שיעור בוקר 23.12.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
תע"ס, חלק ג':
בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג',
עמ' 149, דף קמ"ט, "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק י', דברי האר"י, אותיות ב' – ז'
קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף קמ"ט, עמ' 149, דברי האר"י אות ב'. ניתן לצפות בשידורינו באתר "קבלה לעם". ניתן לשאול שם גם שאלות. שאלות נבחרות תישאלנה במהלך השיעור.
אות ב'
ד' יסודות הם לכל דבר, שהם ד' אותיות י"ה ו"ה, שהן רשר"ד והם:
חיה, נשמה, רוח, נפש. וה"ס: עינים,אזן, חוטם, פה
"ונדבר בדרך משל ודמיון אל הדבר הזה, כבר ידעת, כי ד' יסודות יש לכל הדברים, והם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור. והם ענין, ד' אותיות הוי"ה. והם: בחינת נשמה לנשמה, ונשמה, ורוח, ונפש. ונתחיל לבאר ממדרגת הנשמה, ואח"כ נחזור אל הקודם אליה."
אין לנו כאן אותיות של בעל הסולם, אז קדימה.
קריין: אות ג', דברי האר"י.
אות ג'
"יש הבל ורוח באח"פ שכל אחד מרובה יותר, באזן הבל מועט, בחוטם הוא יותר חזק,
ובפה מרובה מכולם".
ודאי שבעל הסולם לא מתכוון שזה אוזן, חוטם, פה כמו שמדובר אצלנו בגוף שלנו, אלא בכול הוא מתכוון רק לדברים רוחניים, אבל רוצה להראות לנו בכל זאת בדוגמה הגשמית מה זה ברוחניות.
"ב הנה אברי האזנים, ודאי שיש בתוכם רוח דק, והמופת לזה, כי כאשר יסתום האדם את אזנו באצבעו היטב, ירגיש כאלו קול הברה גדולה בתוכן, וזה מחמת הרוח הנצרר בתוכו, שמבקש לצאת ואינו יכול. ואחריו במדרגה הוא, אבר החוטם, כי ממנו יוצא רוח יותר מורגש ממה שיוצא מן האזן. ואחריו במדרגה, הוא אבר הפה, כי ממנו יוצא הבל ורוח חזק יותר מכולם."
קריין: אות ב', אור פנימי, מבארת "הנה אברי האזנים".
פירוש אור פנימי לאות ג'
"ב) דע, כי או"ח הזה המוחזר למקומו ע"י זווג דהכאה כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ג'), הוא מכונה בשם "הבל היוצא מהפרצוף" או רוח היוצא מהפרצוף, כלומר, שאינו יכול להתלבש בו, משום כח עיכוב שבמסך אשר שם, ולכן מוכרח לצאת ממנו ולחזור למקומו (עי' לה"ת חלק ב' אות ב').
עוד צריכים לדעת, כי כמו שיש ה' בחינות הכוללות כל המציאות שמאחר הצמצום, הנקראים: א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שהן, ה' שיעורי קומות זה למטה מזה, מקומת כתר עד מלכות, שסיבתם הוא, הזדככות המסך, עי' בלה"ת ח"ב אות י"ז) כי משום שנזדכך מסך דבחי"ד ששימש בא"ק, ונשאר בעביות דבחי"ג, יצאו ונתחדשו ע"ס בקומת חכמה, הנק' אצילות. ומשום שאח"ז, גם מסך דבחי"ג נזדכך ונשאר בעביות דבחי"ב, יצאו ונולדו ע"ס חדשות בקומת בינה, הנקרא בריאה, וכו'. (כנ"ל בדברי הרב ח"ג פ"ד אות ג' ובאו"פ אות ט') עד שנזדכך המסך מכל עביותו, ולא נשאר בו אלא שרשו, שאז אין שם הכאה, ואין שם שום קומה של או"ח, שמשום זה יוצאות כאן ע"ס בבחינת מלכות לבדה, שהן נקראות עולם עשיה. וממש מאותו הסבה ומאותו הטעם הנ"ל, שנתבאר על ד' שיעורי הקומות הכוללות, שהם א"ק ואבי"ע, הנה משום זה, מוכרח לצאת ג"כ ה' קומות של ע"ס בכל עולם ועולם מהם, המכונים ה' פרצופים: א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. ולא עוד, אלא בכל פרצוף ופרצוף מהם, מוכרח ג"כ לצאת ה' קומות של ע"ס. זו למטה מזו עד מלכות. המכונים: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה. או כח"ב, ז"א, ומלכות. או נרנח"י. וענין זה יתבאר כל צרכו בהסתכלות פנימית כאן, כי אין לפרטן במקום זה מפני האריכות."
מה הוא אומר לנו? הוא אומר לנו שיש אור חוזר בכל הט' ראשונות, ועד כמה שמגיע אור חוזר, ככה יש לנו השגה והתקשרות. אז השגה והתקשרות קטנה היא בבחינה ב' שזה אוזניים, בבחינה ג' יותר, זה חוטם, אף, כמו שאנחנו אומרים, והפה זה האור חוזר הכי גדול.
קריין: אות ד', דברי האר"י.
אות ד'
האזנים הן בינה, שהיא בחי"ב שעביותה מועטת, והיא נשמה. החוטם ה"ס ז"א,
שהוא עביות דבחי"ג היותר עבה, והוא רוח. הפה היא מלכות,
והיא עביות דבחי"ד, העבה מכולן, והיא אור הנפש
"כי כפי ערך האבר, כן יהיה דקותו, כי הנה האזנים הם בחי' הבינה, שהיא יותר דקה, ולכן הרוח היוצא מהם דק מאד. וכן אבר החוטם דק מאבר הפה כנ"ז. והנה דרך משל נוכל לומר, כי הרוח היוצא ג מן האזן, הוא נקרא נשמה. ומן החוטם, נקרא רוח. ומן הפה, נקרא נפש. וכו'."
שאלה: מהן אותן צורות של אור חוזר?
שהוא חוזר מהמסך, והעביות שקשורה למסך, ובהתאם עד כמה שיש כוח המושך, עביות, ויש כנגדו כוח הדוחה, קשיות המסך, בהתאם לזה אור חוזר עולה מהמסך וכך מלביש את האור ישר שנמצא לפניו, ולפי זה ישנה השגה, התקשרות. אז התקשרות לכוח העליון, לבורא, מדרגת האוזן, או מדרגת חוטם, או מדרגת פה, היא בהתאם לעביות שישנה באוזן, חוטם, פה.
תלמיד: מה זה נקרא שאנחנו יכולים לבנות את האור החוזר בהתאם לעביות?
איך אחרת? בהתאם לאגו שלי, בהתאם לעביות שלי, אני צריך לעשות עליו צמצום, מסך, אור חוזר, ואז על ידי האור חוזר, עד כמה שהוא גדול, עד כמה שאני יכול לחשוב לא לעצמי אלא לקבוצה ולבורא, בהתאם לזה אני מגלה אור חוזר יותר גדול, ובאור חוזר הזה אני משיג את מה שיש לפני, מה שיש מחוצה לאגו שלי.
שאלה: עד כמה למחשבה יש חלק באור חוזר?
מחשבה, רצון, כוונה. זה הכול אותו דבר. זה הכול אותו דבר, רק תלוי באיזה אופן אתה מתייחס לזה. מחשבה ודאי ש"הכול במחשבה יתבררו", כמו שכתוב. מחשבת הבריאה מצד הבורא, מחשבה מצד הנברא. הכול במחשבה.
שאלה: הוא אומר "ומן החוטם, נקרא רוח. ומן הפה, נקרא נפש.". למה הוא משווה בין חלקי הראש לבין מה שהוא מסביר פה בקשר לרוחניות?
עד כמה שיש לך עביות יותר גדולה, האור חוזר שלך הוא יותר גדול. עד כמה שהעביות שאתה משתמש בה כדי לדחות אותה ולהיכנס מעבר אליה לקשר עם הבורא, שאתה עושה עליה צמצום, מסך, אור חוזר, ורוצה למעלה מהאגו הזה להיות במשפיע, בהשפעה, אז בהתאם לזה אתה מגלה אור חוזר יותר גדול. אור חוזר מהמלכות מגיע עד הכתר. אור חוזר מהזעיר אנפין, מהחוטם הוא מגיע לחכמה. אור חוזר מהבינה הוא נשאר בבינה, באוזן, וכן הלאה.
תלמיד: מה שסיבך אותי זה שהוא אומר, "כי כפי ערך האבר, כן יהיה דקותו,". מה הקשר ל"דקותו"?
הפוך, הפוך מעביות, כי אתה צריך לעשות צמצום, מסך ואור חוזר, ואז העביות שלך הופכת להיות לזכות. האגו שלך הופך להיות במקום לקבל ללהשפיע.
תלמיד: זאת אומרת, את כל חכמת הקבלה הוא בעצם מדבר במשפט אחד.
כן, בטח. ככה זה, "כל הגדול מחברו", שהגיע להיות גדול, זה מפני שמשתמש ב"ייצרו גדול ממנו". לכן כל האגואיסטים הם דווקא יהפכו להיות אנשים מאוד מאוד גבוהים, טובים.
תלמיד: הכי מצליחים.
כן. אם ימשיכו.
קריין: אות ג', אור פנימי, מבארת "מן האזן".
פירוש אור פנימי לאות ד'
"ג) ואע"פ, שע"ס הבאות מזווג דהכאה שבמסך דפה, יש להן קומת כתר, שהיא אור יחידה, ומחוטם קומת חכמה שהיא אור החיה וכו', עם כל זה, סדר התלבשות האורות בה אינו כן, אלא בסדר הפוך, כי אור החשוב יותר מתלבש בכלי הזך יותר באופן, שאין אור דיחידה מתלבש, אלא בזך מכולם, שנקרא כתר, או גלגלתא. ואין אור חיה מתלבש, אלא בכלי דחכמה, שהוא בחי"א, הנקרא עינים. ואין אור הנשמה מתלבש, אלא בכלי דבינה, שהיא בחי"ב, הנקרא אזן. ואין אור הרוח מתלבש, אלא בכלי דז"א, דהיינו בחי"ג, שנקרא חוטם. ואור הנפש מתלבש, בכלי דמלכות שהיא בחי"ד שנקרא פה.
וזה הכלל, "כל המשפיע הוא צריך לבחינה היותר עב, וכל המקבל מחויב לקבל בדבר היותר זך". פירוש, שהמשכת אור העליון להשפיע בתחתון, צריך שהתחתון יהיה לו בחינת מסך וכלי היותר עב, כנ"ל, שכל שהמסך עב ביותר, נמצא שיעור או"ח המסתלק ממנו גדול ביותר, ונמצא שמגיע לקומה גבוה ביותר, כי ע"כ אם אין לתחתון אלא מסך דבחי"ג, חסרה לו קומת יחידה, ואין לו אלא קומת חיה וכו', אמנם הקבלה של תחתון, הוא תמיד בדבר הזך יותר, כלומר, שהאור המושפע לו מתלבש רק בבחינה הזכה יותר, וכל אור החשוב יותר, צריך לכלי הזך יותר. וכבר ביארתי ענין הזה בהרחבה גדולה, בהסת"פ בחלק ב' (ועש"ה באות פ"ז ד"ה וזהו)."
קריין: אות ה', דברי האר"י, כוכבית.
אות ה'
ראיה ה"ס אור חיה. בעינים אין הבל ממש כמו באח"פ שה"ס עביות דבחי"א הדקה מאד
"* הנה נתבאר, כי מבחינת הראיה עצמה נעשית הנשמה לנשמה.". אור החיה כך נקרא, "נשמה לנשמה". "אבל דע, כי אין בחינת הראיה, בחינת ההבל ממש הנמשך מן העין, כדרך האזן והחוטם והפה, שהנשמה ורוח ונפש הם ד הבלים ממש, המתפשטים מהם למטה."
* שם באותו הדרוש בסופו.
בכל זאת אנחנו מרגישים את זה, כשמסתכל עלי מישהו, אני יכול להרגיש שמישהו מסתכל עלי. יש אנשים יותר רגישים לזה, פחות רגישים לזה, אבל גם את זה אפשר לגלות, את האור שבא מהעיניים של מישהו נגיד, ומכוון אלי.
קריין: אות ד' אור פנימי, מבארת "הבלים ממש".
פירוש אור פנימי לאות ה'
"ד) יורינו בזה, שכח עביותו של מסך, לא נבחן לנו אלא בהתפשטותו ממעלה למטה (כמ"ש לעיל באו"פ ח"ג פ"ד אות נ') כי אחר כל זווג דהכאה, אשר או"ח עולה ומלביש את ע"ס דאור ישר מן מלכות ולמעלה, לבחי' ע"ס דראש ושרשי ד' הבחינות, הנה אחר זה, חוזר ויורד ומתפשט ממלכות ולמטה באותו שיעור קומה, שיש לו בע"ס דראש ממטה למעלה, עש"ה. והנה האו"ח העולה ממטה למעלה, אינו מוליך עמו שום עביות שמה, כמ"ש שם, אלא אותן ע"ס המתפשטות ממעלה למטה, הנה מוגבלות לגמרי בשיעור וגבול הקומה של המסך, להיות שהמסך הוא כל שורשם."
קריין: אות ו', דברי האר"י.
אות ו'
הבל שבעינים הוא כלי לאור מקיף דחיה, אלא או"י שבו נמשך למטה
בסוד הסתכלות, שה"ס זווג דהכאה
"אבל ה העינים אינם כן, כי ההבל עצמו שלהם נשארת במקומה, בבחינת ו אור מקיף הנקרא נשמה לנשמה, אמנם יש בה מציאות אחד נמשך ממנו, והוא סוד הראיה וההסתכלות בלבד, ואינו הבל ממש נמשך למטה. ולכן מבחינת הראיה הזאת, נעשו הכלים הנקראים גוף, אבל בחינת ההבל עצמו של העין, הוא פנימי מאד, ואי אפשר שימשך ויתפשט למטה."
קריין: אות ה', אור פנימי, מבארת "העיניים".
פירוש אור פנימי לאות ו'
"ה) פירוש, כי עביותה דבחי"א המכונה עינים, היא קלושה מאד, והוא מטעם המבואר באו"פ (דף ה' ד"ה וטעם), כי ענין עביות האמורה, פירושה, דבר הרצון לקבל שבכל נאצל, שבזה הוא משונה מאור העליון שאין בו רצון לקבל עש"ה."
זאת אומרת שהוא רק רוצה להיות קיים לעצמו כמו שעביות דשורש ועביות א' הם לעצמם. הם לא מתערבבים במה שמחוצה להם. כמו ילדים קטנים, הם לא מרגישים מה שקיים מחוצה להם. הם עסוקים במה שהם עסוקים, הרצון לקבל עדיין לא מפותח. "ולפיכך, נמצא בחי"א שעביות שבה קלושה, להיותה נמשכת לה מכח העליון, כי רצון להשפיע שבעליון הוא חוק מחויב בתחתון, שיהיה לו רצון לקבל את השפעתו, וע"כ אין זה נחשב בתחתון לשינוי צורה ולעביות, עד שיתעורר בו בחינת רצון מכח התעוררותו עצמו, דהיינו היא הבחי"ב (עש"ה בד"ה עתה).
ולפיכך, אין זווג דהכאה נוהג באור עינים שהוא בחי"א, משום שאו"ח שהוא ההבל היוצא מבחי"א, נשאר במקומו, כלומר שאינו מסתלק ממנו בסוד אור חוזר. וז"ש הרב אבל העינים אינן כן כי ההבל עצמו שלהן, נשאר במקומו, כמבואר.".
שאלה: מהו תהליך ההסתכלות שמתואר כאן?
אור חוזר. במידה שיש לי עביות ומסך ואור חוזר, במידה הזאת אני יוצא מעצמי, מעל לאגו שלי ומתחיל לגלות את המציאות מחוצה לי, שמחוצה לי נמצא הבורא, מחוצה לאגו שלי. ואז יוצא, שהכול תלוי בדרגת העביות שעליה אני מתגבר ואומר "לא לעצמי, אלא מחוצה לי, רק לזולת". זה נקרא "בניית הנשמה".
תלמיד: הוא מחלק כאן באיזושהי צורה להסתכלות ולראייה. אני מבין נכון או לא?
אתה צודק. אנחנו נדבר על זה. כי הסתכלות כמו שאתה אומר זה כללי, זה בכל זיווג דהכאה, והראייה שייכת רק לעיניים. עוד נדבר על זה. יש בזה הרבה הבחנות, אתה צודק.
שאלה: לא ברור לי למה מתייחסת המילה הבל?
הבל זה האור חוזר שיוצא מהמסך כאור חוזר, אבל עדיין אין בו מספיק כוחות כדי אולי לתפוס את האור ישר בתוכו, להרגיש שהוא מתקשר לאור הישר. זאת אומרת, יש כל מיני הבלים, גם מהעיניים, יש גם כוח במחשבה, ובחוטם ובאוזן ובפה, הכול הבל, הבל זה אור חוזר. "הבל הבלים... הכול הבל" כמו שכתוב בקהלת, ולכן הכול זה אור חוזר. הכול זה אור חוזר.
שאלה: אחרי אות ה' אמרת שזה דומה לזה שאנחנו מרגישים כשמישהו מסתכל עלינו, יש לנו הרגשה כזאת.
כי יש הבל גם בעין, למרות שזו הסתכלות מאוד דקה. בדרך כלל מורגש הבל בחוטם והבל בפה, הבל באוזניים, אם אתה סותם את האוזן אתה מרגיש שיש שם איזשהו הבל, אבל בעין אנחנו לא מרגישים. אז אמרתי שגם בעין ודאי יש הבל וודאי שיש הבל אפילו בשורש שלנו, במוח, גם במחשבות אנחנו פועלים אחד על השני, אבל בעיניים, אתה יכול להיות באיזשהו מצב שאתה מרגיש שמישהו מסתכל עליך, אפילו שזה מאחורה, מאיזשהו מקום אחר, מפני שיש הבל גם בעין. סתם נתתי דוגמה מהעולם הזה.
שאלה: ממה שקראנו יוצא שהראייה כמעט הכי חלשה. והמחשבה צריכה להיות הכי חלשה, אור חוזר. אבל אנחנו לומדים שמחשבה זה דבר הכי חזק בעולם. איך לחבר את זה?
אנחנו מדברים על מידות ההשפעה שיש מצד הכלי, מצד הפרצוף. מצד העליון הכול בא ממחשבה, מחשבת הבריאה. מצד התחתון "הכל במחשבה יתבררו". אבל מצד הפעולה שמגיעה מתוך האגו שלנו, כמה שהמסך יותר עבה שרוכב על עביות יותר גדולה, אז ישנה פעולה יותר חשובה. אבל יש כאן ערך הפוך בין הכלים ואורות, עד כמה שהעביות יותר גדולה היא מגיעה דווקא לכל הדרגות שבפרצוף עד המחשבה הכי גבוהה. ולכן אם אתה עובד עם האגו הגדול אתה יכול להפעיל את המחשבה שלך במידה הכי עוצמתית, זה לא כמו בעולם שלנו.
קריין: אות ו' אור פנימי מבארת "אור מקיף הנקרא נשמה לנשמה".
"ו) כלומר, אור חכמה אין לו כלי להתלבש בו, משום שאין או"ח שה"ס כלי בעינים, כנ"ל בדיבור הסמוך, וע"כ נשאר אור חכמה מבחוץ, ומאיר מרחוק בלי התלבשות. ואור זה נק' אור חיה, או נשמה לנשמה."
אנחנו עוד נברר את הדברים האלה, עוד לא דיברנו עליהם כל כך.
קריין: אות ז', כן. אות ז' דברי האר"י.
אות ז'
התפשטות האור לעשות כלים שה"ס הסתכלות, באה מן העינים,
שה"ס אור חכמה, ולא מאח"פ
"ז ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים, שהם יותר עליונים, מן האזן והחוטם והפה, לכן בראיה זאת לבדה, היה כח לברוא ולעשות הכלים, ולא הוצרך גם ההבל עצמו שלהם. מה שאין כן באזן וחוטם ופה, שהם יותר תחתונים, כי הוצרך שההבל עצמו ממש שלהם יתפשט, כדי לעשות ולהאציל הבחינות הנזכרות, ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו."
שאלה: מה זאת אומרת שיש עביות גדולה או עביות קטנה, ואם אתה יכול לתת לזה דוגמה?
עביות זה רצון. עביות ברוחניות זה אותו רצון שאתה יכול להעמיד אותו בעל מנת להשפיע, בעביות הזאת אנחנו מתחשבים. יכול להיות שיש לך רצון לקבל, אגו גדול, נגיד 100 ק"ג, אבל כדי להתחבר עם החברים אתה מסוגל לעבוד רק עם ק"ג 1 של הרצון לקבל, של העביות שלך. אז בהתאם לזה אתה נקשר לחברים. אז יש לך 100 ק"ג רצון לקבל וק"ג 1 רצון להשפיע, על זה מדובר.
אז אותו ק"ג 1 של הרצון להשפיע אנחנו קוראים לו כבר לא עביות, אלא זכות, שאתה מעמיד אותו להשפעה. והרצונות שעדיין נשארים לך כדי לקבל, כדי להחזיק את עצמך, כדי ליהנות בעצמך, אתה לא יכול עדיין להפוך אותם לעל מנת להשפיע, הם הרצונות האגואיסטים שנמצאים עדיין בך.
ברוחניות, כשאנחנו מגיעים לרוחניות אנחנו מתחילים לגלות שאי אפשר לעשות פעולה רוחנית, השפעה זאת אומרת, אם אתה נמצא עדיין ברצון לקבל לטובת עצמך. זאת אומרת אתה חייב לעשות צמצום על הרצון לקבל שלך ולקבל לעצמך רק כדי להתקיים. ועם כל רצון אחר כמה שיש לך, נגיד ק"ג 1 בלבד רצון, אם אתה יכול להפוך אותו להתקשר לחברים, אז בסדר, בק"ג 1. עם ק"ג 1 של הרצון להשפיע שלך אתה מתקשר לחברים ובזה אתה בונה את הפרצוף הרוחני שלך, הנשמה שלך.
וכך יותר ויותר עד שאתה מתקשר לחברים שלך בכל המאה אחוז של הרצון, זה נקרא שהגעת לגמר התיקון. ובזה שאתה יותר ויותר משקיע בחברים ומתקשר אליהם, אז הבורא יותר ויותר מתגלה בקשר ביניהם ואתה בזה משיג את כוח הבורא, את עוצמת הבורא, איכות הבורא. ואיכות הבורא נקרא "האור העליון". ואז אתה מרגיש את זה בהתקשרויות בינך לבין החברים. זה נקרא שבפרצופים העליונים אתם בונים כאלה פרצופים, זאת אומרת הנשמה שלך כל הזמן גדלה ומתמלאת עם אור עליון יותר גדול.
שאלה: מכל המדרגות מלמטה, מה זה אומר שהאור החוזר לא מביא עימו שום עביות כשהוא מתפשט למעלה, לאן נעלמת העביות בזמן ההתפשטות הזאת?
העביות הופכת להיות לזכות. כמה שאני רציתי למשוך לעצמי, מילויים, תענוגים, כל מיני דברים, עכשיו אני רוצה דווקא ההפך, עם כל הרצון האגואיסטי להפוך אותו לטובת החברים, ואז העביות הופכת להיות לזכות. והאור שאני רציתי למשוך, ולבלוע אותו, אני עכשיו מכוון אותו לטובת החברה, לטובת החברים. זה נעשה אור חוזר. ובתוך האור חוזר שאני עושה כך, שאני רוצה לעשות כך, אז אני מתחיל לגלות את החברים ואת עצמי כפרצוף רוחני, ובו אני מתחיל לגלות את הבורא כאור פנימי של הפרצוף.
שאלה: מה הן תשע הספירות העליונות שביחס להבל או אור חוזר שמביאות את דמות העליון או הבורא?
הבורא מתגלה איך שאני מצייר אותו ברצון לקבל שהוא ברא, אם אני מקרין על הרצון לקבל הזה את הרצון להשפיע שלי. זאת אומרת, אני בונה את הבורא על הרקע שהוא ברא את הרצון לקבל שלי, כי הוא ברא אותו, ואני בונה אותו, בורא אותו, מתאר אותו לעצמי, במידה שאני יכול לעשות פעולת השפעה.
לכן כתוב "אתם עשיתם אותי". הוא הכין את הכל, אבל אנחנו בעצם כל הזמן מבצעים אותו, מפסלים אותו בצורה אחרת, בצורת עשר ספירות. האור הפנימי שבעשר ספירות נותן לנו את הרגשת הבורא שממלא אותנו. באור חוזר שלנו והאור ישר שלו, שם אנחנו מתקשרים ומגיעים להכאה, לזיווג, לחיבור, לאיחוד.
שאלה: למה הפרצוף נקרא "נשמה"?
אנחנו למדנו היום, שיש לנו הבל מאוזן, חוטם, פה. ואין לנו הבלים ברורים בעיינין, ובמצח, במוח. ולכן אנחנו יכולים לתפוס את הבורא רק בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע ולא בלהשפיע על מנת להשפיע. ולכן יש לנו רק אור חכמה שיכול להתלבש באור החסדים בדרגות בינה, זעיר אנפין, מלכות.
אנחנו לא משיגים חכמה וכתר, אנחנו משיגים למטה מזה. זה עוד נלמד, יש בזה ערך הפוך תמיד, אורות וכלים, יש בזה במה להתבלבל, אבל ככה זה.
תלמיד: אז מדרגת הקשר הראשונה שלנו נקראת "נשמה", זה בינה?
"נשמה" זה שם כללי לאור הפנימי שמתלבש בתוך הפרצוף, מפני שאנחנו מתחילים מדרגת שורש, א', וב', זאת אומרת נפש, רוח, נשמה, זה מה שאנחנו מגלים בתוך הכלים שלנו. מה שאין כן, הכלים היותר גבוהים, אורות "חיה ויחידה", אנחנו לא יכולים לגלות בצורה שלמה, אלא רק בהתכללות, ולכן אנחנו מדברים על נר"ן. וחיה יחידה אנחנו מגלים רק בהתכללות עד גמר התיקון. ובגמר התיקון אנחנו גם מגיעים לאור היחידה.
לכן, בגמר התיקון אנחנו נדבר על הפרצוף הפנימי שלנו, "יחידה". ועד גמר התיקון כשאנחנו נמצאים בדרך לזה, אנחנו מגלים אורות פנימיים שמקסימום מהם בצורה הקבועה זה אור הנשמה. ולכן אנחנו קוראים לכלי הזה "נשמה".
שאלה: התפשטות האור מלמעלה למטה תמיד מתקבלת אצל התחתונים בצורה של עביות?
התפשטות האור מלמעלה למטה מתקבלת בכלי, שהצליח להפוך את העביות לזכות.
תלמיד: אבל הוא אומר לנו התפשטות האור לעשות כלים. זאת אומרת אין עוד כלים מצדנו יש רק הכנה לקראת זה. איך זה מתקבל בתחתונים?
אנחנו מרגישים את השפעת האור עלינו, מתעורר בנו רצון אגואיסטי, אם אנחנו נמצאים בסביבה נכונה אנחנו מסדרים את עצמנו להתייחס נכון וטוב להמשפיע, לעליון. וכך אנחנו מסדרים את עצמנו שהעביות שלנו הופכת להיות לזכות, במידה הזאת אנחנו מתקשרים להמשפיע.
תלמיד: קראנו על, ד' יסודות רוחניים.
מה זה יסוד רוחני?
זה יכול להיות יסוד שבכלל לא שייך ליסוד. אלה כללים רוחניים, נקראים ככה.
שאלה: המהפך מעביות לזכות, האם זה נעשה על ידי הרגשת הייסורים?
זה נעשה על ידי גדלות העליון. אחרת העביות לא הופכת להיות לזכות. רק כשהעליון מתגלה בי, שהוא גדול, השולט, הנצחי, השלם, במידת ההתפעלות שלי אז העביות שלי הופכת להיות לזכות.
שאלה: האם אפשר להשוות את ההפצה עם האור חוזר, שככל שאנחנו מפיצים יותר אנחנו יכולים להלביש יותר אור ישר?
נגיד שכן.
(סוף השיעור)