שיעור בוקר 22.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 783, הקדמה לתלמוד עשר הספירות,

אותיות נ"ג – נ"ה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, מאות נ"ג.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות, בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר, בב' הבחינות, של ההשגחה המוסתרת, האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר: "בן הא הא, לפום צערא אגרא" (אבות ספ"ה).

שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו.

כי הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל - אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב', שהמה זדונות, עש"ה.

ובין כך ובין כך, הוא נמצא, בצער רב ויגיעה מרובה. ועל הזמן ההוא, אומר הכתוב: "כל, אשר תמצא, ידך לעשות בכחך, עשה וגו'" (קהלת ט'). כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו, המידה השלימה של טובו ית', בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות. ולפום צערא, אגרא".

שאלה: כתוב פה שבהסתר כפול או הסתר אחד הכי הרבה בידי האדם לקיים את רצון הבורא או לעבור לרצונו, לממש מה שיש בידיו. כלומר שהאדם צריך ללכת נגד הבורא?

אנחנו תמיד פועלים נגד הבורא, כי כל הרצונות והכוחות שלנו כולם באים ממנו. ואם אנחנו רוצים לפעול במשהו, אז אנחנו פועלים נגד הכוחות האלה. אפילו אם אנחנו רוצים לעשות על מנת להשפיע, זה נגד הרצון לקבל שהבורא ברא.

תלמיד: ובשני סוגי ההסתר זה ככה?

שאלה טובה. עוד נחכה לה.

שאלה: אמרת שאם האדם מצמצם את עצמו כך שכל הרצונות שלו יהיו רק לטובת הקבוצה אז הוא יזכה. אבל זה גם ייסורים. וכאן כתוב, "לפי צערא אגרא", על הייסורים האלה מדובר בשלב הראשון, כדי לצמצום עד להכרחיות וכל השאר לטובת הקבוצה?

כן, נכון. מדובר בכל הייסורים, כל הבעיות והצרות שאדם מרגיש בזמן שהוא צריך לעבוד נגד האגו שלו, כדי להגיע לעשיית נחת רוח לבורא.

תלמיד: אני בטוח שאתה כנראה יכול לקבל מזה איזה תענוג, ליהנות מזה, אבל איך אנחנו יכולים לקבל תענוג מאותם הייסורים ובזה גם לראות או להניח שיהיה על זה שכר?

הכול תלוי בהערכה. יש הרבה אנשים בעולם שלנו שסובלים מכל מיני מצבים ויחד עם זאת אפילו על המצבים האלו שסובלים מוכנים לשלם הרבה כסף או בעוד משהו, מפני שרואים בזה איזה תשלום, איזו מטרה טובה. אנחנו משלמים לרופא גדול שיעשה לנו חס ושלום ניתוח, ואנחנו הולכים לסבל אבל אנחנו משלמים כי יש לנו תמורת זה בריאות, חיים.

כלומר זה לא עניין של סבל, סבל מדוד כלפי מה אני משיג בזה שאני סובל. כל החיים שלנו זה סבל, איך שלא יהיה, אלא תמיד אנחנו בוחרים בחיים שלנו כמה אני סובל וכמה תמורת הסבל הזה אני משיג. וזה עניין של האגרא, שאנחנו בוחרים. זה העניין, שאם אני נמצא בקבוצה ואם אני מגדיל את הערך שלה וערך המטרה שמושגת בחיבור, אז אני מוכן להקטין את עצמי ולסבול בתוך החיבור כדי להגיע לאותה מטרה, שדווקא בחיבור היא מושגת. ככה זה. אין מה לעשות.

תלמיד: יוצא שאפשר להשתמש בצורה מועילה באותם הייסורים, שאדם לא ישן, מסרב לקבל משהו, שהוא יכול גם ליהנות מהדברים האלה וזה לא שזה הכבדה.

יש ייסורי אהבה, שאפילו בייסורים אנחנו מרגישים, מגלים את האהבה שלנו לבורא ומהבורא אלינו.

שאלה: מה זה זדון?

זדון, זה בכוונה. כשאני עושה למישהו רע ואני מתכוון לרע הזה, מתכנן אותו ועושה.

תלמיד: פה זה נגד הבורא או נגד הזולת?

יכול להיות כלפי הזולת ויכול להיות כלפי הבורא.

שאלה: אומר בעל הסולם כי "הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו". למה הוא מתכוון פה ברמה היומיומית, אני צריך להתעלות מעל הספק שלי כל הזמן?

כן.

תלמיד: מה הסיבה שמביאה אותי כל הזמן לספק?

כדי שאתה תגדיל את הקשר שלך עם החברים ודרך הקבוצה תקבל קשר עם הבורא, ואז לא יהיו לך ספקות.

תלמיד: ואיך עושים את זה ברמה היומיומית, למשל עם העשירייה?

אתה עושה כך בורה יומיומית.

תלמיד: מה אני צריך לעשות? לא הבנתי.

חיבור שלך עם העשירייה ודרכה חיבור שלך עם הבורא.

תלמיד: זאת אומרת להתעלות מול כל המצבים כשאתה נמצא בעשירייה?

כן.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות, בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר, בב' הבחינות, של ההשגחה המוסתרת, האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר: "בן הא הא, לפום צערא אגרא" (אבות ספ"ה)". "לפום צער השכר", לפי הצער השכר.

"שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו.

כי הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל - אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב', שהמה זדונות, עש"ה". כי לא רואה שהבורא מתייחס לכולם בצורה טובה ויפה. כשאנחנו מסתכלים על העולם, אנחנו רואים איזה ייסורים עוברים על העולם. ועוד כתוב, שאם לא נתקן את עצמנו אז נתכלל במלחמת עולם שלישית ורביעית, ומי יודע מה יקרה, אימהות יאכלו את ילדיהן, יקרו דברים נוראיים.

אני מתאר לעצמי שכמו בפארק היורה שדינוזאורים אוכלים בני אדם, כך נראה שאנשים אוכלים את ילדיהם. לכאלו דברים אנחנו צריכים להגיע אם לא נתקן את עצמנו במצבים הקודמים לזה?

"שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא." כי הבורא מסתתר, "הנה בדרך זאת נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם – " זה נעשה דווקא כדי שלאדם תהיה בחירה, לאתר את השגחת הבורא בצורה נסתרת או לא, "אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו". רצון הבורא הוא רק שיהיה חיבור בינינו.

"כי הצרות והמכאובים, שמקבל," האדם "מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו," כי לפי מה שנראה לפנינו, אני לא רואה שהבורא טוב ומטיב, אני לא רואה שמה שקורה יגיע לתהליך טוב בסוף ההתפתחות שלנו. איפה זה קורה? זה הפוך. "כנ"ל - אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב', שהמה זדונות, עש"ה".

האדם נמצא תמיד במצב שהוא מגלה שאין בורא בעולם, ואם יש, זה כוח רע ולא כוח טוב. כי הוא רואה את האגו שפועל, ששולט בכל המציאות.

"ובין כך ובין כך, הוא נמצא, בצער רב ויגיעה מרובה". הוא לא יודע באיזה עולם הוא נמצא, ולמה הוא צריך להשקיע את הכול רק כדי להתקיים בקושי, ומרגע לרגע רק לחכות לכל מכה ומכה שמגיעה אליו בדרך. "ועל הזמן ההוא, אומר הכתוב: "כל, אשר תמצא, ידך לעשות בכחך, עשה וגו'" (קהלת ט')." זאת אומרת, בכל רגע ורגע, כל דבר שאתה יכול לבצע בבחינת התיקון, תעשה. "כי לא יזכה לגילוי הפנים," של הבורא, "שפירושו, המידה השלימה של טובו ית', בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות. [ולפום צערא, אגרא"[. ולפי הצער השכר.

הוא חייב בכל זאת לעשות מה שבכוחו כלפי כל הדברים שמתגלים לפניו בכל רגע ורגע. שהעולם הוא רע ואם כך הבורא גם רע, ושום דבר לא טוב וגם לא מתקדם לטוב, וככל שנתקדם לגמר התיקון כך נראה דברים יותר ויותר גרועים, ומצבנו יהיה הרבה יותר גרוע. כי רק אלו שמתגברים ורוצים למרות זאת לראות את פעולות הבורא כמטרתיות ונכונות, שמביאות אותנו למצב הנכון, רק אלו יוכלו להצדיק את הבורא. כל היתר לא יוכלו להצדיק אותו ולהגיד שבאמת הבורא הוא טוב ומטיב.

שאלה: מהי ההתגברות הזו?

ההתגברות היא שעל אף שאני רואה את השגחת הבורא כפי שהיא נראית לי בעולם הזה כהשגחה לא נכונה, לא טובה, שהיא ממש לא בסדר, לא צודקת, אני הולך נגד זה ואומר "עיניים להם ולא יראו", זאת אומרת אני לא רואה נכון בגלל שאני רואה דרך מכשיר שנקרא "האגו שלי". אני רואה את המציאות דרך מערכת אגואיסטית, והמערכת האגואיסטית הזאת בנויה בכוונה על ידי הבורא כך שאראה את העולם בצורה כזאת, הפוך, ואני צריך להגיע לראות את העולם בצורה הנכונה, באהבה אלטרואיסטית.

איך אני עושה את זה? אני משתדל להתעלות למעלה ממה שאני רואה בעיניים האגואיסטיות ולראות את עצמי ואת העולם בצורה הפוכה. שהבורא שורה בכל העולם ו"רק טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". ואם אני משתדל להרכיב מערכת כזאת בתוך הקבוצה ובינינו לבורא, אז אני מגלה שבאמת כל המציאות היא הפוכה. שזו מציאות טובה, מציאות שלמה, ומה שראיתי קודם, שיקרתי לעצמי, כי ראיתי את העולם דרך מערכת השקר, דרך מערכת מיוחדת שבנויה על ידי הבורא בכוונה בצורה מלאכותית, שכביכול שבר את הקשר בינינו ונתן לנו לראות את כל העולם שבור, דרך מערכת שבורה.

למה? כדי שאנחנו בעצמנו נראה את ההבדלים בין שקר ואמת, בין שבור ומתוקן, בין שנאה ואהבה, בין צורה אגואיסטית וצורת ההשפעה השלמה. וכשאנחנו נכללים משניהם, ששניהם קיימים במערכת היחסים שלנו - האגו שלנו, כל הכוחות הרעים, עומד כיסוד הפרצוף הרוחני, ולמעלה ממנו, בצמצום, מסך ואור חוזר אנחנו מעמידים השפעה, אז אנחנו מגיעים לבניית הבורא בנו על פני כל הכוחות הרעים שאותם הוא ברא בכוונה, וכך אנחנו מגלים את העולם הנכון.

שאלה: כשאדם נמצא במצב הזה, הוא רואה את הכול דרך הפריזמה האגואיסטית המקולקלת, הוא הרי רואה לא רק שהעולם מקולקל, אלא הוא רואה גם את החברים לא מתוקנים, גם את העשירייה הוא רואה כך, גם את הבורא ואת עצמו, אז במה הוא יכול להיאחז? איך לצאת מתוך המצב הזה?

הוא חייב רק להחזיק בקבוצה במידת האפשר, ובספרים, בלימוד, במורה, ואז על ידי המורה והקבוצה שנמצא איתם בלימוד, הוא לאט לאט יוצא מהמצבים האלו של ירידה ומגיע למצבי העליה. כמו שאנחנו לומדים מתלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה.

קריין: אות נ"ד.

אות נ"ד

"אמנם, אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.

ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה."

אות נ"ד

"אמנם, אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה" האדם "להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים."

יש כאן עניין של יגיעה. בתחילה האדם רואה הכול הפוך ומבולבל, ומסדר את עצמו, ויכול להיות שזה לוקח שנים עד שהוא מסדר נכון את היחס שלו לחברים ולקבוצה ולכל המציאות, עד שמגיע למצב שהוא מגלה את הפנים. גם קודם הוא היה מול הבורא אבל לא ראה שהוא מול הבורא, כי התייחס כולו למציאות דרך הכלים השבורים שלו.

עכשיו לאט לאט הוא מתקן אותם ואז הוא רואה שהבורא נמצא לפניו. לא שהבורא היה נסתר אלא הוא בתכונותיו הסתיר את הבורא. במידה שמתקרב לקבוצה, ללימוד, לכל המצבים הנכונים כאמצעים לגילוי הבורא, אז מגלה שהבורא נמצא לפניו.

"ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של" השגחת הפנים "ההשגחה הגלויה."

שאלה: אולי אפשר לקחת את מה שקורה היום בעולם כמקרה בוחן. אני רואה עולם מפוצץ בסבל, מה התהליך עכשיו?

אין מספיק סבל. לפי מה שאני רואה, הסבל שבו העולם נמצא לא מספיק לו כדי שיתייחס למה שקורה בצורה נכונה.

תלמיד: איך אני צריך להתייחס? אני חי בעולם שמלא בסבל, במלחמה איומה שלא נגמרת. מה אני צריך לעשות עכשיו?

אתה צריך להסביר לעולם מה הסיבה למצב שהעולם נמצא בו, ואיך העולם יכול להתקדם למצב טוב. זה מה שהם יכולים לשמוע ורוצים לשמוע.

שאלה: אני חי בעולם מלא סבל, כולם סובלים, מיום ליום הסבל מתגבר. מה אני צריך להגיד לעצמי?

כך אתה רואה. אני חושב שהעולם לא רואה את זה כך. העולם מלא תענוגים, אנשים עושים כל מיני צורות חיים, מסיבות למיניהן וכן הלאה. ודאי שזה לא פשוט וצריכים לעבוד, לטרוח, אבל הם מבינים שאלה החיים, שאין להם חיים אחרים. אם אני מרגיש את זה, אז אני מרגיש. כדי שאני אספר לעולם שהעולם סובל אני צריך קודם כל להבין את הסבל שלהם, ממה הם סובלים, ממה לא סובלים ואז לראות האם בכלל מכירים במידת הסבל.

אם אני אדבר עם אנשים, רובם יספרו לי שזה לא נורא. אלא אני צריך להסביר לאנשים למה אנחנו קיימים, לאיזו צורה, לאיזו מטרה אנחנו קיימים. למה המצבים שאנחנו עוברים הם מצבים כל כך לא נכונים. כי רוב העולם יגיד, "זה בסדר, זה נכון, אלה החיים, מה אתה רוצה מאיתנו, איפה יש לך חיים אחרים, מאיפה תיקח אותם? אלה התנאים שאנחנו קיימים על פני כדור הארץ", וכולי.

אני לא רואה בינתיים איך אנחנו יכולים כל כך בקלות לגשת לכל אדם בעולם ולהגיד לו שהוא סובל. נגיד אני סובל, תן לי מיליון דולר ואני כבר לא אסבול, או עוד משהו כזה. זאת אומרת לא חסר להם כלום חוץ מלמלא את הרצון האגואיסטי שלהם. איך אני אסביר לו שדווקא בגלל שהוא נמצא ברצון האגואיסטי, מזה הוא סובל. איך אני יכול להעלות אותו לדרגה שהוא ירצה תענוגים רוחניים במקום תענוגים גשמיים? בלתי אפשרי להסביר, אנחנו לא מדברים על זה.

גם לנו קשה מאוד לחייב אותנו, לשכנע אותנו שיש לפנינו תענוגים רוחניים, בוא נתקדם אליהם. אנחנו גם לא כל כך יכולים להתקדם, אמנם שומעים על זה כבר שנים. זה תהליך ארוך, אנחנו ממש עוברים אבולוציה רוחנית.

תלמיד: אני חי בעולם.

אני מאמין לך.

תלמיד: חודש ימים יש מלחמה שלא נגמרת. סבל איום ונורא. מה אני צריך להגיד לעצמי?

שאתה אשם.

תלמיד: במה אני אשם?

בזה שהמלחמה לא נגמרת, שבכלל נמצאת מלחמה בעולם.

תלמיד: ומה אני צריך לעשות כדי שהיא תיגמר?

כמה שיותר להגדיל את הכוח הטוב.

תלמיד: זאת אומרת העבודה היא להגיד לעצמי, "אתה רואה, את העולם הרוס, "עיניים להם ולא יראו". אל תאמין למה שאתה רואה, תתרכז במה שאתה רואה, תתקן את עצמך ושלום על ישראל". כן?

לתקן את עצמך זה ברור, ובזה אתה מתקן את העולם. יחד עם זה אני צריך גם להשתדל להסביר לבני אדם שלגשת לכוח הטוב, לכוח השפעה, חיבור, אהבה, זה טוב לעולם. אבל מי ישמע? בזמן שאנחנו נמצאים במצבים כל כך הפוכים, מי ישמע את זה?

אבל ישנו כבר שינוי. אתה רואה שחצי עולם כבר מסכים שצריכים להגביל את הרע, ולא לתת לו יותר להתפשט, אפילו בצורה כזאת - אגו אחד כנגד האגו האחר. יחד עם זה אתה יכול לגלות עד כמה כל אחד מחזיק בזה שהוא צודק ולא מקבל מה שקורה לצד השני. ועדיין שתי צורות האגו נמצאות ממש בהתנגשות גדולה מאוד.

תלמיד: להגיד לעצמי "עיניים להם ולא יראו", זאת העבודה של אמונה למעלה מהדעת?

זה אחד מהתנאים שעל ידם אנחנו מתעלים לאמונה למעלה מהדעת. בעיניים שלי שאני רואה את כל העולם בצורה אגואיסטית, אני לא יכול לראות שום דבר. אני לא יכול לראות את המערכות, לא יכול לראות את הכוחות שפועלים ומפעילים את המציאות. אני רואה שכל הזמן אנשים נמצאים בהתנגשות אלו באלו, ואלו באלו. יש התנגשות חמה, יש התנגשות קרה, אבל בכל זאת בהתנגשות. הבנקים, כל מיני כוחות כאלה, לא נמצאים במלחמה? גם כן. אבל בכל זאת לא מלחמה חמה, מלחמה קרה.

שאלה: באות נ"ד כתוב, כשהוא השלים את מידת היגיעה אז הבורא עוזר לו, ואז האדם זוכה להשגחה פרטית, גלויה. במצב הזה, זה מה שקובע אם האדם מקבל עזרה מהבורא?

כן, אבל לפני זה הוא צריך לראות את עצמו שעשה כל מה שהיה יכול לעשות, במצבו.

קריין: אות נ"ה

אות נ"ה

"והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב' מדרגות, שהראשונה היא - השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה"ב, זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה ג"כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו.

ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול, הבא לידו."

שאלה: כשאנחנו עוסקים בהפצה, שואלים אותנו "מה הפעולות הקונקרטיות שאני צריך לעשות, 1,2,3, לפי הסעיפים"? התיקון הרי כולו בכוונה, אז איך אפשר למסור את העניין של הכוונה, או שזה מגיע דרך הפעולות?

על הכוונה אנחנו לא מדברים עם המתחילים. רק אחרי זמן מה כשלומדים, נכללים יחד, אז אנחנו מתחילים להסביר שהעיקר הכוונה ולא הפעולה עצמה. פעולה יכולה להיות הפוכה והעיקר הכוונה. זו בעיה. ועל כוונות אנחנו לומדים.

כל חכמת הקבלה זה לימוד הכוונות. מה אני מתכוון, מה אני רוצה מהפעולה, והפעולה יכוה להיות הפוכה ובדרך כלל היא הפוכה. יכול להיות שאני נותן אבל בעצם הכוונה שלי לקבל, או ההיפך, אני מקבל אבל הכוונה שלי שעל ידי זה אני אגרום טוב לזולת, זה יותר קשה וכן הלאה. זאת אומרת עיקר הלימוד שלנו והעבודה שלנו והפעולות בינינו זה הכוונות, מה אני רוצה על ידי פעולה זו או אחרת?

קריין: אות נ"ה.

אות נ"ה

"והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב' מדרגות, שהראשונה היא - השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה"ב", זאת אומרת, על ידי זה שמתקן עכשיו את עצמו, שיזכה פעם לעל מנת להשפיע "זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז". גם עכשיו הוא מרגיש עד כמה הוא נמשך לפעולות דלהשפיע, על אף שלא רואה בהן עדיין את השכר, הוא עדיין לא מסוגל לעשות את הכלי על מנת להשפיע "וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו", זאת אומרת, לא מסוגל לעשות משהו ברצון לקבל שלו "זוכה ג"כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו". ממש מרגיש עד כמה הוא חי וכמה הוא מת מבחינה רוחנית, על אף שעדיין הוא נמצא בשלבים.

ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול, הבא לידו".

שאלה: מה זה אומר לזכות להשגחה גלויה?

כשאדם מקבל מסך ודרך המסך יש לו קשר עם הבורא, אז הוא כבר נמצא עם הבורא בצורה ישירה. כי המסך והעביות הופכים את היחס שלו לבורא לצורה שנקראת "אני לדודי ודודי לי", ששניהם נמצאים בפנים זה אל זה. אז אין ביניהם הסתרה, אין ביניהם משהו לא מובן, אלא האדם כבר עשה את ההיפוך הזה על התכונות שלו ונמצא כמו הבורא.

שאלה: איך אני יכול לעשות היפוך כזה על התכונות שלי?

תבקש מהבורא, אבל תביא לו יחד עם הבקשה שלך את כל התנאים הנדרשים, חיבור עם החברים, איזשהו חיבור לעולם, כי אנחנו נמצאים בדור האחרון, ואנחנו באמת ראויים לזה.

אתה חייב להראות לבורא שאתה מוכן לקבל ממנו את כל הכוחות כדי לממש אותם נכון, כמימוש מטרת החיים, מטרת הבריאה. שכל האנושות בסופו של דבר תזכה דרכך לחיבור עם הבורא, לגמר תיקון.

תלמיד: אני צריך לבקש ממנו כוח בשביל שדרכי כל האנושות תגיע לזה?

כן. זה נראה לך מאוד אגואיסטי?

תלמיד: אני לא יודע, אני פשוט לא מרגיש חיסרון כזה.

תחשוב על זה. חייבים לחשוב על המצב הסופי ואיך אנחנו בכל רגע ורגע נמשכים אליו.

שאלה: אמרת שהרבה מאוד אנשים באנושות חושבים שמלחמה זה מצב טבעי של האנושות, ובמהלך כל הדורות אנשים נלחמו זה בזה. יותר מזה, גם חכמת הקבלה אומרת שתהיה מלחמת עולם שלישית, רביעית, שהכול יהיה יותר גרוע. אנשים לא נבהלים מזה, הם שומעים ואומרים "זה בסדר. זה שיהיה רע גם כך אנחנו יודעים". אבל מצבים טובים כמו אלו שמתוארים כאן כהשגה או כפי שכתוב שעוד בחייך תראה בצורה ברורה את החטאים שלך ולא תוכל לעשות עבירות, זה קשה, קשה להסביר אפילו לעצמך. איך חכמת הקבלה רואה את המצבים הטובים של האנושות בעתיד?

את היחסים היפים קל מאוד לתאר. אנשים אוהבים זה את זה, מרגישים את עצמם קרובים זה אל זה, לא יכולים לגרום רע זה לזה, מגלים רק דברים טובים ביחסים ביניהם, ומתוך זה, כך הם בונים את החיים שלהם, שאני לא יכול לעשות שום דבר בעולם, אם אני לא רואה שאני גורם בזה טוב לעולם. מה כל כך קשה לתאר?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, למה לאנשים כל כך קל להסכים לזה?

מפני שאנחנו נמצאים ביצר הרע, בכוחות השבירה כתוצאה מחטא אדם הראשון. אז מה הבעיה? ברור למה אנחנו כאלו.

תלמיד: לא ברור לי למה אדם חושב שמצב מלחמה ופירוד הוא מצב נורמלי וחברות ושלום זה משהו אוטופי?

הטבע האגואיסטי שלנו מחייב אותנו לחשוב כך.

תלמיד: אז גם אנחנו צריכים להסכים עם זה שזה נורמלי?

את זה אתה תחליט, אני לא אחליט במקומך. תבין מה התורה דורשת מבני אדם, ואז תראה אם אתה מסכים עם זה או לא. אני לא יכול לדבר הרבה.

שאלה: אנחנו לומדים שהלבבות של כל השליטים הם בידי הבורא. גם למדנו עכשיו שהסתר כפול זה בעצם הנהגת אומות העולם, והסתר יחיד, שכר ועונש זה כאילו בני ברוך. לאור כל זה, יוצא שהמלחמה פשוט מנוהלת על ידי הבורא בכזה אופן, ואם כך לא פוטין תקף את אוקראינה, אלא הבורא תקף את אוקראינה.

אני לא רוצה לדבר על דברים שמתרחשים עכשיו בעולם. אני לא יכול להגיד לכם מה שאני חושב, יש לי תלמידים משני הצדדים, ולכן אני חייב להיות רק בלימוד חכמת הקבלה, עד שעל ידי הלימוד תבינו בעצמכם מה קורה ותחליטו. ובדרך להחלטה הנכונה, הסופית, אתם תעברו כל מיני מצבים, בעד ונגד, אבל בסופו של דבר תבינו את האמת.

אני לא יכול לדבר, אני רוצה שכולכם תהיו קשורים לשיעורים שלי, ולכן אני נמנע מלדבר על אקטואליה בעולם. אבל בקרוב נראה איך כל המצב הזה מגיע בסופו של דבר לפתרון.

שאלה: כשנגביר את הכוח הטוב יגבר בעצם גם גילוי הרע. אם כן, איך להתמודד עם זה?

כוח הטוב וכוח הרע תמיד גדלים זה מול זה, "זה כנגד זה עשה אלוהים", כדי לתת לנו בחירה חופשית, כדי שנתפתח על ידי שני הכוחות האלה. לא יכול להיות שיגדל טוב בלי רע, ודווקא הרע שגדל, הוא בעצם גורם ליציאה ולהגברת הכוח הטוב.

שאלה: האם הבורא דורש מאיתנו גם את הרגשות הטובים ביותר שלנו וגם את הגרועים ביותר כדי לבנות את הקשר הנכון עימו?

כן. לכן הבורא ברא מחוץ לו את היצר הרע, כי יצר הטוב זה הוא בעצמו, אז הוא ברא כנגדו את מערכת הרע, ועל ידי שתי המערכות האלה, כשאנחנו לומדים איך לייצב אותן נכון, בין שתי המערכות האלה אנחנו קיימים.

לכן העבודה שלנו בסופו של דבר היא לקבל על מנת להשפיע. משתמשים בכוח הקבלה, בכוח הרע במלואו, בעל מנת להשפיע. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר".

שאלה: מה הדרך הנכונה, הדוגמה הנכונה, שתואמת את תוכנית הבורא?

הדוגמה הנכונה שתואמת לתוכנית הבורא היא שאני מבטל את עצמי כלפי העשירייה מכל וכל. זו הפעולה הנכונה, האמיתית הראשונה שלי. ואחר כך, ככל שאני יכול להשפיע להם ולגרום להם להגיע לדבקות בבורא. זו הפעולה שלי בעשירייה, ואחר כך זו הפעולה שלי כלפי כל הקבוצה העולמית שלנו, כדי שכולנו גברים ונשים נגיע לחיבור ולגילוי הבורא בינינו.

אני מקווה מאוד שאנחנו כבר נמצאים בדרך, אני בטוח בכך, אני לא מקווה, אבל אני מקווה שאנחנו נמצאים בדרך לזה שהבורא יתגלה בינינו בתוקף, ובזה נוכל להציג את עצמנו לעולם כמין לפיד שמושך את כולם למטרת הבריאה.

(סוף השיעור)