שיעור בוקר 30.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 559. "שמעתי", מאמר ל"ט, "ויתפרו עלה תאנה"

קריין: כתבי בעל הסולם, חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 559, מאמר ל"ט, "ויתפרו עלה תאנה".

אני חושב שנשמע את המאמר בזרימה אחת ואחר כך נקרא אותו לאט לאט. קודם אתה תקרא אותו בצורה יפה מהתחלה עד הסוף, ואחר כך אני אקרא ואסביר.

לט. ויתפרו עלה תאנה

שמעתי כ"ו שבט תש"ז

"ענין "עלה" הוא סוד צל, שעושה על האור, היינו על השמש. ויש ב' צללים:

א. צל הבא מצד הקדושה,

ב. צל שבא מחמת חטא.

זאת אומרת, שיש ב' מיני העלמת האור.

כמו בגשמיות, הצל עושה העלמה על השמש, כן יש העלמה על אור עליון, הנקרא "שמש", שהוא באה מצד הקדושה, שהוא מחמת בחירה. על דרך שכתוב אצל משה רבינו עליו השלום "ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט". שהצל בא מחמת יראה.

שענין יראה פירושה, הוא מפחד לקבל את השפע, אולי לא יהיה לו היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. נמצא, הצל באה מחמת קדושה, שפירושו שהוא רוצה להיות דבוק בה'. היינו שדביקות נקרא השפעה, והוא מפחד, אולי לא יהיה לו היכולת להשפיע. נמצא, שהוא דבוק בקדושה. וזה נקרא "צל, הבאה מצד הקדושה".

ויש "צל, הבאה מחמת חטא". היינו, שהעלמה באה לו לא מטעם שלא רוצה לקבל, אלא להיפוך, מצד שהוא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל. לכן נסתלק האור. היות שכל ההבדל בין קדושה להקליפה הוא, שקדושה רוצה להשפיע, וקליפה רוצה רק לקבל ולא להשפיע כלל. לכן נקרא הצל הזה שבאה מצד הקליפה.

ואין עצה אחרת לצאת מהמצב הזה, אלא כמ"ש "ויתפרו עלה תאנה, ויעשו להם חגרת". "חגורות" פירושו הם כוחות הגוף, והתחברו בבחינת הצל דקדושה. זאת אומרת, הגם שאין להם עכשיו אור, כי השפע נסתלק ע"י החטא, מכל מקום הם התגברו לעבוד את ה', בכח לבד למעלה מהדעת, שזה נקרא בחינת כח. וזה שכתוב "וישמעו את קול ה' וכו', ויתחבא האדם ואשתו". היינו, שנכנסו לתוך הצל, שזה סוד "ויסתר משה פניו".

היינו, שאדה"ר עשה אותו ענין כמו משה. "ויאמר לו, איכה, ויאמר, את קלך שמעתי בגן, ואירא, כי ערום אנכי, ואחבא". "ערום" פירושו ערום מן האור עליון. אז שאל ה': "מהו הסיבה שבאת להצל, שנקרא "ואחבא"? מטעם "כי ערום אני", אם הוא מטעם צל דקדושה. או מחמת חטא. ושאל אותו ה': "המין העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו, אכלת"? היינו מחמת חטא.

אולם בזמן שהצל באה מחמת חטא, נקרא זה "צלמא וחרשין וקוסמין [צלם וכשפים וקסמים]". ש"זה לעומת זה עשה אלקים", כי כמו שיש כוחות בקדושה, לשדד המערכות, להראות אותות ומופתים, כמו כן יש כוחות בס"א.

ומשום זה, אין הצדיקים משתמשים בכוחות אלו, מטעם "זה לעומת זה", כדי שלא יהיה כח להסטרא אחרא לעשות כמותם. ורק לזמנים יוצאים מהכלל אין הקב"ה נותן להסטרא אחרא אותו הכח שיש בקדושה. כדוגמת לאליהו בהר הכרמל, שאמר "ענני, שלא יאמרו מעשי כשפים". היינו, שיש כח לעשות העלמה על אור העליון.

ולכן חגורות הבאים מצד עלה תאנה, שהוא מחטא דעץ הדעת, העלין האלו, היינו הצל הזה הבא מסיבת החטא, היות שהגורם הוא לא מצד הקדושה, שהם בוחרים מעצמם לקחת להם צל, אלא שהם לוקחו את הצל מסיבת שאין להם עצה אחרת. זה יכול לפעול רק לצאת מהמצב של הירידה. אבל אח"כ צריכים להתחיל העבודה מחדש".

פחות או יותר אנחנו שומעים על מה מדובר כאן. איך אנחנו צריכים להסתיר את עצמנו מהאור הישר, שברצון לקבל שלנו ודאי שאנחנו נמשכים לקבל אותו, אבל בצורה כזאת אנחנו רק מרחיקם אותו מאיתנו, נמצאים בהפכיות הצורה. אלא צריכים להכין את עצמנו לקבלת האור בצורה נכונה, שזה יהיה רק להשפיע כמו שהאור בא מהמשפיע, מהבורא. בצורה כזאת אנחנו נתקרב למקור האור ונתמלא באור, ורק בצורה כזאת אנחנו נוכל להתקיים ברוחניות.

לט. ויתפרו עלה תאנה

שמעתי כ"ו שבט תש"ז

"ענין "עלה" הוא סוד צל, שעושה על האור, היינו על השמש. ויש ב' צללים:

א. צל הבא מצד הקדושה,

ב. צל שבא מחמת חטא." מהצד השני.

"זאת אומרת, שיש ב' מיני העלמת האור.

כמו בגשמיות, הצל עושה העלמה על השמש, כן יש העלמה על אור עליון, הנקרא "שמש", שהוא באה מצד הקדושה," להשפיע, "שהוא מחמת בחירה." ואז התחתון עושה צל ובזה הוא מתקדם. "על דרך שכתוב אצל משה רבינו עליו השלום "ויסתר משה פניו" שם מסך, כדי לא לקבל את האור העליון, שלא יגלה את הבורא בצורה ישירה "כי ירא מהביט"." כי הוא מפחד שבצורה כזאת הוא יתרחק מהבורא עוד יותר. "שהצל בא מחמת יראה." מהפחד של משה.

"שענין יראה פירושה, הוא מפחד לקבל את השפע," למה? "אולי לא יהיה לו היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע." קודם כל צריכים לעשות צמצום, מסך, אור חוזר וחשבון כמה אני נמצא בקשר עם האור העליון, שהוא לא ייכנס לכלים דקבלה שלי, ורק אחר כך אני נכנס עימו בדברים, בלקבל, בלתת. שוב, "שענין יראה פירושה, הוא מפחד לקבל את השפע, אולי לא יהיה לו היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. נמצא, הצל באה מחמת קדושה," הוא מפחד ומסתיר את עצמו, "שפירושו שהוא רוצה להיות דבוק בה'." קודם כל מסך, קודם כל הסתרה, "היינו שדביקות נקרא השפעה, והוא מפחד, אולי לא יהיה לו היכולת להשפיע. נמצא, שהוא דבוק בקדושה. וזה נקרא "צל, הבאה מצד הקדושה". הוא מסתיר את עצמו לגמרי, ורק אחר כך בודק עד כמה הוא מסוגל לפתוח את עצמו כלפי האור כדי להישאר בדבקות, בהשפעה, אבל עוד יותר מההסתרה. כי בהסתרה, בצמצום, הוא לא עושה שום פעולת השפעה כלפי בעל הבית, כלפי הבורא, כאורח, הוא רק עוצר את עצמו מלהיות מקבל אבל לא להיות משפיע, לא להיות בהתקשרות עם הבורא, או בדוגמה של האורח ובעל הבית, עם בעל הבית. אבל בכל זאת, זה שהוא מסתיר את עצמו "וזה נקרא "צל, הבאה מצד הקדושה", שרוצה קודם כל לא לקבל, להיות לא מקבל.

"ויש "צל, הבאה מחמת חטא"." כבר לא מצד זה שאדם מגן על עצמו ורוצה להידמות לבורא, להתקרב לבורא, שומר על ההזדהות שלו עם הבורא, אלא "מחמת חטא", שהוא חושב על עצמו. לעצמו, הכוונה לרצון לקבל המקולקל שלו, "היינו, שהעלמה באה לו לא מטעם שלא רוצה לקבל, אלא להיפוך, מצד שהוא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל. לכן נסתלק האור. היות שכל ההבדל בין קדושה להקליפה" כל ההבדל בין קדושה לקליפה "הוא, שקדושה רוצה להשפיע, וקליפה רוצה רק לקבל ולא להשפיע כלל. לכן נקרא הצל הזה שבאה מצד הקליפה." זאת אומרת, אני רוצה לקבל וברגע זה סוגרים לי הכול. אז אני נמצא בצל, בהסתרה, אבל ההסתרה הזאת באה בגלל שאני נמצא ברצון לקבל בעל מנת לקבל, בקליפה.

"ואין עצה אחרת לצאת מהמצב הזה, אלא כמ"ש "ויתפרו עלה תאנה, ויעשו להם חגרת". "חגורות" פירושו הם כוחות הגוף, והתחברו בבחינת הצל דקדושה." אפשר לעשות איזשהו מגן שיעשה עלי צל, ואז בצל הזה אני יכול להסתתר, להיות ללא לחץ, ללא היזק מהאור העליון שממש פועל על הרצון לקבל שלי שאני אקבל. "זאת אומרת, הגם שאין להם עכשיו אור, כי השפע נסתלק ע"י החטא, מכל מקום הם התגברו לעבוד את ה', בכח לבד למעלה מהדעת," אז אני מבין שכל ההסתרה הזאת שיש לי, היא כדי שאני אכין את עצמי להתייחס לבורא בלמעלה מהדעת, זאת אומרת, רק בהשפעה. לא לקבל את עצמי, את הרצון לקבל בשום צורה, בשום דבר שאני מתחשב בו, "שזה נקרא בחינת כח." בחינת כוח, זאת אומרת אני עוד לא פועל בצורה כזאת, אני רק מתכנן את העבודה שלי שכך היא תהיה. "וזה שכתוב "וישמעו את קול ה' וכו', ויתחבא האדם ואשתו". היינו, שנכנסו לתוך הצל," הסתירו את עצמם מהאור העליון, "שזה סוד "ויסתר משה פניו"." גם משה עשה כך, וגם אנחנו נצטרך לעשות כך.

"היינו, שאדה"ר עשה אותו ענין כמו משה. "ויאמר לו," הבורא שואל את האדם שהסתתר, "איכה," "איפה אתה, מה איתך?". לא שהבורא לא יודע איפה אדם, אלא בשאלה הזאת הוא רוצה שאדם יבדוק את עצמו, יידע איפה הוא נמצא, למה. "ויאמר," אדם עונה לבורא, "את קלך שמעתי בגן, ואירא, כי ערום אנכי, ואחבא". "ערום" פירושו ערום מן האור עליון. אז שאל ה': "מהו הסיבה שבאת להצל, שנקרא "ואחבא""? למה אתה מתחבא? "מטעם "כי ערום אני", אם הוא מטעם צל דקדושה. או מחמת חטא." זאת אומרת הסתרה צריכה להיות, אבל למה הסתרה? או שאתה מרגיש שאתה חוטא ואז אתה צריך לשמור על עצמך לא לקבל על מנת לקבל את הגילוי. או שאתה נמצא בקדושה ואתה עושה מסך, הסתרה, כדי להתחיל להיכנס לקשר עם הבורא. אז "ושאל אותו ה':" מה קרה כאן? ""המין העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו, אכלת"? היינו מחמת חטא." אתה מסתתר עכשיו ממני?

"אולם בזמן שהצל באה מחמת חטא, נקרא זה "צלמא וחרשין וקוסמין [צלם וכשפים וקסמים]". ש"זה לעומת זה עשה אלקים"," כמו שיש כוחות בקדושה, כך יש כוחות גם בצורה הפוכה, בקליפה. "כי כמו שיש כוחות בקדושה, לשדד המערכות, להראות אותות ומופתים, כמו כן יש כוחות בס"א. ומשום זה, אין הצדיקים משתמשים בכוחות אלו," זאת אומרת להראות לכולם כל מיני דברים שנמצאים למעלה מהטבע של העולם הזה. אומנם מקובלים מסוגלים לעשות הכול, כי יש להם כוחות יותר עליונים מהטבע, מהפיסיקה של העולם הזה, מהחוקים של העולם הזה, כי החוקים הרוחניים הם הרבה יותר גדולים ונמצאים למעלה מזמן, תנועה ומקום. הם יכולים לעשות כאלו דברים, שאין זמן ואין תנועה ואין מקום, אלא למעלה מזה הם יכולים לעשות הכול. אבל אף פעם לא נראה מהמקובל שהוא מתעסק בדברים כאלו, כי בזה הוא ממש מוריד את עצמו בחזרה לגשמיות.

ומשום זה, אין הצדיקים משתמשים בכוחות אלו, "מטעם "זה לעומת זה"," מה זאת אומרת? "כדי שלא יהיה כח להסטרא אחרא לעשות כמותם. ורק לזמנים יוצאים מהכלל אין הקב"ה נותן להסטרא אחרא אותו הכח שיש בקדושה." מפני ששני העולמות האלה, שתי הצורות האלה, על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, הם נמצאים זה כנגד זה, או שאתה נמצא בזה או שאתה נמצא בזה, ואם אדם מעורר כוחות מסוימים בעל מנת להשפיע, בכוח הרוחני, אז כנגד זה הוא עושה כהעתקה את השינויים במערכת הקליפה, בעל מנת לקבל.

ולכן המקובלים לא עושים שום דבר שיש שם משהו למעלה מהטבע, לא יכולים להראות לאחרים, כי בזה הם ממש מביאים למערכת הסטרא אחרא גם כאלו כוחות ומחזקים את הסטרא אחרא. והאגו, הסטרא אחרא אוהב את הדברים האלה. "[כדוגמת לאליהו בהר הכרמל, שאמר "ענני, שלא יאמרו מעשי כשפים". היינו, שיש כח לעשות העלמה על אור העליון[."

ולכן חגורות הבאים מצד עלה תאנה, שהוא מחטא דעץ הדעת, העלין האלו, היינו הצל הזה הבא מסיבת החטא, היות שהגורם הוא לא מצד הקדושה, שהם בוחרים מעצמם לקחת להם צל, אלא שהם לוקחו את הצל מסיבת שאין להם עצה אחרת. זה יכול לפעול רק לצאת מהמצב של הירידה. אבל אח"כ צריכים להתחיל העבודה מחדש".

מה שכתוב בקטע האחרון אנחנו עוד נצטרך לעבור בפועל.

שאלה: מה פירוש "ערום מן האור העליון"?

מפני שאין לו מסכים הוא לא יכול לקבל על מנת להשפיע ולכן האור העליון לא יכול להתלבש בכלי שלו. פשוט מאוד.

אתם צריכים קצת לצאת מהציור הזה שהוא נתן במאמר. כל המאמרים האלה כתובים בצורה ציורית, אדם הראשון, נחש, צל, שמש, ירח, כל מיני דברים כאלה, אבל אנחנו צריכים להשתדל להביא אותם למצב כמו שאנחנו נמצאים, זאת אומרת לשפה שלנו, לשפה מעשית.

תלמיד: במאמר כתוב "ערום מן האור העליון" מה הפירוש?

שאין לו מסכים ולכן הוא לא יכול לקבל את האור העליון, כי אפשר לקבל אותו רק בעל מנת להשפיע.

שאלה: הצל מהאור העליון משמע שהוא כבר קיבל מסך או שהוא פוחד לאבד, שלא יהיה לו מספיק לעתיד?

יש מצב שאנחנו מסתירים את האור העליון, שלא רוצים לקבל אותו כי אין לנו כוח לקבל אותו למרות שמאוד רוצים. יש מצב שהאור העליון נסתר מאיתנו מפני שבינינו לאור העליון יש מסך. וזה לא אנחנו עושים, זה הבורא עושה.

שאלה: האדם מאוד רוצה להיות בקשר עם הבורא, עם האור שלו. מה זה אומר שעושה את הצל הזה של ההסתרה יחד עם זה?

שאם האדם רוצה להיות במגע עם הבורא, הוא צריך להבין שמגע עם הבורא יכול להיות רק בתנאי שהוא רוצה להשפיע לבורא. במידה הזאת הוא יגלה שהבורא רוצה להשפיע לו, רק רוצה להשפיע לו, ואם הוא מוכן להשפיע לבורא, במידה הזאת הם יכולים להיות בקשר, אחרת לא. אחרת הוא נמצא בחושך וצריך לעשות הכנה כדי להגיע למצב שיוכל להשפיע.

ואיך זה יכול להיות? שיתאמץ בקבוצה עם החברים, שיכין את עצמו להשפעה הדדית כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". ובצורה כזאת, בתהליך הזה, הוא יגיע בצורה נכונה להתקשר עם הבורא.

תלמיד: מה זאת המוכנות הזאת להשפיע לבורא?

כשאני חושב על טובת הבורא יותר מאשר על טובת עצמי. אני לא יכול למדוד את הדברים האלה, אבל אני צריך להשתדל לבצע את זה בעשירייה וכשאני חושב שאני יכול כך להתייחס לבורא, אני מתייחס גם אליו, ואם זה הולך זה הולך. אם זה לא הולך אז כנראה לא הגעתי עדיין לעל מנת להשפיע אפילו בדרגה הרוחנית הראשונה.

תלמיד: מה זה אומר לנסות לממש את זה בעשירייה?

זה אומר שאנחנו רוצים להשפיע זה לזה ככל האפשר כדי לבנות מערכת, רשת בינינו שכולה תהיה בהשפעה, וכוחות ההשפעה האלו יתנו לנו הרגשה שאנחנו נמצאים קצת מעל הקרקע, קצת מעל הרצון לקבל, מרחפים באוויר. זה מה שאנחנו צריכים להרגיש. ועם הגישה הזאת אפשר לפנות לבורא.

תלמיד: ומה אנחנו מבקשים מהבורא כשאנחנו פונים אליו?

שאנחנו רוצים להשפיע לו. דבר אליו חופשי, אין שום בעיה.

תלמיד: וזה אומר שאנחנו מסתירים את עצמנו ומשפיעים לו מתוך העשירייה? זה אומר שאנחנו מסתירים משהו? משפיעים לו?

אנחנו מסתירים את הרצון לקבל שלנו, את האגו שלנו, ומגלים רק רצון לחיבור, רצון להשפיע מבינינו, בין החברים לבורא. כאילו שהוא הבייבי, המטרה שלנו.

תלמיד: יוצא שאני מסתיר את האגו שלי, אני לא רוצה לקבל לעצמי מהבורא, ואם אני נניח רוצה בשביל החברים, זאת התכוונות נכונה?

אם אתה הולך אחרי החברים ורוצה להתכלל במטרה ובתהליך שהם קבעו, זה טוב. כך אנחנו צריכים לקבוע כולנו בהסכמה קבוצתית, שאנחנו צריכים להתבטל ביננו, ומתוך ההסכמה הזאת שכולנו רוצים להתבטל רק כדי לפנות לבורא, כך אנחנו ממשיכים. מהקבוצה אליו.

בוא נגיד שכולנו אחים במשפחה אחת ויש לנו אמא, וכולנו רוצים לפנות אליה. אז אנחנו מתחברים בינינו, מסכמים בינינו באיזו צורה אנחנו קונים לה מתנה למשל ליום ההולדת שלה ומביאים לה. וכך כולנו לפני שבאים צריכים להתחבר ולבחור מתנה באיזו צורה ואז יכולים להגיע אליה ולהביא לה את זה. כך כלפי השכינה, כלפי גילוי הבורא אנחנו יכולים לעשות.

אז צריכה להיות קודם הסכמה וחיבור בינינו, ואז אנחנו יכולים לבצע את זה. אם אנחנו מבצעים את זה נכון, אנחנו מגיעים למגע עם הבורא, ואנחנו מרגישים שלפי המאמצים שאנחנו רוצים לעשות, למרות שגילינו בדרך שלא כל כך הצלחנו ושיש בנו כל מיני יוצרות, תכונות, רצונות, כוונות, מחשבות, שהם לא כל כך לחיבור, אבל אנחנו מבקשים שאותה אמא, אותו בורא, יעשה בינינו חיבור, והוא עושה. וכך אנחנו מגיעים מתוך החיבור בינינו לפנות אליו, להתחבר, להידבק בו. זאת הפעולה.

שאלה: מהם הכוחות שאותם מכנים "עלי תאנה"? ואיך אנחנו יכולים להשתמש בכוחות האלו?

"עלי תאנה" זה הכוח שמסתיר את גילוי הבורא שאנחנו כל כך רוצים לפי הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, ו"עלי תאנה" זה שאנחנו לא רוצים לקבל את הגילוי הזה אלא לעבוד עימו בצורת אור חוזר. אנחנו מבינים שהבורא רוצה לטובתנו, אבל את היחס שלו לטובתנו אנחנו לא רוצים לקבל כמו שבמלכות דאין סוף בצורה ישירה, כי זה מרחיק אותנו לגמרי מהבורא, אלא אנחנו רוצים לקבל את זה רק בעל מנת להשפיע, שבזה אנחנו נעשים משפיעים כמוהו, אחרת אנחנו עוד יותר מקבלים.

תארו לעצמכם שילדים שגדלים במשפחה מקבלים הכול מההורים, ולא מלמדים אותם לתת בחזרה, להסתיר את האגו שלהם. אני לא מדבר על דרגות דומם צומח חי שהם צריכים, אלא יותר מזה. אז ההורים צריכים לראות שבמידה שהם נותנים לילדים כך תהיה לילדים יכולת לבנות את עצמם כמו בני אדם, קטנים, ויותר ויותר גדולים, אחרת אנחנו רואים את הילדים בגילאי חמש עשרה, עשרים וכן הלאה, והם עדיין כמו שכתוב "מה לעשות עם ילדים שהזקינו", הם עדיין נמצאים ברצון לקבל ולא מקבלים על עצמם שום צורה של הרצון להשפיע. זאת אומרת, הם לא בני אדם.

לכן כתוב "כולם כבהמות נדמו"¹. זאת אומרת, אנחנו צריכים לדאוג לצורת האדם שתִגדל בתוך הילדים שלנו, שהם ירצו להיות דומים להשפעה, דומים להורים, שיהיו קצת למעלה מהטבע שלהם. צריכים לעזור להם להיות בזה. ואת זה הם צריכים דווקא מגיל מאוד צעיר, זאת אומרת, אנחנו צריכים לתת להם הרגשה מה זה נקרא ללכת נגד הרצון, נגד הדעת, נגד המוח ונגד הלב, שאני ככה חושב אבל אולי אני אחשוב בצורה אחרת, אולי כך אני רוצה אבל אולי ארצה משהו הפוך ממנו, וכן הלאה.

זאת אומרת, שכל אחד יעשה תרגילים לעצמו האם אני יכול לבנות מסך, כי רק אחרי העלים האלו שאני מטעם הבחירה בוחר בהם, בצל הזה, אני בונה בי את דמות הבורא, ובזה שאני דומה לבורא אני מתחיל להרגיש את האור העליון, את המציאות הבאה, העליונה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לבנות את הצל דקדושה הזה?

הכול נעשה על ידי העבודה שלנו בשיעורי בוקר, במאמרים האלו, בזה שאנחנו במשך היום מדברים על המאמרים האלה, על הטקסטים האלה, רוצים לעבד אותם, להתקשר אליהם, יותר בהבנה, ברגש. שאני שומע את כל החברים, שאני נכלל מהם, איך הם מקבלים, איך הם רוצים. ואני לא מפחד לאבד את עצמי בהסברים שלהם ובמה שהם מתייחסים לזה. אדרבא, אני מוכן לספוג את הכול, לזרוק את עצמי לתוך העשירייה ולהתכלל מכל הדעות והרגשות שלהם. למה? כי שם בפנים בתוך העשירייה נמצא הבורא.

ואז אני זורק את עצמי לשם עם הדעת שלי, ומקבל את עצמי בחזרה למעלה מהדעת בהבחנות רוחניות. למה? מאיפה ההבחנות הרוחניות? מזה שאני מתבטל כלפי העשירייה, ו"בתוך עמי אנוכי יושבת"², הבורא נמצא בתוך העשירייה. כמה שהם נראים לי אולי פחות מבינים ממני, פחות מרגישים ממני, אבל זה לא נכון.

זה כמו רבי יוסי בן קיסמא שהתבטל כלפי התלמידים הקטנים שלו, כי בלי זה לא היה יכול לעלות כל יום, זה החוק הרוחני. ככול שאני מתבטל כלפי העשירייה, אני אחד כלפי העשירייה, בזה אני בטוח עולה למדרגה יותר עליונה. והם בעצמם, כל אחד מהם יכול להיות קטן ופחוּת ממני, אבל אני מתבטל כלפי הקשר איתם, והקשר הזה הוא יותר ממני. לכן זאת צורת ההתקדמות. ולכן אנחנו צריכים לעבוד במשך היום על אותו מאמר, על אותו חומר שלמדנו בבוקר ולהשתדל לממש אותו בינינו.

שאלה: האם הביטול מול החברים, מאפשר לי להרגיש ולייצר את כוח ההשפעה, האם אני משתמש בחברים כדי לפתח את כוח ההשפעה?

כן, ודאי. אם אני מתבטל כלפי החברים, אז כבר אני רוכש בזה כוח השפעה. תסתכל על אמא כלפי הילדים, היא משפיעה להם? כן. במה? בזה שהיא מתבטלת כלפיהם. אצלה זה בא מצד הטבע, אצלנו זה מצד היגיעה שלנו. לכן כמה שאפשר יותר, כדאי לשרת את החברים. זה ממש כמו שאתה משרת את הבורא.

שאלה: איך לעשות צמצום של הרצון לקבל, אם אנחנו לא מרגישים תענוג בעבודה?

צמצום על הרצון לקבל אני יכול לעשות מתוך קנאה תאווה וכבוד. נקרא ש"קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם"³. אני מקנא בהם, יש לי כבוד עצמי שאני רוצה להראות את עצמי יותר גדול, זה הכול באגו שלי אני מרגיש. אז קנאה תאווה וכבוד הם האמצעים שאני על ידם יכול להוציא את עצמי מהעולם הגשמי ולהעביר לכניסה לעולם הרוחני. כי אני רוצה להיות גדול בעיניהם, אני מקנא בהם שהם יותר גדולים ממני.

אני רוצה להרגיש שאני נמצא כבר בעולם הרוחני. נראה לי שהם מרגישים את ההבחנות הרוחניות ואני עדיין לא נמצא בזה בכלל. וגם איפה הכבוד שלי, איפה האני, מה השגתי, מה הרווחתי? כל כך הרבה אני משקיע, ומה, נשאר אותו דבר? זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"⁴. אז דווקא ככל שאני משתדל לעשות כלפי החברה כל מיני פעולות רוחניות, להשפיע, לעודד אותם, לעזור, אני על ידי זה מוציא את עצמי מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.

תלמיד: דיברנו על נקודת הבחירה בעניין הצל. אין לך בחירה ויכולה להיות לך בחירה. מה זה הכוח שנותן לי את האפשרות כדי שאוכל לבחור או לא לבחור, מהי נקודת הבחירה כאן? בטקסט כתוב אפשר שהצל בא מבחירה או לא מבחירה.

צל שבא על האדם הוא בא או מצד שאדם בוחר להיות בצל או שאדם לא בוחר בצל, אבל הצל בא מאליו, זאת ההגדרה.

תלמיד: בדיוק זאת הכוונה. אבל כתוב שאתה יכול לבחור. הכול הרי בא מהבורא, והאם יש איזו נקודת בחירה בלבחור את הצל הזה, מאיפה מגיעה הבחירה?

הבחירה מגיעה אלי מההסתרה. יש עליך הסתרה ואם אתה בוחר בבחירה הנכונה אז אתה ממשיך. אתה ממשיך ואז אתה נמצא בבחירה שלך בהסתרה וזה נקרא ש"בצילו חמדתי וישבתי ופיריו מתוק לחכי"⁵.

זאת אומרת, במידה שאני נמצא בהסתרה אני מתחיל דווקא בתוך ההסתרה לקבל את הפירות. פרי גדל תחת העלים, אם אין עלים אז הוא מתייבש לפני שמבשיל, ולכן דווקא בהסתרה אנחנו גדלים.

צריכים לאהוב את ההסתרה. יש בזה תענוג מאוד מתוק, מאוד מיוחד בזה שאדם מסתיר את עצמו מהבורא כי רוצה להיטיב לבורא כך שהבורא אפילו לא ידע שזה בא ממני. אם אני אוהב אותו אני רוצה שיהיה טוב לו ולאו דווקא שהוא ידע שזה אני עשיתי. שיגרמו לו כל הדברים הטובים כולם ואני יהיה בצד, אני רק אגרום לזה. והוא אפילו לא יסתכל עלי ולא ידע עלי, זו הרגשה שיכולה להיות מובנת לכל אחד.

תלמיד: המתיקות של ההסתרה, האם זה כבר נחשב לפעולה של השפעה?

מתיקות מהסתרה? אתם שואלים שאלות טובות, אבל יש כאן בירורים. אני עדיין לא עליתי למעלה מהרצון לקבל שלי כדי שאני אוכל בדיוק לעשות בירור על השאלה שלך. אני צריך להיות באיזה גובה מעל האגו שלי, בצמצום מסך, ואז לפי אותו הגובה אני יכול למדוד מה הטיב הנכון של הפעולה שלי.

במצב כזה כבר אפשר לדרוש. אני רוצה לדעת בדיוק ולמדוד בדיוק באיזו צורת השפעה אני נמצא. תפנה, תבקש, תלך עם השאלה הזאת, תתחיל למשש אותה, לבדוק אותה איכשהו מכל מיני צדדים ואז תראה מה אתה תקבל בחזרה מתוך החיפושים שלך. מחר תספר לנו.

תלמיד: אבל למה צריך בכלל גילוי?

איזה גילוי?

תלמיד: גילוי של תכונת ההשפעה, כל העניין הזה של להתאהב בהסתרה, לעבוד מתוך ההסתרה.

אבל זה לא הסוף, זו לא מטרת הבריאה, מטרת הבריאה זה חיבור, גילוי האהבה, חיבוק, נישוק. זאת אומרת, יש כאן ממש דברים שהם לא הסתרה, הם גילויים.

תלמיד: אבל הסתרה חייבת להישאר תמיד.

זה כבר משהו אחר, זה אם אני עולה ל"על מנת להשפיע" אז אני מסתיר את הרצון לקבל שלי, הופך אותו לעל מנת להשפיע ואז אני מגלה את כל הלב המתוקן שלי.

תלמיד: כל העבודה של האדם היא על ההסתרה היא לא על הגילוי בכלל, לכן אני אומר, מה העניין פה עם הגילוי, איפה הדברים מתגלים?

להפוך את ההסתרה לכלי לגילוי.

תלמיד: אז מה מתגלה ואיפה?

זה מתגלה באותו הכלי, במידה שמשה מסתיר את עצמו, הוא זוכה לבנות מזה, למעלה מההסתרה שלו, כלי לגילוי הבורא.

זה לא חשוב, אבל עם שיעורים כאלה כמו עכשיו, שאנחנו מצליחים להיכנס אליהם, לא רק שנגיע לזה בקו קצר, אלא שהמטרה שלי לתת בזה יסוד לכולם שילכו, לכל מי שרוצה.

תלמיד: אבל איך אדם יכול בכלל להסתיר את עצמו מהבורא, מה המשחק הזה?

במידה שהוא רוצה להסתיר הוא מסתיר, כאילו שאנחנו משחקים עם הבורא, והבורא משחק איתנו. איך ההורים משחקים עם ילדים? הכול כדי לפתח את הילדים.

תלמיד: מצד הבורא ברור, האדם לא יכול להסתתר ממנו, כי מה אני יכול להסתיר מהבורא? הוא בוחן כליות ולב והכול.

לא, זה ברור, אבל האדם צריך לעשות כך כדי לקבל בכל פעם את צורת הבורא החדשה עליו.

תלמיד: אז לקבל את צורת הבורא על האדם, זה נקרא להסתיר את עצמו? אני לא מבין מה זה נקרא להסתיר את עצמי מהבורא?

להסתיר את עצמי מהעצמי האמיתי, מהרצון לקבל שלי. האדם הוא מי שרוצה להתעלות מעל "אדם בלייעל", מהאדם האגואיסטי שקיים, ולבנות מעליו את דמות האדם הדומה לבורא.

תלמיד: אז האדם מסתיר את עצמו בעצם מהאגו שלו, מהרצון לקבל, מזה הוא מסתיר את עצמו, לא מהבורא?

כן, אם לא היה לי אגו לא הייתי מסתיר שום דבר, ההפך, הייתי גלוי.

שאלה: שמעתי ממך שאני לא מתבטל בפני החברים, אלא אני למעשה מתבטל בפני הקשר עם החברים, לא לגמרי הבנתי מה ההבדל?

זה הבדל גדול מאוד. אני מודד את עצמי, בודק את עצמי, קושר את עצמי בקשר בין כל החברים למרכז הקבוצה, כלפי זה אני מתבטל. זאת אומרת, מה עומד לפניי כאיזו דמות שאליה אני רוצה להגיע, שאני רוצה להיות קשור אליה? מה יש לפניי? יש לפניי קבוצה מיוחדת, קשורה, שעומדת בצורה שמכינה את עצמה לגילוי הבורא. ולתוך הקבוצה הזאת אני רוצה להיכנס ולהיטמע. זה מה שאני רוצה, זאת העבודה שלי.

כתוב בכל מיני פסוקים שאנחנו לא רואים את המצב האמיתי. כי באמת אני נמצא בקשר עם קבוצה שנמצאת בגמר התיקון, אלא ש"כל הפוסל במומו פוסל"⁶, ואז אני רואה אותם כמו שאני, לפי הקלקולים שלי. לכן אני צריך להתעלות מעל מה שאני רואה דרך הקלקולים שלי, אני חייב לדעת איך הם נראים לי בקלקולים, כמו שכתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"⁷, אבל אני צריך לעלות למעלה מזה ולשפוט אותם לכף זכות. כי כולם מתוקנים, שלמים, ונמצאים בגמר התיקון, בחיבור, באהבה.

בכל פרט ופרט שאני מזהה בכל אחד ובכולם יחד כלפי העשירייה, אני רואה את הפגמים שלי, ואני צריך לתקן אותם אחד אחד עד שאראה אותם בצורה שלמה. זו העבודה שלנו בקבוצה. ואז במידה הזאת אנחנו לאט לאט מגלים מתוך שלמות הקבוצה שיש שם כוח שמחזיק אותם, כוח נסתר שזה הבורא. ובצורה כזאת אנחנו מגיעים אליו, מתחילים לאתר אותו, לראות אותו.

הוא בעצמו אפילו פותח את עצמו ואומר לי, "בוא, אני חיכיתי לך כל כך הרבה שנים, איפה אתה?" עד שאני מוצא את השיטה הזאת, את הכיוון הנכון הזה. הכול נמצא בתוך הקשר בין אדם לקבוצה, והמתנה היא מגע עם הבורא שנמצא בתוך הקבוצה. זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת"⁸.

שאלה: כתוב בטקסט שהם לקחו את הצל הזה כיוון שלא הייתה להם עצה אחרת, מה זה אומר?

לא רוצה להיכנס לשם כל כך עמוק, אתה צודק בשאלה, אבל כשאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לבחור באותה הדרך שעכשיו אנחנו רואים, ואנחנו צריכים להתקדם רק למעלה מהדעת. זה בקיצור.

שאלה: הוא כותב פה בטור הראשון, "חגורות" פירושו הם כוחות הגוף, והתחברו בבחינת הצל דקדושה." מה זה כוחות הגוף שמתחברים לצל דקדושה?

כל מיני רצונות. אני רואה שאתם נכנסים לפרטים של המאמר, אבל הם כתובים כאן רק כדי לתת לנו רמז לכוחות הפנימיים שלנו. איך אנחנו צריכים להיות בהסתרה מתוך הרצון שלנו, מתוך הבחירה שלנו, ואז על ידי ההסתרה אנחנו בונים תנאים, מייצבים תנאים שבהם יגדל אותו פרי עץ הדעת.

תלמיד: הוא כותב פה "בכח לבד למעלה מהדעת"? מה זה הכוח הזה שהם התגברו בלמעלה מהדעת, כשלא היה להם אור?

דווקא מתוך החושך הם באים למצב שהם יכולים לבנות את המסכים, ההסתרות, בעצמם. מאיפה אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להסתיר את עצמנו? מתוך זה שאנחנו רואים ולאט לאט מרגישים כמה שהבורא עושה הסתרה על עצמו לפנינו. לכן הוא נקרא "אל מסתתר", הוא מסתתר אחרי כל דבר ודבר שאנחנו רואים בעולם הזה. כל מה שאנחנו רואים זה צללים, צל של הבורא שמסתתר ומסתתר, האור שלו שנמצא בתוך ההסתרה מופיע לפנינו בתוך כל מיני צורות של דומם, צומח, חי, מדבר. זה הכול אור.

ואחרי שאנחנו מגלים את צורות ההסתרה האלו, על ידי זה שאנחנו בעצמנו יכולים לייצב צורות הסתרה כאלה, צורות ההסתרה מצד הבורא נעלמות ואנחנו רואים שכל זה הוא האור העליון ואין אף דמות ואף צל, וכלום, רק האור העליון האינסופי.

אבל בינתיים בינינו לבין הבורא ישנן כל מיני צורות הסתרה, דומם, צומח, חי, מדבר, ארבע דרגות הסתרה.

תלמיד: מה זה הכוח הזה? מאיפה מגיע הכוח הזה ללכת למעלה מהדעת כשיש הסתרה?

מהאור. כשאני משתדל בכוחות שלי, על ידי שאני דבוק בחברים, מוכן לבטל את עצמי כלפיהם, אני נמשך לבורא, ואז אני עושה בזה תנאים שהאור העליון ישפיע עלי, ובצורה כזאת הוא לאט לאט מתקן אותי, ומקדם אותי להיות כמוהו. זה מתוך המאמצים שלנו. המאמצים לא יכולים להיות, "אני כלפי הבורא", כי לא קיים קשר, הקשר קיים רק דרך העשירייה. לכן כתוב, "או חברותא", או ביחד, "או מיתותא", או מוות.

תלמיד: זה רק פשוט לשים את עצמו בתוך העשירייה?

כן. זה לא פשוט לשים את עצמו בתוך העשירייה. הוא צריך להכניס את עצמו בתוך העשירייה, יום יום, רגע רגע, עוד להכניס ועוד להכניס, יותר ויותר, אבל שהבורא יהיה המטרה.

אנחנו חייבים להיות יותר דרוכים לזה. אני חושב שעכשיו מגיע הזמן שאנחנו נעבוד על זה חזק, כי היינו באיזושהי תקופת הכנה, ועם מאמרי "שמעתי" אנחנו נכנסים כבר לאיזו מכונה כזאת ששם האור מתחיל לעבוד עלינו יותר. אני רק מבקש, במשך היום, בכל רגע אפשרי, תחזרו על המאמר שאנחנו למדנו בבוקר, אפילו אלף פעם.

יש את האחראים על השיעורים שלנו, הם שניים ויש להם עוד צוות, אבל בעצם שניהם מספקים לנו חומר לשיעור, ואני תלוי בהם. אתמול התרגזתי עליהם על כך שלא קיבלתי את המאמר להיום עד הצהריים, כי אני אוהב לראות אותו כבר אחרי שיעור בוקר. אני עוד מעט יוצא מהשיעור ואני כבר רוצה להיות בשיעור של מחר. לָמה? אני קורא אותו, מסובב אותו ככה וככה, יש שם מילים שאולי אני לא מבין, יש שם אמרות, משפטים מהמקורות שאני לא כל כך מבין ועוד, עד שזה יהיה ברור לי בצורה טכנית. דבר אחד.

דבר שני, עד שיהיה לי ברור ממה המאמר מורכב, מאיזה חלקים. כל חלק וחלק, כל פסקה ופסקה, יש לה מין תוכן פנימי שאני צריך לגלות אותו, ואז אני יכול לרשום לידו על מה מדובר ומה ההבדל בין הפסקאות. כך אני מתחיל לעקוב אחרי השכל של מי שכתב, השכל של בעל הסולם, אמנם בעיבוד הרב"ש אבל בכל זאת שניהם נמצאים כאן. מי יותר קרובים אלי בעולם הזה מאנשים רוחניים? רק הם. לכן בצורה כזאת אני לומד איך הוא חושב, לָמה הוא עושה כך וכך, ועל ידי זה שאני מתקשר כל כך לטקסט שלו, אני רוצה לחדור לתוכו, לתוך הרב"ש ולתוך בעל הסולם, למושג הזה של הרוחניות שבו הם חיים.

לכן אני אוהב לקבל את המאמר למחר כמה שיותר מוקדם. ואז אני כך מעבד אותו, עושה פסיקים, נקודות, כל מיני דברים כאלה שנוח לי. אולי זה לא לפי הדקדוק באקדמיה, אבל זה נוח לי כי כך אני חושב שזה צריך להיות. אני עושה קווים מתחת לאיזה חלק מהמשפט, עושה לפעמים בולד בנוסף למה שכבר נעשה. אני עובד עם הטקסט, אני מכין את עצמי כך שבטקסט הזה אני חי היום ובשיעור הבוקר מחר איתכם. ומשאיר לכם אחר כך עוד יום שלם להיות עם הטקסט הזה, עם המאמר הזה, אבל בינתיים אני מכין את עצמי למאמר הבא וכך אנחנו מתקדמים. אני מאוד מקווה שזה ייתן מהר פירות אם תעשו בדיוק מה שאני ממליץ.

שאלה: שאלה כללית על "שמעתי". יש הרבה דברים מרגשים בסשן הזה שאנחנו סורקים עכשיו את כל המאמרים, יש המון הבחנות ורגש. אחד הדברים הוא שמורגש החוט המקשר בין המאמרים, יש איזה נרטיב, אתה קורא את המאמר הזה ואתה נזכר במאמר אחר.

הכול אותו מאמר.

תלמיד: מדהים, שמענו את זה הרבה פעמים אבל עכשיו זה מורגש.

יש כוח עליון ויש אדם תחתון ויש קשר ביניהם, אין יותר נושאים. יש שלושה נושאים, בורא, נברא והקשר ביניהם, זה הכול.

תלמיד: יש הרגשה שאנחנו קוראים מאמר וכל שאר המאמרים הם כאילו בתוכו. אתה עוד מרגיש אותם מאחורה, והכול נהיה עשיר כזה.

נכון.

תלמיד: האם לעבוד עם זה באיזושהי צורה, לחפש, ללכת אחורה, לנסות לקשור למאמרים אחרים, או לא?

כל אחד שיעשה בעצמו מה שהוא רוצה, אבל אני לא יכול להמליץ על שום דבר כי בזה אני יכול להגביל, ואסור לי לעשות את זה. "אין אדם לומד, אלא במקום שליבו חפץ".

תלמיד: אבל הסדר של המאמרים, זה לא גאונות, זו אלוהות, זה פשוט מדהים. איך סידרת את זה?

לפי תחושה פנימית. אבל אם אתה עושה לפי תחושה פנימית, אז בעצם לא אתה עושה זאת אלא בידיים שלך עושים, אני מקווה שככה זה. איך שלא יהיה, אם אנחנו נעבוד על זה יחד בצורה כמו שעכשיו, זה יסוד, זו הנקודה המרכזית של כל הקשר בין הכוח העליון לאדם, ואין נקודה יותר מרכזית, יותר חשובה, יותר יקרה.

שאלה: אנחנו כעשירייה קראנו שנה וחצי מאמרים של הרב"ש במפגשי הערב שלנו, וקראנו למעשה את כל המאמרים של הרב"ש שתורגמו לשפה הרוסית, ועכשיו אנחנו מבררים מה עלינו לעשות הלאה. כש"שמעתי" הופיע, כמובן שזה תפס אותנו ויש רצון לעבור ל"שמעתי", אבל יוצא שגם לא רוצים לעזוב את הרב"ש, אז יש בינינו איזו מחלוקת על זה. מה היית ממליץ?

אני ממליץ ללכת יחד איתנו וללמוד את מאמרי "שמעתי" כמו שאנחנו לומדים עכשיו, ויחד עם זה, במקביל, לעבוד על השיעורים, זאת אומרת על "שמעתי" שאנחנו עכשיו לומדים, ומזה אחר כך לעשות חיבור. לעבד את המאמר עם השאלות והתשובות, עם כל מה שאנחנו מדברים, שייצא מכל מאמר ומאמר איזו קופסה שלמה. ואחר כך זו כבר תהיה הכנה טובה לאנשים שיבואו אחרינו, לזה אנחנו גם צריכים לדאוג.

תלמיד: אתה יכול לתת איזושהי המלצה לגבי העיבוד של המאמר כעשירייה?

כל אחד ואחד יעשה מה שנוח לו. כמעט כולנו סיימנו איזו אוניברסיטה ורגילים לעבוד עם הטקסטים. אחר כך אפשר במשך היום לקחת מישהו שיקרא את מה שהוא עשה, והאחרים שומעים את מה שהוא עשה מהמאמר, ומה כדאי להוסיף וכן הלאה, וכך תעבדו על כל הטקסט. המאמרים לא גדולים, אנחנו עכשיו עובדים על מאמרים קצרים, אפילו לא לפי הסדר, ואחר כך נחלק את המאמרים הארוכים, יש כמה סך הכול, ונעבוד איתם בחלקים.

אני ממליץ לעשות כבר במשך היום עבודה על המאמרים שאנחנו לומדים בבוקר, ולהכין אותם בצורה ממש כמה שיותר גמורה לפרסום, אפילו לדפוס. כי מה שאתם עכשיו לומדים, אתם קוראים את היסוד והנקודה המרכזית של כל הידע על הקשר של האדם עם הכוח העליון. לכן אם נוכל להגיש זאת בצורה יותר פשוטה, יותר קרובה לכל האנושות, זה יהיה לכולם מקום יפה מאוד להיכנס, כי כולם צריכים בסופו של דבר להכיר את זה, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם", כמו שכתוב. אז תנסו לעבוד על זה במשך היום, ובטוח שזה ייתן לכם התקדמות אישית וקבוצתית.

שאלה: מה נמצא בהסתרה מאותו חלק של הסיטרא אחרא, ומה ההבדל בין זה שנמצא בהסתרה לבין ההסתרה מהקדושה?

הסיטרא אחרא לא רוצה הסתרה, היא רוצה שהכול יהיה מגולה, ושהיא תבלע את הכול. ובגלל שהבורא רוצה בהשתוות הצורה, שהנברא יגיע להזדהות עם הבורא, ולא להפכיות, כי הפכיות זה החושך והשתוות הצורה זה אור, נצחיות, שלימות, לכן אנחנו צריכים להשתדל להזדהות עם כוח ההשפעה.

תלמיד: איך אדם יכול להסתיר את עצמו מהצד של הסיטרא אחרא, או לחילופין לעבוד נגד הסיטרא אחרא?

אני צריך להיות בקו שאני מכוון לבורא, שכל מה ששייך להזדהות עימו, להתקרבות אליו, אני מקבל ומבצע. וכל מה שאני רואה שזה ההפך, אני לא נוגע בזה. לכן אין ברירה, אמנם אני לא רוצה, אבל אני לאט לאט מרגיש שאני חייב להתקרב לחברים, שזה לגמרי לא באופי שלי. אני מדבר על כל אחד ואחד ועל עצמי בטוח. אני אדם שיכול לחיות בתוך היער לבד כל החיים, לא לראות אף אחד. ולכן אנחנו צריכים לאט לאט לפתח כלי שיהיה מוכן, מותאם לגילוי הבורא. אולי אני לא מבין את השאלה שלך. תחזור בבקשה.

תלמיד: אני צריך לבחור לעבוד עבור העשירייה, זאת אומרת, אני מסתיר את הרצון לקבל שלי. האם זה נכון, האם זאת המשמעות של לעבוד בהסתרה כמו שעשה משה?

כן. כמו אדם הראשון, שגילה שיש לו רצון לקבל, ולכן הסתתר.

תלמיד: אתה הרבה פעמים אומר שאנחנו צריכים לעבוד עם מאמרי שמעתי. לקחת, להדפיס את זה, ולכתוב על זה. אבל אני מרגיש קושי לכתוב על דבר כל כך גדול. באיזה קריטריונים אוכל להשתמש כדי לעשות את העבודה שאתה ממליץ לנו עליה?

מכל מאמר לעשות סיכום לא גדול, נגיד חמש או עשר שורות. זה מאוד חשוב. מה אני זוכר, עם מה אני יוצא מסך כול המאמר. יש כאן דברים על אדם הראשון, על כל מיני סיטרא אחרא, על העלים, על העצים. יכול להיות על הנחשים, על מי שאתה לא רוצה. זה לא חשוב לי. אני רוצה לדעת מה ששייך לי, איך אני מתרגם את כול ההבחנות האלה, את כל הגיבורים האלה של המאמר, איך אני מתרגם אותם לדברים החשובים, הקרובים.

תלמיד: אני ראיתי הרבה פעמים שאתה פתחת את הספר, ואתה כתבת ממש בין השורות של אותו ספר. האם לזה אתה קורא סיכום, או שאתה הרגשת צורך לכתוב בצורה שונה ממה שכתב המחבר?

גם בצורה שונה. כי אני מסתכל על איך שהוא כתב, בשבילי זו שפה מאוד גבוהה. חלק מהמילים אני בכלל לא מבין, משפטים שהוא לוקח אותם מהתורה, ממקור שאני בקושי שמעתי, ואולי קראתי פעם. ולכן אני רוצה את הטקס הזה קודם כל לקרב אל עצמי. שיהיה ברור לי מה כתוב שם בצורה פשוטה, בשפה שאני מכיר, בהברות שאני מכיר. ולכן אני לוקח את הטקסט הזה, ומשתדל במקצת לשנות אותו, קצת. אבל כך שהוא ייראה לי יותר קרוב, יותר ברור, ואז אני יכול יותר להתקשר עם הטקסט, ולהתחיל איכשהו לממש אותו. זה מאוד חשוב. אנחנו על ידי זה מתקרבים למחבר, לבעל הסולם, לרב"ש.

חוץ ממאמרי "שמעתי" אין לכם משהו ששייך לעבודה הרוחנית. לכן רב"ש נתן לי את המחברת, הוא ידע שאחרי שהוא יסתלק, אני בכל זאת אפרסם את זה. כי זה הטבע שלי לא להחזיק שום דבר, אבל הוא לא רצה שזה יהיה בשמו, שהוא כאילו נותן את זה, אלא כשהוא כבר לא יהיה בעולם הזה, שזה ייצא. ולכן אני עשיתי. ואף אחד לא ידע על המאמרים האלה מהתלמידים שלו. הוא נתן לי את זה בשנת 84, נראה לי. ועד שהוא נפטר אף אחד לא ידע על זה. אף אחד.

וכשהוא נפטר אני ישבתי וחשבתי מה אני אעשה עם האוצר הזה שיש לי. אלה דברים כל כך עמוקים, כל כך מיוחדים, כל כך מכוונים את האדם למטרה, למרות שזה לא לכולם. ואז אני בכל זאת הבנתי שרב"ש ידע את הטבע שלי, שאני כולי מכוון להפצה ולתיקון הרחב ולכן נתן לי את זה בצורה כזאת. ולכן אני הדפסתי את זה. ואחר כך עשיתי העתק מכל מאמרי "שמעתי", ונתתי לכל תלמידי הרב"ש שהתפזרו בינתיים לכל מיני הכיוונים, שיהיה להם גם כן.

אני לא שמרתי לעצמי אף מקור. נתתי את כל המקורות שהיו לי לצלם, שלכולם יהיה ברור מה שיצא מבעל הסולם ומרב"ש. ולא שאני אדפיס, או שאני אכתוב, ומזה שילמדו אנשים. לא. רציתי שילמדו מהמקורות. אני רק המעביר.

תלמיד: כדאי לציין שהתקבלו כ- 100 שאלות מנשים תוך כדי השיעור עד עכשיו.

אני שמח מאוד לשמוע את זה.

שאלה: מה הבדל בין הצל דקדושה, לבין הצל מטעם חטא. מה עדיף מביניהם?

צל מקדושה עושה האדם. צל מטעם חטא, עושה הבורא, שמגן על עצמו מפני האדם. כי אדם רוצה כאילו להגיע לבורא ולתפוס משהו ממנו, אז לפני שאדם פותח את היד שלו לקחת מהבורא, הבורא מסתתר, נכנס לצל.

שאלה: האם ההסתרה או הצל שהאדם עושה זה על פעולת ההשפעה עצמה, או על התוצאה מהפעולה הזאת?

גם על זה וגם על זה.

שאלה: האם בניית ההסתרה, זה עבודה של האדם, או של הבורא?

בניית ההסתרה זה על האדם, אבל הבורא משתתף בזה בכל האפשרויות. רק אדם צריך להיות מוכן לעשות הסתרה. במידה שאדם מתחיל להרגיש שהאגו שלו זה לא הוא, אלא נתן לו הבורא כוח זר נוסף, זה כמו הסרטן שנמצא בתוך האדם, ואוכל אותו, במידה שאדם רוצה להתפטר מהאגו שלו, להתעלות מעליו, לא להזדהות עימו, במידה הזאת הוא מקבל עזרה מלמעלה. ואיך אנחנו יכולים לגלות את האגו שלנו בכל מיני צורות? בזה שאנחנו נמצאים בהתקשרות עם החברים. אז אני רואה מה מפריע לי להיות קשור איתם בכל לב ונפש. כי מה שמפריע זה בטוח כבר האגו שלי.

שאלה: האם ניתן לבנות צל של קדושה, בלי להתחיל בצל מטעם החטא?

איך אני אבנה. צל של קדושה אני בונה מהצל של האגו שלי. כמה שאני מסתיר את האגו שלי, בזה אני בעצם בונה צל של קדושה. כי אז אני יכול על הצל של האגו שלי לגלות את הבורא כמו על המסך המבדיל בין יחס הבורא הטוב, לבין הרצון לקבל הרע שלי, אם אני עושה מסך, על המסך אני יכול לגלות את יחס הבורא הטוב. וזה נקרא "גילוי העולם העליון".

שאלה: מה זה אומר שהצל מופיע מתוך היראה?

שאני על ידי הקבוצה, על ידי העבודה שלי, מגיע למצב שאני מפחד להפעיל את הכוחות האגואיסטיים שלי וכך משתדל להפעיל רק כלים דהשפעה לטובת הזולת. וכלים שבהם אני אוהב להסתיר את עצמי, כלים שאני רוצה להתחבר לאחרים, אני מגלה. ואז בצורה כזאת שאנחנו מתחברים זה עם זה, בצורה כזאת אנחנו לאט לאט עוזרים זה לזה. "איש את רעהו יעזורו"⁹. וכך מגיעים לתיקונים.

שאלה: האם אנחנו מתקנים או מסתירים את הרצון לקבל?

בזה שאנחנו מסתירים אותו אנחנו מתקנים אותו. כי האור העליון, בזה שהוא לא בא אליו הוא מתקן אותו. הרצון לקבל שלנו הוא כוח גדול ואנחנו צריכים אותו, רק שלא יהיה על מנת לקבל, רק שלא יהיה לטובת עצמי. אבל אם הוא יעבוד לטובת הזולת, לטובת הבורא, אדרבא, אנחנו יכולים להיות בזה ממש מוצלחים.

שאלה: האם באותו מצב של צמצום האדם לא נמצא בדבקות עם הבורא?

במצב הצמצום האדם לא יודע שהוא נמצא במגע עם הבורא. אנחנו תמיד נמצאים במגע עם הבורא, אבל האם במודעות או לא? התינוק שנמצא בבטן של אימא, הוא נמצא במגע עם אימא במאה אחוז, אבל אנחנו מדברים על ההכרה במגע, האם הוא נמצא? לא, זה העניין. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נהייה גדולים ככול האפשר, ונרגיש שאנחנו נמצאים בתוך הרחם של הבורא, אבל הגדולים ביותר, שהבורא מחזיק אותנו, עוטף אותנו, שולט עלינו, ואנחנו מבינים ומרגישים ומגיבים על זה במאה אחוז. ששתי המערכות האלה, המערכת שלו והמערכת שלנו, בכוחות, בפעולות הן ממש דומות זו לזו, ואז אנחנו מחברים את שתיהן, רצון לקבל שעובד בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם אפשר להגיד שצל זה מצב שהאדם משתמש בכל מה שהוא מקבל מהבורא, רק כדי להשפיע לזולת בלי לעשות ביקורת על המצבים?

אז איך הוא מרגיש שזה צל ואיזה צל? לא, צריך לעשות ביקורת, רק אני לא יודע למה אתם מתכוונים בלעשות ביקורת? אני רוצה לדעת את המצב שלי, ואיך מהמצב שלי אני מגיע להשפעה דרך כל באי עולם לבורא, כי העולם נמצא כהעלמה לפני. אם הייתי מתייחס לכל באי עולם בצורה של אהבה וחיבור, אז הייתי מגלה שהבורא עומד אחריהם, והייתי דבוק אליו. אבל מפני שאני עדיין אגואיסט, ואני מתייחס לבני אדם בצורה אגואיסטית, אני לא רואה אחריהם את הבורא. לכן נתנו לנו קבוצה, שלפחות אחרי הקבוצה אני יכול להתחיל לגלות את הבורא.

אם אני מבטל את עצמי כלפי החברים, מתחבר איתם ככול האפשר, מתבטל כלפיהם, אז אני מגלה שאחריהם נמצא הבורא, והוא מסדר לי את הצורות האלה של החברים. והחברים האלה בכלל לא נמצאים, זה הבורא שסידר לי כך את הדמויות האלה, שכך נראות לפי האופי שלי, שאם אני מבטל את האגו שלי כלפי החברים האלה, כלפי הדמויות האלה שיש עכשיו לפני, אז אני נכנס למגע עם הבורא. לכן לכל אחד ואחד יש דמויות אחרות מאותם אנשים, מי הם וכן הלאה, אנחנו חושבים כל אחד אחרת לגמרי, אבל זאת העבודה.

שאלה: האם הסתרה וביטול זה אותו דבר?

אני לא הייתי אומר שזה אותו דבר. הסתרה זה כשאני מרגיש שמשהו נסתר, איך אפשר להרגיש שמשהו נסתר? כשאני כבר מרגיש בהסתרה משהו שצריך להתגלות, אבל בינתיים נסתר. כשאני מזהה משהו, כי אם אני לא מזהה כלום אז אני גם לא אומר שמשהו נסתר ושיש בכלל הסתרה, על מה היא? זאת אומרת, הסתרה זה המצב שמקשר אותי עם מה שנסתר. על ידי הסתרה אנחנו לומדים איך להגיע למה שנסתר ואיך להתחיל לגלות אותו בהדרגה.

תלמיד: גם על משה כתוב שהוא עצם את עיניו ולא רצה לראות את התגלות הבורא.

זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו לא רוצים את הגילוי, אנחנו מעדיפים הסתרה, עד שיהיו לנו כלים לגלות את הבורא מעל ההסתרה.

שאלה: האם אנחנו לא מחפשים גילוי של הבורא?

אנחנו מחפשים גילוי של הבורא אבל בהסתרה, במידה שאנחנו נהייה כמוהו, שלא נקבל את הגילוי הזה לעל מנת לקבל ושיהיה לנו כתענוג, אלא בעל מנת להשפיע, שבזה אנחנו נבין את מהות הבורא, ולא שנהנה מהשרות שלו. כשאני מסתכל על הגדול אני יכול ליהנות ממה שהוא יכול לעשות לי, אבל עוד יותר מזה, אני יכול ליהנות מזה שאלמד ממנו, ממה שהוא עושה, ואז אני אעשה פעולות כמוהו, לזה הבורא רוצה שאנחנו נגיע.

ובמידה שאנחנו רוצים לעשות פעולות כמוהו הוא עוזר לנו, ואז אנחנו מגלים אותו. שהוא ממלא את התפקיד שלו, מתגלה בנו, אבל כבר באותה צורה שאנחנו יכולים לבנות בינינו לבינו, שזה נקרא שאני ב"אור חוזר שלי" מהפרצוף בונה את היחס לבורא, ואז באור חוזר הזה אני מקבל אותו, וכל פעם ודאי שיש לי בורא אחר בגילוי הזה, לפי האור חוזר שלי.

שאלה: כתוב בסוף המאמר "שהם לקחו את הצל מסיבת שאין להם עצה אחרת. זה יכול לפעול רק לצאת מהמצב של הירידה". איך הצל עוזר לנו לצאת מהירידה, לצאת מהנפילה?

הצל עוזר מפני שאין לי ברירה ואני רוצה לצאת מהחושך, ואחר כך כשאני מתחיל לצאת אז אני עושה חשבון, "ממה אני יוצא ומה אני משיג, האם אני משיג משהו ממשי או שאני רק מתפטר מאיזו הרגשה לא כל כך נעימה?". ואחר כך אני מגיע אפילו למצב "למה אני נמשך, מה אני עושה?", ואז אני משתדל לכוון את עצמי למטרות אחרות, לא רק לצאת מהסתרה, אלא לגלות מהות חדשה. אבל לגלות מהות חדשה אני יכול רק בתנאי שאני עושה מעצמי מצב דומה, שיכול לגלות את זה.

נניח אני ילד בן חמש, ואני רוצה להבין מה שמסבירים לילד בן עשר, אז אני צריך להגיע לאותו מצב, להיות ילד בן עשר כדי לתפוס את זה, אז אני מתחיל לעבוד על עצמי. אם אנחנו רוצים לגלות משהו מרוחניות, אנחנו צריכים להשתנות. הרוחניות היא מצב קבוע שנמצא סביבנו, ואנחנו נמצאים בתוך העולם הזה, בתוך האור העליון. ככול שאנחנו מתקרבים לאור העליון הזה, ככול שאנחנו משתדלים להיות בעל מנת להשפיע כמוהו, בכל מיני אופנים, במידה הזאת אנחנו מגלים ממנו כל מיני צורות, עד שכולן איכשהו מתחברות באיזו מידה, באיזו צורה, ואז מביאות לנו דמות של גילוי הבורא.

שאלה: לגבי העבודה על הטקסט במהלך היום. כשאני ניגשת לטקסט במהלך היום אני מרגישה כבדות נוראית, דחיה ממש להתחיל לעבוד ולסכם אותו. למה זה, ואיך לעבוד עם זה נכון?

קודם כל אני חושב שאתם יכולים לפנות זה אל זה, למי שמבין, למי שעושה את זה. יש הרבה אנשים שיודעים איך לקרוא נכון את הטקסטים, זה דבר אחד. דבר שני, כשאני עובד עם הטקסט אז קודם כל אין ברירה, כי נניח הטקסט הזה מאוד מעורבב מפסוקים, מילים מהתורה, מהעבודה הרוחנית, ויכול להיות מהחיים שלנו, מאיתנו, וכן הלאה. אנחנו צריכים להשתדל להביא את זה לרמה אחת, שאני אקרא את המילים האלה על עלי תאנה, ועל חטא אדם הראשון, ועל אמונה למעלה מהדעת, ועל כל מיני צורות הסתרה וגילוי, ושהבורא מדבר עם אדם הראשון "איפה אתה" וכן הלאה, אני צריך להביא אותם לאיזו רמה אחת, שאני כאן מדבר מהרצון לקבל, שהרצון לקבל הזה צריך לקבל תיקונים, שינויים, וכך אני צריך להיות עימו. אז להשתדל לסדר את הטקסטים האלה בצורה כזאת שיהיה מובן מה שכתוב. אולי לחלק משפטים ארוכים לכמה משפטים, לעשות כל מיני קבוצות, לחלק את הטקסט לפסקאות קטנות יותר, וכן הלאה. הבעיה היא לא כמה אתם תבינו בסופו של דבר, אבל העבודה הזאת שאתם רוצים להתקשר למקור, היא עושה את הפעולה עצמה אפילו שלא תבינו כלום.

סדנה

מה ההבדל בין צל דקדושה וצל דסטרא אחרא, מה ההבדל בין שני הצלילים הללו?

*

שאלה: מתוך המאמר וגם מתוך מה שעלינו לעשות, מה זה נקרא "ויתפרו עלי תאנה"? בהצללה שהאדם עושה, הוא תופר משהו. מה זו הפעולה הזאת, מה זה "ויתפרו עלי תאנה"?

זה לא שאדם עושה את זה, זה שהבורא עושה. הוא עשה להם הסתרה כדי שיוכלו להסתתר עד שהם יגלו את המסך האמיתי הנכון, ויוכלו לגלות את עצמם ללא שום בושה. עלי תאנה זה רק כדי להסתיר את האגו כביכול, שזה ייעזור להם.

קריין: מהי התפירה?

התפירה עצמה, את זה אנחנו צריכים כבר ללמוד. לא, לזה אני לא יכול להיכנס עכשיו, הוא מסביר לנו מה זה "מחט" ומה זה "חודו של מחט" ואיך תופרים את זה, זו בעיה. גם העלים עצמם, למה זה דווקא עלי תאנה, אלה דברים שאנחנו לא צריכים, אנחנו רק צריכים לדעת את הדברים השייכים לנו, כי בכל סיפור יש לך הרבה יותר מרכיבים שאנחנו עוד לא נוגעים בהם. אז אל תהיו חכמים מדי, תשאלו מה ששייך לכם.

שאלה: עכשיו עברנו כזה חומר, התחילה הסדנה והרבה חברים נמצאים באיזו חסימה, סתימה. מה הבעיה כאן, אולי אנחנו לא נכללנו מספיק בתהליך שעברנו?

אני לא יודע למה אתם נמצאים במצב שלא יודעים מה לעשות. קודם כל יש לפניכם מאמר, תראו לפי המאמר מה אתם חושבים שעוד לא ברור לכם, אבל לא בצורה כמו שקבוצה עכשיו שאלה, מה זה שהם תופרים, או מי תופר להם מעלי תאנה את הבגדים? זה לא לעניין. אנחנו דברנו על איך האדם עושה את עצמו מתאים לבורא, על זה בעצם כל המאמר, ובכלל כל המאמרים לזה מכוונים.

על ידי מה אנחנו מגיעים להזדהות עם הבורא? זה מה שאנחנו צריכים לדעת.

תחזרו על השאלה.

שאלה: כשאנחנו דנים בחומרים כאלה, איך לכלול בתהליך הדיון את כל החברים, כדי שמצד אחד לא יהיה לחץ, ומצד שני שנדבר על כל החומר הזה וזה יועיל לכולם?

נכון, אז תנסו. אתם קבוצה, אז תנסו אפילו סתם לדבר בקבוצה "איך אנחנו משתדלים לממש משהו שכתוב במאמר בחיבור בינינו, איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו כך שאנחנו מתקרבים למושג שנקרא בורא, "בוא וראה". מה המושג הזה, "בורא", דורש מאיתנו כדי שיהיה לנו חיבור כזה שהוא יוכל להתגלות בנו, מה הוא רוצה מאיתנו? הוא רוצה מאיתנו שאנחנו נתחבר יותר, נפשית, בלבבות, בפעולות, מה חסר לנו בפעולות גשמיות, בפעולות פנימיות של הלבבות, במוח, מה חסר לנו כדי לעשות בינינו חיבור פנימי כזה שהבורא יתגלה בו?". ואז מכך אנחנו נתחיל לגלות את האור העליון, בכלי שלנו, כשאנחנו נסתכל בתוך הכלי הזה כמו במסך טלוויזיה, ונתחיל לגלות את העולם העליון, הכוח העליון שפועל, מה הוא רוצה מאיתנו, ומה אנחנו ממנו, שאנחנו נגלה את כל היחסים בינינו בצורה נכונה.

שאלה: אמרת שהצמצום הוא תוצאה של קנאה, תאווה וכבוד. האם תוכל להסביר את זה, ואת המצב שמגיע מיד לאחר מכן?

במידה ואנחנו מרגישים את עצמנו הפוכים מהבורא, ממטרת הבריאה, ממה שצריך להיות, מאותו כוח שפועל במציאות הרוחנית, לא במציאות הגשמית אלא במציאות הרוחנית, ואם אנחנו רוצים להגיע למציאות הרוחנית, אז אנחנו צריכים להיות באיזושהי צורה בהזדהות עם הכוח הזה, ממש בהזדהות, אז אנחנו צריכים לפי זה לתת דין וחשבון, מה חסר לנו כדי להיות בהזדהות, במשהו. אנחנו צריכים להיות מחוברים, זה ברור, כי רוחניות זה אחד, ונגיד שאנחנו עשרה, אז במה אנחנו יכולים לעשות מעצמנו עשרה כאחד? ודאי שזה לא בגופים שלנו, ולא באופי הגשמי שלנו שלא שייך לרוחניות, אלא מה יש בנו שמזה אנחנו כן יכולים להיות מחוברים ודומים לרוחניות. אז יש לנו רק נטייה לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא.

אין שום דבר חוץ מזה, אנחנו לא יכולים לשנות אף תכונה שלנו, רק את החיבורים שלנו בינינו ועם הבורא. ואז נראה עד כמה אנחנו הפוכים, שונים, זה הכול מסתדר, זה נכנס כמו תקע לשקע, זה כאילו נכנס אחד בין השני והופכים להיות ממש צורה צמודה זה לזה. אז אף אחד לא צריך לשנות את עצמו, אלא כל אחד צריך לראות איפה הוא מתאים לחיבור עם השני, זה הכל. ולא שאני מתקן את עצמי, כמו שכתוב שאם אתה רוצה לשבור איזושהי מידה, אתה תקבל שתיים. לא, לא תתקן שום דבר בפני עצמו, אני את עצמי לא יכול לתקן ולא צריך לתקן, כמו שהבורא ברא אותי, יופי, אני רק רוצה להוסיף. להוסיף, תקשיבו, זה מאוד חשוב.

כדי לכוון את עצמנו נכון לתיקון הבריאה, אני צריך לכוון את עצמי לחיבור במה שאני נמצא, בכמה שאני נמצא, באיזה תכונות, לא צריך לתקן שום דבר, אני רק רוצה לנסות להתחבר לחברים, עד שאנחנו כך מתחברים בינינו, זהו. ואז אנחנו נמצא, בטוח נמצא, הבורא יעזור לנו להיות בקשר בינינו, ואז נבין שמה חסר לי, נגיד, בין שתי אצבעות, החבר ממלא, ועוד חברים ממלאים עוד חסרונות, ואז בצורה כזאת אנחנו הופכים להיות כלי שלם. זה מה שאנחנו צריכים, זאת אומרת אין כאן שום דבר שאנחנו צריכים לשבור ולעשות כל מיני תיקונים כאלה גסים, כלום. מה שיש בכל אחד זה טוב, והייתה שבירה וזה טוב, ועל ידי השבירה כולם נכללים מכולם, זה טוב.

מה שאנחנו צריכים עכשיו זה להשתדל להתחבר בינינו ולראות איפה אנחנו לא מסוגלים, ולבקש את הבורא שיחבר בינינו. בטוח שאנחנו לא מסוגלים ולא מתאימים, וכמה שמתקדמים יותר, אנחנו נרגיש עוד ועוד עד כמה אנחנו הפוכים, ונרצה אפילו להרוג זה את זה, אבל תמיד זאת סיבה לפנייה לבורא שיעשה את התיקונים. אז יוצא שבינינו, בין כולנו הבורא צריך להיכנס, וכשהבורא נכנס בינינו, הכול מסתדר, ואז בין כל החברים נמצא הבורא. והוא בעצם מסדר את הקשר ומחבר בינינו, וממלא את כל המקומות, זאת אומרת את כל המצבים השליליים שבינינו, כל הפגמים שבינינו, כי הוא עשה את זה בכוונה, כדי שאנחנו נרצה להביא אותו לשם, כי מזה שהוא ממלא את המקומות האלה, את התכונות האלה, בזה אנחנו מתחברים ומגלים אותו. אנחנו צריכים לגלות אותו רק מחוסר יכולת להתקשר בינינו, ואז, זה מה שאנחנו רוצים.

שאלה: התאספנו מכל רחבי רומניה למקום אחד וקבלנו תמיכה מחברים שטסו מישראל לכאן, מצפון 1 וצפון 2 ומפ"ת 22.

יש חברים מישראל שהגיעו אליכם, ארבעה חברים.

שאלה: האם זה בסדר שאנחנו מקבלים עזרה כזו מקבוצות בישראל שבאות לכאן כדי לעזור לנו להתאחד, להתחזק?

למה לא? כן, ודאי שבסדר. תמיד כשגם אני יוצא לחו"ל, אני משתדל להיפגש עם הקבוצות במקום שאני נמצא, אם זה אפשרי, בגלל מגפת הקורונה. נכון, כך אנחנו עושים, זה מאוד יפה שאנשים יכולים לטוס ולדבר ולהיכנס לקישורים. בעצם אנחנו כבר רגילים להיות יותר קשורים בקשר וירטואלי, אבל אני גם בעד קשר פיזי, שאי אפשר למחוק אותו. העולם שלנו בכל זאת הוא עולם גשמי, ואנחנו צריכים להשתמש בו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להגביל את עצמנו מלהשתמש בכוחות אגואיסטים, אבל אנחנו גם לומדים שאנחנו צריכים להשתמש בכל הכוח, אם עושים את זה בכוונה נכונה. אז איך לשלב בין שני המצבים האלה כך שזה יהיה לטובת הקבוצה והחברים?

זו עבודה גדולה וממושכת, ואנחנו לומדים כל הזמן איך יותר ויותר נכון לעבוד עם האגו שלנו, כדי לסדר אותו שיהיה כלי מתאים לגילוי הבורא. זה כאילו שאנחנו כל הזמן לומדים איך להפוך תכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, שזה כאילו לגמרי לא מתאים, כמו שאנחנו רואים לפעמים ילד שרוצה לקחת דבר אחד ולהכניס אותו לדבר אחר וזה לא נכנס, והוא רוצה ורוצה אבל זה לא נכנס, אז מהמצבים האלה שאנחנו עוברים אנחנו צריכים ללמוד שלא צריכים להיות כל הזמן בלחץ כזה, אלא להבין למה זה לא נכנס. כל פעולה ופעולה רוחנית, היא חייבת להיכנס בקלות, להתממש בקלות, ואם לא, אז יש שם משהו, האגו שלנו שמפריע באיזושהי צורה, ואז אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו צריכים, יכולים לזהות את האגו ואיך להוציא אותו משם, ואז הכול יסתדר, זהו. אז נעשה כאלה בירורים ואתם תראו עד כמה אנחנו גם נקבל מזה ממש אומנות.

שאלה: ככל שאנחנו מתחילים לברר יותר, אז אנחנו מחטטים יותר בעצמנו, ואז אנחנו שוב נכנסים לאותה סתירה. האם אנחנו צריכים לחטט בעצמנו, ומצד שני צריכים לעשות, לפעול לטובת הקבוצה? אנחנו לא בדיוק מבינים איך עושים את זה למען הקבוצה, ואז נראה שמכל כיוון יש מבוי סתום.

אתם לא צריכים לחטט כל אחד בשני, וכל אחד בעצמו, אלא רק לחשוב על החיבור. איזה פעולות אני עושה כדי להתחבר, זה הכול. רק כדי להתחבר.

שאלה: מה זה בכלל צל דקדושה וצל דסיטרא אחרא, איך אפשר לבטא את זה שיהיה אפשר להבין את זה בכלל?

צל דסיטרא אחרא, זה שהבורא עושה עליך או שאפשר להגיד שאתה עושה עליך, מפני הרצון האגואיסטי שלך, שלא נותנים לך להתקרב לבורא. וצל דקדושה, שאתה דווקא זה שעושה את הצל, על ידי הצל אתה דווקא מגלה את הבורא, דווקא מגלה את הקדושה.

שאלה: האם כתוצאה משני הצללים האלה צריך להיבנות משהו חדש?

זה בדיוק מה שכתוב, שיש צל דסיטרא אחרא, שעל ידי זה שאתה מקבל את הצל, אתה מתחיל להשיג שזה בא מצד הסיטרא אחרא, ולכן אתה לומד מזה מה לעשות, כדי שבעתיד אתה לא תקבל דברים כאלה, לא תיכנס לכאלה מצבים.

שאלה: אבל אפשר להשיג משהו חדש?

כן, הלימוד הזה הוא מאוד יקר.

שאלה: כדי להסתיר את הרצון לקבל, לעשות עליו צמצום, אנחנו קודם צריכים להרגיש את התענוג של ההשפעה. מה חסר לנו כדי להרגיש את התענוג של ההשפעה?

חסר לנו להעריך את תכונת ההשפעה, ואז אני ארגיש שתכונת ההשפעה היא שורה בכל המציאות, בכל העולם, ובמידה שאני במשהו נמצא בהשפעה, אני מקבל את ההרגשה הזאת שהיא ממלאה את כול המציאות שזה הבורא, ואז אני נהנה מזה.

כדי ליהנות מהשפעה, אתה חייב להיות בעצמך בתכונת השפעה ובמידה הזאת אתה תגלה את ההשפעה ותהנה ממנה. כי "כבודו מלא עולם", אנחנו רק צריכים כלים נכונים, כלים של השפעה.

תלמיד: ואיך אפשר לפתח את זה?

את זה מלמדת חכמת הקבלה, איך אנחנו יכולים לקבל את גילוי הבורא, את תכונת ההשפעה שהיא שורה בכל המציאות.

שאלה: האם אמונה בעבודה רוחנית, היא שכלית, או רגשית?

קודם כל שכלית. ברוחניות יש רק תכונת השפעה, רגש. השכל יכול לפני זה לחשב משהו, למרות שזה לא כל כך חשוב.

שאלה: איך עוברים מצל דסיטרא אחרא לצל דקדושה?

אנחנו לא יכולים מיד להפוך את זה, אלא רק על ידי האמצעי שנקרא "האור העליון". ואת האור העליון אנחנו לא יכולים להזמין כשאנחנו נמצאים עדיין בכוחות הקבלה. לכן אם אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי העשירייה, אז על ידי הדבקות בעשירייה, אנחנו מושכים עלינו את האור העליון והוא מסדר אותנו.

שאלה: מהי חשיבות ההסתרה ואיך להשתמש בהסתרה בתוך העשירייה שלנו?

אנחנו משתמשים בהסתרה כדי לבצע על פניה גילוי. ומה שאנחנו הנבראים יכולים להשיג, זה יתרון האור מתוך החושך. החושך חייב להישאר כיסוד, כאחוריים של האור ואז אנחנו מגלים את האור.

שאלה: אין לי הבחנות מספיק חדות מתי אני בהכרחיות, מתי לא, כדי להחליט אם אני כן מצמצם או לא. האם אתה יכול לחדד את המושג הכרחיות?

רק להשתדל להתחבר בתוך הקבוצה. כמה שאפשר להידחף ביניהם ואז אתה תקבל מזה הבחנות שחסרות לך.

אינפו: עשינו סקר, באיזה יום רוצים החברים לעשות מאמצים גדולים ולאפשר לכל החברים להגיע לשיעור בוקר, כדי שיותר חברים מהעשירייה ישתתפו בשיעור. תוצאת הסקר היו, שמעל 50% מהחברים בחרו את יום שבת.

יש לנו שאלה, איך לדעתך עלינו להשתמש בשיעור השבת, כדי לתת הזדמנות טובה יותר לכולם להתחבר?

מצד אחד, אנחנו רוצים להיכנס לתוך הלימוד ולהתקדם כמה שיותר מהר וקדימה למטרת הבריאה ולפרוץ את המחסום. מצד שני, אנחנו גם רוצים ויודעים שהחכמת הקבלה חייבת להתפשט בצורה כמה שיותר רחבה, לכל בני האדם בכל העולם, כמו שכותבים בעל הסולם והרב"ש,

וכאן השאלה, איך אנחנו עושים את השיעורים שלנו? אם נעביר שיעור כמו שהעברנו היום בחצי השני של השיעור לכל העולם, שום דבר לא יהיה מובן, הם לא יתקשרו לזה וזה לא יעניין אותם.

אז איך אנחנו יכולים בכל זאת להיות מקושרים עם אלו שנמצאים כל כך רחוק, אבל לא רק איתם, גם עם אלו שמגיעים אלינו לפעמים. יש הרבה אנשים שיכולים להגיע רק פעם או פעמיים בשבוע ואנחנו רוצים שהם גם יהיו אתנו יחד.

ההמלצה שלכם לעשות שיעור בשבת, אליו מגיעים יותר אנשים וללמוד בו לימודים מיוחדים שקשורים לכולם. השאלה מה נלמד? מה אתם חושבים שצריכים ללמוד שזה יהיה נוח, טוב, מעניין, מושך, תופס את כל החברים שיכולים להגיע אלינו לשיעורים האלו. ואנחנו נפרסם את זה כדי שתהיה אפשרות לחדשים לגמרי גם להגיע לשיעורים.

האם לדעתכם יש סיכוי לעשות אותם כך שהם יהיו מעניינים לכולם? זה לא פשוט, אבל נגיד שכן. מה נעשה? איזה נושא? איך לחלק את השיעור? איך נעורר את כולם, גם מתחילים, גם ממשיכים, וגם ותיקים שישתתפו באותו השיעור בצורה מתאימה, טובה וחמה לכולם?

על זה אנחנו רוצים לקבל מכם עצה ואז נדע איך ומה לעשות.

אפשר להמשיך את השיעורים כמו עכשיו, אבל ככל שנתקדם במאמרי הרב"ש, ואחר כך עוד קטעים מיוחדים מהזוהר שהם מאוד לא פשוטים, מורכבים ומעניינים מאוד, אבל אני חושש שנישאר מעט ואנחנו צריכים לחבר לעצמנו יותר ויותר אנשים. גמר התיקון שמתקרב מחייב אותנו. אחרת הכוח העליון יתחיל לחייב את כל באי העולם ואותנו יחד איתם, להתקדם בצורה לא כל כך נעימה. וכמו שכותב בעל הסולם, הסובלים הראשונים הם דווקא אלו שנמצאים הראשונים בשורות התיקון. זה כתוב לא רק אצל בעל הסולם, זה כתוב גם במקורות.

בקיצור, צריכים לזכור, שיש לנו חובה לעשות פגישות ושיעורים שהם יהיו טובים לכולם וכל אחד יכול לבוא ולהשתתף בהם ובמשהו להבין, להתחמם ליד המדורה שלנו.

תחשבו כולכם על זה. זה כבר שייך לגמר התיקון הכללי וכך אנחנו נתקדם. אז אני מאוד רוצה לקבל תשובותיכם לאינפו או לכתובת bordworldkli

קריין: נברר את זה בעשיריות?

כל אחד מאתנו תלוי בתיקון הכללי של העולם, וזה פחות או יותר מתברר עכשיו לכולנו מיום ליום, והכל זאת, איך אנחנו יכולים להשפיע על הגורל של כל אחד ועל העולם כולו.

אני מבקש שבמשך היום תעברו על המאמר שקראנו היום בתחילת השיעור.

אינפו: נתת לנו כיוון מעולה ואולי אנחנו צריכים להסתכל על זה כהפצה פנימית, כשאנחנו מנסים לחבר כמה שיותר חברים שאבדו את הדרך, ואולי לבחון למה הם מתחברים אלינו? בגלל הסביבה שלנו? האם צריך לקדם את מה שהרב"ש אמר על הקבוצה, על החברה שלנו? והאם תוכל לתת כיוון לגבי התוכן?

אני חושב שאנחנו צריכים לעשות תוכן שיהיה מעניין גם למתחיל שנכנס פעם ראשונה, וגם לוותיק שכבר נמצא אתנו כמה שנים. האמת שזה לא חשוב, כי כל אחד ישמע את אותו החומר, אבל העומק שהוא מבין יהיה לפי ההתפתחות שלו, לפי הוותק שלו.

ולכן שניהם יכולים לקרוא אותו הדבר, אבל אחד לומד איך לחבר את האותיות למילים, השני איך לחבר מילים למשפט, והשלישי מה יש בין המשפטים והרביעי כבר מתחיל לראות את הדברים הגבוהים שעומדים אחרי זה.

אז תהיו בריאים. שיהיה לכם כל טוב. תנוחו. ולא לשכוח את המאמר על העלה התאנה. בהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. "כבהמות נדמו" (תהילים מ"ט, י"ג)↩

2. מלכים ב', פרק ד', י"ג↩

3. "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם." (משנה, מסכת אבות, ד',כ"ז [כ"א](↩

4. "הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-ברו" (קהלת ד', ה')↩

5. ^{בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי – שה"ש ב, ג}↩

6. כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא)↩

7. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות (סנהדרין ו', ע"ב)↩

8. בתוך עמי אנוכי יושבת (מלכים ב', פרק ד', י"ג(↩

9. ישעיהו מ"א, ו'.↩