שיעור בוקר 09.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שאלות ותשובות

שאלה: אנחנו סיימנו עכשיו את כנס אסיה, והתחנה הבאה שלנו ככלי עולמי הוא שאנחנו הולכים להתכנס יחד בשבוע הכנסים שלנו, שזה הכנס במדבר, כנס נשים, הכנס הגדול בגני התערוכה, שזה שבוע של חיבור. אולי תגיד, איך אתה רואה את זה?

יכול להיות שיש בדרך עוד משהו. יכול להיות שאנחנו נעשה כנס ספרד, שזה מבוקש מאוד. אנחנו צריכים לעורר את הקבוצה הזאת, זו קבוצה מאוד חשובה, גדולה, גם גברים, גם נשים. נראה עוד.

יש אפילו איזו מין מחשבה על סיבוב בצפון אמריקה בינתיים.

תלמיד: בעצם זו המחשבה. חברים מאוד רוצים שאולי תבוא לאמריקה ותעשה שם סיבוב בקבוצות, כמו שעשית באירופה מזרח, מרכז, מערב, קנדה, חושבים על תחילת ינואר. היום כבר נציג לך אפשרויות למסלולים ותכנית ונראה. חברים בכל מקרה מאוד, מאוד, מאוד מתרגשים על הזדמנות כזאת.

טוב, נראה אם זה באמת מוסיף סך הכול להתעוררות הכללית, אז זה כדאי. אמנם שזה רחוק, ולא נוח. אני גם לא אוהב בחורף לשבת שם, כי אתה יושב כל היום מסתכל על החלון ושלג שלג, שלג, ובערב יש לך משהו עם הקבוצה. נסובב את זה כך שזה יהיה אינטנסיבי ומהיר, אז נעשה.

תלמיד: אבל בכל זאת, אני רוצה להסתכל על הכנס של ישראל, שזה בעוד חודשיים וחצי. נכון שיהיו בדרך עוד כנסים, אבל בסוף אנחנו מתכנסים בישראל. ובשם צוות התוכן והצוות החברתי שכבר נערכים לזה, אם תוכל לכוון יותר, מה שם בתחנה הזאת?

אני מקווה שלפי החומר שאנחנו לומדים, שאנחנו מדברים, אם אנחנו הולכים יחד עם זה ובמשך היום משתדלים לחזור על זה, לעבד את זה, לממש את זה, אז הכנס הוא הופך להיות מאוד משמעותי. אני לא יודע איך, אך אני מקווה שאנחנו נתחיל להרגיש איך אנחנו מלבישים את האור הישר ביחסים בינינו. זאת אומרת, מגיעים לגילוי הבורא לנברא. היחסים בינינו, שזה נקרא "אור חוזר" שיהיו מכוונים בסך הכול לבורא, שאנחנו נרגיש איך אנחנו מלבישים את היחס שלו אלינו, וכך נתחיל בגילוי כדי לבנות יחס נחת רוח.

תלמיד: אתה חושב שהמצב הלא יציב שיש במדינת ישראל, הוא צריך להשפיע במידה מסוימת על הכנס? או שזה לא קשור בכלל במאומה.

אנחנו בישיבת הכתבים? אני לא קושר את זה לשום מצב בארץ. אני לא קושר את זה עם שום דבר, רק עם מצבנו הרוחני של בני ברוך העולמי. באמת כך, לא יותר.

שאלה: בעבר כדי להכין כנס, אפשר היה לשבת באיזה חדר ולהכין כנס אולי שלושה, ארבעה חודשים קדימה, ולחשוב מה יהיו הנושאים, וכאילו לצפות את זה מראש. ועכשיו נהיה איזה מצב שבעיני הוא מבורך, שהכול מאוד מאוד דינמי ושום דבר לא ברור, ואנחנו הולכים לעבר איזו מדרגה חדשה שאף אחד לא צופה אותה. ואדרבה אם יהיה כנס בספרד ובארצות הברית, בהרגשה זה בטוח עוד יותר יחבר את כל הכלי. אבל מצד הכנת התשתיות, זה מאוד מקשה על התהליך.

למה? עלי זה לא מקשה, אני מקבל כמה ימים לפני זה, אפילו לא לפני זה את הנושאים, את החומרים ואני מוכן. עם המוסיקאים אני חושב שגם אין כל כך בעיה, יש לנו מבחר גדול בניגונים. מה עוד? תפריט אולי במטבח, אני לא יודע, על זה אתם צריכים לדון בכובד ראש.

תלמיד: לגמרי, ממש. מבלי לזלזל בתפריט, אבל אנחנו בכל זאת רוצים להכין את האנשים. נגיד בכנס באחרון היו חוברות של חומר לימוד שאנשים קיבלו, וכן רוצים להכין את האנשים לקראת מה הולכים.

אמת.

שאלה: השאלה הגדולה היא, איך אפשר מצד אחד לאפשר איזו גמישות מאוד מאוד רחבה, שראינו שהיא מאוד טובה. ומצד שני, בכזאת מסה של אנשים שהולכת להגיע, זה בכל זאת הכנס השנתי הגדול ביותר שיש בארגון. איך אפשר להתכונן אליו ברמה של להכין כל כך הרבה אנשים, וליצר איזה תשתיות שיוכלו?

אתה מתכוון להכנה פנימית כנראה, כן? אני חושב שאת כל זה אנחנו עושים כאן בשיעורים שלנו. רק אם פעם היינו בשיעורים כאלה שלא היה הבדל בין לומדים עכשיו לבין נלמד בעוד חודש, התדרים היו כאלה לא גבוהים מידי, אז עכשיו זה יום יום, יום יום אתה מבין.

גם היום אם אתה תעבור על מה שעברנו, אתה תראה כמה דברים שנכנסו פנימה שקודם לא דברנו ועכשיו אנחנו צריכים להשתדל איכשהו לקבל אותם בחשבון, ולעבוד אותם, להשתדל להרגיש אותם, שאני ככה משחרר יום יום משהו. לכן אני לא יכול להגיד לך שזהו, מעכשיו אתה יכול בשקט לתכנן את הכנס. אני בטוח שאנחנו נחזור מהמדבר יומיים לפני הכנס, ואז אנחנו נבין מה אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: יוצא ממה שאתה אומר, שהשתתפות בשיעור הבוקר, זה ההכנה היחידה והחשובה ביותר שכל חבר יכול לעשות בכל רגע.

כן, זו המציאות מה אני אעשה. וזה מבורך מאוד. אנחנו למדנו איך ששם ארבע מאות פעם תוך חמש דקות, היו לו עליות וירידות. אנחנו בקצב מתקרבים לדברים כאלה שהכול בוער בפנים, בכל אחד ובכולם יחד. אנחנו כלי שהולך לתיקון כדֹּור האחרון, הנכון, הגדול, המשמעותי ביותר, ומה שיש כאן אני לא יודע, זה ממש מתרחש אפשר להגיד פעם ראשונה. אנחנו לומדים על עצמנו את כל הדברים האלה. יבואו אחרים ילמדו את זה עלינו, וימשיכו הלאה.

שאלה: אנחנו כבר בקשר עם קבוצת ספרד, ויש שני הלכי רוח בקבוצה הספרדית. חלק אחד אומר, שאין צורך בעזרה, שזה משהו שהם יכולים לפתור בינם לבין עצמם. הם אמנם ישמחו מאוד לפגוש את רב, אבל בסופו של דבר את הבעיות הם יכולים לפתור לבד. וחלק שני שהוא מרבית הקבוצה, כן מבקש תמיכה ועזרה. הקבוצה האיטלקית היא מאוד קרובה לקבוצה הספרדית, מבחינה תרבותית, ומבחינה של איך מרגישים אחד את השני, ואנחנו מוכנים ב-100% לעשות כל מה שאפשר כדי להתחבר. אנחנו לא רוצים לפתור את הבעיות בספרד, אנחנו רוצים להתחבר עם ספרד. מה אתה חושב על זה רב?

אני חושב שוודאי. גם אני לא מתכוון לבוא לשם כאיזה מחנך ושופט ומשהו שמסדר אותם, אני בא לשם כדי לתת כמה שיעורים, שעל ידי השיעורים האלה, על ידי שיחות האלו, סעודות שנעשה אולי יחד, יהיה לנו דחף לעשות חיבור. כי אין לנו במה להתחיל לברר, מי צודק ומי לא צודק, ועד כמה זה כך. הבורא אשם, זה הוא מעורר את הדברים האלה, אנחנו צריכים כך לעזוב אותם מאחורינו, ולראות שהחיבור בינינו זה מה שצריך להיות.

אני באף מקום לא מחפש אשם, באף מקום. אני לא כלי תקשורת, ולא משטרה, ולא שופט, אלא אני סך הכול רוצה חיבור. מי שבעד חיבור בבקשה, מי שלא, לא. אז איתם אנחנו מתחברים. ולהתחבר כך "על כל הפשעים תכסה האהבה", זאת אומרת אין פשעים, הם אחורה, אנחנו הולכים לקראת החיבור, לקראת האהבה.

לזה אם אני בא, אז רק לשם זה. להיכנס ודאי, אך לעשות ביניהם איזה משפט, מי צודק מי לא, צריכים לעשות כך או אחרת, לא, צריכים לעשות חיבור, נקודה. אז יש לנו עמק השווה, מטרה המשותפת אליה הולכים. ואף פעם אנחנו לא נכנסים לבירורים, כי בהם אף אחד לא צודק, הבורא הוא בכוונה מסדר בינינו כאלה יחסים. אז ברוך ה', יש לנו על מה כל פעם להתעלות. "על כל הפשעים תכסה האהבה". תביא את האהבה, נכסה על ידה את כל הפשעים וקדימה, וכך מפעם לפעם. ונשמח בגילוי השנאה, כי נוכל על זה להראות אהבה, ובזה אנחנו מנצחים את הבורא, "נצחוני בני". הוא מגלה את השנאה בינינו, אנחנו מכסים אותה באהבה. זהו כל העניין. לכן נבוא לקבוצת ספרד אם הם ירצו, אבל רק בצורה כזאת. ביחס כזה.

שאלה: אנחנו רוצים שהכנס הגדול בגני התערוכה יהיה הכנס הפנימי והמשמעותי ביותר שהיה ויהיה אי פעם, איך עושים את זה?

זה תלוי איך אתם מתכננים, האם אתם מתכננים כניסה של זרים שאינם מהקבוצות שלנו מכל העולם או לא? זה יהיה בערב האחרון או יש עוד? אני לא יודע, התכנון עליכם. אני מתכוון להיות בכנס הזה כמו בכנס שהיה עכשיו באסיה, כמו בכנסים שהיו לפני זה, היו עוד כאלה, אין לנו אפשרות לעשות אחרת. אפילו אם נרצה לעשות משהו למתחילים, זה לא יהיה למתחילים, זה תמיד יפרוץ בצורה כמו שצריך להיות בדרך שלנו.

תלמיד: ברור שזה קשור בהכנה, למשל ההכנה לכנס אירופה הייתה מאוד מאוד מיוחדת ומשמעותית והייתה גם מאוד ממוקדת מבחינת הנושא "מהעשירייה הפרטית לעשירייה גדולה ורחבה", וזה הפך את הכנס ליוצא דופן באיכות שלו.

אנחנו מאוד רוצים שהכנס הגדול בגני התערוכה יהיה ממש מעמד הר סיני, ורוצים להתחיל להכין את עצמנו מעכשיו, מה עושים?

עושים, מממשים יותר ויותר את מאמר "הערבות" שאנחנו למדנו עכשיו, עד שנגיע למצב שאנחנו חייבים לקבוע קשרי ערבות כמו שהם באים מלמעלה ואנחנו מחזיקים ומקיימים אותם מלמטה ואז כל התאים של גוף דאדם הראשון מתחברים יחד, מתאחים יחד למערכת אחת. זה מה שאנחנו צריכים, אין יותר מזה. זה בהחלט כנס ערבות, זה מה שחסר וזה מה שלאט לאט מתגלה בעולם, שבלי הכוח הזה העולם לא יכול לשרוד.

שאלה: יש דרישה מלא מעט חברים, להתחיל לקשור את מה שאנחנו עוברים ברמה היומיומית לאותה נקודה בזמן שנקראת הכנס הגדול או מעמד רוחני, ולהתחיל לצבור לאותו מעמד פוטנציאל שאמור "להתפוצץ". יש הבדל בין זה שכל יום מממשים את המנה היומית של שיעורי הבית וכל יום מתקדמים, לבין זה שהמנה היומית נקשרת למעמד רוחני שהוא ברמה אחרת לגמרי. זו דרישה של החברים, שמאוד רוצים שזה יקרה ולא יודעים במה זה תלוי.

זה תלוי בכמה שאנחנו יכולים ללכת באמונה למעלה מהדעת, להתעלות מהדעת שלנו לדרגת האמונה, לדרגת ההשפעה עד שמגיעים לחיבור בינינו בדרגה הזאת, בהשפעה הדדית, שאז אנחנו נכנסים לכוח שנקרא "ערבות". לזה צריכים להגיע.

איך יום יום אנחנו מרגישים שמתקרבים לזה? הכול תלוי בכמה שהמטרה הזאת ברורה יותר לפנינו, עד כמה שאנחנו רוצים להשיג אותה, לגשת אליה, עד כמה שלומדים יותר, כמה שמחברים אליה כל מיני פסוקים, מאמצים, ישיבות, דיונים, זה כך.

יש לכם דוגמה של כנס בולגריה, בבקשה תעשו, אתם המבצעים. אני מוכן לעשות כל מיני ישיבות, כל מיני דיונים על זה, אבל אולי על ידי זה שנשב יחד ונדון יחד אנחנו נמצא איזה תהליך מיוחד לזה. לי אין, אני רואה את הדברים האלה, ואני רואה איך הם צריכים להתממש, אבל מהחיסרון שלכם זה יכול להתרחש הרבה יותר טוב.

תלמיד: מורגש שזה כבר לא יכול להיות איזה צוות קטן שיושב איתך באיזו ישיבה במהלך היום, זה חייב לבוא דרך השיעור היומי עם כל הכלי העולמי. אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה.

זה מתוך חיסרון, אם אנחנו נחשוב במשך כמה ימים בכובד ראש שאנחנו רוצים באמת להשיג במעמד כזה גדול משהו משמעותי, ומשמעותי זה להשיג ערבות ובתוך הערבות כבר מדרגה רוחנית כללית, כוללת, ראשונה, אז אין יותר מזה. בואו נפעיל את החסרונות שלנו, וכבר נקבל מלמעלה איזו הרגשה מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לזה. אני בעד, אדרבה.

תלמיד: אולי לחברים יש רעיונות איך להניע את זה, אולי יש להם יותר מילים, אולי החברים יגידו לאיפה אפשר לכתוב או לפנות?

תעשו כרגיל כמו שאתם עושים בדרך כלל לפני כנס. אנחנו צריכים לעורר חיסרון, כל הפתרונות כבר נמצאים למעלה, אין שום בעיה. אנחנו צריכים לעורר חיסרון והחיסרון הזה צריך להיות גלוי לכולם, שיהיה ברור לנו שאם אנחנו נממש כך וכך אנחנו מגיעים.

אנחנו צריכים ללמוד מה זו השפעה למעלה מקבלה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". אנחנו צריכים ללמוד מה זה "מרכז העשירייה" שאליה בעצם, לנקודה הזאת אנחנו כולנו צריכים לנוע. אנחנו צריכים לדעת מה זה נקרא "ערבות", מה הקשר הנכון בסביבה, בכלי שלנו שמתחיל להתקשר ליישום של הקשרים בין כולם לכולם.

אנחנו צריכים להיות בחיסרון איך שאני רואה את המערכת הזאת שהיא צריכה להיות בהתקשרות ואני לא רואה איך אני יכול להתקשר, אני גם לא מרגיש אותה, מה זה נקרא שהיא מקושרת, מה זה נקרא שכל אחד משלים את האחרים, שאנחנו מרגישים כל אחד את האחרים, את כולם יחד.

כל זה חסר לי וחיסרון זה טוב אבל שהחיסרון יהיה מכולם יחד לבורא ושאנחנו נצעק ונדרוש, שנסביר אפילו לעצמנו מה חסר לנו, זה נקרא בישול הזרע, בישול המ"ן שאנחנו צריכים להגיע לזה. זה הכול הכנה נכונה לכנס, שלכולם זה יחסר בכל מקום שבעולם.

כי המעשה הזה, המעמד הזה הוא זה שממנו אנחנו כולנו מקבלים. כמו שהשגנו קפיצה משמעותית בכנס בולגריה, וגם בכנס שקרה שלשום, בכנס אסיה אפילו שהיה חצי יום אבל יש לו משמעות רבה, הוא השפיע עלינו טוב.

אז אנחנו צריכים לברר חסרונות. מאתנו לא דורשים שום דבר חוץ מחיסרון. חיסרון שכבר יהיה מאורגן כתפילה אולי עוד רחוק מאתנו, זה כבר תלוי בעבודה, אבל לפחות להתפלל לבורא שידליק חסרונות שבנו ואחר כך שיחבר את החסרונות האלה. שאנחנו נרגיש אותם כחיסרון אחד, שיש לנו מקום שממנו כולנו מתפעלים ומתפללים, את כל זה אנחנו צריכים לגבש יחד.

כמו שאנחנו ראינו, דווקא הקבוצות של אסיה שהן בדרך כלל היו שותקות, כשהן התחילו להתעורר אפילו לכמה שעות בשבת האחרונה, אנחנו הרגשנו עד כמה זה עובד על כולם ופועל על כולם, פתאום זו התעוררות חדשה, דם חדש. אז אנחנו צריכים לברר עוד קבוצות כאלה.

את קבוצות דרום אמריקה אנחנו לא מרגישים, איפה הם, לפעמים מופיעים, לפעמים בכלל לא מופיעים במסכים. אני מבין שזה לא הזמן הנכון, בשבילם זה קשה, אבל בכל זאת. בכל מדינה ומדינה בדרום אמריקה הייתה לנו קבוצה, עשיתי פעם סיבוב כמעט בכל המדינות, נפגשתי עם כל הקבוצות, איפה הם, מה קורה להם, בואו נעורר אותם. את זה חייבים, אנחנו לא נשכח אף אחד. זה מה שיש לי להגיד.

שאלה: הכנס הגדול יהיה בנוי מהרבה פאזות של התפתחות, זה יהיה כנס במדבר ואחר כך ההכנה לכנס הגדול והכנס של שלושת הימים בגני התערוכה. יש פה הרבה מאוד מערכות שמתכנסות סביב הכנס הזה.

התחלנו להתכונן לפני כמה חודשים ומאוד חסר החיסרון שיהיה ספוג בכל פעולה ופעולה, גם בהכנה לכנס וגם בכנס עצמו, שיהיה משהו מבורר. עדיין יש לי תחושה שכאילו עוד לא התחלנו. יש איזה כיוון, אבל אני חושש שזה יהיה שוב בלחץ ברגע האחרון. אנחנו צריכים להתחיל לדבר, לדון ולחשוב על התוכן, כי התוכן בסוף מגבש את הכול וכל היתר הן פעולות חיצוניות.

אני אמרתי מה התוכן. התוכן צריך להיות ברור לכולם שזה השגת נקודת החיבור הכללי שנקראת "הערבות" או "מרכז עשירייה", בסך הכול עשירייה, שאליה מכוונות עיניי כולם. שמתוך הנקודה הזאת אנחנו מפעילים את הבקשה, התפילה, ובתוך הנקודה הזאת אנחנו מקבלים את התגלות האור הישר מלובש באור חוזר שלנו, שזה גילוי הבורא לנברא. הכול כבר מלובש במילים ובהסברים ובפסוקים, הכול מובן, תגיד מה חסר.

תלמיד: חסרה ההרגשה שעכשיו כל הכלי העולמי מדויק לתוכן הזה, וכולם דורשים את זה ביחד.

אתם צריכים לדבר על ההכרחיות להשגת הערבות. הערבות אצלנו צריכה להיות כמשהו גבוה, שזה קשר מיוחד בין כולם ברשת שכוללת את כולם. ושהרשת הזאת תקשור בכמה שאנחנו מסוגלים יותר בין כולם, כמה שיותר, בין כל הכלי העולמי שלנו. יש לנו מישהו באלסקה? בבקשה, בפנים, בניו זילנד? גם כן, בכל מקום ומקום שבעולם. יש לנו מלא חברים שנמצאים שם בכל מיני פינות. אין פינות, הכול עגול, והכול במרכז אחד.

אז אנחנו צריכים לעורר את הקבוצות, לעורר את האנשים, להתחיל לעשות רשימה, בכלל רשימה של מי נמצא בכלי העולמי שלנו. לא מי מגיע או לא מגיע, אלא מי בכלל נמצא. בואו נעשה רשימה, כמה אלפים יש לנו? תתחילו לעשות סביב זה כל מיני פעולות בהתארגנות נכונה.

עכשיו, גם החומר, לא אכפת לנו כבר מעכשיו להתחיל לארגן את החומר לכנס. אמנם אולי לא נשתמש בו, אולי הוא ישתנה, אבל כבר יש לנו את עניין הערבות, חיבור, מרכז הקבוצה, אמונה למעלה מהדעת, כל הדברים האלה. רק לקבץ אותם יחד לצורה נכונה.

גם בכנס בולגריה, כל החומר היה פתוח, אנחנו לא צריכים הפתעות, להפתעות אנחנו מצפים מלמעלה. אז אנחנו צריכים להגיש את החומר הזה לכולם, וכשנלמד, אחר כך זה יתחדש. נו אז מה? אפילו על מה יהיו הדיונים והשיעורים שלנו בכנס הערבה, אנחנו לא יודעים. גם שם יש מספר לא מבוטל של שיעורים, דיונים, וישיבות. איך נגיע משם לכנס הגדול? את הכול צריך לעורר, ולחשוב איך אנחנו עושים את המכה הזאת ממש כסדרה, כמכה סדרתית.

שאלה: אנחנו רואים שכשמתארגנים החברים שלנו בקבוצות בכלי העולמי זה נותן באמת המון כוח והיה לזה ביטוי מאוד משמעותי גם בבולגריה וגם באסיה. האם יש הבדל בין העבודה כקבוצה, אם הקבוצה נמצאת בכלי העולמי, בשאר חלקי העולם, או אם אלו קבוצות בישראל? מה התפקיד של הקבוצות בישראל? יש להם תפקיד משמעותי בהכנה לכנס בישראל?

לא, אני לא רואה הרבה קבוצות באירופה, דרום וצפון אמריקה, רוסיה, שהן פחות מקבוצת ישראל. אתם פשוט נמצאים כאן יותר קרוב אחד לשני, כולם מתבשלים יחד, אז יש כאן איזו עוצמה אחרת. אבל אני לא יודע, נראה לי שאותה קבוצת ליטא, קייב או מוסקבה, אלה קבוצות חזקות מאוד ואין בהם שום פחיתות כלפי הקבוצה שנמצאת כאן. יש גיבור בכמות, וגיבור באיכות. אני לא יכול להגיד, נגיד קבוצת אלמטה, חזקה, והיא בעיניי זוכה ממש לגובה מיוחד, טולצ'ינגו נמצאת איתנו כל בוקר, ועוד ועוד, אני לא יודע, אצלי זו ראייה אחרת על כל הקבוצות.

תלמיד: אבל עדיין אנחנו רואים שהנה, אתה זוכר שמות של חברים וקבוצות ומדבר עליהם, ונראה שיש יותר ביטוי לקבוצות בכלי העולמי, מאשר לקבוצות בישראל, כרמיאל, חיפה, ירושלים.

אני מכבד אנשים שנמצאים רחוק פיסית כיותר קרובים. אני חייב לקרב אותם כדי שהם לא ירגישו שהם רחוקים פיסית, שהמרחק לא מבדיל בינינו. אני עושה את זה בכוונה, אתה לא יודע מה זה לשבת שם. כן, אין לי ברירה, אני כך צריך להרגיש את זה, לראות את זה, והם גם משתוקקים לזה. אתמול בערב הם היו, היום בבוקר הם הגיעו לשיעור. אני רואה שכאן יש הרבה אנשים שאני לא יודע אם הם היו אתמול בערב, והיום הם לא הגיעו לשיעור. אתה מבין? להם בדרך כלל להגיע מכאן עד הבית לוקח עוד שעה שעתיים, ועוד להגיע אחר כך גם לשיעור בוקר.

כשגרתי במוסקבה במרכז העיר, עד שהגעתי לשיעור לקח לי לפחות 40 דקות אם לא יותר. זה הבדל, אז אני מכבד אותם, מכל שכן ניו יורק שם לוקח שעה, שעה וחצי עד שמגיעים. אנחנו צריכים לקחת אותם בחשבון, את כל הקבוצות האלה ולתת להן אפשרות להיכנס להכנת הכנס בכל הכוח, עם כל הרצון שלהם, עם הכול.

שאלה: בכנס אירופה דיברנו על התפשטות והתכווצות בעבודה. הכנס הגדול בישראל זו פעולה של התכווצות או התפשטות?

אני ראיתי שזה עדיין לא עובד. אנחנו עדיין רחוקים זה מזה ולכן אי אפשר לראות את זה במצבים שלנו ולכן עזבתי את זה. יש הרבה נושאים שעברנו וקצת נגענו בזה, כאילו זורקים את הזרע לתוך האדמה, את הגרעינים, אבל יותר מזה לא, ומחכים עד שזה יתחיל לצאת פעם הבאה.

תלמיד: כי אמרת שהעיקר בכנס זה מרכז העשירייה, זאת הנקודה הזאת של הערבות.

כן. זאת נקודת הערבות, נקודת החיבור שאנחנו רוצים להגיע אליה.

תלמיד: זו נקודה שמורגשת כמו איזו התכווצות למקום מאוד פנימי. אני רק שואל כדי להתחיל לכוון לזה תוכן.

לא. אני לא חושב שכדאי, לא כדאי לבלבל אותנו כך. אלא חיבור, חיבור בתוך המרכז של כל הכלי העולמי. ושוב, זה עוד יכול להשתנות במקצת, לקבל איזו עטיפה אחרת. אנחנו יכולים לעשות עוד כנסים כאלה כמו שעשינו עם אסיה וראינו כמה זה מועיל. אפשר לעשות עוד כמה כאלו אפילו לפני הכנס הגדול. למי שיש רעיונות כאלה, בבקשה, אני מוכן לזה. במיוחד אם אנחנו עושים את זה עם קבוצות שבדרך כלל לא כולן מופיעות כאן לפנינו [על המסכים], כמו קבוצת דרום אמריקה שזה יהיה בזמן הנכון בשבילם. צריכים לעורר את כל האנשים שנמצאים בדרום אמריקה כמה שאפשר יותר להתחבר ולהיות ממש בכנס כזה יחד. אנחנו יכולים גם לעשות אותו הדבר אפילו עם אירופה. כמה אנחנו רואים את הקבוצות מאירופה? יש שלושים מדינות. יש מדינות שבהן יש כמה קבוצות. איפה הן נמצאות? בואו נעשה ככה. זה דווקא טוב להשתמש בצורה כזאת בחיבורים שלנו.

תלמיד: בתקופה האחרונה אנחנו מרוכזים הרבה בעבודה בתוך העשיריות הפרטיות שלנו. אני חושב שצריך לקחת בחשבון איך אנחנו מגיעים לכנסים האלה, האם כמרכזי עשיריות שכבר עובדים ביחד ותורמים דרך מרכז העשירייה, או שכולנו רואים את עצמנו כעשירייה אחת?

אתם צריכים עדיין לדון ולברר. לי לגמרי לא חשוב באיזו עשירייה הייתי יושב, ובכל עשירייה הייתי משתלב באותו רגע.

תלמיד: הן עדיין יהיו כעשיריות?

בכנס לא יהיו העשיריות האלו, יהיה משהו אחר. אנחנו לא נשב כל אחד בעשירייה שלו. ולכן מושג העשירייה חייב להיות בכל זאת לא אישי, לא שייך לגופים אלא שייך לאידיאה, למטרה.

שאלה: יש נקודה של חיסרון במפה שלנו שמאוד חסרה לנו. עכשיו היה הכנס באסיה וכך הרגשנו את החברים מהארצות האקזוטיות. ויש לנו על המפה גם את אפריקה.

כן. אנחנו בהכנה לכנס באפריקה. בואו נשמע את האחראי על כנס אפריקה.

תלמיד: גם בכנס אסיה הרבה חברים מאפריקה הצטרפו לצוות כדי ללמוד איך להכין כנס ווירטואלי והם ממש מוכנים.

אז בוא נתכנן בזמן הקרוב.

תלמיד: בהחלט. הם מאוד רוצים ומאוד מוכנים.

יכול להיות שאני יוצא בתחילת ינואר לצפון אמריקה. הם לא כל כך יכולים להגיע לכאן, אז אם הם יהיו מוכנים לעשות שם את המפגש של מזרח מערב ואמצע כולל טורונטו, אני אצא. בינתיים בואו נעשה את כנס אפריקה. אולי עד סוף החודש אפילו, למרות הכריסטמס.

שאלה: אפריקה זאת נקודה מאוד מיוחדת ואנחנו בטוחים שאף אחד בכלי העולמי לא יישאר אדיש. הקבוצה שלנו כל הזמן נמצאת בקשר עם אפריקה, הם אפילו מתחברים למאמר צהריים שלנו, ואם אין להם אפשרות לשאול שאלות הם שואלים דרכנו.

השאלה היא, בזמן הכנס הגדול בדרך כלל יוצא שהכלי העולמי קצת נפרד מהכלי הישראלי מסיבה טכנית. בהתאם לזה שאנחנו עכשיו משתוקקים לחיבור של כל הקבוצות בעולם לנקודה אחת, אולי גם עכשיו בכנס הגדול כדאי לנו לחשוב על משהו כדי שתהיה יותר התכללות בין כל הקבוצות של הכלי העולמי. מה אתה חושב?

אני עם צער בלב צריך להגיד שבאמת יש איזה מין מרחק בין אפריקה בכללות, קבוצות באפריקה ובני ברוך ישראל. ממה זה נובע? מתוך זה שאנחנו שקועים בהרבה אהבה עצמית, דאגה לעצמי, כל אחד לעצמו ולכולנו. כי כמה שמקבלים יותר ויותר מילוי כאילו רוחני, הוא פועל בצורה כזאת שדווקא מבודד אותנו מהקבוצות האחרות ויש כאן בעיה. זו בעיה טבעית שכך זה הטבע של הדברים שהתרחשו, מצד אחד. מצד שני צריכים לתקן את זה כל הזמן ויש כאן בעיה.

אני בטוח שיש קשר בין אפריקה לקבוצות האחרות כולל קבוצת מוסקבה, יותר מאשר לקבוצת בני ברוך ישראל, אם רק לא לוקחים בחשבון את החבר היקר שלנו [האחראי] שכל הזמן דואג לזה. אפילו אתמול פנו אלי מקבוצת ספרד ואמרו שהם רוצים שהוא יהיה המקשר ביני לבין הכלי הישראלי לכלי הספרדי, לקבוצת ספרד. זאת אומרת, מרגישים שהוא אדם שדואג, ואנחנו צריכים אנשים שידאגו לכל היבשת הענקית הזאת עם המון חברים שלנו ועם פוטנציאל כול כך גדול שיש שם. נקווה שזה יקרה, וזה גם דרך החבר שלנו. אז כל הכבוד, לחיים.

(סוף השיעור)