שיעור צהריים 21.02.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "שמעתי" מאמר רמ"ג, "כל העולמות"¹

זה מאמר מאוד מאוד מיוחד. הוא לא קטן כמו מאמרים של כמה שורות שלמדנו בזמן האחרון, אבל הוא מאוד משמעותי. נקרא אותו לאט, נשאל שאלות, אתם יכולים אחר כך לקרוא שוב, העיקר להבין אותו מהתחלה ועד הסוף לכל העומק במידת האפשר.

רמד. כל העולמות

שמעתי י"ב אדר תש"ג ת"א

"כל העולמות, אשר אנו מבחינים בהם מדרגות רבות וכסויים רבים, הכל הוא בערך הנשמות, אשר המה הם המקבלים מהעולמות. לפי זה נבין לנו הכלל "כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". כי שם יורה השגה. זאת אומרת, כל השמות, והספירות, והמספרים, הכל הוא בערך המקבלים. לכן יש לנו ג' הבחנות:

א) עצמותו ית', שמזה אין אנו מדברים כלל. כי המקום שאנו מתחילים לדבר, הוא ממחשבת הבריאה, ששם אנו נכללים בכח, בסוד "סוף מעשה במחשבה תחילה".

ב) מחשבת הבריאה. וזה אנו מכנים בשם "אין סוף ברוך הוא", שזה הקשר שיש בין עצמותו ית' להנשמות. והקשר הזה מובן לנו בסוד "רצון להנות לנבראיו". וחוץ מהקשר הזה של רצון להטיב, אין לנו שום דיבור. לכן שייך שום תפיסה והשגה.

וכיון שכל הבחנות שישנם בהעולמות הוא רק בערך הנשמות, לפי זה יוצא, שהעולמות בערך עצמם, אין לנו שום השגה. לכן גם המה נבחנים בשם עצמות ו"לית בהם שום השגה כלל". והנשמות, שהם מקבלים מהעולמות, נבחנים העולמות בערך הנשמות בסוד "אין סוף".

והטעם הוא, כי הקשר הזה, שיש בין העולמות להנשמות, הוא מה שהעולמות משפיעים להנשמות. וזה נמשך מטעם רצון להנות לנבראיו, שזהו בחינת יחס משותף בין עצמותו להנבראים. והקשר הזה מכונה בשם "אין סוף", כנ"ל. דהיינו, כי בזמן שאנו מתחילים לדבר מאור עליון, המדובר הוא מב' בחינות ביחד. זאת אומרת, מהמשיג ומהמושג ביחד. דהיינו, איך מתפעל המשיג מהמושג.

מה שאם כן כל אחד בפני עצמו, אינם נכנסים תחת השם אין סוף. אלא המושג מכונה בשם "עצמותו ית'" והמשיג מכונה בשם "נשמות", שהוא בחינה מחודשת, שהוא בחינת חלק מהכלל, בבחינה מה שנטבע בהנשמות בחינת רצון לקבל, שזה נקרא בחינת "יש מאין". (והבורא ית' ברא מציאות כזאת שאנחנו נרגיש כך).

לפי זה נמצא, שכל העולמות נבחנים לאחדות הפשוט בערך עצמם, ואין שום שנוי באלקות, שהוא סוד "אני הויה לא שניתי". ובאלקות לא שייך ספירות ובחינות. וכל מיני לשונות הכי זכים, אינם נמצאים בהם עצמם, והכל נבחן בשם עצמותו ית'. אלא כל הספירות וההבחנות באים ביחד עם אדם המשיג את האור העליון. כי הבורא ית' רצה, שאנחנו נשיג ונבין את השפע, בסוד רצונו להטיב. ונתן לנו את החושים האלה.

זאת אומרת, לפי מה שהחושים שלנו מתפעלים מהאור העליון, בשיעור זה נעשה לנו הבחנות רבות. אשר החוש הכללי שלנו מכונה בשם "רצון לקבל". ובשיעור הקבלה אנו מבחינים הרבה חלקים ופרטים, עליות וירידות, והתפשטות והסתלקות. כי הרצון לקבל כבר נקרא בחינת נברא, ובחינה מחודש יש מאין.

לכן דוקא ממקום, שהרצון לקבל מתחיל להתפעל, אז מתחיל הדיבור של החלקים בשיעור ההתפעלות. שכל זה כבר נקרא יחס משותף בין אור העליון להרצון לקבל. וזה מכונה אור וכלי. מה שאם כן באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, מטעם שאור בלי משיג, הנקרא כלי, עדיין נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור, משום שלא ניתן להשגה. ובמקום שאין השגה, איך אפשר לדבר מדבר שלא משיגים.

היוצא מזה, מה שאנו קוראים אור וכלי ברוחניות, בזמן שהם רק בכח, נקרא בשם "אין סוף", שמטרם הצמצום העולמות שנבחן לשורש. היינו, שבחינת כח יביא לידי פועל. ויש הרבה עולמות והבחנות, המתחילים מהצמצום עד עולם עשיה, אשר שם נכלל הכל בכח. אשר המשיג ישיג אותם כך בפועל. אשר אצל המשיג נקבעים הרבה פרטיים האלו בפועל ממש.

מזה נבין מה שאנו אומרים שהשם ית' יעזור לנו, או שהשם ית' ישלח לנו רפואה או ישועה, או שהשם ית' נתן לנו במתנה, השם ית' שלח לי מסחר טוב וכדומה. יש בזה ב' הבחנות:

א) הבורא ית',

ב) דבר הנמשך ממנו.

הא', נבחן לעצמותו ית', שבזה אסור הדיבור, מטעם שלא נשיג אותו,

וב', הוא הבחינה הנמשך ממנו, זה נבחן לאור המתפשט, הנכנס להכלים שלנו, היינו להרצון לקבל שלנו. וזה נבחן לאין סוף, היינו הקשר שיש להבורא ית' עם האדם התחתון, מה שהבורא ית' רוצה להנות. שהרצון להנות נבחן לאור המתפשט ממנו, שבסופו מגיע לרצון לקבל. זאת אומרת, שהרצון לקבל מקבל את אור המתפשט.

נמצא, האור המתפשט הוא נבחן בשם "אין סוף". אשר אור המתפשט הזה הבא לידי התחתון, הוא בא ע"י כסויים רבים, אשר התחתונים יוכלו לקבלם על ידם. ונמצא, אשר כל הבחנות והשנויים הם נעשו דוקא בהמקבל. זאת אומרת, לפי ערך שהוא מתפעל מהישועה. וכל השמות וההבחנות הרבות שיש בהעולמות, הם נקראים אל ערך מה שהתחתון מתפעל, אשר אז נבחנים בחינות רבות בכח, אשר התחתון יתפעל מהם בפועל.

דהיינו, שהמשיג והמושג באים ביחד כנ"ל. שבלי משיג אין שום צורה להמושג, דלגבי מי יקבל הצורה. כלפי משיג? הלא אינו בעולם. וכלפי מושג בעצמו, איזה צורה שהם מקבלים, דבר זה לא ניתן להשגה. לכן, אם אין לנו השגה בעצמותו ית', ואין חס ושלום שם לדמות שום חושים, אם כן, איך אנו יכולים להגיד שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו, אם בעצמותו אין לנו שום השגה? אם כן אין לנו ממה לדבר, רק מחושינו. עד כמה שאנו מתפעלים מהאור המתפשט.

וזה דומה כמו שאנחנו מביטים על שלחן, אז לפי חושינו, אנו מרגישים שזה דבר קשה, בחוש המישוש. וכן יש לומר מדת אורך ורוחב וכו', והכל לפי החושים שלנו.

אבל אין זה מחייב, שהשלחן הזה יהיה נראה באותו הצורות שאנחנו רואים, בעיני מי שיש לו חושים אחרים, דהיינו בעיני מלאך. שבטח שהוא מביט על השלחן, אין לו בהשלחן הצורות הללו, אלא הוא רואה לפי חושיו. לכן אין לנו לומר ולקבוע שום צורה על השלחן בערך המלאך, מטעם שאין אנו יודעים את חושיו של המלאך.

היוצא מזה, כמו שאין לנו שום השגה בו ית', ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו ית', רק אנו משיגים בהעולם מושגים בערך חושינו והרגשתנו. וכך היה רצון הבורא ית', שאנחנו נשיג כך בהעולמות העליונים. וזה פירוש, שאין השתנות בהאור, אלא כל השנויים הוא בהכלים, היינו בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון והחושים שלנו.

נמצא לפי זה, אם הרבה אנשים מסתכלים על דבר רוחני אחד, מכל מקום כל אחד משיג אחרת, לפי הדימיון והחושים של כל אחד ואחד. וכמו כן באדם אחד, גם ישתנה אצלו דבר הרוחני ההוא לפי מצביו. לכן הוא בעצמו מרגיש כל פעם צורה אחרת. והכל הוא מסיבת, שהאור הוא פשוט, ואין לו שום צורה, אלא כל הצורות הוא לפי ערך המקבלים." לפי האדם המשיג.

שאלה: כתוב שהבחנות רוחניות משתנות לפי מצב המשיג, וכל פעם הוא משיג צורה אחרת לפי דמיונו וחושיו. המקובלים הגדולים שכבר היו בהשגה, קיבלו את כל ההבחנות הרוחניות באותה הצורה כי כולם היו באותה מדרגה. ואם אנחנו חושבים שאנחנו רק מפתחים את החוש הזה, אז עלינו להבין שהוא גם משתנה לגבי חמש דרגות חושים שונים. האם לכן אנחנו מקבלים הבחנות רוחניות בצורות שונות ביחס לכל מדרגה?

לא, זה לא כך. לכל אחד יש את כלי החישה שלו. למרות שכולנו נבראנו בצורה דומה, עם ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, חושים שהם אצל כולנו דומים, אבל כל אחד מהם נותן בכל אדם את ההשתקפות שלו, כלומר את התפיסה שלו.

נאמר שלקחְת סוכרייה, שמת בפה, ואת מספרת לי איך הסוכרייה הזאת, שהיא מתוקה, נעימה, מעוררת וכן הלאה, ואני לא מבין את כל זה. אני יכול להבין את זה רק במקרה שאני מרגיש בחושים שלי גם תפיסה כזאת מהסוכרייה הזאת. אחרת אין לנו שום אפשרות להשוות את ההרגשה של האחד להרגשה של האחר, לדמות אותה. כלומר כל מה שאנחנו משיגים, מקבלים, מגלים, זה רק כלפי התכונות שלנו.

תלמידה: האם אנחנו אף פעם לא נגיע לתחושה שהמקובלים השיגו? הרי הם הרגישו אותו הדבר, תיארו הכול אותו דבר, כתבו לנו על מערכת העולמות, הם הגיעו כולם לאותו תיאור.

בינתיים כל אחד מאיתנו נמצא בהרגשה שלו ואין לנו שום אפשרות להשוות את ההרגשות האלה בין אדם לחברו. אבל במידה שבה אנחנו מתפתחים ומתחילים להבין את המוגבלות של הקבלה שלנו, במידה הזאת אנחנו בכל זאת מתחילים לפתח עוד ועוד את החושים שלנו, ובצורה כזאת להתקרב, להבין זה את זה יותר. בעתיד אנחנו נשיג מצב שבו ההרגשות שלנו ישתוו, וכולנו נרגיש את הדברים בצורה ממש שווה, דומה. זה בטוח יהיה כך אבל קשה להגיד מתי.

שאלה: מההתפעלות של התחתון תלויות כל הצורות הקודמות ששלח הבורא, האם רמת ההשגה תלויה בשורשים?

רמת ההשגה תלויה אך ורק באדם, עד כמה הוא רוצה לעלות ולהידמות לבורא.

שאלה: מה זה חיבור? מה אנחנו מחברים אם כל אחד מרגיש משהו שונה?

אנחנו מחברים את הכלים שלנו והם הופכים להיות גדולים, עמוקים יותר, ואנחנו מתחילים להרגיש בהם את ההשתוות שלנו זה עם זה.

שאלה: מההסבר שלך מתברר שאותו מקום שמחבר את כולנו הוא העדר הרגשה, זה הדבר היחיד שנראה לנו דומה. נניח שאחד תופס כך, ואחר תופס אחרת, אבל לכולם יש משהו אחד משותף וזה המקום שבו לא משיגים כלפי הזולת, ואז אצלם זה המקום המשותף.

איך זה יכול להיות משותף אם הם לא משיגים?

תלמיד: זאת בעיה שצריך לפתח אותה, הם צריכים לחשוב מה הוא המקום המשותף הזה שלא קיים אצלם, שחמשת החושים לא תומכים בו. מאותו רגע מתחילה איזו התפתחות.

מאותו רגע לא יכולה להיות יותר התפתחות, כיוון שהם מגדירים וקובעים שהם לחלוטין לא קשורים זה לזה.

תלמיד: הם לא קשורים זה לזה ברמה הבהמית, אבל הם יכולים להיות קשורים זה לזה כדי להתקשר עם הבורא, דרך העדר ההרגשה.

אני מבין מה אתה רוצה להגיד, אבל זה לא עובד כך.

שאלה: מה הוא אותו חיסרון שיש באדם שבגללו הוא לא מצליח למשוך אור אל תוך הנשמה שלו?

זה חיסרון שיש באדם שמנותק מהבורא, ממקור האור.

שאלה: בפסקה האחרונה בעל הסולם כותב כך, "דבר המתחיל, נמצא לפי זה אם הרבה אנשים מסתכלים על דבר רוחני אחד מכל מקום, כל אחד משיג אחרת, לפי הדמיון והחושים של כל אחד ואחד". איך מגיעים לטרמינולוגיה אחידה שע"ב זה ע"ב, גלגלתא זה גלגלתא, ס"ג זה ס"ג, והאם אצל כל אחד ס"ג זה אותו ס"ג, הוא זהה?

מתוך זה שכולם משיגים רוחניות, וברוחניות כולם מתקשרים, ואז הרוחניות משפיעה על כולם. לכן כולם יודעים מה זה גלגלתא, מה זה ע"ב וס"ג וכו'.

תלמיד: אז ברוחניות אין מקום לטעויות.

אין.

שאלה: במאמר במבוא לספר הזוהר קראנו הרבה על דמיון. כתוב שמה שאין לנו בדמיון, אנחנו לא יכולים לחוש, כלומר אם זה כן מופיע בדמיון, אז אנחנו יכולים לחוש את זה ולהבין. לדעתי דמיון הוא דווקא קשר בין מה שאנחנו לא השגנו על ידי מאמצים להשיג אבל בדמיון זה קורה. ובו זמנית זה מופיע בצורה נקייה, בצורה מופשטת, ואנחנו יכולים לטעות, ואסור להתייחס כך בקבלה. איך לקשר בין שני דברים כאלה?

מדובר על דמיון או בצורה חיובית או בצורה שלילית. על עולם מדומה אנחנו אומרים שזה מה שאדם מדמיין בלי שום יסוד מוצק, בריא. לעומת זאת דמיון יכול להיות שאדם מדמה בצורות שיש לו יסוד להן.

תלמיד: האם אפשר להגיד שדמיון זה דבר שמאפשר לנו להתקדם ממצב שאנחנו מרגישים למצב הבא?

גם נכון.

שאלה: אנחנו הרי מדברים כאן על חושים רוחניים של התפיסה ולא על גשמיים. האם אנחנו יכולים לקחת כיסוד את האמונה למעלה מהדעת איך שמסביר לנו בעל הסולם? כלומר איך שהוא מסביר לנו את הבירורים בעשירייה, את התפיסה של הטקסט הזה, האם זה עוזר לנו לפתח את החושים האלו?

בטח שזה עוזר.

שאלה: כשאנחנו נשנה את האגו בגלל שהוא מפריע לנו להידבק בבורא ונבקש מהבורא עזרה כדי להתגבר עליו, האם אז נראה את הבורא כטוב ומטיב?

כן.

תלמידה: ואז הבורא יגיד לנו "ניצחוני בניי".

כן.

תלמידה: האם בזה יש מצווה?

כן.

תלמידה: האם זה קשור לפנים ואחור?

פנים ואחור, את זה כבר צריך לברר.

שאלה: כתוב במאמר, אם הרבה אנשים מסתכלים על דבר רוחני אחד, מכל מקום כל אחד משיג אחרת לפי הדמיון והחושים של כל אחד. אם כן איך ייתכן שבעלי השגה מדברים על משהו ומבטאים אותו באותה הצורה?

הם לא יכולים לבטא באותה הצורה, הם נמצאים בכל זאת בהשגה שונה, כל אחד לפי הכלי שלו.

שאלה: בכל אדם יש חמישה חושים, האם אפשר להניח שבזכות החיבור שלנו בעשירייה אנחנו יכולים להגיע לחוש השישי? להרגיש את החוש שיחבר בינינו ודווקא מתוכו להרגיש את הבורא, מתוך החיבור?

לא הייתי אומר כך. כשאנחנו מתחילים להרגיש את הבורא, נהיה לנו ברור שכל אחד מאיתנו מקבל את מנת התפיסה שלו.

שאלה: מה אנחנו משיגים בסוף, כשנמצאים בדבקות עם הבורא ומשרתים את נבראיו? איזו השגה יש שם?

אנחנו משיגים את הכלי המשותף שלנו. אנחנו משיגים את השפעת הבורא עליו ואיך הכלי המשותף שלנו בתורו, פועל על הבורא.

שאלה: תפיסת המציאות שלנו שונה, אנחנו מגלים את זה מניסיון. במה אנחנו יכולים להתחבר אם לכל אחד יש תמונות כל כך שונות, וגם איך אנחנו משתמשים בשוני הזה לעבודה הרוחנית?

אם אנחנו מתחברים בינינו ורוצים לבנות כלי משותף, בכלי המשותף הזה אנחנו מתחילים להשיג את הבורא, ואז כל הבעיה הזו נפתרת בקלות.

תלמידה: יש לנו תפיסת מציאות אחרת ובסופו של דבר נדמה שאנחנו יכולים להגיע להבנה משותפת, אנחנו ממש קרובים לזה, רק צריך ליישר את החברים והם יבינו את כל מה שאני מבינה. איך לא ליפול למחשבה שעוד מעט הכול יגיע אליהם?

זה הרי האגו הנקי שלך.

תלמידה : אבל אנחנו לא מבינים את זה באותו רגע.

תביני, זה אסור בתכלית האיסור.

שאלה: בזכות מה קורה המעבר בין הבנת היחסים בין הכלי לאור לבין ההשגה הפרקטית בפועל של היחסים האלו?

כשאנחנו משיגים את הקשר או התלות בין האור והכלי, זו היא השגת חכמת הקבלה.

תלמידה: תפיסת המציאות שונה בכל אחד מאתנו. האם צריך להשתוקק לכך שהתפיסה תהיה דומה, ולחבר את השונות לנקודה אחת שעוזרת לנו לבנות את הכלי המשותף?

אנחנו צריכים להשתוקק לזה, לשאוף לזה, שכולנו נשתוקק לבורא ולתמוך זה בזה. לכך צריך לשאוף, וכל היתר כבר איך שיצא.

שאלה: האדם נוצר כצופה במציאות הקוונטית וכל הסביבה שלו גם צופה, וכך בנוי החלק הגשמי שלנו. האם המחסום הוא קו ההתרחשויות המפריד בין העולם הגשמי לבין העולם הקוונטי? כשאנחנו רוכשים את החוש השישי, האם הקו הזה משתנה או שאנחנו מגלים את העולם הקוונטי כעולם רוחני?

זה נכון. אנחנו משיגים אופק חדש של מאורעות.

שאלה: למה חשוב לי לדעת שאין שום שינויים באור?

כי אני צריך להבין שהכול תלוי בכלים שלי. ככל שאני מקרב את הכלים שלי לאור, כך יותר ארגיש את האור בתוך הכלים האלו, לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: ענית שאנחנו מקבלים מנה, חלק מיוחד של התפיסה מהבורא. במה זה תלוי? האם אני יכולה להגדיל את החלק שלי, את המנה הזאת?

כן, את יכולה. ככל שתהיי קרובה לחברות והן אליך, כך תכינו כלי יותר גדול, תוכלו להשיג יותר.

שאלה: עד כמה חשוב להיות עם לב וראש פתוח, כדי לקבל את התפיסות השונות ולא להישאר רק עם הרושם הראשוני?

אדם צריך להיות כל הזמן פתוח, כי על ידי זה הוא מרחיב את הכלים שלו.

שאלה: הבורא לא צריך שום דבר מאיתנו, כי הוא תכונת ההשפעה, הוא רק רוצה לחיות בתוכנו שנהיה דבוקים אליו. אז האם אפשר לומר שהמטרה הזאת שהבורא יתקיים בתוך הבריאה, היא גם המטרה של הבורא וגם המטרה שלנו? ששתי המטרות האלה נפגשות?

כן, אפשר להגיד כך.

תלמידה: האם זה אומר ששני הכיוונים ההפוכים של הבורא והנברא, נפגשים בנקודה הזאת?

כן.

שאלה: לגבי העולמות, מתי ההשגה, תפיסת המציאות של האדם הופכת להיות ממש עולם, משהו יותר ברור?

כשאנחנו מגיעים לכלי אחד.

תלמידה: מה ההבדל בין עולם לעולם?

זה הבדל בכלים.

שאלה: כתוב במאמר "קשר זה מובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראים". אם זה מובן לנו, אז מה הסוד כאן?

הסוד הוא בזה שאנחנו צריכים להשיג את הסוד.

שאלה: האם זו טעות לרצות להבין מה שמישהו אחר מבין, לרצות לראות את העולם כמו שאנשים אחרים רואים את העולם?

לא זו לא טעות. ההיפך, אם אדם רוצה את זה כדי להתקשר לאחרים, אז זו כבר מצווה.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בלבבות, האם אנחנו יכולים לראות את התכונות שלנו בעיניי החברות בלי עיוות?

בשביל זה צריך לעשות פעולות מסוימות, בשביל זה צריך לנטרל את האגו שלך ולהתחבר עם החברה רק ברצון שלה.

תלמידה: אז לזה אנחנו משתוקקים, דווקא לכזה חיבור?

כן, זה חיבור נכון ואליו צריך לשאוף.

שאלה: איך אנחנו משיגים מה אחרים מרגישים? האם זה אפשרי רק על ידי אהבה?

אנחנו יכולים להשיג מה שמשיגים האחרים על ידי אהבה בינינו.

שאלה: אתמול יעצת לי לבקש מהבורא את מה שחסר לי. ביקשתי, והבורא ענה שהוא רוצה לתת לי יותר ממה שאני מבקש, רק שצריכה להיות לי כוונה בעל מנת להשפיע ואז הוא ייתן לי הכול. האם העולמות השונים אלו דרגות שונות של החיסרון שלנו?

העולמות השונים אלו הם דרגות שונות של השגת הבורא על ידי הנשמות.

תלמיד: האם הבורא ממלא את החסרונות השונים, וכך אנחנו משיגים אותו?

כן.

שאלה: למי אנחנו צריכים להידבק ולהתפלל, האם לאין סוף, כלומר לרצון להנות לנבראיו, או לספירות שנמצאות ממש מעלינו וקרובות אלינו?

לרצונו של הבורא להיטיב לנבראיו.

שאלה: אני אתן דוגמה. מי שבטוח מבין מה זו לונדון, אלו שהיו שם, התפיסה שלהם דומה. לגבי דמיון, פעם ממש רציתי לנסוע ללונדון ולא נתנו לי. קראתי באינטרנט על לונדון, יש לי שם גם חברים שסיפרו לי, ומובן לי מה יש שם. עכשיו אני לא ממש רוצה להיות לשם, כי נדמה לי שאני כבר מבינה מה זו לונדון.

אצלנו בעשירייה, הרבה פעמים אחרי שיעור בוקר אנחנו מדברות, ויש שאומרות שרב אמר על לונדון שיש שם ערפל, ויש שאומרות ששמעו שיש שם אוטובוסים עם שתי קומות, וכך אנחנו מחליפות התפעלויות. ואז מגיעה חברה ואומרת, מה זה משנה מה יש שם, אנחנו רוצות לנסוע לאן שהוא, אני התעייפתי מלשבת, אני רוצה לנסוע לאן שהוא, ניסע ללונדון או לפריז, לא משנה לאן, ואז כולן אומרות בואו ניסע.

אני רוצה לברר, במה אנחנו באמת מתחברים, האם איך שאנחנו מתארים לעצמנו את המקום הרוחני הזה, או שחשוב לנו רק הרצון לנסוע? בכל מקרה לכל אחד יש את גדלות הרצון, הרצון הזה דומה לכולם, כבר אי אפשר להסיט אותנו מהדרך, העיקר כבר ללכת. האם זה מה שאנחנו צריכים לחבר?

אנחנו צריכים להתחבר בהתקרבות בינינו, כדי לגלות בה את הבורא ובזה ליהנות לו.

שאלה: האם אנחנו מסוגלים לשנות את התפיסה האגואיסטית שלנו כלפי הבורא, ולהיות שותפים לבריאה שלו?

ודאי שאם אנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא, אז אנחנו חייבים להתקשר אלו עם אלו כולנו יחד ככל האפשר, ולסדר לנו כאלו תכונות כך שכולנו נימצא יחד ונהיה יחד "כאיש אחד בלב אחד". כך נדבר, כך נרגיש וכך נשיג, זה העתיד שלנו.

שאלה: אם אני רואה שחבר כועס, או פוחד על עצמו, או נעלב מחבר אחר, או מהבורא, איך אני צריך לפעול כלפיו?

להרגיע אותו, לחבק אותו, למשוך אותו אליך, ויחד אתו לקחת כמה צעדים.

שאלה: יש לנו תפיסת מציאות שונה, אפילו יחסית זה לזה. נגיד שלא היה לי משהו רע להגיד לחברה, אבל מצב הרוח שלי היה לא משהו, והעלבתי את החברה בלי שרציתי בזה. מה זו הנקודה שאנחנו פוגעים זו בזו, ולפעמים זה כל כך חזק שהחברות אפילו לא יכולות להמשיך להיות ביחד?

זה כיוון שאתן כאלה מזיקות ונקמניות. אתן צריכות לסלוח על הכול, לחלוטין לסלוח על הכול.

תלמידה: אנחנו רוצים שאהבת הבורא תנצח בינינו בכל המצבים האלו. מה חוץ מצמצום יכול לעזור?

שום דבר. לסלוח ולאהוב, זה מה שאתן צריכות, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אנחנו כולנו שונים, כל אחד תופס את המציאות בצורה שונה. האם זו הפרעה בחיבור?

לא.

תלמידה: אז איך להגיע ליסוד אחד? באיזו תפיסת מציאות להיות שכולם יהיו באחדות?

באהבה. כל אחד מתוכו צריך לשאוף, להשתוקק לאהבה. אין שום דבר אחר.

תלמידה: הבנתי שהתענוג הכי גדול שאנחנו יכולים לתת לבורא זה להשיג את מטרתו, שהוא רצה "להיטיב לנבראיו". האם זה נכון?

כן, זה כך.

תלמידה: אז מה זו העבודה כשאנחנו נכנסים למטרה שלו להיטיב לנו?

אז אנחנו מהנים גם לו, גם לנו ולכל הבריאה בכללות.

שאלה: עצמותו זה העולם שאנחנו לא משיגים. אז למה אנחנו רוצים להשיג משהו שאי אפשר להשיג?

הכול עוד לפנינו. חכי, את עוד צעירה, עוד כמה שנים ותשיגי את הכול.

שאלה: האם אפשר לחלוק עם החברה בהשגה שלי?

עדיף שלא.

שאלה: באיזה רגע קורית השגה, האם כשיש תיקון או שזה לא קשור?

ההשגה מגיעה כאשר הבורא רוצה שזה יתגלה לאדם. אין רגע מסוים כזה.

תלמידה: למה אנחנו צריכים להשתוקק יותר, האם לתיקון הטבע שלנו או להשגה?

זה אותו דבר. התיקון זה האמצעי וההשגה זו התוצאה.

תלמיד: האם התפיסה היא חזון, דמיון?

בהתחלה היא כמו דמיון, אבל אחר כך היא כמו עובדה.

תלמיד: האם אתה המנצח שלנו?

אני לא מנצח, אני רק מלמד אתכם קצת מהצד, אבל אתם צריכים להיות המנצחים והמבצעים, הכול אתם.

שאלה: כתוב שאנחנו משיגים בעולם רק את מה שאנחנו משיגים באמצעות חושינו והרגשתנו, והתחושה באופן כללי נקראת "הרצון לקבל". איזה תפקיד ממלא הלב בהשגת ההבנה הזאת?

כל הרצון לקבל שלנו נמצא בלב.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להשתמש בלב להכרה הזו?

לפתוח את הלב.

שאלה: החברים מנסים לבנות את הכלי הזה, להגדיל אותו. איך בעזרת התפילה שלי אני יכול לשרת, לחזק את החיסרון שלהם?

תתחבר אליהם ותרצה שהם יצליחו. בכל מה שאתה יכול תעזור להם.

תלמיד: לפי המכניקה של התפילה אנחנו מדברים על הגדלת הכלי ועל זה אנחנו מתפללים. מחר יהיה לנו נושא חדש. האם לשנות את התפילה או להחזיק באותה תפילה?

אני לא יודע, נראה. מחר נברר.

שאלה: אני משתוקקת לבצע את כל הפקודות שלך. אני שומעת את כל השיעורים, מתחברת עם החברות, כותבת תפילה כל יום. ופתאום הרגשתי שמאוד קשה לי להיפרד מכלי הקבלה שלי, כי כשאני מאבדת משהו, אני מרגישה צער, כאב. האם אני בכלל אוכל להשיג כלים דהשפעה?

עוד מהר יותר מהאחרים כיוון שההרגשה שלך מחודדת. תשיגי במהרה.

שאלה: ענית שצריך להרגיש את החברות ואת התכונות שלהן. האם המשימה שלי היא לקרב את התפיסה שלי לתפיסה שלהן ולראות תכונות חדשות?

כן.

תלמידה: ובתפיסת התכונות החדשות האלו, האם אפשר להגיד שאני כל פעם צריכה לראות את החברות ביותר תכונות וביותר יופי?

כן.

שאלה: מה עלי לעשות בפנימיות ברגע שאני מרגישה שכל חברה תופסת את המציאות בצורה שונה, כדי דווקא להתקרב למצב שבו ההרגשות שלנו ישתוו ולפתח את החושים שלנו יותר?

לעלות עוד יותר גבוה, ושם תראי איך כולכן מתחברות.

תלמידה: מה זה "לעלות עוד יותר גבוה"?

בצורת השפעה הדדית ביניכן. ואז תראי עד כמה אתן קרובות ומסוגלות להתחבר, ומתוך הכלי המשותף תגלי שאין שוני בינכן.

תלמידה: נניח שאנחנו בסדנה קוראות מאמר וחולקות רשמים, ואני שומעת חברה עם תפיסת מציאות שונה משלי שאני לא מתחברת אליה או אפילו לא מסכימה איתה, אז מה זה עוד יותר להשפיע? מה אני צריכה לעשות?

לבטל את עצמך.

תלמידה: מהי הפעולה שאני צריכה לעשות אחרי הביטול?

אחרי הביטול תתחילי להרגיש בתכונות שאת מבטלת רק כדי להיות מחוברת עם החברות, כל מיני תופעות רוחניות.

תלמידה: כשאתה אומר "לבטל את עצמך", מה שאני תופסת מזה זה להשתיק את המחשבות, להתנגד למחשבות האלה, לנסות לנקות את הראש ממחשבות.

אני לא חושב שכל הראש שלך הוא רק מחשבות אגואיסטיות.

תלמידה: אני מקשיבה לחברה ואני שומעת משהו שהאגו שלי אומר שהוא מנוגד או לא נכון. אתה אומר, "תבטלי את עצמך", מה זה? האם להגיד לעצמי "זה לא נכון מה שאת חושבת", או להשתיק את המחשבה? מה אני בדיוק עושה?

"לבטל את עצמי" זה נקרא שאני מבטל את האגו שלי, את הרצון לקבל שלי.

(סוף השיעור)

---

1. המאמר לא מופיע בספר "כתבי בעל הסולם"↩