ג' דחוה"מ סוכות תשפ"ג
שיעור צהריים 13.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אושפיזין משה – ספירת נצח – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא - אושפיזין משה - ספירת נצח, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 21.
שני הקטעים שעכשיו נלמד מדברים על מטרה שהיא קרובה לנו, להגיע ללשמה, ולכן הם מאוד חשובים. בואו נשמע פעם אחת את קטע 21 ואחר כך נדבר עליו משפט משפט. תוכלו לשאול על כל דבר, זה מאוד חשוב.
קריין: קטע מספר 21 כותב הרב"ש.
""וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'".
צריך להבין, מה משמיענו האמירה הזו. וכנראה זה מכוון על שאלת משה רבנו עליו השלום שנאמר בסוף פרשת שמות, שכתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת לעמך".
שענין שאלת משה היה, שבזמן שאמר להם שצריכין לעבוד בבחינת לשמה, וכולם חשבו שעבודתן יהיה ביתר שאת וביתר עוז. והעובדא היתה להיפך, שנחלשו מהעבודה.
אם כן צעקו למשה, איזה טוב עשית לנו, שהבטחת לנו שנצא מגלות מצרים, היינו שהדעת שלנו היא בגלות, ועל ידי הדרך שאתה נותן לנו שנעבוד לשמה, אזי אנחנו נצא לחרות משעבוד הגוף הנקרא פרעה. ולמעשה אין לנו חמרי דלק. אם כן הדעת שלנו מחייבת שהמטרה הנשגבה שיש בידך אין אנחנו יכולים לקבל.
ולזה באה התשובה, "וידבר אלקים אל משה". אלקים הוא בחינת טבע, שמבחינת הטבע, אתם צודקים, שאין לכם חמרי דלק שתוכלו להמשיך בעבודתכם. "ויאמר אליו אני ה'", ה' הוא מדת הרחמים, שמבחינת רחמיו יתברך יכולים להמשיך כוחות וחמרי דלק שלמעלה מהטבע ולמעלה מהדעת, שעל זה אין להם כבר מה להתוכח.
משום שכל הויכוחים שהאדם יכול להסתייע הוא רק מה שהדעת מחייבתו. מה שאין כן למעלה מהדעת הכל יכול להיות, רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה, שהשם יתברך יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע. ובעצם אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע, מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע.
ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים, שיעזרו לו למעלה מהטבע."
(הרב"ש. 924. "וידבר אלקים אל משה")
נקרא שוב.
""וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'".
צריך להבין, מה משמיענו האמירה הזו. וכנראה זה מכוון על שאלת משה רבנו עליו השלום שנאמר בסוף פרשת שמות, שכתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך" כך משה אומר לבורא, באתי לפרעה, ליצר הרע שלי לדבר בשמך, אני רוצה להתעלות מהפרעה, להיות בעל מנת להשפיע. ומה קרה? "הרע לעם הזה והצל לא הצלת לעמך"."
זאת אומרת, נעשה יותר גרוע. כשאני רוצה לנצח את האגו שלי בכוח, כשאני מגיע ואני רוצה להתגבר עליו, אז הוא נעשה עוד יותר חזק ואני לא יכול להתמודד עימו.
"שענין שאלת משה היה, שבזמן שאמר להם" לכוחות הגוף שלו "שצריכין לעבוד בבחינת לשמה, וכולם חשבו שעבודתן יהיה ביתר שאת וביתר עוז." כי אנחנו עושים כמו שהבורא רוצה שנעשה. "והעובדא היתה להיפך, שנחלשו מהעבודה."
נהיו לו פחות כוחות מאשר קודם. ואנחנו באמת רואים שבזמנים כאלו, אם אדם עובר את השלב הזה אז הוא נחלש בכל דבר, הוא לא יכול לקיים שום דבר, הוא לא כל כך יכול להתחבר עם החברים, והלימוד שלו, אם עשה איזה מצוות, הכול בורח מתחת ידיו.
"אם כן צעקו למשה," העם, כמו שמדובר שם בתורה. אבל "עם" הכוונה שכל הכוחות של האדם צועקים "איזה טוב עשית לנו," שאתה לוקח אותנו ללשמה, אנחנו לא מסוגלים לזה ולא רוצים את זה, "שהבטחת לנו שנצא מגלות מצרים," משליטת האגו, "היינו שהדעת שלנו היא בגלות," אנחנו לא מבינים, לא יודעים, לא מרגישים יותר מהעולם הגשמי הזה, "ועל ידי הדרך שאתה נותן לנו שנעבוד לשמה," זאת אומרת רק על מנת להשפיע כמו הבורא, "אזי אנחנו נצא לחרות משעבוד הגוף" הרצון לקבל "הנקרא פרעה. ולמעשה אין לנו חמרי דלק." אין מרץ, אין כוח, אין מה שימשוך אותנו קדימה ואנחנו בעצמנו לא מסוגלים. "אם כן הדעת שלנו מחייבת שהמטרה הנשגבה שיש בידך אין אנחנו יכולים לקבל." במצב כזה נמצא האדם שרוצה להגיע ללשמה, הוא עומד לפני זה אבל לא מסוגל לעשות שום דבר.
"ולזה באה התשובה, "וידבר אלקים אל משה". אלקים הוא בחינת טבע, שמבחינת הטבע, אתם צודקים, שאין לכם חמרי דלק" אתם לא יכולים לעלות למעלה מהאגו שלכם "שתוכלו להמשיך בעבודתכם." כמו שהיה קודם. ""ויאמר אליו" הבורא אומר לו "אני ה'", ה'" הבורא "הוא מדת הרחמים, שמבחינת רחמיו יתברך יכולים להמשיך כוחות וחמרי דלק שלמעלה מהטבע ולמעלה מהדעת, שעל זה אין להם כבר מה להתוכח." מלמעלה יכולים.
"משום שכל הויכוחים שהאדם יכול להסתייע הוא רק מה שהדעת מחייבתו. מה שאין כן למעלה מהדעת הכל יכול להיות, רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה, שהשם יתברך יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע." אם הולכים למעלה מהדעת, באמונה, אז מקבלים עזרה. "ובעצם אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע, מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע." האדם לא מסוגל להצליח לבד עם הכוחות שלו, בתוך הטבע, הוא לא יכול.
"ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע," הוא רואה שהוא לא מסוגל, אין לו שום סיכוי, "אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים, שיעזרו לו למעלה מהטבע." ואז הבורא עוזר לו והאדם מעלה את עצמו, או יותר נכון הבורא מעלה אותו, לדרגת לשמה. זה קטע מאוד מאוד חזק.
שאלה: מה בדיוק הרמה הזאת של הייאוש שאליה צריך להגיע כדי שהבורא יעזור לנו להגיע לשמה?
הייאוש צריך להיות במידה של "טוב לי מותי מחיי". אני לא רוצה להמשיך בחיים שלי, אני רוצה למות אם אני לא משיג לשמה, כי אחרת כל החיים שלי לא שווים ואין בהם שום דבר. רק למות או לקבל לשמה, אחד מהשניים. ודאי שאני רוצה לקבל לשמה ולהיות בלשמה ולעשות מה שהבורא רוצה, אבל אם לא "טוב לי מותי מחיי".
תלמיד: מאיפה יכולה להופיע כזאת תחושה אצל האדם, הוא הרי עדיין לא יודע מה זה לשמה אז איך הוא יכול לומר כך לעצמו?
מתוך ההארה שהבורא מאיר אליו מלמעלה.
תלמיד: כלומר יש לו איזושהי תחושה מוקדמת של הבורא?
לא, אחרת זה יהיה כמתנה, כמילוי. ודאי שלא, אין לו שום פיצוי.
תלמיד: אני לא מדבר על הפיצוי, אני שואל איך האדם יכול לבקש בצורה כזאת כנה את הלשמה?
האדם משקיע הרבה זמן, אפילו שנים, כדי להגיע לרמת ההשפעה, לכוח השפעה, ואחרי זה הוא כבר הוא מוכן להגיד כך, אם אני לא מקבל לשמה אז אני מוכן למות, בכל רגע שיבוא המוות אני מוכן לקבל אותו בצורה רגועה. כי הוא שוקל את החיים שלו ועד כמה כדאי לו לחיות ובשביל מה או לא.
תלמיד: מה היא בדיוק התכונה הזאת לשמה שהאדם מבקש? הוא כבר נמצא במגע עם הבורא ומשפיע לו?
אני נמצא בתכונות הבורא, במקום הרצון לקבל והמחשבות וכל מה שיש לי עכשיו, אני מקבל טבע של הבורא.
שאלה: איך אפשר לעשות את כל זה לשמה? לי אין שום רגש כלפי זה.
נכון, תמיד זה כך לפני שמגיעים ללשמה. צריכים כל הזמן לחשוב על זה, אפילו שלא מבינים, לא רוצים ולא מסוגלים, אבל כל הזמן לחשוב מה זה יכול להיות, מה זה להיות בתכונות הבורא, לתאר זאת לעצמנו. אם אתה לא יכול, אז תתחיל לעבוד עם החברים בכך שאתם משפיעים זה אל זה, כי בזה אתם מעוררים את האור המקיף והוא מגיע אליכם ולאט לאט מקרב אתכם למושגים האלה של לשמה.
תלמיד: במה אנחנו משפיעים זה לזה?
בזה שרוצים לתת, להשפיע, לעזור.
שאלה: המצב הזה של ייאוש, אם אנחנו חושבים על זה מתוך השכל, אז זה נראה כמשהו מקדים לאותה צעקה רצויה, אבל גם ישנה סכנה במצב הזה של הייאוש, איך לבקש נכון ולהגיב לזה, או אם הגעתי לזה, אז האם הצעקה תהיה טבעית?
אל תחשוב שזה כל כך קל, הכול פתוח וזה דבר קטן, כמו שאתה מרגיש רעב לפני שאתה מקבל סעודה. לא. אלא אתה באמת מגיע למצב שעובר הזמן, אתה רוצה וכבר יודע מה אתה רוצה, אתה כמעט יודע איך מגיעים ללשמה, אבל זה עוד לא מגיע ואתה נמצא במאבק גדול מאוד עם עצמך. אלו לא דברים מתוקים, אלא דווקא הרגשות מאוד מאוד עצובות.
שאלה: איך להשתמש בכוח משה כדי לזרז את השלבים האלה שעכשיו אמרת, את המלחמות האלה? כי כל מה שעכשיו קראנו אלו שלבים שאנחנו עוברים כל פעם מחדש. איך להיות בהכרה כדי לעשות זאת מהר יותר?
רק על ידי עבודה בקבוצה, בהפצה, בחיבור עם הקבוצה הקטנה ועם הקבוצה הכללית שהיא הכלי הכללי של אדם הראשון - אתה רוצה לתמוך בכולם ולסחוב את כולם קרוב לבורא.
שאלה: לאיזה קול להקשיב יותר, למי לתת יותר חשיבות, לאיזה קול שמדבר אלינו פה?
ודאי שלקול של משה כי הוא מושך אתכם לתיקון, ליציאה ממצרים.
שאלה: בעל הסולם שם את הרגליים שלו במים קפואים כדי לתת לעצמו מרץ כדי לעבוד ולהפיץ. איך אנחנו יודעים אם אנחנו צריכים ממש ללחוץ על הגוף שלנו, או פשוט צריך לשתות הרבה קפה או להתפלל לקבל כוח?
תעשו הכול כדי שתוכלו להספיק את כל העבודה שיש לפניכם.
שאלה: אנחנו זקוקים לשנים כדי להגיע למצב כזה ש"עדיף לי מותי מחיי". האם אדם יכול להגיע לזה בצורה יותר מהירה ולא לחכות לזה שנים?
כן. הכול תלוי עד כמה את קשורה לקבוצה, אחרת אי אפשר לזרז את הזמנים.
שאלה: האם ניתן להגיד שאור האמונה מגלה את הרשימו וזה מה שמביא את הצורך להתחבר לקבוצה ולמשוך אור האמונה?
כן.
תלמידה: האם זה תלוי בחיסרון שלי, בצמצום ואור חוזר, או שזו האפשרות לממש את החיסרון שלי כלפי החברים, וככל שאני משפיעה יותר כך יש יותר אור האמונה להתקדם למדרגה הבאה?
כן.
שאלה: האם את אור האמונה אנחנו מקבלים מהבורא דרך התפילה?
כן.
שאלה: מה ההבדל בין לשמה ללא לשמה כלפי זה שאנחנו הופכים להיות צינור? כי גם בלא לשמה יש מעבר כלשהו.
בלא לשמה אתה יכול להיות מעבר רק ללימוד, לעובדות, לדברים מכניים, אבל לא שאתה מעביר להם אור, כוח רוחני.
שאלה: בקטע כתוב שכשאדם מגיע להחלטה ששום דבר לא יכול לעזור לו לצאת מעל הטבע חוץ מהבורא, אז הוא מבקש. אני קורא את זה ואני רואה שהמצבים האלה עוברים עליי, זאת אומרת לא באתי לידי החלטה, אבל אני פאסיבי בכל העניין הזה. האם יש משהו שאני יכול להוסיף מעבר לזה שזה חולף עליי?
בתנאי שאתה מתחבר עם החברים ואתם פועלים יחד, אז אתם הופכים להיות מפאסיביים לאקטיביים.
תלמיד: כלומר אם אני מרגיש עדיין פסיבי, אז זה אומר שאני בעצם לחלוטין לא מחובר עם החברים.
כנראה.
שאלה: כשיש באדם את הרצון הזה למות, להיפטר כבר מהחיים האלה, ולא מעניין אותו לא רוחניות ולא גשמיות, האם עצם המצב שהוא כרגע שקוע בו מקדם אותו, מוציא אותו לאן שהוא, או שחייבת להיות פה בקשה אקטיבית מצידו, עוד תוספת?
האקטיביות מצידו היא לעשות כל מה שהוא יכול לעשות - חיבור, קבוצה, לימוד, הפצה, בעצם כל מיני דברים גשמיים שהוא עושה אותם בגוף, אולי במוח, קצת פחות בלב, אבל לאט לאט זה גם מקדם אותו.
תלמיד: ההרגשה הזאת שהוא לא רוצה כבר את החיים האלה, האם היא מגיעה לפרקים, מגיעה והולכת?
כן. כי הוא אומר, אין לי בשביל מה לחיות. אני לא רוצה "לא לשמה" כמו כולם, הם לא יודעים שהם נמצאים בלא לשמה, ואני מיואש מזה שאגיע פעם ל"לשמה", אז אין לי רצון לא לזה ולא לזה, לכן "טוב לי מותי מחיי".
שאלה: האם גם אומות העולם צריכים להרגיש ייאוש או שזה ניתן רק לבעלי ה"נקודה שבלב"?
אומות העולם לא צריכים להרגיש כמונו מפני שאנחנו נוביל אותם אחרינו, וננחה אותם לאן שנגיע והם כולם לא יצטרכו לעבור את אותם השלבים כמו שאנחנו עוברים. הנשמות שלהם קטנות יותר, חלשות, הם לא מקבלים כמונו משיכה לבורא ולכן הם יתקדמו אחרינו, ואנחנו נשקיע כוחות גם בשבילם, כמו גדולים כלפי הקטנים, או כמו המדענים, הרופאים, המורים, אנשים שפועלים בעולמנו ומושכים אחריהם את כל האנושות. באותו אופן זה דומה לנו עם העבודה הרוחנית.
שאלה: מה ההבדל בין מצב של ייאוש לבין מצב של הכרת הרע שבי?
הכרת הרע, זה שיכול ל משהו שמנוגד לי אבל אני עומד להתמודד עמו. מה שאין כן הייאוש, זה כבר משהו אחר, שאין לי כוחות, אין לי חומר דלק
תלמיד: בהתאם לקבלה אני לא מסוגל להגיע למצב של "טוב לי מותי מחיי" מחוסר השפעה, זה מנוגד לטבע שלי, אבל הבורא לא עונה אם אין זעקה ל"טוב לי מותי מחיי", אז קיים מצב של "לופ" שלא נגמר.
זה נדמה לך, עדיין לא עברת את הכל. נכנסים לשלב שמסוגלים למות, שעד כדי כך הייאוש מזה שהעולם הזה לא שווה כלום ואני לא מגיע לרוחניות, לעל מנת להשפיע, שאני מסוגל לגמור עם החיים האלה.
תלמיד: הבעיה היא למות מזה שאין השפעה, לא מזה שהעולם הזה הוא גרוע.
אז צריכים להגיע למצב שבאמת רוצים את ההשפעה יותר מהכול, ואת זה מקבלים לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב, אז ככל שיעברו הזמנים, לזה נמשכים.
שאלה: מה הקשר בין אמונה לייאוש?
אמונה זה הכוח שמושך את האדם לבורא, וייאוש זה דווקא כוח הפוך, שמושך את האדם מהבורא.
קריין: נקרא שוב את קטע מספר 21. כותב הרב"ש.
""וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'".
צריך להבין, מה משמיענו האמירה הזו. וכנראה זה מכוון על שאלת משה רבנו עליו השלום שנאמר בסוף פרשת שמות, שכתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת לעמך".
שענין שאלת משה היה, שבזמן שאמר להם שצריכין לעבוד בבחינת לשמה, וכולם חשבו שעבודתן יהיה ביתר שאת וביתר עוז. והעובדא היתה להיפך, שנחלשו מהעבודה.
אם כן צעקו למשה, איזה טוב עשית לנו, שהבטחת לנו שנצא מגלות מצרים, היינו שהדעת שלנו היא בגלות, ועל ידי הדרך שאתה נותן לנו שנעבוד לשמה, אזי אנחנו נצא לחרות משעבוד הגוף הנקרא פרעה. ולמעשה אין לנו חמרי דלק. אם כן הדעת שלנו מחייבת שהמטרה הנשגבה שיש בידך אין אנחנו יכולים לקבל.
ולזה באה התשובה, "וידבר אלקים אל משה". אלקים הוא בחינת טבע, שמבחינת הטבע, אתם צודקים, שאין לכם חמרי דלק שתוכלו להמשיך בעבודתכם. "ויאמר אליו אני ה'", ה' הוא מדת הרחמים, שמבחינת רחמיו יתברך יכולים להמשיך כוחות וחמרי דלק שלמעלה מהטבע ולמעלה מהדעת, שעל זה אין להם כבר מה להתוכח.
משום שכל הויכוחים שהאדם יכול להסתייע הוא רק מה שהדעת מחייבתו. מה שאין כן למעלה מהדעת הכל יכול להיות, רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה, שהשם יתברך יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע. ובעצם אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע, מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע.
ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים, שיעזרו לו למעלה מהטבע."
(הרב"ש. 924. "וידבר אלקים אל משה")
שאלה: האם זה לא סותר את הציווי העליון "ואהבת לרעך כמוך" כשאומרים להתרחק מאנשים שמעדיפים למות מאשר לחיות ככה?
לא, זה דבר אחר לגמרי. אנחנו מדברים על אנשים שרוצים לגלות את עולם האמת, הרוחני, שבו אנחנו מגלים את הבורא, הכוח העליון ששולט על כולם. על זה מדובר, ולא מדובר על פילוסופיה, פסיכולוגיה, או על יחסים יפים בין בני אדם כמו אלה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, בשקר שלנו. אלא מדובר אך ורק על האופן שאנחנו יכולים לעלות למעלה מהטבע האגואיסטי שלנו, שקיים בנו, ואיך לעלות ממנו לתכונת ההשפעה.
שאלה: האם מצב של ייאוש, של ההרגשה שטוב למות מאשר לחיות חיים כאלה, קורה פעם אחת בדרך או שבכל מדרגה צריכים לעבור דרך השלבים האלה?
לא, זה קורה פעם אחת, יש תקופה כזאת לפני שנכנסים לטבע של לשמה. וזה לא מגיע להרגשה של ייאוש, שאני מיואש מהחיים האלה, אלא מיואש מהכוחות שלי, שאני לא מסוגל להגיע לשמה.
שאלה: האם כאשר אני מתבטלת בפניי העשירייה אני מתבטלת בפניי הדעת?
נכון.
שאלה: כתוב "ובעצם אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע." איך מגיעים להבנה הזאת?
על ידי שכל הזמן רוצים ומחפשים איך לעלות למעלה מהאגו שלנו ורואים שלא מסוגלים ומתייאשים, ואז מסבירים לנו שאפשר לעשות זאת רק על ידי החברה, קבוצה, כך שמאין ברירה אנחנו מתחברים, מתקרבים יותר ויותר. וכשמתחברים עוד ועוד מרגישים ש"איש את רעהו יעזורו", שאנחנו כן יכולים להגיע למשהו על ידי חיבור בינינו.
אבל זה לא מספיק, ואפילו אנחנו מחוברים איכשהו ורוצים להתקרב יותר, אנחנו לא מסוגלים, כי חסר לנו עוד כוח מלמעלה שיאיר עלינו ויעלה אותנו מדרגת "לא לשמה" ל"לשמה". וכאן אנחנו מדברים על זה, אלה בעצם הקטעים שאנחנו לומדים מהם איך לבקש את הבורא כשאנחנו רוצים להגיע ללשמה אבל לא מסוגלים ואיך לא מתייאשים, ובסופו של דבר מצפים ומגלים את ה"לשמה" בקשר בינינו, ומהקשר בינינו לבורא. כך זה מתגלה וכבר גם המוח והלב שלנו מתחילים לעבוד על פי ההשפעה, לפי החיבור עם הזולת, ולא לפי עצמיות האדם.
שאלה: איך אפשר לזהות מה זה למעלה מהטבע, ומה בתוך הטבע?
טבע האדם הוא כזה שהוא חושב כל הזמן לטובת עצמו, דרך ילדיו, קרוביו, דרך כל העולם וכן הלאה, הוא כל הזמן מחשיב את עצמו שהוא נמצא במרכז המציאות, זה הטבע שלנו, אין מה לעשות, כך הבורא ברא אותנו. אבל כשאנחנו עוברים ל"על מנת להשפיע", ל"לשמה", אז אנחנו כבר מתחילים לחשוב אחרת, שלא חשוב לי מי אני, מה אני, בשביל מה אני וכן הלאה, שאני רק עבור הזולת, וזה וודאי במידה שאני אקבל את הכוחות האלה יותר ויותר, את כוח "לשמה" שהוא כוח השפעה שלא היה לי מעולם ועכשיו אני מסוגל לחשוב לטובת הזולת. איך זה יכול להיות? הבורא עושה זאת.
שאלה: האם אפשר לומר שהכתובת של הבקשה משתנה, לא אלוהים, לא הטבע, אלא אנחנו מתחילים לפנות לתכונה חדשה.
כן. אתה צודק.
שאלה: למה זה לא חוצפה מצד האדם לבקש לשמה?
כי הוא לא מבקש לעצמו. זו הבקשה היחידה שאדם לא מבקש לעצמו ולכן יש לו גושפנקא, יש לו מעמד, צדק כביכול, שהוא הולך ודורש מהבורא תן לי את זה, "אני רוצה להיות כמוך, אני רוצה להשפיע לך ולכל האנושות ואני היחיד שאני יכול לקשור אותך עם כל האנושות כדי שאתה תוכל דרכי להעביר את הכוח שלך לכל האנושות וכל האנושות גם תעבור ללשמה ותהייה דבוקה אלייך". לכן אדם יכול לדרוש.
שאלה: אבל אז עולה איזה קול פנימי אצל האדם, ככה מתוך רב"ש, שאומר לו תשמע אתה זוכר מה כתבנו, מה למדנו, אם יש כמה אנשים בכלל שיכולים להגיע למטרה ויהיה לבורא נחת רוח מהם יותר ממך אז אתה מוותר על עצמך.
לא, אין בזה תור. כל אחד שעכשיו הגיע מתוך מיליארד אנשים, ולכל אחד תהיה דרישה שווה לאחרים רק מנוקדת הלב משלו, אז כל אחד יכול להיכנס במקביל לאחרים. אין בזה שום בעיה. זה לא תור שאחד תלוי באחר.
שאלה: לא עניין של תור אלא יותר המקום הזה שכמו שבעל הסולם כותב, מגמת החיים היא או שאתה זוכה לדבקות ה' בקפדנות או שאתה מזכה את הרבים, ואז יש איזה קול פנימי שאומר שחרר את העניין הזה ובעיקר תעבוד כלפי החברים, כלפי המטרה, כלפי האנושות, בהפצה וכולי.
יש כאלה תקופות שכך אנחנו חושבים, שיש לי ראש קטן, אני אתעסק בזה, אני אהיה מוגבל בזה ומה שיהיה, יהיה. נכון. קורים דברים כאלה. אבל אחר כך בכל זאת הבורא לא נותן לאדם להירגע, הוא מחייב את כל אחד להגיע לדרגת משה רבנו.
שאלה: אם הייאוש הוא על המקום שאין כוח להתגבר בתפילה מה הלאה? מזה הייאוש, שלא מצליח להתפלל, מה עושים?
שיעשה משהו אחר עם החברים, עם ההפצה, לא חשוב עם מה, העיקר שיתעסק ככל שמסוגל, שיהיה קרוב לתיקון.
שאלה: עכשיו בשבילי, כמו לאגואיסטית, הזולת הקרוב אליי זה משפחה, חברים, עשיריות, העשירייה שלי, מי זה הזולת הקרוב אליי שאני מגיעה להשפעה?
קבוצה. העיקר זה הקבוצה. כי קבוצה זה אותן עשר הספירות שמתוכן את יכולה להשפיע לבורא.
שאלה: הוא כותב פה שחוץ מהתנאי של הייאוש צריך להיות עוד תנאי שהוא צריך להתגבר באמונה ושה' יתברך יכול לעזור לו למעלה מהטבע. אפשר להסביר את התנאי הזה?
כן, ודאי שאם בתוך הטבע כמו שאני רואה בעיניים שלי, לפי שכל שלי, ואני יכול להיות גאון מכל הגאונים, אני רואה שאני לא מסוגל אז זה נכון, אני לא מסוגל כי יש לי כוחות טבע של בני אדם מהעולם הזה, דומם, צומח, חי ודרגה עליונה של החי אפילו לא דרגת המדבר, כי מדבר זה כבר דרגה שנמצאת ברוחניות.
אנחנו שייכים לדרגת חי, רק האגו שלנו הוא קצת למעלה מזה. אז אדם שמבין איפה הוא נמצא רואה שסך הכול אין כוחות שיכולים לעזור לו לצאת מהטבע שלו לטבע יותר עליון, הטבע היותר עליון זה טבע הפוך, זה השפעה, זה אהבה, זה מה שמחוץ לנו, זה מה שאני לא מסוגל אפילו לתאר לעצמי, אני יכול לדבר על זה אבל גם זה לא יהיה אמת.
תלמיד: אז רק מהנקודה ההופכית הוא יכול להגיע? כי אנחנו מדברים תמיד על כך שכוח ההשפעה והאמונה זה כוח מלמעלה.
אבל אין בנו כוח השפעה ולא כלום, אלא מה שיש לנו זה רק יכולת להתחבר בינינו, להשתדל, לבטל את עצמנו זה כלפי זה, ככל שמסוגלים ולבקש מהבורא מתוך הביטול ההדדי בעשירייה, שיביא לנו את כוח הביטול האמיתי, כוח ההשפעה.
תלמיד: איך נראים חיים של אדם שהגיע ללשמה, הוא נהנה יותר מהחיים?
זה לא שנהנה מהחיים, החיים שלו הם אחרים, כי הוא מכיר את העולם בצורה אמיתית ומרגיש את הבורא שממלא את הכול המציאות ופועל בהתאם לכל המציאות.
תלמיד: הוא יכול להגיע למצב שהוא סובל?
גם סובל אבל סובל לא עבור עצמו אלא עבור כל באי העולם, כי הם עדיין נמצאים בעל מנת לקבל ולא נהנים מהבורא ומעולמו.
שאלה: האם אנחנו יכולות להשתמש בתהילים בשביל להתפלל כשאנחנו במצבים שלא מצליחות למצוא את המילים הנכונות כדי לבטא את הרגשות שלנו?
כן זה מאוד יפה וטוב. זה טוב תעשו את זה.
שאלה: בדרך ללשמה אנחנו עכשיו לומדים להתפלל, מה זה אומר להתפלל, זה אומר להיכנס לחיסרון של אדם אחר ולהתפלל מתוכו כביכול?
כן, כתוב "המתפלל בעד חברו זוכה תחילה". תנסי להתפלל עבור החברות ותראי עד כמה זה מקדם אותך בעצמך למטרה.
שאלה: האם תכונת משה היא זאת שהביאה אותנו לידי העלאת מ"ן?
כן.
שאלה: להרבה חברות בעשירייה יש כזה מצב שאין להן רצון לשום דבר בעולם שלנו, כשמגיע כזה מצב שטוב לי מותי מחיי המצב הזה עובר אחר כך, האם זה אומר שזה מצב שקרי שלא הגענו למצב הנכון? מה לעשות כדי להגיע לסוף המצב?
לא צריכים להגיע למצבים כאלו, אנחנו צריכים לשמור על כל מצב ולהשתדל לכוון כל מצב למצב כמו שכותב כאן רב"ש. אין לי רצון לחיות, אז למה אין לי רצון לחיות? בשביל מה אני צריך לחיות? איך לחיות ברצון הנכון, במטרה הנכונה? איך אני מכוון את עצמי עם החברים למטרה הנכונה? לזה אני צריך לדאוג.
שאלה: מהו המנגנון, המכניזם שאז המתפלל עבור חברו זוכה תחילה?
זה שהוא לא חושב על עצמו אלא חושב רק על החברים, אז דווקא הוא מקבל הראשון. רק לא לשחק עם זה. אם זה באמת נכון אז ככה זה קורה, כי אנחנו מדברים על עולם של השפעה, ולא על עולם של קבלה.
שאלה: כשאדם מגיע לייאוש איזה שינוי צריך לקרות בו בשביל שיגיע באמת לרצות השפעה, איך המעבר, איך באמת לרצות השפעה אחרי ייאוש מהעולם הזה?
על ידי קבוצה.
תלמיד: מה זה חומר הדלק שנקרא מידת הרחמים?
אור מיוחד שמאיר על האדם שנמצא במידת הרחמים. הוא רוצה לרחם על כולם, חושב על כולם, מוכן לחלק לכולם ולא לעצמו.
שאלה: האם הרצון להישאר בהסתרה נקרא להוסיף בהשפעה?
כן.
שאלה: כשבורא לוקח מהאדם כל מיני מילויים אגואיסטים שהיו לו בדרך הרוחנית כמו שייכות, ביטחון, האם הוא עושה את זה כדי לעזור לו להתקרב לשמה?
כן.
שאלה: כדי להגיע לתפילה, לדאגה הטוטאלית שהחיים כבר לא חשובים ואז לאדם מספיקה הדאגה כדי לקבל תשובה. האם הוא צריך להתחיל מהחברים בעשירייה, לדאוג להם במידה כזאת?
כן.
תלמיד: מהי הדאגה לחברים בעשירייה? כשזה כללי זה לכאורה מובן. אבל מה זה שאני דואג לחבר בעשירייה, מה אני צריך לרצות בשבילו?
אני לא יכול להגיד לך, אתה תחפש. לפעמים זורקים את האדם, לפעמים מקרבים אותו, לפעמים מסובבים אותו כך וכך, אבל בסופו של דבר הוא מתחיל להבין שרק מתוך העשירייה הוא יכול לפנות לבורא, ורק לעשירייה - שאדם נמצא בה - הבורא משפיע ומציל את האדם.
שאלה: מה מרגישים כשנמצאים באמונה למעלה מהדעת, בלשמה?
אני לא יכול להגיד. מרגישים שכל העולם הוא רק כוח אחד שנקרא בורא. ולכן נקרא בורא מהמילים בוא וראה.
וומן סוצ'י קווקז 1.
שאלה: הבוקר קראנו שצריך לצאת מהאגו.
בטח שכל נושא יציאת מצרים זה יציאה מפרעה, מהאגו הגדול. והבריחה בלילה כשלא רואים, לא מבינים לאן ואיך - אבל בורחים, בורחים ממצרים. זה לא פשוט אבל עושים את זה, זה לפנינו.
שאלה: איך אנחנו יכולות להעלות מעל הדעת בפגישות שלנו, מה המאמץ שכל אחת צריכה לעשות?
לאהוב זו את זו למרות שאתן דוחות זו את זו. זה נקרא להיות למעלה מהדעת. יש כמה אנשים שאני אדישה אליהם, יש כאלה שאני דוחה אותם אפילו, כאלה שאני מקרבת אותם, ככה היחס שלי לקבוצה. אז אני משתדלת להיות כלפי כולם במידה שווה ואני רוצה ממש להיות בחיבוק עם כולם.
שאלה: מה יכול להוסיף עכשיו לכלי העולמי שמחה, הכרה שלמה, מודעות?
להבין שאנחנו יחד, לא צריך כלום חוץ מזה. בואו ננסה לחבק את כולם כולם כולם, נשים, גברים ופשוט להיות יחד, לא פיזית אלא פנימית. סיכמנו?
אני מחבק אתכם תהיו בריאים, ניפגש מחר.
(סוף השיעור)