שיעור בוקר 13.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 13, מאמר "בענין אהבת חברים"

קריין: אנחנו לומדים בספר כתבי רב"ש כרך א', מאמר "בענין אהבת חברים", בעמוד 13.

כן, אנחנו כך נעבור על כל מאמרי החברה של רב"ש. וודאי שנצטרך לחזור עליהם עוד הרבה פעמים, לחדש מאמר זה או אחר לפני השיעורים, בזמן ההכנה לשיעור, וככה לאט לאט עד שנוכל לממש אותם בפועל בקשר בינינו. בלי היסוד הזה לא נוכל לקבל את המאור המחזיר למוטב ואם כן, איך נתקדם? זאת אומרת, המאמרים האלה, הפעולות שעליהן מדובר והמימוש שאנחנו צריכים לעשות בינינו לפי המאמרים, אלה העקרונות, והבסיס של כל העבודה הרוחנית.

בענין אהבת חברים

"א. הצורך לאהבת חברים ...

ב. מה הוא הסיבה שבחרתי דוקא בהחברים האלו; ... ומדוע החברים בחרו בי, ...

ג. אם כל אחד ואחד מהחברים צריך לגלות את האהבה שיש לו להחברה, או שמספיק שיש לו אהבה בלבו, ועובד בענין אהבת חברים בהצנע לכת, ומשום זה הוא לא צריך לגלות מצפוני לבו. כידוע שהצנע לכת הוא דבר גדול.

או שנגיד להיפוך שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.

נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים. מה שאין כן אם לא מגלין כל אחד להחברה שעוסק באהבת חברים אז חסר לו הכח של החברה, מטעם שמאד קשה, לדון את חבירו לכף זכות, וכל אחד חושב על עצמו שהוא הצדיק, שרק הוא עוסק באהבת חברים. נמצא שאין לו רק כח קטן שיוכל לעבוד באהבת הזולת. היוצא מזה שדוקא עבודה זו צריך להיות בגלוי, ולא בהצנע לכת.

אבל צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה, אחרת הגוף דרכו לטשטש את המטרה, משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו. כי צריכים לזכור שכל החברה נתיסדה על בסיס, להגיע לאהבת הזולת ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.

וזה דוקא על ידי זה, שהוא אומר, הוא צריך לחברה בכדי שיכול להשפיע לחבירו בלי שום תמורה; מה שאין כן שאם הוא צריך חברה שהחברה ישפיעו לו עזרה, ומתנות וכדומה, שעל ידי זה, הכלי קבלה של הגוף יהיו שבע רצון; אבל חברה כזו בנוי על בסיס אהבה עצמית, וחברה כזו מביא לו רק התפתחות של הכלי קבלה שלו שרואה עכשיו שיש לו סיכויים שהרכוש שלו יתגדל בזה שחבירו מסייע לו להשיג קנינים גשמיים.

אלא שצריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא כנ"ל, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת.

אחרת לא די שנשאר רק בכח אחד לבד, של אהבת הזולת, מטעם שהוא לא רואה שהחברים יעסקו בזה; כיון שהחברים עוסקים באהבת הזולת בבחינת הצנע לכת, אלא להיפוך, שהחברים גורמים לו שהוא יאבד את הכח שלו במה שהוא רוצה ללכת בדרך של אהבת הזולת, והוא לומד אז ממעשיהם, ואז הוא נופל לשליטת של אהבה עצמית.

ד. אם כל אחד צריך לדעת מה שחסר לחבירו באופן פרטי, של כל חבר וחבר, בכדי שידע עם מה הוא יכול למלאותם, או מספיק באופן כללי, לעסוק בענין אהבת חברים."

שאלה: כתוב במאמר שהמטרה של הקבוצה היא להביא את האדם למצב של שנאה, שנאת עצמותו. איך אפשר לעבוד בכזה מצב, של שנאה לעצמו?

אנחנו בנויים מאגו, מהרצון לקבל, שדואג כביכול רק לתועלת עצמו. הכוח הזה שנמצא בנו ודואג לתועלת עצמו זה לא אנחנו, זה כוח זר שנמצא בגוף, אבל אנחנו מזדהים עימו. כך נולדנו והתפתחנו. לכן אנחנו לא יכולים אפילו לתאר לעצמנו שהרצון האגואיסטי שלנו הוא לא שלי ואני יכול להתעלות מעליו. אני יכול להתנתק ממנו, אני יכול להרגיש אותו זר, כאילו מחוצה לי.

זה כמו שאנחנו אומרים על שליטת פרעה על האדם. אם אנחנו מגלים שהוא מחוצה לי, אם אני מגלה שהוא מחוצה לי, כך אני מגלה את פרעה. ואז איך אני יכול לעשות את זה? אם אני עוסק באהבת חברים בקבוצה, ודרך הקבוצה משתדל למשוך את המאור המחזיר למוטב. כשהאור הזה מאיר עלי, הוא עושה לי התנתקות מהרצון לקבל שלי על מנת לקבל, ואז אני מרגיש שהכוח הזה הוא זר, הוא לא שלי, הוא לא שייך לי, אלא הוא שלט בי עד כדי כך שהזדהיתי עימו, וחשבתי שהוא זה אני.

ולאט לאט פתאום אני מרגיש שהוא לא אני. הוא עד כדי כך חכם ועד כדי כך ערמומי שהוא נכנס בי ושלט בכל רצון ובכל מחשבה. זאת אומרת הוא שלט בלב ובמוח, ועכשיו לאט לאט אני רואה שלא, אני יכול להתפתח, להפטר ממנו, אני יכול לדחות אותו, אני יכול להיות מחוצה לו ואז אני אהיה ניטראלי. אני לא רוצה להיות תחתיו.

אני מתחיל להרגיש שהוא קובע לי על מה אני אחשוב, את מה אני ארצה, ואני לא רוצה. אני רוצה שישלוט עלי כוח אחר, כוח של השפעה, כוח של הבורא. הם מנוגדים זה לזה, אז איך אני אעשה את זה? אני רואה שהרצון לקבל האגואיסטי הזה קובר אותי. אני רואה לפי העולם לאן הוא מביא אותנו, וגם העולם כבר מתחיל לגלות לאן הוא נמשך על ידי הטבע הזה.

אז עכשיו אני צריך להביא אור, המאור המחזיר למוטב, כוח התורה, שהוא, הכוח הזה ייתן לי התנתקות מהרצון לקבל שלי. אני אתחיל להרגיש שהרצון לקבל הוא רע, ואני אוכל לצאת ממנו לגמרי אז היו לי שבע שנות שובע, שבהן נהניתי מהרצון לקבל, נהניתי שאני מתפתח בצורה בורגנית, בצורה אגואיסטית בחברה, בכל טוב, ועכשיו אני מגיע למצב שלא.

אנחנו מרגישים את זה גם בעולם, שהרצון לקבל הזה סך הכול לא מביא אותנו לטוב, ובסופו של דבר השליטה שלו מתגלה כשליטה רעה.

מה אני אעשה? כאן אנחנו צריכים לעשות חשבון מה אנחנו עושים. האנשים שיש להם נקודה שבלב, שמקבלים איזה כיוון בהתפתחות שלהם, שרוצים לגלות את הכוח העליון, את הבורא, את העולם העליון, את מהות החיים, מטרת החיים, אז יש להם קו, יש להם כיוון, והם הולכים לממש את זה.

מביאים אותם לקבוצה, למקום של המימוש הנכון ומסבירים. וכול ייתר האנושות לא יודעת מה לעשות, אבל בינתיים היא סובלת, בינתיים היא מגיעה להכרת הרע, ובצורה כזאת היא הולכת לאבדון. ואלו אנשים שנמצאים בקבוצה, זה נקרא שהבורא מראה לאדם שיש כאן מקום מיוחד, "מביא את האדם לגורל הטוב, אומר, קח לך"¹, והאדם צריך להשתמש בזה.

זאת אומרת, דרך הקבוצה לעורר את המאור המחזיר למוטב, כי רק כך הוא יכול להתחיל להתנתק מהרצון לקבל שלו על מנת לקבל שקובר אותו, וממש להרגיש אותו ככוח זר, כשליטה זרה. שזה ממש פרעה ששולט, ולהתחיל לשנוא אותו. אמנם הוא גדל אצל פרעה אך בסופו של דבר בורח ממנו, ואחר כך מתחיל לעבוד מול הפרעה כמו שכל הדברים האלו מסופרים לנו.

את כל העבודה הזאת אנחנו צריכים לעשות, יכולים וחייבים לעשות בעשירייה,"איש את רעהו, יעזרו"². להראות דוגמה לשני, לתמוך, לעשות בינינו פעולות של השפעה עד כמה שאפשר. והעבודה הזאת צריכה להיות בגלוי כמו שהוא כותב כאן "שדוקא עבודה זו צריך להיות בגלוי, ולא בהצנע לכת." עד כמה שאני עוזר לאחרים, עד כמה שאני תומך, זה מראה עד כמה אני נמשך למטרה. וכך ניתן אחד לשני דוגמה, נעורר זה את זה ואם נתחבר,סביב זה, לפי החיבור בינינו, לפי המאמצים לחיבור בינינו, נקבל את המאור המחזיר למוטב ואז הוא משנה אותנו.

הוא מנתק אותנו מהרצון האגואיסטי ומביא אותנו למקום הטוב החדש, לבורא, פרעה מול הבורא. ככה זה, אנחנו נמצאים בין שניהם. בסופו של דבר פרעה הופך לקו שמאל, המאור המחזיר למוטב לקו ימין, ובאמצע אנחנו נכללים משניהם, כי אנחנו לא יכולים להיות בלי הרצון לקבל, בלי האגו, אנחנו נבראים, וכך מתקדמים.

זאת אומרת, שיהיה לנו רצון לקבל, זה מהטבע שלנו, לוקחים אותו מפרעה, זה נקרא "שיוצאים ברכוש גדול"³, ועליו יש לנו צמצום, מסך, ואור חוזר. כל התיקונים שאנחנו מקבלים מהמאור המחזיר למוטב, וכך יוצאים. לכן בלי המימוש הזה בחברה אין סיכוי בכלל לממש משהו בדרך.

לכן הכול מתחיל משבירת הכלי, מחטא עץ הדעת, ומרגע זה והלאה כמו שכתוב שאדם הראשון שאל "מה אני וחמור נאכל מאבוס אחד?" זאת אומרת אני יחד עם החמור? אני אמלא את עצמי כמו חמור, הגוף שלי בלבד ייהנה? איפה האדם שבי? אז מה אמרו לו? חכה.

זאת אומרת, יהיו קלקול, שבירה, גילוי הרע ואחר כך "בזיעת אפיך תאכל לחם"⁴, יהיה לך קשה, אבל דווקא בזיעה, זאת אומרת בבירורים שאתה רוכש בכוחות שלך, זה נעשה שלך. כך אתה תרכוש את החכמה, את גילוי הבורא, ותהיה אדם.

שאלה: בפסקה השנייה הוא כותב "או שנגיד להיפוך שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים." ושאלה שאפשר לעסוק בה בסדנה היא איך אני מעורר את לב החברים וגורם להם לראות שאני עוסק באהבת חברים?

בכל דוגמה שאפשר. בכל דוגמה שאפשר אתה צריך לתת להם, ולהראות איך אתה מתעניין בשיעור, איך אתה רוצה, איך אתה כותב, מה אתה צריך לבצע, איך אתה מבצע את זה בפנייה אחד לשני, איך אתה שואל. פשוט לעורר, להראות להם שיש לך חיסרון שאתה מוכן לממש אותו, שאתה מוכן לשלם עליו. לשלם ביגיעה, ביחס, למרות שזה מלאכותי, אבל אתה דווקא מראה שזה כן מלאכותי אבל אני ככה עושה.

תלמיד: אני פשוט חושב שזו שאלה מצוינת לסדנה, שאולי כדאי שנברר בינינו. בבקשה.

סדנה

איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות אחד לשני למרות שאנחנו לא רוצים את זה? תנו דוגמאות. זה לא פשוט. איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות אחד לשני? גם הפעולות עצמן, וגם כדי להראות אותן לאחרים? שבפעולות האלה ברור שאנחנו לא מעוניינים מצד הטבע שלנו.

*

תלמיד: זו פעם ראשונה שאני רואה שרב"ש כותב שבזה שאנחנו מגלים את האהבה כלפי חוץ, נותנים דוגמאות בפועל אחד לשני, הוא כותב בשני מקומות, אחד בפסקה השנייה, "שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו." וגם בטור השני הוא כותב, "שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו."

מה הקשר?

זה כמו התכללות הספירות. איך יכול להיות שאתה תבנה כלי אם לא יהיו עוד נכללים בחינות אלו באלו?

תלמיד: כשאני רואה חבר שעושה איזה מאמץ שאני מפרש אותו בביטול כלפי החברה, איך זה גורם שאני נכלל מהכוונה של החבר?

זה לא אומר כלום אם אתה רואה.

אם אתה רוצה להתכלל עימו, אם אתה רוצה להתחבר עימו, אם אתה מעריך אותו, אם אתה רואה בו איזו גדלות, אז אתה רוצה להתחבר אליו.

תלמיד: מה היא הפעולה הזאת שנקראת "התכללות"? מה התוצאה של התכללות?

פעולת ההתכללות היא יכולה להיות בתנאי שאני רואה את החבר יותר גדול ואני רוצה להתכלל בו. להיות שייך גם לאותה תכונה או פעולה. פעולת ההתכללות יכולה להיות גם שאני רואה את עצמי יותר גדול מהחבר. ואז אני רוצה לקחת אותו כקטן, שגם יהיה שייך לי, ואני לא רוצה בזה לעזור לו, או אני נכלל בו או הוא נכלל בי. ופעם זה כך ופעם זה כך. תמיד אנחנו צריכים לעשות. זה התכללות הדדית של הבחינות, שאחר כך זה בונה בנו פרצוף.

שאלה: באיזה מצבים יש צורך ואפשרות לראות, לשחק אהבת חברים? נניח, תלמידים של קבוצת רבי שמעון שהם באו בשנאה. האם יש צורך לשחק באהבת חברים?

תמיד יש צורך לשחק באהבת חברים עד שלא מגיעים לגמר התיקון. והמשחקים האלה הם רק הדגמה מה אנחנו רוצים שיהיה. זה דבר רציני מאוד. כמו כל משחק הוא דבר רציני. משחק שילדים משחקים, שאנחנו משחקים בקבוצה, מבטא את המטרה שלנו, למה אנחנו רוצים להגיע. גם בכל דבר. גם במשפחה. תנסה לשחק במה שאתה רוצה שיהיה, ואתה תראה עד כמה שאתה מתקדם, מתקרב לזה. משחק זה לא משחק. אתה כאן מיד מעורר את השותף, את הבורא.

שאלה: אם התגלה שבר, שנאה בין חברים שלא נמצאים באותה עשירייה, איך פועלים במצב כזה?

עם עשירייה אחרת? אנחנו לא מדברים בינתיים על הקשר בין העשיריות. אנחנו מדברים רק בתוך עשירייה.

שאלה: אם יש לחברים איזו תלות פתולוגית, נניח הם אוהבים מאוד לשלוט, או להופיע בפני אנשים, או לשיר בפני אנשים, או סתם חבר יש לו נטייה לשתייה חריפה, האם צריך לתת לאנשים את מה שהם כל כך רוצים, או להיפך, אולי צריך לסייע להם להסתדר, להתמודד עם התלות או עם סוג ההתמכרות?

זה לא תלות פתולוגית. זה פשוט רצון לקבל מוגבר ולא יותר מזה. ככה אנחנו צריכים לדבר. אז אם יש לאדם רצון לקבל גדול אגואיסטי כללי, אז זה טוב מאוד. אם נעזור לו כולם, הוא יכול למשוך אותנו כמו מנוע חזק, למשוך את כל הקבוצה למטרה. זה מצד אחד.

מצד שני, אם יש לו רצון שהוא יכול להשתמש בו בקבוצה, בארגון, בתיקונים, בכל מיני דברים, אדרבה, תנו לו לעשות את זה. תנו לו לעשות. וודאי שלכל אחד אולי אפשר למצוא איזה מקום שם הוא יבטא את עצמו.

אין האדם בקבוצה שהוא לא מוכן לקבוצה. שהוא לגמרי לגמרי זר לקבוצה. אם הוא משתוקק למטרת הבריאה ולא מתנגד, אפילו מתנגד קצת, צריכים לעבוד עליו. אבל אם הוא לא מתנגד שיעבדו עליו חברים, אז ודאי שהוא טוב. אלא רק בתנאי שהוא מזיק, ואפילו לא יודע שהוא מזיק, אבל ממש מזיק, אז אחרי כמה פעמים צריכים איכשהו לבודד אותו, איכשהו לשים אותו בצד. לתת לו במשהו לעסוק עד שיתבשל בצורה כזאת. אבל, בכל זאת, אם הוא משתוקק למטרה יש לו מקום.

שאלה: בשבוע שחלף הייתי גבאי בעשירייה. בעת מימוש התפקיד הרגשתי ספקטרום של תחושות. זלזול, שנאה, חוסר הערכה של החברים. איפה בציר הזה מתחיל פרעה ואיפה זה עוד לא שם?

פרעה מתחיל מזה שאתה מרגיש את האגו שלך שהוא מתנתק ממך, מתקלף ממך. שהוא נעשה זר. שאתה מרגיש שאתה לא הוא, אלא שזו ממש שליטה עליך זרה שהיא מכוונת מלמעלה. אמנם שעל ידי הבורא, אבל אתה לא מסכים איתה. אז נקרא הכוח הזה "פרעה". זו כבר דרגה. זה כבר משהו.

שאלה: איך לראות שחבר משתדל בביטול עצמותו? למה אני לא רואה עכשיו שחבר משתדל בביטול עצמותו? ומה זה בכלל להשתדל בביטול עצמותו?

יכול להיות שאני לא רואה את החבר שהוא מצליח בביטול עצמו מפני שאני נמצא באגו ואני בכלל לא רואה אותו מה שנקרא, זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל". שאני מסתכל עליו איך שאני רוצה לראות וכך אני רואה. אם אני רוצה לראות חבר שהוא בוכה, אז בעיניי הוא בוכה וזה לא שאני רואה אמת, אלא שאני רואה אותו כך. מי יודע מה האמת? אף אחד לא יודע. אלא תמיד אדם מתאר את החברים, את העולם, איך שהוא רוצה לראות אותם.

אז אנחנו צריכים להשתדל לראות חברים תמיד בדרגה גבוהה, שכדאי לנו להיות איתם, כדאי להתקדם.

שאלה: האם צריך לדאוג לכל חבר באופן פרטי או מספיק באופן כללי לעסוק באהבת חברים?

גם זה צריך וגם זה צריך. גם את זה וגם את זה, אבל לפחות בינתיים באופן כללי. מה שנוח לך וטוב לך בינתיים תעשה, העיקר תתעסק בזה.

שאלה: האם כל אחד צריך לדעת מה שחסר לחברו באופן פרטי כדי שיידע במה הוא יכול למלאות אותו, או שמספיק באופן כללי לעסוק באהבת חברים?

התשובה היא כך, אני צריך באופן כללי לדעת שכל החברה מכוונת למטרת הבריאה, ואם אני לא רואה את זה אני משתדל לראות בצורה נכונה. אני צריך לדחוף אותם, עלי להביא אותם לגמר התיקון, ואני צריך להגיד שהכול תלוי בי. אני לא מחכה ולא מצפה שהם יעשו איזו עבודה אפילו, אני רואה שהם משתדלים, אבל בעצם מספיק לי להיות בקבוצה כדי להביא את הקבוצה ואת כל האנושות לגמר התיקון, כעיקרון.

למה? כי הקבוצה ואחר כך כל העולם זאת רק העתקה ממני, ולכן הכול תלוי בכלים שלי. ואני צריך לראות כך בכל המציאות שרק אני המקולקל, ורק בי תלוי הכול, בתיקון שלי. זאת אמנם הסתכלות אחת מתוך כמה, אבל גם בזווית הזאת, בנקודת הראייה הזאת אנחנו צריכים להשתמש. ואיך אני מתייחס בצורה פרטית או כללית? רצוי גם כך וגם כך, כבר אמרתי את זה.

שאלה: מהו הנזק שמסב אדם לקבוצה, אם הוא לא רוצה לבצע כל מיני פעולות למען החברים בקבוצה?

יכול להיות שעדיין הוא עוד לא מבין את החשיבות של זה, אנחנו יודעים על עצמינו עד כמה שאנחנו צריכים זמן רב כדי להתחיל לשמוע. זה לא זמן מת, אלא ישנם תיקונים שצריכים להתבצע בדרגות קטנות מאוד פנימיות בנו, כאלו שעד שאנחנו מתחילים קצת לשמוע עוברות כמה שנים. אחר כך עוד כמה שנים עד שאנחנו מסכימים למשהו. אחר כך עוד כמה שנים עד שאנחנו משתדלים להבין איך לפעול וכולי וכולי, הכול לוקח זמן.

אנחנו לא מבינים את המערכת הזאת, לא יודעים, לא רואים עד כמה שכל רגע ורגע יש הרבה מאוד פעולות של תיקון. אבל עד שהם מצטברים ומגיעים מכמות לאיכות ואנחנו אז מרגישים, שקצת יותר אני מבין, קצת יותר אני מרגיש, קצת יותר אני רואה, זה לוקח זמן.

לכן [צריכים] להשתדל להחזיק כל אחד ואחד. כמו שכותב רב"ש, רק שלא יהיה מזיק, אז להשתדל כך להיות. ולפעמים זה לטובת האדם שמגרשים אותו מהקבוצה ואומרים, אנחנו לא יכולים להמשיך איתך. זה גם לטובתו וגם לטובתם.

שאלה: כשאתה מעל כל הבעיות וההתרחקויות, מידי פעם אתה מגיע להרגשה של אהבה כלפי החברים. זה מצב גדול, הוא נותן כוחות, הוא מעלה, הוא משחרר מהדאגות, ואז יוצא שאתה נמצא בזה כאילו למען עצמך. מתי מתרחשת הקפיצה הזאת לאהבת הבורא, לאהבה כלפיו?

עד כמה שאתה רוצה להיות בתוך החבר או בתוך החברים, הקבוצה, פועל בהתאם לזה המאור המחזיר למוטב עליך. ואז הוא מנתק אותך מעצמך, וכך אתה מתחיל להרגיש מה שנמצא מחוצה לאגו שלך, לפי עוצמת ההתחברות עם החברים. זה אמצעי, אנחנו צריכים להבין שזה אמצעי.

הכלי נשבר בכוונה כדי שאתה תרגיש חלק מהכלי כזר, מחוצה לך, ואתה תזלזל בהם ותרצה להשתמש בהם רק לטובת עצמך. עד שאתה תשנה את הגישה, בכוח תתחיל לשנות את הגישה, לעבוד לטובתם, כאילו לטובתם או לפחות לחיבור איתם, ולבקש את הבורא. את כל היתר עושה האור.

שאלה: קראנו עכשיו על אהבת חברים ויש עוד עניין, לקנות חבר. אז איך אפשר בבת אחת לעשות את שני הדברים האלה?

"קנה לך חבר", מה זאת אומרת קנה לך חבר? על ידי השקעה. על ידי השקעה בו אתה עוד ועוד ועוד מראה לו עד כמה שאתה רוצה בטובתו. על ידי זה פועל המאור המחזיר למוטב, גם עליך וגם עליו, ואתם נעשים יותר קרובים. זה נקרא שאתה קונה את הכוח שלו.

תלמיד: כשמדברים על אהבה אני עושה את זה בעצם בחינם, ובשביל לקנות חבר אני חייב לוותר על משהו.

אי אפשר אחרת. ואהבה זה לא ויתור? אהבה זה כבר שאתה קנית כוח השפעה, ואז בשבילך להשפיע לו זה תענוג. אבל קודם זה היה אונס, וקודם בכלל אי אפשר היה לעשות, אלה שלבים של התכללות.

שאלה: כשאדם מתגאה, מראה כמה אני גדול, כמה אני משפיע לחברה, אני מציג להם דוגמאות טובות, האם אני צריך להיזהר פה מגאווה עצמית, ואם כן איך נזהרים?

גם זה יכול להיות, כן, נכון. יש כאלה תפילות אפילו, תפילות מיוחדות שלפני שאדם הולך לעשות פעולה יפה, טובה, מצווה, אז הוא מתפלל שיעשה את זה מלב נקי, מלב ישר. ודאי, שלא ייפול לכל מיני כאלה מכשולים.

אחרת אתה תתחיל לראות את עצמך כצדיק, עשיתי כאלה דברים יפה וטוב. אתה תתחיל להרגיש עד כמה שאתה חשוב. אתה פתאום תגלה כמה שאתה עושה פעולות מיוחדות כמו אנשים חשובים. אתה תלך בצורה איטית יפה כזאת, כמו שזה מתאים לאדם חשוב. אתה לא יודע עד כמה יש לבורא כאן משחק, עוד תגלו. ואיך שהם מדברים איתי, איפה הכבוד שמגיע לי?

תלמיד: ואיך באמת נשמרים? כי אני צריך להציג לאחרים שאני גדול ובפנים לספר לעצמי שזה שקר, שאני דווקא הכי קטן מהם.

זאת עבודה, זאת עבודת הבירורים. כן, אז מה, עוד תראו, זה יפה.

שאלה: אז מה זה בסופו של דבר "אהבת חברים"?

"אהבת חברים" זה יחס נכון לחלקי הנשמה שלי, שאני צריך לחבר את כולם כדי לתת לבורא מקום. אני בזה בונה את הבית שלו, "בית המקדש".

תלמיד: ומה היחס הזה, איך אני בונה אותו? כי הכול מתרכז סביב המושג הזה, "אהבת חברים".

לא, הכול מתרכז סביב המטרה שאני רוצה לעשות נחת רוח לבורא, לעשות לו את המתנה הזאת. אני בונה מקום בשבילו ולכן אני עוסק באהבת חברים, אחרת בשביל מה אני עוסק בזה?

תלמיד: כדי להגיע לדבקות כמו שהוא כותב במאמר הקודם, אז אהבת חברים זה בניית מקום לגילוי הבורא?

כן.

תלמיד: וכל מה שהוא מספר אלה נקודות איך לבנות את הכלי?

כן.

תלמיד: ויש איזו שיטה ממש שאני בא ובונה?

תקרב אליך, תדביק אליך כל חבר וחבר. וההיפך, תדביק את עצמך לכל חבר וחבר. עד שהקבוצה תהפוך להיות למושג אחד.

סדנה

מה תעשו במשך היום עם המאמר הזה, איך תממשו אותו?

*

איזו עשירייה יכולה להגיד מה היא מתכוונת לעשות לפי המאמר במשך היום? אתם צריכים גם לספר אחד לשני, מעשירייה לעשירייה, שתהייה יותר יכולת להתכלל.

תלמיד: דיברנו שכל פעם ניקח פסקה מהמאמר ונוציא ממנו עיקרון, עוד פסקה מהמאמר ונוציא עיקרון, כך במשך היום נעבור ביחד על כל המאמר.

תלמיד: העשירייה הציעה, שחבר בעשירייה יקרא את המאמר ויקליט את עצמו, ובשעה אחת עשרה בפגישת זום נקשיב ונדבר על זה.

תלמיד: החלטנו שחוץ מזה שנעבור על המאמר כל היום, נזכיר אחד לשני ונתקשר להזכיר וכו׳, שכל חבר עושה לפחות פעולה אחת כלפי חוץ לעורר את לב החברים, את כולם, באופן מופגן.

כלפי כל החברים במשך היום?

תלמיד: כן, בעשירייה.

יפה, זאת דאגה גדולה. כל אחד חייב לעשות? זאת אומרת, כל אחד יקבל מכל החברים תשע פניות, זאת עוצמה.

(סוף השיעור)

---

1. "הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר, את זה קח לך." (רש"י, דברים ל').↩

2. "איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ"א, ו').↩

3. "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית ט"ו, י"ד).    ↩

4. "בזיעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ז).↩