שיעור בוקר 12.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 121, מאמר "מי שחיזק לבו"

קריין: אנחנו לומדים את מאמרו של הרב"ש "מי שחיזק לבו", המאמר מופיע בכתבי רב"ש כרך א' בעמ' 121.

1. מי שחיזק לבו

תשמ"ה - מאמר כ'
1984/85 - מאמר 20

"בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו ההבדל שהם לא חזקו את לבם לפני הקב"ה, או שחיזקו את לבם נגד ישראל, הלא כל השנאה שיש לגויים נגד עם ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל, (שבת פ"ט) "מאי הר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם".

ולגופו של ענין, היינו בקשר לשנאת ישראל, הנה פרעה היה שונא את עם ישראל ורצה לשעבד אותם, ומשה בא בשליחות הקב"ה, אז לא רצה לשמוע, ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", וסיחון ועוג גם להם היה שינאת ישראל. ומאי ההבדל לגבי ישראל, הסיבה, משום מה שונאים את ישראל, טוב מטעם התחזקו את לבם, סיחון ועוג, שעם ישראל לא חשוב לכן שונאים אותם, או מטעם שהתחזקו את לבם נגד ה', שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו שנאה לעם ישראל. אם כן מה הוא ההבדל, לגבי ישראל.

ויש לפרש המאמר של הזהר הנ"ל על דרך העבודה. אנו צריכים לדעת, שיש שני מפריעים, שעומדים נגד האדם ולא נותנים לעבור את המחסום, להגיע לאהבת ה', היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, היינו שהאדם יכול לוותר על קבלה עצמית, בכדי להשפיע משהו, למישהו, אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לוותר על קבלה עצמית, לדוגמא, האדם מסוגל לעבוד בשביל אדם חשוב, אם נגיד כשבא אדמו"ר מליבאויץ' לשדה תעופה עם מיזוודה, ונתן לאחד מהחסידים שלו, והוא נותן לו שכר טרחה 100 דולר. בטח שהחסיד לא רוצה לקבל שכר טרחא מן הרבי והוא מחזיר לו, אז הרבי שואל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל, אם זה פחות מידי שילמתי לך עבור הטרחא, הלא סבל פשוט אם הייתי נותן לו 10 דולר, בטח שהיה שבע רצון, אם כן מדוע אתה לא רוצה לקבל. אז החסיד השיב לו, זה שיש לי זכיה לשמש את הרבי, שווה יותר מכל הון דעלמא שהרבי יתן לי.

רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה'. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה.

וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה". היינו שלא החשיב את ה', ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שזה הוא המפריע הראשון.

והמפריע השני הוא, כי בזמן שהוא רואה שהאדם התגבר על טענותיו, והולך למעלה מהדעת, ולא מסתכל מה שהוא אומר לו, אז בא בטענה נגד ישראל, זאת אומרת, זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת, לכן מה עושה המפריע השני, הוא משפיל את בחינת ישראל שבו, ואומר לו, הישראל שבקרבך הוא חלש מאוד, הן בכשרון והן בכח התגברויות, הלא אתה חלש אופי, הדרך הזה, שאתה רוצה ללכת בו, שהוא שכל המעשים יהיה רק לשם שמים, זה יכולים לדרוש מבחינת ישראל שיש בו כל התכונות המתאימות לזה, היינו שהיה לו חינוך טוב, ובעל כשרון, והוא אמיץ לב, שיכול להילחם עם הרע שבקרבו, הוא יכול ללכת בדרך הזה, ולא אתה. נמצא, במה הוא מפריע לו, הוא כבר לא מדבר עמו בקשר להחשיבות המטרה, כמו טענת פרעה, שהוא היה חולק על חשיבות המטרה. אלא שאומר לו, המטרה היא חשובה מאוד, אלא אתה לא חשוב שתוכל ללכת בדרך גבוה כזה, ועל כן לך בתלם של כל הכלל, ואין אתה צריך להיות יוצא מהכלל, ורק דרך זה שייך לך.

וכעין זה מצאנו בזהר (שלח ובהסולם דף כ"ב אות ס"ג) אצל המרגלים, וזה לשונו, "וישובו מתור הארץ, וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה, והבית ריקם, ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתת לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה. אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה, מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. אפס כי עז העם. ועשיר יענה עזות, וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם".

נמצא, טענת המרגלים לפי מה שהזהר מפרש הוא, של אי חשיבות של ישראל, כמו שביארנו, שהוא כמו טענת המפריע הב', זאת אומרת, שכל החיזוק הוא כנגד ישראל.

ובזה יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.

ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור.

וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."

מה יש לנו להגיד על המאמר הזה?

תלמיד: המפריע הא' מתואר במאמר מבחינה כמותית הרבה פחות מאשר המפריע הב'. המפריע הא' אומר שה' הוא לא חשוב, ורב"ש לא מפרט מה הכוונה שה' הוא לא חשוב, הוא מסביר אחר כך יותר למה ישראל לא חשוב, ולא הצלחתי להבין למה הוא פחות מסביר למה ה' הוא לא חשוב.

טוב.

יש עוד התרשמות מהמאמר?

תלמיד: חייבים להתחזק באמונה, גדלות ורוממות ה' צריכה להיות לנגד עינינו, להתחזק באמונה, מה שנקרא מעל הדעת, אין דרך אחרת. כך אני הבנתי.

כן.

תלמיד: כשחסרה לנו חשיבות וגדלות המטרה, יחס מהעליון, ויש לנו ספק לגבי חיבור, אז לא נשאר לנו אלא "להחזיק ידיים" וללכת בתוך המאמרים, בתוך הוראת הדרך.

טוב.

תלמיד: רב"ש אומר בעניין האמונה למעלה מהדעת שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם, הכוונה פה לפרעה ולכל המפריעים, אלא רק בכוח אמונה למעלה מהדעת שכוח זה מבטל את כל הכוחות שישנם בעולם. זאת אומרת אמונה למעלה מהדעת היא כנראה הכוח הכי חזק במציאות שיש לנו אפשרות להשתמש בו עד כדי כך שהוא מבטל את פרעה, מצד שני, עם כמה שהכוח הזה כל כך חזק ומשמעותי, בעל הסולם כותב לנו במקום אחר שהוא זמין לנו לשימוש בכל רגע, בלי טורח ובלי לאות.

איך יכול להיות כזה דבר, זאת אומרת אם הכוח הוא כל כך חזק ומשמעותי עד שהוא מנצח את פרעה, איך הוא כל כך זמין ונגיש לנו?

כנראה יש לנו כנגד זה עוד בעיה, שאומנם הכוח הזה זמין וקרוב מצד אחד אבל מצד אחר אנחנו מאוד מתקשים להתקשר אליו ולהשתמש בו.

תלמיד: פרעה חי לנו בתוך המוח והוא כנגד ה', וכשעולים לאמונה מעל הדעת למשהו שמתחבר אליך, נותן לך לראות, זה השלב הראשון, אבל בשלב השני כשאתה רואה את הגודל שלו, אתה צריך את החברים, כי אז אתה מרגיש "איך אני יכול?". ופה נכנסת החברה ונכנס האיחוד הכללי כדי לתת לנו כוחות, ולכן בעניין זה הוא מפרט יותר כדי שנתרכז בזה.

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שדעת זו הרגשה שחוזרת בעולם הזה, האמונה זו הרגשה שחוזרת מהעולם הבא, ישר-אל רשימו א' שורש. הפרעה זה רשימו אפס א', הוא פשוט לא יודע מה זה ה-ו-י-ה, והוא נגד השלב הרוחני שיש בעולם הזה, לעומת סיחון ועוג שהם נגד השלב הגשמי, הם לא יודעים שום דבר על רוחניות.

שומעים, בסדר.

שאלה: נשארתי עם שאלה לגבי המרגלים. הם אומרים שהארץ היא באמת זבת חלב ודבש, טוב הוא העולם העליון ההוא וכולי, אבל מי יכול לזכות בה. למה? אם מטרתם להרתיע את האדם, יותר הגיוני שיגידו שהארץ היא לא זבת חלב ודבש, שאין שם כלום חוץ מקוצים ודרדרים. למה הם אומרים שכן כדאי להגיע לארץ ישראל, למטרה, רק אי אפשר?

יש להם דרך ללוות את האדם, שהמטרה היא יפה אבל יש אליה דרך ארוכה.

תלמיד: מה זה תורם?

המרגלים לא רוצים לבטל לגמרי את פעולת בני ישראל, אלא הם רוצים רק להביא אותם לדרגות שהם יתחזקו.

תלמיד: הם בונים בנו את ההתגברות או את האמונה מעל מהדעת?

כן, רצון כנגדו.

שאלה: כתוב שהתורה מתשת כוחו של אדם. האור אמור לתת כוח, למה כתוב שהוא מתיש כוחו של אדם?

כי מדובר על אותם המקרים שבהם אנחנו צריכים לפנות לבורא, למצוא בו את היסוד שלנו, ולכן מה שהתורה עושה, היא מראה לנו עד כמה אנחנו באפס כוחות מעצמנו ושאין לנו ברירה אלא לפנות לבורא.

תלמיד: אני הבנתי שהחשיבות היא איזשהו מנגנון שעל ידו אני יכול להגדיל את הרצון שלי לבורא, וההפך, להקטין את הקשר שלי עם פרעה. המנגנון הזה הופך אותי ברצונות ובמחשבות שלי, וזה כלי שאני יכול להשתמש בו.

בסדר.

שאלה: מהמאמר עולה שאלה, מה אומר פרעה? האם הוא אומר שאין בורא, שיש רק רצון לקבל, או שיש בורא אבל אי אפשר להגיע אליו אף פעם? מה הטענה שלו?

לא, המרגלים אומרים כך.

תלמיד: אז פרעה אומר, אני הרצון לקבל, זה הדבר השולט בלבד, ואל תחפשו משהו מעבר לזה?

נגיד.

תלמיד: כי הוא אומר, "מי ה' אשר אשמע בקולו?".

כן.

תלמיד: או שהוא אומר שיש דבר כזה אבל אי אפשר לשמוע בקולו? מה בדיוק פרעה אומר שם?

"וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו"." זאת אומרת צריכים ללכת נגד פרעה שהוא לא נותן ללב להרגיש את גדלות הבורא ולהשתחוות לפניו, לפני הבורא.

זו טענה הפוכה מהזוהר, כי בזוהר הוא אומר כך "נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם." אז אפשר לצאת ממצרים. רק בכוח אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: האם פרעה הוא כוח שכלי? הוא אומר "אם אני לא רואה שום דבר מעבר, אז זה לא קיים".

כן.

תלמיד: מה אומר פרעה מבחינת הלב?

אם כך, אנחנו צריכים לקרוא שוב.

מי שחיזק לבו

תשמ"ה - מאמר כ'
1984/85 - מאמר 20

"בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו ההבדל שהם לא חזקו את לבם לפני הקב"ה, או שחיזקו את לבם נגד ישראל, הלא כל השנאה שיש לגויים נגד עם ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל, (שבת פ"ט) "מאי הר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם".

ולגופו של ענין, היינו בקשר לשנאת ישראל, הנה פרעה היה שונא את עם ישראל ורצה לשעבד אותם, ומשה בא בשליחות הקב"ה, אז לא רצה לשמוע, ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", וסיחון ועוג גם להם היה שינאת ישראל. ומאי ההבדל לגבי ישראל, הסיבה, משום מה שונאים את ישראל, טוב מטעם התחזקו את לבם, סיחון ועוג, שעם ישראל לא חשוב לכן שונאים אותם, או מטעם שהתחזקו את לבם נגד ה', שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו שנאה לעם ישראל. אם כן מה הוא ההבדל, לגבי ישראל.

ויש לפרש המאמר של הזהר הנ"ל על דרך העבודה. אנו צריכים לדעת, שיש שני מפריעים, שעומדים נגד האדם ולא נותנים לעבור את המחסום, להגיע לאהבת ה', היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, היינו שהאדם יכול לוותר על קבלה עצמית, בכדי להשפיע משהו, למישהו, אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לוותר על קבלה עצמית, לדוגמא, האדם מסוגל לעבוד בשביל אדם חשוב, אם נגיד כשבא אדמו"ר מליבאויץ' לשדה תעופה עם מיזוודה, ונתן לאחד מהחסידים שלו, והוא נותן לו שכר טרחה 100 דולר. בטח שהחסיד לא רוצה לקבל שכר טרחא מן הרבי והוא מחזיר לו, אז הרבי שואל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל, אם זה פחות מידי שילמתי לך עבור הטרחא, הלא סבל פשוט אם הייתי נותן לו 10 דולר, בטח שהיה שבע רצון, אם כן מדוע אתה לא רוצה לקבל. אז החסיד השיב לו, זה שיש לי זכיה לשמש את הרבי, שווה יותר מכל הון דעלמא שהרבי יתן לי.

רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה'. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה.

וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה". היינו שלא החשיב את ה', ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שזה הוא המפריע הראשון.

והמפריע השני הוא, כי בזמן שהוא רואה שהאדם התגבר על טענותיו, והולך למעלה מהדעת, ולא מסתכל מה שהוא אומר לו, אז בא בטענה נגד ישראל, זאת אומרת, זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת, לכן מה עושה המפריע השני, הוא משפיל את בחינת ישראל שבו, ואומר לו, הישראל שבקרבך הוא חלש מאוד, הן בכשרון והן בכח התגברויות, הלא אתה חלש אופי, הדרך הזה, שאתה רוצה ללכת בו, שהוא שכל המעשים יהיה רק לשם שמים, זה יכולים לדרוש מבחינת ישראל שיש בו כל התכונות המתאימות לזה, היינו שהיה לו חינוך טוב, ובעל כשרון, והוא אמיץ לב, שיכול להילחם עם הרע שבקרבו, הוא יכול ללכת בדרך הזה, ולא אתה. נמצא, במה הוא מפריע לו, הוא כבר לא מדבר עמו בקשר להחשיבות המטרה, כמו טענת פרעה, שהוא היה חולק על חשיבות המטרה. אלא שאומר לו, המטרה היא חשובה מאוד, אלא אתה לא חשוב שתוכל ללכת בדרך גבוה כזה, ועל כן לך בתלם של כל הכלל, ואין אתה צריך להיות יוצא מהכלל, ורק דרך זה שייך לך.

וכעין זה מצאנו בזהר (שלח ובהסולם דף כ"ב אות ס"ג) אצל המרגלים, וזה לשונו, "וישובו מתור הארץ, וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה, והבית ריקם, ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתת לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה. אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה, מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. אפס כי עז העם. ועשיר יענה עזות, וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם".

נמצא, טענת המרגלים לפי מה שהזהר מפרש הוא, של אי חשיבות של ישראל, כמו שביארנו, שהוא כמו טענת המפריע הב', זאת אומרת, שכל החיזוק הוא כנגד ישראל.

ובזה יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.

ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור.

וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."

שאלה: רב"ש מתאר מצב שבו אדם מתחיל להרגיש מצב של מצרים ושואל שאלות מי ומה נגד הבורא ונגד ישראל. לא ברורה העצה של הרב"ש ללכת למעלה מהדעת. הוא עדיין נמצא במצרים, ברצון לקבל על מנת לקבל, עם איזה כוח הוא מתעלה מעל הדעת שלו?

איך אנחנו קושרים את עצמנו לכוח אמונה למעלה מהדעת שיתקן אותנו? כמו שרואים מכל המקורות, זה בכוח התפילה ואין יותר.

תלמיד: התפילה זו בקשה לקבל כוח, אבל אין לו בפועל אפשרות לעבוד מעל הדעת, כמו שהוא כותב.

ודאי שאין כוח, כוח למעלה מהדעת אין לו. הוא מתחיל מזה שהוא באפס.

שאלה: לגבי למעלה מהדעת, האם האדם מפעיל את זה כשיש לו כבר את חשיבות הבורא או כשאין לו?

כשיש לו חשיבות הבורא, בוודאי.

תלמיד: אם הבורא יפתח לי את החשיבות שלו, אז אני אוכל לשרת אותו, אם הוא לא יפתח, אז אני לא אוכל לשרת אותו, זה החוק בטבע.

כן.

תלמיד: אז מה האדם עושה כשאין לו חשיבות? אין פה למעלה מהדעת.

השאלה במקום, בסדר.

שאלה: רב"ש כותב לצייר חשיבות, זה מה שמפריע. מהי הפעולה לצייר חשיבות וגדלות הבורא?

זה מה שצריך להציל אותנו.

תלמיד: יש כביכול מדרגת ביניים בין אמונה למעלה מהדעת לבין בתוך הדעת, שם הבורא מסתתר. האם יש מעין חצי מדרגה שנקראת לצייר חשיבות, זו העבודה שלנו?

כן, ודאי.

שאלה: הוא כותב ששני כוחות גורמים לאדם לפעול, הראשון הוא חשיבות המטרה, והשני הוא שאין לו כוחות. האם את שני הכוחות האלה אנחנו יכולים לקבל אך ורק בעשירייה?

ודאי שבעשירייה אנחנו יכולים להגביר את הכוחות הללו, להבליט אותם.

תלמיד: כשאדם פונה לבורא, מהו התנאי שהפנייה הזו תפעל?

הכול תלוי באדם ובבורא. ככל שתעשה רצונך כרצונו, כפי שכתוב, כך הבורא בחזרה יעשה רצונו כרצונך.

תלמיד: האם הוא צריך קודם כל ללכת מעל הדעת ואז מגיעה הפנייה לבורא?

אפילו עוד לפני זה.

תלמיד: בהליכה מעל הדעת האדם אומר שהוא לא רוצה לקבל כלום, אבל המצב הזה הוא בלתי נסבל, אדם כל הזמן מחפש מילוי. כשאתה מחפש את המילוי ובולם אותו, האם על זה צריכה לשבת הפנייה לבורא? אם היא תשב על זה, האם היא תהיה יותר עוצמתית?

תלוי באיזה מצב. כן ולא.

תלמיד: אמרת שהפנייה פועלת רק אם האדם מגיע לחוסר אונים מכוחותיו עצמו.

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיע לחוסר אונים בלי שאדם עושה מאמצים? בכל מצב נותנים לך אפשרויות לפעול ואתה צריך לנצל אותן, אין לך ברירה, אתה חייב לעשות את כל מה שמסדרים לך מלמעלה בצורה גשמית. האם עליך לנסות, ואחרי שלא הצלחת אתה מגיע לחוסר אונים, ואז אתה פונה לבורא והפנייה עובדת?

כן.

תלמיד: אז הפנייה היא כמו תהליך במחשב, אתה צריך להגיע בדיוק לסף ואז זה עובד. כל עוד זה לא עבד, כנראה שעוד לא עשית מספיק השתדלות.

נכון.

שאלה: האם המאמר רומז שבגלות רואים את תכלית הדעת מכל החכמות ולא מתיקון כוונות, וברוחניות התכלית נובעת מביטול הדעת כדי להיות כמו האור? וזה אינו אפשרי כשמחשיבים את העולם הזה כעולם העשייה שנכשלים בו, שהמרגלים לא מפלילים את עצמם, הם מוציאים עצמם מהכלל והם מפלילים את החברים, את ישראל.

כן, כדאי לחשוב.

שאלה: העם היהודי ידוע כעם שכל הזמן מתלונן. הוא כותב "וישובו מתור הארץ, וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה, והבית ריקם, ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתת לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך", ואז הוא כותב "דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם". האמת שמרגישים את ההתשה.

אלו בדיוק המילים שלך.

תלמיד: מה בסדר? לא קורה שום דבר בסדר. אני מרגיש שאני עושה עבודה ולא מקבל כלום, ופה כתוב שהעבודה מחלישה את כוחו של אדם. מתי אני ארגיש שהתורה לא מתישה אותי? מתי זה קורה, אחרי עשרים, שלושים שנה?

באיזה תנאי תרגיש שהעבודה לא מתישה אותך?

תלמיד: אני שואל אותך.

אתה נותן עבודה לאדם ונותן לו יחד עם זה פרנסה. מתי הוא מרגיש שהוא מקבל פרנסה ושמח?

תלמיד: כשיש משכורת, מקבל משהו.

כשיש משכורת, שאתה נותן לו, הוא מקבל והעבודה כנגד היא לא כל כך חשובה?

תלמיד: נכון.

זהו, שהמשכורת מכסה את היגיעה.

תלמיד: אתה כל פעם אומר שפרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. אבל אנחנו לא רואים את הפרוטות האלה. אתה אומר התורה לא מתישה את כוחו של האדם, אבל הוא אומר לך שצריכים גוף חזק, גיבור כארי משום שהתורה מתישה כוחו של אדם. אז למי להאמין? מתי אגיע לשלב שהתורה לא מתישה את כוחי?

כשתתקשר לבורא והוא יראה לך את הדרך.

תלמיד: מה זאת אומרת להתקשר לבורא, שהוא יראה לי את הדרך?

את זה אני לא יודע, תשאל אותו.

תלמיד: מתי אני מרגיש שיהיה לי יותר קל בקטע של העבודה ברוחניות? שיהיה לי קל לשבת שלוש שעות בשיעור, שיהיה לי קל יותר בחיים?

חשיבות. אתה צריך לקבל חשיבות מהחברים.

תלמיד: כל העניין הוא לקבל את החשיבות מהחברים? ואז מה?

ואז יהיה לך קל לשבת בשיעור.

תלמיד: רק חשיבות?

אם אתה שואל, רק חשיבות.

שאלה: כשהמרגלים באים ואומרים הארץ יפה, יש לה פירות טובים, אבל אנחנו חלשים, לא מסוגלים להגיע אליה. באיזה כלי הם רואים שהארץ יפה? הרי השפעה זה הפוך מקבלה, הם צריכים במשהו כבר להיות באיזו מידה בהשפעה כדי לראות שהיא יפה.

אתה צודק, אבל על המרגלים אין לנו כל כך שאלות, אלה מלאכים.

תלמיד: אבל עדיין יש פה יחס למטרה, אז באיזה כלי הם יכולים לראות שהיא יפה?

בכלי שלהם.

תלמיד: זה כבר כלי מתוקן?

למלאכים, כן. כלומר המרגלים הם מלאכים.

תלמיד: זה מצב שאדם כבר מתוקן במידה מספקת כדי לראות את גדלות המטרה, אבל עדיין לא מספיק כדי לראות שהוא מסוגל להגיע אליה?

זה מתוך כך שאין לאדם כוחות.

תלמיד: אז מה הם בעצם מבקשים?

הם מגרים את האדם שיבקש כוחות.

תלמיד: והמרגלים לא ביקשו, זו הייתה הטעות או מה שהם היו צריכים לתקן?

לא, דווקא הכוחות שהאדם רוצה להתעלות על ידם, אלה הכוחות שהמרגלים מעוררים.

שאלה: המאמר הזה קצת מבלבל אותי, הוא מציג את המפריע העיקרי, פרעה, כדבר הגדול וההרגשה שלי היא שהמפריעים הגדולים הם דווקא סיחון ועוג, שאומרים שהארץ יפה, רק לא מכוחנו. אני מרגיש שרוב הקהל, עם ישראל, מסכים שהארץ היא טובה, אבל זה לא מכוחך, וצריך לוותר ולא להמשיך את המלחמה.

כן.

תלמיד: זה קצת מתקשר אפילו למצבנו היום, אבל בעבודה הרוחנית מרגיש לי שהקושי האמתי הוא במחשבה שתהיה כמו כולם, תעשה, אבל אתה לא תנצח פה. הסכנה העיקרית היא דווקא בכך, ארבעים שנה במדבר ולא להגיע לארץ. כל הזמן אומרים לך שלא תגיע כי האויב שם גדול מדי.

אז מה השאלה?

תלמיד: האם הסכנה הגדולה היא פרעה, או סיחון ועוג, המפריע הראשון או המפריע השני?

אלה הפרעות שונות. מתי אנחנו מנצחים? מתי עם ישראל מנצח?

תלמיד: רק בכוח האמונה.

על ידי איזו הפרעה?

תלמיד: את ההפרעות הוא צריך כדי לראות את מצבו האמתי, שהוא לא מאמין שה' יכול להציל אותו ולכן הוא גם לא מבקש.

כן.

שאלה: הוא אומר שכל השנאה שיש לגויים נגד עם ישראל הוא רק מטעם שהם עם של הקדוש ברוך הוא.

כן.

תלמיד: זה גם מאוד מרגיש אקטואלי. הוא מסביר שההבדל בין סיחון ועוג לפרעה זה למה ואת מי הם שונאים. הוא אומר על פרעה "שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו שנאה לעם ישראל."

כן.

תלמיד: זו נראית סתירה. אם ה' לא חשוב בעיני פרעה, מה יש לו לשנוא את עם ישראל? רק אם ה' כן חשוב בעיניו יש לו סיבה לשנוא.

נכון.

שאלה: אז מה ההסבר?

זה ההסבר. ככל שה' יהיה יותר חשוב, כך יותר ישנאו את ישראל, זה טבעי.

תלמיד: חשוב למי? מה זה נקרא שה' חשוב לפרעה? פרעה זה כוח בתוכנו.

הכול זה בתוכנו.

תלמיד: מורגש מההסבר, שלגויים, או גם לסיחון ועוג, הבורא יותר חשוב מאשר לנו.

כן.

תלמיד: אז הם מרגישים אותו יותר מאיתנו בעצם?

כן.

תלמיד: איך זה? מה זה נקרא שאנחנו עם של הקדוש ברוך הוא?

אם אנחנו לא מגיעים לדרגה הזאת, אז אנחנו לא עם שלו.

תלמיד: אם אנחנו לא מגיעים לדרגה הזאת, מה יש לשנוא אותנו?

אפילו כשאתה לא עושה את התפקיד שלך, התפקיד לא בורח ממך.

תלמיד: זאת אומרת שהגויים מרגישים את הפוטנציאל הרוחני בעם ישראל יותר ממה שעם ישראל מרגיש אותו?

כן, ומתוך זה הם מרגישים שראשית הוא לא עושה מה שהבורא רוצה ושנית, אם הוא יצליח אז הוא יפנה נגדם.

תלמיד: אבל עם ישראל לא מרגיש מה שרוצים ממנו, אז איך אפשר לבוא אליו בטענות?

ותגיד לי יותר מזה, נאמר שעם ישראל יהיה דבוק לתפקידו, ויראה את זה לכולם, ואפילו אם זה יתגלה לכולם, האם אז הם יסכימו עִם עם ישראל, עִם תפקידו?

תלמיד: כן, כתוב שאז הם יישאו את בני ישראל על כתפיהם וכולי.

אבל מתוך איזה רצון? איך פתאום הם יסכימו?

תלמיד: לפי הבנתי אנחנו חוסמים את האור לעולם ואם אנחנו נהפוך להיות דומים לאור אז הכול ייפתח.

דרך התיקון הכללי. למה דרך התיקון הכללי אנחנו לא יכולים להוריד אור לעולם?

תלמיד: הבורא לא נותן, הוא לא מאפשר לעם ישראל להרגיש את התפקיד שלו, לבצע אותו.

זאת אומרת, בכל מקרה אנחנו צריכים קודם כל לבקש מהבורא שאנחנו נהיה בהסכמה עימו. 

שאלה: איזו צורה או שיטה של תפילה יכולה להביא את האדם לאמונה למעלה מהדעת? איך להגיע לאמונה למעלה מהדעת?

על ידי ההארה שמגיעה אליו מלמעלה, מהבורא. האדם עושה כל מיני פעולות נגד רצונו כדי להתקרב לבורא, ואז הבורא עושה לו את המתנה הזאת. אמונה למעלה מהדעת זאת מתנה, אנחנו לא מגיעים אליה בכוחותינו. 

שאלה: כתוב כאן שבכוח האמונה למעלה מהדעת אפשר לבטל את כל הכוחות שיש בעולם. איך מבטלים את כל הכוחות שיש בעולם עם האמונה?

אמונה למעלה מהדעת זה כוח שאפשר להגדיל אותו רק עם פעולות שהן למעלה מהדעת.

תלמיד: מה זה אומר שהכוח הזה מבטל את כל הכוחות שישנם בעולם?

שבאמת אין כוחות בעולם שיכולים להשפיע על האדם ולסובב אותו אחרת אם הוא נמצא בכוח אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מתעלים לכוח הזה של האמונה למעלה מהדעת שהוא כל כך עוצמתי?

אנחנו מגיעים לדרגת הבינה.

שאלה: רב"ש מתאר כאן שני סוגי הפרעה. הפרעה אחת של פרעה שממעט את חשיבות וכוח ה', את המטרה. ההפרעה של סיחון ועוג היא שהם ממעטים את החשיבות של כוח ישראל שהולך לעבר המטרה. אם אני במצב פרעה, ואין לי חשיבות וכוח ה', חשיבות המטרה, איך ולמה שאני אפנה אליו בתפילה בכלל שיוציא אותי מזה?

כל דבר במקומו. אתה רואה כמה כוחות יש שכלפיהם אנחנו צריכים כל הזמן לעשות איזה סיבובים, לעקוף את הכוח הזה, ואת הכוח הזה וכן הלאה. לכן אין כאן משהו אחד שאני בא אליו, קופץ מעליו והולך הלאה. לא. 

תלמיד: איך אני עוקף את כוח פרעה ששולל את הרלוונטיות, את התוקף של ה' כאיזה משהו ראוי בכלל? איך מתוך הכוח הזה אני פונה אל אותו בורא עצמו כשנשללה החשיבות שלו? יש פה פרדוקס כזה.

מה זאת אומרת, מתי ביטלת את הבורא חס ושלום?

תלמיד: במצב פרעה. כשאני במצב פרעה אני אומר, "מי הבורא שאפנה אליו?". אם אני במצב כזה, איך אני יכול בכלל להתפלל אליו שיוציא אותי מזה?

באמת אז אתה זקוק לבורא. אז אתה רואה שהבורא נמצא לפניך, מה עושים?

תלמיד: מצב פרעה לפי מה שהבנתי זה מצב ששולל את החשיבות והתוקף של הבורא, מי הוא שאני אפנה אליו? אז איך במצב כזה אני פונה אליו שיוציא אותי מזה?

פרעה לא יכול להוציא אותך, פרעה לא מסוגל להוציא אותך.

תלמיד: אני לא מדבר על לפנות לפרעה, אלא כשאני במצב פרעה, ששולל את כוח הבורא או את החשיבות שלו, איך אני בכלל יכול לפנות לבורא שיוציא אותי מזה אם אני במצב של שלילת החשיבות שלו?

אתה לא יכול לפנות לבורא כל עוד אתה לא מגיע למצב שעם ישראל מחייב את פרעה להרכין את הראש.

תלמיד: עם ישראל מחייב?

כן.

תלמיד: לעם ישראל יש כוח לעשות את זה בלי הבורא?

לא בלי הבורא, אבל עם ישראל נמצא כביכול בין פרעה ובין הבורא והוא הקובע בסופו של דבר מי ישלוט.

תלמיד: בבחירה שלו לאיזה כיוון.

כן.

שאלה: דרגת הבינה זה כאשר מתבוננים על האירועים שמתקיימים, בלי להיכנס לתוך תוכם?

נניח.

תלמיד: האם אנחנו רק נוגעים בהם, או שבהדרגה עלינו להיכנס לתוך ההרגשה של זה?

אני לא יודע איך להגיד.

תלמיד: אמרת איכשהו שמספיק רק לגעת.

לא. אני לא יודע איך תרגמו לכם את זה.

שאלה: המהות של אמת וידיעה, באמת יש שלמות, ובידיעה יש חקירה. כשאומרים ללכת למעלה מהדעת, האם זה אומר להחזיק בשלמות הפעולה. האם אני מבין נכון?

אמונה מעל לדעת זו לא ידיעה שלמה. זה כוח מיוחד שמעלה את האדם מעל הדעת שלו.

תלמיד: כשאנחנו משקיעים מאמץ, אנחנו עושים את זה בשני סוגים של פעולות, או בביטול או בהצדקה של הבורא. האם צריך לעשות את זה אחד אחרי השני, להתחיל בביטול ואז לעבור להצדקה?

זו כבר בחירת האדם, האדם בוחר.

שאלה: במאמר מדובר על מפריע ראשון, ומפריע שני. בעבודה שלנו בעשירייה, האם זה נכון שעלינו להתגבר קודם על המפריע השני, ורק אחר כך להגיע למפריע הראשון ולהתאחד נגדו, נגד סיחון ועוג, ואז להתמודד כולנו יחד כנגד פרעה?

לא. אנחנו צריכים לראות מה יש לפנינו, וללכת נגדו. זה יהיה היותר נכון.

שאלה: מה המכשולים הרוחניים שאנחנו צריכים לפגוש תמיד באמונה למעלה מהדעת?

שאנחנו לא מספיק מאמינים, ולא מספיק מרגישים את הבורא בין הכוחות האלו.

שאלה: מה זה אומר להתעלות מעל להפרעות, דווקא להתעלות? האם יש להכיר בזה שהבורא עומד מאחוריהן, ולהימצא בשמחה שככה הוא פועל עלינו, ואנחנו מזהים אותו?

אנחנו לא יכולים להיות בשמחה אם אנחנו לא משיגים את השמחה עצמה. זה לא יכול להיות. אנחנו חייבים להשתוקק לקשר בינינו. ובתוך הרגשת הקשר בינינו, אנחנו צריכים להשיג שמחה.

שאלה: במאמר הוא מצטט את ה"זוהר", שהיה רואה גבורותיו", של הקדוש ברוך הוא "ולא היה שב". מהן "גבורותיו של הבורא" ומה זאת אומרת ש"הוא לא היה שב"?

"שלא היה שב"? זאת אומרת, שהיה בכל זאת הולך נגד.

תלמידה: בעבודה שלנו, האם זה כשלאדם יש איזו הרגשה לפעמים שהקדוש ברוך הוא באמת עוזר לו, אבל הוא מתעלם מזה ולא נעזר באותם זמנים שבהם הוא כן הרגיש את העזרה שלו?

כן. אפשר להגיד כך.

שאלה: מה נותן לנו את כוח האמונה להתגבר על המפריעים כשעדיין אין לנו את כוח האמונה. ומצד שני, כוח האמונה הוא הכוח היחיד שיכול לעזור לנו להתגבר?

אם אנחנו לא משיגים את כוח האמונה אין לנו על מה לדבר. אנחנו צריכים להשיג את הכוח האמונה.

תלמיד: איך מקבלים, איך משיגים אותו?

מלמעלה. רק מלמעלה, על ידי תפילה, על ידי זה שמתפללים, מבקשים, ודורשים.

תלמיד: אבל המפריעים מקשים עלינו לגלות את כוח האמונה?

לא. דווקא בזכותם אחר כך אנחנו מקבלים כוח אמונה מוגבר.

תלמיד: נאמר שהתרופה היחידה להתעלות, להתגבר על המפריעים זה כוח האמונה.

אבל המפריעים מקשים עלינו, הם חוסמים את דרכנו כדי להשיג את כוח האמונה?

זה כדי שאנחנו נשיג כוח אמונה יותר גדול. מה לעשות? כשאנחנו רואים לפנינו הפרעות, בלבולים, שמישהו זורק אותנו מהמדרגות שרק עכשיו עלינו בכוח. ושוב אנחנו צריכים לטפס על אותו סולם. נו, אז מה עושים? אנחנו כבר ב"וייאנחו בני ישראל מהעבודה", ומעוד ועוד כאלו מקרים, דווקא על ידי הייאוש אנחנו מגיעים לבקשה, לבכי, לפנייה נכונה, ואז מקבלים עזרה נכונה, ומצליחים.

תלמיד: אז בזכות זה אנו מבקשים יותר אמונה? צריכים יותר את האמונה, לדרגה יותר גבוהה של אמונה, וממנה לעוד מדרגה, וכך הלאה?

כן.

תלמיד: אז התרופה היא כל הזמן לבקש אמונה למעלה מהדעת, זה הפתרון?

כן. עד שמגיעים להיות תלויים בבורא בכל וכל. ואז, מאין ברירה, צועקים, "וייאנחו בני ישראל ותעל שוועתם". כי בלי עזרה שלמה מהבורא, אין שום סיכוי להגיע למשהו במדרגה רוחנית. זה ייאוש סופי, כי רואים שבעצמם לא יכולים להצליח.

(סוף השיעור)