שיעור בוקר 03.08.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 199 פתיחה לחכמת הקבלה, אות קס"ט

אות קס"ט

"העליה הב' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ג, שאז נבררין האח"פ דקומת חכמה וחיה, מבחינת השלמת הע"ס דמין הב'." תראה מה יש לך במשפט אחד, שאתה התחלת סתם כך, בירייה. "העליה הב' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ג, שאז נבררין האח"פ דקומת חכמה וחיה, מבחינת השלמת הע"ס דמין הב'." זה משפט, מזה התחלת את השיעור, עכשיו תסביר לנו אותו.

אות קס"ג

"ועתה נבאר סדר עליות ה"פ אצילות לה"פ א"ק, וג' העולמות בי"ע לישסו"ת וזו"ן דאצילות, החל ממצבם הקבוע, עד להגובה שאפשר להיות בהשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון. שבדרך כלל, הן רק ג' עליות, אמנם הן מתחלקות לפרטים מרובים. והנה מצב העולמות א"ק ואבי"ע בקביעות כבר נתבאר לעיל, כי פרצוף הראשון הנאצל לאחר צמצום א', הוא פרצוף גלגלתא דא"ק, שעליו מלבישים ד' פרצופי א"ק: ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, וסיום רגלי א"ק הוא למעלה מנקודת העוה"ז (כנ"ל באות כ"ז ואות ל"א ע"ש), ועליו מסבבים המקיפים דא"ק מא"ס ב"ה, שלגדלם אין קץ ושיעור, (כנ"ל באות ל"ב, ע"ש). וכמו שא"ס ב"ה מקיף מסביב לו, כן הוא מתלבש בפנימיותו, והוא המכונה קו א"ס ב"ה."

שאלה: הוא כותב שעולם האצילות הוא היחידי שעולה. שעולמות ה' פרצופי א"ק וג' עולמות בי"ע הם קבועים, נכון?

בוא נראה מה קורה כאן. אנחנו צריכים להביא את הה-ו-י-ה שבאין סוף לגמר התיקון. שיתגלה כל הרצון לקבל שבבחינה ד' בצורה כמה היא הפוכה מבחינת השורש, מהבורא, מהרצון להשפיע של העליון. שיתגלה כמה הרצון לקבל בתחתון שבמלכות דאין סוף, שעוד לא נגלה, עוד לא ידוע מה קורה, מה יש בה, מה טמון, אז יתגלו זה כנגד זה בחינת שורש בהשפעה, ובחינת מלכות בקבלה, בצורות שאנחנו אפילו לא יכולים לתאר, ושתהיה אפשרות לבטא את בחינת שורש בהשפעה מלאה, כלפי בחינה ד' בקבלה גמורה, ותיקון בבחינה ד' בהשפעה גמורה לעומת בחינת שורש שתוכל לקבל, שהיא בכלל כולה השפעה, איך הבורא יקבל? שהיא תוכל לקבל מבחינה ד', ואז כל אחד נותן וכל אחד מקבל, ואז יש ביניהם דבקות השלמה. זו המטרה.

איך עושים את זה? הוא אומר, ישנו עולם, שלא כל כך נחשב אפילו כעולם, זה עולם אדם קדמון, לא מן הסתם נקרא "אדם קדמון". אדם זו המערכת, הקשר הנכון בין בחינת שורש ובין בחינת ד' שצריכה להתיישב, להתגלות ולכלול בתוכה את כל תכלית הבריאה.

ויש כמה התייחסויות ראשונות בין בחינת שורש לבחינה ד', ובחינה ד' לבחינת שורש, איך הם יכולים להתייחס ביניהם בצורה שהבורא ייצב אותם. אז יש לך גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, חמישה פרצופי א"ק, שלפי מה שהבורא ייצב, ככה נעשה. אין בזה עדיין לא בורא ממש ולא נברא ממש, אלא יחסים, מצבים התחלתיים.

וכדי להתחיל באמת לקשור את הבורא והנברא בצורה רצינית, נכונה, עמוקה, פנימית, אנחנו צריכים כאן להוסיף עוד מערכות קשר ששָם יהיה לנו התקשרויות בכל הטבע העמוק יותר ממה שמופיע בה-ו-י-ה הראשונה באין סוף, או בעולם אדם קדמון. עולם אדם קדמון, מהו עולם אדם קדמון? הם מתייחסים זה לזה בכפפות, בג’נטלמניות, כמה שיש בהם אפשרות להיות במגע חיצון אחד לשני, ככה הם נמצאים.

וכל הבירור נעשה מהשבירה. כל אחד נכנס לתוך השני, למרות שנכנס כל אחד לתוך השני מרצון טוב להשפיע, והרצון הטוב הזה להשפיע נשבר, גם מצד אחד וגם מהצד השני. הבורא רוצה להשפיע לנברא, למלאות אותו בכל טוב. הנברא רוצה להשפיע לבורא, לקבל ממנו כל טוב כדי להשפיע לו, כמו אורח ובעל הבית, והם נשברים. גם הבורא נשבר וגם הנברא נשבר, אם אפשר כך להגיד, הקשר ביניהם נשבר.

זאת אומרת, יש כאן כמה אופני שבירה, ומתוך זה מגיע לנו התיקון. ככה גם אנחנו צריכים לראות את התהליך שאנחנו עוברים, כול עוד לא נשברים שני בתי המקדש אי אפשר להתחיל תיקונים. כל מה שהיה אז, אין לנו לזה שום קשר, חוץ מזה שזה השורש, שורש, שורש הקדום שלנו. ורק אחרי שהשבירה מסתיימת, הכלים נופלים, מסתדרים ביניהם בנפילה במצבים שונים, ואנחנו רואים מה יש לנו מתוך הנפילה, רק מתוך זה אנחנו מתחילים להתחיל את התיקון. מיון, סדר מסוים שָם, בירורים, ואחר כך תיקונים. זה תהליך מאוד ארוך.

כשיש לך משהו שבור, אני הייתי נוכח במחקר של התרסקות מטוס, עד שבודקים ועד שממיינים ועד שעושים משהו ואחר כך מתחילים לבדוק את השבירה ולתקן אותה.

אנחנו נמצאים איתכם בתהליך שאנחנו בודקים את הטבע שלנו, בודקים מה שבור בנו, איזה קשרים שבורים יהיו בינינו ובין הבורא, איך לברר את הקשרים השבורים. כי ישנם כאלו שאומרים "שום דבר לא שבור", ישנם כאלה שיגידו בכלל שבור מה שכאילו מתוקן, ומה שמתוקן זה השבור, ועוד ועוד.

זאת אומרת, אנחנו צריכים כחלקים שנמצאים בעצמנו כשבורים, לברר את עצמנו, ואת הקשרים בינינו ששם הייתה עיקר השבירה. לכן התהליך הוא תהליך מאוד מאוד מורכב, וצריכים להתייחס אליו שאנחנו נמצאים בקבוצה השבורה, וצריכים לברר את השבירה שבה, כל אחד שבור, בעיקר הקשרים בינינו שבורים והכוח העליון בינינו שבור, ואיך אנחנו מרכיבים את המערכת. זאת אומרת, חושבים בצורה פרקטית, מעשית איך ליישם את הדברים.

אות קס"ד

"ובפנימיות מ"ה וב"ן דא"ק, יש פרצוף תנהי"מ דא"ק, המכונה ג"כ נקודות דס"ג דא"ק, (לעיל באות ס"ג וס"ו עש"ה), שבעת צמצום הב', עלתה מלכות המסיימת, שעמדה ממעל לנקודה דעוה"ז וקבעה מקומה בחזה דפרצוף הזה, מתחת שליש עליון דת"ת שלו, ונעשה שם סיום חדש על אור העליון, שלא יתפשט משם ולמטה, וסיום חדש הזה נק' בשם פרסא שמתחת האצילות. (כנ"ל באות ס"ח), ואלו הספירות שמחזה ולמטה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שנשארו מתחת הפרסא, נעשו מקום לג' העולמות בי"ע: ב"ש ת"ת עד החזה, נעשה מקום לעולם הבריאה. ונה"י נעשו מקום לעולם היצירה. והמלכות, נעשה מקום לעולם העשיה. (כנ"ל באות ס"ז), ונמצא שמקום ג' העולמות בי"ע, מתחיל מתחת הפרסא ומסתיים ממעל לנקודה דעוה"ז."

זאת אומרת, יש הגבלה בכלים שאנחנו יכולים לתקן אותם, לעבוד איתם. שחלק מהכלים ראויים לתיקון, וחלק לא. אז הוא נותן לנו את זה מבחינת מבנה הפרצוף. שאם אנחנו לוקחים כלים של נקודות דס"ג, שהם ב' דהתלבשות, וב' דעביות, הם יכולים לרדת למטה מטבור דא"ק, לכלים גדולים, עבים, כלים דקבלה, ולהתפשט שם, ולהאיר שם באור הבינה, אור של השפעה. לעורר את הכלים האלו לדבקות, לחיבור. כשאנחנו בודקים את הכלים האלו שעליהם משפיעה בינה, אז אנחנו רואים שהתקשרות בינה ומלכות, שבינה יכולה לתקן אולי את המלכות, ולהביא את כל הבריאה, שזה המלכות העיקר. כל הכלים שצריכים לתקן, זה מלכות.

שבינה משפיעה למלכות, יורדת למטה מטבור, אז אנחנו רואים שלא כל הכלים האלה הם יכולים להתפעל מהבינה. הם יכולים לקבל את כוח הבינה. רק חלק מהם. שהם כתר חכמה בינה, חסד גבורה ושליש עליון דתפארת, דנקודות דס"ג. הם יכולים להיות בצורה כזאת שבהם בינה ומלכות הם יהיו יחד בלהשפיע על מנת להשפיע, בכוח השפעה. ולכן הכלים האלה אנחנו קוראים אותם עולם האצילות. שאחר כך יכול לבוא לשם עולם התיקון. אבל השילוב של הכלים בינה ומלכות, שהם נמצאים בז"ת דנקודות דס"ג, זה שני שליש תתאין דתפארת, נצח הוד יסוד מלכות. שם השילוב בינה ומלכות, לא פועל להשפעה, אלא פועל לקבלה. שם מלכות שולטת.

יוצא לנו שנקודות דס"ג התחלקו על ידי השילוב בין בינה שבהם, ובין מלכות שבנה"י דא"ק, התחלקו לחצי חצי. בחצי עליון שולטת בינה, בחצי תחתון שלהם שולטת מלכות. וכך הם בינתיים מצטמצמים, זאת אומרת, מתחלקים. יש בהם עכשיו חלוקה ברורה מאוד. נשאר לנו אחר כך כשאנחנו נלמד שיש בבינה שליש תחתון דתפארת, ושליש אמצעי דתפארת. אז השליש אמצעי דתפארת, זה תכונת הפרסא עצמה, שם זה מקום הבחירה. לא לכאן, ולא לכאן.

זה לעתיד פשוט שתדעו, עד כמה שהשילוב הזה בין מלכות ובינה, נותנת לנו זו קדושה למעלה מפרסא. זו טומאה כאילו קבלה, למטה מפרסא. ובאמצע ניטראלי, שליש אמצעי דתפארת, לא לכאן ולא לכאן. זו קליפת נוגה, אנחנו נלמד אחר כך את ההבחנות הללו.

שאלה: בשבירה שקרתה בעולם הניקודים, נשבר כל פרצוף זו"ן, כולל הגלגלתא ועיניים שלו?

אין מקצת, זה הכול. אם נשבר, נשבר הכול. מה זה נקרא שבירה? שבירה נקרא שכּל הפרצוף, וזה כל הפרצוף צריך להיות, הוא הולך לקבל בעל מנת להשפיע. הוא מקבץ כל תכונות ההשפעה, כל האהבה והקשר שיש בינו לבין הבורא, ובין כל החלקים שלו, שזה ממש הכול הכול, כל הקדושה שיש לו. והוא הולך לעשות פעולה ממש למסירות נפש, לא יודע, איך להגיד. וברגע האחרון שלא היה תלוי בו, שהוא חושב שזהו, ומתגלה שיש בו איזה ל"ב האבן, ממש נחש בפנים, שלא ידע לזהות אותו מקודם, היה בטוח שהוא נקי, זה מתגלה והוא נשבר.

דברים כאלה אנחנו מגישים גם עכשיו בנו. לא בצורה כל כך בולטת. שאני חושב שגם אתה היית אומר לעצמך, אני אעשה כך וכך, אני כולי להשפיע. טוב לי מותי מחיי. ואחר כך איזה מותי, איזה חיי, זה לא חיים, ולא מוות, ולא כלום. אני רוצה את החיים האלה. איפה הבסטה שלי, בשוק, אני רוצה להיות שם.

תלמיד: הגלגלתא ועיניים של זו"ן נמצאים מעל הפרסא?

ודאי.

תלמיד: ואז הפרצוף הזה נשבר, אבל אנחנו אומרים שעולם האצילות התפשט עד הפרסא?

מה זה שייך לעולם האצילות. הוא נשבר מתי שעולם האצילות רצה להגיע לסיום. בזמן הקטנות, אז כל הפרצופים של נקודות דס"ג, מתפשטים עד הפרסא. אבל בזמן הגדלות כל הפרצופים של כתר, אבא ואמא וזו"ן, רוצים להתפשט עד הסיום, לעשות גמר תיקון. אז הם נשברים דווקא כשעוברים את הפרסה. אז יוצא שחצי מזו"ן נמצא למעלה מפרסא, גלגלתא עיניים שלו. ואח"פ שלו נמצא למטה מפרסא. אז נשברים שניים. אבא ואמא, מתוך שזו"ן נשבר, הם מתבטלים.

תלמיד: ואז הגלגלתא עיניים דזו"ן, נופלים גם לתוך בי"ע?

נשברו.

תלמיד: ועכשיו במצב שהוא מתאר.

אם נשברו זה נקרא שהם נפלו והתרסקו והתערבו עם אח"פ, ואין הכר בהם, מי הם ומה הם. הכול זה התרסק.

תלמיד: אז זאת אחת התוצאות הטובות שהיתה מהשבירה, שהגלגלתא עיניים ואח"פ של זו"ן, התערבבו אחד בשני. ועכשיו מתחת לפרסא יש שם גם גלגלתא עיניים, גם אח"פ, ואז אפשר להתחיל לעשות את העבודה של בירור, השפעה, מתוך קבלה. זה חלק מהתוצאות של השבירה?

כן. אתה צריך להתחיל את העבודה מחדש. ממש ככה. זו עבודת מיון. אני זוכר ככה נשבר לי פעם כשהייתי ילד, נשברה לי מצלמה. אז המצלמות, היו כל מיני כאלה. אז אמרו לי אתה תיקח דף לבן, לקחתי דף שעושים שרטוטים, כזה. שמתי את המצלמה, והתחלתי לחלק אותה. אז רשמתי, זה שייך לכאן, שמתי חלק. זה שייך לכאן, זה שייך לכאן. ואחר כך התחלתי לאסוף. אבל זו העבודה. שאתה מזה מתחיל להבין למה כל דבר שייך לכולם. כך זה הכנה לתיקון.

שאלה: יש מסכים ויש פרסא, וזה לא אותו דבר. מסכים כביכול משנים תכונות והן עוברות בצורה שונה. ודרך פרסא בעליות עולמות בי"ע, עובר החומר עצמו.

אתה כבר מדבר על תיקון, איך הם נמצאים בזמן התיקון. אנחנו עכשיו לומדים איך זה נעשה בעולם הנקודים, לא באצילות. באצילות שם זה עליית העולמות, שם אלה דברים אחרים.

שאלה: לגבי יציאה של אצילות. למה צריך שתהיה שם גם מלכות אם זה כלים דהשפעה, לא מספיק שתהיה רק בינה?

קודם כל כלים דהשפעה, אני לא יודע מה זה, אין דבר כזה כלים דהשפעה, זה סותר את זה. כלי זה רצון לקבל. דהשפעה, אני לא מבין. רצון לקבל שרוצה להשפיע?

אם רצון לקבל רוצה להשפיע, הוא עושה את זה על ידי הכוונה, אבל הוא נשאר רצון לקבל. זה דבר אחד. דבר שני, עולם האצילות, אם הוא יהיה כולו להשפיע, לזה אתה מתכוון?

תלמיד: בהסבר אנחנו אומרים שאצילות, שם זה שטח של השפעה, וכל מה שמתחת, עולמות בי"ע, זה קבלה. אז אני שואל למה יש באצילות גם מלכות, לא אמורה להיות שם רק בינה?

יש מלכות, כי אי אפשר בלי מלכות. זו מלכות ששייכת לפרצופי אצילות, זו לא מלכות אמיתית. גם בכל פרצוף ופרצוף שבאצילות יש לך עשר ספירות. תלוי עם מה מדברים, תלוי באיזה תפקיד המלכות הזאת נמצאת.

מלכות, זה לא אומר שזה רצון לקבל שהוא ממש רוצה. יכול להיות משהו מאוד קטן אבל מתפקד כך, אבל בצורה מזערית ובהתאם למצב שלו. ודאי שבכל מקום שאתה מדבר, אתה חייב להבדיל עשר ספירות. ומלכות בהכרח ישנה שם, אחרת גם לא יהיו ט' ראשונות.

תלמיד: הוא כן עושה חלוקה אחר כך בבי"ע, שזה יוצא לפי הספירות, שני שליש, וכן הלאה. אז אני שואל לגבי אצילות, שם גם יש חלוקה?

אני לא יודע על שום חלוקה. תרגישו יותר חופשי. אני יודע רק דבר אחד, כל דבר שאפשר להגיד עליו משהו, הוא כלול רק מחלק הבורא ומחלק הנברא ומה שמקשר ביניהם. אז חלק הבורא זה הכתר, חלק הנברא זה המלכות, ושמונה מה שיש ביניהם. זה הכול. בכל מקום, לא חשוב באיזה עולם, כלום לא חשוב, תמיד זה רק בורא, נברא ומה שביניהם.

ואתה שואל, האם יש מלכות, למה אין מלכות באיזה מקום. איך זה שלא תהיה?

תלמיד: אולי אני אשאל אחרת. שיוצא מקום של עולם, מה גורם לו לצאת? מתוך מה זה יוצא?

עולם?

תלמיד: כן, שיוצאים העולמות.

סדרת הפרצופים שקשורים לפי נושא מיוחד שלהם, או לא נושא, אלא משימה מיוחדת שלהם, הם נקראים "עולם".

נגיד עולם "אדם קדמון", ברור שזה עולם שפועל רק לפי צמצום א', לא נוגע לכלום חוץ מזה, לא מתייחס לשום דבר ממה שיש לו חוץ מזה. זה פשוט חמישה פרצופים שנמצאים למעלה מטבור דא"ק. עולם האצילות, זה חמישה פרצופים שהם מתייחסים רק למשימה אחת, "אנחנו צריכים להיות בקטנוּת למעלה מפרסא". וכן הלאה כל העולמות.

תלמיד: אז החלטה על יציאה של עולם, זו החלטה של פרצופים? מה גורם לזה שפתאום יצא עולם? מאיפה מגיעה ההחלטה הזאת?

מהמצב הקודם ורשימות שנשארות. הכול זה רשימות.

תלמיד: אבל משהו צריך לקבוע. אין משהו במערכת שקובע, עכשיו יוצא עולם?

קודם כל, מה שאתה אומר, אתה רוצה להגיד כך, "האם קיימת מלכתחילה איזו תכנית?", כן, התכנית הזאת היא "סוף מעשה במחשבה תחילה"¹ שהיא נמצאת כבר בבחינת שורש דד' בחינות דאור ישר, שם זה כבר נמצא. ואחר כך זה מתממש.

יש לנו כאן כאילו שני נתיבים. נתיב אחד, זה שאותה מחשבת הבריאה ששם קשורים נקודה ראשונה ונקודה אחרונה, הן שתיהן קשורות מלכתחילה בבחינת שורש דד' בחינות דאור ישר, וברור להן מה שצריך להיות בסוף, שבזה אין שום ספק. זה הבורא כך קובע וכל הבריאה היא תתכופף כלפי זה כדי לממש את הקשר בין שתי הנקודות הללו, שבורא ונברא יהיו דבוקים זה בזה ללא גבול. והקשר הזה והמצב הזה הוא מלכתחילה כבר בבחינת שורש קיים. אנחנו כבר נמצאים בגמר התיקון, כל העניין הוא שאנחנו צריכים להגיע לזה בהבנה, בהכרה. כמו שאתה מלמד את התינוק לאט לאט איך להשתלב בעולם הזה. התינוק קיים, העולם קיים, רק להתאים ביניהם.

גם אנחנו כך. אנחנו נמצאים בעולם שהוא גמר התיקון השלם המלא מלכתחילה, ויש על זה גם הרבה פסוקים. אנחנו רק צריכים "לפתוח עיניים" מה שנקרא, לגלות את הכלים שלנו, ולראות שזה כך. זה נקרא "להצדיק את הבריאה", "להצדיק את הבורא".

תלמיד: אני פשוט לא תופס מה גורם לעולם עכשיו לצאת. לא חשוב איזה עולמות, אצילות או בי"ע. מה גורם להם לצאת?

"סוף מעשה במחשבה תחילה"¹.

תלמיד: זה מה שמוליד אותם?

לא.

תלמיד: אז מה?

לא. זו התכנית הקבועה שהיא קיימת בסוף. איך בדרך היא יוצאת? זה לא בגלל שיש נקודת ההתחלה והנקודה הסופית. זה בגלל שכל פעולה ופעולה היא עושה רושם, והרושם שלה, הרשימו הוא מפעיל את המנגנון הכללי להמשיך בדרך. אבל לאיזו דרך? למטרה שנקובה מראש שזה נקרא "דבקות הבורא בנברא".

אחרת נראה לך שהכול נעשה כביכול פתאום, במקרה. לא, אין דבר כזה, אין שום דבר במקרה. ההיפך, "אני ה-ו-י-ה, לא שָניתי"², הה-ו-י-ה הזאת היא מלכתחילה נמצאת והיא השולטת על הכול, בולעת את כול הדברים.

תלמיד: אותה מחשבת הבריאה, היא ממשיכה בצורה רציפה לכל אורך ההשתלשלות?

ודאי. זה נקרא "השגחה עליונה".

תלמיד: וכחלק ממנה, יש רשימות שגורמות לאותה מחשבת הבריאה להתממש?

יחד עם זה, איך שהיא מתפרטת, אחרי כל דבר ודבר ישנם רשימות, כוחות שמתגלים ומפעילים את מחשבת הבריאה בצורה פרטנית. ושני התהליכים האלה הם קשורים יחד, אבל אנחנו לא רואים אותם, והם מחזיקים זה את זה ומתפתחים במקביל.

תלמיד: אז זו לא פעולה שמגיעה מאיזשהו פרצוף שמחליט שעכשיו הגיע הזמן, אני מוציא עולם.

כביכול כן, כלפי פרצוף זה ככה, גם כלפי אדם זה ככה. גם אני לא יודע מה אני אעשה ברגע הבא, ואעשה משהו לפי הנתונים שיהיו לי. ולפי הנתונים האלה ולפי כול ההכנות של הסביבה והפנימיות שלי אני אעשה איזו החלטה, וההחלטה הזאת היא תהיה גם ברורה לי וגם תהיה החלטה הנסתרת ממני, ובין שתיהן אני אהיה קיים. ככה זה האדם.

הכול כדי לבנות בנו שטח ריק, חלל, שבו נוכל לקיים בחירה חופשית. דווקא לפי השימוש בבחירה החופשית נקבע גובה האדם, עד כמה הוא רוצה בבחירה החופשית הזאת לבנות את הבורא, שהוא בונה אותו.

קריין: קס"ה.

אות קס"ה

"ונמצאים ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"ז כי ה"פ עולם האצילות, מתחילים ממקום שלמטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל להפרסא הנ"ל ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט. וכבר נתבאר לעיל (באות קל"ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו"ק בלי ראש, כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו"ק בלי ראש, וכ"ש בפרצופי בי"ע. ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר. והתבונן היטב לעיל באות ל"ב."

זה ברור שאותו אור אין סוף שהיה נמצא בבחינת שורש, הוא לא יכול להופיע אחר כך בקו. כי קו זה קו, הוא מאוד מוגבל, אי אפשר להגיד איזה אחוז הוא מקבל מסך כול האור אין סוף. אור אין סוף הוא קיים סביב הקו. 99.9999% מהאור העליון נמצא סביב הקו, ובתוך הקו נכנסת איזו אלפית סך הכול מהאור העליון. זה מה שהתחתונים יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, או זה מה שהתחתונים יכולים לבנות את עצמם בלהידמות לבורא, וזה מספיק.

אפילו שאנחנו אחר כך מגיעים לאיזה גמר תיקון, גמר התיקון שלנו הוא גם בסך הכול ש"חשיכה כאורה יאיר"³ וכל האור אין סוף נכנס לעל מנת להשפיע, יש בזה גם הרבה שאלות. אבל השאלה היא כך, האם הנברא חייב לקבל את כל האור אין סוף על מנת להשפיע כדי להזדהות עם הבורא, או שמספיק לו לעסוק בזה לפי יכולתו? אז ודאי שלפי יכולתו כמה שהבורא נותן לו. אבל אם ביצע את זה, כבר נמצא בדבקות השלמה.

מספיק כך בינתיים. הלאה.

קריין: אות קס"ו

אות קס"ו

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם."

זאת אומרת, נפש רוח, קטנוּת, יש לכל הפרצופים, לכל הכלים, כמו שהיה לפני השבירה הם יכולים לתקן אותם, ולהגיע גם לאחר השבירה. כי בכלים האלה, עביות דשורש ועביות א', עדיין לא מורגש שהם מקבלים, לא מורגש שיש בהם הבדל בין בורא לנברא. אלה כלים מאוד מאוד קטנים. עביות דשורש זה עוּבָּר, כלים דעביות א' זה קטנוּת, והנברא לא עולה בשם. אם הוא מתבטל כלפי העליון, אז כל החשבון שלו הוא כלפי העליון. הוא מקבל מהעליון, הכוונה שלו יכולה להיות קטנה מאוד לפי הכלים שלו בעל מנת להשפיע. בעצם כמו שאנחנו רואים בילדים, בתינוקות, בעובָּרים, בזה שהם מבטלים את עצמם, שמבוטלים מצד הטבע, זה כבר מספיק כדי שהעליון יטפל בהם. ומה שהם עושים, אפילו שעושים כל מיני מעשים שהם לא נמצאים כאילו בהשפעה, זה לא נחשב, כי זה עניין הקטנוּת. כך זה בעביות שורש וא' בגלגלתא ועיניים.

"ועליות האלו תלויות בהעלאת מ"ן של התחתונים כנ"ל."

זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לעבוד כבר עם הכלים של ב', ג' וד', אח"פ, אז אנחנו צריכים לבקש שהעליון ייתן לנו מלמעלה כוחות, כוח לעבוד עם כלים של בחינה ב' ג' וד' דעביות בעל מנת להשפיע. זו כבר עבודה גדולה, הכרת הרע, להעדיף לעבוד כמו העליון. יש בזה הרבה הבחנות לפני שמבקשים. אבל אם מבקשים, מקבלים כוח ומפעילים את האח"פ, או בעביות ב' או בעביות ג' או בעביות ד'.

שאלה: מ"ן מופיע בפעם הראשונה בעולם הנקודים דקטנוּת?

כן, ודאי.

תלמיד: לָמה באות הקודמת ו"ק וג"ר זה תשע?

הכתר חסר כנראה. אני לא יודע, אבל כך מסמנים. אל תשים לב למספרים כמו שלמהות המספרים. ג"ר זה כתר, חכמה, בינה, וו"ק חוץ ממלכות, זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. לפעמים כך, לפעמים אנחנו עושים חשבון אחרת. ו"ק זה יכול להיות הפוך, אם יש ערך הפוך אורות וכלים, אבל אני לא רוצה לבלבל אתכם.

תלמיד: אז לא להתעכב על זה?

לא להתעכב. ו"ק וג"ר זה סימנים. בכלל, בכל השמות שלנו, המספרים שלנו, צריכים לשים לב למהות, על מה מדובר. כי אותם השמות יכולים להיות לגמרי שייכים לתופעות שונות.

שאלה: קראנו שעולם האצילות יצא כדי לתקן את השבירה של גדלות עולם הנקודים.

כן.

תלמיד: ועולם א"ק יצא כדי לתקן את צמצום א'.

נגיד לתקן.

תלמיד: כאילו כתוצאה מצמצום א'.

כן.

תלמיד: אז אפשר להגיד שהעולמות יוצאים כתוצאה מאיזו שבירה?

אם לא השבירה לא היה קשר בין הבורא והנבראים, והנבראים לא היו יכולים לקבל כוח מהבורא, לדעת במה הם שונים מהבורא, להעלות מ"ן לבורא, לקבל את כוח התיקון. שבירה זו התחלת הכול. לכן שמח רבי עקיבא שסוף סוף הגענו לשבירה הסופית, בית המקדש השני. עד כמה שיכולנו, היינו צריכים להחזיק בקדושה ולא להישבר, אבל כשזה נשבר, יופי, מעכשיו והלאה רק תיקון. ככה זה.

אני זוכר שהייתי גר ברחובות, ברחוב רבי עקיבא, ממש במרכז העיר, והיו הפצצות מסדאם חוסיין, והן כולן היו ממש קילומטר מהדירה שלי. הכול היה זז, ואני עם הבנות, עם אשתי, בחדר האטום. כאילו אטום, הכול היה רק כדי לתת לאזרחים במה לעסוק. ואחרי איזו הפצצה, זה היה אז "נחש צפע", השכנה שלנו, אישה מבוגרת מאוד, שבעלה כבר נפטר מזמן, היא פתחה את דלת הדירה שלה וצעקה, "זהו, גמרנו עם ההפצצות, ארבעים ותשעה טילים". זה סימן שלא יכול להיות יותר מזה, היו ארבעים ותשעה טילים, זאת אומרת הכול מוגדר.

"העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב, שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק, (כנ"ל באות קל"ה, עש"ה), אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין, כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים."

זה מין הב'.

אות קס"ז

"ונמצא, בעת שמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, מקבל כל אחד מה"פ אצילות, בחינת מוחין דבינה ונשמה הנק' מוחין דס"ג, המאירים ג"ר גם לפרצופין שלהם כמו בא"ק, וע"כ נבחן אז, שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א"ק, כפי מדת המוחין שהשיגו."

שאלה: יש את נקודת המלכות שמזדווגת עם האור העליון והיא מתפשטת מניה וביה.

כן.

תלמיד: איפה הנקודה האמיתית של המלכות? יש לנו זיווג עם האור העליון, יש לנו מלכות של טבור, ביטוש פנים ומקיף, ויש לנו מלכות שמסתיימת. איפה המלכות האמיתית?

המלכות האמיתית היא מהפה עד הסיום בכל מקום, ככה נמרחת. אתה לא יכול להגיד על הפרצוף שזה לא מלכות. זה מלכות.

תלמיד: זאת אומרת, כל הפרצוף ממעלה למטה זאת המלכות. כך אני יכול להגיד?

כן.

תלמיד: מה נמצא במקום של עולמות אצילות ובי"ע מתחת לפרסא בנקודות דס"ג? זה עדיין רק מקומות מבחינת מה שאמור להתגלות בהמשך?

בנקודות דס"ג, זה עדיין נקודות דס"ג, שעכשיו מקבלות או מראות את הייחוד שלהן, מי הן, אז בנקודות דס"ג שהן מתחילות מהפה דראש דס"ג ויורדות למטה למלאות את התנה"י דא"ק, יש להן חלק שהוא בכלל למעלה מטבור דגלגלתא, יש להן חלק מטבור עד הפרסא, יש להן חלק שהוא מפרסא ועד הסיום, וגם שם כל פעם יש להן עשר ספירות. ואתה יכול תמיד לחלק כל פרצוף ופרצוף לעשר ספירות בכל צורה שאתה רוצה וזה יהיה נכון, כי כל פרצוף זו מערכת אינטגרלית. מה שלא תיקח, לכל מקום, לכל צורה, תמיד יהיה לך ה-ו-י-ה, עשר ספירות. ולכן כשאנחנו לוקחים נקודות דס"ג מטבור עד הסיום זה עשר ספירות, מחלקים אותו מטבור עד הפרסא זה עשר ספירות, מפרסא עד הסיום זה גם עשר ספירות, וכך מתייחסים אליהן.

שאלה: איך אנחנו תופסים את ה-ו-י-ה אין סוף בגמר התיקון?

בגמר התיקון יש לנו ה-ו-י-ה אחת, והה-ו-י-ה הזאת היא כולה עם מסך אינסופי ומילוי אינסופי, ודבקות אינסופית, והבורא והנברא נמצאים שם באיחוד אינסופי.

שאלה: האם שליש אמצעי דתפארת זה קו אמצעי?

לא, קו אמצעי זה לא שליש אמצעי דתפארת. שליש אמצעי דתפארת זה שליש אמצעי, שכבר אין לו שליטת ההשפעה ואין לו עדיין שליטת הקבלה, והוא נמצא כאילו במצב ביני לביני, שטח ריק משליטת הבורא ושליטת הנברא. ואם הנברא מגלה את השטח הזה בו, אז הוא יכול שם לקבוע עם מי הוא רוצה להיות, או עם הבורא או עם הנברא. זה נקרא "שליש אמצעי דתפארת", מקום בחירה.

תלמיד: האם הנקודה הזו היא קו אמצעי?

לא, משם גם בונים קו אמצעי, אבל לא שהיא בעצמה.

שאלה: לא הבנתי את אותיות קס"ו וקס"ז, אפשר לקרוא אותן שוב ושתסביר?

נקרא.

אות קס"ו

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם." זאת אומרת, שיש גלגלתא ועיניים, וחסר כדי להשלים לגלגלתא עיניים. זאת אומרת, גלגלתא עיניים זה שורש וא', אז עביות ב', עביות ג' ועביות ד', שזה קומות נשמה, חיה, יחידה, הן החסרות להם. "ועליות האלו תלויות בהעלאת מ"ן של התחתונים כנ"ל." זאת אומרת, גלגלתא עיניים, קטנות, התחתונים מקבלים מלמעלה. כמו הילד, נולד אז נולד, לא עשה שום מאמץ. אחר כך גדל אז גדל, הכול על חשבון העליון. אחרי זה הוא צריך לעשות מאמצים כדי להגיע לקומות נשמה, חיה, יחידה. זה לא יכול להיות ללא השתתפות שלו, אפילו אם תיתן לו הוא לא יכול לקלוט את זה, כי זה תלוי בשכל, זה תלוי ברגש שהוא מפתח, שזה לא יכול להיות, אלא רק בבירורים, מאמצים, העלאת מ"ן, בכי, ככה גדלים. "העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב," כי העביות דבחינת שורש וא' כבר נמצאת, היא קטנות, גלגלתא ועיניים, שעכשיו צריך להעלות עביות דבחינה ב'. "שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק, (כנ"ל באות קל"ה, עש"ה),"

שאלה: שוב, "העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב, שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב'"

כן. זאת אומרת, יש לו עכשיו עשר ספירות. תמיד עשר, לא יכול להיות פחות או יותר. אבל עשר ספירות האלה עכשיו היו אצלו בדרגת קומת נפש, רוח, עכשיו הם בקומת נשמה.

תלמיד: ואז הוא אומר, "אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין, כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים." מה זה?

נותנים לו דרגת הנשמה.

תלמיד: זה במין הב', כן?

"אשר המוחין האלו" איזה מוחין האלו? קומת בינה. "מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין," כי הוא פותח עכשיו גוף בדרגת בינה, אח"פ. "כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים."

מה עניין של גדלות לעומת הקטנות? בקטנות יש לי רק ראש, ואין לי גוף. בגדלות, אפילו במין הזה של הנשמה, אני העליתי מ"ן, קבלתי מ"ד, פתחתי את הגוף שלי, ויכול לקבל בעל מנת להשפיע אור הנשמה, ועכשיו יש לי גוף. אז "מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין," את המוחין האלו "כמו בפרצופי א"ק," יש לי כבר ראש וגוף. "שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת ... לגופים." שם בא"ק. וגם אצלי במידה מסוימת, באור בקומת הנשמה.

זאת אומרת, אני עכשיו גדול. אבל איזה גדול? נגיד גדלתי מגיל שלוש עשרה לגיל חמש עשרה. זאת אומרת, אני כבר אחראי על משהו, על אח"פ מסוים. נניח שתופסים עכשיו אותי על איזה עבירה, אז יכולים כבר להביא לי קנס, או אפילו עוד יותר, כי אני במשהו אחראי. יש לי כבר כלים שהם התגלו, ודורשים תיקונים ומילויים על אור הנשמה. עשר ספירות שלמות, ראש, תוך, סוף, שאני נמצא בהם.

תלמיד: אז השלמת עשר ספירות דמין הא', מה זה?

איפה זה מין הא'?

תלמיד: לפני. הוא עכשיו מסביר ג' עליות, כדי להשלים העולמות בג' קומות."

אולי אתה מתבלבל, השלמת עשר ספירות דמין הא' עם העלייה א'?

תלמיד: לא יודע. הוא כותב, הנה "שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק,".

כן. זאת אומרת, כבר בגופים יש לנו גדלות.

תלמיד: אז מה היה דמין הא'?

במין הא' יש לנו גלגלתא עיניים. זאת אומרת, הגדלות היא רק בכתרים, בכתר.

תלמיד: ועל זה נולד עולם האצילות.

אנחנו מדברים כאן, נניח כמו בעולם האצילות. אבל מסתכלים על זה כמו שלמדנו בעולם הנקודים.

תלמיד: אוקיי. ואז הגיעה עלייה, השלמת עשר ספירות דמין הב', השלמת נקודה, השלמת נשמה. ואז כבר יש מפעיל אח"פ?

ודאי, נשמה זה כבר אח"פ. ב' דעביות הוא חייב להפעיל.

אות קס"ז

"ונמצא, בעת שמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, מקבל כל אחד מה"פ אצילות, בחינת מוחין דבינה ונשמה הנק' מוחין דס"ג, המאירים ג"ר גם לפרצופין שלהם כמו בא"ק, וע"כ נבחן אז, שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א"ק, כפי מדת המוחין שהשיגו."

זה כבר לא חשוב. עולים ומלבישים, אבל העיקר מה שהם מקבלים. זה חשוב לנו. על העלייה אנחנו אחר כך נלמד לחוד מהו סדר עליית העולמות. אז כך הוא גמר עם העניין של המוחין דנשמה.

לאט לאט זה יתבהר.

שאלה: מה זה נקודת העולם הזה?

סוף הקו נקרא, "נקודה דעולם הזה". אבל זה לא עולם שלנו.

תלמיד: לא?

לא, אנחנו לא נמצאים בכלל בציור.

תלמיד: למה זה נקרא "נקודת העולם הזה"?

"עולם הזה" הוא קורא למצב, למקום שבו נגמרת קדושה. שם כבר ישנה שליטה של חוסר קדושה, אבל לא קליפה. קליפה יותר למעלה. זאת אומרת, נקודה שנגמרת קדושה, נקרא "העולם הזה". אנחנו לא נמצאים בכלל בכל העניין, כי אנחנו לא נמצאים בשום קשר עם על מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה נקרא, "עשיה למעלה לנקודת העולם הזה"?

ודאי, עולם העשייה זה עולם דקדושה. זה כלים שיש להם עשר ספירות, מסכים, רשימות, אורות בפנים. זה נקרא "עולם העשייה". ונקודה דעולם הזה למטה, אין לה כלים עם המסכים, אין לה, פשוט הכול נגמר, הכל כבר הסתיים. אין יותר. יש רצון לקבל, אין עליו מסך. ככה זה.

שאלה: קס"ח, בעמ' 199.

"באופן, שבעת שפרצוף עתיק דאצילות השיג המוחין האלו דבינה, נמצא עולה ומלביש לפרצוף בינה דא"ק," "המכוון נגד קומת ס"ג דפרצוף גלגלתא דא"ק, והוא מקבל משם בחינת נשמה דיחידה דא"ק," נשמה דיחידה. מה הוא יכול לקבל מגלגלתא? גלגלתא כולה יחידה, אז הוא מקבל משם נשמה דיחידה, כי הוא פרצוף בינה "המאירה גם להז"ת שלו," נקודה. "וכשהמוחין באים לפרצוף א"א דאצילות, הוא עולה ומלביש על ראש דעתיק דקביעות, המכוון נגד קומת הס"ג דפרצוף ע"ב דא"ק," "המכוון נגד קומת הס"ג דפרצוף ע"ב דא"ק, והוא מקבל משם בחינת נשמה דחיה דא"ק," זאת אומרת, כל צורות של אור הנשמה. "המאירה לז"ת שלו. וכשהמוחין באים לפרצוף או"א דאצילות, הם עולים ומלבישים לג"ר דא"א דקביעות, המכוון נגד קומת בינה דס"ג דא"ק, והם מקבלים משם בחינת נשמה דנשמה דא"ק, המאירה גם להז"ת שלהם." זאת אומרת, כל עליה ועליה היא רק בדרגות בינה. "וכשמוחין אלו באים לישסו"ת וזו"ן דאצילות, הם עולים ומלבישים על או"א דקביעות, המכוון נגד קומת בינה דפרצוף מ"ה וב"ן דא"ק, ומקבלים משם בחינת נשמה דנפש רוח דא"ק. ואז מקבלים הנר"ן דצדיקים את המוחין דנשמה דאצילות. וכשהמוחין" האלו "באים לפרצופי עולם הבריאה, עולה עולם הבריאה ומלביש את הנוקבא דאצילות, ומקבל ממנה בחינת נפש דאצילות. וכשבאים המוחין לעולם היצירה, הוא עולה ומלביש לעולם הבריאה דקביעות, ומקבל ממנו בחינת נשמה וג"ר דבריאה. וכשהמוחין באים לעולם העשיה, הוא עולה ומלביש על עולם היצירה, ומקבל משם בחינת מוחין דו"ק שביצירה. והנה נתבאר העליה הא' שהשיג כל פרצוף מאבי"ע, בסבת המ"ן דבחי"ב שהעלו התחתונים. (ועיין באילן הנדפס בסוף ספרי, בית שער לכונות, ציור ז')."

שרצו לקבל תוספת לגלגלתא עיניים שלהם, שיהיה להם גם תוספת בינה, ואז בצורה כזאת קבלו מלמעלה הארת הבינה, וזה השפיע על כל אחד ואחד מהם שהם עלו מרמת גלגלתא עיניים או מרמת הזעיר אנפין שהיה בהם, לדרגת בינה. וזה כבר גדלות, עליה ראשונה. אבל את הגדלות הזאת הם קבלו רק בעליה. אי אפשר לקבל אותו בירידה, כי יש כבר איסור להשתמש עם האח"פ האמיתי שהוא הביא שבירה לעולם הנקודים, ולכן שלא תהיה שבירה כאן.

קשה קצת. בסדר. מובן לי שזה קשה. לאט לאט. צריכים לתת גם זמן לשמוע, להתרגל, כאן, שם, עוד שיעור, עוד כמה שיעורים בכל מיני צורות, עד שהמוח מתרגל. העיקר שהוא מתרגל על ידי המאור המחזיר למוטב. אז לא נורא שזה לא כל כך מובן. צריכים להצטער שאתם בחורבן.

תלמיד: מהרגע שהגענו לאצילות אני כבר כמעט לא מבין כלום מה"פתיחה".

זה ברור לי, כי על ד' בחינות דאור ישר, כולם מסתכלים ויכולים להבין, ככה ככה, אבל מסתכלים. על עולם אדם קדמון גם, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, מתפשטים כך וכך, חוקים, הפרצופים גם כאלו מרובעים, ברורים. עולם הנקודים, עוד נקודות דס"ג זה כבר בעיה, יורדות נקודות דס"ג, מתערבבות עם נה"י דא"ק, נכנסות בצמצום ב'. אבל צמצום ב' זה בסדר. המלכות השפיעה וצמצמה את הנקודות דס"ג שהן בינה.

עולות רשימות לנקבי עיניים, בסדר, בנקבי עיניים, יוצא פרצוף מוזר, שנקרא "קטנות דעולם הנקודים", לא מובן למה זה קטנות דעולם הנקודים, זה סתם פרצוף קטן והוא מתפשט במקום שמותר לו עד הפרסא. זה גם מובן. אחר כך יוצאות ד'/ג', רשימות מנה"י דא"ק שהצטרפו לשם, יוצא על זה זיווג בפה דראש דס"ג, יוצאת גדלות דעולם הנקודים. ונשבר. גם את זה אפשר להבין, כי הם לא ידעו שיש שם מתחת לפרסא את ל"ב האבן, קליפה. זאת אומרת, זה עוד לא היה קליפה, זה היה רצון שאף פעם לא השתמשו בו, ואי אפשר ולא ידעו שאי אפשר להשתמש בו, כי אין על הקליפה הזאת, או על הרצון הזה, כיסוי מסך, הכוונה על מנת להשפיע. לא ידעו. בסדר, אבל הם נשברו. קורה, זה אפשר.

אבל שם כבר מתחילה להיות בעיה. זאת אומרת, מאיפה בעיקר מתחילה הבעיה? משבירת הכלים ומה עושים איתם הלאה? הבירורים נעשים מאוד מורכבים, מסובכים, וזה מפני שאנחנו נכללים מהם. אנחנו כאן יכולים לראות, על כל הדברים הקודמים למדנו מבחוץ, אני משרטט ומבינים לפי הרעיון, לפי הלוגיקה, לפי כל מה שיש. זה ברור. כאן, כשאני מתחיל לדבר על התיקונים, אני מרגיש מטושטש, מפני שבי זה לא מבורר, אין לי בפנים הדגמה, ציור, שזה מקולקל, והדבר הזה מתוקן, אין. ואני חוזר על זה עוד פעם ועוד פעם ובכל פעם זה בלבול. ממש אני רואה שברגע שאני מתחיל לקרוא את זה, ה"תריסים" נסגרים בפנים, כך זה. וזה טוב, זאת אומרת, אנחנו רואים איפה אנחנו נמצאים מבחינת התיקון. עד שנתקן את זה לפחות במקצת, כשיתנו לנו דוגמה מלמעלה, ואז לפי הדוגמה הזו יפתחו לנו את העיניים ואנחנו נדע איך לעשות, איך להבדיל בין טוב לבין רע. זה יקרה.

תלמיד: ג' העליות האלה הן תיקון של השבירה של הנקודים, זו המטרה של ג' העליות האלה, או שזה בניית עולם האצילות?

ג' עליות של מי?

תלמיד: לפי מה שאנחנו מדברים. "לפי כך נוהגות ג' עליות בכדי להשלים העולמות בג' הקומות".

זה בעולם האצילות.

תלמיד: כן, אבל אמרנו שעולם האצילות מתקן את השבירה בנקודים, אז זו המטרה של ג' העליות האלה?

המטרה של ג' העליות היא לצרף לגלגלתא עיניים שזה עולם האצילות, אח"פ דעלייה מבחינת הבינה, זעיר אנפין ומלכות, ואז זה יהיה כלי שלם אבל בעלייה. מה ההבדל בין עלייה לירידה? חוץ מלב האבן, חוץ מהמלכות האמיתית.

תלמיד: וזה מתקן את השבירה בנקודים, מה שאמרת עכשיו?

וזה מתקן את השבירה בנקודים. ודאי. כל עולמות הבי"ע הם כדי לתקן את השבירה בנקודים. אבל, מתקנים את השבירה בנקודים, ואז מה קורה לנו? מתגלה לנו השבירה באדם הראשון. חכה, יש עוד משהו.

שאלה: אתה יכול להסביר מה ההבדל בין כלים שדורשים תיקון לבין בירור של הכלים?

בירור ותיקון אלה שני שלבים בדרך כלל, קודם אני צריך לברר את הכלים, באיזו צורה אני יכול לתקן ובאיזה גובה הם דורשים את התיקון, לעת עתה, ואחר כך אני מתקן. לא יכול להיות תיקון ללא בירור.

תלמיד: וכשיש מצב של כלים שדורשים תיקון, מי שמתקן כבר יודע מה לעשות?

מי שהולך לתקן את הכלים צריך קודם לברר, האם הוא מסוגל.

תלמיד: ולגבי המוחין דבינה, אתה יכול קצת להסביר?

מוחין דבינה זה נקרא "נשמה". האור שממלא את פרצוף הבינה נקרא "מוחין". האור הפנימי של הפרצוף נקרא "מוחין". אור, אתה מבין מה זה? אז מוחין זה אור.

תלמיד: כי חשבתי שמוחין זה אור חכמה.

נכון שבדרך כלל כך חושבים, אבל דווקא מוחין דבינה, גם משתמשים בזה.

שאלה: אבל מה הכוונה שלכל העולמות האלה, הפרצופים האלה, אין ראש?

איפה אין ראש? איפה אתה רואה? מה זה אין ראש?

תלמיד: קראנו את זה בתחילת השיעור, בסוף אות קס"ה.

ו"ק בלי ראש.

תלמיד: כן.

מה זה ו"ק בלי ראש? איך אתה חושב?

תלמיד: זה מה ששאלתי. אני לא יודע.

מה זה נקרא "ראש"?

תלמיד: איפה שיש את החשבון.

החשבון, הבירור. כל מה שיש לפני פעולה. איך יכול להיות שפרצופים קיימים ללא ראש?

תלמיד: כתוב בסוף אות קס"ה, שלוש שורות לפני הסוף, שפרצופי א"ק גם בלי ראש, פרצופי אדם קדמון בעולם קדמון הם בלי ראש.

בואו נראה מה כתוב

"שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו"ק בלי ראש, כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו"ק בלי ראש," בטח. בעקבות זה הייתה השבירה. "וכ"ש בפרצופי בי"ע. ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו," שלהם. אתה שומע? את זה אתה צריך להרגיש. "נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר." אבל אל תגיד שהם חסרי ראש. חסרי ג"ר. "והתבונן היטב" וכולי.

כלפי האור המקיף מה שמקבלים בקו, שהוא קו דק שאין שם, אני לא יכול להגיד לך, אפילו לא כל הג"ר, זו מערכת אינטגראלית שיש בה עוצמת אור אין סופית בלתי מוגבלת, והמערכת שרוצה לפי הקו להידמות לבורא, אז ודאי שחסר בקו את כל העומק של האור. זה אפילו לא ג"ר. זה לא אותו ג"ר שכתוב שם, ולכן לעומת אור העיגולים, לעומת העיגולים, בקו אין ראש. הראש שיש בקו, זה רק כלפי אותו האור הקטן שהוא יכול לקבל כדי להידמות לבורא בתור קו. ממש בעשירית האחוז שהקו מדמה את עצמו לבורא, לעשירית האחוז הזאת יש ראש, ולזה אנחנו קוראים "גלגלתא", "ע"ב", "ס"ג", דברים כאלה.

מה ההבדל בין הקו לאור שבעיגולים? האור שבעיגולים זה אור לא מוגבל, הוא אינטגראלי, הוא ממימד אחר לגמרי. בקו הוא מוגבל, מכאן עד כאן, כך וכך. הוא יכול להתקיים רק בגבולות, בגבולות הוא מרגיש את עצמו, יכול להתמצא. מה שאין כן בעיגול, זה כמו שאתה יוצא לחלל, אין מעלה מטה אין כלום, אתה לא יכול, אין לך כלפי מה לבדוק, למדוד את עצמך. איך תעשה שם איזה חשבון? לכן כלפי האור המקיף אין ראש בפרצופי א"ק, ובעולם האצילות שיש ראש, זה גם לא אותו ראש כמו בפרצופי א"ק, שם זה גם הגבלות, אבל בכל זאת לא עד כדי כך.

תלמיד: בהמשך כתוב שבגלל כל מה שהסברת, נוהגות ג' העליות האלה.

נשמה, חיה, יחידה. ג' עליות. וגם ג' העליות האלו בכל זאת מוגבלות בתוך הקו. תראה כמה יש כאן ירידות בשלמות. על האור המקיף אנחנו כבר לא מדברים בכלל, על האור שבקו הדק הזה, כלפיו לפחות שיהיה לנו ראש, גם אין, זה בעולם אדם קדמון, אחר כך בצמצום ב', לא בצמצום א', אנחנו משתמשים רק עם הכלים דהשפעה, קצת להיות משפיע, קצת להיות שייך, על כלים דקבלה אנחנו כבר לא חולמים, וכן הלאה. עד שזה יורד עד לנקודת דעולם הזה, זה אנחנו.

תלמיד: מה היא העלייה הראשונה?

קודם כול צריכים להבין שאנחנו פועלים בעולם מוגבל מאוד, מאוד מוגבל. התיקון הראשון שאנחנו יכולים לעשות זה תיקון של נפש רוח. בהתחלה זו נפש, אחר כך זו רוח.

מתי קורה נפש? מתי שאני מבטל את עצמי לגמרי. מתי ביטלתי את עצמי לגמרי? במצב שנקרא "מצרים" ביטלתי את עצמי לגמרי. ביטלתי וביטלתי כלפי הבורא ששולט, עד שפרעה נעשה אצלי כבורא ובורא כפרעה. אני מקבל באין עוד מלבדו, ומגיע למצב שאני רק רוצה לצאת, להתעלות, לא משליטת הבורא ולא משליטת פרעה, אלא להתעלות בלייחס את עצמי אליהם. ואז יוצא שאני נולד, אני גומר את הביטול שלי ורוצה להיות שייך אליהם כבר עם הכלים שלי. איזה כלים יש לי? אלו שאני מקבל מהסביבה, מחיבור.

לכן תנאי לקבלת התורה זה ''ערבות''. ערבות זה שאני רוצה לחבר את הכלים השבורים. לחבר את הכלים השבורים זה הכרחי. אני הולך לחבר אותם כמה שאני מסוגל. ואז יש לי דרישה למאור המחזיר למוטב, מובטח לי שאתה תקבל את זה. אם אתה מבטיח לעבוד על החיבור, לתקן את הכלי, אתה תקבל אור שמתקן את הכלי שזה נקרא "תורה". ואז מתחילים לעבוד. זה נקרא "לידה" ביציאה ממצרים, ועכשיו מהלידה אני הולך על הקטנות. ואני הולך על קטנות, כל הזמן כל הזמן, "ארבעים שנה" מה שנקרא, ארבעים דרגות, מ"ב או מ', לא חשוב, עד שאנחנו מקיימים את כל התיקונים שב''להשפיע על מנת להשפיע''. זה נקרא עדיין "קטנות".

כל התהליך, כל המסעות האלו במדבר, וזה סתם נקרא "מדבר", מדבר זה שאני עדיין כך נמצא, זה המצב שלי, זה הכול בלעלות לדרגת הבינה, זאת אומרת לקבל כלים דגלגלתא ועיניים. קיבלתי כלים דגלגלתא עיניים, הגעתי כאילו לפרסא, אני נמצא בגלגלתא עיניים, עכשיו אני יכול להתחיל לרדת למטה מפרסא, או במילים אחרות לעלות מכלים למטה מפרסא ללמעלה מפרסא. מה אני עושה? אני צריך לעבור את ''עבר הירדן'' ולהתחיל לעבוד כבר בשטח של ארץ ישראל. מה זה "ארץ ישראל"? כמה ''כלים דקבלה'' אני יכול לצרף ל''כלים דהשפעה'' זה נקרא שאני כובש את הארץ וכן הלאה. אנחנו נקבל את הגיאוגרפיה הנכונה או ההיסטוריה.

שאלה: בסעיף קס"ה, כתוב שד' עולמות אצילות, יצירה, בריאה ועשיה מתחילים ממקום הפרסא עד נקודת העולם הזה. למה מהפרסא ולא מהטבור?

הטבור הוא כבר לא עניין. פרסא זה ההבדל בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה. אנחנו מדברים על איך מתקנים כלים דקבלה ועלייתם למעלה מפרסא, כי לא יכולים לתקן אותם במָקום.

אנחנו צריכים לדבר איתכם איך אנחנו מבררים את הכלים האלו, מה הם למטה מפרסא, מה קורה איתם שאנחנו מעלים אותם למעלה מפרסא, האם הכלי משתנה בעלייה הזאת, או שהכלי נשאר אותו כלי. רצון, שאני לוקח אותו למטה מפרסא וכאילו מעלה, מה זה נקרא להעלות רצון למעלה מפרסא? האם אני כולל אותו בכלים האחרים? זה כבר לא אותו רצון, הוא כבר נכלל שם. כל הדברים האלה בצורה יותר פנימית, מעשית, קרובה לנו לרגשות אנחנו נדבר על זה.

תלמיד: סכמתית עולם האצילות מתחיל מהטבור לא מהפרסא, מכאן השאלה למה בעל הסולם כתב מהפרסא ולא מהטבור.

עולם האצילות מתחיל מטבור דגלגלתא עד הפרסא. למטה מפרסא יש לנו עולמות בריאה, יצירה, עשיה.

שאלה: חלק מהפתיחה, כ-30% חסר ממה שאני שומע בתרגום. זה עצוב שיש יחס כזה. אנחנו לוקחים את הטקסט שנכתב על ידי בעל הסולם ואנחנו הולכים מילה אחרי מילה, אות אחרי אות, וחסרה כמות גדולה של חומר. אנחנו במקום הזה כבר הרבה שנים, וחסר בו המון חומר. השאלה, כמה זמן זה עוד ימשיך.

כמה זמן זה ימשיך אני לא יודע, עד שאתם תדעו עברית. אני אומר לך, אין ברירה. אתם לא יכולים כל הזמן להישאר ברוסית.

תלמיד: אנחנו הרי מלמדים בשפה הרוסית ציבור רוסי, אי אפשר להגיד לכולם ללמוד עברית.

לכולם ודאי שלא, אתה צודק. אבל בינינו שאנחנו מבררים, שיהיה לך ברור.

תלמיד: הבעיה שלנו שאנחנו מלמדים ואומרים שזה מה שכתב בעל הסולם, והוא כתב אחרת. אנשים מקשיבים לכל מילה, לכל אות כי זה מאוד חשוב להם. זה מקור אמיתי, אבל זה לא מה שהוא כתב.

צריכים לעשות כך שאחד קורא בעברית טקסט אוריגינלי של בעל הסולם והשני לידו בודק ברוסית האם זה תואם וכך צריכים לבדוק. וגם להוסיף בגרשיים, שלא תמיד יש לך בדיוק תרגום, שבתרגום יש אולי עוד מילה או שתיים במקום המילה המקורית.

תלמיד: איך לעשות את זה, אני מבקש שאתה תיתן איזו פקודה שזה יקרה.

איזה פקודות אני אתן לכם?

תלמיד: לבקש שיעשו את זה, ותוך שבוע זה כבר יהיה.

אז אני נותן לחבר שלכם, יש לכם שם מישהו כזה שהוא יעשה את זה.

תלמיד: אני לא יודע עברית.

אז תמצא שם מישהו שיודע עברית. ואם לא אז תקבע כאן עם מישהו שיודע עברית. אבל לא רק עברית, צריכים להיות שניים שיודעים גם עברית וגם רוסית. צריכה להיות שפה משותפת ביניהם, גם ברוסית וגם בעברית.

תלמיד: החבר מוכן, תן לי מישהו מהצד השני.

אני לא יודע. אני לא יכול לקבוע, כאן אף אחד לא קופץ. אם היה מישהו קופץ כמוך, אז הייתי אומר. אין. אנשים טובים, הם בדרך כלל טובים לכמה עבודות, ואז הם מאוד מבוקשים, הם תמיד נמצאים בכמה תפקידים. אני לא יכול לתת לך מישהו שלא ראוי לכלום, אתם צריכים לבחור. יש אנשים שהם עובדים מעל הראש בכמה תפקידים. זו בעיה.

אבל תעשו. צריכים לעשות, הזמן ממש דורש את זה.

תלמיד: מבקש עזרה ממך.

איזו עזרה? אני לא יודע. אני גם לא מכיר עד כדי כך יכולת של אנשים להיות בזה.

תמצאו, תעשו משהו. אני לא רוצה להיות שייך לזה ואני לא הולך לחלק כאן שום תפקידים וללחוץ כאן על אף אחד. אני יודע שאני עובד עם כמה אנשים שנמצאים בתפקידים שקרובים אלי, עם אחרים אני לא יודע עד כמה הם עסוקים ובמה.

שאלה: האם אישה יכולה לעשות את זה? האם אישה יכולה לקרוא בעברית ואז ממוסקבה יסתכלו על הרוסית ויבדקו שהכול חופף בתרגום.

יכול להיות. אבל אני לא חושב שאתם עד כדי כך עסוקים, אני חושב שיש ביניכם הרבה אנשים שיכולים לעסוק בזה. הבעיה היא חוסר חשיבות.

(סוף השיעור)

---

1. קהלת רבה פ"ב, י"ד↩

2. מלאכי ג', ו'↩

3. "גם חשך, לא יחשיך ממך: ולילה, כיום יאיר- כחשיכה, כאורה" (תהילים קל"ט, י"ב)↩