שיעור בוקר 24.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"על סף לשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "על סף לשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 10.

"על ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.

ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה', שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו.

וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ"ן. ואז הוא מוכשר גם כן לקבל את המ"ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו.

וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את הלבושי מוחין, כנ"ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, שהוא הרצון להשפיע. וזה ענין "מתוך שלא לשמה באין לשמה"."

(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")

תלמיד: הוא מתאר מערכת יחסים בין תחתון לעליון, ואז הוא כותב "נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו". אחרי זה הוא מתאר את תיקון המ"ן וקבלת המ"ד, אבל זה נשמע שהתחתון כבר רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו עוד לפני שמגיע המ"ד. מה התוספת של המ"ד?

בזה הוא מחלק כמה אור, שפע, מופיע בעליון, כמה בתחתון, ומה היחס שיהיה ביניהם.

תלמיד: איך התחתון משביח את טובת העליון ולא את טובת עצמו? כי נראה שמשהו מתגבר פה.

העליון נותן לתחתון כוח, כלי, כדי שיוכל להתמודד עם הכלים שלו, ובזה הוא קובע את מדרגתו, את מצבו.

תלמיד: על מה המ"ן?

המ"ן הוא שהתחתון רוצה להעלות חיסרון לדרגה העליונה כדי להשתתף בה.

תלמיד: מה יש בדרגה העליונה שאין בדרגה התחתונה איפה שהוא נמצא?

יש הכול, כל מה שאין לתחתון יש בדרגה יותר עליונה.

תלמיד: יש לתחתון את הכלי שלו.

כן.

תלמיד: כבר שם מתקיימת נחת רוח.

בדרגה יותר עליונה יש לו יותר מהכלי שלו.

תלמיד: מה יש שם?

בדרגה יותר תחתונה, זה בהתאם לגובה, לקומה.

תלמיד: איך התחתון מוסיף בנחת רוח?

הוא רוצה להיות דבוק בעליון ככל שיכול. זה לא חשוב שאין לו כוחות. לעליון לא חסרים כוחות, אבל הרצון שיש לתחתון אין בעליון, ולכן זה מה שהתחתון צריך להביע.

תלמיד: כלומר נחת רוח היא במידת הדביקות בכל רגע ורגע.

כן. בדומה לילד הקטן שמחייך לאמא ופותח את הידיים הקטנות שלו אליה, ועד כמה היא מרוצה.

תלמיד: הוא כותב שברגע שהוא מוכשר, שיש את תיקון המ"ן, שיש השוואת הצורה, הוא מקבל את כוח המסך. אבל למדנו שלבושי מוחין זה אור חסדים. מה ההבדל בין כוח המסך לאור חסדים?

מה שחסר לו הוא מקבל.

תלמיד: מה ההבדל בין להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו?

זה הבדל בין הדרגות. כשאני מתבטל ממציאותי עצמי, אני מבטל את הרצון לקבל שלי, מבטל את הדרגה שלי כלפי העליון, אני אפס, ואני לא מבקש ולא מקבל שום דבר. וכדי להתבטל כלפי העליון אני צריך למשוך מהעליון את המדרגה שלו, וכלפי אותה המדרגה שנמצאת בי אני צריך לבטל את עצמי.

תלמיד: כשהאדם מתבטל ממציאותו עצמו, מה נשאר? מה נדבק בבורא? אני מבין מה זה להתבטל אליו, אבל מה זה להתבטל ממציאותו עצמו?

הוא נשאר כמציאות השורש.

תלמיד: מה היא?

היא כמו שהעליון הוליד אותו מלכתחילה.

תלמיד: אז מה זה כל הסיבוב הזה?

כל הסיבוב הזה הוא שהאדם מודד את מידת עביות דשורש שלו לעומת עביות דעליון. ואז בהבדל ביניהן הוא מרגיש עד כמה דרגת העליון יותר חשובה מדרגתו עצמו.

תלמיד: האם זה מה שהוא כותב, שכל החיים שלו הם על חשבון לשמה?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהמ"ן מתוקנים? הוא כותב שההרגשה הזאת מסמלת שהמ"ן שלו מתוקן.

החיסרון שהוא מעלה מדרגתו לעליון כבר מכוון להשיג את העליון באור חוזר.

תלמיד: זה אומר שיש קודם תהליך שהמ"ן לא מתוקן, ואנחנו חייבים להעלות חסרונות לא מתוקנים.

כן.

תלמיד: ממה כלול המ"ן המתוקן?

מהעביות שלו ומהעביות של העליון, מאור חוזר שלו ומאור חוזר של העליון, מהמצבים האלו של תחתון ועליון, ומכל ההשפעה הזאת שיש ביניהם.

תלמיד: כשהוא מרגיש את גדלות הבורא ורוצה להתבטל כי זה הרצון של העליון, הוא בכל זאת צריך לפתוח את הרצון.

הוא פותח את הרצון שלו, הוא פותח את הרצון של העליון, הוא רוצה להידבק לרצון של העליון. הוא רוצה לפתוח את הרצון של העליון על ידי רצונו.

תלמיד: למה על מ"ן צריך מסך?

איך יכול להיות מ"ן בלי מסך? איך הוא יצייר את המ"ן?

תלמיד: הוא רוצה להיות דומה לבורא, הוא מעלה רצון להידמות לבורא.

האם זה אפשרי בלי מסך, בלי צמצום, מסך, אור חוזר?

תלמיד: מה המסך נותן למ"ן, מהי התוספת שלו?

המסך מייצב את המ"ן בצורה שהוא מכוון לעליון, לבורא, ובצורה כזאת הם משתווים.

תלמיד: מהי העבודה שמביאה להעלאת מ"ן?

העבודה שמביאה אותנו להעלאת מ"ן היא שאנחנו רוצים להשוות את עצמנו לעליון.

תלמיד: האם על זה אנחנו צריכים גם מסך? אני לא מצליח להבין.

עוד תבין, יש לנו עוד מה ללמוד כאן.

תלמיד: האם המסך הוא על השפע שמגיע או על המ"ן, על מה הוא פועל?

המסך צריך להיות על המ"ן. עוד נדבר על זה, זה עדיין לא מבורר.

תלמיד: הוא כותב, "האדם מרגיש שיש לו מציאות זה מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה', שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו". הוא הולך פה נגד הבורא. הבורא רוצה שתהיה לו מציאות, ואילו הוא אומר "לא, אני לא רוצה שתהיה לי מציאות".

נכון, זה המ"ן.

תלמיד: אז למה זה נקרא השתוות צורה אם הוא מגלה שזה ממש רצון הבורא שתהיה לו מציאות והוא אומר, "לא, אני לא מסכים, אני רוצה שלא תהיה לי מציאות"?

מפני שהבורא כבר נתן לתחתון כל מה שהיה צריך לתת, ועכשיו הוא צריך לעשות חשבון מה חסר לו כדי להידמות לעליון.

תלמיד: אז יש פה מעין בחירה בה התחתון אומר, גם הרצון שלי להיות במציאות שלי וגם האפשרות לצאת ממציאות עצמי באים מלמעלה. ואז עליו להכריע?

נגיד להכריע.

תלמיד: אז מה מכריע שהוא יגיד אני רוצה לבטל את מציאות עצמי ולהיות במציאות העליון?

מציאות העליון היא המכרעת.

תלמיד: הביטול כלפיו?

כן. זה גם ביטול רק בדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: זה נקרא מ"ן?

כן.

תלמיד: ומה זה מ"ד, שבא עכשיו בתמורה?

מ"ד בא כאור שבו מתלבש התחתון כדי להידמות לעליון. אנחנו עוד נלמד, יש בזה הרבה דברים כאלה יפים.

תלמיד: לשמה זה לשם ה', כל מה שמחוצה לי הוא בעצם באהבה, בהשלמה. בהכול אולי יש לי רצון, אבל את כל ההשתוקקות אני מקבל מהסביבה, מה זה להתלבש על כלי של חבר?

אין לנו דוגמאות כאלה. זה בדוגמאות, באור חוזר, בכמה שיכולים להיות בהשתוות הצורה כלפי מישהו שלישי. עוד אדבר על זה.

תלמיד: הוא כותב שכדי לייצב מ"ן אנחנו צריכים שני תנאים, לעסוק ברוממות, גדלות וחשיבות הבורא, וביטול, או להתבטל בעשירייה והעשירייה מתבטלת כלפי הבורא. אז יש לנו נניח חיסרון משותף, החיסרון בעשיריות הפרטיות להגיע כאיש אחד בלב אחד, וחיסרון כללי, הכנה לקראת הכנס. אם נרתום את עצמנו וההתקפה תהיה סביב התפילה, המ"ן שלנו, האם זו ההכנה, ההליכה המשותפת, כדי לייצב את המ"ן ולהגיע לכנס הכי מוכנים. אפשר ללכת בקו המחשבה הזה?

לפי דעתך, כן.

תלמיד: אני לא רוצה את דעתי, הדעה שלך יותר חשובה לי, לכולנו.

אם היא יותר חשובה אז תחליף את דעתך בדעתי.

תלמיד: אני לא שואל על מ"ד אלא על מ"ן, דבר שאנחנו צריכים לעשות, זה החיסרון שיש לעשירייה. החיסרון שיש לנו קודם שנתחיל לדבר עם הבורא, הוא להיות כאיש אחד בלב אחד. והחיסרון הכללי שגם כקבוצה נתקבץ ונראה את המטרה המשותפת בינינו.

כן.

תלמיד: אז זו דעתך, אמרת כן.

כן.

תלמיד: מסך ואור חוזר הם תוצאה של מאמצי העבודה בעשירייה?

כן.

תלמיד: הבורא רוצה שתהיה לתחתון מציאות, שנקראת רוממות שלו. איך אדם יכול להרגיש זאת יותר?

על ידי כך שאדם יעלה את האור חוזר שלו לעליון וידרוש ממנו להתלבש באור חוזר.

תלמיד: זה כבר אחרי שהוא זכה לקבל כוח להתבטל?

כן, ודאי.

תלמיד: אבל איך הוא מתחיל להרגיש את זה יותר, כי הכול מתחיל עם ההרגשה שהוא זוכה להרגיש את רוממות ה', שעושה הכול עבורו.

הוא, ככול שניתן לו, מבטל את עצמו אל הבורא, ותמורת זה הבורא נותן לו צורת השפעה מסוימת, מהעליון לתחתון.

תלמיד: הוא תלוי רק בסביבה שלו, זה לא משהו שהוא יכול לעשות בעצמו?

הוא לא יכול לעשות זאת בעצמו.

תלמיד: רק הסביבה יכולה לגרום זאת לאדם.

כן.

תלמיד: המ"ן נחשב כמציאות של הנברא?

כן.

תלמיד: והוא רוצה להידבק במציאות שהעליון, מכין לו?

כן.

תלמיד: אם המ"ן הוא המציאות של הנברא והוא רוצה להתבטל ממציאותו, מה עבודת התחתון שכבר ייצב מ"ן וצריך שיתלבש בו המ"ד?

הוא מייצב לפי מ"ד שיש לו את המ"ן שלו לעליון, ואז מתלבשים מ"ן על המ"ד, ובזה יש להם צורה חדשה של התקשרות.

תלמיד: כלומר נבנה יחס לקשר ולא רק לחיסרון?

כן. ועכשיו עם ההבדל בין מ"ן למ"ד, הוא מתחיל לעבוד. זאת אומרת, אכפת לו להחזיר לעליון מה שקיבל ממנו, ואז הוא מעלה את האור החוזר שלו לעליון.

תלמיד: מה בקשר הזה, נחשב אור חוזר?

זה אותו כוח שיש לתחתון מזה שהרגיש את העליון יותר גדול ממנו.

תלמיד: ואיך אפשר להגדיל את הרגשת הגדלות של העליון?

שיעשה בינתיים ככה, מה שגילה.

תלמיד: רוממות ה' זו סיבה או תוצאה?

רוממות ה' זו התוצאה וגם הסיבה מזה שהבורא פועל על האדם ונותן לו קשר לרוממות.

תלמיד: כשהבורא פועל על האדם זה אור ישר?

נגיד.

תלמיד: ומה הקשר בין אור חוזר למ"ן? למה יש שני מושגים כאלה?

אור חוזר זה שהתחתון מחזיר לעליון, ואור ישר, שהתחתון מעלה כלפי העליון.

תלמיד: ומה השוני בין מ"ן לבין אור חוזר? מתי הוא משתמש בזה, ומתי בזה?

מ"ן זה האור, כמו אור חוזר שעולה מהתחתון לעליון, שרוצה לקבל מהעליון אותו כוח להחזיק בו, במה שיש בתחתון. ואור חוזר זה ברור, זה אור הנמצא בעליון והוא באותו אור חוזר מחזיק ומדפיס את כל הדרגה שהוא נמצא בה.

תלמיד: שניהם נשמעים לי ממש זהים, יש להם מטרה אחת, להתקשר עם העליון, באותה צורה שהוא מתקשר אלינו, הוא מתקשר אלינו בצורת השפעה, שזה לא נעים לרצון לקבל, ואנחנו צריכים להתקשר אליו בצורת השפעה, שזה גם לא נעים לרצון לקבל, אבל עם חשיבות ורוממות ה'. לכן שאלתי בהתחלה, אם רוממות ה' זו סיבה, וענית שזו גם סיבה וגם תוצאה, בסופו של דבר. אם אדם רוצה להגיע לרוממות ה', ועושה מאמצים כנגד רצונו, אז הוא בעצם רוכש את אותה רוממות ה' הגורמת לו להמשיך את המאמצים ולקבל כוח להמשך הפעולה. זו הסתכלות נכונה?

כן.

תלמיד: האם המציאות שלי היא בעצם העביות שלי?

תלוי עד כמה אתה מסוגל לעבד אותה, להכיר בה.

תלמיד: הרגשת המציאות שאדם מרגיש שאותה הוא צריך לבטל, מבחינה מכאנית מה שאנחנו לומדים, האם זו לא העביות של האדם?

נגיד שכן.

תלמיד: כשהוא יוצר קשר עם העליון, אמרת שהוא מרגיש את העביות של העליון. אז הוא עושה את המאמץ להתבטל ומתחיל להרגיש את העביות של העליון. האם הרגשת עביות העליון היא במידה של הרגשת עביות התחתון?

יכול להיות, כן.

תלמיד: העליון נותן לתחתון להרגיש אותו, אבל לא באמת אותו, אלא רק במידה שהתחתון יכול לסבול אותו.

כן.

תלמיד: הוא מבטל את עצמו כדי שאני אוכל ליצור איתו קשר. הוא יורד בהרגשה שלו, מבטל את עצמו, בשביל שאני ארגיש אותו. האם אני צריך לעשות אותו דבר כלפיו?

זה תמיד נכון.

תלמיד: למה אתה מדגיש שזה תמיד נכון?

כדי שהתחתון לא יתבלבל.

תלמיד: מידת הגובה שאליו האדם מגיע, זה במידה שהוא מסוגל לבטל כמה שיותר עביות שלו כלפי העביות של העליון.

כן.

תלמיד: לפי הקטע האדם כשלעצמו מוכן להתבטל ובעצם לוותר על המציאות של עצמו. אבל בגלל שהוא מרגיש שהבורא רוצה שהוא יישאר במציאות הזאת, אז הוא מסכים. האם אפשר להבין כך שהאדם מוכן להיות בלהשפיע על מנת להשפיע, להתבטל לגמרי, לא להשתמש ברצון, אבל רק בגלל שהבורא רוצה שהוא יהיה מקבל בעל מנת להשפיע, הוא מוכן להישאר עם מציאות עצמו כדי שהיא תתוקן והוא יוכל לקבל על מנת להשפיע?

לעת עתה אתה צודק.

תלמיד: כלומר ההרגשה הזאת שאדם רוצה לקבל על מנת להשפיע לא יכולה לבוא ממנו, אלא הוא חייב להיות משוכנע שזה רצון הבורא.

כן.

תלמיד: כתוב "וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ"ן". מה שהבורא עושה הוא כל הזמן רק מתקן את המ"ן במובן הזה שהמ"ן יהיה נכון, ואז הוא מקבל מ"ד. הבורא מכוון אותנו לבקשה נכונה שנרגיש מה זה לשמה, ואז נהיה מוכנים ממש להתבטל מולו והבקשה תהיה נכונה. האם זו הכוונה?

כן.

תלמיד: המסך הוא המסנן של המ"ן שלנו. כי בהרגשה המ"ן שלי תמיד יוצא אגואיסטי, אבל צריך להיות משהו מעליי שמסנן את זה או מתקן את זה. איך בונים מסך?

על ידי העלאת מ"ן מהאדם למעלה.

תלמיד: האם הבקשה יוצרת מסך, והמסך מתקן כל הזמן את אותן בקשות שלנו?

כן.

תלמיד: יש מציאות עצמו, יש מציאות העשירייה ויש מציאות העליון. איך הקשר ביניהם?

מציאות עצמו אלו אותן הרשימות שנמצאות ביסודו של אדם. מציאות העשירייה זה קצת יותר קשה, זו מציאות שמחזיקה את האדם, שבה הוא גדל, נולד, מתפתח. והמציאות של העליון זו דרגה עליונה שאדם מגיע לזה.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שבשלב ראשון צריך לעבור ממציאות עצמו למציאות העשירייה.

כן, זה משהו שהוא בינתיים.

תלמיד: אבל גם פה הוא צריך לבקש עזרה, הוא צריך מ"ן, מ"ד. גם פה יש פעולה שהיא כביכול לא מול העליון אלא מול העשירייה כעליון.

כן.

תלמיד: האם אפשר להבין את כל מה שקראנו פה כמעבר ממציאות עצמו למציאות העשירייה?

כן.

תלמיד: כשאדם הוא בלא לשמה, איך שלא תסובב את זה הבקשה שאתה מעלה לבורא היא אגואיסטית. והוא לא ייתן לך את מה שאתה רוצה בצורה שאתה רוצה, הוא כנראה מתקן באיזושהי צורה את הבקשה ומחזיר בהשפעה. איך אפשר לתפוס את התשובה של הבורא? כי אני מצפה שייתן לי את מה שביקשתי, והוא נותן משהו אחר שאני אפילו לא יודע מה זה.

אתה רוצה גם מלמטה, גם מלמעלה וגם בדרך ממטה למעלה, בכל רגע ורגע להבין מה קורה איתך, בשביל מה ולאיזו מטרה, וזה לא ילך.

תלמיד: אני רוצה דיאלוג עם הבורא.

אתה תהיה בדיאלוג עם הבורא אם תתבטל כלפיו ככל האפשר. כמו תינוק ששוכב ולא יכול לעשות יותר חוץ מלסובב את הידיים והרגליים, אבל אמא מבינה אותו, מרגישה אותו, שמחה ממנו.

תלמיד: האם התינוק יכול איכשהו להבין את השפה של אמא?

הוא לא יכול, אל תצפה לזה. והוא גם לא צריך, כי בדרגה שלו הוא זקוק רק לטיפול של אמא.

תלמיד: לאיזה כלים חוזר המ"ד כשהמ"ן הוא אגואיסטי? לאן חוזרת התשובה?

הכול כלפי האדם.

תלמיד: אבל זה לאדם שהוא לא באמת מסוגל.

אתה רוצה להמחיש הכול, זה לא יילך.

תלמיד: כי אחרת זה בלי תשובה, וקשה מאוד להחזיק כל הזמן תפילה שהיא בלי תשובה.

אם לא תסכים ותלך לפי הצעדים של הבורא, אז תישאר ככה.

(סוף השיעור)