקבל?

המטרה צריכה להיות לתקן את הרצון לקבל, לא לשמוע בקולו, ואחר כך עוד לעבור לעל מנת להשפיע. ועד אז אסור לאדם לחשוב שהוא נמצא באיזה מצב שאפשר להגיד עליו שהוא טוב.

תלמידה: אנחנו רואים שהרצון לקבל מפריע לאדם לקיים תורה ומצוות בכל דרך, איך אדם מזהה שהוא מקבל את כל ההפרעות, איך הוא יודע שהוא לא מצליח להתגבר עליהן, איך הוא משייך אותן לזה שהן לא לקדושה?

זה רק על ידי זה שהוא נמצא במסגרת נכונה, שכולם בה מקיימים את חוקי התורה, זאת אומרת כולם נמצאים בעל מנת להשפיע או משתדלים להיות, ואז הוא רואה עד כמה חסרות לו תכונות השפעה.

תלמידה: לפעמים אדם מרגיש שזה כמו שהדביקו לו לרגליים דבק מגע, הוא לא יכול לעשות כלום.

כן.

תלמידה: האם בזה שהוא מביא את עצמו לסביבה זה מה שיכול לעזור לו לצאת מהמצבים או גם תפילה?

תפילה בטוח שכן, אין יותר מועיל מתפילה. ככה זה.

תלמידה: האם אדם מזהה על עצמו את המלחמה הפנימית שבעצם קורית?

ודאי שכן, הוא צריך לראות חצי טוב וחצי רע, איך ועד כמה. באמת הכול תלוי במצבו של אדם.

תלמיד: רשום שאדם צריך לבקש מהבורא ומי ש"בא להיטהר מסייעין אותו" והחטא של האדם הוא שהוא לא ביקש, ואחר כך רשום שאפילו אם הוא לא מקבל תשובה הוא צריך להאמין שהבורא שומע תפילת כל פה.

כן.

תלמיד: מאיפה יהיה לי כוח לבקש אם הבורא שומע אבל אני לא מקבל תשובה, ואני רק צריך להאמין שהוא שומע?

צריכים להתגבר על ההחלטה הזאת ולא להיכנע ללחץ של היצר הרע, ובסופו של דבר האדם צריך להבין שבכל זאת הבורא יעזור.

תלמיד: הוא לא קיבל תשובה, ועוד לא קיבל תשובה, ועוד לא קיבל.

עוד לא קיבל, כן.

תלמיד: איך הוא יוכל לבקש אם הוא לא מקבל תשובות?

כל יום מחדש, אין כאן מה לענות אחרת. וגם להבין שהייאוש זו גם עזרה גדולה. שאם אדם מתגבר על הייאוש, על הקושי, אז הוא מתקרב לישועה.

תלמידה: מכל המאמרים שקראנו בימים האחרונים נהיה מאוד ברור, לי לפחות, שהאדם כל כך דבוק באגו שלו שהוא לא מבקש עזרה כי האגו קונה אותו, כאילו אומר לו, "אתה שלי", וכדי באמת לעשות משהו, באמת להצליח לבקש עזרה, הוא חייב להיפרד מהאגו.

כן.

תלמידה: מצד שני להיפרד מהאגו זו מדרגה גבוהה מאוד, ואז האגו גם אומר "אין לך מצב, מי את שתיפרדי ממני?". זה למקובלים, לאנשים גדולים.

זה תלוי בסביבה שבה אדם נמצא, מי משפיע עליו, זה החשוב.

תלמידה: משפיעה עליי גם הסביבה שלנו וגם הסביבה החיצונית.

הסביבה החיצונית זה לא כל כך בעיה. הבעיה היא עד כמה הסביבה שקרובה אליך, אם היא קרובה, משפיעה עלייך.

תלמידה: מה אפשר לעשות דרך הסביבה שלנו כדי שבכלל ייראה שיש סיכוי להיפרד מהאגו הזה?

זה תלוי בסביבה, שהיא תהיה יותר אקטיבית, שאתם לא תרצו לתת לה להיחלש, לשקוע. העיקר זה מצב הרוח הכללי שנמצא בחברה, עד כמה הוא מעורר כל אחד להתקפה.

תלמידה: מה הנקודה שצריך לחזק בסביבה כדי שיהיה כזה מצב רוח חזק?

שכולם בסביבה יהיו מודעים למצבם שהם נמצאים בחולשה שהיא כולה נובעת מהפצת הרצון לקבל, האגו. ולכן צריכים לדלג על כל ההפרעות ומעליהן להתקשר לבורא ולהיות בטוחים שרק זה יעזור.

תלמידה: לאיזו נקודה פנימית הסביבה צריכה לדחוף את האדם כדי שהוא יאמין שהוא יכול לקפוץ מעל האגו הזה, או טיפה להשתחרר ממנו?

זה צריך להיות מתוך נקודה פנימית של האדם, שהוא קשור לסביבה ולבורא ולחברים.

תלמידה: אבל לאיזה רגש הוא צריך להגיע? איזה רגש דוחף את האדם להתרחק מהאגו שלו?

הייתי אומר שקודם כל הרגש נחיצות, שאדם חייב לעשות את זה. זה דבר ראשון. דבר שני, שהוא אוחז באותה נקודת החיבור שלו עם הסביבה שהיא מסוגלת להחזיק אותו למעלה מהאגו.

תלמידה: זאת אומרת, הסביבה נותנת לו את הביטחון שאם הוא יקפוץ מעל האגו שלו אז היא תחזיק אותו?

כן.

תלמידה: והרגשת הנחיצות זה לחץ שמגיע מהבורא, הוא מרגיש שהבורא כבר מצפה ממנו?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין תפילות קטנות לאורך זמן שהאדם לא מרגיש שיש איזו תגובה, לבין התפילה האחרונה ששלמה שם הוא כן מרגיש? איך מכל הקטנות האלה נוצר משהו אחר שפתאום הוא כן מקבל תגובה? אדם יכול להיות בדרך עשרים שנה, עושה ולא מקבל את התגובה? איך קורה הנס, הקסם הזה שפתאום יש הרגשה ותגובה?

זה אך ורק על ידי התמדה. התמדה, שהוא נמצא בתוך החברה שכולם פחות או יותר מחזיקים זה את זה וכך הוא התחזק.

תלמיד: בעצם אם אני מבין נכון נקודת המפתח במאמר היא להגיע לתפילה שלמה.

כן.

תלמיד: כי בזה שהאדם מגיע לתפילה שלמה, הבורא עונה לו ומעלה אותו. מה צריכה להיות המגמה הנכונה, מהם התנאים כדי לפרוץ יותר ויותר לתפילה שלמה שזה יהיה ממש משהו שנעסוק בו בכוח ובעוצמה?

אדם צריך לברר לעצמו כמה נקודות שהן החשובות ביותר שיש במצבו כרגע, ואיך להגדיל אותו מצב ולהפעיל אותו לכיוון הנכון. וכאן אסור לו להתכנס בעצמו ולהיות באיזו חולשה, איזה הפסק, איזה מצב מנוחה, אין דבר כזה, כאן הוא "כשור לעול וחמור למסע", ואז זה קורה אפילו מהר ממה שהוא חושב.

תלמיד: האם כדי להגיע לתפילה שלמה ולא בפעם אחת, אלא כל הזמן לדפוק על אותה תפילה שלמה, הוא צריך להיות דבוק בבורא ולא משנה מה קורה, פשוט לאחוז בו כל הזמן, לא משנה באיזה מצב הוא נמצא, להינעל עליו?

כן, זה בטוח עובד.

תלמיד: איך עבודה בתוך העשירייה שלנו מחזקת את המגמה הזאת?

צריכים להיות דבוקים זה בזה וכל הזמן לברר את המצב הסופי, ואת המצב הנוכחי, ולדחוף את כולם מהמצב הנוכחי, כדי להפוך אותו למצב הסופי.

תלמיד: העבודה הזאת היא יותר עבודה פרטית או עבודה אחרת, להגיע לתפילה שלמה? יש פה עניין של תמיכה זה בזה, או שזו עבודה שלו מול הכוח העליון?

זו עבודה שלו מול הכוח העליון, ושלא יחכה עד שיקבל דחיפה, דחף, אפילו מחברים. אלא העיקר זה עד כמה הוא בעצמו בצורה אקטיבית דוחף את הכול למטרה.

תלמיד: מה התגובה הרצויה לבן אדם שמבקש כבר בפעם האלף, ושוב אין תשובה, מה הבורא מצפה שהאדם יעשה?

אני חושב שאתם צריכים לברר.

תלמיד: לשמוח, לקבל את זה ברגוע לפעם הבאה כבר, להמשיך פשוט ככה?

את זה יש לך בכל המאמרים של בעל הסולם. אבל אתם צריכים בעצמכם להתעורר כל פעם, ויותר ויותר בנחיצות לדרוש את התשובה.

תלמיד: איך אדם מתגבר על הייאוש שיש לו? הוא כבר התפלל כל כך הרבה פעמים ולא מקבל תשובה והוא מבין שאולי זאת היא המציאות שלו, שהוא ימשיך להתפלל, והוא לא יודע אם הוא יזכה לתשובה?

במצב של ייאוש האדם חייב להגיע למצב שאין לו ברירה, רק לצעוק ממצבו לבורא.

תלמיד: איך אדם עובר ממצב של ייאוש, למצב של נחיצות, שזה נחוץ לו? כי הייאוש כבר כביכול מנטרל אותו.

כן ולא. דווקא במצב של ייאוש האדם יכול למצוא את נקודת הפנייה הנכונה לבורא.

תלמיד: ועיקר ההתקדמות של האדם תלויה בהשפעת הסביבה שלו, בעשירייה שלו, או לאו דווקא, זה יכול להיות מכללות החברה?

בעיקר זה מהשפעת הסביבה.

תלמיד: השפעת הסביבה אבל באיזה ווליום מדברים, בעשירייה?

בגודל קטן.

תלמיד: ואם יש לו ביקורת על העשירייה שלו, שהוא לא מקבל ממנה כוחות ותמיכה, והוא זקוק לה?

אם יש לו ביקורת אז הוא עדיין לא הגיע למה שאנחנו קוראים. מה שאנחנו קוראים זה מצב של יום כיפור.

תלמיד: אז מה הוא עושה?

הוא רוצה למלא את הכלים דקבלה שלו.

תלמיד: אז איך הוא הופך את המצב הזה? כי הוא רוצה להתקדם.

הוא צריך להפוך את המצב שלו למצב שהוא מבקש כלים להשפעה.

תלמידה: יש משפט "וליבי חלל בקרבי". זה נשמע חושך מוחלט, אם הרצון לקבל מת, אז מה נשאר באדם כשהוא מתפלל? מה נשאר שם חוץ מרצון לקבל כשהוא מת?

הרצון לקבל אף פעם לא מת, רק אם מביאים אותו למצב הסופי. "וליבי חלל בקרבי" מדבר בדיוק על הרצון האגואיסטי שלנו שמגיע לקליטה הסופית.

תלמיד: אז המטרה שהרצון לקבל ימות, זו המטרה? שימות לגמרי ויהיה רק את הרצון להשפיע? על זה אנחנו הולכים?

נגיד שכן.

תלמיד: יכול להיות שזה עובד ככה? נראה שבכל אדם יש שני רצונות שכביכול מכחישים זה את זה לגמרי, יש את הרצון לקבל ויש את הרצון להשפיע. והמטרה שלנו היא כל הזמן לבדוק שהרצון לקבל מת, או שפשוט צריך כמה שיותר ללכת עם הרצון שאומנם בהתחלה הוא קטן, אבל יש חברה גדולה שתומכת? ללכת עם הרצון להשפיע ולא כל כך להתעסק ברון לקבל? גם במאמרים של רב"ש, הוא כל הזמן מדבר על היצר הרע. אנחנו כל הזמן עוסקים ביצר הרע. למה אי אפשר פשוט ללכת על להשפיע ולהתעלם ממנו? והוא יצעק אבל ממשיכים בשלנו. למה זה לא עצה של המקובלים?

אנחנו עוד רחוקים ממנה. מי שהולך בדרך ומחפש דרך נכונה למצב הנכון, אז הוא מבין מה עליו לעשות.

תלמיד: אני מבין את העצה ומשהו בי אומר שלא מצליח להבין למה היא נכונה.

בסדר.

תלמידה: בתקופה האחרונה אני מרגישה הרבה יותר את הנחיצות שאתה מדבר עליה, מפנה אותה לעשירייה, משתפת, בוכה על הנחיצות שבאמת כל הזמן אנחנו יודעים לדבר את כל מה שאנחנו צריכים לעשות, אבל ממש בפועל הרצון לקבל לא רוצה לעשות את זה. ואז אני מוצאת את עצמי מחפשת מה עוד אני יכולה לעשות? לקרוא? להתפלל? אני רוצה ללכת בעצתך, אז מה לעשות כשהנחיצות מגיעה?

להיכנע כלפי החברה ויחד עם החברה להמשיך הלאה.

תלמידה: איך זה בא לידי ביטוי, להיכנע?

בחברה שלך יש דעות שהן כולן מכווָנות לחיבור נכון. ואז בחיבור הנכון יחד כולם להמשיך.

תלמידה: אז להקשיב למה שחברות מציעות, מה שהן אומרות ולהתפלל לבורא עולם שאני אוכל לשמוע אותן יותר טוב.

כן.

תלמיד: מהי תפילה שלמה?

זו תפילה עבור הרצון להשפיע, שאדם מאוד רוצה שירד עליו וייכנס לכל הפניות הקטנות שיש בו, ברצון לקבל שלו, ויהפוך אותו לרצון להשפיע.

תלמיד: ברגע שהאדם מגיע לתפילה שלמה, מה התוצאה ממנה?

התוצאה ממנה היא שמה שהוא מתפלל, מה שהוא מבקש, זה מה שקורה.

תלמיד: האם הצדקה שלמה של המצב שהוא נמצא בו, היא תוצאה מתפילה שלמה?

כנראה שכן, אני לא יודע.

תלמיד: רב"ש כותב פה, אדם "מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוגים. לכן נעשה תיקון על זה, הנקרא "צמצום". האם קודם לכך שאדם נכנס לשלב הצמצום חייבת להיות הרגשת הבושה?

לא חייבת. אני לא יודע על איזה מצב אתה מדבר.

תלמיד: רב"ש כותב כאן, "אדם מרגיש אי נעימות בעת קבלת תענוגים". האם הכוונה להרגשת הבושה?

אי נעימות יכולה להיות כבושה, כן.

תלמיד: הוא גם כותב כשהתרחש שלב הצמצום כבר נעשה תיקון. ומה עם מסך ואור חוזר, האם תיקון מתרחש כבר בשלב הצמצום?

כן.

תלמיד: ומה עם מסך ואור חוזר?

זה כבר יותר מדי, זה לא למצב הזה.

תלמידה: דובר קודם על רגע של ייאוש ורגע של נחיצות. אני מרגישה שיש ייאוש או נחיצות, אין לי בחירה. יש רגעים שכבר קורה מה שצריך לקרות, אני לא בוחרת אפילו מה לבקש או להגיד, ודווקא ברגע של ייאוש אין לי שיקולים לבחור. האם זה נכון?

כמו שאת אומרת אז זה נכון.

תלמידה: הבעיה היא כשאני לא מרגישה נחיצות.

אז את עוד לא מרגישה, אז צריכים להמשיך להתפלל, לבקש.

תלמידה: האם כשאני לא מרגישה נחיצות זה עדיין נקרא תפילה?

בכל זאת זו תפילה.

תלמידה: רק כשאני באה לפה פיזית ויושבת עם כולם, עם הרב, עם הגברים, אני מצליחה להרגיש שעובדים לי על הרגש. בשום מצב אחר אני כמעט ולא מצליחה להגיע למצב של להרגיש שכל מילה, לא משנה מה החברים אומרים, משפיעה עליי, יוצרת לי את הבירור, אבל אני לא נמצאת פה כל הזמן.

אז מה את רוצה?

תלמידה: אני מרגישה שאני כל הזמן עובדת מכוח האינרציה ורק פה העבודה באמת מקבלת הרגשה. האם זה בסדר שזה כך?

כן. גם זה מצב.

תלמידה: אני מרגישה שבעשיריית נשים חסר לי משהו, כשהעבודה היא רק פנימה ופנימה. חסר לי לחשוב או להתפלל או לפעול כלפי חוץ, זה מרגיש לי שרק התכונות הגבריות שיש בי מקבלות ביטוי ואני מתרחקת מתפקיד האישה כשאנחנו רק בתוך הנשים פנימה. האם זה מפני שאני לא עובדת נכון, או שזה באמת חסר?

תעשי עוד חשבון נפש ותמצאי תשובה יותר נכונה.

תלמיד: הוא כותב פה בשתי פסקאות על שני מצבים. מצב ראשון "היצר הרע, הנקרא "רצון לקבל", לא מתנגד להם כל כך. היות שהרצון לקבל מתנגד להם רק מספק, כלומר, היות משלא לשמה באים לשמה. שפירושו, שהגם שהתחיל לקיים תו"מ עבור שיהיה לו שכר לתועלת עצמו, אבל ע"י זה יכולים אח"כ לבוא לשמה, דהיינו לעבוד רק לשם תועלת ה' ולא לתועלת עצמו". ומצב שני, "מה שאין כן מי שרוצה מלכתחילה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס, כלומר שלא רוצה לעבוד לתועלת עצמו, בטח שהיצר הרע מתנגד לו על כל צעד ושעל". מה ההבדל בין שני המצבים האלה בכוונה של האדם?

המצב השני הוא הרבה יותר פנימי.

תלמיד: היצר הרע מתנגד לשניהם, אבל לאחד הוא מתנגד הרבה יותר, כן?

כן.

תלמיד: אנחנו צריכים לשאוף שהכוונה הראשונית שלנו תהיה כזאת שנרצה להמית את היצר הרע מלכתחילה, זאת אומרת לעשות עכשיו פעולה שלא יהיה עליה שום פרס.

כן.

תלמיד: אז היצר הרע יתעורר, ואז אפשר יהיה להגיע לתפילה.

כן.

תלמיד: איך לא נופלים לגישה הראשונה? כי כתוב בכל מקום "משלא לשמה בא לשמה", ו"טיפה ועוד טיפה מצטברת לחשבון גדול" וכולי. ופה הוא כותב שזו לא הגישה הפנימית שצריך לנקוט בה.

כן.

תלמיד: איך אפשר על הכוונה הראשונה להיות בכזאת כוונה? איך אפשר לכוון ככה?

התמדה.

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "יום הכיפורים", על "סליחות וכפרות". קטע מספר 6.

סליחות וכפרות

"הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה.

ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר."

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

תלמיד: איך תפילה מחברת את האדם לבורא?

תלוי לאן היא מכוונת, למי האדם פונה. אם היא פנייה נכונה והוא פונה לבורא ומבקש עזרה שהבורא יסדר לו מצב יותר נכון, אז כך הוא מתקדם.

תלמיד: האם התפילה גם יכולה לברר לאדם מי הוא הבורא?

בדרך, יכול להיות שכן.

תלמיד: ואיך אדם יודע אם הוא פונה לא לבורא?

זה כבר מתוך כך שהוא נכלל גם עם הרצונות והכוונות של הקבוצה.

תלמיד: מה זו תפילה?

תפילה זו בקשה.

תלמיד: האם האדם יכול להעלות בקשה שהיא לא אגואיסטית?

יכול להיות.

תלמיד: אצלנו המושג תפילה הוא, שאנחנו צריכים לבקש משהו, ואז הבורא יענה לנו ונקבל אותו.

כן.

תלמיד: האם זה באמת המושג?

מקובל אצלנו שתפילה היא שהאדם מבקש מה שבאמת אין לו ומה שבאמת הוא רוצה שיהיה לו.

תלמיד: אבל זה לא אומר בהכרח שזה מה שהוא יקבל כמענה.

כן.

תלמיד: זה יכול להיות גם בניתוק של זמן.

בזה בכלל לא מתחשבים.

תלמיד: יש כאילו נתק בין עליית התפילה לבין עניית התפילה.

כן.

תלמיד: נראה מהמאמרים של רב"ש וגם ממה שהרב מסביר, שהעיקר הוא הבקשה, והענייה היא כאילו ביקום מקביל, בנתיב מקביל שלא קשור באופן ישיר לזה.

לא הייתי אומר, כי כשאנחנו מתייחסים לתפילה, אנחנו מתכוונים לזה שעל ידי הבקשה שלנו, על ידי התפילה שלנו, הבורא ישתנה כלפינו, ואז נרגיש מצב חדש.

תלמיד: אבל בפועל הבקשה משנה אותנו לא את הבורא, היא משנה משהו בתוכנו.

ודאי.

תלמיד: תפילות הן מין בקשות שלאט לאט משנות את האדם בכל מיני צורות, בכל מיני הבחנות.

כן.

תלמיד: וזה לא קשור למה שהבורא בדיוק יענה באותו רגע, או באותו יום, או באותו שבוע, או כל מיני חשבונות כאלה.

לא, זה תלוי.

תלמיד: זה נמצא שם באיזה אופק.

כן.

תלמיד: אנחנו שומעים הרבה מאוד פעמים שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתפלל, לבקש עזרה. האם העזרה צריכה להיות מבוררת? האם אני צריך לדעת מה אני מבקש?

כך אנחנו מבינים, אפילו מהמצב שלנו.

תלמיד: אני יודע שבמצב הנוכחי יש משהו פסול, משהו לא טוב, ואני מבקש עזרה לצאת מהמצב הזה, אבל אני לא יכול לתאר או לדעת מה אני כן רוצה, אני יודע מה אני לא רוצה. איך אני מגיע לתפילה השלמה הזו שאני באמת אבקש את הדבר הנכון?

לבקש.

תלמיד: אבל אני צריך לדעת לתאר מה אני מבקש.

אם אתה לא יכול לתאר, אז איך תבקש?

תלמיד: אז העזרה היא עזרה כללית, "תעזור, אני לא יודע מה אבל תעזור". אני מבקש עזרה.

נגיד שבינתיים כך.

תלמיד: בקטע כתוב שבעניין תפילה קטן וגדול שווים. גדול הוא מי שנמצא בדביקות בבורא, וכשהוא מעלה תפילה, מ"ן, הוא מיד מקבל מ"ד. אז למה כתוב שבעניין תפילה הם שווים?

הבורא מתייחס לשניהם בשווה. לא שהם שווים, אלא הבורא מתייחס אליהם בשווה.

תלמידה: הוא כותב שהעולם הזה הוא חשוך והוא כמו מוות. אם נרגיש ממש בעצמות שהעולם הזה חשוך והוא כמו מוות, האם זה יעזור לנו להעלות תפילה יותר טובה, יותר נכונה?

כנראה שכן.

תלמידה: מה יעזור לנו להרגיש שהעולם הזה חשוך וכולו מוות?

כשאנחנו רואים שעל כל הבקשות שלנו לא קיבלנו שום תשובה.

תלמידה: ומה יגרום לנו לקבל את התשובה הנכונה? כי אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות יגיעה, ואנחנו עושים יגיעה בעשירייה. הוא כותב שאנחנו צריכים לעשות יגיעה בתורה ומצוות, מה זה תורה ומצוות?

צריכים לברר.

תלמידה: כשביררתי את זה, אני יודעת שתורה הכוונה ללימוד חכמת הקבלה, ומצוות זה יחס של השפעה בינינו, האם זה נכון?

יכול להיות. צריכים לברר.

תלמידה: האם באמת יש דו שיח בין האדם לבורא, כלומר יש תפילה ותשובה, או שהבורא תמיד עונה, ואילו האדם, ככל שהוא מתפלל ופונה לבורא, כך הוא משתנה וקולט שהבורא עונה?

קשה לי להגיד.

תלמידה: מה זה נקרא להתפלל לבורא דרך העשירייה ועם העשירייה?

שאדם כך מסדר את הבקשה שלו שהיא מכוונת לבורא, ודרך הבורא הוא כך רוצה להגיע למימוש שלה.

קריין: קטע מספר 7.

"מטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה.

וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

(סוף השיעור)