שיעור בוקר 18.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 393, מאמר "הערבות",

אות י"ח

חלק 1

קריין: מאמר "הערבות", אנחנו נמצאים באות י"ח. בספר "כתבי בעל הסולם" המאמר מופיע בעמוד 393.

מאמר "הערבות", הייתי אומר, הוא המאמר החשוב ביותר להסברת התפקיד של עם ישראל, של כולם, של כל האנושות. כי אחרי "מתן תורה", שבעל הסולם כתב כמאמר הראשון לעם בעת ההיא, המאמר השני הוא "ערבות". מתן תורה זה כוח שבא מלמעלה שאנחנו מקבלים, אבל בשביל מה מקבלים ואיך צריכים לממש אותו, זה בערבות בינינו. לשם זה הייתה שבירת הכלים, כלי דאדם הראשון שהבורא ברא, ובאיחוד של אותו הכלי, של כל חלקי הכלי האלה יחד, שזה כל אחד ואחד מאיתנו, אנחנו מגיעים למצב שמגלים את הבורא. וכל הבריאה וכל התהליך ומחשבת הבריאה ותכליתה מראשה ועד סופה, הכול על ידי החיבור בינינו. ובתוך החיבור בינינו, מה שאנחנו משיגים בכוח הערבות הדדית, אנחנו משיגים את הכוח העליון, את הבורא. אז מגיעים למצב הסופי שנקרא "דבקות", דבקות שלנו בבורא.

לכן אין מעשה יותר חשוב מהערבות בפועל, שכך אנחנו צריכים לראות את כול המצב, את כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור ואת כל התכלית שלנו. סביב זה יש לנו הרבה חומר, מאמרים, אבל כל מה שלא ניקח, כל זה מכוון אך ורק לקיום הערבות. גם אנחנו בחיים שלנו בכל רגע ורגע צריכים להיות מכוונים לזה, האם אני מתקרב למושג הערבות יותר ויותר. ולא צריכה להיות לפניי עוד איזו מטרה, רק זאת. ואם אנחנו נייצב את זה נכון, מיד נראה איך כל החיים שלנו מקבלים צבע אחר, איך כל הבעיות, כולל התפתחות המשבר הנוכחי עם וירוס הקורונה ועוד שעומדים בדרך, כל זה נופל ונופל כי הם לא באים אלא כדי לעורר אותנו לערבות. לכן אם אנחנו רואים איזו תקלה קטנה או גדולה, אנחנו צריכים להבין שהתיקון שלה הוא רק בהגברת הערבות בינינו.

נשתדל לחשוב רק על זה כל הזמן, בפרט אחרי אתמול שכבר התחלנו לייצב את הדבר הזה בינינו ובין כל באי עולם, ונמשיך בדרכנו. בהצלחה.

אות י"ח

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל."

סדנה

אני הייתי שואל כאן, אמנם זה לא לפי הטקסט, לא לפי מה שאנחנו קוראים עכשיו, מה ההבדל בין הערבות בינינו בתוך העשירייה, בין העשיריות לבין הערבות בינינו לבורא? מה ההבדל בין הערבות ביני לחבריי וביני לבורא? מה ההבדל בין הערבות בין העשיריות ובין עשירייה לבורא? קצת נרחיב את מושג הערבות שהוא כולל את כל הבריאה, זה מה שאני רוצה שתרגישו.

*

חבר, תסביר לנו למה אמרת ככה. כשאני שאלתי מה ההבדל בין הערבות בתוך העשירייה לבין הערבות בין העשירייה לבורא, אמרת שאתה ממש לא רואה הבדל כל כך. מה רצית להגיד בזה?

תלמיד: אני רציתי להגיד שבסופו של דבר כשאנחנו מגיעים לתיקון, אנחנו מגלים שזה אותו דבר, שהערבות בין החברים, הערבות בין העשיריות והערבות עם הבורא זו אותה ערבות.

כן, כמו שאנחנו לומדים, שמושג הבורא הוא לא קיים אלא אם כן אנחנו מייצבים אותו בקשר בינינו, בערבות שבינינו. זאת אומרת בערבות שבינינו אנחנו מייצבים את מושג הבורא, ואז במידה הזאת הוא קיים ומתגלה.

שאלה: בשאלה שנתת לנו לסדנה שאלת, מה ההבדל בין הערבות בינינו לבין הערבות בינינו לבורא. מה זה בכלל ערבות בינינו לבורא? אני מבין מה זה להיות ערב לחברים, מה זה שאנחנו ערבים לבורא, הוא ערב לנו?

הבורא זה "הכולל". אם אני מתייחס לקבוצה כמו ליחידה אחת שאין שום הבדל בין כולנו אז המושג הזה מביא לי את הרגשת הבורא. הבורא הוא בסך הכול אותו כוח החיבור שאנחנו יכולים לייצב, כי אין בורא ללא נברא, אלא שאנחנו יכולים לייצב בינינו בצורה נכונה שמשתוקקים לחיבור בינינו, לתמיכה.

תלמיד: ואז בין הכוח הזה של החיבור לבינינו יש קשרי ערבות?

קשרי ערבות יש בינינו ולאותו כוח שאנחנו רוצים לחבר ולראות אותו כמטרת החיבור.

תלמיד: האם הוא ערב לנו, אנחנו ערבים לו?

כן. אנחנו מראש אומרים, שיש כזה מצב שבו אנחנו מחוברים יחד, שאנחנו נמצאים יחד, שערבים יחד, קשורים יחד כאחד ממש, ולאותו מצב אנחנו מתפללים, מאותו מצב אנחנו רוצים למשוך כוחות. הוא קיים כבר המצב הזה, הוא חי, הוא נצחי, ואנחנו אליו צריכים רק להגיע, לגלות אותו בפועל. זה ההבדל בין ערבות בינינו שעדיין נמצאת בהתקדמות, בשינויים, לבין אותה ערבות שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו כבר בצורה ברורה לפנינו כתוצאה מהחיבור השלם. אבל גם זה וגם זה אנחנו מייצבים, לא שזה קיים מחוצה לנו. לכן המושגים האלה הם כל כך חשובים ואנחנו צריכים עכשיו להתחיל להתכלל בהם ממש.

שאלה: האם יש הבדל בין ברית לחברים לערבות לחברים?

אין הבדל בין הקשר בינינו שאנחנו רוצים לעשות לבין הערבות, כי זה מה שאנחנו רוצים שיהיה. אין יותר. ערבות זה החוק הכללי של החיבור הנכון בינינו.

שאלה: אנחנו יודעים שיש שתי קומות, אהבת החברים ואחרי זה אהבת הבורא. המעבר הזה בין שתי הקומות, הוא לא פעולה נוספת שאנחנו צריכים לעשות, זה קורה מעצמו?

לא. אנחנו צריכים גם את זה לעשות, אבל אהבת הבורא היא כתוצאה השלמה, השלמה של אהבת הבריות. מושג הבורא מתברר לנו באהבה ללא שום הבדל לכל הבריות.

תלמיד: פעם הבנתי שהעבודה בינינו היא שאנחנו מנסים להגיע לאהבה או לערבות בינינו, וכשזה מצליח אנחנו צריכים לעשות עוד פעולה שאנחנו אומרים שהיא לא בשביל עצמנו אלא בשביל הבורא, לעשות לו נחת רוח.

אבל הבורא זה מושג שאנחנו משיגים אותו כשאנחנו באמת נכללים יחד. אז באותה התכללות יחד אנחנו משיגים את האידיאל הזה של ההתחברות הסופית, השלמה, שזה נקרא "בורא". אחרת הוא לא מושג.

שאלה: שמעתי שהבורא הוא המידה האבסולוטית של הערבות שלנו. האם אפשר למדוד איכשהו את הערבות, יש בה דירוג מסוים?

125 מדרגות יש לנו. בכל מדרגה ומדרגה הקשר בינינו, צורת הקשר שלנו משתנה כל פעם בכמות ובאיכות וזה בעצם מודד לנו את מידת הערבות. ההתכללות שלנו, מסירות נפש, הכול זה מושג אחד. רק ישנן כל מיני זוויות איך אנחנו מסתכלים עליו, כי אנחנו כך בנויים. אבל כשאנחנו משיגים את המושג הזה במלואו, נקרא שמשיגים את הבורא. זה נקרא "עשיתם אותי".

שאלה: מה מחזיק אותי יותר, ערבות עם החברים או עם הבורא?

אני יותר תלוי בערבות בין החברים, כי מערבות בין החברים אני מגיע לערבות עם הבורא. בתוך החברים אני מתחיל להשיג את מושג הבורא וגם את הערבות עם הבורא אני משיג רק דרך החברים. הבורא זה הכול, זה הכולל, זה כתוצאה מהחיבור השלם בינינו. רק אנחנו לא יכולים להגיע לחיבור השלם בצעד אחד, אלא יש 125 צעדים שכך האור העליון עשה את החלוקות האלה מלמעלה למטה, ולכן נתן לנו הזדמנות במדרגות קטנות להשיג את מידות הערבות בינינו ובסך הכול בינינו ועם הבורא.

אנחנו נלמד גם ב"תלמוד עשר הספירות" מה זה נקרא מושג של האור שמתגלה בכלי ואור שכביכול לפני הכלי, מחוצה לכלי וכן הלאה. כי אין לנו הגדרה אחרת לבורא, אנחנו לא יכולים לדבר עליו, אלא רק בתוך הכלי. ולכן במושג הערבות של הקבוצה, בתוכו משיגים ערבות עם הבורא. למה אני מדגיש את זה ולמה התחלתי עם זה? כדי שנראה עד כמה כל העבודה נמצאת בינינו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהערבות בינינו היא הכרחית?

אני לא רוצה הגדרות כאלה.

שאלה: כמו שאמרת אנחנו מתכללים בצורה הדדית זה בזה, נכללים בחברים שנמצאים בעשירייה. באיזה שלב אנחנו מגלים שם את היחס של שותפות עם הבורא כמו עם החבר, האם זו ערבות הדדית?

דרך החיבור בינינו אנחנו יכולים לפנות לבורא, כי הבורא בסך הכול זה מרכז החיבור בינינו, זה התוצאה, הכולל שלנו, עד כמה שאנחנו יכולים להתכלל בינינו עד כדי כך שנאבד שם את כל האישיות הפרטית שלנו ונתכלל בחיבור בינינו. כשהחיבור בינינו הוא הקיים, ולא כל אחד מאיתנו, אז נקרא שאנחנו נכללים בבורא, ועם המושג הזה אנחנו עובדים. להשיג את המושג הזה במאמץ כל פעם, זאת המטרה וזאת הפסגה של כל מדרגה ומדרגה.

תלמיד: אבל כשאנחנו עושים את זה, יש הרגשה שאנחנו אלה שמשקיעים את היגיעה בקשר עם החברים. כשאנחנו נכללים בקשר שלנו עם הבורא איך הוא פועל כלפינו?

כשאנחנו משיגים פניה לאיחוד, אנחנו מתחילים להרגיש איך האיחוד הזה פועל עלינו. זה נקרא שהבורא מחזיר לנו.

שאלה: כמה שיותר חברים כך יש יותר גילוי הבורא וכך גם יותר ערבות?

כן, כתוב "ברוב עם הדרת מלך". כמה שיותר חברים, כמה שיותר עוצמה של כל חבר וחבר, כמה שעוצמת החיבור שלהם גדולה כך אנחנו מגלים את כוח האיחוד שלהם שנקרא "בורא". אנחנו עושים אותו, הוא בעצמו מעבר להשגות שלנו ואנחנו לא יודעים מי זה ומה זה. אנחנו פונים בסופו של דבר מלכתחילה רק לחיבור בינינו.

שאלה: אני רוצה טיפה לחדד את ההבדל לעומת ערבות גשמית. בערבות גשמית מאוד ברור מה אני חותם עבור החבר, מה בדיוק מתחייב החבר להחזיר לבורא שעל זה אני חותם?

אתה מתחייב לחבר להיות ערב, ואנחנו לומדים את זה גם במאמר "מתן תורה" וגם במאמר "הערבות", אתה מתחייב להיות במקום הבורא בכל דבר שהוא צריך. אתה כביכול חותם ממש כמו בבנק שאתה מוכן להיות במקומו, כמה שאתה מסוגל או לא, כמה שידרשו ממך, אבל אתה מצדך בכל לב ונפש מוכן לעבוד במקומו בכל משפט ומשפט.

כי באמת אנחנו מגלים שאנחנו עד כדי כך קובעים את הגורל של כל אחד ואחד, אף אחד לא קובע את הגורל של עצמו. אף אחד לא יכול להתקדם, אף אחד לא יכול לעשות שום דבר בעצמו אלא רק החברים. הוא עבור אחרים, הם עבורו, וכך כל אחד ואחד. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לבנות מערכת אינטגרלית ואז לגלות מה זה באמת הכוח העליון הזה שרק הוא קיים בלבדו.

שאלה: משהו לא מסתדר לי. אנחנו לומדים שברוחניות אין כמות ויש איכות. ההבדל בין שתי מדרגות סמוכות, זה הבדל מאוד גדול ואיכותי, אז איך יכול להיות שבקפיצה הזאת מהחלק לכלל אין הבדל בין החלק והכלל. אני לא מבין מה זה שאין הבדל בין ערבות בין החלקים לבורא ובין ערבות בין החלקים בכל מיני דרגות, שזה הערוץ בינינו ובין הבורא?

אתה מדען ותגיד לי, איך מספירה בדידה אנחנו מגיעים לאינטגרל, לעיגול, איך עושים את זה? אין דבר כזה. יש במתמטיקה כל מיני יכולות ככה לתאר לעצמנו אבל אין דבר כזה, כמה שאתה עושה סכום, סיגמה של כל הדברים האלה, סך הכול זה לא יהיה ממש האינטגרל. אין דבר כזה. ככה זה גם בערבות.

תלמיד: האם זה אותו דבר אם נגיד שאין הבדל בין תיקון חלקי וגמר תיקון?

לא, זה קורה על ידי זה שאנחנו בכוונה בנויים כחתוכים כאלה, בדידים, מחולקים כדי להרגיש חוסר ערבות, חוסר חיבור, חוסר אחדות, כי זה שייך כבר להבחנות של הכוח העליון, דרגה יותר עליונה. דרגה יותר עליונה כלפינו נקראת "בורא", היא נקראת "העליון". ולכן אנחנו צריכים להשיג עד כמה אנחנו לא מסוגלים להשיג אותו, את אותה מדרגה יותר עליונה שנמצאת בתפיסת המציאות בלמעלה מהדעת. אבל כשאנחנו נמשכים לזה ובונים בינינו את הדמות הזאת של דרגה יותר עליונה, התכללות כזאת, שאנחנו רוצים לשבור בזה את הגבולות בינינו, אז אנחנו מקבלים משם הארה מיוחדת שהיא כבר באמת הארה אינטגראלית מִדרגה יותר גבוהה, ששם אין יחידים אלא יש ביניהם קשר אחד ואז אנחנו עולים למושג הזה. את זה צריכים להרגיש בפועל בשטח.

שאלה: איך אני יכול להגיע לתנאי הערבות אם אני לא יכול להתפלל עבור החברים?

אתה לא יכול, בטוח שלא יכול, אתה חייב להגיע למצב דרך תרגילים למיניהם שאתה אחראי על החברים ואתה מבקש, ואתה ממש חולה עבורם שיהיה להם כל טוב. אנחנו מדברים כלפי החיבור, אנחנו לא מדברים כלפי כל מיני דברים שיש לכל אחד ואחד בחיים הפרטיים שלו, הארציים אלא עבור החיבור.

אתה דואג שתהיה לכל אחד ואחד מהחברים דאגה לחיבור ואתה מוכן להראות להם את הדוגמה הזאת ושהם ידאגו לזה, ואתה דואג להם, וכך אתם מתחברים עד כדי כך שממש מרגישים שאתם משתווים בזה, בנטייה הזאת, בדאגה הזאת, ואז יוצא שאתם בונים את הבורא. תשתדלו, תנסו, אתם תראו שזה אפשרי.

שאלה: זה תמיד מורגש כשאנחנו נוגעים בערבות, שאתה רוצה לעשות את זה, אבל כנראה אתה בוחן את החברים האם הם נותנים לי ערבות גם, ואתה תמיד נופל פה באיזה אגו מאוד אכזרי. איך להימנע מזה?

אתה לא רואה שהם רוצים להתייחס אליך בערבות, שהם מוכנים, שליבותיהם פתוחים אליך, שהם רוצים לקבל אותך בכל הלב?

תלמיד: לא.

אם אתה לא מרגיש את זה, סימן שהלב שלך סגור.

תלמיד: איך לפתוח את הלב לדבר הזה?

תתפלל, תתפלל, תבכה, תבכה.

תלמיד: אני בוכה המון. אני גם עושה פעולות בעשירייה רק בשביל להתגבר על הנקודה הזאת.

"במסתרים תבכה נפשי", אין מה לעשות, זו גאווה. עדיין אין שבירה, אז אתה לא יכול עדיין להרגיש. אם אתה לא יכול להעריך שכל החברים משתוקקים לחיבור יותר מימך אז אתה לא רואה את האמת בכלל.

תלמיד: אני יודע שאני עדיין לא במצב הזה ואני מבקש תמיד שאני אוכל לראות את החברים כמה הם משתדלים לחיבור וכמה אני השפל, ועדיין זה יש פה איזו נקודה שאני תמיד כאילו מגיע למצב, להרגשה ואז פתאום משהו נעלם.

ואז אתה בורח.

שאלה: כן, איך לא לברוח?

זה לא נעים. אתה צריך להתקרב אליהם יותר כדי שאתם תחזקו זה את זה יחד, זה כבר נקרא "תפילה בציבור".

תלמיד: על זה בעצם הערבות?

ערבות זה שאתם משיגים כוח מיוחד שקיים בכלי הכללי לפני השבירה והוא היה מחזיק את כל החלקים יחד. ואתם, בהשתוקקות שלכם עכשיו, משיגים את החיבור פי תר"ך פעמים. ערבות זה כוח החיבור בינינו. כל אחד שקשור בתוך גוף אחד, אחראי על התפקוד של כל הגוף ומוכן לעשות הכול, כמה שיש לו באפשרותו הוא עושה. ואז כל אחד, כולל אותך, מגלה שהוא אחראי באמת על כל הגוף.

למה? אני שייך לעשירייה שלי, לכמה אנשים שאני קשור איתם. לא, זה לא נכון. אתה קשור לכולם. אתה מגלה שאין בכל הנשמה הכללית, האין סופית שהבורא ברא, אין אף תא, אף חלק שבו אתה לא נמצא. אין אף חלק שאתה לא קובע את המצב שלו, אתה בעצמך קובע את המצב שלו וכך כל אחד ואחד. לכן ערבות זה מושג של תפקוד הכלי השלם ודרכו אנחנו משיגים את השלמות של הכוח הכללי, של הבורא.

שאלה: כעת הסברת שעלינו להתקדם בצורה קולקטיבית. אם יש חברים שכאילו לא ממלאים את חלקם ואנחנו מכסים את זה באהבה, האם למרות זאת אנחנו מתקדמים?

אתם מתקדמים. ואתם צריכים להראות להם, לא בצורה גסה אלא דוגמאות כאלה עדינות, צדדיות, שאתם כן נמצאים בערבות, ושהם יסתכלו על זה וילמדו. בצורה כזאת שזה יהיה בלי לחץ. לא לגנוב מהם את היגיעה. אלא תראו להם שאתם כן נמצאים בקשר ביניכם בערבות והכול, שיכאב להם קצת.

כשאני מסתכל על העשיריות פה ושם מהצד, כשיש לי הזדמנות להסתכל, אני רוצה להרגיש שכואב לי שאני לא כמוהם. זה נקרא "מכל תלמידי השכלתי.". "מכל תלמידי השכלתי.", זאת אומרת, אני יכול ללמוד מכל תלמיד ותלמיד שלי. זה אמרו המקובלים כבר לפני אלפי שנים שכך גם קורה בין מורה לתלמידים. אין בזה גדול או קטן. בערבות כולם שווים.

שאלה: אני שמעתי שהערבות בין החברים זה שחבר אחד יכול להחליף לגמרי את החבר השני בכל מה שהוא צריך לעשות כלפי העשירייה.

זה בתנאי שהוא מחובר עימו ואז הוא יכול לקחת אותו ולהחליף אותו.

תלמיד: אני מגיע מעולם הספורט. בעולם הספורט, אם אני עושה את התפקיד שלי בחמישייה ואני עושה את התפקיד של החבר בחמישייה, אז בעצם אני בטלתי את הצורך בחבר בתוך הנבחרת. איך בערבות זה שאני ערב ויכול למלא את תפקיד החבר, אני משבח את החבר ואת הצורך של החבר בתוך העשירייה?

אתה משתמש בכלים שלו כדי למלא את התפקיד שלך. והוא גם כן יצטרך לעשות אותו דבר כלפי האחרים. וכך אנחנו צריכים לעסוק, כל אחד כלפי השני. כל אחד ואחד. בזה לא נגמר הכלי האינטגרלי הכללי, אלא כל אחד חייב כך להיות.

תתאר לעצמך, אנחנו כולנו תאים בגוף הזה שנקרא "אדם הראשון", "אדם". וכל אחד חייב למלא את התפקיד שלו כלפי האחרים וזה נקרא ה"ערבות". ואני ממלא באמת את התפקיד של השני? לא. אני לא יכול להיות עם הנשמה שלו. אבל כמה שאני חייב לתת לו כדי שיתפקד נכון, כמו בגוף אחד שהתאים כולם נמצאים בזרימה הכללית זה לזה, זה אנחנו צריכים לעשות.

רק אנחנו לא עושים את זה כמו בגוף שנעשה מכוח הטבע שבגוף. אלא אנחנו צריכים לבחור. אנחנו בזה מחיים את הגוף, שאנחנו מתקשרים זה בזה, ומתחייבים להיות בערבות זה לזה, ולזרום כל אחד כלפי השני מה שהשני זקוק ממני.

לכן זה נקרא שאני ערב עבורו. זאת אומרת, אני אחראי על זה שאני אתן לו כול מה שהוא זקוק ושאני מסוגל לתת. וכך זה חוק החיים של הגוף הגשמי. וגם אותו החוק שנקרא "ערבות" זה החיים של הגוף ברמה הרוחנית.

שאלה: אמרת שערבות זה החוק הכללי של החיבור בינינו. ואם נגיד נעשה משוואה שהערבות שווה סכום של פריטים. מהי הנוסחה?

ערבות זה לא רק שאנחנו סתם מתחברים, אלא ערבות זה תנאי לזרימה הכללית בגוף הכללי של כל מה שצריך להיות בחילוף החומרים, כוחות, אורות, רצונות. זאת אומרת, זה התנאי של החיים. ערבות זה התנאי של החיים.

ולכן אין בזה הבדל בין קטן לבין גדול, וכל אחד ואחד. אלא אנחנו מחויבים לזה כבר מלכתחילה, מבריאת הכלי עצמו. צריכים לחשוב על זה יותר. אתם תראו שבזה אתם פותרים הרבה בעיות. כל הדרישות שהמקובלים אומרים לנו שאנחנו צריכים לבצע, הכול נובע בעצם מהיסוד של הערבות.

שאלה: מה שאתה עכשיו מסביר, נראה שכל הטבע סביבנו פועל בדיוק באותו חוק. מלא דוגמאות סביבנו על ערבות שמתקיימות מול העיניים שלנו.

נכון, ודאי. אחרת זה לא היה מתקיים. אבל זה בדרגה שהטבע מחייב אותם. מה שאין כן, אנחנו בני אדם שנמצאים למעלה מדרגות דומם, צומח, חי. אנחנו מצד אחד שייכים לדרגת החי, ומצד שני אנחנו צריכים לעלות לדרגת המדבר. שם אנחנו צריכים את החוק הזה לקיים מתוך בחירה, מתוך יגיעה, מתוך התפילה, מתוך עזרה הדדית בינינו.

שאלה: יש בינינו דרגות של ערבות או שזה אפס או אחד?

דרגות. מאה עשרים וחמש זה דרגות הערבות. ודאי. דרגות ההתקשרות בינינו. עד כמה שהגוף הזה נעשה יותר ויותר חי. יש בו הזרמה, חילוף חומרים, מערכות דם, לימפה, עצבים. הרבה דברים שאנחנו עוד לא יודעים, אנחנו נתחיל לגלות.

תלמיד: יש הבדל בהרגשה כאשר נטייה לחיבור הופכת לערבות?

כן, ודאי. אנחנו צריכים להגיע לזה שאנחנו ערבים עבור החיים שלנו הרוחניים. לא הגשמיים, זה שום דבר, זה מילא. רוחניים זה אל זה. בלעדי החבר לא ישיג את המטרה, ואני גם לא אשיג את המטרה בלעדיו. ואחר כך יש עוד בדיקות. אחר כך אני רואה שאני יכול להשיג את המטרה בלעדיו, אבל האם אני משקיע את עצמי כולי בו, שהוא ישיג? זה בדרך.

תלמיד: איך משיגים ממש צורך?

צורך למה?

תלמיד: צורך לערבות. כי את ההסבר על הערבות אנחנו יודעים.

צורך לערבות. אם אתה רוצה להגיע להרגשה, להכרה של המציאות האמיתית, אתה צריך להיות בערבות כדי להרגיש את המערכת הזאת ואת החיים בה. אז איך אפשר בלי ערבות?

תלמיד: לא מצליח להתחייב.

תתפלל, תבכה. אבל בלי הרגשת ערבות, שאתה שייך לכולם וכולם שייכים אליך, זה לא ילך. לזה אנחנו צריכים להגיע. אנחנו צריכים להקים את הכלי דאדם הראשון השבור. זה הדור האחרון. זה תפקידנו.

תלמיד: זה שיעור נהדר, ממש חזק סביב הנקודה של הערבות. מתחילת השיעור עד עכשיו אני מרגיש שנוצר בי כוח ומטען כזה שאני ממש רוצה להעניק אותו לחברים ואני לא ממש מצליח.

תשתדל בהרגשה שלך לשפוך את מה שיש לך בלב על כל הכלי שלנו, ממש כך. כי אתה בזה תגלה שאתה אחראי, כי מה שאתה יכול לתת לכל הכלי אף אחד לא יכול לתת. ואתה קיים רק כדי להשאיר לעצמך כוח קיומי ואת כל היתר לשפוך לכולם. בבקשה, זה לפניך.

שאלה: איזו הרגשה פנימית תהיה בתוכי כשאני אהיה בערבות?

שאתה נפרס על כולם ובמידה כזאת אתה מתכסה בבורא.

שאלה: האם יש הבדל בין שתי פעולות ערבות, בין זה שהעשירייה אומרת לי שאני אבצע פעולה וכך אני אממש את הערבות כשאני לא מסכים, לא רואה היגיון, לבין אותה הפעולה שאני רואה איך אני מממש את הערבות בכלי הכללי?

אני לא יודע, המילה היגיון לא נמצאת בעבודה שלנו. אתה אומר "לפי ההיגיון", ההיגיון שלך הוא היגיון בהמי מדרגת החי דעולם הזה ולא מדרגה רוחנית. לכן אם אתה רוצה לדבר על רוחניות אסור לך להשתמש בהיגיון שלך, כי ההיגיון שלך לא מופיע בדרגה הרוחנית. ההיגיון שלך לקוח מהעולם הזה.

תלמיד: כשהעשירייה דורשת שתעשה פעולה בלי שום הבנה שלך, האם בזה אתה מממש את הערבות?

יכול להיות שכן, אני לא יודע. אבל אם העשירייה ממש דורשת כדאי לסגור עיניים ולממש. ואם אתה יכול לפתוח עיניים ולעשות ביקורת ולמרות זאת לממש, זה עוד יותר גבוה. אבל זה כבר שלב ב'.

קודם כל תעשה עם עיניים עצומות, כך שאתה ממש סומך עליהם, הם מחזיקים אותך. זה המצב הראשון. ואחר כך אתה כבר מפעיל עביות. קודם אתה עושה צמצום, אתה רוצה לעשות את מה שהם אומרים, זה נקרא שאתה מקיים את תנאי צמצום א', מתבטל כלפי העליון, נכלל בעליון, העליון שולט עליך, כמו עובר במעי אימו. אחר כך אתה מתחיל לגדול ואומר "לא, אני רוצה גם עם עצמי להשתתף, עם ההבנה וההכרה שלי שהיא נגד, ואני מצרף אותה בכל זאת לזה, בעד", ואז אתה מוסיף גם את העביות שלך, ויש לך כבר מסך, אור חוזר וכן הלאה.

בלי העבודה הזאת שאנחנו עכשיו אומרים, אם זה לא קורה אחר כך במשך היום כמה שאפשר יותר, אנחנו פרקטית לא נתקדם למימוש מטרת החיים. נישאר כמו בהמות.

שאלה: בהמשך לדברי החבר, אמרת שאם העשירייה מחליטה משהו ולי יש ביקורת ואני מביע אותה נניח, אני רואה שהיא לא מתקבלת ואני מתבטל, אמרת שזה מצב גבוה יותר. למה?

כי אתה רוצה לעבוד בערבות אפילו עם האגו שלך. אתה מוסיף עביות, ואז אתה עולה דרגה. איך תעלה בדרגות אם אתה לגמרי מבטל את עצמך? אתה תבטל את עצמך ועוד תוסיף את האגו שלך, וגם עימו, אתה מרגיש אותו, מברר אותו, בכל זאת אתה מבטל אותו. אנחנו עוד נלמד איך עושים את זה, שהעביות של האגו שלך גם מצטרפת לערבות. אז אתה כבר בפועל, בפעולה ממש, עושה את פעולת הערבות.

תלמיד: בעצם הדבר הכי נכון זה אם העשירייה מחליטה על כיוון ולי או לחבר אחר יש ביקורת עניינית על הפעולה הזאת, החבר מביע אותה אבל הוא מרגיש שרוח העשירייה לא מסכימה עימו, ואז הוא מוריד את הראש ומתבטל?

אם הוא מוריד את הראש ומתבטל זה נקרא שהוא נכלל בהם. אם הוא בכל זאת מודע לזה שהוא נגד ובכל זאת עובד איתם יחד, זה נקרא שהוא מעביר את העביות שלו לזָכות. נלמד את זה, זה לא לעכשיו, זו טכניקה, נגיע לזה.

שאלה: מה תפקיד התפילה במימוש הערבות בינינו?

אפשר להגיד שהכול. כל מה שאנחנו יכולים להשיג הוא רק בזה שאנחנו מתפללים, לקבוצה, לבורא. כשאנחנו מתבטלים, כשאנחנו מחפשים כוחות איך לשייך את עצמנו לכלל. "בתוך עמי אנוכי יושבת", שם זה צריך להיות.

לכן אנחנו כל הזמן גם צריכים להשתוקק להרחיב את העיגולים שלנו יותר ויותר עד שיבואו וייכנסו יותר ויותר נשמות.

שאלה: במה תלויה המוכנות לערבות?

מוכנות לערבות מגיעה מתוך ייאוש, מחוסר הצלחה בכל מיני פעולות שהאדם ביצע ולא השיג כלום. אז הוא מתחיל להבין שהעבודה היא לא עבודה אישית שלו אלא העבודה היא בחיבור עם החברים בזה שהוא דואג להם, זה דווקא החיבור. כך הוא מגיע למושג הערבות, מתוך הייאוש. לכן כותב בעל הסולם, שאין רגע שמח בחיי האדם אלא שמיואש מכוחותיו עצמו, כי אז הוא רואה שכלום לא עוזר לו ורק התפילה היא בעצם יכולה להביא לו את הפתרון. פתרון למה? שיוכל להשיג את כוח ההשפעה ולהשפיע לכולם, אחרת זו תפילה אגואיסטית שלא מתקבלת, אלא משאירים אותו עם עוד יותר צער, עד שהצרות האלה, הרגשת הצרות מביאה אותו לתפילה נכונה.

שאלה: מה ההבדל בין הערבות לבין כוח האיחוד?

את כוח האיחוד משיגים על ידי הערבות.

שאלה: האם הערבות פועלת מתוך חופש הבחירה, או היא מחוץ לחופש הבחירה?

ערבות היא מתוך חופש הבחירה, אני בוחר. אני רוצה להיות חופשי ולכן אני מפתח בי את תכונת הערבות. להיות קשור לכולם, להיות תלוי בכולם, להיות חייב לכולם, אצלי זה נקרא חופש. כי כמה שאני מעביר את עצמי לשירות של כולם, בזה אני מרחיק את עצמי משירות עבור האגו שלי, ואז אני נקרא יותר חופשי. כמה שאני חייב לכולם ועובד עבור כולם, אני מרגיש בזה חופש מהאגו שלי.

שאלה: מה ההבדל בין ערבות רוחנית לבין ערבות גשמית?

לא, אנחנו לא מדברים על מה שאנחנו עושים בערבות גשמית. בגשמיות, ערבות זה שאני חותם עבור מישהו ואז אני אחראי על איזה פעולות שלו, שזה לגמרי לא מה שברוחניות.

תלמיד: האם יש מקום לעונש בערבות?

כשאנחנו מגיעים לביצוע של מושג הערבות, אנחנו מתחילים לראות עד כמה המושג הזה קובע את כל החיים שלנו, כי כל החיים הרוחניים נמצאים רק בתוך הערבות בינינו, בדרגת הערבות בינינו. אם אני לא נכנס לערבות בין החברים אז אני לא קיים ברוחניות. שם אלה חיים רוחניים, ואם אני נופל משם, אז אני נופל לחיים גשמיים ושוב צריך לעלות לחיים רוחניים. אנחנו צריכים להשתדל להיות בצורה כזאת בחיים שלנו, שכל הזמן נהיה בערבות בינינו, ואז זה נקרא שאנחנו לא נופלים מרוחניות לגשמיות.

ואם יש לנו ירידות, הירידות האלה הן גם רוחניות, כי מוסיפים לנו קושי בקיום הערבות הרוחנית האמיתית. ערבות גשמית זה בכלל לא מקובל, אין על מה לדבר ולא כדאי להשוות. אני ממליץ לכם רק לשמוע את מה שאנחנו מדברים כאן ולא להתחיל לחטט בדוגמאות שבעולם הזה.

שאלה: אם אנחנו רוכשים את הערבות, אנו עולים לדרגה חדשה של קיום והאם זהו תיקון או השגה?

זה תיקון, ובתוך התיקון ישנה השגה. מה שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים רק במידת ההתחברות בינינו, זה נקרא במידת הערבות שבינינו.

שאלה: בטבע יש הרבה דוגמאות של ערבות, אבל שם הכול קורה בצורה אוטומטית, ואנחנו צריכים להגיע לזה בצורה הכרתית. האם האמונה היא הבסיס לערבות, או הערבות היא הבסיס לאמונה?

אני לא מתבלבל, תנסה לחשוב על מה שאנחנו חושבים, אחרת אתה כבר תתחיל להתבלבל ולא תצא מזה. אנחנו לא דיברנו על דברים כאלה.

שאלה: באיזה שלב המשחק בערבות הופך לערבות אמיתית?

מתי שאתה עולה לדרגת הערבות. אתה צריך לשחק בזה, לשחק עם החברים, כמו כל המשחקים שילדים משחקים, עד שהם באים ולומדים, מוכנים כבר להבין וללמוד מה לעשות וכך הם מגיעים לבגרות. אבל לשחק בזה אתם כבר חייבים עכשיו. ככה זה.

תלמיד: אנחנו שוב צריכים לחזור כך בכל מדרגה?

בטח. כל הזמן לשחק בערבות, או אם אפשר לבצע ערבות בפועל.

שאלה: יוזמה אישית כשעובדים בעשירייה, זה יכול לצאת מהאגואיזם או שזה איזה מצב אחר?

רק מהאגו. אנחנו נפעלים רק על ידי האגו שלנו. וכך בכל דרגה ודרגה.

שאלה: האם הבורא ערב עבורנו, עבור הקבוצה, ואם כן מתי זה קורה?

הבורא ערב כל הזמן, והוא מתחייב להביא אותנו לגמר התיקון. ואנחנו בוחרים רק משתי דרכים, או בדרך האור או בדרך החושך. אבל בשתי הדרכים האלה הוא מושך אותנו לגמר התיקון. זה נקרא או עלי ידי תורה, או על ידי ייסורים.

הבורא מלכתחילה כבר עיצב את הבריאה, ונתן לנו את הנקודה הראשונה ואת הנקודה האחרונה בדרך שלנו. ויש לנו כאן שני כוחות, כוח המושך קדימה, וכוח הדוחה מאחורה, ואנחנו צריכים לבחור על ידי איזה כוחות להתקדם. כתוב על זה במאמר "בחירה חופשית"¹ גם ב"ערבות".

שאלה: כפעם, כשהיה איזה צום, נתת תרגיל לצום ולחשוב תוך כדי זה על ערבות. האם אפשר לקחת עכשיו על עצמנו איזה מעשה גשמי שיעזור לנו בזה? מה אתה ממליץ?

כן, מעשה גשמי. תצומו וכל הזמן תחשבו שאתם צמים כדי להגיע לערבות, ואז לא תשכחו על הערבות. בבקשה, מה אני יכול להגיד? כי אחרת תשכחו עליה עוד רגע. כדי לא לשכוח תקשרו את זה לחיסרון גשמי, והוא באמת לא יעזוב אתכם.

שאלה: אמרת לחבר שישפוך לכולם את ההרגשה שהוא מרגיש עכשיו בשיעור, ובזה הוא יממש את הערבות. איך שופכים הרגשה? איך נותנים כוח לחברים בזמן השיעור?

אני לא יודע, אם יש לך לב, אתה יודע איך לשפוך ממנו קצת משהו לאחרים. תשתדל בהרגשה שלך כך לעשות.

שאלה: אפשר להבין שערבות זה שאני רואה תכונות לא טובות בחבר ואני משתדל לכסות אותן באהבה?

גם זה, אבל אפילו אם אתה לא רואה תכונות רעות בחבר, אלא אתה פשוט רוצה כל הזמן לעזור לו, לחיות בו, לתמוך בו. תתארו לעצמכם שאנחנו תאים בודדים בגוף אחד, והתאים האלה צריכים להתחיל לעבוד יחד כדי להחיות את הגוף. הגוף הזה נקרא "נשמה", והוא שבור, שבורות בו נקודות החיבור שבין התאים, ואנחנו צריכים להקים את החיבור הזה.

תלמיד: אז במה אני יכול לעזור לחבר, במה אני יכול להקים את החיבור הזה?

בזה שאתה מביע לו ערבות. תראה לו את זה, שאתה מוכן בכל דבר להיות עימו, בכל מה שהוא רוצה, בכל מה שהוא זקוק, לעורר אותו. כמו שכותב רב"ש, זה תמיד חסר לחבר. מה חסר לחבר?

קריין: מצב רוח.

מצב רוח. יופי. אתה רואה, בזה תמיד תוכל להוסיף לו. ותיזהר לפחות לא להוריד, גם זו ערבות, לפחות לא להוריד, ואצלנו גם זה קורה.

שאלה: כתוב, "ואהבת לרעך כמוך". איך לאהוב נכון את עצמך כדי לאהוב את החבר?

פשוט תתאר את השני שהוא הכי חשוב בשבילך, זה הכול. אם לא תגיע לאהבה אליו, לא תגיע לאהבה לבורא, תגמור את החיים הבהמיים שלך ללא שום סיכוי, ללא שום סיכום. לפחות ככה תחשוב כדי לקרב אחר כך ודאי את הצורה הזאת להיות יותר רוחנית.

שאלה: לא פעם למדנו שהבחירה היחידה שיש לנו זה בבחירת הסביבה. ויש שתי סביבות לפחות, סביבה אחת ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" והסביבה הנסתרת, זה שכולם בערבות, כל החברים, כולם נמצאים בערבות, בשלמות. האם אפשר לבחור את הבחירה הזו האמיתית ולהחזיק בה כל הזמן? האם זה עוזר לערבות האמיתית?

כלפי ערבות אני צריך לראות את הקבוצה ואת כל הקבוצה הכללית שלנו, ואת כל האנושות, את כל הנשמות. אני צריך לראות אותם כגוף אחד ושאני רוצה ממני לעשירייה, ואחר כך לעשיריות ואחר כך לכל הגוף, שאני רוצה להשפיע להם כל טוב, את התמיכה שלי, להיות במקומם כאחראי על כל מה שקורה. כמו שכל תא ותא בגוף הבריא מתחייב לעמוד על בריאות הגוף, להיות ממש בשמירה. כך אנחנו צריכים לתאר את זה.

תלמיד: מתי אפשר לעבוד מעל הדעת, ומתי צריך לעבוד ב"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"? או שלשלב בין שני הדברים כל הזמן?

כן, לשלב. אתה עכשיו תתחיל כך להתייחס לעשירייה ולגוף הכללי ואתה תראה עד כמה שזה מביא אותך גם למעלה מהדעת, לחשבונות למעלה מהאגו.

שאלה: איך הערבות בעשירייה קשורה לרצון לאהוב את החבר?

העשירייה שאני מתקשר אליה, ומתחייב להיות אחראי, ערב עבורה, הופכת להיות חלק ממני, ממש חלק ממני. אני מתקשר אליהם כמו שתא אחד מתקשר לתא הסמוך וכך עובדים יחד. לכן אין כאן עניין של עוד שאלות על דבקות, חיבור, כי הכול כבר נכלל במושג "הערבות", הכול נמצא בו.

שאלה: בזה שאנחנו מפגינים אהבה לחברים בעשירייה, אנחנו בזה מחייבים אחד את השני להימצא בערבות?

לא, מושג הערבות הוא מעל מושג האהבה, אהבה זו תוצאה מהערבות, זה שאני נמצא במקום השני, שאני מוכן לתת לו הכול, גם כרית גם כיסא, זה שאני מוכן להתחבר אליו בכל וכל, לא רק שאני מתחייב לא לקדוח חור בספינה, אלא בהכול להיות במקום החבר.

זאת אומרת מה זה "במקום"? אני לא יכול להיות במקומו, אבל לתת מעצמי את כל מה שאני יכול בשביל התפקוד שלו, כמו תאים בגוף אחד. זה נקרא שאנחנו מתחברים, ואז בינינו מתחילה זרימה רוחנית, חיים רוחניים. הבורא מתחיל למלאות אותנו.

שאלה: כשאני נמצא בקבוצה אני בצורה הכרתית ולא הכרתית משחק?

לא, מה זה נקרא שאתה נמצא בקבוצה? "אם אני נמצא בקבוצה, אני נמצא בערבות" מי אמר לך?

תלמיד: כתוב במאמר שישראל במובן של קיום וחוסר קיום נמצאים בערבות, זאת אומרת אם הם פועלים בצורה אגואיסטית או כן דואגים זה לזה.

אז אני מסביר לך, מי שנמצא כישראל, זאת אומרת מכוון למטרת הבריאה, לחיבור עם הבורא, אם הוא מבצע את זה הוא חייב להיות בערבות. אם הוא לא מבצע ערבות, הוא לא נקרא ישראל, הוא לא מכוון לבורא.

ערבות זה תנאי הכרחי להיות מכוון לכוח העליון, לאיחוד. הכוח העליון זה אהבה, אז תנאי הערבות מביא אותנו לאהבה. הכול מתחיל מזה, ובעצם בזה מסתיים.

שאלה: מה עם חבר שעושה את כל הדברים שצריך לעשות, מגיע לכל הפגישות, עושה את כל התפקידים, דואג לחברים, איפה הוא מוצא את המדרגה הבאה של הערבות הזאת בפנים, את השבירה הפנימית הזאת, איך מגיעים לשם?

ברוחניות אנחנו לא רואים את הפעולות האלה לפי הביצוע, לפי ההתחייבות הגשמית, יכול להיות שהוא רץ ועושה הכול, אבל זה לא נובע מתוך רצון להיות בערבות עם כולם.

תלמיד: מה זה רצון להיות בערבות עם כולם?

זה רצון מפנימיות הלב. בוא נגיד כך, איך תבדיל אדם שמגיע ועוזר לכולם, עושה לכולם, ואחר כך אתה שומע שהוא מקבל על זה משכורת גדולה, טובה, ולכן הוא מבצע הכול בשמחה, בהתלהבות? איך תראה בזמן שהוא עושה כך, שהוא עושה את זה כרצון לקיים הערבות או כדי להרוויח כסף?

תלמיד: לא כסף, אבל יש הרגשה ברצון לקבל, שהוא מרגיש טוב עם זה.

הוא מרגיש טוב עם זה, אז מה אם שהוא מרגיש טוב?

תלמיד: אז איפה מגיעים לשבירה הזאת? זה מה שאני שואל.

אני לא מבין מה אתה שואל. אתה שואל על אותו אדם או על האחרים שמסתכלים עליו?

תלמיד: על אותו אדם, אני לא שואל על אחרים, אני לא יודע אחרים, אני יודע על עצמי.

אתה מדבר על אדם שמקיים את כל הדברים האלה?

תלמיד: כן.

הוא עושה את כול הפעולות שהוא יודע, לומד, שמע שצריכים לעשות כדי לקיים את הערבות, כך הוא עושה את זה כלפי הקבוצה. יופי שיעשה. אחר כך הוא יראה, תבוא אליו הכרת הרע, עד כמה הוא עושה את זה עבור האגו שלו, עד כמה יש לו בזה כבוד מהאחרים, וכן הלאה. ואז הוא יעשה חשבון לעצמו ויחליט האם הוא ממשיך או לא. זהו, זאת העבודה.

תלמיד: זאת אומרת יכול לקרות מצב שבן אדם פשוט מפסיק לעשות כל מיני דברים כי הוא לא רוצה כבוד מאחרים?

אני לא דיברתי על כבוד, אבל יכול להיות שהוא מפסיק מפני שהוא קיבל כבוד מאחרים ועכשיו הוא לא רוצה כבוד. עכשיו הוא יעבוד לא עבור כבוד, אלא עבור משהו יותר גבוה. לא הבנתי, השאלה שלך היא מסובבת.

תלמיד: אני אשתדל לשאול עוד פעם. אני עושה את כל הפעולות הגשמיות שצריך, הכול, כל מה שאני יודע לעשות אני עושה.

משלמים לך או לא?

תלמיד: לא, אבל אני מוצא הרבה שמחה בפעולה הזאת.

סיפוק, יופי. אז האגו שלך בינתיים מקבל השלמה.

תלמיד: כן.

זה נקרא שמשלמים.

תלמיד: איך מגיעים לצעד הבא, זה מה שאני שואל, בלי להפסיק לעשות את הפעולות. זה נשמע לי לא נכון להפסיק לעשות את הפעולות בשביל לא להרגיש את ההשלמה הזאת.

נכון, אתה צודק, הפעולות הן פעולות ואתה רק צריך להחליף את הכוונה. איך אתה מחליף את הכוונה?

תלמיד: כן.

אתה צריך לאט לאט להגיע להכרת הרע. למרות שאתה לא מקבל תמיכה מבפנים עבור הפעולות האלה, יחס מהחברים, חיוכים, לא יודע מה, למרות שאתה לא מקבל את ההשלמה הזאת מהם, אתה בכל זאת עושה את זה מפני שאתה רוצה לקיים את חוק הערבות, חוק שהבורא קבע כדבק של הכלי שהוא ברא, של כל הנשמות הפרטיות שקשורות בו, ולכן אתה מקיים את חוק הערבות.

ואז לאט, לאט, אתה מסביר לעצמך למה אתה חייב, למה המערכת הזאת כך חייבת להיות. אתה מצייר אותה לפניך במו עיניך, איך זה בנוי, ורוצה לקיים את הדברים האלה ולחיות בהם. תנסה ותראה איך שהכוונות יתחלפו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות את הערבות עם אותו חלק מהימאים שלא רצה לעלות על הספינה?

אם הוא לא רוצה אז אין לנו מה לעשות, לזרוק אותו, לצאת להפלגה בלעדיו. מי שלא רוצה לא צריך, אנחנו לא מחייבים אף אחד. בקבוצה אנחנו צריכים לחכות עד שאנשים שהם עדיין לא עברו את הדרך אבל הם נמצאים איתנו ורוצים לעשות הכול אבל עדיין לא מרגישים, כי רוחניות זה עניין של הרגשה, עד כמה הלב מרגיש, אז אנחנו צריכים לחכות עד שהם ירגישו. אבל לא שהם עושים פעולות נגד, אלא רק שהם מסכימים איתנו להיות יחד.

שאלה: איך אני יודע אם הכוונה שלי בכיוון הנכון?

רק אם אתה רוצה להתקרב, להידבק ולהתכלל יותר לקבוצה שלך. הכול פועל רק לכיוון של חיבור בקבוצה כי שם אתם עומדים לגלות את העולם הרוחני. בתוך החיבור ביניכם, כשהחיבור שלכם יגיע לדרגת ערבות שזה נקרא שיש רשת קשר ביניכם, בתוך הרשת הזאת יתגלה הכוח העליון.

שאלה: האם הערבות היא אמצעי או מטרה?

ערבות היא אמצעי, דבקות בבורא זו המטרה שמושגת בתוך הערבות. ולפי דרגת הקיום של הערבות כך אנחנו נמצאים בדבקות עם הבורא.

שאלה: שאלה כללית על מאמר הערבות. למה זה המשך של מתן תורה?

זה אותו מאמר רק הוא חילק אותו לשניים, אפילו המספרים הם משויכים למאמר אחד. כי אין אחד בלי שני, אתה לא יכול לדבר על קבלת התורה אם זה לא בכלי של ערבות. הבורא לא התכוון לתת את התורה, מתן תורה, אם לא הכין את הכלי של הערבות וכן הלאה. אלה פשוט שני מאמרים שמדברים איך התחתון, האדם שבעולם הזה מקבל את התורה בכלי שנקרא ערבות.

תלמיד: אז למה הוא לא התחיל את המאמר עם הערבות ואז קבלת התורה, למה קודם מתן תורה ואז הערבות?

אני לא יודע, אם אתה שואל למה בעל הסולם עשה ככה, אתה צריך לשאול את בעל הסולם. אני מקבל כמו שאני מקבל, כי כך זה כתוב אני מקבל. תעשה תפילה כמו רבי חייא, תצום ארבעים יום, אחר כך עוד ארבעים יום ותזכה אולי שתגלה את בעל הסולם ותשאל אותו. אז אתה תראה, אתה יודע מה? שבעל הסולם גם שואל את השאלה שלך ודן בה. אני אומר ברצינות. כי לא יכול להיות שתטבע בך השאלה הזאת ולא מלמעלה.

שאלה: האם הערבות היא כדי לעזור לחברים או לתקן את התפיסה שלי את החברים?

ערבות היא כדי שאתה תבנה את הכלי שלך, את הנשמה שלך, תחבר את חלקי הנשמה שלך לכלי שלם ואז יתגלה בו הכוח עליון השלם בדבקות איתך.

שאלה: איך אנחנו עוברים מדרגה אחת של ערבות לדרגה הבאה של ערבות?

על ידי זה שאנחנו מקבלים תוספת אגו שמפר לנו את הערבות הקודמת, שאני נופל מזה ואני שוב בא ומקיים אותו בדרגה הבאה יותר עליונה, זה נקרא עליות וירידות. הערבות היא פשוט הרגשת הכלי השלם.

שאלה: למדנו היום שברגע שאנחנו מגיעים לערבות אנחנו מגלים את הבורא. אני רואה שהחברים נמצאים בערבות ואני עדיין לא רואה את הבורא, מה זה אומר?

כנראה שאתה לא רואה את החברים נכון ולכן אתה לא רואה את הבורא. מידת הערבות בינינו זה נקרא "מידת תיקון הכלי", איחוד הכלי שיתאחד ולפי זה אנחנו מגלים את הכוח הכללי, הבורא נקרא "כולל", הוא מתגלה בכלי שהתחיל איכשהו להתייצב יחד במידת ערבות מינימלית ששם כבר אפשר לגלות את הכוח האחד יחיד ומיוחד, הבורא.

תלמיד: אבל אני מרגיש שהחברים כבר בערבות.

אתה מרגיש, לא ידעתי שאני צריך למדוד את הערבות לפי ההרגשה שלך. עכשיו זה ברור לי, רק שעל זה לא כתוב בספר.

תלמיד: אני רואה את החברים.

אני מבין שאתה רואה, אבל זה לא מספיק שאתה רואה, צריך לקבל אישור מלמעלה, חותמת שהגעתם לערבות. יש גילוי הבורא ישנו בקשר ביניכם? אתם עשיתם מהקשר ביניכם רשת קשר כזאת שנקראת ערבות ושם אתם מגלים את הבורא לפי תכונות הקשר שהשגתם? במידה שאתם יכולים להיות בתכונת השפעה ההדדית, אתם מגלים גם את צורת ההשפעה הכללית שזה נקרא בורא, אפילו בדרגות הקטנות, אתם כבר עושים את זה? לפי מה אתה אומר שהם נמצאים בערבות, מאיפה יש לך את האשליה הזאת?

תלמיד: יש קשר בין החברים.

אני יוצא לרחוב ואני רואה הרבה קבוצות שנמצאות בקשר. הם יושבים בפאבים, במסעדות, הולכים לבלות, זה קשר. הקשר הוא גשמי כדי ליהנות, וזה לא קשר רוחני שאנחנו רוצים בזה לעשות רק למען החברים ודרכם רק למען הבורא, הקשר הזה עדיין לא נמצא. הוא פועל עלינו, אנחנו מתקדמים לזה, מתקרבים לזה אבל עוד לא השגנו. אז אל תשלה את עצמך, יש עוד מה לעשות.

שאלה: אנחנו עובדים יותר ויותר בין העשיריות. זה מה שלמדנו בכנס, מה זה אומר בשבילינו לשמור או לקיים את חוק הערבות בין העשיריות?

בין העשיריות זה הרבה יותר קשה, ויש כאן סכנה שאם אנחנו נתחיל לתת תשומת לב לקשר בין העשיריות, אולי נחליש את הקשר בינינו בתוך העשירייה. יש כאן דברים נוספים שאנחנו צריכים לקבוע בינינו כדי לא להחליש את הקשר בינינו, כדי לשמור על הערבות בינינו, שבתוך הערבות המתגברת בינינו נוכל להתקשר לעשירייה שלידינו. כי רק מתוך עודף כביכול של הערבות בינינו נוכל לצאת לעשירייה הבאה ולהתחיל להתקשר. לכן, מצד אחד כדאי לנסות לעשות דברים כאלה כי זה גם נותן לנו יותר תשומת לב למה שאנחנו צריכים להכין בתוך העשירייה שלנו. ומצד שני כשאנחנו מבינים את זה אחר כך אנחנו מתחילים ללמוד.

כל עוד לא נקיים ערבות בעשירייה שלנו, לא נתקשר לעשירייה הסמוכה. אנחנו צריכים גם ללמוד מהעשירייה הסמוכה, אנחנו צריכים גם להשתדל להתערבב איתם יחד, למה? כמו דוגמה מהחיים שלנו, אתה לוקח בחור ובחורה שלא יודעים כלום מהחיים שלהם, הם מזדווגים, מולידים ילד והילד שגדל עושה אותם גדולים, הם נעשים הורים, הם דואגים לו וכן הלאה. כל עוד הבחורה לא יולדת ויש לה חלב וכל הדברים האלה, היא לא נקראת "אישה", וכל עוד הבחור לא דואג לה ולא דואג לתינוק הוא לא נקרא "גבר". ככה זה לפי חכמת הקבלה.

מה אני רוצה להגיד, צריכים להתקשר ולנסות להיות בערבות גם לעשירייה אחרת, אבל לא לעזוב את הערבות בעשירייה שלי. אלא אני צריך בעשירייה שלי לחזק כל פעם יותר ויותר את קשרי הערבות, את התחייבויות שלנו, אחרת איך ניתן לשני אם אנחנו לא חזקים בערבות שלנו? רק מתוך זה שכולנו מקושרים באיזו מידת ערבות, מתוך זה אנחנו גם יכולים לצאת לעשירייה אחרת ואז נרגיש עד כמה אנחנו צריכים בעצמנו לקבל יותר כדי לתת להם, ככה זה עובד.

ואז אנחנו נלמד אתכם מה זה נקרא גלגלתא עיניים ואח"פ. מה זה נקרא ישראל שמתקשר לבורא ומשיג את הערבות ואחר כך מוסר את עצמו כדי לתת ערבות לאח"פ, לכלים שנמצאים עדיין ברצון לקבל. ועל ידי זה אתם רואים עד כמה בערבות יש כל הזמן התחייבות אחד לשני "ואהבת לרעך כמוך", כל הזמן התנאי הזה הוא הכרחי ועל ידו מתקיים הכול. בדרגות דומם, צומח, חי, בעולם שלנו הוא מתקיים מעצמו, ובדרגות הרוחניות הוא חייב להיות כל הזמן מיוצב על ידי המאמצים שלנו.

שאלה: במה מתבטאת הערבות בזמן שיעור הבוקר בעשירייה וכלפי כל קבוצת "בני ברוך"?

הערבות מתבטאת בזה שאני רוצה במאמצים שלי להשיג חיבור, לגרום לחיבור בעשירייה אחרת. אני רוצה להראות להם דוגמה, אני רוצה לפתוח להם את הלב, אני רוצה להעביר להם את האנרגיה שלי שתעזור להם. בקיצור, בכל דבר ודבר. אנחנו רואים את הדברים האלה באיך שהתאים מתחלקים, היה תא אחד ואחר כך הם מתרחקים, מתחלקים זה מזה. כך אנחנו, נעבוד, נראה איך זה נעשה, איך הפרצופים כך עושים, הם נכללים זה מזה ומתרחקים זה מזה. נלמד את זה, זה לא לפי השיעור שלנו להיום, זה יהיה בימים הקרובים.

תלמיד: בזמן שיעור הבוקר כשכולנו צופים ומקשיבים, במה מתבטאת הערבות, האם צריך להתפלל לכוונה נכונה?

בזמן שיעור בוקר במיוחד אנחנו רוצים להיות קבוצה אחת. לפעמים צריכים להרגיש את העשירייה במיוחד אם יש תרגיל, אבל אם אין תרגיל, אנחנו רוצים להרגיש את כולנו כעשירייה אחת, את כולנו. ואז כשיש בינינו זרימה בכל אחד ואחד, שאני רוצה למלא את כולם וכך כל אחד רוצה למלא את כולם, בצורה כזאת אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה יש בנו עוד מקומות ועוד חסרונות, ועד כמה אנחנו זקוקים לכוח הכללי שהבורא יתקן אותנו, כי בעצם הוא הערב מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, וכך אנחנו נתקדם לתיקון. זה כבר עובד עלינו, אנחנו צריכים עוד ועוד כל יום ויום להביא את עצמנו לכזאת צורה.

שאלה: מה עושה הערבות עבור חבר בעשירייה אם יש לו איזה גזר דין מהשמיים?

ערבות יכולה לשנות את המצב מקצה לקצה. על זה כתוב, "לא בשמים היא אלא בארץ". אנחנו יכולים ברצון שלנו, אם הוא רצון נכון וטוב לגמר התיקון, מכוון לתיקון, אנחנו יכולים לעשות הכול. אפילו שהוחלט משהו עבור איזה חבר, אין דבר כזה, אנחנו יכולים להחליט שאנחנו הולכים להציל את החבר, להציל את המצב, ואנחנו פועלים ומצליחים. ודווקא הבורא ישמח מזה, זה נקרא במיוחד "נצחוני בני". ישנם מצבים כאלו.

שאלה: ערבות זאת הרגשה, איך אפשר להעביר הרגשה בעידן הווירטואלי?

ערבות זה כוח, ערבות זה כוח החיבור. רק בזכות הערבות החיבור שלנו קיים, ורק לתוך הכוח הזה שנקרא "ערבות" אנחנו מקבלים גילוי של רוחניות, ואנחנו בונים את כוח הערבות הזה מזה שמתחברים בינינו בנטייה, בתפילה וכן הלאה. רשת הערבות שלנו היא רשת כוח.

שאלה: מה ההבדל בין ערבות בין החברים לבין הברית בין החברים?

יש בזה הרבה, כל מיני שינויים, תלוי במה מדובר ומתי. אבל הדברים האלה הם סמוכים, קרובים, נכללים זה בזה.

שאלה: האם כמו החיבור בינינו כך גם האגו שלנו משותף, כלומר העביות של החבר היא העביות שלי, ואם עביות עוברת בין החברים?

כן, צריך ללמוד את זה מהפרקטיקה, "אין חכם כבעל ניסיון".

שאלה: משה היה הערב הרוחני כדי להוציא את ישראל ממצרים, האם האחריות שלנו כלפי העשירייה היא באותו אופן כמו שלו?

ודאי, אנחנו אחראים על יציאת החברים ממצרים. לכל אחד ואחד יש נקודת "משה" והיא מסוגלת למשוך אחרים ממצרים. כן, ודאי. ולא רק משה, גם אהרון, יוסף, דוד, כל הכוחות האלו הם כולם עשירייה, וכל אחד מאיתנו צריך להתלבש בכל אחד ואחד מהם וכך לתפקד. זה עוד לפנינו.

שאלה: איך חברים יכולים לראות בחבר, בהרגשה של ערבות, ש"פיו וליבו שווים"?

לא, אנחנו רק יכולים לתת דוגמה. אנחנו לא יכולים לראות מה יש בלב חברו, אלא אנחנו רוצים לתת רק דוגמה משלנו. ומתוך זה שאני נכלל עם החברים, אני יכול להרגיש מה נמצא בליבם במידה שאני מוסר את ליבי להם. כך זה קורה.

שאלה: שאלה ביחס לערבות בין העשיריות. נכון להיום יש לנו פגישות עם העשיריות מכל העולם ממדינות שונות, בשפות שונות. אבל היום זה נראה דומה יותר לאיזו פגישה חפוזה, שבה מתחברים, נותנים אחד לשני התרשמות, רוח, זה מאוד נעים ונותן התפעלות, אבל לא מורגשת בה ערבות כלשהי. אולי כדאי לנו לנסות להתחבר רק עם עשירייה אחת?

אתה מדבר נכון. אתם לא יכולים להשיג ערבות מתוך השיעור, אלא רק מתוך שאתם תעשו אותה, תרצו לקיים אותה ביניכם. רק בצורה כזאת.

(סוף השיעור)

---

1. "מתן תורה"↩