שיעור בוקר 19.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 410, מאמר "השלום"

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם בעמוד 410, מאמר "השלום", דבר המתחיל "ומעתה נבוא לביאור המשנה".

בעל הסולם רוצה להסביר לנו באיזו צורת יחסים אנחנו נמצאים עם כל המציאות, היינו עם הבורא, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לשנות את היחסים שלנו לטובתנו כדי להכיר את כל המציאות, מה קורה לנו, למה אנחנו מגיעים כל פעם ממכה למכה ומכישלון לכישלון. כאן אנחנו יכולים להבין במה תלויה ההצלחה שלנו.

"ומעתה נבוא לביאור המשנה, שאומר: "הכל נתון בערבון".

כי דימו הדבר, למי שמלוה לחבירו סכום כסף, לעסק על מנת, שיהיה שותף עמו בהריוח. וכדי שיהיה בטוח, שלא יאבד את כספו, נותן לו זה בערבון. ונמצא, מסולק מכל חשש.

כן בריאת העולם וקיומו: אשר השי"ת הכינה לבני אדם, לעסוק בה, ולהרויח על ידיה בסופם, את התכלית הנשגב, של הדביקות בו ית', כמבואר במאמר "מתן תורה" אות ו', עש"ה.

אם כן, יש להעלות על הדעת: מי יכריח את האנושיות, לעסוק בעבודתו ית', עד שיבואו בסופם, לידי תכלית הזה, הנשגב והנעלה?

ועל זה אומר לנו ר' עקיבא: "הכל נתון בערבון". כלומר, כל מה שהשי"ת הניח בעסק הבריאה, ונתנה לבני אדם, לא נתן להם על הפקר, אלא הבטיח את עצמו בערבון. ואם תאמר: איזה עירבון נתנו לו?

ועל זה משיב ואומר: "ומצודה פרוסה על כל החיים".

כלומר, שהחכים השי"ת, ופרש מצודה נפלאה כזאת על האנושיות שאף אחד, ממנה לא ימלט. אלא, כל החיים מוכרחים להלכד שמה, במצודה זו. ולקבל עליהם, בהכרח, את עבודתו ית', עד שישיגו מטרתם הנעלה. וזהו הערבון של השי"ת, שהבטיח את עצמו, שלא יתאנה במעשה הבריאה.

ואח"ז מפרש הדבר בפרטיות, ואומר: "החנות פתוחה".

כלומר, אע"פ שעולם הזה, מתראה לעינינו, כדמות חנות פתוחה, מבלי שום בעלים, אשר כל עובר דרכה, יכול לקבל סחורה וכל טוב, כפי אות נפשו בחנם, בלי שום חשבון.

ועל זה עומד רבי עקיבא ומזהירנו: "והחנוני מקיף".

כלומר, אע"פ שאינך רואה כאן שום חנוני, תדע, שיש חנוני. ומה שאינו תובע תשלומיו, הוא מפני, שנותן לך בהקפה.

ואם תאמר: מאין יודע את חשבונותי?

על זה משיב: "הפנקס פתוח והיד כותבת". כלומר, שיש פנקס כללי, אשר כל מעשה ומעשה נרשמת שמה, מבלי להתאבד אף כל שהוא.

והכונה סובבת על החוק של התפתחות, שהטביע הקב"ה בהאנושיות, הדוחף אותנו תמיד קדימה. פירוש, שהנהגות המקולקלות, המצויים במצבי האנושיות, הן עצמן הגורמים והבוראים, את המצבים הטובים. וכל מצב טוב, אינו, אלא פרי עמלו של מצב הרע, שהקדים לו.

אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בהערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב, המקרב את האנושיות להמטרה, נקרא "טוב", והמרחיקם מן המטרה, נקרא "רע". ורק על ערך הזה נבנה "חוק התפתחות", אשר הקלקול והרשעות, המתהוה בהמצב, נבחן לגורם וליוצר על המצב הטוב.

באופן, אשר זמן קיומו, של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע, שבתוכו, בשעור כזה, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא.

וכן זמן קיומו של מצב החדש, נמשך גם כן, עד שניצוצי הרשעות שבו, מתבכרות ונגמלות, לשיעור כזה, שאי אפשר לסובלו. אשר אז, מוכרחים להורסו, ולבנות מצב יותר נוח, על מקומו."

שאלה: יש כזה יחס שהכול בערבון, למה זה יותר מתאים האם לעשירייה או לכל אחד לחוד?

לכל אחד ולכולם יחד.

שאלה: אדם פשוט שנמצא בעשירייה במה הוא משלם, במאמצים, בייסורים?

אנחנו לא צריכים לשלם בייסורים כי ייסורים הם לא תשלום לבורא שרוצה את הכול לטובתנו ולהנאתנו. לכן אנחנו צריכים לשלם לבורא בכך שאנחנו נהנים מההשגחה ומהיחס שלו כלפינו. התשלום שלנו הוא שאנחנו נמצאים בהודיה.

תלמיד: לא מדובר כאן על אנשים פשוטים, כי גם הם משלמים בייסורים.

האנשים שנמצאים ברחוב משלמים בינתיים בייסורים, ונראה אחר כך שהייסורים האלה מביאים אותם לתשלום גדול. זה כמו כל דבר בחיים הגשמיים שלנו - אדם קם בבוקר אף על שהוא לא רוצה לקום, הוא הולך לעבודה גם אם הוא לא רוצה ללכת, הוא עובד ובכל רגע מקלל את החיים שלו, אבל אין לו ברירה כי הוא חייב, אחר כך הוא טורח, הוא צריך לקנות מזון, להביא הביתה, לבשל, ולארגן הכול לבני המשפחה. כל החיים שלו הם בטרחה רבה ובשביל מה, כדי להחזיק את החיים? זה עסק שאין בו שום תועלת – "אני חי כדי לחיות" - זה דבר שהוא לגמרי פסול מראש. אבל כך אנחנו נמצאים מפני שאם לא כך אנחנו סובלים. לכן בחיים שלנו אנחנו לא יכולים לקבל שום הצדקה.

תלמיד: אותו אדם שעוסק בתיקון, בנוסף למאמצים שתיארת כמו ללכת לעבודה וכן הלאה, האם עליו להוסיף מאמץ בזה שהוא יקבל תענוג מכך שהוא תחת השגחת הבורא?

אדם שמתחיל לגלות על ידי חכמת הקבלה את הסיבה והמטרה שהעולם נברא כך, הוא כבר מסתכל על החיים בצורה אחרת. הוא מתחיל לברר מהי תכנית הבריאה, מטרת הבריאה ובזה הוא כבר נכלל עם הבורא. אנחנו אומרים שהוא מצדיק את הבורא, אבל הוא בעצמו נכלל בכל התהליך ועובר אותו מההתחלה ועד הסוף, הוא נעשה עד למה שקורה ולכן הוא מצדיק.

תלמיד: אם אני מצדיק את הבורא, בזה אני משלם לו בחנות הזאת?

אנחנו לא צריכים לשלם לו, אפשר להגיד כך אבל זה לא יפה מפני שזו לא אמת. האמת שאם אני מגיע למצב שאני רואה את הבריאה מתחילתה ועד סופה, ישר והפוך, אז אני מגיע למצב של צדיק גמור מפני שאני מצדיק את הבורא מכל הכיוונים. כך אני מגלה את האמת שבבריאה ונכלל בה, אני מגיע לדרגה של הבורא, וכמו שהוא פרוס על כל הבריאה גם אני כך. העניין אינו להצדיק את הבורא, אלא להכיר את כול הבריאה ולקבל אותה כמו שהיא, ולתמוך בה בכל הרצון של האדם המתוקן, כלומר להיות שותף עם הבורא.

תלמיד: האם בדוגמה עם החנות מדובר על אני בשבילך, אתה בשבילי, הכול בעירבון, זה לא קשור לכך שאני צריך לשלם על זה שאני קיים כאן?

לא, החשבון הוא בדרגות יותר עליונות.

שאלה: בעל הסולם מדבר על חוק ההתפתחות ומסביר שכל מצב ומצב הוא רק לזמן מסוים המספיק לגידול קומתו של הרע בתוכו, ואז הציבור יכול עוד להימצא בו. והציבור מוכרח להתקבץ עליו, להרוס אותו ולהסתדר במצב יותר טוב. האם תמיד חוק ההתפתחות הוא מצב שהאורגניזם הורס את עצמו בשביל להסתדר במצב יותר טוב, תמיד יהיה הרס של המצב הקודם?

נכון. אבל זה לא הרס פיזי אלא הרס שבו אתה מבטל את המדרגה הקודמת כדי לעלות למדרגה יותר עליונה כי בעיניך היא מבוטלת. השתמשת כבר ברצון לקבל הזה בעל מנת להשפיע ועכשיו אתה עולה לדרגה הבאה, כלומר אותו רצון לקבל בשבילך הוא כבר פסול כי השתמשת בו. אתה עולה על ידו, כלומר המדרגה הקודמת נמצאת באחוריים של המדרגה הבאה.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על התקופה שאנחנו חיים בה היום, הציבור לא יכול להתמודד איתה ונראה שהוא רוצה להרוס את המצב הקודם. באיזה מצב אנחנו נמצאים היום בהתפתחות הזאת?

האנושות נמצאת היום בהתקרבות להכרת הרע. היא שואלת יותר על הסיבה לרע, למה כל הזמן היא טועה ונכנסת למשבר, מה הסיבה שהיא לא לומדת מהמצבים שהיא עוברת. זה עניין של הכרת הרע. נקווה שאנחנו עוד נזכה לראות שכל העולם מתחיל להבין שלא יעזור לנו כלום וחבל על כל המאמצים אם אנחנו לא מוצאים שיטה לתיקון הרע שהוא האגו שלנו. נצטרך להסביר שיש רק שיטה אחת שיכולה לתקן את האגו, ולא יעזרו לנו כל מיני צורות שמגיעות מסביבה יפה, מסיפורים יפים, מתרבות, מחינוך, שום דבר לא יעזור אלא כאן צריכים לשנות את טבע האדם בלבד.

האנושות צריכה להגיע להכרת הרע כך שתבין שהיא לא יכולה לתקן את החיים ולשנות את המצב שלה אלא רק על ידי תיקון מקור החיים שהוא האגו שלנו. ולאגו שלנו לא יעזור שום אמצעי שהאנושות השתמשה בו במשך אלפי שנות התפתחותה כשרצתה ליפות ולצבוע את עצמה בכל מיני צורות, והיא גם לא תוכל לבנות כלום חוץ מדבר אחד - כולנו שייכים למערכת אחת עגולה, כולנו חייבים להיות כאיש אחד בלב אחד, מחוברים בתמיכה הדדית, ורק לזה אנחנו יכולים לגשת כי כל היתר רק הביא לנו צרות.

להגיע לכלי אחד ולחיבור של כולם לאחד אפשר רק על ידי האור העליון שיכול להיות רק אם נממש את חכמת הקבלה. כך יהיה כי אין ברירה, אין שיטה אחרת כי זה נובע מהטבע עצמו.

תלמיד: במה השיטה שלנו עוזרת לתהליך של הכרת הרע לקהל הרחב? אצלנו זה מובן, יש לנו בורא, יש לנו מערכת, יש לנו חוקים ואנחנו מתנסים בשיטה. איזה תהליך של הכרת הרע תעבור האנושות חוץ מהריסה של המצב הקודם, מה זה התיקון?

לא צריכים יותר מזה. גם אצלנו היה הרס פנימי, נפשי, ואז חיפשנו והגענו לחכמת הקבלה. גם עכשיו אנחנו עדיין נמצאים בהרס אבל מכוונים להגיע לתיקון. לאנושות אין ברירה אלא להכיר שהיא לא מסוגלת להגיע לטוב אלא רק בתנאי שהיא תתחבר אלינו, כשאנחנו כגלגלתא עיניים והם כאח"פ, כמו שכתוב בסוף ההקדמה לספר הזוהר. יש גלגלתא עיניים שמחוברים עם הבורא, ויש אח"פ שיכולים להתחבר רק עם גלגלתא ועיניים. אבל באח"פ נמצא כל הכוח כי זו מסה, ובגלגלתא ועיניים אין כמעט מסה אלא רק עביות מאוד קלושה כדי להתחבר עם האח"פ. גלגלתא עיניים אלו כלים דבינה, כלים דהשפעה, ולכן קודם הם נכנסים לרוחניות וכל האנושות אחריהם.

שאלה: מה באמת התכלית בעשייה האנושית הגשמית להתקדמות בעבודה?

התכלית בעשייה הגשמית היא לגלות שהכוח העליון ששולט בכל העולמות, בכל הרמות, הדרגות והמדרגות הוא אחד, ועל ידי זה שאנחנו מגלים שהוא אחד אנחנו נעשים גם כאחד, כעגול, ככלי כדורי. כך מגיעים לשלמות, למה שנקרא גמר תיקון, לגמר התיקון של אותו האגו שלנו שנברא בנו מלכתחילה. לאחר מכן יש עוד מטרות אבל הן כבר למעלה מהאלף השביעי.

שאלה: אם הבנתי נכון, כשאנחנו רוצים את העפר אז אנחנו מחברים את הגבוה והנמוך בכוונה שלנו, ברצון שלנו, ואז "חשיכה כאורה יאיר". האם זה המנגנון?

כן, בינתיים זה נכון.

שאלה: מה נחשבת עשייה שנרשמת בפנקס הזה, על איזה מעשים מדובר?

חיבור, מה יש עוד? מעשה תיקון.

שאלה: בעל הסולם כותב "והכונה סובבת על החוק של התפתחות, שהטביע הקב"ה בהאנושיות, הדוחף אותנו תמיד קדימה", וגם כתוב שצריך כל הזמן לגלות את הרע. איפה העניין של "ואהבת לרעך כמוך", להיות טובים, להיות נחמדים? פה הוא הפך את כל הקערה על פיה.

אני לא מבין מה הטענה שלך.

תלמיד: אומרים לי תהיה טוב, תהיה נחמד, "ואהבת לרעך כמוך", משתמשים המון במושגים האלה, ובעל הסולם אומר שהבורא ברא רק רע ואנחנו צריכים לתקן, איך זה מסתדר?

על פני הרע אתה צריך להיות טוב. זה מצוין, מה הבעיה?

תלמיד: הבעיה שאני מתעסק בטוב.

אתה רוצה להגיד כך, הבורא ברא רע ואני צריך להידמות לבורא, לכן אם לא לברוא אז אני צריך לפחות לתמוך ברע.

תלמיד: משהו כזה.

בסדר.

תלמיד: איך הופכים את זה?

המקובלים מסבירים לך. בשביל מה הוא ברא את הרע ולכן הוא נקרא בורא? כי אנחנו על פני הרע הזה יכולים להביא את האור, להידמות לו על פני הרע.

תלמיד: מה זה נקרא לתקן את הרע?

לתת לרע הזדמנות להיות כאור, כמשפיע, כמחובר.

תלמיד: איך זה נעשה על ידינו?

על ידי זה שאנחנו מחברים לרצון לקבל כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: זה הכול עניין של כוונות?

הכול תלוי בכוונה, הכוונה משנה את טיב הפעולה. רצון לקבל נשאר רצון לקבל, אין בזה שום שינוי, רק מה שכן, אנחנו משתמשים בו בכוונה על מנת להשפיע - כל מה שאני מקבל אני הופך אותו להשפעה לזולת.

תלמיד: זאת אומרת צריכה להיות התנהגות מסוימת כדי להיות טוב מספיק.

ודאי, אני הופך את עצמי ממש כמו שאני הופך את הבגד, כך אתה הופך את עצמך.

תלמיד: גם בהתנהגות וגם בכוונה?

וודאי, כוונה היא בעיקר בהתנהגות.

שאלה: אני רוצה לדעת אם אני מבין נכון את הטקסט. לפי מה שנראה לי, המצב עצמו לא משנה, אלא יש פה כוונה של המערכת כדי שנתעלה לדרגה הבאה. האם זה נכון?

כן, זה לכיוון הנכון.

קריין: אנחנו בשורה "וכן הולכים המצבים".

"וכן הולכים המצבים, ומתבררים, בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה, שיהיה כולו טוב, בלי שום ניצוצין רעות. והנך מוצא, אשר כל עיקרי הזרעים והגרעינים, שמתוכם צומחים ויוצאים מצבים הטובים, אינם אחרים, רק המעשים המקולקלים עצמם.

דהיינו, שכל רשעה ורשעה, המתגלה ויוצא, מתחת ידי הרשעים שבהדור, הנה מצטרפות יד על יד, ובאות בחשבון, עד שמקבלים משקל כזה, שאין הצבור יכול עוד לעמוד בו. ואז עומדים, ומהרסים אותו, ובוראים מצב הרצוי ביותר.

הרי לעיניך, אשר כל רשעה בפרטיותה, נעשה מותנה לכח הדחיפה, שיתפתח על ידיה מצב הישר." כלומר, כל המצבים הרעים בסופו של דבר הם מכוונים אותנו לגמר תיקון ולמצב הטוב. אבל כשאנחנו עוברים עליהם בדרך אנחנו לא רואים לא אחרינו שום דבר טוב ולא לפנינו שום דבר טוב, אנחנו נמצאים כל פעם בלחצים ובמצבים רעים, אבל מטרתם לפתח אותנו לטוב.

"ואלה הם דברי רבי עקיבא: "הפנקס פתוח, והיד כותבת".

כי כל מצב אשר, איזה דור נתון בו, מדומה כמו פנקס. וכל עושי רשע, מדומים כמו ידים כותבות. כי כל רשעה ורשעה, נחקקת ונרשמת בהפנקס, עד שמתקבצות לידי חשבון, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מהרסים מצב הרע הזה, ומסתדרים תחת מצב יותר רצוי, כמבואר.

הרי, אשר כל מעשה ומעשה, בא בחשבון, ונרשמים בהפנקס. דהיינו, בהמצב, כאמור.

ואומר: "כל הרוצה ללות יבא וילוה".

כלומר, מי שמאמין, שאין עולם הזה, בבחינת חנות פתוחה, על הפקר בלי בעל בית. אלא, שיש כאן בעל הבית חנוני, עומד בחנותו, ותובע מכל לוקח, שיתן לו את מחיר הרצוי, בשביל הסחורה, שלוקח מהחנות. דהיינו, שישתדל בעבודתו ית', במשך זמן כלכלתו מאותה החנות, באופן הרצוי ובטוח, להגיע למטרת הבריאה, כחפצו ית'.

והנה, אדם כזה, נבחן, אשר הוא "רוצה ללות". כלומר, עוד בטרם שהוא פושט את ידו, ליקח מה מעולם הזה, שהוא החנות, הרי הוא נוטל זה מבחינת הלואה, על מנת לשלם מחירו הקצוב. דהיינו, שמקבל על עצמו, לעבוד ולהגיע למטרתו ית', במשך ימי כלכלתו מהחנות. באופן, שמבטיח נאמנה, ליפרע את חובו. דהיינו, על ידי ביאתו אל המטרה הרצויה. ועל כן, הוא מכונה בשם "הרוצה ללות". דהיינו, שמשתעבד לפרוע ולשלם.

ומצייר לנו רבי עקיבא, ב' סוגי אנשים:

סוג האחד, הם מבחינת "חנות פתוחה", שחושבים את עולם הזה, כמו חנות פתוחה, בלי שום בעל הבית חנוני. ועליהם אומר: "הפנקס פתוח, והיד כותבת". דהיינו, אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים, כמבואר לעיל. שזהו ע"י חוק ההתפתחות, המוטבע בהבריאה בעל כרחה של האנושיות. אשר מעשי הרשעים, בעצמם מולידים, בעל כרחם, מעשים הטובים, כמו שמבואר לעיל."

שאלה: אני לא הבנתי על מה ועם מי החשבון. הוא כותב שכל החשבון הוא על זה שהוא לא עושה נחת רוח לבורא ולא פועל לקראת המטרה והתכלית, ואתמול אמרנו שכל החשבון הוא רק כלפי העבודה בעשירייה ולא עם העולם הזה.

אבל העבודה בעשירייה היא לא מטרה. המטרה היא להגיע לדבקות, לדבקות מגיעים על ידי השתוות הצורה, להשתוות הצורה מגיעים על ידי השפעה, להשפעה לבורא מגיעים על ידי זה שלומדים איך להשפיע זה אל זה בתוך העשירייה.

תלמיד: השאלה אם יש חשבון עם העולם הזה או לא?

אין לך בכלום חשבון עם העולם הזה, מצד אחד. מצד אחר אתה יכול להגיד שכן, כי כל פרט ופרט, גם אם אנשים סובלים סתם ולא מבינים איך ולמה, ולא רק הם אלא גם דומם, צומח וחי, גם הנבראים האלו במשהו סובלים, גם בהם מתייצב הרצון לקבל ותובע את מה שמגיע לו, ואם מקבל או לא מקבל בזה נמדד הסבל שלו, אז גם בזה יש תיקונים.

גם באנשים הרגילים שלא מגיעים לכוונות על מנת להשפיע אלא נפעלים לפי הרצון לקבל הרגיל שלהם, גם בהם יש תכלית. כי בסופו של דבר הם סובלים מאותו רצון לקבל בדרגות דומם, צומח, חי, ובזה הם מצדיקים את הבריאה, או ההיפך.

תלמיד: אז יש חשבון או אין חשבון על העולם הזה?

ודאי שעל כל דבר יש חשבון, רק תלוי באיזו צורה, באיזה מצב, באיזו מדרגה. אתה לא יכול להגיד שאין חשבון עם משהו שלא נקרא "נברא"? רצון לקבל נקרא נברא ואם הוא קיים במשהו שאנחנו יכולים לזהות אותו אפילו בעולם הזה, הוא כן קיים, נהנה או סובל וככה זה. ורצוי שלא יסבלו כי בזה שהם סובלים הם מקללים את הבורא לא במודע ודאי, כי הם לא מבינים את זה.

לדוגמה הרב"ש ואני נסענו ליד אצטדיון כדורגל, והוא אמר, "צריכים לכבד את המקום הזה", "איך יכול להיות שנכבד את המקום ששם משחקים בכדורגל"? והוא ענה "הרבה אנשים מגיעים לכאן ומקבלים תענוג" ואם הם מקבלים תענוג, התענוגים באים מהבורא. ולכן אנחנו צריכים לכבד מקומות כאלה. אז יש חשבון על כל דבר.

תלמיד: אבל אם החשבון הוא רק כלפי התכלית והמטרה, איך יכול להיות שיש חשבון בעולם הזה על המטרה והתכלית שהן נסתרות?

זה לא חשוב אם הן נסתרות או לא נסתרות. גם לפני שרב"ש אמר שצריכים לכבד מגרש כדורגל, זה היה נסתר, גם העולם הזה נסתר. אתה עוד לא גילית את הסיבה מדוע כל דבר נברא וקיים כך ובמה באמת הוא עזר למי שקשור אליו להגיע לתכלית.

תלמיד: אז למה הבורא עשה ככה ? זה לשים מכשול בפני עיוור.

זה כבר משהו אחר. אתה שואל על ההשגחה, למה הבורא עשה את זה ביותר הסתרה ואת זה בפחות הסתרה, וכל העולם נקרא עולם מהמילה "היעלם" ו"הסתר" ואז זו כבר שאלה, עד כמה שכל אחד מאיתנו רחוק מגילוי או מהסתר.

תלמיד: אבל יוצא שאנחנו בעצם מחויבים לגנוב מהחנות ולסבול בגלל הגבאים ואין לנו באמת שום ידיעה והבנה אודות הדבר הזה?

אבל על ידי כל הדברים האלה אתה מתקרב לתכלית, למציאות האמיתית. בזכות הגבאים אתה מגיע להכרה מה כדאי מה לא כדאי? גבאים זה כמו הורים, כמו מורים בבית ספר, זה מה שהם עושים.

תלמיד: זה כלפי העולם, עכשיו כלפינו, כשיש לנו כבר עבודה בעשירייה וברור לנו לאן צריך להתקדם ואיפה הבחירה, אז על מה יש חשבון איתנו?

איתנו יש חשבון עד כמה אנחנו נכיר את האמצעים שמתוך זה שאנחנו מתקשרים בינינו אנחנו יכולים לאחד את הכוחות ופי כמה וכמה להגביר את ההשפעה שלנו אל הבורא. אנחנו סך הכול עלינו להגיב נכון על מה שהוא מעורר בנו. אם אני לא מתקשר לחברים אני לא מגיב נכון. זה נקרא "קול קורא במדבר", זה לא יעזור לי אני חייב הגיע לאותה התבנית שממנה הבורא מקבל.

התבנית הזאת נקראת "עשירייה", וכך אנחנו רק יכולים להגיב כלפיו. זה כמו בעולם שלנו, אני לא יכול למדוד שום דבר אלא מזה שיש לי משהו נגדו, רק על ידי דבר והיפוכו אני יכול להגיע לאיזו הרגשה, מדידה.

תלמיד: אז למה התכוונת כשאמרת שאין חשבון על העולם הזה עם מי שכבר נמצא בעשירייה?

מי שנמצא בעשירייה יש לו כבר אמצעים אחרים בידיים שלו מאלה שיש בעולם הזה, הוא כבר נמצא בדרגה של העולם הבא ויכול להשפיע על העולם הרוחני, על כוחות דהשפעה.

תלמיד: אבל כלפי העולם הזה יש על מי שלומד ונמצא בעשירייה חשבון או אין?

אנחנו צריכים להשתדל להשפיע על כל דבר דרך העשירייה. זה הרבה יותר מועיל וזה כבר לא מתאים לנו. אם אתה עולה לדרגה הבאה לפתור בעיות על ידי זה שאתה נמצא בה, אתה לא יכול לרדת למטה ולהתחיל לעשות מעצמך כאילו שאתה נפלת מכיתה ד' לכיתה ג'. זה לא יכול להיות, זה כבר לא מתאים לך, לא יקבלו ממך את זה.

תלמיד: מה לא מתאים לנו?

אם אתה נמצא כבר בעשירייה והבורא מביא אותך לגורל הטוב, שם ידו של האדם על גורל הטוב ואומר לו קח, אז אתה צריך לקחת את זה. אנחנו לא יכולים להפעיל מדרגות יותר נמוכות מאיתנו, אנחנו צריכים לפעול בהתאם למה שנתנו לנו, למקום בו אני נמצא.

תלמיד: אנחנו גם אומרים שבעולם הזה אנחנו חייבים לפעול ולא לערבב, אז מה זה נקרא לפתור בעיות ברמת העשירייה ולא לרדת לפתרון בעולם הזה?

כל דבר ששייך לרוחניות אני פותר דרך העשירייה, דרך הקבוצה. אין לי שום אפשרות אחרת, אני כבר הגעתי למצב שאני נכלל בעשירייה ואני חייב דרכה בלחץ שלי אליהם, בלקבל את המרות שלהם עליי, אני צריך על ידי זה לשנות כל מצב שלי רוחני לדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: אבל לא שאני הולך ופותר בעיות גשמיות בעזרת הרמה היותר גבוהה כביכול?

בגשמיות?

תלמיד: זהו כי זה עלול לבלבל, אז אני רק רוצה להבהיר, אני לא הולך עכשיו ופותר את בעיות העולם הסובל באמצעות החיבור שלי בעשירייה, או את הבעיות הפרטיות שלי באמצעות החיבור שלי בעשירייה?

לא נכון. אני יכול לשנות את מצב העולם רק דרך החיבור שלנו בעשירייה. ואם תתחיל לעשות כל מיני דברים אחרים, אתה תידמה לחכמי העולם ולא תצליח בזה במאומה.

תלמיד: היום בתחילת השיעור אחד החברים שאל, מה אני אמור לעשות עם בעיות שיש לי בעולם הזה? איך לקשור את זה עם הידיעה שהפתרון הוא בעשירייה, איך לחבר בין השניים, ואמרת לו לא לחבר.

כי אני מפחד שהוא יתבלבל שאם יש לו בעיות בעבודה שהוא נגיד מסוכסך עם הבוס שלו אז הוא יתחיל לתקן את זה בעשירייה ולא לתקן את זה עם הבוס.

תלמיד: אז תעשה לנו בבקשה סדר.

אני לא יכול לעשות סדר כי אתם נמצאים כל אחד ואחד במצבים שונים, אבל מה ששייך לעולם הזה משתדלים לתקן בכלים דעולם הזה, מה ששייך לרוחניות משתדלים לתקן ברוחניות.

שאלה: והחשבון איתנו הוא עד כמה אנחנו שמים לב לרוחניות דווקא?

החשבון איתנו הוא שאני קודם כל מדבר ממדרגה רוחנית, איך אני יכול לפתור את הבעיות, בגלל שאני אחר כך מהמדרגה הרוחנית יורד למדרגה הגשמית ומתחיל להתייחס לכל מיני אנשים שהם לא בקבוצה, לכל מיני עבודות שלי שבעולם הזה, בצורה רוחנית, כי קודם עשיתי את ההכנות האלו בדרגה הרוחנית בקבוצה, ועכשיו אני מתייחס כאן בצורה הגשמית. אולי אין לי מספיק מילים.

תלמיד: כן, צריך ללמוד את זה, זה מבלבל מאוד.

יכול להיות, אז נדבר על זה עוד.

(סוף השיעור)