שיעור בוקר 30.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 171, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות ל"ו - ל"ח

למדנו על צמצום, מסך, אור חוזר, ושהרצון לקבל מתחיל לעבוד בלהידמות לאור ובצורה כזאת להשפיע לבורא כמו אורח ובעל הבית. אז יש את הפרצוף הראשון שיצא אחרי התנאים שבהם האורח רוצה להשוות את עצמו עם בעל הבית, וכך זה קורה בפרצוף גלגלתא ואחר כך בפרצוף ע"ב. על זה אנחנו לומדים.

אות ל"ו

"ואחר שפרצוף ע"ב דא"ק יצא ונשלם בראש וגוף, חזר גם עליו ענין הביטוש דאו"מ באו"פ ע"ד שנתבאר לעיל בפרצוף הא' דא"ק, והמסך דגוף שלו נזדכך ג"כ מכל עביות דגוף עד שהשוה צורתו לבחינת מסך דראש שלו, ונמצא אז שנכלל בזווג שבפה דראש שלו, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש שהוציא קומה חדשה של ע"ס בשיעור קומת בינה הנק' ס"ג דא"ק, והוא נחשב לבן ותולדה של פרצוף הע"ב דא"ק, כי יצא מהזווג דפה דראש שלו. ועד"ז יצאו ג"כ הפרצופין שמס"ג דא"ק ולמטה."

שאלה: כתוב שמסך דגוף מזדכך, ואז הוא "נכלל בזווג שבפה דראש". מה זה "נכלל בזווג שבפה דראש"? האם יש זיווג קבוע בפה דראש שעכשיו המסך שמזדכך נכלל בו?

כן. יש זיווג קבוע בפה דראש של הפרצוף. כי האור העליון מתלבש בראש הפרצוף, והמסך שמגיע מהגוף לראש נכלל באותו אור ועושה עימו הכאה. מתוך ההכאה הזאת הוא ממשיך את המנה הבאה של קבלת האור על מנת להשפיע.

תלמיד: מה מהות הזיווג הקבוע שמתרחש בפה דראש?

שאותו מסך שעומד בפה דראש לא נותן לאור העליון לפרוץ מהראש לגוף אלא רק על ידי הכאה.

תלמיד: האם הצמצום והדחייה שנשמרים בפה דראש זה הזיווג דפה וראש?

כן.

תלמיד: וכשמסך דטבור מזדכך מדרגת העביות הקודמת?

זה כשהוא עולה בחזרה לפה דראש, ואז הוא מזדכך ונכלל שם בזיווג דהכאה עם האור העליון שבראש.

תלמיד: שמבצע את הצמצום והדחייה הקבועים.

כן.

תלמיד: למה זה גורם להולדת הפרצוף הבא?

כי הוא נכלל בו. האור שבראש והמסך שעלה מהגוף לפה הם נפגשים שוב. הם מרגישים שהם הפוכים ולעומת זאת קרובים.

תלמיד: צמצום ודחייה נשמרים בפה דראש קבוע, והוא קבוע בלי קשר לכמה כוח יש לו או אין לו לקבל בעל מנת להשפיע.

נכון.

תלמיד: זה זיווג דפה דראש.

זה לא זיווג, זו דחייה.

תלמיד: בדיוק. אז למה הוא כותב שהמסך המזדכך מטבור "נכלל בזווג שבפה דראש שלו"? במה הוא נכלל עכשיו כשהוא חוזר מהטבור?

הוא נכלל בזיווג שצריך להיות בין האור העליון שנמצא בראש עם המסך שעולה מטבור לפה.

שאלה: המסך שנמצא בפה דראש והמסך שהיה בטבור ועלה לפה דראש, האם אלו שני מסכים שונים?

כן.

תלמיד: המסך שמגיע מטבור, עם איזה עוד מידע הוא נמצא בפה?

המסך שמגיע מטבור הוא מלא רשימות מתוך הפרצוף ורוצה לממש אותן.

תלמיד: האם זה מידע שלא היה לפני כן במסך דפה דראש?

הוא לא היה במסך דפה דראש לפני שירד עד הטבור ועלה מטבור בחזרה לפה דראש. זה שהוא ירד לתוך וחזר מתוך לפה זה העשיר אותו, נתן לו עושר גדול בהתרשמויות, ברשימות, והוא רוצה עכשיו לממש אותן.

תלמיד: והמימוש הבא שלו הוא היציאה של הפרצוף הבא.

נכון.

שאלה: המסך שעולה לפה דראש, האם הוא מוסר מידע לראש שלא היה בראש?

ודאי.

תלמיד: כלומר יש חידוש בראש לא רק בגוף.

יש רשימות שעלו מתוך הפרצוף לראש הפרצוף, ועכשיו הרשימות האלה נכנסות במגע עם האור העליון.

תלמיד: ועכשיו הראש מתחיל לעבוד אחרת על בסיס הרשימות החדשות.

נכון.

שאלה: הוא כותב "ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש שהוציא קומה חדשה של ע"ס בשיעור קומת בינה". האם כל מה שכתוב כאן מדובר על העבודה בעשירייה, או שאנחנו לא נמצאים בכלל בעבודה הזו?

אנחנו עוד לא נמצאים שם, אין בכלל עשירייה ואין בני אדם.

תלמיד: אז מה מהות הפעולה הזאת?

המערכת עדיין מתקנת את עצמה, מקימה את עצמה לפעולות שיבואו אחר כך.

תלמיד: האם נצטרך לעשות בעתיד את הפעולות האלה בעשירייה?

יכול להיות.

שאלה: אם הבורא רוצה למלא אותנו כל פעם בעוד אור, אז מה התועלת שכל פרצוף עובד עם פחות ופחות אור לעומת הפרצוף הקודם?

אבל הוא בכל זאת ממלא את עצמו, מוסיף עוד ועוד. כי החוק לקבל בעל מנת להשפיע הוא לא משתנה, במידה שיש לו כוונה בעל מנת להשפיע, במידה הזאת הוא יכול לקבל ולא יותר. לכן נראה לנו שמקבל פחות כל פעם, אלא שאין לו ברירה, אז לפחות מקבל פחות אבל זה על מנת להשפיע.

תלמיד: בגלגלתא הוא משתמש בכל העביות א', ב', ג', ד', ובע"ב הוא משתמש בשורש א', ב', ג' ואחר כך בשורש, א', ב', זה נראה שכל פעם הוא משתמש בפחות מסכים, מקבל פחות אור על מנת להשפיע.

בסדר, אבל אפילו שזה פחות הוא כל פעם מוסיף את האורות. כך הם הכוחות שלו.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל פעם יש גם טעם אחר, איכותי יותר, הוא מברר עכשיו איכות אחרת כשהוא מקבל תענוג?

הטעמים תמיד שונים, מפני שכל שינוי קטן מאוד שיש ברשימו, במסך, בזיווג דהכאה, הכול אז שונה.

תלמיד: האם הוא נותן לבעל הבית תענוג חדש מזה שהוא טועם עכשיו טעם אחר?

ודאי, נכון.

שאלה: בהזדככות המסך, עושה רושם שהנברא מתרחק מהבורא, מקבל פחות ופחות. איך בקבלה כזאת פחותה אפשר בכל זאת להנות את הבורא יותר?

הכול תלוי בכוונה. חוץ מזה יש להבין שכמה שאנחנו נותנים לבורא זה לא תלוי בכמות האור שאנחנו מקבלים, אלא זה תלוי בכוונה שלנו, ביגיעה שלנו, במצב שלנו. זה כמו תינוק, לא חשוב כמה הוא מקבל, אלא מתוך זה שהוא קרוב לאימא הוא עושה לה תענוג גדול מאוד. לא שוקלים שום דבר על אותו משקל.

שאלה: האם אפשר להגיד שההתקדמות בין הפרצופים היא ברזולוציה, זאת אומרת, הוא מסוגל לזהות ברזולוציה יותר גבוהה את הפער בינו לבין הבורא?

כן, ודאי. לכן תמיד מדובר על איכות הקשר.

אות ל"ז

"והנה נתבאר יציאת הפרצופין זה למטה מזה הנעשה מכח הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך המסך דגוף עד שמחזירו לבחי' מסך דפה דראש, ואז נכלל בזווג דהכאה הנוהג בפה דראש, ומוציא ע"י זווגו קומה חדשה של ע"ס, שקומה חדשה זו נבחן לבן אל פרצוף הקודם. ובדרך הזה יצא הע"ב מפרצוף הכתר, והס"ג מפרצוף ע"ב והמ"ה מפרצוף ס"ג, וכן יתר המדרגות בנקודים ואבי"ע. אלא עוד צריכים להבין. למה יצאו הע"ס דע"ב רק על בחי"ג ולא על בחי"ד. וכן הס"ג רק על בחי"ב וכו', דהיינו שכל תחתון נמוך במדרגה אחת כלפי עליונו, ולמה לא יצאו כולם זה מזה בקומה שוה."

זה כשאלה.

שאלה: בתחילת האות הוא מתאר את היציאה של הפרצופים. אם עכשיו יוצא פרצוף חדש, נגיד ס"ג, אז היו גם שינויים בגלגלתא בגלל שנכנסו עוד אורות.

נגיד.

תלמיד: האם המסכים בגלגלתא גם הם עכשיו ממשיכים לעבור תהליכים ושינויים?

השינוי הכי קטן במקום הכי הכי שפל בכל המערכת גורם לזעזוע בכל המערכת.

שאלה: מה הכוונה בשאלה, "למה לא יצאו כל הפרצופים זה מזה בקומה שווה"? מה זה "קומה שווה"?

הכוונה למה גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, יוצאים כשכל אחד הוא פחות מהאחר?

תלמיד: זה הוסבר. הרי איך הם יכולים להיות בקומה שווה, כל אחד מהם זה כבר רשימו חדש. לכן אני לא מבין את השאלה.

יש שאלה פשוטה, אם כל הפרצופים האלה שונים זה מזה, במה הם שונים? האם במידת האורות שהם מקבלים, במידה שהם משתמשים ברצון לקבל, בזה שאלו גדולים ואלו קטנים, במה? אז הוא שואל. "אלא עוד צריכים להבין. למה יצאו הע"ס דע"ב רק על בחי"ג ולא על בחי"ד. וכן הס"ג רק על בחי"ב וכו', דהיינו שכל תחתון נמוך במדרגה אחת כלפי עליונו". את זה הוא עכשיו יסביר.

תלמיד: כלומר הוא שואל במה הם שונים, מה השוני בין כל אחד.

כן.

תלמיד: אז אין דבר בזה "קומה שווה".

ודאי שלא. לא רק שזו לא קומה שווה, אלא הם בכלל לא דומים זה לזה, לכל אחד יש תכונות אחרות.

אות ל"ח

"ותחילה יש להבין למה נחשב הע"ס דע"ב לתולדה של פרצוף הא' דא"ק, אחר שיצא מהזווג דפה דראש דפרצוף הא' כמו הע"ס דגוף הפרצוף עצמו, וא"כ במה יצא מבחינת פרצוף הא' להיות נחשב כפרצוף שני ותולדה אליו. וצריך שתבין כאן ההפרש הגדול ממסך דראש למסך דגוף, כי יש ב' מיני מלכיות בפרצוף:

הא' הוא מלכות המזדווגת, בכח המסך המתוקן בה, עם אור העליון, כנ"ל.

הב' היא מלכות המסיימת, בכח המסך המתוקן בה, את אור העליון שבע"ס דגוף.

וההפרש ביניהם כרחוק מאציל מנאצל, כי המלכות דראש המזדווגת בזווג דהכאה עם אור העליון, נחשבת לבחינת מאציל אל הגוף, כי המסך המתוקן בה לא הרחיק אור העליון עם הכאתו בו, אלא אדרבא שע"י אור חוזר שהעלה, הלביש והמשיך את האור העליון בבחינת ע"ס דראש, ונמצא מתפשט ממעלה למטה עד שנתלבשו הע"ס דאור העליון בהכלי דאו"ח הנקרא גוף, וע"כ נבחן המסך והמלכות דראש בבחינת מאציל להע"ס דגוף, ולא ניכר עדיין שום בחינת מגביל ומדחה במסך ומלכות הזאת.

משא"כ המסך והמלכות דגוף, שפירושו, שאחר שהע"ס נתפשטו מפה דראש ממעלה למטה, אינם מתפשטים רק עד המלכות שבע"ס ההם, כי אור העליון אינו יכול להתפשט תוך המלכות דגוף, מפני המסך המתוקן שם המעכבו מלהתפשט אל המלכות, וע"כ נפסק הפרצוף שם ונעשה סוף וסיום על הפרצוף. הרי שכל כח הצמצום והגבול מתגלה רק במסך והמלכות הזאת של הגוף, ולפיכך כל הביטוש דאו"מ באו"פ הנ"ל, אינו נעשה רק במסך דגוף בלבד, כי הוא המגביל ומרחיק את האו"מ מלהאיר בפנימיות הפרצוף, ולא במסך דראש, כי המסך של הראש הוא רק הממשיך ומלביש האורות, ואין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף משהו".

שאלה: מה זאת אומרת שהגבול לא מתגלה בו? הרי הוא החליט על הגבול, בגוף זו רק התוצאה של מה שהוחלט במלכות דראש.

בתוך הפרצוף יש גבול שהראש החליט עליו.

תלמיד: אז למה הוא כותב שבמסך דראש אין שום הגבלה והוא רק נותן לאור לעבור?

הוא נותן לאור לעבור מהראש לגוף.

תלמיד: למה הוא כותב שהוא לא מגביל?

הוא לא מגביל, הוא נותן לאור לעבור.

תלמיד: אבל הוא יכול לתת לאור לעבור רק במידת האור החוזר, לכן יש הגבלה.

כן, אבל זה כבר היה בראש הפרצוף כשהלביש האור החוזר את האור הישר, ואז הוא הכניס אותו לתוך הפרצוף. לתוך הפרצוף נכנס אור ישר מלובש באור חוזר. הראש קובע הכול, וכמה שהוא החליט בראש, מה שיש בראש מתפשט בגוף.

תלמיד: במשפט האחרון בל"ח כתוב "המסך של הראש הוא רק הממשיך ומלביש האורות, ואין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף משהו." אבל כל מהותו של המסך דראש היא להגדיר כמה ייכנס, כמה לא ייכנס, כלומר הוא מגדיר את הגבול. אז מה הפירוש "אין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף משהו"?

כי עדיין זה לא פועל על האור שמתפשט. אני קורא את כל הקטע.

"משא"כ המסך והמלכות דגוף, שפירושו, שאחר שהע"ס נתפשטו מפה דראש ממעלה למטה, אינם מתפשטים רק עד המלכות שבע"ס ההם, כי אור העליון אינו יכול להתפשט תוך המלכות דגוף, מפני המסך המתוקן שם המעכבו מלהתפשט אל המלכות, וע"כ נפסק הפרצוף שם ונעשה סוף וסיום על הפרצוף. הרי שכל כח הצמצום והגבול מתגלה רק במסך והמלכות הזאת של הגוף, ולפיכך כל הביטוש דאו"מ באו"פ הנ"ל, אינו נעשה רק במסך דגוף בלבד, כי הוא המגביל ומרחיק את האו"מ מלהאיר בפנימיות הפרצוף, ולא במסך דראש, כי המסך של הראש הוא רק הממשיך ומלביש האורות, ואין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף משהו."

שאלה: אם אני מבין נכון, יש פה שני מסכים שבעצם משמשים לתפקידים הפוכים.

נכון.

תלמיד: אחד מושך אורות ואחד עוצר אורות.

כן.

תלמיד: אז למה קוראים לשניהם מסך?

כי שניהם עוזרים להתפשטות האור בתוך הכלי.

תלמיד: אבל הם שונים מהותית בעבודה שלהם.

אז מה, יש לך הרבה מסכים וכל אחד הוא במשהו שונה מחברו.

תלמיד: אז היחס שלי הוא שיש פה שני אובייקטים שונים לחלוטין בהתנהגות שלהם שגם משמשים לתפקידים שונים.

בטח, בראש אתה מחליט לקבל ובגוף אתה מחליט לעצור.

תלמיד: כשהמסך דגוף עולה למסך דראש והוא נכלל מהזיווג שיש בראש, אמרת שהוא מעביר את הרשימות אל המסך דראש. מה קורה לו?

הוא נעלם מהשימוש.

תלמיד: עד הסיבוב הבא?

כן.

שאלה: האם הביטוש בין אור פנימי לאור מקיף הוא רשימו חדש שממנו נבנה הפרצוף הבא?

זה לא רשימו. אבל הביטוש הזה מוליד רשימות, תנאים.

תלמיד: הרשימו שהוא מוליד, האם מזה נבנה הפרצוף הבא?

כן.

שאלה: הוא כותב שמלכות המזדווגת היא כמו המאציל ומלכות המסיימת היא הנאצל, זאת אומרת המאציל והנאצל במלכות. האם אפשר להגיד שרק הנאצל יכול להגביל את עצמו במלכות ולא המאציל שבו אין הגבלה?

כן.

שאלה: למה עביות נותנת כוח לפרצוף דווקא כן לקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע, ואם נעלמת העביות, אז אין לו כוחות לקבל?

כי רק העביות היא המבדילה בין בורא לנברא, ואם הנברא רוצה להידמות לבורא, אז הוא מקבל את העביות שלו, מגלה את העביות שלו, כדי להשוות את עצמו עם הבורא. אומנם העביות היא מבדילה, אבל הוא משתמש בכל הנתון הזה דווקא כדי להשוות את עצמו לבורא ככל האפשר.

תלמיד: האם עביות נותנת כוח לקבל? כי מתגלה שהוא הפוך מהבורא.

עביות נותנת כוח לקבל בעל מנת להשפיע, כמו שמלכתחילה העביות מפרידה בין המקבל למשפיע.

תלמיד: איך נעשה ההיפוך הזה?

על ידי זיווג דהכאה.

תלמיד: ממה נוצר הגבול בין הגוף לסוף הפרצוף, אם מזה שאין יותר עביות לקבל או מתנאי הצמצום?

מזה שאי אפשר יותר להשתמש בעביות בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: קורה פה משהו חדש. הוא אומר בתולדה של פרצוף הב' דא"ק נולדים שני דברים. הוא מדבר על שני מסכים, עד כאן לא היה לנו שני מסכים.

וגם הוא כבר לא קורא להם מסכים אלא ב' מיני מלכויות והוא אומר "א' הוא מלכות המזדווגת, בכח המסך המתוקן בה, עם אור העליון", שזה המסך של הראש.

כן.

תלמיד: "הב' היא מלכות המסיימת, בכח המסך המתוקן בה, את אור העליון שבע"ס דגוף". האם זה המסך בטבור, בעשר ספירות דגוף, זאת אומרת עד הסיום?

כן, בטבור.

תלמיד: האם עד סוף הגוף או עד הסיום של הפרצוף?

מסך המזדווג זה בפה דראש, ומסך המסיים זה בטבור.

תלמיד: מה קרה בפרצוף א' שגרם פתאום לשתי מלכויות, למה קוראים להם שתי מלכויות, מה זה אומר?

יש מלכות דראש - מלכות המזדווגת ויש מלכות דגוף שזו מלכות המסיימת. ויש סיום, שזה כבר בסוף הפרצוף.

תלמיד: האם בפרצוף א' דא"ק, גלגלתא, כתר, יש גם שני מסכים, שתי מלכויות?

כן.

תלמיד: הוא מתחיל שמפרצוף ב' יש שתי מלכויות ועד עכשיו לא דיבר על זה.

בפרצוף א', עדיין אין לו הבחנות ברורות.

שאלה: אם מסך דראש כבר עשה אור חוזר, מדד כמה אור יכול להיכנס לגוף והוא מכניס בדיוק את הכמות הנכונה בתוך הגוף, למה צריך אחר כך בתוך הגוף המסך השני צריך להתמודד או לעצור? הרי כמות האור כבר נכונה מראש.

אז המסך בדיוק יורד עד המקום שהראש קובע.

תלמיד: ואחרת מה היה ממשיך?

אני לא יודע מה אחרת. הוא לא יכול להיות אחרת. יש לו פקודה מהראש שעד כה לרדת ולא יותר.

תלמיד: למה צריך להגביל, הרי אור נכנס בדיוק בכמות שצריך כבר, הכמות נמדדה כמה שצריך.

על ידי מה?

תלמיד: על ידי מסך דראש.

כן.

תלמיד: והוא בדיוק הכניס אור פנימי כמה שצריך.

עד איפה?

תלמיד: עד איפה שצריך, עד הטבור.

עד מסך דסוף.

תלמיד: למה מסך דגוף צריך גם לעצור משהו? למה צריך עוד מסך, האור כבר נכנס בכמות נכונה. מה היה קורה אם לא היה מסך דגוף?

לא היה נכנס אור בכלל. מה זאת אומרת שהאור נכנס ללא מסך?

שאלה: יש שתי דרכים שונות להבין מה עושה המסך דראש. דרך אחת היא להגיד, הוא עושה חישוב, החליט שאפשר להכניס רק 20% ואז הוא מכניס רק 20% מהאור. דרך נוספת היא להגיד, המסך דראש לא עושה כלום, הוא עושה חישוב. אם הוא החליט שאפשר להכניס 20% מהאור, את ההנחיה הזאת הוא מעביר למסך דגוף, בהתאם לזה המסך דגוף מוצא את המקום הנכון שלו כמו שסתום בתוך הגוף, הוא קובע את הגבול בין תוך לסוף, כל האור עובר מהמסך דראש פנימה והמסך דגוף הוא זה שדוחה את האור. האם הדרך השנייה היא הנכונה?

כן.

שאלה: הפקודה שנותן המסך דראש, קובעת מה תהיה נקודת הגבול בגוף.

כן.

תלמיד: אז למה בעל הסולם אומר, כוח הגבול הוא לא מתגלה במסך דראש אפילו במשהו?

הוא לא מתגלה, אבל ודאי שהוא נמצא שם בכוח.

תלמיד: אז מה זה ה"מתגלה" הזה?

מתגלה זה שיוצא לפועל, אבל הכול נעשה מפעולת הראש.

שאלה: האם הביטוש נגרם תמיד על ידי האור או שיכול להיות ביטוש שנגרם על ידי הכלי?

זו פעולה משותפת בין האור והכלי, הכלי עושה גבול והאור מביא את הכוח שרוצה לפרוץ את הגבול, ונעשה ביטוש.

שאלה: האם הביטוש נגרם תמיד על ידי האור או שיכול להיות ביטוש שנגרם על ידי הכלי?

איך יכול להיות רק על ידי הכלי? צריכים להיות שני כוחות מנוגדים שמבטשים זה בזה.

שאלה: האם הרצונות או הכוונות או המעשים שלנו גורמים לאור להגיב?

כן, כולם.

שאלה: במדרגות הגבוהות מקובל מגיע לנקודה שמוכן להכול, רק ליהנות לבורא. איך מתוך גילוי הבורא המקובל בוחר ממה תהיה יותר הנאה לבורא?

זה מתגלה לפניו, במידה שהוא נמצא באיזו מדרגה אז מתגלה לפניו במה הוא יכול ליהנות לבורא.

שאלה: איך מקובל בכלל מקבל החלטות על מה לקבל אם הוא מגלה שאין עוד מלבדו?

אין עוד מלבדו לא מגביל אותנו מלעשות איזה פעולות. אין עוד מלבדו רק אומר לנו באיזה כיוון אנחנו צריכים לעשות את הפעולות שלנו, אבל לאותו כיוון אנחנו צריכים לבחור עוד הרבה הבחנות כדי במקסימום למסור את עצמנו לכוח העליון.

שאלה: מהי התכללות המסכים?

צריכים לראות באיזה עניין מדובר.

שאלה: האם הקשר בין מסך דראש ומסך דגוף נשמר גם במצב שהם נמצאים במקומות שונים בפרצוף?

מסך דראש ומסך דגוף הם ודאי במקומות שונים בפרצוף.

שאלה: מה זה אומר במקסימום למסור את עצמנו לכוח עליון?

פחות מזה זה לא נחשב. אם אתה יכול לתת לבעל הבית חמישים קילו תענוג ואתה נותן לו ארבעים ותשעה זה לא נחשב שנתת, זה לא נקרא השפעה. השפעה חייבת להיות עד הסוף בכל הכוח.

תלמיד: זה לגבי המקסימום.

זה לגבי הנתינה.

תלמיד: ומה זה בכלל למסור את עצמנו לכוח עליון? מהי המסירה הזאת?

אני לא יכול להסביר את זה. למסור את עצמו לכוח עליון אלו מילים יפות אבל אין לי כוח לבטא מהן.

שאלה: אם בראש מחליטים לקבל משהו על מנת להשפיע, אז אני מקבל איזו מידה, כמו שנתת פעם דוגמה על המסעדה, אני לא אקבל יותר מזה, אז למה צריך מסך דגוף?

אתה לא יכול לקבל יותר ממה שאתה מחליט בראש.

תלמיד: בדיוק. אז מספיק לי מסך של ראש שמחליט כמה לקבל. אני לא צריך את המסך דגוף, בשביל מה צריכים אותו, את כוח הצמצום הזה.

מסך דראש זו מחשבה, ומסך דגוף זו פעולה. קורה לפעמים שאתה חושב לקבל רק 10% מבעל הבית ואחר כך זה כל כך טעים שאתה כבר לא יכול לעצור את עצמך ומקבל הלאה.

תלמיד: זה כבר פרצוף אחר. אם אני ממשיך לקבל הלאה זו כבר שבירה.

אז כדי שזה לא יקרה, יש בכל פרצוף מסך דראש ומסך דגוף, ואפילו מסך דסיום, דסוף.

שאלה: לגבי הביטוש עצמו. במסך דראש האור הפנימי והאור המקיף מופרדים, ועכשיו במסך דגוף האור הפנימי והאור המקיף רוצים כביכול להתאחד בחזרה, האור המקיף רוצה להיכנס בתוך הגוף? מה המוטיבציה של הביטוש?

המוטיבציה לביטוש היא שהאורות האלו הפוכים. אור פנימי ואור מקיף הם הפוכים והם מבטשים זה בזה, כל אחד רוצה בשלו.

תלמיד: הם הפוכים בגלל המסך דראש שיצר איזושהי הפרדה, המקור הוא אחד.

מסך דראש רק החליט אבל בפועל המסך דגוף הוא שמבדיל בין אור פנימי ואור מקיף.

תלמיד: מה רוצה אור מקיף, הוא רוצה להיות ביחד עם אור פנימי?

כן.

תלמיד: לגבי ההזדככות, כאשר מסך דגוף מזדככך הוא מרגיש כמה עוד אור מקיף יש שם וזה גורם לו לשחרר את העביות. איך מתגלה עביות חדשה פתאום? זה מגיע משום מקום.

מזה שמסך דגוף עולה למסך דראש ונכלל שם בזיווג דהכאה מחדש עם האור עליון, מזה מתגלה לו רצון חדש, והוא הולך על פרצוף ע"ב.

תלמיד: זאת אומרת, בתוך גלגלתא אין את ההבחנה הזאת של ע"ב.

לא. רק אחרי שגלגלתא גמרה את כל הפעולה שלה, יוצאת מזה החלטה על פרצוף ע"ב.

תלמיד: אבל ההחלטה הזאת היא צריכה להיות על איזשהו חשבון מסוים. מאיפה מגיע פתאום החשבון החדש? בהתחלה היה בשר, הסתיים בשר, ופתאום המציאו דג? איך זה נוצר?

מה שאפשר. הפרצוף אומר, "אני מוכן להשפיע לעליון, במה אני יכול להשפיע?", ובמה שהוא יכול להשפיע את זה הוא עושה.

תלמיד: פתאום מתגלה אופציה נוספת להשפעה?

כן, כי הרשימות קיימות.

תלמיד: אז למה היא לא התגלתה כבר לפני זה?

כי היו רשימות אחרות בפעולה.

תלמיד: הרשימות הראשונות הסתירו את הרשימות הבאות?

הן קיבלו בפועל על מנת להשפיע, וכאן עדיין בכלל לא מגולה שאפשר לעשות דבר כזה. רק אחרי שהוא מקבל ומזדכך ומחפש איך עוד אני יכול להשפיע, אז מתגלה לו אפשרות אחרת.

שאלה: איך זה שבראש זה לא נחשב שהוא מקבל על מנת לקבל? זה מפני שכל האור שהוא מושך יכול להתפשט? הרי הראש זה גם רצון לקבל, למה שם אפשר למשוך את כל האור ואין הגבלה?

איפה, בראש גלגלתא?

תלמיד: בראש של הפרצוף.

בראש הפרצוף הוא יכול למשוך את כל אור בהתאם לרשימו שיש ברצון לקבל שלו.

תלמיד: אבל למה אין שם גבול, הרי הייתה החלטה?

מי אמר לך שאין גבול?

תלמיד: כתוב פה שאין גבול בעשר ספירות דראש.

בעשר ספירות דראש אין גבול.

תלמיד: אז אם זה רצון לקבל, גם ראש זה רצון לקבל, זה נכון או לא?

לא, ראש זה כוונות. בראש לא מתגלה הרצון לקבל אלא רק הכוונה, לכן הראש לא מזדכך.

שאלה: מה קורה עם העביות שמזדככת מהפרצוף?

היא מזדככת, כבר לא ניתן להשתמש בה כדי למשוך את האור.

תלמיד: אבל לאן זה הולך? כי אנחנו אומרים שמהפרצוף הראשון של א"ק יוצא עוד פרצוף וכן הלאה.

כל יתר העביות שלא השתמשו בה בפרצוף הראשון של א"ק עוברת לפרצוף הבא, מגלגלתא לע"ב.

תלמיד: אבל העביות נהיית פחותה יותר.

כן, פחותה.

תלמיד: היא מזדככת, הפרצופים מזדככים.

כן, הפרצופים מזדככים.

תלמיד: העביות של פרצוף גלגלתא שמזדככת זו עביות ד' נכון?

כן.

תלמיד: אז לאן העביות הזאת נעלמת?

כשמפסיקים להשתמש בה זה נקרא שהיא נעלמת. אם הפרצוף רואה שהוא לא יכול להיות בדביקות בבורא עם עביות ד' ועובר לעביות ג', אז עביות ד' כאילו לא קיימת.

שאלה: אבל נגיד בפרצוף הבא, בפרצוף ע"ב שהוא גם מזדכך, מה קורה בפרצוף גלגלתא עם עביות ד'?

בפרצוף גלגלתא לא קורה כלום, הוא כבר קיבל בעל מנת להשפיע במידה שיכול והזדכך ועבר לפעולה הבאה שנקראת ע"ב.

תלמיד: ואז פרצוף ע"ב עושה את אותה פעולה.

כן, לפי הרשימות שנשארו לו מגלגלתא.

תלמיד: וכשפרצוף ע"ב מסיים את התהליך שלו, מה קורה בפרצוף גלגלתא?

שום דבר, גלגלתא מעבירה לע"ב את כל האורות שע"ב צריך, ואחרי ע"ב יש ס"ג.

תלמיד: מה קורה בסוף התהליך של כל היציאות האלה של הפרצופים?

בסוף התהליך של כל הפרצופים והעולמות ועוד ועוד, כשכולם מקבלים בעל מנת להשפיע ככל שמסוגלים, הם מגיעים למצב שמקבלים הכול בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז ההמשכיות של הפרצופים היא שמה שגלגלתא לא יכול כביכול לתקן, ע"ב מתקן וכך הלאה?

ע"ב מתקן, ס"ג מתקן וכן הלאה, ואז יש שבירות ועוד כל מיני פעולות עד שכולם מקבלים בעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרנו שראש זה כוונות ואין שם רצון לקבל. מה זו מלכות דראש, מה המהות של הדבר הזה?

מלכות דראש זה החשבון שמודד כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם מסך דראש ומסך דגוף מחליפים ביניהם אינפורמציה באמצעות המסך של הפה?

כן, ודאי שכל המערכת הזאת קשורה בצורה שלמה.

שאלה: אמרת שמסך דראש הוא מחשבה ומסך דגוף זה כבר המימוש. איך להבין את זה אם אנחנו אומרים שהכול הוא מחשבה, מה כאן המחשבה ומה כאן הפעולה?

זה קשה להסביר, אתה צודק. ראש זה בכוח וגוף זה בפועל. אולי כך יותר טוב להדגיש את זה, לחלק את זה, שראש זה בכוח וגוף זה בפועל.

תלמיד: איך הראש מעריך כמה הוא יכול לקבל בלי להתנגד לאור? כתוב כאן שאין התנגדות לאור.

בראש יש את כל האורות ואת כל הכלים והוא יכול לשקול כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע. אין לו שום בעיה.

שאלה: הראש שוקל כמה הגוף יכול לקבל על מנת להשפיע?

ודאי שהראש מביא בחשבון את כל הנתונים מתוך הפרצוף ושוקל כמה אפשר לעשות זיווג דהכאה בפה דראש כדי שהגוף יקבל את האורות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בטקסט כתוב שגוף הוא כלי של אור חוזר, אם כך יוצא שהאור חוזר מלביש את האור הישר וזה נקרא האור הפנימי?

זה האור הפנימי, נכון.

שאלה: כל פרצוף חדש נולד על בסיס רשימות או על בסיס עביות?

רק על בסיס רשימות. רשימות הן הנתונים שעליהם נולד הפרצוף הבא.

תלמיד: האם ניתן להגיד שהרשימות הן העביות המעובדת, זאת אומרת העביות עוברת איזה עיבוד, ניקוי, ואז היא הופכת לרשימות?

שיהיה כך בינתיים.

שאלה: במה מסך דגוף אחרי שמזדכך שווה למסך דראש?

בזה שהוא לא מקבל כלום.

תלמיד: כלומר הוא שווה בכוונה?

כן.

שאלה: בזמן כניסת האור עד הטבור הכלי מרגיש את השוני מהאור?

לא, כל עוד האור לא מגיע לסיום הכלי ומרגישים שזה סוף הכלי, לא מורגש שהכלי קיבל.

שאלה: בעל הסולם כותב "הרי שכל כח הצמצום והגבול מתגלה רק במסך והמלכות הזאת של הגוף", והשאלה למה דווקא כך? הרי ידוע לנו שיש הרבה מסכים.

כל המסכים האלה נכללים במסך דראש, מסך שבודק ועושה חשבון, ובמסך דגוף שבפועל מקבל ועוצר את האור בתוך הפרצוף.

שאלה: אקח את עצמי כדוגמה, אני במשך היום מחליט הרבה דברים בראש, לקום בזמן לשיעור, לעשות הפצה, אני מחליט דברים טובים אבל לא מצליח לעשות שום דבר מהם. איך אני יכול כמו הפרצוף הזה להחליט ואחר כך לבצע לפי ההחלטה, מה חסר לי?

קודם כל, כל הזמן תבקש מהבורא שייתן לך כוחות, כל הזמן תבקש ממנו, זה מה שחסר לך. תעשה כך שבוע ימים, אחר כך ספר לנו.

שאלה: איך יכול להיות שקיימת מציאות בה הבורא חילק את עצמו לשלבים כל כך מוגדרים כמו אלה שאנחנו לומדים?

הבורא לא חילק את עצמו, אבל הנתינה שלו לנו, לנבראים, כך מחולקת על ידי ההחלטות שלו.

תלמיד: אז איך אנחנו בתור כלי כמו שאנחנו לומדים, הבנוי מפעולות דיסקרטיות, יכולים להידמות למשהו שהוא אינטגראלי, שלם?

כי המצבים האלה אומנם דיסקרטיים אבל כשהם מתחברים, הפעולות הבדידות הופכות לפעולות אחידות, אינטגראליות.

תלמיד: וכשהפעולות הן דיסקרטיות מה חסר בהן?

לא חסר להן כלום מלבד להמשיך עד שיתחברו יחד ויתנו פעולה שלמה.

תלמיד: אז בדרך הן לא פעולות שלמות?

לא.

תלמיד: אז איך יש שם גילוי בורא?

בכמה שהן בעצמן.

תלמיד: איך יכול להיות גילוי בורא חלקי?

ודאי שגילוי הבורא חלקי, בורא זה בסך הכול בוא וראה, לפי הכלי המוגבל שאנחנו מעמידים לגילוי שלו, להידבק בו ככול שמתאפשר לנו.

תלמיד: אבל צריכה להיות שלמות, איך יכולה להיות שלמות חלקית?

לא, לא יכולה להיות שלמות סופית עד גמר התיקון. תמיד זו שלמות חלקית. אבל זה לא חשוב. כשאנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע ונמצאים עם הבורא בדבקות חלקית כלשהי, זה הכול כלפינו, לא כלפי הבורא. כלפינו אנחנו משיגים אותו בצורה חלקית, דבוקים בצורה חלקית.

תלמיד: ובאותו חלק בו הנברא תיקן את עצמו, הוא עשה זאת מהרבה פעולות דיסקרטיות

שהופכות לפעולה אינטגראלית, שלמה?

שלמה לא יכולה להיות. אני לא יכול להגיד אינטגראלית.

תלמיד: אז איך מתגלה שם השתוות עם הבורא?

אתה מגלה אותו בצורה חלקית. הבורא מתגלה בצורה חלקית, למה לא?

תלמיד: כי הוא צריך להתגלות בהשתוות הצורה בצורה שלמה.

הוא מתגלה לפי הכלי. מה זה שלמה? שלמה לא מצידו, אלא מצידנו.

תלמיד: זאת אומרת, בחלק שהוא כן מוסר את עצמו לבורא, דבוק בו, אז שם כן צריכה להתגלות איזו מידה של שלמות?

כן.

תלמיד: מה זה אומר מידה של שלמות חלקית?

כמה שיש לך כלי, לפי זה הוא מתגלה.

תלמיד: ומה זה כלי שלם?

כלי שלם זה נניח ליטר של משהו, וכולו מלא, זה נקרא כלי שלם.

תלמיד: הליטר הזה מורכב מהרבה מאוד מילי ליטרים נכון?

כן, שיהיה כך.

תלמיד: אז איך המילי ליטרים בהם האדם עשה המון פעולות כדי להידמות לבורא במידה חלקית, הופכים עכשיו למשהו שלם?

הם פשוט מתחברים ומגלים בתוכם את מושג השלמות.

תלמיד: וכשבחלק יש גילוי הבורא, עדיין ברור לאדם שיש עוד חלק מאוד גדול ברצון שלו שבו אין גילוי בורא?

כן. כשאנחנו אומרים בצורה תיאורטית שבגמר התיקון, כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם, וביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים, אנחנו לא מבינים מה זה, כך נהוג לקרוא.

שאלה: מה בכל תהליך הצמצום, המסך והאור חוזר, קובע איפה נמצאת המלכות המסיימת?

המלכות המסיימת היא מלכות המסיימת את הפרצוף, זה בכפות רגליים של גלגלתא.

תלמיד: אבל יש חלק בגלגלתא שהאור לא נכנס, יש סיום נכון?

יש סיום.

תלמיד: מה קובע את הסיום הזה?

אם אתה אומר שזה סיום אז חייב להיות בו אור, תלוי איזה, אור חסדים, קטן, תופעה, אור של תולדה, אבל חייב להיות אור.

תלמיד: הצמצום הוציא את כל האור ואז נעשה מסך ואור חוזר גם על כל האור, אז מה בתהליך עכשיו קובע שיש סיום, לא ברור מאיפה המידה הזאת מגיעה?

על איזה פרצוף אתה מדבר?

תלמיד: בגלגלתא.

ומה שם קרה?

תלמיד: מלכות המסיימת לא נמצאת בסיום הפרצוף, נכון?

כן.

תלמיד: איפה נקבע הפער הזה ששם מלכות המסיימת נעצרת?

היא משתמשת בכל העביות שיש בראש דגלגלתא ועוברת על כל הבחינות דראש דגלגלתא בעביות שלה ובזה נעצרת.

תלמיד: אז למה ראש דגלגלתא לא מכיל את כל הבחינות?

מי אמר לך שלא?

תלמיד: אז מה זה הסיום, ממה הוא מורכב?

סיום זה רצון לקבל שלא יכול יותר להיות בשום מגע עם האור. יש שם אור חסדים ואפילו הארת חכמה אבל לא לקבל, לא על מנת להשפיע.

תלמיד: כשנעשה מסך ואור חוזר אחרי הצמצום, הוא נעשה על כל העביות של הכלי?

כן.

תלמיד: אז איך הוא לא מקבל אור פנימי בתוך כל הכלי? אם הוא עשה אור חוזר על כל העביות, למה הוא לא מקבל בכל העביות?

הוא מקבל בכל העביות כמה שכל דרגת העביות מסוגלת לקבל.

תלמיד: אז לא ברור מה נחשב הסיום הזה?

סיום, הוא בזה שלא יכול לקבל יותר בעל מנת להשפיע, אבל יש אור חסדים.

תלמיד: אני לא מבין איך יכול להיות שהוא עשה צמצום, עשה אור חוזר על כל העביות, על כל האור שהגיע אליו, ועדיין יש חלק שהוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, למה יש כזה חלק בכלל?

כי אין לו מסך לקבל על מנת להשפיע בסוף הפרצוף. כל הכלים שלו שבהם היה יכול לקבל בעל מנת להשפיע הם מהפה עד הטבור.

תלמיד: האור חוזר הוא לא על כל הכלים?

זה גם אור חוזר שלו מהטבור עד הפה שבו הוא מקבל על מנת להשפיע, ולמטה מהטבור אצלו זה רק להשפיע על מנת להשפיע, אור חסדים.

תלמיד: המסך והאור חוזר שעשה אחרי הצמצום הם לא על כל בחינות הקבלה שהיו בו?

לא.

תלמיד: איזו בחינה הייתה חסרה?

הוא עושה חשבון שהוא לא יכול למטה מהטבור לקבל על מנת להשפיע, רק להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: מאיפה הגיעה המידה הזאת, מהצמצום אם כך, הוא עבר לעשות אור חוזר רק על חלק מהכלי?

מתוך זה שהוא שוקל את כל ההבחנות שיש בו.

תלמיד: כלומר מיד הצמצום מייצר את החלק של הסיום שהוא כבר יודע שהוא לא יוכל שם לקבל על מנת להשפיע?

ודאי.

(סוף השיעור)