בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 28.5.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*הגישה ללימוד חכמת הקבלה*

1. *חוץ ממה שקורה לנו בלב לא צריכים לשים לב, אלא רק על לאן הלב שלנו מכוון, כי הבורא דורש כיוון הלבבות. כמה כל הרצונות שלנו כולם מכוונים לחיבור בינינו ואליו*, ובהתאם לכך אנחנו ניפגש עימו בכיוון הרצונות. את זה בעצם כל התורה דורשת.

2. להשתדל לבדוק את המחשבות, רצונות, הנטיות, לאן הלב נוטה? האם הוא נמשך לכיוון הבורא, כלומר לחיבור לפי השתוות הצורה? כמה לא חושבים על עצמנו אלא על התחברות מבינינו לבורא, שזה יהיה מצויר, מיוצב לפנינו? לכך אנחנו משתוקקים להגיע וכל הזמן נמצאים בנטייה לזה.

3. *למרות שאנחנו לא מצליחים אבל רוצים להגיע, אז אנחנו מעלים מ"ן, תפילה, בקשה, חיסרון. על החיסרון הזה שרוצים להתחבר, ואפילו שלא יכולים ושמיואשים וכבר עשינו את זה כמה פעמים ובכל זאת לא הצלחנו, אבל בכל זאת אנחנו ממשיכים. כך אנחנו מזמינים כל פעם יותר ויותר את המאור המחזיר למוטב לפי החיסרון שלנו ולא מתייאשים. לפי זה המאור המחזיר למוטב משפיע עלינו יותר. עד שהאדם גומר את הסאה שלו*.
   
   כמה אנחנו בכל זאת לוחצים ודופקים, זה נקרא נפתח הפתח לדופקי בתשובה, לדורשי בתשובה, שרוצים להביא את עצמנו למגע עם הבורא. *תשובה* נקרא תשוב ה' לגבי ו', במילה תשו-בה שה', זה אנחנו, מלכות, שרוצה לחזור ל-ו', לזעיר אנפין.

4. אנחנו כל פעם רוצים, רוצים, ואז *פרוטה ופרוטה מתחברת לחשבון גדול*. בהצטרפות הפרוטות האלה מגיעים לסכום הנכון של יגיעות ואז נפתח לנו הפתח ומחזירים בתשובה את עצמנו. כל זה נעשה *לפי היגיעה שלנו*, שלא מתייאשים ולא כל כך מבינים אלא עושים את זה. ע"י המאמצים, כמו ילדים קטנים שמשחקים ולא יודעים למה ואיך, אבל ע"י זה מקבלים שכל יותר וגדלים, כך אנחנו.
   
   אז *בואו לא נתייאש אלא יחד כולנו נעשה, וגם במאמצים שלנו נחשוב כמה כולנו נמצאים באותם הפעולות. כשאנחנו כולנו דורשים מהבורא שיעזור לנו, אז כל המאמצים הפרטיים שלנו מתחברים יחד ובסופו של דבר מחייבים אותו לפתוח לנו את העיניים והלבבות, לחבר אותם יחד, ואז נרגיש ונבין את הבורא שלנו*.

5. אנחנו אף פעם לא נוכל להשוות במה ואיך אני מרגיש את הטעם הזה מהבורא. טעמים מתפשטים בי, ואתה מרגיש את הטעמים האלה שמתפשטים בך. אנחנו לא יכולים כי כל אחד בכל זאת פועל מתוך רצונו, אבל את הכוונות אנחנו כן יכולים לחבר ובכך לעזור זה לזה להתכלל בהם. עוד נדבר על כך יותר ויותר, רק תבינו שהעיקר זה להשתדל לבצע את פעולת החיבור בכוונה.

6. אנחנו צריכים לתת מקום לכל החברים, לא חשוב כמה שהם לעת עתה מצליחים בחיבורם עם האחרים או לא, כמה הם נראים לנו גדולים, מכוונים. אלא כל אחד ואחד שנמצא בדרך, אפילו שלא כל כך כביכול מוצלח, אנחנו לא מסתכלים על איך שאנחנו רואים אותם, עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו. אם בכללות האדם נמצא איתנו בדרך, זה מספיק לי.
   
   *לכל אחד ואחד מאיתנו יש לקויים ביגיעה ובחיבור, בסופו של דבר על כל פשעים תכסה אהבה. אתה רואה שהחבר שלך לא כל כך מצליח במשהו? תנסה במקומו, בשקט, לעשות את זה, ותראה כמה שזה עובד גם אצלו וגם אצלך*. זה עובד בצורה כזאת שלא רואים, לא רואים את זה, אבל פרוטה ופרוטה של יגיעה כזאת מצטרפת לחשבון גדול.

7. ש: אני מסוגל לראות את המצב הרוחני הראשוני..?
   ר: *אני לא מבטיח לך שום דבר, אני אומר לך במה אתה צריך לתת יגיעה. ולגבי מה תרגיש ותגלה תמורת היגיעה, על זה אני לא מדבר. אתה כבר דורש שכר, וזה לא מקובל אצלנו. השכר הוא רק תעשה מה שהבורא רוצה ובכך כנראה שאתה גורם לו נחת רוח. זה השכר שלך*.

8. ש: איך לרצות החבר במהלך היום?
   ר: כך צריך להתקשר לחברים. אני צריך לדאוג לזה ואני חוזר על מה שאני צריך לעשות, כמה פעמים ביום להזכיר לעצמי את זה כי זה נשכח מתוך זה שמתעוררים בנו רצונות חדשים ואנחנו צריכים כל פעם על פני הרצונות החדשים האלה לעורר את הנטייה הנכונה שצריכה להיות, בהתקשרות בינינו לבנות דמות ההשפעה המשותפת שנקראת בורא.

9. ש: מה היחס לחברים כדי שבורא יתחיל לדבר אלי?
   ר: *שהקשר עם החברים יותר חשוב לי מהקשר עם הבורא*.
   
   ש: רובנו מתאמצים לשמוע את הבורא דרכך. זה נכון לעשות זאת או דרך החברים?
   ר: לא, יותר חשוב דרך החברים. אני רק כמזכיר, מכוון, אולי קצת מעורר, אבל העבודה היא בין החברים.

*מאמר הערבות*

10. *אם היינו מרגישים שמה שאני עושה לחבר זה ממש מה שאני עושה לבורא, כמה זה היה משנה לנו את כל היחסים, כל המחשבות, הכוונות, את כל החיים שלנו. היינו מעלים את עצמנו, זה ישר גילוי הבורא, זה ישר גילוי הבורא*.
    
    *אם אני מרגיש שמעשה לחבר ומעשה לבורא, או שמעשה לבורא או מעשה לחבר זה ממש אותו דבר ואין שום הפרש ביניהם, הבדל בכלום, זה היה משנה לי את כל החיים, כי עם כל החברים אני נמצא בקשר. אני מדבר, אני נותן, אני מקבל, אני עושה משהו. איזו משמעות אז היו מקבלים כל הפעולות בינינו, כל הדיבורים, כל המעשים, אם היינו מרגישים שאנחנו ממש נמצאים בכך בקשר עם הבורא, אחד לאחד*.

11. *או לעצמי, או לחבר, או לבורא. זה חייב להיות אותו דבר, רק להשפעה*.

*דיון בנושא מצלמות*

12. אני רואה שלפעמים אדם מאיר על עצמו ואנחנו רואים אותו, אח"כ הוא מכבה שלא יראו אותו, אח"כ הוא שוב מדליק. זה נקרא השתתפות בינינו? *למה זה קורה, תגידו לי, זו דוגמא להשתתפות, להתחברות? שכל אחד מכבה את עצמו, מדליק את עצמו, מכבה את עצמו, זו צורת ההתחברות, צורת העזרה אחד לשני? אני רוצה להסתיר את עצמי, שיהיה לי יותר קל, אני מכבה את החלון שלי ורואים במקום זה כתם שחור ואז אני חופשי. זאת אחריות, זאת הערבות? אני ממש מזדעזע מכך*. אולי אני אכבה את עצמי?

13. ש: חבר חלש, ישן...
    ר: שיבוא ויישן, אני רוצה לראות אותו שהוא נמצא כאן. הוא ישן, מה לעשות, עייף, יש לו כל מיני בעיות, אולי חס ושלום בריאות, אבל הוא נמצא, הוא נמצא. אפילו שיסחבו אותו באלונקה, שיגיע חס ושלום על כיסא גלגלים, אבל הוא רוצה להשתתף.

14. היחס שלנו מבפנים כלפי החברים צריך להיות רך וקשה בבת אחת. אני חייב לתת לו כל מה שאפשר רק כדי להחזיק אותו בדרך, ומצד שני אני בכל זאת דורש שהוא יהיה בדרך, כי הוא שותף שלי ובלעדיו אני גם לא מגיע להמטרה.
    
    *מה זה נקרא ערבות הדדית? אנחנו מתחייבים, אנחנו חותמים שאחד ללא שני לא מגיע למטרה. האם אנחנו באמת מרגישים שכך זה? אנחנו יכולים להיות בעשיריות שלנו או לא? זה דבר מאוד עקרוני. זה שאני רואה כל פעם שמדליקים ומכבים את החלונות, אני פשוט מרגיש סכין בלב ממש, כך אני מרגיש*.
    
    אדם בורח משדה הקרב, הוא פשוט נעשה לא יודע מה, עבריין. אין מה לעשות, או שאנחנו נמצאים עם הקבוצה, אז נמצאים ולא שאני מכבה את החלון שלי ואני יכול לעשות מה שאני רוצה. מה מפריע לנו להיות עם החלון? אתה רוצה לעשן? תעשן. אתה רוצה לשתות, לאכול? תשתה ותאכל, אין שום בעיה. אין שום בעיה, העיקר אתה חייב להביע נוכחות ותמיכה לכולם, כי אחד חסר, כבר חסר.

15. ש: שבירת הכלי זה שבירת הערבות?
    ר: נכון. *שבירת הכלי זו שבירת הערבות. לא נשבר שום דבר חוץ מהערבות, מהקשר בין החלקים*. כל חלק וחלק הוא לא שבור, הרצון נשאר רצון, וככל שמתחברים ביניהם כך אנחנו מודדים את גובה המסך של הכלי, של היכולת להשיג את הבורא. כי משיגים אותו לא בפנים בתוך התא אלא בקשר בין התאים. ככל שכל אחד ואחד יכול לצאת מעצמו ולהיות קשור עם השכן שלו, כלומר בקבוצה, חבר וכן הלאה, רק לפי זה מודדים. בפנים לא נשברים, הספירות נשברות רק בקשר בין הפרצופים.

16. ש: אם קם להכין קפה הולך לשירותים..?
    ר: להשאיר, להשאיר כמו שיש. אז אנחנו רואים שהלכת לאיזה רגע.. לא צריכים על זה לכתוב. ברור שאם אתה כל הזמן כאן אבל קם לאיזשהו צורך שלך, אז אתה קם. לא חשוב, אנחנו מבינים את זה.

17. ש: אני מתחיל ללעוס עם מצלמה פתוחה... ?
    ר: אז תנתק את עצמך מהמקום הזה, תשאיר מקום ריק שכולם ידעו שאתה נמצא אבל יצאת, כמו לשירותים, כמו לאיזשהו דבר, שאתה צריך לקום ותאכל בצד, ואח"כ תחזור שוב למקום. אבל לא לכבות, לא לכבות. אתה לא גנב, אתה לא צריך את זה.

18. לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא אבל אנחנו רוצים לראות אותו איתנו, כל חבר וחבר. מצידי שילך בדרך, שילך להתלבש, שיקום, שירוץ, שיעשה מה שהוא רוצה, אבל אני רוצה לראות שהוא איתנו יחד.

19. ש: מה שאמרת על מצלמות תקף גם לנשים?
    ר: לא לא, רק לגברים. כשאני מדבר אני מדבר לגברים, אני מצטער, כך זה תמיד. כשאני לא אומר שום דבר במיוחד לנשים אז הכוונה שלי קודם כל לגברים. לנשים יכול להיות שזה לא מתאים, ובכלל נשים זה צניעות אצלם, קודם כל זה. איך שמסוכם גם בעשירייה. יכול להיות שחסר שם ליפסטיק והיא לא יכולה להופיע לפני חברות. אני לא יודע, אבל זה איך שהם יסכימו ביניהם.

20. ש: מצלמות אצל נשים, איפה הגבול בין לפתוח או לא....?
    ר: יכול להיות שהיא מחזיקה תינוק על הידיים, יכול להיות שהיא לא מאופרת ואז לא יכולה בצורה כזאת להופיע לפני כולם. אלה דברים שאני לא יכול להבין אותם, אבל נשים מבינות אותי שאני לא יכול להבין אותן.

21. הצורה החיצונה היא לגמרי לגמרי לא משנה כלום. העיקר זו הנטייה פנימית, אהבה. נשים מבינות את זה יותר.

22. ש: מה הכלל למצלמות כלפי נשים, מה העיקרון המנחה שם?
    ר: אני חושב שבכל זאת מצלמות צריכות להיות פתוחות ואנחנו צריכות וצריכים לראות את כל מי שנמצא, כל מי שנמצא. אני בכך מחזקת את כולן ואני מוחקת את עצמי מכל הכלי העולמי. אני רוצה בכך להופיע כלפי הבורא. מי זה הבורא? הבורא נמצא בתוך החברות שלי. אז אני נמצא לפניו בצורה כזאת, זה אני, אין לי מה להתבייש. אני לא מאופרת כמו שזאתי, ולא חסר לי משהו כמו לזאתי, זה לא חשוב, באמת.
    
    *בואו נראה את עצמנו שאנחנו מוכנים לקבל את כולם בלב פתוח, ולא חשוב גיל, לא חשובה הצורה, הבורא דורש לבבות, וגם אנחנו. בסופו של דבר אנחנו, ודווקא נשים מבינות את זה יותר, הלב ישר, פתוח, מוכן לחיבוק, לחיבור, לדבקות. זה כל היופי שיכול להיות*.

23. ש: בנוגע למצלמה בפגישות של עשירייה במהלך היום.. ?
    ר: זה מה שאתם תחליטו, לי לא חשוב מה שאתם מחליטים. כמה זה תורם לחיבור ביניכם, לפי זה תחליטו. אפשר, אי אפשר, אני לא יודע מה אתם עושים שם באמצע היום, איפה כל אחד נמצא.

24. מה עדיף? מצלמה סגורה במערכת הערבות או להיות בסביבה טובה?
    ר: שאדם יחליט יחד עם עשירייה שלו, אבל אחרי שהוא מבין כמה חשובה ההשתתפות שלו כלפי החברים, אז לפי זה שיחליטו. העשירייה צריכה לקבל את החלטה יחד עימו.
    
    *אנחנו חושבים שאנחנו לא תלויים זה בזה. אם לא תלויים זה בזה זה קול הצועק במדבר, זה שום דבר לא ישפיע, אז אין לנו שום סיכוי להגיע לקבלת הרוחניות כי אין לנו עשירייה, אין לנו כלי. אתם מתחילים עכשיו להתחיל לדבר איתי האם זה כך או כך או כך. תחליטו לפי מה שאתם רוצים. אתם רוצים להגיע לקליטת הבורא? אז אתם צריכים לבנות כלי שקולט אותו, וזה חייב להיות כלי של עשר ספירות*.

*המשך – הערבות*

25. ש: איך להתרכז בשיפור הכוונה לשרת לגלות האהבה בינינו..?
    ר: *תעשו יותר ויותר פעולות יפות כל אחד כלפי החברה, ותספרו על כך, תפרסמו. תפרסמו ביניכם ותראו כמה הרוח הזה כבר יעלה אתכם. אין מה להתבייש, אין מה להסתיר, כי אתם עושים את זה ע"מ להעלות את הכל העשירייה להשפעה הדדית*.

26. *אם לקח לעצמו שומשום אחד במקום לחלק את זה לאחרים, בזאת כבר הכלי נשבר*.
    
    ש: אם אדם אחד לקח שומשום לעצמו הוא כבר גרם לנזק, איך נגיע לגמר תיקון..?
    ר: *אנחנו צריכים להגיע בהשפעה הדדית, בערבות הדדית, כך שאף אחד לא יוכל לעשות שום פעולה ע"מ לקבל. אנחנו כן יכולים את זה לעשות, זה נקרא שליטת הסביבה על האדם. אנחנו כן יכולים להגיע למצב שתהיה לנו אוירה כזאת שאף אחד לא יוכל לגנוב, אף אחד לא יוכל לעשות שום דבר לעצמו*.

27. *להתנתק מהעשירייה אסור בכל מקרה, לא חשוב באיזו צורה נמצאת העשירייה, אם אתה קשור לעשירייה יכול להיות במצב הכי גבוה והכי נמוך, אבל בכל זאת שאתה בעשירייה, אתה נמצא באותו שדה אשר ברכו ה', כלומר הבורא נמצא בך, אפילו שאתה לא מגלה ולא מרגיש*.

28. ש: מה זה לשמוע שיעור דרך חברות?
    ר: שאני משתדל לממש מה שאנחנו לומדים בקשר בינינו. תראו מה שלמדנו, אפילו בתלמוד עשר הספירות, למדנו 4 בחינות, זה היה ממש על רגל אחת כך עברנו את זה. למה לא יכולתי להיכנס פנימה? כי שם אנחנו צריכים להיות יותר מקושרים בינינו, אחרת לא נרגיש על מה הוא כותב. אנחנו חייבים להיות יותר מקושרים, אחרת לא נרגיש את החומר שאנחנו לומדים.

29. *הערבות זה שאני אחראי על כולם, על כל העולם, על כל הכלי, כי אני ספירה פרטית דפרטית דפרטית בתוך המערכת הכללית שהיא כלי של אדם הראשון. אז אני יודע שאם אני לא אהיה קשור נכון וטוב עם כולם, אז המערכת הזאת לא תתקיים. היא חייבת להיות שלמה ולכן אני חייב בכל הרגש, שכל, כוח, להיות מקושר עם כולם, להחזיק את כולם, לתמוך בכולם. זה נקרא ערבות*.

30. בזמן הקרוב אנחנו נראה כמה חסר לנו קשר בינינו. אנחנו צריכים לגלות בזמננו כמה שחיבור הוא הכרחי ואנחנו נהיה במצב שאם לא נתחבר נכון, לא יהיה לנו מה לאכול, פשוט מאוד. *אתה לא יכול לחיות בדרגת חי דומם צומח חי אם אתה לא מסדר את דרגת המדבר. אתה כבר צריך לצאת אליה*, ואז נראה שבכל העולם יהיה חוסר אספקה לגמרי של דברים הכרחיים לקיום. לא צריכים מלחמות, אנחנו פשוט לא יכולים להתקיים בלי שנספק לעצמנו מזון, חומרים מסוימים, בגדים כל מיני דברים, לא יהיה. לא יהיה. מה נעשה? חיבור קודם. במידה שתתחברו ביניכם יהיו לכם גם דברים שאתם רוצים. אנחנו הגענו למצב שעכשיו ע"י זה נקבל חינוך נכון. כתוב *אם אין קמח אין תורה*. נראה כמה זה בצורה הדדית קורה.

31. ש: האם החבר יכול להיות בערבות כלפי עשירייה אם רצונות הכרחיים במשפחה שלא מסופקים?
    ר: הוא חייב לדאוג למשפחה, על זה אין מה לדבר, אבל בכל זאת חייב לבדוק כמה החיים שלו, חיי משפחה, חיי הקבוצה שלו, הולכים בכל זאת יחד כמה שאפשר. ודאי שיכול להיות שהחיים הרוחניים שלו הולכים במשהו על חשבון משפחה כביכול, אפילו שזה בדרך כלל לא קורה, זה לא קורה. תעשו אח"כ בדיקה וחשבונות ותראו שאין דבר כזה שאם אתם מתעסקים בחכמת הקבלה בצורה נורמלית, שזה מפריע למשהו שלכם.. אני לא ראיתי שזה סחף את האדם למצב של צמצום, למצב של עניות או משהו. לא, כולם הסתדרו וכולם התקיימו יותר נכון וברוגע.

32. ש: אדם לא יכול להוציא עצמו מבית האסירים…?
    ר: *ערבות היא שנותנת לנו את הרגשת החופש שאני לא נמצא בבית האסירים, שהקבוצה חותמת עליי, על כתב הערבות ואז אני יוצא מהבית האסירים לחופשי. אבל שוב, זה לא שחתמת, הם חתמו ואני יוצא. אנחנו כל הזמן צריכים להיות יחד בכוח הערבות. כלומר אני יוצא מבית סוהר אבל בעצם אני נמצא בבית סוהר והולך יחד עימו, עם בית הסוהר, רק זה כבר לא בית סוהר בשבילי אלא קשרי הערבות, ואני שמח מזה ומשתוקק לזה. כמה שיהיו יותר ויותר קשרי ערבות בינינו, זה יקבע את הדרגה הרוחנית שלנו, כל 125 דרגות*.

33. ש: איך למשוך מאור אם רוב השיעור זה שאלות ותשובות….?
    ר: נכון שזה חלק חשוב. משאלות ותשובות אנחנו יכולים ללמוד יותר מהטקסט הרגיל, כי בשאלות האלה אנחנו מגלים חסרונות של החברים. דווקא דרך החסרונות אנחנו יכולים להתחבר ולעלות בדרגות רוחניות. לכן להחשיב, להקשיב יותר, להשתדל להיות בתוך השאלה.

34. קריין: אני מתפעל מהסשן שלך עם הנשים.. זה משהו מאוד מיוחד..
    ר: *גם אני מרגיש שזה כלי שונה מאוד, לאותה מטרה, עם אותם הכללים, אבל מאוד שונה. אי אפשר להסביר וזה לא שייך לגשמיות*... אח"כ נגלה את ההבדל הרוחני שבינינו. בינתיים זה הבדל גשמי, מה זה נשים וגברים? קצת באופי, בצורה פיזית? לא, זה הבדל ביסוד הנשמה, ביסוד הנשמה. על זה אח"כ. אבל *טוב שיש לנו קבוצה כל כך גדולה, חזקה של נשים. זה נותן כוח ויציבות, במיוחד יציבות לגברים*.

35. *הבורא הוא הערב הכללי, בלעדיו הערבות לא מתקיימת, כי בערבות הדדית נפגשים אצלנו כל רצון ורצון עם רצונות האחרים ואז כל הנבראים הופכים להיות לנברא אחד כלפי בורא אחד. בצורה כזאת יש תיקון לכולם. בלי הערבות אף אחד לא יכול להשפיע לשני, אף אחד לא יכול לצאת מעצמו*, כי הוא יוצא מעצמו רק במידה שמשפיעים עליו מבחוץ, שהחברים בכוח מוציאים אותו מתוך הכלי שלו, מהאגו שלו, ממש כך מוציאים אותו. אחרת הוא לא יכול לצאת. לכן *כתוב או חברותא, או חברה, עשירייה, או מיתותא, מוות. לכן תנאי הערבות, אנחנו חושבים שזה סתם יפה כזה, לא, זה הכרחי לבניית הכלי הרוחני שנקרא נשמה. בלי זה אתם לא תרגישו את העולם הרוחני, לא תגלו את עצמכם ברוחניות*.

36. *אנחנו בדרגה שלנו הגשמית מעוררים את האורות בטוח, והם משפיעים עלינו וגם על כל האנושות דרכנו. אבל אנחנו לא מרגישים את זה, לא מבינים ולא יכולים למדוד. לכן יש כאן בעיה מסוימת. בינתיים לא הייתי מרבה על זה, נדבר פעם כשנבין יותר. אני לא סוגר מכם שום דבר, לא רוצה להסתיר שום דבר, דווקא ההיפך. רק השאלה שלי כמה תבינו אותי נכון? לכן במידה שיכולים להבין נכון, אני מייד פותח ומדבר. הכל לפנינו*.

37. . *תשמרו על עצמכם ועל קשר ביניכם. לחזק את הקשר, זה מאוד חשוב. אם אתם יכולים מתוך השיעור לקחת כוחות ולחזק קשר בכל ספירה ובכל עשירייה ועשירייה, זה טוב, זאת התוצאה הרצויה. חיבוק גדול*.