שיעור בוקר 21.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נברחים מהמקורות

קריין: "חיבור העולם בדור האחרון", קטע מספר 15. אומר בעל הסולם במאמרו "השלום בעולם":

"הציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות. הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.

כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: כשאנחנו קוראים את "הדור האחרון" של בעל הסולם, תמיד יש לי הרגשה שזה קצת כמו קומוניזם. הגישה, הרעיונות שלו, זה נראה לי כמו סוציאליזם, קומוניזם. מה אתה יכול להגיד על זה?

אתה צודק. סך הכול חכמת הקבלה מסבירה לנו את החוק הכללי שבטבע שלא תלוי בדומם, צומח, חי ובני אדם, אלא איך הטבע כולו מחובר, מקושר, ומתפקד לפי הטבע. ויוצא שכל הטבע קשור בצורה אינטגראלית, וכולם תלויים בכולם. על זה חכמת הקבלה מדברת. איך נוכל להשפיע דרך כל מיני הזדמנויות על הטבע הכללי, וליהנות ממנו, ובזה לעשות נחת רוח לכל חלק בטבע וגם לכוח הכללי שנקרא "בורא".

תקרא לזה סוציאליזם, קומוניזם, לא חשוב איך, אבל החוק הכללי בטבע האינטגראלי הוא מלכתחילה מחויב ופועל בכל היקום, בכל מה שאתה רק יכול להגיד. יש רק כוח אחד שפועל, מקשר את הכול ומוביל את הכול לחיבור השלם.

תלמיד: אבל אני מרגיש יותר בנוח עם משהו מערבי יותר, מודרני כי בכל הגישה הקומוניסטית הזאת כאילו משהו לוחץ עלי, מגביל את הרגשת החופש שלי. איך אני יכול להרגיש בנוח עם הגישה הזאת שבעל הסולם מציע?

בעל הסולם לא מציע לך קומוניזם ולא סוציאליזם, הוא אומר לך שכל חלקי הטבע קשורים זה לזה ואתה לא רשאי לפתור אותם מהחוק האינטגראלי, מהחיבור האינטגראלי, כי ככה זה כבר נקבע מראש בטבע. ולכן מאין ברירה אתה חייב ללמוד את החוק הזה, ולדעת איך לקיים אותו. לא להכניס שם שום דבר חדש שנראה לך שככה זה יותר נוח, יותר טוב, לך או למישהו אחר, אלא פשוט, רק ללמוד את חוקי הטבע וללכת אחריהם. זה מה שחכמת הקבלה ממליצה. ולכן היא מסבירה לנו את חוקי הטבע. ומי שהולך לממש את זה כנראה שהוא ירוויח, יצליח, ומי שלא יממש את זה, אנחנו רואים מה קורה לו בסופו של דבר.

תלמיד: אבל הוא גם מדבר על המצב הנצחי בכתבים שלו. אז אחרי גמר התיקון, מה יהיה המצב הפוליטי של האנושות? אנחנו נהיה מדינה אחת עולמית, בלי גבולות? איך השיטה, איך המערכת תעבוד?

אחרי גמר התיקון כל האנושות תהיה מחוברת בצורה ברורה, כל לא אחד זה אל זה, במצב שכל אחד יבין מה תפקידו, והכול יפתח לפנינו בצורה ברורה מקצה אל קצה, זה נקרא שהבורא יתגלה לכולם, ואנחנו נחיה בעולם שכולו ברור, שקוף, ונדע איך נכון להתקיים בצורה הדדית, בחיבור, בחיבוק זה עם זה. לא רק אנחנו אלא גם דומם צומח וחי.

שאלה: האם זה נכון שהטבע מארגן את כל ההתפתחות לפי עקרונות חכמת הקבלה? והאם במערכת האינטגראלית אין דבר כזה תועלת פרטית לכל חלק, אלא התועלת היחידה היא התועלת הכללית של המערכת כולה?

נכון לשתי שאלות.

שאלה: מרבית היחידים לא יודעים שהם תלויים בציבור, וכל אחד משתדל כמה שיותר לקבל מהציבור ולא מבין שהוא מזיק לעצמו ולציבור, על איזה יחיד מדבר בעל הסולם?

בעל הסולם מדבר על כל אינדיבידואל, פרט, שלו מתגלה הקשר השלם בין כל הנבראים, ואז אלו שמגלים את זה מבינים שאין הבדל בינם לבין האחרים, ואם הם מזיקים למישהו הם מזיקים לעצמם אפילו יותר ממה שחשבו לעשות למישהו אחר.

תלמיד: כלומר מדובר על אלו שיודעים?

ודאי בטח, ומי שלא יודע סתם סובל.

תלמיד: בעל הסולם כותב "הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור". על פי חכמת הקבלה למה הוא מתכוון יש פה משהו שלישי חדש?

הוא אומר שהכול מחושב אך ורק כלפי הציבור, מה שלא יהיה.

שאלה: אבל איך יכול להיות שמידות רעות זה טובת הציבור, פה הוא כותב גם מידות רעות, גם מעשים רעים גם מעשים טובים לטובת הציבור, אם זה מעשה רע איך זה לטובת הציבור, אם כולם אגואיסטים?

אז מעשה רע זה עד כמה הוא משפיע על הציבור ברע, מעשה טוב, עד כמה משפיע לציבור בטוב.

תלמיד: נוצר פה משהו חדש?

החשבון הוא חדש, הוא כלפי הציבור כולו.

שאלה: הוא כותב פה שעיקר התיקון זה בזה שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד, במה זה בא לידי ביטוי שטובת הפרט וטובת הציבור זה אחד?

כי כולם תלויים זה בזה, כי בסופו של דבר אם עכשיו הייתה מתגלה מערכת הבריאה, היינו רואים שדין פרוטה כדין מאה, שגם אחד וגם כל הציבור הם לגמרי לגמרי זהים, שווים, תלויים.

תלמידה: אז הפרט יכול לבוא ולהגיד "טוב אז אני צריך לדאוג שיהיה לי טוב ואז יהיה לכולם טוב" כי זה אותו הדבר, איפה התיקון?

אבל מפני שאנחנו קשורים בצורה אינטגראלית, אם אני עושה טוב רק לעצמי אני מזיק בזה לכולם.

שאלה: אז מה זה הטוב הזה של הפרט שקשור בטובת הציבור?

שהפרט מתחשב בציבור ועושה מה שטוב לטובת הציבור, וכך כולם מגיעים למצב שהם עושים רק לטובת הציבור, וכך כל הפרטים נהנים.

שאלה: בסופו של דבר לתקן וליצור זה אותו הדבר, אם כן מה אנו יוצרים?

מה שטוב לאחרים, זה מה שאנחנו עושים ובזה אנחנו רוצים להגיע לתיקון העולם כולו.

שאלה: כותב בעל הסולם "כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות". מה זאת אומרת שמחלקים את החירות?

שלכולנו אנחנו יכולים להביא חירות רק בתנאי שאנחנו חושבים על זה שכולנו מחוברים לציבור אחד וכל הציבור צריך להגיע לחירות.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהיחידים צריכים למלא את תפקידם, מה תפקידם?

להחזיק זה את זה.

תלמיד: הציבור זה אנחנו, או הציבור הכללי?

ציבור הכללי צריך להגיע למצב שכל אחד דואג לטובת הציבור.

תלמיד: אנחנו רואים מה קורה היום.

אני לא רואה "היום", אני אומר שצריכים להגיע לזה.

תלמיד: אני מבין שצריכים להגיע, אני מנסה להבין את המעבר הזה שיש בין המצב של היום למה שצריכים להגיע. אנחנו רואים שהיום גם האנשים מנסים לעשות טוב לכל העולם אבל הם לא רואים שהם בעצם מזיקים. איפה יהיה השינוי הזה שהם יראו שדווקא על ידי הביטול של עצמם, הרצונות שלהם, הם דואגים לאחרים? איך זה יגיע אליהם? איפה תשתנה הפרדיגמה הזאת?

על ידי הפצה ועל ידי ועל ידי לחצים גדולים, זה נקרא "מלחמות המשיח".

תלמיד: התפקיד שלנו הוא לרכך את הדבר הזה.

התפקיד שלנו יהיה רק לארגן את הלימוד.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על טובת הציבור, אנחנו רואים שיש הרבה סוגים של ציבורים, לכל אחד נראים טוב דברים מסוימים ואפילו הפוכים מקהלים אחרים.

רצון לקבל שרוצה ליהנות נקרא ציבור. מאיפה בדיוק הוא רוצה ליהנות, גם זה בכל אחד מתחלף כל פעם, וגם בין ציבור לציבור זה מתחלף, זה לא חשוב, אלא הם רוצים ליהנות.

תלמיד: אבל יש קהל מסוים שנהנה מדברים מסוימים ויש קהל אחר שנהנה מדברים אחרים, לפעמים הפוכים אפילו, איך אנחנו יכולים לחשוב על טובת כל הציבור?

נכון, אבל לא חשוב לנו ממה הם רוצים ליהנות, אלא הם רוצים ליהנות.

תלמיד: ואם ההנאות האלה מתנגשות?

שיתנגשו, זה כמו שקורה עכשיו, אז יוצאים למלחמה.

תלמיד: איך אפשר לדאוג לטובת כלל הציבור? איך אפשר להגיע למצב כזה?

בצורה כזאת אתה לא תגיע לטובת הציבור ולשלום הציבור, בצורה כזאת תגיע רק למלחמה.

תלמיד: איך כן?

אך ורק על ידי חינוך, שאתה מחנך אותם, והם מבינים בסופו של דבר שאי אפשר להגיע לשלום העולם אלא רק בהסכמה הדדית, שלמה, של כל הפרטים שבעולם, של כל האנושות, להבנה ולחיבור הכללי שבעולם.

תלמיד: בהמשך לזה הוא כותב שהפתרון הוא "שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו". הוא כותב על תעמולה, שאנחנו רוצים להפיץ לכל העולם תעמולה שתכונת ההשפעה היא הנכונה בהתנהגות.

נכון.

שאלה: האם נכון להסתכל על זה בצורה כזו שתעמולה חיצונית, הפצה, כל הדברים שאנחנו עושים, היא תלויה בלחצים שהבורא נותן לעולם כמו רעידות אדמה וכל מיני דברים שקורים בארץ ובכל העולם?

זה לא חשוב באיזו צורה זה יהיה מלובש.

תלמיד: כשאנחנו עושים הפצה היא תלויה בגורמים חיצוניים, בלחץ שהקהל ירגיש על עצמו, ואז הוא יתחיל לפתוח את האוזניים ולהקשיב כי הוא בצרה.

כן.

תלמיד: אנחנו לא רוצים שהעולם יסבול ואז הוא יתחיל להקשיב. מבחינה פנימית כשאנחנו מושכים את המאור בחיבור שלנו בעשיריות, האם זה ימנע את הצרות שהקהל החיצוני יקבל, זה יעזור לנו להפצה?

ודאי שזה יעזור, ככל שהקהל ירצה ויהיה מסוגל להתקרב אלינו, כך יהיה לנו קל יותר להשפיע לו, ואז יהיה לו קל יותר להיות קרוב לכל הצורות האלה של התיקון.

תלמיד: האם יכול להיות שהחיבורים בינינו יתנו לנו דרכים חדשות?

ודאי, כי אנחנו נמצאים ברשת אחת. זה לא חשוב שחלק נמצא בעל מנת לקבל וחלק בעל מנת להשפיע, כי בסך הכול אנחנו נמצאים במקום אחד.

תלמיד: הכלי העולמי מכיל ממש את כל המדינות, את כל האומות, את כל הצבעים, ודווקא עכשיו יש לנו תקופה מאוד מיוחדת שאנחנו רואים שגם העולם מתחיל להזדעזע, ולנו יש גם את הצורך וגם את היכולת.

אני מאוד מקווה שהעולם יקבל לאט לאט, מאין ברירה, יכולת לשמוע ולראות את העתיד שלו, שלא כדאי לחכות למשהו רע אלא כבר עכשיו להתחיל בטוב.

שאלה: האם מלחמות המשיח הן מלחמות בין עמים? והאם העמים הם העמים שאנחנו רואים או אלה תכונות?

אלו בעיקר תכונות.

תלמיד: איך המלחמה הזאת תתגלה, האם זה יקרה בתוך כל עם?

אני לא יודע, אבל אנחנו בעצמנו נראה את זה, נהיה עדים לזה.

שאלה: האם זה נכון שאנחנו לא יודעים מה זה טוב ומה זה רע?

כן, אנחנו מבררים זאת בהדרגה בהתאם להתקדמות שלנו.

שאלה: האם נכון בכל מיני מצבים להשתוקק לגלות איזה נזק אני מזיק לאחרים, או שאני צריך לחשוב רק עם איזו טובה אני יכול להועיל להם?

לפעמים גם זה טוב להשתדל ולהבין איזה נזק אני עושה לאחרים.

שאלה: בפסקה השלישית נאמר שהרעיונות האלה הם בתנאי שכולם מקיימים את תפקידם בחברה. האם מדובר על המצב שבו שכל גלגל שיניים מכיר בייחודיותו?

כן.

תלמידה: כלומר זה בגמר התיקון.

כן.

(סוף השיעור)