שיעור צהריים 09.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 623

מאמר קכ"ז, "להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע"

קריין: בעל הסולם, עמוד 623, "שמעתי", מאמר קכ"ז, "להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע".

קכז. להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע

ד' דחוה"מ סוכות תש"ג ירושלים

"זה ידוע שהסתלקות המוחין והפסק הזווג נוהגין רק בתוספות המוחין, ועיקר המדרגה בזו"ן הוא ו' ונקודה. זאת אומרת שהמלכות בבחינת עיקר מציאותה אין לה יותר מנקודה, שהיא בחינת נקודה שחורה דלית [שאין] בה לבנוניתא. ואם האדם מקבל זאת הנקודה לבחינת עיקר ולא לדבר יתר שהוא רוצה להפטר מזה, אלא אדרבה, שמקבל את זה לבחינת הידור, נקרא זה בחינת דירה נאה בליבא. שאינו מגנה את העבדות הזו אלא שעושה זאת לבחינת עיקר אצלו, אזי נקרא זה בחינת "לאוקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". וכשמקיים את היסוד לבחינת עיקר אצלו, אזי אי אפשר לו ליפול ממדרגתו אף פעם, משום שבעיקר אין הסתלקות.

ובזמן שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בבחינת נקודה שחורה, שאפילו בשחרות הכי גדולה במציאות שיש בעולם... אזי השכינה הקדושה אומרת: "לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]". לכן "בחד קטירא אתקטרנא ביה [בקשר אחד מתקשרים בו]", "ולא אתפסק מיניה לעלמין [ולא נפסקים ממנו לעולמים]". ומשום זה אין לו שום הפסק מהדבקות. ואם באה לו איזו הארה מלמעלה הנקרא תוספת, אזי הוא מקבל את זה בבחינת "לא אפשר ולא קמכוין", מטעם שזה בא מהמאציל בלי התעוררות מצד התחתון. וזה פירוש: "שחורה אני ונאוה", באם שאתה תוכל לקבל את השחרות - אז תראה איך שאני נאוה.

וזה סוד: "מי פתי יסור הנה", וכשפונה מכל עסקיו ורוצה רק לעבוד לתועלת הבורא, ועובד בבחינת "בהמות הייתי עמך" - אזי הוא זוכה ורואה את תכלית השלמות. וזה פירוש: "חסר לב אמרה לו", היינו, משום שהיה חסר לב - בשביל זה היה צריך להיות פתי, אחרת אי אפשר לו להתקרב.

אבל לפעמים נתקלים במצב של שכינתא בגלותא, היינו שהנקודה יורדת לבי"ע דפרודא, ואז הוא נקרא בבחינת "שושנה בין החוחים" שיש לה צורה של חוחים וקוצים, אזי אי אפשר לקבלה, שזו שליטת הקליפות. וזה בא על ידי מעשי האדם, כי האדם על ידי מעשיו למטה - כך הוא גורם בשורש נשמתו למעלה בשכינה הקדושה. זאת אומרת שאם האדם למטה משועבד לרצון לקבל - כך הוא גורם למעלה שהקליפה תשלוט על הקדושה.

וזה ענין תיקון חצות, שאנו מתפללין לאוקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר], היינו להגביה אותה למעלה, היינו שתהיה בחשיבות, שענין מעלה ומטה הוא בחשבון החשיבות. ואז היא בחינת נקודה שחורה. ובתיקון חצות הוא מתגבר ואומר שהוא רוצה לקיים את הפסוק של "לבני ושמעי", לבני - היינו בחינת לבן ולא שחור. ושמעי - היינו שמיעא לי, כלומר סבירא, שהוא ענין סבור ומקובל אצלו את בחינת קבלת עול מלכות שמים. וענין "תיקון חצות" הוא תיקון מחיצה, היינו תיקון להפריד בין הקדושה לקליפה, היינו לתקן את ההרגש הרע שנמצא בתוך הרצון לקבל, ולהתחבר לרצון להשפיע.

גולה הוא אותיות גאולה, וההפרש הוא באלף. זאת אומרת שצריכים להמשיך בחינת אלופו של עולם בתוך הגולה, אזי תכף מרגישים את הגאולה. שזה סוד "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו... לשלם תשלומי נזק במיטב". וזה ענין "כשיש דין למטה אין דין למעלה"."

יש מאמרים שקשה בצורה פשוטה, ישירה לגשת אליהם, אבל נדבר על זה ולאט לאט זה יתברר, נתקרב בסיבוב.

שאלה: מה זה אומר ש"הסתלקות המוחין והפסק הזווג נוהגין רק בתוספות המוחין"?

"זה ידוע שהסתלקות המוחין והפסק הזווג נוהגין רק בתוספות המוחין". אם רוצים לקבל תוספת מוחין אז המצב הקודם נפסק ובמקומו מגיע זיווג חדש.

תלמיד: והוא תמיד מגיע דרך השחרות?

בעיקרון כן.

תלמיד: בסוף המצב הזה כתוב שצריך "לקבל עול מלכות שמים".

כלומר אנחנו מורידים את הראש ונכנעים, מסכימים עם מה שאנחנו מקבלים, והבעיה שלנו היא רק להגדיל את הקבלה הזאת שתהיה יותר גדולה מהמצב הקודם.

תלמיד: איך עושים את זה?

מהבורא מגיעה רק תוספת על המצב הקודם ועוד ועוד, וכך בעיקרון אנחנו צריכים לקבל את הדברים, את התוספת הזאת, את המצב הזה.

שאלה: נאמר בטקסט שההבדל בין גלות וגאולה הוא רק באות אחת. האם אפשר לפרש באותו אופן שבלי גלות אין תיקון?

כן, בטח. אתה צודק.

תלמיד: וגלות זו מין חשכות כזאת שאי אפשר בלעדיה לראות את יופיו של האור?

כן.

שאלה: האם אפשר להחשיב את ההכנעה, את הביטול כמצב טוב, שאני לא צריך לסמוך על עצמי אלא על הבורא, כי הרי הוא זה שנתן לי את המצב הזה, ולהודות לו ולשמוח בשבילו?

כן, ביטול זה הכנעה.

שאלה: האם לפי המאמר אפשר להיות במצב שחרות ולהרגיש בתוך המצב הזה דבקות?

בעצם כן.

תלמיד: להרגיש דבקות בבורא כשאני נמצאת במצב שחרות זה בתנאי שאני מצליחה להצדיק אותו בתוך המצב הזה?

כן, ודאי.

תלמיד: הצדקה של הבורא היא להצליח לקשור את עצמי לסיבות?

לקשור את עצמך אליו לא חשוב באיזה מצב.

תלמיד: אני צריכה גם להבין למה הוא נותן לי את המצב?

לא, להבין לא ניתן. לפעמים כן, לפעמים לא, אבל זה לא תנאי מצידנו.

תלמיד: אז על סמך מה אני קושרת את עצמי אליו?

על סמך זה שאת מקבלת את המצב הזה מלמעלה מהבורא.

שאלה: איך עלינו לעבוד בעשירייה כדי שנהיה מוכנים פנימית להמשיך בעבודה גם ללא שום תענוג?

אם אנחנו מתחברים בעשירייה, אז אנחנו כבר מחליטים בינינו שלא חשוב איזה מצבים אנחנו עוברים, אנחנו לא מתנתקים, אלא בקשר בינינו מחזיקים בבורא. זה מה שצריך להיות.

שאלה: אם אנחנו עובדות על להידמות לבורא אז אנחנו יכולות להתכלל או להיות דומות לסוף התיקון?

כן. בעצם התלות בבורא היא עד סוף התיקון. כי אנחנו כל הזמן עולים ממדרגה למדרגה, ולכן ככל שנלך קדימה כך נרגיש יותר שאנחנו תלויים בבורא.

שאלה: היום שמעתי שהשחרות, הנקודה השחורה שעליה מדבר המאמר, זה החושך שמתוכו אפשר לעבוד. איך עובדים עם החושך הזה?

אני צריך לראות בנקודה השחורה הזאת את מקום החיבור שלי עם הבורא. אני מקבל את הנקודה השחורה הזאת כקדושה, כלבנה, כיוון שבצורה כזאת, דווקא מהשחרות שלה, אני רואה את הרצונות האגואיסטיים שלי.

שאלה: רציתי לשאול על חשיבות תיקון חצות. במה בדיוק המצב הזה חשוב?

"תיקון חצות" נקרא שבחצות אנחנו מתחילים לקום ולהתפלל לבורא שיציל אותנו מכל החושך.

תלמיד: האם זה מקום שבו אנחנו עושים בחירה ולכן הוא חשוב?

כן, גם כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים להפסיק להקשיב ללב וללכת בעקבות השכל?

כמובן שלא צריך ללכת, לא בעקבות השכל ולא בעקבות הלב. אנחנו רוצים לקבל גם את השכל וגם את הלב מהבורא.

שאלה: עובר זמן, ובמוקדם או במאוחר, מעמתים אותנו עם המצב שבו אנחנו נמצאים. האם אנחנו צריכים ליזום את התהליך הזה באופן עצמאי ואז זה יהיה אותו הרצון שאנחנו בונים כלפי הבורא כדי לקבל את הברכה ממנו?

תנסו ואחרי זה תדווחו, איך אתם בונים את הפנייה הזאת.

תלמיד: לדווח לאן?

לי, כדי שזה לא יהיה אגואיסטי.

שאלה: כתוב, שאם אפשר לקבל את השחרות הזאת, אז רואים עד כמה היא נאווה ויפה. מה זה אומר "לקבל את השחרות"?

"לקבל את השחרות" זה אומר לא לראות בזה שום תכונות של השפעה ואהבה.

תלמידה: האם השחרות היא בהרגשה?

כן.

שאלה: מהמאמר יוצא שהעיקר הוא הקטנות. איך להישאר בקטנות במצב של כביכול שלמות, ועם זאת לעבוד על תוספת רצון?

זאת העבודה העיקרית שלנו. אומנם אני מקבל פחות, אבל אני מגביה את הגדלות של ממי שאני מקבל, מהבורא. לכן כתוצאה יש לי קבלה גדולה יותר, אני מקבל משהו גדול יותר בזכות גדלותו של הנותן.

שאלה: מהי התועלת במצב של שכינה בעפר?

התועלת היא מזה שאנחנו מרגילים את עצמנו לקבל את השכינה בחיבוק, כולנו יחד, גם כשהיא בעפר וגם כשהיא למעלה בכל הגובה, לא חשוב לנו. חשוב לנו שאנחנו נקרב ונגלה את השכינה.

שאלה: כתוב שהאדם צריך לשלם, לתת פיצוי על הקלקול. מה זה אומר "לשלם פיצוי"?

כמו שזה בעולם שלנו, על כל פשעים, על כל חוסר תיקון, אנחנו צריכים לשלם. לשלם זה עניין של להשלים. על כל פעולה לא נכונה שבה אני גורם נזק, אני חייב להשלים את הנזק שלי בתיקון.

תלמידה: במה אנחנו משלמים?

אנחנו משלמים בזה שמבקשים מהבורא תיקונים.

שאלה: אנחנו רואים שהחושך שלנו הוא צעד קדימה לקראת השכינה, כי כשיש חושך אנחנו מחפשים עזרה, תיקון ודבקות. אבל האם אנחנו יכולים לראות את כל החושך שלנו?

את כל החושך אנחנו לא יכולים לראות, אבל אנחנו לאט לאט מתקרבים אליו, ומתקנים את עצמנו כדי לראות דווקא בחושך את האור.

תלמידה: האם כל ישועה או גאולה מתחילה מנקודה שחורה?

ודאי. כל מצב, אם הוא מכוון אותנו לתיקון, הוא מתחיל מזה שנפתחת לנו תמונה שחורה.

שאלה: האם דבקות בבורא תמיד קורית מתוך אותה נקודה שחורה?

כן, יש הרבה מצבים כאלה. אין אף מצב אחד שהוא יהיה כולו מלא באור, תמיד צריכות להיות שם גם נקודות שחורות. אבל אנחנו לא צריכים לפחד מהן, אלא להבין איך לעבוד איתן. כמו בעולם שלנו, אנחנו לא יכולים לחיות רק באור או רק בחושך, אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה.

שאלה: נוצר הרושם שבנקודה השחורה הזאת אין שום אור. אבל האם יש שם איזשהן ניצוצות של קדושה שעוזרים לנו להסכים עם המצב שלנו, להודות לבורא ולקבל החלטה לאן להתקדם, לקדושה או לטומאה, לקליפה?

זה תלוי במצב שלנו. אם נתייחס למצב השחרות, החשוך הזה כמואר, בהיר, כיוון שהוא מגיע מהבורא, ואנחנו מקבלים אותו בתכונות ההפוכות מהבורא, אז אם נתאר לעצמנו את מצב השחרות הזה כמשהו בהיר, מואר, אז הכול יהיה טוב.

שאלה: איך האדם יכול לקבל תוספת הארה? מה בדיוק קורה בתוספת הזאת?

אם הוא מקבל את זה נכון, אז הוא מרגיש שהוא מתקרב לבורא, שהוא רואה את מצבו יותר גבוה ויותר מצדיק את הבורא. זה מה שקורה לו.

שאלה: בטקסט הופיעה המילה "פתי". האם למילה הזאת יש אותה משמעות בגשמיות וברוחניות?

אני לא יודע מה זה בגשמיות. פתי פירושו לא חכם.

שאלה: האם הקליפות מגינות על הידע הרוחני מהאגו שלנו כדי שלא נשתמש בידע הזה לרעה?

נכון. קליפות מגיעות אלינו כדי לחנך אותנו, כדי שנתעלה למעלה מהקליפות, ואז נבין נכון מה קורה בדרגות רוחניות. בלי קליפות אנחנו לא יכולים. קליפות הן כמו קליפה על תפוח. יש תפוח ויש עליו קליפה, אם אנחנו חותכים את הקליפה, אז התפוח הוא טעים, נעים. אבל אם רק נקלקל את הקליפה, אז התפוח יתקלקל. לכן הקליפה שומרת על הפרי, הקליפה שומרת על האגו שלנו, עד שנלמד ונגדל איך נכון לעבוד עם האגו.

שאלה: האם הפעולות של האדם יכולות לפגוע בנשמה שלו?

ודאי שכן. לכן אנחנו לומדים, כדי למשוך את הבורא לעזור לנו, כדי שיפתח לנו דרך, יקדם אותנו בדרך נכונה, וכך נוכל להתקדם.

שאלה: מה זה אומר לרדת לעולמות הפירוד?

זה אומר ליפול אל תוך האגו. בינתיים אנחנו עוד לא מרגישים את העולמות האגואיסטיים האלה, אחרי זה נתחיל לגלות אותם.

תלמידה: האם האדם תחילה מקבל על עצמו את העבודה, ואז הוא נופל אל תוך העולמות האלה?

לא, הוא לא צריך ליפול. הוא צריך לקבל את העבודה הזאת, כלומר לעלות כנגד כל אותם הדברים שמתגלים במחשבות האגואיסטיות השחורות האלה שמושכות אותו למטה, וכנגד זה הוא צריך לעלות.

תלמידה: נאמר שהוא נופל בגלל הפעולות שלו.

כמובן שזה בגלל הפעולות שלו.

שאלה: איך לעבוד נכון עם הנקודות השחורות?

להבין שהן מגיעות מהבורא. ודווקא הודות לנקודות השחורות האלה אני יכול להאיר עליהן באור העשירייה וללכת איתן עד הסוף.

שאלה: כל הפעולות שלנו מנוהלות על ידי הבורא. מהי העבודה העיקרית שלנו בדרך עם העשירייה ועם האנושות?

העבודה העיקרית שלנו היא להגיע לאהבה לכולם.

שאלה: כשאנחנו רואים חשכות, מהמאמר יש הרגשה שבזה הבורא מראה שהכול נמצא בשליטתו והכל משרת אותו. לגבי התיקון של המחיצות, האם זה התיקון של הקשר בין הקדושה לקליפה?

כן. לעלות מעל זה בחיבור של אהבה ולהתגבר על אותן ההפרדות.

תלמידה: מהו הקשר שאנחנו מתקנים בין הקדושה לקליפה?

זה כדי שהאגו לא יפריד בינינו.

תלמידה: אנחנו רואים את הקליפות האלה בנו, הבורא מראה לנו, ואנחנו עושים את זה דרך בירור. יש הרגשה שהקליפה עצמה משתוקקת לתיקון, ובצורה כזאת הבורא מראה שהכול משרת אותו. וכשאנחנו רואים את זה ומרגישים את זה, אנחנו צריכים שהתיקון יהיה דווקא בביטול, שהכול משתוקק אליו ואנחנו אותה מחיצה.

כן, בדיוק.

תלמידה: כלומר אנחנו מקום התיקון, אנחנו מקום החיבור הזה.

כן.

שאלה: המאמר נקרא להבין את ההפרש בין עיקר ועצמות ותוספת שפע. מה זה עיקר ומה זה עצמות?

עיקר הוא הקשר עם הבורא, וכל השאר הם רק תוספות.

שאלה: יש בורא שהכול תלוי בו, ויש בורא אותו אנחנו צריכים להשיג, להכיר, להרגיש אחרי חיבור בעשירייה, ויש גם בורא שנמצא בתוך האדם. האם כל זה בורא אחד, או כוחות עליונים שונים שלכל אחד יש את הייעוד שלו?

אין שום כוחות עליונים מלבד הבורא, כלום. הם מתגלים רק כדי להכניס אותנו לבלבול. אין עוד מלבדו, תקרא שוב את המאמר הראשון מ"שמעתי".

תלמיד: יוצא שכל ג' הבוראים האלה הם אחד.

איפה ספרת שלושה?

תלמיד: זה מה שאני צריך למצוא בקבוצה, לחבר, לאסוף?

כאלה אתה יכול למצוא אלפים, אלפי אלפים, אלו פעולות הבורא ולא הוא עצמו.

שאלה: האם נכון שבמאמר מדובר על מצב המדבר כאשר עם ישראל עלה מעל האגו שגדל, והם היו מרוצים מזה שניזונו מהמן שהבורא נתן, ואחרי זה על הקליפה שהיא הערב רב שפועל עלינו, ושעם ישראל צריך להחזיק דווקא כנגד זה?

כן.

תלמידה: העבודה שלנו בחיבור בשיעור עכשיו, איך לא לאבד זאת אחרי השיעור מבלי ליצור נזק לחיבור שלנו?

למה שזה יזיק לחיבור שלנו, להיפך, אם כולנו משתוקקים לבורא ורוצים להתחבר לפניו, אז לא יכול להיות כאן שום היזק.

תלמידה: התכוונתי אחרי השיעור, כי כל אחד עוסק בענייניו, נופל לגשמיות, לתכונה של ערב רב, ואילו עכשיו אנחנו נמצאים תחת החיבור או תחת המסך שלך. אז איך לשמור ולהחזיק את זה ולא לאבד את החיבור, כדי שיקדם אותנו למדרגה הבאה?

את צריכה ללמוד להתחבר עם החברות, עם הבורא ואיתי, וזה תמיד יחזיק אותך.

שאלה: כתוב "זה ידוע שהסתלקות המוחין והפסק הזווג נוהגין רק בתוספות המוחין, ועיקר המדרגה בזו"ן הוא ו' ונקודה". זו"ן זה זעיר אנפין ונוקבא, נוקבא זאת המלכות. אם לוקחים ו' ונקודה, אז ב- י' ה' ו' ה' המלכות היא הה'. אז מאיפה הנקודה?

המלכות היא גם נקודה. מלכות נקראת נקודה שחורה. בהדרגה תבינו.

שאלה: מה ההבדל בין המצב שהאדם בפעולות שלו גורם לשכינה להיות בעפר ולקליפה לשלוט על הקדושה, ואז הוא מתפלל לתקן את זה, לבין המצב שיש לו חושך, והוא מקבל את זה כדבר יפה, הוא לא רוצה שיתבטל?

חושך זה דבר יפה?

תלמידה: כך כתוב, "שחורה אני ונאווה".

זה לא על המצב, אלא זו מלכות שאומרת, "אומנם אני נראית שחורה, אבל אני נאווה".

תלמידה: אז מתי האדם מקבל את החושך ומתי הוא נלחם נגדו ומתפלל לצאת ממנו?

זה תלוי באדם. הבורא נותן לו חושך כשהוא רוצה לקרב את האדם. עלינו לא לראות את החושך כמשהו שצריכים לברוח ממנו, זה אחד מהמצבים שאנחנו צריכים לעבור.

תלמידה: ולעבוד בתוכו כדי להגיע לאור.

כן.

שאלה: בסוף המאמר כתוב, שכל מה שצריך לשים לב הוא לזה שזה לא יצור קלקול. איך אנחנו יכולים להתקרב לזה שכל מה שאנחנו רואים באגו שלנו, בחושך, את כל התכונות, שזה ישרת לטובה במחשבת הבריאה ויעזור לתיקון?

זאת עבודה על הטעויות.

תלמידה: איך אנחנו עושים את העבודה הזאת?

תחשבי מה צריך לעשות.

שאלה: אם אני נכללת בנקודה השחורה של החברות, אז האם בזה הן מגיעות לתיקון?

כן.

שאלה: מה זה המצב של "כשושנה בין החוחים"? האם זה קשור לבחירה בקטנות?

כן.

שאלה: האם הבנו נכון שהשחרות, הנקודה השחורה היא נקודת האגו, ושם השכינה בעפר, ובזה שאנחנו רואים את יופייה, רואים את הבורא בשחרות הזאת, אנחנו מעלים את השכינה מעפר?

כן.

שאלה: מצד אחד אני רוצה לגלות שמאחורי החושך עומד הבורא, וליהנות מזה כמתנה מלמעלה, מצד אחר אני כל הזמן רוצה להיפטר מהמצב הזה. ברור שאני צריכה להתמודד עם זה בעזרת העשירייה. אם זה קורה מספר פעמים ביום, אז איזה עוד אמצעים יש? והאם אני יכולה לבקש מהבורא שיבטל את המצב, ייתן לי מצב אחר, או רק בעשירייה?

רק בעשירייה.

שאלה: האם היווצרות הנקודה השחורה מתחילה מעולמות אבי"ע וממשיכה בעיבור יניקה ומוחין?

כן.

שאלה: פעמים רבות אנחנו דנים עם החברים בחיבור כפתרון לכל הבעיות והדרך היחידה שלנו, ומשתדלים להבין מה זה חיבור. יש לי הרגשה שזאת תכונה שנמצאת למעלה מהרגשת העולם שלנו בו אנחנו נמצאים. האם זה נכון?

כן.

שאלה: למה הכוונה שאם משועבד למטה לרצון לקבל, אז זה משפיע על השכינה?

ודאי שזה משפיע מאוד. זה גוזר את כל העבודה.

שאלה: לגבי התשלום. האם אפשר להגיד שזה לבקש מהבורא שישלים חיבור בינינו, זה התשלום?

כן.

שאלה: האם חצות זה קליפה שמבדילה בין רוחניות וגשמיות?

לא. חצות זה מצב שבו אנחנו צריכים להבדיל בין החושך שיורד עלינו עד חצות, ומחצות אנחנו יכולים כבר להתחיל לתקן את החושך.

תלמיד:, מה זה תיקון חצות?

תיקון חצות זה שאנחנו צריכים לעשות בחצות תיקון, להבדיל בין שני חצאי הלילה, ולהמשיך בתיקון לקראת הבוקר.

שאלה: נראה שהנקודה השחורה היא מאוד עבה, יש לה עביות גדולה. איך אנחנו הופכים אותה למשהו של הידור?

יחד. רק לחבר יחד.

שאלה: אמרת קודם שמצב הירידה מגיע אלינו מכיוון שהבורא רוצה לקדם אותנו.

כן.

תלמידה: האם אתה יכול קצת להסביר איך בדיוק?

לא יכול. אתם צריכים לחפש איך אתם מתגברים על הירידה, ואז תהיה לכם תשובה.

תלמידה: האם זה כדי שנעשה יותר מאמצים ונרצה יותר?

כן.

שאלה: מה זה כשיש דין למטה אין דין למעלה?

כאשר יש דין למטה אין דין למעלה כי כול הדין נמצא למטה, בקרבה אלינו.

תלמידה: מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו צריכים להעלות כמה שיותר שירות, תשבחות, בקשות לבורא, ואז הדינים האלה ייעלמו מהעולם.

(סוף השיעור)