שיעור בוקר 20.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 454, דף תנד. "עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סבה ומסובב" אות ט'-יא'

עברנו עכשיו את השיעור הקודם, אז אני מבקש מכולם, מכל החברים שלנו שבכל העולם להשתדל לראות את מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה בכללות, כולה, להשתדל לראות את זה כך בפרצוף כמו שציירנו. ודאי שהשרטוט שציירתי הוא מאוד מאוד ראשוני, בערך, אבל בעיקר אנחנו צריכים להבין, שהפעולות צריכות להיות בהתאם לחוקי חכמת הקבלה ובתוך הציור הזה, בתוך הפרצוף. שאין יותר מפרצוף אחד ואין יותר מאדם אחד, וכל היתר, מה שנראה לו, זה הוא שרואה את עצמו מחוצה לו כקבוצה, כאנושות, ככל המציאות, עולם, ובתוכו הבורא.

זאת אומרת, בסופו של דבר כשאדם משיג, הוא משיג את עצמו בצורה האמתית, בדבקות עם הבורא. לכן צריך לראות את השרטוט הזה בפועל, וכל דבר שאנחנו קוראים, כל מה שמדברים, לתאר את זה בתוך השרטוט (ראו שרטוט).

שרטוט

קריין: אנחנו לומדים מתוך הספר "תלמוד עשר הספירות", חלק ו' עמוד תנ"ד, 454. "סדר סבה ומסובב", אות ט'.

אות ט'

"פעולה ט'. שהיא מהתפשטות המלכות עם האו"ח שבה ממעלה למטה לתוך וסוף. נמשכת מהמסך שבמלכות של ראש. להיותה בחינת יציאה מן ה''כח אל הפועל" כי אותן מדת הדחיה ומדת ההתלבשות שיצאו מכח המסך בהע"ס של ראש, לא היה זה רק מבחינת ''כח" כי בפועל אין שם לא דחיה ולא התלבשות. אלא כל הנעשה בהע"ס דראש מבחינת ''כח", מתגלה אח"כ בתוך וסוף, המכונה גוף, בפועל גמור. ושיעור קומת האור שהאו"ח הלבישו בהראש בבחינת "כח" כשיעור הזה נמצא אור העליון מתלבש בהגוף בפועל ממש, והתלבשות זו, מכונה בשם "תוך של הגוף" מפה עד הטבור. ובחינות הסיום שעשה המסך בהע"ס דראש מבחינת ''כח" דהיינו בחינת הכאה שעשה על אור העליון ולא נתנו להתפשט לבחי"ד, מתגלה בהגוף ''בפועל" מטבור ולמטה עד סיום רגלים, הנק' חלק הסוף של הפרצוף. באופן, שמסיום רגלין של הפרצוף ולמטה, מגולה הנקודה האמצעית בפועל גמור, שהמסך מפסיק שם את אור העליון לגמרי, ומשאירו חלל פנוי בלי אור. ולפיכך בחינת התוך של הגוף נבחן לעמידת הט"ס ראשונות. ובחינת הסוף של הגוף נבחן רק לספירת המלכות לבד. כלומר בחינת ההגבלה וכח הסיום שבה.

והנה נתבארו, פעולה ט' ופעולה י'. שהם: התפשטות המלכות ממעלה למטה לתוך וסוף המכונה גוף. ונקודת הסיום של הקו, שמשם ולמטה חושך ולא אור. אשר המסך של ראש הפעיל את שניהם. כמבואר."

ישנם כאלו רצונות שאנחנו לא מסוגלים לעשות עליהם צמצום, והם נמצאים למטה. אנחנו פשוט לא משתמשים בהם. אבל לא שלא משתמשים מתוך כך שרוצים לעשות עליהם פעם מסך, אור חוזר, להיות בקדושה, אלא אנחנו יודעים שברצונות האלה אנחנו נהיה בעל מנת לקבל. יש הבדל, שימו לב, בין הרצונות שאני עושה עליהם צמצום ולא רוצה להשתמש בהם, ואז אני נמצא בדבקות. שזה כמו שאני נמצא ליד השולחן ויש עליו כל מיני מאכלים, ואני אומר, אני לא רוצה להשתמש בהם מטעם הדבקות. לעומת רצונות שאני לא יכול להשתמש בהם, מפני שאם אפילו אגע בהם במשהו, זה יהיה כבר על מנת לקבל. אני לא יכול להגיד שאני נמצא לידם בשולחן, אלא אני מוציא אותם מחוצה לתחום שלי בכלל. זה נקרא שהם נמצאים למטה מסיום רגלין.

זאת אומרת, זה כלים של הרצון לקבל לעצמו, בלי מסך, שנקראים "חלל", ואנחנו לא מדברים עליהם. אבל אתם רואים, כאן הוא דיבר, בדיוק בהקשר למה שדברנו בשיעור הקודם על השרטוט שציירתי.

שאלה: האם אפשר לתת דוגמה למשהו שנמצא מתחת לסיום ולמשהו שנמצא בסוף?

אני נמצא בדיאטה, אז אני יכול ללכת לחנות, לקנות כל מיני מאכלים ולא לאכול אותם, מפני שאסור לי [לאכול] אותם. ישנם מאכלים שחלק מהם אני יכול לאכול וחלק לא. החלק שאני אוכל זה תוך, החלק שאני לא אוכל זה סוף. והמאכלים שאני בכלל לא יכול לנגוע בהם, הם נמצאים בי הרצונות האלה, אבל אני לא נוגע. זה למטה מסיום. אני לא יכול להשתמש אפילו בדחיה. אני לא יכול להשוות בהם את עצמי לבורא.

יש רצונות שאני משתמש בהם כדי להשפיע, לתת, כאילו שהם רצונות דהשפעה. יש רצונות שאני לא יכול להשפיע בהם, זאת אומרת אני לא יכול לקבל בהם בעל מנת להשפיע. להשפיע על מנת להשפיע אולי, זאת אומרת הם נמצאים אצלי בסוף. ויש רצונות שאסור לנגוע בהם, אסור. אלה הרצונות שאני לא משתמש בהם. אתה יכול להגיד, "ובפרצוף הבא? בפעם הבאה אולי כן?", אנחנו נדבר על זה, זה לא פשוט. הכי קל להגיד שרק בגמר התיקון אנחנו נשתמש בהם. בזמן השבירה הם מתעוררים, עוד נראה.

תלמיד: הרצונות שמתחת לסיום רגלין הם מצומצמים?

לא, אם הם היו מצומצמים הייתי משתמש בהם בסוף הפרצוף במשהו.

תלמיד: אז מה הם, איך הם הגיעו לשם אם לא צמצמו אותם?

הצמצום הוא רב גוני. יש צמצום שאני מצמצם את הדברים האלה בראש ומשתמש בהם בתוך וסוף, ויש צמצום שאני ממיין אותם ואומר "אני בהם לא משתמש". זהו. זה לא שברצונות אני לא משתמש, אני מצמצם את עצמי מלהשתמש בהם. שימו לב למילים.

קריין: אות י'.

אות י'

"והנה נתבאר הסבה ומסובב עד ליציאת פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא דא"ק. ועתה נבאר יציאת ה' פרצופים דא"ק זה מזה, בדרך סבה ומסובב."

כי באמת זה פרצוף אחד. או שזו אותה מלכות דאין סוף שהיא לאט לאט כך משכפלת את עצמה בצורות דהשפעה. אבל באמת כל הפרצופים האלה זה פרצוף אחד שכל פעם משתפר ומשתפר כמה שאפשר יותר בהבחנות פנימיות יותר כי הוא נעשה בעל ניסיון עם הרשימות, עם כל מה שיש לו, טנת"א, וכך מתקדם.

"ונבאר מתחלה את הגורמים ללידת פרצוף בדרך כללות, דהיינו הנוהג בכל הפרצופים בשוה. ואח"כ נבאר הפרצופים בפרטות.

והנה הגורם הראשון ללידת פרצוף הוא הביטוש דאו"מ באו"פ זה בזה. שבסבתו מזדכך המסך דגוף הפרצוף, ונעשה זך כמו המסך שבמלכות דראש. שזה נבחן שעלה ונתכלל בזווג עליון דראש, יחד עם הרשימות דהע"ס דגוף הכלולים בו. וב' רשימות העליונות שבו, המכונים בשם זכר ונקבה, גורמות בהמסך דראש ב' מיני זווגים (עי' בתחלת חלק מטי ולא מטי). וע"י התכללות זו, מתחדשים המסך והרשימות עד שהוכר ששרשו הוא מעביות דגוף, חוץ מבחינה אחרונה שנעלמת מהם. ואז יורדים שוב לגוף בחיצוניותו למקום החזה, ומתפשט אור העליון בזווג דהכאה על המסך הזה, ומעלה או"ח מהמסך ולמעלה וממשיך ע"ס דראש, שקומתם עד הפה דפרצוף הקודם. ואחר כך מתפשטת המלכות מחזה ולמטה, עם האו"ח שבה לע"ס דגוף בתוך וסוף. וראש תוך סוף אלו, נבחנים לתולדה ובן לפרצוף הקודם. המלבישים אותו מפה דראש עד סיומו."

שאלה: יש פה את העניין של דחיה והתלבשות, הוא אומר "כי אותן מדת הדחיה ומדת ההתלבשות שיצאו מכח המסך בהע"ס של ראש,".

במידת הדחיה יש לך הזדמנות להתלבשות.

תלמיד: מה התפקיד של הראש, זו הוצאה לפועל או רק מחשבה?

"הכל במחשבה יתבררו", אין בגוף שום חידוש חוץ מביצוע.

תלמיד: מה הכוונה?

הכוונה היא שהכוונה זה הכול.

תלמיד: רק הכוונה היא עושה, מבצעת?

כן.

תלמיד: ואת הביצוע מי עושה, את ההוצאה לפועל?

הרצון. גם בראש יש רצונות, רק שהוא עושה חשבון.

תלמיד: נאמר פה "ב' מיני זווגים (עי' בתחלת חלק מטי ולא מטי).", אני יודע שיש קצת בעיה עם המושג הזה "מטי ולא מטי".

עזוב "מטי ולא מטי".

תלמיד: אני אעבור הלאה, הוא אומר "וע"י התכללות זו, מתחדשים המסך והרשימות עד שהוכר ששרשו הוא מעביות דגוף,", זה גם בא מהראש?

כן.

תלמיד: מה הסיפור פה?

כשאני מגיע מכוח לפועל אני כבר צריך לעבוד עם הרצונות שלי בפועל. עכשיו השאלה, איך בראש אני עושה חשבון כזה שאחר כך בגוף לא תהיה לי שבירה. מאיפה אני יודע איזה תענוגים אני אקבל בראש? את זה אני בערך יכול להגיד. אבל בגוף? תתאר לעצמך, אני נמצא מול בעל הבית, לפניי יש פיתה עם חומוס, ובעל הבית לפניי. בפיתה הזאת יש 5 גרם תענוג, בחומוס יש עוד 10 גרם תענוג. אבל כשאני בודק את עצמי כלפי בעל הבית, איך אני שנהנה מהנה לו, איך על זה אני אעשה חשבון.

איזה תענוג אני גורם לבעל הבית, שאני צריך להרגיש את התענוג הזה, ועל התענוג הזה אני צריך לעשות חשבון שהוא יהיה בעל מנת להשפיע. לא שאני ארגיש "אהה, אני מהנה לאדם כזה גדול, איזה תענוג נתתי לו, איזו גאווה יש לי בזה, תענוג גדול אני מרגיש". תענוג, זה לא פיתה וחומוס, זה תענוג גדול. איך אני יכול לעשות כזה חשבון בראש? ועוד יותר מסובך ולא מובן, איך אני יכול לעשות על זה חשבון בגוף, כך שאחר כך אני אתחיל לקבל את התענוג הזה בעל מנת להשפיע ולא אשבר.

אני לא יכול לעשות תענוג על פיתה וחומוס, אני צריך לעשות תענוג על גדלות בעל הבית, כמה הוא גדול בעיניי. להכפיל את הפיתה וחומוס, 15 גרם תענוג, בגדלות שלו שהיא נניח 100 טון. אז איך אני עושה עכשיו [חשבון] בגוף, כשאני מקבל בעל מנת להשפיע את התענוג הזה דווקא, שאני נהנה בעיקר מגדלות בעל הבית. כי כל האור אין סוף שאנחנו עובדים עימו, זה ניצוץ קטן, נר דקיק. אז איפה הנרנח"י? כל הנרנח"י הוא מזה שנר דקיק, כפול גדלות הבורא, שווה אין סוף.

האור העליון לא מגיע אלינו בצורה כזאת שמגיע אור עליון, אין סוף. אלא מגיע ניצוץ שהוא מוכפל, מוגדל על ידי גדלות הנותן. אז השאלה עכשיו, איך אני יכול להעריך את גדלות הנותן בזה שאני עושה חשבון ב"ראש"? ועוד יותר, האם אני לא אכשל אחר כך ב"תוך", כמו במקרה שבירת הכלים. מובן שהדברים האלה הם רק מתוך הניסיון, כשאנחנו מתחילים לעבוד בקבוצה שם אנחנו מתחילים להרגיש כלים חדשים, פנימיים שאיתם אנחנו ניגשים לעניין הזה. זה דבר חדש וכולו תלוי בגדלות הנותן.

מגדלות הנותן אני אומר תנאי, "אתה נותן לי כוח, איפה הכוח שאני קיבלתי ממך, איך אני מסדר את הכוח הזה כלפי התענוג, כך שעכשיו לפי הכוחות שקיבלתי ממך מותר לי לפתוח את הגדלות שלך בעיניי, אחרת אני אהנה ממך. עם מי יש לי עסק?" וכולי וכולי. כך זה עובד, אבל לא כדאי [לפתוח] הכול בבת אחת.

שאלה: הראש ש"בתוך" שמחשב את העבודה מול הגדול שגדל כל הזמן מולו, למה הוא לא מבטל את הראש שעשה את החישוב ההתחלתי לכמה התלבש בתוך? למה הוא לא הופך לראש?

הראש למעלה, המלכות דראש קיבלה החלטה על ההתלבשות בתוך, עכשיו דיברנו על זה שבתוך יש עבודה אחרת, יש עבודה על גדלות.

גם בראש יש עבודה על גדלות.

תלמיד: אבל היא לא מודעת לתענוג שיהיה.

בדיוק, לא מודעת. בראש חייב להיות חשבון מדויק על התוך ועל הסוף.

תלמיד: הראש שבתוך.

אין ראש שבתוך.

תלמיד: זה שעובד ומחשב את התענוג מגדלות הנותן, איפה הראש הזה?

ראש של פרצוף, למעלה מכולם.

תלמיד: אז למה בעבודה בתוך יש פחד מכישלון, למה יש שם יראה?

במקרה שבירת הכלים, בראש היה חשבון נכון, אבל לא יכלו לקחת את כל התנאים שיש בתוך. אבל שם מפני שהיה עוד גורם אחר, היה נה"י דא"ק בעולם הניקודים, ולכן נשברו.

כמו בחטא עץ הדעת, אף אחד לא ידע שיהיה נחש בתוך תפוח נגיד, שתהיה תוספת פתאום, מתעוררת בחינה ד'. אף אחד לא ידע על זה. לכן נקרא ש"בא אליו בעלילה", שלא קיווה לזה, הוא לא הלך לחטוא. פעם שנייה כבר כשהוא קיבל את התענוג הגדול מאוד מגדלות הבורא, אז הוא אמר "אני לא יכול לעמוד נגד זה". גם זה מחויב, לא שהוא חטא, אנחנו קוראים לזה חטא, אבל עבר את הגבול, השגת הגבול היא לא באשמתו.

תלמיד: אז למה בעבודה בהתלבשות בתוך, אין שם בטחון מוחלט שאי אפשר להיכשל?

שיהיה לך פחד וקשר לבורא.

תלמיד: מי מחשב את זה?

מסך דראש. שלפני הכול זה פחד, יראה. האם אני באמת נמצא במצב שאני יכול להשפיע לבורא בביטחון השלם, במאה אחוז, זו הדאגה. אם יש לך דאגה כזאת, אתה בטוח משפיע.

תלמיד: איך אם יש לי דאגה כזאת, הראש שהחליט קודם הוא נשאר הראש שלי?

הבורא שומר.

מספיק. לא את כל חכמת הקבלה בשיעור אחד. יש מנות שצריכים לתת, כמו לתינוק, נותנים עשרים גרם, שלושים, ארבעים. אי אפשר. אתם תראו איזה בלבול יהיה לכם.

קריין: אות י"א.

אות י"א

"והנה לפנינו כאן י"ד פעולות א', ביטוש דאו"מ באו"פ. ב', הזדככות המסך. ג' התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. ד', ב' רשימות עליונות: זכר ונקבה. ה', ב' מיני זווגים בהמסך של ראש. ו' התחדשות העביות בהמסך והרשימות. ז', הכר העביות דגוף בהם. ח' העלם הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. ט' יציאתם מן הראש. י', ביאתם לחיצוניות הגוף דפרצוף הקודם במקום החזה. י"א, זווג דהכאה הנעשה על המסך במקום החזה," של הפרצוף הקודם "הממשיך ע"ס דראש." לא לחשוב שהזיווג דהכאה נעשה בחזה. זה כנגד החזה דפרצוף הקודם. "י"ב, התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף, בתוך וסוף. י"ג שמלביש על פרצוף הקודם. י"ד, שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם."

ודאי שאפשר לכתוב כאן לא י"ד, אלא אלף ואלפיים י"ד, יש הרבה מאוד פעולות באמצע, אבל הוא סופר את הדברים העיקריים. הלאה הוא משתדל לפרש אותם.

(סוף השיעור)