שיעור צהריים 22.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אם אין אני לי מי לי - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אם אין אני לי מי לי", קטע מס' 1 מתוך רב"ש מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'".

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכול עושה הבורא. כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשייה, שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי, מי לי". כלומר, שהכול תלוי בבחירת האדם. אומנם לאחר המעשה, האדם צריך לומר, שהכול הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר."

(הרב"ש, מאמר 19, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'", 1990)

קריין: קטע מספר 2 מתוך אגרת ט"ז בעל הסולם.

"כבר אמרתי בשם הבעש"ט. כי קודם עשיית המצווה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי, מי לי". אבל אחר המעשה, מחויב האדם להתיישב בעצמו, ולהאמין שלא מכוחי ועוצם ידי עשיתי המצווה, אלא רק מכוח ה', שכן חשב עליי מכל מראש, וכן הייתי מוכרח לעשות.

כמו כן הסדר במילי דעלמא (בענייני העולם), כי שקולים הם הרוחניות והגשמיות, לכן טרם שאדם יוצא לשוק להרוויח דבר יום ביומו, צריך הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטית, ולומר אז: "אם אין אני לי, מי", ולעשות כל ההמצאות שעושים הגשמיים, בכדי שירוויח מעותיו כמותם.

אולם בערב, כשבא לביתו ושכרו איתו, חס ושלום מלחשוב שבריבוי המצאותיו, עשה את הרווח, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום גם היה מצוי שכרו בידו. כי כן חשב עליו השי"ת מכל מראש, וכן מוכרח להיות. ואע"ג שבשכל החיצון, הם דברים הופכיים, ואינם מקובלים על לב, מכל מקום, מחויב האדם להאמין כן, כי כן חקק עליו השי"ת בתורתו, מפי סופרים ומפי ספרים."

(בעל הסולם, אגרת ט"ז)

שאלה: אני קצת מבולבל. קראנו כל מיני מאמרים על אמונה למעלה מהדעת, וזה בדיוק ההיפך, אז מתי אני פועל למעלה מהדעת, האם אני עושה את זה רק בשיעור הבוקר או כשאני עם החברים?

למעלה מהדעת אני פועל בכל מצב שאפשר. אני תמיד רוצה להיות באמונה למעלה מהדעת, למה אני צריך לבחור לזה זמן מיוחד, מצב מיוחד. מתוך זה שאני נמצא באמונה למעלה מהדעת, אני גם יכול לבחור מתי ואיך להתייחס לאנשים ברמה שלהם. ככה זה.

תלמיד: אבל המאמר הזה שעכשיו קראנו מייעץ לנו באופן מפורש להגיד "אם אין אני לי מי לי".

כן אז מה? ודאי שאם אין אני לי מי לי, אתה כך צריך להתייחס לכל המציאות, שאתה בונה את המציאות, אתה מייצב את המציאות. יש לך כלים לפנות לבורא, חברים והכול, אבל אתה צריך לדעת שרק אתה מייצב את המציאות.

שאלה: אז בעצם זה יותר אישור של שני העולמות המקבילים שעליהם דיברנו מקודם?

אני לא רואה את זה כשני עולמות המקבילים. אולי כן כדאי להגיד למתחילים, אבל בעצם זה לא עולמות, זה יחסים. אני האחד נמצא ואני בוחר איך להתייחס לכל דבר או בדעת או באמונה למעלה מהדעת. זה סך הכול. אבל אין כאן שני עולמות. אין בכלל עולמות, יש מציאות שאני מייצב בתוכי או באמונה למעלה מהדעת או בתוך הדעת, זה הכול.

שאלה: כשהאדם חוזר הביתה בערב ואומר שהכול הבורא עשה, זאת בעצם הפעולה של למעלה מהדעת, אחרי שכל היום הוא אמר אם אין אני לי מי לי?

אם הוא כל היום אמר "אם אין אני לי מי לי", ובאמת לא חשב שזה תלוי בבורא אלא חשב רק על עצמו, אז יש לו אחרי זה עבודה גדולה לשייך את זה לבורא, כן, ולהגיד שעשה כך בצורה הנכונה. כי עם אין אני לי מי לי זה הוא עובד נגד הרצון שלו לשייך את זה לבורא. הוא רוצה לשייך את זה לבורא אבל חייב להיות ההיפך, מה שאין כן לא בזמן העבודה הוא חייב לשייך את זה לבורא בלבד.

תלמיד: אז בעצם האדם עושה פעמיים פעולה של למעלה מהדעת גם כשהוא משייך לאין אני לי מי לי וגם בסוף היום כשהוא משייך לבורא?

יפה מאוד. כן.

שאלה: בהתאם למאמר שהכול נקבע על ידי הבורא, אם כך מהי מטרת התפילה שעלינו להעלות, אם הכול נקבע מראש?

זה לא שייך ל"הכול נקבע מראש". מאיפה אני יודע? אני לא יכול להגיד שהכול נקבע מראש, אני צריך לעשות כול מה שבעיניי, ושזה הגורל שלי וזה החיים או המוות, למרות שהכול כבר מוחלט מראש. אחד לא שיך לשני. זה כמו שאנשים ברחוב מתבלבלים. זאת כל העבודה של איינשטיין, מה זה המושג של הזמן, זאת הבעיה שלא יכולים עד היום להבין אנשים ולפתור אותה. איך יכול להיות המושג הזה "זמן" ואין זמן, ולפני ואחרי, וזמן יכול להיות נע ונד שזה פרמטר חופשי מהמציאות, או כמו שסטיבן הוקינג אומר, ממש כך, זה כל העניין, שאנחנו צריכים להיות למעלה מזמן, תנועה מקום. אז באיזה מושג זמן אנחנו נהייה? [זה] שאנחנו נקבע.

שאלה: אם אפשר יותר לחדד. כשאני בפעולה של "אם אין אני לי מי לי", הרי אנחנו לומדים כל הזמן שעצם הפעולה היא כל הזמן לשייך הכול ל"אין עוד מלבדו", אז מה ההפרדה פה?

אם אין אני לי מי לי זה שאתה צריך כל הזמן להיות מנוגד לזה שאתה רוצה להגיד שיש בורא, אתה מוחק אותו כביכול מכל המציאות.

תלמיד: אבל אנחנו ניסינו להעביר את הימים האלה עכשיו בעיקר באמונה למעלה מהדעת, להעביר את כל משך היום בלשייך הכול אליו שהוא מסובב הכול.

כן.

תלמיד: אז איפה אם אין אני לי מי לי?

חוץ מאותם הזמנים שאתה אומר אם אין אני לי מי לי, שהכול תלוי בי.

תלמיד: אבל זה מיקס כזה, זה הכול תלוי בי לשייך אליו.

זה לא מיקס, אתה מוחק אותו כאילו. אין מראש, שום דבר לא חתום מראש, אני עכשיו קובע איך אני אקבע את הסוף?

שאלה: הסוף הזה זה לא לראות שהוא שולט בכל המציאות?

אחרי הכול.

תלמיד: אז אם אפשר עוד פעם. בפעולה של "אם אין אני לי, מי לי", אני פועל, הפעולה היחידה שאני עושה, אני לוקח אחריות לקבוע ש"אין עוד מלבדו". אני לא מבין איפה ההפרדה?

לא, אתה לא לוקח אחריות לקבוע "אין עוד מלבדו". אתה עכשיו צריך לפעול ולהגיד, בפעולה שלי, מה שאני אעשה, איך שאני אעשה ואיך שאני אצליח, תלויה התוצאה. זהו. ולא שהבורא קבע מראש שיקרה מה שיקרה, והוא יודע ואני לא יודע, ולכן אני ככה עובד. אלא הכול אני עושה עכשיו, הכול אני קובע.

תלמיד: ובסוף היום?

ובסוף היום אתה צריך להגיד ש"אין עוד מלבדו", ממש.

תלמיד: זה חלק זמן, זה פרק זמן שאני צריך להקדיש לזה או שזו הרגשה כללית?

חוץ משאתה צריך לקבוע "אם אין אני לי, מי לי", כל היתר אין עוד מלבדו.

תלמיד: וזה יכול להיות בהרבה מצבים כל רגע?

כן. לא כל רגע, כל יום.

שאלה: מה הכוונה של רב"ש לפני פעולה ואחרי פעולה? מהי הפעולה והאם לפני הפעולה זה בתוך הדעת ואחרי הפעולה זה למעלה מהדעת? מהי הפעולה?

הפעולה לעשות כל דבר שאני עושה באמונה למעלה מהדעת, בדרך כלל. זה מה שאני יכול לענות.

קריין: קטע מספר 3 מתוך הרב"ש, מאמר 18, "מי הוא הגורם לתפילה".

"אסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' ייתן לי התעוררות מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל אמר, שעל עתיד אדם מחויב להאמין בשכר ועונש. היינו שהוא צריך לומר "אם אין אני לי, מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" (פרקי אבות א').

אם כן אסור לחכות על רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם לא עכשיו אימתי. ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום לעבוד עבודת הקודש". אלא כמו שאמרו חז"ל (פרקי אבות ב', ה') "ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה"."

(הרב"ש, מאמר 18, "מי הוא הגורם לתפילה", 1986)

זאת אומרת, הכול נמצא תמיד בידי האדם.

שאלה: אתה מלמד אותנו שיותר טוב לאהוב את החבר בתוך הדעת מאשר מעל הדעת. אז עבור מה אנחנו צריכים אמונה למעלה מהדעת, אם אפשר לאהוב את החבר בתוך הדעת, אם זה הדבר הכי גבוה שיכול להיות בעולם?

זה כדי שאנחנו נראה את המציאות בצורה אמיתית, איפה שלא רואה את המציאות אף אחד שבעולם הזה.

אנחנו נבראנו בעולם הזה, מה זאת אומרת בעולם הזה? בתכונות מיוחדות, מסוימות, מוגבלות, מאוד פרימיטיביות. בתכונות האלה אנחנו חיים, בתכונות האלו אנחנו מפתחים את המדעים שלנו, וחושבים שחוץ מזה לא קיים כלום. בזמן האחרון התחילו לחקור ולהגיד שכן יש איזו מציאות שהיא קיימת בצורות זמן ובממדים אחרים. עוד רמב"ם לפני שבע מאות שנה כתב שכל המציאות הרוחנית היא נמצאת למעלה מהזמן. מה אנחנו צריכים לעשות?

חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך נשנה את התכונות שאנחנו נולדנו איתן. בתכונות החדשות האלו נוכל להרגיש את המציאות האמיתית, שהיא לא מוגבלת על ידי התפיסה שלנו הקטנה הזאת, האגואיסטית, הצרה. זה מה שאנחנו מנסים על ידי חכמת הקבלה לממֵש. לכן חכמת הקבלה כך היא נקראת, חכמה איך לקבל, איך לגלות, איך לראות, להבין, להרגיש את המציאות האמיתית, ולא מוגבלת שעוברת דרך הרצון לקבל שלנו ומתראה לנו כאן, מה שנקרא בעולם הזה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לחבר את אין עוד מלבדו, את טוב ומיטיב ושיש לו נחת רוח מהעבודה הזאת?

כן, אנחנו צריכים לחבר את כל הדברים ועוד כמה יחד, שיהיה לנו יותר קל בהצלבה של כל הנתונים האלה להגיע להבחנה הרוחנית.

שאלה: לפני כמה שנים היה לי קשה לקום לשיעורים, ועכשיו אני כבר נמצא במצב שאני לא יכול שלא לקום לשיעור. אם אני חוקר את המצב הזה, זה לא אני עושה את זה, יש איזושהי מוטיבציה אוטומטית. האם בעשירייה אפשר ליצור מצב דומה שאני לא אוכל שלא לחשוב על החברים?

כן, על זה כתוב "הרגל נעשה טבע שני". הכול אפשר עד כדי כך שלא תוכל שלא להשפיע, אלא בטוח שאני חייב להשפיע, אני מבקש שתהיה לי אפשרות לאהוב, אני סובל מזה שאני לא אוהב. ודאי שזה כך יהיה.

שאלה: כתוב "אם אין אני לי, מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני"¹. מה הכוונה מי אני? אתה יכול קצת לפרט את הביטוי הזה? לא ממש מובן.

"מי אני", זאת אומרת אני לא יודע מי אני. אתה יודע מי אתה? כשאני אשאל אותך מי אתה, מה אתה תביא לי, פתק מהרופא? אנחנו לא יודעים מי אנחנו. אנחנו נראים לעצמנו שאנחנו חיים בגוף חם, כל מיני דברים. אבל מי אני? איפה ה"אני" שלי? אני לא יודע. בואו נחליף את כל חלקי הגוף, ידיים, רגליים, אפילו לב, אפילו מוח. מתי אני אפסיק להתקיים בתוך הגוף הזה? יש משהו בו שאני אוכל לעקור ממנו? אני לא יודע. לכן ישנה שאלה, מי אני, מה אני.

תלמיד: אתה יודע מה התשובה?

אני יודע, גם אתה תדע. חכמת הקבלה לא מגלה לפני הזמן, כי היא רוצה שאדם יגלה את זה בצורה מוחשית, בתוך הכלי, בתוך הרצון, בתוך הבשר. אחרת זה לא טוב.

שאלה: האם אני מבין נכון שהנושא הזה של "אם אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו", זה כמו אמונה בדעת ואמונה למעלה מהדעת?

זה יכול להיות, כן.

תלמיד: איך בכל זאת בצורה נכונה לבנות את העבודה בתוך הדעת עם "אם אין אני לי מי לי" שתשרת את "אין עוד מלבדו" ואמונה למעלה מהדעת?

רק דרך מרכז הקבוצה. הכול נעשה קל אם אנחנו מממשים את זה במרכז הקבוצה. והכול מאוד קשה אם אנחנו עושים את זה בצורה אחרת, ממש כך.

תלמיד: אני באופן אישי תמיד נזהר שלא לקחת את האפשרות הזאת שקיימת בהשפעה ולבנות הכול על מנת שתהיה כזאת הזדמנות. אבל תמיד יש איזשהו קונפליקט בין אמונה מעל הדעת, לעבודה בדעת.

לא לפחד, אל תפחד משום דבר. אם אתה קם לשיעורים, אם אתה נמצא איתנו, אל תפחד מכלום. תמיד יש לך אפשרות ליפול בינינו ולקום מחדש, "אלף פעם ייפול צדיק וקם".

תלמיד: יש סכנה שאולי לא תהיה הזדמנות כזאת להיות כל יום בשיעור ולהשתתף בהפצה. בסופו של דבר בתוך הדעת אני צריך לעשות הכול בשביל שתהיה לי את ההזדמנות הזאת.

נכון, ודאי שאתה צריך לדאוג לזה כל הזמן. מאיפה אתה יודע מה הבורא יעשה איתך מחר? אולי הוא מחר יוציא אותך מהקבוצה ויחזיר אותך להיות האדם הרגיל? אתה צריך לפחד מזה שזה יקרה, הוא לא חתם איתך שום הסכם.

תלמיד: תכלס כל העבודה בדעת צריכה להיות מופעלת כלפי זה. אני צריך לפחד ולעשות הכול על מנת שזה יהיה בטוח מהצד שלי.

אבל בתוך הרגש ולא בתוך השכל. כמו תינוק שמחזיק את האימא, תנסה להוציא אותו ממנה, הוא נדבק לגופה ולא רוצה לרדת ממנה, כך אתה צריך להיות.

שאלה: זה מורגש שיש פה ממש עבודה בתוך העבודה שלנו. למה אני מתכוון? שבתחילת העבודה צריכים ללכת למעלה מהדעת על מנת לתת יגיעה וב"אין אני לי מי לי". בסוף העבודה צריכים ללכת למעלה מהדעת בשביל לשייך הכול אליו. באמצע העבודה צריכים לעשות איזה תיקון מסוים, איך עושים את התיקון הזה?

דבקות. כל העבודה גם בהתחלה, גם בסוף וגם באמצע, היא רק דבקות עם החברים, בין החברים עם הבורא, ככה זה.

שאלה: הקבוצה היא המנגנון עצמו שיש לך חשק להגיע לשיעור. אם הקבוצה לא רוצה שתבוא לשיעור, אין מצב שתגיע. זה מה שאני מרגיש. כשעברתי לאילת אני פתאום קם בשלוש בבוקר להיות בשיעור איתם, ואני אף פעם לא עשיתי כך. האם המנגנון של הקבוצה משפיע על כמה אתה יכול להגיע או לא להגיע לשיעור?

עברת ל"עיר הקודש", לכן אתה ככה. תראה את הקריין עכשיו שיושב כאן, הוא ברח מאילת, תסתכל עליו איך הוא נראה ותסתכל על עצמך איך אתה נראה. אתה רואה, כל אחד מוצא את המקום שלו. אני מתפלל עבורכם. תצליחו שניים.

תלמיד: ואני גם מתפלל שאתה תזכה לראות את גמר התיקון עם כל התלמידים שלך.

זו באמת ברכה גדולה. תודה.

שאלה: בעל הסולם כתב שגם לפני יציאה לשוק שזו פעולה גשמית לגמרי, וגם לפני עשיית מצווה שזו פעולה רוחנית צריך להגיד "אם אין אני לי מי לי". אז מה זו יציאה לשוק בעבודה ומה זו עשיית מצווה בעבודה?

זה לא חשוב באיזו רמה הוא עושה את הפעולה, הוא תמיד צריך להגיד שמה שהוא עושה הכול תלוי בו והתוצאה תהיה ממנו. הוא לא רוצה לפני פעולה לקחת את הבורא כשותף, הוא לא רוצה שום עזרה מהבורא. הוא רוצה שממנו תצא נטו פעולת ההשפעה, שהוא רוצה לתת לבעל הבית.

תלמיד: איך אני יכול לעשות פעולת השפעה? אני רצון לקבל.

בעל הבית אומר לך, "אתה תאכל, אני נהנה מזה שאתה אוכל, לא חשוב איך אתה אוכל בכוונה או בלי כוונה". "לא", אומר האורח, "לא לא לא. אני רוצה בכוונה, עד שאין לי כוונה אני לא עושה. לכן אני יוצא לשוק", "שוק" זה נקרא מקום שבו משוטטים כל המחשבות והרצונות שלי, אני מבולבל בהם. "עד שאני לא סוגר הכול, "אם אין אני לי מי לי", אני לא מגיע להתקשר לבעל הבית". רק בצורה כזאת.

תלמיד: מאז שאנחנו לומדים מהבית קשה מאוד לצאת מהשוק.

יותר קל לך היה כאן?

תלמיד: כן, כי בשיעור יש איזושהי השגחה, שוטרים ושומרים, ובבית זה פשוט שוק אחד בלתי נגמר.

אז אולי זה טוב? לי נראה שזה יותר נוח וטוב לעבודה פנימית פרטית. כך אני חושב.

תלמיד: פשוט הבחירה עכשיו מאוד חדה, זה או אתה רב או כל העולם על המסך. זה מאוד התחדד.

אז למה זה לא טוב?

תלמיד: אני לא יודע מה טוב. אני עם "בני ברוך", אין לי אופציות. פשוט זה נהיה קצת יותר קשה להישאר בריכוז בשיעורים, מאוד מאוד קשה. אבל יש עשירייה, זה מחזק.

קיבלת יותר חשיבות לעשירייה?

תלמיד: לגמרי.

זה טוב. אני מרגיש כך אצל הרבה אנשים וזה באמת סיכום יפה.

סדנה

איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו לקראת השיעור של מחר? לקראת הסעודה של היום? לקראת הערב? בואו נדבר, איך נגבש את עצמנו כדי סוף סוף באמת להתקדם לגילוי הבורא באיזשהו צעד ממשי?

*

(סוף השיעור)

---

1. "אם אין אני לי, מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" (פרקי אבות א')↩