שיעור בוקר 25.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 822

חלק א', כותרת "חיוב", סעיפים ט"ז – י"ח

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 822, "כתבי הדור האחרון".

חלק א', כותרת: "חיוב", סעיף ט"ז.

"טז. ג' יסודות הם להתפשטות (5/1) האמונה - סיפוק תשוקות, הוכחות, ותעמולה:

תשוקות, הן כמו השארת הנפש, שכר. וכן שכר לאומי שיהיה תפארת האומה.

הוכחות, הן שאין קיום לעולם זולתו, מכ"ש בימי האטום ה...

תעמולה, יכולה לשמש במקום הוכחה ג"כ אם היא בחריצות.

יז. מחמת תאות הרכוש, נמצא אשר הק' האלטרואיסטי אי אפשר שיבנה (4/4) זולת בהקדמת (4) הק' האגואיסטי. כמו שהוכיחו כל החברות שרצו ליסד ק' אלטרואיסטי מטרם המארקסיזם. אלא עתה אחר ששליש העולם כבר הניחו יסודותיהם על משטר ק' אגואיסטי, אפשר להתחיל ליסד ק' אלטרואיסטי בר קיימא על בסיס דתי."

שאלה: נראה שבעל הסולם מדבר על תקופה מסוימת, זה נכתב בשנות החמישים, אבל מה נשאר היום מהקומוניזם חוץ מכמה משטרים טוטליטריים שקוראים לעצמם קומוניסטיים, שאין קשר בינם לבין הקומוניזם האגואיסטי היום. האם האנושות פספסה איזה חלון זמן?

יכול להיות. כי בני האדם משתנים, האנושות משתנה. אם פעם בני האדם היו יותר קרובים לשיתוף, היום הם כבר מבינים ששיתוף יכול להיות רק על בסיס כספי ולא על שום בסיס אחר.

תלמיד: אז צפוי שיהיה איזה קאמבק לפאשיזם?

אני לא יודע, אני קורא את זה שוב ושוב, חוזר על זה במשך כמה שנים וזהו. ברור שיהיו שינויים ואנחנו גם נמצאים במצב שמורגש כהכנה לשינויים, אבל יותר מזה קשה להגיד.

תלמיד: קראנו אתמול את סעיף ט"ז, אני מניח שכולם קראו, ובעל הסולם אומר שם "תשוקות, הן כמו השארת הנפש". יש כזאת תשוקה שנקראת "השארת הנפש"?

לא, תשוקה.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון ב"תשוקות, הן כמו השארת הנפש, שכר. וכן שכר לאומי שיהיה תפארת האומה"?

למשהו שאליו העם נמשך, כך אני מבין.

תלמיד: יש איזו גאווה לאומית כזאת לכל העם. אלו התשוקות?

במידה שאנחנו מבינים את המילים שלו.

שאלה: גם אנחנו קראנו את סעיף ט"ז ובהמשך המאמר של "כתבי הדור האחרון" בעל הסולם מסביר קצת יותר בהרחבה מהם אותם ג' יסודות, והוא אומר "ג' יסודות הם להתפשטות הדת". וגם באות י"ז הוא אומר "אפשר להתחיל ליסד ק' אלטרואיסטי בר קיימא על בסיס דתי." נראה שדת היא השיטה העיקרית שבעל הסולם תולה בה את ההתפשטות ההמונית של הקומוניזם האלטרואיסטי.

כן.

תלמיד: מהי אותה "דת"?

חכמת הקבלה בעצם.

תלמיד: אנחנו רואים שלאנשים קשה מאוד לקבל את חכמת הקבלה והיא רק ליחידי סגולה. גם השיטה היא של אמונה למעלה מהדעת והתקדמות נגד הרצון. האם כל ההמונים יבואו ללמוד את חכמת הקבלה?

לא כל ההמונים, אבל אתה לא מביא בחשבון שמה שנראה לך היום, שכולם פועלים דרך הרצון שלהם, זה גם לא כך. כולם מחויבים לקום, לעבוד וללמוד ולעשות כל מיני דברים, ורק חלק קטן ממה שהם מרוויחים הם מקבלים בחזרה כשכר וכל היתר נעלם. לכן הכול תלוי בחברה, בחוקי ההתנהגות של החברה.

תלמיד: מה צריכים להיות החוקים של אותה הדת שיכולה להתפשט בקרב ההמון?

נראה. נקרא הלאה ונראה.

תלמיד: הוא מדבר על חלק מהעקרונות, שהם בעצם עקרונות של הקומוניזם האגואיסטי שהוא שלב בדרך לקומוניזם האלטרואיסטי. ופה הוא גם מסביר איך אותה הדת תתפשט על ידי סיפוק תשוקות והוכחות ותעמולה. אבל למה הוא קורא לזה "דת"? מה מייחד את השיטה הזו שדווקא דרך דת חכמת הקבלה יכולה להתפשט בהמון?

יש כאן בעיה, האם דת היא הסכמה בין בני אדם, או שדת היא אמונת הציבור?

תלמיד: מה ההבדל?

זה הבדל גדול. או שיש בזה הוכחות, תעמולה, או איזה מאבקים בין זרמים בציבור ולמעלה מזה כבר עולה הסכמה.

תלמיד: בעל הסולם תמיד מתייחס בכתבים לתורה, לתהליך שעבר עם ישראל. עם ישראל חי פעם בצורה כזאת שהוא מתאר? בתורה לא כתוב על קומוניזם, כתוב על "ואהבת לרעך כמוך", כתוב על ערבות. האם אלו חוקי הקומוניזם למעשה?

מרכיבים.

תלמיד: למה בעל הסולם בוחר להכניס את המילה קומוניזם, שלא מופיעה בתורה, לתוך כל המשוואה הזאת?

אין לו כנראה מילה אחרת לקבוע שיתוף בין בני אדם שהם מסכימים עליו ללא חיוב חיצון.

תלמיד: זאת השאלה בעצם, האם היתה תקופה שבה העם היה חי בשיתוף כזה?

לא.

תלמיד: בזמן בית המקדש לא היתה תקופה כזאת?

אנחנו לא יודעים, אי אפשר לקבוע בצורה שלמה שזה כך או כך, שבכלל השיטה הקומוניסטית הייתה מקובלת בימים הראשונים של האנושות.

תלמיד: האם הוא מתאר מצב שעוד לא נכתב עליו, עוד לא התגלה, או שהוא מנסה להביא אותנו למצב שדובר עליו, רק בצורה אחרת?

אני לא יודע. אתה שואל אותי כאדם שרואה מסוף העולם ועד סופו ואחראי על מה שהוא מדבר.

תלמיד: בשבילי אתה כזה, הכי קרוב לזה.

לא.

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין אם אנחנו ביחד כקבוצה מנסים להיות מין בחינת מעבר לאיזשהו מצב עתידי.

אנחנו מנסים להבין לאיזו צורת קשר חברתי אנחנו יכולים לשייך את עצמנו.

תלמיד: אז עכשיו בשיעורים האלה, שאנחנו לוקחים את השעה הראשונה של השיעור לקרוא את החומר הזה, אנחנו צריכים להיות בתהליך אקדמאי, שכלתני? אנחנו צריכים להיות בתפילה? מה הכיוון הנכון, מה היחס הנכון לדברים האלה שחלקם מאוד סתומים?

אנחנו צריכים ככל האפשר להבין, להרגיש ולעכל אותו פער שיש בין מצבנו לבין מה שכותב בעל הסולם על הדור המתקדם.

תלמיד: בדרך כלל כשאנחנו עובדים עם כזו עבודה פנימית שאתה מתאר, התוצאה היא תפילה. האם התוצאה צריכה להיות תפילה או איזו הבנה, שלבים?

הבנה ושלבים שמהם יוצאת תפילה. תפילה בסופו של דבר זו התוצאה הנכונה, היחידה שמביאה אותנו למטרה הנכונה.

שאלה: הקומוניזם האגואיסטי הוא שלב בהתפתחות לקומוניזם אלטרואיסטי.

כן.

תלמיד: אני עדיין בהשפעת ההכנה לשיעור, דיברנו על אדם שמיואש מכוחותיו עצמו ופונה לבורא, גם עכשיו דיברנו על תפילה שהיא הדבר המרכזי. האם המאמץ בקומוניזם האגואיסטי הוא בסופו של דבר בכיוון הנכון, והאנושות מבינה שיש צורך שיתופי, אבל הוא צריך להביא אותה גם להבנה ולהכרה שמוכרח להיות פה עוד כוח שיכול לעשות את השיתוף בצורה נכונה? האם זה מה שיביא אותה לצורך בקומוניזם אלטרואיסטי, ואם כן, איך קורה התהליך הזה? הקומוניזם האגואיסטי הוא יותר נעלה משיטות אחרות שהאנושות מתאמצת בהן כי הכיוון נכון אבל יש שם איזו סטייה שצריכה להיות מובנת מתוך המאמץ. ההסתכלות הזאת נכונה?

אני לא יודע. צריכים עוד לדון בזה.

שאלה: בעל הסולם מדבר על תעמולה. אם אתה עושה אותה בחריצות היא באה במקום הוכחה. מה זה אומר "תעמולה", אנחנו צריכים לבוא כל יום ולומר לעצמנו ולהאמין שזה מה שצריך להיות?

אני לא יודע למה הוא מתכוון.

תלמיד: אנחנו קראנו גם אתמול ואני רוצה להבין מה זה תעמולה שאם אתה עושה אותה בחריצות כל יום, בסוף זה בא במקום הוכחה. מה זה אומר?

אני לא יודע מה להגיד לך. היום אנחנו נמצאים במצב שעל השאלה הזאת אין תשובה ברורה.

כן.

שאלה: אולי מהניסיון שלך, העניין של הציונות וגם מה שמדובר בתורה או בעם ישראל שהיה נקרא חזרה לארץ, קיבוץ גלויות, האם זו הסיבה לחזור לארץ ולחיות בחברה מחוברת, האם לא הייתה מאחורי זה מחשבה להקים חברה קומוניסטית?

יכול להיות. אבל השאלה מה זה חברה קומוניסטית, למה הם התכוונו, ומה קרה לאלו שחלמו על זה בחו"ל - כשבאו ארצה, אני לא יודע. אבל בכל זאת היו סביב זה הרבה דיונים ומחשבות ומאבקים, מה לא. עד היום הזה יש הבדלים בין אלו לאלו.

תלמיד: העניין היהודי שקיים בישראל שיצאו לגלות ויחזרו בפעם השלישית. כל הכמיהה של החזרה לארץ, מה המהות שלה, מה זה נותן לכל העם להגיע לפה פיזית?

כאילו שמת ומתחדש.

תלמיד: ומה מתחדש, מה הצורה שהתורה התכוונה שאנחנו נהיה בה, האם זה קומוניזם או משהו אחר?

מה אתם חושבים?

תלמיד: למדנו פעם, מזמן, את הכתבים, ואמרת שאם נסתכל על קן של נמלים או על תאים בגוף זה בעצם קומוניזם. ככה הטבע פועל בין חיות, אורגניזם חי. ובעל הסולם מתאר לנו בצורה שנוכל לקלוט את ההתנהלות הזאת. אבל זה חוקיות בטבע.

כן, זה מחייב כל אחד. זה משהו אחר. אז אין צורה ברורה - לא לשאלה ולא לתשובה.

קריין: "יח.

"יח. הק' האלטרואיסטי סופו לבטל לגמרי (2/6) ממשלת הכח, אלא "איש כל הישר בעיניו יעשה". ואין לתמוה ולפקפק על זה, כי כן לא האמינו שאפשר לחנך ילדים בהסברה אלא במקל חובלים עד שכהיום רוב העולם קבלו זה למעט ממשלת הכח על ילדים. וזה אמור בילדים שאין להם כח הסבלנות ואין להם דעת ומכ"ש בקיבוץ אנשים בעלי דעת וסבלנות ומחונכים באלטרואיזם, ולא יהיה צורך להם משטר של כח."

כך הוא חושב. לא יהיה זמן, לא תהיה אפשרות על ידי הכוח לחייב את האדם, להביא את האדם למצב שהוא יקבל דעה חדשה. זה מעניין מאוד.

שאלה: בולט פה שאי אפשר לערבב בין כוח לבין חינוך ותעמולה, או זה או זה. למה אי אפשר לערבב? במקרים מסוימים משתמשים בכוח, איפה שחינוך ותעמולה לא עובדת על האדם, אז להשתמש בכוח. למה אי אפשר לערבב ביניהם. הוא אומר שזה כמו לשים גדר, או שהחברה פועלת לפי חינוך ותעמולה או שהיא פועלת לפי כוח.

מה אתה חושב?

תלמיד: זה מאוד מעניין. כי מי שבא לחנך, זה מעמיד אותו באתגר מאוד מיוחד. אני מרגיש את האתגר של החברה הזאת בחינוך.

טוב.

שאלה: האם מכות לא יכולות להביא לאדם לקבל דעה חדשה, מחשבה חדשה, תפיסה חדשה, דרך ייסורים לא מחנכת את האדם?

מחייבת. אבל בסופו של דבר אם הוא בורח מזה אז הוא לא בורח עם אותם היחסים, עם אותם הנתונים שקיבל תחת המכות.

תלמיד: מכות יכולות להביא לאדם דעה חדשה?

לא. רק באין ברירה.

תלמיד: מה הם כן נותנות לאדם?

בכוח - שיסכים נגד רצונו.

שאלה: בסדר, נגד רצונו, אז מה חסר פה בעצם? מאיפה יבוא רצונו אם אין לו רצון? גם התהליך שאנחנו עוברים כעת, עד לקומוניזם האגואיסטי, זה דרך של מכות.

כן.

תלמיד: אז מה התועלת בתהליך הזה?

בדרך של מכות אתה בעל כורחך נכנס למצב שמחייבים אותך ועל ידי זה אתה מתרגל כביכול לאותן מכות, לחצים. ועל ידי הלחצים שמגיעים ממש ללא הפסקה, אתה בהדרגה מתחיל להרגיש ביניהם דרך איך להימנע מהמכות ואפילו להרגיש בהן איזו הנחה.

תלמיד: כשאנחנו אומרים למשל "כופין אותו, עד שאומר רוצה אני". בעצם ה"רוצה אני" זה כי אין לי ברירה, זה לא באמת כי אני רוצה.

לא. יכול להיות שאדם כבר מגיע למצב שמתחיל להעריך את המכות, שבלעדיהן לא היה מגלה את התענוג וכבר מחזיק במכות כמו בתענוג.

תלמיד: נכון לשלב הלימוד שלנו, אני מבין שהעיקר זה להבין את הפער בינינו לבין המצב העתידי של הדור האחרון.

כן.

תלמיד: כדי לחזק את הפער הזה ולעכל אותו יותר, תוכל לצייר מהו אותו קומוניזם אלטרואיסטי? זה לא אותו עולם שאני מכיר, רק שנהיה יותר מחוברים? מה אני מחזיק בראש כדי להבין מהו הדור האחרון בכלל.

זה דור, חברה, שכל הנכללים בה, יכולים לתאר לעצמם שהם נמצאים בחיבור לפי רצונם ולא רוצים שום דבר אחר, ככל שלא יעלה להם בראש כל מיני תכניות וצורות, הם רוצים רק להישאר בזה.

תלמיד: מה הרצון האחד המשותף שלהם בדור הזה?

זה רצון אחד משותף, שהם מעלים אותו כמשהו שאין ולא קיים חוץ ממנו.

תלמיד: וכשהוא כותב "תחילה יש לעשות מוסד קטן שרוב צבורו (2/4) יהיו אלטרואיסטים", מה הדבר הזה? קבוצת מקובלים בתוך הדבר הזה או שזו אומה שמחליטה לקום באנושות?

זו אומה. חברה לא גדולה שמחליטה שהיא צריכה לקום ולהגיע לאיחוד כמו שכתוב.

תלמיד: מי מרכיב אותה אומה?

אנשיה.

תלמיד: מה מאפיין אותם?

הם רוצים להגיע לצורה שאנחנו מדברים עליה.

תלמיד: הם אנשים בעלי נקודות שבלב?

כן.

תלמיד: זו קבוצה של מקובלים, המוסד הקטן הזה?

פחות או יותר.

תלמיד: מה התפקיד של המקובלים בדור האחרון?

הם בעיקר אלה שמרכיבים את הדור האחרון.

שאלה: הוא מדבר על שכר לאומי, מה יהיה בעצם השכר הלאומי שלנו? מה יתניע כל הזמן את המהלך קדימה?

השכר שלנו צריך להיות בזה שאנחנו רוצים לשרת זה את זה מפני שדווקא בצורה כזאת שאנחנו עושים את זה מעל האגו שלנו, אנחנו מדמים את עצמנו לבורא ואז מתחילים להרגיש שהוא קיים בנו.

תלמיד: אם הוא קיים בנו ואנחנו נותנים לו להתקיים בינינו, נותנים לעצמנו ולו ביחד להיות שותפים לדרך הזאת, כמובן שאין שכר טוב מזה אם אנחנו מקימים חברה שכולנו מאמינים בדרך המיוחדת הזאת, כשותפות לכוח העליון.

כן.

תלמיד: אז למה בכל זאת הוא טוען שהתעמולה היא ההוכחה? אנחנו מוכיחים כל יום בעצמנו שזו הדרך הנכונה בתוך העבודה בינינו.

כן. כך אנחנו צריכים להיות.

שאלה: מהניסיון שלי או ממה שלמדתי ממך, החינוך האולטימטיבי הוא דרך דוגמה אישית, דרך אחרת לא תעבוד. אני יכול לנאום אלף פעם, אם אתנהג אחרת, זה מה שייקבע. האם אנחנו צריכים להקים חברה שתהייה דוגמה וזה מה שיפרסם אותה? זאת תהייה ההוכחה?

אני לא יודע. בזמננו אני נמצא בידיים ריקות. פעם הייתי יכול לדבר, לנאום, אבל היום אני לא מרגיש בי כוח לא רק לשכנע, אלא אפילו למסור לבני אדם מה שפעם יכולתי לשפוך עליהם.

תלמיד: אולי אנחנו צריכים למצוא דרך לשמש דוגמה שתופץ, שהם ירגישו את זה. כי אנחנו עושים הסברה, מפיצים באינטרנט, מי שיש לו נקודה בלב והוא מתעורר, היה מתעורר אני מניח גם בלי הרבה מזה. איך אנחנו יוצרים חברה שתשמש בחינוך כמודל, שיראו וזאת תהייה ההוכחה?

נמשיך ונראה.

שאלה: הוא נותן פה עקרונות להפצה של הדת או האמונה או הקבלה. הוא אומר שצריך לפנות לאנשים כי יש להם כל מיני תשוקות ואפשר לספק אותן. אחד מהדברים זה הקשר עם הכוח העליון, אפשר למכור את זה. מנגד, אפשר להוכיח לאדם שאם הוא חי באגואיזם צר, בתקופת פצצות האטום אי אפשר יהיה להתקיים, פשוט נהרוג זה את זה.

אז אפשר להוכיח את זה והוא אומר שהתעמולה זה כמו חינוך, אפשר לחכות עד שנהרוג זה את זה, וזאת תהייה ההוכחה, או שדרך החינוך, לפני שזה יקרה, לחנך אנשים שיבינו. זה נכון? תעמולה זה כמו חינוך?

כן.

תלמיד: זה כמו עם עישון, אפשר לחכות עד שאדם ייחנק או לתת לו כמה סרטים ולהסביר לו את הנזק.

יכול להיות.

תלמיד: האם אפשר לשכנע אדם שהקשר עם הכוח העליון זה טוב, כמו שדתות עושות? אדם יכול גם להקריב את החיים שלו, כשהוא רוצה את הכוח העליון, כי שכנעו אותו, אמרו לו ככה.

נכון.

תלמיד: האם גם אנחנו בחוכמת הקבלה יכולים לעשות כך? כי מכתבי מקובלים אין הרבה הסבר על כך שמגע עם הכוח העליון זה דבר טוב. כל הדת בנויה על סיפורים ולכן זה עדיין נמשך. האם גם אצלנו אפשר לשכנע את האדם או שרק אם יש לו נקודה שבלב הוא משתוקק למגע הזה?

צריכים לחשוב. אנחנו עדיין בעלי ניסיון קטן בדרכנו. ואני זוכר כמה רב"ש נזהר מאוד להוציא מסקנות מהחיים שלו. תאר לעצמך, מהחיים שלו, מכל שכן אנחנו. כי אנחנו עוד לא ראינו את כל התוצאות, התופעות מההתפתחות האנושית.

שאלה: לגבי מה שכתוב באות הזאת, בעל הסולם מתחיל ב"הק' האלטרואיסטי סופו לבטל לגמרי (2/6) ממשלת הכח". ואחר כך הוא מביא לדוגמה שאם פעם חינכו ילדים עם מקל, היום רוב העולם קיבל שצריך למעט בשיטה הזאת ורואים שזה עובד אצל הילדים. והוא אומר על אחת כמה וכמה שאנשים מבוגרים, מתורבתים, עם הרבה סבלנות, כן יוכלו לקבל את זה גם בלי. לאחר מכן הוא אומר שאם יש כאלה שיהיו עקשנים ולא יקבלו על עצמם, אז ינדו אותם, לדבריו "יפרשו ממנו הצבור כמו מן מנודה עד שיהיה מוכרח להתחבר לחוקי החברה". הגישה הזו היא כביכול לא כוחנית בפועל, אבל היא מכריחה את האדם בצורה עקיפה.

כן.

שאלה: האם למצב של גמר תיקון יש גם חלקים ברצון שיכולים להיכנס רק בצורה כזאת? לא מתוך ההסכמה האישית שלהם אלא מחוסר ברירה.

יכול להיות שכן. כמו שהוא כותב על כל מיני דברים שיש בתוך האדם, כאלו חלקים שהם חייבים לקבל את ההוכחה, ההשפעה מלמעלה, בצורת כוח.

שאלה: היום רואים כשיש מישהו מנודה הוא לא מתפשר, הוא הולך, מקים קבוצה משלו ועושה בלגן בכל העולם, אם צריך, כדי לתת למקום שלו לצאת, כדי לבטא את הייחודיות שלו. למה שזה לא יהיה כך עם האדם האחרון בעולם? יש לו ייחודיות, הבורא נתן לו משהו מסוים, למה שהוא יתקפל? ואם זה נשמע שהוא מתקפל זה כאילו לא באמת הצורה שהבורא רצה, כך נראה לפחות. למרות מה שאתה אומר שבעצם הייחודיות שלו הולכת לאיבוד, או שזו ייחודיות מיוחדת שצריכה להתבטא בצורה כזאת, וזהו?

אנחנו צריכים לראות איך הכוח העליון משחק אתו. זה לא תלוי באדם, זה תלוי בתוכנית הכללית ובכוח העליון כלפי כל אחד ואחד במיוחד.

שאלה: זאת הנקודה, לא נראה שהחברה האנושית תצליח לעשות את התיקון הזה על אותם העקשנים, אלא פה צריך עדיין את הכוח העליון, וזהו. אנחנו כחברה לא נצליח לתקן את הבעיה הזאת. אני אומר את זה כי אני רואה שזה קיים גם בחברה בעולם שלנו בצורה מאוד מובהקת, יום יום זה קורה, אנחנו רואים את זה. החברה לא מצליחה להשתלט על כולם ולהכניס את כולם לתלם.

וככל שנתקדם אני חושב שזה יהיה עוד יותר בולט.

שאלה: גם בהקשר לזה וגם בדוגמה שניתנה קודם. נאמר שערכו ניסוי אצל דבורים, נתנו לדבורה מקור של סוכר, היא דיווחה לדבורים האחרות שיבואו ואז העלימו את הסוכר. כשהדבורים ראו פעם אחת שהיא לא אמינה הן לא מענישות אותה, לא מכות אותה, פשוט בפעם הבאה שהיא מדווחת להן, הן לא באות אחריה. זה לא עונש אלא סוג של נידוי, חוסר אמון, תהליך חינוכי, אבל שם זה קורה באופן טבעי. איך אפשר ליצור חינוך כזה, מי יכול לקבל החלטות כאלה, לנדות קצת או יותר, ליצור דרגות שונות של נידוי? כי בסוף זה הכוח הכי חזק, יותר ממכות, מהכול.

אלה הם בוודאי אנשים שנמצאים למעלה מהחברה ההיא. מקובלים שנמצאים למעלה מהחברה ההיא ויכולים להסכים ביניהם שכך צריך להיות ולא אחרת.

שאלה: נראה שתהיה להם אין סוף עבודה, כי הרי הרצון של כל אדם, זאת אנחנו יודעים, הוא גדל כל הזמן. מה ישמור עליו כשהוא גדל שהוא לא יקפוץ ויצא מהכלל?

לא. אני חושב שככל שאנחנו מכירים זה את זה, על ידי כלי התקשורת במיוחד, אז אנחנו מסכימים להיות יחד באותו הסל, ולקבל את שליטת העליון עלינו.

שאלה: זאת אומרת שאותה התעמולה, הוכחות, וסיפוק התשוקות יהיו מספיק חזקים כדי שהבולטים החוצה יהיו נדירים מספיק, לא יהיו רבים?

הם יחשבו פעמיים ויותר מה לעשות כדי לא לבלוט מפני שדווקא לא יהיה מכובד לבלוט, זה לא יעלה את האדם למעלה מאחרים. כך אני חושב. דווקא ככל שהאנשים יהיו יחד, כך זה יהיה הכוח אישי של כל אחד, והכללי.

תלמיד: זאת אומרת שהביטול כלפי הכלל והשירות לחברה יהיה שכר כל כך גבוה,

והבולטות תחשב לגנאי אפילו?

כן.

שאלה: בחינוך שעברנו ואנחנו עוברים פה, אנחנו יודעים שהאמצעי המרכזי לשנות את טבע האדם ואת תפיסת המציאות שלו הוא האור המחזיר למוטב. איך משלבים בחינוך את האמצעי הזה?

אני לא יודע. אני לא בא מהחינוך, ולא מחובר עם החינוך הזה.

שאלה: אם היה אפשר להעביר את האדם תהליך שישנה אותו, מה האמצעי שישנה את הטבע שלו, את תפיסת המציאות שלו? מה הוא הדבר הזה שאתו אנחנו יכולים להעביר את האדם תהליך כדי שהוא יתחיל להשתנות?

ודאי שזאת השפעת האור העליון על האדם, אבל איך אנחנו מעוררים את הדברים האלה? זאת שאלה.

שאלה: האם יש לנו אפשרות לעורר את המאור, לנו, כשאנחנו כבר יודעים?

לפי מה שכותב בעל הסולם אנחנו כן יכולים, אבל בפועל אנחנו עוד לא רואים שזה קורה ובכלל שזה קרה באיזו חברה, איך אני יכול לקחת חלק מהאנשים, מאתיים, שלוש מאות, ולעורר על ידם את הכוח העליון כך שהוא ישפיע עלינו ויעלה אותנו מעלה מעלה.

תלמיד: אבל אנחנו פה מרגישים שאנחנו כן עוברים את התהליך הזה.

כן, ברור שכן, אבל לא שאנחנו יכולים להשתמש בכוח הזה בצורה כזאת כמו בהגה. אין לנו עדיין קשר כזה עם הכוח הזה, "אני לדודי ודודי לי"¹ בצורה ממש גלויה, זה עוד לא.

תלמיד: אם היינו מבינים אולי בצורה מאוד ברורה מה אנחנו עוברים פה, מה משנה אותנו, כי כל אחד יודע ומרגיש שאין מה להשוות בין זה שהוא הגיע ונחשף למה שקרה פה לפני שנים, ואיך שהוא רואה את המציאות היום. משהו פעל עליו, משהו עבד עליו, אבל איך לגעת בזה בדיוק, באיזו שיטה?

אנחנו לא יכולים לראות את זה. זה בלתי אפשרי. אבל בשביל מה? כי כל הגישה היא שתעצום עיניים, תסכים עם ההשגחה עליונה ותאמץ אותה.

תלמיד: כן, אבל לכך אתה מגיע אחרי תהליך שעברת. זה לא שהתחלת כך.

בזכות התהליך.

שאלה: זה מה שאולי צריך לנסות כדי להבין איך להעביר אנשים תהליך כזה?

הם עוברים. כל החברים עוברים את התהליך.

תלמיד: החברים כן, אבל אנחנו רוצים להעביר את זה הלאה.

נעביר הלאה רק על ידי כך שנהיה יותר בכוח ונצא לעולם, לפחות לאומה הישראלית בפועל, ונתחיל לעבוד שם ככל היותר, לצעוק לאנשים, והם ישמעו.

תלמיד: אמרת עכשיו לצאת לאומה הישראלית כהתחלה. כשאתה יוצא, אתה צריך שיהיה לך רצון מאוד חזק, להביא איתך רצון נקי, חזק, ברור, שהוא כוח שמתחיל להניע אנשים. האם היינו יכולים לברר, להגיע לאותו רצון?

הבורא ייתן.

שאלה: צריך לבקש אותו?

צריך לבקש ולחשוב שדווקא בכך אנחנו הולכים ומצליחים.

שאלה: אתה מרגיש שיש לנו מה לתת היום?

לעת עתה, לדרגה שבה העולם שלנו התפתח, אנחנו כן יכולים.

תלמיד: אני חושב שמה שעומד פה על הפרק, זה כביכול אנחנו לומדים את כתבי "הדור האחרון" וזה שונה נגיד מלימוד "תלמוד עשר הספירות" שהשיג המקובל, כתב ומישהו מביא לנו את זה, הוא ממש השיג את הכול.

פה אנחנו מדברים על כתבי "הדור האחרון", ומה יהיה עכשיו. למעשה סוג של חקירה בינינו לבין מה שהכוח העליון יביא, וזה לא משהו שיש איזה תשובה או שיש עכשיו איזה מישהו שממש ראה ואתה שואל שאלה כמו הנביאים או הכוהנים בבית המקדש, אתה שואל שאלה והוא מתקשר ומחזיר לך תשובה.

כך אני מסתכל על הספר שלנו, כתוב "המכון למחקר", יכול להיות כשאתה בא לדבר על המציאות זה בדיוק מה שנדרש, אנחנו בעניין של מחקר, כלומר השלב הגדול שעברנו בחינוך, לפחות כך אני מרגיש, זה אולי היכולת לרוקן את הכוס, את מה שידענו ופתאום להסכים להקשיב למשהו.

ועכשיו, אחרי שלמדנו להקשיב, אנחנו מקשיבים לרב כל יום אז יש אולי תחושה שאנחנו יודעים, נכון שיש לנו מה לתת אבל עדיין את הקשר הזה, את האמונה, מי שממש יוביל אותנו זה משהו שצריך לחקור, כלומר זו העבודה שלנו לחקור ואז אולי יהיה אפשר לתת. כלומר זה שלמדנו עד עכשיו להקשיב זה עדיין לא נותן לנו את היכולת כמו שאנחנו יודעים, לבוא ולהראות, עדיין המחקר צריך להיות אצלנו, וזו אולי העבודה העיקרית. זה מה שאני מרגיש.

כן.

שאלה: יש הרגשה שיש לנו מה לתת, כמו איזה מוצר גולמי שעדיין לא מוכן, לא מותאם, אבל יש איזה בשר. איך אנחנו נגיע למצב שנצליח לגעת עם המסר באנשים? מה התהליך שאנחנו נצטרך לעבור כדי שנגיד ש"אנחנו רוצים, זה מעניין, זה מושך אותנו"?

שיבואו אליך כאלו אנשים?

תלמיד: הרי אנחנו כרגע מרגישים כולנו שעברנו תהליך ארוך כמה עשרות שנים, ויש לנו ביד משהו, עכשיו, כמו שיש לך רעיון ואתה הופך אותו למוצר, אנשים היו להם רעיונות גדולים והיה תהליך שהם הפכו אותו למצור שנהיה להיט.

כן.

תלמיד: למשל עכשיו, מה אנחנו צריכים לעבור עד שיהיה לנו מוצר שיימכר וכולם ירצו לקנות אותו, מה צריך לקרות, מה התהליך הזה?

צריכה להיות פגישה בין הרצון לתת שבך, לבין הרצון לקבל שבאדם זר, ושהוא יודע או לפחות במקצת איך לפתוח את עצמו ואתה תדע איך לפתוח את עצמך. ואז תכנסו בהשתוות הצורה ותמלאו זה את זה. הוא ימלא אותך בחיסרון שלו, ואתה תמלא אותו עם החיסרון של הבורא.

תלמיד: אז עכשיו יש פה חיסרון גדול לאנשים באמת לעשות את זה. יחד עם זאת, לקהל בחוץ היום יש חיסרון עצום לתקווה, אין להם תקווה, התקווה לאט לאט הולכת ונסגרת להם, מי שאני מדבר, מתחילה להיות פסימיות מאוד חזקה, אז כן יש להם רצון מאוד חזק. אז איך עושים את החיבור הזה?

אנחנו לא עושים התאמה בין הרצון לתת שלנו לרצון לקבל שלהם, אין התאמה. אתה יכול לדבר איתם על מה שאתה רוצה, אבל זה בכלל לא מה שהם רוצים.

תלמיד: אז אתה יכול לעטוף להם את זה במה שהם רוצים, כמו ילד שאתה עוטף לו את החינוך כשאתה רוצה לתת לו בדברים.

זו כל החכמה.

תלמיד: זו החכמה, איך לעטוף את זה?

לא. לעטוף את זה, זאת כל החכמה, ואין לנו אותה.

תלמיד: ואיך כן נגיע לדרך לעטוף את זה, זאת מיומנות שצריך לנסות, ולבקש מהבורא עזרה?

זה כמסירות מדרגה לדרגה.

תלמיד: מסירות שלנו?

מסירות של ידע, של כוח, של אהבה. מסירות.

תלמיד: כאילו להתמסר לדבר הזה, ליצר את העטיפה הזאת, לנסות לעשות אותה ולא לוותר, עד שזה יקרה, גם צריך פה את הבורא שיעזור לנו. אבל בסוף אנחנו נוכל להגיע למצב הזה?

כן.

שאלה: מה בעצם גורם למקובל להרגיש שיש איזו בשלות לדור, להוציא הסבר חדש לעולם? לדוגמה, ראינו בכל ההיסטוריה של המקובלים אם זה בעל הסולם ב"כתבי הדור האחרון", הרי מה שהוא מציג פה מי שמכיר את התקופה, רואה עד כמה זה מהפכני. זה בן אדם שלוקח את כל הלך הרוח של אותן שנים, כולל מה נאמר בכנסת באותו זמן ומה כתבו בעיתונים ועל זה הוא מגיב, הוא לא כותב לנו עכשיו שלא מבינים מה זה קשור.

בתקופתו היה הדיבור הכי נפוץ בנושאים האלה, ולכן הוא התלבש בהם וברא משנה חברתית בשפת הדור, שהיא מהפכנית באופן חסר תקדים. או הרב"ש מה שהוא הוציא כדי לעבוד על קבוצה. אפילו אתה כשהוצאת את "מסמך ארוסה" ו"דיסלדורף" אלה היו הפעמים ראשונות ששמענו איזון עם הטבע, אברהם פעם ראשונה יצא ב"דיסלדורף" כאילו יש איזה משהו שקורה שגורם למקובל פתאום להוציא מסר חדש לגמרי לאנושות בשפה חדשה לגמרי, זו דוגמה מדהימה למי שמכיר את התקופה, את הכתבים.

מה התנאים או מה קורה שפתאום מאפשר, או שמקובל מרגיש שהוא יכול ואז הוא בורא בעולם ממש שפה חדשה של הסבר?

הוא מרגיש חיסרון בחוסר השתוות הצורה בינו לבין הדרגה העליונה, ובינו לדרגה התחתונה, והוא צריך לייצב את עצמו באמצע, והלחץ הזה ההדדי, ממעלה וממטה, זה מה שמחייב אותו לקשור בין המדרגות.

תלמיד: הוא רואה לזה גם איזה ביטוי חיצוני בעולם, או שזה פשוט לחץ פנימי כמו בלידה, כמו איזה צירים פנימיים?

אני חושב שהוא מרגיש גם את הלחץ החיצוני. כמו למשל עכשיו, העולם נמצא במצב מאוד מיוחד, שיש לנו כוחות מלחמה גדולים, אבל יש לנו כוחות קטנים, אם אפשר כך להגיד, ואין מה שמקשר ביניהם. חייב להיות כאן עם ישראל באיזה תפקיד, והוא לא נמצא. ואנחנו צריכים להיות בזה, לעמוד ולקשור את המדרגות ולהגיע למצב שהעולם שלנו ימצא את המדרגה האמיתית שלו, את המצב האמיתי שלו, איפה הוא צריך לעמוד, על מה לסמוך, ועל מה להישען. ככה זה.

וכך גם אנחנו, אם נמצא את המצב הזה, אז אנחנו נוכל להיות גם באותו המצב שאליו מתקשרים מלמטה מאיתנו ואליו מתקשרים מי שלמעלה מאיתנו. כך אני חושב שרצוי שיקרה.

תלמיד: אפשר לראות לאורך ההיסטוריה גם שהמון פעמים שמקובלים מוציאים כאלה דברים, לאו דווקא באותו הדור יודעים לעכל את זה, אבל זאת ממש אבולוציה חדשה בהתפתחות השיטה שנולדת.

כן.

תלמיד: אם זה רשב"י, האר"י, בעל הסולם, רב"ש, או אתה, איך המקובל יודע שהנה עכשיו הגיע הזמן, להוציא ודווקא את זה?

לפי אותם האנשים שנמצאים בדור שלו ונמצאים בחיפוש צורות ולא יודעים מה לעשות. אני יודע מה שצריך להיות, אבל אני לא רואה, לא בעולם ולא בסביבה, את האנשים שיכולים לממש את זה, אני מקווה שהם נמצאים כאן, אבל עוד לא הגיע הזמן.

תלמיד: שאתה רואה את זה בעתיד, אתה רואה את זה כמשהו שנולד מתוך קבוצה או מתוך זה שבקבוצה כמו בתוך גוף או בתוך מערכת, יש אנשים ששייכים לכיוונים מסוימים והם בעתיד יצליחו לייצר הסברים כאלה מתוך מי שלומדים אצלך לשכבות שונות, לאנשים שונים, לאוכלוסיות שונות, בשפות שונות?

אני לא יודע, זה צריך לבוא מלמעלה. לא נראה לי שזה יכול להיות ככה בהתפתחות האגואיסטית.

שאלה: אמרת קודם שאתה מרגיש שעכשיו אתה בידיים ריקות, שפעם היית יכול לנאום ולדבר והיום אתה לא מרגיש כוח לשכנע. השאלה, במה זה תלוי שתוכל למסור, לשפוך את כל מה שיש לך?

אני לא רואה מה צריך להיות בימינו, מה יכול לצמוח מתוך מצבנו, לא יודע, אין לי.

תלמיד: מה אפשר לעשות שזה כן יהיה בך שנוכל לקחת?

לא בי, אני לא חושב שזה בי בכלל.

תלמיד: אלא במי?

זה צריך להיות כבר דור חדש.

תלמיד: כשאנחנו מול טקסט שהוא יחסית סתום, כי אין לנו שום ציור, שום דבר כלפי זה, ומה לנו ולזה. אז איך מפענחים את הדברים האלה, איך יותר מתקרבים למצב הזה, איך עושים משהו?

זה צריך להיוולד אנחנו צריכים יותר להשקיע כוחות, מאמצים וזה ייוולד.

שאלה: אפשר להגיד שבעל הסולם מסביר לנו תנאים ותכונות של שלב מיוחד שהוא נקרא "דור האחרון"?

כן.

תלמיד: ומה שמיוחד כאן זה שיש חיבור, זיכרון על העבר וזיכרון על העתיד. כאילו רשימו עביות, לדוגמה רשימו התלבשות שזה חיבור במקום הזה, קודם יש הרבה למטה, ולמעלה יש אחד.

בסדר.

אני שואל אם אתם יכולים להוסיף משהו רציני, איזושהי אידאה, איזה רעיון, רק בצורה כזאת.

שאלה: נראה לי שאנחנו כקבוצה - וזו העבודה שלנו, היא גדלה מאוד מאוד בשנים האחרונות, במיוחד בזמן האחרון. ואותו בירור שאנחנו צריכים לברר, של מה קיים בקבוצה ואיך אנחנו כקבוצה בונים את הקבוצה, זאת אומרת, אני אולי לא מרגיש שעדיין יש את הקבוצה הזאת באותה תמונה עליה כתוב ושאנחנו רוצים לראות אותה, אבל אותו בירור הוא תהליך שאנחנו מתחילים לעשות וצריכים לעשות ביחד, איך אנחנו מגשימים את אותה התמונה ביחד, איזה חוקים, איך הקבוצה צריכה להראות, איך אנחנו מתקשרים ביחד, בנוסף לכל העבודה שאנחנו עושים בעשירייה.

בסדר.

תלמיד: אני פשוט אומר לחברים.

טוב.

שאלה: גם אצלנו כפרט הרצון בא והולך, וגם בקבוצה זה קורה שבא רצון אחר, וגם בעולם אנחנו רואים, שבאה איזושהי תקופה, איזשהו רצון לכאורה ומשתנה. אז מה מבטיח איזה גמר תיקון שיישאר בצורה נצחית? כי נבנה קומוניזם ונגיד שנצליח, מי אומר שהוא לא יתפרק אחרי זה, כי הרצון של הדור של העולם הלך?

כי המצב שהוא מביא נקרא "מצב שלם". ושלם זאת אומרת, שלא יוכל להשתנות, לאיזה כיוון כל מה שיש בו נמצא בו שלימות, ולכן אומרים שזה כבר לעולם ועד.

תלמיד: זה גם הגיוני שלא היה במציאות מצב כזה, אולי באיזשהם פרטים מסוימים שהגיעו למצב שהכול בשלימות.

כן.

שאלה: אם מסתכלים לכיוון, זה נראה מאוד רחוק, יש הרגשה שיש הר געש שיש עוד המון מה להתפרץ, ופה כאילו בעל הסולם אומר, הגיע הזמן לסיים עם זה, זה עוד רגע נגמר.

לא, הוא פשוט לא רוצה או לא יכול אפילו - שזה לא נראה לי, אבל יכול להיות שהוא לא יכול להביע עוד כמה עניינים, צורות של הדור האחרון שיכולות להופיע.

תלמיד: הדור האחרון זה התחלה של איזשהו תהליך, או שזה עוד מאתיים שנה של תיקון מתוך הששת אלפים וזה נגמר. איך לתפוס נכון את המציאות הזאת?

אני לא יכול להגיד לך בצורה ודאית כי לא עברתי את זה, אבל זה מין התקשרות בין בני אדם לבורא, בין כולם, בצורה שנקראת "מידת דור האחרון".

שאלה: כגדלתי בשנת תשעים, אני זוכר שלט, "היכונו לביאת המשיח". כאילו איפשהו מישהו חושב שזה עומד לקרות עוד רגע וזה חי בי כך כל החיים. אני מבין שאין לזה אולי תשובה ברורה, אולי כבר ענית על זה, אבל אולי אני נמצא בתפיסה לא נכונה, או רגש שאני צריך להדחיק, אבל כל יום שלא נבנה בית מקדש כאילו חרב בית המקדש. ושאלתי, מה היחס הנכון שהיית מציע לעניין הזה, האם לצפות לכל רגע, או לדעת, להבין שזה לא עכשיו, ויכול להיות שבגלגול הבא עוד יגיע ויעשה התיקון הסופי שלך?

אני לא יודע מתי האנושות תגיע לקשר הפנימי של כל המרכיבים שלה, לצורה שהיא נקראת גמר התיקון, גמר ההתקרבות ואיך שזה יתרשם ויתכלל. יש בכל זאת פנים לכאן ופנים לכאן, הכול תלוי באדם והכל תלוי בכוח העליון, אין לי שום מושג.

שאלה: בתע"ס הוא כותב, שהצורה הראשונה אינה נעדרת והיא מקבלת צורה אחרת וזה עניין של תוספת הצורה וככה אנחנו כנראה מתקדמים. כל פעם זה מקבל צורה חדשה, הצורה הקודמת לא נעלמת היא רק משתכללת ומוסיפה. והוא כותב שכל הקושי למתחילים.

לאחיזה ראשונה.

תלמיד: הביטויים הגשמיים בגבולם שאין מקום ואין זמן, אבל הוא כותב את זה מאוד יפה, בפסוק הראשון בתע"ס בחלק א'.

טוב.

(סוף השיעור)

---

1. "אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו’, ג’).↩