בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 21.4.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1, פסח - קורבן פסח*

1. העיקר בתחילת היציאה, בזמן היציאה, בהכרת היציאה, זה כבר הכרת הקורבן, כלומר ע"י מה אנחנו מתקרבים? ע"י מה אנחנו פוסחים, יוצאים מהשנאה, דחייה לחיבור ודביקות בינינו? זו הבעיה, אנחנו חייבים לאתר את ההתקרבות לחירות בכך שאנחנו נעשים דבוקים זה בזה, מוכנים להתקרב, רוצים להתקרב. על כך אנחנו נלחמים, על הבריחה שלנו מהגלות לחירות, אנחנו סוף סוף יכולים להיות מחוברים ויכולים לממש זאת.אז רואים שהבורא הוא שמוציא אותנו מהפירוד, מריחוק, מדחייה, משנאה, מכל אופני הדחייה הדדית...

2. הבורא עושה אור ובורא את החושך ואנחנו לפני זה לא ידענו שיש אור ויש חושך, כי זה לעומת זה אנחנו מגלים נטייה לחיבור ונטייה לריחוק ורק בזה אנחנו מבדילים בין חושך ואור הרוחניים, בנטייה לחיבור או לריחוק. אנחנו מתחילים להחליף את הערכים שלנו לרוחניים מסתם הבחנות פיזיות, ממה שאנחנו רגילים בעולם הגשמי הבהמי לעולם של בני האדם..

3. כבר מובן לנו מזה יותר מהו ענין הקורבן, אנחנו מתקרבים זה אל זה. מה נקרא פסח, אנחנו יכולים לדלג על הדחיות שבינינו ולהתקשר. כך אנחנו עושים כאלו תיקונים בקשר שלנו אחרי השבירה, שכל המצבים שאנחנו יכולים לגלות חוסר קשר בינינו, אנחנו מדלגים מעליהם, עושים גשר ביניהם, וכך אנחנו מגיעים למצב שכל היחסים בינינו, אפילו שאנחנו מגלים אותם יותר ויותר בכל מצב ומצב, כנגד זה האגו שלנו גדל, הדחייה בינינו גדלה, הטענות בינינו כולן גדלות יותר ויותר. אבל יחד עם זה על כל פשעים תכסה אהבה, אנחנו יכולים להפוך את הדחיות האלו לחיבור, לנטיה הדדית, וכך אנחנו בונים את הכלי האחד בחיבור בינינו מעל התנאים שהבורא ברא בנו לעת עתה.
   
   אנחנו מגיעים להתקרבות הראשונה בינינו, ואפילו שזאת התקרבות מאוד מאוד חלשה, לעת עתה היא פועלת, וזה נקרא שאנחנו מקבלים בה, בהתחברות בינינו, הרגשה שמתעלים מעל הדחייה ההדדית שבינינו שנקראת מצרים, ומגיעים לחיבור הראשון שבינינו שנקרא מחוץ למצרים. עד שמגיעים למצב שכבר אפילו יהיה ארץ ישראל, כלומר ארץ זה רצון, וישראל כולו מכוון לגילוי הבורא, שיתגלה בצורה כזאת בינינו, בחיבור בינינו. הכל מתחיל מהקורבן, קרבן פסח, כלומר שאנחנו מתקרבים.

4. יש הכנה מצד הבורא, שאנחנו כולנו מלאים חסרונות אבל בכך שאנחנו מתעלים מעליהם ורוצים להיות קשורים בינינו למרות החסרונות האלו, אנחנו בזאת מתקרבים לבורא. כלומר הבורא לא מקבל בחשבון כל מיני ההבחנות השליליות שיש בכל אחד ואחד. האם הם אמיתיים או לא אמיתיים זה לא כל כך חשוב מה שמתגלה בינתיים. העיקר שנרצה להתחבר מעליהם כדי להיות קורבן, היינו קרובים לבורא.

5. אין כאן שום דבר שאתה צריך להקריב אותו, אלא *שאני מקריב נקרא שאני מגיע למצב שמה שהיה כביכול מפריע לי להתחבר עם החברים ועם הבורא, עכשיו אני רואה שהדברים האלה עוזרים לי, שאני רוצה מעליהם להתחבר בינינו ולבורא*.
   
   זה לא כמו מעשה קורבן שאנחנו לוקחים חיה, שוחטים אותה ואוכלים אותה, כי זה כאילו חלק מאיתנו מדרגת הבהמה שלנו. לא, כאן זה עניין יותר גבוה. *התקרבות לבורא נקראת קורבן. אני לוקח רצונות, מחשבות אגואיסטיות ובאיזשהן צורות מתקן אותם או מסלק אותם מעצמי, וע"י זה אני הולך להתקרב לבורא*.

6. תקטין את הגאווה שלך, האגו שלך, את מה שאתה רואה, כי כל הפוסל במומו פוסל. כך תבנה מצב נכון להתקשרות ביניכם.
   
   ש: יש הרגשה שלא עשה מספיק כדי לעזור לחבר?
   ר: זה גם נכון אבל בצורה הדרגתית תוכל לתקן את זה בתפילה. תפילה הבורא ייתן לך כוחות, שתראה איפה אתה יכול להוסיף בתיקונים שלך כלפי החבר. אין חברים, זה בעצם הבורא שכך מתראה לך, כי אתה לא יכול להשיג אותו, אתה משיג אותו דרך הדמויות האלה של החברים. ככל שאתה מתקרב אליהם אתה מתחיל להרגיש שמכך נבנית לך דמות הבורא.

7. אח"כ נראה כמה פרעה עושה את העבודה שלו בנאמנות, זה כוח בידי הבורא.. אל תסתכלו על פרעה ועל המצרים ככוחות שמבצעים את הפעולות שלהם מטעם בחירה. הם כוחות הטבע שאמנם עושים דברים חיוביים או שליליים אבל כך חייבים לעשות כי הבורא דרכם כך פועל. הם כוחות עזר כדי לברר את פעולות הבורא וכדי לברר את התכונות שמתעוררות בנבראים בדומה לבורא.. יש לתכונות האלה תפקיד מאוד חשוב ואנחנו צריכים להיכנס לתוך התפקיד הזה וגם להזדהות איתם ולהיות כנגדם וכך להתקדם.

8. ש: מה שאני רואה בעיניים הולך ומתחזק שולי ומיותר.. מה לעשות?
   ר: כך אתה צריך לעבוד וצריך רק לבדוק את עצמך כמה אתה יכול במדויק יותר לקיים מה שהמקובלים אומרים לך. אין לי מה להציע, אני גם לא יכול להגיד תעשה את זה ותעשה את זה כך, כי גם את הבירור הזה אתה הוא זה שצריך לעשות.
   
   אתה רוצה להגיע לעומק הלב שלך ועדיין לא יכול, הלב עדיין סגור, ואתה נמצא סביבו, מסתובב. זה נכון, אנחנו כך נמצאים מרביתנו. מה להגיד לך, קח את הגיטרה שלך ותתחיל לשיר סרנדות מול החלון של הבורא, של הכלה, עד שהיא תוריד לך חבל ותוכל לעלות אליה לחלון שלה ולהתאחד עמה.
   
   ש: סרנדות מתחבר למשהו רומנטי עם הבורא, ופה יש תפילות של הרבה דמעות וחיסרון?
   ר: כן זה גם דמעות, וודאי שדמעות הן מתוך חולשה, אתה מנסה לפרוץ לתוך היחסים חדשים ולא מסוגל, הסימן לחולשה, שאתה לא מסוגל, אלו הדמעות, ודווקא על ידן אתה מגיע לחיבור הנכון.

9. ש: הוא כותב והיה להם טענות לבורא.. האדם מרגיש שמרחיק מהבורא..?
   ר: *הרחקה היא גם סימן של התקרבות. העיקר לא לעמוד במקום*.
   
   ש: איך אני יודע שהתקרבתי יותר לחברים, איך מודדים?
   ר: *ככל שאתה רוצה להיות יותר קרוב אליהם, סימן שאתה קרוב אליהם*.. ברוחניות כשאתה נמצא עוד יותר ברצון להתקרב, סימן שאתה מתקרב.

10. ש: מחלוקת בעשיריות לגבי מפגשים פיזיים או וירטואליים...
    ר: אין כאן רצון להתחבר או לא להתחבר, יש כאן רצון נוסף לא להיות חולה בוירוס הזה. לכן החשבון לא יכול להיות רוחני, הוא בכל זאת חשבון גשמי.. אני לא יכול להיכנס לזה, זה לא שייך לי אלא שייך ממש למומחים שיכולים להחליט כמה ואיפה זה מסוכן ואיפה לא. תשמעו מה שממליצים לכם בני ברוך יחד עם מה שממליץ משרד הבריאות ותחליטו. רק אתם יכולים להחליט.

11. איך מתגלה חיסרון לחיבור? מתוך כך שאנחנו רואים שלא מסוגלים משהו לבצע. תלוי איך אתה מסתכל. הפער בין רצוי ומצוי, אתה יכול להגיד שזה עליך או על הבורא או על שניכם, אבל צריך אותו לסלק. באיזה צורה מסלקים אותו? ע"י התפילה. צועקים ואז החסרונות שעולים מהפער הזה, עוזרים לקצר את הפער הזה.

12. כתוב ויאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם אל האלוקים, וישמע האלוקים נאקתם. הבורא עוזר להם, יש כאן התקשרות מיוחדת מאוד, לא בצורה של תן וקח, אלא שמעבדים את מה שמקבלים מהבורא, מחשבים במה שמרגישים כי מה שמרגישים ודאי שמגיע מהבורא, ומתחילים לחפש איך להגיב על כך בצורה נכונה. הבורא שומע את הפניה שלהם, שבפניה הזאת יש כבר השתתפות אישית שלהם ולפי זה הוא כבר מתחיל לשנות את ההשפעה שלו עליהם כך שהם מתחילים לעלות יותר ויותר. *ככל שיש יגיעה מצד התחתון להביא את העליון, לעלות לעליון, להגיב לעליון, כך גם יש מאמץ מצד הבורא להיות יותר קרוב לנברא*. צריכים אנחנו לראות כמה כל פעם משתפים אותנו עם הבורא.

13. *ודאי שאין לנו מספיק חיסרון. אנחנו בורחים ממצרים? לא. אנחנו עדיין סובלים פה ושם, אבל בעצם לא סובלים, ממשיכים לחיות. אדם נמצא במקום איפה שסה"כ נראה לו שטוב, לפי החשבון, הסיכום של כל המצבים. הוא רואה שבינתיים אפשר להמשיך, אז בשביל מה לי לצאת? אין לו כוח להפעיל מאמצים לצאת מהמצרים שלו*.
    
    ש: אם הרצון לא מספיק חזק איך היה אפשרי מצב יציאה?
    ר: אי אפשר, לכן יש לבורא רק הזדמנות אחת, להוסיף צרות. לכן בסוף הגלות יש עוד עשרת המכות ואז אין להם ברירה אלא ממש לעשות מאמצים גדולים בצעקה. זה עניין שמצטבר.

14. ש: מדוע המצבים נמחקו ולא נמתקו?
    ר: עזוב, אלה התיקונים הבאים. בינתיים ליציאת מצרים זה מספיק. *ביציאת מצרים הם לא עושים תיקונים אלא רק בורחים מע"מ לקבל.. עכשיו עדיין לא מתקנים את הירידות אלא בורחים מכל הרצונות האגואיסטים, מכל הירידות, מתעלים, קופצים מעליהם ובורחים, זהו*. אח"כ יבואו הזמנים שהם יצטרכו לתקן את הכל. הכל בא מהבורא הוא צריך לתת להם את כל הקושיות, בעיות, ירידות, נפילות, והם יצטרכו לתקן את היחס שלהם אליהם עד שמגיעים לאין עוד מלבדו, שזה הכל מגיע מהבורא. בינתיים אין לזה מספיק חומר וניסיון מצידם.

15. ש: איפה בדיוק יציאת מצריים מבחינת עולמות וספירות, שפת הקבלה?
    ר: אני עוד לא נמצא לא בעולמות ולא בספירות, ולכן אני לא יכול להגיד לך. לפי סיפור הזה אין עולמות וספירות. אח"כ יהיה לנו רצון לקבל מדורג לפי עביות ומסך, ואז נדבר על זה. בינתיים אין.

16. ש: כתוב בפסוק 236 הקב"ה פוסח על כל החסרונות. מהי הצורה הנכונה..?
    ר: אנחנו לא יודעים בדיוק, נלמד את זה מתוך הניסיון. אנחנו עוד לא יכולים למיין, אין לנו מכשיר שעל ידו אנחנו יכולים למיין אילו רצונות יותר גדולים ואיזה פחות גדולים, יותר קרובים לבורא לתיקון וכן הלאה. אנחנו צריכים כל מה שבידך ובכוחך לעשות, עשה. אז תלמד מכך איך הבורא ממיין את הרצונות והכוונת שלך.

17. ש: מה כלומר פוסח, קופץ ממצרי למצרי?
    ר: שהבורא לוקח רק את הרצונות שהם בכוונה ע"מ לקבל, זה נקרא מצרי, ורצונות שהם בכוונה ע"מ להשפיע נקראים ישראלי. הוא ממיין אותם, ושם אותם בצד ואח"כ מסתיר כוונות ורצונות שע"מ לקבל, ומבליט כוונות ורצונות שע"מ להשפיע. רק זה הרכוש של האנשים שרוצים לצאת מהמצרים ולכן נותן הם לצאת. כלומר הבורא לא מקבל בחשבון טעויות שלנו, בעיות שלנו, הפרעות שלנו, עבירות שלנו, אלא מוציא אותנו ממצרים כאילו שאנחנו רק טובים. לכן אנחנו אחרי יציאת מצרים לאט לאט מתחילים לתקן אותםף אבל כדי לתקן אותם אנחנו צריכים לקבל תורה...

18. ש: כשמגיעה הפרעה בקשר עם חברים, איך ארגיש שזה מהבורא?
    ר: לא כדאי לנו להתגבר על אף הפרעה לבד, כי זה שקר ורק מגדיל את האגו והבלבול. לכן אני צריך לקבל כל הפרעה והפרעה שזו הפרעה ביני ובין החברים ומגיעה מהבורא. אם אני פותר אותה בצורה כזאת, בטוח אצליח.

*בחיפזון*

19. צריכים להיות בהסכמה בעלמא שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל האגואיסטי שלנו האינדיבידואלי בכך שאנחנו מוכנים להתחבר בינינו בצורה כזאת שלא נשאר שום דבר פרטי לאף אחד, כמה שמבינים ומסוגלים לתאר. אז אנחנו בורחים מע"מ לקבל שלנו שלא נותן לנו להתחבר בצורה ראשונה בינינו, וזה נקרא יציאה.
    
    לכן היציאה ממצרים שאנחנו מגיעים אליה נקראת בחיפזון, כלומר במהירות, בפתאומיות. למה זה נקרא כך אם הבורא הוא שמתכנן את הדברים והכל הולך לפי התוכנית שלו? למה זה נקרא בחיפזון? בחיפזון זה ודאי שכלפי הנבראים, שהם מתעלים מדרגת ע"מ לקבל לע"מ להשפיע, מפירוד לחיבור.

20. כאילו לבורא לא היה זמן, הוא היה ממהר, מפחד שהתהליך הזה פתאום יתקלקל ויעצרו אותו כאילו באמצע איזה כוחות. לכן כאילו עשה את זה במהירות. מה זה במהירות? אתה תצא, אתה תצא, אתה תצא, אתה תה תה תה, והרצונות לקבל נשארים, הרצונות להשפיע יוצאים. בצורה כזאת הוא מיין מהר את כל הרצונות שהיו במצרים כמו דרך מסננת שאנחנו רוצים לנפות את הקמח דרך הרשת. אנחנו עושים את זה כך ואז מה שיורד יורד, ומה שנשאר נשאר. כך אנחנו יכולים להעביר את מה שנשאר במצרים, זה נפל, ומה שיוצא במצרים, יוצא. כך אנחנו יוצאים בחיפזון, כלומר חיפזון זה לא מאיתנו אלא הבורא סידר את היציאה בצורה כזאת.

21. אנחנו משאירים במצרים את התכונות, רצונות, מחשבות, כוונות, שלא מסוגלים לתקן אותם באורות הקטנים שמוציאים אותנו ממצרים. אותם האורות שמוציאים אותנו ממצרים בכלל לא מיועדים לתקן את המצב שלנו, הם מיועדים להוציא אותנו, לנתק אותנו מע"מ לקבל ולהעלות אותנו לאיזושהי רמה בע"מ להשפיע הקטנה, ההתחלתית. זה איזשהו ניתוק מע"מ לקבל, ולכן זה לא תיקון. התיקון הוא שאנחנו לוקחים מכוונות ע"מ לקבל והופכים אותם בע"מ להשפיע. נעשה.

*אני ולא שליח*

22. כלומר *אין שליחים, אין משהו שנמצא בין האדם והבורא, אלא לאדם יש תמיד קשר עם הבורא בלבד*.

23. ש: מה זה האני שמתגלה לאדם במה הוא שונה משליח?
    ר: הבורא מתגלה בצורה ישירה, הוא פועל באדם ולא שליחים או איזושהי מערכת שנמצאת כמעבר, כמתאם בין האדם לבורא. אלא האדם מתחיל לגלות את הבורא בתכונות המתוקנות של האדם בהתאם לזה בדרגה שלו ומרגיש שיש לו קשר עם הבורא בלבד. יש כבר התקשרות לפי ההתאמה של החושים, של הרצונות, כוונות, כוחות, מעשים בין הבורא לנברא. לכן זה נקרא כבר אני ולא שליח. מה שאין כן, קודם זה לא היה יכול להתגלות ולכן היה נראה לאדם שהוא עדיין מנותק ודרך מערכות כלשהן מתקשר.
    
    ש: עשירייה היא שליח?
    ר: *עשירייה זה לא שליח. עשירייה היא ממש גוף אחד כשהם משתדלים להתקשר ביניהם. במידה שהם מתקשרים ביניהם, בהתאם הם מתקשרים לבורא ויכולים להגיד שזה קשר הדוק עם הבורא. אולי חלקית, אבל בכל זאת עם הבורא*.

24. זה שייך להרגשת האדם. לאט לאט הוא מתחיל להרגיש שהוא נמצא מול הבורא, בצורה קצרה ישירה עם הבורא, יש לו עניין להתקשר, לדרוש ולקבל. זה נקרא שאין לו שליח.

25. ש: מהו השליח ומה העבודה שלו?
    ר: *נגיד שאתה מסתכל עליי, אני המורה שלך ואתה תולה בי את ההצלחה הרוחנית שלך ומגיע אליי בטענות ובכל מיני תנאים, שכך או כך אתה צריך לקבל, שזה בסדר, זה לא בסדר וכן הלאה. זה נקרא שאני שליח שלך ואתה תולה בי את ההתקדמות שלך. אתה לא פונה ישירות לבורא*. אלא מה? הבורא הוא גבוה אבל לי יש משהו שקרוב אליי והוא מקשר אותי עם הבורא, הוא נקרא שליח. בעיקר זה מתברר בטענות שאתה רוצה להגיד לי. לכל אחד יש הרבה טענות. יש כאלה שעוזבים, יש כאלה שנמצאים ברוגז עליי או בכלל עם כל המערכת של בני ברוך, זה נקרא שליח.
    
    *האמת שאין שליח, אין עוד מלבדו, הבורא בלבד לגמרי לגמרי מחזיק את הנשמה של כל אחד ואחד. לכן האדם צריך להגיע ע״י הפעולות שלו, ואנחנו מגיעים, ע״י הפעולות שלו לכך שהקשר שלנו עם הבורא נעשה יותר ויותר ישיר. אני לדודי ודודי לי. לזה צריכים להגיע*.
    
    *שאלה טובה, אבל היא דורשת מחשבה ובירור. בבקשה, תעשו על זה דיבורים, ואח"כ תשאלו אותי, אם אתם רוצים*.