חג שבועות תשפ"ג

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 634,

מאמר קס"א, "ענין מתן תורה - ב'"

שיעור צהריים 26.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 634, "שמעתי" מאמר קס"א, "עניין מתן תורה - ב'".

זה מה שרב"ש כתב ממה ששמע מבעל הסולם.

קסא. ענין מתן תורה

שמעתי בשבועות בסעודה

"ענין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז ניתנה התורה, ועכשיו אינו כן. אלא שנתינת התורה הוא ענין נצחי, שהשם ית' נותן תמיד. אלא שאנחנו אינם מוכשרים לקבל. ואז, במעמד הר סיני, היינו אנו מקבלי התורה. שזהו כל המעלה, שהיה אז. שאנחנו היה "כאיש אחד בלב אחד". היינו, שהיה אז לכלנו רק מחשבה אחת, שהוא קבלת התורה.

אבל מצד השם ית' הוא תמיד נותן, כמו שמובא בשם הריב"ש, ש"האדם מחויב כל יום לשמוע את העשרת הדברות על הר סיני".

תורה נקרא "סם החיים וסם המוות". ויש לשאול: איך אפשר ב' הפכים בנושא אחד? שכל מה שאנחנו רואים בעינינו, אינו יותר מהרגשיים. אבל המציאות, כשהיא לעצמה, לא מענין אותנו. לכן, בזמן שהאדם לומד תורה, והתורה מרחקת אותו מאהבת השם ית', אזי בטח התורה הזו נקראת "סם המות". ואם התורה מקרב אותו להשם ית', בטח שזהו נקרא "סם החיים".

אבל התורה בעצמה, זאת אומרת המציאות כשהיא לעצמה, לא בא בחשבון. אלא ההרגשות הם הקובעים את המציאות אצלנו למטה. והתורה לעצמה, זאת אומרת בלי המקבלים. ונראה לפרש, התורה בערכה עצמה, היא נבחנת לאור בלי כלי, שאין לנו שום השגה. שזהו נבחן למהות בלי חומר, שאין לנו שום השגה במהות, אפילו מהות גשמי. וכל שכן רוחני.

ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "שלא לשמה". ו"מתוך שלא לשמה באים לשמה". לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקוה שבשנה הבא יקבל. ובזמן שהוא קיבל את הבחינת לשמה בשלימות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה.

ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. משום שאז נתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה. לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו אז, בזמן הזה. לכן, אם הוא הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו לשמה, נמצא שהוא הולך על הסדר, ומקוה שסוף כל סוף הוא יזכה לקבלת התורה לשמה. ובאם שהמטרה אינו תמיד לעיניו, נמצא שהוא הולך בקו הפוך מהתורה, שהוא נקרא "עץ החיים". ולכן היא נבחנת ל"סם המות", מפני שכל פעם הוא נתרחק מהקו של החיים.

"יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין". וצריך להבין מהו הפירוש "מצאתי". מה צריכים למצא? אלא "מצאתי" הוא ענין מציאת חן בעיני השם ית'.

"לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". צריך להבין, הלא הוא אינו משקר. הלא אינו מדבר מאדם כלפי עצמו בבחינת פרט. אלא שהוא הדין לגבי הכלל. ואם הוא רואה, שמצא חן בעיניו ית', ומה "אל תאמין"? והענין הוא, כי יש לפעמים, שאדם זכה למציאת חן על דרך התפילה. כי זהו כח סגולת התפילה, שיש בכוחו לפעול כמו היגיעה. (כמו שאנחנו רואים בגשמיות, יש מי שמפרנס ע"י יגיעתו, ויש מי שמפרנס עצמו ע"י תפילתו, שעל ידי זה שהוא מבקש פרנסה, נותנים לו לפרנס את עצמו).

מה שאין כן ברוחניות: הגם שהוא זוכה למציאת חן, מכל מקום אח"כ הוא צריך לשלם כל המחיר. זאת אומרת את שיעור היגיעה, מה שכל אחד נותן. ואם לא, יאבד לו הכלי. לכן אמר: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין", שהכל יאבד ממנו. אלא צריך אח"כ לשלם כל יגיעתו."

שאלה: באמצע המאמר בעל הסולם מתחיל לתאר מצב שבו האדם עובד לתועלת עצמו וזה נקרא שלא לשמה, ואחר כך הוא כותב "זכה לקבלת התורה. זכה לבחינת לשמה בשלמות ואז אין לו מה לעשות כבר בעולם הזה". מה פרוש שכבר אין לו מה לעשות בעולם הזה?

אם הוא זכה לכל התורה בשלמות, אז כבר אין לו עוד מה לתקן. בעולם הזה נמצאים אלו שיש להם מה לתקן.

תלמיד: אבל האדם הוא חלק בלתי נפרד מכל המערכת, מה זאת אומרת, הוא זכה לעצמו, כאילו הוא פטור?

הוא עשה את החלק שלו ולכן אין לו מה לעשות יותר.

תלמיד: ומה עם שאר חלקי הבריאה?

שידאגו לעצמם, שיתחברו.

תלמיד: אם מישהו זכה לקבלת התורה, אנחנו לומדים שזו רק תחילת התיקון ושהוא צריך להמשיך אותו הלאה, ופה הוא אומר, זהו, אתה זכית, אין לך כבר מה לעשות.

בעולם הזה אין לו יותר מה לעשות, כי את חלקו שהיה בעולם הזה הוא תיקן.

תלמיד: אז מה קורה הלאה עימו?

הוא ממשיך בדרגות אחרות.

שאלה: במה מורגש החסד מהבורא, איך לקבל את זה?

חסד מהבורא אנחנו מרגישים בזה שהוא נותן לנו אפשרות להתקרב אליו, להבין אותו, לבקש ממנו כוחות ועל ידם לתקן את כל הפגם שיש בנו משורש הבריאה. כי הבורא ברא את היצר הרע, ואנחנו מבקשים כוחות לתקן אותו.

תלמיד: כלומר בזה שכולנו נמצאים כאן עכשיו יש לנו אפשרות לתיקון?

כן.

שאלה: בעל הסולם מסביר שיש מי שמתפרנס על ידי יגיעתו ויש מי שמקבל פרנסה על ידי תפילתו. אני חשבתי שכל היגיעה היא בתפילה?

כך חשבת אבל תשמע מה שהוא כותב.

תלמיד: למה הכוונה? במה יש להתייגע אם לא בתפילה?

בחיבור, בחיבור בין החברים, בהשפעת התורה לכל האנושות, יש מה לעשות.

תלמיד: זה לא בכוח התפילה?

לא, זה לא רק בכוח התפילה, על אף שהתפילה היא העיקר.

שאלה: האם יש עדיין תיקון פרטי ותיקון כללי?

גם זה ישנו, וחוץ מזה כמו שאתה שומע, יש עניין לתקן את עצמו על ידי הכלל ועל ידי הפרט.

שאלה: כתוב פה "והעניין הוא, כי יש לפעמים, שאדם זכה למציאת חן על דרך התפילה. כי זהו כח סגולת התפילה," איך להעלות כזו תפילה כדי לזכות למציאת חן בעיני ה'?

להשתדל לאט לאט ואז נתחיל להבין איזה סוג פניה צריך להיות כאן מהאדם לבורא.

שאלה: כתוב "לכלנו רק מחשבה אחת, שהוא קבלת התורה". איזו מין מחשבה זאת?

לקבל את הכוח שמתקן אותנו וכתוצאה מזה מחבר אותנו, מעלה אותנו. את אותו הכוח אנחנו צריכים.

תלמיד: את מה הוא יתקן?

הוא יתקן את הרצון לקבל שלנו, את הפירוד בינינו, שאנחנו נוכל להתקרב זה לזה, להידבק, ובצורה כזאת נתקן את השבירה.

שאלה: לפני קבלת התורה הם נמצאים במצב של "כאיש אחד בלב אחד". לְמה הם צריכים תורה, אם הם כבר במצב של "כאיש אחד בלב אחד"?

לא, לפני קבלת התורה הם רוצים את התורה והנטייה הזאת מחברת אותם, אבל בינתיים הם לא מתוקנים.

תלמיד: מצב של "כאיש אחד בלב אחד" זה לא מצב מתוקן?

לא. יש להם רצון אחד לתורה, אבל עדיין לא קיבלו אותה, עוד לא תיקנו את הרצון עצמו.

תלמיד: מה הביא אותם למצב של "כאיש אחד בלב אחד"?

הבורא מביא אותם לזה, שירצו לקבל את התיקון, אבל לפני שירצו לקבל את התיקון צריך להיות רצון אחד של כולם.

תלמיד: והם הגיעו גם למצב הזה על ידי זה שקיבלו מאור המחזיר למוטב.

גם לזה צריכים מאור.

שאלה: אז התורה היא סוג של מאור אחר, זה קבלת אור חכמה? מהו אור התורה שהם מקבלים שם?

תורה זה אור החכמה.

שאלה: ידוע שיש חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת מחומר ומהות. השאלה, האם יש מציאות של אור ללא כלי?

אין.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה". "שאז נתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה. לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו אז, בזמן הזה." מתי הזמן המיוחד הזה בעבודה הרוחנית של האדם ושל העשירייה?

בכל יום ויום. כשהוא אומר "בכל שנה" הוא רוצה להגיד שבכל יום ויום יש מתן תורה.

תלמיד: זו בעצם כל העבודה הרוחנית הכללית שלנו?

כן.

שאלה:. יש מצב שהתורה הופכת לסם המוות. איך התורה שהיא בעצם אור שמתקן אותנו יכולה להפוך לסם המוות? באיזה מצב זה קורה?

זה כוח שלא משתמשים בו בצורה נכונה.

תלמיד: איך לא להגיע למצב שמשתמשים בו בצורה לא נכונה?

קודם צריכים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: גם בשביל זה אנחנו צריכים עזרה.

נכון.

תלמיד: אז ממה מתחילים? מלבקש עזרה?

לבקש עזרה להתקרב לחברות ולהיות איתן "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: נאמר "יגעת ומצאת תאמין", ובאותו הזמן נאמר שאדם לא מקבל בעצמו את התורה, אלא החברה מקבלת. אנחנו לומדים שההצלחה של האדם בדרך הרוחנית תלויה רק באם החברים שלו חושבים עליו ורוצים שהוא יצליח. ביחס לקבלת התורה יש הרגשה שרק כשהחברים משתתפים בהתקדמות הרוחנית, אז האדם מקבל את המאור הזה, רק הודות להם. איך כל העשירייה מקבלת את התורה? הודות לזה שהאדם דואג לכולם וכולם דואגים לו?

כן, נכון.

שאלה: בתחילת המאמר הוא מדבר על הרגש של המציאות, והוא אומר שלכאורה מעבר לחושים שלנו קיימת מציאות אובייקטיבית שבה מתקיימת התורה, בה מתקיים אור התורה. איזה צעדים אנחנו צריכים לעשות מתוך המציאות שלנו, בחושים שלנו כדי להשיג אותה מציאות חיצונית של אור התורה?

חיבור.

תלמידה: כרגיל.

זה לא רגיל, רגיל שאנחנו מזלזלים במילה הזאת.

שאלה: הוא מתחיל במאמר, עניין מתן תורה שהיה במעמד הר סיני. מתן תורה יכול להתרחש רק בהר סיני? אם למדנו שהר סיני זה הר של שנאה, זאת אומרת שאפשר לקבל את התורה רק כשיש הרגשה של שנאה?

כשמתגלה התורה מגלים שאנחנו באמת נמצאים בשנאה, במצב הפוך מהחיבור, מאהבה, ואז מבינים בשביל מה אנחנו צריכים את התורה.

שאלה: איך מגיעה הבנה שצריכים תורה כשהאדם, שהוא רצון לקבל, מרגיש הר של שנאה מולו?

כי הוא משתוקק לחיבור ואז הוא רואה עד כמה יש לפניו הר שהוא לא יכול לעבור אותו.

תלמיד: אם אני מבין נכון אז קודם כל יש השתוקקות לחיבור ואז הוא מגלה את ההר של השנאה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת אם אדם מרגיש שנאה בחיים שלו סימן שיש בו השתוקקות לחיבור?

לא, זו יכולה להיות סתם שנאה לכל מיני דברים. שנאה נגד החיבור.

שאלה: איך מטפסים על ההר הזה? איך עולים מעל ההרהורים האלה שגוברים באדם?

זו כבר בעיה אחרת. אנחנו צריכים להתחבר בינינו, אנחנו צריכים לברר בינינו מהי בחינת "משה". אנחנו צריכים לעזור למשה, לנקודה שבלב של כל אחד, לעלות מעל כל הלב, להתחבר עם נקודות אחרות ולעלות על ההר של השנאה ואז אנחנו מבררים מה זה נקרא "תורה" שקיבלנו, שהיא הכוח לשלוט ביצר הרע.

תלמיד: איך מטפסים על הר שנאה כשאין לך עדיין תורה? מה עושים? איך מתעלים?

לא יכולים. דורשים. זה נקרא "ויתאספו בתחתית ההר".

תלמיד: ומה קורה בתחתית ההר?

שם מתחילים להתחבר כדי להתעלות למעלה מהשנאה, מהדחייה. העבודה חייבת להיות ממש בכיוון אחד, מאוד מרוכזת.

תלמיד: מתי מקבלים את התורה ועל מה?

אני לא יודע מה לענות לך על מתי מקבלים את התורה, כל הזמן מקבלים את התורה. אנחנו כל הזמן הולכים ומשתפרים במידת העלייה שלנו על הר סיני, וכל הזמן מגלים עד כמה אנחנו בשנאה, בדחייה ובחיבור המתגבר.

תלמיד: אני מבין שהתורה כל הזמן ניתנת, אבל מתי בפועל אנחנו מקבלים אותה?

בפועל אנחנו מקבלים את התורה כשעוברים את כל הר סיני בעלייה, ויש כנגד זה כל הזמן ירידה.

תלמיד: לא הבנתי מה זה ירידה.

לא חשוב, שכל הזמן מתקשרים בינינו בעלייה.

שאלה: האם באמת כל יום ויום אני צריך לשאול את השאלה? האם אני ראוי לקבל את התורה או אנחנו ראויים לקבל את התורה?

לא צריך לשאול על זה, כל אחד ראוי, אלא השאלה היא איך אנחנו מבקשים.

תלמיד: זהו בדיוק, לפי מה שקראנו עכשיו די מורגש לי כחיסרון, כמה באמת אתה רוצה את התורה כל יום. זה גם מאוד תלוי במצב הפנימי שלי, עד כמה אני באמת משתוקק לקבלת התורה. האם זה נכון לעשות את המאמצים ולהביא את החיסרון לבקש לקבל את התורה?

יום יום.

שאלה: האם החיבור שלנו מתרחש במקום המפגש של התפילות שלנו ואם כן, הוא משתפר ככל שהן מתחברות יחד?

כן, ודאי. כך אנחנו לומדים, שכל התוצאה הנכונה מהתפילה שלנו היא במידת החיבור בינינו.

שאלה: מה זה שנאה לחיבור? מה האדם שונא?

פשוט לא מוכן לפתוח את ליבו לחבר.

תלמיד: לי יש איזה ציור גשמי של מה זו שנאה, אבל מה זו שנאה רוחנית?

אני אמרתי לך, אדם שלא רוצה לפתוח את הלב שלו לחבר.

תלמיד: כתוב בטקסט "ברוחניות הגם שהוא זוכה למציאת חן מכל מקום אחר כך הוא צריך לשלם את כל המחיר". מה זה אומר?

זאת אומרת שאם הוא מקבל איזו תשובה, אז יכול להיות שאחר כך יצטרך לשלם על זה.

שאלה: כלומר יכול להיות שהוא מוצא חן עוד לפני שהוא השקיע יגיעה?

יכול להיות.

שאלה: בטקסט כתוב "האדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדיברות על הר סיני". מה זה אומר?

להגיע למצב שיש בכוח ההשפעה, באוזן ככלי הוא רוצה להגיע לשמיעה, זאת אומרת לכלי השפעה.

שאלה: אמרת שאם הוא מקבל את לשמה, אין לו כבר מה לעשות בעולם הזה, שהוא עובד ברמה אחרת. תוכל להבהיר את זה?

לא. אבל אנחנו בדרך, אז נגיע לזה כשיהיו הרבה שאלות מסוג זה ואז אנחנו נברר.

שאלה: כדי להגיע לחיסרון אמיתי ולצעוק, קודם כל עלינו לראות את החטאים שלנו. אז מהו החטא שצריך להביא אותנו לכזה חיסרון, לכזאת הכרת הרע כדי שיהיה לנו צורך אמיתי לתורה?

זה לא תלוי בחטא עצמו, זה תלוי בהכרת החטא. אנחנו צריכים להגיע להכרת הרע ומתוך ההכרה הזאת, אנחנו יכולים להגיע לחיסרון בטוב, בתיקון.

שאלה: עלתה לנו שאלה בנוגע לערבות בעשירייה. האם יש חשיבות בזה שנגיד אחד לאחר שאנחנו ערבים, שאנחנו הולכים יחד בדרך או אולי אפילו לכתוב את זה, להכין איזשהו מסמך של ברית מלח בינינו?

אין שום צורך לכתוב על הנייר ועוד לכתוב בדם, לעשות כל מיני משחקי ילדים כאלה, ודאי שלא. אלא אנחנו צריכים רק לדעת את ההתחייבות של כל אחד כלפי הקבוצה ולהראות לקבוצה שאנחנו מקיימים את ההתחייבות.

שאלה: בסוף הפסקה נאמר שאנחנו בונים כלי מתוך שיעור היגיעה שלנו, מהו אותו רגש חדש שעלינו לבנות, להרגיש?

אנחנו צריכים לבנות הרגש כללי שכולנו יחד מרגישים זה את זה ומגיעים לכך שנכללים באותה ההרגשה הכללית, ובזה אנחנו מתחילים לגלות את הבורא.

שאלה: למה הכלי שלנו נשמר דווקא במאמצים המתמידים?

כי הרוחניות נמצאת בקביעות. אם אדם נופל מהקביעות אז הוא מאבד את הרוחניות שבו.

שאלה: האם אפשר לומר שהתורה זאת אהבה?

כן.

תלמידה: האם בגלל זה אומרים שתורה, ישראל והקב"ה הם אחד?

כן.

תלמידה: אז האם אפשר לומר שאהבת הבורא מורגשת בנו כהפוכה, ככאב וכייסורים וזה גילוי הרע, וכשאנחנו עושים צמצום על הרצונות שלנו לקבל, מתגלה לנו האהבה האמיתית?

כן.

תלמידה: ככל שהכוונה שלנו להשפיע חזקה יותר, כך הבורא יכול למלא אותנו באהבה שלו?

כן.

תלמידה: וככל שהכוונה שלנו להשפיע חזקה יותר, כך נוכל לקבל יותר אור?

כן.

תלמידה: מתן תורה מקבל רק מי באמת יכול לשרת, והכול תלוי בנקיות המחשבה ורצון הלב?

כן.

שאלה: איך לא לתת מקום למחשבה שנקבל את התורה אולי מחר, או אולי בשנה הבאה ולעשות את זה עכשיו?

זה תלוי רק בכם, אם אתם מתחברים יחד, אז אתם יכולים להגיע לרצון כל כך חזק שתקבלו את התורה עכשיו, פשוט מאוד כאן במקום.

שאלה: אם אני נמצאת עכשיו בהתעוררות, ויש לי כוח לתת לחברות, יש לי הרגשה שהן קרובות אליי יותר, שאני אוהבת אותן יותר, האם זה אומר שקיבלתי חן מהבורא?

כן.

תלמידה: אז אם קיבלתי ממנו חן, כתוב כאן שצריך לשלם את המחיר במאמצים שלי, האם זה אומר שאם כבר קיבלתי את החן ממרומים אז אני צריכה לבוא לעשירייה ולתת את כל מה שאני יכולה, את כל מה שהבורא נתן לי?

בוודאי.

תלמידה: וזה התשלום?

כן.

תלמידה: ואיך שוב לקבל את החן הזה בפעם הבאה, בלי החן הזה אני לא יכולה לתת?

תצטרכי לשלם.

תלמידה: כלומר זה שאני משפיעה לחברות בקבוצה זה לא חוב?

נכון.

שאלה: אמרת קודם שהרבה פעמים יוצא שאנחנו מזלזלים בחיבור, אז איך אנחנו מתעלים מעל זה?

מדברים על חשיבות החיבור בינינו, עד שלכל אחד יהיה ברור שאין יותר גבוה ממצב החיבור, גם בכמות וגם באיכות, ורק על זה יש חשבון לבורא איתנו.

שאלה: רציתי לברר את השלבים דווקא מהסוף להתחלה. כדי לקבל את התורה אנחנו צריכים להגיע לשנאה לאומות העולם שבנו, אמרת את זה הבוקר לחברה, שנאה לכוונה על מנת לקבל.

כן.

תלמיד: וכדי להגיע לשנאה לכוונה על מנת לקבל, זה למעשה נובע משנאה לחיבור כמו שאמרת לחבר היום, שאנחנו לא רוצים לפתוח את הלב לחבר?

כן.

תלמידה: אז השלב שלפני כן כדי להגיע לשנאה מזה שאנחנו לא יכולים לפתוח את הלב שלנו לחברים, אנחנו צריכים להשיג השתוקקות לחיבור?

נכון.

תלמידה: אז הבעיה איפה שצריך לדפוק זה בהשתוקקות לחיבור?

ההשתוקקות לחיבור זו באמת בעיה, איך אנחנו משיגים אותה השתוקקות.

תלמידה: מה יהיה?

מה יהיה? תשאלי את עצמך, האם את משתוקקת לחיבור.

תלמידה: אני לא יכולה להשתוקק לחיבור, אני רצון לקבל על מנת לקבל.

את זה את למדת, זה כתוב בספר, בכל זאת.

תלמידה: איך להשיג את ההשתוקקות הזאת, כי אני מרגישה שאני באמת עושה הכול לפי הספר, אני לא יודעת אם אני פותחת את הלב מספיק כי זה באמת הדבר הכי קשה, אבל כל מה שקשור בשיעורים, מפגשים, הפצה, להתכלל, להגיע, תורנויות, אבל עדיין ההשתוקקות לחיבור, איך להשיג ההשתוקקות לחיבור ביחד?

זו מתנה מלמעלה, אם לא תקבלי אותה לא תשיגי כלום. צריכים לחיות בהשתוקקות לחיבור

תלמידה: בדיוק, זה פלונטר.

לא, אנחנו נגיע לזה, אנחנו נגיע.

שאלה: כדי לקבל את המתנה הזאת שאמרת, אז אנחנו צריכים להיות ברצון אחד, נכון?

כן.

תלמידה: ביחד, בעשירייה?

כן.

תלמידה: מה זה להיות ברצון אחד?

להיות ברצון אחד זה לרצות אותו דבר.

תלמידה: אז נקודת המוצא שלנו, יש לנו מטרה משותפת, בשביל זה אנחנו עושות את כל המאמצים ונותנות את הכול בתוך העשירייה?

נכון.

תלמידה: אבל אין לנו רצון אחד, רואים גם בתפילה, מה זה רצון אחד?

איך את רואה בתפילה שאין רצון אחד?

תלמידה: אני רואה שאני לא.

שאת לא מזדהה עם כולם?

תלמידה: לא, זה לא זה. אני רואה שכל אחת יש חסרון מאוד גדול לחלק אחד, ולפעמים אני רואה איך כל החלקים האלו מתחברים בתוך התפילה דווקא, ולפעמים אני רואה שכאילו יש חסרונות אחרים. יש לאחת הכי חסרון להתחבר, אחת בטוחה שאנו מחוברות כבר, אחרת רוצה לחבר את כל עם ישראל, אחרת רק בהודיה.

עכשיו אני אומרת סבבה, יכול להיות שכל זה, אלה חלקים של רצונות שיש להם מקום בתוך תפילה אחת. ולפעמים אני מרגישה שזה לא מספיק חד, שאין מקום אחד, שדופקים רק עליו ואומרות את זה אנחנו הכי רוצות. ואז אני מרגישה כאילו פירוד, ואז אני מרגישה גם שכולם מחוברות ואני לא, ואני מרגישה עוד יותר שאני לא בכיוון.

נכון, את לא בכיוון.

תלמידה: כן, את זה הבנתי. אז מה לעשות?

לבקש עם החברות להיות יחד להגיע לרצון אחד.

תלמידה: ומה זה רצון אחד?

רצון אחד, לא חשוב איזה רצון, העיקר שיהיה אחד. זה כמו שכותבים המקובלים על כנופיות, שאם יש ביניהם קשר אז הם מצליחים ומכבדים את זה, "כאיש אחד בלב אחד".

תלמידה: אבל מה קורה בתפילה?

תבקשו מהבורא שיראה לכם מה זה להיות בלב אחד?

שאלה: האם הר סיני זה אותו אור חכמה שאנחנו מגיעים אליו, לפני קבלת תורה?

לא. אבל זה גם לא חשוב לך. זו לא שאלה.

תלמידה: והאם אור החסדים זו קבלת התורה?

אנחנו לא מדברים עכשיו לא על אור החסדים ולא על אור החכמה.

שאלה: התפקיד שלי בעשירייה הוא בעצם לפתוח את הלב לחסרונות של חברות, אז ממש הלב שלי התפרץ בבקשה לבורא שהוא ייתן לחברה מתנה. זה בעצם תפקידנו בעבודה המשותפת לבקש עבור חברים, עבור חסרונות?

כן.

שאלה: אמרת קודם שהשתוקקות לחיבור זו בעצם מתנה מהבורא. איך אנחנו מקבלים את המתנה הזאת?

שמבקשים ממנו, מביאים לו חיסרון שירגיש אותנו מה אנחנו רוצים, מה אנחנו דורשים ושהוא ירגיש את זה וימלא אותו. הבורא הוא מלא רחמים ומלא רצון למלא אותנו, אבל אנחנו לא מראים לו מה אנחנו רוצים ממנו. והוא לא מרגיש חיסרון של אדם אחד, אלא רק כמה אנשים יחד.

תלמידה: אבל איך גורמים גם רצון לבקש, כאילו תפילה לפני תפילה?

אנחנו באמת בקושי מבקשים מהבורא מפני שאין לנו הרגשת הבורא. אין לנו נטייה אליו ברורה, זו בעיה את צודקת. אז צריכים על ידי זה שמתחברים בין אדם לאדם לגלות את ההשתוקקות.

שאלה: האם אפשר לומר שהערבות האמיתית זה כשאתה לא מצפה לשום דבר עבור עצמך אלא רק רוצה שכל החברות בעשירייה יקבלו.

כן, זה נכון.

תלמידה: האם זה יכול להיות רצון אחד משותף עבורנו?

כן.

שאלה: למה התיאור של המצב העתידי המתוקן משפיע עלינו עכשיו?

מפני שברוחניות אין עבר, הווה ועתיד, לכן זה משפיע על זה וזה משפיע על זה.

שאלה: למדנו שאנחנו עוברים את המחסום פעם אחת. האם מתן תורה קורה פעם אחת או כמה פעמים?

פעם אחת אבל היא מחולקת להרבה תתי חלקים. כל יום יש מתן תורה וכל יום אנחנו צריכים כביכול להתקרב ולהתחבר לזה.

שאלה: במאמר כתוב שאם מישהו אומר לא יגעתי ומצאתי אל תאמין. האם רק אם עושים יגיעה, אז הבורא נעשה יותר קרוב אלינו?

ודאי. אנחנו מושכים אותו. אנחנו כאילו תופסים את הבורא ברשת כמו דייג שתופס את הדג, ומושכים אותו אלינו. זה לא לגרעותא, זה לא זלזול.

שאלה: איך אנחנו תופסים את הבורא ברשת?

אנחנו לא נותנים לו לברוח מהרשת שלנו. אנחנו בונים רשת מהשאלות שלנו, מהבקשות שלנו, מהמאמצים שלנו, ובסופו של דבר אנחנו תופסים אותו.

שאלה: הגענו לתחתית ההר כאיש אחד בלב אחד כדי לטפס למעלה יחד עם כולם ולא מרגישים פחד. האם זה המצב של שעבוד המלכויות?

עוד לא.

שאלה: האם הר סיני זה כל השנאה שיש בתוכי או גם מה שאני קולטת מהעולם החיצון?

הר סיני זה כל השנאה שבאדם מעצמו כלפי הזולת, כלפי האחרים.

תלמידה: האם ההר הזה זה מה שאני מגלה בתוכי והוא כולל גם את כל השנאה בעולם?

לא, רק את השנאה שלך ואת הדחייה שלך כלפי כולם.

שאלה: הבנתי שיש הבדל בין מתן תורה לבין קבלת התורה. האם יכול להיות שאנחנו אף פעם לא נקבל את התורה?

לא יכול להיות דבר כזה. כבר קנינו כרטיסים, הם נמצאים שם ועלינו רק לקבל אותם.

שאלה: אנחנו יודעים שככל שהבקשה יותר מבוררת, כך התפילה יותר קרובה לתשובה, ונראה לי שהבקשה לחיבור היא כללית והכי פחות מבוררת. אם לא מפרקים אותה לחלקים ברורים, אז הבקשה לא מועילה, ואם מתחילים לחלק אותה, אז קודם כל צריך שלא להשתמש ברצון לקבל לעצמו, ואחר כך לכוון את זה לחברים וכולי. אני מגיע למסקנה שבסופו של דבר אני מבקש עבור עצמי, וככל שאני מנסה לשים את עצמי בצד, כך הבקשה יותר חלשה ולא כל כך מעומק הלב. מה לעשות?

תנסה להתחבר עם החברים, ואז תרגיש שעל ידי חיבור איתם אתה מגיע לבקשה אחרת, עקרונית, ואז הבורא יענה לך.

תלמיד: האם מה שאני רוצה לקבל זה לא במילים אלא בהרגשה?

כן. תנסה להרגיש שאתה פונה לבורא עם כמה חברים בלב אחד, ואז בטוח שבאותו הלב, באותה הפנייה, אתה תרגיש את התגובה.

שאלה: האם התפילה אינה מחליפה את היגיעה? האם אחרי שאני מתפלל אני בכל זאת צריך לעשות את היגיעה?

כן.

שאלה: האם למצוא חן בעיניי ה' זה אומר שרצון הבורא הופך להיות לרצון שלנו, וכך קורה שאנחנו מקבלים סגולה לקבל בעל מנת להשפיע?

כן.

תלמידה: אני חושבת שכבר הבנתי מהו רצון הבורא, כבר מרגישה אותו, ואז פתאום הוא נעלם ושוב אני נמצאת ברצון שלי. איך לתפוס אותו ולא לעזוב?

לא ניתן. אין שום בעיה שכל הרצונות והמחשבות יסתובבו במוח ובלב, אלא רק שמעליהם נמצא את הקשר עם הבורא. אני לא מתכוון לתשובות מהבורא אלא לקשר, לפנייה בחזרה.

שאלה: בעל הסולם כותב שבעולם שלנו יש כאלה שמתפרנסים במאמצים שלהם, ויש כאלה שמתפרנסים על ידי תפילה. איך אפשר להתפלל ולהתפרנס בעולם שלנו?

אם תתפללי נכון לבורא, אז לא צריך יותר שום דבר, תוכלי לקבל את הכול כולל את גמר התיקון.

תלמידה: מהי תפילה נכונה על פרנסה?

את זה תצטרכי ללמוד בעצמך.

תלמידה: האם אפשר ללמוד את זה?

על עצמך.

שאלה: מה ההבדל בין קבלת התורה בשנה הבאה לבין ביום הבא, מה השינוי האיכותי שצריך לקרות בנו כדי שהיום הבא יהיה השנה הבאה?

צריך בתוכי בפנים לשנות את הרצון מקבלה להשפעה.

תלמיד: מה זה יום במקרה הזה?

24 שעות.

תלמיד: ברוחניות?

ברוחניות. איך אתם לא מבינים שאני לא הולך לענות לכם על שום דבר כול עוד אתם בעצמכם תתחילו להשיג את זה?

שאלה: האם לקבל את האור זה כבר לעבור את המחסום? איך ניתן לקבל משהו ללא השתוות הצורה, לפני שעבדנו מספיק, למה זה קורה?

זה לא קורה אלא לפי רצון הבורא.

שאלה: מה עוד אנחנו צריכים כדי לקבל את התורה? זה מרגיש כמו מערכת שלמה שחלק אחד מעורר חיסרון וחלק אחר מתפלל שהחיסרון הזה יקבל תשובה על ידי הבורא. נראה כמו מערכת הרמונית שלמה.

כן.

תלמידה: מה אנחנו צריכים יותר מזה?

אנחנו צריכים קשר עם הבורא שיופיע בקשר בינינו. יותר מזה אנחנו לא צריכים. כי הקשר בינינו יהיה מערכת אדם הראשון והוא צריך להגיע לדבקות בבורא.

שאלה: חיבור הוא התנאי ההכרחי כדי לזוז בכלל מהמצב שבו אנחנו נמצאים. אז אתה מרגיש שאתה עושה כל יום משהו וכבר אין יותר את החיבור ויש הרגשה של עצבות. האם זו הנקודה שבה אנחנו פונים לבורא ומשתוקקים לחיבור ואלה הצעדים להגיע לאותו חיבור?

כעיקרון כן.

שאלה: לפני פעולת חיבור או הפצה שאני עושה אני מרגישה סוג של דחייה, במהלך הפעולה אני מרגישה שמחה על הזכות לשרת את הכלי. מה עליי לבקש כדי לא להרגיש את כוח הדחייה וההתנגדות, והאם הכוחות האלה הם בגלל חוסר בהשתוקקות?

הבורא לא שומע שום תפילות חוץ מתפילה לאיחוד בינינו ועימו.

תלמידה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי לא להרגיש את כוח הדחייה?

לחשוב על מה שצריך, זה הכול. יש לכם איזה ביטחון פנימי שככל שאתם תנדנדו אז אתם תצליחו. תפסיקו עם זה, זה סתם. הבורא לא מתפעל כמו בני הבית שלך.

תלמידה: מה זה לא לנדנד?

לא לנדנד זאת אומרת שלבקש באמת בצורה הגיונית לפי כללי התורה.

שאלה: אני מרגישה כאילו אנחנו מפחדים להתחבר כי אנחנו מפחדים מאוד לגלות את השנאה בינינו.

אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לתקן.

תלמידה: אז איך אנחנו מתגברים על הפחד לגלות את כל השנאה? זה מפחיד.

יש לרובכם ילדים? כשהם מגלים שנאה, רוגז אחד על השני - אתם מתפעלים מזה?

תלמידה: לא.

לא. למה?

תלמידה: כי אנחנו יודעים שבסוף הם מסתדרים ואוהבים ודואגים אחד לשני.

זהו. אותו דבר אצלנו. לכן אין לי מה להגיד, צריכים קצת ללמוד מהחיים.

שאלה: אנחנו עשירייה מאוד חזקה, עובדות ביחד, אנחנו קוראות כול מה שאתה אומר, אנחנו מתפללות כל היום לפי מה שאתה אומר אבל הבעיה שאחר כך אנחנו חוזרות לאדישות והכול נגמר.

בסדר אז מה עושים?

תלמידה: מה עושים, מתפללים?

כן, ממשיכים.

תלמידה: ואתה אומר שזה עובד, זה בסדר, זאת עבודה נורמאלית?

כן כן, ורושמים הכול שלא לחזור על זה, ושוב מתפללים, ושוב ממשיכים ושוב נופלים לאותו דבר, וכך "אלף פעם ייפול צדיק וקם".

תלמידה: יש בנות עם לב סגור, אנחנו עושות הכול, אנחנו מתפללות בשביל הבנות האלה, אבל קשה לנו. תגיד לנו מה לעשות?

שום דבר.

שאלה: אמרת לא מזמן בשיעור הזה שאנחנו צריכים לעזור למשה. איך אנחנו עושים את זה?

אותה נקודה שלנו שרוצה לטפס על פסגת ההר נקראת "משה". אנחנו צריכים לחבר את כל הנקודות האלה ולדחוף אותה לפסגת ההר.

תלמיד: איך בדיוק נעשית הדחיפה הזאת?

לתאר בפנים מה זה יכול להיות ובצורה כזאת להתקשר להעלות את הנקודה הזאת עוד ועוד למעלה.

תלמיד: קבלת התורה, המעמד הזה של הר סיני, זה בניית המסך? כל היגיעה היא בבניית המסך?

כן. בסופו של דבר הכול תלוי בבניית המסך.

שאלה: אני מרגיש בי ייאוש היום, מה זה הייאוש הזה ומה אני צריך לעשות איתו?

אתה רצית היום לקבל תורה ובסופו של דבר עוד לא קיבלת, לכן אתה נמצא בייאוש.

תלמיד: אני מגיע לעשירייה ומבקש עצה, חברים נותנים לי עצה אבל זה עדיין לא תיקון. מה צריך לעשות כדי שיהיה תיקון?

תיקון מתחיל מחיבור, אתם צריכים עכשיו לחשוב על החיבור ביניכם ולבקש מהבורא שייתן לכם את החיבור המתוקן שצריך להיות, ואז בתוך החיבור תתחילו לקבל מדרגות רוחניות זו אחרי זו.

תלמיד: מה ההבדל בין קבלת התורה שאנחנו לומדים בשבועות לקבלת המאור המחזיר למוטב שאנחנו לומדים עליו כל יום?

כמעט ואין הבדל אלא שבועות, החג של היום זה המקור לזה שכל יום יש מתן תורה, אבל חוץ מזה כלום.

שאלה: כולנו עובדי ה', ויום אחרי יום מרוויחים את השקלים האלה ושמים בקופת החיסכון, והבורא מחליט מתי מלאנו את הקופה ומתי ייתן לנו את התורה. האם זה מה שאנחנו מקבלים מהמילוי, כשאנחנו נפגשים בעשירייה? אלה השקלים שאנחנו שמים בקופה?

עליכן לחשוב גם על הכמות שלכן וגם על האיכות שלכן מה אתן בדיוק אוספות כדי שיהיה לכן במה לשלם עבור התורה שאתן רוצות לקבל. תורה צריכים לקנות. את זה עליכן לזכור, כלומר לאסוף את היגיעות שלכן, את המחשבות הטובות שלכן, הכוונות הטובות, אפילו לרשום אותן כדי שבקבוצה שלכן המחברת הזאת כל הזמן תתמלא, ובצורה כזאת להגיש אותה לבורא, זה הכול.

תלמידה: תודה רבה. אלה מילים חזקות.

כן. כשתמלאו את המחברת הזאת, תציגו אותה לבורא, "זה מה שאנחנו עשינו בשנה שחלפה", תגידו לו. "אנחנו רוצות לקנות את התורה. הנה, אנחנו נותנות לך את זה, ואתה בתמורה תיתן לנו את התורה".

למה את מחזיקה את הראש?

תלמידה: אני חסרת מילים. תודה רבה. תודה.

תלמידה: אנחנו רואות את כול הקבוצות ומחבקות אתכם. כל כך מתרגשות מהמעמד הזה שכולם ביחד, ורוצות לתת עידוד ושמחה ופשוט חיבוק חם לכל החברים.

ובהזדמנות זו רצינו להגיד שיש לכם ולנו כל כך הרבה הזדמנויות, ומחר יש ערב איחוד. ואנחנו קבוצת אירופה, ובמיוחד קבוצת גרמניה מזמינים את כולכם לכנס הבא עלינו לטובה בראשון ושני ליולי. אז רק לא לפספס את ההזדמנויות להתחבר. באמת, רוצים לתת לכם את כל העידוד והשמחה והאמונה והביטחון שאנחנו נצליח. תודה רבה.

יופי. תודה, תודה רבה.

שאלה: לתאר מצב כזה שכולנו עכשיו נמצאים לפני הר סיני, לפני הבורא והוא יכול להגיד לנו, "בסדר, אני מוכן עכשיו לתת לכם את התורה הזאת אם אתם כל כך מבקשים". אבל הוא ישאל אותנו, "למה אתם צריכים את התורה?" מה צריכה להיות התשובה שלנו לשאלה, "בשביל מה אנחנו צריכים את התורה"?

אני לא יודע. את שואלת אותי? תשאלי את החברים שלך, את החברות שלך. בשביל מה אנחנו צריכים לקבל תורה? עוד לבקש מהבורא שיעשה לנו טובה, שייתן לנו תורה? אני לא יודע. תענו על זה. זאת שאלה טובה.

תלמידה: האם חשוב שתהיה לנו תשובה ברורה לשאלה בשביל מה אנחנו צריכים את התורה?

זאת השאלה הכי חשובה. בשביל מה אנחנו צריכים תורה? מהי ואיך אנחנו יכולים לקבל אותה? ממי? תמורת מה? הכול סביב התורה.

תלמידה: איך נברר מהי התשובה לשאלה הזאת?

אני לא יודע. אתם באתם לשאול אותי? תדברו ביניכם ותבררו. יש אפילו מאמר "מתן תורה". יש המון חומר על זה. מדברים על זה כולם.

(סוף השיעור)