שיעור בוקר 05.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מתוך מאמר רב"ש "מהו יום ולילה, בעבודה"

התורה מתחילה מזה ש"בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ", ואחר כך הסיפור שהוא ברא יום, לילה, חושך, אור, מצבים מנוגדים. מזה מתחיל כל העניין. הבורא תמיד נותן "יום", אור, והרגשת "הלילה", חושך, אנחנו מרגישים איפה שלא מאיר. ואנחנו צריכים לתקן את הרגשת הלילה, להביא את עצמנו למצב ש"חשיכה כאורה יאיר", שיהיה כמו יום. זאת אומרת, אנחנו בכל מצב, בכל מקום צריכים להרגיש את היום, את נוכחות הבורא.

ולכן אם אנחנו מרגישים לילה, חושך, חוסר אונים, לא בא לי, אני לא מרגיש מרץ, משיכה קדימה לנתינה, לאהבה, להשפעה, לחיבור, לתיקון בקיצור, לקראת תיקון כל הכלים לכלי אחד של נשמת אדם הראשון, אז אני צריך לראות בזה רק מצבים שאני צריך לתקן אותם. שהם כלפיי נראים כלילה, חושך, חוסר כוחות, חוסר אונים, ולא שאני מצפה מהבורא שיהיה תיקון, שיהיה שינוי ומתי שזה ישתנה, "לא לנצח יריב", אלא שאני צריך לדעת שהמצבים האלה ניתנו לי כדי שאני בקבוצה ובתפילה אשנה אותם, אדרוש תיקון שלהם. ולא שאני מצפה שינויים מהבורא ללא התערבות שלי. אני צריך להיות הראשון בשינויים, והכוח לתיקון שיבוא ממנו.

זאת אומרת, שאני תמיד צריך לראות "חטאתי נגדי תמיד". שיש לי מה לתקן ואני מודה לבורא שהוא עושה לי את זה, כי כל מצב ומצב שלי הוא מתחיל מלילה, "ויהיה ערב ויהי בוקר יום אחד". ולכן "ויהיו בעיניך כחדשים", הכוונה היא שכל פעם הבורא יאיר לך עוד חושך, עוד חושך ועוד חושך, כך שאתה תוכל את החושך הזה להפוך לאור. כמו שכתוב בזוהר, מי זה שעושה את החושך לאור, לילה ליום, מי מכם שמסוגל ואז מוכן לבוא לכאן.

לכן אם אנחנו מתוקנים לעת עתה, אז מאיר לנו יום, דבקות, הכרה, השגה, הבנה, חיבור. איך אנחנו חושבים שזה יום ולא לילה? יכול להיות שאני טועה, זה אם אני במצבים האלה רוצה חיבור לחברים וחיבור לבורא. אם לא בא לי דחף לכיוון זה סימן שזה לא יום אמיתי, "יום ה'", אלא זה לילה שאני נמצא בו כעטלף שגם רואה בלילה, אבל רואה חושך וחושב שזה יום.

ולכן אנחנו צריכים טוב להבין מה ההבדל הזה בין תרנגול ועטלף, כדי שאנחנו לא נביא לעצמנו את הוירוסים האלה כמו שעכשיו אומרים שקיבלנו אותם מהעטלפים, את וירוס הקורונה. לבורא יש רק יום, ומי ששולט בלילה, העטלף, כוחות החושך, כוחות הפירוד, הם נרדמים ביום, הם מפחדים מאור אמיתי, אור של השפעה, אור של אהבה, של חיבור. ולכן אנחנו צריכים את האור הזה להביא לעולם ובזה כל הסימנים האלה, השורשים האלו, הכול ייעלם.

ואת אור הבורא אנחנו יכולים לעורר על עצמנו רק מתוך זה שאנחנו מעוררים את אור החסדים. כי זה תנאי שלא יתעורר אור החיבור, אור האהבה, יש תנאי כזה, "השבעתי אתכם, בנות ירושלים"¹ מה שנקרא, יש שבועה כזאת, שלא יאיר אור החכמה ללא לבוש של אור החסדים. ולכן אנחנו צריכים לדאוג לזה שיאיר קודם אור החסדים, אור של השפעה, אור של רצון, חיבור הדדי. שעדיין אין לנו כוחות להשפיע אבל נטייה לזה אנחנו מפתחים מתוך החיבורים בינינו. אפילו חיבורים אולי אין, אבל אנחנו רוצים לכיוון הזה להשתוקק להגיע.

וכך אז אנחנו נאיר דרך אור החסדים אור חכמה. שתהיה לנו הכנה מאור החסדים אז יבוא גם כן אור החכמה. והעבודה הזאת כולה היא נקראת עבודה באמונה למעלה מהדעת, שאנחנו הכול רוצים לראות דרך אור החסדים, אור הנתינה, אור ההשפעה לבורא. ולילה אנחנו גם כן מכבדים, מפני שמצב הלילה מראה לנו איפה אנחנו עוד צריכים להיתקן, לתקן את היחס שלנו, ואת המצבים האלה שבהם אנחנו מרגישים לילה אנחנו צריכים לתקן.

לכן מה שעכשיו נלמד, "מהו יום ולילה, בעבודה", קטעים נבחרים, זה מרב"ש א', בואו נשים לב לכול הדברים האלה, אלה ממש קטעים מאוד חשובים לנו כדי להתקדם. אנחנו נמצאים ממש לפני הכרת ההבנה מה זה נקרא "יום" ו"לילה" אצל הבורא, בעבודה הרוחנית. זה לא יום ולילה בהרגשה שלנו האגואיסטית, זה יום ולילה ויכולת להתעלות מעל האגו שלנו ולהיות בהשפעה בינינו ולבורא.

שאלה: איך אנחנו עוזרים אחד לשני בין החברים, לעבור מהבנה לא נכונה של אור להבנה נכונה?

איך אנחנו עוזרים לחברים שלנו ולכולנו לעבור מתפיסת האור הלא נכונה שיכולה להיות לתפיסה הנכונה. זה על ידי זה שאנחנו כל הזמן מדגישים מה זה נקרא "אור" ו"חושך". שאור זה כוח השפעה, בזוהר יפה הוא כותב, שישנה שבועה שלא יתעורר אור האהבה, אור החכמה עד שלא יהיה אור החסדים, ישנה שבועה כזאת, ב"הקדמת ספר הזוהר". לכן אנחנו צריכים להבין שהבורא מתגלה רק באור החסדים, רק באור ההשפעה מצידנו לפי השתוות הצורה. הוא רוצה להשפיע, אנחנו רוצים להשפיע. במידה שאנחנו רוצים להשפיע לו אנחנו מגלים שהוא רוצה להשפיע לנו, ואז מידות ההשפעה שלנו ושלו הן נותנות עכשיו מצב, תנאי שיתגלה אור הבורא במידה שיש מצידנו רצון להשפיע לו, כמו אורח ובעל הבית, שהאורח אם יש לו רצון להנות לבעל הבית אז הוא מרשה לעצמו להתחיל לטעום מהכיבוד של בעל הבית.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים לדאוג לזה שיאיר קודם אור החסדים, אור של השפעה, שאין לנו עדיין כוחות להשפיע, אבל נטייה לזה אנחנו מפתחים מתוך החיבורים בינינו.

כן, לפחות את זה. למרות שאין לנו עדיין אור החסדים אנחנו לומדים, אנחנו מבינים, אנחנו חושבים על זה, משתוקקים לזה, במשהו, איכשהו, למה זה אור החסדים.

תלמיד: בשביל זה צריך את החיבור הרוחני בינינו.

כן, ודאי.

תלמיד: מה זה נקרא שיש בינינו חיבור רוחני?

שאנחנו רוצים להגיע למצב שכל אחד דואג לזה שכולנו נהיה בהשפעה הדדית, "איש את רעהו יעזורו" ואז אני שדואג לאחרים, אני מבקש עבורם. וזה עובד, זה פועל, הבורא אז מאיר דרכי אליהם. וככה כל אחד מהם עושה ואז כולנו מתחילים לקבל הארה מהבורא, שמעוררת בנו את כוח ההשפעה הדדית ואנחנו על ידי זה מגיעים לאור ההשפעה, לאור החסדים שבינינו ואז לאור החסדים, אם הוא מגיע למצב מסוים, עוצמה, קביעות, מאיר בו גם כן אור החכמה, אבל כבר באור החסדים. אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו שנמצאים במצב הרוחני. באור החסדים זה נקרא שהזדונות הופכות להיות לשגגות ואז אנחנו כבר נקראים "צדיק שאינו גמור". עוד מעט נלמד את זה בהקדמה לתלמוד עשר הספירות.

שאלה: אנחנו מכירים שהתפילה היא כלי מאוד חשוב. מהם התנאים כדי שאור החסדים יגיע ויהפוך את הכלי?

רק הרצון שלנו, רק הצעקה שלנו. כמה שנתחבר יחד ונצעק לבורא כמו גוזלים מהקן, הם פותחים את המקורים שלהם, כל אחד רוצה ככה לקבל מה שמביאים, כך אנחנו כשכל הזמן משתוקקים לבורא, אבל משתוקקים אליו יחד. כאן זה התנאי, אחרת זה לא יהיה בעל מנת להשפיע, אם אני בעצמי משתוקק לבורא אז אני בזה בעצם הופך להיות לקליפה, כי אני דורש לעצמי. אלא התנאי שאני אדרוש אור נכון, שיתקן אותי ושיבוא ויפתח לי את העיניים, זה תנאי שאני מבקש עבור כולם. זו בדיקה מאוד ברורה, שממש אין כמוה, או שאתה מבקש עבור כולם, "או חברותא או מיתותא". לא מדובר על זה שאנחנו מתחברים, שזה "או חברותא" או לא מתחברים, "או מיתותא", אלא אם אני מבקש עבור כולם אז אני מגיע לחיים, ואם אני לא מבקש עבור כולם, עבור החברותא, אז אני מבקש ממש מוות בשבילי.

שאלה: האם אפשר להגיד שאדם זקוק לחושך כדי שיוכל לבדוק האם נמצא בהשפעה לבורא או לא?

בלי חושך לא יהיה אור, ולכן "ויהיה ערב ויהיה בוקר". הבורא ברא חושך, אור הוא לא צריך לברוא, אור הוא נוכחותו בעצמו. ולכן זה שהוא ברא חושך אנחנו מבינים מתוך זה, קצת מבינים, אחר כך אנחנו נבין את זה יותר ויותר במשך כל סולם המדרגות שנעלה, עד כמה שהחושך הזה הוא בריאה מיוחדת שהבורא עשה את זה, ובשבילו לברוא חושך זה ההיפך ממנו. זה לא משחק, זה ממש לטפל במצבים ההפוכים ממנו, במצבים השנואים. והוא עשה את זה כדי להעמיד אותנו, לתת לנו הזדמנות להגיע למצב שיהיה לנו גם חושך וגם אור, ואנחנו "נהיה כא-לוהים יודעי טוב ורע".

שאלה: אם אפשר שוב להסביר, מה לבקש עבור החברים עכשיו בשיעור?

מה אנחנו צריכים לבקש עבור החברים? רק דבר אחד. שאנחנו כולנו נתחבר ונהיה מכוונים לבורא כדי לקבל ממנו את כל התיקונים וכל המילויים, שבזה אנחנו נעשה נחת רוח לו.

אני מקווה שאתם הבנתם את ההקדמה הזאת, מה זה יום ולילה, אור וחושך, כל חכמת הקבלה מדברת על זה.

שאלה: אמרת שבלי חושך לא יהיה אור. אנחנו מבינים את זה, אבל הגענו לשיעור הזה, הרוח ככה מרוממת ושמחה והרבה הודיה, אנחנו לא מרגישים שום חוסר אונים לפני השיעור. אז מה התיקון שלנו בזה? האם הכלים האלה מספיקים לנו כדי למשוך מקסימום מאור?

זאת אומרת אתה מתלונן דווקא, אתה אומר שעכשיו אני לא מרגיש חושך. אני קמתי, התקשרתי לשיעור, אני רואה חברים שבכל העולם, אני מרגיש התעוררות, התרוממות, אנחנו מדברים על דברים כל כך גבוהים וגדולים ואני מרגיש את עצמי שאני שייך אליהם, אז איפה כאן לילה? אין לילה. אני רוצה להרגיש את החושך, אבל אין חושך, לפניי רק אור.

זה טוב שאתה מרגיש כך, אני שמח מאוד, אבל יחד עם זה, עד כמה שעכשיו אתה מרגיש רק אור, אתה יודע שעוד מעט זה יתחלף לחושך וזה חייב להיות, כי רק ויהיה ערב ויהי בוקר, לילה ויום, לילה ויום, כך אנחנו לומדים. ולכן, אתה יודע שאצלנו בישראל יום מתחיל מהערב, משקיעת החמה, שמתחלף, נגמר היום ומתחיל לילה, אז זה נקרא תחילת היממה החדשה. ככה זה אצלנו, כי זה לפי התורה, מה שכתוב בתורה, שיהיה ערב ושיהיה בוקר יום אחד. מעניין למה בכל העולם לא קיבלו את זה, אחר כך נדבר למה.

בקצור, חכה. בינתיים לא כדאי לנו לצאת מהרגשת היום, כמה שיותר ויותר מאיר, אני רוצה ליהנות דווקא מהאור הזה שהוא יאיר לי על הקשר שלי עם החברים, שאנחנו לא נרגיש את עצמנו כמקבלים, אלא כמשפיעים, מחוברים, אוהבים יותר, תומכים יותר זה בזה. ככה זה טוב.

שאלה: מה המאמץ שעלינו לעשות כדי לגלות את החושך ומתוכו ליצור את החסדים ולעורר את האור?

אנחנו צריכים קודם כל לא להפסיק להתאמץ להתחבר, לא להפסיק בשיעורים, לא להפסיק בקביעות שלנו, מה שקבענו, קודם כל את זה. לא חשוב לי מה שיקרה בעולם. אני רואה לפי המצבים שעברתי, שאני מתקדם, שאני יותר מבין, שאני יותר מרגיש. העיקר לא לסטות מהדרך, ולא לשכוח שמה שקורה זה הכול הבורא מסדר כמשחק ואין בזה שום דבר ממשי.

אנחנו אחר כך נראה. המשפחה, אפילו ילדים, אישה, עבודה, איפה שאתה גר, במה אתה חי, כל הקשר עם העולם הזה, זה הכול מדומה, יש רק דבר אחד רציני, הקשר שלך דרך העשירייה, כאמצעי גשמי ורוחני לבורא. אתה, קבוצה, בורא. זהו. אין כלום חוץ מזה. לכן, תשתדל להיות קשור לזה בצורה הרצינית ביותר ושהקשר יהיה עד כדי כך חזק, שהוא לא נותן לך אפשרות להפסיק אפילו בשיעור אחד ללמוד יחד עם כולם, לברוח לאיזה דבר, אלא כל הזמן להיות בקשר דרך העשירייה. אנחנו עכשיו נמצאים במצבים מאוד, מאוד מיוחדים. אנחנו נכנסים לעבודה רוחנית מיוחדת, רצינית, מעשית. וחבל לנו ליפול עכשיו מהדרך.

שאלה: האם צריך לספור את כמות המצבים של יום ולילה או פשוט להשתוקק?

צריכים רק להשתוקק לחיבור בכל המצבים שלנו כדי להפוך את החושך, מה שנראה לנו, לאור. שכל מצב ומצב שנראה לנו חושך, אנחנו נשתדל לעלות אותו לאור. איך? אנחנו למדנו אתכם מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, שאנחנו צריכים דרך אור החסדים, זה נקרא אמונה, לראות את אור החכמה.זה הכול נושא אחד. סך הכול חכמת הקבלה מדברת על דבר שהוא לא נמצא בתפיסתנו, הוא לא נמצא בהרגשה שלנו, בחושים שלנו. לכן זה נראה כל כך מבולבל ובורח וכל הזמן אנחנו נמצאים כאילו שום דבר ביד לא נשאר, אבל באמת זה הכול אותו נושא.

שאלה: האם בכדי לדעת את המצב האמיתי שבו אנו נמצאים, עלינו לבקש הארה מהבורא שייתן לנו כלים לדעת מה המצב האמיתי שבו אנחנו נמצאים?

כן וודאי, אבל השאלה היא האם אנחנו מחוברים? כי רק במידה שאנחנו מחוברים אנחנו יכולים לפנות ולדרוש מהבורא באמת, אחרת כל הפניה שלנו היא פניה שקרית. הוא לא שומע אלא הפניה שלנו כאילו מגיעה, או אל כיסא הכבוד כמו שאנחנו אומרים או אל שער ה' ואז היא חוזרת. וכשהיא חוזרת, היא מעוררת בנו כל מיני בעיות. אמנם הבעיות האלה באות ומתקנות אותנו, אבל זה כבר דרך ייסורים כי אנחנו לא נכנסים למגע עם הבורא אלא נתקעים בחומה שלפניו.

שאלה: האם במהלך הרגשת היום עלינו לתאר את מצב הלילה ולהתכונן אליו?

לא. אני לא רוצה להתכונן למצב הלילה, אני לא רוצה בכלל לחשוב שיש לילה, אני רוצה שיהיה כולו כיום, יום אחד לה'.

שאלה: בפתיחה שלך אמרת שהחושך זה מדד, סמן לאיפה שצריך אור כדי לעשות איזה תיקון. האם אתה יכול לדבר על המעבר הזה, איך להעביר את זה להכרה שזה משהו שאני צריך לתקן אותו בתפיסה שלי?

אתה צריך לדעת רק דבר אחד, חיבור, אם אני אבצע או יותר נכון הבורא יבצע לפי בקשתי, אז מתוך החיבור אני אבין וארגיש את כל מה שאני צריך. רק על החיבור המתגבר צריכים לעבוד, על שום דבר אחר, כלום. וגם כשאנחנו משיגים, אנחנו משיגים כתוצאה מהחיבור. מידת החיבור, עוצמת החיבור, אופן החיבור, זה מה שנותן לנו חכמה, זה מה שנותן לנו השגה, תפיסה, אחיזה בבורא, באור. איך אנחנו אוחזים באור? רק על ידי חיבור ופירוק, חיבור ופירוק.

יש לנו מתוך זה הבחנות כמו במתמטיקה. היה מדען גרמני שקראו לו "לנאדו" והוא כתב ספר במתמטיקה שמתחיל רק מדבר אחד, שיש אפס וקצת יותר מאפס. מזה הוא מתחיל וגומר שם בכל מיני כאלה דברים גדולים מאוד.

זה מה שאני רוצה להגיד, שאין בבורא שום הבחנות אלא זה שאנחנו מגיעים ומבקשים ממנו קצת חיבור, קצת מזה וקצת אחרת מכל המצבים, מזה אנחנו בעצם מבקשים ממנו שיבנה בנו הרגשות. והרגשות זה לא באור, באור אין הרגשה, ההרגשה היא בכלים שמתחברים ומתפרדים ומתחלקים ומתוכם אנחנו מרגישים את האור.

איך אתה כותב? אתה כותב שחור על גבי לבן, אתה לא משיג את האור, אתה משיג את החושך על פני האור.

תלמיד: בשום מצב אנחנו לא עובדים עם החושך הזה, אז איך החושך הזה מתפתח לטובת האור?

כן ודאי, לכן ברא חושך, עושה אור ובורא את החושך, בדיוק. ולכן אנחנו צריכים לבקש ממנו רק חיבורים בינינו. מה החיבורים בינינו יכולים לעשות? הם יכולים להביא אותנו להבנת האור דרך זה שאנחנו מתחילים להשיג את הכלים. וכשאנחנו מדברים על האור, אנחנו לא מדברים על האור, אנחנו מדברים על הכלים ומתוך הכלים אנחנו מדברים על האור. כשאנחנו רוצים לרשום אור חסדים, אות ה' ואנחנו ממלאים אותה, אור חכמה, אות י', זה אותיות, זה רצונות, זה מסכים. וזה לא אור, באור עצמו אין לנו שום אחיזה, כלום.

שאלה: האם אפשר להתקדם ברוחניות בלי שום הפרעות בגשמיות?

בלתי אפשרי להתקדם ברוחניות בלי הפרעות בגשמיות, כי כל ההפרעות שאנחנו רואים אותן בגשמיות הן באמת הפרעות רוחניות. אין לנו שום דבר גשמי שנדמה לנו שהוא גשמי, אין, אנחנו לא חיים בעולם הגשמי, זה רק נדמה לי, לכן זה נקרא "עולם המדומה".

תצטרכו עוד יותר ועוד יותר להתעלות, לעבוד ביניכם ועם הבורא, כי אנחנו צריכים משיעור לשיעור להרגיש את עצמנו שקצת יותר ויותר עולים עוד מדרגה ועוד מדרגה.

שאלה: העלייה הזאת שאתה מדבר עליה, אתה גם אומר שאת אור החכמה אנחנו מגלים באור החסדים, מה זה אומר? כיצד זה קורה?

מתי שאנחנו נגיע לחיבור בינינו, אז מתוך החיבור בינינו שזה נקרא אור החסדים אנחנו נרצה להשפיע ולמלא זה את זה ואז אנחנו נבקש את אור החכמה, מילוי כדי למלא את האחרים ואז דרכי יעבור אור החכמה ואני באור החכמה הזה אמלא את כל יתר החברים. וכך אנחנו משיגים אותו בדרך.

אי אפשר להשיג את אור החכמה לעצמו, אין. מה אני יכול לתת לבורא בזה שאני ממלא את עצמי? רק בזה שאני דומה לו, ממלא את האחרים, בזה אני עושה לו נחת רוח. אז הוא מסתכל עלי ואומר, "הבן שלי גדל ועכשיו הוא דומה לי, נעשה כמוני לכן הוא נקרא "אדם" כי הוא דומה לי".

תלמיד: כשאני מנסה להעביר את אור החכמה לחברים, האם החברים ירגישו זאת?

בהחלט יכול להיות שהם מרגישים, יכול להיות שלא מרגישים, זה תלוי בכלים שלהם. כך אנחנו. אבל מה לעשות אם הם לא מרגישים. זה כמו שאתה נותן לילדים שלך הכול והם לא מרגישים שאתה נותן כי זה נראה להם ברור שאתה נותן, איך יכול להיות אחרת.

תלמיד: ואלה הם מדרגות העלייה?

אנחנו נגיע לזה ואתה תראה. אני לא יכול לדבר סתם ללא אחיזה פרקטית.

שאלה: הנקיות של המצבים האלה עליות, ירידות, יום ולילה, האם היא תלויה בנו והאם היא איזה מדד?

התדירות שזה מתחלף בנו היא לא תלויה בנו ואנחנו לא קובעים את זה כל כך, אפילו אם נתאמץ מאוד או נתאמץ פחות, זה לא כל כך תלוי בנו אלא זה תלוי במצב של כל הכלי, בעבודה הרוחנית יחד איתי, בעשירייה ובכלל בכלי העולמי, את זה אנחנו לא קובעים. ובשביל מה לי בכלל את זה? אני יודע שאני צריך להתאמץ ואת כל היתר הבורא כבר מסדר. מצדו אין שום בעיה ואין שום פספוס וטעות, אלא אני צריך רק לדרוש מעצמי מקסימום השתתפות.

שאלה: האם אני יכול לקבוע שכשאנחנו מדברים על תרנגול ועטלף, התרנגול הוא התכונה האלטרואיסטית שבי והעטלף הוא שבעים אומות העולם שבי?

אני יודע שהאגו שלך זה עטלף והנקודה שבלב שלך זה התרנגול. אל תוציא את זה מעצמך שזה שבעים אומות, אני לא יודע מה זה. אני יודע שיש רע וטוב בתוך האדם והוא צריך לסדר את היחס ביניהם.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים יותר בחיבור בינינו, כך אנחנו הופכים להיות יותר תלויים אחד בשני. האם עלינו להעלות את האחריות כדי ממש לפקח על כל מילה, מחשבה ביחס לחבר כי אפשר להרוס הכול במילה אחת?

ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו מבינים שאנחנו יותר ויותר תלויים זה בזה ושאנחנו משתנים מאוד. כמו במנוע שיש לך אלפי חלקים וכל חלק וחלק נע לכיוון אחר אבל בסך הכול המנוע עובד לכיוון אחד והאוטו זז לכיוון אחד. ולכן אנחנו לא כל כך שמים לב לזה שכל האונייה שלנו או המנוע שלנו, האוטו שלנו לפעמים מסתובב כך ולפעמים מסתובב כך ובו כל החלקים מסתובבים כל אחד לפי הסגנון שלו, אלא העיקר שיש לנו כוונה על פני כל מיני מעשים שונים ויכול להיות מנוגדים, אבל הכוונה היא אחת. כך אנחנו צריכים לעבוד, וכל היתר תלוי בכם.

שאלה: אם עשירייה היא השחור על גבי האור הלבן, איך נצרף את המצבים הקיצוניים והשחורים בעולם לתוך העשירייה?

אנחנו צריכים לחשוב רק על המצב שלנו, עזוב את המצב של העולם, אנחנו עוד לא מסוגלים לזה. אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו, שבתוך הכלי הזה שמתגלה ככלי הרקוב, אנחנו נגלה את העשיריות שלנו שנמצאות בכל הכלי הרקוב הזה כחלקים בריאים, וכל חלק וחלק הוא בריא. ואחרי שאנחנו נראה מכל הכלי הרקוב של כל העולם, שיש את העשירייה הזאת, והזאת, וכולם ירימו ידיים "כן, אנחנו מוכנים", אז אנחנו נתחיל להתחבר בינינו וכבר בהתחברות בינינו האור העליון ישפיע מאחד לשני דרך כל הכלי העולמי. כך נעשה.

שאלה: האם החושך יכול להיות מורגש כשנאה כלפי החברים ואז היא יכולה להפוך גם לתפילה אמיתית עבורם?

כן, ודאי שכן.

שאלה: אם אנחנו מרגישים לילה אז אני צריך לראות בזה מצבים שאני צריך לתקן אותם, כך הבנתי. האם התיקון הוא שאני מבין שאני מנותק ולא חושב על העשירייה, על החברים, או אני גם לא חושב על נוכחות הבורא?

התיקון יכול להיות על הכול. לא חושב על נוכחות הבורא, לא על החברים, לא על העולם ולא על כלום, יש לי ממש דאגה רק על עצמי אולי במשהו, בהמית גשמית בלבד. אבל יחד עם זה יש לי משהו שקושר אותי לחכמת הקבלה, למדתי, עשיתי, אני איכשהו פיזית קשור אליהם אולי, עוד מעט יש שיעור, אני מתקשר אליהם או לא. יש כל מיני סוגי קשר.

להשתדל לא לעזוב. העיקר זה קשר "מכאני" מה שנקרא. למה אנחנו מגלים את עצמנו בעולם הזה, כביכול שאנחנו נמצאים בעולם פיזי? מפני ששום דבר רוחני לא יכול להשפיע עלינו, אתה תמיד יכול להיות מקושר, אתה יכול לשבת ליד השולחן להפעיל את המחשב ולהתקשר אלינו. אל תגיד שהבורא לא נותן לך כוח רוחני, כוח גשמי הוא נותן, ולכן אנחנו צריכים לשמור על הקשרים האלו בצורה גשמית, זאת אומרת כל הזמן.

שאלה: מה ההבדל בין חושך ולילה, למוות?

אני לא יודע לְמה אתה מתכוון בדבר מיתה. מה זו מיתה? לילה, חושך ומיתה יכולים להיות כביכול כאחד. אין מיתה ברוחניות, אין, אנחנו רק מחליפים את המצבים. מה שהבורא ברא, ברא דבר נצחי כמוהו, אנחנו רק צריכים לשנות ולהיטיב את המצב.

שאלה: אצלי בעשירייה יש חברים שנמצאים בכל יום בשיעור, בכל פגישה, ויש כאלה שמפגרים מאחור. עבור מי עלי להתפלל ועם מי לעבוד כדי להתקדם?

כדי להתקדם אתה צריך לעבוד עם מי שעובד איתך קבוע, ולהתפלל אתה צריך גם עבור אלו שלא רוצים לבוא ללמוד, שבכל זאת יהיה להם יותר רצון. כנראה זה תלוי בך למה אין להם רצון, תשאל את עצמך.

שאלה: אמרת שבכלי המקולקל אנחנו נרים את היד שלנו כעשירייה ונאמר שאנחנו מוכנים לחיבור וזה יהיה החיבור שירפא את העולם, יציל את העולם. מהי ההרגשה שכל אחד ירגיש בכלי שלו, בכלי העצמאי שלו?

שאנחנו אחראים ואנחנו מסוגלים לזה.

שאלה: מהי המהות הרוחנית של כל המצבים והמשחקים בעולם המדומה, והאם העולם הפיזי הוא איזה סוג של הולוגרמה, מה המצב הזה?

עזוב את ההולוגרמות, טפל בעצמך, תאמין לי זה טוב יותר. מה זה יעזור לך, כאילו שנבין מתוך זה מה לעשות. בדיוק מה שהם כותבים תשתדל, תשתדל לקיים את מה שהתחלנו לדבר היום בתחילת השיעור.

שאלה: אמרת לפני זה שהבורא ברא את החושך. לְמה נועד החושך, לתקן את הכוונה, כדי לתקן את הרצון לקבל?

כדי שאנחנו בקונטרסט בין החושך לאור נוכל להבדיל בכל הצורות. זה הכול.

שאלה: המאמץ כל הזמן לראות את אור ה' הוא בשכל?

כן.

שאלה: למה יש לנו כל כך הרבה התנגדויות להפוך למבוגרים ולהתקשר לבורא, ולמה אנחנו ממשיכים, הרי ההתנגדות הזו הופכת לסבל אצלנו?

כל התנגדויות וכל ההפרעות הן משלנו, מתוך האדם עצמו, חוץ מהאדם אין כלום.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מאמרו של הרב"ש "מהו יום ולילה, בעבודה", נמצא בספר כתבי רב"ש א'. "מהו יום ולילה, בעבודה", קטעים נבחרים. קטע מספר 1.

"הנה כתוב "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה". ויש להבין זה בענין עבודה, מה בא זה ללמדנו, בזה שקרא לאור יום, ולחושך קרא לילה, מה מוסיף לנו הידיעה הזו. כלומר, שמשמע, שהקב"ה נתן קריאת שם לאור ולחושך, היה לאיזה תיקון. אם כן מה אנו מבינים יותר, בזה שנתן להם שמות, שע"י זה יוסיף לנו בדבר העבודה, להגיע לדביקות ה'. הנה, אח"כ אומר הכתוב, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". גם זה יש להבין, לאחר שאמר שחושך נקרא לילה ואור נקרא יום, איך נעשו שניהם יום אחד. הלא לילה אינו יום. ואיך ששניהם ביחד הם יום אחד. כלומר, במה הם נעשו אח"כ ליום אחד, כאילו שאין הבדל בין יום ללילה. והנה בענין יום ולילה, אנו רואים שהכתוב אומר (תהילים י"ט) "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת". וכענין זה אנו רואים שכתוב (בהגדה בפיוט "אז רוב ניסים") "קרב יום, אשר הוא לא יום ולא לילה, רם הודע, כי לך יום אף לך לילה, תאיר כאור יום, חשכת לילה". אם כן יש לנו להבין, מה זה יום, ומה זה לילה, ומה זה אור, ומה זה חושך."

(הרב''ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

אנחנו צריכים לעשות הבחנות מדויקות, הבדלות בין יום ולילה, בין חושך ואור, כל מיני מצבים, בשביל מה הם מגיעים, למה אנחנו צריכים להיתקע בהם. אדם נכנס לכל מיני מצבי ייאוש, חושך, לילה. אנחנו עוד מילא. אני ראיתי את זה על הרב"ש שממש לא היה מסוגל לעשות שום דבר. לא מסוגל להרים עיניים, לא מסוגל להרים את היד. זה היה ממש משהו שקרה לו, כאילו לא הכוחות שלו, כך הוא הרגיש את המצבים. ואחר כך מתרומם מזה יותר ויותר. גם בעזרתי, אמנם אני כאילו לא שמתי לב אליו, לא הבנתי, כאילו לא מבין ולא מרגיש באיזה מצב הוא נמצא, אני מסתובב שם לידו כאילו שום דבר לא קורה, וכך על ידי דברים כאלה, כאילו הפרעה שלי מבחוץ, היה יוצא מזה ולאט לאט ומתעורר. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אני כבר לא מדבר על מה שהוא עשה לי, אבל גם קטן יכול לעזור לגדול.

אנחנו רואים שכשאנחנו צריכים לטפל בתינוקות עד כמה זה עוזר לנו. אם אתה חולה או אתה בריא או משהו כואב לך או משהו קורה, אתה חייב לטפל בהם ואין ברירה, הם לא יחכו עד שאתה תהייה בריא או עד שיהיה לך רצון או מצב רוח.

שאלה: אם כל ההבחנות נמצאות בי, אז התעוררות ההבחנות תלויה במאמצים שלי ותלויה במשיכת המאור?

כן, התעוררות ההבחנות תלויה בך ובסביבה.

שאלה: מה זה "יום ליום יביע אומר", מה זה "אומר", ומה זה "יחווה דעת"?

"יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת", זאת אומרת שבלילה אתה מכין את הכלים וביום אתה מקבל בהם את האור. זה הכול. לכן יש עבודה בלילות ועבודה בימים.

שאלה: כשהמקובל מרגיש חושך האם הוא מאבד את האמונה שלו?

תלוי למה אתה מתכוון לאמונה.

תלמיד: מה שאתה קורא לו אמונה.

מקובל משתדל לא להתנתק מהבורא, וכל מצב ומצב שקורה לו הוא קושר אותו עם הבורא שזה מגיע אליו ממנו בלבד. יכולים להיות מצבים כאלה שהוא מבין שזה מגיע מהבורא אבל הוא לא מרגיש. יכולים אפילו להיות מצבים כאלה שהם באים אליו ועושים ממנו מה שהם רוצים. פשוט בא ככוח שמחייב אותו לעשות כל מיני פעולות נגד הרצון שלו, שלא הייתי עושה את זה אף פעם ועכשיו אני רואה ששליטה כביכול זרה מגיעה, מתלבשת בי, ומחייבת אותי כך לעשות, ואין לי שום אפשרות להתנגד לה. סימן שאני לא מספיק מחובר לעשירייה שלי. ועוד ועוד.

ודאי שישנם מצבים שמגיעים לאדם כדי להראות לו עד כמה הוא לא יכול לשלוט על עצמו. את זה הוא חייב להרגיש, חייב שבזה הוא יבין עד כמה הבורא שולט עליו, עד כמה אין לאדם שום כוחות. והכוחות שהיו לו קודם כשחשב שהוא גיבור, שהוא יכול, שהוא מבין ומרגיש, ועושה במעשים גשמיים, עכשיו כשהכול אבד לו הוא מבין שכל זה היה מלמעלה, הוא קיבל מהבורא את כל המילויים האלה, כוחות למיניהם, שכליים, רגשיים, פיזיים, ועכשיו כשהבורא לוקח את זה אז אין לו. הכול תלוי איך מכוונים אותו מלמעלה.

שאלה: החברים שלא מגיעים לשיעור הבוקר אבל חושבים על עצמם שהם במשהו אחר עוזרים לקבוצה, איך עלינו להתייחס לאותם חברים?

כמו שהם מתייחסים לחברה, לקבוצה, כך תתייחסו אליהם. הם יכולים להיות סביב הקבוצה אבל הם לא שייכים לקבוצה ממש. אם זה במשך זמן רב, מה לעשות? תמיד יש כמה עיגולים סביב עשירייה. ישנה עשירייה ויש עוד כמה כאלה שמצטרפים לפעמים, לכנסים, לכל מיני אירועים או בשבתות מידי פעם, או שאתם עושים טיול יחד. מה לעשות, זה כך.

שאלה: בן אדם שיש לו מצבים של חושך כמו לרב"ש, זה אומר שהוא מתקדם בדרך?

בלי חושך אי אפשר להתקדם.

קריין: קטע מספר 2.

"יש לזכור תמיד, מהו מטרת הבריאה, ומהו תיקון הבריאה, בכדי שהאדם ידע מה דורשים ממנו. זאת אומרת, לאיזה מצב האדם צריך להגיע, שיכול לומר, שכבר הגיע אל הנחלה ואל המנוחה. זה ידוע דמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, מה שאמרו חז"ל, שהקב"ה אמר על מטרת הבריאה, שזה דומה למלך, שיש מגדול כל טוב, ואין לו אורחים. לכן ברא את האדם, בכדי שיתן לו את הטוב ועונג. נמצא לפי זה, מה נקרא שהאדם בא לשלימותו, שזה דוקא לאחר שהאדם הגיע למצב, שמקבל מה' טוב ועונג, וזה נקרא שהגיע לשלימות. מה שאין כן אם עוד לא הגיע למצב, שהטוב ועונג לא נפסק ממנו, נבחן שעוד לא הגיע לשלימות. וזהו מטרת הבריאה. ותיקון הבריאה הוא, היות שמטבע של הבריאה הוא, שהענף רוצה להדמות לשורשו, והיות שהבורא הוא המשפיע, והנברא הוא המקבל, אם כן אין כאן השתוות הצורה. לכן אנו רואים גם בגשמיות, בין אדם לחבירו, נמשך הכלל הזה, שבזמן שהאדם מקבל משהו מחבירו, הוא מתבייש, כמו שאמרו חז"ל על הכתוב "כרום זלות לבני אדם", שבזמן שהאדם נצרך לבריות, משתנה פניו ככרום. לכן נעשה תיקון, המכונה, שנעשה צמצום בעולמות העליונים, שאין אור עליון מגיע לכלים, שהם בבחינת מקבל לעצמם."

(הרב''ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

(סוף השיעור)

---

1. שיר השירים↩