שיעור בוקר 19.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1496, אגרת ל"ט

אגרת ל"ט

ב"ה פורים תשי"ח פה מנשסתר יע"א

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

לנכון השגתי את יוד פונט [פאונד] לפורים, וזהו מחצית השקל עשרים גרה הוא השקל, ומחצית הוא עשרה. ובזהר הקדוש כתוב שמחצית השקל נקרא י', שהוא אַבְנָא [אבן] למשקל בה תרומה לה' (כי תשא אות ד).

ויש לפרש את דברי הזהר הקדוש: שענין מחצית השקל הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל לשקול בדעתו איך ישוב לה' בזמן שיודע בעצמו שיש לו הרבה עוונות ופשעים, על זה בא הזהר הקדוש ואומר שהאדם צריך לדעת שהוא תמיד בבחינת מחצה על מחצה, היינו מחצה זכויות ומחצה עוונות, ויש לו תמיד הבחירה להכריע לכף זכות. כמו שאמרו רז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" וכו'.

והטעם יש לפרש כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". וזהו מטעם כי אם לא יתנו לו יצר הרע יותר גדול כבר לא תהיה לו בחירה, מטעם שאם הטוב יותר גדול מהרע כבר אין לו בחירה, כי ענין בחירה הוא דוקא בזמן ששניהם שוים והוא מכריע.

ובזה תבין מה שאמרו רז"ל: "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה". ויש להבין עם מי האמת? היינו מהי מידתו של היצר הרע? אלא כמו שפירשתי, שאצל רשעים שיש להם מעט זכויות אזי היצר הרע שלהם אינו כל כך גדול, אלא "כחוט השערה", כי בכדי שיהיה "מחצה על מחצה", כאשר יש מיעוט טוב אזי מוכרח להיות מיעוט רע; וצדיקים שיש להם הרבה זכויות - אזי גם היצר הרע שלהם מוכרח להיות גדול, לכן אצל הצדיקים היצר הרע הוא "הר גבוה".

ובזה תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו" - נמצא לפי זה שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה על ידי זה שהכביד את לבו?

ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב"ה הכביד את לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן שפרעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", נמצא שכבר הכריע לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות. לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב"ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", לכן כשהקב"ה הכביד את לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה.

ונזכה לקבל מה' שתי מנות, רפואות וישועות.

מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: איך לגרום בעשירייה לתעמולה כמו זו שקראנו בחלק הקודם, שכשיצר הרע מתגלה זו תהיה דווקא התקדמות, כי הבורא מזמין אותנו עכשיו להרגיש שאנחנו לא יכולים להכריע לכאן או לכאן? איך להגדיל את ההתקדמות על דרך הכרת הרע, לכבד אולי את הרע?

לכבד את הרע, משמעו שאתה צריך להגדיל אותו, אבל יש הבדל בין לראות את הרע כגדול לבין להגדיל אותו. אנחנו לא צריכים להגדיל את הרע אלא שאותו הרע שיש בנו ייראה לנו ככזה שאי אפשר לסבול. זה כנראה משהו אחר.

תלמיד: אולי הכיוון הוא שהכרת הרע גורמת לנו לרצות להיפטר ממנו, שהבורא יעזור לנו בזה.

כן.

תלמיד: אז הכרת הרע היא חיובית אבל מטרתה היא להגדיל את היצר הטוב ולא את הרע בעצמו.

כן. עד שלא יכול לסובלו.

שאלה: אני מכיר תופעה בה אדם מגיע להכרת הרע ואז אומר שאין לו פה מקום, הוא ממש בורח מהמערכה. איך במצבים כאלו נעביר לחברים את הכלל "הכול חוץ מצא", שאת כל הבירורים וכל ההמשך הוא יוכל לעשות רק פה, לא בחוץ, אפילו אם אדם מרגיש שהוא עכשיו עומד להזיק והוא כולו רע ואין לו מקום?

אני חושב שאנחנו לומדים כל הזמן שזה המקום לרשעים, לגלות את הרע ולדעת איך לטפל בו, ממש לתפוס אותו בראש, ברגליים, בזנב, במה שרק אפשר. אני לא חושב שיש כאן אנשים שאם הם יראו את הרע הם יברחו. לא. לא נכון. אני גם לא כל כך רואה לפניי רשעים, שזה גם לא טוב, אבל החברה לא מיועדת לגלות בנו רשעים.

שאלה: כשהוא אומר שהוא מגלה בכל פעם רע יותר גדול, זה אומר שהוא מגלה בעצמו אכזריות או רע שלא היו בו קודם או שזה היה בו כבר קודם?

הוא מגלה מה שהיה בו מכבר, ודאי.

תלמיד: זאת אומרת, אין פה שום דבר חדש רק היחס משתנה.

כן.

שאלה: לפי מה שהוא מתאר הבורא תמיד דואג שכף הזכות וכף החובה יהיו שוות אצל האדם, אם אדם עושה עוד זכויות, הוא מקבל מהבורא עוד חובות. אז למה כתוב לעולם יראה אדם עצמו חצי חייב חצי זכאי אם הבורא דואג לזה?

לא, הבורא לא דואג לזה, לזה אדם צריך לדאוג.

תלמיד: הוא מסביר שלצדיקים יש יותר זכויות, אז הבורא נותן להם יותר פשעים?

לא. כתוב, "בזמן שהאדם מתחיל לשקול בדעתו איך ישוב לה' בזמן שיודע בעצמו שיש לו הרבה עוונות ופשעים, על זה בא הזהר הקדוש ואומר שהאדם צריך לדעת שהוא תמיד בבחינת מחצה על מחצה,". וכן הלאה.

תלמיד: זאת אומרת, ספציפית במצב שאדם מרגיש שהוא כל כך מלא דברים רעים, שאין לו סיכוי, אז מזכירים לו שהוא כן יכול לתקן.

כן.

שאלה: אני מבין שהבחירה ניתנת לנו כי אין כפייה ברוחניות, אין כפייה באהבה, ואנחנו שומעים גם מה הבורא רוצה שנבחר, "ובחרת בחיים". לפעמים אדם מרגיש שהוא עומד בנקודת הבחירה והוא כל כך מתבייש שהוא עומד לנצל לרעה את החופש הזה שהבורא נתן לו ולבחור לא נכון, לא לפי רצון הבורא. ואז מתוך הבושה הזאת הוא כביכול בוחר במה שרצוי בעיני הבורא. האם זו בחירה אמיתית? לי נראה שלא, האם בחירה מטעם הבושה זו באמת בחירה אמיתית?

אבל הוא בוחר, הבושה דוחפת אותו.

תלמיד: כן, אבל זה נקרא בחירה?

מה צריך כדי שתהיה בחירה?

תלמיד: שהיא לא תהיה תלויה בדבר, שלא יהיו ייסורים וכו'?

שאדם יעלה למעלה מכל מה שמתרחש?

תלמיד: כן, מעל ההרגשה שלו.

אז איך הוא יבחר?

תלמיד: זו בדיוק השאלה, זה הפרדוקס בעיניי.

זה לא פרדוקס. אין פה בחירה. אנחנו בעלי רגש ושכל וגם בעלי בחירה בהם, ועם כל הנתונים האלה אנחנו צריכים לבחור בין טוב לרע.

תלמיד: זאת אומרת שהוא לא באמת יכול להתנתק מההרגשה שלו?

לא.

שאלה: למה מודעות האדם לתקן את נשמתו מחזקת את המאור המחזיר למוטב?

כי הנשמה קשורה למאור.

שאלה: מה זה נקרא לצדיקים יצר הרע נראה כהר גבוה ולרשעים כחוט השערה¹?

לצדיקים יצר הרע נראה כהר גבוה זאת אומרת, שאין להם כוחות להתעלות מעליו. והרשעים אומרים מה הבעיה, נקפוץ דרך חוט השערה הזה, זה כמעט נמצא בארץ. זה ההבדל. אבל האמת שההבדל בין "חוט השערה" ל"הר גבוה" זה כל ההר שיש בין זה לזה.

שאלה: האם יש סימן ברור להבדיל בין טוב לרע, האם הסימן הוא שיש הר גבוה וכחוט השערה?

אם מסתכלים על זה בצורה נכונה, אז ודאי שזה כך.

שאלה: שמעתי שאמרת שהחברה לא מיועדת לגלות בה רשעים, למה התכוונת?

האדם צריך לעשות זאת, לא החברה. החברה רק מעבירה לו את המאור המחזיר למוטב, מעבירה לו הבחנות שונות. אבל הוא לוקח ומסדר אותם כלפי המצב הפרטי שלו.

שאלה: למה הבחירה היא תמיד דרך הסביבה?

אין לנו כלפי מה לייצב את עצמנו מלבד כלפי הסביבה. אלה הנתונים בהם אנחנו קיימים.

שאלה: איך נכון להתחבר בעשירייה?

לקבל בלב פתוח את כולם, ואז תוכל לעשות הבחנות נכונות.

תלמיד: מה זה אומר בלב פתוח?

תן לכולם להיכנס לליבך, ואז כשהם נמצאים, עומדים בליבך, תבקש מהבורא הבחנות.

תלמיד: אדם יכול לתת לאנשים להיכנס לליבו בלי עזרה מלמעלה?

לא, יחד עם זה.

שאלה: אני שם לב שהתפילה שסידרו לנו אנשי הכנסת הגדולה, מעוררת יחס של הרכנת הראש, הכנעה כלפי הכוח העליון. האם זה מה שאמור להתעורר כתוצאה מהקצב?

כן. זו תוצאה טובה, נכונה, יפה.

תלמיד: במה כרוכה קבלת המרות של הכוח העליון עלינו?

הכוח העליון זה כוח עליון, והוא תמיד עשה, עושה ויעשה את כל המעשים. ומה שאנחנו רוצים, חושבים, שיהיה ככה, שיהיה אחרת, זה לא משפיע עליו. מה שהוא צריך לעשות, הוא יעשה עלינו.

תלמיד: אנחנו לומדים שנים בזכות בעל הסולם, רב"ש ואתה, שהבורא זה לא דמות בוודאי חס ושלום, אלא תכונת ההשפעה ואהבה, אז מה זה אומר להרכין את הראש כלפי תכונת ההשפעה ואהבה?

הדמות שאני רוצה לתאר לפניי שזה הבורא, אני רוצה להתכלל מתוך זה, אני רוצה להשפיע לו, לפתוח את ליבי ושכלי שהוא ימלא ככל האפשר את כל החדרים האלה וזו בעצם התפילה. אני רוצה להתמלא מהבורא.

תלמיד: אנחנו צריכים לנסות לזהות את הכניסה הזאת לתוך הכוח העליון?

כן.

תלמיד: לזהות אותה, לקשור לזה את היחס כלפי העשירייה, ודווקא שם אנחנו נכנסים אליו?

אנחנו נכללים מהעשירייה, ורוצים שבמכלול הזה הבורא ימלא אותנו.

תלמיד: אז עם כיוון כזה אנחנו יכולים להיכנס ממש לתוך הטקסט שלהם?

כן.

שאלה: האם אפשר לומר שתוצאה טובה מפעולה קונקרטית כמו שאנחנו עושים עכשיו, זה דווקא להרגיש שחייב לצרף כוונה, והפעולות עצמן הן חסרות טעם בלי להתכנס עוד יותר למאמץ ולהכין כוונה?

כן.

שאלה: האם האדם בוחר או שהוא בעצם נותן לבורא לבחור?

תלוי מה, ואיך הוא פונה. או שהוא בחר ורוצה שהבורא ילווה אותו הלאה, או שהוא מבקש מהבורא שיבחר ואז הוא ילווה אותו. זה תלוי מהמקום שבו הוא נמצא.

תלמיד: יש לך עצה איך נותנים לבורא לבחור?

במילים, תנסה לפנות אליו בצורה כזאת וזהו.

תלמיד: לבקש ממנו שיבחר.

כן.

שאלה: זאת אומרת הבחירה היחידה שיש לאדם זה לפנות לבורא בעצם? אין לו שום בחירה אחרת חוץ מזה, זו מהות הבחירה, לפנות לבורא?

כן.

תלמיד: האם התפילה זה להגיד שהבורא קובע ולא אני?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה"↩