שיעור בוקר 28.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לטהר את הלב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "לטהר את הלב", קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 3.

קריין: קטע מס' 3, כותב הרב"ש:

"על הלב אין לאדם שום שליטה, שיהיה בידו לשנות הרגשת הלב, אם הלב מרגיש מה שדורותיו אומרים לו. והלב נמשך אחר הרוב. לכן אז אין שום עצה אחרת רק להתגבר מבחינת המעשה לעשית מעשים של השפעה, ולבקש מה' שיתן לו לב אחר. וכמו שכתוב "וטהר לבנו"."

(הרב"ש. 342. "נח איש צדיק")

שאלה: כתוב "ולבקש מה' שיתן לו לב אחר". מה זה "לב אחר"?

שליטה אחרת. הלב שולט על האדם. כתוב, "על הלב אין לאדם שום שליטה, שיהיה בידו לשנות הרגשת הלב, אם הלב מרגיש מה שדורותיו אומרים לו. והלב נמשך אחר הרוב." זאת אומרת הלב שולט, אין מה לעשות, אם אתה מרגיש את זה או לא, מודע לזה או לא, זה בעצם בעל הבית שלך.

תלמיד: אז למה אדם צריך להשתוקק כשהוא רוצה לב אחר?

לכן רב"ש אומר, "לכן אז אין שום עצה אחרת רק להתגבר מבחינת המעשה", איזה מעשה? "לעשית מעשים של השפעה," ככל האפשר, לאיזה כיוון שאתה רוצה, "ולבקש מה' שיתן לו לב אחר." לב של השפעה. זה נקרא "וטהר לבנו".

אבל להיות עקבי בזה, כל הזמן לדרוש את זה בפנים, כאילו בתביעה לבורא שיחליף את הלב, זו העבודה שלנו.

שאלה: מה זה מעשים של השפעה?

מעשים של השפעה זה שאני לוקח רצון של הזולת וממלא אותו כמו שהוא היה רוצה למלא את עצמו.

תלמיד: אבל כשאנחנו אומרים השפעה אז מדברים גם על כוונה?

מצידי זה נקרא פעולת השפעה. הפעולה זאת כוללת כמו כל פעולה, ראש וגוף. ראש זה כוונה וגוף זה פעולה.

תלמיד: אז איך לוקחים גם את הראש וגם את הגוף ומכניסים אותם לתוך הפעולה הזאת?

אנחנו עושים כך, כשאני רוצה לעשות איזו פעולה כלפי מישהו או משהו, אז אני קודם עושה כוונה, מתכנן דברים וחושב עם הראש שלי, ואחר כך פועל עם הגוף שלי, עם הרצון שלי.

תלמיד: אבל פה רב"ש אומר שזה רק לעשות מעשים של השפעה.

מעשה זה גם בראש וגם בגוף.

תלמיד: מה בא קודם?

הראש.

תלמיד: אני פשוט לא מבין את הסדר של הפעולות, אני מרגיש רק את הרצון שלי.

קודם הראש. אני קודם חושב איך אני עושה איזו פעולה כלפי משהו או כלפי מישהו, ואחר כך אני מבצע את זה.

תלמיד: אבל צריך להרגיש קודם את הרצון של החבר?

בלי זה אי אפשר. מה תעשה לו אם אתה לא מרגיש את הרצון שלו, אם אתה לא מרגיש איך אתה יכול למלא אותו. מה זו כל ההשפעה שלנו אחד לאחר? שאני רוצה למלא את החבר במה שהוא היה רוצה למלא את עצמו. ואף אחד לא יכול למלא את עצמו, רק "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: ואחרי שאני מרגיש את הרצון של החבר, מה אני צריך לחשוב?

איך אני מתאר לעצמי את הרצון של החבר, איך אני מתקרב אליו, לרצון שלו, איך אני ממלא את הרצון שלו ואיך אני בודק שהחבר באמת נמצא בסיפוק גמור.

תלמיד: ורק אז מגיע סוף המעשה.

זה המעשה.

שאלה: יוצא שאנחנו צריכים להגיד אחד לאחר את החסרונות שלנו.

לא צריכים, אנחנו צריכים להרגיש.

תלמיד: להרגיש בפנים?

כן. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: איך אני מרגיש את החיסרון של החברים כאשר העיניים שלי הן אגואיסטיות, רואות רק את מעשה ההשפעה שלי?

מאמץ מעצמו ותפילה לבורא.

תלמיד: מאמץ להכניע את עצמו?

לא. מאמץ להרגיש את החבר ותפילה לבורא להרגיש את החבר.

זה כמו שאנחנו מדברים על הפרצופים, שגלגלתא ממלאת את ע"ב, ס"ג וכן הלאה. היא לוקחת את הרצונות של הפרצוף הבא ומקבלת אותם כרצונות שלה וממלאת אותו בזיווג שלה.

תלמיד: האם להרגיש את רצון החבר כרצון שלי זה בפעולות השפעה חוזרות ונשנות, שאנחנו נותנים מתנות לחברים, מנסים להשפיע ובזה קונים את הרצון?

כן. נגיד כך.

שאלה: יש דוגמה במאמר של בעל הסולם אם אני לא טועה, שהאבא לא נותן לילד מה שהוא רוצה, כי הילד רוצה בעצם לדקור את העין שלו.

כן.

תלמיד: יש מצב כזה שאתה בתור האדם הבוגר, האחראי, נוהג לא לתת לילד מה שהוא רוצה.

אם זה לא לטובתו.

תלמיד: כך אני רואה את זה, כך החשבון שלי. זה לא חשבון אגואיסטי, זה חשבון מתוך אחריות מסוימת לעצור רגע. כלומר, אפילו שאני מרגיש את הרצון של מה שמחוץ לי, אם זה לא לטובתו, אז אני צריך לנקוט בעמדה כזו?

כן.

שאלה: האם בקשה להרגיש רצון של החבר היא חלק מהתפילה לשנות את הלב, זה אותו דבר בעצם?

כן.

שאלה: על הלב אין לאדם שום שליטה. על שינוי הלב יש לו שליטה?

שליטה ישנה, אבל בזה שהוא מתפלל, מבקש, מכניע את עצמו. לא שליטה כזאת שהוא שולט, אלא שולט על ידי זה שהבורא אוהב אותו, רוצה את התיקון שלו, לתקן אותו וכן הלאה.

תלמיד: מה זו בדיוק שליטת הלב?

שליטת הלב היא שהלב שאלו הרצונות של האדם, ישלטו בסופו של דבר על כל האדם.

שאלה: היה פה דיון שלם על לקחת חיסרון של החבר, ותיארת את זה גם כפרצופים. ובמאמר הראשון שקראנו, על מושב לצים, רב"ש נתן דגש שיושבים ורואים חסרונות אצל אחרים ולא אצל עצמם, וכמו שרבי אלימלך אומר צריך לבקש לראות את מעלת חברים ולא חסרונם. מהו הדיוק פה, לראות חיסרון כהזדמנות לאהוב ולהשפיע לעומת להרוס או להפריע לחיבור? יש פה איזו דקות שצריך לעמוד עליה, איך לראות את החיסרון של החבר.

אתה רואה את החיסרון כמשהו שחסר לו, ולא שאתה רואה את זה כחיסרון.

תלמיד: זה ההבדל?

כן.

קריין: קטע מס' 4.

"מי שרוצה להתקרב לה' ושיוכל ללמוד דברים המראים אופנים איך להשפיע לה', הוא צריך להתפלל לה' שיתן לו לב אחר, כמו שכתוב "לב טהור ברא לי אלקים". היינו, כשיהיה לב אחר, שהרצון שבלב יהיה רצון להשפיע, ממילא כל מה שילמד אז יראה אופנים מדברים שמראים אך ורק להשפיע לה'. אבל כנגד הלב לא יראה אף פעם. ועל זה נאמר, "והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר"."

(הרב"ש. 268. "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ")

כן, להחליף את הרצון לקבל לרצון להשפיע, זה מה שאדם צריך ממש לראות בחלום שיקרה לו.

שאלה: מה זה לב בשר בהתקרבות לבורא שמחליף את לב האבן?

לב האבן זה האגו שלנו, שבדרך כלל אנחנו מרגישים שהוא פתוח רק למה שאנחנו רוצים באגו שלנו ואטום למה שאנחנו רואים באחרים. זה נקרא "לב האבן". אנחנו לא יכולים להחליף אותו, הוא נמצא אצלנו והוא רך רק כלפי הרצונות שלנו. לב בשר הוא לב שכן רוצה, משתוקק להגיע לחיבור עם האחרים ולשתף את עצמו עם האחרים. זה נקרא "לב בשר".

תלמיד: אם בלב האבן אין שום תנועה, הוא סגור בתוך עצמו, אז מה קורה בלב בשר, בקשר בינינו?

מה קורה בלב בשר אני לא יכול להגיד. אני אגיד לך רק דבר אחד, יש שם במקום רצון לקבל עוד תשע ספירות שכולן מטפלות או שייכות להשפעה. זה ההבדל בין לב האבן ללב בשר. ואני, על ידי תשע הספירות הראשונות שיש לי בלב, יכול להרגיש את האחרים.

שאלה: האם מה שהלב "מרגיש מה שדורותיו אומרים לו. והלב נמשך אחר הרוב", הכוונה לחברים?

כן.

שאלה: האם התכללות עם החברים היא משהו שיש בו שני מסכים, מסך אחר כלפי הבורא ואחד כתוצאה מהתכללות עם החברים?

כן. אבל זה בעצם אותו כלי.

שאלה: האם התפילה למטרה להשפיע בונה בתוכנו את התורה?

כן, ודאי.

תלמיד: והאם זאת המשמעות לקשר ישיר ורצוף עם הבורא?

כן.

שאלה: אם האדם מרגיש הכול רק בתוכו, אז איך הוא יכול לדעת שעכשיו הוא התחיל להרגיש דווקא את החבר ולא את עצמו?

אני לא יכול להגיד לך, אבל במידה שהלב שלו נפתח, במידה שהוא נכלל עם הרצונות של החבר, אז הוא מתחיל להרגיש אותו.

תלמיד: האם אתה יכול לתת לנו תרגיל שנוכל לקיים, ואז נתחיל להבדיל את העניין הזה שאני מרגיש אותו ולא אותי?

תנסו להיכנס לתוך החבר, להתלבש עליו, להרגיש אותו כמו שאתם נמצאים בתוכו, ואז תנסו להיות קרובים אליו, להתחבר, להתחבק. אז תראו עד כמה בכל זאת יש לכם איזו נטייה, ואת היתר יעשה הבורא, תבקשו ממנו והוא יעשה.

שאלה: כתוב בקטע 5 שצריך להתפלל לבורא שייתן לו לב אחר. אנחנו אף פעם לא מבקשים עבור עצמנו, האם הכוונה שאני צריך לבקש עבור החברים או בכל זאת עבור עצמי או גם וגם?

אנחנו צריכים לבקש עבור כולם, גם עבור החברים, גם עבור כל העולם.

שאלה: לב האבן שעכשיו שולט בנו הוא כמו בית סוהר שאנחנו נמצאים בו ולא רואים שום פתח יציאה ממנו. במה תלויה היכולת להשתחרר מהלב הזה, האם בתפילה משותפת בכל העשירייה?

כן, בדיוק בזה. זה מאוד קרוב, ועם זאת זה מאוד לא פשוט.

שאלה: האם את הלב המקולקל הזה הבורא נותן לאדם בכוונה?

ניתן לנו לב מקולקל, רע, כדי שנרגיש לאט לאט שהוא כזה יותר ויותר ונבקש מהבורא שיחליף אותו ללב אמיתי, להרגשה אמיתית.

תלמיד: בקטע 4 הוא כותב, "לב טהור ברא לי אלקים", זה ציטוט מתוך תהילים פרק נ"א, יש שם הסבר מאוד יפה של דוד המלך.

בסדר.

שאלה: קודם שמעתי שבלב בשר חוץ מהרצון לקבל יש גם ט' ספירות ראשונות שבהן מתבצעת ההשפעה לחברים. התוספת של ט' הספירות הראשונות היא מה שמבדיל בין לב אבן ללב בשר. כשזה קורה ומצטרפות ט' הראשונות, מה קורה עם המלכות שהייתה בלב האבן?

לאט לאט היא הופכת ללב בשר.

תלמיד: מלכתחילה היא רצון לקבל רק לעצמה, ואז האדם סגור בתוך עצמו.

כן.

תלמיד: כשהוא נפתח כלפי החברים, מה קורה לרצון לקבל שקודם סגר אותו בתוך עצמו בלבד?

הרצון לקבל לאט לאט נפתח, מתקשר לעל מנת להשפיע, הלב שלו מתחיל להיות יותר קרוב לזולת, לחברים, וכך לאט לאט הוא נכלל מהם.

תלמיד: האם הוא כבר לא רוצה לקבל?

לעצמו, לא.

תלמיד: האם זה נסגר בצמצום?

כן. זה נסגר.

שאלה: לפעמים אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, כלומר לא בי, לא בו, אלא בינינו. ולפעמים אנחנו אומרים שאני צריך לחדור ללב של החברים או להכניס את החברים לליבי. האם אתה יכול לבאר את התמונה שאנחנו צריכים לשאוף אליה?

אלו כל מיני צורות עבודה שכך אנחנו מבטאים אותן במילים שלנו, אבל בעצם צריכים להגיע למצב שנהיה כולנו בלב אחד.

תלמיד: הלב האחד הזה, איפה הוא נמצא?

אין "איפה", הוא ממלא את כל המציאות.

תלמיד: הלב שלי שאני מרגיש אותו עכשיו.

עכשיו אתה מרגיש את הרצון לקבל שלך.

תלמיד: כן. מהמצב הזה מה זה לתאר לב אחד?

לתאר לב אחד, אני לא יודע.

תלמיד: מה זה לתאר, כמו שנתת תרגיל קודם, להתלבש בלב של החבר, להרגיש אותו, להתקרב אליו, לחבק אותו? איפה הלב של החבר נמצא אם אני מרגיש רק את הרצון לקבל שלי?

אז אין לב לחבר, כי אני לא מרגיש אותו.

תלמיד: איפה להתחיל לחפש אותו?

בכך שתפתח את הלב שלך.

תלמיד: מה זה לפתוח את הלב שלי?

אתה רוצה להרגיש את החבר בתוכך.

תלמיד: בתוך הלב שלי.

כן.

תלמיד: אז זה לא בינינו.

לא.

תלמיד: בתוכי.

כן.

תלמיד: מה קורה עם הרצון לקבל שלי?

אתה רוצה לפתוח את הרצון לקבל שלך ולהרגיש בו את כל מה שמרגיש החבר.

תלמיד: ומה עם ההרגשה שלי עכשיו, של הרצון לקבל שלי שמרגיש רק את עצמו?

אתה רוצה להפטר ממנה.

תלמיד: האם אני עושה את זה עם כל חבר?

כן. עם כולם, עם כל הנבראים.

תלמיד: נתחיל מהעשירייה. בעשירייה כשאני רוצה לעשות את התרגיל הזה, להכניס את החבר לתוך הלב שלי, מה אני צריך לעשות, האם להכניס אחד אחד, את כולם יחד?

כן, שיהיה אחד אחד.

תלמיד: נניח שיש לי עשרה חברים בעשירייה, מה זה אומר שאני מכניס חבר א', ב', ג', האם יש הבדל ביניהם?

ודאי שיש הבדל. אתה צריך לתאר לעצמך שכל חבר לוקח חלל בלב שלך וממלא אותו.

תלמיד: חלל מסוים.

מסוים, אבל זה לא מורגש כך, ראשון, שני, שלישי, שהם תופסים את כל חלל הלב. זה כמו שיש באוויר מלא גלי רדיו והם לא מפריעים זה לזה, כי כל אחד עובד בתדר אחר.

תלמיד: אז כל חבר ממלא לי את כל הלב.

כן.

תלמיד: איך לתאר את ההבדל ביניהם?

ההבדל ביניהם הוא מה שכל אחד ממלא בתדר שלו, בסוג אהבה משלו.

תלמיד: כשאני רוצה לעשות את התרגיל שנתת קודם, להכניס את החבר לתוך הלב שלי, איך אני מתאר תדר א', תדר ב', תדר ג'?

תפתח את הלב וזהו.

תלמיד: מה זה "תפתח את הלב"?

אתה רוצה שכולם ייכנסו לתוך לבך.

שאלה: גם במוסיקה יש מושג שנקרא "הרמוניה". אם יש תו אחד, אז אין לו שום רגש, אבל אם יש כמה תווים, אז הם כבר מתחילים יחסים ביניהם, נניח אני והחבר, ואם יש הרמוניה, אז זה אומר שהיחסים הם טובים, מיטיבים, הם נשמעים טוב, הם נשמעים שלמים, ואם יש דיסהרמוניה, אז זה יכול להיות אפילו צורם ולא נעים. באותם הרגעים עם אותם חברים שמרגישים את ההרמוניה נשמע שיש מעט עבודה, ודווקא עם אותם חברים שיש איתם צרימה שם העבודה היא גדולה. האם זה המקום להתפלל, לעשות עבודה ולהכניס את החבר ללב?

כן.

תלמיד: כדי שתהיה הרמוניה, שתהיה שלמות עם כל העשירייה, זה מה שנקרא שלמות.

בין כולם.

תלמיד: כמו אקורד אחד שלם שנשמע כל כך טוב שהבורא מבסוט מזה, לזה אנחנו מצפים. יחס טוב עם כל חבר בהרמוניה, בשלמות.

כן.

תלמיד: ועד שהבורא לא ייתן לנו את זה אנחנו לא נרגע ונמשיך לבקש ממנו.

ככל שתתקדם, כך תהיה לך הרגשת דיסהרמוניה יותר גדולה.

תלמיד: יש גם מושג כזה מאוד יפה במוסיקה. המוזיקאים הגדולים ביותר במוסיקה הקלאסית, כמו בטהובן וכולי, השתמשו בטריק הזה, שכדי ליצור הרמוניה יותר טובה בסיום השיר הם עשו דיסהרמוניה כזו, מין הולכות כאלה שכל הזמן גורמות לך אי נעימות.

זה מה שקורה לנו בחיים, אנחנו צריכים להרגיש, לעבור דרך כל הדיסהרמוניות האלו בינינו כדי בסופו של דבר להרגיש את ההרמוניה השלמה.

תלמיד: בעצם הבורא הוא המלחין הטוב בעולם.

אין כמוהו.

תלמיד: ואנחנו צריכים ללכת איתו עם המנגינה.

כן.

שאלה: שמעתי שצריך לתאר לעצמי שכל חבר לוקח חלל מסוים בלב שלי וממלא אותו בסוג אהבה משלו. האם אני צריך לתאר לעצמי את האהבה שיש לחבר אחד ואת האהבה האחרת קצת שיש לחבר אחר, וכך של כולם, ואני רוצה לקלוט את כל סוגי האהבה שהם מראים לי ולעשות קופי מעצמי?

כן, כלפיהם. אתה מעביר את זה דרך החושים שלך, דרך הלב שלך, ומחזיר להם.

לאט לאט אנחנו עוברים לקליטה יותר פנימית.

שאלה: ביטול לבורא, להצדיק אותו, להסכים לתהליך התיקון, האם זה גם חלק מטיהור הלב?

כן. אין בכלל בעולם שום דבר שלא פועל לכיוון זה.

תלמיד: אבל יש את הרצון שלי, רצון לקבל, שאני מרגיש אותו גס, מנוגד לאחרים, נגד העולם, נגד הכול, ועליי להפוך אותו לרצון להשפיע, זה תהליך התיקון, ואני בתוך זה. ויש להסכים להיות בתוך התהליך הזה, זה כבר משהו שהוא קצת שונה.

בסדר, אבל בכל זאת הכול הולך לאותו כיוון.

תלמיד: איך מגיעים לביטול לבורא, להצדיק אותו, להסכים בכלל להיות בתהליך הזה של התיקון?

בעזרת החברים, "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: אני לא מרגיש שזה קשור לחברים, זה בין האדם לבורא. חברים הם חברים, תיקון הרצון נעשה דרך החברים, אבל להסכים להיות בתוך התהליך הזה זה בין האדם לבורא.

לא.

תלמיד: איך לא?

אתה צריך בכל זאת לראות איך הקשר בינך לחברים ולבורא, שהחברים נמצאים בדרך והם שמחזיקים אותך בקשר עם הבורא.

תלמיד: האם להסכים לתהליך התיקון זה תיקון שאני צריך לעשות ביני לבין החברים?

כן.

תלמיד: האם זה יביא אותי להסכים לעבור את התהליך?

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות את זה עם כל הנבראים, אבל אנחנו בתוך עשירייה, אז יש פה איזה טיהור שאני עושה את זה מול כל חבר. אבל בשישי שעבר התחברנו בעשירייה שלנו, והייתה לידנו עוד עשירייה, והרגשנו שאנחנו לא מצליחים להתחבר איתם, שיש בעיה בין העשיריות.

כאילו כל עשירייה רוצה לעשות נחת רוח לבורא, רוצה להתחבר, אבל ביחד זה לא הולך. אולי זה עדיין מוקדם, אבל במשהו חווינו שזה כמו שני מגנטים שנדחים. בסוף אנו רוצים להתחבר עם כולם, כעשירייה אחת, אותה עבודה שעשינו קודם מול כל חבר בעשירייה, עכשיו לקחת עוד עשירייה כחבר?

כן. אתה צריך לקבל את כולם.

שאלה: יש מדרגה בין לב האבן ולב הבשר.

כן.

תלמיד: לדוגמה יש "ואהבת לרעך כמוך", אבל קודם יש "אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך". אז מה המדרגה באמצע, בין לב האבן ולב בשר?

גם לב האבן וגם לב בשר, אלה המדרגות רוחניות, ולכן מה שיש ביניהן זה הבירור של אדם. מה הוא עושה, איך הוא הופך כל פעם את לב האבן ללב הבשר. כשאנחנו מתקרבים למטרה, בשבילנו לב האבן ולב הבשר מתחילים להיות מאוד קרובים זה לזה, ואנחנו עוברים מהר מהאחד לשני.

תלמיד: בפעולה פרקטית, אני מתחיל ממצב "בבקשה אני רוצה לעצמי, אני צריך". והמטרה שלי "החבר רוצה, תן לו". אבל בין זה לזה אני לוקח את הרצון שלי ומבקש על החבר את מה שאני רוצה, ואז זה יעלה למטרה?

כן. העניין הוא לא שאתה רוצה שהחבר יקבל מה שאתה רוצה, אלא שאתה רוצה שהחבר יקבל מה שהוא רוצה.

שאלה: קיבלנו תרגילים לנסות להכניס את החברים ללב. אבל בכל הקטע פה כתוב שאין לנו שליטה על הלב, אז איך לעשות את התרגילים?

אין שליטה חוץ מזה. להכניס את החבר ללב, אתה חייב לתאר את זה לעצמך, ולבקש מהבורא שיעשה את זה. אתה רוצה בעצם להכניס את כל העולם ללב.

תלמיד: אבל לא ללב שיש לי כרגע, זו ההחלפה? להכניס את חבר לתוך הלב זו כבר ההחלפה שעלייה הוא מדבר פה?

נגיד, כן.

שאלה: מה הרגישות או הרגש שצריך להתפתח בנו כשהלב שלנו נפתח כלפי החבר?

כשהלב שלנו נפתח כלפי החבר, זה כבר חיסרון אחר לגמרי, והלב שלי מתחיל לקבל צורת בשר.

תלמיד: אבל אני לא שואל על הלב שלי, אלא עכשיו אני קשוב לחבר, רוצה לקלוט אותו, להכניס אותו לתוך הלב.

אתה לא עושה בו שום דבר, רק בלב שלך. הוא עדיין לא צריך להרגיש שום דבר.

תלמיד: איך אני מסתכל עליו, איך אני יכול להיות ממש קשוב לחיסרון של החבר, לכלי שלו?

לפי הלב שלך, אתה מרגיש את הלב של החבר. אתה רוצה להיות עימו בלב אחד, ואתה משתדל כל הזמן להיכנס לרצונות שלו, לחלומות שלו, לא חשוב מה יש שם. אתה רוצה לעזור לו, לא לקיים מה שהוא רוצה בלב שלו.

תלמיד: ואני צריך להסתכל על זה שהזולת זה אני, או שזה לא אני?

אתה רוצה לעזור לכל זולת וזולת, אתה רוצה להתחבר, להיות בכל זולת וזולת ולעזור לו להגיע למטרתו.

שאלה: מה היחס לבורא בכל התהליך הזה שאני רוצה להיכנס ללב של החבר?

שבסופו של דבר כולנו מתקרבים אליו, ונמצאים בדרך, כי כל צעד ושעל הם בדרך אליו.

תלמיד: כן, אבל כשאני רוצה להתקשר לחבר, אני לא תופס את הבורא בנקודה הזאת?

לא, בצעדים הראשונים ודאי שלא.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבקש והוא יעשה לנו את ההיפוך. אז איך להידבק בזה, איך לחזק את האמונה, איך אני יכול לעזור לחברים להידבק באמונה שהוא יעשה את ההיפוך הזה?

לתת להם דוגמאות טובות ברמה שהם יכולים לתפוס, ולהידמות.

תלמיד: מה יכול לחזק את האמונה שהבורא יחליף לנו את הלב?

אתה רוצה שזה יקרה, אתה מנסה להראות להם את זה, שכך יהיה.

שאלה: אם זה כאילו שמלכות משלבת בתוכה את כל התשע ספירות הראשונות, הן ממלאות אותה, והיא מגלה שהספירות האחרות חשובות לה יותר מעצמה, ושוכחת את עצמה. האם משהו כזה קורה עם החברים?

כן.

שאלה: כל יום החברות יוצרות תפילה שמשולבת מהתפילות של כל חברה וחברה בעשירייה. האם פתיחת הלב זה לרצות שכל חברה תקבל תשובה מהבורא על החלק שלה בתוך התפילה?

גם על חלק שלה, וגם על כולם, אנחנו רוצים שכל אחד יקבל תשובה.

תלמידה: כשדוד המלך אומר "ברא לי לב חדש", וביקש שהבורא אף פעם לא יסור ממנו, מה התפילה בפרק תהילים הזה? כי כתוב בקטע "לב טהור ברא לי אלוקים", והוא מבקש שלא תסור ממני שתמיד תהיה איתי. מה התפילה שלו שם?

בתפילה של דיויד המלך? אני לא יודע. אל תשאלי אותי עליו, אני לא כל כך קרוב עימו. אלה דרגות רוחניות מאוד לא פשוטות. אני יכול להגיד, אבל לא להלביש את עצמי בדיוויד המלך. אבל נגיע לזה, הכול יהיה לנו. נהיה בכל מה שאנחנו לומדים, נהיה בכל המדרגות עד המדרגה העליונה ביותר.

(סוף השיעור)