כנס "קבלה לעם" הווירטואלי מרץ 2019

"אביב 2019"

העבודה בהסתרה

שיעור 23.03.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור 2

אני מברך את כולם על הכנס שלנו, אני חייב לציין שהכנס מאוד עמוק. אתמול תוך שיעור ערב אחד אולי עדיין לא הרגשנו את זה, אבל למעשה אנחנו הגענו פנימה עמוק אל תוך הקשרים בינינו. אנחנו הופכים להיות יותר ויותר ראויים לגילוי הבורא בנו.

כמובן שההרכב שלנו מצטמצם, כי הדברים היקרים בעולם הם הנדירים בעולם, ונמצאים בכמות מועטת, ולכן כמובן שיש ברירה טבעית כזאת. תבינו שיכול להיות שמגיעים מיליונים, אבל נשארים אחדים. כך נאמר, ש"אלף נכנסים לחדר", נכנסים להכנה שבה הם מכינים את עצמם לחיבור עם הבורא, אבל רק אחדים יוצאים משם. ואנחנו האחדים האלו בעולם ונצטרך להגדיל את החשיבות שלנו.

צריך להבין עד כמה שיש לנו עבודה רצינית, כי אנחנו הדור הראשון של הדור האחרון. אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו, לתרגל את כל העקרונות שרב"ש כתב, שלא מתממשים באף קבוצה אחרת בעולם. אפילו לא מנסים באף מקום אחר בעולם, ואנחנו מנסים, משתדלים, ומשהו מצליח אצלנו. בעצם העבודה הזאת שלנו, למרות שנראה שהיא לא מביאה לנו תוצאה מיוחדת, אבל למעשה היא הכי חשובה, הכי יקרה בשביל הבורא.

והיום ועכשיו אנחנו נדבר על זה שכל העבודה מתרחשת בהסתרה. אנחנו אלה שצריכים להסתיר את הבורא, לא לרצות את הגילוי שלו ואז הוא מתגלה. בזה יש את הפרדוקס הרוחני בכל הצורות שלו, שאם אתה רוצה להשיג משהו, אתה חייב לא לרצות להשיג את זה, ואז האובייקט הזה או הצורה הזאת מתגלה בפניך.

אנחנו צריכים להעריך את המצבים שלנו, את העבודה שלנו, אנחנו החלוצים. אנחנו בעצם חופרים את המנהרה אל הבורא דרך כל העוביות של העולם הזה, שלא רוצה כלום, ונמצא רק בהכרה של הצורה האגואיסטית שלו. ואנחנו משתדלים לפרוץ יותר ויותר כל יום מחדש.זה מתרחש בזה שאנחנו בונים את המקום שבו הבורא יכול להתגלות. לא ניתן לבנות אותו מתוך האגו, ולכן צריכים לתת מאמץ, להשתדל ליצור קשר בינינו, אלטרואיזם, הדדיות.

כמובן שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, אנחנו רק צריכים להשיג את המצב של אכזבה, שאנחנו לא מצליחים כלום, אבל אנחנו משתוקקים מאוד. כלומר למרות שההסתרה גוברת, יחד עם זה אנחנו חייבים לגדל בנו את ההשתוקקות לגילוי. ואז כשאנחנו מגיעים לשני הדברים האלו של גילוי והסתרה, וזה מגיע לגדלים מתאימים עבורנו, אז ביניהם יש אינטראקציה כזאת שיש ניצוץ כזה בין פלוס למינוס, בין שתי אלקטרודות, ואז מתחיל להתגלות הבורא. כלומר לפני כן, לפני הפוטנציאל הזה החיובי והשלילי, לזה אנחנו צריכים להגיע.

וכמובן אסור כאן לאבד חברים, אסור להרפות. כל מי שנופל צריך להודיע לכולם, וכולם יעזרו לו, בזה התפקיד שלהם, בזכות זה גם הם מתקדמים. כלומר אנחנו צריכים להבין שכל ירידה היא חשובה כמו עלייה, כי מתוך הירידות אנחנו רוכשים את האור, "מציון תצא תורה". מהיציאות, מהנפילות אנחנו מגיעים לאור, לתורה. כך שבעצם אנחנו צריכים להבין את ההסתרה הזאת שאנחנו כעת מגלים לעצמנו, דווקא את הגילוי של ההסתרה.

האנשים בעולם שלנו לא מבינים זאת, אין עבורם כזה מצב של גילוי של בורא מסתתר, הוא פשוט לא קיים עבורם, או שנמצא איפשהו אי שם. אבל אנחנו צריכים במאמצים שלנו להגיע לכזאת הרגשה של הבורא שאנחנו נרגיש שהוא מסתתר, הוא כאן והוא מסתתר. ואנחנו צריכים להתגבר מעל המחסום הזה.

איך להתגבר? על זה נדבר היום, אבל בינתיים אנחנו צריכים בצורה ברורה לקבוע את הקשר בינינו, ובינינו לבורא דרך אותו מחסום, דרך אותה הסתרה.

בואו ניגש לשיעור, תרשמו את השאלות שיהיו לכם ולאחר מכן תוכלו לשאול ואני בשמחה אשתדל לענות. אני שמח לראות היום קבוצות גדולות על המסכים, יפן, אסטנה, נובוסיבירסק, אלמטה, ווילנוס, סן-פטרבורג, נירנברג, קבוצת דוברי צרפתית, בעצם הרבה מאד קבוצות, וננסה להעלות את כולן לשידור כדי שישתתפו בצורה אקטיבית יחד איתנו.

כותב בעל הסולם בספר "אור הבהיר", "בכל יכולתו המציא הבורא תחבולה שדרכה תופיע מציאות דרך תפיסה לתחתונים על פי הארותיו"¹, כלומר איך אנחנו יכולים [להרגיש] את כל התופעות ההפוכות, השליליות בלי להרגיש את הבורא, ומזה להגיע לזה שנרגיש אותו כך שהוא יוכל לסייע לנו לגלות אותו, אבל שאנחנו נתקרב אליו מתוך הרגשה של הסתרה, אחרת זה יהיה חושך יותר גדול, כי אם ננסה לגלות אותו, לקבל אותו כמו שעכשיו, כלומר להרחיב את האגו שלנו, אז אנחנו ניכנס לעוד יותר חושך.

לכן הבורא עשה כך שנקבל אותו בתוך אורו, כלומר באור ההשפעה והאהבה, "והתחבולה הזאת של הבורא נקראת "הוא בורא חושך".² כלומר אין דבר כזה חושך. יש תכונת השפעה ותכונת אהבה שעבורנו, כלפינו אנחנו לא יכולים לקבל אותה, ולכן אנחנו מרגישים אותה כחושך. זה לא חושך ואור פיזי, אלא זה אור וחשיכה רוחנית, ואת זה אנחנו צריכים להכיר. "ולכן נקרא הבורא בו וראה, בורא חושך"³, מהמילים תבוא ותראה, כלומר אני בראתי את החושך ואתה תבוא, תלמד איך להתקרב אלי ואז תגלה.

"מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו, המובן לנו כמו חושך, היא הסיבה הנאמנה לתפיסת האור, וז"ס "כיתרון האור מן החושך",⁴ עד כמה שנראה לנו יותר חושך ככה נרגיש יותר חזק את האור. במילים אחרות כל תפיסתנו באור של השפעה ואהבה היא מתוך החושך, מתוך תכונת הקבלה, מתוך הרצון למלא את עצמי.

סדנה

למה הבורא עשה כזאת תחבולה שאך ורק דרך דחייה של תכונת האהבה וההשפעה, נוכל להתקרב אליו?

*

נאֱמר שהבורא ממלא את הכול, כלומר לא רק את הבריאה שלנו, את העולם הזה שלנו, את האוויר שסביבנו, אלא בכלל בכל מה שקיים הוא ברא את המקום, והוא ברא את המילוי של המקום הזה אבל הסתיר את עצמו. כמו מכיל של המקום הזה, של העולמות וגם כמילוי, כלומר הוא עצמו הסתתר. הוא השאיר רק את המקום ואת המילוי "כדי שיהיה מקום בחירה"⁵. במה? "להאמין שהבורא ממלא כל העלמין וסובב כל העלמין".⁶

כלומר הבורא בכוונה הסתיר את עצמו כדי שאנחנו נרכוש את תכונת האמונה. צריך להבין מה זאת "אמונה"? כאשר אנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה והאהבה, כמו שיש אצל הבורא, באותה המידה הוא מתגלה כלפינו שהוא באמת ברא את כל זה והוא מחזיק את כל זה. "ואחרי קיום מצוות הבחירה אז מתגלה הבורא עצמו לאדם ואז רואה שהבורא הוא השולט על העולם."⁷

"נמצא שאז עושה האדם כאילו את הבורא, מזמין את הבורא לשלוט עליו. זאת אומרת, שהאדם מרגיש את הבורא שהוא שולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם נקרא שהאדם עשה את ה' למלך עליו."⁸ למרות שהבורא ברא מקום לכל העולמות, הוא ברא את כל העולמות באותו המקום ומילא אותם עם כל מה שממלא אותם, אבל הוא בעצמו מסתתר. ורק באותה המידה שהאדם משתוקק ורוצה שתכונת ההשפעה, הבורא, ישלוט בעולם, באותה המידה הוא מגלה את הבורא, מתגלה תכונת הקשר ותכונת האהבה ההדדית וזה נקרא שהאדם עושה את הבורא כשולט עליו.

באיזה אופן אנחנו מגיעים דרך הקבוצה למצב שהיא הופכת למיני עולם, עולם קטן, ואנחנו בתוכה יכולים בצורה ברורה לבטא את ההשתוקקות שלנו לגילוי הבורא שהוא יתגלה וימלוך עלינו, שיהיה מלך עלינו? איך אנחנו יכולים לעשות את זה דרך הקבוצה, ואיך אחר כך דרך הקבוצה זה עובר דרך העולם ומתממש בכל הבריאה?

*

כתוב בספר הזוהר, "כמו שה' יתברך אינו חושב בעצמו אם הוא נמצא או אם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספקות, אף הרוצה לזכות להשוואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו. כלומר בכלל לא לחשוב על עצמו. לא שאני מקבל ולא שאני משפיע. אני לא קיים. ומי שחושב על כך, הוא בוודאי בפירוד ממנו יתברך ולא יבוא לידי השוואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו חז"ל, "כל מעשיך יהיו לשם שמיים", כך שלא על עצמך ולא מתוך עצמך, אתה לא קיים. והכול מכוון רק לדבקות בבורא, שאתה רוצה להיכנס אל תוכו, אל תכונת ההשפעה והאהבה הזאת ולחיות בה, ואל תעשה שום דבר שאינו מביא למטרה הזו של הדבקות. רק למען הערבות. זה נקרא לעשות את כל הפעולות על מנת להשפיע ולהועיל לזולתך, שאז בהשפעה ובכך שתועיל לזולתך תשיג את ההשפעה לבורא, ובכך תגיע לדבקות השלמה אתו.

איך אנחנו יכולים בכל זאת, להגיע למצב שבו אנחנו לא רוצים לאפשר לעצמנו לחשוב אף לא מחשבה אחת על עצמנו. לא קבלה ולא השפעה, כלום, אלא רק להתמוסס בתכונת ההשפעה שממלאת את כל הבריאה בתכונת הבורא. איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מצב כזה? כלומר, לא לחשוב על עצמנו שאני לא קיים, אלא רק הוא קיים. ולאמיתו של דבר אנחנו אומרים המון פעמים, "אין עוד מלבדו". אז בואו נממש את זה ונדבר על זה.

*

חברים, אני שומע מה שאתם אומרים, אבל הייתי רוצה שתדברו לא בצורה כללית, אלא איך אני צריך להיכנס לקבוצה, כדי שאצליח להפסיק לחשוב על עצמי. איך הקבוצה צריכה להשפיע עליי כדי שאפסיק לחשוב על עצמי. אנחנו מדברים על כך שאדם לא יכול להוציא את עצמו מבית האסורים, אבל הקבוצה כן יכולה לעשות את זה. איך אני יכול להיכנס לקבוצה, ואיך הקבוצה צריכה לפעול עליי כדי שאצא מתוך הכלא האגואיסטי הזה, כלומר אפסיק לחשוב על עצמי.

*

נאמר בספר הזוהר,

"לא יכול האדם לקבל מהבורא רע בצורה גלויה, כי זה פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם לפעול כך כלפי האדם. ועל כן, בעת שהאדם מרגיש רע בתוך עצמו, בעולם, או ביחס לבורא, בכל צורה שהיא, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', כלומר, הבורא מסתתר ממנו. וזה העונש היותר גדול שבעולם, הסתרת הבורא."⁹ לכן אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לא להרגיש רע בעולם.

איך זה יכול להיות, אם כל העולם זה אגואיזם מוחלט, איך אני יכול להפסיק להרגיש אותו? אבל רק בצורה כזאת אני אוכל להרגיש את הבורא, אז איך אני אוכל לעשות את זה?

*

נאמר בספר הזוהר,

"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו משקיעים מאמץ בחיבור כדי לתת תענוג לבורא, אז כל אותם כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה', אלא כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו. כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות, הם השתנו באינוורסיה, כך שכוחות הפירוד התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."¹⁰

זאת אומרת, כל מה שנוצר בעולם ונראה לנו שהוא שלילי, בעצם עכשיו הכול הופך לחיובי לחלוטין. איפה אנחנו יכולים לראות את זה? בקבוצה. ברור שרק בקבוצה אפשר לגלות את זה, איך התכונות, הכוחות השליליים, היחסים הופכים לחיוביים על ידי המאמצים שלנו.

*

כותב רב"ש,

"בכדי שיהיו חומרי דלק לעבוד בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, זאת אומרת שנהיה דומים לבורא, אלא שהעבודה בעצמה תהיה שכר, אנו זקוקים להאמין בבורא. זאת אומרת, להאמין על גדלותו. ודווקא בכך שנרגיש את גדלות הבורא האדם מוכן לעבוד ללא שום שכר. והשכר אז יהיה העבודה בעצמה, שהיא חשובה מכל שכר כשהבורא מאפשר לאדם לעבוד בשבילו. לכן צריכים לרכז את כל מחשבותינו, על איך להגיע להרגשת גדלות הבורא. ואז הכל נמשך אחרי הנקודה הזאת."¹¹

אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מהרגשת גדלות הבורא שממלאת את הכול, קובעת הכול ואז לא תהיה לנו שום בעיה עם שום מאמץ שנצטרך להשקיע.

איך אנחנו יכולים להשיג בכל זאת איזו הרגשה של גדלות הבורא? איך אני מקבל את זה מהקבוצה, מהחברים, דרכם?

*

בעל הסולם ב"שמעתי" כותב כך:

"מדוע יש בפני האדם מחשבות שסותרות את ההנהגה של טוב ומיטב, על מנת שאם הוא רוצה להתעלות מעליהם, מעל הסתירות האלה לטוב המוחלט, למחשבות האלו, אז הוא ימשוך על עצמו, על הסתירות האלו את האור העליון. בצורה כזאת האור העליון שימשוך נקרא גדלות הבורא, אחרת הוא לא יוכל לנצח את הסתירות האלה. יוצא שהסתירות הופכות לסיבה לכך שמעוררות את גילוי גדלות הבורא."¹²

כלומר אנחנו צריכים לכבד אותן, אפילו לצפות להן. אולי אנחנו צריכים אפילו איכשהו להוציא אותן מעצמנו, להרחיב, כי במידה שיש את הסתירות האלו אנחנו מושכים יותר ויותר את האור העליון ומתגלה יותר ויותר הגדלות של הבורא.

איך אנחנו יכולים לבצע את זה, איך מושכים את האור המתקן על הסתירות, ואז בסתירות מתגלה גדלות הבורא, איך אנחנו יכולים לבצע את זה?

*

כותב בעל הסולם באגרת ח':

"ישנה מטרה נכבדה לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת היחוד", אשר שוכני בתי חומר, שנמצאים בתוך האגו, כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל אותו ההחלט בגאותו המסולק מהם, אז נפתח איזה פתח בקירות לבם "האטום מאד", ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה "טפת היחוד" בקרב לבם. ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי "נהפוך הוא" שאדרבה, דוקא באותם האיומות הנוראות מגיעים להשגת ההחלט המסולק בגאוה זרה, שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית', ושם יכול להשרות עליהם "טפת היחוד"."¹³

זאת אומרת, אנחנו באמת צריכים להתחזק בזה שאנחנו נעבור את כל הדברים האיומים האלה של האגו שלנו, ואת הגאווה, שמרחיקים אותנו מהבורא שמייצר לנו מצבים שהם הפוכים ממנו, ולכן הם נראים לנו כנוראים. הם לא מתגלים כהפוכים ממנו, הם פשוט מתגלים כמסתירים אותו. כל מיני בעיות של העולם שלנו, פחדים, דברים לא מובנים, עייפות, אדישות וכן הלאה.

דווקא כשנעבור את המצבים האלה יחד, כשאנחנו מתאספים יחד, זה לא קשה. אדם אחד לא יכול לעשות זאת, אבל הקבוצה יכולה לעבור את זה יחד בצורה חברית כלפי המטרה. ואז דווקא כשהם עוברים את כל המצבים ההפוכים לחיבור, הם מגלים את הבורא בתוך החיבור שלהם, וטיפת הייחוד ממלאת אותם.

איך אנחנו בכל זאת יכולים עכשיו בפעולה כזאת, כמכה, לעבור את התקופה הזאת שנקראת האיומים וכל הדברים הנוראים שמגיעים, שמרחיקים אותנו מהבורא? איך אנחנו יכולים דרך זה להגיע לבורא?

*

נאמר בהקדמה לתע"ס, בעל הסולם.

"אחר שזכה האדם להארת פנים, במידה כזו, שכל עבירה שעשה, אפילו אותן שעבר במזיד, היא נהפכת ונעשית לו למצוה, הנה נמצא, מחמת זה, ששש ושמח, על כל רגשי היסורים והמכאובים המרים, והטרדות המרובות, שעברו עליו מעודו, ... כי המה הם שגרמו והביאו לו את כל הזדונות הללו, שנהפכו לו עתה למצוות," למעשים טובים "מסיבת הארת פניו ית', ... וכל צער וטרדה, שהעבירו אותו על דעתו," מתגלה עכשיו כפקטור חשוב של הכנה של קיום תנאי של אהבה והשפעה." ולקבל" תמורת זה "שכר גדול ונפלא לנצח. ונהפך לו ע"כ, כל צער לשמחה גדולה, וכל רעה לטובה נפלאה." ¹⁴

באיזה אופן מתוך ההבנה של זה אנחנו יכולים כבר היום לשמוח על הייסורים שאנחנו עוברים? באיזה אופן בתוך ההבנה שכל הייסורים נהפכים לשכר מאוד גדול כבר היום אנחנו שמחים מאותם הייסורים שאנחנו מרגישים? איך אנחנו יכולים כבר היום להפוך את הייסורים האלה לשכר אפילו בלי לחכות לעתיד?

*

יוצא שהשאלה המרכזית עבורנו שיש לנו מחשבות שהן סותרות את קיום הבורא, את זה שהוא מנהיג את כל העולם בצורה טובה, אז האדם צריך למשוך על עצמו את האור העליון, ודאי שהוא נסתר ממנו, אבל הוא צריך למשוך אותו על עצמו שיזמין בו גדלות הבורא, אחרת הוא לא יוכל לנצח את הסתירות האלה בשום אופן.

הסתירות נשלחות גם למטרה הזו באותה מידה, באותו אופן, גודל והאופי שהכרחי עבור האדם להזמנה על עצמו את גילוי גדלות הבורא. כי גדלות הבורא שמתיישבת בנו, שממלאת אותנו, היא אותו כלי רוחני שבו אחר כך מתגלה הבורא.

מה זאת אומרת גדלות הבורא? אור חוזר, יש רצון, אחרי זה מתקיים על הרצון צמצום א'. צמצום שאני לא משתמש בו עבור עצמי, אלא משתמש בו רק עבור הבורא. זאת אומרת, גדלות הבורא היא שמגדירה, קובעת את הצמצום ואת האור החוזר, האור שחוזר.

וכך אני יכול בצורה כזאת לתקשר עם הבורא ולהתחיל לבנות את הפרצוף שלי, את הנשמה שלי. אני לא צריך כלום חוץ מהרגשת גדלות הבורא שהיא תיתן לי אפשרות להיות מעל האגו שלי. גדלות הבורא, זאת אומרת שהבורא יהיה חשוב עבורי יותר מאשר אני בעצמי. זה מה שהוא יכול לעשות. זה מה שעלי לבקש ממנו. אני יכול לבקש את זה מהחברים והחברים מבקשים זה מזה. זה מה שאנחנו כולנו חייבים לקבל באיזו צורה, למשוך מתוך היחסים שלנו עם העולם שסביבנו.

שוב השאלה, איך אנחנו בצורה עיקשת כל הזמן חושבים רק על גדלות הבורא בעינינו, שהיא תכסה את הכול? לא משנה מה יקרה איתי, גדלות הבורא, או שהיא מושכת אותי קדימה או שהיא מכריחה אותי לעמוד במקום, אבל היא מנהלת אותי בהכול. בכול אני מנוהל רק על ידי גדלות הבורא.

איך נוכל לעשות זאת? איך נוכל להשפיע זה על זה? זה נמצא בידינו. איך נוכל להשפיע זה על זה שלכל אחד תהיה ההכרה ההכרחית, ההרגשה של גדלות הבורא? זאת השאלה האחרונה.

*

(סוף השיעור)

---

1. "בכל יכולתו המציא ית' תחבולה שדרכה תופיע מציאות תפיסה לתחתונים עכ"פ בהארותיו,"↩

2. "ותחבולה הזאת היא הנקראת בלשון חכמים חושך בסו"ה "ובורא חושך", מלשון בוא וראה חושך."↩

3. "מלשון בוא וראה חושך. כלומר,"

   ↩

4. "מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו, המובן לנו כמו חושך, היא הסיבה הנאמנה לתפיסת האור, וז"ס "כיתרון האור מן החושך", כלומר כל תפיסתנו באור הוא מתוך החושך." בעל הסולם. ספר "אור הבהיר". או"י או"ח

   ↩

5. "כדי שיהיה מקום בחירה,"↩

6. "להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין".↩

7. "ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם."↩

8. "נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו." רב"ש - ב'. אגרת ע"ו↩

9. חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם. {זוהר לעם. הקסה"ז, "ליל הכלה", 138)↩

10. "כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו. כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק. באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות." (על פי זוהר לעם. הקדמת ספר הזוהר, "שתי נקודות", 121)↩

11. "בכדי שיהיו חומרי דלק לעבוד בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, אלא העבודה בעצמה תהיה שכר, אנו זקוקים להאמין בו יתברך. הכוונה, להאמין על גדלותו. וצריכים לתת כח ויגיעה גדולה איך להשיג אמונה בגדלות הקב"ה. ובלי אמונה בגדלות הבורא, אין כח לעבודה בעל מנת להשפיע. כלומר, שדוקא בזמן שמרגישים גדלות ה', אז האדם מוכן לעבוד בלי שום תמורה. אלא העבודה בעצמה היא השכר, היות ששוה אצלו מה שהוא משמש למלך גדול, שכל הון דעלמא אין לו שום ערך נגד השרות הזה, שה' נותן לו רשות לכנס ולשמש אותו. לכן אנו צריכים לרכז את כל מחשבותינו, איך להגיע להרגיש את גדלות ה'. ואז הכל נמשך אחרי הנקודה זו."

    (על פי רב"ש - ב'. מאמר 21 "מהו "שכור אל יתפלל", בעבודה" 1989)↩

12. "יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין. כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'." (על פי בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")↩

13. "ישנה מטרה נכבדה לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת היחוד", אשר שוכני בתי חומר, כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל אותו ההחלט בגאותו המסולקת מהם, אז נפתח איזה פתח בקירות לבם "האטום מאד", מטבע הבריאה עצמה, ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה "טפת היחוד" בקרב לבם. ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי "נהפוך הוא" שאדרבה, דוקא באותם האיומות הנוראות מגיעים להשגת ההחלט המסולק בגאוה זרה, שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית', ושם יכול להשרות עליהם "טפת היחוד"."

    (על פי בעל הסולם. אגרת ח')↩

14. בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס". ק"ז↩