שיעור בוקר 29.05.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ממשיכים את הכנס בעלייה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא: ממשיכים את הכנס בעלייה, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 4.

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם.

הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

תלמיד: מה זה המאמץ לא להיפרד מאמונת ה' למרות שאתה מרגיש רע? כי הוא אומר בתחילת הקטע, אם אני מרגיש רע, אז אני כבר פוגע באמונת ה'. איך זה מסתדר ביחד?

זה מסתדר מפני שיש הבדל גדול, בין מה אתה מרגיש לבין איך אתה מקבל. לכן ההבדל בין שני אלו, מודד עד כמה אתה נמצא באמונת ה'.

תלמיד: אז למרות שאני מרגיש בתוכי רע, מהו אותו המאמץ שאני צריך לעשות בשביל שלא להיפרד מהעזרה של הבורא כביכול? כי הבורא בעצם נותן לי את העזרה הזאת כל הזמן.

שאתה כל הזמן מתחזק באמונת ה'.

תלמיד: אז מה אני צריך להגיד לעצמי באותו רגע, כשאני מרגיש את ההרגשה הפנימית שלי, שאני לא בדיוק צמוד עכשיו לבורא? מהו אותו המאמץ הפנימי שלי?

לא להיפרד מהשגחת הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, להגיד לעצמי שכל מצב שאני מקבל זה לטובתי וזה בשביל להתקדם?

כן.

תלמיד: ואם המצב הפוך, שאני באמונת ה', איך יש לי כוח לעבוד? איך אני לא נאבד, נעלם? או שלא צריך?

אם אתה נמצא בהרגשת הבורא, שהבורא לא נעלם ממך, אז אין יותר מה לעשות, רק להתחזק יותר.

תלמיד: אולי אני מתאר איזו פנטזיה אבל אם אני באמונת ה', אני מצדיק אותו, סומך עליו, מאמין בו, ואני יודע שיש כוח שדואג, הוא עושה הכול ואני רק רוצה להיות פתוח אליו אז אני כביכול מאבד כוחות, הכול הוא עושה. איך אני מכניס משהו מעצמי בלי שאני מאבד אותו?

בזה שאתה מחזק את הרגשתו.

תלמיד: אז אני מחזק הרגשתו, הגעתי למצב שאני כולי דבוק בו, אין לי כוח לעשות כלום בגשמי, חוץ מלהמשיך להיות דבוק אליו. או שזה לא נכון? או שאפשר לשלב את שתי ההרגשות?

זאת העבודה, להישאר, להיות דבוק בבורא, לא חשוב באיזו צורה אתה מרגיש אותו או לא מרגיש בכלל, חס ושלום.

תלמיד: אולי אפשר להגיד שהעבודה בכל מה שאני עושה בחיים אפילו, בטח אם זה בעבודה מול החברים בקבוצה, לחיות את החיים הרגילים שצריך, אפילו לפתח דברים, להיות בכל מיני שאיפות ועדיין לשמור על הקשר איתו, זה האתגר.

זה ודאי.

תלמיד: רק לא ברור איך עושים את זה, אבל זה התרגול?

כן.

קריין: קטע מספר 5.

"הירידה, שקבל, הוא לטובתו, כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו.

מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, כנ"ל, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד.

ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי".

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

תלמיד: רב"ש מתאר פה מצב שנקרא "בין שמיים וארץ". אפשר לתאר את המצב הזה?

הוא לא יכול להגיד איך הכול מתנהל, או שזה בכוח העליון או שזה תלוי באדם. הוא לא אוחז במה שקורה. זה נקרא "בין שמיים וארץ".

תלמיד: הוא אומר שזה מצב טוב, שדווקא זו הזדמנות מצוינת .

כן. זה מצב טוב, כי הוא יכול לשייך את זה לעצמו ולהוסיף ביגיעה.

תלמיד: מה זאת אומרת, לשייך את זה לעצמו?

שהמצב תלוי בו. ואם עכשיו הבורא הזכיר לו את זה בצורה כזאת, אז הוא עכשיו צריך להוסיף כוחות ויותר לאחוז בהשגחה.

תלמיד: אם הוא כבר זוכר שהבורא הזכיר לו את זה ועכשיו זה תלוי בו, אז זה כבר מצב שנקרא שהוא כבר בעלייה.

בעצם כן.

תלמיד: אבל בכל זאת יש בין המצבים איזה מצב כזה של נתק.

כאן אנחנו לא רואים נתק, כי מה שנראה לאדם, שהוא נמצא בהשגחה עליונה, והיא יכולה להיעלם חס ושלום או להיחלש, זה עדיין מצב לא קבוע.

תלמיד: אז הנקודה היא כזו, שיש מצב שהוא מתגלה לו בין שמיים לארץ, שאדם מסתכל ואומר, "אני עכשיו במצב הזה, הבורא סידר לי את זה ונתן לי הזדמנות לעשות משהו מצידי".

כן.

תלמיד: מצוין. אז הוא גם בטיפול הבורא, גם יש לו חופש לעשות משלו, זה מצב שנשמע של ברכה. איפה פה היגיעה שלו באמת?

היגיעה שלו עכשיו בכך שלא ייפרד מהבורא. היה קודם מצב טוב כביכול, עכשיו הוא לא כל כך טוב, אז הוא חייב להוסיף מעצמו כוחות אחיזה.

תלמיד: זאת אומרת, צריך להוסיף להשוואה גם את המצב הקודם שהיה.

כן.

תלמיד: כדי לבוא ולהגיד, עכשיו אני כך, ואז אסור לי לאבד אותו.

כן.

תלמיד: רב"ש אומר ""וקוי ה' יחליפו כח"". מה זה הכוח שמתחלף אצל האדם במצב הזה, שהוא מקווה לה', שהוא מגלה שרק ה' יכול לעזור לו?

אני חושב שזה שאנחנו מרגישים חוסר בהשגחה, זה אך ורק כדי שאנחנו נוסיף מעצמנו אחיזה בה. וכאן אדם צריך לא להיות בין שמיים וארץ כמו שהוא כותב, אלא שיעמוד גם על הארץ וגם יאחז בשמיים.

תלמיד: יש מצב שהוא מחליף כוח. אמרת שזה לא בדיוק המצב בין שמיים וארץ אלא הוא צריך להיאחז במשהו מהשמיים יותר מאשר בארץ במצב כזה.

אבל הוא מרגיש את עצמו בין שמיים וארץ. מדברים על ההשגחה, האם ברור לו שהוא מקבל את זה מלמעלה או שככה זה, לפי הטבע.

תלמיד: לפי מה שהרב"ש כותב, באותו מצב ברור לאדם שהוא תלוי בחסדי שמיים.

כן.

תלמיד: אז הוא מחליף את כוח הרצון שלו בכוח השמיים, בכוח האמונה. האם זה המצב?

כתוב "ורואה את עצמו, שאין בידו שום כוח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ"."

תלמיד: הוא ממשיך במאמר ואומר אני מקווה לה'.

ורואה שלהתחזק באמונת ה' זה מה שיש לו.

תלמיד: ואז הוא מחליף מכוח שהיה לו רצון לקבל לכוח השפעה. מה זה בדיוק לכוח אמונה?

הוא מוסיף כוח אמונה.

תלמיד: האם הוא מוסיף מתוך עצמו או שהבורא נותן לו את זה?

כן.

תלמיד: הוא אומר שהורידו אותו כי הוא "הסכים להישאר במצב הנוכחי כל ימי חייו."

כן.

תלמיד: האם במצב העלייה יש אפשרות שתהיה גישה אחרת מאשר להישאר כך כל ימי חייו, או יש משהו אחר שהוא יכול לעשות?

מה יכול להיות? אם הוא נמצא בדבקות ומצדיק את הבורא, אז כאילו אין יותר מה לעשות, הוא רוצה להישאר כל ימי חייו באותו מצב.

תלמיד: האם הוא לא יכול בעצמו לחפש משהו כדי להשפיע לבורא?

אם לא מתעורר בו חיסרון אז הוא לא יכול.

תלמיד: האם אז הוא חייב לחכות לירידה? זה נראה מצב לא טוב.

למה לא טוב?

תלמיד: הוא קיבל את הירידה כי הוא הסכים להישאר כך כל ימי חייו. אבל דווקא מתוך העבודה של האדם הוא משפיע נחת רוח, לא מתוך שהוא נשאר ככה.

כן.

תלמיד: האם הוא צריך לחכות שהבורא ישלח לו עבודה או שהוא יכול לחפש משהו? הירידה היא תמיד פסיבית.

האם מראים לו שהוא נמצא בחיסרון במשהו?

תלמיד: לא.

אז איך הוא יכול לעשות משהו, מאיפה הוא ייקח חיסרון למצב יותר גבוה?

תלמיד: אז אין לו מה לעשות.

אין מה לעשות.

תלמיד: בעניין לקוות לה'. מה זה אומר "לקוות לה'"?

להרגיש בצורה יותר ברורה איך ועד כמה הבורא פועל עליו.

תלמיד: בזמן הירידה, איזו מטרה האדם צריך לשים לפניו, איזו השתוקקות?

במצב של ירידה, האדם צריך להרגיש עד כמה הוא נמצא מרוחק מהבורא ועד כמה הוא יכול להגיב על זה בצורה נכונה.

תלמיד: האם העלייה, הקשר החדש שהבורא יפתח בפניו, היא לפי עוצמת ההשתוקקות שהוא צבר בזמן הירידה?

כן.

תלמיד: האם העלייה כבר רשומה מראש, או שהיא תלויה במידת ההשתוקקות שהוא צובר בזמן הירידה?

הירידה מתראה לו לפי המידה שהוא מרגיש פער בין המצב השלם לבין המצב הנוכחי.

תלמיד: אבל כשהוא מרגיש ירידה, איך הוא מוציא מהירידה הזאת מקסימום השתוקקות והבחנות כלפי העלייה הבאה שלו, שלפחות בעיניו לא יחזרו המצבים שכבר עבר? איך הוא מוציא מקסימום מהירידה שהוא עובר עכשיו?

גם העליות וגם הירידות מגיעות מהבורא. ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות מכוונים אליו, לכוח העליון, ו"אם לא אני לי מי לי", משהו כזה.

תלמיד: מה העבודה של האדם בבניית ההשתוקקות ומה תפקיד הבורא?

זו תוצאה מהמצבים שאדם עובר.

תלמיד: האם הוא רק צריך להיות במעקב אחרי המצבים, להיות צמוד אליהם?

כן, ודאי, אחרת איך הוא יידע מה הלאה הוא צריך לעשות.

תלמיד: יוצא שבתחילת הדרך ירידה ועלייה הן כביכול מדד שאדם מודד לפי הרצון לקבל שלו, כשאני מרגיש שרע לי, אני בירידה, כשאני מרגיש שטוב לי, אני בעלייה. ואז אנחנו מגיעים ללימוד פה, ומבינים שמה שאנחנו צריכים לחפש זה את הקשר עם הבורא.

כן.

תלמיד: ואז במצב שבו אני יורד, אני מתחיל להשתמש בו כמו סימן שהבורא שולח לי עכשיו, "בוא תתקשר איתי". ומהנקודה הזאת אדם יכול להתחיל להתפלל, לבקש, יכול אולי אפילו להודות, כי הבורא פתאום התייחס אליו. ואז הירידה היא כבר לא ירידה, היא נהית עליה.

כן.

תלמיד: מה המטרה של הבלבול הזה, שאני אפילו לא יודע אם אני בירידה או בעליה?

שאתה תברר.

תלמיד: ומהי התוצאה של הבירור הזה? מה אני מרוויח בסוף?

ביררת שתגיע לבקשת הדבקות בכל מצב שתהיה.

תלמיד: אם בכל מצב שאני נמצא אני נמצא בבקשת דבקות, אז לכאורה אני יכול להגיד שאני נמצא בעליה, כי אני נמצא כל הזמן במטרה להתחבר לבורא. נכון?

אם אתה חושב שכך, אז כך.

תלמיד: אז מה מטרת העסק הזה, שאני ארגיש שאני דבוק לבורא?

כן.

תלמיד: האם כל המשחק של "טוב לי", "רע לי" ברצון לקבל, הוא רק בשביל שעל פניו לנסות להידבק יותר לבורא, זה כל הסיפור?

כן. למה לא? מה נראה לך שחסר כאן?

תלמיד: זה לא שחסר, אבל יוצא שאני נמצא במערכת כזאת שכל הזמן רק מכוונת אותי עוד יותר להדבק. אם אני עובד נכון, אם אני יודע בכלל מה המטרה של המשחק הזה, אז המטרה שלו היא כל הזמן לכוון אותי עוד יותר להתחבר לבורא.

כן.

תלמיד: איפה אני מרגיש פה התקדמות? מהי ההתקדמות פה, האם ביותר עליות וירידות ובמצבים של הידבקות? איך אני מודד שהתקדמתי?

ודאי שבדבקות. התקדמות בדבקות.

תלמיד: ומה זה אומר שהתקדמתי בדבקות?

ככל שאתה מרגיש מחוץ למצב השלם, אתה מרגיש את זה בצורה ברורה, ואתה מוסיף כוחות כדי להתעלות ממנו.

תלמיד: פעם המצב היה שפעם ביום אתה מרגיש ירידה, פעם ביום אתה מרגיש עליה, עכשיו אתה מרגיש לפעמים עשרות מצבים כאלה בשעה אפילו.

כן.

תלמיד: האם זה נקרא "התקדמות" או שזה נקרא ש"הלכתי אחורה"? מה זה אומר כשיש הרבה מאוד כניסות ויציאות כאלה?

כלפי מה?

תלמיד: זה תמיד כלפי הקשר עם הבורא. האם זה שעלתה התדירות אומר שהאדם מתקדם? אני מחפש את אמת המידה. כי אמרת קודם ש"האדם צריך למדוד את עצמו לפי הרצון לקבל שלו".

כן.

תלמיד: אני מנסה לברר איך אני מודד. אני רוצה ללכת ליום הזה ולמדוד יותר טוב ממה שמדדתי אתמול. מה אני צריך לספור או לבדוק, כדי לדעת שאני בדרך הנכונה?

עד כמה אתה מתקדם לבורא.

תלמיד: ואיך אני יודע שהתקדמתי לבורא היום יחסית לאתמול?

זה שהבורא מתגלה אליך ביתר כוח.

תלמיד: הבורא לא מתגלה אלי, מה שמתגלה אלי זה רע ברצון לקבל, ואני אומר שזה כרוז מהבורא. האם זה נקרא התגלות הבורא?

לא. אתה צריך לגלות את הבורא בכל הכלים שלך בעוצמה המקסימלית.

תלמיד: מה זה אומר, "לגלות את הבורא בכלים שלי בעוצמה מקסימלית"?

שהבורא פועל רק לטובתך, לא חשוב באיזה מצבים אתה מרגיש שאתה נמצא. וכך אתה מתקדם.

תלמיד: ובסוף היום, מה אני צריך לספור, למדוד? מה השכר פה? מה אמת המידה?

התקרבות.

תלמיד: איך מודדים?

מודדים לפי מה שאתה יכול למדוד, לפי מה שאתה מבקש.

תלמיד: אם ביקשתי מהבורא להתקרב אליו פעם ביום ובהמשך ביקשתי מהבורא להתקרב אליו מאה פעמים ביום, זה נקרא שהתקדמתי?

כן.

תלמיד: האם נכון להגיד שאני יכול למדוד את ההתקדמות לפי כמה פעמים ביום ביקשתי מהבורא? כי אין פה גילוי, יש פה בקשה. אמרת קודם, "אתה צריך להרגיש גילוי", אבל המדידה היא לפי כמה ביקשתי, לא לפי כמה הבורא התגלה.

כן.

תלמיד: אז איך אני מודד? האם בינתיים מספיק שאמדוד כמה פעמים ביקשתי?

כן.

תלמיד: זה נכון לחשוב כך?

כן.

תלמיד: מה זה אומר להיות קרוב לה'?

להרגיש עד כמה אני מרגיש את הבורא בכל המערכות שלי.

תלמיד: כיצד נוכל לראות רגעי ירידה, לא כדחייה מהעבודה, אלא כהזדמנות לקידום רוחני?

זה תלוי בהכנת האדם. ככל שאדם מחשיב את זה שהוא לא נפרד מהבורא במצבים שהוא עובר, לפי זה אפשר למדוד אותו, עד כמה הוא מתקרב.

תלמיד: אילו פעולות לעשות, או איך לא לפספס את ההזדמנות שיש בירידות בהתקרבות לבורא?

אם אדם חושב רק על זה, בעיקר על זה, אז על רקע הדרישה הזאת הוא ישקול את כל המצבים שעוברים עליו.

תלמיד: איזו דרישה?

דרישה להיות מחובר לבורא.

תלמיד: אז איפה צריכה להיות ההשתוקקות של האדם? האם בדרישה הזו?

כן.

תלמיד: כשילד לומד לרכב על אופניים, אבא שלו מחזיק אותו מאחורה, והילד מרגיש שהוא רוכב לבד, שהוא יודע לרכב על אופניים, על אף שאביו מחזיק אותו.

כן.

תלמיד: אחר כך האבא יעזוב את האחיזה והילד יתקדם כמה מטרים בלי שהאבא מחזיק אותו עד שהוא ייפול. זו בדיוק אמונה למעלה מהדעת, ברגע שהוא עזב אני עדיין רוצה להמשיך לנסוע.

כן.

תלמיד: מה יגרום לכך שיהיה לי הכוח הזה להמשיך לנסוע?

זה שאתה ממשיך לנסוע בכוח האמונה, זה נקרא שאתה אוחז באותו כוח כמו שהבורא נותן לך.

תלמיד: השמחה שלי היא בזה שאני גורם לאבא נחת רוח, כי הוא רוצה שאני אסע לבד, ואני נוסע לבד, אולי אפילו כמה מטרים.

ברגע שאני אאבד את הכוונה הזאת שאני רוצה לגרום לאבא שלי נחת רוח בזה שאני נוסע עכשיו לבד אז עזבתי את האמונה.

נכון.

תלמיד: איך כל הזמן להיות באמונה הזאת? איך לא לאבד אותה? איך החברים עוזרים לי להחזיק?

להרגיש שאתה נוסע רק בכוח האמונה.

תלמיד: אני לא מבין איפה החברים נכנסים לתמונה. זה נשמע שזאת עבודה פרטית של האדם, כל אחד אינדיבידואל, נמצא במצבי עלייה וירידה משלו. איפה החברים פה?

כאילו בטקסט זה לא כתוב.

תלמיד: אני יכול בכוח להוציא משהו משם.

כן.

תלמיד: אבל אני מרגיש, גם לפי השאלות, גם לפי המצבים, "אני בירידה, אני בעלייה". איפה הירידה והעלייה שלי קשורות לירידה והעלייה של החברים או לעשירייה כולה?

לפי הדוגמה הזאת אין לנו מה לעשות, זה לא נמצא.

תלמיד: מה הצורה הנכונה?

הדוגמה היא רק דוגמה, היא לא כוללת בתוכה את כל העולמות.

תלמיד: כשאני בירידה, איפה החברים?

כשאתה בירידה החברים גם כמוך, כך נראה לך.

תלמיד: אז איך אני זוכה לתמיכה מהחברים? איך אני משתמש בהם כגלגל הצלה?

זה שאתה קשור אליהם ורואה עד כמה אתה נמצא במצב פחות, זה צריך לעורר אותך להתקשר אליהם יותר ולקבל מזה כוחות.

תלמיד: אני בירידה עכשיו, אז אני פוסל במומי, כלומר פוסל גם את החברים שלי, פוסל את הבורא. הכול בעצם מאבד צבע?

כן.

תלמיד: איך במקום הזה להתחזק עכשיו על ידי החברים, להתקשר אליהם? אם האדם פוסל אותם, אם הם לא ראויים בעיניו ברגע זה שהוא בירידה, איך הוא מתחזק ומתקשר אליהם? הוא לא מוצא בזה טעם, הוא לא רואה בזה תרופה.

לא.

תלמיד: אז מה לעשות?

אין מה לעשות, לכן יש לו ירידה.

תלמיד: אז מה האדם עושה במצב הזה?

בזמן הירידה הוא עושה חשבון חוזר מי הוא, מה הוא, מה קורה לו, וכן הלאה.

תלמיד: מתי מידת ההשקעה של האדם בחברים שלו משתלמת, מתי הוא מקבל מהם בחזרה, בזמן ירידה?

אני עוד לא תופס מה אתה שואל.

תלמיד: אם אדם השקיע בעשירייה, עשה הכנה, ופעל לטובת החברים, ואז הגיע לירידה. האם במצב הירידה והניתוק לא מגיעה לו עזרה מהחברים?

מגיעה.

תלמיד: איך, איפה זה?

יכול להיות שהבורא עדיין מחזיק את זה, ולא נותן לאדם להרגיש שהוא קשור לחברים.

תלמיד: כתוב "ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור". מה זה להתחזק?

להתחזק באמונה, נגיד אפילו בהרגשה, שרק הבורא יכול לעזור לו.

תלמיד: איך מתחזקים כשאין כוחות?

כשאין כוחות אי אפשר להתחזק, אז בוכים, צועקים.

תלמיד: וכשמתחזקים בה' בהרגשה, באמונה. כשמקווים לה', איזה כוח חדש מקבלים מהציפייה, והתקווה אליו?

הבורא מתגלה יותר מאשר קודם.

תלמיד: במצב עלייה מייעצים לנו המקובלים לעיין בדברי תורה. אני מניח שזה כדי להוסיף דביקות?

כן, זה כדי להוסיף דביקות.

תלמיד: איך זה פועל? קודם אמרנו שאם הוא כבר במצב עלייה באמת, והוא בשלמות אין לו מה לעשות. אבל הם כן נותנים עצה, ואומרים תעיין בדברי תורה אולי זה יוסיף לך עוד משהו.

כן.

תלמיד: מה זה נותן לאדם בעלייה כשהוא בשלמות, ועכשיו הוא פותח ספר?

אם הוא נמצא בעלייה, וכביכול לא רואה שום פגמים מצידו, ושום אפשרות לעשות שינוי במצבו, אז הוא לא עושה כלום.

תלמיד: אז הוא גם לא פותח ספר?

בטח. לאיזו סיבה?

תלמיד: זה ממש מבוי סתום.

לא, הבורא מסדר לו את הסיבות. אבל כמו שאתה אומר זה מצב ללא מוצא.

תלמיד: אז מה זה נקרא "להוסיף בדביקות" כל הזמן?

אם יש לו כוחות, אם יש לו הזדמנויות, הוא מגלה אותן, ורוצה להתקדם על ידן.

תלמיד: אני מדבר על מצב של העלייה כשהוא בשלמות. אנחנו שומעים כל מיני עצות, לפתוח ספר, להיות בדבקות ברב, דבקות בחברים, לצאת להפצה. כלום לא יעזור לו במצב הזה?

כנראה שיש גם מצבים כאלה.

תלמיד: ילד עובר ליד אבא שלו, והאבא שלו לא מתייחס אליו, אז יש לילד הזדמנות מעל הדעת להאמין שאבא אוהב אותו, וזה מחזק את אהבתו לאבא, אז יש לו שתי הזדמנויות.

ואז יום אחד אבא מגלה לו את אהבתו, אבל בעצם בזה שהוא מגלה לו, הוא מוחק לו את האמונה. כי עד עכשיו הוא האמין, ועכשיו הוא כבר יודע. והעבודה שלנו צריכה להיות מעל הדעת, לא בדעת. אז מה עושה הילד באותו רגע שמחקו לו את האמונה?

באותו רגע הוא משתדל להפוך את האמונה לידיעה, ולעבוד עם הידיעה שזה אבא שלי, והוא אוהב אותי, ואני בצדק דורש ממנו משהו.

תלמיד: ואז כשנכנסים דברים לתוך הדעת אני מבין שזו כבר בעיה, כי אנחנו צריכים לעבוד מעל הדעת. אז מה נותר לו לעשות כדי לחזור לעבודה מעל הדעת?

מאיפה הוא לוקח כוחות לעבוד למעלה מהדעת?

תלמיד: כן, כי עכשיו זה נמחק לו, מה שהוא האמין, נהפך לידיעה.

כן.

תלמיד: עכשיו הוא חייב לחזור לעבוד מעל הדעת, אסור לו להסתמך על מה שהוא כבר גילה, הוא צריך לחזור לעבוד מעל הדעת, נכון?

הוא לא יכול לקבל כוחות כאלה, רק הבורא מחליף את המצב, מאיפה הוא ייקח?

תלמיד: האם הכלי הכללי שנקרא "בני ברוך" בעצם נמצא רק בירידה? אני מדבר ככלי כללי, ובתוכו נמצאות כל הנקודות, וכל אחת נמצאת במצב אחר?

כן.

תלמיד: אז האם ההתכללות בינינו עכשיו יוצרת ערבות? כי אני שומע פה שכל אחד נמצא במצב אחר, האם התכללות בינינו יוצרת ערבות?

ההתכללות הנכונה בינינו יוצרת ערבות, כן.

תלמיד: והערבות הזאת היא כמו בולם זעזועים, כי הכלי הכללי כדי להגיע לגמר תיקון הוא תמיד בירידה.

כן.

תלמיד: האם בזמן עלייה, כשמתחילים להרגיש את הרצון לקבל מתעורר, אז כבר באותו רגע יודעים שתגיע ירידה? אפשר להרגיש את זה, אפילו כשאנחנו בעלייה?

לא, אנחנו לא יודעים מה יקרה. אנחנו פועלים ממצב ההווה, ממה שמרגישים. ואיך יכולים לפתוח אותו, איך המצב הנוכחי שבו אני נמצא תחת הכוח העליון שפועל עלי, ומזמין בי?

תלמיד: אבל אני מרגיש במצב הזה שהאור מתפשט בכלים בעלייה, אני מרגיש את האור מגיע, אני מרגיש את הדבקות, זו העלייה? העלייה זו התפשטות האור בתוך הכלים, נכון?

כן.

תלמיד: ואז יכול להיות שפתאום אני ארגיש ש"כוחי ועוצם ידי" עשה לי את זה?

יכול להיות.

תלמיד: ועצם זה שאני ארגיש את זה, זה יגרום לירידה, לא?

יכול להיות.

תלמיד: אחרי העלייה תהיה הרגשה של הופכיות הצורה.

כן.

תלמיד: האם זו הנקודה שבה אני צריך לתת יגיעה, להתפלל ולהתחבר בקבוצה כדי שהירידה הזאת לא תהיה ירידה, היא תהיה מקפצה למדרגה הבאה?

כן, יכול להיות.

תלמיד: נניח שלא עשיתי את זה, אז יכול להיות שאני אקבל עונש, ניתוק מהבורא.

כן.

תלמיד: האם אז אני ארגיש בושה, או שאני ארגיש את הפער ביני לבינו?

בושה או לא בושה זה לפי הדרגות שלך, לפי ההכנה שלך.

תלמיד: אם אנחנו מקבלים עונש, נתק, האם נרגיש בושה?

לפעמים אנחנו מרגישים עונש כבושה.

תלמיד: כתוב, אני מעורר את השחר ולא השחר מעורר אותי. איך לא לחכות לירידות, אלא להיות כמו אותו הזקן שהולך כפוף ומחפש איך לא לאבד את העלייה?

אם אני נמצא בתוך החברה, קהל אנשים שדואגים לעליות, אז אני בודק את עצמי בתדירות בצורה יותר אמיתית.

תלמיד: יש מצבים שהירידה מביאה אדם לאפיסת כוחות, לשיתוק. פעם היית נותן דוגמה שאדם לא מסוגל להזיז יד, לא מסוגל לצאת מהמיטה, נכנס להתקף חרדה או לכל מיני מחשבות עוד יותר קיצוניות. מה התפקיד של העשירייה שלו כלפיו, מה האחריות שלהם? האם הם בכלל יכולים להשפיע על המצב שלו?

יש ערבות בינינו, והערבות בדיוק מיועדת למצבים כאלה. אדם שמשקיע בחברה וקורה לו מקרה שהוא נצרך, הוא יכול להיות בטוח שהחברה תבוא ותרים אותו ממצבו. איך אנחנו יכולים להשפיע ולהרים חבר שנמצא במצב שהוא כבר לא יכול לעזור לעצמו?

אם אנחנו נהיה בקשר בינינו וחבר ייפול ממצבו, ייצא מקשר איתנו, אז ודאי שהוא ירגיש את זה. ואנחנו נצטרך לעבוד על זה, להראות לו עד כמה הוא פתאום לא נמצא במצבו הרגיל בקשר לקבוצה.

תלמיד: מה הטיפול הכי אפקטיבי שעשירייה יכולה לעשות כדי להרים חבר? כי כשמישהו נמצא במצב כזה, הוא כבר לא שומע, הוא גם לא מתרשם ממילים יפות.

יש הבדל בין המצבים, ואנחנו צריכים לדאוג שבכל מצב שיבוא נהיה יותר קרובים לבורא.

תלמיד: יש דוגמה שאם יש כאב שמורגש באיבר אחד, זה מורגש בכל הגוף. אם יש מצב שחבר נמצא בירידה קשה, והעשירייה ממשיכה כרגיל, הכול בסדר, יש עליות, היה שיעור חזק, התחברנו, והיא לא מרגיש את הכאב של האיבר הפרטי, אפילו מאשימה אותו שהוא לא בסדר, למה הוא לא בא בזמן, אז מה זה אומר על מצב הקבוצה?

אם הקבוצה לא יכולה לעזור לאחד מהחברים, אז בזה היא מגלה את חולשתה.

תלמיד: איך אפשר לגייס את הבורא לתוך מצבים כאלה?

בתפילה.

תלמיד: יש פה מילת מפתח, "קוי ה' יחליפו כח". מה גורם להחליף את הכוח? מה גורם לאדם להחליף הילוך? כי כשאתה בניתוק, אין לך עם מה להכניס הילוך חדש. מה כן מאפשר לאדם להחליף כוח?

לפנות לבורא תמיד מותר, תמיד כדאי, תמיד אפשר, ואז אדם מקבל כוחות בכל זאת. אנחנו מדברים עכשיו על מה האדם צריך לעשות, ואנחנו לא כל כך רואים שיש לו מה לעשות. אז השאלה היא, האם אנחנו נשארים בזה, או שאנחנו בכל זאת עוברים שלבים ומחייבים את הבורא לעזור לנו.

תלמיד: אחרי הכנס מורגשת עלייה בכל הכלי, ויש לנו הזדמנות או להמשיך בכל הכוח ולסחוף את כל החברים למשהו חדש שהוא לא בהכרח ברור, לאיזו התחזקות בינינו, או לחכות שהבורא יעשה משהו בשבילנו. אם אנחנו עושים איזו התחזקות, האם זו באמת התחזקות או שזה "בכוחי ועוצם ידי" ואנחנו באשליה שאנחנו מתקדמים? עד כמה האדם צריך להגיד פה שהוא חייב להתחזק, חייב להוסיף, או שעכשיו הבורא צריך להחליף לו הילוך ולא שהוא גיבור ומחליף הילוכים?

מה האדם עושה?

תלמיד: כן, האם אנחנו צריכים לעשות התחזקות מצידנו, או לחכות שהבורא עכשיו יחליף לנו כוח? מי מחליף את הכוח?

ודאי שהבורא מחליף את הכוח, אבל מי שדורש הילוך חדש זה הנברא.

תלמיד: אם נבקש מהבורא שיחליף לנו הילוך עוד לפני שנרגיש שמתדרדרים אחורה?

איך תבקש? מאיפה תיקח חיסרון?

תלמיד: כלומר חייב להיות פה ניתוח של המצב, שאנחנו כבר מתחילים להתדרדר אחורה.

ודאי, על זה מדובר.

תלמיד: ומה גורם לאדם לא לפספס את הניתוח של המצב הזה?

הסביבה.

תלמיד: האם זו בקשה אחת או הצטברות של מספר בקשות שמוציאות את האדם ממצבו?

מספר בקשות.

תלמיד: האם עצם הבקשה היא כבר העלייה אליה אנחנו משתוקקים?

לא.

תלמיד: מהי התועלת הרוחנית בשאלות שאנחנו מבררים עכשיו כדי לצאת ממצב הירידה?

אנחנו מגלים יותר באיזה חיסרון אנחנו צריכים להיות כדי להגיע לעלייה מושלמת.

תלמיד: האם הבקשה צריכה להיות לקשר עם הבורא דרך חיבור, או תפילה עבור החברים?

גם וגם.

תלמיד: רב"ש מדבר על כך שהאדם קיבל ירידה מפני שהסתפק בקצת שלימות ורצה להישאר בה בקביעות, והורידו אותו כדי שלא יסתפק במועט. זה קצת מזכיר כמו בפרצוף רוחני שיש ביטוש.

יש את הדוגמה של הזקן שמסתכל על הרצפה לראות מה איבד. איפה הנקודה, כמו בביטוש, שבה אדם מרגיש שהוא כבר לא יכול להשפיע יותר אבל זה לא גורם לו לנפילה, אלא הוא יוצא כדי לעלות עוד פעם, כדי להשפיע יותר. איך אנחנו כחברה משתמשים בכך שעכשיו אין לנו כלי לעשות עוד השפעה, עוד נחת רוח לבורא, ודווקא עולים לחשבון חדש ומוצאים כלים חדשים? האם יש פעולה כזו שאנחנו צריכים לחפש?

ודאי, אנחנו צריכים תמיד לדאוג לחידוש האמונה.

תלמיד: האם זה יכול להיות משהו שאנחנו הולכים אליו בשמחה או שזה דבר עצוב?

לא, למה עצוב? לא. אני רואה דווקא בין הספורטאים, בין כל מיני אנשים שנוסעים, הולכים בדרך לקראת משהו, שאפילו שיש לפניהם עבודה, זו עבודה של גילוי הכוחות.

תלמיד: אז בסופו של דבר זה צריך להביא אותנו, אפילו בעשירייה, נניח לעשות איזו סעודת הודיה. האם צריכים במשהו לחזור לעשות חשבון כלפי המטרה, כלפי המצב שלנו?

כן.

תלמיד: המשפט הזה "קוי ה' יוסיפו כח", הוא משפט מאוד רגשי, משתמשים במילה "קוי ה'", וגם יש את הציטוט "קוה אל ה' חזק". ככל שבחברה "קוה ה'" יהיה יותר חזק, כך נוכל באמת להגיע לדרישה יותר חזקה. מהו "קוי ה'" שאנחנו צריכים להגיע אליו יותר במדויק?

מי שרוצה להגיע לקשר ישיר, קצר עם הבורא, מי שנמצא בנטייה לזה, תמיד מצפה לחידוש כוחות.

תלמיד: הנטייה להיות בקשר יציב עם הבורא זאת התקווה שלנו כביכול?

כן, ודאי.

תלמיד: אנחנו מדברים על מה האדם צריך לעשות, אבל רואים שאין לו כל כך מה לעשות, ובמצב הזה האדם צריך לחייב את הבורא שיעזור לו. איך מחייבים את הבורא שיעזור לנו?

להשתדל בכל מצב להיות מכוון אליו בציפייה שאתה מוכן לקבל ממנו עזרה וזה ישפיע על הבורא.

תלמיד: איזו עזרה אני צריך להיות מוכן לקבל ממנו?

עזרה לעלייה, לעומת מה שאתה נמצא.

תלמיד: איך אדם יכול להחזיק את עצמו במצב שהוא כל הזמן פתוח לקלוט את העזרה שהבורא רוצה לתת לו, כדי שיוכל להבחין בה ולהשתמש בה?

אדם יכול לשחק עם עצמו, שהוא כל הזמן נמצא במצב שמצפה מהבורא שישנה אותו ממצב למצב יותר ויותר גבוה.

תלמיד: ואם הוא מחזיק את עצמו במצב הזה, אז הוא מבחין בשינויים שהבורא עושה עליו?

כן.

תלמיד: ואז הוא גם מוכן לקבל אותם?

מוכן.

תלמיד: האם הצורך לעזרה מלמעלה בדרגה חדשה, תמיד יהיה כתוצאה מהתכללות בינינו?

בדרך כלל כן.

תלמיד: יש הבדל בין ירידה לפני שאדם פורץ לרוחניות לבין ירידה שהיא בדרך לפני הפריצה?

הבדל בין הירידות?

תלמיד: הבדל בין הירידה בשלב האחרון כביכול, לפני שאדם עובר מחסום, לבין ירידה שהיא פשוט בדרך?

כנראה שיש.

תלמיד: ויש משהו מיוחד בירידה הזו או שזו פשוט הצטברות של ירידות שגורמות למעבר?

זו הצטברות של ירידות.

תלמיד: אמרת שאדם צריך לצפות מהבורא שייקח אותו יותר ויותר גבוה.

כן.

תלמיד: אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. יש אולי שנייה של מצב גבוה ושנה שהמצב רק יותר ויותר נמוך. האם צריך לשלם על זה? זה התשלום? האם בשביל להיות שנייה בהרגשה שהבורא לוקח את האדם גבוה, הוא צריך לעבור עכשיו תקופת זמן ממש ארוכה שהוא בירידה?

יכול להיות לא כל כך ארוכה, יכול להיות שכן, זה לא אנחנו עושים, זה עניין של המדרגות.

תלמיד: זה לא מאוזן.

אני לא יכול למדוד את זה. אני לא יכול למדוד.

תלמיד: במצב של ירידה, לוקחים מהאדם את הטעם, לפעמים גם את השכל, ואתה מרגיש שהגוף שלך פשוט רוצה לברוח.

כן.

תלמיד: את כל הכוחות אני משקיע רק על מנת להחזיק במסגרת, לא לצאת מפה, אבל זה מצב פסיבי כזה, אתה לא עושה תנועה כדי לצאת או להתקדם. איך מוצאים את הכוחות כדי בכל זאת לעשות התגברות או תנועה ולא רק להישאר במקום ולהחזיק, לא ליפול?

קשר חברתי.

תלמיד: הרבה פעמים שאלנו אותך במשך השנים, אבל לפי תשובתך היום, מהי ברית עם החברים ומהי ברית עם הבורא?

ברית עם החברים זו הסכמה כללית בקבוצה, עשירייה, על איזו עבודה רוחנית אנחנו צריכים לבצע בינינו. וברית עם הבורא היא שאני מבין מה עליי לעשות ומה אני מבקש מהבורא שהוא יעשה.

תלמיד: כשאמרת "אני מבין", זה יחס שלי אישי עם הבורא?

כן.

(סוף השיעור)