שיעור צהריים 23.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח תשפ"ד
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 695, אגרת י'
קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 695, אגרת י'.
אגרת י'
שנת תרפ"ה (1925)
"ו' עש"ק שמות פ"ה ורשה.
לכבוד בני הישיבה דעטור רבנים ה' עליהם יה"ו
...אצטער מאד על אברים המדולדלים שסיבות החיצוניות גברו עליהם מלהסתפח עמכם, יתן ה' שיחזקו ויוכלו להתחבר עמנו ויהי ה' עמהם.
ואני מבין שאינכם עוסקים כ"כ ביחודין דמוחא וליבא כחפצי, עכ"ז עשו כפי כחכם ותשועת ה' כהרף עין, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות.
איתא [מובא]: "תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו". פירוש, שהיה קשה לחז"ל, איך אפשרי הדבר שישלטו קטרוגים בתורה ועבודה של התלמיד, עד כדי גירושו מלהסתפח בנחלת ה', וזאת אחר שהוא דבוק ברב אמיתי? וע"ז תירצו, כי בעת ירידת התלמיד, ידמה לו כמו שהרב גם הוא ירד ח"ו, עמו, וכיון שכן הרי באמת כן, כלומר, שלא יוכל להנות מרבו, אלא כפום [לפי] מה משער בלבו, וא"כ אין לו אלא רב שפול וירוד. בו במדה שמדד אותו ועל כן גולין את רבו עמו. וד"ל.
תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם הקדומה, וכנ"ל "שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד.
ומפורש שעבודם "בחומר ובלבנים" "חומ"ר", ה"ס עון החמור שדנין בזה על "המחשבה" ובלבני"ם, ה"ס "התשובה" שזכו לרחמים עליונים, והשיגו לשעתם אור עליון, מאמונת האבות הקדושים, ונתלבנו מעונותיהם, אלא שלא היה לתמידות, והיו מתגלגלים ובאים מחמת זה בכל עבודה בשדה, דהיינו, המשך עבודה קשה הנוגעת בכל שאר המצוות. כמו שאמרו ז"ל: "בינונים זה וזה שופטן", ולכן נקראת קליפה זו "פרעה", אותיות "פ"ה ר"ע", פי', דבחי' מלכות שבמוחין נקרא פה, שסודו הוא בחי' הכרעה והסכמה שלא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה. ובגלות מצרים היתה שליטה ל"פה רע" הנ"ל והיו חוזרים לסורם. ולכן אף על גב שזכו לאיזו הארה עליונה מט"ר, אבל היא לא יכולה להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פה רע", שהוא לעומת "פה דקדושה", דהיינו העורף היה מפסיק השפע היורד מן הראש. ויונק ומוצץ כל השפע שהתחיל לרדת בשביל ישראל. וזה סוד "שלא היה שום עבד יכול לברוח ממצרים". כי פרעה עשה כשוף גדול על פתחי מצרים. כמו שאמרו חז"ל.
ובזה מובן הפ' "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה", פירוש, שהשי"ת הודיע על ידי משה עבדו, ששום יד חזקה, וכוחות שבעולם, לא יועילו על קליפה רעה זו, מפני שאינה נכנעת אלא מפני השי"ת בכבודו ובעצמו. שז"ס "אני ולא שליח", וז"ס "ושלחתי את ידי והכתי במצרים וכו' ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים" וכו'.
ועתה בא נבוא לפרש לכם בעזהשי"ת בשורת הגאולה ושליחות משה. כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה וכבד לשון אנכי". לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "והן לא יאמינו לי", כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה השפעה, הלא קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג שדביקים עמי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, ופה ודבור בגלות, מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא [ברועה הנאמן] כראוי, היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה.
ועל זה התלונן משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן] לפני השי"ת "כי יאמרו לא נראה אליך ה'", פירוש על דרך הנ"ל: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", שבעת ירידתם "לחומר", יכפרו גם בגדלות משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן] וא"כ איך אפשר שמשה יגאל אותם מתחת קליפה רעה וחזקה כזו? לכן מסר השי"ת ג' אותות, שיראה משה לפני בני ישראל, ולימד אותו לסדר אותות אלו לפניהם בזה אחר זה, והבטיח לו השי"ת שיעזור לו מן השמים, שיהיה סיפק בידו להראותם, ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו של משה, ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה.
ועתה אבאר סוד שלושת האותות. אות א' התהפכות המטה לנחש ונחש למטה. אות ב' שבהוצאת ידו ולא מחיקו נמצא מצורעת כשלג ובהוצאת ידו מחיקו הנה שבה כבשרו. אות ג' שבשפיכת מימי היאור ליבשה יהיה לדם.
ואפרש עכשיו איך הראה אותם לישראל: בידו של הגואל היה מטה שה"ס ר"מ, שיש "מטה" בידו "להטות" לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ואם "משליכהו ארצה", פירוש, שבני ישראל לוקחים את מטהו, לשמש עמו כרצונם (ארצה כמו לרצון). "ויהי לנחש", שנראה להם חטאם, כמו בעלי חי, שמעיקרו טרם קרבו למטהו, היה חטאם בבחי' דומם, ואחר שקרבו את עצמם למטהו, נעשה לנחש ממש, עד "וינס משה מפניו" (פירוש, לפום מאי [לפי מה] ששיערו ישראל בעצמם ע"ד לא ידע את יוסף כנ"ל).
ואח"כ כשבא משה להצילם מנשיכת הנחש היה אוחז את הנחש בזנבו ולא בראשו. כי גואל שקר כשבא להציל לישראל, אוחז את הנחש בראשו, לפצץ את רישא דחויא [לפוצץ את ראש הנחש], שכן אורח כל תופשי הנחשים.
אבל גואל אמיתי אוחז אותו דוקא בזנבו, (ע"פ הסוד דהאי חויא כפוף לרישא, ומָחֵי בזנבו [שהנחש הזה מכופף ראשו, ומכה בזנבו] שכבר פרשתי לכם) "ויהי למטה בכפו", שאז פועל באמת בקרב לבם, להטותם לכף זכות, ואחר שמקבלים בני ישראל את האות הזה, נותן לו השי"ת רשות ויפוי כח, להראותם אות השני.
וכבר פרשתי לכם דבר חז"ל, "יקריב אותו וכו', לרצונו הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". כי לזוהמא דחויא [לזוהמת הנחש], שדנין על המחשבה, יתוקן בקרבן עולה המכפר על המחשבה.
אבל גם הקרבת הקרבן, צריכה להיות באהבה ויראה, ומי שצריך לקרבן אפשר לו להתאמץ, על בחינת יראה אבל לא באהבה כידוע. ואם כן גם הקרבן נפסל מחוסר אהבה וע"ז מתרצים חז"ל: "כופין אותו" - את השי"ת ועל דרך "נצחוני בני", כי העובד מיראה נקרא זווגו ע"ד הכפיה. והבן. "עד שיאמר" השי"ת, ויגלה לו רצונו ויאמר לו "רוצה אני" בעבודה זו, ואיגלאי מילתא [ומתגלה הענין] למפרע, שאין שום כפיה, אלא זווג ממש באהבה ורעות.
וז"ס, "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", שבפתיחת הפה מתגלה חכמה עילאה, כי בה בשעה, שנפרדת קלי' "פה רע" מקדושה, יוצא פה דקדושה לאור עולם, שז"ס, פתיחת הפה להרוחה, ואין עוד פגע רע ליחל דברו. כי "יודע תעלומות מעיד עליו שלא ישוב לכסלו עוד", ומיד זוכה לחכמה עילאה [לחכמה עליונה], כי גילוי חוק ומשפט באים תמיד ביחד, וז"ס "פיה פתחה בחכמה".
וכיון שהגיע לגילוי חכמה, שלא זכה בה, אלא ע"י יגיעתו הקודמת בזווגים שלו, ע"ד הכפיה, נמצא, שלולא לשון דנוקבא, שבה סגולת היגיעה, לא היה זוכה לכלום. ממילא, איגלאי מילתא [מתגלה הענין] למפרע, שאפילו זווגין דכפיה הי' ממש זווגין דאהבה וחיבה ודו"ק. וז"ס "ותורת חסד על לשונה", "על לשונה" דוקא ולא בלשון אחר.
ונשוב לענינינו שאות הא', שאחיזת משה בזנבו נהפך למטה בכפו, ה"ס "תשובה מיראה" על דרך "פיה פתחה בחכמה", שמעת הזאת שנקבעת למטה, והקליפה משולחת ואינה חוזרת, מתחיל שורש גילוי חכמה עילאה [חכמה עליונה].
וסוד אות הב', ה"ס ושורש, לתשובה מאהבה. שבהיותו מביא ובא ידו בחיקו, בהמנותא עילאה [באמונה עליונה], מתגלה התורת חסד על לשונה, ולא זולתה.
ודו"ק בדברים כי באמת צריך להוציא ידו מחיקו, כי חיק, ה"ס, "אנכי ולא יהיה לך". והוצאת יד, ה"ס "התפשטות הדעת", ואם בשעה שמוציא יד להתפשטות טעמי תורה ורזי תורה, זוכר היטב את שורשו שלא לשנות את טעמו, ויודע בטוב שמוציא ידו מחיקו. נמצא שחוק ומשפט קשורים זה בזה כב' ריעין דלא מתפרשין [כשני רעים שלא נפרדים], אז הולך השפע בדרכיו כדבעי [כראוי].
ובזה תבין הפירוש, "ויבא ידו בחיקו", שה"ס קבלת החוק "ויוציאה", שבא להמשיך התפשטות הדעת, ואינו מתחזק להיות דבוק גם בשורש, שה"ס "החיק" ואז "והנה ידו מצרעת כשלג". ומתרגמינן ביונתן בן עוזיאל "והא ידיה סגירתא" שנסגרו מבואות השפע, ואין תיקון זולת להתחזק פעם ב', "וישוב ידו אל חיקו", בקבלת החוק, ואז, "ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו", פירוש, שהחוק מתלוה ומתחבר אל הוצאת יד, וחוק ומשפט מחוברים. ואז שב מהלך החיים והשפע למקומו.
וז"ש "והי' אם לא יאמינו וכו' לקול האות הראשון" ויוציא ידו ולא מחיקו. "והאמינו לקול האות האחרון". כי יראה שבהוצאת יד מחיקו הרי שב לאיתנו.
ואות הג' הענין עמוק, כי היאור הוא אלוה של מצרים, ופרעה אלוה של היאור, שאמר: "לי יאורי ואני עשיתני", שכבר אמרנו, שפרעה חמס אליו כל השפע שיורד מעל הראש, בשביל ישראל.
אמנם תמצית של השפע שחומס, נתן לישראל. ותמצית זו הניתן על ידי פרעה, נקרא נילוס, והוא משקה לכל הדרים במצרים, ונקרא לחם עצלות, שא"צ יגיעה אחריה, ולכן היה פחד שלא יפגמו ב"י אחר גאולת מצרים בלחם אבירים, כמו שקרה במדבר, באמרם "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם", וזהו התיקון, "והי' המים וכו' לדם ביבשת", כי הכל יראו שנפסלו ממשקה ישראל, שאח"כ הגיע להם מזה דם פסח ודם מילה. וז"ס "צופיה הליכות ביתה", פי' שמימי היאור נהפכו לדם ביבשה, ואז "ולחם עצלות לא תאכל", והוא ענין עמוק והאריך במקום אחר.
יהודה ליב"
מהי ההתרשמות? מורכב, אפילו מסובך.
שאלה: נראה שבעל הסולם מציג פה בעיה ואת הפתרון שלה בגדול. הוא אומר שמשה אמר שבשעת ירידה, כשהם יהיו בירידה הם לא יאמינו לו, כי כמו שבעל הסולם אומר "תלמיד גולה גם הרב יורד עימו".
כן.
תלמיד: ואז הוא כביכול קיבל שלושה אותות כדי להוכיח להם, שיאמינו לו, ואם הם יאמינו לו הכול יסתדר. איך אפשר בזמן ירידה שמישהו בכלל יראה משהו ממה שמסבירים לו, נותנים לו?
זה פלא, כי בזמן הירידה האדם לא יכול לשמוע. אבל דווקא כאן, מה היה חסר לו, כך שאם ידברו אליו הוא יבין, יקבל, יגיב.
תלמיד: חסרה לו אמונת רבו. להשיג את זה בטח אי אפשר והאדם נמצא למטה, אז אפילו שמביאים לו אותות, הוא מסתכל על זה כמו בהמה, אז איך זה יכול לעזור לו להוציאו אותו ולגרום לו לאמונת רבו?
כן, השאלות מובנות בחלקן.
שאלה: בקבוצה אנחנו לא מדברים על ענייני דעולם הזה ובהכנה דיברנו וראיתי שלעומת המכשולים שאני חושב שאני עובר ונראו כגדולים ביותר, החברים שלי עוברים הפרעות גדולות פי מאה, וזה הרים את גדלות החברים עד לרמת גדלות הבורא. ראיתי בדעת, לא למעלה מהדעת, שיש לי כאלה חברים ענקיים. האם כך צריך להיות?
כן, וזה עוד לא הסוף.
תלמיד: איזה עוד עבודה צריך להמשיך לעשות כדי לרומם אותם עוד יותר?
לרומם את החברים זה פשוט להתייחס אליהם כאל העליון, כעליונים.
שאלה: יש כזו תחושה שהמכתב הזה קשה בכוונה כדי שהאדם לא יבין אותו בדעת, הוא יהיה חייב עזרה ממעלה.
אני לא חושב שאנחנו לא יכולים לברר את מה שכתוב כאן. אפשר לקרוא שוב ושוב, אבל כעיקרון על פי הטקסט של המכתב הזה ברור מה צריך לעשות, איך הבורא משפיע עלינו ואיך אנחנו צריכים להגיב לזה.
שאלה: מה זה אומר "תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו"?
שבעיני התלמיד, אם הוא יורד אז הוא מרגיש שהמורה שלו, הרב שלו, גם יורד.
תלמיד: מדברים פה על תכונת משה, ואני מרגיש אותך הרב כתכונת משה, איך אתה מושך אותנו כל פעם למעלה, איך אתה דוחף אותנו, אבל גם שמאוד מאוד תלוי בקשר בינינו, במאמץ בינינו האם תוכל להעלות אותנו מעלה. האם זו מחשבה נכונה?
כן, זה נכון. אני לא יכול לדחוף אתכם פנימה יותר ממה שאתם מוכנים.
שאלה: כביכול לפי הסיפור בפשט הכול ברור, כל הניסים האלו באו לישראל על ידי משה. אני חושב שגם היום אם היה בא מישהו בא ועושה כאלו ניסים בטוח שהיו הולכים אחריו. מהם הניסים האלו, מהם האותות האלו בתוך האדם?
זה לא כל כך חשוב לנו להיכנס לכל הפנימיות הזאת, אלא חשוב לנו להתחבר בינינו ולסדר את עצמנו קרובים לבורא, ובזה אנחנו מצפים שהבורא יעלה אותנו לדרגה שכבר תסביר לנו איפה אנחנו נמצאים ומה עלינו לעשות.
תלמיד: זאת אומרת, האותות האלו הם לא לאדם שנמצא בתקופת ההכנה, אלא אחר כך הוא יוכל להבין את הדברים האלה.
כן.
שאלה: הסולם כותב שמשה אומר "הם לא יאמינו לי" כי גם אם הוא יוריד עליהם השפעה בסופו של דבר קליפת פרעה תמשוך הכל לעצמה. אם כך, איך העם מצליח להשתחרר מפרעה וללכת אחרי משה?
אל תשאל אותי, אני לא עברתי את זה. אני מקווה מאוד שנעבור את זה יחד. שעוד מעט יתגלה, בכל רגע יכול להיות שיתגלה כוח עליון, ואז כולנו כעם אחד נוכל ללכת אחריו וכך להוציא את עצמנו ממצרים.
תלמיד: אני אשאל אחרת, כשמשה אומר "הם לא יאמינו לי" ביחס למה הוא אומר את זה?
ביחס לעם ישראל, שהם לא יאמינו למשה, שהוא קרוב לבורא, בוא נגיד כך.
תלמיד: ואותה קליפת פרעה ששותה מעם ישראל, מה בדיוק הקליפה הזאת לוקחת מעם ישראל?
אני חושב שבמיוחד פרעה רוצה לנתק אותם ממשה.
תלמיד: איך קורה השחרור מפרעה? כי בעל הסולם גם כותב פה שהגלות מתחילה רק ברגע ש"ויקם מלך חדש", עד אז מבחינתם הם לא בגלות.
כן, הם לא מרגישים.
תלמיד: אז מהרגע שכבר יש הכרה שאנחנו בגלות, מה נקרא שעכשיו אנחנו יכולים להשתחרר מפרעה?
שאין יותר כוח זר ששולט עלינו.
תלמיד: במה בדיוק פרעה רוצה להפריע, במה הדגש שלו?
לקשר בין עם ישראל לבורא.
תלמיד: זו כל העבודה שלו?
יותר לא צריכים.
תלמיד: אז איך משתחררים מכזאת הפרעה?
משתחררים בזה שהולכים למעלה מהדעת ולא דורשים שום דבר חוץ מלהיות תחת הבורא.
תלמיד: במה תלויה היכולת של העם להתחיל לשמוע את משה וללכת אחריו על אף שפרעה קיים?
הגיע הזמן שהם עברו את כל הדרגות הקודמות והתקדמו למצב של הכרעה.
תלמיד: הכרעה של משה כנגד פרעה?
נגיד של משה כנגד פרעה.
שאלה: אנחנו יודעים שהעבודה שלנו היא עבודה מעל הדעת, ופה רואים שמשה דווקא נותן להם הוכחות כאילו בתוך הדעת כדי לעבוד. בפעם הראשונה אני שומע שאנחנו צריכים הוכחות כדי להאמין במשה, להאמין בבורא, כאשר כל העבודה שלנו, גם הכניסה לעולם הרוחני, היא בעבודה מעל הדעת.
ומה הוא מציע להם?
תלמיד: פה משה מביא להם הוכחות, שלושה אותות שעל ידם הוא מראה להם שהבורא גדול. אני לא יודע מה האותות האלה אומרים, אבל הוא ממש מוכיח להם שיש בורא, ההיפך ממה שאנחנו לומדים.
טוב, טענות נכונות כביכול.
שאלה: ממה שאני ידוע גם המכשפים של פרעה ידעו לעשות כישופים. אז למי להקשיב?
כן, נכון. זאת השאלה?
תלמיד: זה לא משכנע שבתוך הדעת שהוא עשה כישופים וקסמים וזה אפשר להם לצאת, זה לא המצב.
כן.
שאלה: נראה שכל המאמר הזה הוא מלחמה על הכוונה. מתי מבררים את הכוונה, לפני המעשה, אחרי המעשה, מה הראש, מה הזנב? וכל פעם נופלים, אבל באיזשהו שלב הוא כותב שצריך לבחור בכוונה הנכונה, לבחור מתוך אהבה. כי בהתחלה אנחנו בוחרים מתוך יראה, מהפחד, אבל באיזה שלב הוא אומר שצריך לבחור בכוונה הנכונה מתוך אהבה. ויחד עם זה כל האותות הם אותות מפחידים, צרעת, דם, נחש. איך עוברים מהמצב שבוחרים בכוונה על מנת להשפיע, הרי אתה כל הזמן במלחמה הזאת.
אחרי שאתה עושה מעשה, אוטומטית האגו מרגיש טוב עם עצמו, וצריך להעיף את כל אלה לצד, להגיד אני רוצה כוונה אחרת, אני רוצה במשה. אבל גם זה מתוך פחד לא לקחת לאגו, אבל איך עוברים לאהבה?
באיזה תנאים אפשר להחליט שהולכים באהבה? מה צריך להיות?
תלמידה: חיבור?
אז מה הבעיה?
שאלה: אני מאוד שמחה להיות כאן, הלב שלי ממש השתוקק להגיע לכאן. בפסקה השביעית כתוב שלמרות שקליפת פרעה שולטת עליהם, הפה דקדושה נמצא בגלות. ואם בני ישראל האמינו ברועה הנאמן, הם יכלו לשמוע את קול משה. מה זה פה ודיבור, ומה זה אומר שהם נמצאים בגלות?
בגלות זה נקרא שהם נמצאים תחת שליטת פרעה, האגואיזם. שהאגואיזם שולט בהם, מולך עליהם. ועכשיו הם עוברים כזאת טרנספורמציה, ויכולים לצאת מתחת לשליטת האגו ולהיות חופשיים. חופשיים משליטת פרעה. על זה מדובר.
תלמידה: מה ההגדרה לפה ודיבור?
זה שפרעה לא שולט בהם יותר, שהאגואיזם לא שולט בהם יותר, האגואיזם ששולט בכל.
שאלה: מה זה דם הפסח, ודם המילה, ומה ההבדל ביניהם?
אנחנו לא צריכים ללמוד את זה עכשיו, בתהליך המכתב שקראנו. דם פסח, ודם לידה הם ביטויים סופיים עיקריים של האגואיזם. ואם האדם מתגבר עליהם, הם מסייעים לו לצאת באופן מלא מתחת שליטת האגואיזם.
שאלה: מה יעזור לנו להגיע לחיבור בשכל ובלב כדי שהבורא יעלה אותנו למדרגה הבאה?
מעשית מה שיכול לעזור לנו זה רק אם נתחבר, חיבור של כולנו יחד לרצון משותף אחד. רק זה יכול לעזור לנו לצאת מתחת לשליטת האגואיזם שלנו, פרעה, ולהתקרב לבורא.
שאלה: כתוב "וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד." מה זה אומר?
העיקר שהם הגיעו. העניין שהם הגיעו לכזאת רמה שבה האגו שלט בהם, ולא יכלו להתעלות מעליו, ולהתקרב ליוסף. יוסף זו כבר תכונת השפעה גבוהה שקשרה ביניהם, וכיוון שהם לא השיגו דרגה של קשר כזה, הם המשיכו להיות בגלות.
תלמיד: כאן כתוב שהם "ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם", אז איפה כאן היציאה?
חכה, בהמשך יהיו עוד דברים. אבל דווקא ידיעת יוסף לא נתנה להם שום יתרון, הם לא הצליחו לצאת ממצרים באמצעות השימוש בכוחו.
שאלה: כתוב "אבל גם הקרבת הקורבן צריכה להיות באהבה ויראה". מה זה אומר כי זה נשמע כסתירה?
קורבן זה כשהאדם מקריב את עצמו, את הרצונות שלו כדי להתקרב לבורא.
תלמידה: אז למה זה צריך להיות באהבה ויראה?
זו אהבה ויראה שצריכה להיות באדם כדי שיעשה את פעולת ההתקרבות לבורא.
שאלה: האם חוסר אמונה במשה זה בעצם חוסר אמונה ביכולת שלנו להגיע למטרה?
כן, כך זה בכל מקום. כי אנחנו עולים במדרגות אז כל פעם יש לנו מדרגה אחר מדרגה כהפרעה, ואנחנו צריכים לעלות עליה. והעלייה בכל מדרגה ומדרגה זה רק על ידי החיבור המתגבר.
שאלה: נאמר באגרת כ"שדנין על המחשבה, אז התיקון הוא קרבן עולה". כ"שדנין על המחשבה, יתוקן בקרבן עולה המכפר על המחשבה." מה זה אומר שהתיקון על המחשבה הוא על ידי עולה?
קורבן עולה הכוונה לנטרול מלא של כל מה שהפריע לעשות צעד לקראת הבורא.
תלמידה: איך אנחנו יכולים להימנע מהמחשבות האלו?
אנחנו לא יכולים. כל מה שהאדם עובר, זה מה שהוא צריך לעבור. אין אפשרות לעשות כאן שום דבר.
שאלה: בעשירייה להגיע לאיחוד הזה בשכל ובלב כמו לכוח המשה אנחנו יכולים רק כאשר אנחנו שמגלים את שלושת האותות בלב ובמוח?
הם כולם נמצאים בתוך האמונה מעל הדעת.
תלמידה: כלומר צריך לגלות אותם?
כן.
שאלה: הייסורים ניתנים לנו כדי להעמיק את החיסרון. כלומר אם מחזיקים בבורא בלשמה אז לא מרגישים את הייסורים וזה הזיווג. האם יש אפשרות במקרה של תשובה מאהבה באות השני לעשות לא מתוך ייסורים, אלא מתוך עומק החיסרון?
כן, מאהבה.
תלמידה: זה לא ברור, מה זאת אומרת מאהבה?
אני מבין אותך. להמשיך עד שלא יגיעו תחושות כאלה. אני יכול להמליץ רק על דבר אחד, דרך אהבה כלפי החברות, החברים. אבל בכוח לפתוח את הלב חזק, ואז תרגישו שזו הדרך.
שאלה: מה זה אומר כופין אותו, איך אנחנו כופין על הבורא?
את זה עוד לא למדנו.
תלמידה: כך כתוב באיגרת.
כן. כופים אותו עד שאומר רוצה אני.
תלמידה: פעם חשבתי שמדובר על האגו שלי, שאני צריכה לכפות על האגו שלי עד שיאמר רוצה אני. ופה כתוב "כופין אותו את השם יתברך ועל דרך נצחוני בני כעובד מיראה נקרא זיווגו על דרך הכפייה". מי כופה את מי?
האדם כופה את האגו שלו. זה נקרא שהוא כופה את הבורא שמביא לו את האגו.
תלמידה: לא הבנתי.
כשאת רוצה לבטל את האגו שלך ומובן לך שזה מגיע מהבורא, אז מה קורה?
תלמידה: אני רוצה שהבורא ישלוט עלי במקום האגו שלי?
כן.
תלמידה: האם זה נקרא לכפות את הבורא עלי?
כן.
שאלה: כתוב שאפילו זיווגין שבכפיה היו ממש זיווגין דאהבה וחיבה. האם זיווגים דכפייה הכוונה למכות?
זיווגים דכפייה הן מכות. אני לא יודע מה אנחנו חושבים על מכות, האם באמת מגיע מישהו ומכה אותנו?
תלמידה: לא. למשל מכות מצרים, מכות פנימיות שהאדם עובר.
כן.
תלמידה: האם האדם צריך להשתדל בזמן שמקבל מכה לזכור שאחר כך הוא יראה שזה היה באהבה ולמצוא את האהבה הזו, או שרק אחר כך יהיה ניתן לראות את זה?
למה זה כל כך מדאיג אותך?
תלמידה: כי כשמקבלים מכה זה לא נעים.
אני לא יודע אם זה לא נעים. אנחנו צריכים להגיע למצב שאת המכות האלה אנחנו מכבדים. כי הבורא מביא אותן דווקא לא עלינו אלא על האגו שלנו. במידה שאנחנו נפרדים מהאגו, אז אנחנו נהנים כביכול מהמכות האלה.
תלמידה: ברגע שעוברים את המכה, כשכואב ולא רואים כלום רק חושך, האם צריך בכל זאת למצוא קצה אור בתוך המנהרה, שייתן כוח לעבור את זה?
יותר מזה, כן.
תלמידה: מה זה יותר מזה?
לא קצה אור בסוף המנהרה, אלא להכין את עצמנו למצב שקבלת המכה תביא לנו אור גדול.
שאלה: למי משה מראה את האותות האלו?
לעם.
תלמידה: האם לעם שהבין שיש לו יעוד, או שלא הבין?
לכל העם.
שאלה: האם יש לנו חופש בחירה, או שזו רק אשליה שיש לנו חופש הבחירה?
עדיין אין לנו חופש בחירה.
תלמידה: כדי שיהיה לנו יותר קל ללכת בשתי רגליים וכל יום לצאת מהאגו, האם לבקש יותר אמונה למעלה מהדעת יחד?
כן.
תלמידה: אמרת לפתוח את הלב חזק. מה זה אומר חזק?
תמיד צריך לפתוח את הלב לחברים.
שאלה: למרות שאנחנו אף פעם לא רוצות להתנתק מהרוחניות, הדרישות של העולם הגשמי לפעמים מנתקות אותנו. ואז נראה שאני לא מצליחה לשמור על התמונה הרוחנית שבניתי, שתחיה בתודעה שלי, יש דברים שנעלמים ונמחקים, אני מרגישה כמו תלויה באוויר. מה לעשות ברגעים כאלה?
להתחבר עם חברות, ובזה תמצאי את הפתרון.
שאלה: אם בעשירייה הייתה שבירה וחלק מהחברות הוצאו מהעשירייה, אז האם זה אומר שפרעה רוצה להפריד אותן ממשה?
לא, את זה נברר בעתיד, בינתיים מוקדם מדי. אתן צריכות להתייחס לכל חברה כיקר המציאות, ולהחזיק אותן.
תלמידה: אבל אם יצא מצב כזה, איך להיכנס שוב לתוך העשירייה?
תתייעצי עם החברות.
שאלה: כתוב "לחם עצלות לא תאכל", האם זה אומר שהדעת שמשה נותן לקבוצה המחוברת זה כמו לחם של הבורא?
כן.
שאלה: אמרת שקבלה של מכה מביאה לנו אור גדול. למה התכוונת?
קבלת מכה מביאה לנו אור גדול אם אנחנו יכולים לקבל אותו ולפתוח אותו נכון, זאת השאלה.
שאלה: כתוב סוד אות הב' זו תשובה מאהבה. מה זו תשובה מאהבה?
כלומר שאנחנו פונים לבורא לא מתוך משהו שחסר לנו, אלא מתוך רצון לבטא אהבה כלפיו.
תלמידה: האם אפשר לממש את זה בתפילה שלנו בעשירייה?
כן.
שאלה: מה זה אומר להחזיק בזנבו של הנחש?
אומרים או לאחוז בראשו או בזנבו של הנחש. זה ההבדל בין היחס הנכון לבין היחס הלא נכון למה שהבורא עושה אתנו.
שאלה: אם אני מבין נכון שלושת האותות המצוינים במאמר הם הוכחה שאנחנו עובדים בשביל האגו שלנו ולא בשביל הבורא. וכשאנחנו רואים את ההוכחה, באופן טבעי אנחנו מבקשים, כי יש פחד שלא נגיע לבורא. איך מתחילים לאהוב מתוך התהליך הזה?
הולכים, ובדרך רואים כמה היחס שלנו הופך מדרישה לאהבה.
שאלה: מוסבר כאן שפרעה זה פה רע. מה זה פה טוב של משה?
פה טוב זה כשהוא מברך את העם.
תלמיד: האם הכרחי לפנות בפה טוב לעם, האם יש בזה משמעות?
אם אתה רוצה שאנשים ילכו אחריך, אז אתה צריך לעשות את זה.
שאלה: מה זה אומר להילחם על החיבור בלב ובמוח?
זה אומר שבכל הנסיבות, יהיו אשר יהיו, לחשוב רק על החיבור. כי רק מתוך החיבור אנחנו יכולים להשפיע על הבורא, על מצבנו, ולנוע לקראת המטרה הנעלה.
תלמידה: פרעה יכול להתלבש בלבושים יפים, ואנחנו יכולים לטעות ולחשוב שזה הבורא, ובסופו של דבר לגלות שכל העבודה שלנו הייתה לטובת פרעה. איך לבדוק את הכוונה שלנו?
דרך החברים, כך לא תטעו.
שאלה: האם אהבה היא תוצאה של העבודה או תחילת העבודה?
תוצאה.
שאלה: אמרת שכדי לעבור נכון את פסח, אנחנו צריכים להבעיר את החום בלבבות שלנו. איך לעשות את זה?
לחמם את החברים, לעבוד יחד, לחשוב יחד, להתחבק, כל מה שרק אפשר.
(סוף השיעור)