בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 23.10.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*רב"ש א', עמ' 104, אני ראשון ואני אחרון*

1. ש: מאיפה מגיע החיסרון לעבודה בלא לשמה?
   ר: נכון שאנחנו נותנים תמיכה לחברים שלנו, אפילו שלא לשמה, זה צריך להיות כך ואנחנו צריכים להמשיך בכך. השאלה היא רק האם אנחנו יכולים לקלקל לעצמנו באת את הגישה ללשמה? לא, אנחנו צריכים לעשות כל מה שניתן לנו בלא לשמה, ולראות לפי האור שמאיר עלינו כבר מדרגת לשמה, כמה אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל? כמה מה שאני עושה, אני עושה רק לעצמי, רק כדי שיהיה לי טוב? רק כי אני מחליט ומבין ומרגיש שכך אני עושה. *זה נקרא לא לשמה*.
   
   *לשמה* נקרא שאין לי לכך שום נגיעה והכל אני מכוון לבורא בלבד. אפילו שאני לא מרגיש עדיין את הבורא, אבל איכשהו אני מייחס את הפעולות שלי, המעשים והמחשבות שלי אליו. כך אנחנו צריכים להתחיל לחלק את עצמנו.
   
   איפה שאני חושב על עצמי? בדרך כלל זה קורה לי מתי שאני בכלל שוכח על העבודה שלי, על עצמי, על המטרה, על הפעולות, ואז אני זורם באגו שלי.
   
   אבל *כשאני נזכר, זאת אומרת כשמזכירים לי מלמעלה, שאני צריך לעבוד ולעשות פעולות ומחשבות לכיוון על מנת להשפיע לבורא, אז אני כאן כבר מקבץ את עצמי, מכוון את עצמי לכך שאני רוצה שהתוצאה ממה שאני עכשיו מרגיש במוח ובלב, שכל זה יהיה לטובת הבורא, לכיוון שלו, ושהוא ירגיש את זה. כך אני רוצה למלא אותו, ובעיניי זה כבר נקרא משהו ששייך ללשמה. לאט לאט בכאלו חזרות בעבודה הזאת אנחנו מתקדמים ללשמה, ומקבלים דחייה שלא יכולים, שלא רצויים, ושוב חוזרים לזה, שוב מנסים*. כך זה קורה.

2. ש: רחמים כלפי בורא?
   ר: *אנחנו רוצים להשפיע לבורא ולהביא לו הרגשה שהוא בשבילנו הכוח, המציאות הכי מכובדת והיחידה, בכלל המציאות היחידה שבשבילה אנחנו עובדים, שאליה אנחנו צריכים להיות קשורים. זה מה שאנחנו צריכים להחזיר לבורא*. הבורא פועל כלפי רצון לקבל שלנו, וברצון לקבל אנחנו מרגישים רק את התענוגים. אנחנו צריכים לעלות מרמת התענוגים שאנחנו מרגישים, עד מי מביא לנו את התענוגים ובשביל מה, מה אנחנו מרגישים בתענוגים עצמם, ואיך אנחנו לפי זה יכולים לתאר מי הוא ששולח לנו אותם, ואיך אנחנו רוצים להפוך את התענוגים שאנחנו מקבלים להערכה שלו, ואת זה אנחנו מביאים לו בחזרה. *אתה לא יכול לתת לבעל הבית כלום חוץ מהערכה. אם צדקת, מה תיתן לו? זאת אומרת הוא לא זקוק, הוא לא בעל חיסרון. אתה יכול רק לתת לו את ההערכה שלך שהוא הנותן, האוהב, המשפיע והדואג. זה מה שאנחנו רוצים להחזיר לבעל הבית*.

3. קודם אנחנו משיגים שכולי כולי בעל מנת לקבל ואין לי שום דבר חוץ מעל מנת לקבל. אחר כך יש מחשבה איך זה על מנת להשפיע? האם אני מסוגל או לא, ואיך אני עושה זאת?

4. ש: מתי תתחיל ללמד אותנו לשמה, מתי הכלי שלנו יהיה מוכן לזה?
   ר: קודם כל *מתי הכלי שלכם יהיה מוכן? זה לא תלוי בי, זה תלוי בכם, במידת החיבור ביניכם. לא באף אחד מכם, אלא במידת החיבור ביניכם*. שנית, הרב, המורה, לא יכול ללמד את הדברים האלה, הוא רק יכול לספר לכם כמה עצות שאתם מממשים ביניכם, ולפי זה אתם לומדים. אני חוזר, *אני יכול לתת לכם כמה עצות, ואתם לפיהן, אם תממשו אותן, תבינו מי אתם, מה עליכם לעשות ולאן אתם צריכים להתקדם. העבודה היא עבודה שלכם*.

5. ש: מה הכוונה שצריכים לראות תוצאה מהיחס לבורא?
   ר: אנחנו צריכים להשתדל להתקרב אליהם כך שהבורא יתחיל להראות לנו במצבים בינינו, בין החברים, את כל הפעולות הרוחניות, כי *כל הפעולות הרוחניות לא צריכות לצאת ממסגרת העיגול של העשירייה. תשמעו טוב, כל הפעולות הרוחניות צריכות להתקיים בעיגול של העשירייה, ושם בשילוב בין כל המצבים שלנו, נלמד את זה*.
   
   אני לא לומד את הפרצוף של ניב או של מישהו מבאר שבע, מקייב, מאיטליה ומוסקבה. *אני לא לומד את הפרצופים, אלא אני לומד את התכונות, ומכל התכונות האלה למיניהן שאני לומד, כך אני מתקדם. אל תחשבו שיש לכם מה ללמוד חוץ מהיחסים בין החברים, מהם אנחנו לומדים את כל מה שצריך להיות על העולם העליון*. פשוט מאוד, אין צורך כי כל הבריאה נמצאת בעשרת הספירות, ואם אנחנו מתחילים לקבל ולהשפיע בינינו, אז אנחנו הופכים להיות לעשר הספירות האלו, בכוונה על מנת להשפיע לבורא מההתקשרות, מהמאמצים שלנו. מי שמרגיש שהוא נדחה מקשר עם החברים, זה סימן שיש לו נשמה יותר גבוהה ושהוא חייב להשקיע יותר כוחות, אבל יקבל יותר שכר. אז לא להתייאש, לא להתייאש.
   
   ש: מה זה להתעצל בעבודה?
   ר: *להתעצל בעבודה זה קודם כל שאני לא רוצה לראות בחברים שלי תכונות בנשמה שלי*. אתה שומע? שאני לא רוצה לראות בחברים שלי תכונות בנשמה שלי, לא רוצה לקבל אותם יותר פנימה.

6. ש: מתי נקרא שאדם מתעצל בעבודה?
   ר: כשיש לו הזדמנויות להיות מחובר בצורה כמה שיותר פנימית עם החברים, והוא בורח מזה לכל מיני צורות קשר יותר חיצוניות.
   ש: יכול להיות שעשירייה מתעצלת בעבודה?
   ר: יכול להיות.

7. ש: החברים שלי הם תכונות של הנשמה שלי?
   ר: בסופו של דבר הנשמה של כל אחד ואחד כוללת את כל הנשמות, לפחות עשירייה. לכן *כל התכונות שיש בחברים שלי, אני לא מן הסתם נמצא איתם יחד בחיבור, הבורא סידר לנו כך שאנחנו נשלים את התכונות שלנו זה אל זה, כך נרגיש לפחות במידה מינימלית את הבריאה*.
   
   ש: מה זה ללמוד את התכונות של החברים...?
   ר: אני נכלל מהתכונות שלהם והם נכללים מהתכונות שלי, אנחנו נמצאים בהשפעה הדדית. כך אנחנו מרכיבים איזשהו כלי משותף שנקרא נשמה.
   
   ש: איזה תכונות אני מחפש בחברים?
   ר: רק תכונות של השפעה ואהבה, אין יותר במה שאנחנו יכולים להתכלל, גם אין בהם את התכונות האחרות. כל מה שאני מגלה בהם חוץ מהשפעה, אהבה, חיבור והתכללות, חוץ מהתכונות האלה זה לא התכונות שלהם אלא התכונות האגואיסטיות שלי שכך אני רואה אותם.

8. ש: אם האדם לא פעיל בעבודה, הוא נענש. מהו העונש?
   ר: העונש הזה יכול להגיע בכל מיני צורות כשהאדם מתרחק. אבל את העונש הוא קובע לעצמו, אם הוא לא מסוגל להתקדם בעל מנת להשפיע, אז מקבל *עונש*.

9. ש: מה ההבדל בין עונש מלמעלה הלבין שמתעצל בעבודה....?
   ר: אם אני מקבל את זה כהזדמנות להתקדמות, אז אין הבדל עבור מה. או שהבורא לא רוצה אותי ודוחה, או שעשיתי כאן איזושהי טעות וקיבלתי דחיה, כאילו גרמתי בעצמי. או שזה באתערותא דלתתא או באתערותא דלעילא, מה זה חשוב, העיקר שיש לי עכשיו הזדמנות להתקדם לא לקבל את זה בחזרה לעצמי. זה הכי נכון, *לא חשוב לי למה קיבלתי דחייה, אלא חשוב שיש לי עכשיו הזדמנות, על פני הדחייה הזאת, להתקרב לבורא*.

10. ש: כיצד אנו מבררות את התכונות של החברות?
    ר: אני לא כל כך צריך את זה, *זו לא העבודה שלי לברר את התכונות של החברות. העבודה שלי היא להיות קרוב אליהן ככל האפשר. מה, אני הופך לפסיכולוג? זו לא הגישה הנכונה. אני צריך לאהוב אותם, אני צריך להתקרב אליהם בכל התנאים שיש*.

11. מהם הסימנים שאנחנו *בלא לשמה*? אנחנו חושבים על עצמנו, אבל יחד עם זה נמצאים בחיבור, באיזשהו יחס עם החברים ומכוונים למטרת הבריאה, במשהו. משתתפים בשיעורים, אבל בכל זאת עדיין חושבים על עצמנו. זה נקרא לא לשמה.

12. ש: איך אדם יכול להרגיש שהוא זקוק לעזרת הבורא..?
    ר: *אנחנו צריכים ללמוד את מה שאנחנו לומדים בשיעורים במשך היום. אנחנו צריכים לחזור על זה כמה פעמים, להשתדל להתקרב על ידי הטקסטים האלה, לממש אותם ככל האפשר, כך מיום ליום. השיעורים שלנו כיום מסודרים בצורה כזאת שאנחנו על ידם יותר ויותר מתקרבים. אל תפספסו אותם*.. *לקרוא את המאמר שקראנו בבוקר כמה פעמים, לחלק אותו לחלקים ולהבין איך הוא בנוי. זה מה שאני ממליץ*.

13. ש: דרך יסורים ארוכה יותר מדרך התורה?
    ר: *דרך התורה זה שאני לומד מה שאני מקבל מהבורא כתוצאה מהפעולות שלי בקבוצה. דרך ייסורים זה שאני לא כל כך לומד את זה, ולכן הדרך יותר ארוכה, היא יכולה להיות בהרבה יותר ארוכה, בעשרות שנים*.

14. ש: מה זה נקרא לראות בחבר לשמה?
    ר: אתה לא יכול לראות בחבר אם הוא נמצא בלשמה או בלא לשמה.
    ש: במה לראות בהם את התכונות עוזר לך?
    ר: *אני לומד אותם, אני מנסה להבין אותם. קנאה תאווה וכבוד מקדמים אותי קדימה. לכן אני צריך, אני רוצה, להיות קשור עם החברים שלי ככל האפשר, וכמה שיותר בצורה אמיתית*.
    
    ש: איך קורה לשמה?
    ר: זה יקרה מלמעלה, כמו כל הפעולות. זה לא תלוי בנו, אנחנו צריכים להמשיך ככל האפשר לדחוף את עצמנו לחיבור, לעל מנת להשפיע. בזאת אנחנו מאפשרים לאור העליון להיות יותר קרוב אלינו, להשפיע עלינו, ואז הוא משפיע ומקדם אותנו אליו. כך מתקדמים.
    
    ש: אם זה לא תלוי בנו..?
    ר: מה זה לא תלוי בנו? זה תלוי בכמה אתה בכל זאת דוחף את עצמך ללימוד, להפצה, לחיבור עם החברים, לחיבור בכלל עם הכלי העולמי שלנו. כל זה מקרב אליך את המאור הגדול.
    ש: ברגע אתה מוכן ללשמה..?
    ר: מתי שהאור ישפיע, אתה תראה שאתה מוכן באיזושהי מידה מקטנה לגדולה יותר ויותר, ללשמה.
    
    
    ש: האם יש דרך לבדוק את עצמי מיום ליום האם אני יותר בכיוון של לשמה?
    ר: דרך לבדוק ממש בצורה מדויקת, מספרית או משהו, אני לא אומר שיש, אלא רק אחר כך כבר במדרגות. אבל בינתיים לא, בינתיים זה בהרגשה שלך. בכל זאת אם אתה נשאר מיום ליום ומתקדם ברצון שלך בעל מנת להשפיע, בנטייה שלך בכיוון לחיבור עם החברים, אז אתה מתקדם.
    
    ש: בכל זאת צריך להשתנות בך מבחינה רגשית מיום ליום?
    ר: שאתה נמצא באותו הכיוון, שאתה רוצה יותר ויותר בכל זאת להיות מחובר והחברים שלך, למרות שאתה רואה אותם לפרקים יותר רחוקים ואתה אפילו דוחה אותם, אתה בכל זאת מבין שאתה צריך להתקרב אליהם.

15. ש: מהי פעולה רוחנית בעשירייה?
    ר: כמה אנחנו מתקשרים בעשירייה, לפי זה אנחנו נמצאים בביצוע העבודה הרוחנית. אי אפשר לבצע עבודה רוחנית אם לא תהיה עשירייה שלמה, אם כל החברים נמצאים במשהו, איכשהו משתתפים יחד בחיבור ביניהם, ומתוך החיבור שלהם כדי להגיע ולהשפיע לבורא.
    
    ש: מה חשוב לנו בעשירייה, זום, סעודה, כדי לא לפספס את הפעולה הזאת?
    ר: פשוט לא לשכוח מה זו פעולה רוחנית. זה חיבור בינינו ולבורא, בסך הכל מה יש כאן? יש לנו 2 פעולות, להתחבר בינינו ולכוון אותנו לבורא.

16. ש: ההמלצה לחזור על הטקסט, זו עבודה לבד או בעשירייה?
    ר: יחד בעשיריה זה לא כל כך ילך. קודם כל המאמר עצמו ארוך, ושנית, עד שתתאספו ותתחילו לקרוא, ייקח זמן. אני חושב שכל אחד צריך איכשהוא לקרוא אותו מדי פעם עוד פעם ועוד פעם, שיתבלבל, שישכח, שיחזור שוב. על ידי כך תהיה התקשרות. העיקר שעל ידי זה נמשוך את המאור המחזיר למוטב ולא כמה שנבין בשכל, אלא כמה שנרצה שהמאמר הזה ייכנס לתוך הלב שלנו. כל המאמרים שאנחנו קוראים בזמן האחרון, כולם מדברים על לא לשמה ולשמה.

17. בעבודה שלי כלפי עשירייה אני צריך להביא להם את כל מה שרק אפשר משיטת השגת הבורא, גם בכוח וגם בפועל, גם בהסברה וגם בפעולה. *אני חייב לחברים שלי את הכל, אני מתחייב איתם שהם יגיעו לגמר התיקון*.

*בעה"ס, מאמר הגלות והגאולה*

18. אנחנו לא יכולים להירגע, אלא חייבים להגיע למטרה שלנו. המטרה שלנו היא שימוש נכון של כל מה שכתוב בתורה, כמו במסמך לעבודה.

19. ש: כולם אומרים שהם אוהבים אבל מה הסוד מאחורי האימרה הזאת?
    ר: *הסוד פשוט, אני יודע שבלי שאנחנו נתחיל להתקרב זה אל זה, לאט לאט, במקצת, כל אחד לאחרים, לא נצא מבית הסוהר הזה, והחיים שלנו יהיו יותר ויותר חשוכים*..
    
    ש: הכרת הרע.....?
    ר: *חייבת להיות הכרת הרע לפני התיקון, אחרת לא תדע מה אתה צריך לתקן*.
    
    ש: קשה ליישם הכרת הרע בעשירייה. אין עבודה, כל הזמן מלטפים אחד את השני
    ר: כי צריכים לעשות זאת בהדרגה. כבר אלפי שנים הבורא עושה את זה איתנו, ועכשיו אנחנו גם צריכים לעשות את זה על עצמנו. *אנחנו פותחים את תיבת פנדורה הזאת לאט לאט, עד שיוצאים כל הפעולות שלנו, התכונות שלנו, היחסים, הכנות, הרעות החוצה. לאט לאט, בהדרגה מקל לכבד, וכך אנחנו יכולים לתקן אותם ע"י זה שמתחברים מעליהם, על כל פשעים תכסה אהבה*.
    ש: אבל הם מפחדים לפתוח את הנושא הזה?
    ר: אני לא מפחד לפתוח, ואני עושה את זה בהדרגה, לאט לאט. *אם תעשו את זה כמו שאני מבקש וממליץ, אז יהיה בסדר*.

20. ש: איך קבוצה שנכנסה ללשמה מחזיקה בלשמה בלי שהמורה בחיים?
    ר: זה לא חשוב אם המורה נמצא פיזית או לא נמצא פיזית. אם קבוצה מחזיקה בעצמה, אז היא מחזיקה ולא צריכה שהמורה יהיה איתם יחד פיזית.
    ש: כל היסטוריה של קבוצות מקובלים היו מריבות על לשמה ולא לשמה
    ר: זה היה בעבר, היום אין כאלה מריבות כי אף אחד לא יודע מה זה לשמה.
    ש: אבל אני מדבר על העתיד לבוא
    ר: בעתיד יכול להיות שיהיו מריבות, עדיף להיבדל מזה, מהם. כמו שאני לא נכנס לאף קשר עם אף אחד. לא עם קבוצה כזאת וקבוצה כזאת, יש אולי 1,000 קבוצות, א אכפת לי מה שהם מדברים ולא איך שהם מתקיימים, לא חשוב. אני מאחל להם רק דבר אחד, לברר את הדרך לבורא ולהתקרב אליו. על זה באמת אני מוכן להתפלל בלב פתוח, אבל חוץ מזה, לא חשוב לי שום דבר. שום דבר.
    זה יכול להיות אפילו בקבוצה אחת, אבל העיקר פשוט ללמוד, להתכלל יותר בינינו ולהתכלל יותר בחומר.
    
    ש: איך ליישב ויכוחים בקבוצה על הלשמה ולא לשמה, כשהמורה לא בחיים...?
    ר: רק ביטול, כמו שרב"ש כותב, רק ביטול אחד כלפי השני. חוץ מזה יש מערכות, הנהלה, מערכת אידיאולוגית, ואתם צריכים לדעת איך ללמוד איתם, זהו. אני לא הייתי ממליץ להצטרף, מתוך הרגשת חולשה או לא חשוב איזה הרגשות, לאף גוף אחר שלומד כאילו לפי שיטת אר"י, בעל הסולם ורב"ש. לא להצטרף לאף אחד.
    
    יש לכם מספיק כוח, יש לכם בניין , יש לכם מערכת, יש לכם מספיק כוחות. * יש לכם הכל, רק ללמוד ולהיות יחד. לא צריכים שום דבר נוסף כדי להגיע לתיקון*.