שיעור בוקר 15.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 759,

מאמר: "מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמוד 759, מאמר "מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה".

אני ממליץ לכל אחד ולכל אחד להסתכל בתוך הספר ולעקוב יחד עם הקריין. לא להסתכל עליי ולא על התקרה ולא לאיזה כיוונים אלא לתוך הטקסט.

מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה

תשמ"ח - מאמר ל"ב
1987/88 - מאמר 32

"חז"ל בחולין (דף ז' ע"ב) אמרו וזה לשונם "ואמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר, מה' מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו".

ויש להבין, מה רמזו לנו חז"ל בזה, בעבודה, שנדע, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

ובכדי לבאר זה, צריכים לזכור תמיד את מטרת הבריאה ותיקון הבריאה, שהם ב' דברים מנוגדים זה לזה. כי מטרת הבריאה היא, שהנבראים יקבלו מה' טוב ועונג, כמו שנאמר, שרצונו להטיב לנבראיו. ותיקון הבריאה הוא ממש להיפך, היינו להטיב להבורא. זאת אומרת, שמטרת הבריאה היא לתועלת הנבראים, מה שאין כן תיקון הבריאה הוא, שהנבראים יחשבו תמיד אך ורק לתועלת הבורא. וכל זמן שאין הנבראים הגיעו למדרגה זו, כלומר, שאין הם צריכים לצורך עצמם שום דבר, אלא כל מה שהם רוצים לחיות, הוא בכדי שיהיה ע"י המעשים שלהם לתועלת הבורא, אלא שרוצים לחיות לתועלת עצמם, אין הנבראים מסוגלים לקבל את הטוב והעונג, מה שה' חשב לתת להם.

ובבחינת העבודה לשמה, נבחן שכר ועונש לפי שיעור שהם רוצים להשפיע לה'. זאת אומרת, בזמן שיש להם חשק להשפיע להבורא, זה נקרא אצלם שכר. ובזמן שהם רואים, שכל חשקם הוא לתועלת עצמם, ואין ברצונו שום אפשרות להשתוקק לעבוד לתועלת ה', זה נבחן אצלם עונש. ובהאמור יוצא, כשהאדם מרגיש, שהוא נמצא במצב של ירידה, כלומר שאין לו שום רצון וחשק להשפיע לה', יש אז ב' אופנים:

א. שהוא לא מרגיש מהמצב הזה שום יסורים וכאב, מזה שבא למצב של שפלות, אלא משלים עם המצב, ומתחיל לחפש סיפוק מדברים, שכבר אמר עליהם שהם פסולת, שאין זה מאכל אדם. מה שאין כן עתה, שהוא רואה, שאין הוא מסוגל לקבל חיות מדברים רוחניים, כי נפגם אצלו הטעם של רוחניות, ורוצה בינתיים לחיות ולקבל סיפוק מגשמיות, ואמר, אני מחכה להזמן, שאני אוכל לעבוד בלי התגברות, כלומר מתי שיתנו לי התעוררות מלמעלה, אז אני אחזור לעבודה, ובינתיים אני רוצה להמצא במצב הזה, שאני נמצא בו כעת.

ב. בזמן שהוא מרגיש במצב של ירידה, הוא מרגיש כאב וחסרון, בזה שנפל ממצב, שהיה חושב, שכבר זכה להיות כמו בן אדם. כלומר, שהמזונות שהיה מפרנסו, ומזה קבל כל חיותו, היו רק מדברים, שאין להם שייכות לבעלי חי. וחשב, שעוד מעט הוא יזכה לכנס להיכל המלך, ויזכה לטעמי תורה ומצות. ובלי שום ידיעה והכנה, הוא רואה, שהוא נמצא בשאול תחתיות, שאף פעם לא עלה בדעתו שיש דבר כזה.

כלומר, לאחר שהוא בא לידי ידיעה ברורה, שהוא כבר יודע מה היא מטרתו בחיים, הוא רואה עכשיו את עצמו בחבורת חתולים, שעומדים על יד פחי זבל ואוכלים את הפסולת, מה שבני אדם השליכו, שאין בני אדם יכולים להנות מזה, היות שזה אינו ראוי למאכל אדם. ועכשיו הוא בעצמו נהנה מזה הפסולת, שהוא בעצמו, כשהיה בבחינת אדם, היה אומר על החיים האלו, שהם פסולת. ועכשיו הוא בעצמו אוכל את הפסולת שהוא זרק. ולכן כשהוא מסתכל על שפלותו, מתעורר בו כאב ויסורים, לאיזה מצב הוא הגיע.

אולם גם אז יש לפעמים, שהאדם מוסיף חטא על פשע. כלומר, שלא די שהוא במצב השפלות, אלא הוא בא אז לידי יאוש, שאומר, שאין הוא מסוגל להאמין, שהבורא הוא שומע תפלת כל פה. אלא שהוא אומר אז, היות שכבר הייתי ברום המעלות כמה פעמים, וכמה פעמים ירדתי למצב הזה, אם כן אני מוכרח לומר, שהעבודה הזו אינה בשבילי. כי לפי שאני רואה, אין לדבר סוף, אלא המצב הזה יכול להיות כל ימי חיי. אם כן מה לי להצטער בחינם, שאני חושב, אולי סוף כל סוף ה' ישמע בקולי, הלא כל אדם לומד מהעבר, ממה שהאדם נרשם, ממה שעבר עליו. נמצא, היאוש הזה דוחף אותו מהעבודה, ורוצה לברוח מהמערכה.

אולם האדם צריך להאמין בב' דברים, שרק ע"י זה הוא יכול להתקדם בעבודה:

א. שכל הירידות והמחשבות זרות שיש לו בעבודה, הוא לא שלקח זה בעצמו, אלא הכל בא מה'. כלומר, שה' שלח לו את המצבים האלו, ואין שום כח אחר בעולם, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שאין שום כח אחר בעולם, רק הכל בא מה' (עיין "שמעתי", מאמר א', "אין עוד מלבדו").

ובאמת יש להבין, מדוע ה' שולח אלו המצבים, והלא זה הוא נגד המקובל, מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכאן אנו רואים להיפך, במקום שהיה צריך לקבל עזרה, ולראות כל יום, איך שהוא מתקדם קדימה, הוא רואה שהוא הולך אחורה. כלומר, שהוא רואה כל פעם, איך שהוא כל כך משוקע באהבה עצמית. זאת אומרת, במקום שהיה צריך להיות, שכל יום הוא מתקרב לרצון להשפיע, הוא רואה כל יום, איך שהוא מתקרב לאהבה עצמית.

היינו שמטרם שהוא התחיל בעבודה דלהשפיע, לא היה לו כל כך טעם ותענוג באהבה עצמית. והיה חושב, ברגע אחד, מתי שהוא רוצה, הוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, והוא יכול לעבוד בלי שום תמורה עבור עצמו. מה שאין כן עתה הוא רואה, שאין בידו להתגבר אף צעד אחד בלי רשותו של המקבל שלו, והוא בא לידי מצב, מה שאמרו חז"ל "רשע ברשות לבו". מה שאין כן "צדיק, לבו ברשותו", ש"לב" נקרא רצון. זאת אומרת, שהוא בגלות, והרצון לקבל לעצמו שולט עליו בלי גבול, ואין שום כח לאדם, שיהיה בידו ללכת נגד לבו, הנקרא "רצון לקבל". וזהו הפירוש, ש"רשע הוא ברשות לבו".

אולם השאלה היא, מי נקרא "רשע", שנגיד שהוא נמצא ברשות לבו. זהו דוקא בזמן שהאדם הגיע למצב, שהוא רואה, שהוא "מרשיע את קונו", שאין בידו היכולת לשמור תו"מ בעל מנת להשפיע, אלא הוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית. ובזמן שלבו אומר לו, תעשה מה שאני אומר לך, הוא הולך בלי שום שכל, ואין לו זמן אפילו לחשוב, מה הוא עושה. וזהו נקרא בחז"ל "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". רק אח"כ, לאחר המעשה, הוא מסתכל על עצמו, איזו שטות הוא עשה. ורק אז, במצב הזה, האדם רואה מה שחז"ל אמרו "רשע הוא ברשות לבו".

והתשובה על השאלה, למה הקב"ה שולח לו זה, היינו המצבים של שפלות, הוא בכדי שהאדם יראה את האמת, כלומר מה שהרצון לקבל מוכן לעשות, בכדי שיתרבה את אהבה עצמית, שהוא לא מסתכל על שום דבר, אלא מכל דבר שהוא יכול להוציא תענוג, הוא מוכן לעשות הכל.

נמצא לפי זה, שהבורא מסייע לו כל פעם להגיע לראות את מצבו האמיתי. כלומר, מה שהיה מוסתר בלבו, ולא ראה את המחלה שלו, לכן באה עזרת הבורא, וגילה לו את חומר המחלה. כלומר, שלא צריכים להאמין, שהרצון לקבל הוא דבר רע, אלא עתה הוא רואה זה בעצמו. וזה דומה לאדם, שהוא רואה, שהוא אינו בסדר, ונכנס לבית חולים לעשות לו בדיקות וצילומים. והבדיקות מראות חס ושלום שיש לו מחלות מסוימות, היינו חולה לב, וריאות. באו בני המשפחה להנהלת בי"ח בטענות, אנו הביאנו אדם, שיש לו קצת חום וכדומה, ולא חס ושלום מחלות מסוכנות, ואתם, היינו הרופאים שלכם, והרנטגן, והצילומים, הכניסו את בננו למחלות מסוכנות.

כמו כן אצלנו, הרצון לקבל שבנו הוא לא היה כל כך רע, שיהיה מסוכן. ונכנסנו לעבוד כאן, שאמרו לנו, שתיכף אנחנו נקבל את השלימות, מה שאנו חשבנו על הרע שבנו. ופתאום, לאחר בדיקות וחקירות, מה שאתם עושים, אנחנו רואים, שהרע שבנו הוא דבר מסוכן ממש, שיכולים למות על ידו ולהפסיד את כל חיים הרוחניים. בטח שכמו בגשמיות צריכים לתת תודה לבי"ח עבור מה שגילו את המחלות שלו, היינו הרע שבגופו, כמו כן אנו צריכים לתת תודה לה', במה שגילה לנו את סכנת הרע שבנו, שזהו ממש סכנת נפשות, שיכולים לאבד את כל חיים הרוחניים.

ובטח שאנו צריכים להודות לה', במה שסייע לנו לגלות את המחלה שאנו סובלים. שחשבנו מקודם, שזה רק לא כל כך בקו הבריאות, והבורא גילה לנו את האמת. נמצא, שאנחנו כן התקדמנו להגיע לראות את האמת, היינו צורה אמיתית של הרע שבנו.

ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש בעבודה "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". הנה "אצבע" נקרא מה שאדם רואה בתוך הדעת, כמו שכתוב "כל אחד ואחד מראה באצבעו", או מלשון "מורה באצבע", "נוקף", פירושו חסרון מלמטה. פירוש, האדם, שהוא מרגיש עצמו בחסרון, שהוא למטה בחשיבות, כלומר שהוא מרוחק מה', הידיעה הזו אין הוא מרגיש אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. ובענין "למעלה" יש ב' פירושים:

א. "מכריזין עליו מלמעלה", היינו שזה בא לו מההשגחה פרטית. זאת אומרת, אין לומר, היות שהוא לא שמר עצמו מלנקוף, כלומר שלא היה נזהר בשמירת הגוף. כי ניתן לנו חוקים, שהאדם צריך לשמור עצמו מהזיקות, שלא יקבל הגוף איזה היזק. והוא לא שמר. לכן קבל חסרון בהגוף שלו, המכונה "נוקף". אלא אפילו אם הוא היה שומר עצמו במאה מיני זהירות, לא היה מועיל לו שום דבר, משום שכך גזרו עליו "מלמעלה". כמו שפירש רש"י "מכריזין, גזרו עליו". כלומר, שזוהי גזירה מן השמים, ואין אדם אשם בזה. אלא יכולים לשאול, מדוע גזרו עליו מלמעלה כך.

ב. "מלמעלה" פירושו, שזהו בחינת "למעלה בחשיבות". כלומר, זה שאדם קבל חסרון בעבודה שלו, שהיה עובד בתוך הדעת, כנ"ל שזה מכונה "נוקף אצבעו מלמטה". שפירושו, שהוא רואה עכשיו, שהוא נמצא במצב של שפלות. כלומר, שהוא רואה, שהוא בערום וחוסר כל מעניני עבודה של דרך האמת. ומתעוררת השאלה, האם זה שהוא רואה, שהוא בשפלות, בא לו מחמת שהיה בחסרון מלקיים תו"מ, או להיפך, היות שהתחיל לעבוד ביותר מרץ, מזה הוא בא למצב של ירידה, הנקרא בחינת "נוקף אצבעו מלמטה". בטח צריך לומר, שזה בא מחמת שנתן עודף מרץ בעבודה. ולפי הכלל "מצוה גורר מצוה", היה צריך לראות, שהוא נמצא במצב "של מעלה". ולמה הוא נמצא במצב "של מטה".

התשובה היא, ש"מכריזין עליו מלמעלה". כלומר, גזרו עליו מלמעלה, שיכניסו אותו למקום למעלה בחשיבות. לכן גילו לו את מצבו האמיתי של הרע שבו, בכדי שידע על מה להתפלל. כי בטח יש הפרש, שאנו רואים בגשמיות, אם אדם בא לבקש ממישהו הלואה, להלוות לו כסף, או מי שבא להשני, שיעשה לו טובה, שימליץ עבורו, שלא יתנו אותו בבית הסוהר, או למי שמבקש, היות שהוא נידון למיתה, ויש אדם אחד, שיכול להציל אותו ממיתה. בטח שיש הפרש גדול בין בקשה לבקשה.

וברוחניות מובן הדברים בענין כלי. כי ברוחניות נקרא תפלה, בקשה בשם "כלי". ולפי הכלל, ש"אין אור בלי כלי", לכן יש הפרש בין שאדם מתפלל לה', שיעזור לו, שיוכל לקבל שלימות. כלומר, אליבא דאמת הוא מקיים תורה ומצות ועוסק בגמילות חסדים, רק הוא מבין, מפי השמיעה ששמע, שיש יותר שלימות מכפי שהוא מקיים תו"מ, היינו ביותר כמות וביותר איכות. והוא מאמין במה שכתוב "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכן הוא מבקש מה', שיעזור לו. נמצא, שחסר לו רק דבר קטן. כדוגמת, מי שבא ללוות ממי שהוא איזו הלואה, ומדרך העולם, שאומרים לו, שאתה יכול להשיג גם מאיש אחר. כלומר שלא משימים כל כך לב בעניני הלואה. לכן מדרך העולם, שאם המלוה מסרב לתת, הוא עוזב אותו.

מה שאין כן אם האדם נידון למיתה. ויש איש אחד, שרק הוא יכול להציל אותו ממיתה, אין זה מדרך העולם, שאם האדם מסרב לתת לו הטובה של הצלה, שיעזוב אותו, ויגיד, שילך לאחר שיציל אותו ממיתה, היות שרק המלך בעצמו הוא יכול לתת לו חנינה. לכן אין עוזבים את המלך, ורואים כל האפשרות, שהמלך יתן לו את החנינה.

כמו כן ברוחניות, שצריכים כלי אמיתי, היינו צורך אמיתי, שה' יתן לו את המילוי. לכן כשמראים לו מלמעלה את מצבו האמיתי, שהוא באמת בעירום ובחוסר כל, אז יש יכולת לתת המילוי בכלי הזה, היות שהאדם בא לידי הכרה, שחסר לו חיים רוחניים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה", ואין לו שום אחיזה ברוחניות, כלומר שאין בידו לומר, שעושה משהו לשם שמים, אלא הכל לתועלת עצמו, זאת אומרת שכל בנין דקדושה חרוב אצלו, וכל מה שהוא עושה, הכל הוא משפה ולחוץ. וזה נקרא "תפלה אמיתית", היות שאין לו למי לפנות, אלא הקב"ה בעצמו יכול לעזור לו, כמו שנאמר ביציאת מצרים, שהיתה על ידי הקב"ה בעצמו, כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".

וזה דומה לאדם, שנידון למיתה, ורק המלך יכול לתת לו חנינה. נמצא, בזמן שהאדם מרגיש עצמו, שהוא בחינת רשע, ו"רשעים בחייהם נקראים מתים", זה נקרא ש"נידון למיתה". אלא כשהאדם מבקש מה', שיתן לו במתנה את החיים שלו, זה נקרא, שיש לו "כלי המוכשר לקבל מילוי", כי אין האדם מבקש מה' מותרות, אלא פשוט את החיים הרוחניים.

ובהאמור יוצא, שמצד אחד אדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". כלומר שהאדם צריך לעשות בחירה בעצמו. זאת אומרת, כל מה שיש בידו לעשות, כלומר כל מה שהוא חושב שזה יעזור לו לצאת מאהבה עצמית, הוא צריך לעשות. ומצד השני האדם צריך לומר, שהכל בא מלמעלה, כנ"ל "שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". ולאחר שהאדם כבר בא לידי הכרת הרע שבו, איך שהוא מסכן את חייו, זה נקרא "מעשה". וגם המעשה הזה הוא צריך ליחס להבורא.

ואח"כ הוא צריך לתת תפלה על המעשה. כלומר, שהאדם צריך לייחד, הן החסרון והן המילוי, להבורא. כלומר, לאחר שאדם נכנס בהעבודה דלהשפיע, ועבד במסירות, בכדי להגיע להאמת, אז הבורא שולח לו להרגיש חסרונו. וזה האדם יכול להרגיש רק לאחר שהשקיע עבודה רבה, בכדי להגיע לבחינת להשפיע. אז מודיעים לו, איך שהוא מרוחק מדביקות ה', הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום". ואז, כשהוא נותן תפלה, זה נקרא "תפלה על חסרון חיים", ולא שהוא מתפלל על דברים שאפשר לחיות בלעדם. אלא הוא מבקש פשוט חיים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה בה'"."

שאלה: מה נקרא "אמונה שלימה בה'"?

מי מוכן לענות?

תלמיד: כתוב בשורה האחרונה "זה נקרא "תפילה על חיסרון חיים" ולא שהוא מתפלל על דברים שאפשר לחיות בלעדם. אלא הוא מבקש פשוט חיים הנקרא בחינת אמונה שלימה בה'".

זאת אומרת, אמונה שלמה בה' זה נקרא שמבקש חיות מהבורא ואז מה שמקבל זה נקרא אמונה שלמה. יש עוד מה להוסיף?

תלמיד: לראות שהבורא לא עוזב אותנו. כשאתה מסתכל אחורה אתה רואה שכל המצבים היו לטובתך, בין אם אתה הולך איתם או לא הולך איתם. התשובה היא, תן לזה סיכוי, לך עם זה, גם אם זה קשה, ואז תבוא התפילה ואז תבוא הדבקות. ולמזלנו יש לנו עשירייה, אז זה אומר שאתה לא חייב לעשות את זה לבד.

טוב.

תלמיד: לצערי אין לי תשובה. אולי אמונה שלמה בה' זו תחושת נוכחות ה' והחיבור בינינו. אבל אפשר לשאול שאלה על המאמר?

כן.

תלמיד: למצבים האלה שרב"ש מתאר כאן אני מצליח להגיע רק כתוצאה מאיזו דרמה גדולה, ממצבים דרמטיים, ויש תחושה שזה מגיע מתוך חוסר התקשרות עם הסביבה. האם זה נכון?

זה תמיד נכון.

תלמיד: איך ליצור השפעה כזו כשאנחנו נמצאים רחוק זה מזה, כדי שתהיה לנו תחושה מתמדת וקבועה של הכרת הרע?

אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו יכולים להתקשר על ידי כל מיני כלי תקשורת מודרניים, המרחק בינינו לגמרי לא משפיע עלינו. לכן כך נקבע, שאנחנו נתרחק בשטח הגשמי אבל אנחנו יכולים להיות מחוברים בכלים של הקשר הנוכחי.

תלמיד: אם אני לא מצליח להתכלל עם החברים וירטואלית באופן מספק, האם תוכל לתת איזה עצה, אני יודע שאני לא היחיד שמתקשה עם הקשר הווירטואלי?

רק להשתדל להיות יחד. עם כל הכלים שיש לכם, אנחנו נמצאים בקשר שיכולים להיות יחד אפילו על פני המרחק הגדול.

תלמיד: אנחנו נמצאים כאן ומשתמשים באמצעים האלה, אבל אין תחושה של השפעת הסביבה.

זה סימן שאתם לא משפיעים מספיק זה על זה.

תלמיד: האם יש תחבולות איך נוכל להשפיע זה על זה גם וירטואלית, גם בלי שנפגשים פיזית?

במה שאתם חושבים, במה שאתם מוצאים.

שאלה: איך אני מגיע להרגשה שאני אוכל עכשיו עם החתולים כמו שרב"ש מתאר במאמר? רוב הזמן, גם כשאני בתוך הרצון לקבל, אני לא מרגיש שאני בשפל המדרגה ואני צריך לבקש את העזרה מהבורא עכשיו?

זה נקרא שאתה לא מספיק מרגיש את מצבך האמיתי. כדאי לך יותר לחשוב על זה ואז תקבל כזאת הרגשה.

שאלה: איך לראות בחיים הגשמיים שלנו גם את הרוחניות, את הקשר לרוחניות? כי אתה יוצא מהעשירייה ונכנס למשפחה, לחיים, וזה כל הזמן מעיף אותך, אתה מרגיש כל הזמן שאתה נמצא תחת שליטת האגו?

צריכים להשתדל לא ליפול לחיים הגשמיים אלא כל הזמן לדאוג לחיים הרוחניים, עד כמה נוכל להיות קשורים יותר ויותר. זה דומה לאדם שיש לו משפחה, ובמשפחה חס ושלום יש חולים, ועל אף שהוא הולך לעבודה ולעוד כל מיני מקומות לסדר את הדברים שלו, הוא כל הזמן חושב על החולים במשפחה שלו. כך אנחנו צריכים להיות כל הזמן במחשבה על החברה, איך אנחנו גורמים לדבקות, שומרים על הדבקות בינינו, ולא חשוב איזה מצבים יבואו, לחשוב כל הזמן על הדבקות.

שאלה: איך להרגיש שאתה נמצא במצב של החתול שאוכל מהזבל מבלי לאכול את בשרו?

צריכים להידבק לחברה ומתוך אותה דבקות לראות למה אתה נמשך לעומתם, ואז אתה לא תרשה לעצמך לרדת לזבל.

שאלה: אני מבקש לענות ברשותך לשאלה מה היא אמונה שלמה. זו האמונה שגם החיסרון מהקדוש ברוך הוא וגם המילוי ממנו.

בסדר.

שאלה: כשאדם פונה לבורא ומתפלל אליו, איזה סוג של יחסים ושותפות הוא בונה עם הבורא?

הוא נכנס עימו לחיבור. האדם נכנס לחיבור עם הבורא ואז הוא יכול לברר מתוך החיבור שביניהם את כל אופני הקשר, לטובה, לרעה, לחזק את הקשר וכך להתקדם.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי לגרום למלך לסלוח לנו. איך אנחנו יכולים להיפטר מהתחושה שאף פעם הוא לא יסלח לנו?

בטח שהוא יסלח, זה חלק מהעבודה שלנו. אנחנו רק צריכים לעבוד על הסליחה הזאת, וכך להתקדם. לכן צריך כל הזמן לאתר את המעשים הלא טובים שלנו, שאנחנו עובדים דווקא על התרחקות בינינו וממנו, ואיך אנחנו יכולים לתקן את ההתרחקות הזאת ולהתחבר.

שאלה: לגבי המצב שהאדם מרגיש את עצמו חתול שאוכל מהזבל. למה במצב הזה חשוב להגיד שהכול בא מה', שה' נותן לו להרגיש את זה?

האדם בעצמו לא היה יורד לדברים כאלה. הבורא גורם לירידה ולעלייה, אבל האדם בעצמו לא היה מכניס את עצמו למדרגה כל כך נמוכה אלא אם כן הוא נמצא במצב שהרצון לקבל שלו בעצמו ממש מושך אותו. אבל גם זה לא הוא, אלא הבורא שעומד אחרי זה.

תלמיד: מה זה נותן לי שאני צריך להגיד לעצמי שהבורא הביא אותי לשפלות כזאת?

זה נותן לך עכשיו מקום לעבוד, שאתה מתגבר ואתה לא רוצה, ואתה מבקש מהבורא שיצילך מהמצב הזה.

תלמיד: אם נגיד אני אומר לעצמי, "תשמע, אתה חתול בזבל, אתה באמת חתול ואתה באמת בזבל".

כן, אבל מי עשה אותי כך? הבורא הכין לי את המצב הזה, כדי שאני אבין איפה אני נמצא וארצה לעלות מזה.

שאלה: התפילה היא תוצאה מפער בין רצון להיות כמו הבורא בתכונת ההשפעה, לבין מצב שאתה נידון למוות, שאתה נמצא ברצון לקבל.

כן.

תלמיד: כתוצאה מזה, איך אפשר להגיע למצב שאתה מרגיש שאתה נידון למוות?

כשאתה בודק את עצמך כלפי הסביבה, כלפי הבורא, ורואה שאתה הכי נמוך מכולם ושאתה לא יכול להציל את עצמך, אז יש לך הרגשה שאתה כבר נשאר בזה ונידון למוות.

תלמיד: האם הסביבה מביאה למצב כזה?

הסך הכול, הסביבה, הבורא, אתה.

תלמיד: להרגיש שאתה נמצא נידון למוות, שאתה בתוך האגו, זה אפשרי. אבל להרגיש שאתה כל כך רוצה להשפיע, שזה החיים, איך אפשר? החברה יכולה להביא רצון להשפיע במעשים, אני מסתכל על חברים שהם משפיעים, אז אני יכול. אבל להביא לכוונה על מנת להשפיע, לעבוד ללא שכר, איך הסביבה יכולה להביא אותי לזה?

הסביבה יכולה לתת דוגמה, ואתה תקנא באותה דוגמא, למה אחרים יכולים כך ואני לא.

תלמיד: אני רואה שהם משפיעים בחיצוניות, גם אני משפיע בחיצוניות, אבל מה יכול להביא אותי לכוונה על מנת להשפיע, שאלו יהיו החיים? זה שאני נידון למות זה בסדר, אני צריך עוד לרצות לחיות, אז אני מגיע לבקשה, נכון?

כן.

תלמיד: אם אני לא רוצה לחיות, אז לא אכפת לי שאני נידון למוות. לכן אני שואל, מה עושה את הפער הזה, האם הסביבה או שזו מתנה מהבורא ואין מה לעשות פה?

גם וגם. יש הרבה גורמים כדי להראות לאדם שהוא נמצא הכי נמוך באדם.

תלמיד: נמוך זה מובן, אבל לא שאדם כל כך רוצה להשפיע ללא תמורה, שאת זה הוא משווה לחיים.

על זה לא דיברנו.

תלמיד: אבל אם אין את הנקודה הזאת, אז אין בקשה, אני אף פעם לא יכול להגיע לבקשה.

נכון.

תלמיד: אז זו מתנה מהבורא, אין לי הסבר אחר.

כן.

שאלה: כשאדם מתדרדר לזבל של העולם הזה ואין לו כוח התנגדות, אין לו כוח להתפלל לבורא שיבלום את ההתדרדרות שלו, מה אפשר לעשות במצב כזה?

להתכלל בין החברים, משם הוא יקבל כוחות, הוא יקבל הרגשה, מה בינו לבין החברים, מה בינו לבין הבורא, ואז ירצה לשנות את מצבו.

תלמיד: ובמצב הזה, מאין יש לו כוח להתכלל בחברים?

הוא ימצא כחות מתוך הפער שירגיש.

שאלה: יש לנו חבר בעשירייה שנמצא במצב שהוא מכחיש שהוא בירידה, הוא גם לא רוצה לקבל עזרה מאתנו, הוא אומר לנו "הכול בסדר, מה אתם רוצים ממני?". הוא כבר הרבה זמן לא מגיע לשיעור, מרימים אליו טלפון כל בוקר והוא לא עונה. איך עוזרים לחבר שממש לא רוצה לקבל ממך את העזרה?

מידי פעם אולי ליצור עמו קשר, אבל בעצם יש גבול עד כמה החברה יכולה לסחוב את האדם. הוא כבר לא חבר, הוא כבר לא מתקשר, הוא כבר לא בא, הוא כבר לא עונה.

תלמיד: אני רוצה לדייק, הוא מופיע בפגישות היומיות שלנו בזום, אנחנו רואים אותו, הוא מתכלל אתנו, אבל מעבר לזה, לא. האם צריך לחכות בסבלנות?

כן, להשאיר את הקשר בזום. אנחנו מוכנים להיות עמו אפילו בקשר כזה.

שאלה: מה זה לאכול את הפסולת של עצמי?

כל הדברים שנהנית מהם בעבר ואחר כך ראית שהם פסולת, דברים שכולם באים מקבלה ולא מקשר טוב עם אחרים, אתה שוב חוזר אליהם ונהנה מהם.

שאלה: אין לי הכרת הרע, נראה לי שיש לי רב גדול ועשירייה יפה, שאני בתוך כלי עולמי מדהים, אני מרוצה ממה שהבורא שולח לי, האם זה בסדר שאני מודה לבורא או שאני צריך לבקש ממנו משהו אחר?

אתה צריך להחליט ולבצע.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לחיסרון לכלים אמיתיים ולתפילה אמיתית כעשירייה כדי להגיע לדרישה אמיתית לבורא?

רק מתוך הקשר בינינו.

שאלה: כתוב פה שגם אם היה שומר על עצמו באלפי אמצעי זהירות, זה לא היה עוזר לו מכיוון שקיבלו את ההחלטה כלפיו מלמעלה. אתה עובד ועובד ובכל זאת מקבלים החלטה בעבורך מלמעלה ומורידים אותך אל מצבך השפל. אז איך בכל זאת לשמור על עצמך ולדאוג לכך שלא תיפול?

כנראה שלא הבנת מה רוצים ממך ופעלת בכיוון ההפוך.

שאלה: רב"ש כותב במאמר להתמקד בתפילה על החיים, האם זה אומר שאנחנו מבקשים כל הזמן להיות רחומים וחנונים כמו הבורא?

אנחנו צריכים להיות בנטייה לעלות לקשר יותר גבוה, מהותי, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: כשאנחנו בירידה ומתגלה יצר הרע, מגיעים עוד מכשולים, הבורא מנתק אותנו מהחיבור עם הרבה עניינים גשמיים, מה אנחנו יכולות לעשות?

לא לשים לב לזה, אלא לשים לב רק לקשר בינינו עם הבורא. ואז תראו כמה כל ההפרעות הגשמיות הופכות למדרגה רוחנית שעל פניה אתן עולות. ממש כך.

שאלה: מה זאת אומרת לא לשים לב לזה? אתה בזה.

אתה בזה, אבל למרות זאת אתה צריך לעשות מאותו מצב מדרגה שאתה עולה עליה. להתעלות מעליה.

תלמיד: החתול שבתוך הזבל, מה הוא עושה?

החתול שבתוך הזבל אני לא יודע מה יש לו לעשות, ליהנות מהזבל.

תלמיד: ועכשיו אומרים לו, שמע חביבי אתה צריך להתעלות.

אז הוא שומע שהוא נמצא במצב שאפשר להתעלות ממנו, שהמצב שבו הוא נמצא הוא לא כל כך טוב. אז שיתפוס עם כל הציפורניים שלו במצב הטוב הזה שאומרים לו עליו וישתדל לצאת. כאן יש קבוצה, לימוד וכל מיני אמצעים. אין כאן מה לעשות, אלא תפילה, צעקה.

אבל אם אתה נמצא במצב ונותנים לך אפשרות, הרגשה שאתה יכול לעלות מהמצב הזה שהוא ממש לא טוב למצב יותר טוב, אז תשתדל, תפוס את המצב היותר טוב. תעשה כמה פעולות ותתעלה מעליו, תתנתק מעצמך. תנסה לחיות כאילו שאתה כבר נמצא במצב יותר גבוה, עם ערכים יותר גבוהים. אומנם אין לך את זה, אבל תנסה, תבנה את עצמך, כמו חתול שרוצה לצאת מהבור שבו הוא נמצא וממש עם כל הכוחות שלו משתדל לצאת.

שאלה: האם את הפרספקטיבה העליונה המנותקת מעצמי אני מקבל מהתכללות עם החברים?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, ככל שאני מתכלל איתם, ודווקא זה שאני מגלה שאני חתול, זה אולי טוב כי עכשיו אני יכול לאחוז בהם.

אתה סוגר את העיניים ונקשר אליהם.

תלמיד: ואז במידה שאני סוגר עיניים ונקשר אליהם הם מעלים אותי.

כן.

שאלה: האם הוא מדבר על כמה מצבים שאדם הוא כמו חתול? פעם אחת אדם הוא כמו חתול ואומר אני אהיה ככה עד שתבוא עזרה. פעם שנייה ממש מרגיש צער וייסורים מזה שהוא כמו חתול ואפילו מיואש מהמצב שתהיה לו איזה דרך לצאת מזה. הרב"ש ממשיך ואומר שהעצה הראשונה היא שחייב להבין שהכול מגיע מהבורא. למה זה הדבר הראשון שאדם צריך להבין שזה מגיע מהבורא?

כדי להבין שהצלה זה דבר אמיתי. שהוא יתפוס את זה רק בכוח האמונה, שהוא אוחז בבורא ומתפלל שהבורא יציל אותו מתוך הבור שהוא נמצא.

שאלה: בן אדם מגיע לנקודה שרוצים לקדם אותו מלמעלה אז מעלים לו את הרצון לקבל, הוא מחפש את המילוי, ואז יש לו אופציה, או שהוא נופל למקום שהוא לא רוצה ללכת אליו, לאכול את הפסולת, הוא כבר קבע שזה פסולת, או להצליח להתגבר. מה ההבדל בפעולה בין חבר שכלול בחברה, שעושה מאמצים להתכלל, להתחבר, לבין חבר שעושה פחות - באותה נקודה?

ההבדל אם החברה יכולה להציל אותו או לא.

תלמיד: יכול להיות שהוא יבחר באותה נקודה לקבל את המילוי בתוך החברה מאשר לקבל אותו מהפסולת?

כן.

שאלה: בנקודה שהאדם מגיע להכרת הרע, הוא מגלה שהוא בזבל ואז הוא מתאר את המצב היותר מתוקן. מה השלב הבא, איך אני מתאר לעצמי שאני יוצא מזה. אינסטינקטיבית הוא מתאר מצב שעכשיו אני בזבל, אז המצב הבא, הטוב כביכול, זה שאני לא אהיה בזבל. אבל יציאה מהמצב הזה הוא לא בכיוון הזה. מדברים על משהו אחר, על התכללות בחברה. זה לא שאני עכשיו לא מתוקן ומחר אני אהיה מתוקן. אתה יכול לחדד את המעבר בנקודה הזאת?

לא. האדם צריך בעצמו לברר.

שאלה: יש במאמר עצות איך להתגבר על ייאוש בעבודה. אדם מגלה שהוא חתול ורוצה להיות אדם. אבל יש לו ניסיון מזה שגם כשהוא משתדל להיות אדם, ברגע שיזרקו עוד עכבר לחדר הוא יחזור להיות חתול, הוא נופל למצבים האלה. ברור לו - העיניים רואות והשכל מבין והוא יודע שזה ככה. ועכשיו באה עוד שכבה שאומרים לו, אתה צריך להאמין, כתוב בספרים שאתה צריך לרצות משהו, ואין לאדם שום ניסיון במצב הזה. מאיפה לוקחים כוח להאמין שיש מוצא ללופ הזה?

מחברים ומלמעלה מהדעת.

תלמיד: הוא אומר שכאילו האדם נידון למיתה, הוא מחפש מי יציל אותו. אנחנו רואים בגשמיות שכולנו נידונים למיתה, לא משנה צדיק, רשע, מקובל, אדם הכי שפל, בסוף כולם נידונים למיתה. אחר כך הוא אומר, לא על מיתה כזאת מדובר. אלא כשאתה חי, עדיף שתחיה חיים רוחניים ולא חתול. מה יכול לעזור לאדם לרצות כל הזמן לבחור בחיים רוחניים, כי הם קשים ולא מספקים. תמיד יש גילוי והכרת הרע וצער ותפילה וגילוי והכרת הרע וצער. אנחנו בלופ שאין בו שום דבר טוב. מאיפה מכניסים לתוך המערכת הזאת שמחה, ביטחון, התפעלות?

מתוך ההכרה הפנימית של האדם, במידה שהוא מעריך את המצבים האלה שהוא עובר. יש כאלה שמציירים לעצמם את העולם הבא ואז חולמים על יום המיתה. יש כאלה שחולמים על יום המיתה שזה מיתה של הרצון לקבל שלהם ושלא יהיה להם רצון לקבל. יש כאלה שיתגברו על הרצון לקבל ויוכלו להשתמש בו בעל מנת להשפיע לזולת ולעצמם כלום. והוא בעצמו מתקטן עד אפס, עד הנקודה ממש, וזה בשבילו המצב הכי מכובד שיכול להיות ועוד ועוד.

תלמיד: בעניין של לקבל כוח מהחברה לעבודה בדרך, יש איזה פחד שאתה כאילו לא לוקח את הדבר הנכון שאתה צריך לקחת מהחברה. נגיד, אני יכול להיות שמח שאני פה ויש לי חברים ויש לנו סעודות, יש לנו מאמרים ויש לנו לו"ז וחלק מהאנשים פה מאוד נחמדים וחכמים וכאילו זה יכול למלאות את האדם. אבל ברור שלא מזה אני צריך להתמלאות. מה אני בדיוק צריך לקחת מהחברה ולא להתבלבל ולחפש דברים אחרים?

את נקודת הדבקות של החברה בבורא.

שאלה: אם אתה אומר ששינוי בכוונה זה מתנה מלמעלה, אז כל היגיעה, כל העבודה מאבדים את הטעם?

צריכים לקרוא, צריכים לראות, צריכים לחשוב באיזו מידה אנחנו מבררים את נקודת הדבקות. אין לי מה להוסיף.

שאלה: כתוב ש"מכריזין עליו מלמעלה" וגם כתוב ש"אפילו אם הוא היה שומר עצמו במאה מיני זהירות, לא היה מועיל לו שום דבר, משום שכך גזרו עליו "מלמעלה"." ו"שזוהי גזירה מן השמים, ואין אדם אשם בזה. אלא יכולים לשאול, מדוע גזרו עליו מלמעלה כך."

מרגיש בהרבה מצבים שכאילו כמה שהאדם באמת שומר על עצמו, לא משנה מה תעשה, אם יש החלטה מלמעלה זה קורה. זאת אומרת, מביאים אותך ממש לשפלות הזאת שתעשה טעויות. מה התועלת בזה?

אנחנו באים מאיזו נקודה ומתחילים להתפתח, גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע ועד שהם מתחברים ונעשים בהשפעה הדדית זה על זה. וזה גורם בעצם לדרך, לגורל שהאדם צריך לעבור. כך אנחנו לומדים. יש כאן בדרך להשפיע על ידי מצבים טובים ועל ידי מצבים לא כל כך טובים, אז צריכים ללמוד מהם, ואפילו צריכים ללמוד גם מדברים רעים שעשינו בעבר, "אין צדיק אשר עשה טוב ולא יחטא". כך לכל אחד ואחד יש שק גדול של כל מיני טעויות, אפילו לא רק טעויות אלא גם ממש מקרים רעים שעשה. ואנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתקנים אותם.

תלמיד: אם אנחנו נמצאים במצב הזה, כמו שאנחנו קוראים עכשיו במאמר, שיש תהליך של הכרת הרע, שהרצון לקבל שלך הוא לעצמך, ועדיין אתה מרגיש שכאילו הבורא מושך אותך עוד יותר למטה גם אם אתה חושב שהיית כבר מוכן לזה. מתי מסתיים הדבר הזה בכלל, כל פעם יהיה הכרת הרע עוד יותר גדול, עוד יותר גדול?

יכול להיות. אבל מה זה חשוב לך אם כל ההתקדמות שלך תלויה בכך שאתה הופך את הרע הזה להתקדמות. זה כמו גלגל שחצי מהתנועה שלו כאילו הולך אחורה וחצי מהתנועה כאילו הולך קדימה ואז בצורה כזאת הוא סך הכול מתקדם.

תלמיד: גם עם חברים אתה מרגיש שהם כאילו באמת עושים הכול כדי להתחזק בחברה וכולי, אתה מרגיש שהבורא מושך אותו שוב למטה, שוב ליפול, שוב לעשות טעויות.

כדי שיחזק את הכוונה. פעולות ברור לנו, אלא הכוונות כנראה שאנחנו עוד לא הגענו בהן למצב התיקון.

שאלה: הוא כותב בתחילת המאמר שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, וזה שונה מתיקון הבריאה, תיקון הבריאה זה שהנבראים צריכים לרצות ממש לעשות נחת לבורא. ואז הוא הולך קדימה. הוא כותב, בלשמה השכר הוא לפי שיעור שהם רוצים להשפיע לה' ועונש זה שאין להם חשק לעשות כזה דבר. אנחנו למדנו שעונש זה תיקון, שזה לא דבר רע שצריך להביא לידי תיקון.

כן.

תלמיד: כל המשך המאמר, הוא מדבר על כך שכאילו הירידה, הפעולות בזמן הירידה, זה חלק מהיצירה של הכלי, כי להשפיע לבורא הוא קורא לזה שכר. זאת אומרת, העונש הזה, החוסר יכולת להשפיע, הירידה, להיות חתול, כל הדברים האלה. איך מתרכזים בזה שזה בונה את הכלי ולא חושבים שזה משהו לא טוב?

כל פעולה ופעולה לא חשוב איך היא נראית, היא תמיד התקדמות למטרה. היא תמיד התקדמות למטרה, ואנחנו צריכים ללמוד מכל מצב ומצב.

תלמיד: הכלי הזה שאנחנו בונים מהמצב הזה שנקרא ירידה, בעל הסולם אפילו אומר "אני שמח ברשעים שמתגלים".

יש כאן עביות שבלי זה אתה לא תגיע לעלייה. אתה חייב לרדת כדי לעלות.

תלמיד: בשיעור צהריים אתמול אמרת, שבן אדם לבד הוא כמו תו אחד, זה לא משהו שהוא עושה עשירייה או חברים.

הוא לא יכול.

תלמיד: זאת אומרת, יש פה איזה בניית חיסרון משותף, כלי משותף שזה יהיה העיקר?

זה הצורך לשבירת הכלים.

תלמיד: אז איך עולים מכל מיני מצבים שיש לבן אדם, שואלים כל הזמן אם יש לי בעיה כזאת, אני חתול, אני אוכל מפח זבל, איך הופכים את המצב?

בסדר לכל אחד יש כזה מצב.

תלמיד: איך הופכים את זה כמה שיותר מהר לחיסרון משותף?

על ידי חיבור בקבוצה, אז אתה מתכלל עם המצבים של החברים.

תלמיד: ואת זה שומעים יותר מהר?

ודאי. אתה עושה מיקס מכמה מצבים ועל ידם אתה עולה יותר מהר מהמצב.

תלמיד: וחיסרון זה כלי, אנחנו אומרים חיסרון, תפילה.

כן.

תלמיד: יש כלי אחר, אם עשירייה מחוברת זה עדיין חיסרון?

איך תבטא את החיסרון? אתה חייב להעלות אותו לכוח שמוציא אותך מהחיסרון.

שאלה: הרב"ש נותן לנו דוגמה של האדם שנידון למיתה, אז הוא לא עוזב את המלך, הוא כל הזמן רץ אליו בבקשה עד שהוא מקבל מה שהוא רוצה. האם המקובל הוא מרגיש כל יום שהוא נידון למיתה?

מה זה חשוב לנו?

תלמיד: אני אסביר למה זה חשוב, כי לפעמים אנחנו נכנסים בעשירייה לאיזה מצב של עבודה מאוד טכנית, קמים לשיעור, אחר כך מתחברים לזומים במהלך היום, אפילו עושים איזה שיחה בינינו בזוגות, סדנה, אבל הכול כאילו טכני, כאילו אנחנו כבר באיזו מיתה, ובכלל לא מרגישים את זה. איך לשבור את המעגל הזה של הטכניות, איך לפחד מזה? נראה שהכול בסדר, להיפך, עושים, מקיימים הכול.

תדברו ביניכם ותגיעו לאיזו פעולה משותפת. אז תוכלו לעבור למצב הבא.

שאלה: מטרת הבריאה, הוא כותב, "להיטיב לנבראיו". ותיקון הבריאה זה להנות לבורא, להיטיב לבורא, לתועלת הבורא. אז מה באמת מטרת הבריאה?

להיטיב לנבראיו.

שאלה: אז מה זה לתועלת הבורא?

זה שהנבראים מגיעים למצב של "הטוב ומיטיב", בזה הם עושים טוב לבורא, כביכול, מצידם, אבל בעצמם הם משיגים את המצב הזה, שכלפיהם הבורא טוב ומיטיב.

תלמיד: אז מתי מתחיל תיקון הבריאה? איפה נקודת ההתחלה?

בתחילת הבריאה.

תלמיד: ואדם שנולד בעולם הזה זה התחלה של התיקון שלו?

כן.

תלמיד: יכול להיות שנקודת התיקון מתחילה מזה שהוא אדם מגיע להכרה שהוא שום דבר לא רוצה לתועלת הבורא?

יכול להיות שיש כאלה מצבים.

תלמיד: מזה, כאילו מתחילים להבין, ובכלל להשתוקק לתיקון? זו נקודת ההכרה ש"אני רוצה להגיע למטרת הבריאה"?

למטרת הבריאה אדם מגיע בדרך כלל מתוך זה שהוא נכלל בסביבה ומקבל מהם רצון, הארה דרך הקבוצה.

תלמיד: רצון למה?

לתיקון הכללי.

תלמיד: רצון להגיע להשיג את הבורא, לתועלת הבורא?

כן.

שאלה: למה הרצון לקבל זה סכנת מוות לחיים הרוחניים, כמו שהוא כותב במאמר?

הרצון לקבל בעצמו זה לא סכנת מוות. אם אדם בוחר ברצון לקבל, אז זאת סכנה בשבילו. אבל הרצון בעלמא, הוא לא סכנה ולא מוות. הרצון לקבל זה "בראתי יצר רע בראתי תורת תבלין". שבלי היסוד הזה אי אפשר שיהיו הנבראים ושיוכלו להתקדם.

תלמיד: אז מה הכוונה אם הוא בוחר בו זה סכנת מוות?

האדם שהוא צריך לבחור בלהתקדם לבורא, בלהידבק בבורא בכל צעד ושעל, אם הוא בוחר ברצון לקבל, אז הוא בוחר במוות.

שאלה: איך מרגישים איזו אחיזה בדבר הזה? הוא מתאר את הרצון לקבל גם פה במאמר ובכלל, מאוד אכזרי, שמוכן לעשות הכול בשביל להפיץ אהבה עצמית, בכלל, כל הזמן ולפעמים הוא נראה חמוד. איך רואים את האכזריות שלו, שהוא כל הזמן ממית את האדם בצורות, בסיבובים?

לא רואים את זה. הוא מספיק חכם כדי לא להראות שהוא מביא לאדם מוות והוא ההפך. הוא מראה לאדם שמביא לו חיים. תענוגים בזה, וזה, בכל מיני דברים בזמן קצר שאדם יכול למלא את עצמו. ואנחנו רואים כמה אנחנו לפעמים מתנתקים מהדרך לנצחיות ושקועים בכל מיני דברים טיפשיים. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

תלמיד: אז איך לתפוס, איך לראות את הסכנה הזאת? איך להרגיש אותה?

על ידי החברה, שכל אחד נמצא במצב אחר והעיקר שהבורא שולט על החברה, על העשירייה ולכן הוא לא ייתן להם ליפול. רק בצורה כזאת. לאדם לבד אין סיכוי.

שאלה: נאמר "אין האדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". מה יכולה להיחשב לרוח שטות בעבודה שלנו?

כל דבר שמנתק אותו מהנצחיות.

תלמיד: איך לראות את התועלת האמיתית של הרוע ולממש אותו נכון?

שכל הרוע הזה מכוון אותנו רק בצורה הפוכה לכיוון הנכון.

שאלה: הוא כותב שרק הבורא יכול לעזור לאדם. איך חבר יכול לעזור לחבר בדרך?

בזה שמכוון אותו לבורא.

שאלה: הכול קורא במחשבה. מחשבות על חיים רוחניים מביאות למוות. מחשבות על גשמיות מביאות למוות, מחשבות על רוחניות מביאות לחיים. מה יכול לקצר את הפער בין המחשבות שיהיו יותר מחשבות רוחניות?

ככל שאני מתחבר יותר חזק לסביבה, המצבים שלי מתחלפים יותר מהר.

שאלה: כאן רב"ש מדבר על אדם שהוא חולה ברצון לקבל. האם עלינו להרגיש חולים גם כשאנחנו בעשירייה?

כן.

שאלה: מי שם את המכשולים לפני החתול הזה שסובל ולא רואה את הדרך החוצה? האם זה הבורא שנותן לנו את הרצון להשפיע?

כן. דווקא הבורא.

שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע לרצון משותף או לכוונה משותפת כדי להגיע לתיקון הבריאה?

אנחנו רוצים להגיע לכוונה משותפת נכונה כדי לתקן את הבריאה.

שאלה: שמעתי מקודם שאמרת שאדם סוחב ממש שק של טעויות שהוא עשה. אבל כתוב פה במאמר שאדם לא עושה, נוקף אצבע אם לא מכריזים על כך מלמעלה. אז איפה נקודת האחריות האישית של האדם על הטעויות שלו?

בזה שלא קשור לסביבה.

תלמידה: למה זה לא נקרא "מלמעלה"?

כי זה ניתן לאדם לעשות.

שאלה: אני נמשכת אל הרע כמו כבש שהוא הולך ישר לאיזה טורף שמצפה לו. יש בתוכי התנגדות נגד כל מה שמחוצה לי שהוא טוב. איך אני יכולה להשתמש במרד הזה שיש בתוכי?

אולי תתייעצי עם החברות?

שאלה: הירידות שמגיעות מהבורא הן על מנת לנקות ולהכין את הכלי לקבל את השפע העליון?

כן.

תלמיד: פעולות בזמן ירידה, אם אני מבין נכון הפעולה הראשונה זה לשייך את זה לבורא, הפעולה השנייה שהוא מזכיר רק בסוף המאמר זה לתת תפילה על המעשה כשהוא כבר מבקש כלי רוחני.

כן.

תלמיד: כלי רוחני זה כבר דבר הכי גבוה שיש וזה לא מובן האדם התחיל מהמצב הכי נמוך שיש, משם לבקש כלי רוחני זה נשמע פער שאי אפשר אפילו לדמיין אותו.

למה? אותו דבר כמו שיש לו רק שיהיה על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל זה להפוך.

להפוך - על זה הוא מבקש שיקרה.

תלמיד: כן, אבל איך אפשר להגיע לבקשה כזאת מהתחתית שבה הוא נמצא ופתאום לבקש את הדבר הכי גבוה?

ומה באמצע?

תלמיד: זה מה שאני שואל, כאילו חסרים שם איזה עשרה שלבים.

איזה עשרה שלבים?

תלמיד: איך אפשר מהמצב הכי נמוך לבקש את הדבר הכי גבוה פתאום?

אבל באותו רצון שיש לך שאתה חי אותו עכשיו, אתה רוצה לראות בו רק ביטוי של השפעה.

תלמיד: פתאום אני מרגיש בחוסר הכרה. איך חתול יכול בציפורנים לנסות קצת למשוך את עצמו, איך חתול פתאום מתפלל להשפעה?

כשהוא רוצה לצאת מהבור שלו, הוא כך עושה וזה נקרא "תפילתו להשפעה".

תלמיד: אז הוא לא מבקש השפעה, כי הוא חתול, הוא מבקש לצאת.

במה שהוא. למה אתה דווקא לא רוצה לצאת מהמצב של החתול בבור? הוא עכשיו מבין שהוא נמצא בבור ומבין שאם הוא יוצא מהבור זה מצב יותר טוב, אז הוא עושה עכשיו מאמץ איך לצאת מהבור.

תלמיד: איך לצאת מהבור אני מבין, אבל פה כתוב לבקש על כלי רוחני, זה נשמע הרבה יותר גבוה.

זה נקרא לצאת מהבור.

תלמיד: אז הוא מבקש על מה שהוא יכול?

כן

שאלה: שמעתי קודם שהרצון לקבל נותן לאדם תענוג משטויות ורק על ידי החברה אפשר להתקשר שוב לנצחיות.

כן.

שאלה: אז אם האדם נמצא עכשיו במצב הזה שהוא מקבל הזנה ותענוג משטויות, ומגיע הזמן של חיבור העשירייה, הוא בא לחיבור הזה ובפנימיותו הוא בסטטוס שנהנה משטויות, אז מה הוא עושה בחיבור עם החברים?

זה פועל עליו אפילו שהוא לא יודע לבטל את עצמו כלפי הסביבה, בכל זאת הסביבה פועלת עליו, כי יש ביניהם כבר מן הסכמת הערבות. ואז הוא נכלל מהרצונות של הסביבה, זה משפיע עליו והוא מתחיל להתרומם, אפילו עד כדי כך, שיכול להיות שזה לא יפעל עליו עכשיו אבל בעוד כמה זמן זה יפעל.

תלמיד: מהי תפילת החתול?

תפילת החתול שהוא רוצה לצאת מהמצב הכי נמוך שהוא נמצא. הוא נמצא בבור, שאין שם אף עכבר ואין עתיד.

שאלה: החתול הזה התפלל כמה פעמים, גם פנה לחברים החתולים, שביקשו להתפלל ביחד ורואה שהוא לא מתגבר על הרע, מה הוא עשה לא נכון בתפילה? או איך הוא לא הביא את זה דרך החברים, או איך מביאים תפילה דרך החברים?

הוא נכלל מהם ומתבטל כלפיהם, כי מובן לו שהוא נמצא במצב הרבה יותר גרוע מהם, ואז כשהוא מתבטל כלפיהם, בזה הוא מעלה את עצמו.

תלמיד: הוא רואה שהרע לא מתבטל, הרע רק מגלה עוד יותר ועוד יותר רע, מה הוא לא עושה נכון בתפילה?

זה הדבר היחיד שהוא מסוגל או יודע לעשות.

תלמיד: יש איזה אומדן לאדם שהוא יודע שנתן תפילה?

ככל שהוא חושב על זה, זו כבר תפילה.

שאלה: אחד הדברים המיוחדים לחתול, שהוא תמיד נוחת על הרגליים ומרגיש שלנחות על הרגליים זה כוח של אמונה. איך מפתחים בנו את כוח האמונה?

רק על ידי הסביבה, בנו אין.

תלמיד: אתה יכול להרחיב על זה בבקשה?

כמה שאני קשור בחברים, אלה בעצם הרגליים שלי, ואם אני נופל, אני נופל על הידיים שלהם, או שתגיד על ארבע הרגליים שלי.

תלמיד: כשאני קשור לחברים, זה גם משהו שלא נמצא בהם, זה משהו שבדבקות בבורא שבהם.

בסדר, לא חשוב.

תלמיד: מה שאנחנו יודעים זה בקומה שנייה. בדרך כלל אנחנו נשארים בבור, החתול תמיד נשאר למטה.

זה לא חשוב, אני נמצא תמיד קשור אליהם. הבורא שמייצב אותנו, הוא מייצב אותנו מלכתחילה כך.

תלמיד: איך אני קושר את הדבקות, כוח החברים, כוח האמונה?

כוח החברים וכוח אמונה נמצא בקשר. אם אני קשור לחברים, אז אני קשור לאמונה שלנו. כוח האמונה זה סך כל כוח הקשר בינינו ואנחנו יכולים לבנות מערכת שהיא מחזיקה את כולנו. כי ממערכת של נגיד עשרה אנשים כאלו, וזה יכול להיות פחות, אנחנו מחזיקים את המערכת הרוחנית.

שאלה: הוא מסביר לנו ב' אופנים בזמן ירידה. א' האדם כמו חתול והוא מסכים לחכות בלי התגברות ולא מרגיש במצב הזה שום ייסורים וכאב. במצב ב' שהוא גם מצב של ירידה, הוא מרגיש כאב וחיסרון. אז איפה המעבר ממצב א' למצב ב'?

כשמרגיש את המצב שלו בעביות יותר גדולה. לא בעביות א' אלא בעביות ב', ואז הוא מרגיש אותו מצב, רק שהוא רואה את המצב הזה כמצב יותר גרוע, שעדיין לא יכול לצאת ממנו.

תלמיד: אז זו נקודת ההתחלה שהוא יכול לצאת ממצב א' למצב ב', ובלי זה הוא לא יכול לצאת מזה?

כן, יש עוד כמה שלבים.

תלמיד: אם אדם עושה ערבוב מכמה מצבים, אז הוא עולה יותר מהר, אתה יכול קצת להרחיב את זה, להסביר?

לא, אבל אם הוא רואה את ההתפתחות שלו ממצב למצב, אז זה עוזר לו מהר לצאת דרך כל המצבים לחירות.

תלמיד: במצב א' הוא כותב, כי נפגם אצלו הטעם של רוחניות. האדם אשם בזה שנפגם לו הטעם לרוחניות, או זו מתנה מלמעלה שלא חשוב מה הוא עושה, הוא צריך כך להרגיש עכשיו, שאין לו טעם ברוחניות?

הוא צריך להרגיש.

(סוף השיעור)