שיעור בוקר 17.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 445, "הקדמה לספר הזוהר",

אותיות מ"ח – נ'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 445, אות מ"ח ב"הקדמה לספר הזוהר".

בעל הסולם מסביר לנו כאן איך אנחנו בנויים. מאיזה חלקי הרצון, איך הרצון הזה מתעורר. כשאדם נולד, איזה רצון יש לו. "נולד" הכוונה ברוחניות, לא מדברים על הבהמה, מדברים על האדם. ועכשיו אנחנו מגיעים לקטע "על ידי העסק בסודות התורה".

דברנו על כל מיני סוגי עסקים שאדם עושה כדי להגדיל את הנקודה שבלב עד ממד הנשמה. נקרא מה קורה הלאה.

קריין: אות מ"ח.

אות מ"ח

"וע"י העסק, בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק "החי" מהרצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הולך ובונה, את נקודת הנשמה, המלובשת בו, ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה. וכשנשלמת בכל בנינה, ונעשית פרצוף, אז עולה ומלבשת, לספירת הבינה, שבעולם העשיה הרוחני."

זה נקרא שהוא מקיים רמ"ח, שס"ה, כל התרי"ג, תר"ך מצוות. אלה חלקי הנשמה, שעל כל חלק וחלק הוא צריך לעשות עבודה משלו, וכשגומר את העבודה אז מקבל את הכלי השלם, ועולה כך ממצב למצב, ממדרגה למדרגה.

"שכלי זה, הוא זך ביותר, לאין ערך על כלים הראשונים תו"מ. וע"כ הוא מעביר לו, אור גדול מא"ס ב"ה, הנקרא "אור הנשמה".

וכל פרטי, דומם צומח חי, שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים, לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות, מספירת הבינה, ע"ד שנתבאר באור הנפש. והוא נקרא ג"כ בחינת "חי דקדושה", להיותו מכוון, נגד טהרת חלק "החי שבגוף" האדם. וכן טבע הארתו, כדרך שנתבאר במין החי הגשמי, לעיל אות לז, שהוא נותן הרגשה פרטית, לכל אבר ואבר, מתרי"ג אברי הפרצוף, להיות חי ומרגיש, בהרגשה חפשית, לכל אחד מהם, בלי שום התלות בכלל הפרצוף.

עד שנבחן, שתרי"ג אברים שבו, הם תרי"ג פרצופים, המיוחדים במיני הארתם, כל אחד לפי דרכו. ומעלת אור הזה, על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש, מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות.

וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה, שהיא אור ספירת החכמה, עם יציאת פרצוף הנשמה, ומתלבשת בפנימיותו."

וכך זה מדרגה לדרגה, כי כל דרגות הקודמות הן מולידות איזו תחילה לדרגה הבאה, נקודה אחת. זאת אומרת, אותה הנקודה שממנה הנשמה מתחילה היא רק מקבלת לבושים יותר ויותר, וכך גומרת איזו מדרגה, ואז יש לה כבר נקודה שפורצת למדרגה הבאה, וכך אנחנו גדלים. זה נובע עוד משבירת הכלים, מהיחס בין המדרגות.

שאלה: הוא פותח פה ואומר "העסק, בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק "החי" מהרצון לקבל שבו." מה זה סודות התורה וטעמי מצוות, ואיך אנחנו בכלל קשורים לזה?

נקווה שנגיע לזה עוד מעט.

תלמיד: נגיע. אבל אנחנו מתעסקים בסודות התורה?

"סודות התורה" סך הכול נקרא שאנחנו מקבלים את אור החכמה שמלובש באור החסדים, שאור החכמה הוא נקרא "התורה".

תלמיד: מה זה סודות התורה, אותם סודות שמדברים על זה כל הזמן?

אני לא יודע מי מדבר, ומי שייך לזה.

תלמיד: זה נסתר לנו, זה סוד.

זה נסתר כי זה מגלה לך את התכונות הבורא, אופי של הכוח העליון שאתה משיג.

תלמיד: הוא אומר, "וכל פרטי, דומם צומח חי, שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים, לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות, מספירת הבינה,". כאילו הם מסייעים לי. זה באמת זה מסייע? אני לא מרגיש שזה מסייע לי.

לא. אתה לא נמצא שם. איפה אתה חושב שזה נמצא?

תלמיד: כתוב, "וכל פרטי, דומם צומח חי, שבעולם עשיה,"..

מה זה "עולם העשייה"?

תלמיד: זה מה שאני שואל.

אתה לא בעולם העשייה.

תלמיד: "המיוחסים לקומת הבינה,".

לא חשוב, כן.

תלמיד: אז הוא אומר, "נמצאים משמשים ומסייעים, לפרצוף הנשמה של האדם,". אני לא מרגיש שהוא מסייע לי. איך אני צריך להרגיש את זה?

איך אתה יכול להרגיש את זה אם אתה לא נמצא? אתה נמצא בזה, אבל לא בהכרה. יש תינוק בבית, הוא לא יודע שיש עבודה לאבא ואימא, ומה הם עושים שם בעבודה, בסופר, בבית חולים, ומשהו. הוא לא יודע כלום. הוא יודע שיש את הפינה שלו וכמה צעצועים שיש לו. הוא ניזון מכל העולם ההוא הגדול, אבל לא בצורה ישירה, כי לא מגיע בכלים שלו לזה. אז מה השאלה שלך?

השאלה צריכה להיות רק, איך אני מתקדם?

תלמיד: אני צריך להאמין למה שהוא אומר לי פה?

לא. אל תאמין. זה לא חשוב.

תלמיד: אז איך אני אעבוד בזה?

אתה לא עובד בזה.

תלמיד: אז מה אני עושה פה?

אתה צריך לדעת מה אתה עושה קונקרטית עכשיו במדרגה שלך.

תלמיד: אז מה אני עושה עכשיו?

זה לא כתוב כאן. זה כתוב במקומות אחרים. כאן מדברים כבר על מדרגות. אתה רואה על מה הוא מדבר? "ע"י עסק בסודות התורה". זה בקבלת אור חכמה בכלים דהשפעה, שאתה מגלה בזה את הג"ר, את פעולות הבורא, תכונתו.

תלמיד: איך אני אקבל את אור החכמה בכלים להשפעה?

אני לא יכול להסביר יותר. אנחנו לומדים.

תלמיד: מה שעכשיו אמרת כתוב פה.

כן. זה כתוב. "העסק בסודות התורה". נגיע ונראה. חשוב לנו עכשיו רק לראות את הסדר הזה, איך אנחנו מגיעים החל מהגילוי הקטן ביותר של הנקודה שבלב, ועד זה שמתעסקים בסודות התורה ונכנסים ממש לדבקות הנצחית. הסדר, פחות או יותר, אתה שומע שישנו? זה מספיק.

תלמיד: האם באמת נגיע בסוף לסודות התורה? נדע את סודות התורה?

בסוף כולם מגיעים ולכול. כולם. "ולא יידח ממני נידח והכול יחזור לשורשו".

קריין: אות מ"ט.

אות מ"ט

"ואחר שכבר זכה, באור הגדול ההוא, הנקרא "אור הנשמה", אשר תרי"ג האברים שבפרצוף ההוא, כבר מאירים, כל אחד מהם, באור שלם ובהיר, המיוחד לו, כמו פרצוף מיוחד לעצמו, אז נפתח לו הפתח, לעסוק בכל מצוה ומצוה, על פי כונה אמיתית שבה. כי כל אבר של פרצוף הנשמה, מאיר לו את דרכי כל מצוה, המיוחסים לאותו אבר. ובכחם הגדול של אורות ההם, הוא הולך ומטהר, את חלק "המדבר" שברצון לקבל שלו, ומהפכו לרצון להשפיע.

ובשיעור הזה, הולכת ונבנית הנקודה של אור החיה, המלובשת בו, ברמ"ח איבריה ושס"ה גידיה הרוחניים. וכשנשלמת לפרצוף שלם, אז עולה ומלבשת, לספירת החכמה, שבעולם העשיה הרוחנית. אשר כלי הזה, אין קץ לזכות שבו. וע"כ הוא מעביר לו, אור גדול ועצום מאד מא"ס ב"ה, הנקרא "אור החיה" או "נשמה לנשמה"."

זאת אומרת, עד כדי כך שמקבל אפילו אור החיה שהוא מתקן את החלק המדבר שבו. זאת אומרת, דומם, צומח, חי, מדבר.

וכל הפרטים שבעולם העשיה, שהם דומם וצומח וחי, המתיחסים לספירת החכמה, מסייעים לו, לקבל אור ספירת החכמה, בכל השלמות, ע"ד שנתבאר באור הנפש. וכן נקרא "מדבר דקדושה", להיותו מכוון נגד טהרת חלק "המדבר שבגוף" האדם. וכן ערכו, של האור ההוא באלקיות, כערך המדבר, שבדצח"מ הגשמיים, דהיינו, שקונה הרגש זולתו. באופן, ששיעור גדלו, של אור ההוא, על גודל דצ"ח הרוחניים, כשיעור גדלו של מין המדבר הגשמי, על דצ"ח הגשמיים.

ובחינת אור א"ס ב"ה המלובש בפרצוף זה, הוא נקרא "אור יחידה"."

רואים את הסדר. מדרגות, ואיך בהתאם ליגיעת האדם הוא צריך לעלות ולגלות את הכול, והכול נמצא לפנינו. אם רוצים או לא רוצים מגיע זמן שהאדם, או שדוחפים אותו מאחורה, או שמושכים אותו מקדימה, בהתאם איך שהוא נמצא. אם הוא מסדר לעצמו קבוצה, לימוד, למרות שלא רוצה כל כך ועייף, כל אחד יכול עכשיו לתאר לעצמו מה זה. זה לא חשוב. קצת יגיעה, עוד קצת, ועוד קצת, והעיקר זה על ידי החיבור ומגיעים לזה. הוא דיבר בינתיים על עולם העשייה. חמש דרגות שבעולם העשייה.

אות נ'

"אמנם תדע, שכל אלו, ה' בחינות האורות נרנח"י, שנתקבלו מעולם העשיה, אינן, אלא בחינת נרנח"י של אור הנפש." הכללי."ואין בהן עוד מבחינת אור הרוח, ולא כלום. כי אין אור הרוח, אלא בעולם היצירה. ואור הנשמה, רק בעולם הבריאה. ואור החיה, רק בעולם אצילות. ואור היחידה, רק בעולם א"ק.

אלא, כמו שאמרנו לעיל, שכל שיש בכלל כולו, מתגלה ג"כ בכל הפרטים, עד הפרט היותר קטן, שאך אפשר להפרט.

ולפיכך, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, גם בעולם העשיה, כדרך שבארנו אותן. אבל הן רק נרנח"י דנפש.

וממש על דרך זה, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם היצירה. והן רק ה' חלקי הרוח.

וכן ישנן, כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם הבריאה. והן ה' חלקי הנשמה.

וכן הוא בעולם האצילות, שהן ה' חלקי אור החיה.

וכן הוא בעולם א"ק, שהן ה' חלקי אור היחידה.

וההפרש שבין עולם לעולם, הוא ע"ד שבארנו בהבחנות, שבין כל אחד מנרנח"י דעשיה."

כמו שלמדנו בעולם העשייה, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, כך גם בין כל העולמות.

תלמיד: קודם דברת על העייפות שחברים מרגישים.

כולם ישנים.

תלמיד: אצלנו בקבוצה יש הרגשה שחברים שהיו נורא מסורים ומאוד חזקים בדרך, לאט לאט נראה שנגמר להם הכוח הדוחף.

זה לא שנגמר להם. זה מה שמלמעלה נותנים הכבדת הלב, לא שבהם משהו נגמר. אדם לא עושה כאן כלום, אלא הכול הוא נפעל מלמעלה. קצת יותר אור, מתחיל לרוץ כמו תינוק. פחות אור, קשה לו להרים את היד. וכך זה עם כל אחד ואחד. אנחנו צריכים להבין ש"אין עוד מלבדו". הוא מנהל כל אחד ואחד מהנמלה הקטנה ועד כל היקום.

ולכן, כל ההבחנות הללו שאנחנו עוברים בהתעוררות ובעצלות, בלהתרגז ולשמוח וכן הלאה, הכול בא מלמעלה. כמו בכלל כל מאורעות החיים, אלו לקצת דין, ואלו לקצת רחמים וכן הלאה, וכל אחד ואחד, הכול הבורא משחק כדי לקשור את האדם אליו, אם אדם נותן תשומת לב איך שזה מגיע.

ואם אדם רוצה להגיב בצורה נכונה דרך הקבוצה, אז דווקא בכאלו מקומות קשים, שאין מצב רוח, אין מרץ, לא בא, ערפל בלב וערפל במוח, נכון,ורוצה רק לסגור עיניים ולישון. אבל אם הוא מבין שהוא קבל את זה מהבורא, הוא צריך להבין שזאת ההזדמנות שהבורא עושה לו ערפול כזה, עושה לו הרדמה לכל החיים שלו כדי שיבקש משהו מיוחד. זו דווקא עזרה. כמו שמרדימים אותך בבית חולים, חס ושלום כשצריך, כדי לטפל במשהו חשוב. אפילו מרדימים עד שאתה ישן ואז הרופאים יכולים לטפל בגופה שלך.

אבל כאן אתה משתתף בזה. אתה מבקש מהבורא. "אני עכשיו לא רוצה כלום. נכון שעשית לי הרדמה, אבל אני מבקש שתעשה לי גם ניתוח. תסדר לי קצת את הלב והמוח למטרה". ואז אתה קצת, אבל תראה עד כמה שזה עוזר.

זאת אומרת, מה שמרגישים זה בא מלמעלה ולא סתם מהגוף שהגוף עייף. אין דבר כזה. הכול מנוהל על ידי אותו מקור. וחייבים להגיב בצורה בריאה, נכונה, ובהתאם לזה להתקדם. תראה איך תתקדם.

זו כל הבעיה שאנחנו נרדמים, ועד שהבורא אומר, "מה לעשות עם פלוני אלמוני? אני אעורר אותו, אחרת מה הוא? אני חייב". כמו שאנחנו עם הילדים. מה לעשות עם הילדים? אבל זה לא האדם שיתקדם.

שאלה: כמו שיש את אלה שנרדמים, יש תמיד אלה שיש להם קצת יותר כוחות. איך הם יכולים לסייע בתוך קבוצה?

תלוי בחיבור בקבוצה. הייתה קבוצה חזקה מאוד בזיכרון. היו כמה קבוצות חזקות, פתאום נחלשות. קבוצת זיכרון הייתה חזקה, פתאום נחלשים. מה זה נחלשים? אני יודע עליכם, אבל מה אני יכול לעשות? נחלשים. חלק באמת נשאר קצת בהתעוררות, אבל רובם ככה.

הם לא מבינים שגם זה וגם זה מקבלים מהבורא כדי להחיות את עצמם דווקא. באיזו צורה הוא יכול לקדם אותנו לרוחניות אם הוא לא מרדים אותך, ואתה בוחר להיות ער לכיוון מיוחד? ואז יש לך אפשרות, הזדמנות לפנות לבורא. אתה ממש מחבר את הקבוצה ויחד עם הבורא עובד על זה. תנסו עכשיו למשוך אותו לבעיות שלכם, בעיות של חיבור. זה מה שאני חושב שצריכים להיות.

תלמיד: באמת היום בצהריים אנחנו הולכים לעשות מפגש גברים, לנסות לעורר חזרה את הרוח. יש לך איזה המלצות?

לא חזרה, רוח חדשה. הכול חדש. לא חזרה, אין חזרה, אסור. אנחנו רוצים דווקא על ידי ההרדמה שקבלנו מלמעלה, מהבורא, אף אחד לא אשם בזה, כלום, על ידי ההרדמה שקבלנו אנחנו רוצים עכשיו להתעורר לדרגה חדשה. זה טוב. ההרדמה הזאת היא לטובת האדם. כל הבריאה מתחילה מזה שהבורא מרדים את האדם. הוא בונה, מה הוא בונה ממנו? את חוה, את דרגת מלכות החדשה. כך קורה לנו.

שאלה: יש איזה המלצות איך לעשות את המפגש?

סיפרתי לכם הכול מה לעשות. לעשות, לא להתעסק בעבר. בעבר זה פשוט. הבורא קובע את המצב. הוא קבע לנו איך אנחנו מתקדמים בלי לשכוח שנמצאים בטיפול שלו וקדימה. העיקר לא ללעוס את כל העבר. מי אשם ככה, ומי ככה, ומה לא? לא. הכול קדימה מחדש.

תלמיד: חלק מהחברים שנחלשו נותנים הסבר.

איזה הסבר? הבורא אשם.

תלמיד: "לא יגונה ולא ישובח", הם אומרים שבגשמיות קרו כל מיני דברים.

ודאי.

תלמיד: אז מה אנחנו יכולים לעשות כאן? איך ואיפה אנחנו נכנסים לתמונה?

אתם לא יכולים לעשות שום דבר, רק לתלות את זה בבורא, אני מדבר על חיי הקבוצה, ואז לדרוש ממנו, ממש לדרוש "נצחוני בני", שיתערב עכשיו ויעשה מה שצריך. אם אתם עוזבים אותו ומתחילים לעשות חשבונות לבד זה כמו אותו בן מלך שבמקום חרב ומגן אמיתיים לוקח משהו שהוא עשה מעץ ומשחק עם זה, כאילו שהוא חכם וגדול ומזה הוא יעשה את החיים שלו חדשים. אסור לעשות את זה, זה לא בדבקות לבורא, למי שסובב אתכם.

תקראו שוב את המאמר "אין עוד מלבדו", יחד.

שאלה: שלום, בפסקה השנייה מוזכר פה שיש תרי"ג פרצופים. מהם תרי"ג רצונות ידעתי תמיד, אבל מהם תרי"ג פרצופים?

כל הרצון צריך להפוך לפרצוף, להידמות לבורא. רצון שידמה לבורא בונה מעצמו צמצום, מסך, אור חוזר, וזה כבר פרצוף. לכן אנחנו כך מתרבים כאילו.

תלמיד: איפה הברכה של חברנו?

הוא אמר שלום לכולם, למה זו לא ברכה? "שלום", אין פעולה שיותר כוללת את כל הברכות. שלום, שלמות, זה שם של הבורא.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הזוהר אני מרגיש שזה עובד על הרגש, משהו שמבטל את השכל. כשאנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות", אני מרגיש שזה עובד על השכל. לא שאני מבין, אבל זו התחושה. "הקדמה לספר הזוהר" זה המאמר היחידי שמתלבש על שני המצבים, גם על השכל וגם על הרגש, זה ממש כאילו נותן הרגשה שאתה מחובר. זאת אומרת, דרך החומר הזה יש הרגשה שאתה ממש יכול להיכנס פנימה. למה זה קורה?

זו הקדמה מאוד מיוחדת. היא עמוקה, היא מסבירה את היסודות של הבריאה שלנו וההתקדמות שלנו. אנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו בני הרגשה, רצון לקבל, ואנחנו רק צריכים להתעלות מעל מה שמרגישים בתוך הרצון לקבל, ולהתעלות מזה ולהיות בעלי הבתים על זה, על ההרגשה שלנו. ועל ידי ההרגשה שלנו, שזה בעביות, מסך, אור חוזר ומאור מחזיר למוטב, אנחנו נגיע להרגשה כזאת שהיא כולה תהיה כאהבה.

הכול זה בהרגשה, אבל אנחנו כמו פסיכולוגים חכמים יודעים מאיפה זה מגיע, איזו עביות, איזה מסך, איזה אור חוזר, איזו התקשרות צריכה להיות, ולפי זה אנחנו יכולים לקבוע את ההתקדמות הרגשית שלנו.

זאת אומרת, בחכמת הקבלה רגש ושכל, הן דרגות שאנחנו יכולים לקבוע על עצמנו, שעל ידי כאלה וכאלה מעשים, על ידי כאלו אורות המחזירים למוטב, כך אנחנו מגיעים לתוצאה. אבל התוצאה היא תמיד רגשית, למרות שההכנה אליה היא שכלית.

נניח שאני קורא מתכון, 10 גרם זה ו-10 גרם זה, כמה ביצים וכמה קמח וכמה עוד משהו, צריך לעשות מיני דברים, אני לא מבין בזה כלום. אנשים שמנוסים בדברים האלה, הם כבר מבינים מה שהולך להיות כאן, אבל אני לא יודע. אני יודע רק שבסוף, אם אני אעשה בדיוק כמו תוכי לפי זה, ממש בצורה פשוטה, אני אקבל נניח עוגה טובה, מתוקה, יפה. טבח טוב, יודע מראש כבר מה שיצא. אבל הוא בכל זאת מודד את דברים. או לפי תכונה שלו, תחושות שלו, או לפי משקל, מדידה וכן הלאה. כך אנחנו ב"תלמוד עשר הספירות". כמה אורות, כמה כלים, כמה כאלה, פעולות הכנה והכול, ועל ידי המאור המחזיר למוטב מקבלים תוצאה. והיא תמיד טעימה.

שאלה: אמרת להזמין את הבורא ל"ביחד" ולדרוש שהוא יתקן. במקום אחר אמרת, אל תציב תנאים לבורא על ה"ביחד". מה בדיוק אני אומר לבורא? "תעשה את הנס של הביחד"?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שכל ה' בחינות נרנח"י בעולם עשיה, בעולם יצירה, בריאה, חיה ויחידה, הם על אותו דפוס. והוא גם אומר שמקבלים את התשתית, את היסוד שלהם, את הבסיס שלהם מנרנח"י גשמיים.

גשמיים זה גם לא גשמיות.

תלמיד: כן, אבל מה זה נרנח"י גשמיים?

הכול בנוי העל דרגה הראשונה. כי אם אתה רוצה לעלות מדרגה לדרגה, אתה נופל עד הדרגה התחתונה, הראשונה, וממנה אתה עולה. ולכן רק התבנית הראשונה נשארת לך וכל היתר נעלמים. זה כמו בלידה, הסתלקות הקודמת ועלייה לדרגה חדשה.

תלמיד: משימה יומית להיום. לברר בעשיריות ולכתוב ביומן איך אנחנו מקבלים על עצמנו את התנאים המתקבלים מלמעלה ומתוכם משנים את היחס לעולם הזה ולעולם הבא.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-08-17_lesson_bs-akdama-zohar_n1_p3