שיעור צהריים 14.10.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 488, עיתון "האמה"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 488, עיתון "האמה", כותרת "היחיד והאומה".

מדובר במאמר מאוד מעניין, כי בכל זאת בעל הסולם חודר יותר ויותר לתוך האומה, לתוך בני האדם, לתוך החברה, כדי להסביר לנו כמה אנחנו קשורים, תלויים זה בזה, וכמה כדי להשיג את הבורא אנחנו צריכים קודם כל להשיג את הקשר הנכון בינינו.

היחיד והאומה

"האדם יצור חברתי. הוא אינו יכול למלא את צרכי חייו, כי אם בעזרה מזולתו. ולכן שיתוף רבים - הוא תנאי הכרחי לקיומו. ואין כאן המקום לחקירת התהוות האומות, ודי לנו ללמוד את המציאות כפי שהיא לעינינו. עובדה היא, שהפרט הוא חסר אונים למלא את צרכיו בעצמו. והוא זקוק לחיי חברה, - הוכרחו היחידים להתאגד באיגוד אחד, הנקרא בשם "אומה" או "מדינה". שבה עוסק כל אחד במקצועו: מי בחקלאות, ומי במלאכת יד, וכדומה. והם מתקשרים באמצעית חליפין של תוצרות כפיהם. מכאן נתהוו האומות, שכל אחת נושאת אופי מיוחד, הן בחיים החומריים, והן בחיים התרבותיים."

שאלה: אולי לפני מאה שנים התיאור הזה היה נכון, אבל היום לא מורגש הבדל, לפחות לא בעולם הגשמי, בין שבדי לנורבגי, לצרפתי, לגרמני, אפילו המקומות נראים כבר דומים?

היום עוד יותר מורגש כמה כולנו תלויים זה בזה באספקת האנרגיה וכל מיני מצרכים, כמה אף מדינה לא מסוגלת לחיות בלי להתקשר עם מדינות אחרות. אם פעם קשר היה פחות או יותר הכרחי בין בני אדם, אז היום הוא הכרחי בין מדינות. לכן מה שהוא אומר זה לא על "היחיד והאומה" אלא כל אומה ואומה היום היא כמעט כיחיד.

תלמיד: אבל אם נניח תעלה אותי היום על מטוס ולא תגיד לי לאן, כאשר אנחת יהיה לי מאוד קשה להבין איפה נחתי, כולם מאוד דומים. זה לא כמו פעם שהתרבות במקומות השונים הייתה מאוד ייחודית ושונה, היום אולי מדינה אחת מייצרת יותר אורניום והשנייה יותר ברזל, אבל איפה התבלטות השוני הייחודי של האומה?

זה באמת לא כמו שהיה פעם. אבל אתה רואה שבחומרי גלם במיוחד כולנו תלויים זה בזה. וכל מדינה חייבת גם להיות בקשר חינוכי, תרבותי למדינות אחרות, זה מאוד קשה לחיות בבידוד מהאחרים. לכן מה שהוא כותב נכון, אבל הממדים יותר גדולים ויותר הכרחיים.

שאלה: איך להרגיש שאנחנו גוף אחד, מה זה אומר בכלל?

בעל הסולם רוצה להראות לנו שסך כול בני האדם על פני כדור הארץ הם כגוף אחד. אנחנו תלויים זה בזה ואין לנו אפשרות להתרחק ולהתנתק זה מזה. אנחנו חייבים להבין זאת ולהסתדר בינינו כך שנהיה כמו בכפר אחד בו כולם תלויים בכולם.

שאלה: הוא מסביר שהפרט חסר אונים למלא את צרכיו בעצמו וזקוק לחיי חברה ולכן היחידים הוכרחו להתאגד באיגוד אחד. לכאורה יכול היה האיחוד הזה להיות על פני כל כדור הארץ בשביל לספק לכל אחד את צרכיו וחיי חברה וכולי, אז מה התועלת, למה בכל זאת נוצרו כל כך הרבה אומות?

אבל אנחנו רואים שבכל זאת הבורא רצה שיהיו הרבה מאוד הבדלים בינינו, וההבדלים שייכים יותר לתרבות, לחינוך ולשפות, זאת אומרת בדרגה האנושית ולא בדרגה ההכרחית קיומית, הייתי אומר הבהמית.

תלמיד: אבל מה המטרה הרוחנית של חלוקת כל בני האדם?

החלוקה הזאת צריכה להראות לנו כמה אנחנו שונים ורחוקים זה מזה מחד, וכמה עלינו להבין שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להיות בכל זאת כמשפחה אחת מאידך.

תלמיד: מזה שהכלי נשבר לבודדים, אנחנו רואים שאי אפשר להתקיים לבד, אבל בין להיות בודד לבין איחוד של כולם יש רמה שנייה, של אומה?

לרמה של אומה עוד לא הגענו, אבל בהתקשרות שלנו יחד אנחנו בונים בינינו איחוד, כך היה כבר מדורי דורות עד שהתחברנו לגושים יותר גדולים. על ידי קשר טוב, קשר רע, מלחמות דווקא, הגענו למצב שלנו היום, הרבה מדינות, הרבה עמים וכולם תלויים זה בזה. ועכשיו כשיש מלחמה באירופה בין רוסיה לאוקראינה כולנו מרגישים כמה זה יכול להיות מסוכן לכולם.

שאלה: בעל הסולם כתב את המאמר הזה לפני 83 שנה, עברנו מאז שואה והרבה מאד מלחמות בישראל, למה עד היום לא טופל העניין הזה של חינוך לאומי, מה מונע מזה לקרות?

אם מדברים עלינו, עם ישראל, אז עדיין לא הגענו להכרחיות להיות כאומה אחת. אנחנו מרשים לעצמנו להיות כלולים מכל מיני חלקים ומפלגות, לא הגענו לצורך באיחוד. אני חושב שזה גם מפני שהרבה שנים לא חיינו כמו האומות האחרות, תמיד חיינו תחת לחץ של עמים אחרים ששלטו עלינו.

תלמידה: מה חסר לעם ישראל כדי שיהיה לו רצון להתחיל לעבוד על החינוך הלאומי הזה?

חסרות לו עוד הרבה שנות התפתחות להרגיש שייך למדינה אחת. אנחנו עדיין חיים בשטח משותף אבל השטח המשותף לא עושה מאיתנו מדינה, אנחנו לא מרגישים מספיק את השורש לכך ולכן זה עוד לפנינו.

תלמידה: אנחנו רואים היום שהמודרניזציה והקידמה דווקא מחלישות את המושגים האלה של "אומה, עם, משפחה, קהילה", יש סיכוי שנגיע לזה או שזה רק הולך ומתפורר?

כנראה שאנחנו צריכים להגיע לזה לא בדרכים שעמים אחרים הגיעו, על ידי התפתחות איטית במשך מאות שנים. אנחנו נצטרך להגיע לכך בהבנה, בהכרה שלנו.

שאלה: בעולם יש מגמה בה אומות פותרות את הבעיות שלהן על חשבון אומות אחרות. איך אתה רואה את זה? האם כל אומה צריכה ליצור עצמאות משלה ולא להרשות לאומות אחרות להתערב בחיים שלה? איך לנהוג במצב הזה?

כן, אנחנו צריכים להגיע, לגדול למצב הזה.

שאלה: אנחנו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד בנשמת אדם הראשון ברוח, אבל איך אנחנו, בני ברוך נוכל לבנות ממש מעצמנו אומה אחת בכל העולם כיום, ואיך נוכל להפיץ את הרעיון הזה לכל אומות העולם?

נענה על זה בהמשך המאמר.

שאלה: אני קצת מבולבל מהתשובה שנתת בנוגע לאומה הישראלית, זה נשמע כאילו אנחנו מרגישים שאין אומה ישראלית. בעיני הרבה מאוד ישראלים וגם בעיניי יש אומה כזאת שחיה וקיימת ונושמת ולא רק בגלל האויבים מסביב. אולי ננסה להגדיר מה זו אומה, כי יש הרבה מאוד ישראלים החיים בארץ ומרגישים שיש לנו אומה ישראלית.

אני מקווה שנפתור את הבעיה הזאת על ידי המאמר שלפנינו.

שאלה: בזמנו אמרת לנו שבגשמיות קבלה ונתינה הן לא אותו דבר כמו ברוחניות, ולכן הארץ ניתנה לנו אבל אנחנו עוד לא קיבלנו אותה. מה עלינו לעשות כדי לקבל את הארץ הזאת?

כנראה שנצטרך להמשיך ולא מעט שנים כדי שנרגיש שייכים באמת לקרקע, למדינה הזאת, לעם הזה. ועל מה שמחבר בינינו, שאין לנו עדיין, הוא ידבר בהמשך, אנחנו לא עם ולכן אי אפשר לקרוא למה שבנינו מדינה. זה עדיין משהו לא בשל.

שאלה: מה זה המעבר האיכותי בין פשוט לחיות אחד ליד השני לבין להפוך לאומה מאוחדת?

אני לא יודע. אני כביכול קורא איתכם את המאמר הזה בפעם הראשונה, הכי טוב לקרוא כך, קראנו רק קטע אחד ואתם שואלים איך זה צריך להסתיים. אני מבקש, בואו נמשיך לקרוא ולהבין מה הוא רוצה להגיד. והכי טוב שתשכחו את מה שלמדנו וקראנו פעם.

קריין: שוב הקטע הראשון בכותרת "היחיד והאומה".

היחיד והאומה

"האדם יצור חברתי. הוא אינו יכול למלא את צרכי חייו, כי אם בעזרה מזולתו. ולכן שיתוף רבים - הוא תנאי הכרחי לקיומו. ואין כאן המקום לחקירת התהוות האומות, ודי לנו ללמוד את המציאות כפי שהיא לעינינו. עובדה היא, שהפרט הוא חסר אונים למלא את צרכיו בעצמו. והוא זקוק לחיי חברה, - הוכרחו היחידים להתאגד באיגוד אחד, הנקרא בשם "אומה" או "מדינה". שבה עוסק כל אחד במקצועו: מי בחקלאות, ומי במלאכת יד, וכדומה. והם מתקשרים באמצעית חליפין של תוצרות כפיהם. מכאן נתהוו האומות, שכל אחת נושאת אופי מיוחד, הן בחיים החומריים, והן בחיים התרבותיים."

כשאיזה גוף, בני אדם, חיו בקטע כלשהו על פני כדור הארץ, הם, כל אחד ואחד, ייצרו כל הזמן לפי מה שהיה צריך, אלו בחקלאות ואלו בתרנגולים ואלו בסוסים, ועוד ועוד, כך כל אחד סיפק לאחר מה שיש לו כדי לקבל מה שחסר לו. וכך התחברו האנשים לעמים, לאומות והתחדשו המדינות.

"מתוך השתקפות החיים אנו רואים, שהתהליך של אומה דומה לגמרי להתהליך של אדם יחיד, ותפקיד כל יחיד בהאומה שוה לתפקידם של האברים בגוף היחיד. וכמו שגוף כל אדם יחיד, מחויב שימצא בתוכו הרמוניא מליאה בין אבריו: העינים רואות, והמוח נעזר על ידיהן לחשוב וליעץ, אשר אז הידים עובדות או לוחמות, והרגלים הולכות, וכדומה, שכל אחד על משמרתו עומד ומחכה לתפקידו - כן האברים המהוים את גוף האומה: היועצים, המעבידים, העובדים, המובילים וכדומה, צריכים לפעול ביניהם מתוך הרמוניא מליאה. וזה הכרחי לחיים הנורמליים של האומה ולקיום בטוח."

שאלה: איזה כוח בכל זאת מקשר בין האיברים האלה בעם, ביניהם?

הכרחיות. כמו שנאמר, "לכו ותתפרנסו זה מזה". כלומר תלכו ותפרנסו זה את זה בהכרחיות. בצורה כזאת נוצרת אומה.

תלמיד: אבל אם נסתכל על עם ישראל, אז הוא הרבה יותר מחובר, מאוחד, אפילו ברמה גשמית מאשר עמים אחרים. לדוגמה יש תמיכה הדדית, קהילות שונות, במיוחד בישראל. כלומר, אז יש איזה כוח מעבר לנחיצות?

אם מדובר בעם ישראל אז קיים כמובן אופי העם. אבל בצורה כללית כמו שכותב בעל הסולם, כל העמים כך התפתחו, כל עם בוחר לעצמו במה לעסוק ובאיזה מקום, ובמהלך ההיסטוריה מתיישב על איזו חלקת אדמה, מעבד אותה לעצמו לצורך חליפין עם האחרים, ובצורה כזאת מתקיים.

תלמיד: בעל הסולם מתאר תהליך בו מאנשים בודדים, ממשפחות, לאט לאט התהוו אומות וגדלו לארצות ולמדינות גדולות. מה עצר את התהליך הזה בנקודה בה אנחנו נמצאים היום ולא נוצר גוף אחד גדול המנהל את כל כדור הארץ? ומה התפקיד היום של החלוקה הקיימת, האם זו הנקודה הסופית של החלוקה, שלכל לאום יש את התפקיד שלו ולכן התהליך של האיחוד והגדילה של האומות נפסק?

מלכתחילה האומות היו צריכות להתחבר כשבעים אומות העולם ושיהיה קשר ביניהן. כך התקשרו והתחברו ולכן אין בזה שום דבר מיוחד. אנחנו רואים שכך קורה גם ביבשות הרחוקות זו מזו, דרום אמריקה, צפון אמריקה, אפריקה, אירופה המזרחית והמערבית, בכל היבשות, זו כנראה תוצאה מטבע האדם.

תלמיד: אבל האם הצעד הבא צריך להיות שכל העולם יהפוך לאומה אחת מאוחדת?

לא, לא חייב להיות. מלכתחילה, לפי הטבע צריכים להיות שבעים אומות עולם.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי לממש את המקום והתפקיד שלנו בתוך מבנה האומה ולהיות מותאמים למבנה הזה?

אנחנו צריכים ללמוד איך לפי הטבע אנחנו בנויים, זה מה שהוא מסביר לנו כאן במאמר שהתחלנו, אנחנו, כל אחד ואחד וכל אומה ואומה, צריכים לראות איך עלינו לתפקד כדי להגיע לתיקון הכללי של העולם.

שאלה: כפי ששמענו במאמר, אדם צריך להחליט איפה הוא נמצא בתוך המערכת ומה הוא תורם לאיחוד הכללי. וכשהוא כבר הגדיר שהפעולה שהוא עושה היא בעצם המקום בלב שהוא מפנה, הוא משקיע מאמצים כמה שהוא יכול. שמעתי פעם שאמרת שאומות העולם הן כמו חול, כלומר צריך להיות משהו מעל שצריך לקדם את ההתפתחות שלהן. אנחנו מרגישים את המאמצים של כל אדם שכבר הגדיר את תפקידו ויכולתו בתוך המערכת, ורואים איך זה עוזר לכל הסביבה, לכל האומה הישראלית. והאדם מבין את החשיבות ומבין לא רק את מה שהוא מקבל מהסביבה אלא גם את מה שהוא משקיע בה. ואז יש הרגשה מאוד חזקה של הודיה על כל אחד בכל מקום בעולם, החל מהפיליפינים ועד אלסקה, שמשקיע מאמץ. האם נכון שזה מקדם את כולם ומקדם את כל האומה הישראלית?

כן, את צודקת.

שאלה: למה בשביל הרמוניה אני צריך את כולם בלי יוצא מן הכלל?

כי כך בנוי העולם.

"וכמו שהמיתה הטבעית של היחיד היא תוצאה של חסרון הרמוניא מבין אבריו, כן האומה, השקיעה הטבעית שלה היא תוצאה מאיזה הפרעה שנתהווה בין האברים שלה, כמו שהעידו קדמונינו, "לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חנם שהיתה, באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח."

זאת אומרת שאיחוד האומה, החיבור שלהם, ההדדיות שלהם, הם בעצם נותנים לה כוחות להתפתח, לפרוח. ואם האומה מתחלקת, מתרחקת, אז ודאי שזה גורם להתנוונות האומה ולכך שכולנו, כולנו בסופו של דבר נסבול.

שאלה: מה אנחנו לא עושים נכון שהמכניזם, האורגניזם הזה לא מתפקד בצורה שהוא אמור לתפקד? לדוגמה המלחמות שאנחנו רואים בעולם.

בואו נקרא הלאה מה כותב לנו בעל הסולם ואולי נבין.

שאלה: האם את יצירת החברה הרוחנית של ישראל יכולים ליצור רק אנשים בהם כבר התפתח החוש הרוחני?

כן.

"לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע."

זאת אומרת, כולם צריכים להיות מאוחדים לא רק בתוך המשפחה אלא בתוך האומה ולאומה כזאת, יש זכות קיום והצלחה.

"ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן, אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית האמורה, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה. ואחר שכבר נמצא סכום של פרטים המספיקים לקיומה של האומה, כבר יוכל להמצא בה גם שיעור מסוים של אברים מדולדלים, שאינם מחוברים בגוף האומה בכל השיעור האמור. והבסיס כבר בטוח ומשומר בלעדם. לפיכך, אין אנו מוצאים בזמנים הקדמונים איגודים וחברות, שלא תמצא בהם קרבה משפחתית בין יחידיה, - כי אותה האהבה הפרימיטיבית, שהיא הכרחית לקיום החברה, אינה נמצאת זולת במשפחות, שהם בנים לאב אחד."

אנחנו צריכים להיות קשורים בתוך המדינה כמו משפחה אחת. אך ורק בצורה כזאת בטוח יש לנו זכות קיום וכך נתקיים בצורה יפה וללא שום בעיות.

"אולם בהתפתחות הדורות, כבר נמצאים חברות המקושרות יחד תחת מושג של "מדינה". רצוני לומר, בלי שום יחס משפחתי גזעי, שקשר היחיד למדינה כבר אינו קשר טבעי פרימיטיבי, אלא הוא נוגע מתוך צורך הדדי, אשר כל יחיד מתאחד עם הכלל לגוף אחד, שהיא המדינה. והמדינה מגנת, בכל מדת הכח של גוף מדיני, על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד."

אנחנו צריכים להקים גוף יותר גדול שלא נקרא משפחה ולא נקרא קרובים אלא מדינה, שכולם מרגישים שייכות אליה וכולם צריכים להגן עליה ובצורה כזאת נוכל להתקיים. שוב, כל הדברים האלה נולדו בצורה הכרחית מתוך שבני אדם התרבו והתקשרו כך ביניהם. הם לא ידעו מראש שצריך להיות כאלה, אלא ראו שזה הכרחי, שזה מגן עליהם.

שאלה: כאשר יש איזו מטרה או אויב חיצוני, העם מתאחד. כשהאויב החיצוני נעלם, האיחוד הזה נחלש בצורה אוטומטית. איזו מטרה חיובית צריכה כל הזמן להחזיק את איחוד העם?

המטרה החיובית היא, שכאשר הם מתחברים, הם כוח גדול.

שאלה: הוא אומר שלא כולם חייבים להיות באותה אהבה אלא מספיק גרעין אחד של אנשים שמרגישים את האהבה, את השייכות האינסטינקטיבית ואז אפשר שיהיו גם איברים מדולדלים.

כן.

תלמיד: האם אנחנו, "בני ברוך", יכולים למלא את התפקיד של האיברים המאוחדים, כי אנחנו רואים שהמדינה שלנו מתפרקת?

ודאי שאנחנו יכולים, ולא רק אנחנו, יש עוד ארגונים שמדברים על איחוד ביניהם לפי התנאים שלהם, מדובר במפלגות למיניהן.

שאלה: כשאתה מתאר את כוח האהבה שנמצא באומה, מה זה אומר?

זה נקרא שבתוך הקבוצה הנקראת "אומה", כולם מרגישים שהיחס ביניהם הוא שהם שייכים זה לזה, חייבים איש לרעהו וכך הם שומרים על עצמם.

שאלה: מי תלוי יותר במי, אנחנו באומות העולם או אומות העולם בתיקונים שלנו?

זה הדדי. זאת צורה הדדית.

שאלה: אנחנו אנשים שחיפשו תמיד רוחניות, באנו ללמוד את חכמת הקבלה והחכמת הזאת בכלל לא מדברת על העולם הזה. מה החשיבות ללמוד מאמר לא פשוט, קשה, עם הרבה מילים לועזיות?

החשיבות היא שכתב אותו בעל הסולם, בשבילנו. נקודה. ואז אין לי יותר שאלות.

שאלה: מה לחשוב על המגמה שיש כרגע לבני אדם, להיות יותר אזרחי העולם ולחיות בכמה מדינות לאורך החיים. האם זאת מגמה אגואיסטית, כי הם לא רוצים להשתייך למערכת אחת, או דווקא לא רוצים להרגיש גבולות בינינו, להיות חופשיים להרגיש את כל העולם כמערכת אחת?

יש כך ויש כך. פשוט מאוד.

שאלה: בעשרים השנים האחרונות הבורא לקח את האהבה הפרימיטיבית בינינו, מאוד מורגש הקור שנושב מאנשים בישראל, אפילו בתוך משפחות. האם אני השתניתי וכך אני מרגיש, או שזה באמת המצב?

מה ההבדל בין זה שאתה השתנית לבין שזה המצב? זה אותו דבר.

תלמיד: כן, אבל אם זה מצב כללי, אז יש פה הזדמנות, משהו באבולוציה, משהו שכולם צריכים לעבוד עליו.

זה שכולם צריכים לעבוד, זה לא אומר כלום לאף אחד.

שאלה: כל מי שלומד את חכמת הקבלה נחשב לעם ישראל ומרגיש אשם במה שקורה. אבל נאמר שלכל אומה יש את הייחודיות הלאומית שלה. האם יכול להיות שזה מפני שלכל אומה יש את התיקון שלה?

לא, לאף עם אין את התיקון שלו, אלא ישנה נחיצות להתחבר, להתאסף כולם יחד, ברצון אחד, בלב אחד. להיות יחד ואז הבורא יעלה אותנו לדרגה שלו.

שאלה: אלו ערכים השתנו במדינה לעומת מה שהיה במשפחה? לפי מה שבעל הסולם אומר הייתה התפתחות

ההתפתחות היא שאין כל כך רגש, קירבה בין המשפחות. אנחנו שייכים לעם אחד, אבל זה רחוק מלהיות משפחה.

תלמיד: מתוך איזה צורך זה נוצר?

לאיזה צורך? זה תלוי במבנה הרוחני של כל האנושות, אנחנו בסופו של דבר צריכים להתחבר לקבוצה אחת.

שאלה: מהי נקודת המפנה שבה, במקום שהאהבה הלאומית תתרום לאיחוד היא הופכת לפשיזם ומביאה נזק?

כאשר אנחנו שוכחים שעלינו להיות מחוברים.

תלמיד: האם אפשר להשוות את האהבה העצמית הפרטית אצל היחיד, לאהבה לאומית ברמה הכללית?

פעם, בתיקונים זה יקרה, אבל בינתיים זה לגמרי לא אותו דבר.

שאלה: כשכל זה התחיל, כמובן דבר ראשון חשבתי שרק האויב אשם. אחר כך הגעתי למסקנה שאנחנו בעצמנו יצרנו את האויב הזה, אנחנו אשמים. ואז העברתי הכול לעצמי, שהרי אני רואה הכול מתוך הכלים שלי. אז אם אני אשם בכל הדברים המפחידים שמתרחשים, מה צריכה להיות התפילה לבורא? אני רוצה לצעוק אליו, כמובן שהחברים שלי בליבי, ואני בוכה לבורא, צועק לבורא. זאת התפילה שהבורא מצפה מאיתנו?

כן.

תלמיד: ואיך להגיע אליו כדי שישמע?

להמשיך לצעוק.

שאלה: אנחנו מזהים תהליך שבו במקום שאהבה אינסטינקטיבית מהמשפחה תצא לעם, יש התקררות, ואפילו האהבה האינסטינקטיבית במשפחות היום מתפוררת. מה זה אומר על המקום שבו אנחנו נמצאים?

שאנחנו נמצאים במצבים שצריך לתקן. זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה: המאמר הזה נכתב ב-1940, בראשית מלחמת העולם השנייה. הכול מתואר כאן, איך צריך להתנהל, אבל מאז הגענו למצב עוד יותר נמוך, עוד יותר פרימיטיבי, כולל מנהיגים שלא מסוגלים לשמוע. היום אנחנו כמעט נמצאים בפתח של מלחמת עולם שלישית. מה חסר? עוד ייסורים לאנושות כדי לשמוע באמת, מה צריך להיות מבנה העולם הנכון כפי שמתואר כאן?

האנושות צריכה להבין לאן היא הולכת, ומה עליה לעשות כדי לא להגיע למה שעומד לפניה. אנחנו צריכים ללמד, ואנחנו צריכים ללמוד איך להתקדם נכון.

תלמיד: כתוב פה בצורה מאוד גבוהה ואינטלקטואלית, אבל האנשים שמנהלים אותנו, את העולם הם עדיין אנשים פרימיטיביים. אז מי צריך להיות המתווך, אנחנו שצריכים להתאים את בעל הסולם לרמה היותר פרימיטיבית של בני האדם, כדי שישמעו?

כן.

שאלה: כיוון שאנו מדברים על אומות, יש את האומה הישראלית מבחינה אתנית, אותו העם, ויש את אותו עם שאנחנו רוצים ליצור. מה היחס בין שתי האומות האלה? האם האומה הישראלית האתנית מראש שייכת לעם ישראל שאותו אנחנו רוצים ליצור?

אין כזה עם, עם ישראל. הוא נוצר בזמנו לפני כחמשת אלפים שנה, בתקופת אברהם, בבבל העתיקה. עמים אחרים כבר היו קיימים, התפתחו וצמחו וכן הלאה, ואז כל זה קרה. התנ"ך עצמו מספר על זה, לכן אין לנו מה לדבר על עם ישראל. אין עם ישראל. עם ישראל זאת אותה קבוצה של כל סוגי האנשים, מכל העמים שיעלו לדרגת "ואהבת לרעך כמוך".

תלמידה: כלומר כל מה שקשור לעם האתני, כל החגים, המסורות, מדובר כאן על אותו דבר רק שאנו תופסים את זה בצורה שונה? איך להפריד בין הדברים? לפעמים אתה מרגיש ממש שכל מה שקשור לישראל, קשור גם אלינו. אבל זה הרי לא אותו דבר, קצת התבלבלתי בין ההבנה הרוחנית של מה זה ישראל, לבין ישראל כאומה אתנית.

ההבנה תגיע בהדרגה.

שאלה: אנחנו עשירייה ישראלית. איך אנחנו יכולים להראות לעם שלנו את החיבור ואת הקשרים הטובים בינינו? איך אפשר להעביר את זה מהעשירייה לכל העם, ולכל העולם?

בהתחלה צריך להתחבר בינינו "כאיש אחד בלב אחד", ואחר כך לספר על זה לכולם.

שאלה: אחרי שאנו נולדים אנחנו מרגישים רצון חזק להתחבר. אז בחיים, בירידה ובעליה, איך לעורר את הרצון הזה כמשהו מאוד חשוב שקיבלנו, ולהגיע למקום שאין בו נשום חיבור?

אנחנו נצטרך ללמוד את זה על עצמנו.

שאלה: כדי להגיע להיות אומה, אנחנו צריכים לקבל צורך להיות יחד, ואם אנחנו לא יחד, אז מרגישים חיסרון כזה גדול כאילו מישהו מאיים על האומה. זה החיסרון שצריך להיות?

כן.

שאלה: לצד הזוועות וכל הדברים שקורים במדינה יש מגמה של התקרבות. לא רק ההתגייסות וההתנדבות, פתאום הדעות של האנשים מתרככות, פתאום אנשים מתמזגים אחד בשני, כאילו השחור והלבן שהיו כל כך ברורים לאנשים, פתאום מתערערים.

אתה רואה בחברה כל מיני מגמות שלא היו יכולות לקרות, אילולא הדבר הנורא שקורה, מגמות חברתיות של התקרבות, של התכנסות, של הזדקקות, של צורך. האם אלה סימנים של התחלת בניית האומה שלנו? אלה סימנים נכונים?

אלה סימנים נכונים, וזה קורה מפני שנכנסנו למצב מסוכן, כך קורה תמיד.

תלמידה: ומה אנחנו "בני ברוך", רוצים לבקש עכשיו בשביל העם שלנו?

חיבור, ולהוציא מזה מוסר השכל.

תלמידה: איזה מוסר השכל?

שצריכים להיות טובים זה אל זה כל הזמן.

שאלה: אמרת קודם שצריכים להגיע להרגשה של משפחה אחת כדי שתהיה לנו זכות קיום?

כן.

תלמיד: איך משפחה אחת באה לידי ביטוי כאומה? כי בצורה גשמית זה יותר ברור, וגם אם יש איזה מצב חרום. אבל איך זה צריך להיות בצורה פנימית, בצורה רוחנית?

אנחנו צריכים להבין שעלינו כל הזמן לחיות מתוך ההרגשה שכולנו, כולנו, תלויים זה בזה, ואחרת אי אפשר להתקיים. כך אנחנו נמצאים בחיבור בינינו, בצורה כזאת, ולא יהיה יותר טוב אם לא נהיה יותר קרובים זה אל זה.

תלמידה: אפשר להגיע לזה בלי מכות?

אם תהיי מעל המכות, אז לא תקבלי מכות, זה הכול. סך הכול המכות הן כדי לישר אותנו, לקרב אותנו זה אל זה. אי אפשר בלי מכות עד שנגיע לתיקון.

שאלה: נראה שהאירועים שאנחנו חווים גורמים לכל מיני קולות של איחוד ושל קירוב, ומצד שני, יש הרבה קולות של פירוד, ושנאה שהיו לפני האירועים עדיין צועקים וכועסים. לָמה יש להם השפעה כזו חזקה יחסית למספר הקטן שלהם? כי רוב העם כן רוצה את האיחוד, מספר מאוד קטן צועק נגד, וההשפעה שלהם מאוד מאוד חזקה. לָמה זה ככה?

זה טוב, הם באים כדי לעורר אותנו לעשות תיקונים, ולכן אנחנו צריכים לשמוע בקולם, ולהיתקן.

שאלה: כשנגיע לגמר תיקון כולנו נהיה דבוקים, זו השאיפה שלנו וכולנו מתפללים אליה. האם בעולם שלנו לפי המקובלים או לפי הסבר שאתה יכול לתת, יש איזו מסה של אנשים שיכולים לשנות את המציאות שלנו לטובה לפני גמר התיקון?

אומרים שבעולם יש תמיד ל"ו צדיקים. את יכולה לקבל את המספר הזה, שלושים וששה בצורה חשבונאית או לקבל זאת בצורה שכך אומרים. אבל ודאי שלא יכול להיות שהעולם מתקיים אם אין בו כמו אברהם, יצחק ויעקב. זאת אומרת יסוד העולם חייב להיות בכל זאת נכון וטוב ושהוא יוצא מיסוד העולם. נקווה שנגיע ונגלה את זה.

שאלה: האם הדרך היחידה להמשיך ללא ייסורים היא רק אם העשירייה שלי תגיע לרוחניות וממרכז העשירייה שלנו יישפך לעם אור הבורא?

כן, כך כל אחד צריך לחשוב.

תלמידה: והאם עד אותו רגע כל איחוד שקורה בעם, כמו שכתוב "בית יעקב לכו ונלכה"¹ ולא מוסיפים את "באור ה'", זה רק יביא למכות יתר בעם בכדי שזה יהיה מכוון תמיד רק למקום הנכון, לאור ה'?

כן.

"אכן המעבר הזה, - שעברו הדורות מן האומה הטבעית אל המדינה המלאכותית, דהיינו מן הקשר הבא מתוך אהבה הפרימיטיבית אל הקשר של אהבה הבא מתוך צורך הדדי, - אינו גורע כלום מכל אותם התנאים המחויבים בהאומה הטבעית הגזעית. וזה הכלל, כשם שכל אדם בריא מחונן בשלטון מוחלט על אבריו, המבוסס רק על רחשי אהבה. כי האברים נשמעים לו בהנאה רבה בלי שום יראה מעונשים. - כן המדינה, מבחינה צרכיה הכללים, צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, המבוסס על אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל. הוא הכח הנוח ביותר, המספיק להניע את הפרטים לצרכי הכלל.

אבל שליטה המבוססת על כפיה ועונשין, - הוא כח חלש מידי, להניע לכל פרט באופן מספיק לשמירת צרכי הכלל. וגם הכלל יתחלש ולא יוכל לקיים התחייבותו, לשמור ולהגן על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד שבו. ואין לנו עסק כאן עם צורת המשטר של המדינה. כי בין שהיא אוטוקרטי, או דמוקרטי, או שיתופי, - אין הם משנים כלום את עיקר ביסוסה של כח האיגוד החברתי, - לא תוכלה להתיסד ומכל שכן להמשיך את קיומה, אם לא על ידי קשר אהבה החברתית." ובושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואיננם.

והגרוע מכל, כי גם המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת.

והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר.

ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו - דבר זה מכאיב מאד את הלב.

ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד.

והתקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם.

וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה. כי מתחילה בונים את היסוד באופן בריא ומספיק להמשא, שרוצים להעמיס עליו. ואחר זה מתחילים לבנות הבנין. אבל חבל על מי שבונה בנין בלי יסוד מוצק כראוי. כי מלבד שאינו בונה כלום, הוא גם מסכן עצמו ואת אחרים הסמוכים אליו, כי לכל תנודה קלה יפול הבנין ואבניו יתפזרו לכל רוח."

שאלה: מה ההתייחסות של בעל הסולם לגבי כפייה ועונשים?

התייחסות של בעל הסולם לעונשים ולכל המכות היא שאנחנו מקבלים אותן מתוך כך שאנחנו מזמינים אותם על עצמנו.

שאלה: קראנו קטע שמוזכר בו עניין של "כפיה ועונשין", תוכל להסביר?

תקרא אותו מספר פעמים ותבין.

שאלה: קראנו עכשיו שאהבה לאומית מתקיימת בכל אחת מהאומות האחרות כי יש ביניהם חוטי אהבה שמקשרים את האלומות, ואילו בישראל זה לא טבוע בצורה חיובית אלא טבוע בצורה שלילית של אחים לצרה. אומר בעל הסולם שצריך להחזיר ולהחיות אותם שרירים לאומיים מלפני אלפיים שנה.

נכון.

תלמידה: מה זה לבנות את הבניין עד יסוד מוצק להחיות את השרירים הלאומיים שהאומה הישראלית הייתה לפני אלפיים שנה?

אנחנו צריכים לגלות את אותם היסודות האמיתיים של האומה הישראלית. כמו שיש לכל אומה ואומה יסודות משלה, כך צריך להיות יסוד לאומה הישראלית ואנחנו צריכים ללמוד אותו, לחדש אותו ולבנות עליו את בניין האומה מחדש.

תלמידה: אם אני מבינה נכון הכוונה היא לחוטי אהבה, ושהאהבה לא נמצאת כרגע בצורה שהיא צריכה להיות באומה הישראלית ומה שמאפיין אותנו זה שאנחנו אחים לצרה. איך מעוררים את חוטי האהבה, איך אנחנו דואגים להביא את האהבה שתחזור להיות בישראל כמו שהוא מציין פה, להחזיר את השרירים הלאומיים מלפני אלפיים שנה שהיה על האומה הישראלית, איך אנחנו מגבירים את חוטי האהבה?

אנחנו צריכים ללמוד, לדבר, להתקשר, לשמוע את המקובלים שממליצים לנו לעשות כך או כך, ואז אנחנו נגיע לאן שאנחנו צריכים להגיע. אחרת לא נבנה שום דבר.

שאלה: יוצא שבלי המרכיב הרוחני העם אף פעם לא יוכל להתקיים בצורה נכונה בעולם הזה, ורק קשרים אלטרואיסטיים יכולים לתת לעם את הבסיס האיתן להתקדמות והתפתחות כמו תאים בגוף שלנו, האם זה נכון?

נכון לגמרי.

תלמידה: ורק עם הבורא יהיה לנו טוב?

בינינו ועם הבורא.

שאלה: מה אתה מרגיש בקשר למצב, האם זה משהו שהולך להתארך או שתהיה אפשרות שהמלחמה הזאת תתקצר ותסתיים בקרוב?

אני רק יכול להגיד שהכול תלוי בנו כמו שעכשיו אנחנו לומדים.

שאלה: מה זה חינוך לאומי, מה אנחנו צריכים ללמד את העם?

יסודות האהבה בינינו, אנחנו צריכים להוליד אותם, לגדל אותם ולהתקשר אליהם.

תלמיד: אם אני אשאל את רוב העם הם מיד מפנים זאת לכיוון הדת וזה מיד מייצר התנגדות, איך הם יעשו את המעבר מהדת לחכמת הקבלה?

צריך לחשוב איך אנחנו מגיעים לעם ונותנים לו את היסודות האלו כך שהוא ישמח לקבל אותם.

שאלה: יש הרגשה בעת הזאת שאפילו צרות לא מסוגלות לאחד את העם גם בזמן מלחמה, אנשים עדיין משקיעים אנרגיה ב"לאכול" אחד את השני אפילו מתוך הבנה שזה מאוד לרעתנו. יש איזו דרך לגעת בלב של האנשים ולכוון אותם כדי יתרוממו קצת מהמצב הזה?

כן, אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר מה שבכל עם אחר, כי זה עם קשה עורף.

שאלה: אני רוצה לדבר על מה שקרה לאומה הישראלית לפני אלפיים שנה. אנחנו יודעים שהרומאים תקפו עם לגיון של אלפי חיילים והיו עשרה נביאים, עשרה צדיקים בתוך ישראל. ואותם עשרה צדיקים נהרגו יחד עם רבי עקיבא. אפשר לומר שזה גלגול או מחזור של החטא של האחים כלפי יוסף. אחיו של יוסף היו תשעה שזרקו את יוסף לבור, בנימין לא השתתף, אבל לפני אלפיים שנה עשרה מהם נהרגו לא תשעה, מה הסיבה לכך?

אנחנו לא נכנס לכל הסיפור הזה, הוא מאוד עמוק וארוך.

שאלה: האם ניתן לומר שאותם עשרה צדיקים הם גלגול של בניו של בנימין?

אתה תמיד חופר עמוק מדי. אני מכבד שאתה בקיא בתורה, אבל אני לא יכול לדבר ברמה כזאת לפני קהל הרחב.

"וצריך אני להדגיש מיד בדבר החינוך הלאומי האמור. כי הגם שכונתי להשריש אהבה יתירה בין יחידי האומה מזה לזה בפרט, ולכללות האומה בכלל, בכל מדת הגדלות האפשרית, - עם כל זה, אין זאת מזדהה כלום עם שוביניזם או פשיזם, השנוא כל כך עלינו. ושמצפוני נקי מזה לגמרי. כי הגם שלפי צלצול החיצוני של המלות, נדמה שהם קרובים זו לזו, שהרי שוביניזם אינם אלא אהבה לאומית נפרזת, ברם ביסודם רחוקים זה מזה, כרחוק צבע השחור מהלבן.

ובכדי לתפוס ההבדל שביניהם בנקל, יש לדמות זה למדת האגואיזם והאלטרואיזם שביחיד. כי כאמור, התהליך של האומה דומה לגמרי להתהליך של האדם היחיד בכל פרטיו האינדיבידואלים. וזה מפתח כללי להבין בו כל החוקים הלאומים מבלי נטות בהם ימין ושמאל כחוט השערה.

וברור, שמדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו.

וכמובן, שכל הנוהג כן, יש לחשבו לאלטרואיסטי יוצא מהכלל. אכן מי שמוותר גם מחלקו המינימלי לטובת זולתו, ומסכן בזה את קיומו עצמו - כבר זה בלתי טבעי לגמרי, שאי אפשר לקיים זה, אלא פעם אחת בחיים.

אמנם מאוס לנו מאד האגואיסט המופרז, שאינו דואג כלל לטובת זולתו, שמחומר הזה באים החמסנים, הרוצחים וכל בעלי תרבות רעה למיניהם. כן הדבר באגואיזם ואלטרואיזם לאומי, אשר גם אהבה הלאומית מחויבת להיות טבועה בכל יחידי האומה לא פחות מאהבה האגואיסטית האינדיבידואלית שבהיחיד לצרכיו עצמו. דהיינו, גם כן בשיעור המספיק לשמירת קיומה של האומה בתור אומה, שתוכל לשאת את עצמה. והעודף על שיעור הזה המינימלי, אפשר להקדיש לטובת ההומניות, לכלל האנושיות בלי הבדל לאום או גזע.

ולעומת זה, שנוא לנו בתכלית, האגואיזם הלאומי המופרז, החל מהאומות שאינם דואגים כלום לטובת זולתם, עד החומסים ורוצחים אומות אחרות להנאת עצמם, שזה הנקרא בשם "שוביניזם". ומכאן שאותם, אשר מטעמים הומאניים אלטרואיסטיים, פורשים מלאומיות לגמרי ונעשים לקוסמופוליטים, הם בטעות יסודם, כי הלאומיות והומניות אינם כלום "תרתי דסתרי".

מכאן יוצא באופן ברור, שאהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה, כמו שהאגואיזם הוא יסוד כל בריה הקימת לפי עצמה, שבלעדיה לא היתה יכולה להתקיים בעולם, כן אהבה הלאומית שביחידי האומה, היא היסוד לעצמיותה של כל אומה, - שאינה מתקימת ואינה מתבטלת זולת בסבתה.

ולכן היא צריכה להיות הדאגה הראשונה בדרך תחית האומה. כי אהבה זו אינה מצויה כעת בקרבנו, כי אבדנו אותה בדרך נדודנו בין אומות העולם זה אלפים שנה. ורק יחידים, נתקבצו כאן, שאין בין אחד לחבירו שום קשר של אהבה לאומית טהורה. אלא אחד מקושר בהשפה המשותפת, והשני במולדת משותפת, והשלישי בהדת המשותפת, והרביעי בהיסטוריה משותפת - ורוצים לחיות כאן על פי אמת המידה. שכל אחד היה חי בהאומה שממנה בא, ואינו לוקח כלל בחשבון, ששמה הרי היתה האומה כבר מבוססת על בניה עצמה עוד מטרם שהוא בא ונצטרף אליה, ולא לקח שם חלק פעיל בהתיסדות האומה.

מה שאין כן בבואו לארץ, שאין כאן שום סדרים מוכנים המספיקים לתפקיד קיום אומה ברשות עצמה, ואין לנו כאן חומר לאומי אחר, שנוכל לסמוך על מבנהו, וגם אין אנו רוצים בזה. אלא אנו מחויבים כאן לסמוך לגמרי על המבנה שלנו עצמנו. ואיך יצויר זה בשעה, שאין עוד שום קשר לאומי טבעי שיאגד אותנו לתפקיד הזה?

ואלו הקשרים המרופפים: מהשפה והדת וההיסטוריה, הגם שהם ערכין חשובים, שאיש לא יכחיש בחשיבותם הלאומית, עם כל זה אינם מספיקים כלל להשען עליהם, כעל יסוד לקיום אומה ברשות עצמה. כי סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו ולטעמו. ולא יש שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד.

יודע אני, שיש דבר אחד משותף לכולנו - הוא הבריחה מהגלות המר. אכן זה רק איגוד חיצוני, בדומה לשק המאגד קופה של אגוזים, כמובא למעלה. לכן אמרתי, שצריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל, ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה, נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות.

ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, - היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות, שאנו רוצים לעשות בשדה זו.

א.ג."

זהו המאמר, מאוד מיוחד, כתוב בשפה מיוחדת, הוא לא מרחיב מדי, ההיפך, היה צריך עוד להוסיף ולהוסיף הרבה דברים אבל הוא כותב את זה בצורה לקונית. ואנחנו צריכים להשתדל לקחת מכאן קטעים שונים כדי לפרסם אותם בכל מיני כלי תקשורת קודם כל לעצמנו, ואחר כך לאחרים.

שאלה: האם יש למעשה פיזי לטובת הזולת כמו הצלת חיים עם סיכון עצמי, שייכות לרוחניות?

לא.

תלמיד: או מי שמציל נפש אחת מציל עולם כולו, או שזה משהו אגואיסטי שהוא עדיין הצדקה עצמית?

כן, אין לזה שום קשר לרוחניות.

תלמיד: המאמר הזה הוא מושלם לעם ישראל דווקא היום, כך נדמה לי, כמו שהוא. נראה לי שזו יכולה להיות דרך קשר, איזשהו גשר בינינו לבין העם היום. רק רציתי להגיד את זה.

בסדר גמור, אני מסכים איתך.

שאלה: באמת מאמר מאוד מיוחד שזה מראה את מה שקורה לנו עכשיו בתוך העם. והוא כתב ככה, שיש לנו "שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו ולטעמו. ולא יש שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד." אף אחד לא יכול מבפנים. והוא ממשיך ואומר, צריך להיות מישהו חיצוני שיבוא ויאחד אותנו לגוש אחד. אז מי יכול לעשות לנו דבר כזה?

מה שהוא לא כותב אני לא יודע.

תלמידה: הוא כתב שצריך להיות מישהו מבחוץ ואנחנו מבפנים. אז איך נעשה את זה?

אני לא יודע. צריכים להתפלל כדי להבין את התשובה.

תלמידה: יש עוד דבר, שאנחנו דור אחרון, דור המשיח. אנחנו יודעים בתור אנשי קבלה שמשיח זה כוח שמושך אותנו מהגשמי לרוחני, אבל בגשמי כולם מחכים למשיח. האם יש דבר כזה שיש מישהו שיבוא בדמות?

לא. הוא מסביר לנו ש"משיח" זה נקרא רוח מיוחדת שעוברת על העם ונותנת לעם התרוממות.

שאלה: אני לא הבנתי במשך המאמר מה יש באומות העולם שמאחד אותם שאין אצלנו?

אצלם אלה תנאים יותר פשוטים ממה שיש לעם ישראל.

שאלה: אם בחינוך מדובר פה על לימודי קבלה? והאם יש משהו אחר שאפשר בעזרתו לחנך את האומה איכשהו חוץ מקבלה?

לא יודע. צריכים להחליט יחד.

שאלה: מרגיש עכשיו שיש קצת יותר נחיצות בעם ששומע יותר, אבל כאילו מרגיש לי גם שאנחנו צריכים יותר לשכנע את עצמנו בהפצה. זאת אומרת יותר לשכנע את עצמנו בחיבור. האם אנחנו יכולים בכלל להפיץ כשאנחנו לא מספיק הפצנו בינינו?

אני חושב שאנחנו צריכים להפיץ בכל העם, בכל שטח מדינת ישראל.

תלמידה: גם אם יש התנגדות מבחוץ? אנשים לפעמים מגיבים בצורה לא נעימה להפצה שלנו.

כן, למרות זאת.

שאלה: למה חשובה האהבה הלאומית, ולא פשוט אהבה אחד לאדם אחר?

כי כך זה רק יכול להתפזר בכל העולם, ואז העולם ינצל מסוף העולם.

שאלה: היה לי חשוב לשתף שיש אנשי תקשורת שמשתפים חומרים שלך בדפים האישיים שלהם, ושבאמת אנחנו רוצות גם לעשות איזו פעולת הפצה ולהשתמש בחומרים מתוך המאמר הזה, אבל בתחילת השיעור אתה אמרת שהעם צריך עוד כמה שנים של התפתחות. איך לא להרגיש רפיון ידיים וביטחון בכל זאת שיש סיכוי להפצה שלנו להיכנס ללבבות?

אני דווקא אומר שצריכים עוד הרבה זמן להתפתחות האומה, אז לא להיות ברפיון ידיים, לא להתייאש, וזו עבודה שלנו עד גמר תיקון העולם.

שאלה: לגבי הפצה. האם המצב בארץ או ההפצה זה במיוחד רק לגבי ישראל במלחמה, או שאפשר לפרסם גם מאמרים באנגלית? כי אנחנו רואים איזה סוג של סולידריות גשמית יש ברחבי העולם.

כן, אפשר, איפה שאת חושבת זה אפשרי לעשות, אני סומך על ההחלטה הנכונה שלך.

שאלה: לגבי האהבה הלאומית הגרמנית. כדי לגלות שוב את האהבה הלאומית שתחבר את העם הגרמני מה נדרש מאיתנו, התלמידים העוסקים בהפצה?

אנחנו צריכים ללמוד את ההיסטוריה הגרמנית, שהיו שם הרבה מדינות קטנות והיו כולם בכל מיני סכסוכים, עד שבסופו של דבר הרכיבו ביניהם מדינה אחת, והמדינה הזאת היום נמצאת בפריחה ויש מה ללמוד ממנה.

תלמיד: דיברנו הבוקר על הנרטיב של הרייך השלישי של 1933, והבנו שאז היינו כמו ילדים קטנים והיה חסר אלמנט רוחני, שזה הביא בעצם להפרדה הזאת בינינו.

כן.

תלמיד: בהתייחס לניסיון שעברנו בגרמניה, היינו צריכים לכלול גם את המרכיב הרוחני. איך אנחנו יכולים לעבוד עם זה בצורה נכונה כדי לתרום לעתיד טוב יותר לעולם? מדובר על מה שהיה בגרמניה ברייך השלישי.

כן, אני מבין. הגרמנים עשו עבודה מיוחדת מאוד על השגיאה שלהם, שעשו ברייך השלישי, ואנחנו לא יכולים לחכות שזה יקרה לערבים ולעוד, זה משהו מיוחד מה שהם עשו, אני באמת מקנא בעבודה שלהם.

(סוף השיעור)

---

1. "בית, יעקב--לכו ונלכה, באור יהוה" (ישעיהו ב', ה')↩