סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined

07 - 14 січня 2019

שיעור 8 січ 2019 р.

בעל הסולם. מהותה של חכמת הקבלה, שיעור 2

8 січ 2019 р.
לכל השיעורים בסדרה: מהותה של חכמת הקבלה 2019

שיעור בוקר 08.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 15, מאמר: "מהותה של חכמת הקבלה"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 15, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה" בכותרת "ב' סדרים - מעילא לתתא, ומתתא לעילא"..

כן, בואו נקרא יחד מה שכתוב כאן, בכל זאת המאמר הוא ממאמרי היסוד של חכמת הקבלה, מי שמלמד בטח משתמש בו ואם תרצו, תשאלו כמה שאתם רוצים. הדברים הם עקרוניים, בסיסיים.

ב' סדרים - מעילא לתתא, ומתתא לעילא

"והנה בכללה, מתחלקת החכמה הזאת לב' סדרים, המקבילים זה לזה, ושוים זה לזה, כמו ב' טפות מים. ואין הפרש ביניהם יותר, רק:

שסדר הראשון נמשך מעילא לתתא, עד לעולם הזה,

וסדר השני מתחיל מעולם הזה, והולך מתתא לעילא, בדיוק על כל אותם הדרכים והרכבות, שנרשמו משורשם, בעת הופעתם והתגלותם מעילא לתתא." זאת אומרת מעילא לתתא, מעולם אין סוף עד עולמנו התגלו כל האורות וכל הכלים בכל המדרגות וכל הסדרים וכך נקבעה כל התפשטות האור מלמעלה למטה כשהוא בונה את הכלים, ממלא את הכלים וכך מתפשט. ומי שמגיע אחר כך מתתא לעילא חייב לבצע את כל אותן הפעולות, להתאים את עצמו לכל אותן המדרגות וכך מגיעים בחזרה לאין סוף, שזו המטרת ההתפתחות שלנו.

"והנה:

סדר הא' מכונה בשפת הקבלה "סדר השתלשלות העולמות והפרצופין והספירות, לכל מקריהם, אם קבועים אם בני חילוף".

וסדר הב' מכונה בשם "השגות, או מדרגות של נבואה ורוח הקודש". אשר אדם, הזוכה לדבר, מחויב ללכת באותם המבואות והדרכים, ולהשיג כל פרט וכל מדרגה, לאט לאט, בדיוק נכון על פי אותם החוקים, שנרשמו בהם מעת התאצלותם מעילא לתתא.

והוא, כי ענין זה של גילוי אלקותו ית', אינו ענין המופיע כולו בבת אחת, כדרכי הגילוי שבדברים הגשמיים. אלא הולך ומופיע בהמשך זמן מסוים, אשר תלוי לפי זיכוכו של אותו המשיג, עד שיתגלו אליו כל המדרגות המרובות, הערוכות מראש, מבחינתם שמעילא לתתא. ולהיותם מסודרים ובאים בהשגה, בזה אחר זה, וזה למעלה מזה, כדוגמת שלבות הסולם, מכונים משום זה בשם "מדרגות"."

בעצם כבר מלמעלה למטה נקבעו כל המדרגות ונסדרו כל הסדרים, ואין משהו שאנחנו צריכים לעשות בחזרה דרך המדרגות האלה מתתא לעילא. אנחנו לא עושים בזה שום דבר חוץ מאשר להתאים את עצמנו לאותן המדרגות. אבל חוץ מזה אותן המדרגות נשארות, התנאים לא משתנים, אלא סך הכול אותו הנברא שהתגלה במדרגה התחתונה ביותר, בצורה שבורה, מנותקת מהמציאות הרוחנית, אותו הנברא צריך להתאים את עצמו בהדרגה לכל המדרגות האלה מתתא לעילא לפי אותם הכללים שכבר התגלו לפניו. לכן אנחנו לא מגלים כאן שום דבר חוץ מאת עצמנו בהתאמה למדרגות, לעולמות, שעל פניהם אנחנו חוזרים למקור, לשורש שלנו.

שאלה: מה זה אומר להיות מותאם למדרגה?

המדרגות כוללות כלים ואורות ואנחנו, הרצון לקבל, צריכים להתאים את עצמנו ליחס בין הכלי והאור בכל מדרגה ומדרגה. במדרגות האלו אין רצונות ואין אורות כמו שאנחנו, כשמקבלים, מרגישים, הן סך הכול מנות של גילוי הבורא לנברא שיבוא וישיג. יש לנו עולם אין סוף ששם נמצאת כל המנה הגדולה, האין סופית, כך אנחנו קוראים לה, אין סופית, כי היא ללא הגבלה כלפינו, כמו שהבורא רוצה להתגלות כלפי הרצון. ואז הגילוי שלו מתחיל להיות מחולק, מדורג, לפי גודל הרצון, לפי גודל הכוונה, לפי גודל ההתאמה בין הרצון לאור. את זה הבורא עושה, ואז מתגלים ההבדלים בין האורות והרצונות ב-125 מדרגות.

הדברים שמתגלים מלמעלה למטה, מתגלים כנתונים ביחסים בין שני חלקי המציאות, הרצון לקבל והרצון להשפיע, או אור וכלי, ועדיין אין נברא. כל המדרגות האלה שמתפשטות מלמעלה למטה אין בהן נברא, מי שמרגיש. אלא האור והכלי שהתגלו בעולם אין סוף משתלשלים יחד זה עם זה, כמו שהוא אומר, משתלשלים וכרוכים יחד ומגיעים עד העולם הזה שבו הכול נגמר בגוף ואור החיים שבו. וודאי שלא מדובר על הגוף שלנו ואור החיים שבו, זה לא החיים שלנו, אבל אלו כבר נתונים נוספים.

אז סך הכול מלמעלה למטה יש סדר מדרגות, עולמות, פרצופים, וכלום מהנברא. אלא סך הכול שני נתונים שבאו מהבורא, אחד זה הבורא בעצמו שכביכול מחלק, מדרג את עצמו לפי מידת ההתאמה של הרצון לקבל שברא אליו. ואז הרצון לקבל מלמעלה ועד למטה מתחלק ל-125 חלקים והבורא מופיע בכל החלקים האלה, בכל חלק וחלק לפי השתוות עם כול חלק וחלק. בזה הכול נגמר מצד הבורא, וכאן מתחילה יצירת הנברא ועבודת הנברא.

יצירת הנברא זה נקרא שהנברא, פרצוף מיוחד "אדם הראשון" שיש בו גם חלק מהבורא שנקרא אור וחלק מהנברא שנקרא רצון ונעשית כאן התקשרות מיוחדת בין האור לרצון ונעשה ביניהם פירוד, מחלוקת, ריחוק, שבירה, ואז בין הניגודים הללו, בין הבורא לנברא כביכול, בין הרצון להשפיע והרצון לקבל, אפשר לבנות איזה תנאי מיוחד שנקרא בחירה חופשית, והוא נקרא הנברא. והנברא הזה, שהוא נקודה חופשית, יקבע מה יהיה היחס בין הרצון להשפיע והרצון לקבל בו. ואז הוא יקבע את הדרגה, לפי עד כמה הוא רוצה להזדהות במדרגות האלה עם הבורא ואז כבר מתחיל תהליך מתתא לעילא.

תלמיד: למה צריך לחלק את ההתאמה בין האור לכלי ל-125 מדרגות, למה לא מספיקה מדרגה אחת כדי לעשות את ההתאמה הזאת?

זה פשוט. זה לא שמישהו בא ומחלק לפי מה שבא לו, אלא הטבע של האור והטבע של הרצון יכולים להיות מקושרים ביניהם רק בחמש מדרגות, בחמישה שלבים, שורש, א', ב', ג', ד'. התפתחות הרצון מביאה את הרצון למצב שהוא מרגיש שהוא שייך לאור ורוצה באיזו צורה להיות נגדו, בעדו וכן הלאה.

לא יכול להתפתח רצון שמרגיש את עצמו קשור למקור שלו, לאור, אלא רק אם הרצון הזה משתכלל, מתפתח, בחמש מדרגות, שורש, א', ב', ג', ד', זה נקרא ד' בחינות דאור ישר. חוץ מנקודת השורש שלו שהיא כדי שיהיה מה להתפתח, הנושא הזה שמתפתח עובר ד' מדרגות ואז בדרגה האחרונה, החמישית, שהיא דרגה ד' של ההתפתחות שלו, הוא כבר מגיב לאור ויכול לקבוע בעצמו את היחס שלו לאור, איך הוא רוצה להתמודד עימו, להיות בעדו וכן הלאה.

זאת אומרת זה כבר שורש לנברא. מה זאת אומרת נברא? הנברא, אנחנו לא אומרים שזה רצון לקבל, אלא זה רצון לקבל שעומד בבחירתו העצמית, העצמאית, אז זה נקרא נברא. אם אין לו חופש הוא לא נקרא נברא, לכן דומם, צומח, חי לא נקראים נבראים, רק דרגת המדבר. כשהוא מרגיש את עצמו ויש לו יחס לבורא, נניח בעולם אין סוף הוא מרגיש שיש לו יחס לבורא, הוא מנוגד לו ובהתאם לכך הוא עושה משהו.

מה הסיבה להיות נברא? בגלל שהוא מרגיש יחס כלפי הבורא, יחס שלילי כלפי הבורא. הוא מרגיש בושה, זאת אומרת שהוא מגלה שהוא בצורה הפוכה כלפי הבורא, ולכן מתוך זה כבר מתחיל להיות הפוך, מנוגד, דוחה, לא רוצה, בקיצור הוא כבר מסוגל להיות ברשות עצמו. זאת אומרת שהוא חייב לצאת מרשות הבורא ואז הוא יקרא נברא, אחרת לא. אחרת זה נקרא דומם, צומח, חי, והדרגה הגבוהה ביותר של החי ועדיין לא נברא נקראת "מלאך".

תלמיד: אז מה משתנה ממדרגה למדרגה?

אצל מי?

תלמיד: מבחינת כל התנאים שלה.

לא, בדרגת שורש, א', ב', ג', לא משתנה כלום חוץ מהכנת המדרגה האחרונה שבה מתגלה פירוד, הניתוק שלו מהבורא. הבורא שברא בו רצון לקבל, הביא את הרצון לקבל למצב שהנברא מרגיש את הרצון לקבל וסובל ממנו, מרגיש הפוך, את ההפכיות מהבורא, ומרגיש בושה. בושה זו מין הרגשת האי נעימות שהרצון לקבל חייב להפטר ממנה, הוא לא יכול לסבול אותה. הוא מוכן לסבול את הכול חוץ מההרגשה הזאת שנקראת בושה. הוא מוכן להרוג את עצמו, זאת אומרת להביא את עצמו למצב שהוא לא קיים, אבל הוא לא מסוגל, זה כבר לא בידיים שלו. אלא נשאר לו רק דבר אחד, לתקן את הבושה. זאת אומרת הבורא סידר לנברא כזה מצב שלנברא כבר אין יותר מה לעשות. בעולם הזה אנחנו כן יכולים לאבד את עצמנו, אבל זה לא פתרון, כי אתה חוזר. אז אתה חייב לממש את הבושה ולתקן אותה עד שתגיע מבושה דווקא לגאווה, "ויגבה ליבו בדרכי ה'".

תלמיד: אז רק בדרגה 125 אתה בהכרה לאותו רצון לקבל?

לא, דרגת 125 ממטה למעלה, כשאנחנו מתקנים את כל הרצונות, זו כבר דבקות שלמה, אבל כבר במצבים שמתגלים בנו, מפני שמתגלים בנו מצבים במנות קטנות, ברצון לקבל קטן, נניח מתגלה לי שאני לא משתווה עם בעל הבית על כוס מים, אחר כך על סלט, או איזו חתיכת לחם וכן הלאה, עד שאני מגיע ל-125 מדרגות. זה העניין של דירוג המדרגות מלמעלה למטה. אם לא, אז בכלל לא היינו יכולים לעשות שום פעולה, כי היינו מרגישים בושה כזאת שאי אפשר לדלג עליה, וככה אני מרגיש בושה יחסית. אבל בכל זאת כלפי המדרגה שאני נמצא אני מרגיש את הבושה בצורה של אי התאמה ביני למשפיע בצורה שמעוררת אותי מאוד.

אנחנו עדיין לא מרגישים, הבושה מתגלה בנו בצורות כאלה שאנחנו לא מזהים אותה כבושה. האי נעימות שלנו דווקא יכולה להיות אפילו כאילו ההיפך. זאת אומרת אני יכול להתבייש לא מזה שאני מקבל ומזה שאני לא משפיע, אלא בצורות שונות.

אבל איך שלא יהיה המדרגות האלה שמעילא לתתא ומתתא לעילא, בונות בנו סך הכול מידות ועל פניהן אנחנו יותר ויותר מתאימים את עצמנו לבורא. זאת אומרת, האדם צריך לעלות עליהן, רק מי שמרגיש שהוא אדם, שהוא חייב, שהוא ישראל, מי שמשתוקק לעלות. ויש את אומות העולם שלא משתוקקים לעלות בעצמם, ואפילו אם הם רוצים לעלות, הם לא מסוגלים לבד, ורק תופסים כאח"פ את הגלגלתא עיניים, את ישראל ואז הם עולים יחד איתם וכן הלאה.

תלמיד: ככל שעולים, כל פעם הגילוי של ההופכיות גדול יותר.

כן, אבל בהתאם לזה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", הוא מגלה את עצמו יותר גדול מהבורא, יותר הפוך מהבורא, מנוגד לבורא, שונא את הבורא, שונא את החברים. אבל יחד עם זה יש לו יותר כוחות, אמצעים, כי רכש אותם ממטה למעלה, שהגיע כבר לאיזו מדרגה רוחנית.

תלמיד: אם אתה מגלה שאתה שונא את הבורא ואתה הפוך ממנו, איפה פה הדבקות?

תהפוך את זה, תתקן את המצב. אבל איך יכול להיות דבקות אם אין שנאה בפנים? במידה שאני שונא את החברים, בורא, אני לא יודע. במידה שאני שונא את החברים, במידה הזאת אני צריך להגיע לאהבת החברים. ואני עשיתי את הכלי הזה, על פני השנאה מגלה את האהבה כלפי החברים, בו יתלבש הבורא. כלפי הבורא אני לא צריך לעשות תיקונים, אם אני מגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", אז בפנים אני כבר מקבל "ואהבת את ה' אלוקיך", הבורא זה הכולל.

שאלה: מה זה "רוח הקודש"?

"רוח הקודש" זה אחת מההארות שאנחנו מקבלים כדי לתקן את עצמנו, או שתיקנו את עצמנו זה כבר מילוי שמקבלים אותו בעל מנת להשפיע. רוח בדרגת השפעה, האור שמגיע בדרגת רוח נקרא "רוח הקודש", קודש זה נקרא השפעה. אל תחשוב שזה אההה רוח הקודש. רוח זה נקרא נפש, רוח, נשמה , חיה, יחידה, זה רוח והקודש זה השפעה.

שאלה: במאמר הוא דיבר על שני קווים. שני הקווים האלה הם כמו שתי טיפות מים שאם אני לומד את סדר ההשתלשלות מלמעלה למטה, אז מוכח שאני כבר כמו שתי טיפות, אני כבר יודע.

לא, אתה לא יודע. על זה הוא לא אמר שאתה יודע. זאת אומרת מה שיש לך מלמעלה למטה, אתה מגלה ברגע שאתה עולה למדרגה מסוימת מלמטה למעלה.

תלמיד: יוצא שאנחנו צריכים כל הזמן ללמוד תע"ס. כי קודם בשיעור של התע"ס, אתה ציירת את העיגולים עוד לפני שהיה בטקסט?

צריכים ללמוד, כן. נקווה שאנחנו נתחיל להקדיש לזה יותר זמן. איך אפשר ללמוד נכון את התע"ס, ועיגולים ויושר אפילו? אם אנחנו ניגש לעיגולים ויושר כדי ללמוד את זה כחכמה ולא כתורה, אז לא תהיה תועלת מזה. לכן קודם לומדים את הלימוד הנכון של חכמת הקבלה, ואחר כך מגיעים ללימוד חכמת הקבלה.

תלמיד: אני מתכוון שצריכים ללמוד את זה יותר, לא רק חצי שעה.

זה לא עניין כמה ללמוד, אלא יותר חשוב איך ללמוד. יש אנשים שלומדים עשרים שעות ביממה, אבל הם לא לומדים את חכמת הקבלה, הם לומדים חכמה.

תלמיד: אתה תלמד אותנו.

לכן כך אנחנו לומדים. כול עוד לא יקלטו איך ניגשים ללימוד, כל הלימוד שאנחנו לומדים יכול להיות לרעתנו. לכן אנחנו לומדים קצת מתלמוד עשר הספירות ויותר הכנה לזה. צריך להיות אדם בקבוצה, הוא צריך להיות בהבנה מה הוא רוצה על ידי הלימוד. הוא יודע איך לסדר את הדברים האלה שהוא, חסר לו האורות המקיפים, ולכן הוא ניגש בחיסרון הזה ללימוד, ואז הלימוד שלו לברכה.

שאלה: מה אדם מגלה על ידי חכמת הקבלה, את המערכת שהבורא ברא, המערכת הרוחנית, את הבורא עצמו?

הוא מגלה את הבורא שבו שנקרא "נשמה", חלק א-לוה ממעל, שנקרא "נשמת האדם".

תלמיד: מה זה נשמה, למה הוא משתוקק?

אני לא יכול להסביר לכם מה זה. כשתגלה, אתה תרגיש. מה זה? זה כוח השפעה שמתלבש באדם.

תלמיד: נניח אני רוצה ללמוד קבלה, למה אני משתוקק, מה אני רוצה לגלות?

אתה תענה לעצמך למה אתה רוצה ללמוד קבלה. לחכמת הקבלה מגיעים כולם, אתה רואה כמה אחר כך יוצאים. אלה שבאמת רוצים ללמוד את חכמת הקבלה, זה נקרא איך לגלות את הבורא לפי השתוות הצורה, איך לגלות את הנשמה, זה אותו דבר, הם נשארים. ומי שחשבו שזה איזה פלאים, פולסא דנורא, עוד כל מיני ניסים, כל מיני דברים, הם יוצאים.

אחר כך מתגלה שזה קשה, אהה קשה. אדם לא מבין שבשביל זה הוא נולד ואז אין לו ברירה, אני נשאר כאן עד סוף החיים, למה? כי לזה נולדתי, אז מה לעשות, יש ברירה? לא. עד שהחברים יסחבו אותי לבית הקברות, אני חייב, אין ברירה. אם אדם חושב כך אז הוא מגיע, ואם לא, אז צריך טוב טוב לקבוע את הדרך שלו.

שאלה: במה שקשור לבחירה חופשית,כשאדם מזהה את הבחירה חופשית שלו ועשה בחירה. בנקודה שהוא בוחר, שם הבורא לא מעורב בכלל?

לא. הבורא עושה את כל ההכנות, הוא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך". הוא מכניס את האדם לקבוצה, עד כמה שאדם משתתף בקבוצה, לפי זה אפשר להגיד שהוא מממש את הבחירה החופשית. האדם צריך לשמוע, סך הכול האם הוא מבצע את זה או לא. מה הקבוצה אומרת, במה הקבוצה עוסקת, מה המורה אומר. אם הוא רוצה לשמוע ורוצה להתקדם, רואים לפי התוצאות שלו.

אני זוכר, כמה ימים דיברתי על הפצה ומי שמע? אותו דבר גם היום, ומה? לפי זה תהיה ההתקדמות. כי מי שפורש את עצמו מהציבור, כבר נמצא מחוצה למסגרת ומהתקדמות. ולכן גם אני לא מחשיב אותו כתלמיד. הדברים הם מאד פשוטים. מה יש לי להוסיף?

תלמיד: משהו אופטימי.

אופטימי? אתם צריכים להבין שמתקדמים מאופטימיות שאתם מייצבים ולא שאתם מקבלים ממני, זה לא חסידות ולא גן ילדים. אתם צריכים לייצב את האופטימיות. ממני כמעט ולא תשמעו, אחרת לא יהיה לכם כוח להתגבר, להתקדם. האופטימיות היא רק מזה שאנחנו מרגישים את עצמנו מחוברים. מתוך החיבור, כן תבוא אופטימיות. וחיבור זה בנטייה להיות יחד, בפעולה אחת, במחשבה אחת, ברצון כמה שיותר אחד. איפה ישנה נטייה כזאת מכל הלב?

שאלה: בשיעור למדנו שאין.

למדנו, לא אכפת לי, אני שואל האם זה נמצא.

תלמיד: דווקא כשיש קושי.

אין לכם שום קושי, כאילו יש לכם קושי. אין לכם קושי אפילו, יש לכם אפס, יש לכם רק ניתוק אחד מהשני, אין קושי. כשתרצה להתחבר, אתה לא תרגיש קושי. אם יתנו לך קושי אתה כבר תהיה גדול. איזה קושי, מה אתה מדבר. לחלשים כמוכם שלא רוצים כלום, איך לתת עוד קושי? לא, אין. אני מסביר לבן אדם מה הוא צריך לעשות, אחרי זה הוא בכל זאת לא עושה. אני כבר אומר לו בצורה ברורה, לא שומע. אם לא שומע אז מה אפשר לעשות. לכן תעשו חשבון.

(סוף השיעור)