שיעור בוקר 11.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס הווירטואלי - "עולם חדש"

שיעור 3: על כל פשעים תכסה אהבה

קריין: הנושא הראשון בשיעור שלנו היום הוא הכנה לכנס הווירטואלי, שיעור מספר 3 "על כל פשעים תכסה אהבה". נמשיך מקטע מספר 6.

הכלל הזה "על כל פשעים תכסה אהבה" הוא באמת מכסה את הכול, את כל הבריאה. כי מטרת הבריאה היא להגיע לאהבה, כשיא של חיבור, התקרבות, הזדהות, דבקות. כדי להגיע למצב כזה, ודאי שאנחנו צריכים קודם להרגיש ההפך ממנו, ומצב הפוך ממנו זה כבר שנאה, דחייה, פשעים.

לכן אין פלא שאנחנו חיים היום אתכם בעידן החדש, שקודם כל הפשעים שיורדים היום על העולם הם לא על כל קבוצה, או על כל אדם ועל כל אומה, אלא על כולם יחד. זה כבר נקרא שאנחנו נמצאים באמת בתקופה חדשה, שהעולם נעשה באמת עגול, והפתרון צריך להיות גם בהתאם להרגשת הרע שבנו. עד כמה שהמכה הזאת היא כוללת, כללית, סביב כל הכדור הארץ, כך כנראה גם צריכה להיות התרופה שלנו כנגד המכה, חיבור בינינו עד אהבה חלוטה, כללית, שמכסה את כולם ואת הכול.

לכן לפי הכוח הרע שמתגלה, פשעים, ולאו דווקא שאנחנו עושים את זה, כי כמו שכתוב מלכתחילה "בראתי יצר הרע", שהבורא הוא דואג לזה שיתגלה בנו יצר הרע, אנחנו צריכים לגלות רק יצר הטוב, חיבור, אהבה שתכסה את הרע. וכמה שאנחנו ביתר דיוק, ביתר כוח, רצון נשתדל לכסות את הרע, את הפשעים בטוב, כך זו העבודה הרוחנית שלנו, זה נקרא "עבודת ה'". יוצא, שאנחנו כאן עם הבורא רואים את עצמנו כשותפים, כמו שכתוב גם בזוהר ועוד בהרבה מקומות, שאני בראתי את היצר הרע, אני עושה את הרע והם עושים טוב, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים להבנה, להזדהות בהשתוות בינינו. ואנחנו מודים לבורא, אנחנו מודעים שזה בא ממנו ובכוונה הוא ברא בנו את כל ההכנות המקולקלות, כדי שתהיה לנו אפשרות לאתר אותן, לשייך באהבה הכול אליו, באהבה, ומתוך זה לבקש ממנו יכולת לכסות את כול הפשעים האלה בטוב.

כמה שיותר ויותר חושבים על זה, מבינים יותר שהכול נעשה באהבה מצד הבורא, באהבה חלוטה. על זה כתוב שהבורא מוכן לסבול, ש"יותר מאשר העגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק", אבל מאין ברירה, כי הבורא יודע שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לעולם הטוב, למצב הטוב, אז הוא אומר "אני אסבול". לכן בסבל גדול פי כמה וכמה ממה שאנחנו מסוגלים להרגיש ואפילו לתאר לעצמנו, הוא בכל זאת מפעיל את עצמו בכל מיני צורות כביכול רעות, שייראו לנו כחוסר שלמות, ושאנחנו על ידי זה נגיע לשלמות. אחרת אנחנו לא נדע מה זו בכלל שלמות, מה זו דרגת הבורא, איך אנחנו יכולים להיות כמוהו, שזו באמת המתנה, המטרה הגבוהה ביותר.

בשביל זה הבורא מוכן לסבול. לכן כשאדם סובל, מה אומרת השכינה, שהרגשת יחס הבורא אלינו הוא פי כמה וכמה בסבל ובתסכול גדול מאיתנו. לכן כדאי לנו לחשוב על זה יותר ולא להיכנס לרצונות ולחשבונות האגואיסטיים שלנו, ואפילו יותר מזה, לזה שאנחנו מאשימים את הבורא, שאנחנו כביכול לא מסכימים עימו, מתרעמים עליו. אלא שאנחנו כן מבינים כמה שאין לו ברירה, אבל הוא חייב לחייב אותנו, ללחוץ עלינו, לסדר אותנו כך שבכל זאת נוכל להגיע לשלמות בדרך האמת.

שאלה: הדגשת "לשייך באהבה" הכול אל הבורא. מה זה אומר באהבה?

"באהבה", זאת אומרת שאנחנו מבינים שמה שהוא עושה זה הכול בא ממנו, וכל הצרות והפשעים וכל הדברים הגדולים ביותר, הנוראים ביותר, הם באים ממנו, ועד כמה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. אבל הוא עושה את זה בצורה כביכול הפוכה, שאנחנו נרצה לקבל את המילוי ההוא, ובאותה הצורה שנתמלא לא מהמילוי עצמו, שזה דרגת בהמה, אלא מהיחס שלו אלינו והיחס שלנו אליו, מהיחס ההדדי של השפעה ואהבה. כאן אנחנו צריכים לראות את כל העבודה שלנו.

תלמיד: אז איפה בצרות רואים יחס של אהבה?

אני לא רואה צרות. כשאני מתעמק בהן ומתחיל לזהות אותן, אני רואה בהן אהבה, בצרות עצמן, יחס של אהבה. קודם נראו לי הדברים האלה כצרות, כי אני ראיתי אותם, הבחנתי אותם בתוך האגו שלי, ברצון ליהנות, אבל אם אני מתעלה קצת מהרצון הזה ורואה בצורת השתוות הצורה, באהבה חלוטה, אז אני רואה שיש כאן באמת רק השפעה מצד הבורא.

זה שהוא מכין אותנו בדרך הזאת, לכן אנחנו מרגישים את השלבים האלו בצורה בלתי נעימה, אבל דווקא הצורה הבלתי נעימה הזאת היא גם מעוררת אותנו כמה שיותר מהר להגיע לאמת ולהתקדם בצורה אמיתית. ואם לא היינו מרגישים את אי הנעימות הזאת מקבלה, לא היינו זזים, לא היינו משתנים. לכן מצד הבורא אין ברירה אלא דווקא בצורה כזאת לסדר את כול המציאות. כשנתקדם אנחנו עוד נראה עד כמה הדברים האלה הם החלטיים.

תלמיד: אז יש את הרגשת אי הנעימות מהצרה שנפלה, מה הצעד הבא?

אני צריך להתיישב בדעתי ולהרגיש, "כן, אני מרגיש לא נעים ולא טוב, ההרגשה הזאת חלה רק על הכלים דקבלה שלי עד כמה שאני חושב על עצמי. במידה שאשנה את הכוונה שלי, שארצה על ידי כל דבר שארגיש לחזור למקור, שהוא מקור אחד, הנאמן, שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, [ארגיש אותו כמקור הטוב]. איך אני עכשיו מגיע למצב שאני מתקשר אליו מתוך זה שהוא טוב ומיטיב, ודאי שעכשיו אני עדיין מקולקל ובמידה שאני חושב על מנת לקבל אז אני מרגיש אותו כרע וכשאני אחליף את המחשבה שלי עליו לחיובית, אז במידה הזאת ארגיש אותו כמקור הטוב, שזה בשבילי כבר המדד איך אני חושב על הבורא, בצורה נכונה או לא נכונה. לא מתוך האגו שלי אלא מתוך השתוות הצורה, שאני חושב על הבורא כמו שהוא ולא כמו שנראה לי.

כמו בדוגמת הורים וילד קטן, לילד הקטן נראה שההורים עכשיו ממש רוצים להעניש אותו ולוחצים עליו ודורשים ממנו, ובכלל איך לברוח מהם, זה מה שהוא חושב, עד שהוא גדל ומבין שהיחס שלהם אליו נקבע על ידי אהבתם אליו. ככה זה, מה לעשות, אנחנו מבינים שמצד ההורים יש צער גידול בנים ואותו הדבר מצד הבורא, כתוב "אני אסבול", כי יותר מאשר העגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, אבל היא לא מסוגלת בגלל שהעגל לא רוצה. אותה צורת הנקה ואותו תוכן הנקה העגל לא רוצה לקבל, הוא לא רוצה ליהנות מפעולות ההשפעה, אלא רק מפעולות הקבלה, לכן אותו חלב המגיע מהאם, לא מקובל אצלו, הוא לא רוצה. עד שלאט לאט במשך אלפי פעולות הוא מתחיל לזהות שהדברים האלה מגיעים אך ורק מאהבה, מאין עוד מלבדו, וכך כולם צריכים להצטייד בו, עד שהוא מקבל שכל ורגש נכונים.

שאלה: האם זה נכון להגיד שבעצם הרצון לקבל נברא כדי לסבול ורק כשנצליח להתעלות מעליו נרגיש את הטוב שבבריאה?

הרצון לקבל נברא לא כדי לסבול, אלא כדי לאתר את ההבדל בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע. מה ההבדל בין שתי צורות הקבלה האלו, שזה לעצמי או לזולת.

תלמיד: אבל את הזיהוי הזה הוא עושה על ידי כך שבעצם הוא חש סבל, כי הוא אף פעם לא מרגיש טוב מזה שהוא משפיע לזולת, נכון?

מלכתחילה בצורה אגואיסטית, הוא מרגיש שההשפעה לזולת מביאה לו ייסורים, ולכן הוא לא יכול לשכנע את עצמו להשפיע לזולת. הטבע לא מאפשר לו.

שאלה: הרגש החדש שנוצר מאי הנעימות הופך להרגשה נעימה?

כן. מה שהיה לא נעים נעשה נעים. כי הכוונה משנה את טיב המצב, הפעולה. זה כך גם אצלנו, אם אני מקבל משהו טוב, משהו נעים, משהו טעים מאדם שהוא השונא שלי אז אני לא רוצה, אני דוחה את זה, אני לא מרגיש בזה שום דבר טוב. זאת אומרת יש כאן עניין של הרגשה בכלים וכוונה. בכלל בחכמת הקבלה אנחנו מדברים על הכוונות, אנחנו צריכים לשייך את עצמנו לכוונות ולא לפעולה עצמה, הפעולה עצמה היא כמו שאתה זורק קצת אוכל לבהמה והיא אוכלת, היא לא מסתכלת על היחס שלך אליה אלא אוכלת וזהו, לא מתביישת, לא מרגישה שאתה מזלזל בה אלא מקבלת ממך את הפעולה עצמה, היא מקבלת ממך משהו, גמרנו, זה מספיק שהיא תקבל. מה שאין כן אם אדם לא ירד לדרגת בהמה אלא קצת יותר למעלה ממנה, יש לו איזו צורה אנושית, אם הוא מרגיש שאתה זורק לו משהו הוא נפגע, הוא לא יכול לקבל את זה ממך עד שזה ישתנה. זאת אומרת אצלנו, בדרגת בני האדם, היחסים הם לא על ידי תן וקח בלבד, אלא מהו טיב הנתינה.

שאלה: בדור האחרון, האם נוכל יום אחד להעלים את הרע?

ודאי. לא להעלים את הרע אלא לכסות את הרע בטוב. הרע לא נעלם. אם ייעלם הרע, גם הטוב ייעלם. אם תיעלם השנאה תיעלם גם האהבה. לכן קודם כל הבורא אומר "בראתי יצר הרע" זאת אומרת יש לכם הכנה. עכשיו אחרי שיש יצר הרע, אנחנו נדבר איך אנחנו מכסים אותו בטוב ואז בפער בין טוב ורע, רע וטוב תתחילו להרגיש את עומק הבריאה. עומק הבריאה מתגלה מהמלכות דרך עשר הספירות לכתר. בכל הגובה של הנשמה, של הפרצוף הרוחני.

שאלה: למה רוב הזמן יש לי ביקורת על החברים ורק מעט זמן אני רואה אותם כגדולים? נראה שאני כאילו לא מספיק לכסות באהבה.

קודם כל זה טוב מאוד שיש לך ביקורת עליהם, זאת אומרת הבורא נותן לך. זה ודאי בא מהבורא, הוא נותן את היצר הרע לכל אדם ואדם, מעורר את היצר הרע בכל אחד ולכן זה שאתה מסתכל עליהם בצורה רעה זה בא מהבורא, אבל הבורא מצפה ממך שתתנהג נכון, שתתגבר על זה, שתבנה על זה כיסוי נכון, לא שתמחק את היחס הרע שלך, זה לא טוב, אלא שתכסה עליו ביחס טוב, שהטוב והרע יתקיימו אחד על גבי השני. ואת כל זה הבורא מסדר לנו כהכנה לעבודה, כי בכמה שאתה מכסה את הרע בטוב אתה יותר ויותר מבין את עבודת הבורא וזה העסק שלנו שנקרא "עבודת ה'".

שאלה: בקשה לבורא לשנות את הטבע שלי זו כבר פעולה מעל הטבע או שזה עדיין אגואיזם?

אם אני מבקש מהבורא לשנות את הטבע שלי, בזה אני כבר פונה אליו בתפילה של מקובל.

שאלה: מה זה בכלל "פשע"? כלפי מי הפשע?

פשע הוא, כשיש לאדם איזו מחשבה או איזה יחס רע למישהו או למשהו, אפילו במקצת, זה כבר נקרא "פשע". כי חוץ מגופו של אדם יש רק בורא ולכן בזה שאתה אומר על מישהו או על משהו איכשהו שזה רע אתה בעצם אומר כך על הבורא.

שאלה: ואיך אני מתגבר, עולה מעל הפשע הזה, והופך אותו לאהבה?

תחשוב על מה שאני אומר לך עכשיו וכך תתגבר. תרשום לפניך את המילים האלו תחזור עליהן כמה פעמים ותראה שזה יעזור לך להתגבר.

תלמיד: שאני אתעלה מעל זה?

כן.

שאלה: מה זה אומר אם לאדם יש צרה שמסבה לו סבל ולא עוברת, האם זה אומר שהוא לא מצליח להצדיק את הבורא?

לא, זה עדיין יכול להיות שהוא לא סיים את הבירור שלו, ישנם בעיות כאלה במחשבה, בפעולה, בהבחנות שאנחנו לא מסוגלים לצאת מהן אלא הן ממשיכות וממשיכות, הוא עדיין לא עשה את הבירור. לזרז את זה אפשר רק על ידי כך שייכנס לחברה יותר פנימה.

שאלה: יש לנו חבר בעשירייה שחושב שכולם טועים והוא צודק והדרך שלנו לא נכונה. איך אנחנו מכסים את זה באהבה?

אתם זורקים אותו מהעשירייה פשוט מאוד. מי שלא מסכים עם הדרך שלנו אין לו מקום איתנו, בשביל מה הוא עושה את זה? הוא נמצא בעגלה שלנו ונוסע לכיוון שהוא לא רוצה? אנחנו לא חייבים לו והוא לא חייב לנו, יותר טוב להיפרד. אם הוא חושב על כל יתר החברים שהם הולכים לכיוון הלא נכון אז שילך לכיוון שלו וזהו, תזרקו אותו מהעגלה שלנו שילך לדרכו. זה הכול. אבל אם בעוד כמה שנים הוא ירצה לחזור ובאמת לחזור, אז תקבלו אותו. אני אומר בשיא הרצינות, תבדקו בכל העשיריות אם ישנם אנשים שלגמרי לא מסכימים אז הכי טוב זה להיפרד, כי אתם כבר פרודים, ברוחניות אי הסכמה, שנאה, דחייה וכולי, בזה כבר אתם נמצאים רחוק זה מזה.

שאלה: בשביל לכסות את כל הפשעים באהבה כמה חשובה גדלות הבורא בינינו?

אין יותר חשוב מגדלות הבורא בינינו, רק לזה אנחנו חייבים כל הזמן לדאוג, גדלות הבורא כל הזמן. ובמידה שאנחנו יכולים לתאר את גדלות הבורא במידה הזאת יהיה לנו כוח לכול.

שאלה: לא הבנו מה היחס הנכון כלפי הקשיים, מצד אחד בעל הסולם כותב שאסור להשמיד שום דבר, מצד שני הוא כותב שצריך להשיג שנאה לפירוד, תוכל להסביר בבקשה?

שנאה לפירוד זה שאני לא יכול לסבול את הפירוד אבל אני לא מוחק אותו, אני לא מוחק שום דבר, אני מתייחס לכל האלמנטים, לכל אופני הבריאה בצורה שווה. זאת אומרת, גם רע וגם טוב כמו שכתוב שצריך האדם לברך על הרע כמו על הטוב, אני צריך להתייחס אליהם בצורה שווה, ואז אראה עד כמה הם באים ממקור אחד ורק אני באגו שלי מפריד ביניהם, אבל באמת אין הבדל ביניהם, וחיבור ביניהם בתוכי מביא אותי למטרה, שזה נקרא "חשכה כאורה יאיר".

תלמיד: השנאה היא משהו שעולה בי בצורה אוטומטית ואני צריך לא להסכים איתו?

כן, זו ההופכיות מאהבה עתידה, פשוט מאוד.

שאלה: עכשיו שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לגדלות המטרה. המושג הזה כל פעם משנה את המימוש שלו. איך נכון בתוך העשירייה להגדיר את גדלות המטרה?

גדלות המטרה היא החיבור בינינו בנקודה המרכזית של העשירייה ושם אנחנו מגלים את הבורא.

תלמיד: איך כל חבר בתוך העשירייה נותן את גדלות המטרה לחברים האחרים?

כי הם המרכיבים של הנשמה שלו. אני כלפיהם מלכות אבל במידה שאני מעריך אותם יש לי את כל יתר ט' הספירות הראשונות, ובמידה שאני מעריך אותם אז יש לי ט' ספירות ראשונות גדולות יותר, כך בהן אני יכול להשיג את הבורא בצורה בולטת יותר, גדולה ומיוחדת.

מי זה הבורא? אני באמת לא יודע. אם אתה שואל אותי איפה הוא קיים? הוא לא קיים, אלא אם אתה מחבר את כל ט' הספירות האלה, ט' החברים אליך ואתה רוצה לראות אותם כגדולים שנמצאים לפניך כט' ראשונות כלפי מלכות, ומה שיש בהם אתה ממש מכבד ומעלה מעליך, אז בט' הראשונות ובמלכות אתה מתחיל לגלות את התכונה הזאת שקושרת אותם יחד שנקראת "בורא". זה נקרא שאחרי כל חבר עומד הבורא.

תלמיד: גדלות המטרה שונה אצל כל אחד או זו הרגשה משותפת?

אני לא יכול למדוד, אני רק יודע שכל אחד צריך להסתכל על האחרים, שבהם, בכולם הבורא נסתר, "בתוך עמי אנוכי יושבת" זה נקרא.

תלמיד: איך מחזיקים כל הזמן את הנקודה הזאת ומגדילים אותה?

על ידי מחשבה. הכול במחשבה יתבררו.

תלמיד: מתוך המחשבה מה ישתנה בתוך היחס הזה?

היחס יגדל, יהיה חשוב יותר.

תלמיד: איך אני מרגיש את השינוי בין נקודה אחת לנקודה שניה בגדלות המטרה?

אתה מרגיש שזה נעשה קרוב אליך.

תלמיד: מה זאת אומרת קרוב?

"קרוב אליך הדבר" זה נקרא, אתה פשוט רואה שזה שלך.

תלמיד: איך גדלות המטרה גדלה כל הזמן?

על ידי תשומת לב, כל הזמן עוד ועוד לחזור לאותם המושגים בזויות שונות ואתה תראה עד כמה זה גדל ומתחיל לסגור לך את כל האופק.

תלמיד: איך העשירייה בודקת שהיא נמצאת בגדלות המטרה, שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון?

לפי הצורה החיצונה שלך, כך היא בודקת, לא אחרת.

תלמיד: בתוך העשירייה, איך רואים שבעשירייה ישנה גדלות המטרה?

זה עניין של הרגשה. אי אפשר להביא איזה מכשיר מכאני שימדוד, זה גם משתנה מרגע לרגע, אבל גדלות המטרה נמדדת עד כמה שאנחנו יכולים להשקיע באותו הרגע בנטייה שלנו לחיבור בינינו ולאתר את הבורא בתוך החיבור.

תלמיד: ואיך לקשור את השנאה למה שאנחנו עכשיו לומדים, איך השנאה בתוך העשירייה או הדחייה קשורות לגדלות המטרה?

בלי שנאה אנחנו לא נוכל להתקרב בינינו ולהתגבר על כלום. שנאה זה אותו הכוח שדוחף אותנו קדימה.

תלמיד: זאת אומרת כדי להגדיל גדלות המטרה חייבים להגדיל גם את השנאה והדחייה.

אנחנו בעצמנו צריכים לדאוג לזה, אבל בורא נותן התחלה, זה נקרא בראתי יצר הרע, הוא מראה לנו עד כמה אנחנו רחוקים, עד כמה אנחנו לא שווים וכל מיני דברים כאלה. ואז יוצא שאנחנו תמיד נפעלים, מדליקים אותנו, מפעילים אותנו רק בכוח הרע, כי הבורא לא רוצה להביא לנו את כוח הטוב בעצמו, אנחנו צריכים להרוויח אותו.

תלמיד: אפשר להגיד שעשירייה שכל הזמן נמצאת בקו אמצעי זאת אומרת שמצליחה להתגבר על השנאה ובונה תפילה היא נמצאת בגדלות המטרה?

רצוי לתאר את עצמו בקו האמצעי כל הזמן, אבל זה כתוצאה מלהימשך לקו ימין, להצדיק את הבורא בכל דבר ודבר אבל אחרי בדיקות, ביקורת והתעלות למעלה מהמצבים.

שאלה: כשאנחנו אומרים שכמה שאדם סובל הבורא סובל הרבה יותר ממנו, מה זה אומר? מה זה אומר שהבורא סובל?

הבורא זה נקרא מדרגה יותר עליונה מהאדם, כך בעצם, למרות שהוא לא קיים בצורה כמו שאנחנו יכולים לתאר אותו. אבל מפני שנמצא במדרגה יותר עליונה, פלוס אחד, אנחנו לא מדברים על מדרגות עד אין סוף וכן הלאה, מפני שנמצא במדרגה פלוס אחד אז ודאי שהחסרונות, הסבל, הרגשת אי השלמות, חוסר שלמות שבו היא הרבה יותר גדולה מאשר באדם.

תלמיד: אבל איך לתאר את זה, הבורא זה כוח עליון שהוא נטול רגש או שיש לו רגש?

אתה עושה בו רגש ושכל והכול, הבורא זה "בוא וראה" שאתה בא ורואה, שאתה מתאר לעצמך איזה תכונות יש לכוח העליון הזה. אנחנו לא יכולים אחרת לתאר לעצמנו מה זה.

תלמיד: מה זה אומר לשייך לו צער אם הוא נמצא במצב של שלמות כל הזמן?

כן, אז מה?

תלמיד: אז עדיין במקביל יש צער וכאב וסבל?

כלפינו. זה כמו שההורים הם גדולים ואין להם שום צער לעצמם אבל הילד מצער אותם.

שאלה: כשחברים חדשים מצטרפים לעשירייה, איזה תרגילים אנחנו יכולים לתת להם כדי שהם יוכלו להבין שאהבה מכסה על כל הפשעים?

רק דוגמאות אתם צריכים לעשות. בקבוצה במיוחד, רק דוגמאות, שהקבוצה נותנת דוגמה של חיבור, של קרבה, של אהבה, של עזרה, וכך על ידי זה אתם תגבירו את כוח החיבור.

שאלה: אם הרע באדם מתגלה בצורה אמיתית אז הפניה לבורא מהאדם לתיקון מתפרצת כצעקה או שהאדם צריך להשקיע מאמצים?

את זה אני לא יכול להגיד. ודאי שתמיד דורשים מאתנו מאמצים. תמיד. ואנחנו צריכים לדאוג שהמאמצים האלה באמת יהיו מאמצים נכונים, נקיים. כי מאמצים הם כלבוש, יגיעה זה לבוש להאור.

שאלה: כשאנחנו אומרים שאהבה מכסה על כל הפשעים, איפה צריכים להתחיל בזה? האם צריכים להתחיל בשנאה או בפשעים רק בתוך העשירייה?

כן. בעשירייה.

שאלה: מה נותנת לאדם תחושת הצער של הבורא, של המדרגה העליונה הזאת? זה כנראה עד גמר התיקון יהיה כך, אז כלפי הקבוצה, איך הופכים את זה למשהו שמיש, יעיל לעבודה לאדם ולקבוצה? מה זה נותן לכל חבר?

רק להעלות חשיבות כל חבר וחבר בעיני הקבוצה עד כמה שאפשר. להראות לכולם שכל חבר וחבר בקבוצה בעיניך הוא גדול מאוד. אתה בזה מאוד עוזר לכולם ולעצמך, ועושה נחת רוח לבורא. יותר ויותר להעלות את החבר למעלה.

זה לא מגיע מיד, זה דורש הרבה עבודה. "אלף פעם ייפול צדיק וקם", זה לא הולך לאדם, והוא מגיע לזלזולים לכל מיני דברים כי הבורא כל פעם מעלה לו את הרצון לקבל עוד יותר, ואז הוא פוסל את כולם וכולי. אבל העבודה הזאת פעם אחר פעם היא מביאה אותו לתפיסה נכונה.

שאלה: זה הקשר עם הבורא, כשהאדם מרגיש שמצד הבורא יש ייסורים, שאנחנו לא שלמים?

כן. אדם מתחיל להרגיש שהבורא סובל. זה נקרא "צער השכינה". אני מתחיל להרגיש שאני לא יכול לעשות ככה, כי אחרת אני מצער אותו. זה כמו ילד שגדל ומתחיל להרגיש את אבא ואימא, הוא מתחיל להרגיש שהוא לא מסוגל לעשות כך או כך, כי הוא ממש יביא להם צער. תנסו כך להרגיש, זה קרוב.

שאלה: איזו מידה של אהבה ואיך בכלל לכסות באהבה חבר שלא מקשיב למה שאומרים לו, הוא לא מגיע לשיעורים, איך מכסים אותו באהבה כדי לשנות בו את זה?

אני לא יודע מה לעשות במקרים כאלה. במקרים של אלכוהול או סמים אני לא יודע מה לעשות. אלה דברים שאי אפשר להתמודד איתם. אני לא יודע. יכול להיות שאפילו אין ברירה וצריכים לסלק אותו מהקבוצה, אם עד כדי כך הוא מפריע.

אם זה היה סתם יצר הרע שלו שהוא לא רוצה, שונא את כולם אבל נמצא בקבוצה, ועושה הכול, ובכל זאת שונא את כולם, אז יש לו הגברת יצר הרע וצריכים לחכות. אבל אם זה סמים או אלכוהול זה לא יעזור לו. זה לא יעזור שאנחנו נחכה. אלא לתת לפניו תנאי, ואם את התנאי הזה, שהוא עוזב את הסמים או את האלכוהול הוא לא יכול לקיים, אז להרחיק אותו מהעשירייה. אחרת הוא יסחוב אחריו עוד אנשים.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעבוד מעל ליצר הרע באמצעות זה שנעריך גם את הטוב וגם את הרע?

כן.

שאלה: האם יש דרך לדעת מדוע הבורא מסתתר מאחורי החברים ולא נגלה לנו?

כדי שתהיה לנו אפשרות להגיע להשתוות הצורה עימו, לכן הוא נסתר. אם לא היה נסתר היינו כל הזמן פונים אליו רק בצורה אגואיסטית. תחשבו על זה טוב, זה לא פשוט. אבל תראו שלא הייתה ברירה אחרת לברוא את המציאות אלא רק דרך הסתרה.

שאלה: למה לדאוג כלפי כל הבעיות הגרעיניות, האטומיות, האטום בעולם, הרעב וכל הדברים האלה, אם הכול בא ממנו? לְמה אנחנו אמורים באמת לדאוג?

אנחנו לא דואגים לשום דבר חוץ מהקשר שלנו עם הבורא. רק לזה אנחנו דואגים. זה הכול. זה שאנחנו בהפצה שלנו מביאים כאלו פחדים, חרדות מפצצת אטום, מצער, ממכת אקלים ועוד כל מיני דברים, את זה אנחנו אומרים לאנשים הרגילים.

לעצמנו אנחנו מבינים שהכול תלוי אך ורק בקשר שלנו עם הבורא. נתקרב אליו, יהיה טוב. נתרחק, יהיה רע. באיזה אופנים יהיה טוב או יהיה רע? תלוי במצב שבו אנחנו נמצאים. זה יכול להיות אקלים יותר טוב, מזון יותר טוב, כל מיני דברים, בריאות וכן הלאה. או חס ושלום, ההפך. זה כבר לא חשוב. העיקר, הכול תלוי בהתקרבות לבורא בלבד.

שאלה: אם הבורא הוא תכונת ההשפעה המוחלטת, ואתה אומר שהבורא אף פעם לא חושב על עצמו, אז איך אפשר לדבר על כך שהבורא סובל?

אנחנו מדברים שהבורא סובל, כלפינו. אנחנו לא מבינים את המערכת הזאת. רק אנחנו צריכים להדגיש שהוא נמצא בעל מנת להשפיע, ולכן כל הסבל שלו בזה שהוא לא יכול להשפיע לנו כל טוב.

שאלה: האם ההרגשה שהטוב והרע הם אותו הדבר, גדלה בצורה הדרגתית ביחס ישר לקשר שגדל בינינו?

כן. נכון.

שאלה: אם מתעוררת בי שנאה כלפי החבר אז היא מופיעה במידה מסוימת, נניח ב-100%. אני יכול שלא להתאפק ולהתחיל לממש את השנאה הזאת, למשל אני מתאר לעצמי איך אני נניח הורג את החבר, ובזה אני כאילו מבזבז חלק מאותה שנאה שהתגלתה בי במידה מסוימת, נניח ב-70%. ואז נשארים בי רק 30% מאותה השנאה, ונהיה לי קל יותר להתבטל לפני החבר. אבל גם האהבה מעל אותה השנאה תהיה בת 30%, מאותה האהבה שהייתי יכול לעורר אם הייתי מסוגל להתבטל לפני החבר כשחשתי כלפיו 100% שנאה.

האם כל המחשבות האלה הן נכונות? כל השיקולים האלה הם לעניין? והשאלה המרכזית היא, האם הנזק היחיד הוא איבוד של אהבה פוטנציאלית מתוך זה שאני מתאר שאני נניח הורג את החבר או משהו דומה, או שיש איזה נזק אחר שנסתר מעיני בהקשר זה?

אני ממליץ לך להמשיך לכל הכיוונים, ובסופו של דבר אתה תגיע להחלטות הנכונות. כי מה שאמרת, יש בזה משהו, אבל הדרך לא נכונה, וכדי להגיע לדרך הנכונה אתה צריך לעבור אותה, במה שאתה עכשיו נמצא. ולכן תמשיך. זאת אומרת, אפילו שאתה לא חושב עכשיו נכון, אתה צריך להמשיך כדי להגיע מהשגיאה לתיקון, אז תצליח. רק לא לעצור באמצע.

שאלה: האם אפשר לומר שהעיקרון של "על כל פשעים תכסה אהבה" זה המסך?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מכסים על הפשעים באהבה כלפי החברים והבורא, ואנחנו על המסך הזה רואים את תגובת הבורא?

לפי כמה שאנחנו מקבלים את האור העליון בעל מנת להשפיע, איך שהוא מתלבש בנו כבר בפרצוף המתוקן, אנחנו מרגישים את יחס הבורא אלינו. כך זה.

שאלה: מה זה מצב של שלמות, ואיך אני יכול לראות אותו, באיזה כלים?

"שלמות" זה נקרא שאתה אוהב את כל העולם ואת הבורא שנמצא בתוכו. פשוט.

קריין: קטע מספר 6, לקוח מתוך מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם".

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

ברור לנו מה שכתוב.

שאלה: כל העניין הזה שהכול נצרך בעולם ואסור לסלקו. איך אפשר להסביר את זה במילים של האדם הפשוט, מתוך הטבע? אפשר להגיד ש"אלוהים ברא את זה כך", למי שמאמין, אבל איך לומר בצורה מדעית שהכול נצרך בעולם ורק צריך לתקנו ולהחזירו למוטב? שהכול נצרך, כל הדעות, שני הצדדים, שאף לא יכול לחסל את אף אחד, כי זה מה שרוצים לעשות היום.

ככל שאנחנו מתמקדים בטבע, מתעמקים בלדעת את הטבע, אנחנו רואים שאין שם דבר רע או מזיק אלא הכול רק תלוי באיזון בין כל החלקים המנוגדים, הכוחות המנוגדים, התופעות המנוגדות, שאנחנו צריכים רק להגיע לאיזון. כל החיים הם איזון בין טוב ורע, כאילו שזה טוב וזה רע, אבל זה לא רע ולא טוב, אלא זה בין פלוס ומינוס, כמו בחשמל, ואם אתה מביא את הפלוס והמינוס לעומס הנכון, אז יש לך עבודה יפה, תוצאות יפות.

לכן אין רע ואין טוב אלא אנחנו צריכים רק לדעת איך להשתמש בהם בצורה שווה. והרע בדרך כלל חייב להיות כדי להצביע על מה שחסר בטוב, ובלי הרע לא היית בכלל מגיע לטוב אף פעם, ולא היית מגדיל את הטוב, וכן הלאה. לכן אנחנו לומדים במשך החיים, ואנשים שהם כבר עם ניסיון בחיים רואים שהאחד לא יכול ללא השני. אלא רק ביחס הנכון בין כל הדברים האלה, אנחנו מגיעים להשתוות, לצורה טובה.

זה בכל דבר, גם בפוליטיקה, גם בחיי החברה, רק ששם נמצאים אינטרסנטים שהם רוצים לשנות הכול לטובת עצמם, הם חושבים שרק הם מבינים מה זה טוב. זו טיפשות, ואנחנו הולכים אחריהם ותומכים באחד, ואחר כך בשני, שזה לא יותר טוב אלא עוד יותר גרוע אולי, וכן הלאה. וכך כל הזמן אנחנו מתבלבלים בחיים שלנו, מפני שאנחנו לא רוצים לשמור את העיקרון הזה שמביאה לנו חכמת הקבלה, שסך הכול צריך להיות איזון. וזה שאנחנו עושים כל מיני פרלמנטים ושם יושבים אנשים ודנים איך לעשות את החברה שלנו יותר טובה, לא מביא לאיזון, כי כל אחד מהם לא רוצה איזון, הוא רוצה לשלוט, רוצה להיות פקיר לשעה, זאת אומרת לשלוט לבד.

ולכן מפני שיש בכל אחד ואחד רק כוח אחד, אני אשלוט, כוח האגו, ואין בכל אחד ואחד רצון להיות בהשתוות, בהתחברות הנכונה עם השונאים שלו, זאת אומרת עם ההפוכים ממנו, אופוננטים, לכן אם אין דבר כזה, לא יכולים להרכיב אף פעם לא ממשלה, לא ממשלת עולם ולא כלום, זו הבעיה. וזו גם הבעיה בחיים שלנו במשפחה, וגם הבעיה שלנו עם הבורא. סך הכול אנחנו צריכים רק להבין שהחיים הם ויתור הדדי, ואנחנו שמוותרים זה לזה, באמצע אנחנו מגיעים לאהבה.

תלמיד: מה הכוונה שאתה אומר איזון? יש שני הפכים, אנשים שהפוכים בדעותיהם, והם צריכים להגיע לאיזון ביניהם. תמיד אחד יהיה לא מרוצה, מה זה איזון?

ודאי שזה לא יכול להיות, אבל אם אני מבין שכל הדעות האלה באות מהבורא, שנמצא מעל כולנו, לך בראש הוא נותן דעה אחת, ולי בראש הוא נותן דעה שנייה, אז אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נמצאים בין שנינו, לא בך ולא בי אלא למעלה משנינו, בבורא. אין פתרון אחר, זה לא במישור העולם הזה אלא בדרגה למעלה ממנו שנקראת "אמונה למעלה מהדעת".

תלמיד: אבל אני מחפש מילים לקהל הרחב לגבי הדבר הזה. את זה אנחנו מבינים אצלנו כי אנחנו לומדים את המערכת העליונה, מערכת השורשים.

"על כל פשעים תכסה אהבה", זה חייב להיות כחוק. ומתוך קיום החוק הזה בצורה הכרחית הם יתחילו להבין שזה באמת לא סתם חוק אלא זה טבע הבריאה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לתקן את זה רק בתפיסת הקבוצה, או שאנחנו צריכים גם לחנך את האוכלוסייה הכללית?

אנחנו צריכים לחנך את כול העולם, אבל זו לא בעיה כי אנחנו בזה רק פותחים את הדלת והאור נשפך עליהם ומלמד אותם. אתה תראה איך העולם עכשיו ישתנה ויותר יבין וירגיש, ילך בדרכו, ילך. אנחנו נראה את זה ממש לפנינו בקרוב.

שאלה: לפי מה שאתה אומר מבחינת הפוליטיקה אפשר איכשהו להבין, מה עושים אם יש תופעות כאלה והן קיימות רק אצל בני אדם לא בשום טבע שסובב אותנו, ממש של רוע בכוונה, מה עושים עם זה?

ודאי שזה שייך רק לבני אדם, לא בדומם, צומח, וחי, וזה נקרא בדרגה שלנו "יצר הרע". ובדרגה היותר עליונה זה נקרא "קליפה".

תלמיד: איך מגיעים לאנשים האלה שיש להם בראש פשוט להזיק וזהו, וזה מביא להם הנאה כנראה?

צריכים להביא להם חינוך, צריכים להסביר כמו לילדים קטנים. זה מה שבסך הכול צריך להיות.

קריין: קטע מספר 7, אומר הרב"ש במאמרו "בענין חשיבות החברים".

"אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו." 

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

שאלה: לגבי אותן זכויות וחסרונות. לפני כן ענית לחבר שאם חבר צורך אלכוהול או סמים, כעיקרון זה בכלל לא שייך לדרך שלנו ואסור לייחס לזה איזו הצדקה או חיסרון בחבר וכולי. השאלה היא ביחס למה מעריכים חסרונות?

רב"ש היה חותך את זה בצורה מוחלטת. הוא לא היה מקבל אנשים שיש להם חולשה שאי אפשר להתגבר עליה. אם אדם לא יכול להתגבר אז מלכתחילה הוא פסול לעבודה רוחנית, פסול. ולכן אין לנו כאן מה לעשות. אנחנו גם ראינו את זה בהמון מקרים, האנשים האלה עד שהם עוזבים, עד שאנחנו נפרדים מהם, הם עוד מקלקלים לנו את הקבוצה, את החברה.

תלמיד: השאלה היא, מה אני יכול להעריך כפגם בחבר שנמצא בי בגלל שאני לא אוהב את החבר מספיק?

אנחנו כבר לא מדברים על אלכוהול וסמים?

תלמיד: כן, על זה אני שואל, אולי יש עוד איזשהו פגם או חיסרון שאני חושב שהוא חיסרון או פגם ולמעשה הוא בכלל לא שייך למה שהרב"ש כותב עליו?

אני לא יודע למה אתה מתכוון. אני יודע שישנן כאלה חולשות באדם, בכל אחד ואחד, שאם אדם לא יכול להתגבר עליהן, אין לו מה לעשות בקבוצה. איך אפשר אז להיות עימו בקשר? הוא כל הזמן יסחוב אותנו לחולשה שלו.

תלמיד: הייתי רוצה לברר ממש בבירור, מה זה חיסרון בחבר או פגם שאני צריך להצדיק? אני לא מבין את זה. נגיד החבר נרדם בשיעור, זה חיסרון או שזה לא עניין של פגם אלא פשוט בהמה. מה זה אותו חיסרון שאני צריך להצדיק?

למה שאתה קורא חולשה, פגם יותר נכון, פגם נקרא שאדם קודם כל רואה שזה פגם, יכול להיות שהוא לא רואה וצריכים להראות לו. ואחר כך הבעיה היא שלא החברה יכולה לתקן את זה אלא בסופו של דבר הוא בעצמו צריך להחליט ולתקן. אם הוא לא מסוגל, מכל מיני צורות, יכול להיות שכבר נעשו בו כאלה שינויים שהוא לא מסוגל לשנות את עצמו ולתקן את הפגם הזה, אז אנחנו צריכים לעזוב אותו וגם לשמור על הקבוצה שהוא לא יגרום לה נזק.

זה כמו שקודר חור בדופן הספינה. מה תעשה עם אדם שבכל זאת לוקח מקדחה ועושה חור? מה תעשה עימו? אתה פשוט תזרוק אותו מחוץ לספינה. אתה רוצה שכולם בעקבותיו יטבעו בים? אסור את זה, אתה לא יכול, אתה חייב לחשוב על מחשבת הבריאה, איך להגיע לעשות נחת רוח לבורא, וזה אפשרי על ידי חיבור בין החברים. אם הוא עושה פעולות שהן לגמרי לא באות יחד עם החיבור בין החברים, אין ברירה אלא לגרש אותו, לגרש אותו מהקבוצה.

אני לא יודע מה כאן לא ברור.

תלמיד: אני חושב שהחבר מבקש שתיתן דוגמה מעשית לעיקרון שכותב רב"ש. רב"ש כותב שאם אין לי אהבת חברים, אז אני רואה בחבר חיסרון, משהו פגום. אתה יכול לתת דוגמה למשהו שאני רואה בחבר שהוא פגום בעיני רק כי אין לי אהבת חברים ואני צריך לתקן את עצמי, ואז אני לא אראה בו את החיסרון הזה? דוגמה למשהו.

בכל דבר שתגיד. כי בסך הכול אני לא רואה את החבר, אני רואה את עצמי, העתקה שלי. אז יש כאלו דברים וכאלו, ובמידה שאני מתחיל לאהוב אותו אני לא רואה את הפגמים, אני אפילו אוהב את הפגמים שלו וההיפך.

אני לא תופס.

תלמיד: תן לי ציור של משהו, פגם אחד.

נגיד שהפגם הוא שהחבר לא מגיע בזמן לשיעור.

תלמיד: הוא לא מגיע בזמן לשיעור. בגלל שאני לא אוהב אותו, אני רואה שהוא לא מגיע בזמן לשיעור, ואם אני אתקן את עצמי אז אני אראה שהוא כן מגיע בזמן לשיעור?

אני אוכל לפחות להצדיק אותו, ואחר כך אני כן אראה שהוא מקיים את הכול. אני אראה שהוא מקיים את הכול כי היחס שלי אליו יתקן אותו. לא שאתה יכול למדוד את זה עם סטופר ביד על ידי צד ג', ודאי שאתה תראה שהוא מאחר לשיעור. אבל איך זה יקרה שהוא לא יאחר? היחס שלי אליו יגרום לכאלה תיקונים שהוא יפסיק לאחר לשיעור.

זאת אומרת אם נחשוב יחד כולנו על כזה אדם, חבר שאין לו כוח להגיע בדיוק בזמן ותמיד הוא מאחר, נחשוב עליו בלי להגיד לו שום דבר, אנחנו נראה עד כמה המחשבה שלנו, התפילה שלנו היא עוזרת.

שאלה: קורה שהחבר כביכול מעביר ביקורת על העשירייה או על הקבוצה, מצד שני אם אני מסתכל על זה, אני יכול לראות שהוא עושה את זה מצד הדאגה, שהוא דואג, אבל נראה שכל הזמן נובעת מתוכו ביקורת. אז יש כאן איזה בלבול, האם זו ביקורת והוא מקנטר או שזה לטובה?

ודאי שאני צריך לתקן את עצמי קודם, ואחר כך להשתדל לראות על החבר עד כמה זה עוזר לו, ועוד לדבר עם יתר החברים שאנחנו כך צריכים להשפיע גם על עצמנו וגם עליו. זו עבודה.

אולי אני לא נכנס לאותו המקרה שאתם מדברים עליו. יכול להיות.

שאלה: מהי אותה חולשה ולמה אין לו כוחות להעדיף את התענוג הרוחני מעל לתענוגים גשמיים?

זה מפני שהוא לא רואה בתענוגים רוחניים תענוגים. אלו תענוגים מהשפעה, מזה שאני נותן לזולת, וזה תלוי במידת התיקון שלי. אם אין לי עדיין תיקון, איך אני יכול לתאר את התענוגים שאני גורם לזולת? חוץ מזה צריכים להבין שתענוגים רוחניים זה לא שמדברים שאני במקום להשפיע לעצמי משפיע לזולת ואני נהנה מזה, אני נהנה מזה כבר לא בכלים הרגילים שלי, כמו שאני נותן לתינוק שלי ואני נהנה בכלים דקבלה, אלא אני נהנה בכלים דהשפעה, זה כבר משהו אחר.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שחשוב לבקש לא על עצמנו אלא על החברים. אם כן, מה בכלל אפשר לבקש על החברים אם כל הפשעים, אם כל השגגות הם רק בי?

אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת. אתם מבלבלים כמה מערכות יחד ואתם חושבים שאתם יכולים כבר לשלוט בזה. עוד לא יצאתם מעצמכם ואתם כבר מדברים על המערכת העליונה. זה לא מסתדר, השאלות יהיו יותר ויותר והבלבול יהיה יותר ויותר.

(סוף השיעור)