שיעור ערב 24.06.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק א', דף ל"ה, "לוח התשובות לענינים", אות ס"ח

קריין: אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות", חלק א', דף ל"ה עמ' 35, "לוח התשובות לענינים", אנחנו באות ס"ח. אנחנו נקרא את השאלה בעמוד ל' עמ' 30 ס"ח.

"סח) מאימתי נתגלתה העביות שבבחי"ד."

תשובה "סח) מביאת הקו מא"ס ב"ה, שהמסך עכב אותו מלהאיר בבחינה ד', אז ניכרת העביות שבה כי נשארה בלי אור (או"פ ח"א פ"ב ג')."

שאלה "סט) מה הן ד' הבחינות שברצון לקבל."

תשובה "סט) מתחילה מתפשט ויוצא האור מהמאציל בבחינת אור דחכמה, שהוא כללות חיותו השייכת לאותו הנאצל, ובו בחינה א' שברצון לקבל, ונקרא התפשטות א' או בחינה א'. ואחר כך מתגבר באור ההוא בחינת הרצון של השפעה, שהתגברות הרצון הזה ממשיכה אור דחסדים מהמאציל, וזה נקרא התגברות א' או בחינה ב'. ואחר כך מתפשט אור דחסדים ההוא התפשטות גדולה דהיינו בהארת חכמה, וזה נקרא התפשטות ב' או בחינה ג'. ואח"כ חוזר ומתגבר באור ההוא הרצון לקבל הכלול באור מהתפשטות א' כנ"ל, ובזה נשלם הרצון לקבל על גדלותו ושלימותו וזה נקרא התגברות ב' או בחינה ד' (או"פ ח"א פ"א נ')."

שאלה "ע) מה הן ד' האותיות של הויה."

"ע) היוד של הויה, היא בחינת התפשטות א' של האור הנקראת בחינה א' (כנ"ל אות ס"ט). ה' ראשונה של הויה, היא בחינת התגברות א' שבאור הנקראת בחינה ב'. ו' של הויה היא התפשטות ב' של האור, הנקראת בחינה ג'. ה' אחרונה של הויה, היא התגברות ב' שבאור הנקראת בחינה ד' (הסת"פ אות ל"א ד"ה וז"ס)."

טוב, אלה דברים שעברנו אותם לא פעם.

"עב) מהי המחשבה היחידה, הכוללת את כל מיני הצורות וההפכים שבכל המציאות כולה."

תשובה "עב) היא המחשבה של "להנות לנבראיו" (הסת"פ אות כ"ב ד"ה ועכשיו)."

שאלה: מה זה המחשבה בטקסט?

מחשבת הבריאה.

שאלה: מה המילה "מחשבה" אומרת?

מחשבה, זה כוונת הבורא כלפי הנבראים.

שאלה "עג) מהיכן, חכמי הקבלה מתחילים לעסוק."

תשובה "עג) כל המדובר בחכמת הקבלה, הוא רק בהתפשטות האור מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית' אין לנו שום הגה ומלה כלי (או"פ ח"א פ"א ב')."

זאת אומרת, אנחנו עוסקים רק בהתפשטות האור מעצמותו, אבל לא בעצמותו חס ושלום.

שאלה "עד) מה הם ב' העיקרים הכוללים הכל."

"עד) העיקר הא', הוא מה שכללות המציאות שלפנינו, כבר קבועים וקיימים באין סוף ב"ה בכל שלימותם האחרונה וזה נקרא אור א"ס. העיקר הב', הם ה' העולמות, שנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, המשתלשלים ממלכות דאין סוף לאחר הצמצום. וכל שישנו בעיקר הב' הוא נמשך מעיקר הא' (או"פ ח"א פ"א ג' והסת"פ אות ה' ד"ה ובאמת)."

שאלה "עה) מהו הפירוש של "הוא ושמו אחד"."

תשובה "עה) "הוא" מורה על האור שבא"ס ב"ה, "שמו" מורה על הרצון לקבל שבא"ס ב"ה המכונה מלכות דא"ס, "אחד" מורה שאין שינוי צורה כל שהוא נבחן שם בין האור שה"ס "הוא" לבין הכלי שה"ס "שמו", אלא כולו אור (או"פ ח"א פ"א ל' ד"ה ולפי, והסת"פ אות י"ג ד"ה אמנם)."

שאלה "עו) מהו השם "אין סוף"."

"עו) מטרם הצמצום נקרא בשם "אין סוף", להורות, כי שמה לא יצוייר סוף וסיום כלל, להיות גם בחינה ד' מקבלת את האור, וא"כ אין שום סיבה שמה להפסקת האור להתהוות סוף וסיום (או"פ ח"א פ"א כ')."

שאלה "עז) מה נמשך מהרצון לקבל הכלול בא"ס."

"עז) בריאת העולמות וכל מלואם. כי ע"כ צמצם את עצמו בבחינה ד' שבו כדי לגלות העולמות האלו עד לעוה"ז, אשר כאן יש אפשרות להפך את צורת הקבלה על צורת השפעה (או"פ ח"א פ"א צ' והסת"פ אות י"ז ד"ה ובזה)."

שאלה "עח) מהי הסיבה לצמצום האור."

"עח) דבר הקישוט שראתה המלכות דא"ס להשואת הצורה ליוצרה, שאפשר שתתגלה רק ע"י בריאת העולמות, מחמת זה צמצמה את עצמה (או"פ ח"א פ"א מ' וח"א פ"א צ')."

שאלה: אני מבין שהספירות מגבילות את האור, אבל למה צריך עולמות?

אותו דבר. ספירות ועולמות זו מערכת שהיא מצמצת, מגבילה, כדי שיהיה לנו אפשרות להשיג.

שאלה: מה ההבדל, יש חמישה עולמות.

חמישה עולמות, ובתוך חמשת העולמות בכל אחד חמש ספירות, ובכל אחד עוד חמש, ועוד חמש, ועוד חמש, כך שתהיה לך אפשרות לאט, לאט, לאט לפי הכוח שלך להגיע מ-0 עד 100% בהשגה.

השאלה שלי זה, למה להתחלק עם העולמות, למה ספירות זה לא מספיק?

איזה ספירות מספיק? זה נבנה בצורה טבעית מלמעלה למטה, אף אחד לא מגביל. אלא האור שפועל על הרצון, הרצון מתחלק ככה, למה? כי בצורה כזאת הוא מגיע להשתוות עם האור, שבסוף כל הסולם, כל הקו מלמעלה למטה יש 0. אז יוצא לך כמו בד' בחינות דאור ישר שיש לך חמש בחינות, קוצו של יוד, י-ה-ו-ה, כך גם שהאור משפיע על זה, הוא בונה בזה חמישה עולמות.

שאלה "עט) איזו בחינת קבלה תחשב לבחינת השפעה."

תשובה "עט) המקבל רק משום הרצון להשפיע נחת רוח לנותן (או"פ ח"א פ"א צ' ד"ה הצמצום)."

שאלה "פ) לתכלית מה נעשה הצמצום."

תשובה "פ) כדי להפך צורת הקבלה לצורת השפעה (או"פ ח"א פ"א צ')."

קריין: נעבור לשאלה "פב) למה לא נעשה בחינת סוף על ידי הצמצום."

תשובה "פב) משום שהצמצום לא היה מטעם שינוי צורה שנראתה ברצון לקבל, שרצה לתקנה, אלא רק מחמת קישוט בעלמא בלי שום צורך וחיוב."

שאלה: הוא כותב פה ש"דבר הקישוט שראתה המלכות דא"ס להשואת הצורה ליוצרה, שאפשר שתתגלה רק ע"י בריאת העולמות, מחמת זה צמצמה את עצמה (או"פ ח"א פ"א מ' וח"א פ"א צ')." ואחר כך הוא כותב פה הלאה בפ"ב אותו דבר כמעט.

אז מה זה "דבר הקישוט"? מה היא רצתה בדיוק?

לקשט את עצמה זאת אומרת, זה לא היה הכרח מהעליון שהיא תצמצם את עצמה ותקבל על מנת להשפיע, אלא מפני שהיא רצתה להידמות לבורא, לעשות לו נחת רוח. אם זה היה בצורה הכרחית, אז כל הפעולות של המלכות הם לא יוכלו להיות על מנת להשפיע. על מנת להשפיע זה יכול להיות רק בתנאי שאתה בוחר בדברים האלה בצורה חופשית, רוצה או לא רוצה. שאתה עושה את זה מלב פתוח, שלא שמחייבים אותך. לכן זה נקרא "קישוט".

שאלה: זאת אומרת זו ממש הייתה החלטה שלה, ש"אני רוצה להיות כמוך"?

החלטה שלה חופשית, ולא מצד הבורא.

שאלה: אז כל העולמות כבר יצאו ממלכות דאין סוף, לפי רצונה?

כן.

שאלה: ככה היא כאילו רצתה להידמות, ובסופו של דבר היא לא הצליחה?

כן. זאת אומרת, אם היית אתה במקום מלכות דאין סוף, גם כן היית מחליט שאתה רוצה צמצום, ואת כל הירידה עד העולם הזה, ואת כל העלייה מהעולם הזה בחזרה, את כל העבודה הקשה, את כל הקליפות, הכול שיהיה, לא חשוב. אבל אתה רוצה, אתה בוחר בזה, מפני שאתה רוצה להשפיע.

שאלה: אז אנחנו עכשיו מלמטה למעלה גם מחליטים אותו דבר, ש"אני רוצה את זה"?

לא, אתה לא יכול כאן להחליט בכלום חוץ מהאגו שלך. על סמך מה אתה תחליט כך, אם אתה נמצא ברצון על מנת לקבל? מה זה, זה שקר.

שאלה "פג) למה נסתלק האור בעת הצמצום מכל ד' הבחינות."

תשובה "פג) משום שאין מקצת נוהג ברוחניות (או"פ ח"א פ"א ע')."

שאלה "פד) למה לא הוכרו ד' הבחינות במדרגות זו למטה מזו בעת הצמצום מטרם ביאת הקו."

תשובה "פד) בטרם הארת הקו, עדיין לא היתה נבחנת בחינה ד' בעצמה לעבה ושפלה, כנ"ל אות פ"ג, וע"כ אין ענין שתתרשמנה המדרגות בשבילה (או"פ ח"א פ"א צ')."

וגם על הקודמת ש"אין מקצת נוהג ברוחניות", שאם זו חבילה שלמה ואם בחינה ד' מחליטה שלא, אז כל האור מסתלק גם מג' הבחינות.

,

"פה) למה לא נתעבתה בחי"ד תיכף עם צמצום האור, אלא, שנשארו כל ד' הבחינות בהשואה אחת."

"פה) משום שהצמצום לא היה מפאת שינוי הצורה (או"פ ח"א פ"א צ')."

ולכן נשארו כל הבחינות, כי בחינה ד' לא הרגישה את עצמה שהיא פחותה מכל יתר הבחינות, אלא שהיא רוצה דווקא להוסיף. זאת אומרת שהצמצום שלה זה תוספת, שדווקא היא לעומת כל הבחינות הקודמות יכולה להתעלות כדי להשפיע לבורא, למאציל.

שאלה: למה אין מקצת נוהג ברוחניות?

לא יכול להיות מקצת ברוחניות, כי האור שמופיע בבחינה ד' ממלא את ג' הבחינות הקודמות, ובחינה ד' רק היא מקבלת. ולכן אם היא מצמצמת את עצמה, האור מסתלק מכל הבחינות.

קריין: שאלה פ"ו.

"פו) איזו בחינה נשארת ריקה מאור."

קריין: תשובה פ"ו.

"פו) רק בחינה ד' בלבדה (או"פ ח"א פ"ב ג')."

ומג' הבחינות הקודמות האור מסתלק מפני שבחינה ד' שולטת. אחרי הצמצום היא שולטת על ג' הבחינות.

קריין: פ"ז.

"פז) מתי תתמלא גם בחי"ד מהאור העליון.

קריין: תשובה פ"ז.

"פז) בעת שכלי הקבלה יקנו צורת השפעה (או"פ ח"א פ"א מ')."

אבל היא תתמלא כבר על מנת להשפיע בלבד.

קריין: פ"ח.

"פח) מהו הגורם לבריאת העולמות."

קריין: תשובה פ"ח.

"פח) הרצון לקבל הנמצא שם בהכרח היה בו החפץ להתקשט ולהדמות לצורת האור לגמרי," לתכונת ההשפעה, "וזה נעשה ל"גורם" לבריאת העולמות (או"פ ח"א פ"א צ')."

קריין: שאלה פ"ט.

"פט) מהו החפץ הנרצה מתורה ומע"ט."

קריין: תשובה פ"ט.

"פט) להפך כלי הקבלה שיהיו על מנת להשפיע (הסת"פ אות כ"ב)."

קריין: שאלה צ'.

"צ) מהי הסגולה של גילוי השמות הקדושים."

קריין: תשובה צ'.

"צ) סגולתם היא ביחוד, להפך צורת הקבלה להשפעה (או"פ ח"א פ"א צ')."

זאת אומרת, כל השמות הקדושים זה נקרא כוחות עליונים שבאים ועוזרים לאדם להפוך את כלי הקבלה שלו לכלי השפעה.

שאלה: מה זה גילוי השמות הקודשים?

גילוי השמות הקדושים, ה-ו-י-ות, י' ה' ו' ה', כלים מתוקנים בכל מיני צורות, בכל מיני גדלים, בכל מיני קומות.

תלמיד: הוא כותב שהסגולה שלהם זה "להפך את צורת הקבלה להשפעה", למה? איך זה בא לידי ביטוי?

כלי קבלה שהם בלקבל על מנת לקבל יקבלו על עצמם צמצום, ואחר כך עוד תיקונים ויהיו בלקבל על מנת להשפיע. ואז, בקבלה על מנת להשפיע הם יהפכו את עצמם מכלי קבלה לכלי השפעה.

תלמיד: וזה בגלל גילוי השמות הקדושים?

ואז מה שיתגלה בהם, האור שיכנס לתוך הכלי, הוא ייתן לה-ו-י-ה מילויים, זה נקרא "השמות הקדושים".

קריין: אות צ"א, שאלה.

"צא) איך מתגלים השמות הקדושים."

קריין: תשובה צ"א.

"צא) על ידי העמל בתורה ובמעשים טובים (או"פ ח"א פ"א מ')."

מה זה "תורה ומעשים טובים"? שאנחנו עושים כל מיני מאמצים כדי למשוך מאור המחזיר למוטב. מגיע מאור המחזיר למוטב מלמעלה שנקרא תורה, ומשפיע על הרצון לקבל שלנו ומוסיף לרצון לקבל צמצום וכוונה על מנת להשפיע, ואז אנחנו יכולים לגלות בזה כל מיני צורות השפעה, שהן, הצורות האלה נקראים השמות הקדושים.

קריין: שאלה צ"ב.

"צב) מהו גמר התיקון."

קריין: תשובה.

"צב) כשיוחזרו כלי הקבלה לצורת ההשפעה (אור פנימי ח"א פ"א מ' ד"ה צמצם)."

שאלה: מה הפירוש המשפט, "העמל בתורה ובמעשים טובים", מה זה אומר בפועל, בעבודה בגשמיות, בפנימיות, איך זה עובד בדיוק?

עבודה בתורה ומצוות נקרא האדם שנמצא בעולם הזה, כמוך, נותן יגיעה, כמו שכותבים המקובלים, בקבוצה, בלימוד, בחיבור כדי לבטל את האגו שלו. הוא מגלה שהוא לא מסוגל, הוא נמצא בעליות, ירידות, בכל מיני מצבים שמראים לו עד כמה שהוא אפס ולא יכול לעשות שום פעולה רוחנית, היינו למעלה מהאגו שלו, אלא רק בתוך האגו הוא קיים.

ואז הוא מתפרץ בתפילה, בבקשה, שזה נקרא העלאת מ"ן, ואז הוא מקבל מלמעלה כוח השפעה שנקרא "תורה". מה זאת אומרת? כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע", זה האגו שלנו, "בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת, תורה זה האור שמגיע מלמעלה ופועל על האגו שלנו, ואז האגו שלנו מיתָקן.

ואז, האגו שלנו מיתקן הופך להיות לשמות הקדושים. מה זאת אומרת? הוא הופך להיות לרצון לקבל מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ואז הוא יכול לקבל בתוכו את האור העליון לפי חוק השתוות הצורה בין הרצון לקבל על מנת להשפיע לבין האור העליון שהוא כולו משפיע. ואז נקרא שהתורה נכנסת לתוך גופו של אדם, לתוך הכלים האלו שעל מנת להשפיע.

והכלים האלו, שהם עכשיו עובדים בעל מנת להשפיע עם האור העליון שמתגלה בהם, הם נקראים השמות הקדושים. וכל פעם אדם שמתקן את עצמו מגלה יותר ויותר כלים בעל מנת להשפיע או השמות קדושים. וכך, כשהוא עובד ומתקן את עצמו, אז הכלים שלו מיתקנים לפי ספר התורה, מההתחלה, מהאות ב' שבראשית ועד האות ל' שבישראל, כך התורה נגמרת.

קריין: שאלה צ"ג.

"צג) מהו השורש של הקלקולים כולם."

קריין: תשובה צ"ג.

"צג) שינוי הצורה הנמצא ב"רצון לקבל" מן המאציל (הסת"פ אות י"ח ד"ה ודע)."

זה השורש לכל הקלקולים. אבל בלי שינוי הצורה הזה לא היינו נבראים? היינו שייכים לאור העליון, לכוח השפעה, לבורא? לא היינו אף פעם קיימים בפני עצמנו. לכן הרצון לקבל מחויב להיות בנו. האגו שלנו, דווקא בזכותו אנחנו שונים, בזכותו אנחנו נבראים, לכן כתוב, "בראתי יצר הרע".

קריין: שאלה צ"ד.

"צד) למה אי אפשר להפך כלי הקבלה להשפעה זולת כאן בעוה"ז, ולא בעולמות עליונים."

קריין: תשובה צ"ד.

"צד) קלקול ותיקון בנושא אחד, נוהג רק בעוה"ז (הסת"פ אות כ' ד"ה ובזה)."

זאת אומרת, אין לנו עסק עם על מנת לקבל, אלא רק בעולם הזה. ולכן בעולם הזה אנחנו צריכים לתקן את זה.

תקרא שוב את השאלה ל- צ"ד.

קריין: שאלה צ"ד:

"צד) למה אי אפשר להפך כלי הקבלה להשפעה זולת כאן בעוה"ז, ולא בעולמות עליונים."

"קלקול ותיקון בנושא אחד", "בנושא אחד", לא יכול להיות אלא רק בעולם הזה. בכל העולמות עליונים זה כבר מתוקן. רק בעולם הזה יכול להיות גם תיקון וגם קלקול, הכול תלוי באדם. למעלה מהעולם הזה כבר אין קלקול, אלא דרגות התיקון.

קריין: שאלה צ"ה.

"צה) מה הן ב' הבחינות שבאור."

קריין: תשובה.

"צה) אור החכמה ואור החסדים (או"פ ח"א פ"א נ')."

יש שני אורות, אור החכמה ואור החסדים. ובאמת, רק אור החכמה נמצא, אבל אור החסדים נמשך בהתעוררות של הנאצל. אבל העיקר באמת זה אור החכמה, אמנם שהחשוב לתיקון הוא אור החסדים.

קריין: צ"ו.

"צו) מה כלול בהתפשטות האור מהמאציל."

קריין: תשובה צ"ו.

"צו) הרצון להשפיע והרצון לקבל (או"פ ח"א פ"א נ')."

באור בעצם כלול הכול.

קריין: צ"ט.

"צט) למה אור החסדים שפל מאור החכמה."

קריין: תשובה צ"ט.

"צט) משום שנמשך על ידי התגברות רצונו של הנאצל (או"פ ח"א פ"א נ')."

ודאי שההתגברות של הנאצל היא מאוד קטנה, ולכן אור החסדים הוא בהרבה פחות מאור החכמה.

קריין: שאלה ק'.

"ק) מתי נגמר כלי הקבלה."

קריין: תשובה.

"ק) אחר שנגלתה בחינה ד' שברצון שהיא גדלות הרצון לקבל (או"פ ח"א פ"א נ')."

זה בעצם הכלי.

קריין: ק"א.

"קא) מהו ההפרש בין המקבל מתוכו אל המקבל מחוצה לו כמו בא"ס ב"ה."

קריין: תשובה ק"א.

"קא) המקבל בתוכו, הכלי מגביל במידתו את האור שמחזיק. והמקבל מחוצה לו, אין הכלי מגביל האור שמחזיק, והוא בלי קצבה (ח"א פ"א נ')."

אור פנימי מוגבל בתוך הכלי, הכלי מגביל אותו. מה שאין כן, אור מקיף, הוא לא מוגבל, הוא נמצא סביב הכלי, כמו שהוא לא מוגבל, רק שייך לכלי, הכלי לא מגביל אותו.

קריין: שאלה קב'.

"קב) מהן ספירות העיגולים."

קריין: תשובה.

"קב) כשאין הבחן בין מעלה ומטה בין ד' הבחינות שברצון נבחנות לד' עיגולים זה בתוך זה כגלדי בצלים (או"פ ח"א פ"א ק')."

אנחנו מבינים שברוחניות אין ציורים, אין עיגולים ואין יושר ומשולש ומרובע, כל מה שאנחנו משתמשים בצורות גיאומטריות כאלה כדי להסביר לנו את היחסים בין הכלים. אבל יותר טוב לתאר את זה, לא בצורת עיגול, אלא באופי של העיגול, באופי של הקו, בעניין ההגבלה, בעניין התפשטות האור. לכן, מה הוא אומר, נקרא ק"ב.

קריין: "קב) מהן ספירות העיגולים."

קריין: תשובה.

"קב) כשאין הבחן בין מעלה ומטה בין ד' הבחינות שברצון נבחנות לד' עיגולים זה בתוך זה כגלדי בצלים (או"פ ח"א פ"א ק')."

זאת אומרת, יש הבדל בין ד' העיגולים האלו, אבל בכל עיגול ועיגול אין הבחן של מעלה, למטה, כי זה לא קו, שסוף הקו במשהו יותר חשוב מראשו. מה שאין כן, בעיגול אין ראש ואין סוף, הסוף שלו זה במרכז העיגול.

קריין: "קג) למה אינן נבחנות המדרגות בעגולים בזו למטה מזו בטרם ביאת הקו.

קריין: תשובה ק"ג.

"קג) כי הצמצום לא היה מחמת פחיתות שינוי הצורה (או"פ ח"א פ"א ק')."

ולכן העיגולים שיצאו מיד אחר הצמצום, אין בהם שום פחיתות ומעלה למטה. אלא יש רק קודם ונמשך, מקודם ואחר כך, לכן העיגולים נמצאים זה בתוך זה.

קריין: "קד) "היש ענין רע ב"רצון לקבל" מעצם בריאתו."

"קד) אין בו שום פחיתות מעצם בריאתה, וגם לא היתה מתגלה בו שום פחיתות לולא היה עליה הצמצום (הסת"פ אות י"ט ד"ה אמנם) ועי' באות ק"ו."

שאלה: אם להתייחס לתשובות ק"ג וק"ד, לא מובן מה הסיבה לצמצום? ומתי מתחיל שינוי הצורה?

הצמצום לא שייך לשינוי הצורה. דיברנו על זה כבר, בתשובה פ"ה, "פה) משום שהצמצום לא היה מפאת שינוי הצורה (או"פ ח"א פ"א צ').". וגם בפ"ב.

קריין: "פב) משום שהצמצום לא היה מטעם שינוי צורה שנראתה ברצון לקבל, שרצה לתקנה, אלא רק מחמת קישוט בעלמא בלי שום צורך וחיוב."

מתוך זה שרצתה להידבק. בחינה ד' רצתה להתקרב.

תלמיד: אז הסיבה לצמצום היא מתוך זה שרצתה להידבק?

אנחנו אומרים, בושה, אבל ה"בושה" הזו היא לא כמו הבושה אצלנו, שאני פחות, אלא בושה ברוחניות זה שאני מגלה שינוי ביני לבין המאציל. אבל השינוי הזה הוא לא יכול להיות שאני פחות ממנו, כי אני נברא, הוא ברא אותי, אני נמצא עימו בדבקות, הצמצום לא מרחיק בינינו.

תלמיד: אז מה הסיבה לצמצום?

שאני רוצה להיות כמוהו. למה? מתוך אהבה.

תלמיד: מה ההבדל בין הנברא לבורא לפני הצמצום, מה הוא מגלה?

הוא מגלה פחיתות. אבל תשמע איזו פחיתות, שהבורא אוהב אותו יותר ממה שהוא אוהב את הבורא.

תלמיד: ולזה הוא קורא "קישוט"?

לזה הוא קורא "שינוי צורה". "קישוט" זה כבר שהוא רוצה להתקשט, שהוא רוצה להשלים את זה. למה "קישוט"? שזו לא הסיבה האמיתית, זה לא מתוך החיסרון. אנחנו לא מבינים, אבל אנחנו לומדים עכשיו מה אנחנו צריכים לעשות, פעולות על מנת להשפיע. כל העולם הרוחני קיים רק בפעולות על מנת להשפיע. "על מנת להשפיע" אתה עושה מטעם האהבה, הנתינה, למעלה מהאגו שלך, לא מטעם זה שצר לך, אלא מתוך זה שאתה רוצה להוסיף. להוסיף אהבה, להוסיף חיבה, להוסיף נתינה, זו הרוחניות. זה לא לפי החשבון שלנו.

תלמיד: בחינה ד' מגלה שינוי צורה בינה לבין המאציל?

כן.

תלמיד: שהבורא אוהב אותה יותר ממה שהיא אוהבת את הבורא.

כי היא בכלל לא אוהבת אותו. אין לה, הבורא לא נתן לה את זה. ולכן היא מרגישה את זה כבושה.

תלמיד: אז זו הבושה?

חבל שאתה לא מרגיש את זה. החברים אוהבים אותך, ואתה אפילו לא מרגיש שהם אוהבים אותך, ולא מחזיר ולא כלום.

תלמיד: שוב, מהי ההגדרה של שינוי צורה?

הבורא אוהב את הנברא, הנברא לא אוהב את הבורא. וזה גרם לתיקון. מה מלכות אז אומרת? "אני רוצה עכשיו להפסיק לקבל. אני מקבלת רק במידה שאני יכולה בזה להביע את האהבה שלי". אז זה יהיה תנאי לקבל על מנת להשפיע אהבה. ובזה היא מגיעה להשתוות הצורה.

תלמיד: מה שלא מובן זה שפעם אחת שינוי הצורה הזה מוגדר כבושה וסיבה לצמצום.

בושה. כן. למה לא?

תלמיד: ופעם אחת הוא מוגדר כלא גורם לשום פחיתות.

כלפי הרצון לקבל עצמו.

תלמיד: מה זה אומר?

שזו לא פחיתות שאני מרצון לקבל, אני נברא.

תלמיד: אז מה מביא אותה לרצות להחזיר אהבה, קישוט?

אי השתוות באהבה, ביחס.

תלמיד: וזה לא שייך לרצון לקבל, שאני נברא, אלא מה זה ההבחן הזה?

רצון לקבל נשאר. דווקא, כמה שאני מקבל בגמר התיקון יותר ויותר, אדרבא, טוב לי וטוב לו, אנחנו על ידי זה מתחברים.

תלמיד: אז על איזה הבחן הבושה מתגלה?

על זה שהוא אוהב אותי ואני לא אוהב אותו.

תלמיד: זאת אומרת, לא על הרצון לקבל, רק על ההבחן הזה.

כדי להגיע להשתוות, אני מצמצם את הרצון לקבל ועובד עימו רק כדי להביע אהבה. ברצון לקבל אני משתמש כאמצעי. אני משתמש, בגמר התיקון אנחנו מקבלים בכל הרצון לקבל, אדרבא. אני עוד מבקש יותר ויותר, "תביא לי מילוי", אני בזה נותן תענוג.

תלמיד: כי הפער לא היה ברצון לקבל, הבעיה מלכתחילה לא הייתה בזה שהוא מקבל, אלא שהוא לא אוהב.

כן, אבל כשאני עושה צמצום, אני כבר עושה תנאי, שאני מקבל רק בעל מנת להשפיע. שהאהבה שלי היא תהיה תלויה בקבלה.

תלמיד: רק לסיכום. כביכול, יש שני גורמים לצמצום, אחד זה קישוט והשני זה בושה.

למה זה שני גורמים לצמצום?

תלמיד: זה מה שלא מובן לי.

לא אמרתי ששניים.

תלמיד: פעם אחת הוא אומר שהיא הגבילה את הרצון לקבל והתחילה להשפיע לא מחמת פחיתות, אלא מחמת קישוט, שרצתה לאהוב, כביכול, להוסיף בבחירתה, ושום דבר לא היה פגום שם. ופעם אחת, מתגלה הבושה שכביכול מדובר על פגם.

תחשוב בבית. אני אומר לך, תחשוב בבית. לא לפנינו.

שאלה: מהו אור חסדים? זה פעולת האהבה מבחינת הנברא?

אור חסדים זה אור שהוא מחזיר את הנברא לבורא. יש הרבה הגדרות לאור החסדים, צריכים למצוא.

תלמיד: יש רק אור חכמה.

נכון. אור חסדים לא מגיע מהבורא, אלא רק בהתעוררות של הנאצל. שהנברא, הנאצל מתעורר לבורא, אז נמשך לו מהבורא אור חסדים. זה אור קטן, אור חלש, למה? כי הוא מגיע לפי התעוררות הנאצל. כמה הנאצל יכול להתעורר לבורא להשפיע, לרצות, להיות קרוב לו? קצת. לפי זה יש אור החסדים, קטן, חלש.

תלמיד: הוא מגיע יחד עם אור החכמה, הוא מגיע מהבורא יחד עם היכולת של הנברא להשפיע, לאהוב את הבורא?

לא. שני אורות האלה פועלים לחוד. אור שמגיע מהבורא זה נקרא "אור חכמה". אור שמגיע מהבורא אבל בהתעוררות של הנאצל נקרא "אור חסדים".

תלמיד זאת אומרת, שיש כבר פרצוף, ראש, תוך, מתי שהוא מתעורר, מתי שהוא עושה חישוב, אז מגיע אור חסדים?

כן. מתי שישנה התעוררות.

תלמיד: מה זה התעוררות?

התעוררות, שהנברא מתעורר כלפי הבורא.

תלמיד: שהוא רוצה להיות בהשתוות הצורה איתו, ביחס אליו?

כן. עכשיו תוסיף עוד עשר מילים ושום דבר לא יצא לך. אל תוסיף. יש לך הגדרה. זהו. תראה מה שהוא אומר. תמצא הגדרות על אור חסדים, מה כתוב שם?

תלמיד: כתוב כך, "משום שנמשך על ידי התגברות רצונו של הנאצל."

עכשיו תוסיף כמה מילים, אתה תתבלבל ולא תישאר לך הגדרה בצורה חדה.

שאלה: האם גם באור החסדים יש תענוג? ואם כן, למה לא נעשה צמצום על אור החסדים?

כי אז הנברא מתעורר. על מה הוא יצמצם את עצמו? זה ההפך. הוא מתעורר למעלה מהצמצום כלפי הבורא.

תלמיד (עמדת מקורות): הגדרה נוספת לאור דחסדים, "הוא אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'.", התגברות הראשונה.

המלכות דאין סוף שעושה צמצום בשביל להגיע לדבקות. החשבון שעושה היא רואה קדימה שכל ההשתלשלות הזאת היא תביא אותה לדבקות, כל העולמות. איזה חשבון היא עושה?

עוד הפעם.

שאלה: אתה יכול להסביר שוב את אות ע"ח.

ע"ח, מהי הסיבה לצמצום האור.

"עח) דבר הקישוט שראתה המלכות דא"ס להשואת הצורה ליוצרה, שאפשר שתתגלה רק ע"י בריאת העולמות, מחמת זה צמצמה את עצמה (או"פ ח"א פ"א מ' וח"א פ"א צ')."

שאלה: החשבון שהיא עושה זה צעד אחד קדימה, או עד גמר התיקון היא רואה את כל החשבון?

בדרך כלל כל החשבונות ברוחניות הם לאורך כל הדרך, איפה שאפשר לקיים אותם. ודאי שצמצום א' נגיד פועל על כולם, חוק שהעליון קובע מחייב את כול התחתונים, מחייב אותם לגמרי. צמצום א' היה רק פעם אחת וכל היתר חייבים לקיים אותו, שלא מקיימים את צמצום א' אז יש שבירת כלים בעולם הנקודים או באדם הראשון. ככה זה.

שאלה: למה צמצום א' לא נעלם?

כי העליון קובע וכי העליון מחזיק. וכל מה שיוצא בעליון, יוצא כבר עם החוקים שנמצאים בעליון.

תלמיד: בגלל שאחר כך יש ניסיון, אני יכול לדעת?

איזה ניסיון יש לך אחר כך, כל הפרצופים התחתונים למטה ממלכות דאין סוף הם פחותים ממלכות דאין סוף.

תלמיד: אני יודע להשפיע.

במידה שאתה יכול להשפיע, אז אתה לוקח את צמצום א' ופועל מעל צמצום א' בלקבל בעל מנת להשפיע, אתה לא מפר את הצמצום א'.

שאלה: האם בושה היא אופן של אור או מעין אנטי אור?

לא, את הפילוסופיות האלה אני לא אוהב.

שאלה: לגבי צ"ט, ס"ט. אני לא כל כך מבין, מה זה התגברות רצונו ברוחניות?

שהוא מתגבר על הרצון לקבל שלו, על הרצון על מנת לקבל.

תלמיד אבל אם יש רק רצון לקבל מאיזה נקודה, הוא יכול להתגבר?

הוא מתגבר על הרצון לקבל בגלל בזכות האור שפועל בו.

תלמיד: בס"ט שיש התגברות הרצון, זה התגברות א' ויש שמתגבר באור, מה ההבדל ביניהם?

כתוב מתגבר באור? בוא נקרא שוב, באות ס"ט כתוב, "מתחילה מתפשט ויוצא האור מהמאציל בבחינת אור דחכמה, שהוא כללות חיותו השייכת לאותו הנאצל, ובו בחינה א' שברצון לקבל, ונקרא התפשטות א' או בחינה א'. ואחר כך מתגבר באור ההוא בחינת הרצון של השפעה, שהתגברות הרצון הזה ממשיכה אור דחסדים מהמאציל, וזה נקרא התגברות א' או בחינה ב'."

"ואחר כך מתפשט אור דחסדים ההוא התפשטות גדולה דהיינו בהארת חכמה, וזה נקרא התפשטות ב' או בחינה ג'. ואח"כ חוזר ומתגבר באור ההוא הרצון לקבל הכלול באור מהתפשטות א' כנ"ל," זאת אומרת, כמו בחכמה "ובזה נשלם הרצון לקבל" בחינה ד' היא כמו בחינה א', רק בהתגברות הרצון.

תלמיד: אבל תוצאה מבחינה ב' זה אור חסדים ותוצאה מבחינה ד' זה משהו אחר.

אור חכמה ודאי.

תלמיד אבל הפעולה היא אותו דבר, התגברות רק התוצאה אחרת?

תלוי על מה מתגבר.

תלמיד: זאת השאלה, מה הבדל בין התגברות א' והתגברות ב'. אולי ככה אני צריך לשאול.

בהתגברות א' הוא מתגבר על אור חכמה שבבחינה א'. ובהתגברות ד' הוא מתגבר על אור חסדים שבהתפשטות ג'.

לאט לאט ההגדרות מאוד כוללות, אבל אתם תתרגלו. אם לומדים רק את הפתיחה ורק את התלמוד, אין שום בעיה הראש נפתח לכיוון זה. אם מבלבלים את זה עם עבודה רוחנית יש כבר קושי. שני הדברים האלה מפעילים תאים אחרים של המוח והלב ואז יש בעיה, זה לא כל כך מסתדר, עד שהאדם משלים את זה כבר בהליכה הרוחנית שלו. נקווה שנגיע לזה מהר ואז זה יושלם.

(סוף השיעור)