שיעור בוקר 19.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 29, "תורת הקבלה ומהותה"

קריין: בעל הסולם, עמ' 27, מאמר "תורת הקבלה ומהותה", טור ב', כותרת "שמות מופשטים".

שמות מופשטים

"טעות גדולה היא לחשוב, שלשון הקבלה משמשת בשמות מופשטים, אלא אדרבה היא אינה נוגעת אלא רק בממשיות, אכן יש דברים בעולם שהם ממשיים, אף-על-פי שאין לנו תפיסה בהם, כגון: המגנט, החשמל ודומיהם, עם כל זה, מי פתי אשר יאמר שהשמות הללו המה שמות מופשטים? הרי אנו מכירים היטב את פעולותיהם, ומה איכפת לנו שלא ידוע לנו שם עצמותו, סוף סוף, אנו מכנים אותו, לבחינת נושא ודאי, אל הפעולות המתיחסות אליו, והוא שם ממשי. ואפילו תינוק המתחיל לדבר, יכול לכנותם בשם, אם רק הרגיש את מעשיהם באפס מה, וזה חוקינו, כל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם."

את מה שאנחנו מרגישים לפחות במשהו אנחנו יכולים לכנות בשם. וודאי שעוד לא מדובר על ההשגה של הדבר והסיבות לזה והתוצאות ממנו ועל כל התופעות, אלא רק מדובר על כך שזה מופיע בהרגשתנו ולפי זה אנחנו כבר מכנים זאת באיזה שם. וודאי שלשמות האלה יש חוקיות להתחלף לשמות יותר מדויקים, יותר קרובים לטבע שלהם, אבל בעצם הכול מופיע מההשגה שלנו כפי שהם מופעים בנו.

כמו עם חכמת הקבלה, אם אנשים לא היו משיגים את מה שקורה למעלה מהחושים שלנו, בחושי השפעה, אז לא היינו יכולים לקרוא לתופעות רוחניות לא בשם ולא במילה וכך היינו נשארים בלא נודע גם של תופעות וגם של שמות. ואילו כשיש שמות מחכמת הקבלה, אז מקובלים מפרסמים לנו את השמות הללו כדי שעל ידי השמות, כשאנחנו עוסקים בשמות, נוכל לעורר על עצמנו אורות עליונים שקשורים לאותם השמות, וכך נתקדם להשגה רוחנית. והשמות האלה שפעם היו קוראים אותם ללא שום הרגשה, אנחנו משיגים אותם אחר כך בהרגשה, בהבנה, בחושים.

שאלה: אנחנו אומרים הרבה את המילה חיבור אבל אנחנו לא מצליחים להשיג אותה, ובכתוב נאמר שאנחנו לא יכולים לא להבין ולא להשיג?

ודאי שאנחנו משיגים בסופו של דבר, כי זו המטרה שלנו בפעולות שלנו, להגיע לחיבור בינינו ובינינו לבורא, וזה קורה במקביל בצורה הדרגתית - ככל שאנחנו יכולים להתחבר בינינו, כך אנחנו יכולים מבינינו להתחבר לבורא. מילת החיבור היא מילה מאוד חשובה ואנחנו עומדים לממש אותה.

שאלה: אמרת שכל עוד לא משיגים, אז יש שמות אחרים או שהם מתחלפים.

יש שמות שאנחנו מקבלים אותם ממקובלים, אנחנו לא משיגים אותם אבל אנחנו מקבלים אותם מהם. כמו תינוק, הוא לא יודע, אבל מלמדים אותו מילים גם אם הוא לא משיג את מה שעומד מאחורי המילה, את מה שקורה. זה נכון.

תלמיד: איך זה פועל עלינו כשאנחנו עוד לא משיגים איזשהו מושג ואנחנו קוראים אותו, לומדים עליו, שומעים אותו?

אנחנו מקבלים את המושגים האלה בלי שאנחנו משיגים אותם עדיין, ודאי. מאיפה אני יודע מה זה עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כל מיני מדרגות, עליות, ירידות? אני עדיין לא נמצא בהם, אבל אני מקבל מהמקובלים שכך זה מפני שאני נמצא באמונת חכמים במשהו. כמו בבית ספר, איך אנחנו מקבלים מהמורים שמלמדים? אנחנו מקבלים שזה קיים.

תלמיד: בבית ספר לוקחים אותנו חצי צעד קדימה ממה שאנחנו מבינים, את זה אנחנו מקבלים ומזה מתחילים ללמוד ולהבין.

וכאן אנחנו מתחילים ללמוד ולהשיג, זה ההבדל.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להתעסק דווקא במושגים שהם רחוקים מאיתנו שנות אור כרגע, זאת העבודה, ולא עם המושגים שהכי קרובים אלינו?

אנחנו פועלים לפי מה שמקובלים מייעצים לנו לעשות. כמו בבית ספר, אף אחד לא שואל אותך איך אתה צריך לקבל את החומר.

תלמיד: כלומר איך שמקובלים כותבים לנו זאת הצורה שהכי מתאימה להתקדם.

כן ולא, כי יש בזה כמה דרכים. לכל אדם יש סוג נשמה מיוחד, לכן יש כאלה שנמשכים לזה יותר מכיוון המדע, יש כאלה בהרגשה, יש כאלה שרוצים להשיג את המערכת הכללית.

שאלה: לגבי השם "בורא", מה הן הפעולות שנמצאות בתוך השם הזה?

שם הבורא הוא "בוא וראה", כך בעיקר מפרשים אותו, לכן מקובלים קוראים לו כך. אנחנו צריכים להתקרב אליו לפי השתוות הרצונות, התכונות, הכוונות שלנו, זה נקרא "בוא", עד שאנחנו משיגים אותו וזה נקרא "ראה". בהשגה הזאת אנחנו מתחברים איתו, דבוקים בו, וזה בעצם השם שכולל בתוכו את כל ההתפתחות שלנו.

שאלה: איך אנחנו מתייחסים ליחס בין המילה למה שהיא מתארת?

אנחנו משתדלים דרך המילה להגיע למהותה.

תלמיד: כלומר מילה היא קשר בשבילנו?

דרך הקשר בינינו. כל מילה ומילה היא צריכה להתבטא בקשר בינינו. ואם אנחנו מגבירים את הקשר בינינו, אז אנחנו בזה מבררים את מהות המילה.

תלמיד: האם אפשר להתייחס למילה כגשר למה שהיא מתארת, האם זו ההתייחסות הנכונה?

כן, מילה היא מין תבנית שאנחנו צריכים לפתוח אותה ולממש אותה עלינו.

שאלה: האם כל חבר בעשירייה משיג חלק מסוים של שם או של מושג, ואז כשהם מחברים את זה, משתפים כל אחד את מה שהוא השיג, הם מתקדמים כעשירייה?

כן ולא. כל אחד משיג את הכול, וכשכולנו מתחברים אנחנו משיגים את הכולל האמיתי. כשאדם משתדל להתחבר לכולם הוא משיג את הכלל, וכשכולם כך מתחברים אז הם משיגים את הכלל השלם. יש הבדל. כמו שאנחנו אומרים שיש גאולה ויש גאולה שלמה, על זה עוד נדבר. כך זה צריך להתגלות בחיבור בינינו, כל אחד משלים חלקית, וכולנו משלימים למערכת האדם שבזה אנחנו לגמרי דומים לבורא שברא אותנו כהעתקה ממנו.

אין עצמות נתפס בגשמיים

"ולא עוד, אלא אפילו הדברים המדומים לנו, למושגים בעצמותם, כגון, האבן והעץ, הנה אחר חקירה נאמנה, הרי אנו נשארים, באפס ההשגה בעצמותם, כי לא מושג לנו אלא פעולותיהם המתפעלים בשיתוף עם נגיעת חושינו בהם."

כשאנחנו אומרים, כמו שהוא כותב, לחם, סוכר, מים, כבד, קשה, אנחנו שוקלים הכול בכלים שלנו בלבד. כלומר אנחנו לא מודדים את הדברים אלא את השפעתם ופעולותיהם עלינו, ואז איזה קשר יש בין זה שהם משפיעים עלינו לבין מה שהם בעצמם, המהות שלהם.

נפש

"למשל, כשהקבלה אומרת: ששלשה כוחות הם. א': גוף. ב': נפש בהמי. ג': נפש דקדושה. אין הכוונה על עצמות הנפש, כי עצמות הנפש הוא פלואידום. והוא מה שהפסיכולוגים קוראים "האני" והמטריאליזם "אלקטרי". ולדבר מה בעצמותה, הוא איבוד זמן, בהיותה בלתי מסודרת תחת התפעלות בנגיעת חושינו, כמו כל העצמים הכוללים הגשמיים, אבל מתוך שאנו רואים בעצמות הפלואידים הזה שלש מיני פעולות בעולמות הרוחניים, אנו מבחינים אותם היטב, על פי שמות נפרדים, על פי פעולותיהם הממשיים בעולמות העליונים. ואם כן, אין כאן שמות מופשטים, אלא אדרבה ממשיים במלוא מובן המלה."

האמת שלא הסביר, אפשר להגיד, או לפחות לא הסביר הרבה שיהיה מובן.

קריין: שוב.

נפש

"למשל, כשהקבלה אומרת: ששלשה כוחות הם. א': גוף. ב': נפש בהמי. ג': נפש דקדושה. אין הכוונה על עצמות הנפש, כי עצמות הנפש הוא פלואידום. והוא מה שהפסיכולוגים קוראים "האני" והמטריאליזם "אלקטרי". ולדבר מה בעצמותה, הוא איבוד זמן, בהיותה בלתי מסודרת תחת התפעלות בנגיעת חושינו, כמו כל העצמים הכוללים הגשמיים, אבל מתוך שאנו רואים בעצמות הפלואידים הזה שלש מיני פעולות בעולמות הרוחניים, אנו מבחינים אותם היטב, על פי שמות נפרדים, על פי פעולותיהם הממשיים בעולמות העליונים. ואם כן, אין כאן שמות מופשטים, אלא אדרבה ממשיים במלוא מובן המלה."

שאלה: מה ההבדל בין נשמה דקדושה ושורש הנשמה, ואם אנחנו יכולים בכלל להגיד את הדברים האלו בלי שיש לנו שום תפיסה בהם?

כול עוד אין לנו שום תפיסה בהם אנחנו לא יכולים להגיד על שום דבר. כול עוד אנחנו לא משיגים רוחניות, היינו כוחות ההשפעה ולפי כוחות ההשפעה אנחנו מרגישים שכוח השפעה הוא הבורא, אנחנו לא יכולים לדבר על כלום. זאת אומרת, כל התפיסה שלנו היא במידת השתוות הצורה עם הבורא. במידה שאנחנו משתווים עימו, כך אנחנו יכולים להרגיש את המציאות, כי המציאות זה הוא. אנחנו סך הכול החלקיקים הקטנים הנפרדים, במידה שאנחנו מתחברים אנחנו יכולים להשיג שכל המציאות זה הבורא ו"אין עוד מלבדו". אנחנו יכולים להרגיש אותו לפי השתוות הצורה שלנו עימו. זה הכול.

יש כאן "נפש בהמי" בנו, איך אנחנו מתקיימים לפני שמגיעים לרוחניות. ואחר כך יש לנו נפש רוחנית, "נפש דקדושה", שאותה אנחנו משיגים ברצון לקבל שלנו שנקרא "גוף", עד כמה הרצון הזה נמצא בכוונה על מנת להשפיע. במידה שאנחנו נמצאים בכוונה על מנת להשפיע אנחנו יכולים להשיג את הבורא. אומנם הגוף שלנו, הרצון לקבל שלנו, הפוך ממנו, אבל הכוונה על מנת להשפיע היא מחברת אותם יחד.

שאלה: מה ההבדל בין גוף לבין נפש בהמי?

הגוף שאנחנו מדברים ברוחניות זה רצון לקבל שקיבל כוונה בעל מנת להשפיע, תיקון. והגוף שלנו שאנחנו מדברים - זה כל מיני רצונות לקבל שיש בהם רק כוונה למלא את עצמם.

תלמיד: ומה זה נפש בהמי?

נפש בהמי - שאנחנו עושים מהרצון לקבל שלנו איזו צורת השפעה.

תלמיד: זה עדיין לא נפש דקדושה?

עדיין נפש בהמי. ונפש דקדושה אומנם אני מתעסק בעל מנת להשפיע אבל עוד לא הגעתי. נפש דקדושה זה כבר מידת ההזדהות שלי עם הבורא. באיזו מידה אנחנו דבוקים בבורא, בהתאם לזה יש לנו נפש אלוקי או נפש דקדושה. האמת זה לא כל כך חשוב כאן, כי גם הוא לא כל כך מדייק.

יתרון פירושי על פירושים קודמים

"אפשר להעזר לפרש ענינים מחכמת הקבלה, על-פי חכמות חיצוניות, היות שחכמת הקבלה היא השורש לכל, וכולם כלולים בה. יש שנעזרו מאנטומיה עד"ה "מבשרי אחזה אלוקי", ויש שנעזרו מחכמת הפילוסופיה, והאחרונים השתמשו ביותר בחכמת הפסיכולוגיה. אבל כל אלה אינם נבחנים לפירוש אמיתי, משום שאינם מפרשים כלום בחכמת הקבלה גופה, אלא רק מראים לנו איך יתר החכמות כלולים בה, ולכן המעיינים לא יכולים להסתייע ממקום אחד למקום אחר.. ... ... .. אף-על-פי שחכמת עבודת ה' היא החכמה הקרובה יותר, לחכמת הקבלה, מכל החכמות החיצוניות. ואין צריך לומר, שאי אפשר להסתייע כלום מהפירושים על פי חכמת האנטומיה, או על פי פילוסופיה - ועל כן אמרתי, שאני המפרש הראשון - על פי שורש וענף, וקודם ונמשך. ולכן אם יבין אדם מתוך פירושי איזה עניין, הוא יכול להיות שבכל מקום שימצא אותו העניין בזוהר ובתיקונים, יוכל להסתייע, כמו בפירושים על הנגלה שאפשר להסתייע ממקום אחד לכל המקומות.

וסגנון פירושים על-פי חכמות חיצוניות הוא ביטול זמן, כי אינה אומרת יותר מבחינת עדות מאמיתיות האחד על השני, והנה חכמה חיצונית, אינה צריכה לעדות, כי ההשגחה הכינה חמשה חושים לעדותה, ובקבלה: (על כל פנים) צריכים להבין טענת הבעל דבר, בטרם שמביאים עדים על הטענה."

לא כל כך ברור מה הוא מתכוון להגיד, לא פירש מספיק. מה הוא רוצה להגיד? בטוח שלפי דעתו, ואנחנו מקבלים את דעתו, שהפירוש שלו הוא פירוש הכי פנימי והכי קרוב לאמת למה שאפשר בכלל לפרש חוקיות ומערכת רוחנית במילים שלנו. בכל השפות, לא חשוב באיזו שפה. ולכן הפירוש שלו הוא הכי קרוב לאמת. אומנם בכל זאת זה פירוש ומשיג אותו רק מי שמשיג את הפירוש. כדי להשיג את הפירוש צריכים עוד לעלות למדרגות רוחניות ולהתכלל עם כל המערכת ואז הוא יבין מה בעל הסולם מוסר לו, כותב לו.

ומה שהוא דואג, שלא יפרשו את הפירוש שלו לפי פירושים אחרים. כי זה באמת קלקול גדול. לוקחים את השיטה הזאת ומתחילים להלביש עליה פילוסופיה ופסיכולוגיה ופיזיקה וכל הדברים האחרים ועל ידי זה רוצים לפרש את הרוחניות. לא. הרוחניות צריכה להיות מפורשת, צריכה להיות מבוארת רק לפי הרוחניות. זאת אומרת, רק לפי המידה שהאנשים מתחברים, מתקרבים, מתרחקים ונמצאים ביניהם בקשר, אלה בעצם הפעולות שצריכות לקרות עם חלקי אדם הראשון, חלקי נשמת אדם הראשון.

ולכן רק בצורה כזאת אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מקיימים את השגת חכמת הקבלה בצורה נכונה. אך ורק במידה שמתחברים בינינו יכולים להשיג את פנימיות המדע, פנימיות החכמה.

שאלה: איזו השפעה או איך מתייחסים לחלקים השונים של הנשמה של אדם הראשון בעולמות הרוחניים?

אנחנו לומדים הכול מתוך דברי בעל הסולם ורוצים לממש את זה בעשירייה. ככל שהיחסים שלנו בעשירייה מתקרבים למה שאנחנו לומדים מספרי בעל הסולם, בזה אנחנו כביכול מחברים את החיבורים שלנו הגשמיים לחיבורים שמופיעים בתוך ספרי בעל הסולם, עד שמתחילים להבין ולהרגיש איך פועלים בצורה הדדית אנחנו בינינו לבין הטקסטים של בעל הסולם עלינו, וכך מתקדמים.

שאלה: האם צריך קודם להכיר את הבורא כי הוא השופט לפני שאנחנו יכולים לעבוד אותו?

איך אתה יכול להכיר את הבורא בלי לעבוד אותו קודם? אי אפשר.

שאלה: בעל הסולם אומר בקטע שהפטנט המיוחד להסבר של שורש וענף, סיבה ותוצאה. האם כל עוד אנחנו לא בהשגה, אנחנו יכולים להשתמש באותה השיטה להפצה?

לא. אפשרי במשהו לדבר, אנחנו כך מדברים גם פה ושם, בטוח, אבל בצורה ברורה אתה יכול לדבר על משהו אם אתה נמצא באיזו השגה בו.

שאלה: אפשר להבין את מה שבעל סולם כותב פה, שהוא הראשון שהפירוש שלו מתאים לכל בן אדם?

כן. הפירוש שלו זה פירוש שמתאים לכולם.

תלמיד: מה זה להסתייע במקורות, או שלא צריך להסתייע במקורות אחרים? כי הוא אומר, אם תלך ל"זוהר" אתה תראה שאני מדבר בדיוק על אותו דבר.

כן.

תלמיד: איך זה עוזר לבן אדם שרוצה להתקדם לפי השיטה של בעל הסולם?

שהוא יראה בכל מקום שהפירוש של בעל הסולם, ההסבר שלו, יסודות הגישה שלו לטבע, זאת אומרת לבורא, הם צודקים בכל דבר.

תלמיד: וכל אחד יבין אותם כמו שהוא מתכוון אליהם?

לפי הסגנון שלו, אבל הוא יבין כי העיקרון הוא עיקרון אחד שמתגלה בהרבה לשונות, סגנונות.

סגנון פירושים ע"פ חכמות חיצוניות

"ובזה מקור טעותו של הרב שם טוב, שפירש את המורה נבוכים על-פי חכמת הקבלה, והוא לא ידע, או עשה עצמו כלא יודע, שאפשר לפרש גם את חכמת הרפואה, או כל חכמה אחרת, על-פי חכמת הקבלה, לא פחות מאשר את חכמת הפילוסופיה. להיות שכל החכמות כלולים בה, ובחותמה נחתמו. אמנם ודאי, שהמורה נבוכים לא התכוון כלל למה שפירש השם טוב ז"ל, והוא לא ראה איך... בספר יצירה פירש הקבלה, על-פי הפילוסופיה. וכבר הוכחתי שסגנון פירושים אלו, אינם אלא ביטול זמן, כי חכמות חיצוניות אינם צריכים עדות, וחכמת הקבלה בטרם התפרשו דבריה, אין טעם להביא לה עדים, על אמיתיות דבריה. בדומה לתובע, שבטרם הספיק לברר טענותיו, מביא עדים לאמת דבריו (פרט לספרים העוסקים בעבדות ה' כי חכמת עבדות ה' צריכה באמת עדים על אמיתותה והצלחתה, ויש להסתייע ממקום חכמת האמת). אמנם כל החיבורים הנמצאים בסגנון זה אינם ח"ו לבטלה, כי לאחר שנבין היטב ביאור החכמה על-פי עצמה, נוכל להסתייע הרבה בעניין ההקש, איך כל החכמות נכללים בה, וגם האופנים איך לבקשם וכו' וכו'."

הוא לא פותח את הדברים האלה, אלא הוא רוצה להגיד שהפירוש שלו מתאים לחבר אליו את כל הפירושים האחרים על פי כל חכמות הטבע, כי הכול סגור ומדובר רק על ביטוי. ומפני שהפירוש שלו, הסגנון שלו הוא הכי פנימי, שמדובר לפי אורות, כלים, רצונות, לכן כל היתר הם כבר לבושים חיצוניים על הפירוש שלו. ולכן אין שום בעיה עם החכמות החיצוניות ורק צריכים לראות עד כמה הן נמצאות כמתלבשות נכון על הפירוש שלו.

כי הפירוש הפנימי באמת הוא בחכמת הקבלה של בעל הסולם, וכל יתר הפירושים, מהפסיכולוגיה, והפילוסופיה, וכל מיני מדעים, מה שלא יהיה, כולם פירושים חלקיים. במשהו נכון, במשהו לא נכון, אבל שכולם איכשהו מכסים את הפירוש של בעל הסולם, שלוקחים משם בעצם את המהות של ענף ושורש, את החיבורים של העלייה והירידה וכן הלאה.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, "חכמת עבדות ה'", למה הוא מתכוון בדיוק?

"חכמת עבדות ה'", זו כבר עבודה רוחנית.

תלמיד: אבל הוא עדיין מפריד בין זה לבין חכמת הקבלה.

חכמת הקבלה כוללת הכול. "חכמת עבדות ה'" כוללת בתוכה רק עד כמה שאדם מכניע את עצמו כלפי הבורא, מקבל משם כלים ומגיע לדבקות. ודרך הדבקות ודאי שהוא מגיע לכול, אבל "חכמת עבדות ה'" זו החכמה הכי פנימית. מה שאין כן, יש עוד הרבה חלקים בחכמת הקבלה שמדברים על גילוי הבורא לאבותינו, מבנה העולמות, מה שהתגלה בימי הנביאים וכן הלאה.

שאלה: כתוב, "ובקבלה: (על כל פנים) צריכים להבין טענת הבעל דבר, בטרם שמביאים עדים על הטענה". האם להבין את טענת הבעל דבר זה אומר להבין שהבורא הוא "טוב ומיטיב"?

"טענת בעל דבר" זה הפוך. שהבורא מסובב את הדברים האלה בצורה אחרת ויותר מכך, שזה לא הבורא אלא הכוחות האחרים בטבע כנגד הבורא מסובבים את הדברים. "בעל דבר" זה בדרך כלל כוחות שהם מוחקים את השפעת הבורא ושליטת הבורא בכל דבר.

סוד השגת החכמה

"שלוש סדרים יש בחכמת האמת ואלו הם:

א. בחינת המקוריות שבחכמה, והיא אינה צריכה לשום עזר אנושי, כי כולה מתנת אלוקים היא, ובחלקה לא יתערב זר.

ב. ההבנה שבמקורות האלו שהשיג ממרומים, בדומה לאדם שהעולם ומלואו ערוך לפניו, עם כל זה הוא צריך לשקוד הרבה, להבין את העולם הזה, אף-על-פי שרואה הכל בעיניו, יש פתאים ויש חכמים. ההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, שאדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וסדר ידיעות אלו, אינם נמסרים, אלא מפה אל פה. גם נוהג בהם סדר של התפתחות, שכל אחד יכול להוסיף על חברו, או ח"ו לסגת אחורנית (מה שאין כן בבחינה הראשונה, כולם מקבלים באופן שוה, מבלי להוסיף, ומבלי לגרוע, בדומה לאדם, בהבנת המציאות שבעולם הזה, אשר בראיתה הכל שוים, מה שאין כן בהבנתה, יש המתפתחים והולכים דור דור, ויש נסוגים לאחור). וסדר מסירתה, מכונה לפעמים, מסירת שם המפורש, והיא נמסרת בתנאים רבים - אבל רק בעל-פה, ולא בכתב.

ג. הוא סדר שבכתב, והוא עניין חדש לגמרי. כי מלבד שנמצא בו הרחבה יתירה להתפתחות החכמה, אשר כל אחד מוריש בסגולתה כל הרחבת השגותיו, לדורות הבאים אחריו, הנה עוד נמצא בה, סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה ומאורות העליונים מתקרבים אליו - ולסדר הזה, יש ארבע שפות כמ"ש לעיל, ושפת הקבלה עולה על כולם, כנ"ל עש"ה."

שאלה: העיקרון שלנו הוא ש"אין עוד מלבדו", אז למה אנחנו צריכים להתעלם מהחכמות החיצוניות, אם הן מובילות אותנו להכרת חכמת הקבלה?

לא, אנחנו צריכים להשתמש גם בהן ככל האפשר. בעל הסולם בעצמו למד אותן וראיתי במחברת שלו שנמצאת אצלי, עד כמה הוא למד שם על גלים, על כל מיני תדרים וכולי. גם רב"ש שאל אותי הרבה פעמים על כל מיני צורת טכניות איך שזה באמת קורה ואיך האנושות מקבלת את זה, זאת אומרת זה משהו שהמקובלים לא מזלזלים בו. דווקא מכל הצורות של הדתות המקובלים הם היחידים, הקבוצה הקטנה הזאת, שהם דווקא מקרבים את החכמה ואת המדע אליהם, כי בזה הם יכולים עוד יותר להרגיש שייכות הבורא לבריאה, יחס הבורא אל בני האדם.

סדר מסירת החכמה

"הדרך המוצלחת ביותר למשתוקק ללמוד את החכמה, הוא לחפש חכם מקובל אמיתי, ולציית לו ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין את החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הראשונה, ואחר כך יזכה למסירתה בעל-פה, שהיא בחינה השניה. ואחר כך לההבנה שבכתב, שהיא הבחינה השלישית. כי אז יירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה, ולהתפתחות.

אמנם במציאות קיימת דרך שניה, כאשר מרוב השתוקקותו הגדולה, יפתחו עליו מראות השמים, וישיג בעצמו כל המקוריות, שהיא הבחינה הראשונה, ואחר כך הוא מחוייב אמנם לטרוח ולהתיגע הרבה, עד שמוצא רב חכם שיוכל להכפף, ולשמוע לו ולקבל החכמה בבחינת המסירה פנים אל פנים, שהיא הבחינה השניה, ואחר כך לבחינה השלישית. ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל מתחילתו, באים לו ההשגות ביגיעה גדולה התופסים זמן רב, ונשאר לו זמן מועט להתפתח בה, או יקרה לפעמים, שהשכל יבוא לאחר הזמן, כמ"ש "וימותו ולא בחכמה", והם צ"ט אחוזים, אשר נקראים אצלינו "עיילי ולא נפקי", ודומים לפתאים והבורים שבעולם הזה, שרואים עולם ערוך בעיניהם ואינם מבינים אותו ולא כלום, חוץ מלחמם שבפיהם.

אמנם גם בדרך הראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם כפי הצורך, כי אינם ראויים למסירת החכמה, ובמקרה זה מוכרח החכם להסתיר את גופי החכמה מהם, "וימותו ולא בחכמה", "עיילי ולא נפקי" - וכל זה, כי במסירת החכמה, ישנם תנאים גדולים ועצומים, הנובעים מסיבות הכרחיות, ועל כן מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם עד שימצאו אותם ראויים לדבר הזה. ואשרי הזוכה".

כאן נראה לנו שהעסק אבוד וכביכול אי אפשר להגיע לכלום, אז איך בכל זאת אנחנו נמצאים בדור כמו שמכריז המקובל הגדול בדורנו, בעל הסולם, שאנחנו נמצאים בזמן ביאת המשיח ואנחנו צריכים כולנו להגיע לתיקון הכללי, איך זה יכול להיות כך? אז אנחנו צריכים להבין שזה לא כל כך נורא מה שהוא כותב לנו כאן. אלא על ידי החיבור בינינו אנחנו יכולים להגיע למצב שבהחלט כולנו מגיעים בהדרגה, לאט, לאט, דרגה אחר דרגה לתיקון הכללי, לחיבור הכללי, שאז יזרום כל האור העליון דרכנו, בדרגת נרנח"י, וכך אנחנו נעלה. אנחנו כבר מרגישים עד כמה אנחנו מתקדמים, אבל לפנינו נמצאות עוד כמה דרגות, כמה מכשולים שאנחנו צריכים לקבל אותם כמדרגות העלייה.

שאלה: כשמדובר פה על מורים, הכוונה היא רק על אנשים משיגים, שנמצאים בהשגה, או שיש לזה עוד צורות?

מדובר במה שיש בדורנו, האנשים שבדורנו שמסוגלים, מוכנים להסביר מה כתוב בספרי הקבלה בשבילנו, שאנחנו יכולים לקחת את ההסברים האלו ובעזרתם להתעלות מיום ליום.

שאלה: כשהוא מדבר על הדברים שצריכים, למה הוא לא מזכיר קבוצה?

הוא דיבר על זה הרבה פעמים, כל המאמרים והמכתבים שלו כולם מלאים בשיטת החיבור בקבוצה דווקא, אז לא בכל מקום הוא חייב לדבר על זה. כאן הוא לא מדבר בכלל על שיטת ההשגה, כאן הוא מדבר על סדר מסירת החכמה, וגם יש לו שם עשרה משפטים בקושי על זה. אז לזה הוא משתדל להגיע. המקובלים כל פעם שנמצאים בכל מיני מצבים שונים, בכל מצב הם מסתכלים איך הם יכולים להראות לנו את הדרך להשגת הבורא ולכן ככה זה יוצא.

נעבור לדיווחים בנושא הכנס הקרוב.

תלמיד: לקראת הכנס הקרוב, בתיאום עם רב וצוות אידיאולוגי, אנחנו נתערבב בעשיריות כדי להגביר את הקשר והחיבור בינינו. יהיו התכנסויות פיזיות בהרבה מקומות בעולם וגם פה בפתח תקווה תהיה התכנסות פיזית.

מי שמגיע להתכנסות פיזית ממלא מקום פנוי בעשיריות אקראיות ומי שבמערכת הערבות, ניכנס לחדרים בצורה אקראית לפי אותה שפה. נניח, אני דובר אנגלית אני אכנס לחדר של דוברי אנגלית, ועשרה חברים שאיתם אני נפגש בחדר, זו העשירייה שלי לזמן הכנס. אנחנו ממליצים לפתוח קבוצה בווצאפ ולדאוג אחד לשני במשך כל הכנס.

תלמיד: הרבה מאוד שנים אנחנו עובדים בעשיריות קבועות ואתה גם הזהרת אותנו לא פעם מהתערבבות בין עשיריות, ועכשיו זכינו למדרגה חדשה. מהי אותה מדרגה שאנחנו נכנסים אליה עכשיו שאנחנו כבר יכולים לעשות כנס בעשיריות מעורבבות?

נראה לי שאנחנו צריכים לעשות איזה שינוי, ומתוך השינוי הזה אנחנו נבקר את עצמנו וגם החברים החדשים שיתערבו איתנו בעשירייה לשלושה ימים. אנחנו בזה נעורר את עצמנו, נעורר שאלות, נשמע, נשאל, וכל זה יפעל עלינו בצורה כזאת שזה יגרום לנו לאיזה מן בדיקה חוזרת גם על עצמנו וגם על האחרים.

נשתדל לעשות כך כדי שהכנס לא יעבור עלינו בצורה שטחית. אני שואל גם אם דעתכם, כי אין לי בזה שום ניסיון ואני הייתי רוצה לשמוע איך אתם, יותר ממני בעלי ניסיון בקבוצה, חושבים.

תלמיד: כל החברים מוזמנים להגיב ולשתף ברגשות שלהם, בדעה שלהם, כמו שהרב עכשיו הזמין. אני אנסה לשקף שחלק מהחברים, זה משהו שהוא נגד הרצון, כלומר אנחנו כל כך רגילים ונזהרנו מזה במשך הרבה זמן. וכל פעם שמישהו שאל לפני כנס אולי נעשה עשיריות מעורבבות ממש חתכת את זה בצורה חד משמעית. והינה, פה אנחנו מתכללים, מתערבבים בין עשיריות, למה?

אני חושב שזה ייתן לנו חידוש. בכל זאת אנחנו כולנו חברים, אנחנו כולנו לומדים באותם השיעורים, מחוברים יחד לאותו הנושא, הקשר בינינו יהיה באותה שפה, אז לפחות בצורה כזאת אנחנו נרגיש שאנחנו קצת יצאנו מהכלים שלנו לכלים אחרים - זה ייתן התרעננות, התעוררות, להתקשרות בינינו.

אני אשתדל לכופף את עצמי, להקטין את עצמי, להבין דברים חדשים, אנשים חדשים, להסתדר איתם באיזו צורה, להקטין את הביקורת שלי, ללכת בצורה כזאת כמו שאנחנו לומדים ואתם צריכים להזכיר לכולם לפני הנכס להיות כאיש אחד בלב אחד, בזרועות פתוחות, איך אנחנו מקבלים את הקבוצה החדשה וממש כביכול שוכחים את הכול ופותחים לעצמנו, לשלושת הימים לפחות, חיבור חדש.

תלמיד: בזמן הכנס העשירייה האקראית שנכנסתי אליה היא העשירייה היחידה שלי, רק איתה אני עובד, אין עוד את העשירייה הקבועה שלי ברקע, זו העשירייה שלי לכל דבר ועניין עד סוף הכנס?

אין לי בזה שום ניסיון, אלא כך אני חושב שכדאי.

תלמיד: הקבוצה ההולנדית מארגנת כנס פיזי לגברים במיקום מאוד מיוחד בהולנד, חברים שממש משתוקקים להתחבר יחד איתנו בהולנד בזמן הכנס הלטיני העולמי יכולים ליצור איתי קשר או עם קבוצת הולנד בהתראה קצרה, כיוון שאנחנו מארגנים את זה ואנחנו ממש משתוקקים להיות ביחד בצורה פיזית בהולנד. אז אולי אתה יכול קצת להוסיף חשיבות לכזאת פגישה פיזית בהולנד.

אני חושב שכולנו בכלי הכללי העולמי מכבדים את קבוצת הולנד שנמצאת כמעט בכל שיעור בוקר ובכל יתר השיעורים, החברים שלה מאוד מסורים. אם חברים יכולים להגיע אליהם ולחזק אותם פיזית בימים האלו, אז כדאי לעשות זאת, יש לזה מקום. אני לצערי לא אוכל להגיע.

תלמיד: יהיו הרבה התאספויות בכל העולם, חברים עושים מאמצים, אני יודע בארצות הברית טסים מכל ארצות הברית לניו יורק שם החברים ארגנו כנס גדול, גם בגוודלחרה ובכל העולם. אם חברים לא יודעים אם יש כנס באזור שלהם שיכתבו, יש לנו את אנשי קשר בכל כנס פיזי ואנחנו יכולים להפנות אותם לאחראי וכך הם יוכלו להתחבר להתאספויות פיזיות באזור שלהם.

(סוף השיעור)