שיעור בוקר 20.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "שני הפכים בנושא אחד"

אנחנו תמיד לומדים וכל הלימוד הוא על עצמנו, ש"שני הפכים בנושא אחד", אחרת אנחנו לא נבראים. צריך להיות "אני" זאת צורה אחת, והצורה השניה "הבורא", שמעביר את צורתו עלי. ואז מפני שהוא ואני הפוכים לפי התכונות, אז יוצא שאני כלול משני הפכים והם בנושא אחד. ברצון לקבל שלי ישנה הטבעה של הרצון לקבל, איך שהוא רוצה לעצמו, מבין, מרגיש, שולט, מחליט, שופט, ואחר כך הרצון להשפיע של הבורא על זה.

שני ההפכים האלו, שתי הצורות האלה, הם הפכים בתכלית ההופכיות. באף פרט שבצורה אחת לא תמצא משהו שדומה אלא הפוך מהשני. וגם ההופכיות הזאת מאחד לשני בין שני ההפכים האלו, הם הפכים מאוד שונים, מיוחדים, בהופכיות שכל פעם כשאני מגלה צורה אחת ואחר כך איך שהיא מתחלפת לשנייה, אני שעובר מצורה לצורה בכל הפרטים של צורה כנגד צורה, צורת הרצון לקבל בכל צורתו נניח כפרעה כנגד הבורא, הרצון להשפיע, שנאה כנגד אהבה, חשבון ברצון לקבל וחשבון בביטול, ברצון להשפיע, כל פעם אני נדהם עד כמה שהצורות האלו הן מביאות חידושים.

ומהפכיות הצורות האלו שנפגשות בנושא אחד, שזה הרצון לקבל, כי מחוצה לרצון לקבל אני לא מרגיש כלום, אלא צורות שבאות בצורה ישירה והפוכה, ואני המרגיש מה שאני מקבל מהבורא בצורה ישירה והפוכה, ובין שניהם אני בונה את עצמי. כי בסך הכול הנברא הוא המרגיש מה שהבורא מזמין בו. ואז כפי שנקרא "ממעשיך" בי אני "הכרנוך", אותך. כך אנחנו צריכים לפתח את הרגישות לבורא, היכרות, להבין למה הוא רוצה שאנחנו נרגיש כך ואחרת, צורות ישירות והפוכות והפער ביניהן. איך נקבל, איך נחליט, איך נכיר אותו את הפועל, למה ובשביל מה כבר כתוב "השלישי" מה שנקרא, מכריע ביניהם. ומתוך זה אנחנו בונים את עצמנו.

לדוגמא, אני פתאום מגלה, זה יכול להיות בכל מקרה, סיפר לי מישהו על משהו, שאיזה חבר ממש מצוין בלימוד, בהבנה, אפילו בהשגה, חושבים עליו שהוא בעל השגה, שהוא כבר משהו, אני מרגיש שאני נפגע, כי אני לא כמוהו. ואני הולך חצי מהיום בהתלהבות שלילית כזאת "ומה איתי, למה אני לא" וכן הלאה, ומלא מלא קנאה.

אחר כך משום מה זה מתחיל לעבור, ואני כבר פנוי במשהו במוח וברגש שלי לחשוב, שהעיקר בשבילי זה להיות מכוון כלפי הבורא. מהי התחרות הזאת מי יותר ומי פחות, בהבנה, בהשגה, בהצטיינות, במה? יש לי משהו כלפי הבורא, זה כבר טוב שיש לי אחיזה, אפילו לא תפיסה אלא אחיזה. מה זאת אומרת, שאפילו אני שאין לי כלום, ואולי דווקא ההפך, שאין לי כלום ואני יכול דווקא בכלום הזה לשייך את עצמי לבורא. כי השום דבר שאין לי, מקנה לי יכולת מיוחדת דווקא על שטח ריק, על אפס, אני לא מקבל ממנו שום דבר ומשייך את עצמי אליו, זה כבר משהו.

אז יכול להיות שהבורא דווקא עשה לי טובה גדולה. הוא לא נותן לי כלום, אבל אני מהמקום הזה, מהמצב הזה שאין לי שום דבר יכול להגיד "אני רוצה להיות שייך אליך, שלא יהיה לי כלום ואף פעם שלא יהיה לי כלום". אני בזה יכול רק להציג, להראות עד כמה שאני שייך אליך ומוכן להיות כעבד נאמן שאין לו כלום. רק קיום נותנים לי ואני שמח ולא מבקש יותר, ורוצה להישאר דווקא באפס הזה עוד ועוד ועוד. שיהיה לי אפס יותר ויותר גדול על פני כל העולם שמצליחים במשהו, ואני דווקא מתוך המצב הנקי הזה רוצה להיות דבוק אליך, עד כדי כך שאפילו לא תדע ושלא תכיר אותי, ועוד ועוד שם אפשר לדבר ולצייר הרבה.

אז יש לנו כאן שתי צורות הפוכות שהתלבשו באדם, בנושא אחד. לא זאת ולא זאת בעצם הצורה הרצויה, אלא שתיהן באות כדי שאנחנו מהן נייצב משהו שלישי. ומה הוא השלישי הזה? אנחנו לאט לאט נלמד, איך מזמינים אותו, איך מייצבים אותו, מה כאן אחרי הבירורים האלה, נניח כמו שאמרתי עכשיו בצורה שלילית ובצורה חיובית, מה אני צריך לקחת כדי לבנות את השלישי, זאת אומרת הקו האמצעי.

יש על זה שאלות? לא, יופי. כי אלה דברים שכנראה עוברים וכך כבר שולטים בהם.

קריין: קטע ראשון, מתוך "כתבי בעל הסולם", "אחור וקדם צרתני".

"הנה כתוב "אדם ובהמה תושיע ה'", ודרשו חז"ל: "אלו בני אדם שהן ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה". פירוש, כל דרך הבריאה שברא ה' היא בחינת ב' הפכים בנושא אחד, ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה בראשית."

(בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")

זאת אומרת אין לנו שום מצב רוחני שלא כלול משני ההפכים, וכל מצב אמיתי צריך להיות כלול משניהם. אם לא, זה נקרא שהמצב "לא מבורר". או שאני נמצא בחוסר הבנה, הכרה שלו, או שאני נמצא באחד מהם. אבל עדיין אין לי מצב שיוצא כתוצאה משני ההפכים האלו, שאני כבר קובע לעצמי את המקום, קובע את היתד ומוכן לצעד קדימה ממנו והלאה, כי סיימתי אותו.

קריין: קטע מספר 2 מבעל הסולם, אגרת נ"א.

"כל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים."

(בעל הסולם. אגרת נ"א)

זאת אומרת שמצד הבורא גם "ביצחק, יקרא לך זרע"¹ וגם "תעלה אותו לעולה שם"², שניהם קיימים וצריכים להתקיים בנושא אחד שזה הרצון לקבל. שרק אז הרצון לקבל מקבל את הצורה הרוחנית שלו, ששני ההפכים האלה מתקיימים ומשלימים זה את זה. לא מבטלים זה את זה אלא משלימים זה את זה. הבורא לא יכול להתייחס לנברא אלא רק דרך שני ההפכים. רצון לקבל וגם רצון להשפיע יטבעו בתוך רצון לקבל, בתוך החומר שלנו. ורק משני דברים, מדבר והיפוכו, אנחנו נוכל גם לראות וגם להרגיש וגם להיות דומים לבורא, מתאימים, מותאמים, מבינים אותו מתוך שתי ההטבעות האלה, שיעשו בנו בסופו של דבר צורה אחת של קו האמצעי.

שאלה: בסופו של דבר ברצון לקבל יש שני מצבים, או שנעים לי באותו רגע או שלא נעים. לפי מה שאנחנו לומדים כל פעם כשלא נעים לי אני עושה את העבודה עם עצמי לעלות מעל המצב. איך מתנהלים כשמרגישים נעים באותו רגע?

כשהצורות האלה נעים ולא נעים עוברות עליי, אני צריך חוץ מזה לקבוע ממה נעים וממה לא נעים. ולראות עד כמה שקביעת המצב שלי, זאת אומרת לא המצב עצמו שהוא נעים או לא נעים, כי "נעים או לא נעים", על זה אין ויכוח, הבשר שלי כך אומר שזה נעים או לא, אלא מה אני קובע לגבי הסיבה להרגשת הנעימות או לא נעימות. וזאת הבעיה, כאן אני צריך להחליט. יכול להיות שלא נעים לי, אבל יחד עם זה אני שמח ומשיג איזו מטרה. יכול להיות שזה נעים ואני נהנה כביכול ויחד עם זה אני מבין שבזה אני הורג את עצמי. נניח שאני מקבל סמים ואני לא יכול לברוח מהם. זאת אומרת יש הבדל בין נעים או לא, ובין נכון או לא.

תלמיד: ומה אם ההרגשה הנעימה באה בלי בירור, כאילו היא מגיעה באופן טבעי?

בלי בירור אנחנו לא מדברים. בלי בירור זה נקרא "בהמה", למרות שבהמה מבררת מאוד. אצלה זה בירור טבעי, היא לא טועה. אבל אנחנו מדברים על האדם שחוץ מ"נעים או לא נעים" הוא צריך לשקול, האם זה מטרתי או לא. אם זה לא מטרתי, כלומר אם הוא שוקל שהמטרה שלו נמצאת בתוך הרגשת טוב או רע, שלפי זה הוא חי, שהרגשת טוב ורע פועלת בו כדי להתקרב להרגשה טובה או להתרחק מהרגשה רעה, לא לטוב או לרע אלא להרגשה טובה או להרגשה רעה, אז אנחנו לא מדברים על האדם הזה. כך זה כל המיליארדים שיש לך כאן על פני כדור הארץ.

אבל אם אנחנו מדברים על האדם, אז יש לו כבר מטרה, שהוא רוצה להשיג אותה. מתחילים להסביר לו, או יותר נכון הוא מתחיל להבין מההסבר שהוא צריך לכוון את עצמו על ידי היחס שלו ל"נעים או לא נעים", ל"נכון או לא נכון". ואז מכל הבירורים הללו הוא יכול כבר לכוון את עצמו למטרה, "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא"³. אבל סתם "נעים או לא נעים", זה לא בירור. זה בירור גופני שאין בזה מחלוקת, אין בזה שום בעיה. זה ברור שכך הגוף שלנו לא טועה. יכול להיות שטועה בגלל שיש כאן הרגל וכן הלאה. לדוגמה תן לילד קטן לשתות ויסקי, זה כל כך לא נעים לו, הוא לא יכול. ותן לאיזה קאובוי לשתות ויסקי, בשבילו זה כמו סוכריה לילד. זאת אומרת זה הרגל.

אנחנו לא מדברים על הרגלים שבכל מקום זה נעשה טבע שני, אלא הגוף לא טועה, פשוט מאוד. אם זה נעים, זה נעים, על זה אין ויכוח. אנחנו יכולים לטעום משהו מצלחת אחת. לך זה נעים ולי זה לא, ואנחנו לא יכולים להתווכח, אנחנו יודעים שכך זה בחיים וזהו, לזה רק אפשר להתרגל ולא יותר. זאת אומרת זה לא בירור בין נעים ולא נעים, אלא הבירור צריך להיות בשתי רמות, שזה נעים, לא נעים, טוב או רע, אמת ושקר. וזה כבר בירור גופני, רגשי, נעים או לא נעים, ובירור שכלי זה נכון, טוב או לא טוב, אמת או שקר. ואדם צריך לעשות כאן חשבונות.

זאת אומרת עלינו לבנות בעיקר את המערכת הזאת של הבירור, כי על ידה אנחנו מוציאים שליש אמצעי דתפארת, בחירה חופשית. איפה אנחנו יכולים להתקיים בין קביעת המצב "טוב ורע", "אמת ושקר". ולכוון את עצמנו נכון כלפי הכוח העליון, שאז אני עושה את עצמי כעצמאי, שיכול לעמוד נגדו ולהיות כמוהו. זה מה שבורא רוצה לראות מהנברא. כמו שאתה רוצה מהילד שלך שהוא יגדל ויהיה חזק וחכם. ואפילו שיהיה מנוגד לך, אבל בצורה נכונה. כלומר איפה שאתה טועה, איפה שאתה לא יכול, או אולי כן יכול להעמיד את עצמך נכון או לא, אתה רוצה לראות שהוא כן מסוגל. זה נקרא "נצחוני בני"⁴.

תלמיד: כשמדברים על לעבור מצבים זה אומר לעבור בירורים, כשהגיע מצב ואני מברר אותו, זה נקרא "לעבור מצב" אחרי שביררתי אותו?

קודם כל צריכים להרגיש את המצב, להתכלל מהמצב, ואחרי שנכללים מהמצב, מבררים. אבל כל מצב צריכים להרגיש ברור.

שאלה: האם זה נכון שאנחנו צריכים להקריב לבורא גם את הרצון לקבל וגם את הרצון להשפיע?

לא זה ולא זה. לא, אנחנו לא צריכים להקריב שום דבר. אנחנו צריכים לבדוק טוב מה אנחנו מקבלים ממנו, כי כל מצב אנחנו מקבלים ממנו. ולכן לא למחוק שום דבר ולהתכלל עם כל הבחנה טובה, רעה, נעימה, לא נכונה. אתה רואה, אני מבלבל. שלא ייראה לי מה שנעים זה טוב ומה שלא נעים זה לא נכון, ואז כשאני כך מברר, אני מתקדם. אבל אני לא מבטל שום דבר. כמה שאנחנו נתקדם יותר יהיו לנו את הצורות ההפוכות האלו, שני הפכים בנושא אחד יותר ויותר בולטים, קיצוניים, כמו שאני תמיד מראה קונוס, כך אנחנו גדלים. כשימין ושמאל כמה שיותר גבוהים הם יותר מנוגדים ורחוקים זה מזה.

תלמיד: בשאלה הקודמת כשאמרתי, "להקריב" לא התכוונתי לבטל אלא לא ליהנות, לא ברצון לקבל ולא ברצון להשפיע, להעביר את הכול לבורא.

אז איך אני אבדוק אותם אם אני לא נהנה? לא.

תלמיד: האם זה קורה כבר אחרי הבדיקה?

כן ולא, זה תלוי איך אני מרשה לעצמי להיכנס לזה או לא, רוצה לברר או לא. לפעמים הרגשה טובה או הרגשה רעה באה אלי והיא תופסת, כובשת אותי, ואני לא יכול לעשות כלום, ורק אחר כך אני מתחיל להפעיל את השכל בנוסף לרגש.

שאלה: כתוב בקטע שהבורא פשוט, אז גם בבורא יש שני הפכים?

אנחנו לא מדברים על הבורא אנחנו מדברים על מה שאנחנו מקבלים ממנו ועל ידי מה אנחנו יכולים לאתר אותו, מה שבו אני לא יודע, לכן הוא נקרא "בורא", "בוא וראה". אם אני עושה "בוא", שאני בונה את עצמי בצורה נכונה, אז אני רואה, ומה שאני רואה זה איך בניתי את עצמי כדי לראות אותו ולא הוא. לכן כשאתה אומר "בבורא", וזה אני לא יודע. מה אני יכול לראות בו? אני יכול לראות בו אלף צורות.

תלמיד: המקובלים שמגלים אותו כותבים שהוא אור פשוט, ואם הוא פשוט אז אולי אין בו הפכים.

אין לו שום צורות, אלא את הצורות האלה אנחנו מרגישים וודאי, לכן נקרא "בוא וראה".

תלמיד: איך נברא שכולו הפוך, עם הפכים וזה גדל כל הזמן יכול להגיע להשתוות הצורה עם משהו פשוט שאין בו הפכים?

בקו האמצעי שבין שניהם מחבר את שניהם יחד. בין צורה והיפוכה אנחנו מוציאים משהו שנקרא "קו אמצעי" שאותו, [שעליו] אנחנו יכולים להגיד "הנה זה א-לוהינו".

תלמיד: ובקו האמצעי כבר אין הפכים?

לא. הוא כלול משני ההפכים יחד כאן קשה להגיד אבל אני חייב להגיד שהוא כלול משניהם וגם אין בו אותם, כי הכול כלפי הנברא. מתוך הנברא, אני חייב לכייל את עצמי, לבנות בי את העין השלישית הזאת, ואז אני רואה אותו. אבל שוב, בגלל שבניתי את העין וכך אני רואה את הבורא, אז הבורא אצלי זה מי ש"בוא וראה", שהתלבש בתוך העין השלישית שלי.

שאלה: מה זו מערכת בירור נכונה, איך אני מברר בכול מצב?

מערכת הבירור הנכונה, נתתי לכם ציור בתחילת השיעור, שמעתי שהחבר הזה הוא בחור מצטיין, הוא כבר נמצא בהשגה, ואני בקושי מבין על מה מדובר, אז אני מתחמם, איך הוא כן ואני לא, ולמה הוא כן ואני לא, ואולי שהוא לא יהיה, למה הוא כן, שיהיה כמוני. אני רוצה להיות יותר מכולם, ואני כבר מתרגז על הבורא שעושה כך, למה אני לא, מה לא עשיתי, מה לא השקעתי? זו צורה אחת.

צורה שנייה, כעבור כמה זמן, משום מה אני לא יודע למה, אבל ודאי זה מלמעלה, אולי על ידי כל מיני אמצעים, אני מתחיל לחשוב אחרת. שהמצב הזה בא לי מהבורא, והמצב הזה הוא דווקא טוב, כי אני יכול כאן להכניע את עצמי ולהגיד, "אני דווקא לא רוצה שום דבר, כולם גדולים, כולם ענקיים, כולם ממש עמודי העולם, וכולם נמצאים ממש ליד הבורא בשווה כמוהו, כולם יושבים ממש בפמליה של מעלה, בישיבה של מעלה, אבל אני כאן בסיום, בסוף, בתחתית הקו ואין לי קשר עם הבורא אלא מזה שאני אפס אפסים, ואני לא רוצה יותר שום דבר, רק להיות במשהו שייך לו. זה קצה ההרגשה הזאת, קצה המחשבה הזאת שבכול זאת גם אותי הוא ברא באיזו טיפה קטנה האחרונה ששפך לעולם הזה.

אני מרוצה מהמצב הזה, כי אני לא דורש יותר כלום. זו שלמות וחפץ חסד אמיתי, אין לי לא חולצה ולא כלום, ולא רוצה לבוא לארמון המלך ששם יש הכול, אלא לגמרי כלום.

יש כאן מצב מאוד חסר ומצב מאוד שלם. למה מאוד שלם? כי השלמות שלו לא תלויה בשום דבר. ועכשיו רק על הקו האמצעי, אבל אני לא רוצה בינתיים לדבר עליו כי מספיק לנו להתמצא בשני ההפכים בינתיים.

תלמיד: המצבים ההפוכים מתעוררים בצורה טבעית?

ודאי שהכול מברר הבורא, מעורר הבורא, אבל האדם מרגיש שזה עובר עליו, הוא מתחמם מקנאה, משנאה, וגם יש לו טענות כלפי הבורא, זה מקו אחד, מקו שמאל, ובקו ימין הוא נעשה רגוע. אבל כשהוא בקו שמאל הוא גם מודע מאיפה זה מגיע, שהבורא בכוונה [כך עשה] לו בהתחלה, חצי תקופת שמאל, והוא מאוד חם ומוכן לעשות הכול, להרוס את כול העולם, כל המציאות. אחר כך הוא מתחיל להרגיש שזה מגיע בדרגות שורש, א', ב', ג', ד' כמו כל מצב ומצב ואז הוא מתחיל להרגיש ש"זה בא מהבורא כדי שאראה, שיהיה לי דווקא כוח התקדמות, שאקנא בכולם, זה טוב, זה ייתן לי דחיפה" וכן הלאה.

עד שהוא מתחיל לרדת מהשמאל הזה לימין, "טוב, אני מקבל את זה מהבורא, העיקר שהבורא מופיע כאן. אם הבורא מופיע אז כביכול זה ממתיק לי את כל המצב כי אני מקבל את זה ממנו, זה כבר לא אותו החבר המצטיין שדוקר לי בעין, אלא הבורא עושה כך שהחבר המצטיין דוקר לי בעין, אם זה הבורא עושה, אז אני כבר קצת נכנע, למה הוא עושה לי את זה וכן הלאה. יש כאן הרבה דברים פנימיים כשהאדם עובר לימין.

תלמיד: צריך להרגיש את שני המצבים בצורה קיצונית?

מאוד. נניח חצי יום הוא נמצא בשמאל, ממש מתחמם על הכול בקנאה ובתביעה, מרגיש את עצמו בעצבנות ובהתחממות על כולם. אבל אחר כך בימין, הולך כמו מלאך על העננים.

תלמיד: איפה שני הפכים בנושא אחד, איפה הנושא האחד?

ברצון לקבל, זה הנושא.

תלמיד: חצי יום הוא כך, חצי יום הוא כך, מתי הוא בשניהם?

חכה. אני עוד לא חושב שאתם ממש נכללים בשני המצבים הללו כדי לדבר על השלישי. השלישי יבלבל.

שאלה: אני לא מצליח לתפוס.

זה טוב שאתה לא מצליח. אני מבקש מכולם, זה מאוד חשוב, מאוד פרקטי ופשוט הגענו למצב שאנחנו צריכים לעמוד על זה. הנושא הזה הוא לפני "אמונה למעלה מהדעת", כבר קצת נכנסנו "לאמונה למעלה מהדעת", אבל רואים ששם אנחנו לא מתמצאים כל כך, לכן אנחנו מגיעים "לשני הפכים" ומהם נגיע שוב לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אני לא תופס במה הדגש פה? כי כשדיברנו על בתוך הדעת, למעלה מהדעת, נתת קוים מנחים במה זה שמאל ובמה זה ימין.

אני נותן לך את זה גם עכשיו.

תלמיד: אני לא מצליח לראות במה זה.

שזה הפוך אתה מרגיש?

תלמיד: אני מזהה, כן.

טוב. שזה נושא אחד, שהרצון לקבל שלי כך קובע, זה גם ברור?

תלמיד: כן.

אז מה השאלה?

תלמיד: איפה הבורא?

הבורא הוא שמזמין בי את שתי הצורות ההפוכות הללו.

תלמיד: איפה החשבון איתו?

חשבון איתו ישנו גם בזה וגם בזה. אחרי שאני מתחמם ומוכן להרוג את כולם מתוך קנאה, "מה זה שמישהו או בכלל כולם כבר עקפו אותי, ואיפה אני", וכן הלאה, ממש פגיעה מאוד גדולה באגו, כי אש הקנאה אוכלת אותי, אז אני לאט לאט מתחיל לגלות שזה האור שמעורר בי אותה הקנאה, שהוא ממשיך להשפיע. הוא גם מתחיל לגלות מי מזמין בי את המצב, כי בהשפעה הזאת יש שורש א' ב' ג' ד', ואז אני מתחיל לאט לאט לראות, להרגיש את השורש, מאיפה הוא מגיע.

גם אצלנו בחיים הרגילים הארציים שלנו, אתה רואה שהאדם בכל זאת נרגע, איכשהו מסכים, איכשהו כבר באיזו צורה אבל "שיהיה כך" וכן הלאה. מאיפה זה מגיע? גם מהשפעת האור שמזמין איזה מצב. אז תמיד מתחילת המצב שהוא רק מזמין, זו תגובה מאוד חריפה, ועד שנמצאת בו קצת מהרגשת הבורא, מהרגשת המקור, האדם לא מבין מאיפה זה ולמה, אבל זה מביא לו רוגע ואיזו מין הסכמה. מאיפה זה, סתם מגיע? אין הרגל, הכול נעשה מתוך שהאור מגיע לסוף ההשפעה שלו, ושם הוא כבר קשור לשורש במשהו.

תלמיד: אז פה אנחנו מדברים על זה שאתה אתה מסכים עם המצב הראשון עד שהוא נירגע ואז אתה עובר למצב השני? זה כאילו אתה לא מתמודד עם המצב הראשון.

אתה מתמודד.

תלמיד: במה אתה מתמודד?

אש הקנאה שורפת אותך, אבל למרות זאת אתה קיבלת עכשיו ידיעה שזה מגיע מהבורא, שאין עוד מלבדו. אז איך אני צריך להתייחס לזה שאני כל כך מקנא וכל כך שונא וכל כך מתחמם נגד מישהו שכאילו יותר ממני, פגם בי, הוא פגע בי, זו פגיעה.

אבל אתה יכול להגיד הוא לא התכוון, מה זה חשוב אם הוא התכוון או לא? אני רוצה לסתור אותו, אני רוצה למחוק אותו, כי כלפי הרצון לקבל שלי הוא השונא, אמנם הוא לא יודע עלי בכלל, לא חושב, אבל אני כך מרגיש.

תלמיד: יש כאן איזו עבודה של התגברות, לנסות להתפלל, לא להסכים עם המצב בו אתה חי.

נכון, אחרי שאתה מקבל ידיעה איכשהו בתוך ההרגשה הזאת שבכל זאת אין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, אז אתה מתחיל לחשוב, רגע, רגע זה הבורא מעורר בי את הקנאה הזאת כלפי החבר, מה אני צריך לעשות? אז אני צריך להגיד, תודה לבורא שנתן לי כזאת הרגשה, שההרגשה הזאת היא תוביל אותי נכון.

איפה כאן תלמוד עשר הספירות, איפה כאן שמעתי, איפה השיעור שאני צריך לשמוע אולי עוד פעם. דוחף אותי קדימה, מושך אותי קדימה, אז אני צריך להגיד תודה לבורא שעל ידי זה מעורר אותי. קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם שלו לעולם יותר גבוה.

תלמיד: נניח אני מזהה את המצבים אבל אני די רואה שמעבירים אותם עליך, זאת אומרת אני לא רואה איך אני יכול להפוך להיות החלק.

מה זה עליך אני לא רואה?

תלמיד: שפשוט מלמעלה הבורא מעביר אותך את המצב, מעורר בך קנאה ואז לאט לאט שמרחם עליך.

כן, הבורא מעביר אותך דרך כל המצבים האלה, דרך כל הדמויות האלה, הפריימים.

תלמיד: אז איפה אתה נכנס, איפה נכנס האדם?

האדם צריך לראות שזה ככה, האדם צריך ללמוד מכל הצורות האלה שהוא עובר ומתוך זה תהיה לו חכמה, כי "אין חכם כבעל ניסיון". מתוך שהוא רואה מה שהבורא עושה לו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך" לאט לאט, זה רק מקו אחד, מקו שמאל, מקנאה הוא למד.

אחר כך מתוך זה יש איזו העברה לימין, אבל עכשיו עלי, זה שהבורא בצורה כזאת מקדם אותי ואז תודה לחבר, תודה לבורא, אבל אני מרגיש עכשיו את עצמי אפס. אני פתאום מרגיש שלהיות באפס זה דבר הכי הכי מכובד, זה דבר הכי הכי גבוה, זה נקי, לבן אין בו שום כתם, אני לא רוצה שום דבר שיוסיפו לי, לא ידיעה ולא הבנה ולא כלום, רק להיות מבוטל לגמרי.

כי בצורה כזאת שאני לגמרי מבוטל אני נמצא בו, אני נכלל בו, מזה מתחיל להיות העיבור שלי. אני לא דורש שום דבר, חפץ חסד מינימלי, אחר כך יהיה חפץ חסד שידרשו ממני להיות חפץ חסד על זה שיראו לי, אתה רוצה או לא רוצה אבל זה ארגז עם מטבעות זהב שלך, אבל עכשיו אין לי עדיין לא חולצה לא כלום.

תלמיד: אז עכשיו זה עדיין שלב שמעבירים אותך מקו לקו, אין לך שתי יוצרות בו זמנית?

לא. למה אתם קופצים, אין. מה שאני מקבל אני אומר לך, זה ואחר כך את זה. זה ברור לכם? אתם עברתם את הדברים האלה מי שעבר, מי שלא לא, אבל אפילו תכתבו את זה לעצמכם. קח דף נייר, דף אחד, אפילו במחברת שיהיו לך כאלה רצוף ותכתוב. קודם את זהו אחר כך את זה, מה קורה, איך מרגיש, וגם בימין על הלבן שזה דבר מצוין, אמיתי, זה עיבור, אני רוצה ככה להישאר, ורק להגביר את העיבור בכל דרגה ודרגה זו המטרה שלי, זאת נקודת הדבקות.

אחר כך ייתנו לי כל מיני תוספות ואני למרותם אהיה דבוק וזה יקרא שאני כבר ביניקה, במוחין, במדרגות עד גמר התיקון שאני שווה לבורא. אבל במה? בנקודה הלבנה. אבל זו לא נקודה הלבנה, אני נמצא על פני הקו, עליתי בציר הזה עד הכוח העליון, ואז אני נעשה בקו האמצעי כמוהו, שבאמת לי אין כלום, ויחד עם זה יש לי הכול. כי מצד הרצון לקבל באמת אין לי כלום, מצד הרצון להשפיע יש לי הכול. ואיך אני מחבר את זה? את זה עוד נלמד.

תלמיד: אז חוץ מלנסות לראות את התהליך שהבורא מעביר אותך מקו אחד לקו השני, אין לי יכולת כאילו להיות החלק הפעיל ואפילו ליזום את זה.

אתה פעיל, בשני הקווים האלו אתה פעיל. אתה עובר את המצבים האלה, אתה אוכל אותם, שותה אותם, סופג אותם, מעכל, סופג בצורה שזה ממש עובר על כל הבשר.

תלמיד: אבל במה אני כאילו משתמש במצבים להגביר ביטול, להגביר לנסות להתעסק בעיבור.

כן, אתה מסכים איתם, לא מסכים איתם, אתה מתנגד או לא, אתה רוצה להישאר בזה או לא, אולי כדאי לך לחזור לשמאל ולהגביר אותו כדי להיות עוד יותר לבן בימין.

תלמיד: אבל אותו ביטול שלך העיבור הראשון על בסיס מה הוא נבנה?

בזה שאתה מסכים להיות באפס ללא שום ערעור, אתה רק את זה רוצה, אתה לא רוצה שזה יגמר, אתה לא רוצה שייתנו לך כלום, אתה נמצא עדיין ברצון לקבל, כי כל תוספת שייתנו לך עכשיו בתוך נקודה שאתה אפס אפסים היא תקלקל לך את הדבקות. זו נקודת הדבקות הראשונה שאתה רק בביטול עוסק. אז אם יוסיפו לך עכשיו קצת ידע, קצת הרגשה, נוכחות בבורא, זהו קלקול, קלקול.

לכן חפץ חסד ביער הוא לא רוצה חולצה, גם אם תביא לו מהמלך, את בגדי המלך. עכשיו בקו האמצעי הוא צריך ללמוד מהמלך איך להלביש את כול הכיסויים של המלך ולהישאר בזה מצד אחד חפץ חסד, מצד שני עשיר ממש עם כל אוצרות הבורא שהאור העליון ימלא אותו עם הנרנח"י. והוא בעצמו נשאר באפס, איך זה יכול להיות? זה באמת שתי הפכים כבר בנושא אחד. עוד נדבר.

תלמיד: אז רק אותו אפס כלפי מה אני רוצה להתבטל, כלפי התהליך שהבורא מעביר אותי?

כן.

תלמיד: כלפי מה אני רוצה להיות אפס?

הכול מה שעושה ה' לטובה ואני רוצה כך להישאר, ואני מרגיש דווקא בנקודת הביטול הזה, זה המצב היחידי בינתיים שאני יכול להרגיש בו שלמות. אף אחד לא יכול לנגוע שיהרגו אותי, שיעשו מה שיעשו, שייקחו ממני את כל מה שיש דווקא אני לא אתנגד ולא אעשה כלום, אני רק אחזיק בנקודת הדבקות בבורא.

תלמיד: ואתה מסכים גם לזה שאתה מקנא בחבר והכול, כל הדברים השליליים גם אם אתה מבוטל.

דווקא אני בונה את עצמי על פני זה. אם הקנאה הזאת תעבור לגמרי אז תעבור גם נקודת הביטול. אמנם איך זה יכול להיות שזה בונה את זה, זאת אומרת, איך יכול להיות שאני עכשיו לא רוצה כלום, אפס טוטאלי, איך יכול להיות שזה נבנה על פני קנאה כל כך גדולה שהייתי שורף את כל העולם, את כל העולם הייתי שורף, איך זה יכול להיות? יש כאן קשר דרך נקודת ההיפוך.

עוד נלמד איך שזה נבנה, זה מעניין, זה הנושא.

תלמיד: אם אני מבין אותך נכון, זה כאילו ממש מהפכני במובן הזה שאני מסתכל על המכניקה, על התהליך שקורה לי. כל פעם שקורה משהו בעיקר אני לא מרשה לואקום, אני מיד מנסה להביא איזו פרשנות, זה טוב, אין עוד מלבדו, כאילו כמו לצבוע את זה במשהו חיובי. ואם אני מבין נכון את מה שאתה אומר, עכשיו כאילו קורה משהו.

עוד לא יכול לקרות שום דבר.

תלמיד: בתחושה.

אם אתה נמצא כבר בנקודת הביטול האמיתית לא יכול לקרות שום דבר, אלא ודאי שאנחנו לא נמצאים בה ממש בשלמות, אבל אנחנו יכולים אז להוסיף עליה. קצת קנאה, קצת תגובה, קצת כך וקצת כך, אבל אני בכל זאת בצורה אגואיסטית אני מחזיק בנקודה הזאת של ביטול, כי זו נקודה נקודת ביטוח שלי.

אתה לא יכול לנגוע באף אחד לא יכול לנגוע בי. תגידו מה שאתם רוצים, תעשו עלי מה שאתם רוצים, אני אפס, אני בפנים עוד אשמח, כמה שתרדו עלי אני עוד אשמח, כי כל אלו כוחות הדין הם ידחפו, יגרמו לי נקודת הביטול לא עוד יותר גדולה, אלא יותר משמעותית, עמוקה.

תלמיד: כלומר מה שאמרת עכשיו צריך לנחם או זה מה שצריך להיות לי בראש. כלומר התרגולת שלי ממצב של היום אין ואקום, אני שם לב איך אני חושב, תמיד השכל קופץ ומנסה לתת משהו מעודד או חיובי איך שזה נתפס אצלי.

מה שאני מבין עכשיו קורה משהו פשוט תקבל, תרחיב את היכולת הכלה, למרות שזה מפחיד.

זה יבוא, אל תדאג, זה מפחיד או לא, משמח או לא, זה לא חשוב, זה יבוא. אני מדבר על זה כדי לזרז את הזמנים, כי ראיתי שבאמונה למעלה מהדעת אנחנו עוד לא אוחזים בה ודרך שני ההפכים כן.

תלמיד: בכל זאת באמונה למעלה מהדעת היתה כאילו פעולה ברורה. אמרת, תסתכל על זה בעיניים הגיוניות, ואז תלך עם השכל של החכמים. הייתה איזו פעולה שנתת לנו לתרגל.

יותר ברור ממה שכאן?

תלמיד: מבחינת הפעולה. האם יש איזו פעולה שאנחנו צריכים לתרגל אותה בשני הפכים בנושא אחד?

לא, כאן זו יותר נקודת הצפייה. אתה צודק, כאן זו נקודת הצפייה. אמנם זה לא פעם אחת, זה חוזר הרבה פעמים אבל העיקר זה נקודת הביטול שמגיעה אלי על ידי זה שאני מתרגז על כל העולם וממש מוכן לעזוב את בני ברוך, מלא מלא תרעומת, ואחר כך אני מקבל את ההרגעה זאת.

שוב, את זה אנחנו צריכים לראות כתרגיל. זה לא שאנחנו עושים את זה, אלא הבורא עושה עלינו. צריכים ללמוד את זה ממנו ואחר כך נראה איך אנחנו חוזרים על זה בעצמנו.

תלמיד: עוד משהו קטן. שמעתי אותך היום שוב נותן עצה, שכבר שמעתי אותה במשך שנים. אמרת, תכתבו את המצבים, פעם אמרת לכתוב איזה יומן. כל פעם אתה נותן את העצה הזאת בצורות אחרות.

כל אחד מכם יצטרך להיות מלמד, מוביל, מדריך. זה תפקיד שלא יברח מכם. אם הביאו אתכם לכאן אז לזה אתם מכינים את עצמכם, שיהיה לכם ברור. לכן תכתוב, שתהיה לך מחברת עבה כזאת, וכל פעם תכתוב בדף חדש משהו, אחר כך זה יעזור לך. כל אחד יצטרך במשהו ללמד אחרים.

תלמיד: אני עדיין לא מצליח להבין את שני הפכים במקום אחד. זה נראה כאילו אחד מחליף את השני.

כן, אבל כשאתה כבר נמצא בזה ואחר כך בזה, שניהם עברו על הרצון לקבל ואתה יכול עכשיו לתאר לעצמך האם הלבן יותר גדול, האם השחור יותר גדול. זאת אומרת האם חושך וקנאה ושנאה יותר גדולים, ואחר כך איך אני מגיע לצד השני, שאני דווקא לא רוצה כלום ונמצא בחפץ חסד עוד יותר גדול וגבוה, ואין לי שום דבר ואני ממש מבטל את עצמי כאילו גם גופי אינו. או ההיפך, כאילו שאני מלך של כל העולם הגשמי ומאבד את הכול ונשארה לי רק נקודת הקשר עם הבורא.

והנקודה הזאת לא נותנת לי כלום חוץ מהנקודה עצמה, לעומת כמה שאני כאילו הפסדתי. "אפילו חרד חדה מונחת על צווארו", שלוקח ממני את הכול כולל החיים, איך אז אני מצייר את המצבים האלו לעצמי. יש כאן עניין של לשחק עם זה. נחיה ונראה.

תלמיד: אז כאילו נשאר רושם ברצון לקבל?

ודאי, ועוד איזה רושם. אני יכול לחזור למצב ההוא, ויכולים להחזיר אותי גם על ידי הכוח עליון.

תלמיד: זה לא ששתי ההרגשות בבת אחת, אלא הרושם הקודם נשאר ולא הולך?

רצון לקבל לא יכול להיות בבת אחת בשני מצבים, אבל בנושא אחד. לא בבת אחת אלא בזה אחר זה. ולכן כתוב, "שני הפכים בנושא אחד". אבל כשהרצון לקבל עובר כאלו מצבים, זו התרשמות מאוד עוצמתית.

שאלה: האם יעזור לי לחלק את הדרך שבה אני מסתכל על החברים לנקודה שבלב שהיא שלמה ומושלמת ולחמור שיכול לעשות מה שבא לו, האם זה יעזור לי לבנות יחס נכון לחברים?

אנחנו לא מדברים עכשיו על היחס הנכון לחברים או לא. אני מברר עכשיו את המצב הפנימי שלי, איך אני מושפע ממה שעובר עלי. ודאי שאחר כך אני אומר שמה שעובר עלי, עובר מהבורא אבל בינתיים זה עובר עלי. ואני מתמלא בהרגשה של קנאה, של שנאה, של חוסר כבוד וכן הלאה, וזה ממלא אותי כך שלא משאיר לי מקום לקשור את זה עם הבורא ולייחס את זה לחברה ולחברים. איפה, אני כולי רותח וזהו. על מצב כזה אנחנו מדברים.

אתה כבר שואל, איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו בערבות כך שאפילו שיבואו כאלו מצבים, האם הם ימחקו לי את המצב של ערבות או מצב הערבות ישלוט בכל זאת? מצב הערבות לא ישלוט, אל תדאג. תמיד האגו, הפרעה, עד שאנחנו מגלים את גמר התיקון הוא השולט בעצם. וכל המצבים שמגיעים לנו בין שליטה לשליטה, הם רק כדי לתת לו אפשרות עוד פעם לצאת מהמסתור ולהראות שהוא שולט.

שאלה: שנאה זאת תחושה שמגיעה מהבורא. איך להרים גבוה יותר את נקודת הביטול הזאת? מהו חומר הדלק של הכוונה שלי, איך להחזיק מעל המצב הקבוע של השנאה את חשיבות הביטול? מהי נקודת המוצא כאן? לרגע אחד אני יכול לעשות את זה, אבל איך להחזיק כל הזמן בזה. זה קשה, זה לא ברור.

אתם מדברים עכשיו, איך אנחנו שולטים על ימין, איך אנחנו שולטים על שמאל. אני לא דיברתי על זה, אני דיברתי איך אנחנו מרגישים מה זה שמאל, שאני מלא קנאה ותרעומת גם על הבורא וגם על החבר וגם על כולם, על כל העולם, איך שזה עובר עלי ושורף אותי, אש קנאה נניח, מצד אחד.

ומצד שני, איך אחר כך אני לאט לאט מתקרר, כי זה בא מהבורא, כי אחרי ההשפעה הזאת מגיע השורש שלה, שמתגלה שזה בא מהבורא ואז אני מרגיש שאני כאן מבוטל. מבוטל גם כלפי הקנאה הזאת שזה הבורא בכוונה העביר עלי, ואני כבר מקבל לא את הקנאה, אלא את הבורא שמבטל אותי ומביא לי קנאה, ואחר כך הבורא יותר חזק מהקנאה ומהכול, ואז אני רוצה להתבטל כלפיו. יש כאן מצבים. ואז אני מרגיש מה זה נקרא נקודת הביטול, שאני מוכן ושמח שיש לי הזדמנות לבטל את עצמי ולהישאר בזה.

עד כאן דיברנו. זאת אומרת דיברנו שאני צופה כאילו, מה קורה בי. מתחמם ממה שיש, מתקרר ממה שיש, שונא מה שיש, אוהב ורוצה להישאר במה שיש. זה שמאל וזה ימין. זה הכול. ולא קבוצה ולא ערבות ולא איך אני מכין את עצמי. אם אני מכין את עצמי זה לא שווה, זה לא נקרא שעוברים עלי ממש אש קנאה, אש שנאה וביטול ממש. שני המצבים הללו, שאני מוכן לשרוף את הכול ואת עצמי רק לא להרגיש את עצמי כשפל כלפי מישהו. וההיפך, שאני אפס ולא רוצה כלום שיפריע לי להיות אפס, כמה שיותר להיות אפס, זה עוד יותר.

זאת אומרת, מצד אחד אני משתוקק להיות בגובה. איפה? יותר מכולם, לא מוכן לבטל את עצמי כלפי אף אחד, כלפי הבורא גם. כי אני לא מסכים עימו, אני רוצה לקבוע. מצד שני, אני רוצה להיות בנקודה הכי נמוכה, ביטול, רק תוסיף לי ביטול, שיהיה יותר ויותר. תראה לי שאני מפסיד עוד יותר, אני אהיה עוד יותר בהודיה. אלה שתי נקודות שונות, הפוכות. זה שני הפכים בנושא אחד.

אתם יכולים לשאול, זה ברצון לקבל וזה ברצון לקבל. זה שהרצון לקבל רוצה לתפוס את הכול ולהיות מלך העולם זה ברור, אבל איזה תענוג יש לו מזה שהוא מבטל את עצמו להכול? זו השפעת המאור המחזיר למוטב, אין כאן כלום חוץ מזה. אלה שתי צורות האור שמשפיעות עלינו ואנחנו מגיבים, פעם כך ופעם כך. זה הכול. אבל לא שאנחנו מדברים על זה שמצד האדם ישנה כאן יכולת במשהו להתנגד, להתגבר, להמתיק. לא, גם בזה וגם בזה. אחר כך נדבר מה עושים עם זה.

תלמיד: אני מקווה שזה קרוב למה שאתה דיברת עליו. אתמול בשיעור של "תלמוד עשר הספירות" שבו שמענו את רב"ש, סיפרת בצורה שנותנת המון התרשמות על איך אנחנו בונים כוונה ביחס לבורא, כל האהבה הזאת וכולי. אמרת את זה כמה פעמים אבל אתמול זה היה כל כך חזק שהיום בבוקר התעוררתי וכל המחשבות שלי היו רק לשמוע את זה שוב. שמעתי את הרב"ש, אבל כשהתחלת לדבר עבר איזה זמן והרגשתי שכאילו פספסתי משהו. ההתרשמות שהייתה אתמול, שאפילו קינאתי בך, היום בבוקר זה פתאום כאילו חלף ולא התרשמתי בכלל באותה הצורה.

כי אין בך אותם כלים, כך שאתה תוכל להתפעל ממה שהיה קודם. וממה שאתמול התפעלת וראית דבר חכמה או משהו מיוחד, גילוי כזה, היום זה ייראה לך רגיל, לא תבחין שם בנקודות מיוחדות. זה סימן של התקדמות, למרות שלא נראה לך בדרך כלל שזו ממש התקדמות כי אתה לא מרגיש עכשיו שיש איזו תוספת. זה טוב מאוד, טבעי ונכון.

שאלה: המצב הזה של הביטול שאתה מתאר, זה שככל שאני מקבל יותר מכות, אני מגלה שהן בעצם לא מכות, כי כל מה שבעצם אני צריך לדעת זה שיש לי עבודת החיבור הקטנה הזאת שנשלחת על ידי הבורא כדי שאני אתבטל ומעל כל מה שאני מרגיש, אני צריך פשוט לחבק את זה ולהתבטל. כל מה שאני צריך לדעת זה שהכול מגיע מהבורא, וזה הכול. האם זה המצב שאני צריך להיות בו במשך כל היום?

כן, אם במשך כל היום אתה תחזיק את עצמך שכול מה שיש בך זה מגיע מהבורא, זה יהיה נכון.

שאלה: איך האדם אמור להתמודד עם הבושה?

אנחנו לא דיברנו כאן איך להתמודד, אנחנו דיברנו מה אדם מרגיש כפגיעה בגאווה, שזה נקרא בושה. וזהו, לא יותר.

שאלה: מה עושים עם התפילה בנקודת הביטול העצמי? אם במשך היום אתה מתפלל כל הזמן על החברים ואתה עוקב אחרי שני המצבים האלה שאתה רוצה להתפלל, לא רוצה להתפלל, שאתה מוכן לזה או לא, אבל איך מתקשרת לתפילה נקודת הדבקות הזאת, חפץ חסד?

אל תקשרו כל דבר לכל דבר. אנחנו דיברנו עכשיו על מצב מסוים שמגיע לפעמים לאדם, ועליו אנחנו דנים עכשיו, עליו מדברים. ואל תביאו לי עכשיו, "אבל דיברנו שם ככה ושם כך", לא רוצה לשמוע, זה לא נכון, אתם תתבלבלו. אנחנו רוצים להרגיש רק את זה, איך אנחנו נמצאים בקו שמאל, פגיעה בכבוד, פגיעה ב"אני" שלי. ואחר כך בקו ימין, שזה דווקא לא פגיעה אלא דווקא כבוד אני מרגיש, בזה שיש לי את נקודת הדבקות בלבד. ולא חשוב שלכל העולם יהיה להם, שייקחו את כול מה שיש, רק ישאירו לי מצב, דבר אחד, שאני יכול באפס להיות שייך לבורא. רק את זה אנחנו רוצים עכשיו לקבוע, להרגיש את שני המצבים האלה בנו.

ואתם רוצים מיד לקשור את זה עם דברים אחרים, זה רק אומר עד כמה שאתם לא הולכים אחריי. מה, אתם חושבים שזהו, כבר מספיק דיברנו, אפשר לעבור למשהו חדש? חבל.

שאלה: מה תפקיד הקבוצה והחברים בתהליך המעבר בין שני הניגודים, בין שתי ההופכיות?

לא יודע. אני לא חכם כמוך, שאני עכשיו יכול לדבר על זה. אם אתם לא תלכו אחריי אז לכו ממני, פשוט מאוד.

שאלה: דיברת על כך שבעל חיי מתאפיין בהרגשה, טוב, רע, נעים, לא נעים, ואילו בשביל האדם קרוב יותר הבירור של אמת ושקר. איפה עובר הגבול הזה, כי מנקודת מבט של אמת ושקר כל הזמן אתה מרגיש שאתה טועה. ואם אתה מסתכל מנקודת מבט של נעים או לא נעים, אז גם יש כל הזמן טעות.

בשני המצבים האלו יש לנו גם נעים ולא נעים, ואמת ושקר. כי גם במצב של קנאה גדולה, שנאה, אני נמצא במצב שזה לא נעים אבל זו אמת שמראים לי. ואחר כך אני יכול להגיד שזה השקר, שזה רק הבורא מסדר לי להרגיש ככה. זאת אומרת, על אמת ושקר גם בקו ימין וגם בקו שמאל אנחנו עדיין יכולים לדבר, אבל זה לא קובע לי שום דבר. העיקר זה להגיע לקו האמצעי.

שאלה: בעניין אותה נדנדה של היפוכים שהבורא מציב לפנינו, האם יש שיטה יותר טובה מאשר לטפל באחרים כדי לחוות את זה ביותר אינטנסיביות?

אני לא יודע, אני גם לא יודע למה אתם כולכם חרשים. אני אמרתי, אנחנו מדברים רק על שני המצבים הללו שדיברתי, מה אתה מביא לי עכשיו?

תלמיד: אם אני רוצה שהעולם יקבל ממני הכול, מאיפה הכוחות להמשיך לעבוד?

גם על זה לא דיברנו. לפי מה שדיברנו אז לא יהיה לך כוח לעבוד עם העולם, איזה עולם? שאתה מתחמם ואתה נמצא במצב מנותק מהכול, ששורה רק בתוך האגו שלך, ששורף אותך, אתה לא יכול. אחר כך כשאתה מבטל את עצמך לגמרי ואתה לא רוצה כלום חוץ מנקודת הדבקות, אז אתה כטיפות זרע נמצא בבורא, אתה גם לא יכול לעשות כלום.

אנחנו מדברים רק על שני המצבים הללו, מה אתם מיד קושרים את זה [יחד], אתם לא מבינים עד כמה שזה דווקא לא שייך אחד לשני. לא הכול אפשר לקשור יחד.

שאלה: אם אני לא יכול לסמוך על עצמי כי אני מרגיש שהכול ברצון לקבל שלי, אז איך אני יכול לעשות את הבירור?

אנחנו לא מדברים על הבירור בדיוק. אנחנו מדברים על ההרגשה שעוברת על הרצון לקבל בלבד. שני הפכים בנושא אחד שהם עוברים על הרצון לקבל, שאתה מקנא, מתחמם, שונא, זה עובר עליך, אתה לא יכול לעשות שום דבר. זה פשוט קורע אותך.

אחר כך מגיעה תחילת השפעת המאור שמכניסה אותך למצב כזה של קנאה, אחר כך אתה מתחיל לגלות בו יותר ויותר יד המכוונת, הבורא, ואז אתה נכנע. ואז אתה מוכן לכל דבר. דווקא אתה מרגיש שנעשה לך טוב מזה, שבצורה כזאת בטלו אותי. היה מה לבטל. עכשיו אני מרגיש בזה שאני מבוטל, את הפער בין מה שהיה קודם, שהייתי מוכן לשרוף את כל העולם אם אני לא הכי גדול, לעכשיו שאני הכי נמוך, ואני מדבר כאן רק על ההרגשות שנולדות באדם מהשפעה מלמעלה, ולא שהוא עושה כאן שום דבר. במקרה הטוב, הוא יודע לפעמים לעשות לעצמו דין וחשבון מאיפה זה בא, למה זה בא, איך הוא בא. אבל לא יותר מזה.

תלמיד: מצד אחד יש שנאה ואפילו ביקורת של עצמי על כך ששום דבר לא יוצא. אפילו בירור על כך שאתה אפילו לא יכול להצדיק אותו ולא מסכים לחלוטין. מצד שני, משהו מנקה אותך ונולד המצב הזה של האפס שעליו אנחנו מדברים.

כן. אני לא שומע את השאלה, אבל מה שאמרת, נכון.

תלמיד: במטרה של כל זה, מה הצעד הבא?

אין לך בזה, אלא מטרת הבורא בך היא כזאת שתרגיש את שני המצבים ההפוכים ברצון לקבל שלך האחד.

שאלה: המסקנה שהבורא רוצה לעורר אותי באמצעות המצב הרע הזה כשהוא עושה לי אי נעימויות, זה מעורר בי שנאה לכל העולם. ואחרי זה אני מרגיש שזה הגיע באופן אוטומטי למצב בו כבר יש לי את החפץ חסד הזה כביכול, והמסקנה שלי היא שלא הייתה בכלל השתתפות שלי בתהליך הזה.

אם כך, אני כל הזמן מרגיש שאני מאבד משהו, כשאני מבין שהייתי צריך להיות אקטיבי ולא הייתי אקטיבי. איך להיות אקטיבי במצב הזה, והאם צריך להיות אקטיבי, או שפשוט מספיק הבירור שהבורא עושה את הכול וזה הכול, וממני נדרש רק ההכרה הזאת?

תשתדלו לעבור את שני המצבים הללו. אז תבינו מה יכול להיות כתוצאה מזה. ואם עדיין לא עברתם את המצבים הללו בצורה מספקת ומלואה, אתם עוד לא מרגישים מה צריך לצאת. כי צריכה להיות מזה תוצאה מאוד מיוחדת, עליה אני לא רוצה כרגע לדבר.

אתם גם צריכים להבין שלהיות מורה זה לתת כל פעם בדיוק לפי המצב הנכון את המנה הבאה.

שאלה: איזה מעשים מזרזים את גילוי שני המצבים ההפוכים זה מזה?

ההכנה הכללית. אי אפשר להגיד. הכנה של הקבוצה במיוחד, מאוד קובעת, ושל האדם עצמו. ככה זה.

מה שאני ממליץ, אם יש לכם זמן משך היום לעבור על אותם הקטעים שאנחנו עוברים בשיעור הזה, לקרוא אותם לפחות. זה יעזור.

שאלה: בקשר לשני הפכים. האם זה דומה לאינוורסיה הפוכה להיות כעזר כנגדו על ידי ביטול ולהיות כעזר כנגדו?

זו תחילת ההכרה של הבורא ופרעה ובניית שני המצבים האלה פנים ואחוריים בתוך האדם בכלים שלו, כדי להכיר את הבורא בדמות הזאת של הכוח העליון החיובי והשלילי. כך בונים.

(סוף השיעור)

---

1. בראשית פרק כ"א, י"ב↩

2. "והעלהו שם, לעלה" (בראשית פרק כ"ב, ב')↩

3. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט)↩

4. תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, נ"ט, ב' גמרא↩