שיעור בוקר 23.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 213, דף רי"ג, פרק א', דברי האר"י אות ה'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמוד 213, דף רי"ג, אות ה'.

אות ה'

קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,

"* ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה."

* עץ חיים היכל א"ק שער ז' פ"א.

קריין: פירוש אור פנימי לאות י' שמבאר "עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא".

פירוש אור פנימי לאות ה'

" י) עד שהמלכות והאו"ח שעמה ממשיכים ע"ס של ראש אל תוך ממעלה למטה כנ"ל, ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור, שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש (ועי' ח"ג פ"ב או"פ אות ג'). וע"ס הללו, היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה, הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים."

קראנו פירוש לאות י'.

קריין: אות כ', מבארת "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות".

"כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה."

תלמיד: האם מדובר פה על ההתפשטות הראשונה של האור בגלגלתא לאחר הצמצום של עולם העקודים?

כמובן שגלגלתא קודמת ליציאת עולם העקודים.

תלמיד: ההתפשטות הזאת שהמלכות התפשטה והתרחבה ויצאה מתחת למסך, איפה זה קורה?

יצאו חמישה פרצופים. בפעם הראשונה שהם יוצאים זה נקרא עולם העקודים. אחרי זה, כל אחד מהם ממשיך את ההתפשטות הפרטית שלו, כל אחד מהפרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. כך נוצר עולם העקודים.

תלמיד: כשהוא כותב מלכות, האם מלכות היא אנחנו, מדובר כבר בנו?

לא. הוא כותב על מלכות רוחנית, לאט לאט אתה תבין מה זה.

תלמיד: מתי אנחנו נהיה מלכות?

אני לא יודע, זה תלוי בנו.

תלמיד: בעולם העקודים נראה שהספירות כרוכות, מחוברות זו לזו. איזו התרשמות זה משאיר בכלי כשהספירות כרוכות או מחוברות זו לזו או עקודות זו בזו? מה זאת ההתרשמות הזאת שנקראת "עקודים"?

בסך הכול יש כלי אחד, לכן זה נקרא "עקודים". עוד נברר את זה, יש בזה הרבה הבחנות.

תלמידה: האם עקודים זה אור וכלי שזה שורש האצילות, או שראש אדם קדמון הוא שורש האור באצילות, ועקודים זה שורש הכלים שבאצילות?

גם כך אפשר להגיד.

תלמידה: מה יוצא מהתלבשות האור החוזר בעשר ספירות של ראש?

הוא ממלא את כול הספירות שבראש, ואחר כך נעלם. מה יוצא מזה בראש? רשימות, ועם הרשימות דאורות האלה המלכות דראש עובדת. אנחנו עוד נקרא ונדבר על זה.

תלמיד: כתוב "שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש. וע"ס הללו, היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה, הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים". מה הכוונה שעשר ספירות של ראש ממשיכות אל תוך מלמעלה למטה?

האורות האלה שהן ממשיכות מראש לתוך וממלאות את תוך הפרצוף, הן מביאות את כול הספירות של הפרצוף לקשר, ולכן נקראות עקודים.

תלמידה: כתוב שהאור החוזר שבראש מרחיב את המלכות. האם אפשר להגיד שהכוונה הנכונה לא עושה רק רצון בצורה נכונה, אלא היא גם מרחיבה אותו, כלומר גדלות הבורא מגדילה את הרצון לקבל?

זה קורה קצת אחרת. יש שורה של פעולות, כמו שנלמד עכשיו, שהן מביאות להגדלת הכלי.

תלמידה: אנחנו מדברים שעקודים זה לקשור, אז כשהתכונות קשורות בצורה נכונה הן יוצרות את הכלי הנכון. האם אפשר להגיד את זה גם עלינו בעלייה מלמטה למעלה?

כמובן.

תלמידה: האם האדם באחדות העשירייה יגלה את כל התכונות?

כן, דווקא בקשר. בקשר בינינו נגלה את הצורה האמיתית של הכלי.

תלמיד: אנחנו רואים שצמצום א' שולט לאורך כל הדרך בכל המדרגות, והוא סגירת הפער בין הרצון לקבל שאני מגלה לבין כוח ההשפעה.

כן.

תלמיד: מי שעדיין לא מרגיש את זה, אז הוא צריך לעשות את זה גם בגשמיות, כי שמעתי שדיברת למשל על שמירת עיניים, או לצמצם יותר צפייה טלוויזיה, לעשות את הצמצומים האלה כדי להגיע להכרות הללו. עד כמה אנחנו צריכים לעסוק בזה?

אנחנו צריכים לעסוק בזה רק בתנאי שזה מרחיק אותנו מהמאציל. שאדם יעשה בעצמו דין וחשבון ויקבל החלטה שהוא צריך להתרחק מאיזה מעשה או לא.

תלמיד: עד שכל אחד יקבל את ההחלטה הזאת, ויבין שצריך לקבל החלטה כזאת, עד כמה אנחנו צריכים בשיעורים שלנו ובכלל בעשיריות להזכיר את הדברים האלה כדי שהחברים יחשבו על זה, יעסקו בזה, ירצו לקבל החלטה כזאת, יבינו מה נכון ומה לא נכון?

אני לא חושב שזה עכשיו אקטואלי. אנחנו עוד נדבר על זה, אבל לא עכשיו.

תלמיד: בעל הסולם מדבר על מלכות שמתרחבת. מלכות שהייתה קודם, אותה מלכות שהצטמצמה בצמצום א', כבר לא עובדת, אלא עובד פה הכלי החדש שהוא מסך ואור חוזר.

כן.

תלמיד: ועכשיו הוא אומר שיש פה מלכות שמתרחבת, ואחר כך יש בה מלכות דמלכות שהיא כבר הטבור. מהי המלכות הזו? מהו כלי המלכות החדש הזה?

רצון לקבל של הפרצוף שאותו אנחנו לומדים.

תלמיד: אבל עם הרצון לקבל כבר אי אפשר לעבוד. אז איך?

אז היא מסובבת את הרצון לקבל עד שיוכל לקבל את זה בלי לפגוע בהתפשטות האור.

תלמיד: אז על מה יש פוקוס, שהוא מתרחב, גדל, שאתו עובדים? מהו אותו כלי המלכות החדש?

אור חוזר.

תלמיד: אבל על האור חוזר הוא אומר שהוא רק למעלה מהמסך, ופה יש משהו שמתרחב עכשיו ונכנס, יורד למטה.

לא. איפה אתה קורא את זה?

תלמיד: במה שקראנו עכשיו, אות י'.

אני מבין, כן.

תלמיד: הוא אומר "ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור," "שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש.".

תלמיד: כן. אז האור חוזר הוא חלק מזה. אבל מהו אותו כלי המלכות החדש שאתו עובדים?

אני לא מבין אותך.

תלמיד: הוא משתמש במושג "כלי מלכות".

כן.

תלמיד: הרב הסביר עכשיו שזה אור חוזר.

כן.

תלמיד: אבל אם אומרים רק אור חוזר, אז אומרים אור חוזר עולה למעלה מהמסך, ופה יש משהו שכבר מתפשט לתוך הכלי.

אחרי שהאור עולה ממטה למעלה ומלביש את עשר הספירות בצורה כזאת, "וע"ס הללו", כמו שהוא כותב, "היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה, הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים."

תלמיד: אז מהו אותו כלי מלכות שהעשר ספירות האלה מתלבשות בו?

רצון, הרצון הכללי לקבל ולקבל את כל האור. הדחייה ממטה למעלה הייתה, נאמר במחשבה או על תנאי, שאחרי זה יהיה אפשר לקבל את האור העליון מלמעלה למטה.

תלמיד: אבל הרצון הקודם שהיה נפסל מלעבוד אתו.

אבל זה רצון אחר, שהוא לא רוצה לקבל.

תלמיד: אז פה השאלה. מהו אותו רצון שבו מתפשט האור החוזר ויורד למטה?

שהוא לא רוצה לקבל. כמו שהרגיש קודם שהוא היה ברצון לקבל וכן רצה, עכשיו הוא עובד בצורה הפוכה. דחייה.

תלמיד: אז אם הוא לא רוצה לקבל, למה זה נקרא "התפשטות" של המלכות בתוכה?

כי זה נותן לו אפשרות להמשיך את האור מלמעלה למטה וזה נקרא "קבלת האור".

תלמיד: אז הוא צריך לשמור על זה שהוא לא רוצה לקבל כדי שהאור יתפשט?

בטח, וודאי. אחרת האור לא ייכנס.

תלמיד: ואז כל ההבחנות הן רק באותו כלי המלכות החדש הזה?

כן.

קריין: נקרא את כ', מבארת "התחילה אצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור".

"כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה."

כן. זאת אומרת שיש כאן כבר חלוקה של כל הפרצוף לראש, תוך, סוף וכמו שהוא כותב, "מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות," מלכות דמלכות, "היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה.". כלומר שהאור אחרי זיווג דהכאה, מתפשט מפה עד הטבור ולא למטה מזה.

תלמיד: יש פה שוויון בין הטבור לחזה, אבל הרי אלו שתי דרגות שונות בהגבלת האור.

כמובן.

תלמיד: אז למה הוא אומר שהם שווים אם זה או טבור או חזה?

איפה אתה רואה שזה אותו דבר?

תלמיד: כתוב, "וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה." מהו השוויון הזה? זה נחשב אותו דבר לפי הכתוב, אבל דברים שונים.

"כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות," מלכות דמלכות "היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה." אז למה כוח ההגבלה מכונה בשם טבור או חזה? יש טבור ויש חזה.

כך אנחנו יכולים לכנות אותם, את החלקים האלה שבמלכות. חזה זה כלפי הפרצוף וטבור זה המקום שעד שם מתפשט האור.

תלמיד: מה גורם לכלי להמשיך עשר ספירות מראש לתוך?

אחרי שהכלי יכול לעשות חשבון בראש, אז הוא עובר לפעולה הבאה, לקבלת האור מראש לתוך.

תלמיד: כשהאור מתקבל בראש, זה כאילו להשפיע על מנת להשפיע?

לא, בראש אין קבלת האור, רק חשבון.

תלמיד: וכשזה בתוך, זה כבר לקבל על מנת להשפיע?

כן.

תלמידה: הטבור או החזה נוצר בגלל הצמצום. מה היא הנקודה הזאת של עצירת האור בתוך הנשמה, נשמת האדם?

עכשיו אנחנו מדברים על התפשטות האור עד הטבור או עד החזה, עדיין הוא מקבל כאחד. אחר כך נראה איך זה עובד הלאה. הטבור והחזה הם היינו הך.

תלמידה: איך להבין את המקום הזה שהאור אינו שווה למסך ולכן המכה הופכת לאות?

לא. בצורה כזאת שאות היא איזה זיכרון שהושעה ולא איזון, לא שוויון, לא מצאתי כאלה הגדרות בשום מקום.

תלמידה: למה סדר העשר בתוך כלי אחד הוא בהתאמה לבינה ד' ולא בהתאם לבינה א', ב', ג'?

איך אחרת, למה עוד אפשר לקשור את זה? הכי חשוב היא המלכות, אם אין מלכות אין כלי. המלכות היא הרצון לקבל שבכלי ורק היא הקובעת מה הוא אותו כלי, מאיזה סוג הוא ואיזו עוצמה יש לכלי. כל זה נקבע רק על ידי המלכות.

תלמידה: מה היא המטרה האלוקית של עולם העקודים, ומה עולם העקודים מסמל בתודעה האנושית?

עולם העקודים הוא סמל העליון שהאור העליון מתקבל בכל הרצון שברא הרוצה בכלי הכללי. עדיין אין כאן הבחנות, אין הרבה חלקים שבתוך הכלי, אז אנחנו לא לומדים מי בדיוק משפיע על זה ומה קורה עם כל דבר. אבל זה כבר הכלי הראשון, העקודים. אחר כך מהכלי הזה יש בחלקים קבלת האור על מנת להשפיע.

תלמיד: מה ההבדל בין עקודים לבין א"ק?

א"ק זה עולם בצורה הכללית שיש בו עקודים, נקודים וברודים, וכל זה שייך לא"ק. א"ק זה מה שמתפשט למעלה מהטבור הכללי.

תלמיד: זה מצב ספציפי בתוך עולם הא"ק, עקודים, אחד מתוך השלושה האלה?

כן.

תלמיד: לגבי אור חוזר העולה, אין פה באמת תזוזה עולה. זה משהו שהוא כנראה באיכות. אז נגיד שהכלי בונה כוונה ומשבח אותה ומעלה אותה. זה נקרא אור חוזר העולה?

האור החוזר העולה, זה האור החוזר שבא מהמסך שבמלכות של הכלי, ומלביש את האור העליון היורד.

תלמיד: מה זה אומר הפעולה הזאת של עולה, מה הכוונה של הפעולה שהיא עולה?

זאת התגובה של הכלי על האור העליון שמתפשט משורשו ולמטה.

תלמיד: זאת אומרת, שהתגובה הזאת היא איזה שינוי שהוא לא משהו אחד, זה כאילו תהליך כזה של שינוי כי לאט לאט זה משתבח.

כן. זה החשבון.

תלמיד: וההתלבשות באור הישר, בעצם קורית באותו מקום?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהוא יורד למטה?

האור העליון יורד למטה והאור החוזר עולה מהחלטת המלכות, הוא עולה ממלכות למעלה עד הכתר, עד אותה ספירה שעכשיו היא נקראת "מקור האור העליון".

תלמיד: אפשר להגיד שכשהמסך עושה את החשבון, האור החוזר שעולה זה בעצם הכוונה שמשתבחת, וככל שהכוונה משובחת יותר כך יש יותר אור ישר שיכול להתלבש בו, ואז יש גילוי של אור גדול יותר?

אפשר להגיד.

תלמיד: האם עקודים זה עולם בתוך עולם א"ק?

כן.

תלמיד: מה זה עולם בתוך עולם?

התפשטות האור. עקודים, נקודים, ברודים.

תלמיד: למה יש עולם בתוך עולם, יש עולם ועוד עולם?

יש לנו מלכות כללית, רצון לקבל שהבורא ברא. אחר כך היא מתפשטת לעשר ספירות, מתחילה לקבל בכל הספירות האלה מהאור העליון ככל האפשר, ואז אנחנו לומדים את ההתפשטות הזאת.

תלמיד: ומה ההבדל בין עולם העקודים או א"ק לבין עולם אין סוף?

עולם העקודים הוא חלק מהעולם הכללי, מהתפשטות המלכות וקבלת האור העליון בתוך המלכות.

תלמיד: אפשר להגיד שבעולם העקודים בעצם יש התחלה של הגבלות, מה שאין באין סוף?

ודאי שכל העולם הוא מוגבל, כל העולם זאת הגבלה. אבל תלוי על מה אנחנו מדברים.

תלמיד: אז מה היא ההגבלה שבאין סוף אם יש עולם אין סוף, איזו הגבלה יש בו?

באין סוף אין הגבלה, לכן הוא נקרא עולם אין סוף, כאילו שסותרים זה את זה.

תלמיד: למה שאנחנו קוראים "מסך" זה כוח השפעה שהוא דווקא נותן לרצון לקבל כוונה לעבוד על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: כשמלכות מעלה אור חוזר, זה אומר שהיא מרגישה את ההפצרה של המשפיע.

כן.

תלמיד: הוא רוצה להשפיע לה והיא רק בעמדה של כמה היא מסוגלת להרגיש את הרצון שלו להשפיע אליה אם היא מוכנה לקבל. למה לא מספיק שיהיה אור חוזר, למה צריך גם אור פנימי? בעצם זה שהיא מרגישה את ההפצרה של המשפיע, למה היא צריכה גם לקבל ממנו?

כי אור פנימי זה מה שהמלכות מקבלת אחרי שהיא מתחשבנת עם האור העליון והאור החוזר מה יהיה בה האור הפנימי.

תלמיד: אבל כשהיא בהתחלה דוחה את האור, במידה שהיא מרגישה, נניח, עשרים אחוז מהאור הישר, זה נקרא "אור חוזר" ואז היא כאילו עושה חשבון. אבל למה לא מספיק שהיא תרגיש את ההפצרה שלו ואז לאט לאט היא תתפתח בכך שהיא תהיה יותר ויותר אור חוזר, עד שהיא תהיה כולה אור ישר ואור חוזר, למה היא צריכה לקבל לתוכה?

כל פעולה צריכה להיות שלמה. המלכות, כשהיא לא רוצה לקבל את האור, היא דוחה את האור כולו, ובאור החוזר שלה היא חושבת איך היא יכולה לקבל איזה חלק מהאור העליון והיא הולכת ומקבלת. הקבלה הזאת כבר כוללת דחייה והתפשטות, התחשבות כביכול עם האור העליון, ואז את קבלתו.

תלמיד: אבל היא לא רוצה לקבל את האור, היא רוצה רק להשפיע, היא התביישה, בגלל זה היא עשתה צמצום, היא רק רוצה להרגיש את המציאות שלו, היא רוצה להיות רק למענו עכשיו, אחרת היא מרגישה בכך בושה.

כן.

תלמיד: למה היא בכל זאת צריכה לקבל? שהיא רק תשפיע, שרק יהיה לה אור חוזר.

לא, זו ההתחשבות עם הרצון של העליון. העליון רוצה שהיא תקבל ולכן עכשיו היא עושה מעצמה כזאת צורה שקבלתה תהיה כנתינה.

תלמיד: אז מצד העליון, למה לא מספיק לו, לא עניין של מספיק, למה הוא לא רוצה פשוט שהיא תרגיש אותו עד הסוף וזהו, למה היא צריכה גם לקבל עוד פעם ולהיות היא בפני עצמה?

אני לא יודע מה זה "תרגיש אותו עד הסוף".

תלמיד: תהיה באור חוזר עד הסוף בלי לקבל אותו לתוכה ולהרגיש גם את עצמה מלאה באור. למה לא מספיק שהיא תרגיש את הרצון שלו להשפיע לה?

אבל בכך היא לא דוחה, לא מתאימה לאור העליון.

תלמיד: היה רצון אחד גדול ואז פתאום הופיע הראש. מאיפה מגיע הראש של הפרצוף?

מהמלכות הכללית. כשהיא עומדת כספירה עשירית בראש, היא דוחה את כל האור שמגיע אליה ואחרי שהיא דוחה אותו היא עושה חשבון כמה היא יכולה כן לקבל אותו, זה הרצון של. לכן היא עושה חשבון כמה יכולה לקבל בעל מנת להשפיע. את החלק הזה היא מקבלת, זה יהיה חלק ה"תוך" שבכלי החדש. החלק שלא יכולה לקבל, נקרא "סוף", ריק מאור ובצורה כזאת הפרצוף נגמר.

תלמיד: כתוב באות ה', "עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים", מה זה בחינת עקודים?

עד עולם העקודים. עקודים זה עולם שיש בו החוק הכללי שנקרא עקוד. עקוד נקרא קשור ומסודר בתוך המלכות. זה נקרא עקודים.

תלמיד: האם בחינת עקודים זה הבחינות של המקום הזה?

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד שעקודים ועולם אדם קדמון זה בעצם אותה תופעה, אותו תיאור רק בשפה שונה? עקודים זה יותר כללי ועולם אדם קדמון מחולק לחמישה פרצופים. בעצם זה אותו דבר.

זה לא אותו דבר, אבל זה חלק מאותו דבר. אדם קדמון זה עולם שבתוכו מתרחשות כל הפעולות האלה. עקודים זה חלק של אדם קדמון שעובד על פי העיקרון שאנחנו לומדים עכשיו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבתהליך של היפוך אור ישר לאור חוזר, המלכות מגלה את הט' ראשונות, ואחר כך זה הופך להיות הכלי שאיתו היא עובדת? זאת אומרת המלכות היא תחת לסיום, ולמעלה יש ט' ראשונות שבהם מתגלים כל העולמות, כל הפרצופים.

כעיקרון אפשר להגיד כך. אבל זה לא נאמר בצורה ישירה. זה שמלכות עושה צמצום של אור חוזר והלבשה של האור העליון זה כבר תחילת עולם הנקודים.

תלמיד: יש הגבלה שהמלכות מקבלת ומה שהיא מקבלת יהיה בעל מנת להשפיע. איזו הבחנה או צורה יש בכלי שהוא מרגיש לא רק כמה הוא נהנה מהבורא, אלא שהוא מבחין בכמה הוא מהנה לבורא?

באור חוזר.

תלמיד: איזו איכות נוספת עכשיו לכלי עצמו, שאותו תענוג יהיה השפעה ולא קבלה?

באור חוזר.

תלמיד: מה התוספת?

התוספת שעל ידי האור חוזר הוא יכול לקבל מהמאציל אור ישר, ואור ישר שמתלבש בתוך האור חוזר, זו בעצם התוצאה מעבודת התחתון.

תלמיד: מה המושג של מלכות כללית?

מלכות. רצון לקבל.

תלמיד: פעם למדנו שהאור הישר שיורד למטה בגלל המלכות, נחסם, אחרת כולנו היינו כבר נמצאים בהשפעה. איך הוא מצליח לחדור מעולם העליון לעולם התחתון? יש שם סוג של מחסום. מה צריך לעשות כדי לפתוח את זה? יש שומרים ושוטרים שלא נותנים לאור הישר להיכנס.

מה צריכים לעשות? צמצום מסך ואור חוזר, ולהלביש באור חוזר אור ישר, וזה יהיה הפתרון.

תלמיד: יש שתי תנועות, יש תנועה מלמטה למעלה. ויש תנועה מלמעלה למטה.

כן.

תלמיד: מה בא ראשון, אור מלמטה למעלה או אור מלמעלה למטה, ומה התנאים שהאור ישר יחדור למטה לעולם המלכות, מה צריך לקרות?

הפעולה הראשונה היא שעושים צמצום על האור, אין כלום, ואחר כך עושים פעולת קבלת האור על מנת להשפיע שמתחילה להיות מהצמצום. כשהצמצום נפתח והאור העליון יורד לכלי ונכנס זיווג דהכאה, ואור חוזר עולה ומתלבש על האור ישר - אז נעשה חשבון כמה הכלי מוכן לקבל מהאור הישר כדי להיות המשפיע. אחר כך זה עובר הלאה. אותו אור שהכלי הלביש באור חוזר, הוא יורד ונכנס לכלי המלכות.

תלמיד: האם הכול תלוי בזיווג דהכאה?

כן, וודאי. כל הפעולות הן בזיווג דהכאה.

תלמיד: עקודים זה עשר ספירות דתוך בפרצוף הראשון, זה בכל זאת פרצוף. יוצא שכל פרצוף שמעלה אור, זה עולם בפני עצמו?

כל שילוב של בין עשר הספירות לבין האור מעורר בפרצוף, בעשר הספירות, תחושה של נחיצות לתת מענה לאור הזה. והמענה לאור העליון, נקרא אור חוזר.

תלמיד: יוצא שכל קבלת אור, זה כבר ייחשב כעולם בפני עצמו.

כן, אבל הוא מקבל את זה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אחרת? הוא מקבל רק על מנת להשפיע.

כן נכון, אם יש לו מסך.

תלמיד: יוצא שיש הרבה עולמות כאלה, ובכל עולם יש הרבה עולמות ובכל פרצוף יש עולם, וס"ג זה עולם ומ"ה זה עולם.

אתה צודק. כלומר תמיד קבלת האור כוללת בתוכה צמצום, מסך, אור חוזר, שמתלבש על האור העליון שמגיע וחלק מהאור חוזר שמתלבש על האור העליון, נקרא "כלי". הוא יורד למטה, מתפשט למטה, ומתלבש כבר בעשר ספירות דסוף הפרצוף, דתוך הפרצוף.

תלמיד: מה זה עולם ברודים?

ברודים. "עקודים" זה א"ק, "נקודים" זה שאחרי א"ק, העולם השני, תוצאה מהא"ק וברודים זה כבר "עולם האצילות".

תלמיד: זאת אומרת ברודים זה עולם אצילות.

כן.

תלמיד: אמרת שלעולם העקודים יש ברודים ונקודים. אז למה הוא שייך לעקודים? אצילות זה תחתון כלפי עקודים, נכון?

לא, עולם האצילות נכנס לעקודים.

תלמיד: לא הבנתי.

יש קבוצת עולמות שנקראים עקודים, מפני שכך המבנה שלהם, שהאור נכנס לתוך הכלי ונשאר שם, בתוך הכלי וזה נקרא עקוד, תפוס בתוך הרצון לקבל של הכלי.

תלמיד: זאת אומרת, עקודים וברודים ונקודים שייכים לעולם אדם קדמון?

לאדם קדמון בדרך כלל אנחנו קוראים מה שנמצא למעלה מטבור דא"ק, ומה שלמטה מטבור שם כבר יש הבחנות אחרות.

תלמיד: קצת מבולבל, אבל בסדר.

זה יסתדר.

תלמיד: האם אפשר לנסות לעשות סדר בעולמות? מפני שהוא מבלבל את כולנו, גם אותי. יש את עולם אין סוף, אחר כך יש את עולם א"ק, שבתוכו אני מבין יש את עקודים, נקודים, ברודים. ובתוך ברודים יש לנו אצילות?

עולם אין סוף, עולם אדם קדמון. עולם אדם קדמון כולל בתוכו מלמעלה ועד למטה את כולם, את כל הכלים. ואחר כך מהעקודים יוצאים נקודים וברודים.

תלמיד: אצילות זה שם נרדף לברודים?

לא, אצילות אפשר להגיד שזה ברודים, אבל בעצם אנחנו מתחשבים בו כמו בנקודים.

תלמיד: ואיפה עולמות בי"ע?

עולמת בי"ע הם למטה מפרסא.

תלמיד: בעולם העקודים, הספירות לא יכולות לקבל את האור הפרטי שלהן בגלל ששבירת הכלים בעולם העקודים עוד לא קרתה. שבירת הכלים קרתה דווקא בעולם הנקודים. למה שבירת הכלים קרתה בעולם הנקודים ולא בעקודים?

בעקודים, שם כל הספירות כאילו עקודות בכלי אחד, על זיווג אחד, על התפשטות אור אחד, ולכן שם אין סיבה לשבירה, מה שאין כן בעולם הנקודים יש כבר הבדל בין האור לכלי שמקבל אותו. ולכן יש שבירה בעולם הנקודים.

תלמיד: אם האור החוזר הלביש על כל עשר הספירות, למה כשהן מתפשטות למטה מפה, זה לא מתפשט בכל מה שמתחת לפה, למה יש הגבלה של הטבור?

כי טבור זו נקודה מיוחדת בכל הפרצוף. עד הטבור נגמר ג"ר, ורק למטה מטבור מתחיל ו"ק.

תלמיד: האור החוזר מלביש על כל עשר הספירות דאור ישר, נכון?

כן.

תלמיד: אז למה הוא לא מתפשט על כל הכלי, למה נוצר סוף, הגבלה של הטבור?

האור החוזר נמצא אצלנו בראש ותוך ובסוף.

תלמיד: נעשה צמצום במלכות דאין סוף. ואז יש מסך שמלביש אור חוזר על האור ישר. אם כל האור חוזר מתלבש על כל האור הישר, אז למה הוא לא מתפשט בתוך כל הכלי, למה נוצר בכלי תוך וסוף?

כי יש עניין של אור חוזר המלביש.

תלמיד: שהוא לא מלביש על כל עשר הספירות?

מפני שהוא לא מלביש על כל עשר הספירות, הוא יכול לרדת רק למקום בו הוא מלביש.

תלמיד: למה הוא לא מלביש על כל העשר ספירות?

אין לו כוח.

תלמיד: אז למה הוא כותב באור פנימי אות ל' ש"האור חוזר הלביש עשר ספירות של ראש"?

כן, בכללות כך זה.

(סוף השיעור)