שיעור בוקר 23.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2098,

"ביאור למאמר "פתיחה לחכמת הקבלה""

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ג'. עמ' 2098. "ביאור למאמר "פתיחה לחכמת הקבלה"". כותרת: צמצום א'.

צמצום א'

"בזמן שמלכות הזאת אמרה שלא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל נק' שכאילו החזירה את האור, ומצב זה מכונה צמצום. וברוחניות יש כלל, כל חידוש צורה זו בחי' חדשה. אי לזאת יש להבחין ב' מצבים:

א. שבחי"ד קיבלה כל האור, על כלי שנק' השתוקקות ונק' "ממלא כל המציאות" וכן נק' עולם א"ס.

ב. לאחר שרצתה בהשתוות הצורה, נבחן מצב זה לעולם אחר שנק' עולם הצמצום, וממנו נסתלק האור.

א"כ, כמו שמבחינים שחכמה קיבלה, ובינה החזירה את האור, כמו"כ מלכות נשארה כמו שהיתה בבחינת עולם א"ס, היינו שקיבלה את כל האור, וכעת נבחנת מלכות חדשה שמחזירה את האור. וצריכים לדעת שבמצב הא' שנק' א"ס היה "הוא ושמו אחד", היינו האור והכלי היו בחי' אחת, ורק לאחר הצמצום נעשה היכר של ד' בחי' או ע"ס, משום שנסתלק מהן האור."

שאלה: כתוב, "שבחי"ד קיבלה כל האור, על כלי שנק' השתוקקות". איזו השתוקקות?

השתוקקות לקבל את האור.

תלמיד: האם לבחינה ד' יש כזו השתוקקות?

דווקא לבחינה ד'. לכל הבחינות הקודמות אין השתוקקות משלהן, לכן הן לא כלים דקבלה אמיתיים, נכונים.

תלמיד: מה אומרת המילה השתוקקות?

שרוצה למלאות את עצמה, להרגיש את המילוי שבה.

תלמיד: למה לא קוראים לזה רצון?

רצון זה לא מספיק, אלא היא משתוקקת, יש לה נטייה מתוך עצמה.

תלמיד: האם "מתוך עצמה" זה מה שהופך רצון להשתוקקות?

כן. הרצון השלם נקרא השתוקקות. היא משתוקקת, היא חולמת, היא רוצה את זה.

שאלה: כתוב על בחינה ד' שהיא נקראת מלכות כי "אני אמלוך". חוץ מלקבל תענוג מהאור יש בה עוד משהו, היא רוצה עוד משהו מהנותן.

היא רוצה להרגיש שהרצון שמתמלא הוא רצון משלה.

תלמיד: מה היא עוד רוצה מהנותן חוץ מהתענוג?

היא רוצה להרגיש שהתענוג מתמלא לפי רצונה.

שאלה: כתוב שיש בחינות רק אחרי הצמצום. בחינה א' מלאה באור, האור והכלי הם אחד, ואחר כך יש בחינות רק אחרי הצמצום. אבל אנחנו לומדים שיש בחינה א', בחינה ב', בחינה ג', לפני הצמצום, אז איך זה מתחבר?

אלו בחינות, אבל לא רצונות שמגיעים מהכלי עצמו.

תלמיד: בהתחלה יש אור וכלי שהם אחד ויש צמצום, אז איך מגיעות ארבע בחינות דאור ישר?

ארבע בחינות דאור ישר מגיעות מלמעלה, מאור ישר.

תלמיד: אבל הוא כותב שלפני הצמצום אין ארבע בחינות דאור ישר. אלא שבחינה א' היא אור עם כלי והבחינות נוצרות רק אחרי הצמצום.

נקרא שוב. "בזמן שמלכות הזאת אמרה שלא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל נק' שכאילו החזירה את האור, ומצב זה מכונה צמצום. וברוחניות יש כלל, כל חידוש צורה זו בחי' חדשה. אי לזאת יש להבחין ב' מצבים:

א. שבחי"ד קיבלה כל האור, על כלי שנק' השתוקקות ונק' "ממלא כל המציאות" וכן נק' עולם א"ס.

ב. לאחר שרצתה בהשתוות הצורה, נבחן מצב זה לעולם אחר שנק' עולם הצמצום, וממנו נסתלק האור.

"א"כ, כמו שמבחינים שחכמה קיבלה, ובינה החזירה את האור, כמו"כ מלכות נשארה כמו שהיתה בבחינת עולם א"ס, היינו שקיבלה את כל האור, וכעת נבחנת מלכות חדשה שמחזירה את האור. וצריכים לדעת שבמצב הא' שנק' א"ס היה "הוא ושמו אחד", היינו האור והכלי היו בחי' אחת, ורק לאחר הצמצום נעשה היכר של ד' בחי' או ע"ס, משום שנסתלק מהן האור."

תלמיד: כתוב שרק אחרי הצמצום יש ארבע בחינות, אבל אנחנו רואים שגם לפני הצמצום יש היכר של ארבע בחינות.

אבל ההבדל הוא גדול, זהו הבדל של רשימות. אחרי הצמצום נשאר לנו כלי ריק שיש בו רשימות, לכן הוא יודע מה הוא רוצה. ואילו לפני כן החיסרון הגיע מלמעלה.

תלמיד: אבל כדי שמישהו יכתוב שיש ארבע בחינות זה אומר שיש מישהו שמכיר שיש ארבע בחינות לפני הצמצום. ופה הוא אומר שרק אחרי הצמצום יש ארבע בחינות.

שאלה: מה ההבדל בין הפעולה של הצמצום של מלכות לבין מה שבינה עשתה, שלא רצתה לקבל? למה בבינה זה לא נקרא צמצום ובמלכות זה כן נקרא צמצום?

בינה לא רוצה לקבל את האור מפני שהרצון שלה הוא אחר. מלכות לא רוצה לקבל את האור לא מפני שיש לה רצון אחר, היא רוצה, אבל מצמצמת את עצמה.

תלמיד: אז מה ההבדל?

ההבדל הוא או שאני רוצה ומקבל, או שאני לא רוצה ולא מקבל, או שאני רוצה לקבל אבל מצמצם את עצמי ולא מקבל אבל הרצון קיים. אלו כל ההבדלים בתוך בחינה ד'.

שאלה: מה יש ב-ד', האם יש רצון לקבל את האור ויש עוד רצון?

כל הרצונות שהיו לפני בחינה ד' נמצאים בבחינה ד'.

שאלה: כתוב, "רצתה בהשתוות הצורה". מאיפה מגיע אליה הרצון להשתוות הצורה?

מכל הבחינות הקודמות. קודם כל מבחינה כתר שהיא מלאה באור אבל אין לה רצון, אחר כך מבחינות א', ב' וג' שהרצון מתפתח. ובחינה ד' שרוצה מאוד לקבל את האור כי זו כל החיות שלה, עכשיו היא מבינה את זה, מרגישה את זה, אבל עם זאת היא מחליטה שהיא לא מקבלת.

תלמיד: למה?

אנחנו עוד נלמד. היא לא מקבלת מפני שהיא בכך מתרחקת מבחינה א', מהכתר.

תלמיד: האם בחינה ב' רצתה בהשתוות הצורה?

בחינה ב' לא יכולה להגיע להשתוות הצורה מפני שהיא מרגישה עד כמה היא נמשכת רק להידמות לכתר.

תלמיד: האם להידמות זה לא להשוות צורה?

בינה זה לא כתר. היא רוצה להשפיע כמו הכתר, אבל אין לה כוחות כדי להשפיע. כדי להשפיע צריך רצון לקבל.

תלמיד: למה?

אין לך כוח להשפיע אם אין לך רצון לקבל.

תלמיד: הרצון להידמות מופיע לראשונה בבינה, היא רוצה להידמות לכתר.

כן.

תלמיד: למה?

היא מרגישה שכתר הוא לפניה והיא רוצה להידמות לו. ובבחינה א' היא לא דומה, היא ההיפך, היא המקבלת.

תלמיד: כשהרצון הזה שהופיע בבחינה ב', בבינה, מתפתח ומגיע אחר כך בבחינה ד', האם קוראים לו כבר רצון להשוואת צורה?

לא מיד, רק אחרי צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה.

תלמיד: אבל מה הביא לצמצום?

מה שהביא לצמצום זו הבושה, שהיא לא רוצה לקבל.

תלמיד: מה זו בושה?

הפכיות הצורה שלה מהכתר.

תלמיד: האם בבושה אין רצון להידמות?

הוא צריך להתפתח ממנה, הוא יכול להתפתח ממנה, אבל לא שהיא מיד מוכנה להידמות לכתר.

תלמיד: אז מה מרגישים בבושה?

בבושה מרגישים שינוי צורה.

תלמיד: האם שינוי צורה זו הפחיתות שלי ביחס אליו?

כן.

תלמיד: איזה רצון נולד בי אחרי ההרגשה הזאת?

רגש נחיתות.

תלמיד: ואז?

ואז תלוי מה הבחינה עושה. היא עושה צמצום, היא לא רוצה לקבל כדי לא להרגיש פחותה מהכתר.

תלמיד: מה היא כן רוצה?

אחרי שהיא עושה צמצום ונשארת ריקה והאור שנמצא בה כביכול לא לוחץ עליה כי היא צמצמה אותו, אז היא יכולה להחליט מה היא יכולה לעשות. והיא אומרת שהיא הולכת לקבל, היא רוצה להיות כמו הכתר.

שאלה: האם להידמות זה רצון או השתוקקות?

להידמות זאת תכונה שמתעוררת בנברא.

תלמיד: יש הבדל בין רצון להשתוקקות.

השתוקקות היא יותר כביכול מרצון.

שאלה: מטעם מה בחינה ד' רוצה בהשתוות הצורה?

בחינה ד' כשהיא כבר בחינה ד', אז היא מרגישה שהיא רוצה בהשתוות הצורה כי היא רוצה ממש למלא את עצמה בכל האור שיוצא מהבורא.

תלמיד: זאת אומרת זה רצון לקבל יותר גדול, עביות יותר גדולה.

רצון לקבל עצום.

תלמיד: אין פה עדיין עניין של לעשות נחת רוח לעליון.

עוד לא, זה רק רצון לקבל גדול, אינסופי.

שאלה: למה כתוב שמלכות דאינסוף, בחינה ד', היא בעל מנת לקבל, שיש לה כוונה בעל מנת לקבל?

איך היא יכולה להיות אחרת?

תלמיד: אנחנו לומדים בד' בחינות על בנייה של רצון גמור שמרגיש גם את הנותן ולכן הוא מפותח.

מתוך זה שהוא מרגיש את הנותן, אז הוא רוצה לקבל.

תלמיד: הוא רוצה לקבל אבל בעל מנת לקבל. האם בבחינה ד' יש כבר כוונה לפני הצמצום?

בבחינה ד' יש רצון לקבל בעל מנת לקבל.

תלמיד: איפה נולדת הכוונה? איך זה קורה שיש שם כוונה לפני הצמצום? אנחנו לומדים שצמצום, מסך ואור חוזר, זה נקרא כוונה.

אחרי צמצום ומסך אלו כוונות אחרות. עכשיו יש בבחינה ד' רצון לקבל בעל מנת לקבל, זאת אומרת רצון לקבל משלה, לא שהיא קיבלה אותו מלמעלה.

תלמיד: כלומר עצם זה שהוא שלה זה נקרא בעל מנת לקבל. זה עדיין לא בעל מנת לקבל כמו שלנו, שזה אחרי השבירה.

לא. זו בחינה ד'.

שאלה: לגבי הצמצום, שהוא מרגיש את הפחיתות של עצמו ורוצה לעשות צמצום, נשמע שהפעולה הזאת כתוצאה מהבושה היא אגואיסטית, כי הוא לא רוצה להרגיש את הפחיתות של עצמו. איך הצמצום הוא על חשבון המשפיע?

למה על חשבון המשפיע?

תלמיד: כי הוא הוא רוצה לצמצם מתוך גדלות הנותן ולא מתוך הרגשת פחיתות עצמו.

בחינה ד' רוצה לעשות צמצום כי זה מבדיל אותה מהמשפיע. אין לה מה לעשות, היא רק יכולה בצורה כזאת להתקיים.

תלמיד: ענית קודם שההרגשה הזאת של פחיתות עצמו מביאה את בחינה ד' לעשות צמצום. כלומר מתוך מקום של בושה ופחיתות, שלא יכולה לסבול את ההרגשה, היא עושה צמצום. זה נשמע אגואיסטי, כי מתוך שלא רוצה להרגיש את המצב הרע, אז היא עושה את הצמצום.

אין עדיין צמצום שמפריד אותה מהבורא, מהמשפיע, ולכן אנחנו לא יכולים להגיד שהפעולות שלה הן פעולות ממש מתוך השפעה. אנחנו יכולים להגיד שהפעולות שלה הן מחויבות על ידי המאור.

תלמיד: האם יש שם רצון עצמי או שאין שם רצון עצמי? כי אנחנו אומרים שכל העניין הוא לבנות רצון עצמי, שהיא תרגיש נטייה מתוך עצמה.

זה גם הרצון שלה, ודאי. אבל זה עדיין רצון שלא שמתפתח בה מעצמה אלא על ידי הכוח העליון, זה ד' בחינות דאור ישר.

שאלה: בחינה ד', היא רצון לקבל את מה?

בחינה ד' רוצה לקבל את כל המילוי שלה לפי רצונה, למלא את עצמה לגמרי.

תלמיד: האם זה רצון לקבל גם את מה שהבורא נותן וגם את הסטטוס שלו, את מה שיש בו?

כן.

תלמיד: כשמלכות מקבלת את ההחלטה לצמצם את עצמה, האם היא קודם מקבלת את מה שהיא רצתה לקבל ורק לאחר מכן היא מחליטה לצמצם את עצמה?

מכך שהיא מרגישה את עצמה מלאה, מזה היא עושה החלטה.

תלמיד: איך היא מקבלת את ההחלטה להצטמצם, האם זו תכונת אור שהיא כבר מקבלת, ומקבלת ממנו יכולת להצטמצם?

האור שממלא אותה נותן לה שכל ורגש, יכולת וכוח, לעשות את הפעולה. הכול בא מהאור.

שאלה: בארבע בחינות דאור ישר, האם אפשר להגיד שמכל בחינה קודמת נשארות רשימות?

בעצם כן.

תלמיד: האם ההשתוקקות היא כבר ידע על אור? זה ההבדל בין רצון והשתוקקות.

כן.

תלמיד: כלומר השתוקקות היא רצון עם כוונה או רצון מלובש בדמות מסוימת.

כן. אלו כבר צורות שהיא משתוקקת אליהן.

שאלה: האם צמצום פירושו שהרצון לקבל שלי קיים במציאות ואני מתעלמת ממנו, או שאין לי בכלל רצון לקבל שמתפקד במציאות שלי?

לא. צמצום הוא על הרצון לקבל הגדול שמתעורר בנברא, ועם זה מתעורר בו רצון לא לקבל, כי זה מפריד אותו לגמרי מהבורא. אנחנו עוד נלמד, על הנקודות האלה עוד נעמוד הרבה זמן.

שאלה: בבחינה ב' נולד במלכות רצון להשתוות הצורה, ואז היא רוצה לממש את ההשתוות על ידי בחינה ג'. היא מנסה, מגלה בבחינה ד' השתוקקות, מקבלת את כל האור, מגלה את שינוי הצורה מהאור, מהכתר, אבל הרצון שלה להשתוות עדיין לא ממומש, כי היא לא השוותה צורה לבורא, לכתר.

כן.

תלמיד: האם הרצון לצמצם את עצמה בא מתוך שהיא לא מימשה את הרצון שלה?

כן.

תלמיד: הפעולה הזאת נקראת "חמורה שבחמורות". האם היא מגלה זאת אחרי שעשתה צמצום? כי היא גירשה את כל האור מעצמה.

מטרת הבריאה היא שהיא תתמלא באור העליון לגמרי, לכן זה נקרא "חמור שבחמורות".

שאלה: כתוב "שבחי"ד קיבלה כל האור, על כלי שנק' השתוקקות ונק' "ממלא כל המציאות" וכן נק' עולם א"ס." למה קוראים למצב הזה עולם?

מלכות שמקבלת נקראת "עולם".

תלמיד: למה קוראים לה "עולם"?

כך קוראים.

תלמיד: "עולם" זה מרגיש במצבנו שיש אני ויש סביבי עולם.

לא.

תלמיד: זה לא קשור לזה.

לא מדובר כלפי האדם בכלל.

תלמיד: ברור שלא מדובר כלפי האדם אלא כלפי המלכות.

מלכות כשהיא ייצבה את עצמה ומקבלת לפי רצונה וקיימת במקום הזה, במקרה כזה, בצורה כזאת, היא נקרא "עולם".

תלמיד: אחר כך היא עוברת מצב ומצמצת, ואז המצב האחר נקרא עולם הצמצום.

כן, עולם הצמצום. מלכות בכל מיני מצבים שלה נקראת "עולם", עולם הצמצום, עולם אינסוף, עולם האצילות, בריאה, יצירה. עולם.

תלמיד: מה זה עולם?

עולם זה מצב של מלכות שמייצגת את עצמה בצורה מסוימת.

תלמיד: גם עולם אינסוף נקרא שהוא ממלא את כל המציאות. מה זו "מציאות"?

כל המלכות.

תלמיד: אז מלכות גם היא עולם, גם היא מציאות.

כן, היא הכול. הכול הוא מלכות.

שאלה: על המלכות דאינסוף, שהיא כנראה המלכות השורשית שלנו, הוא כותב ש"הוא ושמו אחד", זאת אומרת שאין הבחן בין האור לכלי. האם זה אומר שהמלכות הזאת היא רצון לקבל אור עליון?

כן.

תלמיד: זאת אומרת המלכות השורשית שלנו היא רצון לקבל אור עליון, וכל עולם הצמצום הוא בשביל לממש את הרצון הזה. אפשר להגיד?

כן.

שאלה: המלכות מצמצת כי היא רוצה להיות בהשתוות הצורה. כל מה שבא אחרי זה, האם זה הלימוד שלה איך להשוות צורה?

כן.

שאלה: מאיפה באה למלכות ההשתוקקות על הרצון הבסיסי, הרגיל?

מהכתר. ההשפעה מהכתר משתלשלת עד שמגיעה למלכות, ומלכות מרגישה בזה השתוקקות, חיסרון.

תלמיד: מה היא בדיוק ההשתוקקות שהיא מרגיש על הרצון הרגיל?

שהיא צריכה לגדול עד הכתר.

שאלה: האם אחרי הצמצום השתנתה רק מלכות או כל המערכת?

כל המערכת.

תלמיד: אז מה הוסיף הצמצום לבחינות האחרות?

בכל בחינה ובחינה יש שינוי. על ידי השינוי שבבחינות, מלכות יכולה להידמות לכתר.

שאלה: מה התוספת שיש בבחינה ד' שלכן היא נקראת מלכות?

שליטה. בשליטה שלה היא משנה את כול הבריאה. זה לא מהכתר אלא ממלכות דווקא.

שאלה: בבחינה א' הוא כותב שיש מצב שנקרא "הוא ושמו אחד", זה מצב שלם. אחרי הצמצום כשנסתלק האור, הוא כותב שיש הכרה בעשר ספירות, גם זה מצב שלם, מערכת שלמה.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין שני המצבים השלמים?

אלו עשר ספירות מצומצמות ואלו עשר ספירות לא מצומצמות.

תלמיד: בבחינה ד', ההכרה בעשר ספירות, האם גם שם אפשר להגיד "הוא ושמו אחד" רק שיש הכרה בזה?

כן.

שאלה: מלכות היא כאילו גוף בפני עצמו ומה שמניע אותה זה או השתוקקות שמושכת אור, או צמצום שהוא גם עולם בפני עצמו, אבל לא ניתן להגיע למצבים האלה ללא בושה. מהי הבושה?

הרגשת השוני ממי שמרגיש בושה כלפי הכתר.

תלמיד: בעל הסולם קורא לזה בריאה בפני עצמה. איך זה ייתכן?

אם לא תהיה הרגשת בושה בנברא, אז הוא אף פעם לא יוכל לזוז לקראת הבורא.

תלמיד: כלומר מה שהניע את כל התהליך הזה זו הרגשת הפער בין הנותן למקבל.

כן.

שאלה: מה ההבדל בצמצום א' בין מלכות בשלב שהיא הייתה חכמה, לבין מלכות בשלב שהיא הייתה בד' בחינות דאור ישר?

בבחינה א' היא רק יוצאת מהכתר ומשתנה במקצת, ובבחינה אחרונה היא כבר מגיעה לרצון השלם שלה.

שאלה: האם אפשר להגיד שבינה בתוך המלכות גורמת לצמצום וכל הזמן עובדת בתוך המלכות ולא נותנת לה לקבל את האור?

כאילו כן, אבל זה לא יוצא לפועל.

תלמיד: האם בינה גם גורמת שמלכות מתפתחת עד הרצון השלם מתוך חכמה?

כן.

"שאלה: ובצמצום הזה הסתלק האור מכל הע"ס. ולכאורה, הוא תמוה - הלא הצמצום היה על בחינת מקבל עמ"נ לקבל שהיא בחי"ד ולא על שאר הבחינות!?

תשובה: ג' בחי' הראשונות לא נבחנות לכלים, הן רק גורמות לסדר התפתחות, שבסופו נולד הכלי, המכונה מקבל עמ"נ לקבל, והוא נפרד מהמשפיע: משא"כ ג' בחי' ראשונות עדיין לא נפרדו מהמשפיע. לאחר שנולדה מלכות, היא השיגה את הגורמים שלה. ולפי"ז אי אפשר לומר שלאחר הצמצום האור נשאר בט"ר, שהרי הן אינן כלים. הכלי היחידי הוא מלכות, ואם היא אינה רוצה לקבל מסתלק כל האור, ואינה מקבלת דבר."

"עוד אומר הרב: "הצמצום היה בהשואה אחת". היינו, בלי הבחן מדרגות.

שאלה: א"כ, איך אמרנו שנעשה היכר של ד' הבחינות לאחר הצמצום?

תשובה: נעשה היכר מבחינת סבה ומסובב, אבל לא היה הבחן מעלה ומטה.

שאלה: מה הפירוש ברוחניות "מעלה ומטה"?

תשובה: בחשיבות. משא"כ סבה ומסובב אינו מורה על חשיבות. למשל, הגאון מוילנה היה מסובב מאביו. ומי היה חשוב יותר הסבה או המסובב?

וצריך להבין מדוע לא היה הבחן מעלה ומטה: מלכות קיבלה את האור "דממלא כל המציאות", וזה לא נבחן לחסרון ולמטה בחשיבות. א"כ היתה יכולה להשאר במצב הזה, אלא שמחמת בחירה עשתה את הצמצום.

וזה שרוצה הרב לרמז באומרו, שהצמצום היה בהשואה אחת, היינו שמלכות לא היתה מטה בחשיבות אלא שמחמת בחירתה נעשה הצמצום, משא"כ לאחר מכן שמלכות אינה מקבלת מחמת איסור, נעשית בחי' מטה בחשיבות. ומה שיותר רחוק מן המלכות נעשה מעלה בחשיבות ומה שיותר קרוב למלכות נק' מטה בחשיבות."

שאלה: מה זה "חשיבות"?

חשוב יותר חשוב פחות. הבורא נמצא בדרגת 100.

תלמיד: 100 - כלומר הכי חשוב?

כן.

שאלה: האם מלכות שנמצא אחרי הצמצום, היא הכי פחות חשובה?

כן.

תלמיד: למה הצמצום הכניס הבחנה של חשיבות, חשוב יותר או פחות?

במידה שהכלי מרגיש שהוא לא מתאים לבורא, לכתר, לא"ס, אז הוא יותר מצומצם. נעשה כאן סולם. מי שגבוה הוא הכי קרוב לבורא, והכי נמוך זה המלכות, הכי רחוקה מהבורא. לפי זה אנחנו יכולים לדרג את כל ההבחנות.

שאלה: האם זה בהתאם לרצון להידמות לבורא?

כן.

שאלה: עברנו את האות הקודמת כאילו הכול בסדר. כתוב שם שמלכות זה הכלי היחידי והשאר זה רק כלים. האם גם בהמשך זה כך? כאילו הכול קורה במלכות.

כן.

שאלה: האם נעשה היכר בבחינות רק כשהאור מסתלק מהמלכות?

כן.

תלמיד: השואל מתייחס לתשובה של רב"ש, "ג' בחי' הראשונות לא נבחנות לכלים, הן רק גורמות לסדר התפתחות, שבסופו נולד הכלי," שהוא בחינה ד'". אז הוא אומר שבפתיחה לחכמת הקבלה הוא לא תפס שזה ההסבר שבעל הסולם נותן, ופה כן, רב"ש מדגיש את העניין הזה שג' הבחינות הראשונות הן לא כלים אלא רק גורמות לסדר התפתחות, ורק בחינת ד', שם הכול קורה, כל ההתפתחות של פתיחה קוראת בכלל בבחינה ד'.

נכון, כי בה מתרכזים כל הכלים, כל הנטיות, הכול בבחינה ד', ולכן היא בעצם המרכז של הבריאה.

שאלה: לפני שמלכות עשתה צמצום א' הכול היה מיוחס לבורא? כלומר דווקא בצמצום א' הזה קרתה ההבדלה בין הבריאה לבורא?

זה תלוי מאיפה אתה מדבר, מאיזו נקודה. זה שהבריאה התרחקה מהבורא, יצאה משליטתו, אני לא יכול להגיד.

תלמיד: לא מתחת לשליטתו, זה נקרא "ד' בחינות דאור ישר", יוצא שזה רק הבורא בחינת שורש, א', ב', ג', וגם ד', מלכות דאין סוף. יוצא שזה הכול הבורא אבל המימוש זה כבר צמצום א'.

נניח שכן.

שאלה: אמרת שלא רק המלכות משתנה בתהליך, אלא גם כל הבחינות האחרות משנות צורה. יש השפעה על מערכת החטא או שרק המלכות משתנה? רק על המלכות עובר איזהו שינוי או שגם על הבחינות האחרות?

מה זה נקרא "עוברות שינוי"?

תלמיד: זה בדיוק מה שהייתי שואל אם היית אומר שהיא עוברת שינוי. מה צריך לשנות שם? הרי רק המלכות היא זאת שצריכה לשנות. כל השאר זה הבורא. כל ההבחנים שאנחנו לומדים שזה הט' ראשונות או ארבע, שלוש בחינות הקודמות, האם הן גם עוברות איזו התאמה או שינוי כתוצאה מכל ההתפתחות של הבריאה?

שזה משפיע ממטה למעלה? לא. הכול מגיע מהכתר.

תלמיד: אז כל הבחינות האחרות הן קבועות?

ארבע בחינות דאור ישר זה כמו שכתוב, דאור ישר.

תלמיד: ומערכת העולמות שיוצאים, הכול קבוע מראש ואלה התכונות שנשארות כתכונות כמו שהיו במחשבת הבריאה, ככה הן פועלות לכל אורך הדרך?

כן.

שאלה: כל ההסבר של רב"ש מעלה רגש מאוד חזק לברר מה זו הכרה עצמית, שהחומר מכיר את עצמו, מכיר בקיומו?

זה מצב שמתעוררות בו שאלות והוא רוצה לפתור אותן.

שאלה: אבל איך האור מביא את החומר להכרה עצמית? יש הבדל אם החומר פועל על האור, משאיר בו עוד ועוד התרשמויות, עד שיש בחומר משהו מעצמו, כמו שאמרת לאורך השיעור הזה. משהו מעצמו. מה זאת הנקודה הזאת שיש לו הכרה עצמית? איך זה קורה?

הכרה עצמית יש בנברא רק בתנאי שהוא נכלל בבורא ומשפיע על התפשטות הבורא בתוך הנבראים.

תלמיד: הוא אומר למשל, שהצמצום נעשה בהשוואה אחת, אז בגלל שהמלכות החליטה על זה הכול מתקיים רגיל, אבל כלפיה הכול מצומצם, הכול נמצא עכשיו בחושך.

נכון.

שאלה: עדיין כתר, חכמה, בינה וזעיר אנפין הם ממש התכונות של הבורא שהן מולידות את המלכות.

כן.

תלמיד: עכשיו המלכות היא תוצאה מהם.

כן.

תלמיד: ועכשיו, אחרי הצמצום, שרק המלכות היא הכלי שמושך, אז היא גורמת לכל התכונות האלה שלא יקבלו שום דבר. ורק היא יכולה לגרום למילוי שלהם.

כן.

תלמיד: איך אפשר לתפוס את זה שהיא גורמת כזה צער לעליונים?

תראה אותם כפועלים יחד.

תלמיד: אבל אם המלכות לא פועלת, אף אחד מהם לא קיים, כי היא הכלי שמושך?

כן.

תלמיד: אז איך היא יכולה לגרום כזה דבר למולידים שלה? אני לא יכול להבין, זה נראה לי כדבר חמור.

אז מה? ככה הבורא הציב אותם.

שאלה: כתוב ש"ג' בחינות ראשונות עדיין לא נפרדו מהמשפיע".

כן.

תלמיד: אפשר להסביר מה זאת אומרת שהג' הבחינות לא נפרדו?

רק בחינה ד' יוצאת כתוצאה בפני עצמה ובה מתרשמים כל השינויים.

תלמיד: ג' בחינות ראשונות עדיין לא נפרדו.

מבחינת שורש. כן.

תלמיד: כאילו יש פה דברים, כמה פעמים למדנו את ד' בחינות דאור ישר, ויש פה דברים שהוא כותב שזה ממש משנה לך הכל.

לא חשוב שזה משנה לך. משנה. אבל מה הוא רוצה להגיד?

תלמיד: בדיוק.

ששורש א' ב' וג' אלו בחינות שיוצאות מהאור, מהכתר. ומה יוצא בבחינה ד'? בחינה ד' היא יוצאת חדשה.

תלמיד: אז מה חדש? מה ההבדל בין ג' הבחינות הראשונות לבחינה ד'?

הרצון לקבל שבה, שהיא רוצה לקבל. כך היא באה כתוצאה מג' הבחינות הקודמות.

תלמיד: הוא כותב שהמלכות עשתה צמצום מבחירה.

כן.

תלמיד: ואחרי זה הוא אומר שהצמצום נעשה איסור.

כן.

תלמיד: אז המלכות ידעה שמהבחירה שלה יצא איסור?

כן. היא מסכימה לזה מראש.

שאלה: לאחר הצמצום, מה היחס של הבחינה ד' לשאר הבחינות, שאר התכונות?

שאר התכונות פועלות לפי בחינה ד'. בחינה ד' היא חופשית, כביכול, והיא מחליטה איך שהיא מקבלת.

שאלה: זאת אומרת, עכשיו היא יכולה ללמוד את שאר התכונות?

כן.

תלמיד: אבל בשביל להפעיל שוב את כל המערכת היא צריכה לקבל.

כן.

תלמיד: אז עכשיו מה היא לומדת מכך שעכשיו היא מתכללת עם שאר התכונות, מה משתנה עכשיו באופן שהיא תקבל?

היא משתנה אחרי ג' הבחינות הקודמות לה ומייצבת את עצמה כדי להיות ביחס נכון עם ג' הבחינות האלו.

תלמיד: זאת אומרת שעכשיו כאילו היא משנה את היחס שלה לאופן שבו תקבל בפעולה הבאה?

כן. זאת אומרת, מה שקורה עכשיו זה שמלכות בונה את הקשר באור חוזר שלה כלפי ט' ראשונות.

שאלה: כתוב ומה שיותר רחוק מן המלכות נעשה מעלה בחשיבות ומה שיותר קרוב למלכות נקרא מטה בחשיבות. האם נכון לומר, מה שיותר רחוק ממלכות מתייחס ליכולת לקבל על מנת להשפיע ולהיפך, מה שקרוב יותר למלכות מתייחס לרצון לקבל?

כן.

שאלה: האם אפשר לומר שהכוונה של בינה להשפיע היא עדיין בהתהוות, וההתהוות הזאת מסתיימת במלכות ולכן רק במלכות יש השתוקקות מלאה ולכן גם את מלוא הרצון להשפיע?

כן.

שאלה: האם כל ספירה היא מאירה חלקית ורק ביחד עשר ספירות מאירות אור שלם וכשמאירות ביחד זה נקרא השתוות הצורה?

כן.

שאלה: האם עבודת מלכות קדושה יותר מעבודת בינה בכך שהיא מודעת לכך שעליה להחזיר את האור ולא להישאר בו?

בבינה אין כל כך עבודה, כל העבודה היא במלכות. כל הספירות מתרכזות בה ועל ידי הרצון לקבל שלה, שם הן מממשות את עצמן.

שאלה: האם השלב הרביעי הוא הכרה טהורה של הרוע?

כן, אפשר להגיד כך.

שאלה: האם צריכים בסוף להגיע לאיזשהו מצב קבוע ללא שינויים, ללא עליות, ללא ירידות? מה הוא המצב הסופי?

זה נקרא המצב הסופי, זה שמלכות משתווה עם הכתר ומקבלת בעל מנת להשפיע כל האור שבא מהכתר. אז מלכות וכתר בעצם מתאחדים.

שאלה: למה בצמצום כל האור חייב לצאת מהמלכות?

כי היא עושה צמצום במאה אחוז.

תלמיד: למה היא לא יכולה לחזור למצב של זעיר אנפין?

לא, זעיר אנפין זה לא מצב.

תלמיד: היא מודל של זעיר אנפין.

לא, אנחנו לא מבינים אם כך. יש כתר, שהוא מקור ויש מלכות שמקבלת מהכתר. כל יתר ההבחנות הן הבחנות שביניהם, בין כתר למלכות ואין בהם משהו משלהם. הן לא יכולות לעסוק ברצון לקבל בתכונות שלהן.

שאלה: כאילו בסוף התיקון אנחנו מגיעים למצב לקבל על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: אז למה היא לא יכולה לנסות את זה כבר בצמצום להשאיר קצת בעל מנת להשפיע, למה היא חייבת לסלק את כל האור ורק אז, מהמצב הזה של ריקנות, להתחיל את כל הדרך? למה היא חייבת להתרוקן לגמרי.

בלי זה היא לא יכולה להתחיל לעשות שום פעולה. איך יכול להיות. נניח אתה מול בעל הבית, לא גמרת להסתלק מהכיבוד של הקודם, של בעל הבית הקודם ועכשיו אתה מתחיל עם החדש? איך יכול להיות? אתה חייב להתרוקן, למחוק את כל הרשימות ולהתחיל כל קבלת האור על מנת להשפיע בצורה חדשה.

שאלה: זה שבחינה ד' נקראת שהבורא הוא אחד בעולם אין סוף, האם זה שהפוטנציאל של השתוות הצורה נמצא דווקא במלכות?

כן.

שאלה: האם תחושת ההשפעה שהורגשה בשלב ב' הניבה יותר תענוג והאם כתוצאה מזה זה מה שגרם לה להרגיש שפלות?

כן.

שאלה: במה בדיוק מלכות רואה את היתרון של ההשפעה לעומת הקבלה?

בזה שהנותן נמצא בהשתוות הצורה עם הכתר, זה מה שנותן לו כל העוצמה העליונה.

שאלה: מדוע החשיבות של המלכות יורדת כשהיא עושה צמצום ומפסיקה לקבל, זה לא אמור להעלות את החשיבות שלה? הרי היא מצמצמת את הרצון לקבל.

לא, מלכות יכולה לעשות פעולות רק עד כמה שהיא מקבלת. אין לה אפשרויות אחרות לעשות משהו.

שאלה: אחרי הצמצום תשע ספירות הן תכונות של המלכות כבר, שמוטבעות מהאור? כשאנחנו מדברים על הספירות.

כן.

(סוף השיעור)