שיעור הקבלה היומי30 de abr de 2021(בוקר)
שיעור בוקר 30.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הגישה ללימוד חכמת הקבלה - קטעים נבחרים מהמקורות
חומר הבריאה הוא רצון לקבל על מנת לקבל, ואם הוא היה מתגלה בצורתו האמיתית, לא הייתה שום אפשרות בכלל להתקיים בו, כי כל אחד היה ללא שום חשבון אוכל את השני, ממית את השני ללא שום סיבה, רק מתוך סיבה שהרצון לקבל שלו לא יכול לסבול שיש עוד משהו חוץ ממנו. לכן כל האנושות, כל הבריאה מתפתחת מהרצון לקבל היסודי, הקטן ביותר, ומתפתחת יותר ויותר בצורה הדרגתית. ובהתאם לזה שהיא מתפתחת, היא גם בונה בתוכה מערכות שאיתן היא יכולה להתגונן, להתגבר על הרצון לקבל שאין לו שום גבולות ועושה לו גבולות, כי רואה שאחרת לא יכולה להתקדם, להתקיים.
לכן הרצון לקבל מתחיל להרגיש שהוא מתחיל מהגרגיר, מנקודה שחורה. וכשמתפתח הוא מתחיל כבר להתפתח בצורה כזאת שמבין ומרגיש לאט לאט את הקשר שלו עם אחרים, נחיצות בקשר, ואם לא, אז יש חוקים בצורות יותר תחתונות ממנו. כמו שיש נגיד דומם, צומח, חי, אז חי מרגיש שיש סביבו צומח ודומם והוא יכול להשתמש בהם כדי להבטיח לעצמו קיום. וכך כל אחד ואחד וכל רמה על ידי דרגות תחתונות ממנה, וכך אנחנו מתקדמים.
למה אני מדבר על זה, כדי שאנחנו נבין בהתפתחות הרצון לקבל מדור לדור, שדווקא הרצון לקבל שמתפתח הוא בונה לנו את הדורות, את המדרגות, את היחסים בינינו, שוני בינינו וכן הלאה. בתהליך שלנו, אם אנחנו נקפוץ קרוב יותר לכיוון האדם, אז כשהרצון לקבל היה עוד קטן בתחילת בריאת האדם, היינו יכולים לנהל אותו נכון על ידי ייסורים, שכר ועונש, בקיצור. מה שאין כן כשהרצון לקבל גדל יותר המערכת נעשתה יותר מורכבת, אנשים התחילו להשתמש זה בזה, הם התחילו לייצב כל מיני גבולות ויחסים ביניהם, וכבר אי אפשר היה רק על ידי הייסורים לתקן את האגו ולהביא את האנשים לחיבור, ואז בא המאור המחזיר למוטב.
זאת אומרת, בהתחלה היה מספיק לאדם שכר ועונש, פחד ואיזה פרס, כמו שכתוב "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן", שאם אתה חי בצמצום כזה, מספיק לך שאתה חי בצמצום כזה ואתה יכול לקיים את זה כדי לתקן את הרצון לקבל, כי הרצון לקבל גם נמצא אצלך בצורה כל כך קטנה, בעוצמה כל כך קטנה. אבל כשגדל הרצון, לא מספיק לנו להגביל את עצמנו בצורה גשמית, זה לא משפיע על הרצון, אלא ההיפך יכול להיות, שמתוך זה שאתה מקבל סיגופים הוא יכול להתגאות בזה ולחשוב שמגיע לו יותר ויותר. ואז כבר הפסיק העניין של הסיגופים, "פת במלח תאכל", אלא כבר צריכים כוח יותר גדול שיוכל לרסן את הרצון האגואיסטי וזה מגיע כבר אך ורק על ידי התורה מה שנקרא.
"תורה" זה נקרא שיטת משיכת המאור מלמעלה, שהשיטה הזאת מביאה לאדם כוח שיכול לרסן את הרצון לקבל על מנת לקבל, את האגו של האדם, ואז האדם, באיזושהי צורה מכוונת, בכמה שמשתמש בתורה, במאור הזה מלמעלה, הוא משתנה. והשינויים האלה שהוא מקבל על ידי המאור, הם מביאים אותו להתקשר עם רצונות זרים, לראות בהם לא זרים אלא חיוניים שהוא צריך להתחבר אליהם ולהתקשר אליהם. ודווקא בקשר ביניהם, כבר לא לבד כמו שהיו לפני תלמידי רבי שמעון שהם בנו את העשירייה היסודית, אלא לפני זה, כשכל אחד היה חי ומשיג את הבורא בצורה אישית, במי שהיה רצון, במי שהייתה יכולת לפי תכנית הבריאה כך היו מתקדמים.
ואנחנו פועלים כבר אחרי תקופת הזוהר ועוד תקופות אחרות, דרך בעל הסולם רב"ש ועד אלינו. בדורנו אנחנו כבר לא מסוגלים לנהל את הרצון לקבל שלנו בכלום. הוא עד כדי כך גדל, ועד כדי כך שולט בנו שעל ידי זה שאני אגביל את עצמי בצורה גשמית, "פת במלח תאכל ועל הארץ תישן", אני לא יכול להרוס את האגו שלי, שהוא יסכים להיות עניו, שמאפשר לי לעשות כל מיני פעולות למעלה ממנו, למרות שהוא קיים.
אז אנחנו מגיעים למצב שרק הכוח העליון, הבורא שנקרא "המאור המחזיר למוטב" בעצמו מאיר, ורק הכוח הזה בעצם יכול לעזור לנו. זאת אומרת, אותו אור שמוליד ומייצב את הרצון לקבל שלי, ושל כל הבריאה, אותו כוח, אותו אור, עוזר לי להשתמש נכון באותו רצון. זאת אומרת, אני כבר פונה לאותו מקור שנעשה מקור גם ליצר הרע, גם ליצר הטוב ואני מסדר אותם כך שאני נמצא באמצע, ובצורה כזאת אני כביכול מנהל את הבריאה.
לרצון לקבל גדול כזה הגענו, וכך אנחנו צריכים ללמוד איך משתמשים בו נכון. יוצא שמצד הבורא יש לנו שני כוחות, בראתי יצר רע, והמאור מחזיר למוטב. ומצידנו כשאנחנו מגיעים לכזה רצון, אנחנו צריכים לרכוש גם את הכוח השני, את המאור המחזיר למוטב, ואת אותו רצון שאנו מקבלים מהבורא, שמתעורר בנו, אנחנו צריכים להשתדל לייצב בצורה נכונה, בעל מנת להשפיע.
לכן בימינו לא יעזרו לנו סיגופים, לא יעזור לנו לימוד, או התבודדות, כמו שעשו מקובלים בדורות הקודמים כאמצעים להגביל, לרסן את הרצון לקבל שלהם, ולהנהיג אותו נכון. בזמננו זה כבר לא עובד, כי הרצון לקבל נעשה הרבה יותר גדול.
אז אנחנו צריכים ממש את כוח האור, ואנחנו מושכים אותו על ידי פעולות מסוימות שהמקובלים מלמדים אותנו, ואך ורק על ידי אותו המאור כשהרצון לקבל מקבל עליו טיפול מהאור עצמו, רק כך אנחנו יכולים לסדר את עצמנו בדומה לבורא, בעל מנת להשפיע.
שאלה: איך האור עוזר להתגבר על הרצון לקבל?
זה כוח שנמצא נגד הרצון לקבל, יש לו כוח השפעה, אהבה, חיבור, ועל ידי זה שהוא מאיר על הרצון לקבל בכוח שלו, הוא מכניע את הרצון לקבל. ואז הרצון לקבל לא מרגיש במשהו או בכלל את הנטייה שלו לשלוט. כי הטבע של הרצון לקבל הוא "אני אמלוך", זה מה שנמצא בו, והאדם מרגיש שלא, יכול להיות שדווקא באותו רצון לקבל שעכשיו נמצא בי, אז בשליטת הרצון להשפיע עליו, אני ממש מרגיש שאני יכול לשלוט.
וכך האדם מתחיל להתקדם, אפילו בשתי מושכות. בהתחלה הוא מבין שהוא נמצא או בזה או בזה, או בעל מנת לקבל, או בעל מנת להשפיע במשהו, עליות, ירידות למיניהן, ואחר כך הוא יודע, ולומד לאט לאט איך לנהל את הכוחות האלו. שאין אחד ללא השני, ושאנחנו צריכים להילחם כך ששניהם יהיו מחוברים יחד בצורה אופטימלית. על כל פשעים תכסה אהבה, אם לא תהיה שנאה, לא תהיה אהבה, אם לא יהיה חושך, לא יהיה אור, אנחנו צריכים שיהיו שניים, "חשכה כאורה יאיר".
עוד נלמד את זה.
תלמיד: איך מושכים כוח כזה, איך אפשר לרכוש אותו?
איך אנחנו יכולים לקבל את כוח האור, זה מה שאנחנו לומדים. גם עכשיו אנחנו לומדים איך אנחנו מקבלים את סגולת המאור. שהכוח יבוא אלינו, וישפיע עלינו עד כדי כך שנרגיש שאנו נמצאים ברצון להשפיע, ברצון לתת, ברצון להתחבר. כשלפעמים יש לנו כאלו נטיות, זה מפני שאיזו הארה משפיעה עלינו מלמעלה. אבל אנחנו רוצים גם לנהל את אותה ההארה, שאנחנו נדרוש אותה, והיא תבוא לפי הדרישה שלנו. כי כך אנחנו רוצים להתקיים, וכמה שיש לנו יותר יצר הרע, אז יש לנו יותר מאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה תבלין".
"תורה" באה מהמילה אור, אורות שמגיעים לפי התכלית, לפי תכנון מיוחד מלמעלה, לפי הדרגה על פני כל רצון ורצון שנמצא בנו, יש אורות שעומדים מלמעלה, ומאירים על פני הרצונות האלו.
ואנחנו יכולים לדרוש את הרצונות האלה והאור, שהאורות ישפיעו על הרצונות, והרצונות ייכנסו תחת האורות, ודווקא רק על ידי הקשר ביניהם, אנחנו נוכל לרכוש ולהבין את כל האורות האלה, לקבל אותם, וליישם אותם בנו. זה נקרא לימוד תורה, שעל ידי שינויים ברצון, אנחנו כל פעם נמשוך מאור יותר גדול, אחר, וכך אנחנו נבין את כל המאורות האלו, איך אנחנו מושכים אותם, מקבלים אותם, על איזה תכונות הם משפיעים, מה הם בדיוק משנים וכן הלאה. עוד נלמד
שאלה: מה הפעולה הספציפית שמביאה למשיכת המאור המחזיר למוטב בעשירייה?
נלמד את זה, תכף ניכנס לזה יותר ויותר. לכן למדנו הרבה הקדמות, בכל השיעורים שלנו במשך כשנה, ועכשיו אנחנו בדיוק מגיעים ללמוד איך אנחנו יכולים להשפיע על המאור, באיזו עוצמה, באיזו צורה הוא ישפיע עלינו, ומתוך זה נלמד את התורה, זאת אומרת את השיטה שבה אנחנו מגלים את הבורא.
שאלה: למה הרצון לקבל לא מקבל ערכים של השפעה מבחינה ב' מארבע בחינות דאור ישר? למה השפעה לא מוטבעת בו מעצם התפתחות הרצון?
נלמד ותדע. אתה קופץ ושואל שאלה שאין לה לא ראש ולא סוף.
תלמיד: למה יש כאן כוח חיצוני של השפעה שהרצון צריך להתרשם ממנו, למה זה לא מוטבע בו השפעה מעצם ההתפתחות שלו? למה צריך כוח חיצוני שישפיע עליו?
כי יש בבריאה כוח עליון שזה הבורא, ורצון לקבל שהוא ברא מחוצה לו, שזה טבע הנברא, ושני החלקים האלה צריכים להיות זה כנגד זה. גם בבורא לא קיים הרצון לקבל, חס ושלום, וגם בנברא אין רצון להשפיע אלא יש רק ניצוץ שהבורא עשה בו, כדי שיוכל להכיר את הרצון להשפיע. אם הנברא היה כולל בתוכו את שני החלקים האלו, הוא היה בדרגת דומם, צומח וחי. להם יש מראש שני כוחות מנוגדים שנמצאים באיזו התחברות, התקשרות ביניהם, ואז הם יכולים להתפתח זה על גבי זה, כמו האטומים, המולקולות, וכולי.
זה יכול להיות רק בדרגת דומם, צומח וחי, שם הכוחות האלה נמצאים ביניהם בחיבור טבעי לפי חוקי הטבע, היינו הבורא קבע את זה מראש. וכאן רצון העליון הוא שאנחנו נהיה "כאלוהים יודעי טוב ורע". שיהיה לנו רע, אחר כך יתחבר לזה כוח הטוב, ואנחנו נדע איך מחברים נכון בין שני הכוחות האלו, טוב ורע, רצון לקבל, ורצון להשפיע, כמו שכתוב "והייתם כאלהים ידעי טוב ורע"1.
לכן הם לא יכולים להיות בגוף אחד, כמו אצלנו בגוף, כך גם בכל הגוף ובכלל כל הבריאה כוללת שני חלקים. וכמו שאתה אומר למה אין רצון רע ורצון טוב באדם? אין דבר כזה. באדם כל הרצונות הם רק לטובת עצמו, ויכול להיות לרעת אחרים. רצונות מנוגדים שקיימים בגוף אחד, אין, אלא הם קיימים למען מטרה משותפת, גשמית, ואם רוחנית, אז אנחנו צריכים להעמיד את זה לבד. תנסו לחשוב על זה יותר, ותראו.
קריין: קטע 13, הנושא הוא "הסגולה בלימוד - המאור המחזיר למוטב".
"אנו מוצאים ורואים, בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב".
הרי שהמציאו לנו עניין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כוח, להחזירו למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצוות לשמה. שהרי, לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק, בתורה ומצוות בלבד, מספיק לו, אותו המאור, המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצוות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה".
(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"א)
שאלה: איך אנחנו כעשירייה יכולים לשלוט ברע שמשפיע עלינו?
באותה העוצמה שאתם רוצים להתחבר ביניכם, אתם מושכים, מקרבים את האור העליון אליכם. באותה העוצמה שאתם מתרחקים זה מזה, אז האור העליון לפי חוק השתוות הצורה, גם מתרחק מכם. ככה זה עובד.
לכן אין לנו שום ברירה. בהיסטוריה שלנו היינו בצורה כזאת שאנשים באופן עצמאי, לבד, היו מתקרבים לבורא. זה עד תקופת בני אדם, זאת אומרת היה אדם, והיו הבנים שלו כביכול, זאת אומרת האסכולות שלו, החוגים שהוא לימד. בזמנים ההם הם היו כאנשים בודדים, לא היו מתחברים, לא היו צריכים למשוך את המאור המחזיר למוטב על ידי החיבור ביניהם. היה מספיק רצון בכל אחד ואחד שרצה להתקרב לבורא ומתוך זה היה נמשך.
מזמן אדם הראשון והלאה, המערכת מתחילה להיות בנויה, מתגלה שהיא כבר מערכת שכוללת בתוכה יחידים שצריכים להתחבר למערכת, לקשר מיוחד ביניהם. זאת אומרת שכדי להתעלות למעלה, לא מספיק לי להתעלות מעל הרצון לקבל שלי, אלא אני צריך חוץ מזה לבטל את הרצון לקבל שלי בצורה כזאת שאני מתאים את עצמי לחיבור עם הזולת, זה משהו אחר לגמרי. זה שאני מתעלה מעל עצמי או מבטל את עצמי כלפי הבורא זה דבר פשוט, אבל להתאים את עצמי לזולת לכמוני, שאני לפי האגו שלי רואה אותו פחות ממני ורוצה אולי לשלוט בו, וכאן אני צריך דווקא ההפך, כדי להתחבר עימו אני צריך גם לעשות מעצמי אפס, זו כבר בעיה. וזה התחיל כבר מהשלב שאותו רצון לקבל שנשבר צריך לא רק לגדול בעצמו בצורה אישית אינדיבידואלית אלא גם להתחיל להתחבר עם האחרים, עם הזולת. כך זה נעשה בצורה היסטורית.
אז התחילו להתקרב מאדם הראשון לבבל, ומבבל למירון, לרשב"י, וכל זה אך ורק כדי להשיג את המאור המחזיר למוטב. אנחנו צריכים להבין שכל התורה שאנחנו קוראים, לומדים, עצות מקובלים שאנחנו שומעים, זה סך הכול כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, רק הוא חסר לנו, שום דבר חוץ מזה. הרצון האגואיסטי קיים בנו והוא מתפתח במידה שאנחנו יכולים למשוך מאור המחזיר למוטב. אם אני מושך מאור המחזיר למוטב יותר ממה שיש לי רצון לקבל, זה יכול להיות רק על ידי זה שאני מתחבר לרצונות לקבל הזרים בעשיריות, אז אני מקדם את עצמי יותר מהר ולא מחכה עד שהרצון לקבל שלי יגדל ואז אני אצטרך, אדרוש את המאור המחזיר למוטב עליו, שיתקן אותו.
אבל אם אני לא הולך מקודם לחברה ומחפש חיבורים, אז אני מחכה עד שרצון לקבל שלי יגדל, יתעורר ובזה הוא יחייב אותי. כאן כבר יש בעיתו או אחישנה, איך להתקדם. או שאנחנו מתקדמים לפי הרצון שמתעורר או שאנחנו ממהרים את הזמן ורוצים לקדם את עצמנו יותר מהר. יותר מהר זה תפילה, זה גילוי החסרונות שבאים גם מצד התחתון ולא מחכים לזה מצד העליון, זה נקרא "אני מעורר את השחר ולא השחר מעורר אותי". אנחנו נלמד את כל הפרטים האלה עוד ועוד.
שאלה: הקטע הזה היה מאוד מעניין, מעבר לקטע של ההבדל בין ה"משנה" ל"תלמוד" הרעיון הזה של "דרך ייסורים" ו"דרך תורה". לפי מה שנאמר, יש לנו את מלוא הבחירה ומלוא השליטה לבחור בדרך הקלה, והכוח תמיד אצלנו, אנחנו רק צריכים לבחור נכון?
כן.
תלמיד: ולָמה אנחנו כל פעם נופלים? זה כל כך ברור, זה כל כך נכון.
אנחנו לא נופלים, אנחנו מקבלים רצון חדש, יותר גדול, ולכן נראה לנו שאנחנו נופלים, אנחנו רק מתקדמים.
שאלה: המאור שמדברים עליו, המאור שב"תורה", מה זה?
זה כוח השפעה שמגיע מלמעלה.
תלמיד: דיברנו על ייסורים, הלילה נהרגו ארבעים איש במירון, ארבעים איש נהרגו ב"תורה", לָמה הדברים האלה קורים?
אל תגיד שנהרגו ב"תורה", תברר מה שאתה עושה. אנחנו הלכנו עם רב"ש, קבוצת התלמידים, בל"ג בעומר שנה שנה, עד שנת 83, 84, משהו כזה, ואז בשנים האלה, התחילו לבוא לשם כל מיני פריקים כאלה, קודם כל צעירים, צעירות, בנות, שבכלל זה לא היה מקובל, ואז רב"ש אמר "זהו, גמרנו". בשנה האחרונה שהיינו שם הייתה לנו ממש בעיה להיכנס פנימה, היו כמעט מכות, כי לא נתנו להיכנס. אנשים היו באים לשם לכמה שבועות, היו תופסים מקום, לא נותנים לאחרים להיכנס. ואז ראינו שזה הופך להיות מקום שהוא ממש לא קדושה, לא ש"איש את רעהו יעזורו", לא מקום שהוא משפיע ומראה אהבה לזולת, לגמרי לא, אלא מקום של גאווה, של התנשאות, ולכן הפסקנו. והיום זה כבר עוד ארבעים שנה אחרי זה, מה אתה רוצה שיהיה?
תלמיד: שלא תהיה סיבה לכל הדברים האלה, לכל האסונות שעוברים על עם ישראל.
אדם לא יודע בשביל מה הוא בא, אין לו קשר עם ה"זוהר", עם רבי שמעון, עם לימוד חכמת הקבלה, אלא מגיעים לשם כדי להתגאות ולתפוס חלק, כמו שנדמה להם, בעולם הבא.
תלמיד: האם יש תנאים מסוימים, תנאים מיוחדים, שבהם אני יכול למשוך את המאור המחזיר למוטב במקסימום שאפשר, או שזה תלוי באדם לבד, בלי שום קשר?
זה לא שייך למקום, זה שייך לרצון האדם, רצון זה נקרא "מקום". ולכן אם אתה מתחבר עם החברים ופונה לבורא, ורוצה לבנות מהקשר שלכם מקום הדדי כזה, ששם הבורא יוכל להתגלות, אז אתה עושה את המצווה היחידה שיכולה להיות. כמו שאתה אומר בסוכה, לסוכתנו בא אורח, "אושפיזין", כל דבר ודבר. כל המצוות, כל המנהגים, כל הדברים שנמצאים אצלנו, זה סך הכול כדי להתחבר, שהמאור המחזיר למוטב יוכל להשפיע על החיבור הזה, ושאנחנו נגלה בתוך החיבור המתוקן, את הבורא.
תלמיד: מה התנאים הטובים ביותר שבהם אני יכול למשוך את המאור המחזיר למוטב הכי חזק, באיזה שיעור, ב"תלמוד עשר הספירות", בשיעור עכשיו, "שאלות ותשובות", בקריאה ב"זוהר", במה?
ללמוד "תלמוד עשר הספירות" זה בדרגות שאתה כבר מבין על מה אתה קורא, שאתה יכול לפרש בצורה פנימית מה שאתה לומד ולא טכנית, לא פיזית, לא שאתה לומד על הכוחות אי שם, אלא כמה שאתה יכול לעורר על ידי הקריאה את הכוחות האלה בך.
תלמיד: והלימוד היומיומי, שאנחנו לומדים ביחד בבוקר, עכשיו?
כן, אלה השעות הכי מועילות.
תלמיד: למשוך את האור?
כן, אבל כל היתר תלוי בך, עד כמה אתה חושב על זה.
שאלה: מקובלים ממליצים שאנחנו נשחק אחד מול השני כדי לתת השראה אחד לשני. איפה הגבול בין המשחק לבין השינוי הפנימי שדיברת עליו?
"משחק" זה נקרא שאני רוצה להיות באיזה מצב, אבל עדיין לא נמצא. כמו שהילדים הקטנים, הם משחקים במשחקים, אבל הם מתארים לעצמם שהם נמצאים בזה בפעולה אמתית, שאני נוהג באוטו או נוסע ברכבת, או שאני בונה משהו. זה נקרא "משחק", אומנם אתה עוד לא הגעת לדרגה הבאה, אבל אתה משתדל כמה שאתה מסוגל להיות בה. ואז המשחק הזה הופך להיות לא משחק, אלא אמצעי להשגת אותה המדרגה העליונה בפועל. כך אנחנו צריכים לעסוק.
תלמיד: איך האדם בודק את עצמו כנגד שינויים שהם לא נחוצים?
את זה אני לא יודע. כמה שהוא יותר דבוק לעשירייה בזה הוא בודק את עצמו. כל הבירור הוא בכל זאת כמה שהוא רוצה להתכלל בעשירייה. זה הכי דוחה, זה הכי קשה, זה לא נעים, לא רוצים, שוכחים את זה, אבל בעצם זו האמת, זה הבירור הנכון.
שאלה: אם מתגלה הרצון הגדול באדם ובלתי אפשרי להתגבר על איזה מצב, איך מושכים את האור על מנת שנוכל איכשהו להתגבר על זה?
על זה אנחנו לומדים כל הזמן. כל הלימוד שלנו הוא איך למשוך את המאור המחזיר למוטב, במקום האפשרות שיש לך שהיא "על הארץ תישן, מים במשורה תשתה" וכולי, זאת אומרת על ידי סיגופים, כשאתה רוצה להרוס את הרצון לקבל. כשהרצון לקבל היה קטן, אפשר היה לעשות את זה בדורות הקודמים, לפני הרבה שנים, אלפי שנים. ישנן גם נשמות כאלה קלות, מיוחדות, קרובות לרוחניות בוא נגיד, שגם היום, אם אדם כזה נמצא באיזה מצב של התבודדות, הוא יכול להרגיש, יכול להתחיל להרגיש את הבורא, אבל זה לא לפי הסיסטמה, זו לא התורה, זה לא לפי חוקי המערכת. מפני שאנחנו מדור לדור הגענו להתגלות אגואיסטית כל כך גדולה, אז יש לנו כבר נשק אחר נגד האגו שלנו, את המאור המחזיר למוטב, כמו שהוא כותב כאן.
קריין: קטע 14.
"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
עכשיו רק השאלה, אם יש בתורה איזה כוח פנימי נסתר שהוא משפיע עלי ומתקן אותי, משנה אותי, ועושה ממני משהו דומה, קרוב לבורא, אז אני רק צריך לדעת איך אני צריך לעסוק בתורה. מה זה נקרא "תורה"? זה סתם ספר שכתוב עליו "תורה", או שזה כל מיני פעולות פיזיות, מה אני צריך לעשות? מה זה נקרא "תורה"? "תורה" זה מהמילה אור, "תורה" זה מהמילה לימוד. יש תורת חשמל, יש תורת פיזיקה, כימייה, ביולוגיה, זואולוגיה, הכול זה תורה, "תורה" זה לימוד. מה אני צריך ללמוד כדי לעשות שינויים דומים לבורא, על זה מדובר.
אז כל הלימוד שלנו הוא צריך להיות כמו שהרב"ש אומר, "התורה, [שאנו עוסקים בה], הוא בכדי [להגיע] להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה'," זאת אומרת, להשתוות הצורה. "שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע." כמו הבורא. אני לא יודע מה זה, אבל ה"תורה", כשאני מושך איזה כוח עלי, על ידי פעולות שהמקובלים ממליצים, אז אני משנה את עצמי ונעשה בזה יותר ויותר דומה לבורא, ואז אני מתחיל לפי השינויים האלה להרגיש שאני מתקרב אליו. זה בדיוק בהתאם לזה, כמה שאני משתנה אני מתקרב לבורא. העיקר בשבילי זה רק לקבל סיוע מלמעלה, את המאור המחזיר למוטב. "[זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע.] והסיוע [הוא]" הזה אנחנו מקבלים "ע"י התורה." על ידי לימוד, על ידי חיבור, על ידי כל אותם האמצעים שבסך הכול עוזרים לנו לגלות את הבורא.
שאלה: האם המאור משנה את האדם, או שהוא מוציא את האדם לסיבוב קצר להרגיש מה זה השפעה ומחזיר אותו לאותו מקום?
מה זה נקרא שהוא "מוציא" אותו מהמקום אם לא על ידי שינוי?
תלמיד: מה זה נקרא אדם שמשתנה, מה זה שינוי באדם?
האדם שמשתנה זה נקרא ש"הרצון לקבל" שלו משתנה. אין בנו שום דבר חוץ מרצון, אם אני מרגיש שינוי, הרצון משתנה. אם אני מרגיש שינוי בצורה מיוחדת, שאני נעשה יותר קרוב לכוח העליון, אז הרצון השתנה לאותו כיוון. אם אני מרגיש שיש לי שינויים במישור העולם הזה, אז הרצון שלי לא משתנה בצורה איכותית, אלא רק במישור הזה, איפה שאני מרגיש שינויים. הכול על ידי השינוי ברצון, אין לנו חוץ מהרצון שום דבר, את זה הבורא ברא.
תלמיד: כשאנחנו מתחברים בעשירייה אנחנו מרגישים שיש כוח שמרים אותנו למקום חדש, וכשנגמר החיבור, כאילו החזירו אותנו למה שהיינו. האם השתנינו או שחזרנו למה שהיה?
כנראה שחזרתם. אמנם כל פעולה עושה רושם ואתם כבר לא כמו שהייתם קודם, אבל בכל זאת חזרתם.
תלמיד: אז מה זו התקדמות?
ההתקדמות היא שאתם משתדלים לא לחזור, רק לעלות ולעלות, ולמה שעליתם אתם רוצים שזה יהיה המצב הקבוע, בינתיים, ותעלו עוד יותר ועוד יותר. זאת אומרת, אתם צריכים לחדש את העליות שלכם.
שאלה: רב"ש כותב שהתורה ניתנה כדי להכניע את היצר הרע, ואני מגלה שרק בעיות אני גורם, ורק מגלה יותר ויותר רע. אבל איך מתגלה התורה, זה לא מובן.
זה שאתה מגלה שאתה כולך רע, שאתה עושה רע לכולם, כך אתה מגלה את הטבע האמתי שלך, זה מה שהתורה מגלה לך, והשלבים האלה, הם השלבים הראשונים שצריכים לעבור על כל אחד. אבל אל תחשוב שזו האמת ממש, שהאנשים מבינים את זה ומרגישים כמוך, אלא רק אתה מרגיש, רק לך זה מתגלה. כל אחד ואחד שמגלה את הטבע האמתי שלו, הוא רואה שאין אדם יותר גרוע ממנו בכל העולם. כן, אז מה? מה לעשות? כאלו אנחנו. כל רצון ורצון לקבל, אפילו הכי קטן או גדול, הוא תמיד ירגיש את עצמו שהוא הכי גרוע, קודם כל כי אין כמוהו, כל רצון ורצון הוא רצון בפני עצמו. ואז כך אנחנו מתקדמים.
צריכים לדעת, לגלות את זה בצורה נכונה, לסבול את הדברים האלה ולהשתדל כנגדם לעבוד ברוח קרה. הכול בתוך העשירייה, לסדר את הקשרים בינינו, בצורה כזאת שכל דבר שמתגלה, ומיוחד כשהוא מתגלה בצורה שלילית, אתה שמח שיש לך עכשיו הזדמנות להפוך אותו לחיובי על ידי החיבור בקבוצה. אתה צריך להחזיק תמיד את הקשר שלך עם הקבוצה, קודם להכין את עצמך, ואחר כך כל הדברים השליליים שמתגלים, אתה תוכל להפוך אותם לחיוביים, לבנות מהם קו אמצעי. חיבור עם העשירייה מצד אחד, מצד ימין, ומתגלה איזשהו רע, כמו שאתה אומר שאתה גורם רע לכולם מצד שמאל, ואתה יכול לחבר, עוד נלמד איך, לחבר אותם לקו האמצעי. אתה לא מבטל את השמאל, אתה לא עוזב את הימין, אלא משתדל לחבר ביניהם.
תלמיד: אז נניח שמתגלה בי רצון, משהו רע, ואני לא יכול להתגבר עליו, אז כל הזמן זה יהיה בי כך?
מה?
תלמיד: המצב הזה, מצב אגואיסטי, רצון אגואיסטי שמתגלה בי.
זה טוב מאוד, אסור להרוס אותו, את האגו הזה, אלא אנחנו צריכים להתעלות מעליו. הבורא לא ברא שום דבר סתם, גם את הרצונות האגואיסטים וגם את הכוחות שלו, אני צריך להשתמש בהם בצורה נכונה.
תלמיד: מה זה אומר בצורה נכונה?
אני צריך לברך על הרע כמו על הטוב.
תלמיד: איך מברכים על הרע כמו על הטוב?
זה מפני שאת הרע שמתגלה הבורא ברא בכוונה כדי שאני על ידי תיקון הרע אגיע אליו. תיקון הרע, לא שאני מוחק אותו.
תלמיד: אבל איך אני מתקן אותו? מתגלים לי מצבים, אני לא מצליח להתגבר, ומה זה אומר שאני מתקן?
על ידי מאור המחזיר למוטב, לא שאתה עושה את זה אלא האור עושה את זה, אתה לא יודע איך לעשות.
תלמיד: איך מושכים את המאור הזה? אני לומד, עושה כל מה שצריך, איך עושים את זה? איך מושכים אותו?
על ידי זה שאתה נמצא עם החברים, לומד חומר שלנו ומשתדל לממש אותו בקשר ביניכם ואז הבורא מסדר את הקשר שלכם כך שיוכל להתחיל להתגלות לפי השתוות הצורה בין הרצונות שלכם שיתחברו, לבינו. זה חוק השתוות הצורה, הרצונות שבאים להתחבר, צריכים להיות ממש באותה הצורה כמו האור.
שאלה: ומה זה אומר שבמשהו שלילי אנחנו משתמשים לאיחוד?
כן, אנחנו הופכים את הרצון לקבל על מנת לקבל, לרצון לקבל על מנת להשפיע. דווקא את האגו שלנו אנחנו הופכים לכוח הטוב, זה נקרא "חשכה כאור יאיר".
שאלה: במה אנחנו טועים? מה מונע מאיתנו לגדול?
שאנחנו לא רוצים לממש מה שכתוב. אנחנו רק שומעים, אבל בפועל אנחנו לא עושים שום דבר. אנחנו לא רוצים לממש את עצות המקובלים. נשתדל לעשות את זה יחד. נשתדל. תיכף אנחנו מגיעים להבנת המצב, עוד כמה ימים, שבוע, ואתם תראו שזה ישתנה. אני מאוד מקווה לזה, גם אני מצפה שזה יקרה לכם.
שאלה: איך אנחנו מתייחסים ביתר רצינות ואחריות ליחסים בינינו בעשירייה?
זו כל הבעיה, אנחנו לא מייחסים חשיבות לקשר בינינו, כי זה העיקר, שם זה העיקר, היצר הרע עומד ומפריע לנו, לא נותן לנו להתייחס בצורה רצינית. אבל גם בזה שאנחנו לא יכולים להתייחס בצורה רצינית לחיבור בינינו, שוכחים על זה, גם בזה אנחנו צריכים לראות את ההתקדמות. כי קודם היה לנו יותר קל לדבר על זה, היום זה הרבה יותר קשה. וזה סימן של התקדמות.
בהתחלה כל החברים היו בחורים טובים, היינו יכולים לעשות בינינו כל מיני חיבורים, היום לא. היום אנחנו כבר לא יכולים, כבר יותר רחוקים, כל אחד חשוב, תופס יותר מקום. זאת הצורה של ההתקדמות של הרצון לקבל, אבל הרצון לקבל גדל אך ורק בהתאם לכמה שאנחנו בכל זאת עשינו תיקונים. אז יש בכל דבר ודבר גם רע וגם היפוכו.
שאלה: יוצא שתורה, אור, הכול מסתכם בלבנות את הקשרים הנכונים בינינו ולהפוך לאחד שלם.
אנחנו נעשה את זה יחד ותראה שזה יקרה.
שאלה: אם שמעתי נכון, אמרת שכאשר מתגלה הרע צריך לקבל את זה בקור רוח ואפילו לברך על הרע כעל הטוב וקשה לי לעשות את זה, למען האמת, כי בכל זאת אני משתוקק לחיבור עם החברים. אז איך לגלות את זה בצורה קרת רוח כזאת, ויחד עם זה לשאוף בלב שלם לחיבור?
איך אתה יכול להגדיל את החיבור אם אתה לא תגלה קלקולים ביניכם? תענה.
תלמיד: בדרך כלל, אני לא אוהב את המצב הזה, אני שונא את האגו הזה שמתגלה בי ואני משתדל יותר ויותר להשתמש בקשר עם חברים, כביכול לברוח מהרע.
מה אתה אומר בעצם? אתה אומר כך, אם אני נמצא לבד, אז באגו שמתגלה אני מרגיש רע. אם אני נמצא בקשר עם החברים, אז האגו שמתגלה הוא רק מראה לי איפה אנחנו יכולים עכשיו, יחד כי אנחנו נמצאים, לתקן אותו ואז להגיע לטוב. זה כל העניין. לכן, אם אתה לא מקושר עם החברים ובא האגו, אז אתה כמו "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".
אם אתה קשור עם החברים אז אדרבא, אתה רואה באגו שמתגבר שזה איזו מין הזדמנות להיכנס בו ולהרוס אותו, להילחם, להכניע אותו, ועל ידי זה לעלות לדרגה הבאה. הכול תלוי בהכנה. לה אנחנו צריכים קודם כל לדאוג.
שאלה: מצד אחד התחושות הלא נעימות שמופיעות באגו, זה מה שמבעיר בי את הנקודה שבלב שלי, מצד שני, היא מושכת אותי לחברים.
כן.
שאלה: מה ההגדה הרוחנית והגשמית של גאווה? איך צריך להתייחס לחברים שילמדו את החוכמה הזאת שבע או שמונה שנים, ולא יכולים להתעלות מעל הגאווה שלהם ואומרים שהם יפסיקו ללמוד?
נכון. זה קורה, וקורה הרבה פעמים, רק אני לא מבין למה הם הפסיקו ללמוד? למה? למה הם הפסיקו בהתפתחות הרוחנית שלהם? אפילו שהם לא מרגישים, והם יודעים את כל הדברים האלה. אם הם [איתנו] כבר שבע, שמונה שנים, וקראו בטח בכל המקורות שלנו, אז הם מבינים שבכל זאת, זו הדרך. מצאו משהו אחר? ודאי שלא. התייאשו מזה? בסדר, התייאשו בגלל שלא רוצים לעבוד עם האגו שלהם, אני מבין אותם גם, מבין. אבל אני לא חושב שיש כאן מקום לייאוש, יש כאן מקום להמשיך בחיים.
תראו איך אנחנו עושים בחיים גשמיים שלנו, אנחנו בכל זאת חיים, מתקדמים, מולידים ילדים, מתפתחים, רוצים לראות נכדים, וככה החיים נמשכים. כך גם כאן, אתה צריך לעשות כך שהלימוד חכמת הקבלה יהיה כאיזה חלק מהחיים שלך, ואם אתה יותר יכול להשקיע בזה, תשקיע אדרבה זה ממש טוב, אבל אם לא, לפחות במשהו שאתה נמצא. במשהו, זה שיעור בוקר, לפעמים עוד משהו, נקווה שאנחנו נוכל לעשות עוד מעט כאלה כנסים, התחברויות.
אבל בכל זאת העיקר לא לצאת, כמו שכתוב "חוץ מצא". שאתה יוצא ועוד נעשה עוין שאתה מתרגז על זה שלא הלך לך, לפי האגו שלך זה לא התקיים, אתה ממש מבזה את הכול וכאילו יהיה לך לא רווח אלא ההיפך ממש הפסד גדול. לכן צריכים בכל זאת להמשיך בצורה קלה לפחות.
שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים יותר עם הרצון לקבל למצבים השליליים הבאים, האם יש בעיות נוספות כאשר אנחנו מציירים את האור העליון ומתקרבים אליו?
אין לנו שום בעיות. זה פשוט אותם המכשולים שאנחנו צריכים לעבור והם מתגלים משורש הנשמה של כל אחד ואחד. זה לא שנתקענו בדרך והיינו הולכים אחרת, היינו נתקעים בצורה אחרת, לא, אלא מה שמצטייר לפנינו כעולם, שאני רואה עולם, אני רואה את עצמי בצורה הפוכה, כמו שאנחנו לומדים מתפיסת המציאות. ולכן זה מה שאני רואה וזה מה שאני צריך לראות, וזה מה שצריך לגלות, אלא בהתאם לכמה שאני נמצא בצורה פחות או יותר מתוקנת, זה הכול תלוי בתיקון הפנימי שלי. אני יכול לראות מלחמות אני יכול לראות גן עדן, זה הכול תלוי בתיקון הפנימי שלי כי אני סך הכול רואה את זה לפניי. ממש כך.
שאלה: איך אני יכול ליישם את מה שכתוב לחיבור בינינו?
כמו שכתוב, תשתדל לעשות את זה ולהראות בזה דוגמא לחברים בעשירייה ואז אתה תראה שזה יהיה הרבה יותר קל.
קריין: קטע 15.
"יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב. וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת נוקים ליה בעלמא [אני ואת נקיים לו בעולם]. היינו שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' אלה יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב וישאר בדביקות."
(הרב"ש. 267 . "באורייתא אתברי בר נש")
זאת אומרת, מגיעים שני כוחות ושני הכוחות האלה מתחברים למטרה אחת, שבדבקות בין שניהם, בחיבור בין שניהם, ביצור שנקרא אדם, אז נקרא אדם שהם מתחברים יחד, לפני זה זו סתם בהמה, איזה רצון או גוף ביולוגי אנחנו עליו בכלל לא מדברים, אנחנו מדברים תמיד על כוחות. אז אם מתחברים טוב ורע יחד במערכת אחת היא נקראת אדם, ואז כל המערכת הזאת היא רואה את עצמה כמתקרבת לדבקות.
שאלה: באמת אחרי כל הקטעים האלה כל התשובות שנתת כל השיעור לא מרגיעות ולא מספקות אצלי שום דבר, לא שזו המטרה. איפה התיקונים האלה, איפה על מנת להשפיע כבר? איפה האיחוד? כל היום אנחנו מתעסקים רק בזום או מפגש פיזי או כאלה דברים, מתי עולים מעל כל העולם הזה, מתי יוצאים, מתי מתחילים כן לעסוק כבר בתיקונים אמיתיים, רציניים, ולא רק לשמוע כל היום על כל אותם תיקונים? מתי זה יהיה חשוב?
יפה, יפה אמרת.
תלמיד: אני לא מצליח להיכנס לכל זה.
יפה אמרת, באמת כולם מחכים לתיקונים אבל הם לא באים. הם לא יכולים לבוא לפני שאנחנו נמשוך אותם אלינו. לכן אין כאן שום פלא שאנחנו לא מרגישים את התיקונים האלה כי עדיין אנחנו לא מזמינים אותם שהם יבואו.
תגיד לי איפה יש לך רצון, מקום זה נקרא רצון, איפה יש לך מקום רצון שהתיקונים האלה יכולים לבוא ולסדר לך את המקום שדורש תיקון, ובמקום הזה אחר כך יתגלה הבורא? מה זה יתגלה הבורא? זאת אומרת, שהרצונות יהיו בהתקשרות כזאת, בצורה כזאת, באופן כזה שאתה תראה בזה, תרגיש בזה הופעת הבורא. הם הרצונות שלך, זה לא שיבוא מישהו וייפול לך לאותו מקום, אלא הרצונות שלך שאתה דורש שהם יקבלו תיקונים כאלו, שלתיקונים האלו אתה תקרא "בוא וראה", "בורא".
עכשיו השאלה, האם אתה מכין בך כאלו רצונות שבהם אתה רוצה שיתגלה בורא, כמה התקרבת לזה, מה עשית, כל התורה היא רק כדי ללמד אותך איך אתה מכין מקום לבוא וראה, שהרצונות שלך יתחילו להתייצב בצורה שנקראת בורא בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אני רוצה להתחבר בשבילם.
האם אתה משתדל שהרצונות שלך הם יהיו מחוברים ומכוונים לעל מנת להשפיע. או שאתה יושב ומחכה ומצפה ובוכה למה אין לך, מה אין לך? אתה צריך לעשות את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". מתוך זה שמחברים כל מיני תנאים יחד כדי בסך הכול להגיע לאיזו צורת השפעה, אנחנו מגיעים לציור שנקרא בורא, ציור בחושים, ציור ברצונות, בכוונות, בטעמים. סך הכול אנחנו בונים אותו, אנחנו עושים אותו מתוך הרצונות שלנו.
זה לא שמגיע לנו מלמעלה נוחת מהשמיים, אלא זה מתוכנו, אנחנו לא מקבלים משהו מחוצה לנו אלא מהתכונות שהן נמצאות בנו, מהתכונות האלה מתחברות שמהמורכבות שלהן המיוחדת נעשתה הצורה של הבורא, השפעה, אהבה הדדית. אז אנחנו צריכים לבנות לזה כל ההכנות, אנחנו לא יכולים להגיע למימוש ממש, הצורה הסופית אבל להכין את הדברים האלה כמה שאפשר זה אנחנו צריכים לעשות, ואחר כך אנחנו יכולים להגיד "ה' יגמור בעדי", שאני לא יכול לסדר את הצורה הזאת הסופית כי אני לא מבין, בשבילי היא חדשה, אבל שאני הכנתי את עצמי נכון, אני מקבל את הצורה הזאת שכך היא מגיעה מלמעלה.
אז הכנה לחיבור של התכונות שלי שיתנו לי השגה, הרגשה של הבורא, זו כל העבודה שלנו.
שאלה: זה להגיד פשוט, אני רוצה שהחברים ישמחו, שאתה תשמח, ואין לי שום דבר עוד פעם מה לתת, שום כלום כל פעם.
אתה בכל זאת אסור לך להצטער. אתה צריך לשמוח אפילו על זה שיש לך כאלו מחשבות, גם אותם נותן לך הבורא ואם אתה מקבל את זה בשמחה, העיקר זה השמחה, אם אתה מקבל את זה בשמחה אז אתה מתקדם, אם אתה מצטער אז אתה כאילו זורק בחזרה לבורא את מה שהוא עושה לך. אסור להצטער, אסור. בכל זאת יש עליות, יש ירידות, יש הכול, אבל ממש כתוב בתורה "חוץ מצא", לכן אני לא מבין אנשים שהם עוזבים, לאן אתה הולך? אתה חוזר לגמרי לבהמיות, מה אתה עושה?
שאלה: איך אני יודע שקיבלתי את האור שמתקן בעשירייה?
אתה מרגיש את זה. או שאתה עוד לא אולי לפני ההרגשה, אז אתה צריך להאמין שכל הבקשות שלך אפילו שאתה לא מדבר אותם מתוך הלב, אלא אתה כותב על גבי הנייר נגיד, תכתוב את הבקשות שלך, בזמן שכותבים אז חושבים פעמיים. וכתוב זה כתוב, זה משהו שיש לזה כוח יותר גדול מסתם לדבר. אני כותב הרבה, ולא כותב כדי לפרסם או משהו, אלא כדי שאני יותר נכון אדע איך להביע את הפנימיות הלב. תנסו, זה מאוד מאוד עוזר.
שאלה: ידוע שהתורה נקראת תבלין, למה מספיק רק משהו קטן כל כך כמו תבלין כדי להפוך את הכוונה בעל מנת להשפיע?
תבלין זה נקרא תוספת, שעל ידו אנחנו יכולים לאכול, בלי תבלין אי אפשר לאכול. תבלין זה כל התוספות שיש לאוכל, שזה הרמז לזה שהתורה היא סך הכול תוספת ליצר הרע, וכל הציורים וכל החיבורים, הכול נעשה ביצר הרע, ברצון לקבל, אבל הצביון של החיבורים הוא מגיע מהתורה. זאת אומרת, שיש לכם הרבה מאוד רצונות שבורים, ומה באה התורה, היא רק מסבירה איך לחבר אותם יחד, להשתמש בהם בצורה נכונה.
אף רצון לא מקולקל, החיבור ביניהם מקולקל. באה תורה ועוזרת לנו, אומרת לנו איך אנחנו צריכים להתחבר ביניהם בין כל הרצונות, איך אנחנו צריכים לחבר בינינו נגיד כחברים בקבוצה, זאת העבודה.
קריין: קטע מספר 16.
"מה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'? על זה ניתן לנו סגולה לעסוק בתורה ומצוות, שהמאור שבה מחזירו למוטב. שיש שם מאור, הנותן לאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם שיעור של שנאה לפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'."
(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")
קריין: קטע מספר 17.
"הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו יתברך. והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה מכונה בשם תורה תבלין, עד שיתקבץ לשעור מסוים והקדוש ברוך הוא מרחם עליו ויערה רוח ממרום זאת אומרת שפע עליונה.
אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף לגופו, מחמת התחזקותו באמונת השם יתברך, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו יתברך, שפירושו, שהשם יתברך מתנהג עמו, בהתאם כשמו הטוב ומטיב יתברך."
קריין: קטע מספר 18.
"אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י מאור התורה יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע.
לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד להבין, הוא כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא בידו לעשות מעשים לשם שמים."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
אנחנו רואים כאן שיש שתי דרכים בלימוד התורה. ללמוד כדי להיות חכם ולהבין ולהשיג מה שכתוב שם בשכל, וזה לגמרי לגמרי הפוך ממה שצריכים ללמוד כדי לשנות את עצמם ולהיות דומים לבורא בתכונות הפנימיות, להשתנות על ידי התורה בתכונותינו. אלה שתי דרכים לגמרי לגמרי מנוגדות זה לזה, אף פעם לא יכול להיות שיתחברו אחת לשנייה או יהיו מקבילות. ולכן אנחנו צריכים לשים לב לשם מה אני לומד. או כדי לדעת, להבין, ולהיות חכם גדול, או כדי לשפר את עצמנו ולעשות ממני כזה רצון לקבל שהבורא יוכל להתלבש בו, להיות משענת, להיות כלי לגילוי הבורא. זה העניין.
תראו מה הוא אומר "אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים." לא יכול, אף אחד. "ורק ע"י מאור התורה יתקן הלב," הרצון שלנו, "שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע.
לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין"." זאת אומרת נתן הזדמנות להפוך את הרצון. "נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא שלומד להבין, כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה," הרצון לקבל יקבל כוח מלמעלה "שיהא בידו לעשות מעשים לשם שמים." זאת אומרת, להיות דומים לבורא ואז הבורא יתלבש ויתגלה לנברא.
שאלה: מה ההבדל בין השתוקקות ללמוד תורה כדי להגיע לדבקות עם הבורא וכל הזמן להחזיק בי את המחשבה הזאת לבין לימוד רק בשכל. איך ללמוד דווקא כדי להגיע לדבקות עם הבורא?
זה מה שאנחנו לומדים. אתה זוכר שהייתה לי צעקה על מישהו ממוסקבה ששאל, "מתי נלמד תע"ס"? בצורה כזאת כמו שהוא חשב ללמוד תע"ס אני לא מוכן. אנחנו רואים שההבדל הוא עצום בין גשמיות לבין רוחניות. ולכן זה נקרא לספור דפים. אני לא הולך בצורה כזאת ללמוד, כי בכל זאת לא נלמד, אתה עוד לא תדע מה זה כי אתה לא משיג אף מילה בצורה נכונה, מסך, אור חוזר, עביות, הזדככות, כל מיני דברים, אתה לא יודע מה זה ואתה רק מדבר מילים. לימוד חכמת הקבלה זה שאתה עולה לדרגה של החכמה ואז מה שאתה לומד מתרחש בך.
תלמיד: האם אני מבין נכון שאם כל רגע במהלך השיעור שלנו אני לא מחזיק בפנים את המחשבה שאני עושה את זה כדי להגיע לדבקות עם הבורא, לדבקות עם החברים, אז אוטומטית אני נופל ללימוד שכלי?
כן, אבל זה לא עד כדי כך חמור. אנחנו נופלים ועולים שוב ונופלים ועולים. אנחנו צריכים להבין ששני הדברים האלה שנמצאים זה בכל זאת כדי שאנחנו נברר אותם. ולכן ליפול חייבים ואחרי זה חייבים לקום ושוב ניפול ושוב נקום, אלה הברורים, הם התיקונים בעצם, הם הם התיקונים.
תלמיד: מה עושה במהלך הלימוד לא לשכוח על המחשבה הזאת?
מחשבות של החברים. ככל שיש בפנים בכולם נכונות להיות במצב שאנחנו חייבים להשיג את הפנימיות שכל הדברים האלה יתרחשו בנו, שאנחנו נמצאים בפנים. נגיד, להבדיל, אתה רואה איזה סרט, אתה יכול לראות אותו מבחוץ, ככה רואה. ואתה יכול עד כדי כך להיכנס ברגשות לתוך הסרט שאתה נמצא בפנים, אתה ממש שוכח על העולם, אין עולם, אין כלום, אתה נמצא בתוך הסרט. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל שהרוחניות הזאת תתקיים בנו.
שאלה: אני מנסה להרגיש איך להתקשר, איך להתייחס לדברים האלה. מה הקשר בין התורה לבין הבורא ואיך אנחנו מתקשרים לדברים האלה, האם יש לנו יחס שונה לשני הדברים האלו?
התורה זה אמצעי לגילוי הבורא לאדם. או יותר נכון, אפשר כך להגיד שנבין יותר, תורה זה אמצעי כדי לבנות דמות הבורא באדם. ואז אותו יצור שיש בו דמות הבורא, אז, רק אז הוא נקרא אדם מזה שדומה לבורא.
שאלה: אנחנו לא יכולים לתקן את הרצון לקבל. אז מה זה אומר לתקן את הרצון לקבל?
כוונה.
שאלה: אפשר לחדד יותר את העניין מה זה לתקן את הלב? אמרת שזה להיות דומה לבורא.
כוונות. אני רוצה שהלב שלי יהיה דומה לבורא. זאת אומרת, כמו שהבורא זה כוח המשפיע, אני רוצה שבכל הכוחות שלי, שאני מרגיש אותם בלב, יהיו כוונות על מנת להשפיע.
שאלה: בהמשך השאלה על התיקונים, האם כדי שיבואו תיקונים אנחנו צריכים חיסרון נכון?
גם את החיסרון הנכון אנחנו מקבלים מהלימוד. זה כבר שייך גם לתיקונים.
תלמיד: האם מה שחסר לנו באמת זה יותר להתרכז, לברר כדי לקבל חיסרון נכון?
כן. ודאי. הכול תלוי רק בחיסרון.
קריין: 19.
"האדם צריך מקודם לראות, אם יש בידו כוחות להגיע, שיהיה באפשרותו לעשות מעשים בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח להקב"ה. ואז כשכבר הגיע לידי הכרה, שאין באפשרותו בכוחות עצמו להגיע לזה, אז האדם מרכז את התורה ומצוות שלו על נקודה אחת, שהוא "המאור שבה מחזירו למוטב", שזה יהיה לו כל השכר, מה שהוא רוצה מתורה ומצוות, היינו השכר של היגיעה שלו יהיה, שהקב"ה ייתן לו הכוח הזה, הנקרא "כוח השפעה".
(הרב"ש. מאמר 16 "ענין השפעה" 1984)
קריין: 20.
"מטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לעשות הכל בעל מנת להשפיע, הנקרא לשמה, הגם שהאדם לומד את כל אלה הענינים, כמו שהם, אבל הם רק בבחינת שמות בלי שום ביאור, היינו שאין לו שום השגה באלו הדברים שלומד, כי אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים, המכונים בשם שמות הקדושים או ספירות ופרצופים.
וניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים."
(הרב"ש. 875. "ג' קווים - ד'")
שאלה: איך בעשירייה צריכה להתבטא השנאה מהריחוק כלפי הבורא, האם ניתן לחדד אתה השנאה?
התשובה, כן.
שאלה: הטקסט מדבר על רצון לקבל, האם כדי להגיע לחכמת הקבלה אנחנו צריכים קודם להתפשט מאיזה רצון לקבל טבעי שגדל בנו ואז להגיע לחכמת הקבלה?
אני לא יודע על מה הוא מדבר. אנחנו צריכים לעשות את מה שכתוב בספרים ולא להוסיף לזה פילוסופיות שלנו.
שאלה: כתוב "שעל ידי העיסוק בתורה המאור שבה מחזירו שבה מחזירו למוטב", מהי הפעולה של העיסוק בתורה?
עיסוק בתורה זה נקרא כל האמצעים שהמקובלים אומרים לנו לבצע כדי להתקדם ברוחניות. זה נקרא להתחבר בעשיריות, לקיים איזה תנאים ללימוד ולצפות למאור המחזיר למוטב, לחזק זה את זה בזה, את זה סך הכול אנחנו צריכים.
שאלה: איך לבקש את האור?
לבקש תיקון זה נקרא לבקש את האור. אבל אני צריך לתאר לעצמי מה זה נקרא לבקש תיקון? תיקון זה נקרא חיבור בינינו, תיקון זה נקרא השפעה, תיקון זה נקרא התחברות, אהבה, תיקון קודם כל מתבטא בצורה חברתית בינינו שאנחנו נעשים יותר קרובים זה לזה. אנחנו צריכים לעשות מעצמנו דימוי של הכלי של האדם הראשון שהולך ומיתקן, מיתקן זה שמתחבר יותר "כאיש אחד בלב אחד", זה מה שצריך להיות. אני צריך להפסיק לראות את הפרצופים האלה, אני צריך לראות ולהרגיש את הרצונות שישנם בפרצופים ועם אותם הרצונות אני רוצה להתחבר.
שאלה: מה יותר חשוב, ללמוד במהלך השיעור או להיאחז בחברים במהלך השיעור?
להיאחז בחברים במהלך השיעור זו ההכנה, וללמוד על כל מיני צורות חיבור שאנחנו לומדים בזמן השיעור זה כבר לימוד, אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה. אנחנו צריכים להכין את עצמנו כמו תלמידי רבי שמעון לחיבור לפני השיעור, ואחר כך בשיעור כבר להגדיל את החיבורים בינינו בכל מיני אופנים.
קריין: 21.
"כשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להכנס להיכל המלך, ולהדבק בו יתברך."
(הרב"ש. 875. "ג' קווים - ד'")
קריין: אנחנו ממשיכים בנושא "ההכנה ללימוד". קטע 25.
"אדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
שאלה: האם בניית הכוונה זו עבודה של היחיד או פרס שניתן על ידי הבורא?
זה לא כל כך פרס, זו תוצאה מהיגיעה שלנו שרצינו להתחבר, לסדר את הכלי של האדם הראשון, את הנשמה האחת הכללית לכולם, ומתוך המאמצים שלנו אנחנו מגיעים לרצון שזה יקרה, בזה אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא גורם לחיבור בינינו. ומתוך החיבור בינינו של הכלי, שונים ומנוגדים, אנחנו כבר מרגישים את המאור. בחיבור בינינו יש גם התנגדות וגם רצון להתחבר למעלה מההתנגדות, בצורה כזאת אנחנו מגיעים לגילוי הבורא. וכמה שיש התנגדות וכמה שיש לנו בכל זאת למעלה מזה כוח חיבור, בהתאם לזה אנחנו מגלים את הבורא יותר ויותר.
מה שאין כן, האדם הראשון לא היה יכול לגלות אותו, היה לו רק אור חסדים. זאת אומרת הוא לא היה מחובר בכוחות עצמו עם אף אחד, עם שום דבר, זה נקרא ש"מטייל בגן עדן", בדרגת בינה. אבל על ידי זה שהתעורר בו רצון של מלכות, רצון לקבל גדול, אז עכשיו הוא עובד מעל לרצון לקבל, כולנו יחד זה האדם הראשון ואנחנו מתקרבים למצב שהרצון לקבל בכל זאת יתחבר, ואז נגלה את הבורא בקשר בינינו.
שאלה: איך להשתמש ביצר הרע דווקא בשביל קשר עם הבורא כדי שמעליו נוכל להתחבר אליו?
הרצונות שלנו, בכל אחד מאתנו, הם מנוגדים, לכן אנחנו רואים את האחרים שנמצאים מחוצה לנו בגופים שונים, במצבים שונים וכן הלאה. אני צריך להביא את עצמי למצב שלא חשוב איך אני רואה את הזולת, אני מרגיש אותו שהוא נמצא ממש בתוכי, אני מדלג על המרחק הפיזי ומקרב אותו בצורה רגשית. עד כדי כך שאנחנו יכולים לתאר את עצמנו שנמצאים "כאיש אחד בלב אחד", בהתאם לזה אנחנו מקרבים את הבורא אלינו.
תלמיד: אני עושה תרגילים, אני מתאר את כל החברים כעומדים בתוך ליבי, איך אני מוצא שם את הבורא?
אתה מגלה שני דברים מנוגדים שיכולים בכל זאת להיות בחיבור, החיבור ביניהם זה הבורא. יכול להיות שהחיבור עדיין לא בצורה עוצמתית, מספקת כדי לגלות לך אותו, אבל בכל זאת, אתה כבר מרגיש שיש משהו מרוחניות, איזו הארה קטנה, זמנית, לפעמים.
תלמיד: מה הם הניגודים שאני מחבר?
אתה מחבר שני דברים שהם מנוגדים, רצון שלך ורצון של מישהו. אין חוץ מרצונות, ורצונות שונים, זרים, מנוגדים, ועד כמה שאתה יכול בכל זאת לראות בהם משהו שהם מקורבים זה לזה, בזה אתה בונה את צורת הבורא. הבורא זו צורה שאתה בונה, שמדברים מנוגדים אתה יכול לבנות אותו. לכן אין דבר כזה שהבורא קיים לפני הבריאה, בורא שאנחנו צריכים לגלות ולבנות, לא. אלא כוח עליון, זה משהו אחר.
תלמיד: הוא כולל בתוכו גם את הצורה הנגדית?
הוא כולל את כל התכונות, את כל הצורות המנוגדות, כן.
שאלה: הוא כותב ש"מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה", מה עושים עם הכוונה בזמן שלומדים תורה?
גם כל הזמן דואגים איך לחדש את הכוונה, איך יותר ויותר לשפר אותה.
שאלה: נתחיל ללמוד תע"ס ואנחנו נשמע כל מיני מילים, שמות, פרצופים, ספירות וכן הלאה. האם זה נכון לעשות מאמץ להלביש על המילים האלה את העבודה שלנו בחיבור בעשירייה או שזה יבלבל אותנו מאמץ שכלי כזה?
זה לא יבלבל, זה דווקא צריך להיות כך. כל תע"ס, כל חכמת הקבלה מדברים על החיבור של הכלים השבורים, אנחנו נצטרך להיות בכוונה על זה.
שאלה: איך ניתן להגדיל את החיסרון המשותף שלנו בעשירייה על מנת להשתוקק למאור המחזיר למוטב?
אנחנו צריכים יותר ויותר נכון לתאר לעצמנו מה זה נקרא המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע, ממה הוא מורכב, איך אנחנו מכינים אותו שיתגלה? אם יש לנו מצב סופי שאליו אנחנו רוצים להגיע וכמה שלבים לפני זה, אנחנו כבר מסודרים נכון ואנחנו כבר נמשכים אליו נכון. תדברו ביניכם אחר כך איך אתם מייצבים את המצב.
שאלה: יש לנו רצון גדול ללמוד תע"ס כעשירייה, איך אנחנו יכולים להתכונן כעשירייה ללימוד תע"ס?
בינתיים נלמד את מה שאנחנו עכשיו לומדים ועוד כמה ימים נתחיל. יהיה לכם בסדר.
קריין: אנחנו ב-26.
"האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות." אתם שומעים מה שהוא כותב? שוב.
"האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם"."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
שאלה: כל בוקר אנחנו קמים ב02:30 ועושים הכנה דהכנה. היום לא הצלחתי לקום, וקמתי רק ב03:00, אני מרגיש שאני לא מצליח לכוון את עצמי לעשירייה ולא מצליח לבקש מהבורא שום דבר. האם אפשר להשלים עם זה איך שהוא?
לא יודע, תנסה. תתפלל, תצטער, העיקר עכשיו תתחבר כמה שאפשר.
שאלה: מה היא תוצאה טובה מהלימוד?
תוצאה מהלימוד צריכה להיות בזה שהאדם מתקן את עצמו, לזה מיועד הלימוד, שאדם מתקן את עצמו ומגיע בתיקונים שלו להידמות לבורא. במידה שהוא מדמה לבורא, הוא מתחיל להרגיש כמו שמרגיש הבורא, כי זה החוק הרוחני, לזה אנחנו רוצים להגיע. סך הכול יש לנו מטרה קטנה, להגיע למצב שאנחנו נרגיש את עצמנו כמו בורא, זו בעצם מטרת הלימוד.
מה זאת אומרת כמו הבורא? הבורא נהנה מהשפעה, גם אנחנו נהנה מהשפעה, הבורא משפיע לכולם, גם אנחנו משפיעים לכולם, וכך זה גם לתיקון וגם למילוי, להגיע למצבים שאנחנו נהיה כמו הבורא. זה באמת נמצא בנו, רק אנחנו צריכים קצת לשבור את היחס שלנו, להבין את הדברים האלה בצורה נכונה.
תלמיד: מה זה אומר השפעה? איך להרגיש את זה כדי לדעת למה להשתוקק? הרי אין את זה בנו.
מה זה נקרא להשפיע? זה מאוד פשוט, תעשה כול מה שרוצים החברים. תעשה מה שרוצים החברים, זה נקרא להשפיע. אתה משתוקק לקיים את הרצון שלך, תעשה מה שרוצים החברים במקום זה, וזה נקרא לעבור מקבלה להשפעה, פשוט.
שאלה: איזה קשר ותקשורת תלמיד צריך לפתח עם הרב שלו כדי להבין את שפת השורש והענפים שהוא משתמש כדי להבין אותו?
דבר ראשון, קודם כל לשמוע את מה שאומר הרב כמורה. שאתה לומד באיזה מקום, אז קודם כל אתה שומע את מה שהמורה אומר לך, ואם אתה תלמיד טוב, אתה משתדל לקיים את מה שהוא אומר, ממליץ, דורש.
דבר שני, שאתה באמת רוצה בפועל לקיים, לממש את מה שהמורה אומר. בזה המורה הזה, הופך להיות מורה דרך, הוא מעביר אותך דרך כל מיני מצבים שאתה לא יכול לעלות אליהם לבד. אז אתה מתחיל להרגיש שהוא כן מייעץ לך ומושך אותך, וממש מסדר לך את הדרך הנכונה לעבור מהמצב ההתחלתי שלך, שאתה לא מבין, לא יודע, לא מסוגל, עד המצב שאתה תהיה גדול, וחכם, וחזק, זה נקרא קשר עם המורה. צריכים להשתדל לקבל ממנו את הכוחות האלה, אבל לא בצורה פסיבית, אלא בצורה שאתה מקיים את מה שהבורא אומר לך. לעשות שיעורי בית מה שנקרא.
שאלה: שאלה של חברים שנמצאים בכנס אבות ובנים. הזדמן לנו להתאסף יחד מעל 200 אבות ובנים במדבר, האם במעמד של התאספות פיזית התנאים קלים יותר למשוך את המאור?
אני לא חושב שהתאספות פיזית נותנת הרבה, יכול להיות שהיא דווקא תעשה לנו יותר בעיות. ככל שכל העולם נכנס לקשר וירטואלי יותר, זה יותר נוח לנו, זה יותר קל לנו, ואנחנו צריכים להשתמש בזה יותר. וגם, מה זה פיזי? אתם יכולים להתחבר שם אולי איזו עשירייה, או חלק ממנה בצורה פיזית. כמה זמן אתם יכולים להיות? כמה פעמים אתם יכולים להתחבר? הכול לא יכול להתקיים.
לכן גם לנו כאן יש מתחם גדול, שאנחנו יכולים להכניס שם הרבה אנשים, ואתם רואים עכשיו את האבות ובנים שנמצאים בחיבור בנגב, גם אנחנו היינו שם, עשינו שם חיבור פעם ואפילו פעמיים נדמה לי. אבות ובנים זה משהו אחר, אבל לא נראה לי שבינינו, בין החברים של בני ברוך ממש, זה מוצדק כך לעשות. קודם כל מפני שבזה אנחנו מתרחקים מכל הכלי העולמי. יש לנו את פריז, בולגריה, אסיה, גרמניה, מוסקבה, פיטר, עוד כל מיני קבוצות מקצה לקצה של העולם, אז איך אנחנו יכולים לעשות כנס כזה גדול שיבואו כולם? זה בלתי אפשרי.
ולכן אני חושב שהמאמץ שלנו צריך להיות בכל זאת מאמץ בצורה וירטואלית. ואם אתם יכולים בינתיים בעשיריות להיות מחוברים לפעמים בצורה גשמית, תנסו, אדרבה, למה לא. אבל אני חושב שגם בצורה וירטואלית, אנחנו יכולים להרגיש עד כמה חסרה לנו עוצמת החיבור ולבקש. העיקר זה התפילה, כמו שלמדנו איתכם שהכול מושג רק על ידי התפילה, בכוח התפילה.
קריין: קטע 27.
"מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג', ח'). ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד). ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו."
(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ז)
שאלה: האם דרך העשירייה מחזקים את ההשתוקקות לאור, ובצורה כזאת מושכים יותר אור שמתקן את האדם?
ודאי שכן. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". שכמה שאנחנו מקנאים זה בזה, כמה שאנחנו מסתכלים אחד על השני ולומדים אחד מהשני, אנחנו בזה מוסיפים לחיסרון שיש בכל אחד מהטבע שלו חסרונות אחרים. ואז אנחנו כביכול מחברים את הרצונות שלנו לבורא, לרצון אחד, והוא נקרא מלכות. ואז בנטייה המשותפת הזאת מאיתנו, ממלכות שלנו לבורא, שהוא כמו הכתר, אנחנו בונים את כל היחסים בין מלכות לכתר, והבורא ממלא את הרצונות האלה בכל מיני צורות ומילויים.
שאלה: מה זה מתחייב הלומד להתחזק באמונה?
זה נקרא שהלומד רוצה להתחזק באמונה, כי חוץ מאמונה הוא לא צריך כלום. אמונה זה נקרא כוח ההשפעה שאנחנו רוכשים. אז הלומד כביכול חייב לפני הלימוד להבין, להרגיש, לקבוע שהוא לומד כדי להגיע להשפעה. זה נקרא שהוא חייב להגיע לאמונה.
שאלה: איך מתוך הרצון המשותף שאנו בונים, מהמלכות שלנו, אנחנו עובדים עם כתר?
כתר זה שאנחנו משתוקקים להגיע לקשר עמו, שזה הבורא. סך הכול. אין יותר מה [להסביר] בינתיים. אחר כך בתע"ס אנחנו נפתח את הדברים האלה יותר.
תלמיד: כשאנחנו מתחברים יחד, אנחנו מרגישים כבר תענוג מהחיבור. איך לעשות כך שמהחיבור הזה אנחנו נהיה בעל מנת להשפיע כלפיו?
מלכתחילה צריכה להיות כוונה כזאת. שאם אנחנו לא מגיעים לזה, אז לפחות נמצאים בהכנה. אבל אם אנחנו אפילו לא בהכנה לזה, זאת אומרת, אין לנו את זה בתכנית, אז כל הפעולות שלנו בינתיים לא יביאו לנו שום תועלת.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו משפיעים אליו, מתוך החיבור בינינו, כמו שהוא משפיע לנו?
תלוי על מה מדובר, אבל בדרך כלל במידה שאתה משתוקק לבורא, אתה יכול לגלות שהוא משתוקק אליך. זה ענין של אור ישר ואור חוזר, הכול תלוי באור חוזר. בעוצמת האור חוזר אתה מגלה את האור ישר.
שאלה: מה זה כאן אור חוזר?
אור חוזר זה נקרא שאני רוצה להחזיר לבורא כל טוב, שאני מרגיש שהוא מביא לי. שאני רוצה להלביש את היחס שלו ביחס שלי, אני לדודי ודודי לי.
שאלה: אנחנו לומדים על ההכנה ללימוד, רציתי לשאול על ההכנה לכנס. התחילה ההכנה לכנס, ואנחנו משתדלים בתור התחלה לברר בעשיריות איך להתכונן טוב יותר. במה עלינו להתחזק במהלך ההכנה בעשירייה, בקבוצות, בכלי עולמי, איך אתה רואה את זה, מה עלינו לעשות?
אני חושב שאתם צריכים לדון על זה ביניכם, ולא לשאול אותי, וגם לי אין מה להגיד בזה. הכול תלוי בין החברים, מתחיל ונסגר בין החברים. ולכן אתם צריכים לחשוב, איך לעשות את החיבורים האלה נכון. אבל אני שמח לשמוע שאתם דואגים לזה.
תלמיד: ההכנה הזו התחילה, אבל איך לאחד את ההכנות? כי תמיד יש משהו שחסר בכל עשירייה, נגיד חלק מתעסקים עם שיעור הבוקר, יש להם איזו תקלה שמה, אצל אחרים זה משהו אחר.
זה ברור שיהיה כך. ככל שאנחנו נתקדם יותר, ונהיה יותר מכוונים למטרה, ונתרחק יותר מהרצון לקבל, לכוונה על מנת להשפיע, אז ודאי שיהיה לנו יותר ויותר קשה, נהיה יותר מבולבלים, יותר עייפים, לא נרגיש איפה אנחנו נמצאים בדיוק. זה תמיד ככה, ודאי. וגם נשמע על חברים שעוזבים, או רוצים לעזוב, כי הם לא מרגישים שמקבלים כל יום איזה טיפ יפה, על זה שקמו, על זה שהתחברו, היו בשיעור. זאת אומרת, אין תשלום, אז לא באים. הם באו כדי לקבל, ולא כדי להשפיע. אז כך מיום ליום יהיה לנו קשה יותר.
גם בעולם אנחנו נראה דברים יותר קשים. אנחנו חושבים שהעולם מסוגל להתגבר על המצבים שהוא עבר בשנה וחצי של הפנדמיה הזאת. לא, אנחנו נראה דברים גרועים מאוד. עד כמה אנחנו נידרדר, בטכניקה, בטכנולוגיה, באספקה, ביחס בין בני אדם, בחינוך, בכול. העולם כבר לא יהיה כמו שהיה. לא יהיה. ויהיה עוד יותר ועוד יותר מתוח וגרוע. והעיקר, אין לו, לא שיטה, לא כוח, ולא רצון להתמודד עם זה. אין לו אפשרות לחבר את האנושות ולהגיד לכולם בואו נעשה כך וכך, כי בלי זה נמות, בלי זה לא יהיה בסדר. לא יהיה אכפת לאנושות, הם יהיו מוכנים לעשות רק מה שטוב לעכשיו.
מה שיהיה אחר כך, יכולים לדבר, ודאי. בצורה יפה מדברים דברים יפים, בכל מיני פורומים. אבל תכלס, בפועל, הם ירגישו סך הכול שהכול לא טוב. בקיצור המצב הוא לא טוב, וטוב לא יהיה. אז בואו נשתדל כמה שיותר מהר להתחבר בינינו, כדי להבין יותר את המגמה, ונוכל לפרסם אותה לכולם. ולמרות שאנחנו כאלה קטנים, שלא רואים ולא מרגישים אותנו בכלל בכל המסה הזאת, אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר, לא המסה היא המצליחה, אלא האידאה, וכמה שהיא יותר קרובה לכוח הטבע העליון, לבורא, בזה אנחנו נוכל להינצל ולהצליח, לנצח.
שאלה: שיעור בוקר הוא המקום העיקרי להכנה לכנס. איך אנחנו יכולים לעזור לקבוצות אחרות, נניח באזור שלנו, להגדיל את חשיבות שיעור הבוקר. בעשירייה אפשר לתת דוגמה זה לזה, אבל איך יכולים לעזור בזה לקבוצות אחרות?
קודם כל אני לא קיבלתי שום חומר, אין לי מילה אחת כתובה על הכנס, שום דבר. תשלחו לי כדי שאני אראה על מה מדובר, מה אתם רוצים מהכנס, החלוקה שלו, הנושאים שלו, נושאים של השיעורים, סדנאות, כל מיני דברים. בבקשה, אני מוכן להשתתף, ואז אני גם אדבר על זה בזמן השיעור. אתם גם יכולים לכתוב שם כמה לדעתכם צריכה להיות הכנה לכנס בשיעורים. אני בכל זאת רואה בכנס פעולה בלתי מנותקת מהשיעורים היומיומיים שלנו. אז בואו ואנחנו נעשה את זה. אבל אני עוד לא קיבלתי שום דבר. אז תעשו.
שאלה: לקראת הכנס אנחנו בחרנו צורה כזו של הכנה שכל עשירייה תתכונן בתוך עצמה. היא גם תשתתף בהכנה, וגם ביצירת תוכן, יש לנו משימות מוגדרות והייתה גם משימה לקיים שני מפגשים ולברר בהם מה המטרות, איך אנחנו עובדים, איך אנחנו מתכוננים כעשירייה אחת לקראת הכנס. ויש גם מגמה כזו שלאחר שאנחנו נתכונן בתוך העשירייה שלנו ונחזק את המרכז, להגיע לפגישה עם עשירייה אחרת, שגם הכינה את עצמה בחיבור וחיזקה את המרכז שלה. איך נתכונן יחד כשתי עשיריות, כשני חברים, לקראת הכנס?
אני לא יודע אם כדאי לעשות את זה, תנסו בכל זאת להתחבר ביניכם, אבל זו בעיה, כי במידה שאתם תתחילו להתחבר ביניכם, אז אתם תתחילו לשאול "מה זה שתי עשיריות? צריכה להיות עשירייה אחת". אז זו עשירייה אחת של עשרים איש, נגיד, זה לא עשירייה. ובכל זאת זה רק להיום, ומה יהיה מחר, מחר אנחנו שוב חוזרים לצורה הקודמת. זאת אומרת, יש כאן בעיה, אנחנו לא יודעים עדיין איך לעשות את זה. אני חושב שרק לצורך הכנס, תתחברו כשנעשה הכנס. וכשאתם לא בזמן של הכנס, אז אתם קיימים כשתי עשיריות.
שאלה: אם נניח נשתמש במודל התנהלות כזה של עשירייה מסוימת, אז איך אנחנו יכולים להוסיף לכנס בהכנה, בשביל כל הכלי העולמי. איך אנחנו משפיעים?
ודאי שאתם משפיעים על כל הכלי של בני ברוך, עד כמה שאתם עוד מרוכזים, מחוברים, ורוצים להשפיע. איך אתם עושים את זה? זה במידה שאם מעלים מ"ן עבור אחרים, במידה הזאת אתם משפיעים. זה הכל רק על ידי תפילה, כמו שלמדנו. אז תנסו להשפיע לבורא, לפנות לבורא עבור האחרים, זה נקרא שאתם משפיעים עליהם. גם ההתקשרות ביניכם צריכה להיות דרך הבורא, ולא שאחד מחבק את השני, זה לא נחשב. אלא אם זה דרך הבורא, שהוא נמצא בינינו, זה כן עובד בצורה רוחנית.
שאלה: בשנה וחצי האחרונות, יותר משנים קודמות, אתה מלמד אותנו לשמור על העיגול הזה שיש לנו בתוך הכלי העולמי. שאף קבוצה לא תבלוט, שלא היה שום דבר חריג באף מקום. ובמרכז, נניח בישראל, קורות הרבה פעולות שהכלי העולמי לא יודע עליהן, ולדעתי אנחנו מפספסים הרבה מאוד מכוח והתפעלות. לדוגמה, לפני שבוע הייתה הרצאת מבוא למחלקה הרוסית שהיו בה בערך מעל אלף איש, לא דיברנו על זה בשיעור, ואף אחד לא הזכיר את זה. בנוסף, ביום ראשון היה כנס הפצה גדול בישראל, וגם על זה אף אחד לא דיבר. האם זה נכון לנהוג כך, או שאנחנו מפספסים משהו מזה?
זה נכון שזה ככה אבל זה לא טוב שזה ככה, כי "איש את-רעהו, יעזרו"2, כשאני מסתכל על השני, על ידי קנאה, תאווה, וכבוד כל אחד מאיתנו יכול לגדול. אז אם אתם או איזו קבוצה עושה פעולה מסוימת, ואני שומע על זה רק פה ושם, למה אתם לא מדברים על זה, למה לא עושים פרזנטציה קטנה? נגיד של כמה דקות על זה שקרה משהו באיזו מדינה, באיזה מקום, עם איזו קבוצה שהיא בינלאומית, למה לא? זה הכול תלוי בכם.
אתם מצפים ממני שאני אעשה משהו, אני לא עושה שום דבר, אני סגור רק על השיעור שלי, אני דואג למה שנתתי היום ולמה שאני אתן מחר, לשיעור בלבד. חוץ מהשיעור, כל הפעולות האלה שראינו, את האבות והבנים שנמצאים שם במדבר, כמו שעכשיו רואים אותם, את זה אני לא יודע, אני גם לא ידעתי שהם עושים את זה, אלא עכשיו אני רואה את זה יחד איתכם. אתם צריכים לעשות את זה לבד.
שאלה: אנחנו עושים את כל הפעולות, השאלה היא האם יש מקום לדבר על זה בשיעור, או לא?
יש מקום לדבר על זה כי על ידי זה כולם ילמדו, וכולם יתכללו, ויקנאו, ויגדלו, אנחנו לומדים את זה. אתם שואלים אותי כאילו שאתם עכשיו נכנסים לכיתה א', איך זה יכול להיות שקראתם ושמעתם כל כך הרבה ואתם שואלים שאלות שאין כבר תשובות עליהן, זה ברור מאליו, עוד לפני השאלה ברור מה צריך לעשות. זו כזאת גישה פרימיטיבית שאני לא יכול לענות. יש אפשרות להתחלק עם כולם בהתפעלות, לעורר את האחרים, אבל אתם "את זה לא רוצים, לא חושבים", זו הצורה שלכם לכן לא פלא שאתם לא מתקדמים.
שאלה: הרצון לקבל מקשה עלי, אומרים שהדרך ארוכה, שיש הרבה עבודה, מצד שני אומרים שלא צריך לדחות את התיקונים למחר, צריך להשקיע עכשיו. איך אני יכול בכל רגע נתון, לעבוד עבור החברים במאה אחוז?
רק אם אתם מחזיקים, ועוזרים, ונותנים דוגמה זה לזה, רק בצורה כזאת, ככה זה יתקיים.
קריין: נעבור על הלו"ז של שישי ושבת.
אני רוצה לשאול את כולכם, זה נורמלי שרק הרב לייטמן מופיע בלו"ז? אני חושב שיש מקום לעוד אנשים שיעשו משהו, שינהלו שיחות, חוגים, ישיבות, חיבורים. מה זה רב לייטמן אחד? זה לא טוב, וגם כמה אני יכול? אני זקן, אני עייף, תעשו משהו. תתחילו לחשוב איך לארגן את החיבור ביניכם על ידי השתתפות, השתתפות נכונה, יפה, טובה, בכוח, במרץ, תנסו לכתוב למייל boardworldkli@gmail.com ותציעו משהו שאתם חושבים שטוב לעשות. אבל לא להציע משהו בצורה שאתם זורקים ככה משפטים באוויר, אלא שאתם בעצמכם יודעים ומסוגלים, ורוצים להשתתף, ולארגן את זה, ולתמוך בזה וכן הלאה. ולא ש"אני ממליץ לעשות גמר תיקון", כאלה עצות אנחנו לא צריכים, ברור?
אז בואו ואנחנו נשתדל לעשות את זה, אנחנו מחכים לזה מכולכם, איך אתם יכולים להשתתף יותר בחיבור בינינו בכל מיני צורות במשך היום, למשך ימים, בסופי שבוע, ועוד, ועוד.
בפרט שיהיה לפנינו עוד הרבה זמן פנוי, אנחנו ניכנס לעוד לירידה, לכל מיני סגרים. כן, עוד יהיו, זה לפנינו.
(סוף השיעור)