שיעור בוקר 05.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

איך להתנהג בזמן הירידה – קטעים נבחרים מהמקורות

ציטוט מס' 13, בעל הסולם, "שמעתי" מאמר מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול, "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים". מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא לידי הרהורים, שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. שזה סוד אות י' דשם הוי"ה, שהיא אות הראשון, הנקראת "נקודה שחורה שאין בה לבנוניתא". היינו שהיא כולה חושך והסתרת פנים. כלומר, בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה."

(בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: איך המלכות דעליון שזה חושך לגמרי הופכת לכתר דתחתון?

זו העבודה של התחתון. אף הבחן רוחני לא קיים בפני עצמו, אלא כלפי מי שקובע הוא עליון, תחתון, מאיר, חשוך, שבור, שלם. זה הכול כלפי התחתונים. אנחנו נמצאים בגמר התיקון, נמצאים במצב שאין מה לתקן, הכול טוב, אבל צריכים לגלות לאט לאט את המצב ההוא השלם.

תלמיד: אז מתוך החושך אנחנו צריכים לבנות את הבורא, כאילו לעשות אותו הכתר,

להידמות אליו, להציג אותו בעולם הזה. איך עושים את זה אם יש חושך ממש ואין הרגשה?

איזה אמצעים יש לך?

תלמיד: קבוצה, חברים.

אז כנראה שמספיק קבוצה, לימוד, חברים, כל האמצעים האלה. חוץ מזה גם העולם הזה תומך אולי בצורה הפוכה, לא חשוב, אבל אתה צריך להשתמש בכל האמצעים, לסדר אותם נכון ואתה תראה עד כמה שהם פועלים למטרה אחת. גם בעד וגם נגד כביכול, כולם דוחפים אותך למטרה אחת. שום דבר לא קורה סתם, כל רגע ורגע. אתה מסודר כך שהבורא דואג לך כל רגע ורגע לכוון אותך למטרה, שתסתכל בדיוק על מה שצריך ולא אחרת, בדיוק.

ואם הוא מסובב לך את הראש לכיוון אחר, אתה מרגיש שאתה צריך לחזור לכוון המטרה ולא לאן שסובבו אותך. וכך אתה מתחנך.

תלמיד: אז איך כל הזמן להפנות את הראש לכיוון הבורא?

לזה יש לך קבוצה, ובתוך הקבוצה, במרכז הקבוצה לעשות את הכיוון. זה ברור. יש אמצעים לכל אחד ואחד, אין מה לבכות.

שאלה: מה זה אומר להיות בשמחה מההסתרה?

אם אני מקבל הסתרה, מקום החושך, חוסר התמצאות, חוסר מצב רוח, חוסר כיוון, חוסר אונים, ואין לי כוחות, אין לי רצונות, אין לי כלום, אז או שאני עכשיו אתעסק בקלפים, טיולים אולי, ועוד שטויות, או שאחכה עד שזה יעבור כי אני לא יודע מה לעשות. או שאני על ידי העשירייה, אסחב את עצמי אליהם ואשב אצלם כך, בכוח אשמע איך שהם שם מתפלפלים, מתבלבלים והכול, אבל אני רוצה בצורה כזאת להבריא. אין לי ברירה, רק זה מקור הבריאות הרוחנית שלי. כך אני מתעורר. אני מתחיל לראות שזה מה שהבורא מסדר לי.

תלמיד: וזה מה שגורם לי שמחה?

הגורם לשמחה הוא מפני שיש לך גורם, יש לך הזדמנות. מה יכול להיות עוד אם יש לך במה לתפוס את קצה החוט? זה כמו דוד המלך שהיה בבית המרחץ, כשראה את עצמו שהוא מהול, כבר היה בשמחה, כי כבר יש לו התחלה, שהוא קשור לכל התהליך הרוחני.

תלמיד: כתוב "ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח" מה זה הבורא מבין?

ככה אדם חושב, שאם הבורא מבין שיש לו נחת רוח יותר מהמצב שהוא נותן לאדם [מצב] שחור, אז האדם צריך להיות שמח מהשחור. כי מזה יש לבורא נחת רוח.

שאלה: אני מתפלא שהוא כותב שאני צריך לגלות שאני בחושך. למה צריך לגלות? אני נמצא בחושך כל הזמן.

לא. זה לא חושך. זה לא אותו החושך שאנחנו צריכים.

תלמיד: כשאדם על הפנים, מה זאת אומרת, זה לא חושך?

יכולתי אתמול להפסיד מיליון דולר, ויכולתי אתמול להרוויח מיליון דולר. מה בשבילי אור ומה בשבילי חושך, אני קובע, ברור. לא המצב עצמו שאדם נכלל בו הוא חושך או אור, אלא איך שאדם קובע כלפי המצב הזה עד כמה שהוא מועיל לו לקראת המטרה האמיתית, זה חושך או אור.

תלמיד: זה נכון, אבל כשאדם רואה שכל דבר שהוא עושה הוא הפוך זה לא חושך? זה לא שפעם טוב, ופעם רע.

הפוך כלפי מה?

תלמיד: כלפי הרצון שלי.

ודאי עד כמה שיותר הפוך מהרצון זה יותר אור, זה יותר טוב. ככה זה. אנחנו צריכים הרי לעבוד נגד הרצון, להתעלות למעלה מהרצון. לכן כמה שזה נגד הרצון, אני צריך להיות שמח. יש לי חושך בעיניים, אני לא מבין כלום, אני לא רואה שום דבר, לא בא לי שום דבר, נמאס לי מכל הדברים, אני ממש עושה חשבון, והכול מצטבר בי, ואני רוצה רק להסתלק מהכול. פשוט כך, לגמור עם כל הדברים האלה, עם החיים האלו ועם כל דבר.

אז אחרי כל הדברים האלה אני צריך להגיד, "אין מצב מאושר בעולמו של אדם המיואש מכוחותיו עצמו".

תלמיד: כתוב פה שהתנאי הגדול ביותר זה לגלות את הרע שלי, ואם אני לא מגלה את הרע שלי אז אני גם לא יכול לגלות את הפנים שלי, מהו התנאי הזה לגלות את הרע שלי?

איך אתה יכול בלי לגלות את היוצרות שלך, את התכונות שלך, את האופי שלך, את הכלים, הטבע, הנתונים שלך, הכול, איך אתה יכול בלי לגלות את זה, לשפר אותם ולהביא אותם לצורה הנכונה? כשאתה מביא את הרכב שלך למוסך, אז קודם כל מה הם בודקים? מה בודק רופא אצל החולה? מה לא בסדר בו וצריכים לתקן. אז איך אתה חושב שבלי לגלות את הרע מגיעים לתיקון?

תלמיד: אני יודע שאני בחור טוב, בחור ישר, עושה מעשים טובים. באמת.

כול זה יפה וטוב, רק שאתה בדקת את עצמך לפי כלים, לפי מדידות לא נכונות. גם אני אף פעם לא שמעתי מאימא שלי שאני לא בסדר. אני חכם, אני יפה, אני כל כך טוב, מה לא, הכול. זאת נקראת הבחנה נכונה או לא?

תלמיד: אני חושב שכן.

למה אתה לא שואל אותנו, שאנחנו נסביר לך מי אתה?

תלמיד: אני כבר יודע מה הדעה שלכם עלי.

לכן מביאים אותך לקבוצה ואומרים, אם אתה תסתדר עם הקבוצה כך שהם ייראו בעיניך צדיקים גמורים ואתה תהיה בעיניהם גם כחבר לכל דבר ב-100% זאת אומרת צדיק גמור, זאת ההבחנה הנכונה. אימא היא קנויה, זה ברור.

תלמיד: כשאתה אומר שמגלים לך את החושך, זה בעצם לא מה שאתה חושב או אשתך חושבת עליך, זה יותר מה שהחברים אומרים עליך, העשירייה.

זה הפוך ממה שאימא חושבת.

תלמיד: זאת אומרת, התכונה של העשירייה שלך היא שבעצם הם מגלים בך את הרע?

זה בשבילי הבורא.

תלמיד: העשירייה?

עשירייה זה ה-ו-י-ה. זה בסופו של דבר מה שאני צריך להיות. זה שאני לא רואה את זה כך זה מפני שאני לא רואה, אני מקולקל. אבל העשירייה זה עשר ספירות שהם בחיבור הנכון, אם אני מגיע לראות אותם איך שהם מחוברים, לא איך שהם מציגים את עצמם, כי זה משחק כלפיי ואני צריך לראות שאין כאן עניין אמיתי, אבל אם אני רואה אותם ממש כעשירייה בנויה, ה-ו-י-ה, אז ההתנהגות שלהם, התכונות שלהם, החיבור, כל ההופעה שלהם זה הבורא. אין בורא אחר. אין, לא יהיה לך.

תלמיד: אתה יכול לתת לי דוגמה מה החברים יכולים להגיד לך שאתה רע או טוב? מה זאת אומרת שאתה תגלה שהם יגידו לך שאתה רע או אתה דרעק או בחור טוב, מה הסיבות? זאת אומרת, מה הדוגמה שהחברים בעשירייה יכולים להגיד לך אם אתה טוב או רע? מה יגידו לך? שמע, אתה לא מתחבר?

שיגידו מה שיגידו. אתה חייב לקבל את זה כאקסיומה, כאטלון עליון. קנה מידה עליונים. בעיניים עצומות.

תלמיד: מה הם יגידו לך? מה אני צריך לגלות כשאני בעשירייה הזאת? שהם יגידו כמה שאני לא בסדר?

שאתה נמצא במגע עם הבורא שאתה נכלל בו, ואתה נמצא עימו כגוף אחד. עד שמגיע "ה' א-לוהינו, ה' אחד".

תלמיד: כמה זמן לוקח הסיפור הזה?

זה משהו אחר. אם אתה לא עובד, אז זה ייקח זמן.

תלמיד: אם אני עובד?

אם אתה עובד, זה ייקח כמה עשרות שנים.

תלמיד: עשרות שנים?

כן, אלא מה אתה חושב? כן. עשרות שנים.

תלמיד: לגלות את הרע לוקח עשרות שנים?

עשרים, שלושים שנה, מה יש?

תלמיד: לגלות את הרע עשרים שלושים שנה?

לא רק לגלות. חוץ מזה שאתה מגלה את הרע, כל פעם שאתה מגלה אותו אתה גם מתקן אותו. איך יכול להיות אחרת? מה זה העולם הזה עם הזמן הזה, הוא כלום.

תלמיד: צריך לגלות את הרע, לגלות את הטוב. לגלות את הרע, לגלות את הטוב. זה הסיפור? זאת אומרת מגלים לי את הרע ואני צריך לתקן את זה, ואיך אני מתקן את זה?

כשאתה מגלה את הרע אתה מגלה את הקלקול בקליטה שלך, בכלים שלך. שאתה מביא את הרע הזה לזה שאתה רואה אותו טוב, סימן שתיקנת את עצמך, תיקנת את הכלים, את כלי הקליטה שלך ואתה כבר בסדר בהבחנות שהתגלו, תמשיך הלאה. אין לך יותר חוץ מלראות את החברים מקולקלים, מתוקנים. מקולקלים, מתוקנים. חוץ מזה שום דבר. דרכם אחר כך תראה את זה בעולם. אתה חושב שאנחנו צריכים לתקן את העולם? זו גם התפיסה שלנו.

תלמיד: זה מקביל על כל העולם או שזה רק בינינו? זאת אומרת הקטע הזה שאתה רואה את הרע במישהו, זה רק בינינו? לא צריך לפזר את זה בעולם? זאת אומרת אם אנחנו מתקנים, פתאום אנחנו רואים את כל העולם טוב?

אתה צריך גם לפרסם את זה לכל העולם, אבל כלפי התיקון שלך האישי ככה זה ישתנה. כל פעם העולם מקולקל, עולם מתוקן. עולם מקולקל, עולם מתוקן, עד כמה שאתה מגלה שהבורא הוא שורה בכל העולם. שליטת הבורא אפילו ברע שאתה רואה, זה הבורא מקלקל את העולם כדי לקדם אותנו. אתה רואה כמה נקודות כל הזמן צריכים לחדש, שפעם היה יותר קל, עכשיו זה יותר קשה לזהות אותם כי אנחנו נעשינו יותר מורכבים.

שאלה: כל מה שהחברים בעשירייה אומרים לי אני צריך לענות אמן?

כעיקרון כן.

תלמיד: אין מקום לביקורת? אין מקום לברר?

לא, אתה קיבלת כבר עשירייה על עצמך אז איזו ביקורת? אין ביקורת. ההיפך, כמה שנגד הרצון והשכל וההיגיון שלך אתה מקבל אותם, אתה הולך לתיקון יותר גדול.

תלמיד: אולי זה בא מהאגו של אחד החברים? מה זה לקבל הכול?

כן, זה בא מהאגו שלהם. אז מה?

תלמיד: לא משנה לי.

לא משנה. אם אתה קיבלת אותו, אם הבורא הביא אותך למצב הזה ואומר "קח," אתה צריך לקחת. איך אתה בודק אותם עם האגו המקולקל שלך, ובכלל האם אתה רואה אותם? לא, כאן זה עניין מאוד עדין ורציני. אז מה, יש לכם מצבים בעשירייה שאתם עושים ביקורת כל אחד על עשירייה? לא. אתם מקבלים כל מה שיש בעשירייה שאני חייב להיות דומה לזה, לקבל אותם כאמת? אני יכול או לא זה משהו אחר, אבל שאני חייב לקבל את זה, זה כן. יש חוק ויש שיכולים לקיים את החוק הזה או לא.

אין בעולם שלנו הדגמה של הרוחניות, של הבורא, של כוח ההשפעה חוץ מהעשירייה. אין. איפה יש עוד? איך אתה יכול לדמיין לך עולמות עליונים, משהו? כלום, רק עשרה פרצופים האלה שהתכונות שביניהם שמתגלות לך, אתה צריך להסתדר איתם. וכל פעם זה לא בסדר וזה לא בסדר וזה ככה וככה, אתה צריך לכופף את עצמך תשע פעמים כלפיהם ואתה העשירי, שאתה סופית מכופף את עצמך כך עד שהם נראים לך צדיקים גמורים לעת עתה, וברגע הבא אתה תצטרך עוד יותר וככה כל רגע ורגע זה כיפוף עצמו, ואתה רואה אחרי כמה כיפופים שזה באמת זו כל העבודה שלי. ומי הוא? ההוא הה-ו-י-ה, יושב "בתוך עמי אנכי יושבת"¹.

תלמיד: והכוח לכופף את עצמך ברגע הכואב?

מאיפה לקחת? זו בעיה, זה טוב שאין לך כוח כי על ידי ההכרחיות לכופף את עצמך ולקבל את העשירייה כדבר הה-ו-י-ה השלם, אתה צריך אותו, את הבורא. זאת אומרת שכל העשירייה וכל השבירה וכל מה שיש לך זה הכול כדי שאתה תפנה אליו. עד שאתה בוכה בזה שאתה רוצה שהוא יעזור לך, שיעשה לך משהו, בכל לשון של בקשה כמו ילד תינוק שבוכה, שאני לא מסוגל תראה מה שעשית לי, אני רוצה לעשות כך ולא יוצא, כך לעשות ולא יוצא ובאמת אני יודע שאני לא אצליח אבל לפנות אליך גם אין לי מספיק דחף, תעזור לי בזה.

שאלה: לפי עקרונות רב"ש, העשירייה אמורה לדבר רק בגדלות בורא. איך בעשירייה שפועלת כל החברים עובדים רק בגדלות הבורא, מנסים רק להעלות את גדלות הבורא, איך אדם יכול לשמוע מה לא טוב בו?

הוא רואה עד כמה העשירייה מקולקלת, עד כמה שהוא מקולקל, עד כמה שהכול לא טוב. מי יכול לעשות את הזוועה הזאת עוד יותר ממה שהבורא סידר לנו, גם זה מביע עד לגדלות הבורא, תראה מה שהוא עשה, מכל הגדלות שלו, מכל ההשפעה שלו, האהבה שלו והכל תראה עד כמה שהוא קלקל את הכול ועשה את הכול כדי שאנחנו נראה. זה הכול הרי מולנו זו רק ראיה כזאת שאנחנו רואים את האדם עולם הפוך, זה נקרא "עולם הפוך ראיתי"².

זו סינדרלה שם יש לך מרכבה מדלעת ובמקום סוסים עכברים ואם אתה מסתכל בצורה נכונה אז זו מרכבה וסוסים וכל הדברים האלה וסינדרלה ולא שהוציאו אותה מהמזבלה. זה תלוי איך אתה רואה, ואתה רואה בכלים שלך.

תלמיד: תפיסה המציאות.

כן, זו תפיסת המציאות.

תלמיד: אז העשירייה מדברת בגדלות הבורא ואז אני רואה עולם יפה שמדברים עליו.

לא, אתה לא רואה עולם יפה, אתה רואה "עיניים להם ולא יראו"³. אתה לא רואה עולם יפה, אתה רואה עולם המקולקל והכל, זה לפי הכלים שלך, "כל הפוסל, במומו פוסל".

תלמיד: אבל החברים מדברים בגדלות הבורא וזה מעורר אותי לראות דווקא את גדלותו.

זה כדי שאנחנו נתכלל עם הצורה האמיתית, נקרב את עצמנו לצורה האמיתית, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לראות את הצורה המקולקלת.

תלמיד: אז על הרקע של גדלות הבורא שאנחנו מתארים, אני רואה את המצב שכמה שאני לא רואה את זה בצורה הזאת ואז הפער הזה, זה נקרא אצלי הרע ואני צריך לתקן.

כן.

תלמיד: ואז הפער הזה זה נקרא אצלי הרע שאני צריך לתקן?

כן, אבל גם החברים, וגם אתם מתחברים ורואים שזה ככה כולכם מקולקלים, לעומת הצורה הנכונה שאתם לא רואים, ואז בהתאם לזה יש לכם תפילה.

תלמיד: אז אנחנו כאחד מציירים את התמונה של גדלות הבורא ורואים גם את מצבנו כל אחד וביחד מה המצב שלנו?

כן.

תלמיד: אז פה החברים לא אומרים לי שום דבר במילים עלי, הם מדברים בצורה כללית על המצב שלנו?

לא כדאי בכלל לראות את המצב הפרטי, כל אחד ואחד גם כך מרגיש עד כמה שהוא פרטי נכלל מכל הצורה הלא נכונה, אבל אפשר לדבר על הצורה הכללית.

תלמיד: במצב הזה שמדברים בגדלות הבורא, בכמה שאני מנסה להעלות גדלות הבורא ולא יכול בעיניי החברים, האם זה גם נחשב לרע אצלי שאני יכול להגיד חסר לי כוחות או אני לא רואה את התמונה המושלמת ולא מסוגל לתת חברים את הכוח הזה?

גם זה גדלות הבורא.

תלמיד: וגם החוסר היכולת שלי לעזור להם, זה גם פגם?

גם גדלות הבורא, כי הכול זה עליו.

שאלה: הבורא מסכסך בינינו, האם זה בכוחנו בכלל להתחבר? זה אפשרי בכלל?

הבורא מסכסך ביניכם כדי שאתם תפנו אליו ותגידו "אנחנו מזהים שזה אתה. אין כוח אחר הפועל בעולם, אתה מסכסך, אתה עושה. זה נקרא "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה"⁴. אז עכשיו אתה ממית אותנו, אז אנחנו דורשים ממך שאתה תתהפך, תתגלה בינינו ככוח החיבור ושאנחנו נדבק אליך ונגיע לישועה. אל תחשבו שאחרי שאתם אפילו מגיעים לזה ומתחברים ושמחים, רגע אחרי זה אתם תיפלו לסכסוך יותר גדול ותגידו על זה "לחיים".

קריין: ציטוט מספר 14 מתוך רב"ש ג' מאמר "קידוש החודש".

האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו."

זאת אומרת, אדם נמצא במצב ריק, אין כלום, לא משתנה שום דבר. הוא לא יכול שום דבר לראות בחיים שלו לא הווה ולא עתיד והמצב יותר גרוע ממוות, באמת יותר גרוע ממוות. כי במוות הוא לא מרגיש כלום, והחיים האלו הוא מרגיש רק ריקנות, וריקנות כזאת שקשה לזוז מהמקום, קשה לראות שום דבר, הרצון לקבל לא מרגיש, הוא לא מרגיש שום דבר. וזה סוחט, וסוחט אותו ממש, זה לא פשוט, והרבה זמן.

אנשים באים אלי אומרים, הפסקתי ללמוד. פעם אני הייתי קורא בבית איזה מאמרים, לא יכול לנגוע בהם, לא יכול לשמוע שום דבר, לא בא לישיבת חברים, בא לי לראות סרטים מטופשים כמה שאני מוצא אותם שם באינטרנט. וכלום כלום ממש, בשום צורה, בשום דבר, אני כמו רוח רפאים לא יודע מה, כמו זומבי קם, אוכל, שוכב, הולך לעבודה, חוזר, ככה הכול עושה מתוך ההכרחיות בלבד, וזה עוד ועוד.

אז אנחנו יכולים לזרז את הזמנים האלו, אבל התקופה הזאת היא לפעמים חוזרת, וחוזרת בגדול אחר כך בסופה, חוזרת בגדול. שבן אדם בכלל, הוא מגיע באמת להרגשה שאני יכול עכשיו למות, עכשיו אני מקבל איזו ידיעה שאני הולך למות, אני שוכב ומת. גם לזה אין לי שום הרגשה. ככה, אני מוכן. כי מהמצב הזה שאני נמצא עכשיו למצב מיתה כמעט ואין שום שינוי. יש שינוי לטובה.

"ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי. זאת אומרת שהאדם לא אומר לקדוש ברוך הוא, אם אתה תתן לי הרגשה טובה, שאני ארגיש ש"מלא כל הארץ כבודו", אני מוכן להאמין. מה שאין כן שאין לו שום דעת ושום הרגשה של רוחניות, איננו מסוגל לקבל עול מלכות שמים ולשמור את התורה ומצוות. אלא, הוא צריך לקבל את מלכות שמים ללא תנאים."

(רב"ש - ג'. מאמר 21 "קידוש החודש") 

בזה הקבוצה צריכה לעזור. מה שלא יהיה לאדם, הוא צריך לקבל תמיכה, הכרחיות, כוח, דחף, לחץ, לא חשוב איך לקרוא לזה, מהקבוצה. שהקבוצה מתייחסת אליו כמו לצמח, כמו לסמרטוט, היא מדביקה אותו אליה לקבוצה וכך צריך להיות.

שאלה: כשהסאה מתמלאת מי קובע את זה, העליון או התחתון?

העליון. זה העליון. מאיפה אנחנו יודעים מה זו הסאה? זה מגיע בפתאומיות. התמלאה הסאה? התמלאה.

תלמיד: אבל אתה תיארת מקודם מצב של תחתון שהוא כביכול "טוב לי מותי מחיי", רוצה להיעלם בכלל וכל זה. כאילו זו ההרגשה של התחתון.

כן.

תלמיד: אז את ההרגשה הזו הוא מקבל מהעליון?

כן, אבל זה עדיין לא אומר כלום. התחתון צריך באותה נקודה לגלות "טוב לי מותי מחיי"⁵, טוב לי מותי מהאגו שלי. כאן הנקודה שצריכה עוד לקבל את הצביון הזה.

שאלה: איך מסתדר העניין של קבלת עול מלכות שמיים ללא תנאים ותפילה?

זה ממש אחד כאחד. אם אני יכול לקבל שליטת מלכות שמים עלי, ללא שום תנאים אז יש לי מזה רק פנייה אחת, להיות בדבקות, בדבקות לזה. שליטה אני יכול להגיד שזה דבר שלילי או חיובי, אבל נתון וכך אני מגלה עכשיו בכלי שלי, בתכונות שלי. אבל להיות דבוק לזה זו כבר תפילה.

שאלה: אנחנו לא צריכים להסכים למצבי החושך, אנחנו צריכים לצאת מזה נכון?

למה שלא להסכים?

תלמיד: כי אין לנו שמחה, אין לנו יכולת לעבוד, אין, חוסר כלום.

אהה, כי אין לי שמחה לכן אני לא מסכים.

תלמיד: אני אומר, זה לא מצב רצוי להיות במצב כזה שחושך, חוסר.

למה?

תלמיד: הוא מתאר פה כולה חושך, הסתרת פנים.

למה לא רצוי להיות בחושך?

תלמיד: כי אני רק בתוך החושך, אין כלום חוץ מזה.

אז מה?

תלמיד: מה טוב בזה?

מה טוב? זאת אומרת אתה רוצה שיהיה טוב.

תלמיד: לא, זה אנחנו יודעים שזה לא. אני שואל מה כלפי רוחניות טוב להיות במצב החושך, אנחנו צריכים לצאת מזה.

כתוב "חשכה כאור יאיר", איך לעשות שחשכה יאיר כאורה, שלא משתנה כלום, רק בשבילך זה הופך להיות מחושך לאור.

תלמיד: אז זה כבר לא חושך, זה הפך לאור. אני שואל אם יש מצב.

מה הפך לאור?

תלמיד: החושך.

על ידי מה?

תלמיד: התקרבתי לקבוצה, אני יכול להשפיע, יש לי כוונה אחרת.

על ידי שינוי בכלים שלך בלבד.

תלמיד: כן.

אין חושך מחוצה לך ואור מחוצה לך, אלא הכלים שלך השתנו ועכשיו הם מרגישים את מצבך כאור.

תלמיד: אז יצאנו מהחושך, אני לא צריך להישאר במצב הזה.

יצאנו, נגיד.

תלמיד: האם בנקודה שכולה חושך והסתרת פנים אני צריך להזמין שינוי?

כן, אתה צריך להזמין שינוי, רק שינוי לא בזה שיהפוך להיות לאור, שהכלים שלי יתהפכו ואז אני אראה במקום חושך אור. ולמה אני רוצה להיות בזה? כדי לעשות נחת רוח לבורא, שאני מגלה אותו בצורה אמיתית, כפועל טוב.

תלמיד: רק אחרי התהליך שעברתי אני יכול לראות את הקלקול שבי? באותו רגע אני לא רואה מה מקולקל בי, נכון?

כן ולא, אבל רואים גם קצת משהו בדרך.

שאלה: יש חושך גשמי ויש חושך רוחני, מה ההבדל ביניהם?

תלוי כלפי איזה כלים. חושך גשמי אתה מתכוון שאני לא רואה את אור השמש, או אור חשמל, זה חושך גשמי? לא. חושך כלפי הכלים דקבלה שלי, זה נקרא חושך גשמי, אז אני צריך להדליק את האור. איך? איך מהחושך הגשמי אני עושה שיהיה אור רוחני, או אור הגשמי? אני נגיד הפסדתי אתמול ורואה חושך, היום אני צריך להרוויח כדי לראות את האור, בכלים דקבלה. לזה אתה מתכוון?

תלמיד: כן. יש חושך בבריאות, חושך בפרנסה, חושך שלא מסתדר במשפחה.

כן, זה כמו כולם, בלי שאתה תולה את זה בתיקון שלך. אמנם יש הרבה אנשים שאומרים, "מה עשיתי שמגיע לי שאני חולה"? כאילו שיש בזה קשר עם הבורא, יש כאן ספקטרום שלם של טענות. חושך רוחני זה שאני מרגיש את החושך בזה שאני לא רואה את העולם מנוהל על ידי כוח הטוב ומיטיב בלבד, בכל האופנים שלו.

תלמיד: גם בחושך הגשמי אני צריך לראות את זה.

בחושך הרוחני חסר לי לגלות את הבורא שהוא מנהל את העולם כטוב ומיטיב וזה לפי הכלים שלי, זה לא שהבורא צריך להתגלות. אני לא מתפלל אליו שהוא יתגלה לי כטוב, זה מה שכולם עושים, כל העולם. אני מבקש ממנו שהוא יעשה שינוי בי שאני אראה אותו כמו שגם עכשיו אני רואה אותו אבל אראה אותו כטוב ועולמו כטוב. זאת אומרת על מה אני מתפלל, על הכלים שלי או על ההתנהגות שלו? זה ההבדל.

תלמיד: לפעמים אני מרגיש שהכול בסדר גם ברוחני וגם בגשמי ועדיין אני מרגיש את הירידה הזאת, את ההרגשה הלא טובה.

מה חסר לך?

תלמיד: אני מרגיש סוג של חוצפה שאני מרגיש ככה, כי הכול בסדר ואני מרגיש ירידה.

מה חסר לך, אני שואל?

תלמיד: אני לא יודע, אני אומר שהכול בסדר ואני מרגיש את החושך. איך אפשר לצאת מזה, מה אפשר לעשות?

זאת אומרת בכל זאת לא כל כך טוב.

תלמיד: גם בקבוצה הכול בסדר, גם בבית הכול בסדר ואתה מרגיש את החושך.

ואם יוסיפו לך באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות כל מה שאתה תרצה, יהיה לך יותר טוב?

תלמיד: לא, הכול בסדר. זאת אומרת אתה מרגיש בסדר ועדיין יש משהו.

אז מה חסר? אני שואל, תברר מה חסר? אתה אומר שעדיין בכל זאת יש לי משהו שאני מרגיש ריק.

תלמיד: אתה מתהלך עם כבדות. אתה שואל את עצמך, "למה"? אבל אתה מגיע למצב שאתה אומר, זו חוצפה להרגיש כך כי הכול בסדר.

לי ניראה שאתה מחפש כנפיים.

תלמיד: הלוואי.

לעוף ככה בין העולמות, כן, חפש.

תלמיד: תסביר את עצמך.

אין מה להסביר, זה מה שחסר לך. זאת אומרת יש לי הכול אבל עוד חסר משהו. אז העוד חסר משהו, אם אתה רוצה אתה יכול לברר את זה רק בתוך קבוצה, זה מה שחסר לך. אין לך דבקות בקבוצה, אין לך חברים, אין לך מקום איפה שאתה יכול לגלות את הבורא, אתה מרגיש איזו נטייה לזה, איזה חיסרון שנותנים לך מלמעלה אבל אתה עוד לא פעלת בזה בעצמך ולכן אתה לא יכול לברר, עוד לא נמצא. היום אתה ממשיך את היום, תחשוב רק על זה, איך אני מוסיף לכל החיים שלי שהכול בסדר, הכול בסדר, אבל משהו משהו משהו חסר. אז המשהו משהו הזה זה דרך חיבור בקבוצה לגלות את הבורא, זה מה שחסר, תנסה לעשות את זה בכל הכוח.

שאלה: לפני כן דיברנו שאנחנו לא רואים את העולם האמיתי. מה זה העולם האמיתי, איך אפשר להסביר אותו?

העולם האמיתי זה דבר פשוט מאוד. זה שהבורא מגלה את כול הפעולות שלו כלפינו ואנחנו מקבלים את הפעולות האלו ולפי זה פועלים בדבקות אליו והכול ברור ושלם. מתוך זה שהכלים שלנו מתוקנים, לא מתוך זה שהבורא מתגלה, הבורא לא מגולה הוא נשאר בהסתרה ואנחנו שומרים על ההסתרה הזאת אבל דרך ההסתרה אנחנו יכולים להתאים את עצמנו אליו.

זה מין משחק כזה. נגיד שאימא נסתרת מהילד והילד רוצה להידמות או לעשות פעולות שכנראה אימא רוצה לראות ממנו, בצורה כזאת אנחנו מגלים את הבורא. זאת אומרת אנחנו לא מגלים אותו, אנחנו עושים פעולות שמהפעולות האלו אנחנו בונים את דמות הבורא, והוא נשאר נסתר. אנחנו דואגים שלא יתגלה. על זה אפילו ישנה עבודה, רק לא גילוי כי בגילוי הוא מוחק אותי. וזה שלא מגולה בצורה ישירה אלא מעורר בי כל מיני חסרונות שכאן וכאן וכאן וכאן אני יכול להתאים את עצמי אליו. בצורה כזאת אני בונה את עצמי, עוד קצת ועוד קצת להידמות להידמות להידמות אליו וזה נקרא שהוא מתגלה. אני מגלה אותו, אני הופך להיות הוא, אני אקרא אדם הדומה לו וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה".

שאלה: אם אני חי לפי החוק שהבורא עושה טוב לנבראיו ואני צריך פשוט לעשות טוב לנבראיו, האם זה נכון?

כן. בסופו של דבר מתי אתה מדמה לבורא? כשהבורא כאילו בשבילך קלקל את כל המציאות ואתה צריך לעשות תיקון ויחס יפה לכל המציאות, עד שאתה מגיע לאהבה שלמה, חלוטה לכל חלקי המציאות, אז אתה באמת מגלה את טבע הבורא וזה נקרא "ויהי ה' ה' עליך".

(סוף השיעור)

---

1. "בתוך עמי אנוכי יושבת." (מלכים ב', פרק ד', י"ג)↩

2. "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה." (עץ חיים, שער כ"ב פרק ג'; תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, דף נ')↩

3. "פה-להם, ולא ידברו; עינים להם, ולא יראו." (תהילים, קט"ו, ה')↩

4. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה. (ברכת מחיה המתים)↩

5. "טוב מותי מחיי" (יונה ד', ג')↩