שיעור צהריים 20.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ח', עמוד 688, דף תרפח, הסתכלות פנימית

קריין: שלום, אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ח', בהסתכלות פנימית, עמוד 668, דף תרפח.

כמו שבספר הזוהר, כך בכל כתבי המקובלים כדאי לנו להיות מחוברים יחד ולהשתוקק לקבל ממה שאנחנו לומדים את המאור המחזיר למוטב, שהוא מופיע בהתאם לכמה שאנחנו מתגברים על כוח הפירוד בינינו ומגיעים לכוח האיחוד.

חלק שמיני

הסתכלות פנימית

"דע, כי העולמות וכל אשר בהם נבחנים בב' כוללים: א', הוא עצם המציאות, שהיא מהותו של העולם, ושל הפרצוף, ושל הנשמה, כמו שנתחדשו ונתקנו מא"ס ב"ה, ונשתלשלו מלמעלה למטה, כל אחד למקומו הראוי לו. וכולל ב' הוא, הקיום של המציאות, דהיינו כלכלתן והתפתחותן בדרך מדרגה עד גמר הגדלתן התכליתי הנרצה, וכדומה. וההפרש שביניהם, הוא, כי הכולל הא' להיותו מצד המאציל, מא"ס ב"ה, הוא כולו טוב, וסימנך שהוא בא תמיד מלמעלה למטה. אבל הכולל הב' מעורב ברע, ויש בו דבר הטורח והיגיעה, וסימנך שהוא בא תמיד ממטה למעלה, כי התחלתו בא מן התחתון, הצריך להקדים בחינת העלאת מ"ן, שפירושו מצות ומע"ט ותפלה.

והנה בחלק זה שלפנינו, נתבארו הע"ס והפרצופים של עולם אצילות, ונשמת אדה"ר, שהיא כללות כל הנשמות של באי עולם, רק מבחינת הכולל הא' הנ"ל, דהיינו ממה שנתחדשו ונתקנו מלמעלה למטה מא"ס ב"ה. שהם כל פרצופי אצילות ומוחין הקבועים בהם בלי השתנות, אשר זווגם לא פסיק לעלמין. וכן נשמת אדה"ר, מבחינת עצם המציאות שבו, דהיינו כמו שנברא מלמעלה למטה מא"ס ב"ה. ולא ביארנו כאן מהכולל הב', כדי לברר מתחלה בחינת עצם המציאות באר היטב, ובע"ה בחלקים הבאים נבאר את הכולל הב'."

שאלה: מה ההבדל בין עצם המציאות לבין קיום המציאות?

עצם המציאות זה איך שהבורא ברא, קיום המציאות כבר תלוי גם בהשתתפות התחתונים.

שאלה: מהי הכוונה הנכונה בזמן הקריאה?

כרגיל כמו שבזוהר, כמו שבכל דבר. יכול להיות שאנחנו לא מבינים כאן כלום ויכול להיות שיש אנשים שיותר מבינים, אבל הכוונה לכולם אחת, המאור המחזיר למוטב קודם כל. כמו בזוהר.

אות א'

"כבר ידעת, אשר שורש כל התיקון, הוא, מ"ה החדש שיצא מהמצח. וצריכים אמנם לידע ולזכור, מ"ש הרב בע"ח שער מ' פ"ז ''כי אין מ"ה בקטנות כלל, אלא בגדלות" עש"ה. כי בקטנות גם הזכר הוא בחינת ב"ן לבד. כי בהיות הזווג במקום הכתר, שהוא מצח, נמצאת קומת הע"ס כקומת מלכות, שנקראת ב"ן, ולא מ"ה. אלא רק בגדלות אשר הה"ת יוצאת מהמצח ובאה למקומה, לפה או לחוטם או לאזן, ואז מתגלה שם הגדלות, שה"ס הוי"ה דאלפין, בגימטריא מ"ה. וע"כ מכונה מ"ה החדש. אבל בעוד הה"ת במצח, אפילו הזכר משם, הוא בחינת ב"ן, דהיינו קומת מלכות שנקראת ב"ן כנודע. באופן שמצד הקטנות דה"פ אצילות, נקראים כולם ב"ן ולא מ"ה, כמבואר."

הוא רוצה להגיד שכמו שהיה לנו גלגלתא ע"ב ס"ג, נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור, התערבבו עם נה"י דגלגלתא, יצא זווג בנקבי עיניים דראש דס"ג, יצא על זה קטנות דעולם הנקודים, אחר כך על ד'/ג' שקיבלנו מנה"י דא"ק יצא גדלות דעולם הנקודים, נעשתה שבירה, המסך הזדכך מ-ב'/א' צמצום ב' ל-א'/שורש צמצום ב'. עלה בחזרה לדראש דס"ג, במקום נקבי עיניים הזווג נעשה עכשיו על א'/שורש צמצום ב', וזה נקרא נקבי המצח בעביות דשורש צמצום ב'. ומשם התפשט עולם האצילות בקטנות. ואחר כך בגדלות הוא מגיע לרשימות ד'/ג' מנה"י דא"ק כמו בעולם הנקודים. ד'/ג' לא מזדכך מפני ש-ד'/ג' לא שייך לפרצוף עצמו אלא לוקחים אותו מנה"י דא"ק, ולכן על ידי ד'/ג' יש לנו גדלות דעולם האצילות אם צריך. זה העניין של עולם האצילות.

עוד לפני זה הוא דיבר על שני יחסים למציאות, שישנה עצם המציאות שזו המציאות איך שהבורא ברא אותה, את העולם, את מערכת העולמות או את כל המציאות, וישנו קיום המציאות. קיום המציאות זה מה שהמציאות מקבלת מלמעלה, לא לפי המבנה שלה אלא לפי האיכות שלה. ואיכות המציאות היא כבר תלויה בתחתונים, אם הם עושים פעולות נכונות אז הם מקבלים יותר, אם הפעולות פחות נכונות הם מקבלים פחות, עד שיכול להיות שממש לא ראויים התחתונים לקבל שום דבר ואז המציאות נמצאת במצב סטנד ביי כזה, מינימאלי, שיש רק עצם המציאות ולא קיום.

"ומזה תשכיל אשר כל פרצופי ד' עולמות אבי"ע. הם רק ב"ן דא"ק, כי ידעת שעיקר אצילות הוא מה שיוצא בקטנות, וכיון שאפילו ה"פ אצילות יצאו בקטנות בבחינת ב"ן, כנ"ל, מכ"ש בי"ע, שהם בחינת ו"ק דזו"ן דאצילות, לא כל שכן שנחשבים לב"ן. באופן, שמצד הזדככות המסך הנמשכת מכח הביטוש דאו"פ באו"מ, לא יצא בכל המציאות שלאחר הצמצום, אלא רק ה' קומות לבד, אשר ג' הקומות הראשונות: גלגלתא, ע"ב ס"ג, הן שייכות לא"ק, כלומר, אל היחס דצמצום ראשון, שהקו נמשך עד לנקודת העולם הזה. וב' הקומות האחרונות: מ"ה וב"ן, הנה מ"ה יצא בנקודים, דהיינו אור ישסו"ת שיצא מנקבי עינים, שהוא נקרא מ"ה, כי הזווג שנעשה במקום עינים שהן כלי החכמה אין בו אלא קומת ז"א דעביות, שנקרא מ"ה. כמ"ש היטב בחלק ה'." א' דעביות. "וקומת ב"ן יצאה בה"פ אצילות, שגם בי"ע בכללם, משום שהזווג נעשה במקום המצח שהוא גלגלתא," על עביות דשורש, "מחמת שהמסך כבר נזדכך לבחינת כתר," זה נקרא עביות דשורש "שאז אין יוצא עליו אלא קומת מלכות, כנודע. וקומת מלכות נקראת ב"ן."

שאלה: מה זה שמסך הזדכך לכתר? הוא אמור להזדכך לאותו מקום שמשם הוא התחיל?

מסך הזדכך לכתר, זאת אומרת שהוא איבד את כל הכוח שלו והזדכך לעביות דשורש. זה לא כתר דפרצוף, אלא כך זה נקרא.

שאלה: אני לא מבין למה את שלושת הפרצופים הראשונים הוא משייך לא"ק, ואת השניים האחרים הוא לא משייך לא"ק?

הכול יוצא מאין סוף.

תלמיד: אבל למה פה הוא כאילו הפריד אותם מא"ק?

ג' הפרצופים הראשונים גלגלתא ע"ב ס"ג הם פועלים לפי צמצום א' והם נקראים "עקודים" כי אצלם הכול, כלי, מסך, פרצוף, עביות, הכול עקוד בכלי אחד. וזה רק ג' הפרצופים האלו, גלגלתא, ע"ב, ס"ג.

עולם הנקודים הוא כבר בעייתי כי הוא בא על רשימות של נה"י דגלגלתא שבעצם אסור לקבל בהם, אבל מפני שהס"ג מעורב איתם אז יש איזו יכולת להשתמש בהם בנה"י דא"ק, במסך דס"ג בעביות א'. ויש עוד יכולת להשתמש בנה"י דא"ק עם מסך דס"ג בעביות דשורש. ולכן יוצא לנו עולם הנקודים על ב'/א' צמצום ב', ועולם האצילות על א'/שורש צמצום ב'. שזווג ללידת עולם הנקודים נעשה בנקבי עיניים דראש דס"ג, וזווג ללידת עולם האצילות נעשה במצח דראש דס"ג.

נקבי עיניים דראש דס"ג זה נקרא עביות א' מצומצמת, שזה רק גלגלתא ועיניים. יש עביות דשורש, וגלגלתא עיניים דעביות א', ועל זה נעשה זווג על עולם הנקודים. אחר כך כשהזדכך על ידי השבירה ונשאר רק א'/שורש, אז המסך עלה למצח ובאמצע המצח, רק גלגלתא עיניים דמצח דעביות דשורש משתתפים בזווג ואז נולד מזה עולם האצילות.

אז יש נקבי עיניים דמצח, נקבי דעיניים דעיניים, נקבי עיניים דאוזניים. ככה זה נקרא, נקבי עיניים, זה כינוי לאמצע של העביות.

שאלה: זו שאלה קצת פשוטה לגבי זה שמלמעלה מגיע רק טוב.

מעצם המציאות מגיע טוב, אבל קיום המציאות תלוי בתחתונים.

תלמיד: אז מאיפה מגיע הרע? מה השורש של הרע פה אם הכול מלמעלה טוב, בעצם המציאות?

הכול מלמעלה זה נקרא רק "עצם המציאות". ו"קיום המציאות" שם משתתף הנברא עם הבורא, ולכן הוא לא טוב, הוא בהתאם לתכונות הנברא, עד כמה שתכונות נברא מותאמות לתכונות הבורא.

שאלה: האם השגה של מה שכתוב בתע"ס ויתר הכתבים זה נפתח לאדם בהיסח הדעת או שזה צריך להיבנות בצורה מודעת והדרגתית?

זה צריך להיבנות לאט לאט בעבודה בקבוצה, לפי כמה שירכוש תכונת ההשפעה, לא לפי השכל. השכל בא כתוצאה מזה שמשפיע.

קריין: אות ב' טור ב' למטה.

אות ב'

"והנה נתבאר, שכלהו עלמין דא"ק ואבי"ע, אינם רק הזדככות המסך על ה' בחינותיו, מקומת כתר עד קומת מלכות. אלא בב' הקומות האחרונות דמ"ה וב"ן, נתוסף בהן ענין צמצום הב', מסוד ה"ת שעלתה לעינים או למצח, וע"כ יש בהן ענין קטנות וגדלות, כי ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג, יוצא אור חדש המוריד את ה"ת מעינים או ממצח, ואז יוצאת הגדלות, כנודע. להיותו מחזיר את אח"פ אל המדרגה, והחזרת אח"פ אל המדרגה ע"י הזווג העליון, מכונה בשם הוי"ה דאלפין. כמ"ש זה היטב לעיל דף תס"ג תשובה א', עש"ה.

וכבר ידעת שכל פרצוף ופרצוף מה' קומות הכוללות הנ"ל, מחויב להתפשט בפני עצמו ג"כ בה' קומות. שהוא מטעם, שא"א שיצא זווג חדש על המסך אלא אחר שעולה למלכות דראש, שפירושו, שמוכרח להזדכך כולו עד שנעשה זך כמו מלכות דראש, וע"כ מוציא ד' קומות במדרגות זיכוכו עד שמשתוה למלכות דראש, משום שאור עליון אינו פוסק, כנודע. אמנם בעולם הנקודים שהוא קומת מ"ה, יש שם נוספות, והוא כי מלבד ה' הקומות היוצאות בדרך זיכוכו, יש שם ג"כ ג' פרצופים שלמים, כלומר, שנולדו ויצאו ע"י התחדשות העביות במלכות דראש, שהם ע"ב ס"ג מ"ה. שבכל אחד מהם יצאו ה' קומות בדרך זיכוכו, לבד ממ"ה שיצא בראש בלי גוף, כנ"ל דף תקמ"ג ד"ה וכאשר. ע"ש. וע"כ אינו נוהג בו עלית המסך.

והנך מוצא ג' פרצופים כוללים שיצאו בעולם הנקודים, אע"פ שהוא פרט אחד דא"ק, כמו ג' הפרצופים דא"ק עצמו, כלומר, שנעשה ג' זווגים ע"י עלית המסך והתעבותו במלכות של ראש, שהיא פה דאו"א דנקודים. והדבר צריך ביאור, כי מה נשתנה קומת מ"ה דא"ק שתתחלק בעצמה לג' פרצופים, שלא היה זה בגלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק. והענין הוא, כי קרה כאן ענין חדש, דהיינו האור החדש שיצא מזווג דע"ב ס"ג שחזר וביטל אל הפרסא דצמצום ב', והשוה מדתו למדת א"ק, להתפשט עד לנקודת עוה"ז, ומכח פרט הנוסף הזה על פרצופי א"ק, היה בו כח להתפשט בעצמו לג' פרצופים שלימים כמו א"ק, עד שנעלם כחו וחזר לצמצום ב': שאחר שנזדכך המסך דגוף דע"ב שהוא או"א ודחג"ת, ונשתוה למדת המלכות דראש, שהיא הפה דאו"א, חזרה ונתחדשה בו עביות הס"ג, שהוציא ישסו"ת ונהי"מ. ואחר שנזדכך המסך דגוף הזה, ובא שוב לבחינת ראש חזרה ונתחדשה בו עביות דבחי"א, שהוציאה בחינת התפשטות הדעת ממטה למעלה וקשר הו"ק בתיקון קוים, כנ"ל דף תקמ"ג אות ע'. ועדיין לא חזר הצמצום ב' למקומו ממש, כי עדיין יש בו מעט מאור חדש דבקע לפרסא, שהוריד וטיהר הה"ר מצמצום דה"ת, אלא שאין בו רק קומת ז"א, כמדת עביות דבחי"א שנשארה בו. רק אח"כ שנזדכך לגמרי ופסק כל בחינת זווג משם, אז נעלם האור חדש דבקע לפרסא לגמרי, וכיון שנעלם אור הזה, נמצא ממילא שחזר כח צמצום הב' למקומו, כמו בקטנות נקודים, מטרם שהיה האור החדש מזווג ע"ב ס"ג, והנך רואה. אשר האור החדש דבקע לפרסא גרם ליציאת ג' פרצופין שלימים בעולם הנקודים, כדמיון שהיה בא"ק. ולפיכך נקראים הנקודים בשם "עולם" משום שיש בהם התפשטות של פרצופים שלימים כוללים, כמו בא"ק, באופן שמבחינת הקטנות שבהם, נבחנים רק לפרט אחד דא"ק, שהוא קומת מ"ה. אבל מצד הגדלות שבהם, ע"י אור חדש הנ"ל, המה נבחנים לעולם מלא, עם ג' פרצופים שלימים, כמבואר."

תלמיד: פעם ראשונה שמעתי את ההסבר למה קוראים לזה "עולם", שזה שלושה פרצופים כנגד שלושה פרצופים של א"ק.

עולם זה חמישה פרצופים בעצם. עולם זה התפשטות העביות בכל היכולת שלה להידמות לאור, לכוח עליון, זה נקרא עולם. אבל כאן אנחנו מדברים על ג' פרצופים, כי שניים שיוצאים הם יוצאים אחר כך בשבירה וכן הלאה, כמו שמ"ה וב"ן עליון. אז ג' פרצופים זה בעצם כבר מספיק כדי להיות עולם.

תלמיד: ה-ג' פרצופים העליונים הם מתוך התפשטות, הזדכות, ואז יציאה של הבא בתור, והבא בתור.

אתה מדבר על גללגתא, ע"ב, ס"ג. עד כאן, זה הגבול שלהם (ראו שרטוט מס' 1 (מוקף באדום)).

שרטוט מס' 1

תלמיד: איך נוצרת האנלוגיה לשלושת פרצופים כתר, אבא ואמא וזו"ן שיוצאים בתוך נקודים?

אני כתבתי בזמן הקטנות, קטנות דנקודים (ראו שרטוט מס' 2). ובגדלות דנקודים יש לנו זווג בבחינת ד' בפה דראש דס"ג. בקטנות זה זיווג על ב'/א' צמצום ב', ובגדלות זה זיווג על ד'/ג', מה שקיבלו מגלגלתא. ואז יוצא שזיווג נעשה בפה, לא בנקבי עיניים אלא בפה, ואז כשמתפשטים אז מתפשטים כבר פרצופים גדולים.

בקטנות יש לנו כתר, עליו מתלבשים אבא ואמא, ועליו מתלבשים זו"ן. אז יש כך, גלגלתא עיניים דכתר, גלגלתא עיניים דאבא ואמא וגלגלתא עיניים דזו"ן. מה פועל כאן? פעילים החלקים גלגלתא עיניים דכתר, גלגלתא עיניים דאבא ואמא וגלגלתא עיניים דזו"ן (ראו שרטוט מס' 2 (צבוע בירוק)). החלקים שבפנים הם לא פעילים, הם נמצאים בצמצום (ראו שרטוט מס' 2 (צבוע באדום)).

שרטוט מס' 2

בזמן הגדלות שיש זיווג על ד'/ג', אז יש לנו גדלות דכתר, גדלות דאבא ואמא וגדלות דזו"ן. אז שלושת הפרצופים האלה הם הופכים להיות אחד אחרי השני אמנם, אבל כולם עוברים מלמעלה למטה כמו גלגלתא, ע"ב, ס"ג.

כתר, אבא ואמא וזו"ן, שלושתם מגיעים כולם עד סיום רגלין(ראו שרטוט מס' 3). וזה שהם נמצאים בגדלות זה לא חשוב, החשוב שכשהם עוברים את הפרסא, אז כאן צמצום ב' עובד, ולכן למטה מפרסא מתרחשת השבירה, שבירת הכלים.

שרטוט מס' 3

שאלה: אני רואה שיש שני ס"ג. ס"ג מתחת לע"ב בעקודים, ואחרי זה בנקודים יש עוד פעם ס"ג.

יש קטנות דנקודים וד'/ג' זה ראש דס"ג, ודאי.

תלמיד: בנקבי עיניים יש שם ס"ג.

זה ס"ג, ודאי שס"ג. גם ד/ג זה ס"ג. זה הכול ראש דס"ג. (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

שאלה: מי הוליד את הפרסא?

הפרסא היא תוצאה מצמצום ב', שבחינה ד' היא משפיעה על בחינה ב' ומצמצמת אותה.

תלמיד: היא יכולה להופיע לפני שבירת הכלים או רק אחרי?

פרסא מופיעה לפני שבירת הכלים, בהשפעת נה"י דא"ק על נקודות דס"ג.

שאלה: מה קרה בין קטנות לגדלות שאפשר לכתר, אבא ואמא וזו"ן לרדת מתחת לפרסא?

הן בחינות של בינה. כמו שנקודות דס"ג יכלו לרדת למטה, ואחר כך קטנות דעולם הנקודים יכולה לרדת למטה, גדלות זו רק תוספת לאותו עולם הנקודים, היא מופיעה למטה.

תלמיד: אבל היה משהו שלא אפשר לקטנות לרדת.

שלא אפשר לקטנות לרדת לאזור מתחת לפרסא?

תלמיד: כן.

נכון, כי לא היה לו כוח.

תלמיד: מה קרה בין קטנות לגדלות, שבסופו של דבר אפשר לגדלות כן לרדת?

זיווג על ד'/ג' במקום זיווג על ב'/א' מצומצם. ד'/ג' הוא פותח לך את צמצום ב' ומחזיר לצמצום א', ולכן אתה יכול לרדת למטה.

תלמיד: אבל זיווג על ד'/ג' היה כבר בפרצוף עקודים שס"ג ירד והתערבב עם רשימו דנה"י.

שם זיווג ד'/ג' היה בע"ב. אז אתה שואל למה ע"ב לא ירד?

תלמיד: אחרי ההתערבבות עם נה"י דא"ק היה כבר זיווג על ד'/ג'.

לא, לא היה. אחרי שהתערבבו היה רק צמצום. ואז הרשימות עלו לראש דס"ג לנקבי עיניים, והוציאו עולם קטנות דנקודים. ואחר כך לפי הרשימות ד'/ג' ירדו מנקבי עיניים לפה והוציאו בזיווגם גדלות דעולם הנקודים.

תלמיד: זאת אומרת רשימו ד'/ג' היה צריך לחכות כביכול את השלב הזה?

ודאי שקודם יוצאת קטנות, שזה עיקר הפרצוף, אבל אחר כך גדלות. אם לא הייתה קטנות, איך תעשה גדלות? זה כלב, או חתול, או אדם, או מי זה? עיקר הפרצוף הוא הקטנות שלו, גדלות זו רק תוספת.

שאלה: הוא כותב בתרפ"ט טור א', ש"עולם הנקודים שהוא קומת מ"ה, ... שנולדו ויצאו ע"י התחדשות העביות במלכות דראש, שהם ע"ב ס"ג ומ"ה". כאילו אין גלגלתא ואין ב"ן.

כן, כי בעולם הנקודים הוא מתחיל מד'/ג', לכן אין לו דוגמת גלגלתא אלא מתחיל כמו מע"ב.

יפה, טוב מאוד.

שאלה: והע"ב נחשב שם הכתר?

לא, יש שם כתר בקירוב, יש שם ד' דהתלבשות.

שאלה: לא הבנתי למה בע"ב הוא באמת לא ירד למטה.

ע"ב לא יכול לרדת למטה מפני שזה אור החכמה, ולאור החכמה אסור להופיע למטה מטבור. וכאן ד'/ג' היה כדי להגדיל את פרצוף דעולם הנקודים, רק לעשות ממנו גדול. ואז כשעושים זיווג על ד'/ג', הם מבינים שהם יכולים כי הם קיבלו תוספת מבינה. בע"ב לא הייתה בינה, כאן יש לך בינה. ס"ג עושה את הזיווג. אז ס"ג שעושה זיווג הוא יכול לקחת את אור החכמה ולקבל אותו בעל מנת להשפיע, ולכן זה לגיטימי שהוא עושה ככה.

שאלה: איך יצאו שלושה פרצופים אחרי שהייתה שבירת כלים?

כמו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, יצאו לנו כתר, אבא ואמא וזו"ן. הם יצאו בגלל שהיה זיווג על ד'/ג', הוא התחיל להזדכך על ידי השבירה, מד'/ג' לג'/ב' ולב'/א', ולכן יצאו שלושה פרצופים. זאת אומרת אלה שלושה פרצופים שיצאו אבל את זה צריכים ללמוד. שם היה זיווג בראש דדעת, באבא ואמא, אחר כך בישסו"ת, כמה ראשים יצאו. יצאו שלושת הפרצופים מלמעלה למטה.

תלמיד: זאת אומרת, הזיווג הראשון שנעשה על הכתר, אני מבין שזה על ד'/ג', הוא לא ירד עד למטה? לא הייתה שם שבירה?

אני לא יכול לענות על זה, זה ממש להיכנס פנימה, להתחיל לפרק את החבילה.

שאלה: הוא אומר שכל פרצוף מה' קומות הכוללות הוא חייב להתפשט בפני עצמו. והשאלה שלי, מה ההבדל בין פרצוף כולל וההתפשטות שלו בפני עצמו?

כל פרצוף ופרצוף הוא בפני עצמו, וגם הוא בעצמו מתחלק לחמישה פרצופים משלו, לטנת"א, להכול.

אם אתם רוצים ללמוד מה זה עולם הנקודים, תחזרו לחלק ו' ותתחילו לחרוש אותו כמו שכתוב. וגם לא תבינו אותו עד שלא תעברו גם על חלק ז', שזה שבירת עולם הנקודים. זה לימוד שלם. אני רק יכול להמליץ על זה, אבל אנחנו פועלים מחוסר זמן.

(סוף השיעור)