שיעור בוקר 09.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות",

כרך א', חלק ב', עמ' 37, פרק א', אותיות א' – ג'

אנחנו עברנו על חלק א', ודאי שאין סוף למה שיש שם עוד ללמוד, אבל כמו שכתוב מתחילה למגמר, קוראים מההתחלה ועד הסוף ואחר כך חוזרים לחלקים הקודמים ביתר דיוק, ביתר קשר, כשכבר יש מבט כללי על כל ההשתלשלות של כלים ואורות. במידה שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו לכלים על ידי זה שמעוררים עלינו את האור העליון, כך אנחנו מתקדמים לקליטה, להבנה, לדביקות בחומר. מהרצון לקבל שלנו אנחנו בונים את הצורה הנכונה שבחומר, שהצורה הזאת תהיה בדיוק לפי הספירות, לפי צינורות השפע שכך ירד אלינו.

עגולים ויושר כולל ב' פרקים

פרק א'

מבאר ע"ס דעגולים שנתגלו אחר הצמצום, ואור אין סוף מקיפם, וכל אור של ספירות העגולים מושפע להם ע"י הקו, ובו י"א ענינים:

אנחנו רואים שיש כאן שני עניינים - קו ועיגולים. דרך הקו מגיע אור לעיגולים ומתעגל בהם.

א. הקו הוא כעין צנור דק. ב. התפשטות אור א"ס לתוך החלל. ג. ההתפשטות היתה לאט לאט. ד. העגול אינו דבוק בא"ס, אלא מקושר בו דרך הקו. ה. אור א"ס מקיף ומשפיע אל העגול מרחוק. ו. הקו נקרא אדם קדמון. ז. סדר יציאת ע"ס העגולים. ח. הקו מחבר את כל העגולים יחד. ט. כל עולם וכל ספירה כלולים מע"ס פרטיות ומפרטי פרטיות לאין קץ. י. ספירות דעגולים מקיפות זו את זו כגלדי בצלים. יא. כל עגול הקרוב לא"ס יותר מחברו, נבחן לעליון ומשובח מחברו, עד שעולם הזה להיותו בנקודה האמצעית המרוחקת מא"ס יותר מכולם, הוא בתכלית הגשמיות.

שמענו, אי אפשר לזכור את זה, אי אפשר להבין את זה בינתיים, אבל זה בעצם התוכן של החלק הזה, זה מה שהוא רוצה להסביר לנו בינתיים. ניכנס פנימה.

אות א'

הקו הוא כעין צנור דק

"א וקו זה, כעין ב צנור דק ג אחד, אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון ד של אין סוף, אל העולמות, אשר במקום האויר והחלל ההוא."

קריין: אור פנימי. אות א' מבארת "וקו זה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) היינו הקו הנמשך מאור א"ס ב"ה לתוך החלל לאחר הצמצום (עי' לעיל ח"א פ"ב אות ב')."

קריין: אות ב' קטנה מבארת "צנור דק".

"ב) הכלים של עשר הספירות דיושר נקראים בשם "צנור" או צנורות, מטעם שמגבילים בשליטה גדולה ובדיוק גדול את דרכי האור הנמשך בהם, שלא יתפשט אלא בדרכים המסוימים בכלים ההם. כדוגמת הצנור המגביל בדיוק נמרץ את המים העוברים בתוכו, ונמשכים ויוצאים ממנו באותה הצורה שבצנור, אם דק ואם בהרחבה בלי שינוי כל שהוא לעולם. ומאותו הטעם, נקראים האורות העוברים דרך הצנורות ההם, בשם עשר ספירות דיושר, להיותם נמשכים לפי החוקים של הצנורות האלו ביושר וצדק, דהיינו בכלי הזך יותר מתלבש האור החשוב יותר וכדומה, בלי שינוי כל שהוא, מטעם השראת שליטתם החזקה של הצנורות עליהם.

וכח שליטה זו הנמצאת בצנורות האמורים, הוא, משום דכל מה שהוא רצון במדרגה העליונה, הוא כח מחייב במדרגה תחתונה הנאצלת בסיבתה. ולפיכך אותו הצמצום שעל בחינה ד' הנמצא בכלים דעגולים מבחינת רצון חפשי, נעשה בכלים דיושר המסובבים על ידיהם, לבחינת כח ושליטה המחייבת אותם כן, וכח זה נקרא בשם "מסך", כמ"ש להלן.

וז"ס מ"ש בתקונים הפוך "רצון" ותשכח "צנור" עכ"ל, והיינו כדאמרן שה"צנור" בהיותו בבחינת מסך, שפירושו צמצום בשליטה, דהיינו שמעכב רצונו מלקבל בבחינה ד' מכח העליון השולט עליו, הריהו ההפך מן חומר הכלי עצמו, דהיינו "הרצון לקבל", כי מעכב את עצמו מלהפיק את רצונו זה, וע"כ רמזו הפוך "רצון ותשכח צנור", כלומר, שענין הצנור הוא הפוך מהרצון, שהרי כופה רצונו ועושה ההיפך ממה שרוצה. ולכן תמצא בכל הדרושים והכתבים, כשאנו רוצים לכנות ולהדגיש ענין הסתלקות האור מבחי"ד, אנו מכנים זה בשם צמצום. וכשאנו רוצים להדגיש כח הצמצום הנוסף מצד אור הקו שלא נתפשט לבחי"ד, אנו מגדירים אותו בשם "מסך" שהוא כח מעכב של האור שלא יתפשט לבחינה ד'. וכשאנו מדברים על כללות הכלי, דהיינו הכלי והמסך ביחד, מגדירים אותו בשם "צנור", וכשמדברים על אור וכלי והמסך ביחד, דהיינו באור המלובש במידת הצנור מגדירים אותו בשם "קו". וכשמדברים על כלי שאין בו מסך מגדירים אותו בשם עיגול."

כאן הוא נותן לנו הגדרות מדויקות לקו, עיגול, מסך, צינור, ואנחנו צריכים איכשהו להשתדל להבין אותן, שיהיה לנו ברור מה ההבדל ביניהם. ההבדל הוא שכולם רצון אבל רצון שונה - או שהוא מוגדר כאין סוף, שאין לו גבול, או כעיגול, או כצינור, או כקו, ויש הבדלים בין כל הצורות האלו.

הבורא ברא את הרצון, אבל על ידי ההשפעה ההדדית בינו לבין האור הרצון מקבל כל מיני צורות על עצמו. האור משפיע עליו ומביא לו תכונות משלו, וככל שהרצון לקבל, שהוא מלכתחילה פשוט, מקבל השפעה מהאור, אז בהתאם לזה הוא מקבל על עצמו כל מיני צורות שמגיעות אליו מהשיתוף של הרצון להשפיע והרצון לקבל - הרצון להשפיע מגיע כאור מהבורא, והרצון לקבל הוא הפוך ומתעורר מתוכו הנברא.

שאלה: למה אפשר להרגיש את האור רק דרך המהלך של הצמצום, המסך והאור החוזר?

החוק ברוחניות הוא שאחרי הצמצום אפשר להשיג אור רק במידת השתוות הצורה עימו, זה מה שהתהווה אחרי הצמצום. אם לפני הצמצום לא היה החוק הזה, אלא האור העליון השפיע על הרצון ועשה עימו הכול לפי השליטה המלאה שלו על הרצון, אז אחרי הצמצום - האור העליון הוא שהזמין בתוך הרצון את הצמצום - יוצא שהוא נתן לרצון לשלוט על עצמו, להחליט אם הוא רוצה או לא רוצה לקבל, באיזה תנאים הוא רוצה לקבל וכן הלאה. זאת אומרת, איך הרצון יכול בחזרה, מעצמו, ממטה למעלה, להתקשר לאור ובהתאם לזה לקבוע את עצמו.

הבורא בזה שנותן לי אפשרות לצמצם את עצמי, הוא נותן לי אפשרות לקבוע את העצמאות שלי, שעכשיו אני לא רוצה להיות תחת השליטה שלו בלבד, אלא בהתאם לכמה הרצון שלי יכול להיות בהתאמה לרצון שלו, ואז אנחנו נעשים כשתי רשויות.

שאלה: האם יוצא שבאיזשהו רצון משותף מבחינים את הצינור הזה, את הרצון עם המסך?

הנברא שמקבל השפעה מהאור העליון, מהבורא, מתחיל להשתנות. השינויים האלה בונים אותו מחדש, ובמקום סתם רצון הוא מתחיל להיות צינור שמגביל את יחס הבורא אליו לפי המידה שיכול ולא יכול, שרוצה, לפי השתוות הצורה, לפי המידה שרוצה להשפיע בחזרה. לנברא מתחילים להתבהר כוחות שאיתם הוא יכול להתייחס בחזרה לנותן, לבורא.

תלמיד: האם הבריאה תמיד כוללת עיגולים?

מה שנברא נברא רצון, ולרצון הזה יש כל מיני צורות, ובעיקר אלו עיגולים ויושר. עיגולים זה כשעדיין הרצון לא מגביל את עצמו, לא שולט על עצמו, אין לו עדיין חסרונות וכוחות לזה. יושר זה כשהוא כבר מרגיש עד כמה הוא הפוך, פחות מהאור העליון שתמיד נמצא בעיגולים כלפיו, כלומר בלי שום גבול. ואז הרצון של הנברא מתחיל לקבל כל מיני צורות כדי לקבוע את היחס שלו לעליון, לבורא. או שהוא מסכים להישאר בשליטה של העליון ואז זה כמו עיגולים, או שרוצה להצטמצם, לקבל על עצמו צורות הפוכות מיחס הבורא אליו - הבורא תמיד משפיע בעיגולים, והנברא רוצה להידמות לבורא במשהו, אז כדי להגיע להידמות לבורא הוא עובר כל מיני צורות שאנחנו מכנים אותן בשמות - "עיגול", "משולש", "מרובע", "קו" וכן הלאה.

שאלה: כשאנחנו מדברים על התנהגות האור בשלבים שונים, אני מתחיל להתבלבל כי אני משייך את זה להתנהגות האור בעולם שלנו. איך אני יכול להרגיש את ההבדל בין התפשטות והסתלקות האור בכל שלב?

אנחנו נלמד, עוד מוקדם לדבר על זה, כל שכן אתה שואל איך אתה יכול להרגיש את זה, נגיע לזה. להרגיש זה בהתאם לכמה אתה משתדל להיות כמו האור, המשפיע, עוצר את הרצון לקבל האגואיסטי שלך ורוצה להתנהג עם כולם כמו האור, בצורה אלטרואיסטית, בהשפעה השווה לכולם. לאט לאט נלמד את זה, ולא כדאי עכשיו להתחיל מיד להתנהג כך, צריכים לראות.

שאלה: אני מאוד שמח לבשר לך שיש לנו חסרון עצום בברזיל. אנחנו עובדים יחד, יש לנו חברים שרוצים להתעלות ולהעלות את חשיבות המטרה וגדלות החברה, יש לנו חברים שרוצים להיות פשוט יחד. וזה לא פשוט כפי שאני מדבר עכשיו, הרגשות הם עולים ויורדים. ואני מאוד שמח שאנחנו מדברים על זה עכשיו כי אנחנו יחד. אני רוצה מאוד להודות לך על השיעורים האלה, אנחנו אסירי תודה לך.

תודה גם לכם. נקווה שאנחנו נתקרב זה אל זה, אומנם הכלי בכל אחד הוא רצון קטן מאוד, אבל כשאנחנו נחבר יחד את כל הרצונות האלה, זה יהיה באמת כוח גדול ונוכל אז להתקשר חזק יותר בינינו ולבנות כלי המתאים לקבלת האור, לגילוי האור.

שאלה: באות ב' כתוב "הכלים של עשר הספירות דיושר נקראים בשם "צנור" או צנורות," ובהמשך כתוב "ומאותו הטעם, נקראים האורות העוברים דרך הצנורות ההם, בשם עשר ספירות דיושר, להיותם נמשכים לפי החוקים של הצנורות האלו ביושר וצדק". מה הכוונה "ביושר וצדק"?

לפי השתוות הצורה, ועד כמה הרצון מהצינור והרצון מהבורא נמצאים בהשפעה הדדית, לפי זה מורגשת השפעת הבורא בתוך הצינור, בתוך הכלי. הכלי מגביל את עצמו, ואז הוא עושה עליו צמצום, מסך, אור חוזר, ולא נותן לאור העליון להתפשט יותר ממה שהוא יכול להשפיע על האור העליון כדי שתהיה ביניהם הדדיות.

שאלה: האות מסתיימת "וכשמדברים על כלי שאין בו מסך מגדירים אותו בשם עיגול." אחרי הצמצום, רצון בלי מסך הוא לא כלי.

מסך הוא עדיין לא כלי. אחרי הצמצום, המסך שמסודר לפי האור שמגיע אליו, אז בהתאם לאור הוא הופך להיות כלי.

תלמיד: למה הוא מתייחס פה לרצון ככלי בלי המסך?

כי בינתיים כך הוא קובע, בינתיים אין כלים אמיתיים.

שאלה: מה ההבדל בין צינור לקו, והאם יש הבדל?

נגיד שאין בינתיים הבדל. גם צינור וגם קו הם רצון לקבל המגביל את קבלת האור כשעושה עליו צמצום ורוצה לקבל רק לפי השתוות הצורה. ככל שהבורא רוצה להשפיע לו, כך הוא או בחלקו רוצה בחזרה להשפיע לבורא. לפי זה הוא מגביל את עצמו בקבלת האור במידה שיכול להשפיע בחזרה לבורא, ולכן נקרא "קו". הוא כבר מצומצם, הקבלה המצומצמת בנברא היא נקראת "קו".

שאלה: האם הכוח או העוצמה של הצמצום מגדירים איפה אנחנו נמצאים על הקו?

בצמצום על הרצון לקבל שלנו, ובלהידמות באור חוזר, באותה מידה שאנחנו רוצים להזדהות עם האור שאנחנו מקבלים בתוך הקו, לפי זה אנחנו קובעים את הקו, את העוצמה שלו, את העובי שלו, כמה יעבור דרך הקו אלינו, איך אנחנו נקבל, איך נשפיע בחזרה. הקו הוא הכלי שבו ההשפעה מהבורא וההשפעה מהנברא, נפגשים יחד.

שאלה: מה קובע את היכולת שלנו בזמן הלימוד לא להגשים את כל המונחים האלה, אלא באמת להתחיל להרגיש אותם בצורה האמיתית שלהם?

חשוב מאוד שאנחנו לא נגשים את מה שאנחנו לומדים, אתה צודק, אבל בהתחלה אפילו לא כל כך מדברים על זה, כי זה לא בכוחות האדם להגשים או לא להגשים, לתאר לעצמו קו, צינור, עיגול וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן עניין שלאט לאט האדם צריך להשתדל לקבל את ההגדרות האלה בצורה רגשית ולא ציורית. אם זה קו, זה מוגבל, אתה לי ואני לך, אז יש בינינו יחסים בקו. אם זה עיגול, אז כל אחד רוצה לתת לאחר כל מה שמסוגל, והאחר יכול לקבל במידה שמסוגל, ואז יש בכל זאת הגבלות, כי העיגול גם מוגבל, אבל מדובר על אופן ההשפעה והקבלה של האחד כלפי האחר, שמגיעים מהרצון הכללי.

יש לפנינו עוד הרבה צורות כאלה, אבל אנחנו צריכים להעביר את הצורות האלה לצורה רגשית ככל האפשר, ולא ציורית ממש, כי זו לא גיאומטריה שבה לומדים על משולש, עיגול, צינור וכן הלאה, אלא בצורה כזאת אנחנו יכולים בצורה קצרה להעביר זה לזה את אופן ההתקשרות בין מה שהבורא נותן ובין מה שהנברא מקבל. בכל זאת, אין לנו אפשרות לתת לבורא אלא רק אחרי הצמצום שאנחנו עושים על עצמנו, ומפעילים את הרצון לקבל שלנו רק כדי להידמות לבורא. ככל שאנחנו יכולים להידמות לבורא, כך אנחנו מפעילים את עצמנו.

צינור הוא שאנחנו מקבלים מהבורא קצת קצת, אולי טיפות טיפות, או כבר בקילוח, עד למצב בלתי מוגבל שיהיה בגמר התיקון, כשאנחנו נפתח את הכלי שלנו כולו בכוונה על מנת להשפיע. אבל עדיין הכוונה על מנת להשפיע שלנו היא מצומצמת או בכלל אפס, ולפי זה אנחנו לא פותחים את עצמנו, נמצאים בצמצום וכן הלאה.

זאת אומרת, צריכים להעביר את היחסים האלה - צינור דק, רחב, יותר גדול, קבלה בטיפות, קבלה בקילוח, קבלה בלתי מוגבלת וכן הלאה, את כל הדברים האלה אנחנו צריכים להעביר לצורת היחס בינינו לבורא, ולתאר ככל האפשר את המצבים האלה בצורה נכונה.

לאט לאט. עוד לא עברנו דף אחד מהחלק השני של תע"ס.

תלמיד: אני שואל כי יש איזו הרגשה בפעם הזאת שאנחנו לומדים, שיש קצת יותר אפשרות להתרחק מההגשמה הזאת.

ודאי, אנחנו כל הזמן נדבר על זה.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות כדי שתהיה עוד פחות הגשמה?

שאלה טובה. אנחנו צריכים קודם כל להשתדל לחשוב על זה יחד. להבין שהשפעה על האור העליון יכולה להיות אך ורק כשאנחנו מחוברים, ומצדנו מארגנים השפעה קבוצתית לאור העליון, שאז אנחנו הופכים להיות כלי. אחד לא יכול להיות כלי, צריך לפחות שניים, כמו שכתוב, "מיעוט הרבים שניים". במידה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחר והם רוצים להיות מחוברים, זאת אומרת שניים כאחד, במידה הזאת הם דומים במשהו לאור העליון שלפי זה יכול להתפשט בהם. ולכן אנחנו צריכים להשתדל ככל האפשר להרגיש, לא להבין, להרגיש שאנחנו נמצאים בזה בבניית הכלי המשותף.

ככל שנחבר רצונות, כוונות, לבבות, מחשבות יחד, על ידי כך שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, כך נגיע למצב שנרגיש מה זה באמת צינור, מה זה קו, מה הם צורות הקבלה. כי כל החכמה שאנחנו לומדים היא חכמת הקבלה, איך לקבל מה שהבורא רוצה לתת, לשפוך לנו מבחינה אין סופית.

אבל בהתאם לזה אנחנו צריכים קצת לפתוח את עצמנו בהשתוות הצורה כדי לקבל ממנו ולא להיות כסתימה בדרך כשהוא רוצה לתת. וזה אפשרי אך ורק במידה שאנחנו מתקשרים וכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, בצורה כזאת שנפתח בינינו מקום משותף ששם הבורא או האור שלו מתגלה.

תלמיד: יוצא שככל שקצת מרגישים, אז מבינים שלא מבינים אפילו את המונחים הכי הכי בסיסיים, כמו כלי ומסך. אנחנו נתקדם ונלמד עוד ועוד דברים, אז איך אפשר להתחיל להרגיש את הדברים הנוספים העליונים האלה כשבדברים הבסיסיים אתה מרגיש שאתה לגמרי לא שם?

הדברים הבסיסיים הם הכי קשים כי מדובר על אור ורצון והיחס שביניהם. ואחר כך כל חכמת הקבלה מסבירה, מרחיבה את הדברים האלה ומדברת על כל מיני אופני הקשר בין האור לרצון. אין יותר, אור זה מה שבא מהבורא ורצון זה מה שמתעורר מצד הנברא. ואומנם הם הפוכים זה לזה, אבל אנחנו מדברים על איך הנברא מגיע להשתוות עם הבורא. זאת אומרת, איך הרצון לקבל שהוא הפוך מהאור עושה מעצמו כאלו צורות, תכונות, תנאים כך שהוא יהיה דומה לאור, ובמידה שהוא דומה האור נכנס וממלא אותו.

ולכן אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, איך לקבל את האור העליון, בעצם את כל היחס הבורא אלינו, בצורה אין סופית בסופו של דבר. זו העבודה שלנו, זה הלימוד שלנו, ואנחנו צריכים להשתדל ללמוד לא בצורה שכלית אלא בצורה רגשית, כי מדובר על הרצון, עד כמה אנחנו מתאימים את הרצון שלנו לרצון של הבורא. כמו שכתוב, "תעשה רצונך כרצונו".

שאלה: יוצא כך שכל עוד אין לי את כוח הבינה אין מה לגשת לתיקון, זה חסר משמעות.

אני לא הייתי מכניס לזה את המילה "בינה". לא קראנו על זה ולא דיברנו על זה. אני לא אוהב חכמים, אלא בואו נדבר ברמה שאנחנו קוראים ומבינים.

שאלה: עכשיו ביררת לנו את סעיף ב' והסברת איך האור נותן לרצון אפשרות להיות עצמאי. האם העצמאות, החופש יכול להיות רק על ידי חופש בחירה מסוים?

כן, ודאי שזה תלוי בזה.

שאלה: האם אנחנו מגיעים למצב של צינור על ידי זה שאנחנו מתאחדים מעל הרצונות הפרטיים שלנו?

נכון. ככל שאנחנו מתחברים, וכל אחד מצמצם את עצמו כדי להיות מחובר עם האחרים, כך מכל הרצונות האלה שלנו שהם בעצם מצומצמים בכל אחד ואחד כלפי עצמו, ומזה שכל אחד מוכן להתחבר עם האחרים, לפתוח את הלב לחבר, לפתוח את הלב להשפעה לזולת, ועם זאת לסגור אותו לקבלה עצמית, מכל זה כולנו מתחברים ובונים צינור.

שאלה: רציתי לשאול לגבי המושג שנקרא "רשות". אמרת שברגע שהכלי מצמצם את עצמו, הוא הופך לרשות והבורא והנברא נעשים כשתי רשויות. אבל הנברא תלוי במאה אחוז בבורא, זאת אומרת את הרצון הוא קיבל מהבורא, והוא מצמצם את עצמו כלפי אותו רצון שהוא מקבל. אז למה זה נקרא "רשות" ולא תלות כלשהי? איפה יש פה רשות בכלל?

במידה שהנברא יודע לקבל מהבורא כוחות ולבצע על ידי הכוחות האלה צמצום, מסך, אור חוזר, במידה הזאת הנברא שולט על הבורא. הוא הופך להיות השולט והבורא מסכים לזה, שמח מזה ועושה כל מה שהנברא דורש ממנו. זה כמו הורה והילד הקטן שלו, אם הילד מבקש דברים טובים זו שמחה גדולה להורה, והוא מבצע כל מה שהילד דורש. זה נקרא שברצון טוב של התחתון, וברצון טוב של העליון, שניהם מתחברים.

שאלה: יש תיאור רגשי של בעל הסולם שמתאר את היחס בין בעל הבית והאורח. אולי אפשר לתאר שהעיגולים הם המנות והכיבוד של בעל הבית, והקו הוא המידה שהאורח מסוגל לאכול מהמנות האלה?

כן, אפשר להגיד כך, אתה צודק.

שאלה: איך אפשר להרגיש ללא וויזואליזציה, הגשמה?

תנסה להמחיש את הדברים האלה על ידי יחס בין האורח ובעל הבית, בין הבורא והנברא. תנסה. כל הזמן תחשוב על זה בכל מיני צורות. אפילו שתטעה זה לא חשוב, אתה בזה מברר, משנה את הכלים, רגשות, ובסופו של דבר זה מביא אותך להבנה ולהרגשה נכונים. אל תדאג.

תלמיד: אבל זו עדיין הגשמה כשאני מנסה לעשות כך.

בסדר, זה נקרא ש"מלא לשמה מגיעים לשמה". בינתיים כולנו חיים ברצונות האגואיסטיים שלנו, ומשתדלים לבנות צורות כאלה שהן כאילו רוחניות, אבל בעצם בונים אותן מהכלים הגשמיים, היינו האגואיסטיים שזו לא רוחניות.

אבל זה כמו ילדים קטנים שמשחקים בצעצועים, אוטו קטן, בובה קטנה וכן הלאה, ולאט לאט על ידי זה הם מכינים את עצמם לעבוד עם כלים אמיתיים. כך אנחנו גדלים, זה טבע הבריאה. לכן לא לברוח מכל המשחקים האלה, אלא תדברו על זה ביניכם במהלך היום ככל האפשר, רק אל תבלבלו זה את זה.

קריין: אות ג' אור פנימי, מתארת את המילה "אחד".

"ג) מה שמדייק הרב במלת "אחד", הוא להוציא את תיקון שלושת הקוים שנעשו בעולם האצילות. ומשמיענו, שבעולם אדם קדמון, עדיין אין כאן תיקון זה של ג' קוים, אלא רק "קו אחד" בלבד. וטעם הדבר הוא, מפני שענין תיקון של ג' הקוים נעשה לאחר זה בעולם האצילות, והוא נמשך מדבר השיתוף של מידת הרחמים בדין, כמ"ש במקומו, וכאן אנו עוסקים בעולם אדם קדמון, שעדיין לא נעשה השיתוף הזה, ועל כן אין כאן אלא קו אחד בלבד.

וביאת האור לכלי הקבלה של הנאצל, מכונה בשם "התפשטות" (עי' לוח התשובות ח"א אות י"ד). וכבר נתבאר לעיל, שכלי הקבלה שבנאצל הזה מכונה בשם צנור (עש"ה דבר בטעמו)."

שאלה: שלושת הקווים האלה הם תיקון במסגרת של אותו קו יחיד?

צינור אחד מתפצל אחר כך לשלושה צינורות. אנחנו נראה את הדברים האלה, זה בעתיד. זה הסגנון של בעל הסולם, הוא מדבר במקצת על משהו ואחר כך מפסיק, ואולי ידבר על זה בעוד מאה דפים בהמשך. כך הוא מרגיש מתוכו, הוא מסתכל לתוך החומר ואיך האור מתפשט בתוך החומר, ולפי זה הוא בא ועושה את הדברים. כמו שאתה מסתכל איך מכינים עוגה נניח, זורקים לשם ביצים וסוכר וקמח ומה לא, ואחר כך מתחילים לערבב את העיסה ומוסיפים עוד משהו, טועמים ומוסיפים עוד, וכך עד שהעוגה מוכנה. זאת אומרת, בינתיים זה לא ברור לאדם שלא מבין על מה מדובר. אם הוא יודע שכך מכינים עוגה, אז הוא מסתכל על זה והוא רגוע, אבל סתם כך זה לא ידוע.

ולכן בעל הסולם מסביר לנו, קצת מפה, קצת משם, כל מיני דברים קטנים בדידים, וכך אנחנו מתקדמים. אז נעבור את זה בשקט. אנחנו צריכים במקצת גם להאמין לבעל הסולם שהוא יודע באיזו צורה הוא צריך עכשיו לנגוע בכל מיני מיתרי הנשמות שלנו, קצת פה וקצת שם. כמו שאתה מכין משהו במטבח, ואתה טועם אם צריכים להוסיף עוד משהו ועוד משהו. בסוף יהיה ברור לך אם בישלת טוב או לא, אבל כבר עכשיו אתה צריך לטעום ולהוסיף.

לכן כך הוא מכין אותנו, הוא מוביל אותנו עימו יחד בכל אותו הסדר שהכלים באים ומתפתחים. תשתדלו שעם כל מה שאתם לומדים תהיה לכם הרגשה שאתה הולכים אחרי איש גדול שנותן לכם יד ואתם תופסים את היד שלו, וכך אתם מתקדמים, וכולנו יחד כך עוברים אחריו.

שאלה: אמרת לפתוח את הלב לחבר ולסגור יחד עם זה את הלב לקבלה עצמית. או שגם ברגע שמתבטלים אחד כלפי השני, מגלים מקום ששם מתגלה הבורא. ושאלתי, מה זה אומר לצמצם את הקבלה העצמית ולפתוח לב לחבר?

אלה שני דברים שתלויים זה בזה. ככל שאתה פותח את הלב לחבר, אתה בזה גם סוגר את הלב שלך לעצמך, כי אתה לא יכול להיות בשניים שהם בכיוונים הפוכים ושונים זה מזה. לכן ככל שאתה חושב על החבר, ואתה רוצה להציל אותו מהמים הזדונים, כשאתם נמצאים יחד בסירה, ואתה נותן לו יד ומבין שאתם יכולים להינצל רק כשאתה חושב עליו והוא עליך, ולא כל אחד על עצמו ולא כל אחד על שניים, אלא כל אחד על השני - בצורה כזאת אתם יוצאים מהמערבולת.

תלמיד: כשאני מנסה לפתוח לב לחבר, החבר מרגיש את זה? או אני מרגיש כשמישהו מנסה לפתוח את הלב אליי?

לא, החבר לא חייב להרגיש. ישנם מצבים שאתה לא מגלה את זה, אבל אתה חייב לדאוג לזה, כי בפתיחת הלב לחבר אתה פותח את הכלי שלך להשפעת הבורא, וזו צריכה להיות סוף הכוונה.

קריין: אות ד אור פנימי מבארת "מימי אור העליון של אין סוף".

"ד) יש ערך ידוע להבחין במדרגות של לידת פרצוף, ששם מכונות ארבע הבחינות שברצון, בשמות: אור, מים, רקיע, מאה ברכות, או מאה שערים. והוא מטעם התחלפות האורות שלא במקומם, שמשום החילוף הזה מקבל האור צורת מים, כמ"ש במקומו. ומשמיענו הרב, ששורש דבר זה נעשה כאן עם ביאת הקו, שהאור המתפשט בבחינת הקו, נבחן כלפי האור העליון לבחינת "מים", וע"כ מדייק "מימי אור העליון של אור א"ס", שעם התפשטות האור אל הצנור הדק, נגרע האור מאד מערכו שבא"ס, ונבחן לבחינת מים בערך הקודם."

אם אין שאלות אז אנחנו עוברים הלאה. ונקווה שאתם תקראו את זה משך היום כשאתם מתאספים, תעברו על החומר הזה ואם יהיו שאלות נוסיף מחר הסבר על כל הבעיות, כל השאלות שאתם רוצים להעלות על הלימוד.

לקחתי איתי ספר שלמדתי איתו אצל הרב"ש, זה חלק שני של "תלמוד עשר הספירות", כתוב כאן מתי התחלתי ללמוד בו, זה היה ב- 13.11.81. רואים כמה הוא מקושקש ובכל דף יש מלא תוספות עד כי אי אפשר לקרוא.

לכן אני ממליץ לכם שגם אתם תנסו להיות כמה שיותר מקושרים לטקסט, יש לכם עכשיו מחשבים ומסך וזה כבר לא כמו שהיה בזמני. אבל בכל זאת זה חשוב מאוד שאתם תתחברו לטקסט, אלה בכל זאת דברי האר"י ודברי בעל הסולם, שני אנשים קדושים שמעבירים לנו ידיעה על העולם העליון.

שאלה: אתה ממליץ לשבת כמוך עם ספר?

לא, היום זה בלתי אפשרי. בזמני לא היה בכלל מושג המחשב שאפשר לעבוד עימו בצורה כזאת.

תלמיד: איך להתקשר לטקסט דרך המחשב?

אני לא יודע, אל תשאל אותי.

תלמיד: אתה ממליץ, אז אני רוצה להבין.

אני ממליץ שתהיה לידכם מחברת או דף במחשב, שאתם כותבים שם כל מיני דברים שאתם רוצים לברר אחר כך, או לשים לב לזה עכשיו, זה עוזר להתקשר לחומר.

אצל הרב"ש היו ספרים והיו דפים ריקים שהדביקו לו והוא היה רושם שם תוספות, הרבה תוספות. אנחנו בינתיים לא צריכים אותם, אבל כל מה שתרצו לברר, כדאי שיהיה במחברת ותהיו קצת יותר קשורים לחומר. סך הכול "תלמוד עשר הספירות" זה לא כל כך הרבה דפים, ואפילו שאתה לומד דף אחד ביום, תוך כמה שנים אתה עובר על הכל, זה לא משהו גדול.

שאלה: מה זה אומר שאור הופך להיות למים?

סוגי האור שמתפשטים מלמעלה למטה הם כך נקראים. יותר מזה אנחנו עכשיו לא לומדים. בדרך כלל מדובר על אור חסדים.

שאלה: המושג בסעיף ד' "אור, מים, רקיע, מאה ברכות, או מאה שערים.", מה זה "מאה ברכות, או מאה שערים"?

אני לא יודע, אם הוא לא מסביר אל תשאלו אותי, למה? כי זה בטח יתברר במקום אחר. או כמו שאתה כבר יודע, לך ל"פירוש המלות" בסוף החלק ושם תחפש מה זה מאה ברכות, מאה שערים. אני לא יכול לעמוד על כל שאלה, ואתם יכולים לשאול על כל מילה כמה שאלות. אז אל תעצור אותנו סתם כשבא לך לדעת את זה, וברגע הבא אתה תרצה לדעת משהו אחר. אנחנו לומדים בזרימה מבעל הסולם, ולשאול על כל מילה זה בלתי אפשרי - אלא אם תברר אותה ולא תבין ואם זה באמת חשוב, אז אנחנו ביחד נשתדל לענות. אל תחפשו שאלות סתם, אלא שאלות שנמצאות בזרימת השיעור.

שאלה: אני איש מחשבים ובשבילי יש הבדל ענק בין הספר למחשב. למה זה, למה הספר נותן כוח יותר ממחשב?

אנחנו לא לומדים את זה ולא נכנסים לזה. כל דור וכל אחד עם מה שקרוב אליו, אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה. למה אתה מושך אותנו מהנושא של השיעור?

שאלה: איזה פעולה צריך לעשות, או על מה לחשוב כדי שנהיה יחד ונתאחד בשיעור?

אנחנו כל הזמן צריכים להיות יחד, ולהשתדל יחד להבין מה קורה בספר, על מה הספר מדבר, מה הוא רוצה להסביר, איך אנחנו בחיבור בינינו מתחילים להבין על מה מדובר. אם אנחנו רוצים להיכנס קצת יותר פנימה לחומר, להבנת החומר, זה אך ורק במידה שאנחנו מתחברים בינינו, ולכן רק לזה אנחנו צריכים לדאוג.

שאלה: איך מתגברים על חוסר רצון ללמוד תע"ס, כשאין לי שום אחיזה בחומר?

אני מבין את זה, זה מפני שלא מרגישים עדיין. יש אנשים שאוהבים ללמוד אז הם לומדים, ויש אנשים שהם לא נמצאים כל כך בלימוד ואוהבים יותר להרגיש, ככה הם בנויים, אלה רגשיים ואלה שכלתנים, יש כאלה וכאלה.

אנחנו צריכים ללמוד לא בשביל זה ולא בשביל זה, אנחנו לומדים כדי להתחבר, אנחנו רוצים שהלימוד ישפיע על החיבור בינינו, ובמידת החיבור, ובתוך החיבור שלנו נגלה את הבורא. לכן זה נקרא "ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא". קודם להתחבר יחד, לכוון את עצמנו יחד לבורא ואז אנחנו מגלים אותו - על זה חכמת הקבלה מדברת.

שאלה: האם אפשר להגיד שלבד זה רצון, וביחד זה כבר כלי?

כן, ודאי, נכון.

קריין: אנחנו ממשיכים באות ב' דברי האר"י.

אות ב'

התפשטות אור א"ס לתוך החלל. ההתפשטות היתה לאט לאט

"והנה בהיות אור הא"ס נמשך, בבחינת ה קו ישר תוך החלל הנ"ל, לא נמשך ונתפשט ו תיכף עד למטה, אמנם היה מתפשט לאט לאט, רצוני לומר, כי בתחילה התחיל קו האור להתפשט, ושם תיכף ז בתחילת התפשטותו בסוד קו, נתפשט ונמשך ונעשה, כעין ח גלגל אחד עגול מסביב."

שאלה: לא ברור מתוך קטע איך מתוך קו מופיע העיגול, תמיד למדנו שזה ההפך קודם מתוך העיגולים מופיע קו, ואיך זה פה הפוך?

אני לא יודע, נלמד ונראה. למה אתם דורשים שעכשיו במקום יהיה לכם ברור? תלמדו מה שהוא כותב, תקראו את כל הדברים האלה יחד וככל שתלמדו אותם, תרגישו אותם, תנסו להמחיש אותם, אז תראו מה זה עיגול ומה זה קו ואיך מקו הופך להיות עיגול ויכול להיות מעיגול שוב קו. זה עניינים של הבנת החומר, כמה שהאור פועל בתוך הרצון ואיך שהוא משנה את הרצון, והרצון משתנה ונותן לאור יכולת להתפשט או בקו או בעיגול.

תיכף נראה, ולא מיד שואלים. אני ממליץ שתרשמו את השאלות בזמן שאתם לומדים ואחר כך נברר.

תלמיד: אמרת שעלינו לנסות להרגיש בתוך החיבור שלנו. איך אפשר לתאר שנרגיש גם עיגול וגם קו בתוך העבודה שלנו?

אנחנו כולנו מחוברים בהשפעה הדדית, ברצון הדדי זה לזה, וכל אחד דואג לחבר וכל החברים יהיו קשורים יחד - והבורא יתגלה בקשר בינינו בלבד, כי בצורה אחרת הוא לא יכול להתגלות. כשאנחנו כך מחוברים אנחנו בונים עיגול, והעיגול מורכב מזה שכל אחד רוצה להתבטל כלפי החברים ודואג רק להם ולא על עצמו, ומזה אנחנו בונים את הצורה שנקראת עגול, ובזה אנחנו כבר במשהו דומים לבורא ומתחילים להרגיש אותו שהוא מתפשט בתוך העיגול.

אחר כך אנחנו נלמד איך נבנה הקו ואיך אנחנו יכולים להרכיב את הקו ולהשפיע בחזרה לבורא, שזה כבר התנהגות מכוונת.

הדברים מאוד רגשיים וקרובים לנו מצד אחד, מצד שני קשה לנו לתפוס את זה, כי זה לגמרי לא בטבע שלנו.

קריין: אנחנו נמצאים באור פנימי אות ה מבארת את המילים "קו ישר".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ה) אור המתפשט בחוקים של ד' הבחינות בהדרגה, דהיינו מזך אל העב, ונפסק על בחינה ד' נקרא "קו ישר"".

קו זה נקרא "אור המתפשט בחוקים של ד' הבחינות".

קריין: אור פנימי אות ו מבארת את המילים "תיכף עד למטה".

"ו) אל תטעה לפרש התכיפות והלאט לאט הנאמרים כאן, על סדר זמנים, כי הרוחניות היא למעלה מזמן, כנודע", כלומר, אם נאמר מיד, או לאט לאט, תיכף, אחר כך, לא מדובר על זמן אלא מדובר על סדר פעולות בלבד. "אלא "תיכף עד למטה" פירושו, בלי שינוי של מדרגות. ולאט לאט פירושו, על פי ההשתלשלות של המדרגות. ורצונו לומר, על השתלשלות הסדר של ד' הבחינות הנודעות, כמו שהולך ומפרש להלן".

בזמן שאנחנו קוראים אנחנו גם צריכים כל הזמן לחשוב, לצפות, שאת מה שאנחנו קוראים, אנחנו קוראים יחד ורוצים את זה יחד, שזה ישפיע על כל אחד ועל כולנו יחד. ואנחנו נתחיל להרגיש איך הדברים האלה מתרחשים, כי זה מגיע בתוך הרצון, והמקובל שכתב את זה הרגיש את זה בתוך הרצון שלו. אז כל הזמן להשתדל להתקרב למקובל שכתב את זה, ולרצות להרגיש את מה שהוא הרגיש בזמן שכתב את זה.

שאלה: יש להתקשר בינינו, לחפש בטקסט את מה שקורה בינינו בתוך העשירייה בצורה רגשית ככול האפשר, זה לא מספיק?

זה לא מספיק, אנחנו צריכים גם להתקשר לכותב.

תלמיד: אז מה זה אומר בדיוק להתקשר לבעל הסולם?

שהוא המקור, אנחנו רוצים להתקשר למקור שממנו אנחנו שומעים, קוראים, מקבלים הרגשה מסוימת, אנחנו רוצים להתקשר אליו ולהרגיש בזה את השייכות למה שהוא כותב. בזמן שהוא כותב הוא משיג, הוא מרגיש, אני גם רוצה להשתתף באותה השגה, באותה הרגשה.

תלמיד: מה זה אומר להתקשר לבעל הסולם עכשיו בינינו?

בעל הסולם זה רצון, מדובר על כך שכולם זה רצון, חוץ מהבורא שהוא רצון להשפיע מדובר על רצון לקבל. אז יש רצון מסוים שהוא משיג את פעולות הבורא ומסביר לנו את זה, אני רוצה להתכלל באותו רצון כדי גם להתכלל באותה השגה שלו בבורא. כדי לעשות את זה אני צריך להתכלל עם עוד אנשים, רצוי שאנחנו נהיה לפחות עשרה, ואז בביטול של הרצון האגואיסטי אחד כלפי האחר אנחנו בזה נהיה מוכנים להתקשר לבעל הסולם, ולהתקשרות שלו עם הבורא, זאת הפעולה.

תלמיד: אז ההתקשרות היא בינינו בעשירייה, ואל בעל הסולם?

כן. ההתקשרות בינינו בעשירייה היא כדי שאנחנו נבטל כל אחד את האגו הפרטי שלו, ושאנחנו נקלוט מאחרים את הרצונות שלהם הקטנים להתקשרות לבורא, ושיהיה לנו חיבור בינינו ברצונות להתקשר לבורא, אז אנחנו נרגיש איך הבורא מתגלה לנו.

תלמיד: כך אנחנו מקבלים את ההשגה של בעל הסולם?

לא שלו, אבל במידה מסוימת.

תלמיד: ואיפה הרב פה, איפה אתה?

אנחנו ניפגש. אני בדרך איתכם, אני מלווה אתכם.

קריין: אור פנימי אות ז מבארת "תיכף בתחילת התפשטותו בסוד קו".

"ז) פירוש "השורש" של ההתפשטות שנתחדש שנקרא קו, כי להיותו נאצל חדש, נבחן בו שורש מיוחד המאיר אליו בבחינת חידושו, שהוא נקרא ספירת הכתר של הקו". האור שמתפשט פתאום מגלה איזה חידוש בהתפשטות האור, והחידוש הזה הוא נקרא "כתר", תחילת ההתחדשות. "ומן הכתר הזה, מתפשט אור א"ס אל הקו, על ד' הבחינות הנודעות, אשר בחינה א' נקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, ובחינה ד' נקראת מלכות. ועל הסדר הזה אומר הרב לעיל, "שנתפשט לאט לאט", שמתחילה נתפשט הכתר, ואח"כ החכמה, ואח"כ הבינה, אח"כ הזעיר אנפין, וכו' (עי' לוח התשובות ח"א אות ח' פירוש המלה אח"כ) ".

מאור אין סוף יוצא קו, והקו הזה בונה ארבע דרגות, ארבעה שלבי התפשטות האור בתוך הקו. זה מה שהוא אמר בעצם.

קריין: אות ח אור פנימי מבארת "גלגל אחד עגול מסביב".

"ח) פירוש המלה "עגול" עיין בלוח התשובות ח"א אות מ"א. ועי' בחלק א' פ"א אות ק'. ובהיות אור הקו מתלבש בעיגול נקרא גלגל".

אלה צורות האור שמתפשט בתוך הרצון. הוא מסביר לנו אחר כך, שהרצון שאין לו כל מיני הבחנות ביניהם בפנימיות הוא נקרא עגול, והאור שנכנס לצורה כזאת גם נקרא "עגול", ואז אור שממלא את הרצון בצורה כזאת נקרא שנמצא ב"גלגל". אלה אולי הגדרות מכאניות אפשר להגיד, אבל אנחנו צריכים איכשהו להתאים את עצמנו בהבנה הדדית משותפת, ולכן כך אנחנו אומרים.

כל חכמת הקבלה בעצם מלאה בהגדרות שונות של אור וכלי, כלים שונים, אורות שונים. וכך אנחנו מתחילים להבין מתוך אוסף הכלים והאורות איך עובד רצון הבורא, איך הוא פועל, לומדים עליו בצורה כזאת באור שמתפשט ממנו בכלים שלנו שמקבלים את האורות האלה. עד שאנחנו מתאימים את הכלים שלנו לאורות, ובסך הכול מתאימים את עצמנו לבורא, שזה נקרא דבקות.

שאלה: למה משתמשים באור ברבים כמו שכתוב באות ד? "התחלפות האורות שלא במקומם", מה ההבדל בין "אור" לעומת "אורות"?

יש אור אחד שמגיע מהבורא, בדרך כלל זה נקרא "אין סוף" שהוא כולל בתוכו את כל ההבחנות, ואחר כך האור הזה לפי הכלים כבר מתחלק להרבה צורות, הרבה כלים, אז זה נקרא "אורות". אבל הכול לפי המקבלים, באור אין שינויים, אין התחלקות ואין כלום, אלא הכלים שכך מרגישים אותו כך מכנים אותו.

שאלה: מה זה אומר להתייחס לעשירייה בקו, האם זה שייך ליחס לכל חבר וחבר?

להתייחס בקו זה לפי הרצון של הנותן והמקבל, שמה שיש ביניהם זה נקרא "קו".

שאלה: האם יש תרגילים לפיתוח ההרגשה של תע"ס, האם להרגיש שתע"ס מדבר על העשירייה אולי?

ככול שנלמד וככול שנדבר יותר אז נתקרב לזה שנתחיל להרגיש את תע"ס. אבל באמת מרגישים את תע"ס במידה שאנחנו מתבטלים, מתבטלים זה אל זה, אז נוכל להרגיש על מה תע"ס מדבר. כי תע"ס מדבר על אחרי הצמצום, אחרי הביטול של האחד כלפי האחר.

שאלה: האם מספיק לפעול הפוך מהרצון שאני מזהה בתוך עצמי כדי להרגיש את רצון הבורא, האם זה צמצום?

אם אני מרגיש שאני מתייחס לחברים לפי האגו שלי, לפי הרצון שלי, אז ודאי שרצוי שאני אעשה צמצום על כל היחסים שלי אליהם, ואבדוק איך להתייחס אליהם בחיבור, באהבה, בחיבוק, בעזרה, בתמיכה. לפי זה אנחנו נתקדם.

שאלה: האם הקו והעיגול נותנים לנו תחושות שונות, למשל מילוי או הגבלה, האם נוכל לזהות את ההבדלים האלה בכל שלב?

כן, כשנלמד אנחנו נזהה את זה.

קריין: אות ג' דברי האר"י.

אות ג'

"העגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו"

כמו שאנחנו למדנו שיש עיגולים ויושר, עיגולים ויושר, עיגולים ויושר, היושר הוא קו המקשר בין העיגולים.

"והעגול הזה, היה ט בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו," הכוונה לעיגול הכי גדול. "י שאם יתדבק בו, יחזור הדבר לכמות שהיה, ויהיה מתבטל באור א"ס, ולא יתראה כחו כלל, ויהיה הכל אור א"ס לבד כבראשונה." הכוונה לעיגול החיצון הגדול ביותר שנעשה בתוך אור האין סוף. אם הוא יתבטל אז שוב יהיה רק אין סוף. "לכן העגול הזה סמוך אל עגול א"ס, ובלתי מתדבק בו. כ וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס המאציל, ל הוא על ידי הקו ההוא הנ"ל, אשר דרך בו, יורד ונמשך אור מן אין סוף ומשפיע בעגול ההוא."

זאת אומרת, יש לנו עיגול ומהעיגול העליון יוצא קו, עושה עיגול בתוך העיגול העליון, מסיים אותו ושוב נמשך קו וככה עשרה עיגולים עד שגומר את ההתפשטות שלו.

שאלה: מה זה הצומת בין העיגול לקו?

שם הם משתווים, גם העיגול וגם הקו בכוונה הדדית.

קריין: אות ג', דברי האר"י.

אות ג'

העגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו

"והעגול הזה, היה ט בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו,"

קריין: אות ט' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ט) כלומר, שכל האור שיש בעגולים אינו אלא ממה שמקבלים מהקו, שהארתו היא בחינת הארה חדשה, שאין בו אלא ג' בחינות כנ"ל, ולפיכך הריהו משונה מן אור א"ס הסובב בבחינת אור עגול (עי' ח"א פ"ב אות ג'), וז"ש הרב שהוא "בלתי דבוק" באור א"ס, כלומר שאין צורתו של אור עגול של הכתר דעגולים, שוה לאור שבא"ס, כי השואת הצורה היא הדביקות שברוחניים (עי' לוח התשובות ח"א אות י"ב ועי' או"פ ח"א פ"ב אות א' ד"ה ומהאמור). וסובב, פירושו גורם מסבב."

יש לי בספר ציורים שמראים שמאור אין סוף מגיע קו ומתפשט בתוך עשרת העיגולים האלה עד שמגיע למרכז. ושם במרכז דווקא נקודת העולם הזה (ראו שרטוט).

שרטוט

קריין: אות י', מבארת "מכל צדדיו שאם יתדבק בו".

"י) כלומר, אם היתה הארתו ג"כ בכל ד' הבחינות כמו אור א"ס, שאז היתה צורתו שוה ודבוקה בא"ס, וא"כ היה מתבטל בא"ס ובלתי ניכר לגמרי."

שאלה: מה המשמעות שאור מתפשט עד לנקודת העולם הזה?

כשהוא עובר דרך כל העיגולים ומגיע למרכז המשותף של כל העיגולים. זה נקרא שהאור מתפשט עד הנקודה המרכזית, (ראו ציור).

תלמיד: כשאתה אומר "העולם הזה", אתה מתכוון לעולם המדומה שאנחנו חיים בו או לאגו, לרצון לקבל?

העולם הזה כולל את העולם המדומה, כן. אחר כך אנחנו עוד נדייק מה זה העולם הזה ומה קורה.

שאלה: איך מקובל יכול בכלל להשיג ולתאר את העיגולים? הרי אנחנו אומרים שהכול מושג רק באמצעות מסך, כנראה בקו. אז איך בכלל משיגים את העיגול?

דרך היושר משיגים את העיגולים. כי אנחנו בעצם בפנים, בתוכנו בנויים גם מכלים דיושר וגם מכלים דעיגולים. ולמרות שאנחנו לא משיגים את הכלים דעיגולים בפועל, אבל דרך היושר כן משיגים אותם.

שאלה: אם אנחנו בונים צמצום ומסך, האם אנחנו משפיעים על העיגולים או שמשפיעים על משהו אחר?

אנחנו - דרך קווי היושר משפיעים על העיגולים, מבררים את העיגולים, אם אפשר להגיד אפילו בונים את העיגולים. אנחנו משפיעים. הקו זו בעצם האפשרות היחידה שלנו להשפיע על הבריאה. מצד הבורא כולה עיגולים ומצד הנברא כולו יושר. אבל כשאנחנו רוצים להגיע לאט לאט להשתוות עם העיגולים, ככל האפשר שתהיה מאיתנו צורת השפעה בלתי מוגבלת, כך אנחנו מתקרבים לעיגולים.

בסופו של דבר ודאי שאנחנו מגיעים למצב של העיגולים. גמר התיקון הוא על ידי שעיגולים ויושר יהיו ממש בהשתוות. בכל מקום יהיה לנו גם יושר וגם עיגולים.

אני רוצה להוסיף לגבי עיגולים ויושר, אלו שתי צורות השגחה של הבורא על הנבראים. ההשגחה ביושר מחייבת אותנו, דוחפת אותנו קדימה, ומעבירה אותנו ממקום למקום, זו השגחה מכוונת. וההשגחה בעיגולים, השפעה בעיגולים מהאור העליון, מהבורא, זו השגחה כללית. זה כדי לשמור שהעולם לא יתפוצץ, שהוא לא יעשה שטויות שאי אפשר כביכול לחזור מהן. זו השגחה כללית שהיא למעלה מכוחות האדם, למעלה מיכולת השתתפות האדם בבריאה.

את שני הדברים האלו, עיגולים ויושר, אנחנו צריכים להרגיש, עד כמה אנחנו נמצאים בשניהם. יש מסביבנו השגחה כללית שמגיעה דרך העיגולים אלינו, סובבת אותנו, מכוונת אותנו, מקדמת אותנו בבריאה, וגם היושר, שאלו כבר צורות יותר נקודתיות ממצב למצב, יותר בהרגשת הנבראים.

רציתי להגיד את זה כדי שלא תתייחסו לזה כדבר רחוק, מיותר, תיאורטי. אנחנו חיים בשתי צורות השפעה של הבורא עלינו, גם דרך עיגולים, וגם דרך היושר.

שאלה: מה זה הנאצל החדש מקטע ז', "היותו נאצל חדש"?

".. התפשטות שנתחדש שנקרא קו, כי להיותו נאצל חדש, נבחן בו שורש". זה נאצל חדש שכבר עובד, פועל לפי צמצום א', שפועל לפי הקו.

שאלה: באות ח' באור פנימי כתוב, "ובהיות אור הקו מתלבש בעיגול נקרא גלגל." האם העיגול היה כבר בנוי כשאור הקו הלביש אותו, או שהוא הולך ומתגלה במידה שהאור מלביש אותו?

הכול מתגלה מלמעלה כאין סוף, אחר כך מאין סוף מגיעה השפעה שנקראת קו. הקו הזה נכנס לעיגולים וממלא אותם. לכן כל מבנה הבריאה הוא מעיגולים ויושר, והכול תלוי עד כמה הנברא עושה צמצום, מסך ואור חוזר, כי כך הוא מדפיס את העיגול באור אין סוף ומזה יוצא קו.

שאלה: האם כל מה שתע"ס מדבר עליו זה ואהבת לרעך כמוך, אהבה לחבר?

כל הכלים שמתגלים, שעליהם אנחנו לומדים בתלמוד עשר הספירות, אלו כלים של השפעה, שמתגלים בתנאי "ואהבת לרעך כמוך". אם אני רוצה לגלות איזה כוח רוחני, אני חייב להיות בכוח הזה של "ואהבת לרעך כמוך", לפחות במשהו, לפחות בגרם אחד.

שאלה: מה ההפרש בין אור אין סוף לעיגול הראשון הסמוך לו? בחינה ד' קובעת את אופן הקבלה, האם היא קובעת גם את אופני ההשפעה עליה?

אתה שואל כמה שאלות. יש הבדל בין אור אין סוף ועיגול. בעיגול כבר יש לנו השתוות מסוימת בין הרצון לקבל והאור שממלא את העיגול, ולכן שניהם יחד נקראים גלגל.

תלמיד: אז יש את האור אין סוף, בחינה ד' עושה צמצום, ואז יוצאים עיגול וקו?

לא מיד יוצאים עיגול וקו.

תלמיד: מה יוצא קודם?

התחתון בונה את היחס שלו לאור אין סוף שנקרא עיגול, ואחר כך הקו.

תלמיד: זאת אומרת, התחתון קובע הכול.

התחתון קובע. התחתון מצמצם את עצמו וקובע את היחס שלו להשפעת הבורא, או שהוא מקבל אותו כקו או כעיגול.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל חיבור אפשר לממש רק על ידי קו?

ודאי. בלי קו אין קשר בין שתי הבחנות אלא רק על ידי הקו.

תלמיד: האם כל התפתחות ניתן לעשות רק על ידי קווים וחיבור?

כן. והחיבור נעשה כשהקו משתווה במשהו עם העיגול, ואז הוא בא לעיגול וממלא את אותו וכך הם מתקשרים ביניהם.

שאלה: הבחנה כללית לגבי הלימוד. בעברית ברור שיש את החלק של האר"י, שורות שהאר"י כתב, שורות שבעל הסולם כתב ואז בעל הסולם מתעמק, ויש הסתכלות פנימית ושאלות. בשפות האחרות לא כל כך ברור איפה אנחנו נמצאים, אנחנו פשוט קוראים דבר אחד מלמעלה למטה. זו לא בעיה למתרגם אבל זו בעיה לתלמיד, קשה לתלמיד להבין איפה בדיוק אנחנו נמצאים ומה אנחנו קוראים, היכן בעל הסולם מתאר את דברי האר"י או מפרש אותם, והיכן הוא מרחיב משהו שהוא כבר נתן לנו.

גם בעברית יש קושי עד שמתרגלים לסגנון חלוקת הטקסט לחלקים האלה - אור פנימי, הסתכלות פנימית, פירוש המילות, דברי האר"י, דברי בעל הסולם. אני מבין אותך, אבל כל אחד צריך לראות איך הוא מסדר את זה לפי רוחו. אני ראיתי כל מיני דברים כאלה אצל התלמידים שלי במשך השנים, הם ממש עשו מחקר אקדמי איך לסדר נכון את הטקסט של האר"י, את הטקסט של בעל הסולם, את הטקסט שלהם.

אם תראו את הספר שלי, אז יש מקומות שהדבקתי דפים וכתבתי בדפים האלו כל מיני דברים. יש כאן טקסטים של תלמוד עשר הספירות שכתבתי סביבם וכתבתי תמיד עם תאריך, לדוגמה 6.11.81. תראו כמה הייתי מוסיף לתוך הטקסים את הטקסט של בעל הסולם והאר"י כדי קצת להבין, קצת להיכנס פנימה לעניין הזה. הייתי מדביק ומשרטט כל מיני ציורים. עד שזה נכלל בתוך ההרגשה, כי זו בעצם הרגשה. מה אנחנו מבטאים? אנחנו מבטאים את הקשר מעשירייה או מקבוצה קטנה לבורא ובאיזו צורה אנחנו מתקשרים אליו, על זה מדברים בכל חכמת הקבלה, אין לנו יותר על מה לדבר. עד שמבינים לוקח זמן.

רק לא לשכוח שמדובר על הרגשה, מה אני מרגיש בחיבור שלי עם הזולת, דרך החבר להתקשר לבורא, ובאיזו צורת התקשרות עם הבורא אני מדבר. זה תלוי עד כמה אני נדבק לחבר והוא אלי, ובמידה שאנחנו יחד מבטלים את האגו הפרטי של כל אחד ואחד, במידה הזאת אנחנו מאפשרים בינינו, ביני לחבר, להרגיש את הבורא.

נלך לאט לאט "מתחילה למגמר והדר למסבר", זאת אומרת בהתחלה נשתדל לבלוע כמה שאפשר ואחר כך נראה איך לסדר ולקרב את הלימוד, את הטקסטים, להבנה והרגשה. עד שנתחיל להרגיש את זה בתוכנו בכל זאת אי אפשר להגיד שאנחנו מגיעים להבנה. בחכמת הקבלה אומרים "הלב מבין", הלב צריך להיות מסודר לפי הקבלה והנתינה כך שהוא יבין את הקשר בינינו לבורא.

שאלה: כשאנחנו משתדלים להרגיש את בעל הסולם זה רצון הפרטי שלנו, איך לסדר כך שזה לא יהיה אישי שלי, אלא שדרך העשירייה אשתדל להרגיש את בעל הסולם?

כשאתם לומדים יחד בשיעור איתנו ואחר כך משתדלים להתקרב זה לזה במשך היום, נבנה ביניכם כלי ואז לאט לאט בעל הסולם, האר"י יתגלו, כל חכמת הקבלה. כל היחס שלנו, הקשר בינינו וממנו לבורא, לאט לאט נבנה ויתגלה ביניכם. זה עניין של זמן ורצון.

שאלה: אנחנו במצבנו באמת יכולים לקבוע איזו הנהגה פועלת עלינו, של קו או של עיגול?

ההנהגה הפועלת עלינו היא גם של עיגול וגם של קו. אנחנו נלמד את זה.

שאלה: כאן באות ט' בעל הסולם כותב "כל האור שנמצא בעיגולים ומה שמקבלים מהקו", כלומר זה אותו אור, ואז הוא מוסיף שההארה שלו היא הארה חדשה. למה היא חדשה?

מפני שהאור נכנס לכלים חדשים, אם כי הם מקבלים אותו דרך הקו, עיגולים מקבלים דרך הקו, אבל האור המתפשט בעיגולים כבר מקבל את צורת העיגולים, כי הוא ממלא אותם. עוד נדבר על כך ונראה כמה הבדל יש ביניהם.

שאלה: כלומר זה אותו אור רק שהוא נתפס אחרת?

אם אנחנו מרגישים אותו אחרת אז זה אור אחר. הוא מגיע מהבורא ומתפשט בנברא, זה אותו אור, אבל כשהוא עובר דרך כלים שונים אז הם מרגישים, מגלים אותו בצורה שונה, בהתאם לכלי.

שאלה: במה העצמאות או אי התלות, יכולה להתבטא ביחסים בין החברים.

ככול שתרצו לעזור זה לזה, לפי זה אתם מתקדמים.

שאלה: כשהטקסט מדבר על עיגול, האם לא נכון יותר לדבר על כדור או משהו בעל נפח ולא על מעגלים שטוחים?

כך מקובלים מציינים את זה. ודאי שעיגולים הם כמו כדורים והוא כך גם מדבר, אבל כלפינו בצורה שטחית כאילו, יותר קל לדבר כעיגולים על השטח.

שאלה: האם הקו הוא אהבת הבורא לנבראים והעיגול הוא אהבת הנברא לבורא שאנחנו בונים?

לא, דווקא להיפך עיגול הוא יחס הבורא לנבראים והקו הוא יחס הנברא לבורא, היחס שהוא מגלה.

שאלה: האינטראקציה של קו ועיגולים מורגשת לפי הטקסט כחיבוק. איך לממש את החיבוק גם בקשר הפנימי בינינו?

ככול שאנחנו מתקרבים ורוצים להיות בערבות בינינו, אנחנו מממשים את זה.

שאלה: האם מהקו נוצרים עיגולים ממרכז העיגול או מקצה העיגול?

אני לא יודע מה זה מקצה העיגול. בעיגול אין קצה.

שאלה: במשך היום אני חוזר על מה שלמדנו בתע"ס, איך להתבטל אם אני קורא לבד.

זה לא טוב שאתה קורא לבד. כדאי לקרוא עם אחרים או לחזור על השיעור.

(סוף השיעור)