שיעור בוקר 27.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א',

חלק ג', עמ' 125, דף קכ"ה, פרק ו', דברי האר"י, אותיות ה'- ז' פרק ז', דברי האר"י, אותיות א' – ה'

קריין: ״תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ג', עמ' 125 דף קכ״ה, פרק ו', דברי האר"י אות ה'.

אות ה'

הכתר ביחס א"ס אפשר לקראו נאצל וביחס הנאצלים הוא מאציל.

"נמצא, כי אפשר לקוראו א"ס ומאציל, כמו שהוא דעת קצת המקובלים, שהא"ס הוא הכתר. ואפשר לקוראו בשם נאצל, כי ודאי א"ס גדול ממנו, ועכ"ז הזהירו בו חכמים, במופלא ממך אל תדרוש. אמנם תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא, כי הכתר הוא בחינת ממוצע ממאציל ונאצל. והטעם הוא, כי הוא הבחינה היותר אחרונה מכל האפשר בא"ס, אשר הוא ט האציל בחינה אחת, אשר בה שורש כל הי"ס בהעלם ודקות גדול, שאי אפשר להיות לנאצל יותר דקות ממנו. י כי תהו, אשר למעלה ממנו אין עוד זולת האפס המוחלט, כנ"ל."

זה כתוב בצורה מעורפלת. יש הרבה על מה לדבר, אבל האמת שאין כל כך מה לברר.

קריין: אות ט' מבארת "האציל בחינה אחת".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ט) היינו, המכונה "בוהו", שכבר מכונה בשם ראש להמדרגה, כנ"ל בדיבור הסמוך, עש"ה."

רק את זה הוא מוסיף.

קריין: י' "כי תהו".

"י) סובב על תחילת הדברים, דהיינו, שבחינה יותר אחרונה מכל האפשר בא"ס, נקרא תוהו."

הוא לא מוסיף לנו הרבה, הוא מסביר את זה במאמרים.

אות ו'

בכתר, יש ב' בחינות, בחינה אחרונה מא"ס, שהאצילה בחינה שניה, שהיא שורש הנאצלים.

"ונמצא, כי יש בבחינה זו ב' מדרגות: א', הוא הבחינה היותר תחתונה ושפלה מכל בחינת א"ס, וכאלו נאמר דרך משל, שהוא בחינת מלכות שבמלכות, ואע"פ שאינו כך, כי אין שם דמות וספירה ח"ו כלל, רק לשכך האוזן נדבר כך. והנה בזו המדרגה התחתונה שבא"ס יש בה כללות כל שלמעלה הימנו, ומקבלת מכולם, כנודע, שהמלכות מקבלת מכולם. מדרגה זו התחתונה, היא האצילה את בחינה השנית, שהוא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים, ויש בה שורש כל הנאצלים, והיא משפעת לכולם. באופן, שהיותר קטן מכל המאציל, האציל היותר מובחר שבכל הנאצלים, ואין ביניהן מדרגה אחרת כלל, כי אחר המאציל הזה, אין נאצל יותר קרוב אליו ודומה לו כזה."

קריין: אות ז', דברי האר"י.

אות ז'

בחינת המאציל שבכתר, נקרא עתיק. ובחינת שורש הנאצלים שבכתר, נקרא אריך אנפין.

"וכללות שתים אלה הבחינות, היא בחינה אחת הנקרא כתר, שבערך בחינה א' אשר בה קראוה קצת המקובלים א"ס, ובערך בחינה ב' שבה קראוה קצת המקובלים כתר, שהוא במנין הי"ס. אבל אנחנו, סברתינו, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא היא בחי' אמצעית בין א"ס לנאצלים, ויש בה בחינת א"ס ובחינת נאצלים. וב' בחינות אלו, הם הנקרא: עתיק, ואריך אנפין. ושניהן נקרא כתר, כנודע אצלינו, והבן זה מאד."

שאלה: מה הם עתיק ואריך אנפין, האם הם חלקים של הכתר?

עתיק הוא החלק העליון של הכתר ואריך אנפין הוא החלק התחתון של הכתר, שניהם מחוברים יחד במערכת אחת שנקראת "כתר" שמחברת את הבורא לנבראים.

תלמיד: ומה זה אין סוף בכל התמונה הזאת, למה הוא שייך?

אין סוף הוא תכונה ולא ספירה. אין סוף הוא אפילו לא מצב אלא תכונה שכך נקראים המצבים האלה כלפי הנבראים, כמו למשל "אין סוף". זה כלפי הנברא, כך הנברא משיג, ובשבילו זה בלתי מושג לכן הוא אומר אין סוף. כי הגדרת הסוף זו הגדרת ההבנה, התפיסה, ואם אין גבול, אז אין תפיסה וזה נקרא "אין סוף".

תלמיד: הכתר והחלקים עתיק ואריך אנפין זה דבר שיש לו גבול עבור הנברא, הוא מושג בצורה מוגבלת?

אנחנו נלמד את זה. אני לא רוצה להגיד שכן משיגים או לא משיגים, אלא במשהו כן ובמשהו לא, ותלוי באיזה תנאים וכלים משיגים.

שאלה: כתוב "והנה בזו המדרגה התחתונה שבא"ס יש בה כללות כל שלמעלה הימנו, ומקבלת מכולם, כנודע, שהמלכות מקבלת מכולם. מדרגה זו התחתונה, היא האצילה את בחינה השנית". האם הוא מתכוון שהמלכות היא הכי חשובה מכל הספירות?

כן.

תלמיד: למה המלכות היא יותר חשובה מכולן?

כי בה מורגש כל מה שיש לפניה, והיא המקשרת דרכה את כל ט' הספירות לרצון לקבל של הנברא, ולכן במלכות יש השגה.

תלמיד: למה הוא אומר "ויש בה שורש כל הנאצלים"?

מלכות היא שורש לכל הנאצלים כי היא רצון לקבל שבטבע, שבמדרגה, שבפרצוף, שבעולם.

תלמיד: ואז יש בה את שורש כל הנאצלים?

כן.

תלמיד: מהו המושג הזה?

נאצל נקרא "מלכות".

תלמיד: אבל הוא כותב של כל הנאצלים לא של נאצל אחד.

כן, במלכות הכללית יש שורש לכל הנאצלים.

שאלה: האר"י כותב שחלק מהמקובלים אומרים כך וחלק אחרת, יש להם חילוקי דעות.

כן. הם כתבו כך או כך, ואני באמצע צריך עכשיו לפתור את הבעיה.

תלמיד: מה בעצם הם אומרים? חלק אומרים אין סוף וחלק אומרים כתר.

יש חלק בהשגה שהוא לא מושג, וברור שהוא לא מושג, אז אם ברור שהוא לא מושג, אז זה ברור. יש חלק שמשיגים אבל לא ברור שמשיגים. ויש שמשיגים אבל לא ברור באיזה כלים הם משיגים, כי לא יכולים לעשות שם בירורים.

אנחנו מדברים כאן על האלוהות שנמצאת לפנינו, ועד כמה כן ועד כמה לא משיגים זה כי מקובלים הם בני אדם שמשנים את עצמם, מתקנים את עצמם בהתאם לאלוהות, ובהתאם לזה משיגים אותה בכל מיני צורות. ואז הם דנים על מה שיש, זה מה שהם כותבים זה לזה, ואין בזה שום הסתרה. הסתרה היא לאלה שלא יכולים להשיג, והם בעצמם עושים את ההסתרה על האלוהות. אבל המקובלים רוצים דווקא לעזור ולפתוח את הדברים האלה לכולם וודאי שביניהם.

אז יש ביניהם שמשיגים אותה בצורה אחת, יש שמשיגים בצורה אחרת, ואי אפשר להגיד שזו האמת וזו לא, או זה פחות וזה יותר, כי אלו שתי מדרגות, לכן יש כאלה וכאלה. בחכמת הקבלה, בהשגת האלוהות בדרגות גבוהות מאוד, עד היום יש ספקות. מקובלים הם כמו מדענים, הם נמצאים בהתנגשות ביניהם, באי הסכמה ביניהם.

תלמיד: גם אנחנו נשיג?

אני מקווה שמהר מאוד.

שאלה: האם בצורה שונה אחד מהאחר, או אותו דבר?

בצורה שונה. כל אחד שונה מאחרים. אבל זה לא ינתק אותנו זה מזה, אנחנו רק נראה לפי ההשגות שלנו איך אנחנו יכולים לחבר את הדברים האלה יחד, ומה שלא יכולים נשאיר עד שיבוא המשיח.

תלמיד: במה השגה של אחד מתחברת להשגה של האחר?

בט' ראשונות.

תלמיד: מה זה אומר?

בהשגת האלוהות שם אנחנו גם מתחברים וגם מרגישים שיש הבדל בחיבור.

תלמיד: ואז אנחנו רוכשים השגה של האחר?

כן. אנחנו משתדלים להתחבר בינינו ולהתחלף ולהתחבר בהשגות שלנו.

תלמיד: האם זאת ההשגה המשותפת שלנו?

בסופו של דבר היא תהיה משותפת, אבל בסופו של דבר.

אלו דברים מאוד מעניינים. זה רק אומר עד כמה חכמת הקבלה היא חוכמה ולא דת, ושעלינו להתקדם בזה. דווקא בדורנו יש יותר אפשרויות לעומת הדורות הקודמים, כי הרצון לקבל גדול יותר, הכלים גדולים יותר והרבה אנשים נכנסים לזה.

תלמיד: כלומר יש דברים שאני לא אעבור, אחרים יעברו, ואני רק טצטרך לרכוש מהם את ההשגה שלהם, אני לא אתייגע בזה.

אתה תהיה כלול בהם, אתה לא צריך אפילו לרכוש. כולנו כלולים זה בזה כדור האחרון, ולכן קורה כך שכל אחד מה שמשיג זה כבר נמצא בכלים הכללים של כולם.

תלמיד: האם ההשגה של "בני ברוך" לעתיד לבוא היא תתפשט בעולם, זאת אומרת העולם יקבל מההשגה שלנו?

ודאי. גם מכל המקובלים שהיו לפנינו, וגם מה שיתגלה בנו בדורנו ובדורות הבאים. הכול בא ומתחבר עד שיהיה כלי שיגלה את הבורא במלואו.

שאלה: איך זה יכול להיות שהמקובלים עוסקים בתוהו ובכתר, הרי אנחנו לא עוסקים בג"ר?

אחר כך נראה. אנחנו עכשיו לא מדברים על זה ואתה צודק שההשגות והתיקונים שלנו הם רק בז"ת של המדרגות. יש עניין של ג"ר דאצילות, יש עניין של ספקות, יש כל מיני חלקים בחכמת הקבלה שאנחנו עוד לא קראנו. יש עניין של תיקוני הקלקולים הגדולים, הקליפות, וככל שאתה עובד עם הכלים הגרועים ביותר, כך אתה מגלה את המדרגות הגבוהות ביותר.

קריין: אנחנו מתחילים את פרק ז'.

פרק ז'

"מבאר איך מלכות דאצילות ירדה והיתה לכתר בעולם הבריאה

קריין: כותרת.

אות א'

"ב' בחינות יורדות מעולם העליון לעולם התחתון: א) הע"ס דאו"י המלובשות באו"ח, שמתפשטות ע"י המסך בזווג דהכאה. ב) הבחינה האחרונה דעולם העליון, שהיא מלכות דמלכות, שיורדת ונעשית עתיק בעולם התחתון. והיא אינה מתפשטת ע"י האו"ח שבמסך, אלא בוקעת את המסך ויורדת ."

זה דבר מעניין מאוד, כי זה בניגוד לחוק שזה צריך להיות רק על ידי זיווג דהכאה, השתוות הצורה, שיש ירידה מעליון לתחתון. אלא כאן אומרים שהבחינה האחרונה שבעולם העליון היא כביכול קופצת, יורדת בכוח, פורצת ונכנסת למדרגה התחתונה ושם היא מתפשטת. מלכות דמלכות ממדרגה עליונה יורדת ובונה את עתיק שבעולם התחתון. הבחינה האחרונה של המלכות דעליון הופכת להיות לכתר שבעולם התחתון.

קריין: אות א', דברי האר"י.

"* מצאתי להר' גדלי' הלוי ז"ל, א כי הג' הראשונות של הו' קצוות דא"א דבריאה, שהם חג"ת, אשר נשארו ב מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך. ופירוש הדברים הם כך, כי הלא ביארנו, כי בכל עולם מג' עולמות אלו יש להם מסך א', ואמנם המסך שבין אצילות לבריאה, כאשר עברו בתוכו דמות כל האורות דאצילות, לעשות כנגדן י"ס דבריאה, הנה אלו, ג לא בקעו אותו מסך ועברו בו, רק עבר בו אור שלהם דרך המסך ההוא, ונחקקו כל הי"ס של הבריאה. והנה גם ג' ראשונות של א"א דבריאה, שהם חג"ת, הם ג"כ עוברים דרך המסך ואינם בוקעים המסך, רק הם אור המתמעט עובר קצתו דרך המסך. אבל אותה הנקודה דמלכות דאצילות הנ"ל שירדה, להתלבש בג"ר אלו דא"א, הם אור עצמו של המלכות דאצילות, על כן הוא משברת ובוקעת את המסך עצמו, ויורדת ד ומתלבשת בג"ר דא"א (דבריאה)."

* עץ חיים שער מ"ז פרק ו'.

קריין: אות ב', דברי האר"י.

אות ב'

"בתחילה היתה המלכות גדולה כז"א, וקטרגה, דהיינו שרצתה לשלוט בלבדה, אז נאמר לה, שתמעט את עצמה מט' ספירות דאצילות, ותרד לבריאה ושם תשלוט. וט"ס אלו שנסתלקו ממנה נתחברו בשרשן בז"א . ואז ירדה ונעשתה עתיק בבריאה ."

קריין: אות ב'.

"והנה, סוד נקודה זו ענינה היא, כי הלא נודע, איך היו ב' ה המאורות באצילותן, בקומתן נבראו שוין זה לזה. ו וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה, פירוש, שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם, נתמעטה ועמדה, בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס, ז והט' נקודות אחרות פרחו ממנה, כנודע, ששרשה מתחילה אינו רק נקודה אחת, ואח"כ באו בתוספת על ידי ז"א, תשעה נקודות אחרות, כי לכן נקרא ח אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, לכן חזר ז"א ונטלם, ונשארה בסוד נקודה קטנה, ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה, ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה."

אות ג'

"גם אחר שכבר נתתקן מיעוט המלכות, נשארה המלכות להיות עתיק בבריאה.

ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם. אבל אחר שכבר נתקנה, וחזרה למקומה אב"א, וברא לאדה"ר, והוא החזירה פב"פ ט כבתחילה, ואח"כ על ידי חטאם של התחתונים חזרה ונתמעטה, וירדה, כי זה כל סוד תפילתינו, לתקנה בעת תפילתינו, ואח"כ, חוזרת כבראשונה, כי אין בנו כח יותר מזה. והנה י כל דבר שבקדושה, עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה."

קריין: אות ד', דברי האר"י.

אות ד'

"בזמן שהסתלקות ט"ס המלכות היא מחמת חטא התחתונים, אין הט"ס שלה עולות לז"א,

אלא שהן נופלות לקליפות.

אמנם בזמן, אשר המיעוט שלה על ידי פגם התחתונים, אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה, אינן חוזרות אל ז"א, אל מקורם ממקום שבאו, אבל יורדות בעונותינו עד הקליפה, בסוד שכינה בגלות, ואין להאריך בזה."

אות ה'

"כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה עתיק בכתר הבריאה , כך היה בכל עולם ועולם,שמלכות דעולם העליון, נתלבשה בכתר דעולם התחתון ממנו.

ונחזור לענין, כי נקודה זו כ היתה תחלה זנב לאריות בסוף אצילות, כי ל חוה זנב לאדם היתה, ואח"כ ירדה ומעטה עצמה בסוד נקודתה, והיתה ראש לשועלים, ראש לבריאה ממש. וכן היתה בכל עולם ועולם, כי נקודה דמלכות דיצירה, ירדה בראש עשיה, וכן דבריאה בראש יצירה. וכן היה ג"כ בראש אצילות, בסוד כולם בחכמה עשית. כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות, מ וירדה אותה החכמה עצמה, ושברה המסך שעל גבי אצילות, וירדה מציאת עצמה ונתלבשת באצילות, ועל ידה מקבל אצילות אור א"ס. וז"ס כולם בחכמה עשית, הנזכר בעולם אצילות כנ"ל."

שאלה: כשהמלכות העליונה יורדת לתחתון והופכת לכתר של התחתון, האם הכתר של התחתון הוא פחות זך מהכתר של העליון?

הוא הכתר של התחתון, לכן ודאי שהוא הפוך, אחר.

שאלה: האם השגה של מדרגה אחת משמחת את הבורא כמו בהשגת כל המדרגות כי אין חלוקה ברוחניות?

הכי תחתון הוא המשמח יותר מכולם.

שאלה: כתוב באות ו' "מדרגה זו התחתונה, היא האצילה את בחינה השנית, שהוא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים, ויש בה שורש כל הנאצלים, והיא משפעת לכולם." האם אתה יכול להסביר?

מדרגה עליונה היא שורש לכל מה שיש תחתיה וכך כל מדרגה ומדרגה.

תלמיד: אבל כתוב "שורש כל הנאצלים".

זה לא חשוב אם כתוב נבראים, נאצלים, נעשים. בדרך כלל מחלקים את זה לפי עולמות. נאצלים זה מעולם האצילות, נבראים זה מעולם הבריאה, אבל זה אותו דבר. למדרגה עליונה כלפי המדרגות התחתונות אין שם אלא היא בורא. הן לא יכולות להשיג אותה אלא בזה שהיא משפעת עליהן, ולכן כך היא מייצבת את כולן.

שאלה: האם אנחנו מתנגדים להשגת האלוהות, ואם כן, למה?

לפי הטבע שלנו אנחנו מתנגדים להשגת האלוהות, לא רוצים להשיג את האלוהות, אלא כמו שכתוב "אני אשלוט", אנחנו רוצים לשלוט בכל המציאות ולא רוצים להשקיע כוחות כדי להשיג את האלוהות, אין לנו בזה שום עניין, כך זה לפי הטבע שלנו. אבל לפי הנקודה שבלב, היא דוחפת אותנו קדימה לבורא, ואז אנחנו יכולים להוסיף לזה עוד כוחות משלנו, במקצת כל אחד, ובסך הכול יחד לרצות לעלות עד האלוהות.

שאלה: האם עתיק זה מצב שמעתיקים את תכונות הבורא מחברות העשירייה וכך אנחנו מגיעות להשתוות הצורה עם הבורא?

כן.

שאלה: איך נכון לרצות ולבקש השגה?

דרך חברים. מה שמבקשים יחד זה בטוח מתקבל למעלה. לכן כתוב "עיר הנידחת אי אפשר להחריב". גם אם בעשירייה כולם רשעים אבל הם מחוברים ומבקשים יחד, אז הבורא שומע ומקיים. כי אם אנשים מחוברים כדי לפנות אליו, אז זה חוק הבריאה, כתר לא יכול להתמודד נגד ט' תחתונות.

שאלה: מאיפה הגיעו המסכים של עולמות אבי"ע?

לעולמות אבי"ע מגיעים מסכים שאנחנו מרכיבים אותם מהאור העליון על ידי העלאת מ"ן.

שאלה: מה זה אומר "כי חוה זנב לאדם הייתה"?

היא המלכות בפרצוף. אדם הוא ט' ראשונות וחוה היא מלכות.

שאלה: אם כתר שייך לבחינת שורש וארבע ספירות דאור ישר, מתי הוא מתחלק לשני חלקים, האם בעולם האצילות?

כן. אנחנו נלמד את זה.

שאלה: אמרת שיש לנו שני שורשים, קבלה והשפעה. למה השורש של השפעה כמעט לא בא לידי ביטוי בעולם שלנו, למה הוא נחלש במהלך השתלשלות העולמות?

כדי שאנחנו נשיג אותו בעצמנו.

שאלה: מעילא לתתא ומתתא לעילא, האם זה בעצם תהליך התפתחות הנשמה?

כן. מלמעלה למטה זו ירידת הפרצופים, העולמות והנשמות, וממטה למעלה זו כבר עליית הנשמות.

שאלה: כתוב, "ומכאן תוכל להקיש, כמה מן ריבוי הרכבות של ענינים וצנורות הצריכים להתחבר, בכדי להמציא ולגלות את המטרה הנשגבת ההיא." אם יש רצון לקבל ורצון להשפיע, אז האם כל ריבוי ההרכבות הם תוצאה של היחסים והפעולות בין הרצונות לקבל ולהשפיע?

כן, ודאי. יפה. זה ברור שכך זה. אין יותר במציאות אלא רק רצון להשפיע של הבורא שברא רצון לקבל ונמצא עימו בקשר של התחברות.

שאלה: האם אפשר לומר שמלמעלה למטה הבורא מתאמץ כדי להסתיר את עצמו והרצון לקבל מגיב לבורא, ומלמטה למעלה הנברא מתאמץ כדי לגלות את הבורא והבורא מגיב למאמץ של הנברא?

יפה. כל הכבוד.

שאלה: האם התהליך מתתא לעילא כבר קיים ואנחנו רק מגלים אותו במאמצים שלנו?

כן. רק במאמצים שלנו אנחנו מגלים שכבר הכול קיים, אין לנו שום דבר לעשות, אנחנו רק בונים את הכלים שלנו לגילוי, אבל מבחוץ זה האור העליון.

שאלה: בעשירייה שלנו החברות מתמודדות עם מכשולים גשמיים קשים מאוד. העשירייה שלנו החליטה להתחיל את המפגש היומי שלנו בתפילת "אנא בכוח" מהסידור כדי לחזק את התפילה שלנו זו לזו. האם זאת החלטה טובה?

אפשר, אבל טוב יותר אם תחברו משהו מעצמכן. לקרוא מהסידור זה טוב אבל מישהו כתב זאת. "אנא בכח גדלת ימינך תתיר צרורה. קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא. נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם." מה זה ייתן שאני אגיד עכשיו את כל התפילה הזאת בעל פה? מה שאין כן אם תבקשו מהלב, כך שקודם תרגישו בלב ואחר כך תבטאו את זה בפה, אז זה משהו אחר.

(סוף השיעור)