שיעור צהריים 27.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 628

מאמר קמ"ה, "מהו יהיב חכמתא לחכימין דוקא"

קריין: בעל הסולם, עמוד 628, "שמעתי", מאמר קמ"ה, "מהו יהיב חכמתא לחכימין דוקא".

בואו נקרא ונשמע, זה מאמר קצר.

קמה. מהו יהיב חכמתא לחכימין דוקא

שמעתי ה' תרומה תש"ג

"יהיב חכמתא לחכימים [נותן חכמה לחכמים]". והקשה: הלא יהיב חכמתא לטיפשים [נותן חכמה לטיפשים], היה צריך לומר?

ואמר, ידוע ש"אין כפיה ברוחניות". אלא נותנים לכל אחד כרצונו. והטעם הוא, היות שרוחניות הוא מקור החיים ועונג, ואיך שייך לומר כפיה על דבר טוב. לכן, אם אנו רואים, כשאנו עוסקים בתורה ומצות על דרך הכפיה, היינו שצריכים להתגבר על הגוף, היות שהוא לא מסכים, מסיבת שאין הוא מרגיש תענוג בעבודה זו, בטח הסיבה הוא, מטעם שהוא לא מרגיש את הרוחניות שבהם, כנ"ל, שהרוחניות הוא מקור החיים והתענוג, כמ"ש בזה"ק, "באתר דאית טרחא, תמן אית סטרא אחרא" (פירוש, במקום שיש טרחא, שם יש ס"א).

וזהו הגורם, שרק לחכמים יכולים לתת חכמה. משום שהטפשים, אין להם צורך לחכמה. אלא רק לחכמים יכולים לתת חכמה, מסיבת הטבע שלהם. היינו, מי שהוא חכם, אוהב חכמה. וזהו כל רצונו! ולפי הכלל "אין מניעה בפני הרצון", לכן הוא עושה כל המאמצים, בכדי להשיג חכמה. לכן סוף כל סוף הוא יזכה לחכמה. לכן מי שהוא אוהב חכמה, כבר יכולים לכנותו בשם "חכם" על שם סופו.

מה שאין כן הכסיל, כתוב "לא יחפץ הכסיל בתבונה". נמצא, מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]", זה בא להשמיענו, שמי שאוהב חכמה, לא יתפעל מזה, שעדיין לא השיג חכמה, אף על פי שהשקיע הרבה יגיעה בזה. אלא שהוא ימשיך בעבודתו, ובטח הוא ישיג חכמה, היות שהוא אוהב חכמה. לכן אומרים: "לך בדרך זה ובטח תצליח".

אולם יש להבין, מה האדם יכול לעשות, הלא מצד הטבע "עיר פרא אדם יולד"? ומאיפה הוא יקח רצון להשתוקק לחכמה?

על זה ניתן לנו עצה לעסוק בבחינת "עושי דברו", והדר "לשמוע בקול דברו". שפירושו, שהדבר, שהוא רוצה להשיג, הוא עושה מעשים, איך להשיג את הדבר. לכן כאן, שאין לו רצון לחכמה, נמצא שהדבר שחסר לו, הוא רצון לחכמה. לכן הוא מתחיל להתיגע ולעשות פעולות, בכדי להשיג את הרצון לחכמה. כי רק זה חסר לו.

והסדר הוא, שהאדם צריך להתיגע בתורה ועבודה, אף על פי שאין לו רצון לזה. שזה נקרא "יגיעה". היינו, שעושה מעשים, אף על פי שאין לו חשק להדבר שהוא עושה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל: "כל אשר בידך ובכחך לעשות, עשה". ובסגולת הידיעה, יתרקם אצלו בחינת רצון וחשק לחכמה. ואז יקויים אצלו מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]". ואז הוא זוכה לבחינת "לשמוע בקול דברו". היינו, את הדבר שהיה מקודם בבחינת עשיה, שהוא מעשה בלי רצון, הוא זוכה לרצון להדבר.

לכן, אם אנו רוצים לדעת את מי שאוהב חכמה, אז עלינו להסתכל על מי שנותן יגיעה לחכמה, אע"פ עדיין לא זכה להיות מאוהבי חכמה. והטעם הוא כנ"ל, כי על ידי היגיעה הוא יזכה להיות מאוהבי חכמה. ואח"כ, היינו לאחר שיהיה לו רצון לחכמה, הוא יזכה לחכמה. בעצם, נמצא שרצון לחכמה הוא הכלי, והחכמה הוא האור. וזה נקרא ש"אין כפיה ברוחניות".

אור חכמה פירוש אור החיים. שאין החכמה מובנת לנו בבחינת מושכל לשכל, אלא בבחינת חיים בעצם, שהוא עצמות חיים ממש, בשיעור שבלי זה נבחן לבחינת מת. (לכן אפשר לומר, שלסיבה זו נקרא חכמה בחינת "חיה")."

זה בעצם המאמר. הוא קצר, אבל מאוד מאוד מרכזי והייתי אומר שכולל את העיקר.

"מהו שנותן לחכמים חכמה", מי שרוצה חכמה, מי שעושה מעשים כדי לזכות לחכמה, לו הבורא נותן את החכמה. לא חשוב איך הוא נולד ואיך הוא עובד, העיקר שכל הזמן יעבוד כדי לרכוש רצון לחכמה ושכל העסק שלו הוא כדי שיהיה לו יותר ויותר רצון לחכמה.

שאלה: איך האדם יכול להתייגע כשאין לו רצון?

מפני שהוא נמצא בין אנשים שרוצים חכמה והוא מסתכל עליהם, אז כמו שכתוב "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". הוא מסתכל על עצמו, מסתכל עליהם, והקנאה, התאווה והכבוד שיש לו, מה שהוא מרגיש שמתעורר בו כשהוא מסתכל על החברים, על האחרים, זה מעורר אותו ודוחף אותו קדימה לרכוש את החכמה. מי שרוצה לגלות את אור החכמה, הוא נקרא חכם, ועל ידי הרצון שמתפתח בו יותר ויותר, הוא מגיע למצב שמשיג את החכמה.

לכן כתוב "נותן חכמה לחכמים". אם הם חכמים אז בשביל מה הם צריכים חכמה? אלא חכם נקרא מי שרוצה את החכמה, ולו הבורא נותן.

שאלה: אפשר להגיד שגילוי החכמה זה גילוי של אהבה בלתי גבולית של הבורא אלינו וחכמת הקבלה עוזרת בזה?

כמובן, זה נכון.

שאלה: מה ההבדל בין להשיג רצון לחכמה או לידע? הרבה מהתלמידים הם בתחילת דרכם והם משתוקקים ולומדים לומדים, אבל זה הרי הבסיס שממנו אנחנו ממשיכים הלאה, אז מה ההבדל בין חכמה וידע?

חכמה זה החלק הפנימי של הידע. אפשר לדעת הרבה, כל מיני פרטים למיניהם, חוקים, אבל חכמה זה בעיקרון אותו החלק של הידע שעוזר לנו לתפוס את כל התמונה, להרגיש אותה, לראות אותה. אז זה כבר נקרא חכמה.

תלמידה: הרצון הזה להשיג יותר, לעבור יותר קורסים, ללמוד, הוא בריא, הוא טוב, ממנו אנחנו מתקדמים?

כמובן.

שאלה: אם יש היפוך רצון ענקי והשתוקקות לבורא, איך לבדוק אם זה עבור הבורא או עבור עצמי?

זה תלוי במידה שבה האדם עובד או איך האדם עובד בקבוצה, האם הוא דואג לחברים. אם הוא רוצה לעשות נחת רוח לבורא דרך הקשר שלו, דרך העזרה ההדדית בין החברים, אז כבר אפשר לדבר על כך שהאדם מתקרב לתכונת ההשפעה.

תלמידה: האם צריך לחפש את העומק שבחכמה בכל חברה, האם העומק האמיתי של החכמה הוא בחברות, בהתפתחות שלהן?

העמקות האמיתית של החכמה היא בקשר המשותף בין החברים ובקשר עם הבורא, כאשר הבורא מתגלה כנמצא במרכז הקבוצה.

תלמידה: וזו החכמה של העשירייה?

כן.

שאלה: כתוב במאמר ש"רצון לחכמה הוא הכלי, והחכמה הוא האור". אנחנו צריכים להשקיע יגיעה כדי להשיג את החכמה. כתוב שהיגיעה היא עבודה בתורה, האם הכוונה לעבודה הפנימית שלנו או לעבודה בידיים וברגליים?

לא, העבודה בידיים וברגליים לא תעזור, יעזור הלב. ככל שאת רוצה בלב להיות קשורה עם החברות, כך את מכינה את הלב להרגשת הבורא, ובמידה הזאת את מגלה את האור שלו בכלי המשותף הזה, ברצון המשותף שלך ושל החברים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לאהוב את מה שנגד הטבע שלנו או מעל הטבע שלנו כדי לפעול מאהבה ולא משנאה, זה הרי הפוך לנו?

אנחנו יכולים להכריח את עצמנו, לשכנע את עצמנו לדחוף את עצמנו לקשר עם החברים, היות ובקשר הזה, בתוך הקשר הזה אנחנו רוכשים קשר עם הבורא. לכן אומנם זה לגמרי דוחה מבחינת הטבע שלנו ואנחנו לא רוצים את זה, אבל כדי למצוא קשר עם הבורא אנחנו מתקרבים לחברים ומוכנים להיות איתם יחד בחיבוק, ברצון אחד משותף.

תלמיד: האם נכון להבין שקודם אנחנו מכריחים את עצמנו ואחרי זה הבורא ייתן לנו מעבר טוב כזה לשם?

כן.

שאלה: אנשים שאוהבים את הרוחניות, מרגישים את היגיעה רק בגוף. האם האדם החכם שמגיע לחכמה זה אדם שגם הגוף שלו כבר משתף פעולה עם הרוחניות שלו?

אני לא מבין למה את מתכוונת בגוף. גוף נקרא כל הרצונות.

תלמיד: השאלה מתייחסת למילים "על דרך הכפיה, היינו שצריכים להתגבר על הגוף, היות שהוא לא מסכים".

גוף הכוונה סך כל הרצונות של האדם.

תלמיד: האם ההשתוקקות לרוחניות יכולה לתת לאדם כוח להתגבר על הגוף?

כן.

שאלה: איך אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להשתוקק לחכמה?

היות ואנחנו רוצים קשר עם הבורא, לכן אנחנו רוצים לרכוש חכמה. חכמה אלו הם מחשבות הבורא, רצונות הבורא.

תלמידה: אם אפשר לחדד, מטרת הבריאה היא להשיג חכמה, זאת אומרת להשפיע?

כן.

שאלה: כתוב כאן שאור החכמה זה אור החיים. הרי אנחנו תופסים את זה כחיים ולא כאיזשהו קונספט שכלי, מה זה אומר שאור החכמה הוא אור החיים?

זו הרגשת הכוח שממלא את לבנו ואת שכלנו והופך אותנו ליותר ויותר דומים לבורא.

תלמיד: למה זה נקרא חכמה, כאילו שזה ידע?

זה ידע, זו ידיעה של התמונה הכוללת של הבריאה. ההבנה והידיעה של כל מה שקורה עם כל אחד מאיתנו ועם כולנו יחד זה נקרא חכמה, אור החכמה.

תלמיד: אבל גם כתוב כאן שזו אנרגיית החיים עצמה.

כן, זו גם האנרגיה של החיים.

שאלה: אם יש לנו איזה כוונה כזו, חלום כזה להגיע למצב שאנחנו עוברים אפילו את הבורא בהשגת החכמה, אבל כל מה שאנחנו מקבלים זה ממנו, אז איך אנחנו יכולים להשתוות אליו ואפילו לעבור אותו בחכמה שלנו?

מה זה נקרא לעבור אותו?

תלמיד: החבר שואל לפי האמירה "נצחוני בניי". אנחנו מנצחים את הבורא. האם הכוונה לזה שאנחנו רוכשים חכמה כמו שלו ואפילו יותר ממנו? ואם כן איך זה ייתכן? הרי אומרים שכל מה שיש בנו אנחנו מקבלים ממנו.

"נצחוני בניי" הכוונה היא שאנחנו מנצחים את היצר הרע שלנו, שגם מגיע לנו מהבורא. "בראתי יצר רע", כמו שהוא אומר לנו, "ובראתי תורה תבלין". שאנחנו, על ידי זה שמשתמשים בתורה, בכל אותו הידע שאנחנו רוכשים על ידי החיבור, שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, אז אנחנו מנצלים את היצר הרע ועל ידו ודווקא נגדו משיגים את התיקון של כל הבריאה.

תלמיד: ואז אנחנו משיגים חכמה?

ואז אנחנו משיגים חכמה.

תלמיד: כמו של הבורא?

בדרך, כן.

תלמיד: יותר מהבורא גם אפשר?

יותר מהבורא אני לא יודע, לא מדדתי את זה. אבל כמו הבורא במידה מסוימת, אנחנו מתקרבים במדרגות ומתחילים להבין את הרעיון שלו בבריאה, מה הוא רצה ואיך עשה, ואיך אנחנו במדרגות מתחילים לגלות אותו ואת הכוונות שלו, וכך אנחנו מתקרבים כדי להבין אותו, להרגיש אותו. כמו שכתוב "שובו עד ה' אלוהיך", ובעצם המטרה שלנו להגיע לבורא ממש, ולהבין אותו ולהרגיש אותו במלואו, כמו שהוא פתח את עצמו כלפינו.

שאלה: שמעתי שלא יכולה להיות חכמה ללא חסדים. איך זה עובד במאמר בדיוק?

בטוח שאנחנו צריכים חסדים כדי לגלות חכמה. ובמידה שאנחנו מגלים חסדים, כוח השפעה, אז אור החכמה מתלבש בכוח ההשפעה, ואז יש לנו חסדים שנמצאים במילוי עם החכמה. בצורה כזאת אנחנו מגלים חכמה בתוך החסדים.

שאלה: כשאנחנו מדברים עם הבורא אנחנו תמיד מודים לו על הדרך, על הרב, על הרגעים הנפלאים האלה של הדיונים בינינו, שיש בכלל הזדמנות לעשות את זה, על השיחות. אבל תמיד יש שאלה לבורא, למה אנחנו כל כך מעטים? למה כמות כל כך מועטת זוכה להתגלות של הנקודה שבלב? למה לא ניתנת הזדמנות ליותר אנשים לגלות את זה, למה דרכם נסגרת על ידי טובות גשמיות למיניהן? זה משחק מעניין כזה, יש רושם שאיפשהו יש כביכול איזו טעות מצד הבורא. כמובן שהוא עושה הכול נכון אבל למה אנחנו כל כך מעטים?

כנראה שלא צריך יותר מזה. כשיהיה לנו קשר בינינו אנחנו נוכל להשפיע על העולם כולו, וכל העולם ירגיש עד כמה הידע הזה הכרחי עבורו, והם יתחילו בהתקדמות כולם לקראת כולם ואז בעיקרון לפי מידת הכלי שלנו, הרצון המשותף, האור ימלא אותנו. הוא הטוב והמטיב.

שאלה: כתוב, במקום שיש טרחה, שם יש סטרא אחרא. האם הטרחה מורגשת בגוף הפיזי, או ברצון לחיבור או שיש קשר ביניהם? אני שואל בשביל להבין איך לברר את הטרחה בשביל להתקדם?

למצוא טרחה הכי קל כשאתה רוצה להתקרב לחברים, ולהיכנס איתם בחיבור כמו איש אחד. לא עשירייה אלא כמו איש אחד. אז תנסה לעשות את זה ותראה עד כמה זה קשה ועד כמה אם אתה מצליח בזה במקצת, אתה מייד מתחיל להרגיש כבר שׂכל חדש, רגש חדש, וככה תתחיל לעלות במדרגות מלמטה למעלה.

שאלה: כתוב במאמר שרק לחכמים יכולים לתת חכמה. אז מה עלינו לעשות כשאנחנו מרגישים שאנחנו טיפשים ולא מסוגלים להשיג את החכמה?

חכמה בחכמת הקבלה, הכוונה היא לאור חכמה, שמתלבש באור החסדים. ולכן כתוב "לא החכם לומד", שאדם יכול להיות בשכל שלו מאוד חכם, פיקח, חד, חריף, יש כל מיני כאלה כינויים, אבל זה לא חכמה. חכמה זה רק מה שהוא מקבל בכלים דהשפעה. במידה שיש לו כלים דהשפעה, רצון לאהוב את הזולת, רצון לחבר עם הזולת, אז במידת האהבה לבני אדם, הוא מקבל בתוך הרצון הזה אור אהבה, אור חכמה.

אתם מבינים עד כמה זה לא בדיוק משתווה עם כמה שאנחנו רגילים בעולמנו? מפני שבעולם שלנו כל אור החכמה, הכוונה היא בשכל. וברוחניות אור החכמה זה מה שמלובש באור ההשפעה, אור החסדים, ומתלבש גם בלב. לכן חשוב לנו להרגיש בלב את אור החכמה. את זה לא כדאי לשכוח.

שאלה: בהמשך לשאלה של החבר מקודם, איזו כוונה אנחנו צריכים לבנות כדי להלביש את אור החכמה באור החסדים?

שאני רוצה להיות מחובר יחד עם החברים, בהשפעה הדדית זה לזה, ושההשפעה המשותפת שלנו תופנה לבורא, ושהיא תהיה הרצון לקבל מהבורא את אור החכמה כדי לעורר בו תענוג מצידנו.

תלמיד: אור החכמה ואור החיה, מה הקשר ביניהם בפעולה עצמה עלינו?

אור החיה נכלל באור הכללי של החכמה.

תלמיד: ואור היחידה?

גם. נפש רוח נשמה חיה ויחידה, כל חמשת האורות האלה, הם נמצאים בתוך האור האחד של החכמה.

שאלה: לשם מה מתגלה החכמה, כדי להעביר אותה לאחרים או לגלות לעולם, או יש עוד אילו סיבות?

כדי שאנחנו נרגיש את הבורא ובמשהו נהיה בהשתוות עימו, נוכל לעשות פעולות כמוהו במשהו, לכן אנחנו צריכים את אור החכמה.

תלמידה: יוצא שהחכמה מתגלה כדי שהמקובל יתקדם.

כמובן, לְמה עוד?

תלמידה: כדי שהיא תתגלה בעולם. כשמגיע משהו, איזו הבנה, לא ברור מה לעשות עם זה. צריך לגלות את זה למישהו?

בהחלט כן, להשתדל לגלות.

שאלה: תמיד יש תחושה שלא תמיד אפשר להסביר בצורה מובנת אלא הפוכה, לבלבל מישהו, תמיד יש כזה ספק.

בלי הספקות האלה זה לא יעבור. אנחנו פשוט צריכים להתקדם ולשמוע את השיעור. הכרחי לשמוע כל שיעור פעמיים אם לא שלוש, לחזור אליו אחרי פרק זמן מסוים, אחרי שבוע, שבועיים, שלושה, ואז לאט לאט זה יבוא על מקומו ויהפוך לתמונה אחת שלמה.

תלמידה: יש כזאת תחושה שאתה מלא ומבין כשאתה משתדל לשמוע משהו, אבל זה עובר דרכך, אתה פשוט לא יכול לקבל יותר, יש עומס גדול מידי. ואתה אפילו שומע שיעור ומבין שאפילו אם תשמע אותו שוב זה לא יישאר בך, צריך ליצור את הכלים האלה מחדש ורק אז ככל שנשמע זה לא יהיה שווה לאיכות.

זה תמיד יהיה כך, תמיד. כיוון שאת לא יכולה לספוג לתוכך את מה שהוא מקרין אליך, לא יכולה. זה בהדרגה במהלך חודשים רבים עובר בך ואיפה שהוא, איכשהו שם זה נספג, מסתדר על המדפים בתוך הראש. לכן אין מה להצטער על זה, אין מה לדאוג.

שאלה: כתוב "כל אשר בידך ובכוחך עשה". איך אני בודקת שבאמת עשיתי כל מה שיכולתי?

ככל האפשר, אין לזה מידה. כמה שאת יכולה את חייבת לתת לחיבור עם החברות ויחד אתן צריכות להתחבר ולהציג לפני הבורא.

שאלה: כתוב בקטע, "שהוא ימשיך בעבודתו, ובטח הוא ישיג חכמה, היות שהוא אוהב חכמה. לכן אומרים: "לך בדרך זה ובטח תצליח"". מצד אחד יש לנו בטחון שאנחנו נצליח, מצד אחר צריכה להיות יראה כדי לתת יגיעה. איזה מצב צריך להיות אצלינו בין זה לזה?

גם זה וגם זה.

שאלה: מורגש שהחברים מתאמצים ורוצים להתקרב יותר ביניהם. האם אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו מתקרבים, כמו שאמרת שנהיה כאיש אחד, או רק אחרי שמקבלים כלים דהשפעה אפשר להרגיש את זה?

כשתרצו להיות כולכם יחד, ולהיות כלי דהשפעה אחד כלפי הבורא, אפילו במידה הקטנה ביותר, אבל מחוברים ומכוונים מהחיבור לבורא, אז תרגישו שאתם כבר נמצאים בכלי דהשפעה.

שאלה: ככל שאנחנו מתאכזבים מהעולם שלנו ומתפקחים, כך אנחנו מקבלים חשיבות, מקבלים את גדלות חכמת הקבלה, הרב, הלימוד, הבורא, ממש באופן פרופורציונלי. איזה אורות עובדים כאן?

גם אור חכמה וגם אור החסדים, שניהם פועלים עלינו.

שאלה: האם השגת אור החכמה היא כמידת השגת נשמת האדם הראשון?

במשהו כן.

תלמיד: האם "ניצחוני בניי" זה רק כשמגיעים לשלמות נשמת האדם הראשון?

כן.

תלמיד: האם כל זה קשור להשגה ב"ואהבת לרעך כמוך", במדרגות?

כן.

שאלה: יש לי הרגשה חזקה שכל הסתירות שיש לנו בין חכמה חיצונית לחכמה פנימית קשורות לאור פנימי באור מקיף. האם אפשר להגיד שאם אנחנו שייכים רק לחכמה חיצונית, אז אנחנו מנסים לקחת אור מקיף מהעיגולים, אבל זה לא מלובש באור חסדים, זה לא נמצא בקו, כי קו זה מסך. ורק על ידי רכישת מסך, נוכל לקבל אור חוכמה באור חסדים ועל ידי הקו נוכל להתחבר לאור מקיף?

כן.

תלמיד: כל הטעות נובעת מזה שאנחנו רוצים ישר להתחבר לאור העיגולים. זאת אומרת, פה התשובה לשאלה של השכל. הוא תמיד רוחני אבל הוא לא מלובש באור חסדים ואין אינטראקציה נכונה בין השכל לרגש.

בסדר.

שאלה: כתוב בקטע, "נותן חכמה לחכמים", לא לטיפשים, ובהמשך כתוב ש"אין כפיה ברוחניות". יוצא שאם נותנים חכמה לטיפש, אז זו כפיה מכיוון שהוא לא מרגיש צורך בזה. איך אפשר לפתח צורך בעם בהפצה שלנו וגם בנו, כדי שכולנו נהיה חכמים ונרצה לרכוש אור חכמה?

תסתכל על החברים שלך, הם רוצים חכמה, אם אתה מקנא בהם, אם אתה דואג שתהיה לך קנאה ברצון שלהם לאור החכמה, אז הכול יהיה בסדר.

שאלה: המקובלים השאירו לנו הרבה מקורות שמראים לנו את הדרך וזו ממש כמו מתנה. איך אני יכולה לקבל את המתנה של המקובלים?

על ידי זה שאנחנו לומדים, ומקבלים לאט לאט מתנה מהם.

שאלה: לפעמים האגו שלנו לובש מסכה של מישהו טוב ואחרי זה מתברר שהטוב הזה פשוט גנב ממך ו"אין חכם כבעל ניסיון". האם אפשר ליישם את זה כמו במאמר?

אפשר ליישם את זה.

שאלה: כתבנו תפילה הרבה פעמים וביררנו כל מילה. איך מתגלה החכמה בתפילה של העשירייה?

החוכמה בתפילה של העשירייה מתגלה או מתבטאת בזה שמסכימים עם מה שהבורא עושה איתכן.

שאלה: האם נכון להגיד שהחכם הוא מי שעובד באמונה למעלה מהדעת, ותמיד מוכן לבטל את הדעת שלו בשביל אמונה בבורא?

כן.

שאלה: אני מקשיב למה שאתה אומר ואתה מספר על הדברים בצורה כל כך טעימה, מעוררת. אור, השתוות עם הבורא, לשם אני רוצה להגיע, מובן שהאגו רוצה. איפה אבן הנגף, אם זה כל כך טעים אפילו לאגו, למה אני לא שם?

כיוון שאתה לא רוצה את זה. כיוון שאת כל זה צריך לקבל בכלים דהשפעה, בהפכיות לטבע שלנו. ככל שתתאר את זה בצורה טעימה, לקבל את זה, כך או אחרת, צריך בתכונת ההשפעה, וכאן יש בפנינו מין מכשול. אבל בעיקרון אתה מרגיש את הדברים נכון.

שאלה: האם יכול להיות שכשאתה כופה את עצמך, זה לוקח ממך את הרצון לחכמה?

הכול יכול להיות, צריך לעבור את כל הדברים האלה. כל מה שלא עושה השכל, עושה הזמן.

שאלה: לפי המאמר, הוא מגיע לשמוע את קולו.

נרגיש, יחד בהדרגה נתקרב לזה.

שאלה: כשהאדם הולך בדרך להשגת החכמה, הוא מרגיש כמה הוא טיפש ומפחד ליפול מהדרך. איך להתעלות מעל מצב הפחד הזה?

רק להחזיק בחברים. אם יש לך קבוצה, אין לך מה לפחד, רק קדימה.

שאלה: אם אנחנו מרגישים את עצמנו בעבודה כטיפשיים קטנים, האם זה מצב שיכול לשמח אותנו?

כמובן שכן, כיוון שהוא אמיתי.

שאלה: במפגשים שלנו, כשחברות לא מגיעות או שוכחות מהמפגש, יוצא שאני לוקחת על עצמי להוביל את המפגשים. היום עשיתי את זה ועכשיו יש לי הרגשה לא טובה. אני מרגישה שכאילו לקחתי משהו מהחברות, ואולי זה האגו שלי. האם באמת האגו שלי עושה את זה, או שזה דווקא הרצון הרוחני?

זה לא חשוב, העיקר שהפגישה התקיימה ואת ניהלת את הקבוצה. אז כל טוב וכל הכבוד לך, שיהיה לך יותר כוח להתקדם ולסחוב אחרייך את החברות.

שאלה: האם אור החכמה מגיע אלינו כשאנחנו מבטלים את עצמנו ומודים שאנחנו בעצם לא יודעים ולא מבינים כלום?

לא, אור החכמה מגיע כאשר יש לנו רצון ואנחנו רוצים לקבל על מנת להשפיע, לעשות בזה נחת לבורא. אז מגיע לנו אור החכמה.

שאלה: לפעמים אנחנו מרגישים כזאת שפלות, שנשארת רק הבקשה לבורא. איך נוכל למשוך מאור החכמה, כדי להחיות את עצמנו ולקבל רוח של חיים?

רק על ידי חיבור יותר צמוד בינינו. אם אנחנו רוצים לעלות למעלה, אנחנו צריכים להיות יותר צמודים בינינו. לכן אם אפילו במצב שלנו, אנחנו נעשים יותר צמודים זה לזה, אנחנו דוחפים את עצמנו יותר למעלה. כלומר, אנחנו גורמים לעלייה שלנו. תנסו לעשות כך ותראו כמה זה עובד.

שאלה: במאמר כתוב שכל ההפרעות המתגלות לנגד עינינו, הן רק מתוך כך שהבורא רוצה לקרב אותנו. כי אם זה לא היה, לא היינו יכולים להתקרב אליו בשום צורה.

כן.

תלמידה: אני רוצה לומר שבאחד הפרויקטים הכי חשובים להפצה, יש פירוד ענקי.

יקירתי, אני לא יכול להקשיב או לשמוע את זה, כי אני לא משתתף בזה. לכן אני פונה לכולם, על כל ההרגשות השליליות שלכם, איזה שלא יהיו, תכתבו על זה למי שאחראי על כך. אבל לא להוציא את זה כאן לראווה, בפני כולם, כי זה לא ייתן שום דבר. זה רק אומר שאת לא חברה טובה, אם כך את עושה כלפי כולם. אני מקווה שאף פעם לא תפני יותר בצורה כזאת.

שאלה: יש לנו דילמה בעשירייה. העשירייה משקיעה מאוד, אבל חלק פועלות מתוך חיוב וחלק מתוך רצון חזק לרוחניות.

אתן צריכות להיות יותר יחד, יותר בקשר אחת עם האחרת. להבין שרק בקשר אחת עם האחרת אתן מגלות את הרוחניות. לכן כל החשבונות שלכן, לא יובילו אתכם לשום השגה של העולם העליון.

שאלה: האם בכך שאנחנו מתעלים מעל הדברים המפרידים אותנו, זה מקרב אותנו זה לזה ולבורא?

בוודאי.

תלמיד: ולכן זה מגיע, כדי שהחיבור יגדל?

כן. על אף שאנחנו לא רואים שיש לזה סיבות והזדמנויות, אנחנו כן רוצים בכוח לעבור את הגבול הזה.

תלמיד: כדוגמה מוחשית, כשחברים לא יכולים להדליק מצלמה והחבר מתגבר על זה ונותן להם את ההנאה מהספק, מתעלה ואומר שהבורא רוצה לחזק אותנו שנמשיך להחזיק בחיבור מעל הכול.

טוב, מובן.

שאלה: בכך שרוכשים חכמה, לאדם יש רצון יותר חזק לחכמה, האם זה מגדיל את הכלי והבורא ממלא אותו?

כן, מדויק מאוד.

שאלה: אם יש בעשירייה שלנו חברה או שתיים שלא מקשיבות בכלל לשיעורי רב, האם זה יכול לעצור אותנו מלגלות את הבורא?

אתן צריכות לבדוק כל אחד ואחת, כמה היא משתתפת בחיבור בעשירייה, ולפי זה יהיה לכן ברור אם אתן מתקדמות או לא.

שאלה: אנחנו שומעים ממך הרבה פעמים שצריכים להרגיש את הדברים בלב. להרגיש את הלב של החברות, להרגיש את המקורות. האם הלב הזה מתפתח מחמשת החושים שלנו, או זה משהו חדש?

אנחנו בונים לב חדש, משותף בינינו.

שאלה: אם חכמה מביאה יותר עצב משמחה, איך לעבוד עם זה?

צריך לברר את זה. כשלאדם יש יותר דעת, יש לו יותר סבל, יש דבר כזה, אבל צריך לברר את זה. תחזיקו את עצמכם, ותהיו בכל זאת במצב יותר אופטימי.

(סוף השיעור)