שיעור בוקר 29.07.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרב"ש, "עשה לך רב וקנה לך חבר – א', קטע 2

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 65

קריין: אנחנו נקרא את מאמרו של הרב"ש "עשה לך רב וקנה לך חבר – א'", כתבי רב"ש א', עמ' 65.

"היוצא מזה, שלא חסר לנו שום דבר, רק "עשה לך רב", שתהיה הרגשה בגדלות ה'." זאת אומרת הבורא זה נקרא הרב. "ואז כולם יהיו מוכשרים להגיע להמטרה, שהיא להידבק בו יתברך.

וכמו כן יש לפרש את המאמר של ר' יהושע בן פרחיה, שאומר שלשה דברים: א. עשה לך רב, ב. וקנה לך חבר, ג. והוי דן את כל האדם לכף זכות - על אהבת חברים.

הנה השכל מחייב, שענין חברים שייך לומר בשני אנשים, שיש להם אותו שיעור קומה, הן בכשרון והן במידות. שאז הם מוצאים לעצמם שפה משותפת, ומתחברים לאחד. ואז "איש את רעהו יעזורו". כדמיון, ששני אנשים עושים שותפות, וכל אחד מהם נותן לתוך השותפות, הן בכסף והן בכוחות, עבודה שוה בשוה. ואז גם הרווחים גם כן מתחלקים ביניהם שוה בשוה.

מה שאין כן אם אחד יותר גבוה מהשני, דהיינו שמשקיע יותר כסף, או שמשקיע מומחיות, או יותר כוחות מהשני, אז ההתחלקות הרווחים גם כן אינה שוה בשוה, אלא שזה נקרא "שותפות לשליש" או "שותפות לרביע". נמצא, שזה לא נקרא "שותפות אמיתית", משום שאחד יותר בעל שיעור קומה מהשני.

ולפי זה יוצא, שענין חברות אמיתית הוא, שכל אחד יתן את התשלום הדרוש לקנות חבירו, הוא דוקא ששניהם הם בשיעור קומה אחת, אז שניהם משלמים שוה בשוה. כדמיון העסק הגשמי, ששניהם נותנים הכל שוה בשוה. אחרת לא יכולה להיות שותפות אמיתית. לכן "וקנה לך חבר". שאי אפשר להיות התחברות, שכל אחד יקנה את חבירו, רק בזמן ששניהם שוים.

אבל מצד השני, היינו שכל אחד יהיה לו מה ללמוד מהשני, אי אפשר להיות אם אין אחד רואה, שחבירו יותר גדול ממנו. ואם השני יותר גדול ממנו, אי אפשר להיות לחבר, אלא לרב, והוא נבחן לתלמיד. אז יש מקום, שיכול ללמוד ממנו שכל או מידות טובות.

וזה ענין שאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר", ששניהם צריכים להיות. היינו, שכל אחד יחשיב את השני לחבר. אז יש מקום לקנות. זאת אומרת, שכל אחד מוכרח לשלם ויתור נגד השני. בדומה, שהאב מוותר על מנוחה שלו ועובד עבור הבן שלו, ומוציא כסף בשביל בנו. והכל הוא מטעם האהבה.

אבל שם הוא אהבה טבעית, שהבורא נתן אהבה טבעית לגדל הילדים, מטעם שיהיה קיום העולם. למשל, אם האב היה מגדל הילדים מטעם מצוה, אז היו להילדים שלו מזונות, והלבשה, ושאר דברים, הנחוצים להילדים, כמו שיש להאדם התחייבות לקיום לכל המצות. זאת פעמים היה מקיים את המצות, ופעמים היה מקיים רק לצאת ידי חובתו, והילדים שלו היו יכולים לגווע מרעב.

לכן נתן הבורא אהבה טבעית להורים, שיאהבו את הילדים, בכדי שיהיה קיום העולם. מה שאין כן באהבת חברים, אז כל אחד צריך לעבוד בעצמו יגיעה גדולה, בכדי שיתרקם בלבו אהבת חברים. וכן שייך ענין "וקנה לך חבר". היינו לאחר שמבין, בשכל על כל פנים, שהוא צריך לעזרה, ואין ביכולתו לעבוד את עבודת הקודש, אז אם הוא מבין, שהוא צריך לעזרה, בשיעור הזה שהוא מבין בשכל, אז הוא מתחיל לקנות, היינו לוותר ויתורים לטובת חבירו.

והוא מטעם, שהוא מבין, שעיקר היגיעה, להשפיע להבורא. וזה הוא נגד הטבע שלו, היות שהאדם נברא עם רצון לקבל רק לתועלת עצמו. לכן ניתנה לנו סגולה, איך לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. וע"י זה הוא יכול לבוא לאהבת הבורא.

לכן חבר בדרגתו הוא יכול למצוא. אבל שאח"כ יעשה את החבר לרב, היינו שירגיש שחבירו הוא במדרגה יותר גבוהה ממנו, זה אין האדם יכול לראות, שחבירו יהיה בדוגמת רב והוא בדוגמת תלמיד. ואם לא יחזיק את חבירו בתור רב, איך יהיה מציאות שילמוד ממנו. וזה נקרא "עשה", שזה ענין מעשה בלי שכל. זאת אומרת, שהוא צריך לקבל על עצמו למעלה מהדעת, שחבירו הוא יותר גדול ממנו. וזה נקרא "עשה", היינו עשיה למעלה מהדעת.

ועיין בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב, ד"ה "אמנם"). כתוב שם וזה לשונו "לקבל תנאי הא' מחוייב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות הגדול".

הרי הוא אומר בפירוש, שכל אחד צריך לראות את עצמו, כאילו הוא הקטן מהתלמידים. ואיך אפשר, שהאדם יראה שהוא הקטן מכולם. וזה שייך רק למעלה מהדעת. וזה נקרא "עשה לך רב". היינו, שכל אחד ואחד הם בחינת רב נגדו, והוא נחשב רק לתלמיד.

וזוהי עבודה גדולה. כי יש כלל "החסרונות של השני הם תמיד מגולים, והחסרונות של עצמו הם תמיד מכוסים". והוא צריך להחשיב את השני, שהוא בעל מעלות טובות, ושכדאי לו לקבל על עצמו, מה שהוא אומר לו, או מה שהוא עושה, שהוא ילמד מהמעשים של השני.

וזה אין הגוף מסכים. כי תמיד הדרך היא, בזמן שמי שהוא צריך ללמוד מהשני, זאת אומרת, במקום שאם הוא מחשיב את השני, השני מחייב לו יגיעה, אז הגוף מבטל את דעתו ועשייתו של השני. והוא מטעם, שהגוף רוצה במנוחה. לכן יותר טוב לו ויותר נח לו לבטל את דעתו והמעשים של חבירו, כדי שלא יצטרך לתת יגיעה.

לכן נקרא זה "עשה לך רב", שפירושו, שבכדי שהחבר יהיה לך רב, אתה צריך לעשות זה. היינו, לא בשכל, כי השכל מחייב אחרת, ולפעמים הוא מראה לו להיפך, שהוא יכול להיות רב והשני תלמיד שלו. לכן נקרא "עשה" לשון עשיה ולא שכל, כנ"ל. "

זאת אומרת אנחנו צריכים לעשות פעולות, עוד ועוד פעולות, וכתוצאה מהפעולות אני מכניע את עצמי כלפי השני ומקבל אותו כרב. בצורה כזאת שאני מתייחס לכולם, אני קונה חברים, לא רבנים, אלא חברים, כשכל אחד מהם נראה לי שהוא גדול ממני. אז חבר זה לא שהוא שווה לי, אלא חבר זה שאני עושה אותו יותר גדול ממני.

שאלה: לגבי המשימה שלך לדווח כל יום על מה שנעשה כהכנה לכנס, לאפשר לכל העולם לראות את מידת החיבור בינינו. מה המטרה והתפקיד של הכנס?

תגידו לי אתם.

תלמיד: המטרה של הכנס היא לא לספר לאנשים החדשים על חכמת הקבלה?

לא, ברור שזה חיבור. חיבור. אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מחיבור.

תלמיד: כן, רק חיבור. יש גם הבנה שצריך לתת פרסום לאנשים החדשים, וגם איזה חומר כהכנה, כמו שפעם היה לנו שיעור אפס. אנחנו יודעים שגלאקסי יכול להכיל הרבה מאוד משתתפים. השאלה היא, איך להתארגן למצב שיגיעו אנשים שהם לא כל כך תואמים את ההתנהגות הנכונה כדי שנוכל לנהל את הכנס?

אז צריכים לפנות לכל הכלי העולמי שלנו, למי שיודע איך אנחנו יכולים להגביל אנשים שנכנסים לרשת שלנו, במיוחד בזמן הכנס, ועושים שם איזה פרעות, איך אנחנו יכולים לנתק אותם.

תלמיד: השאלה הכי חשובה, מה אנחנו יכולים לתת לאנשים האלה?

אנחנו רוצים להכניס את כולם למערכת שלנו, ללמוד, להשתתף בשיעורים, להשתתף בקבוצות, בכל דבר, בכל החיים שלנו.

תלמיד: זה מובן. האם בינתיים נזמין את אלו שלומדים בקורסים או אפילו כל אדם מהרחוב?

את כל אחד. אנחנו נמצאים בדור אחרון, אסור לנו להגביל כניסה לאף אחד.

תלמיד: רציתי להודות לחבר שעוזר לנו.

הוא איש רציני, אני מקווה שאם הוא יסכים ללכת איתך, הוא יעזור באמת.

שאלה: מה זאת אומרת שהכנס פתוח לכל אחד?

אנחנו נמצאים בתהליך של הדור האחרון של גמר התיקון. אומנם התהליך רק מתחיל, אבל עם הפנדמיה הזאת, עם הווירוס הזה שמקיף את כל העולם ומחבר את כל העולם בכל מיני צורות, אז וודאי שאנחנו צריכים כך לראות את עצמנו שאנחנו צריכים לפזר את שיטת התיקון לכל האנושות, שכולם ידעו מה זה. ולכן כניסה לכנס וכניסה לכל החוגים, וודאי שלפי ההתאמה של האדם אליהם, הכניסה פתוחה. וודאי שאנחנו בודקים את האדם עד כמה זה מתאים לו כדי לא להזיק. ככה זה.

תלמיד: צריך לעשות חדרים של גלאקסי בהתאם לאנשים?

אני לא מבין בזה. חדרים, אולמות, אני לא יודע, תנסו לעשות את זה בעצמכם. תנסו, אבל לי אין שום אפשרות לעזור בזה.

(סוף השיעור)