שיעור בוקר 21.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 455, מאמר: "שפחה כי תירש גבירתה"

סיבת גניזת הקבלה.

אין חכמה, אין שיטה, או מדע באנושות, כה מוזרה כמו חכמת הקבלה. היא כולה כולה תלויה בהתפתחות החברה האנושית לפי השכל, לפי הרגש, לפי כמה שהחברה הזאת יכולה להתגבש, כמה שהיא יכולה דווקא פתאום ליפול, או לקפוץ, או לעלות ברמה הרוחנית או הגשמית, ברצון לקבל או למעלה ממנו. הרבה שינויים עוברים מיום ליום בכל החברה האנושית, בכל החברות הגדולות האלה, בכל העמים. וכל זה שייך לכלי אחד, ואנחנו לא מבינים את הקשר שיש בין המדינות, בין העמים, היבשות. אבל זו מערכת אחת.

ולכן חכמת הקבלה כולה מלווה את האנושות כדי להתגלות לאנושות, בצורה שהיא יכולה לסייע ולעזור ולהביא את האנושות למטרה שבגללה בעצם היא מתגלה לאנושות. והאנושות קיימת רק כדי לממש את חכמת הקבלה. אחרת בשביל מה היא קיימת? רק לזה. לכן השינויים שעוברים על חכמת הקבלה, אם אנחנו נעשה איזה מחקר עד כמה יש באנושות שינויים ובחכמת הקבלה ובהתאם לזה בעם ישראל, שינויים שיש במקובלים, אנחנו נראה גרפים גליים ומאוד מעניינים במשך כל ההיסטוריה. גם משם אפשר אמנם ללמוד הרבה, אבל ישנם גם כאלו מצבים שאי אפשר להבין אותם, אלא שיתגלו בסוף וכן הלאה.

לכן המצב הזה מיוחד כי החכמה נגנזת, נכנסת למסתור, לא לומדים אותה, לא דנים בה, או כמה אנשים בלבד כדי למשוך אותה דרך הדורות ההם. זו גם הייתה תקופה שנעשתה הפסקה בזמן סבוראי, כמדומני הוא כתב על זה, שרב לא יכול היה למסור לתלמידו את החכמה, ואז נעשה הפסק וכן הלאה, זאת אומרת, יש כאן דברים מאוד מיוחדים, מעניינים. עוד נגלה, נדבר על זה.

אז בואו נלך קצת יותר קרוב לטקסט. ודאי שחבל שהוא לא פִרֵש את זה, לא פתח, אלא עשה רק סימנים לעצמו כדי אחר כך אולי לחזור לזה.

קריין: 455 בספר "כתבי בעל הסולם", טור א', "סיבת גניזת הקבלה".

סיבת גניזת הקבלה

"ומזה תבין ענין גניזת חכמת הנסתר מעיני החיצונים, גם מה שאמרו ז"ל: "אסור ללמד גוי תורה". ולכאורה יש סתירה לזה מתנא דבי אליהו, שאמר: "אפילו גוי, ואפילו עבד, ואפילו שפחה, שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה עמהם". והאיך הורו ז"ל, שאסור ללמד גוי תורה?"

אנחנו מבינים ש"גוי", "שיפחה", "עבד", "ישראל", "כהן", "לוי", כל השמות האלו, הכינויים, הם למצב של האדם. שכל אחד ואחד מאתנו אם הוא מכוון למטרה נקרא "ישר א-ל", ובהתאם לאם מכוון, כבר יש לו דירוג מיוחד ואם לא אז גם כלפי איזו דרגה הוא נמצא במה שנקרא "אומות העולם".

"רשעים" זה אלו שמקבלים דחף להגיע לתיקון ולא עושים את זה באיזו צורה. זאת אומרת, "רשעים" זו דרגה רוחנית, זה לא סתם שאדם לא מבין ולא יודע כלום על מטרת הבריאה וחכמת הקבלה, אלא שמזלזל בה בכוונה משום מה וכן הלאה.

זאת אומרת, כל השמות הללו הם רק כלפי המטרה. זה דבר אחד. דבר שני, שאסור ללמד גוי תורה, הכוונה ב"אסור" בחכמת הקבלה, אי אפשר, זה ברור לנו. ולכן ודאי שכול עוד אדם נמצא ברצון לקבל שנקרא "גוי", ולא נמשך למטרה, אלה מצבים שבהם נמצא כל אדם. ישנם מיליארדי אנשים שנמצאים במצבים האלו אבל אלה בכל זאת מצבים זמניים, כי כולם כולם בכל זאת מגיעים לתיקון. אבל בינתיים אולי כמה אלפי שנה נמצאים במצב שנקרא "גוי".

אז אסור ללמד אותו תורה. למה? אין לו משיכה, אין לו רצון. כי "אסור" הכוונה שאי אפשר.

לימוד תורה לגוי

"אכן הכוונה של תנא דבי אליהו הוא בגוי שנתגייר או עכ"פ שפירש את עצמו מעבודה זרה, דהיינו מאמונות התפילות. והכונה של חז"ל, היינו במי שלא פורש מעבודה זרה, אלא רוצה לידע מתורת ישראל וחכמתו, כדי לקבל ממנו חיזוק וכח לע"ז שלהם." זאת אומרת, לעל מנת להשפיע או על מנת לקבל. אם הוא בעל מנת לקבל הוא לא יכול ללמוד, לא יכול להבין, ולכן אין טעם ללמד אותו. אלא צריכים ללמד אותו אם הוא רוצה, איך לצאת מעל מנת לקבל. "ואם תאמר, מאי אכפת לנו, אם הגוי הזה נעשה בסיבת תורתינו הקדושה יותר אדוק בע"ז שלו, אם לא יועיל מה יזיק?"

זה היה בזמנו של רשב"י, זה היה בזמנים הקודמים, כי היו צריכים לצאת לגלות והיו צריכים לשמור את הגלות. ובזמן הגלות חכמת הקבלה הייתה נסתרת. אבל כעבור הזמן שהספיק להתכללות, ישראל נפלו ויצאו לגלות כדי לצרף להם נשמות הגויים, ואחרי כל ההתערבבות הזאת כבר לא היה שום איסור ללמד, פתחו ולימדו את כולם כי הגיע זמן של התיקון הכללי.

תלמיד: לגבי עניין הסתירות שבחכמה. כי הדוגמה שהוא נותן פה אפילו של גוי, אחד אומר שמותר, אחד אומר שאסור. כל החכמה מלאה בסתירות. גם בעל הסולם כמדומני מתייחס לנקודה הזאת, שבאחד כתוב יהיה עניו ואחד אומר ויגבה ליבו דרכי ה' וכן הלאה.

זה מצבים, אין סתירה. אין סתירות בדברים האלה, הסתירות הן רק באדם שלא מבין, שלא שלם.

תלמיד: מה היחס הנכון?

בהתאם למצב שלך כך היחס הנכון. אין נכון או לא נכון. לכל מצב, לכל תופעה יש מקום. לכל פעולה יש את הזמן שלה. ואתה, אסור לך למחוק את זה ולהגיד שזה לא בסדר וזה כן בסדר וכן הלאה, אלא לתת לכל דבר להבליט את עצמו, להתגלות, ואז להצטרף לכל הדברים, פעולות, תכונות האחרות שמתגלות.

תלמיד: איך מבררים מה נכון?

על ידי המאור המחזיר למוטב, זה כבר משהו אחר, אבל לא להגיד שזה לא נכון או כן נכון. כל דבר שמתגלה אפילו הכי גרוע שמתגלה, יש לו מקום והוא חייב להתגלות, ואסור לך לסתום אותו, לסתור אותו, לשרוף אותו שלא יתגלה. אם לא יתגלה לא תהיה לך כנגד זה השגה.

תלמיד: אנחנו רואים אפילו בכל המאבק, הוא תמיד לשמה ולא לשמה, איך מפרשים את התורה, איך מפרשים את הפנימיות שלה. כלומר הכול נתון לפרשנות. זאת אומרת, איפה פה הבירור של האמת?

יבוא. אבל איך יכול להיות שיבוא בירור של אמת אם קודם לא יהיו בלבולים ושקרים וכל מיני מאבקים, עד למלחמות. כמו שאנחנו שמענו מבית המקדש הראשון והשני וכן הלאה. איך יכול להיות שיתגלה משהו בלי התקופות הטרגיות האלו?

תלמיד: כביכול החכמה בכוונה מסודרת ככה שאנשים יתבלבלו בה.

בטח. זה נקרא רק יתכללו, במילים יפות.

תלמיד: מה זה יתכללו?

יתכללו משמאל, ימין ומכל מיני תכונות ומכל מיני בלבולים, ותהיה ערבוביה כזאת. מתי אדם מגיע להארה, שמתברר בו משהו, כשרגע לפני זה הוא היה בחושך ובחוסר אונים ומה? כל אחד מאתנו מרגיש את זה כך, כשיש מצב אנוש וכלום, ואוי ואבוי, [והאדם] רוצה למחוק הכול. ומתחיל להתבהר. נכון או לא? אז איך אתה יכול למחוק את הדברים הרעים אם דווקא מתוכם יוצאים הדברים הטובים, המתוקנים? איך יכול להיות אחרת?

תלמיד: אז מהי נקודת האחיזה?

צריכים להרכין את הראש ולעבור את כל הדברים האלה. מה זה להרכין את הראש? לא שאני לא מתערב בזה, אני לומד, ואני עושה, ואני רוצה ומשתדל, אבל יחד עם זה אני מבין שאני צריך לעבור מה שצריך לעבור. אין ברירה.

תלמיד: זה בצורה פנימית. ומה לעשות כשזה בא לידי ביטוי גם במקרים בעולם הזה?

מה זה חשוב מה קורה? אנחנו צריכים לעבור אותם, אין ברירה, כי אנחנו בעצמנו גרמנו לזה. יש לנו רק דבר אחד, שנקרא "בחירה חופשית". שאם אני משתדל בצורה אידיאלית, על העבר אני לא יכול להגיד, אבל לפנַי, אם אני משתדל בכמה שאפשר לקיים מה שאומרים לי מקובלים, אני בזה ממהר את הזמן, אני בזה הופך את הדרך הרעה לדרך טובה. בקטע הזה יש לי בחירה חופשית, יותר מזה לא. עד כמה שאתה נמשך לתיקון, בזה אתה מקצר את הזמן והופך אותו לטוב. אבל חוץ מזה, גם בזה שאתה מקצר את הזמן, מה אתה עושה? אתה רוכש את הכוחות שבהם אתה יכול לברר מהר ובצורה טובה יותר. לא הייתי אומר שיותר נוחה, אתה מזיע, אתה עובד.

תלמיד: שמעתי אותך לא פעם אומר שהוויכוחים האידאולוגים הגדולים עוד לפניניו.

כן. הוא אומר שאלה מלחמות המשיח, עוד חכה מה שיהיה. בטח.

תלמיד: כשרוצים לברר בין שניים או יותר מחנות כאלה, לפי מה מכריעים?

נבוא ונראה. מאיפה אני יודע? אני לא חכם. אני עוד לא מוכן לזה. אם אתה שואל אותי, אני לגמרי לא מוכן, גם לא רוצה. יש לי עכשיו משימה להביא את התלמידים שלי להיות מקובלים, זה מה שלפניי. אני לא חושב על מלחמות המשיח, זה לא חשוב לי. אנחנו צריכים לראות את מה שלפנינו, ודאי עם כל מטרת הבריאה, אבל רק זה.

שאלה: בעל הסולם כותב, "מאי אכפת לנו, אם הגוי הזה נעשה בסיבת תורתינו הקדושה יותר אדוק בע"ז שלו, אם לא יועיל מה יזיק?". הוא נותן הרגשה של לא לפחד. זאת אומרת, אפילו אם הוא לא בדעה שלך אל תפחד.

הגענו לזמן שתפרסם לכולם, תדבר עם כולם, אתה תראה עד כמה זה יכנס לקרקע וייתן פירות, זה יצמח.

תלמיד: אז איך אתה מסביר את המשפט שהוא אומר ""אסור ללמד גוי תורה".", האם הכול השתנה, התקופה השתנתה פתאום?

"אסור" זה אי אפשר. אבל אנחנו נמצאים היום אחרי סוף הגלות, שלכל אחד יש את היכולת ללמוד. אז הוא לא ילמד, אבל מצדך תפרסם לכולם. זו אחת הסיבות של הקרע בינינו ליהדות.

תלמיד: לי יש דוגמה קלאסית. יש לי משפחה מאוד דתית, והם יודעים שאני לומד אצל הרב לייטמן. הגעתי למצב שאני נוסע בחג לשיעור, הם מודעים ומקבלים את זה, וגם אמרו שמכבדים אותי. אמרתי "הנה זה השלב הראשון". זאת אומרת שצריך להפסיק לפחד ולא להסתתר. כי בהתחלה כל הזמן הסתתרתי רק שלא יראו אותי, שמרתי על כל מיני מנהגים של החג, היום אני כבר לא עושה חשבון לאף אחד ולא מנסה להסתתר. אנחנו פוחדים כל הזמן מה יגידו, מה לא יגידו, כן להפיץ, לא להפיץ.

לא. להפיץ זה משהו אחר. לי לא אכפת מאף אחד, אני יכול לדבר ישר, אבל אם זה מזיק להפצה, מה אני אעשה? יש עניין של להגיד מה שנשמע ומה שלא נשמע. אתה אומר לילד קטן את כל מה שיש לך? אתה בוחר, אתה מברר מה שטוב לו כדי שיגדל נכון. זה עניין של הפצה נכונה. לתת בפרצוף את כל המידע, כל ההתרגשות שלך, לא. אתה צריך לעשות את זה באהבה. אם אתה עושה את זה באהבה לאנשים, לא תטעה. אבל אתה צריך להפעיל קודם את האהבה, כמו לילד קטן, אז אתה מדבר יפה, בגובה, בצורה, באופן, מלביש את זה קצת בזה ובזה וכן הלאה. כך זה נכון. על זה אני מדבר בהפצה ולא שעכשיו נפוצץ את הכול.

זה שאתה לא מפחד זה טוב, אבל מצד שני פחד צריך להיות, לא פחד אלא יראה, האם אני באמת עושה כאן טוב ולא נזק. אני לא יכול להגיד במאה אחוז שאני מבין בכל הדברים האלה, וגם לא יודע מי כן מבין, אבל זהירות צריכה להיות, רק לטובת בני האדם, אם אתה חושב שהם יקבלו את זה, ולא חשוב שיקללו אותך, אבל שיקבלו את זה וזה יקרב את העניין לתיקון, אדרבא.

בכיתו של רשב"י

"אכן על זה בכה רשב"י בטרם שביאר איזה סוד חשוב בחכמת הנסתר, כמ"ש: "בכי ר"ש, ווי אם אימא, ווי אם לא אימא. אם אימא, ידעון חייביא למפלח למאריהון. ואם לא אימא, יאבדון חבריא מלא דא". [בכה רבי שמעון, ווי אם אומר, ווי אם לא אומר. אם אומר, ידעו החייבים לעבוד לאדוניהם. ואם לא אומר, יאבדו החברים את העניין הזה]

כי היה ירא, פן יגיע הסוד הזה לעובדי ע"ז, ויפלחו [ויעבדו] לע"ז שלהם בכח שכל הקדוש הזה, שזהו המאריך את גלותינו ומביא לנו כל היסורים והחורבנות, כמו שאנו מוצאים עתה לעינינו, אשר חכמי האומות חקרו ודרשו את כל ספרי בני ישראל, ועשו בזה מטעמים לחזק אמונתם, דהיינו החכמה שלהם, הנקראת "תיאולוגיא"."

זה קצת, בעל הסולם לא רצה [להרחיב]. כי זו בעיה, מאיפה כל הדתות, מאיפה כל האמונות האלה, מאיפה כל הבלגן הזה, זה אך ורק מחכמת הקבלה שעיוותו אותה וזה מה שקרה. ותראו מה שיש, איזה סוגים. וזה עוד לא נגלה. אנחנו חושבים שאנחנו חיים בעולם פרוגרסיבי, נאור, כל החושך של הדת עוד לפנינו, כל האינקוויזיציות.

לכן בכה. על מה בכה? שאין ברירה, מצד אחד אתה צריך לפרסם את חכמת הקבלה, מצד שני אתה צריך להסתיר אותה. הוא הסתיר, הוא עשה את זה בצורה באמת מצוינת. אבל יש בזה כנראה תהליך שלא היה תלוי ברשב"י, שזה התגלה. וזה התגלה על ידי אותה אלמנה של רבי משה דה לאון, ותראו עלי ידי מי ומה? מוצאת אישה את "ספר הזוהר" ומוכרת אותו. זה סיפור, זה לא מציאותי, ככה זה.

לכן קשה לנו כאן להבין מה קורה, באמת הכול מתכלית, מהכוח העליון, אבל עלינו לעשות. אני לא כל כך הולך להבין את הדברים, כי באמת זה יתברר רק בסוף. אלא אנחנו צריכים להשקיע כמה שאפשר, וכל מה שבעל הסולם אומר תעשו בעיניים עצומות, וזה בטוח ילך לכיוון הנכון.

שאלה: יש מלא פסוקים של מקובלים בכל הדורות, לא בדור האחרון, שאמרו שהופכים את התורה לקש. אין התייחסות? אנשים לא רואים מה כתוב? אנחנו עיוורים? אף אחד לא רואה מה הרב קוק אמר, מה בעל הסולם אמר, איך זה יכול להיות?

אנחנו לא מבינים איך הדברים האלה מתגלגלים. אחרי כל ההיסטוריה וכל מה שקורה, לא מבינים, זה יתברר רק בתיקון הכלי הכללי, ממש השלם.

תלמיד: בעל הסולם עוד אומר שבעצם כל אלה שעוסקים בחיצוניות הם האחרונים שיעברו בעצם את התשובה.

כן.

תלמיד: איך אפשר להסביר דבר כזה? גם את זה הם לא קולטים, מי לא קולט, מה קורה פה?

מי שמשתוקק לבורא ימשיך בדרך. עמךָ מסוים, קצת, חלק מהעמךָ יצטרף אליהם, חלק מאומות העולם יצטרפו אליהם, המתנגדים לחכמת הקבלה, האידיאולוגים, הם יהיו אחרונים.

תלמיד: לָמה זה כך?

כי כך צריך להיות.

תלמיד: מאיזו בחינה זה צריך להיות כך?

כי איפה שיש קדושה ישנה קליפה, וזה מתבהר אחרי שמתבררים כל השלבים הקודמים שלא כל כך נמצאים בניגוד למטרת הבריאה.

תלמיד: לכן אתמול כשאמרת שירושלים זו קליפה, קשה היה לי עם זה.

אני לא מתפעל מכל הדברים האלה, יש לי משהו בחיים שאני צריך לעשות ואני לא מתעסק עם כל הדברים הזרים.

תלמיד: מדובר על הפצה, עכשיו אנחנו מתעסקים הרבה מאוד בהפצה. אתה אומר תכתבו. אני כותב משפט אחד רוצים לשחוט אותי. עדיף שאני אגיד להם את זה ולא אכתוב.

אותי כבר שחטו אלף פעם. אז מה? אני לא מבין את ההתפעלות שלך עדיין, אתה כמו ילד, ואתה איש ציבור.

תלמיד: אני נתקל כל היום בקירות. אני נכנס בקיר.

אם אתה נכנס בקיר, מי אשם?

תלמיד: מה אתה מצפה שאני אעשה, מה אפשר עוד לעשות חוץ מלכתוב?

להמשיך ולפרסם בכמה שאפשר, כל מיני דברים. אני דווקא חושב שכמו שפעם עשינו עיתונים, כדאי לנו גם עכשיו לעשות איזה עיתון בכמה מאות אלפי עותקים ושוב לחלק אותו, דווקא עיתון מודפס.

תלמיד: זה דווקא רעיון טוב, כי אז אין התנגדות, פשוט מקבלים את זה, מתחילים לקרוא. זה נכון.

אני חושב שיש בזה משהו בשבילנו, אם אנחנו כך נעשה. מעניין איך תהיה הפעם הפגישה והתגובה של עם ישראל.

שאלה: היום בזמנינו מה עלינו לגלות ומה עלינו להסתיר?

אין לנו מה להסתיר. מה שלא טוב לאדם אנחנו רוצים שהוא יקרא, שהוא יתעניין, שהוא ירגיש שזה לטובתו, שהוא לא יכול לברוח מזה, שאין ברירה, זה הכול. מה שכתבנו אז, אין לנו שום דבר חדש. ממש תוך יום אחד אפשר לעשות את החיבור הזה מכל העיתונים שלנו, ולצאת לחלק. נראה לי, אני לא עושה שום דבר אם זה לא לוחץ מדי, וברור שזה התבשל, אבל יש לי הרגשה כזאת, שעוד מעט נרגיש צורך בזה.

שאלה: דיברת על זה שאתה רוצה להפוך את התלמידים למקובלים, והעבודה היא בעיבור וכולי, זה מצד אחד. מצד שני, יש את העניין של הפצה, שזה עניין של שבירת הכלים, הפירוד הגדול שיש בכל העולם. למדנו בשיעור הקודם שבעצם שני הבירורים האלה, שתי העבודות האלה, זה מה שנקרא נה"י דבינה. השאלה, מה זה המקום הזה ששתי העבודות האלה יכולות להתקיים בו ביחד?

אני לא יודע מה זה נה"י דאמא. אם אני לא מכין קהל שאני רוצה למסור לו את החכמה שיקבל אותה, אני לא אקבל אותה אף פעם. כי הכול אנחנו צריכים לעשות בעל מנת להשפיע, למי אני משפיע. יש לך למי להשפיע? יש לי, אני רוצה למסור להם. אם כך, תקבל. כמה תקבל? כמה שאתה צריך למסור להם. אבל אני צריך יותר כדי להסביר ועוד. תקבל, כמה שאתה צריך ביחס כלפיהם בלבד. לכן אנחנו צריכים לפרסם, כדי שיהיו אנשים שקצת ישמעו. אם הם קצת שומעים אבל הם גיבור בכמות, אנחנו נהיה גיבור באיכות.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים להסביר מושגים.

לא. אני מסביר בהתאם למצב שלהם. זה עניין של תחתון ועליון. אתה מסביר לילד מה שאתה מבין?

חיים טובים, זה מה שאתה מסביר. חבר'ה, כל אחד רוצה שיהיה לו טוב? כן. מה אתה רוצה, חופש באוקיאניה, תקבל. איזה אוטו כזה מתנוצץ, תקבל. וכן הלאה, כל אחד מה שהוא רוצה.

תלמיד: הוא ישאל אותך "איך אתה מציע שאני אשיג את זה?".

אנחנו נסביר לו לאט לאט. מה אתה מסביר? שמה שהוא רוצה הוא רוצה מילוי לרצון לקבל, האוטו זה רצון לקבל, החופש זה גם רצון, הכול זה רצון לקבל שיקבל מילוי. אז אנחנו נלמד אותו איך לקבל מילוי.

תלמיד: אבל כרגע אנחנו עוסקים בחכמת הביטול, ביטול הרצון לקבל.

זה תנאי למילוי, אחרת איך תוכל למלאות את עצמך אם אתה לא מבטל את הרצון לקבל הפרימיטיבי, הישיר הזה. אתה יכול לקבל את זה רק באור חוזר, אבל כשאתה מקבל אתה מקבל עולם ומלואו. אבל לאט לאט, אין בזה שום קושייה.

שאלה: יש לנו היום "טיש" אחרי הסעודה, האם יש איזשהו כיוון שכדאי לתת עליו דגש בהתאם לעיבור, ביטול, שדיברנו היום?

אנחנו נמצאים עדיין בתקופה לפני סוכות, אפשר לדבר על זה, אפשר לדבר על בעל הסולם, על ראש השנה, על מה התכניות שלנו, אין שום בעיה.

תלמיד: אנחנו מבקשים התכוונות ממך, משימה, מחשבה שנוכל להחזיק עד לשיעור צהריים.

לפי מה שאנחנו למדנו, עיבור. כל מה שעברנו בעיבור, אם תשמעו את כל השאלות שלי זה יהיה מספיק.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-21_lesson_bs-shivha-tirash-gvirta_n1_p3_JO6GzijK