שיעור בוקר 29.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של בעל הסולם

אנחנו נמצאים עדיין לפי התוכנית שלנו ביום הסתלקותו של בעל הסולם. האמת שלפי התורה, דווקא זה שאדם מסתלק, הפרצוף מסתלק, יש כאן שתי גישות. גישה אחת, שהיה נגיד בינינו אדם שחי חיים גשמיים, והאמת אנחנו גם יודעים על עצמנו שאין בהם שום תועלת, אבל הוא היה קרוב אלינו והיה מעביר לנו את הכול, היה כותב, לומד, מלמד, ונוכחותו באותה דרגה כמונו גם גופנית, היא בכל זאת עזרה לעולם. אנחנו רואים גם לפי הניסיון שלנו, בחוש שלנו, שעד כמה שנמצא איתנו יחד איזה אדם הוא משפיע, כשהוא מסתלק מאיתנו הוא משפיע פחות.

לא כך עם המקובלים. אם אדם הוא קשור עם הבורא וקשור עם הנבראים ומתרחק פיזית מהתלמידים שלו, הוא לא מתרחק, הוא מפסיק להיות איתם בקשר פיזי, אבל עוד יותר נעשה מקושר, נדרש בצורה הרוחנית הפנימית. גם אני כך הרגשתי עם הרב"ש כי הייתי לידו כל הזמן, וכשהוא נפטר הוא נפטר על הידיים שלי, ופיזית הרגשתי ממש הבדל גדול מאוד, לא ידעתי בשביל מה אני אקום מחר. אבל יחד עם זה ישנה מערכת שלמה של קשר, שיש לנו איך להתקשר ולמי להתקשר, ואנחנו כבר נמצאים בקשר כזה עוד לפני שהאדם נפטר, נגיד בעל הסולם או הרב"ש, והקשר הזה רק מתחזק. וכל מה שהיה בעולם הזה בקשר אליו עובר עכשיו בצורה הרוחנית לקשר עימו. ולכן כתוב שהצדיקים במיתתם הם עוד יותר חשובים, עוד יותר קרובים, אנחנו עוד יותר קשורים אליהם ממה שהיו נמצאים בעולם הזה איתנו יחד.

לכן צריכים רק לברר שוב ושוב יותר ויותר את הקשר, את השיטה שלו, את המילים שלו, מה שהוא רצה למסור דרך כל האמצעים ולהחיות בנו את התורה שלו, אותם הכלים, אותם האורות שרצה למסור לנו, ולחיות לפי זה. אז נגיע למצב שבעצם לא יהיה שום הבדל בין זה שאדם היה חי לבין שעכשיו הוא לא נמצא חי בצורה הביולוגית שלו, אבל הוא נמצא בקשר איתנו בצורה הרוחנית. לא נרגיש בו שום צורך גשמי, אלא דווקא ההתקשרות הרוחנית, להיות בדבקות הרוחנית עימו, זה פותח לנו ממד אחר, עולם אחר ששם אנחנו נמצאים בדבקות.

לכן בדרך כלל התלמידים לא מצטערים על זה שהמורה מסתלק, אלא מתחזקים, מחזקים זה את זה ומביאים את עצמם לדרגה אחרת, יותר עליונה בהתקשרות עם המורה וממשיכים עימו כמורה דרך. הם רואים את הדברים האלה כהזדמנות מהבורא שבצורה כזאת מושך אותם הלאה. נקווה שאנחנו נאתר את זה, נבין את זה, נרגיש ונבצע את הקשר שלנו עם בעל הסולם, דרכנו, דרך הקבוצות, העשיריות, דרך רב"ש לבעל הסולם ודרכו לבורא. בצורה כזאת שאנחנו נראה עד כמה דווקא כל פעם ופעם כשאנחנו בונים את השרשרת הזאת, יש לנו הזדמנות או יכולת עוד ועוד לעלות לקראת הכוח העליון.

נקרא מהקטעים שהכנתם ונשתדל להוסיף יחד.

קריין: קטע מספר 6 לקוח מתוך אגרת י"ח של הרב"ש.

"דעו לכם חברי, מאחר שהיינו בצוותא עם נר ישראל זצ"ל, אזי אנחנו מסוגלים יותר להתקרבות ה', רק אנו צריכים לשמוע בקולו ולשמור את בריתו, שקולו של האר"י החי בטח שלא יפסק מאתנו. כמו שאנחנו היינו בקרבתו, בטח שהוא מליץ עבורנו ונשמע קולו בבואו בקודש, שבזמן שהאדם מתקרב לקדושה אזי שומעים את קולו, ובטח נצליח." 

(הרב"ש. אגרת י"ח)

הכול תלוי רק במאמץ שלנו. איך אנחנו ב"איש את רעהו יעזורו" נתחבר יחד, שאז בהתארגנות נכונה בעשירייה אחת, ועשירייה יכולה להיות מאתיים איש, זה לא חשוב כמה, אלפיים, מאתיים אלף, לא חשוב, שבהתארגנות בינינו כשאנחנו נמצאים בהתקשרות הנכונה, נוכל לפתוח את כל הדברים שהוא כתב לנו, להבין אותם, להרגיש אותם, לאתר אותם כשהם חיים בנו, כי בטוח חיים.

המורה הוא תמיד נותן לתוך התלמידים שלו את כל התורה שלו. ולכן בכל אחד מאיתנו וכל שכן בקשר בינינו, תורתו של רב"ש, תורתו של בעל הסולם חיה. רק אנחנו צריכים לגלות אותן במידה שאנחנו מתקנים את הכלים שלנו, מתחברים בינינו ואז מתחילים להרגיש את דמות הרב"ש, דמות בעל הסולם, דמות האר"י, רשב"י וכן הלאה. וכך מתקדמים.

מה שצריכים, זה רק לדעת שנמצאת בינינו כול השיטה הזאת, ובעל הסולם מגיש לנו את זה ככה מבפנים, רק נשתדל להגיע לזה. וההשתדלות היא תלויה רק בחיבור בינינו.

קריין: קטע מספר 7. "גדולתו של בעל הסולם" מתוך אגרת ל"ט של בעל הסולם.

"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכל אחד היפך ובלבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות." 

(בעל הסולם. אגרת ל"ט)

זה דבר מיוחד שקורה לאדם שמתלבשת בו נשמה יותר גבוהה ממרומים, ואז הוא מתחיל להכיר בתוך הנשמה הזאת מה קורה לו, הוא מקבל מוח, רגש, שכל, הבחנות רוחניות, התקשרות עם הבורא, הרגשת השכינה בצורה כמו שלא היה משיג לבד. זו ממש מתנה מלמעלה, מכוח עליון למעלה.

מקבלים את זה לפעמים אנשים, אבל מה שהוא קיבל מנשמת האר"י, אותו עיבור מנשמת האר"י, זה דבר באמת מאוד גדול. לכן היה יכול לעשות פירוש על כל כתבי האר"י. אני חושב, אמנם הוא לא רצה להגיד על זה כי אולי לא היו מאמינים לו, אבל היה לו גם אותו עיבור של נשמת רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, לכן הוא הרשה לעצמו לכתוב את ספר ה"זוהר". וההבדל [בזמן] בין פירוש על "עץ חיים" ב"תלמוד עשר הספירות", ופירוש הסולם על ספר ה"זוהר", ההבדל בין הפירושים האלה זה הרבה שנים. כי כנראה לא מיד הוא הכיר את נשמת הרשב"י. אבל ידוע, ובטוח אני שאם לא היה מקבל היכרות כל כך גדולה, צמודה לנשמת הרשב"י, לא היה ניגש לכתוב פירוש הסולם על ספר ה"זוהר".

זאת אומרת, בעל הסולם מתוך העיבורים האלה שקיבל משני העמודים האלה שבחכמת הקבלה, הוא קידם את כל הדברים שלהם והציב אותם לפנינו כאותה השיטה, אותה התורה, אותו הכוח העליון שיכול לעזור לנו להגיע ממש לגמר התיקון. שלא צריכים אנחנו כלום, אלא אם אנחנו דבוקים דרך רב"ש לבעל הסולם, בעל הסולם כבר בעצמו נושא בתוכו את הנשמות של אר"י ושל רשב"י, וכך אנחנו יכולים בעזרת כל אלו הגדולים לעלות לקראת הבורא ולקיים את תפקידנו, להביא את השיטה הזאת, התורה הזאת לכל האנושות.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לעיבור הנשמות של רשב"י או האר"י, דרך מסירות, או איך זה קורה?

אנחנו לא יודעים, אלא אדם שזה קורה בו אז הוא יודע. איך הוא מרגיש את זה אני לא יכול למסור, כי אין לנו כאלו רגשות שאנחנו יכולים להשוות איתם. אבל הוא יודע שעכשיו יש לו שכל ורגש והבנה ותפיסה בכוח עליון, בכל המערכת העליונה, לא מהדרגה שלו כמו שהייתה ולא מהדרגה שלו החדשה, אלא הוא ממש מסתכל על העולם דרך האר"י או דרך רשב"י. הוא מקבל כאילו מדרגה מסויימת מאוד רוחנית, גבוהה, שמתחיל להיות לו מובן הכול, המערכת מתחילה להיות מובנת, גלויה ורואה את תפקידו. זה כאילו לקחו את התינוק על הידיים של הגדולים ומראים לו את העולם. אבל זה לא כמו תינוק שמעלים אותו וזהו, כאן אדם נותן עבודה גדולה, אמנם צריך לזה גם סיוע מלמעלה.

שאלה: איך אני יכול להרגיש את התורה של בעל הסולם ורב"ש בין החברים?

במידה שאתה מתקשר עם החברים ומשתדל לעשות מהם עשירייה אחת, אתה ואתם מכינים את המקום ששם יתגלה מה שמגיע לכם להתגלות, לפי המאמץ, לפי התפקיד, לפי מה שיש לפניכם שאתם צריכים לבצע. יש כאן כמה תנאים. זה שאתה הגעת לקבוצה, זה כמו שאתה נולדת במשפחה שהיא יכולה לתת לך חינוך נכון. זה שאתה עכשיו משקיע בלהתחבר עם החברה הזאת, אתה כביכול לומד איך להיות האדם הזה הנכון. אבל מה שיתגלה לך זה כבר יתגלה מתוך שורש הנשמה שלך. אתה תתחיל להרגיש עד כמה הבורא הכין לך את המקום לגילוי שלו. ככה זה יהיה, לאט לאט בהדרגה. "לאט לאט" אני לא מתכוון לא להימשך מהר קדימה, זה כן, ודאי, רק הדברים האלה בכל זאת מתגלים בהדרגה לא בקפיצה.

שאלה: דיברת עכשיו בצורה מאוד רגשית על בעל הסולם ורב"ש, וציירת את זה בצורה מלאה באהבה. איך אנחנו יכולים להעביר את האהבה הזאת לציבור, לעולם? איך לא לאבד את זה ולהעביר את זה לעולם?

אני לא חושב שזו המטרה שצריכה להיות לנו, למסור את האהבה שלנו לבעל הסולם ולרב"ש אלא הם נותנים לנו קשר לנצחיות, לשלמות, לידע, להרגשת הבורא. אנחנו לא נוכל למסור את זה לאף אחד, אלא כל אחד ואחד יצטרך לגלות את זה בעצמו. אנחנו רק מוסרים שיטה, וגם לא שיטה "לאהוב מישהו", זה אף אחד לא צריך ולא רוצה לפני שמגיע אליו. אלא אנחנו צריכים פשוט להראות להם שזה לטובת האנושות, לטובת האדם ואז מתוך זה שהאדם האגואיסטי מבין שזה לטובתו, הוא מתחיל להעריך אותם, לקרב אותם, להחזיק בהם, וכך מגיע למצב שכל כך מעריך אותם, שמתחיל לאהוב.

זה במידה שהוא רואה עד כמה שהאנשים האלה המיוחדים הכינו לו את כל השיטה להיות אדם נצחי ושלם. אבל לא סתם לדבר ככה על בעל הסולם ורב"ש ש"צריכים לאהוב אותם". מה פתאום לאהוב? מי צריך את זה? אנחנו צריכים להסביר לאדם רק במידה שהוא ירגיש שזה לטובתו וייקח משהו לעצמו. מה שלטובתו. וסתם להתחיל לדבר עליו שיאהב "שהיו בני אדם, שכך כתבו, אתה צריך לאהוב אותם", מה פתאום. איך יכול להיות שמישהו ילך על זה? זה הזוי. זה שאני מרגיש כך, זה כי אני רואה שהם נתנו לי את החיים, ממש לפי זה אני מתייחס אליהם כך.

תלמיד: התכוונתי לאהבת הזולת. להעביר לא את האהבה לבעל הסולם לעולם, אלא להעביר לעולם איך בעל הסולם ורב"ש אוהבים את הזולת, שהם חיו עבורו.

זה רק בינינו, זה לא למסירה החוצה. אתה לא מבין שאתה לא יכול לדבר על זה בצורה כזאת לאנשים זרים כי אתה תיראה שם הזוי. ספר לכל מיני אנשים שהם יאהבו את אמא שלך. נגיד שאתה אוהב את האמא שלך, שהם גם יאהבו אותה. היא נתנה לך חיים גשמיים, היא טיפלה בך, אתה אוהב אותה. אז ספר לאנשים אחרים שהם יאהבו אותה גם. למה? אסור לך לדבר כך. אתה צריך ללמוד איך להתלבש באדם זר ולהראות לו ולדבר אליו מה שהוא רוצה לשמוע, אחרת רק תעשה עבודה לא נכונה בהפצה ואתה תקבל דחייה מהבורא, דחייה במקום קרבה. לכן תיזהר ותשמע מה שאומרים. אני במקומך לא הייתי בכלל מתחיל עם מה שאתה מדבר.

שאלה: אתמול בלילה שמעתי שאמרת שאחרי בעל הסולם ורב"ש לא צריך לכתוב עוד שיטה חדשה, אז האם אנחנו יכולים לראות את תפקידנו בלפשט את השיטה? לתת לאנשים טיפה טיפה שיוכלו לבלוע את זה?

נכון. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, לקחת מה שהם כתבו, דברים הכי קרובים לביצוע לכתוב את זה, לשכתב את זה בצורה קלה שהקהל יכול להבין ולפזר את זה לקהל הרחב. זה הדור שלנו שהוא כבר נמצא במעבר בין הגשמיות לרוחניות ולזה אנחנו צריכים לעזור.

שאלה: האם צריך שיהיו לנו ניצוצי אורות של המקובלים האלה בשביל שנוכל להבין את כתביהם?

לא, אנחנו מתוך זה שמשתדלים להבין אותם, לפשט אותם ולפרסם את הרעיונות שלהם, לאט לאט מתקרבים למקובלים ההם ומתחילים להרגיש אותם ומתחילים להרגיש שהם מתלבשים בנו וכך אנחנו בעצם עולים לדרגה רוחנית.

שאלה: באיזה אופן משפיעים עלינו עכשיו אותם הגדולים שהם כבר נמצאים איתנו, זאת אומרת שהם מובילים אותנו, הם דואגים לנו, איך זה, באיזה אופן אפשר להסביר את הדאגה שלהם אלינו?

הם המורים שלנו הגדולים שכבר לא נמצאים איתנו פיסית בעולם הזה המדומה, ניראה לנו שהם לא נמצאים כי אנחנו תופסים רק בכלים שיש לנו וכלים אחרים עוד אין, ואנחנו לא מבינים שהם נמצאים ממש כאן. ומזה שאנחנו לומדים, מזה שאנחנו רוצים ללכת להיות קרובים אליהם, להידמות להם, לבצע את התורה שלהם, מתוך זה אנחנו מתחילים לגלות עד כמה שהם חיים בנו, עד כמה שפתאום אני מגלה שכך הוא רוצה להגיד, כך הוא אמר, לזה התכוון וכן הלאה וכך אנחנו מחיים אותם בנו, ככה זה עובד.

וכמה שאנחנו יותר נכיר את השיטה, צורת ההתקדמות לבורא, צורת גילוי הבורא אז הם יותר ויותר יהיו מורגשים בנו כחיים בנו והם מתעוררים ומלווים אותנו, ממש מכוונים אותנו, ממש נמצאים בנו וכך מסבירים לנו איך ללכת ומה לעשות.

זה דומה לעץ שגדל, הוא גדל מהגרעין מהזרע ואז מתפתח יותר ויותר ולוקח עוד כוחות ועוד כוחות ומתחיל כבר להיכנס ולבנות את חלקי העץ, ענפים ופירות וכן הלאה, אבל בכל זאת אותם הכוחות שנמצאים מלכתחילה בתוך העץ הם פועלים, רק שהם מתחילים להיראות בפעולות שלהם יותר ויותר. לכן כמה שאנחנו נתקדם בלממש את תורת בעל הסולם ורב"ש אנחנו יותר ויותר נרגיש כמה שהם פועלים בנו ויותר בולטים בנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש את הציבור דרך הרב"ש, מה בדיוק אנחנו יכולים לסדר ממה שהם נותנים לנו ולהפיץ החוצה? איך אפשר להרגיש אותם?

מה עשית כדי להרגיש את הציבור?

תלמיד: עבדתי יחד עם העשירייה.

עשירייה זה לא הציבור, עשירייה זה כלי הרוחני המינימאלי ובלי עשירייה אז בכלל אין כלום. עשירייה זה תא אחד, עשר ספירות שאין יותר ואין פחות זהו. מה הלאה?

תלמיד: אני מבין שצריכים להרגיש את הכול בקשר בינינו, זאת אומרת להרגיש את הציבור זה פשוט לבנות את הקשר בינינו ולנסות להוציא את זה החוצה, אבל להוציא החוצה, מה? זה מה שאני שואל.

לא. אני לא מרגיש שאתה מבין בכלל איך להתקשר בתוך העשירייה ואיך להתקשר מחוצה לעשירייה.

תלמיד: על זה אני שואל אותך.

אני לא יכול עכשיו לדבר איתך על זה אבל אתה צריך ממש לחזור על אותם השיעורים שאנחנו דיברנו עליהם. חייב.

שאלה: מתי מתחילה הנקודה שקובעת שלאדם יש תפקיד כלפי האנושות?

הנקודה הזאת מתחילה מתי שהוא נכנס לעשירייה, כי כל המימוש שלו בעשירייה רצוי שיהיה עם הכוונה שהוא מכין את עצמו כלפי האנושות, וכל האנושות כלפי הבורא, כ"סוף מעשה במחשבה תחילה", סוף מעשה זה השפעה לבורא ובמחשבה תחילה שהוא עכשיו נכלל בעשירייה שלו ובדרך זה להיות צינור לכל האנושות ואז בצורה כזאת בכל האנושות לתת מקום לגילוי הבורא, כי "בתוך עמי אנוכי יושבת".

תלמיד: מה אתה אומר לחבר שעדיין מרגיש שהוא לא בשל לספר לאנושות את מה שעכשיו הסברת?

אני לא יודע אם זה בשל או לא בשל, מאיפה הוא יודע? הוא קיבל התעוררות לבוא לעשירייה אז הוא צריך לבוא לעשירייה [ובשביל] לדעת שלהתפתח אפילו בתוך העשירייה למנגנון נכון הוא כבר צריך לכלול בתוך המנגנון הזה את השלב הבא של ההתפתחות שלו, אחרת את השלב הזה הוא כבר לא יגמור. הוא לא יוכל להתחבר לעשירייה בצורה שלמה אם הוא לא מכין את עצמו בעשירייה לחיבור עם הרבה עשיריות ועם הקהל הרחב, שוב, לפי "סוף מעשה במחשבה תחילה".

ברוחניות כל הפעולות הן פעולות שלמות הן חייבות להיות כמין פעולות שתופסות את כל הבריאה מתחילתה ועד סופה ומסופה לתחילתה, ולכן הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה אבל אם הוא לא ייקח את הדברים האלה ברצינות שיום יום הוא יחשוב על זה, לא ייצא לו כלום והוא גם לא ייתן לכל החברה שלו להתקדם, הוא צריך איכשהו בכל זאת בכמה שאפשר להשתדל לחשוב, לדבר על זה ולאט לאט יתרצה, לאט לאט ירצה לקיים.

קריין: קטע מס' 8, מתוך אגרת נ"ב. אומר בעל הסולם:

"שעבדתי את עצמי להשי"ת לעבוד לפניו בכל אשר אמצא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו ית', ואדרבה אני אוהב תמיד, ומהדר אני אחר יגיעות גדולות לנ"ר לו ית', והראיה שבחרתי מקום עבודתי בא"י ששם שליטת הס"ם ביותר כנודע, ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפילו האר"י הקדוש זי"ע פחד מלפתוח בירושלים את בית מדרשו כנודע. וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים לבית מדרשי, ומכ"ז תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד."

(בעל הסולם. אגרת נ"ב)

מה הוא רצה להגיד? גם לו זה היה לא נעים. וכשהוא בא אז אף אחד לא רוצה להכיר בו שהוא גדול, מיוחד, מוכן, שרק יפתח את מקום הלימוד ואנחנו כולנו נבוא אליו, לא. היה צריך לעבוד חזק, קשה, כדי למשוך אנשים שיבואו אליו, שיתחילו ללמוד, שיהיה בשביל מי לכתוב, שיעזרו לו לפרסם את חכמת הקבלה. זה לא פשוט היה. והוא עשה את זה בקפדנות ובהתמדה מאוד מאוד גדולה, ולא באיזה מקום אלא בירושלים, שזה המקום הכי קשה להתקדמות הרוחנית.

הוא כותב במקום אחר, שזה מקום של קליפה, מקום של שבירה, שם זו ההתנגדות הגדולה ביותר. אבל לא פחד מזה והתחיל לפנות לכולם ועשה כך שבסופו של דבר ממנו והלאה השיטה הזאת התחילה איכשהו להתפרסם. ואתם רואים שאנחנו, מאה שנה אחרי זה כבר נמצאים במצב אחר לגמרי. מאה שנה ברוחניות כאילו אין זמן, זה מעט מאוד זמן, אבל תראו מה שנעשה בזמן הזה.

היום אלפים ובכל עולם, לומדים את השיטה שלו, מהספרים האלה שאי אפשר היה להדפיס. היום זה גם ספרים, גם אינטרנט, הכול בכל השפות ואנחנו ממש מממשים מה שבעל הסולם התחיל. אנחנו עובדים במשרד פרסום, המפרסם את הבורא לכל האנושות. מפרסם איך להגיע לעבודה הרוחנית, מה הבורא רוצה בדיוק מהנבראים, איך הנבראים יכולים לקיים את תפקידם, שלשם זה הם נבראים.

הכול אנחנו מבצעים איתכם. לכן קצת יותר צריכה להיות הבנה, הכרה, אהדה, יותר כבוד למה שאנחנו עוסקים, ולא לזרוק את זה ולהגיד, "אני לא יכול, זה לא נראה לי, אין לי מילים". ההיפך, כמה שיש לך התנגדות להפצה הזאת, אתה חייב יותר ויותר להשקיע בזה, כי גם את ההתנגדות מעוררים לך מלמעלה.

שאלה: הוא כותב פה שכבר אני משרת את הבורא בכל מה שאני יכול. איך אפשר לרכוש כזאת תכונה בעבודה? גם אתה אומר שהחיים שלך לא שייכים לך. מאיפה לקחת את הכוח הזה? הפעולה הפשוטה ביותר לוקח חצי יום לעשות.

אתה חושב שאצל אחרים זה קל ולי זה קל, ומכל שכן לבעל הסולם היה קל? אני ראיתי על רב"ש, לפעמים הוא היה מתאמץ לעשות משהו, זה היה כזה מאמץ, תופס במשהו, וכמעט ולא יכול. ממש עד שסוחב, עד שמוציא מעצמו, ממאמץ מבפנים כזה כוח אחרון, גרם אחרון של יגיעה, ואז מצליח. זה מה שדורשים. דורשים מאיתנו להראות שאנחנו בכל זאת עושים למרות שאנחנו נמצאים בסוף היגיעה, ממש, הטיפה האחרונה של יגיעה זה לצעוק מחוסר אונים, ואז מקבלים עזרה מלמעלה. אם לא מגיעים לזה זה לא נקרא יגיעה ולא נקרא עבודה.

כי כל העבודה שלנו, איך שוב ושוב לצרף לעצמנו עוד קצת על מנת להשפיע, עוד קצת על מנת להשפיע, תמיד מעל הכוחות שלנו. לא שאני מחכה עד שאני מקבל. לא, אני לא מקבל. אלא אני אקבל אולי שכל, רגש אבל לא רוחניות. אלא ממש ברגע האחרון, איפה שאני למעלה מהאגו האחרון, שם אני עושה את זה, זה ממש "גירומין", מה שנקרא, שם אני משיג מה זה רוחניות.

כי אנחנו צריכים להשיג משהו מהצד השני של הטבע, ולכן כדי להשיג את זה צריכים לעשות גם מאמץ למעלה מהטבע. וככה זה הולך. אם אנחנו מתחברים יחד בכוח שבינינו אז זה בסדר, יותר קל, אבל תנסו.

תלמיד: אז הכול זה הכוח של הבורא שבא לאדם ובכל זאת עוזר לו ככה להתייחס לעצמו?

ודאי שזה בא מהבורא. אלא מאיפה אתה חשבת, שיש לך כאלה דברים? לך אין כלום חוץ מהרצון לקבל המקולקל ועוד ניצוץ. הניצוץ הזה כל הזמן אומר לך "בוא בוא בוא, תצא", אבל לא נותן לך כוחות, רק מעורר אותך. כוחות אתה צריך לקבל דרך החברה מהבורא. במידה שאתה נמשך לחברה כדי לקבל מהם כוח השפעה, אז אתה מתקדם. אז אתה משלם בזה שאתה מקטין את עצמך כלפי חברים ותמורת זה אתה מקבל כוחות שעוזרים לך להתקדם לרוחניות. הכול לפי היגיעה.

שאלה: אני מרגיש כמו בדואי שמספרים לו על ספינות חלל. איך אני יכול למדוד את ההתקרבות לדרגה של המורים שלנו?

זה תלוי בך, מה אתה אומר? אף אחד לא שם לך איזה מכשול. נותנים לך את כל ההזדמנויות ואם אתה לא רוצה לשמוע איך להתקדם, אז אתה דורך במקום. גם הדריכה במקום, מפני שזה חוזר על עצמו, היא בסופו של דבר מתחברת למהירות גדולה, ואז אתה עושה חשבון יותר נכון.

הכול אך ורק כדי להתכלל בחברים ואיתם יחד, כמה שאתה נכלל מהם, לעשות צעד לבורא. תבדוק את עצמך. זה שאתה אומר שאתה כל הזמן עושה אותו דבר, כנראה שאתה טועה שם במשהו.

שאלה: מה היתרון לאנושות שספר הזוהר נכתב לפני אלפיים שנה ולא על ידי עשירייה בימיו של בעל הסולם? מה אנחנו צריכים ללמוד מהתהליך המורכב הזה עד שהגיע לידינו?

אנחנו צריכים לקבל את זה כמו שזה ולא להתבלבל ולא לשאול דברים שלא שייכים לנו. קיבלנו את המתנה, תלמד איך להשתמש בה נכון. ועל כל ההיסטוריה הזאת רק אחר כך אתה יכול לגלות ואולי תבין. אבל עכשיו לשאול שאלות שהן לא למטרת ההתקדמות, לדבקות בחברה שלך, להפצה לאנושות, כל השאלות האחרות הן סתם בזבוז זמן וכוח.

שאלה: מה העבודה של התלמידים שלך ושל בעל הסולם?

העבודה של התלמידים שלי ושל בעל הסולם? אני לא יודע, כולם תלמידים של בעל הסולם ורב"ש. העבודה שלנו היא לממש את שיטת ההתקרבות לבורא, מה שהם השאירו לנו, עזרו לנו, פתחו לנו. איך אנחנו מתקרבים לבורא, סך הכול זאת המטרה.

קריין: קטע מתוך אגרת ל"ח של בעל הסולם, ואומר כך:

"העיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית', כי אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר מהרגילות, הנקראת יגיעה, בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו, אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן. וכן מכל עבדות ועבדות, שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל לו, והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית'. והבן זה היטב."

אנחנו צריכים לעשות עד כמה שאפשר לכיוון הנכון, ביגיעה נכונה, ושמגיעים לסוף, עוד קצת. ו"עוד קצת" הזה שאתה עושה למעלה ממה שאתה לא יכול, זה נקרא היגיעה הנכונה. ולפני זה שעשית מאמצים, זה נקרא רק הכנה. זה נראה בלתי אפשרי, אבל בעשירייה שמדברים על זה ומבצעים את זה יחד, זה אפשרי ואין בעיה. אין בעיה, רק באמת להבין שכך צריכים לעשות.

רק אחרי זה כשאנשים אומרים שאנחנו לא מסוגלים יותר, הם לא עוצרים ומעל ה"מסוגלים" הם עושים עוד מאמץ, מעבר למסוגל. אז מעבר למסוגל מה שעושים זה נחשב ליגיעה ולפי זה המאמץ שלהם מתקבל. כי שם הרוחניות. כי לפני זה המאמצים שהם עשו, זה בכוחות שקיבלו קודם, שיש להם, לכן זה לא נקרא יגיעה. יגיעה נקרא לאזור, למקום, לשטח, למדרגה שעוד לא היו בה.

שאלה: מה שאמרת עכשיו על היגיעה שמגיעים לסוף, למקסימום ואז נותנים עוד מאמץ אז זו יגיעה, האם רק במצב כזה אפשר לבקש תפילה בכלל, ולפני זה אין תפילה?

אתה יכול לבקש אבל זה כמעט ולא מתקבל. כמעט אנחנו לא יכולים להבדיל בין הדברים האלה, אבל תינוק שמנדנד, אפילו ככה וככה, בכל זאת זה קצת עוזר. מאיפה עוזר? הוא בכל זאת מחזיק את עצמו בקשר עם העליון, הוא לא מתרחק. הוא מנדנד ורוצה, ותן לי, תן לי, תן לי, אמנם שהתפילה שלו והבקשה שלו היא אולי לא במקום בכלל, אבל הוא מחזיק את הקשר שלו איכשהו לבורא, למרות שהבקשה שלו היא עדיין לא בשלה.

שאלה: תפילה טובה, אמיתית, היא רק אחרי שסחטתי את עצמי ביגיעה?

ועוד קצת, מעל הסחיטה.

תלמיד: ואז מיד היא מתקבלת?

זה אני לא מבטיח לך. מה פתאום? מה פתאום? למה אתה רוצה שזה מיד יתקבל? אבל אתה עשית את זה למען להראות לבורא שאתה מוכן לעשות בשבילו הכל, על מנת להשפיע. אז מה פתאום שאתה עכשיו מיד אומר לו "נו, עכשיו תשלם", ככה זה?

תלמיד: אני עשיתי את ה"חצי שקל" שלי, עכשיו הוא יעשה מה שהוא צריך לעשות.

מה שהוא יעשה זה ייעשה, זה לא עניינך. אתה דווקא מכין את עצמך בחצי שקל לזה שאת המחצית שלו אתה לא רוצה. במה שהוא נתן לך, אפשרות לעשות מאמץ על מחצית היגיעה שלך לכיוון שלו, בזה אתה עוצר, זהו, חצי ממנו אתה לא רוצה לקבל. שבמחצית השקל שלך אתה כבר אומר, "נתת לי לעשות את זה בשבילך, יגיעה כולה. יפה. נכון שאני הגעתי לזה בגלל שאני רציתי להרוויח, להצליח, אבל עכשיו על ידי היגיעה שלי, כשאני באתי אליך להצליח ולהרוויח על ידי יגיעה, עכשיו דווקא אני הבנתי מתוך המאמץ שלי, שזה השכר, מה שאני עכשיו עשיתי ביגיעה". ואתה מודע לו על זה, ולא רוצה כלום ממנו. ההיפך, "רק אל תיתן לי שום דבר". ואז הוא מקבל מסך לפעולה הבאה, עוד יותר גדולה.

שאלה: ברצון לקבל הרבה פעמים אתה מגיע למקסימום של היגיעה, ואומר "זה המקסימום שאני יכול" אבל אתה בא ואומר "תעשה עוד". אני יודע שבדרך כלל בספורט, יש מאמנים שלוחצים אותך אחרי שאתה סחטת את עצמך ואומרים לך "אתה יכול עוד, אתה יכול עוד". איך אדם עושה פעולה מעבר למה שנראה לו כסוף היכולת, את ה"עוד יגיעה" הזאת שאמרת?

יש אפשרות לעשות את זה מפני שאנחנו לא פועלים לבד. לא לבד. גם בספורט, אתה מסתכל על אחרים ויש לך מזה תוספת כוח. לבד ודאי שלא, מהבורא אתה לא מרגיש שאתה יכול לדרוש ממנו. אתה מסתכל על החברים, כי זה בכל זאת עשר ספירות שלמות, עם כולם, כולם מעבירים כוחות לכולם. וכך אתה מרגיש את הנחיצות וכוחות להמשך.

שאלה: זאת אומרת שבקבוצה יותר קל בגלל שאנחנו מחלקים בין כולם את אותו המאמץ? בגלל זה יותר קל או שפשוט יש תמיכה כזאת?

יש כל כך הרבה התפעלויות שאנחנו מקבלים מהסביבה, מהרשת, שאני לא יכול אפילו להסביר לחלק. פעם נעשה את זה. בינתיים בשבילנו זה עוד לא כל כך מורגש בכל כך הרבה פרטים שונים שנוכל למיין אותם.

שאלה: זה נשמע כאילו בעל הסולם התחיל את ההפצה שלו אחרי הגילוי, ואנחנו צריכים לעשות הפצה כדי להגיע לגילוי. למה זה נשמע כאילו זו עבודה הפוכה מבעל הסולם?

לא עבודה הפוכה. אתה תמיד לומד ככה מאנשים שכבר נמצאים למעלה ממך, כמו ההורים שהם מחנכים את הילדים, נותנים להם הכל, מושכים, נותנים דוגמה, וככה זה קורה. אלא מה אתה רוצה שהוא יהיה בדרגה שלך, או שיעזור לך דווקא בגלל שהוא נמצא בדרגה עליונה.

שאלה: מה שומר עליי מגאווה ברגע שהגעתי לקצה גבולות היכולת שלי והצלחתי לתת עוד. שאני לא אהיה מבסוט מעצמי שהנה הצלחתי להתייגע?

אתה צריך לתת את כל היגיעה מכל הרצון לקבל שיש לך כדי להגיע לאפס, ואז אתה מתחיל מדרגה חדשה.

שאלה: מה זה אומר?

שמכל הכוחות אתה נותן יגיעה. רק בתנאי הזה אתה מתחיל מדרגה חדשה ומתקדם.

שאלה: אני לא מצליח להבין איך היגיעה הזאת לא נשארת פרטית שלי אלא אני עושה יגיעה ביחד עם העשירייה למען העשירייה. לא מצליח להבין איפה זה פועל?

אני לא מבין מה ששאלת?

שאלה: היגיעה הזאת, התוספת, זה שצריך להתאמץ אני מצליח לשמוע את זה רק כשזה משהו שאני עושה באופן פרטי. אני מנסה להבין איפה אני יכול להוסיף את העשירייה לתוך היגיעה הזאת?

אבל איך אתה תתקדם אם אתה לא תקבל כוחות מהעשירייה? בכוחות שלך?

תלמיד: כוחות מהעשירייה. אבל איך להוסיף את העשירייה, כך שהעשירייה תפעל בעוד מאמץ, בעוד יגיעה?

אבל אין לך מאמץ, אם אתה לא אוסף את כל העשירייה. אין לך מאמץ. כל המאמצים הם כדי לאסוף את כולם, ולעשות מכולם איזו פעולה אחת. אז במה המאמץ? שהם יעזרו לך להבין יותר איזה משפט?

תלמיד: זה כאילו אני אוסף את המאמצים של החברים בעשירייה, אוסף אותם ביחד עם המאמץ שלי, וזה מה שיש לי כרגע.

בשביל מה?

תלמיד: להגיע לבקשה, לתפילה.

איזו בקשה? איזו תפילה?

תלמיד: שעל המאמץ המשותף הזה נוכל להוסיף בעוד יגיעה. זה מה שאני לא מצליח למצוא, איפה נמצא המאמץ, איפה התוספת?

זה בדיוק מה שאני אומר לך, ואתה אומר שלא לכיוון זה אתה רוצה. אתם רוצים להתקדם, להיות יותר קרובים זה לזה, יותר ביחד לאתר את המאמץ, לאתר את הכוח. אז אתם צריכים יותר ויותר להיות מקושרים, ומתוך הקשר שלכם להביא לפעולה רוחנית, לפעולת השפעה, מחוצה לכל אחד. זאת אומרת כל אחד עבור כולם, מחוצה לעצמו. ואז אתם אוספים את המאמצים האלה, של כל אחד מעצמו כלפי האחרים. וכשאתם מתאספים בצורה כזאת, אוספים בצורה כזאת את מאמצים שלכם, מזה יוצא לך, לעשירייה, כוח השפעה משותף, ואז אותו אתם מכוונים לבורא.

תלמיד: איפה זה נאסף? זה המקום שלא מצליחים, שאני לא מצליח.

זה נעשה בקשר ביניכם, שכל אחד רוצה להשתמש בעשירייה כדי לתת לה משלו, ואז בסך הכול את הכוח האינטגרלי הזה, אתם אוספים לבורא.

תלמיד: מה אנחנו צריכים עוד לעשות או איפה להתמקד כדי לזהות את המקום הזה? אני לא מרגיש אותו בכלל.

אני מבין, עכשיו אני שומע ומרגיש מה קורה. אתם לא עושים את המאמצים לפי מה שאנחנו מדברים עכשיו מילה במילה.

שאלה: המאמץ הזה, במה הוא? זה בלהצדיק אותם, או להצדיק את איך שהבורא פועל כלפיי, ומה קורה אחרי המאמץ הזה?

היום אתם מנותקים מכל העניין, מה לעשות לפני זה, ומה אחרי זה, מה ככה, ומה ככה. טוב, אנחנו פשוט צריכים לקרוא יותר ולא להתפלפל. אני רואה שכאילו אנחנו היום ככה, אבל זה טוב, זה תמיד ככה, זה סימן של מצב חדש.

קריין: קטע תשיעי מתוך "נבואתו של בעל הסולם".

"ובמלאת הימים האלה, הקשבתי קשב רב לכל הייעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון, איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה', אשר הודיעני." אתם שומעים ממה הוא דואג? איך אני אגיע לכל בני העולם ואספר לכל בני העולם מה המטרה, איך להתפתח, איך להשיג דבר אמיתי, נצחי, שלם. "ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם, הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו. ואני שבע והלל, הולך ושמח, וכמו מצטחק על האומללים האלה. ונגעו אליי הדברים עד הלב. אז הוסכם בלבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון, להועיל את בני העולם האומללים, להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי."

(בעל הסולם. "נבואתו של בעל הסולם")

זה מה שהוא רוצה, אתם שומעים? הוא רוצה לקדם את כל האנושות, את כולם לבורא וזה מה שמדאיג אותו מאוד. לכן הוא הולך לפתוח את כל חכמת הקבלה, את חכמת התיקון לכולם, דבר שלא היה לפניו, ואנחנו צריכים להמשיך את דרכו.

שאלה: לגבי המאמצים שעליהם דיברנו. כשניתן כזה מצב לחבר, כשהוא מבקש באמת מהעשירייה, כי הוא לא מצליח להתמודד. איך העשירייה יכולה לעזור לו, איך אנחנו יכולים להתכלל בתוך אותו המצב שלו, מה אנחנו צריכים לבקש באותו רגע, איך אנחנו צריכים להתנהג?

אני חושב שכולנו צריכים להתחבר, ולעזור כולנו, לכל אחד ואחד שנכנס לקשיים. זה מה שאפשר לעשות. רק לעשות בפועל, אם תתחילו לעשות דברים כאלה בפועל, אתם יותר ויותר תרגישו מה עוד צריכים, ותתחילו להבין למה בעל הסולם התכוון.

שאלה: מה שאתה אומר, ומה שאנחנו שומעים בנבואה של בעל הסולם ממש נוגע בלב, כל אחד בעשירייה מרגיש את זה, ואני בטוח שכל אחד בעולם מרגיש את זה. כשאתה התחלת ללמוד אצל רב"ש, אתה התחלת לכתוב לפני שהרב"ש התחיל לכתוב. לך לא הייתה דוגמה כמו שיש לנו עכשיו. ורב"ש התחיל לכתוב אחרי שאתה ביקשת ממנו, הוא הוציא את הנייר מקופסת הסיגריות וכתב עליו את המאמר הראשון שיש לנו. מה עורר אותך ככה לכתוב לכל העולם עוד לפני שרב"ש התחיל לכתוב?

כי כלום לא היה ידוע. אתה יודע מה היה? היה כך, "זוהר" עם פירוש הסולם, שאף אחד לא יכול לפתוח ולהבין מה כתוב שם, וגם רובו כתוב בארמית. "תלמוד עשר הספירות", שאי אפשר להוציא משם מהי העבודה הרוחנית. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" ו"הקדמות לספר הזוהר", שמאוד קשים, אנחנו לומדים אותם כבר כמה פעמים, והם מאוד קשים. וזהו.

ואם אדם שואל ורוצה להבין מה עלייו לעשות, אז מה אני? הוא רואה שיש כאן משהו גבוה, ואני לא יכול לקפוץ לדרגה העשירית, או עוד יותר גבוה מיד, מהמקום שבו אני נמצא. אני גם לא יודע לאן, ואיך לקפוץ. לכן התחלתי בצורה שיטתית לאט לאט, בהדרגה, לשאול את האנשים, בעיקר את הלל גפשטיין ורב"ש, והתחלתי לקבל הסברים, קצת מהם, וגם ממנחם הזקן, הם היו שלושה מבוגרים, בני שבעים, שמונים ואני הייתי בן שלושים, וכך הייתי לידם כמו ילד לעומת הסבא, וכך הייתי מרגיש את עצמי, שאני מוכן לעשות בשבילם הכול, רק שיספרו לי עוד ועוד, וכך עשיתי.

ומה ששמעתי, אז קצת יותר הבנתי מה שכתוב, ולפי זה כתבתי את הספרים הראשונים שלי ברוסית. לא הייתה לי ברירה. אחר כך רב"ש התחיל לחלק לי את מאמרי "שמעתי". אחר כך הבאתי אנשים, ואז הוא התחיל לכתוב בעצמו מאמרים. אבל הכול קרה מתוך זה שאז לא היה כלום. היום אתם מגיעים, אתם נכנסים לארכיון שלנו ,ויש לכם שם את כל חכמת הקבלה, לא חסר כלום. תמיד יהיה מה להוסיף בכמה מילים, אבל באמת כל זה לא היה.

לכן אין להתרעם על זה שכתבתי לפני שרב"ש כתב. כן, אני כתבתי מתוך זה שרציתי להסביר כמה שאני יודע, קצת יותר, ובצורה יותר קלה ממה שמוסבר בספרים האלה של תלמוד עשר הספירות וספר הזוהר. רציתי להסביר קצת לאנשים שמחוץ לעניין, שאולי גם הם יבואו וירצו. ככה זה.

קריין: קטע מס' 10, אומר בעל הסולם באגרת ט'.

"בעזרת ה' מצאתי חן בעיני בוראי ית', לגלות לי כל שפלות הדור, וכל מיני תקונים קלים ונאמנים, להשיב כל נפש לשרשה בתכלית המהירות." 

(בעל הסולם. אגרת ט')

כן, זה מה שהוא בעצם רוצה, להגיש לנו את הדברים הכי קלים, הכי מעשיים, כדי שאנחנו לא ניכשל אלא נממש אותם, נבצע ונעלה בדרגות האלו להכרת המציאות שנמצאת בינתיים נסתרת מכולנו.

שאלה: פתחת את בעל הסולם בצורה מאוד עמוקה, מאוד מרגשת, זה ממש תופס את הלב עד דמעות. השאלה, כשבעל הסולם כותב שהוא העלה תפילה שיורידו אותו לדרגת נביא שהוא יוכל להסביר, למצוא שפה שמתאימה לאנשים, למה הוא כותב שזה להוריד אותו, זו עלייה, דווקא להפך?

בוודאי שזו ירידה בשבילו, כי הוא צריך לרדת כדי להסביר. נגיד שאתה פרופסור, אתה גדול, אתה מדען, ושולחים אותך לאיזה בית ספר כפרי שאתה שם צריך ללמד ילדים. איך אתה מגיע לשם ומלמד? אתה צריך לרדת לדרגה שלהם ולמצוא מילים ש[מתאימות] להם ולתת להם שיעור בצורה עדינה. זו ירידה גדולה. בעל הסולם כותב על זה אחר כך בנבואתו, הוא כותב שהוא ירד. אבל הוא לא פחד שהוא מאבד את הכול, כי לא היה חשוב לו אם הוא מאבד או לא מאבד את הדרגה הרוחנית שלו, אלא העיקר שיוכל לעזור לאנשים רגילים פשוטים. הוא היה מוכן לרדת אליהם ולהיות ממש כמוהם, רק כדי שתהיה לו קצת אפשרות להסביר להם.

אתם מבינים מה שהוא עשה ומה שאנחנו מתעצלים לעשות. לכן הוא הגדול והוא עלה עוד יותר ויותר. ואנחנו מתוך זה שאנחנו מזלזלים לטפל בכל האנשים שאנחנו קרובים אליהם, אנחנו ממש שמים לעצמנו רגל ולא יכולים לעלות.

קריין: קטע 11 מתוך הקדמה לספר הזוהר, אות נ"ח.

"מתוך שנתמעטה האמונה בכלל, והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט, וספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים, ע"כ נפל הפחד על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו, כי ח"ו קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק על כהאר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש, והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש. 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות נ"ח)

ודאי שאם אנחנו הולכים לכל מיני פירושים אחרים, אנחנו רואים שם כל מיני כאלה סיבובים, שהאדם יכול להיכשל ולחשוב שנמצאים עכשיו לפניו בעולם הזה כל הדברים האלה, הוא מתחיל לראות בכל הצורות הגשמיות שיש שם איזה רוח. זו הבעיה העיקרית. לכן בעל הסולם פחד מזה שנגיע לגשם, להגשמה, ובזה הוא טרח שלא יהיה דבר כזה, שאנחנו בדיוק נראה שרק רוחניות המנותקת מהגשמיות היא המתקיימת. ואין לנו שום קשר לזה אלא דרך החיבור להגיע לכוח האמונה למעלה מהדעת, ושם אנחנו מתחילים להיכנס לרוחניות האמיתית. וכל היתר זו גשמיות שנמצאת כאן לפנינו.

שאלה: אם לנסות להשוות את עצמנו לבעל הסולם אז אני אעמוד עצוב ואאבד כוחות. עם מי כדאי להשוות את עצמנו, והאם בכלל צריך להשוות את עצמנו עם מישהו?

אדם צריך תמיד להשוות את עצמו עם הבורא. אם כתוב "שובה עד ה' א-לוהיך", שאני צריך להיות בהשתוות הצורה עימו, שזאת מטרה, אז אני לא צריך להיות רק כמו בעל הסולם אלא כמו הבורא, להגיע להשפעה ולאהבת הזולת בצורה השלמה. אבל את הדברים האלה לא עלינו לבצע אלא עלינו רק לרצות, ומבצע הבורא. לכן כל העבודה הרוחנית שלנו היא נקראת עבודת ה', שהבורא הוא עושה, אנחנו רק מבקשים.

שאלה: למה התכוון בעל הסולם במילים "להתחמם באורו הקדוש" של ספר הזוהר?

הוא לא התכוון אלא כך אמר. שצריכים להיכנס לספר הזוהר בצורה כזאת שאתה מקבל ממנו השפעה, הארה שמגיעה אליך ומחממת אותך, מתקנת אותך. הספר זה לא סתם ספר שמודפס, אלא הכוח שלו הוא משפיע על האדם שרוצה להגיע לדרגות שכתובות בספר. זה נקרא להתחמם באורו של ספר הזוהר.

שאלה: איך למדוד מידה של יגיעה אם אין כזה מדד שאתה יכול לראות ולומר שפה היגיעה?

אין דבר כזה ביגיעה כמה יותר ולא יותר וכן הלאה, אלא עד הסוף ויותר. עד הסוף ויותר, כך מודדים את היגיעה.

שאלה: מקובלים שחיו בזמני בעל הסולם, הרי באותה עת עדיין היו מעט מקובלים, למה הם לא התכופפו בפניו ולא הבינו שלפניהם עומד גדול המקובלים כמו שקרה עם האר"י שכולם הרכינו את ראשם ובאו אליו ללמוד?

לבעל הסולם זה היה כבר זמן אחר מהאר"י. האר"י היה כמעט אחד בדורו. היה הרמ"ק אבל הוא כבר היה זקן והיה ברור ההבדל בין אר"י לרמ"ק. עד כמה שאני קורא ומבין, כשהאר"י פתח את השיטה שלו כולם הבינו שזה אור חדש. מה שאין כן בעל הסולם פעל כבר בתחילת המאה העשרים, כשהיו מלחמות, בעיות, בלגן, הייתה התנגשות גדולה מאוד בין החסידים והמתנגדים עוד מימי בעל שם טוב, ובימי בעל הסולם היו אנשים ששנאו את חכמת הקבלה בכלל, רצו למחוק אותה והיו מתנגדים לה. לכן כמה שהיה יכול היה מפרסם וכמה שלא, לא. גם התחילו להשפיע אנשים דתיים על הממסד, על הממשל, על היישוב שהיה כאן, לכן הוא היה כבר מוגבל מאוד. אבל בכל זאת הדפיס את ספר הזוהר ועוד ספרים, עשה משהו. אבל העיקר שהוא עיצב בכמה תלמידים שלו ובעיקר ברב"ש שהמשיך דרכו ועשה הכול. רב"ש לא כתב, לא הדפיס שום דבר, בעל הסולם הדפיס לפחות, רב"ש לא. רב"ש רק בעשר השנים האחרונות מהחיים שלו כתב מה שכתב.

יש עוד כל מיני כתבים שהשאיר בעל הסולם שעדיין נמצאים אצלי כאן לידי בארכיון, שעוד נגיע למצב שכולנו נשב בשולחן גדול ונתחיל למיין את כול הכתבים האלו. חלק גדול מהם מצולם ונמצא בארכיון שלנו בצורת צילום, חלק כבר מודפס וחלק עוד לא נגענו בו, אנחנו נעשה את זה יחד. רק העבודה הזאת היא דורשת קשר בינינו. אם אנחנו נתקשר נכון בינינו, אנחנו נבין מה כתוב שם יותר, נבין גם איך לסדר את הכתבים האלה לפי רצונו של בעל הסולם ואז נתחיל כך לעשות. אותו דבר יש לנו עם רב"ש. יש עוד הרבה כתבים שרב"ש השאיר בכתב ידו ואנחנו צריכים גם למיין אותם, לסדר אותם ולהדפיס אותם. הכול מחכה לכם כשתגיעו להיות ביד אחת, ברוח אחד, במוח אחד, ואז נוכל להבין מה כתוב שם ולמיין את הכתבים, לסדר ולהדפיס.

(סוף השיעור)